איתן רבינוביץ': "תקרת הזכוכית נפרצה, ואנחנו עוברים לתקרות זכוכית אחרות"

אז הוא ופיתום אני רואה. הוא מטח שהוא רואה דרך כבסים וברום על עצמתות צדה את רכבסים, בטח של. את רכבס של הרבים, בדואים אני אשתה רב במאיכב ועד אני שם לב פיתום שיש המאירו את זון אני בלב תקי לו ילע עוד איזה גם כיינו, עוד איזה הרבי ופיתום אני רואה של היהודי הזה של הרויה הזה, שלו קופיע, בואו נתחת לקופיע, יש פעוט תודה רבה, פיתום אני רואה אתם פעוט, עם ציצירות אני אומר, וואו איזה תבר, זה את דבר גדול זה זה באמצע שום הקום, באמצע הרי בינימין אפרים תולות משועלים פיתום אני רואה זה יהודי שהוא. רואה צון, זה דבר כמו לך גדול אומר לי, הליכדון הנפעים כאילו לראות ככה, שם משרל חוזר לטבע לחקלאות, לחיבור לעדמה שלום ברוכים הבאים לכל היהודי אני אמר חי שלו, ויום יש לי הקבוד ועוני להרח את היית המגביניה וביצ שלום ברוכה שלום ברוכה הייתה נתאר תושב גיבה צדיון נתן כבר שנה כן עשרה אלדים כן, ברוכה שם אז בואו, לפני שנכם ככה נכנסים להיניים צפר לי על החיים לפני, מפה הגעת על צדיון נתן אנחנו הגנום הישוב החיה גרנו שם חמש אצטה שנה ו. ועבדתי בבנייה כמו הרבה מההיהודי מטובים בגבועות ו. עבאנו מה הייתה אחי הקשגת על השם? האמת היא שאני גדלתי ואחי המגל שמונה הקשגנו לה אחי השנת אלפיים, אמרה שבית חייתה אינטיפדה את השנת תשאז אז היינו משפחה או שישית או שבית, אני לא דוחר הייתי בן שמונה, וישוב האמרת מאוד קטן בתחילה דרכו, חיון גרנו ועתחלה בשלושה קרבנים היינו משפחה של אחד ישראל אחים אז היינו משפחה קרבנים, שתיים מחוברים ועוד אחד ליד לגדולים דרבוקים כנמייה מה שוק הזה, כן, זה היינו גם קרבנה לגדולים לגדולים דרבוקים, ולגמוקה רבה לךברים בחוץ שבר לעזור ו. כדי הוא ככה גדלנו, שנתיים וחצי, ואז מנובעי תהרו שלה ויותר אנחנו נחייק הבן די הבית הראשון שהוא בנה שם הוא עשה את אסטה שדה ו. זהו, וישוב גדל, לך בגדל, אני כן ההרחזה הלכתי את הודי כל מיקמות זה היישוב הראשון בגוואות שינו, אנחנו משאיון בגוואות שלו כן משאיון זה עם פריה הנקית אחיה? לא, בגוואות שינו לא ציילות עם פריה צומה היום, כל השת עכשיו מזרחית, ישבו את הרחל מהדקוי שלון, מצפון וידורון ודמה עצמה כן גם של היישובי, גם של חקלאות, קרמים מהתהי זה איתים וממשיכם התפיסה המשיכה יש עושה את התפיסה אחד השם מכיוון שקודש ועכי על הכיוון צפון לכיוון אבייתר ויש תפיסת דרום על הכיוון כוכב השחר, מרצבות כוכב השחר כל האזור שם שלהן אנסמיה וברוכה שזה, הולך ומתרחב רדויות אז. מה גרם לכם נאכלית לעבזו ככה את הישוב שגדלת בו, את הכי אלה, את הכל לקפות סדיון אותן שעז אתם בעצם הייתם ממש פחה איכיד השם אפשר לומר שזה אורים אגיע מה בעדגם היה אורים שלי באמת עשו את הצד הדבר כמו שם אותי עבור ממחמה שאתה אחייה שזה היה צד מאוד. ואותם ימים לא כל המושגת של גבוהות ולהבור לגבוהות, ומשפחות מבוססות זה באמת לא שייך בכלל, לא לא מוכר ולא שייך גם אורים של הישתי גם עשו את הבזמנו אז ככה הזורם את שנו בגנים הם גרוב כוכב השחר ודלגו למצפקרמים ישנה וכך לכל מהלשלמור ולנצרים ודלגו כל פעם לפי השליחות של הישוב הארץ הארצון להיות מה שאני אותנו, זה ארצון להיות שותפים בישוב הארץ בצורה מהעשית מהשאני מאחונות היינו שותפים מקוין הישריו את מחר בכל נכבות וגבוהות וכל מהלכים בכלל מכל המלכה חב של התשבות שפורץ בשנים האחונות ולפני שנה וכן, צריך להתמושה אנחנו נכנסים לזה בצורה המלאה חיפשנו, חיפשנו, חיפשנו שתלב נושא המסדיון התן איך השפה של זה על המשפחה נגנדים? כל מי כל הילדים רצו בזה חלק מהפרויקט שהם הפרויקטים שירת שמונו שעדה אנחנו ככה בינו שותפים השנים האחונות זה קונו את זה קבוצת ועצב שלת להצבורה באמת עשרות ומאותי חברים של מתנדווים שבהים להחליף בעצם שבתות בחבות בגבוהות וגם היינו שם, אתגמון אנחנו נהנינו מזה מהפריבי להגיע ובעצם אנחנו להחליף משפחות הפריבי להגיע של התנדב בחבות כן אז אנשים אזחלףנו בשבתות וילדים עוד מאוד התלאבו אניושבתות לבד כל הנכבות לפי נערים של החווה, לפי נלבד לפעמים לבד, לפעמים חי לגמר, לפעמים בלי. כל חבר במקום שלה והסיפור שלה. ואלי דימן עוד מאוד נן, או מאוד רצו אתם, עוד רצו להיות שותפים. ומרגישהו, אנחנו רגשנו גם במרגישהו. בלי שם, מענות אפרושו, נמרגישו את שכאילו אחייה וכל גושי לו, ובאותם לפני שנו אחצי. קצת מצה את ההגדילה, ודקפוניה מקום באמת יותר שבהורחשם. ומכנתנו, הוא להכמיד בסס, ונפר לי שהוא בכל בב, וזה מעלך מבורח. ואנחנו רגשנו מגמר, יש לו שרוצים לפרוצה לה. כולם שיחה לה. זה מבחנת הילדים, מבחנת הילדים זה מעלך שהוא מעט גר מאוד. מאוד מאוד, דור השרבה מאוד. אין בעצם חברה. להילדים לאף אחד. אז כל הזמן או לישראל חברים או להביא חברים. שתיופציות מאוד קודם הנושאים אותם ומכלת מנדורשות. בעצם כל הזמן אנחנו קודם הנהים, ישמשי כיני הגיע הסעות, גם כיני הגיע הסעות, בנשל על התפקידים. וזה. נדקרי, אדיין המוקד כאילו זה אחייה החברים של הילדים. תלוי שלמי. של הגדולים, אדיין כאן, של הקטנים, כבר לא כל כך, ויותר מי שחברים בבית הספר. כאילו, אחייה זה בערך 20 דגות נשיאה, נכון? אחצי שעה. אחצי שעה. די נשיאה ישר הדחצי שעה. הגדולים גם נושאים כבר אחר כבר קדמתם, בואו את הברוסים. תלוי, ב. מדיוק במהלך. מה קושי החיגדול בסדיון אותן? היום אתם משעם ומרטליל לפני הקלטה שתי משפחות. כן, אנחנו שתייש פחות בשבוע שבה באו חשב נשפחה. מזנת, כן. יש כבר עניין. עמיניין יש בלי קשר, כאילו, אין מיניין מדרך כלל. ושבודות מבחים אנחנו מקפידים שהם עניין, אז אנחנו מקפידים להביא באמת עמיניין בחורים, וכל פעם זה מגמי את גר לארגנדל, להביא אותם. גם לידוג להם. גם לידוג להם, לידוג להם אנחנו רגילים. כל שבה, תאנחנו דווקים נקולם, כולם אוכרים מצא נקל הסעודות. זה. אני כאילו מבחינה לוגיסטית, גיבה כזאת, היא לא רק משפחה או שתי משפחות, אלא יש גם בחורים. כאה, נשתנו מספר בחורים מהקורים, ורבה משתנים, עכשיו בחופש זה. יכול להיות ערב משמון את אישה בחורים, יכול להיות יותר ומשתה בחורים. תולי באסיטואצ. ושצון הוא. כאה, נשתנו עדר של קווסים, חמישים ראש, ויתו, תופסים את השעתך. אז בין את זה מחלק מה. מחלק מהמסימה שלך כתושב הגיבה, כאה, משפחה בגיבה, ונגיד כפשר לומר ראש העיר המקומי, ראש הכפן, זה לידו גם לארוחל וללוגיסטיקה שלה בחורים. כן. איך עושים את זה? מסימת מידית. דווקא, אני כל הזמן. עליו יש להם. יש להם פינם יש להם, יש להם אוהל שלהם, יש להם אביתה בחיר, יש להם מקרר, יש להם את הדברים שלהם. אנחנו דווקאים להם לפחות לעוחה חמה ביון. ולשאר, צריכים. בחורים בסוף הבחורים על. לא צריכים הרבה. לא צריכים הרבה, קביסה ולא צריכים הרבה מקלחות, זה לא התחומוח הזק הגיעה נווה הניקיון. אבל. לא יודע, כאילו אני צריכים, צריכים מקפצה לפות, צריכים מקפצה לשם, הרבה מלם ראש היון, הם לא נוהגים, הם לא אצמאים, צריכים מקפצה לפות, צריכים מקפצה לצאום, לא קחים אותם, מסים אותם. לפעמים אתיקשור את עם העורים. אתיקשור את. שעוקף את את העורים, תיקשור את שעוקף את את הנרים, מול העורים, תיקשור את שעוקף את את העורים, את כל מול הנרים. כל פעם. באיזה גיל היום. מי. הרבה עשר, וחצר, וחילור, עד. יש לנו גם בחורים, שמגיעים לפעמים, שמסרים וחמש. אבל לא יודע, אנחנו מדובר, בעד גיל שמונה עשרת שעשר. זה התווח הנומת טבעי, מי חמש עשרת שמונה עשרת שעשר. אז צריכים את מצליחים להחזק, כגיבה כזאת, אתה גם סוג של דמות חינוכית מולם? גם. דמות. לא יודעים להגיד חינוכית, אבל גם. קשר איתם חוץ מהעשרה באמת הולוגיסטי, את נאמא הולוגיסטי, את נאמא פיזים. אז גם ישבי אתם נסיכו, את מדבר, אתם, אתם, אתם, אתם, אתם להודד מה שיכול, אתם אותם, מה שיכול לעזור. כל, איפה אם נסין לשלוח אותם, ‫הוא נקורסים, יש קודם נקורסים ‫שמקדמי קודם נקופים, ‫אדיש לו אותן קודם נקורסים ‫שיש קשוגם כאלה מקצרים. ‫כמו שם התלפיים צריך לתחוף ‫את המקוות קודם אין חיות של העורים, ‫הוא כשרים העורים, ‫נתחוף את המקורנת צדדים, אז גם זה. ‫ולדים אותם ודואגים להם. ‫וכשאת אומרת, אתה נודאו גלם ‫לערוכה חמא אחת לפחות ביום, ‫זה מקיסך. ‫הוא קן, בסוף כל הגיבה היא מקיסנו ‫כל האוצאות מקיסנו. ‫שבסוף כל האוצאות על הדבד ‫שם אנחנו מגיס את המאה אנשים טובים, ‫שורתי נשתתף, וישוב הארץ. ‫אלה נורם מקורות, ‫המימון אין לנו עמותות, ‫אלה נורס, ‫הסבירה אלה נורא. ‫כל מיני נותק ציבים איממשלתי ‫את הקציבים, ‫מכל נדריגל אין לנו אותם, ‫כל מה שיש בכל נמקום התחר, ‫כל מיני חוות, ‫מחלק מהחוות אין לנו את זה. ‫מה שאם ישראל משתתף? ‫משתתפים? ‫כה, או, עכשיו כה. ‫ומגישים עוד מאוד. ‫בודדו ברגע על התנאים בחווה, ‫חשמע על מה, ‫באה, עכשיו, סליחה, חשמע על מהים. ‫אני כל הדגע מחווה, ‫אנחנו התנאהלות את נעלות ‫את ילחבה. ‫אנחנו לא עובדים כמו החוות ‫הרגילות ומוסדות, ‫שבאמת קודם עם קווה, ‫אני מלאה אחרי, ‫אנחנו קנת את נעלות את כמו חווה. ‫אנחנו אפשרי קווה את החווה עם רוצים. ‫חשמע על שינו מה יחצו לרית, ‫לעצמנה כל, עכשיו פיצנו, ‫זה כל מי ונה ועצמא על שמרחתו לרית, ‫השמרחתו לרית לבחורי, ‫שמרחתו לרית לנו, ‫הוא משפחה חדשה, ‫הם כרגע, ‫האדה, אם את חבור אלינו, ‫אבל גם לעשות מה יחצו לרית, ‫אני חושב, ‫זה מספיק מה יחצנו. ‫זה מספיק חלקית, כלומר, ‫בתחלקם שאני חסמע ‫הם מה יחצמא את מאוד קטנה. ‫הייתי צריכם בחווה, ‫שור חווה בחורף וגיוון. ‫חיקל. -חיקה. ‫הייתי בחורף, ‫ואז הייתי בבוקר, ‫אז אמרתם שיקח כתזמן ‫עד שהורידלק, ‫וגעש עשה משעוד לא מספיק חזקה. ‫כן, זה היה לפני שגדלנו עולת המערכת, ‫מהזה גדל נותה, ‫היידעין לא מסודר עדומי החו, ‫אבל היא נותן את מה אני יותר טוב. ‫אז שם נדיר שחשמע לנגמה. ‫מגעץ. -כי גם יש שרבה את השרבה ‫הואו, יש פחות שרות חושך, ‫ולא מחמבים. ‫אבל יש מספיק חזיסה ו. -כן, וכן. ‫כך שרבה כן. שרבה גדול כן, ‫באמת כביסה זה היה עד חנוקה, ‫אנחנו נעשנו בהם צהלו, ‫לעד חנוקה לא אפשר למוחנת, ‫כביסה כבר חיית הייתה אינו קטנה. ‫הואו. -הואו. ‫הואו. ‫הוא היה כל פעם כן, ‫אז שיעד זה לחמודי בקוחה ושחר, ‫אנחנו הולכים מההתגרים של התחלה. ‫חשבת כבר אנחנו עוד צמאים. ‫כבר לא צריכים את האזריו את חום הזה. ‫ומהים? ‫ומהים אנחנו חוברים את הצינור. ‫מהים באו חושב, סדר? ‫נוענה, בעיות. ‫ביוב זה ברור צפיגה וכן, ‫הסתדרים בשטעת. -כן. ‫אבל אני תהיה. ‫הוא. ‫מה עושים כשיש פינויים? ‫היה לכם פינויים, נכון? ‫דבר, מקום לא עולם עוד, ‫הוא מקום כעם שלושנים, ‫היו 4 פינויים ובצלמוד לפני שחלו הגנו. ‫האנחנו שנה, מקום כעם שלושנים, ‫היו 4 פינויים לפני שגנו. ‫הפינויה אחרון היה ‫באדר שנה שעברה, ‫ומעז באו רשם לא הופינויים, ‫באופן כללי אנחנו מקבלים ראשם ‫שמייחת כבר מחילה את זה, ‫והקובר ירדה מהגב, ירדה מה. ‫ ירדה מהממנו. ‫למה? תודה לדלת? ‫-למה אנחנו מקבלים ראשם? ‫למה ירדה? ‫יכולת את לדקול נסיבות. ‫הלפה מייחת היום ובדת בצורה שאף ‫שיש נקרא לדכיקוך עם הרבים, ‫אז אם יותר נותים לפנות ‫להרוס להתנקל הציק, ‫אז אנחנו באו ראשם ‫אלא נוהים אימותים יחר כוכים, ‫הוא דפני שאנחנו נוגענו ‫כבר המקום השקט, ‫לבאהקבים של החזית שלנו ‫עם רחוקים מאוד, ‫הוא נמצרים קלומטר ומעבי שלנו, ‫אבל אין לנו באו ראשם חי כוכים. ‫זה סיבה אני חושב מאוד משמעותית, ‫גם בלות אומרת המפורש, ‫אנחנו אנשים מערכת אומרת ‫הוא ראש. ‫יש מאוד כל מייחת שיש להשתיקה ‫הפעלם. ‫מה דתחל לולוגי כעזות, ‫אבל שבמקום שיש בוחקוכים ‫הזנפה נעותו. ‫אני שמע לי דבר שהוא. ‫לא לומר ש. ‫כאילו אם אנחנו מדברים על הרצראל ‫בתור תפיסה שכל הרצל, ‫אז אם אוהה שאנחנו רוצים, ‫אנחנו חושב שזה גם גם מה שבלות מנסה לעסיג, ‫אז אתה לא אמור לפנות. ‫כאילו כל העניין, ‫הדביכלל של שצווה מתעסק ‫בנייה או באחיפה בנייה ‫הוא דבר שהוא פסול. ‫אולו לא אמור לקרות. ‫ולאנחנו רואים בצורה מאוד, ‫הדוראה, שפר שיש איתי השבועות. ‫ואפה שכאילו אם חשבי נכנס ‫כן אין אין ביטחוניות, ‫אז איפה שיש איתי השבועות, ‫גם אם יש עימותים וגם יש. ‫זה חיכוך או. ‫אירו עם הרבים, ‫אז בסוף, אנחנו רואים ‫שדבר את המביא ביטחון. ‫גם סדיאנטן, ‫היו אירו עם מהתחלה. ‫היו תקיפות, ‫היו עשות קיפות של אירויים, ‫היה ירי, ‫היו אירו על הבתנים של הגיבה, ‫היו מתנים, ‫בשיתכם מירה שלנו, ‫הצתות, ‫תאפר ופינו ולחוב, ‫חבר איך דיגו עמד. ‫ויום המקום הוא קושנת, ‫אין הכי קילומטר לכל קיוון. ‫כלומר גם הרבים, ‫הקירים בזה שהיישוב הזה, ‫שהגיבה הזאת כהימת ולא. ‫ -כן. ‫כן. ‫תוך שביש חשיבות ‫בתכונית יחודית ‫להנקודה שבהתם מנמצאים? ‫לא, לא יחודית, חשיבות יתחונית. ‫יש בסוף, רצף שמתחיל מימנו ‫מישדר התהר, ‫מקביש אישים, ‫לקיוון מזרח, ‫רצף של חוות וגברות ‫שמתחיל מימנו, ‫לקיוון מזרח. ‫שהוא בעצם, אם שהוא מסכים ‫מנהים בתכוניות תהרות, ‫אז הוא מגיע נקביש שלון. ‫איפה, מתחתנו, ‫יש את הדנר את השלידית מזרח, ‫שאני רציחה כמיכה בליצה מהקפר ‫ונעשה בקביש האמולון, ‫עשה בו, כן אנחנו נצאים שם. ‫וואי, ירע, בבו, ‫פשוט נעשה וכדר לכפה, ‫כי אפשר להפה אלו, היום זה לא יקרה. ‫יש אותנו אחרנו, יש עוד חווה, ‫עוד חווה, זה משהו שלא יכול ‫להיום לקרות. ‫זה כן, יש בהחלט משמרות ביטחונט. ‫-בודדבר על הפעילות הציבורות שכת, ‫אתה הצגת את זה, ‫חקודם כפועל בניין. ‫היום אתה עושה יותר מזה, ‫אחרון. ‫היום, כן, אנחנו גם מקדמים ‫את סלנו את ההייתי השבות, ‫גם משתדל לקדם עסברה ‫בנושאי תישבות. ‫מרנועד חשוב לנו ‫לחבר כמה שיותר את היר המסראל המעלה הזה. ‫ואת אנחנו מזמיני מלנו קבוצות ‫ביום נפגשים מדברים, ‫מכירים את הגברות, את נור הגברות, ‫את המהלך של ההייתי השבות. ‫מגיעים לנו קבוצות מאוד מאוד ‫מגווונות, ‫באמת, לא די מכל ארץ, ‫אבל מחלקים נכבים מאוד הגיעלנו, ‫החדרה, הגיע לרושב רשב הקוצה ‫מירושלים של מבוגרים, ‫בכל מיני מעגלים, ‫יש המדבחר ומרקדיש ‫הגדת כולם, ‫מכל מיני מעגלים וכמישי שם אמרה לי, ‫אני מרכז ימין, ככה ימר לי. ‫ואף פעם לא הייתי בקבועות, ‫ואני רושל להתוונת, ‫ואני מכיר עדיו כבר שמתי, ‫אבל באמת, אני כאילו תמיד ראות חמדרך המסך. ‫פתאום אני רואה, ‫ואני מגיעה וזה, ‫ואלו, איזה חלוצי, הוא עוד, וזה מסירות וזה השקע, ‫ואחת הם חיים, פרוויזה תנאים. ‫אני רוצה לביא לפגרות אני שפרה שלי. ‫ככה היא חתמה, אנחנו הוכחקים לה. ‫אבל אז זה פילות שלנו היום ‫ממשקים במאמץ. ‫גם להביא עלנו קבוצות, ‫גם לצאת לקבוצות. ‫אחת דרך כמה שוטר אתם ‫ישראל המעל החדש של אישוב הארץ. ‫אני מאפת בכימי שאתם מקבלים. ‫אני בעצמי עשיתי סיבור כזה, ‫פחות ואתם. ‫אולי קצת יותר המוטם להתוונאים. ‫וגם. -כן. ‫ואת חושה שקיבלתי כונו, ‫כל אני מכיר את השטח, ‫אני ארבע שנים מסתובב, ‫אבל מנסה לעזור לפושני יכון, ‫אבל לשטח השתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות, ‫אז אם אני לא עובד בלסייר, ‫אני לא יודע באמת מקורי בשטח, ‫בשום צורה. ‫גם אם אני מצב בפנים, ‫למוספית לעקובה. ‫כן, צריך גידול היום הוא מטורף. ‫גם מי שיום נחשב בקי, ‫אז הוא מכיר גזרה, ‫הוא מכיר את שום רון, ‫מכירתי עודה, מכיר את בני המין, ‫אבל את מעבר לזה את הקבועו קשם ‫העוד לעקוב. ‫וגם, אבל התחושה שאני קיבלתי ‫זה שמה שאתה לא מקבל במדרך ‫את אלפון עודר כך הטלוויז, ‫זה מאוד מליב, זה מאוד מרשים, ‫זה מאוד יפה לראות את זה ושאתה. ‫מה הפתביקים באמת שאתה מקבלים ‫מה אנשים שבהים לסיורים האלה? ‫האנשים שבאה כמו שאתה אומר, ‫הפעם לא דרכו בה. ‫הכמו שם עד, ‫האנשים מאוד מאוד מתרשיםים, ‫מיוד מתלהבים, ‫מיוד מתפהלים המסירות, ‫מהחלוציות, ‫מתנאים שאנשים חיים בהם, נשים מגיעים ועמריר לנו וואו, אבדתם חייה, מחתם ניצאים, פה החתם פה, אני אמרת עקשי בואי, תאפ ‫משפחה לפנינו שגרעה ‫בעוי למטה. ‫תראוים טעול כאילו, ‫אנחנו בבית, ‫מה שנקרא בית נקלה, ‫הוא אומר, ברוגנים. ‫תבינו איפה הם. ‫אז אני אומר להם, ‫ואזוג המבחד הזה, שאו פולפנינו, ‫אם גרו עכשיו במערה ‫שאלו שחדשים, ‫כדי לתפוס נקודח עכשיו, ‫שתבינו את הבנשים. ‫הוא אומר שעפים על זה. ‫זה אפילו דאפית בכימשך, ‫מכלבי, ימי חדמית קשר ‫למישהו מי. ‫אם אחד הישובים מאוד מאוד ברוגנים. ‫אפילו לא הישוב, ‫בדור שפה להנקרא לזה. ‫אנשים מאוד מאוד ברוגנים, ‫אם הרבה מהמחוץ נקים. ‫והמתקשר אליי, ‫אומר לי תקשי, ‫אני. ‫זה תחיל בדייש שובה ‫על המשמירה ללילה, ‫הוא איך להתשובה על השמירה ללילה, ‫הוא תקשר ללילה, ‫יום אחד אני רוצה לבוא לשמירה, ‫הוא חמוש. ‫או לא חמוש. ‫השמור נצא נולה חמושים. ‫בחח. ‫גבור של ישראלון. ‫לא, אבל. ‫שמורים ממש יש, ‫מישה יש לא? ‫-שלום מישראל, לא. ‫אנחנו לא מתקשים על זה. ‫אז הדתחיל בדייש שובה ‫לשמור ללילה, ‫והוא איך כל כך דלו, ‫הוא אמרי שובו משתם ‫השתש, ‫בסוף דחת הסבורי, ‫הוא מתקשר לו מלא ניפה בחוץ. ‫התילסני, רגע זה. ‫הוא הרבה שמור מה אחת סבורי ‫באה לזה ששבחצי, ‫באמת, אתה נמולה להששקת, ‫היה. ‫מה שאני דלק על האירועה. ‫ואז המתקשר להכסבו ‫מהתקשי, ‫תלובי ניפה הייתי. ‫הוא תלמה, זה פרשאר. ‫אני רציתי לבוא לכם, ‫אתם די שויבוא לביקור נוסף, ‫למה שהוא הוא לא בה, ‫ואז הוא. ‫תקשר להבלת, אמרתי, ‫לאפה מה עמר עד ביקטר. ‫מה התקשיב הייתי בזה מקום? ‫לבדתי את המקי כפרט הרפון. ‫הוא תלבדה שם, ‫הוא מכי כפרט הרפון, ‫זה חברים. ‫אפושב, תלינון דר דיגר. ‫ושגב גם הם, חיים שם בתנאים. ‫כי לא אנחנו באמת. ‫באמת ברוגנים לי, ‫אדם, תלינון ועודד, ‫שפיר המשפחות מדימרות, ‫עם כוחות מאוד מאוד מיוחדים. ‫אז הוא נסה לשמה, ‫תכתי שנה. ‫וכשהוא מותר לי שאני מגיע לשמה, ‫ואני לא יודע, ‫הפני נוסע בזה דרך תרשים כזאתי, ‫באמת, משרום הכיר, ‫חושב שהוא נכנס לעומק, ‫אפע שהוא כזה לא. ‫זה לא עומק רמל, ‫אז כאילו, ‫דשת אחרי זה שוקף, ‫אתה נוסף, ‫אם אתה לא יודע לפת הנושא, ‫אתה בדור שתגת על ישום מקום. ‫אז הוא. ופתאום אני רואה. ‫הוא מתי השואו רואה דרך כבסים, ‫והוא אומר לצמותות, ‫שאתה, אתה? ‫-דרך כבסים, ‫באתר של. ‫באתר של הרבים, ‫בדוים, אני מסתובב במאיכב. ‫ואז אני שם לב פתאום, ‫שיש המאירו את זון. ‫אני בלב תהייק, ‫אילו, יאללה, ‫אוד איזה גם כן, אוד איזה הרבי. ‫והפתאום אני רואה של היהודי הזה, ‫צלו רואה הזה שלו כפייה, ‫אבל מתחת לקפייה, ‫שפיות. ‫הוא אומר, "וואו, פתאום אני רואה את המפיות, ‫עם ציציות, ואני אומר, ‫"ווא איזה תבר, זה את דבר גדול, ‫זה זה, באמצע שום מקום, ‫"וואים צערי בנימי נפראים, ‫תולו את משוואלים". ‫פתאום אני רואה זה היהודי ‫שהוא רואה את זון, ‫זה דבר הקולך גדול ‫אומר, עליה לי חדון הנביאים, ‫כאילו לראות ככה, ‫שאמ ישראל חוזר לטבע ‫לחקלאות לחיבור לאדמה. ‫אז זה, זה, ‫זה, איזה אפט בקיף שאנחנו מקבלים, ‫אמת כל הזמן של חזרה למקורות, ‫חזרה לחיבור השורשים, ‫התבעי שלה, ‫המשראל החקלאות לארץ. ‫נשים מאוד מאוד מתרשמי ‫זה בדחיום בדור שבו הכול, ‫נענד לנבי איתק, ‫זה בכלל אנשים מאוד, ‫לא ענד תרשמי מזה. ‫מי הקהל המידי שלכם, ‫אנשי ימין, מרכז גם סמול מגיעים. ‫סמול או הגיעו? ‫סמול או הגיעו? ‫מרכז הגיעו, כמו שמותי, ‫האישה עד אותי. ‫אנחנו פתוחים בכנתנו לכולם, ‫יש הרוצה לבוא לדבר ולא רק ליצור, ‫כאן אנחנו נפגש שאין נפגשנו ‫והאבר איסמולנים ‫בקשר של צעקות, ‫אבל, אבל אם אנשים רוצים לבוא לדבר, ‫או חיום באים. ‫אנחנו לדבר לשמוע. ‫אמרתי קוצה ויחדר, ‫אז הקוצה של תיכון לא דתי, ‫שגיעו לנו כולם בנים בנות, ‫בני שווה עשרה. ‫כולם, ככה נתנו כולם. ‫איך המפגש הבנישים אנשים האלה, ‫הם רואים מוצחים יש לזה זרות, ‫שאנשברת, כי אתם כאילו, ‫האתם האחר, ‫אתם הנוער גבוהות, ‫אתם אי שם רואים בטלוויזיה. ‫תן, ואחלת, אנשים, ‫זה נשבר למסטיגמה של המופראים ‫והסורפים והנרחיסטים, ‫וזה לא משטע מנוסקים עם כל צעד. ‫אבל כשורים את ההשקה, ‫כשורים את התנאים, ‫שורים את המעמץ להתליטפוס את זה רצה, ‫אז אנשים מערכים את זה, ‫גם מי שלום הסקים. ‫מה הכיף של הפעילות הזאת היום? ‫זה היום, אנחנו יוצא לנו ‫סיכה, סיות, תליגה לדעה. ‫זה פעם, משבוע שבויים. ‫או תבוס כזה? ‫או, תבוס או קבוצה של רכבים, ‫גם וגם. ‫צריך הרבה רבה כדי להגיע להגיע. ‫לא, לא, במשלא, אפשר להגיע ‫מבריב את רגיל, ‫ואני שפריב את, ‫אנחנו נסיעים אתו. ‫במשך, שלגתים סידור של הקויש, ‫ככה שאו, עוד יותר מוחן, ‫בדרת השם, גם מקום לאותו, ‫בואו סימדי כנס. ‫זה ממש עכשיו הגעתי משם. -רק, ‫תסים גזלנו, ואתה? ‫ממריקז מבקרים. -מאיתי שיש לנו ‫זה חלום, לעשות את המזווקה, ‫זה כמו הגלט כפה, ‫ואז תקבר כל כך, כל כך נדוש, ‫אנחנו לא יודעים את זה הרבה. ‫יש כמה נקודות, כל מאוד מיונות ‫שקמו בגלות כפה. -כן, יש. ‫כל כך הרבה. ‫אבל אני מכינם, אני אולי, ‫אולי גם זה, כבר. ‫אז עכשיו, חשוב לנו ‫שנשים ובו, ויתחבור, ‫בין אם זה אנשים קורווים, ‫שאגב גם, מה, ‫אמר, בין מלא מקירים, ‫אנחנו נשים של אנשים שגרים ‫בעישובים ליד, ‫ואמרים, תקשים, אני פרוו שלוש ‫אני מרקביש, ‫ואני פרמוי שונה נכנס. ‫באמת, נלמים דום. ‫ביום עצמה ותעשין, ‫או מה שזמן או המון אנשים, ‫אזמן או אנשים, וגיו המון אנשים ‫היא דיקר מהישובים ליד, ‫אבל במשפחות שבעו לתייל, ‫אם נשים שפה הראשונה גיו, ‫מהישובים נד, ‫של שבעה לקות נסיע. ‫ואמרה, ‫היא תרשמו, התחבור אנשים ‫היא דגים, שובים לקשר. ‫יש איזה שינוי מגמרי כזה מה הזתחילת ‫המנחמה שאנשים יוצאים להגדרות, ‫הם סתכלים פתום סביבה. -כן, באכלת. ‫אנחנו רואים את דוד לפני שעבר, ‫אנחנו לגיבה, אנחנו ראינו את זה. ‫בעצם, אני קבוצה שאמרתי עליה ‫של החלפה של המשפחות בשבתות, ‫אז זה דעתי, ‫ואני זכון נכון פתחנו את המש, ‫בסמוך לתחילת המלחמה אחרי, ‫ותרש את זה מאוד מאוד, ‫תפס את העוצר מהר, ‫אנשים בריאים ורוצים נתמוך, ‫ולתרום ולשתתף, ‫נתרום כל אחד במקום שלו. ‫היכולות שלו, ‫בסיוע שויכול הציה, ‫וכן, האנשים מאוד, ‫הבינו שזהו, ‫צריך מבטגיה בצורה של המקה, ‫הל אנשים עובינו שזהו, ‫אנחנו מגדירות, רואים שלנו הגדירות, ‫הוראים שלהם. ‫אגב, סדיאנטנטנטנטנטנטנטנטנטר, ‫מש, מעל מחמש, ‫אפשאני אמרתי, ‫גדלתי כאלה, ואני זוכר, ‫עדהם את התמונדות של דרים, ‫בדויים על כל האגדירות. ‫כאילו מה שהביסיו להיכמש ‫לא אפשר לצאת, כעבדרים, ‫זה המסוכן, והיום, ‫אתה יכול לקרונית לצאת מהגדר, ‫והם ספרה תנצרה כעודים. ‫כל הכיוונים שנכמע שלום, ‫זה הדרים יהודים. ‫אתה יכול פשוט לצאת נמתיק ‫ובקבוקומיים, ‫ולצאת לתיול בשטח, ‫איפה שבה הנכה. -כן. ‫אנחנו מפגשים אנשים כאלה, ‫ששמגיעים, מתאילים, ‫והם עמורים, ‫לא אפשר להסתובב פה, ‫עד לפני שנתיים, ‫ואכשב, פתאום, ‫השפת כל החבוד, ‫כל הגבוהות, אפשר להסתובב פה. ‫אחד המפעניים, אחרי חזגן ‫שראיתי את זה צלנו בעל שוב, ‫כי לא אחרי נגיד תחילת, ‫אחרי סביב מילואים הראשון, ‫הארוך של אנשים בתחילת המלחמה, ‫המון אנשים חזרו וכנו ‫אופנועי שטח, תרק, תורוני, ‫וזה פתאום התחילו להסתובר. ‫היום, אני גררוויקה, ‫אני הולה לקבוני רושניים ‫ביום שישי, כל הארים מסוויב ‫אופנועי שטח. ‫ביודים, חלקם חמושים, ‫חלקם לא התרוידי גילי ישראל, ‫כולם. -תפסים. -תפסים, ‫פסים את המחוים. -תפסים, כן. ‫כן, ממש ככה. ‫אז סיפרת על הפעילות שלך ‫בלמצאום חליפים לכם לחווהים, ‫ושזה בלטח פעילות ‫שאופכת עם הזמן לייותר ויותר גדולה, ‫כי הקמות של החוות, ‫כמלט. -זה פעילות תחסית עצמאית. ‫לא, לא מלא מצחה. ‫-לא, מה זה לא דבר שטח הזוקה. ‫מלבד לעשות את זה בדוק, ‫אתה למי שנחס את הקבוצה, ‫זה חשוב לנו לבדה ‫שמי שנחסו מכוחותנו. ‫זה לא דורש ממני הרבה. ‫אז זה פעילות שחזית רצה לבד. ‫אבל העקב של החוות ומייה. ‫עקב של החוות הוא עצום. ‫יש נמפה שרציו במיני לדגבות החזית ‫של לישה ירד. ‫יש המטאים 20 נקודות, ‫אני מנדוחר בקרוב, ‫שזה כבר עצום, ‫מתורף, שאנחנו מי. ‫לא, מהם קולת כמה, ‫-או, מהם קולת כמה, ‫-כן, מהקולת כמה. ‫-כן, כן, בכלת. ‫-כן. ‫ולחתיק 150, ממש עוק הזה ‫בסרוש שנים האחרונות. ורמפל עוד כנית. הרפה דויצה לפני חושאים שלוש, משוק הזה, והיא כבולות כניתית יש מעז. הייתה מעז עוד צמיכה והחסב על הארץ אחר עצר שבנייהו. עוד שאתם שאתם עושה נקודות. מטורף לגמרי, אבל לא נקודות בלתי הסטרטגיות, את אנשים עולים למהקודות, הם מעט לראות. -מולים למהקודות, לא היו בראש שלנו גם של אנשים שהחיית הסקוים, תשוותם לא היו בכלל ברות ביצוע פעם. לא היו ברות ביצוע, ומהיו מעבר לתקרת הזכוכית, ותקרת הזכוכית לא הוכל שנפרצה, ואנחנו עוברים את תקרות זכוכית זכריות. שגם אותה נפרות צבירת השם. וגם בקהייץ הזה אמרות לעלות עוד הרבה נקודות, גם מישורים את ספים. -יש את כל הישובים, כן. אנחנו נשמורו על נקולה, פריצה הזאת. כן, שטחים שנייקר, ממש לפני עשה מרחד שונה, וחוזרים אליהם. חוזרים אליהם ובגדול. כבר חושב, חוזרים אליהם, ועוד הישבים שיקום הוא. חוזרים אליהם, ואני חושב שהתפיסה של המרחבים, שהדיברתי עליה, התפיסה, שאני חושב, אני חושב שהתלוויתי אישבים מחדשים. תפיסה של הרבה פחות להישאמר בגדירות, הרבה פחות להישאר בפנים ולצאת, להסתובב. אנחנו רואים את הבטיולים, רואים את זה, כמו שארת, שאין כל נרופנויים, נארים את תהילים, רק הנקדות המצריקה לזה, שבפסח, היינו בווית, וזה נראו מהחלון, זה פנס כזה שיעורד אלינו. בלתיים. -שטפנסים, כן. שעודם אלינו, ודוחו גיבה, תודה. קורה. מה זה קורה, כי למה תהיה שטירג, זה זה קרבת שלי בדוקא, על חייתם, ואי תמור על לא. -זה שחבר לי שרח מנה, למה צריך פנס שנכנות. -זה הנה, תמלמה. יש פנסים, נראה שטיד, מי זה זה רבה שלנו, לחברה, איך עברה, עם חברה, כי לא, את זה שטירס תקט, תמורת, כן, כאן, כאן, יש כאן, בעצם, לא, למה שיטי רדים פנס, אם קירת את דרך פעל פעקילו, אנחנו רואים שם גם כשאני רח מה להישחו שחבר חוץ, את השטירות של תיאוריו, צער, הולכים ואחר, רגילים, רואה. שזה שבילון כדור לכם בו. אז אחרי רגע פנס מתקרב, לא מנימי זה, שיקות בדלת, אנחנו כאן רואים, מגיעות שתי נערות שלום, אז זה מופטעות שמורים אותנו, בשפחה, אז אנחנו רושה לאום. חיפשנו מקום להיכנסה להבלישון בו, הם פעמים מקום מחיר לישון בו, תגנסו בו, תשנום וזה פעטה אנחנו למזרוני. זה נשמע כמו סיפורי חסניני. בו חסניני לים רע. הבאצ, חתה בנות שאני הבט למשפחה חסניני דווח, משפחה חבדי דווח. אז קיצור, רואה, חשבו שיש שם יש מזה מבנה, שפה הריכנס אליו, אנחנו רואים שאין אין מה שוחר יש את המבנה שלנו ויש את האוי שלה בחורים שלא נשמע ריקות. שפה קודחי לבנתי, כן, אני אשנוץ לנום, והוא בו, כן, מקום הוא בעל חו. הם לא יצאו לתרמפים, הם מקום על חוו לתל במייחב. שתי הולנות בזה. וואו, נסל לחשוב על המציאות הזאת קשני, דינר לפני חמסר שונה וזה. לא הרלוון, תאילו יש שייך, זה היה כל השתחים שעיית הגווהות. על יום נגווהות, זה קצה. מאוד ברור. מאוד ברור, ומבר אליו זה כבר היה זה רואה. הרואה בתכונית, מאוד מאוד מלחי, צוויגן כשהי אפסיורים, זה הסיורים כמה שאתה חמושים, ומיורד מיירים, ומיורד מצומצמים, ו. ועיור זה. מהפכה, מהפכה בתפיסה ודעת שעובילה בתפיסה ומייחב, מיילה. נשינו בתפיסה ומייחב. וכמית מודנים בכלנה בתכונית עם ציפר דקודם שיש לכם שום ראים בלעי. מהסקנות והחבה, זה כשאתם לא מוצאים שומרים משומר, אתה שומר? אני שומר כל ההילה. אתה שומר כל ההילה. ואיך אתה מסתדר, רק אך בבוקר? בדרך כלל אני שומר, כבר פריבלגיה שלי, כנסוי, כנסוי הכיד על לפני השבוע, בגיבה, אז אני שומר בבוקר, בצער שאתה נומי ששואר כל הזמן. חוץ מהרואה שאני מצאה, יש תמיד משהו שומר. שום נמצא בגיבה, שום נמצא בגיבה, שום נמצא בפריבה, שום נמצא בפריבה, שום נמצא בפריבה, שום נמצא בגיבה, שום נמצא בגיבה, שום נמצא בגיבה, שום נמצא בפריבה, שום נמצא בפריבה, שום נמצא בפריבה, אבל בגדול בתור תפיסה צבא קציני מאוד מבינים במערכים. אז ישראל תגבי השמירות, אז אני ודך השומר בבוקר, אז זה מדער, מי חמש, תלו כמה שומר יש בלילה, אבל מי כאילו השמירה שלי, בעצם להיות R מי חמשש, והדמי שיש שמר לפני, הוא ישן, והרויה במרת, מה נראה? אז השמירה שלי מתחילה בזהור בין חמש לשש וחצי, אגם פיים ב-4. ‫שבא הרבה. ‫-הרבה זריכות? -כן, הרבה זריכות. ‫תרבי, זמן גם לצפילה, ‫גם את בודדות. ‫אני גם צריך שחריכות היא ‫הקומך עושה. ‫זה לא כאלה, ואני לא הייתי ‫רגל בזה לפני הזה, ‫שנה הצליח בו. ‫אוד נושא של פילות שאתה. ‫שאתה עוסק בו, ‫האמת שסביבו, ‫אתה אנחנו לדבר על זה שאתבו ‫לפודקסט, ‫זה נושא של תרור האצתות, ‫של האחרונה, ‫כולם שמועל, ‫אבחר עשרה, ‫בחר ששאלה כבר גילה. ‫-כן. ‫-כן. ‫כן, אז הפילות ש. ‫תרור האצתות הזה, ‫הקיים, כל השנים. ‫לא השנים האחרונות, ‫זה הלך וידגבר מאוד מאוד. ‫בגלל התפיסה של המרחב, ‫התפיסה הפיזית של המרחב, ‫הרועים של כל שיתכי המירה, ‫הרבים מבינו שזה שיתם אלותו, ‫על לנסות לגרש אותנו מהשתכם, ‫בעצם לפששסרוף, ‫אתה לא יכולה, ‫לא תלדה אחת, ‫פשטח שסרוף, ‫אתה לא יכולה אותה לבי מהדר, ‫אז מתחילו לשרוף את השתכם. ‫-אתה לא יכולה, ‫-הבור דרכו. ‫-אתה יכולה, ‫-הבור דרכו, ‫-הבור דרכו. ‫אבל לא ידלן מה לאכול שם, ‫אז זה לא נור אליו אנטי. ‫אז אם שרף תחשב שטח משמעותי ‫מזור כל שום מימין ומסמול, ‫אז מסעוי להלחבה הגיבה, ‫אז את המשיד שהתחמירה, ‫זה אומר ששתפיזו שחשם נחלשת, ‫הפורות ניסטוי שם, ‫באות נמצא שם, ‫התפיסה שחה נחלשת שם. ‫ובביצם מעד הפריחה שעקול החבות, ‫אז באמת מאוד מאוד צוות, ‫הוא צעקולה הצעתות האלה ‫בשנים האחרונות, ‫וכל הבצם ל-קיבוי והצלע קורות הקיבו ‫הצלע אליו, ‫בפשרות להתמודד עם זה. ‫יש להם שתי סיבות, ‫אז אדלפני כמה שנים, ‫באמת שנתיים פרות עתמודדו עם זה, ‫כאילו איזו שינוי תפיסה ‫שלכך זמן להבין קורות הקיבוי, ‫ששתחי הפתוחים גם משמעותיים, ‫כי מה שפעם, ‫אתה שאימן ניסף שאתה חוקיי, ‫זה של ב-19, ‫בואוי תמודדים את זה יותר מדי. ‫כול הדינומית קרב לישוב. ‫כי לא מדי, ‫-לא מדי, ‫-לא מדי, ‫-לא פרוסים כבר, ‫הוא פרוסים כבית על הגדר. ‫ואתם אחד בעת מה שמדלג לתוך הגדר. ‫ובשנתיים שלושה, ‫כי אנחנו נתמקן הולכים ‫הבינים שהשתחים אליו משמעותיים, ‫והיותר מנסים נושיטייה, ‫אבל בפועל אליו כמעט סיבה שניה, ‫זה שלן כמעט גישה. ‫אז כבר אנחנו מדברים שיתכם מרש ‫הארבם הגישה להם היא בשבילי הפר, ‫המצב הטוב ושבילי הרבה עלר ‫במצב יותר קשה, ‫וארו אתם עם קומות שאני נמגישה בכלל. ‫-לרחב. -לכן. ‫זהו מתוסים או פשוט להסתר ‫כמו שאנחנו עושים עם עשרות המפוכים. ‫שזה כל כיווי שלנו היום. ‫כיצאת מוזכירת הקבי ירות ‫ברצת הברית שמוסתבווים ‫באירות רגלים ומנסים למנוסר. ‫ככה מסתבי, אני לא. ‫מה אני יודע, אז ראיתי פעם זה סעדה כול, ‫לא. ‫בהם סתבי ככה וככה מחבים ספות? ‫לדעתים ביקר דורגים לשבילי יש ‫ומנסים שהיש לו תתפשית. ‫לא מחבים ממש. ‫כן, את הצענו השבילי יש ‫מנו השלבנתיים? -למה. ‫עלף. ‫כל הדמון השתחים מתרחבים. ‫ושאי דוגל השבילי יש, ‫אולה השתחים כל הדמות רחבים. ‫אז כל שנה תציך להרחים ‫מחרד תציך להסום אחד, ‫זה השקעות ונועד מאוד גדולות. ‫זה לא איזושבי לשת, ‫את הסביבי הרבה, ‫אתה כל שנה הולכת צעת מגלך נעניין. ‫או, ידניגי דולרם, ‫הזנים מה זה שבילי יש, ‫שבילי שזה בעצם שביל שיהן בוצמכייה, ‫שנועד ללמלו המאהיה ‫של התפשית. ‫כן, אין שם חומר, ‫עד איש לו יכולה לליטפשית. ‫והסיבה השנייה, ‫דשים הם הצבים של רוחות, ‫היש גם מדלגת. ‫גם ב-הרות, הרבה גם מקרמל, ‫אגב, כן? ‫בספרה גדולה שייתה, ‫תפני השלב, שתי מסר, ‫גם שם, תדילה כשבילה, ‫וגם בחוות גילה תחשב, ‫היש נלגה. ‫היש המשבילה מתחת בחוות גילה, ‫דש, פשוט, ‫דלגה בילה לרוח, ‫הדקה לשנצה ממש ביתה, ‫פתח חלווודי, ‫היש את ההסע מה על השבילה. ‫מה דילו כך הגעדות שראית? ‫-צמרת. ‫-צמרת. מה? ‫-צמרת. ‫אז שאתה אני הייתי בצמרת, הייתי ‫בחבת גילד. ‫כשאני גטי לחבת גילד, ‫זה כבר אחרי שיש חדרה ‫כו בתם ראשון. ‫-צמרת זה המחסן עצים ‫מאודול שניספף וחבת גילד. ‫-נזק של יותר מאסרה ‫המיניון שייקים. ‫-כן. ואנחנו היינו שמה, ‫כשאנחנו גם לא עוד בעצם ‫חבת גילד כבר החלק הדרומי, ‫אז כבר בער, הבטים בערו, ‫ואלנו לא יש המטרדי, ‫אנחנו עשות בתור, ‫דילגים קצת את זה, ‫אבל אנחנו מתנדוים בסוף, ‫שאנחנו רק, מבנדווים ‫שמציאו את עצמם. ‫יש לנו רק מפוכים. ‫אלא אנחנו קביירות, ‫אנחנו מחלם מים. ‫-מר. תוב, תחף נגע בזה. ‫הציאו את זה, לכם וזה. ‫-כן, אז אז. ‫אציאו את שלנו בעצם, ‫והוא היקר את מודדם ‫לשדך פתוח. ‫זה הבנה שלנו איתה ‫שצריך להגיענה להמשך ההתפשטות, ‫אם נועת המשר ההתפשטות, ‫מאחלק הדרומי, ‫ובעצם מגענו לאזור של צמרת, ‫ואז צמרת נמצד את זה מורד של פלטה, ‫ומעלה ישביל, ‫ויש לנו עוד איזה חמס ‫העשרים יותר של פלטה יחסית בליצמחיה. ‫מה שום, עוד מאוד, ‫יש לנו מולה יצמכיה, ‫והמה שמאס נמוכה בבירמה של דש. ‫לא משהו שאף, ‫של איש יכולה כאילו להסתר, ‫כמו יש בצד השני שכבוד ‫גלשם היש איסטר, ‫והראינו את איש, ‫וגי איתה רחוקה, ‫והוא חק של 20-80 מרד, ‫ואז איזה אפגי, אושם איכום, ‫מצוף איש יכולה להתפתח מחום, ‫כשאתה משהו עשרים ‫סרוכית מגדלת, ‫ממרכזים חום. ‫אז זה אוזר וזה פשוט איש דלגה לצמרת, ‫שזה לא מוקום של הסביע, ‫אבל ישם קרשים כדי, ‫מחסן נצים, איש דלגה לשם. ‫אז בואו נבר על זה באמת רגע, ‫אני פעם הייתי בסרפת קוצים כזאת בשטח, ‫בזה גיבה שכם נורחות לביתן, ‫ואתה המתקרב לאיש, ‫אתה חושב שכל בסדר, ‫כל עוד אתה לא דורך בתוך האיש, ‫אמי רמד אתה מבין שחום, ‫והעשן מסוכנים ברמה כזאת, ‫שאתה לא באמת יכול להתקרב ‫אפילו איך אתם את מודדים ‫מזה בסרפות בשטח. ‫אבל איזה קשוח מעודה. ‫ארבע מהנארי, ‫אנחנו נותנדוים, משלוסים, ‫סמים יש להכל לקמא חבר הפקל, ‫כן לקבוד שאת נשתווקים גם מהמיום, ‫שרבו לי מרוקים, ‫למחמירים גם כפפות, ‫ואתי גם חבר כאלה שיש להם פקל, ‫שכפפות להספות. ‫כפפות אורקי, ‫לא, סתם פפות עבודה פשוט. ‫או, פפות גידו, ‫אבל מהם הסביעות. ‫בזה כבר חוצצ מהחום? ‫-בזה כבר חוצצ מהחום, ‫אתה משמעותים מאוד. ‫אני לפני חודשתי ודספה, ‫ואליפור קוויות, ‫אבדתי מפוח ואליפור קוויות אחר כך. ‫על יד. ‫-בלי לגעת ביש, ‫בלי לגעת בשמיד ורום. ‫אם כבר שמגן ועמור לידחוף את החום. ‫-כן. ‫מהכיר ולחום הגדול. ‫ומסכות על הפנים. ‫ארבע מהבחורים הם מסתבים ‫רעוו לפנים וסרפות, ‫אז זה גם, מגן וחום. ‫גם קצת מהעשה. ‫אבל אנחנו נמציאו דקמו שאמר ‫דציאו דרציני. ‫יש לך רואה. ‫-לא, אין ציאו דרציני, ‫ואציאו דרציניו ‫גם לא כך הפקטיבי בשטח. ‫ובסוף התצח לי אותם מאוד ‫כליל ומאהיר. ‫אם מסתובב, ‫אני אומר, זה נשמע אולי לרב, ‫אבל הכלילה להגיד על המשוריו, ‫אבל מסורבלים כמו קורות הכיבוי, ‫אנחנו מסוף לא ניתן את המעני. ‫מסוף קורות הכיבוי שם מגיעים, ‫גם על שכן, ‫אם צריכים להגיע בסוף ‫לשאת החדשי וציו, ‫דהתשבו, עד ששלו, עד שם פותחים ומתמגנים, ‫ומדת זה חשוב. ‫אבל בסוף, המנהיה שלהם ‫הוא יחסית נצומצם. ‫נותנים מעניין שהוא מצומצם, ‫ובסוף גם מסביב קוישים, ‫וזה מחק שלהם. ‫אם לא כמעט לא מתעסקים משטחים ‫ובצמחיה, ‫שמתפשת את מעבר על הקויש, ‫ומעוד מיצד שני, ‫מעוד מאוד מוד מבד בקים ‫את הקבוצות על השם מצנדוים. ‫אני כל פעם אחרי ספה, ‫אני בקשרים הכוחות קיבוי. ‫אחד ילך נובדים בשיטוף ‫פולר הפעמים, ‫אני אמר לבתי תזגרות הקויש, ‫אנחנו נזגור למעלה, ‫אנחנו נזגרות ספורנת, ‫אם אתם דרו, ‫תולי, בעבונה בשטח. ‫אבל ואיזהנו רפיים, ‫התקט בויות, ‫פה נמחי חיוס רפות, ‫ואת תמיד מלאה רחב ‫והתפעלות מהנשים האלה. ‫בסוף אנחנו עושים למערכוס חילים ‫הרבה מעבודה. ‫אבל ישנו שאתה נתקרב ‫להגדרו את הראש, ‫שאתה נכנס את האישובים, ‫אנחנו עצרים את דראשונים. ‫אבל אתם לא מקבלים את מיכר עוצי ‫עודו. ‫לצרי לא יש כל מידברים ‫שאולי קרוב, ‫אז הם לא קרוב. ‫-חלו עדים. ‫אבל קרגר עוד לא. ‫הציר די קריש עלכם זה מפוכים? ‫בפוכים הם אכבטים. ‫מחבטים כאלה, ‫מגום ישראל. ‫אבל בטרגום מקן. ‫-אמרו ביצים להישאר ג'ים איך וכן. ‫אם מה המפוח עושה? ‫-מפוח עושה את מה שהשביל לשושה, ‫הוא כאילו דוחפת לעבוד חזרה ‫לתוך השת החסרוף, ‫לשתוך השתח שכבר הוכל את עצמו, ‫ואז יש לו יכולה את פשט. ‫-זה יאללה? ‫-או ודתית, כם. ‫בכמה סרפות אתם נתקלים ‫בשנה, בעיקר בקהייצנכון? ‫זה בעיקר בקהייצ כם. ‫בכו רפה יש לו נתקפשט. ‫בכמה אנחנו מתקלים, אני לא זוכר מספרים, ‫אבל זה נשבו האחרון יש לנו יומן, ‫שאני אורך אגבים אחד האחברים ‫וכלעודי, אם אלכן, של תיוד. ‫ושבו האחרון היולנו לדתי שיבה שמונה עצתות. ‫הרבה הם היום נסגרות בזכות ‫זה שיש פיזור מאוד מאוד גבוה של ציות, ‫של המון המון ציות קיבוי כזה ‫שבטחת להשתח פתוח, ‫והרבה ותנדבים. ‫הרבה סרפות נסגרות אפילו ברמה ‫של אסר דקות. ‫זו שפיילו יש לנו קבוצה ‫מורד מאוד גדולה של נתקפים, ‫והפיילו לפיילו לא שלוחים אפילו דה. ‫שתה כוח המקומי, מהגיבה, ‫סוגרם את זה, ככל שמגים להש, ‫יש משפט ידוע של אחד מהרשקיבוי והצלע ‫שהאמר שאם הגיעו לספר ‫עדון, עכשיו, ‫החבוד את האינקוסטי. ‫אז דן, ‫ואני קוסטות תי, ‫יש לנו מהפוכים. ‫אז נסוגר מבית זה מהר, ‫כאי מה תמי גיע מהר, ‫את הסוגר את זה מהר. ‫ככל שיש עובר הזמן ‫היש אינטפשטת במחפילת עצמה בחזקות. ‫אתה מושים איזושהי ‫החשרה על החברה? ‫לא, לא משהו שדורש עכשיו ‫העשירה. ‫תפול מאוד מאוד פשוט, עבודה מאוד פשוטה. ‫הגיעים לירוע וכבר לא מדין תוכדתנו. ‫הגיעים לירוע, לא מדין תוכדתנו, ‫הכן, היה בעבר כמה אחשרות, ‫כי כה בקן עשו ביחד עם קומי נרגוני ‫כמו השומריוש. ‫זה נכמע, דבולו זה בעיקר ‫מתעסק בשטח הבנויה. ‫זה פחות האפקטיבי, ‫שאין פחות בעולת, ‫לא פחות האבד את צורך. ‫אתה אומר שבשמון הצטות ‫בשבור, כאילו, ‫הוא נקול את זה מספה מלטורף, ‫שאני לא חושב שאתה קשורת ‫הוא שהצובור הוא מכיר אותו. ‫נכון, אז נתון שאנשים לא מכירותו, ‫לכן גם מחלטת איתי לפתוח את היום הנזה. ‫אני דחקתי בלכנן ‫שצררפטוח כדדבר. ‫שבשמון הצטות אתגר ‫האגב מה שאני מקבל ועוסף ושואב, ‫כאילו יכולה שיש גם יותר ‫שפשוט לא מגיע, ‫לי מספה נניצה היום בקבוצה ‫של זור החברון, גושציון, ‫בינימי שעון וכתר דן, ‫אבל יש דרים שאילו מגיעים נשם, ‫ולא מודווחים שם. ‫זה מה שאני יודע ודמה שברמטי, ‫אני מצליח להסוף, ‫לאיך אני אשתם מקרות של ההוגע ‫מאדכן כל מיני ספות. ‫אז זה בהחלט נטון ‫שאנשים לא נחספים לב, ‫מלבד בישת ספה בסטאטות שלי, ‫שאני כן מעדכן שמדתם. ‫אבל זה פיגוע לכל דבר, ‫כי הדבר שהוא. ‫בסוף אנחנו מכיר ‫מאורי מחשבת חוות גילד, ‫שזה נזק מטורף, ‫אבל זה החליג אמר בעשון. ‫אנשים שאני צלור בו שיניים ‫לכן אני בעצמו, ‫גם ניצל באמת בשני אותה חונות. ‫בנדם שחליל הילד, ‫זה נלכת, שאני בלת שעה ללך ‫הסחק עם שכני, ‫החוזר הבית או לא יודע מה ‫זה פשוט היחורך. ‫היא דקות. ‫-תוך, כן. ‫אני מנסה עכשיו הסיטואציה ‫שהיה לי הולך השכני, ‫והפית המסרפה, ‫השכני נלכוצי והוא חוזר הבית הבוחה, ‫זה חליג המחרת לגמרי. ‫הוא מנדב שחליל הנלכת מייסיב הכול, ‫שביום הם משתות. ‫אבל נלכת. ‫אתה מכניסה שם מתנזויים ‫זה כאילו זה החיות. ‫נכון, אבל המתנזויים את הבהורך ‫שם לא אלדים. ‫ובאת אנחנו לא. ‫אם יש עכשיו סרפה של חורש, ‫כאילו, אם אנחנו מדריק את הסרפות, ‫אבל יש אישביה, יש חורש נמוך ‫והיש חורש גבוה. ‫אנחנו התמודלים ‫הגערים אישביה. ‫עכשיו אנחנו נפקטים ‫למשם אנחנו חזקים, ‫שאנחנו מצאיכים לחבות, ‫הפוכים ומחבתים זה הכלים שלנו. ‫-כנאומר. ‫-ברגש את זה פוער השגבוה, ‫זה לוקן. ‫קוצים, סיכים מאוד מאוד נמוךים. ‫מה שיש בשטח, ‫הישבי הכל אותי וסירה קוצנית וכיינה. ‫אם זה כבר חורש נמוך ‫כאילו, אם מקומות שיש כבר יעור טבעי, ‫הזור שמערבי נמין שמורון ‫כאילו, אם מקומות כאלה, ‫אנחנו כבר שם פחות איפקטיבים, ‫והם זה חורש גבוה, ‫כמו אישובים, כמו נוויצוף, ‫תלמון, או מקומות איך בכלל איפקטיבים. ‫שם מדרך כוחות קיבוי, ‫הכלסים ורגילים, עם מים ומטוסים, ‫ועדברים האלה, ‫לך נוכלים מהקסימום, ‫הוא עדיין במקומות ‫שם פתוחים קצת לעזור, ‫אבל מדרך לאוויפקטיבים שם, ‫אז מקומות כאלה, ‫בדעי לא נכנסת המתנדים ‫ולא נשלח אנשים, ‫והם כאן אנחנו כבר לא נדגישים ‫כמה חשובה בתיכות, ‫וליות בעורות של קבר. ‫חוות גילה, זה. ‫כנתנו נקרא דחורש נמוך. ‫אז כאילו, כן, חתרנו למגע ‫מצל אחד, צד שני, בזהירות. ‫עכשיו מעבר לנזקים של הספה, ‫עשקה לא נשאף, ‫אז נזקים נלבים, ‫מכוניות שהתעלו בעש, ‫חולות התפוצץ, ותפוצו. ‫באלונה הגעה. ‫-באלונה הגעה, ‫זאת אומרת, ‫היא כמה וכמה הבומים, ‫הייתה אנך היה קודותי בקבוצה. ‫פעמים, לצאת, קולם לצאת מהקבוה בתים. ‫ביגלה לסקע נעד אותי, ‫שמי שבסוף לא יוצא, ‫הוא נראה להתעולית ‫אלא חייב שרודי שלות בזה. ‫אבל כן, הייתה נחייק הזאת. ‫אלא חייבים ספר לי על בית ‫אחד שערסות או בשבילים, ‫או נועה הצטעה של. ‫-של בית. ‫לא הצטעה את פשטות האש של המחסן צמור. ‫היא יכול להיות. ‫אני לא הייתי וכות סך עוד גלל. ‫אנחנו. ‫היא נוא. ‫אלא חייבה, בשלב הזה הוא יצאה חוץ ‫אבי חיפק שם, ‫אני הייתי מחלק הדרומיותר ‫ומנהל תהת פשטות. ‫אז יכול להיות, אני לא הייתי ‫את לדעה על זה, גיוני, כן? ‫אתם כבר אחרותות קשות בעירוים, כאלה. ‫כן, וכל לדח לתרות תהיה קשות. ‫הצטעה, ההסףה בחוות גילה ‫התייש שדאי נהיה ככה, ‫עוד לא הוא כך רשמית שדות הצטע. ‫בארבא מסלפות האלה ‫אתה יכול לא יכול להוכיח שדאה. ‫קשה להוכיח שדאה צטות, ‫מר בפעמים. ‫מר בפעמים אתה רואה את זה. ‫אתה רואה גיכלים יש כביש ‫מאוד מאוד עבין להציד אותו, ‫כביש הורד מלימונים ‫לאזור של מבורת יריכו, ‫כביש 4-2 שנד מלי. ‫יש שם. אתם מורצה הגיכלים ‫של נרגילה. ‫אבל אני גם אני מתוך רחב, ‫זורקים אחרות, ‫אם מצאית ואתה כבר לא שם. ‫שלוש דקות כבר נעשה את המשארך ‫אלה לפני שלוש דקות. ‫אז הם רוצים את זה, ‫הם הם והקבוקיה בן נזין, ‫הם רוצים בקטבים. ‫לפעמים הם רוצים כלום. ‫אבל בסוף ספה שאני לדלק ‫הם צשום מקום, באמת ציום, ‫והם נפילו איזה בקבוק ליד. ‫בקבוקיה זכוכית שפה להגיד שירו, ‫ולא איך שירו מרקדת השמש ‫ויצר את החום, ‫להצטע. ‫מהדגשים שלך ‫בכינת בתיכות ביש להישובים? ‫אני אחרי הצטע בחוות גילד, ‫דפסתי את הצמיר, ‫ואמרתי כאילו גם מה יישוב שאני נמצא ‫בואו בתוך הזה והדיקה זה, ‫ולפעמים הורכות יכולות להגיע ‫למי המאה 20 כמה. ‫אם צריכה בואו להסביע נראה ‫לרבה פחות גלילה. ‫אצלנו, אני סביע, אנחנו במדבר גמור. -כן. ‫אבל בתוך אנחנו לצמור יש ‫הסביע אירוקה. ‫כאילו נגיד ככה לא חורש גרוק. ‫כי לתאומר בואו נעה. -מאה, ‫הוא עכשיו, ‫בכו יש נחמד, זה יכול להתפשת כך. ‫מהדגשים, אני אחרי חוות גילד ‫החייה סרפה, ‫אני תקטבתי מבנע איר, ‫שאני קום דמו, ‫האין אוכברים, ‫הרבה שנים, כלומר, ‫האין אוכברי על דות. ‫אז נפגיד עלנו, אני בהחייבו ‫בדיאד, אז אני אין אוכברי על דות, ‫אז אוכב ככה מה לך שנים פילול ‫צלר את ישראל בזה. ‫אז חי חוות גילדת כתבנו. ‫-אתה לא גיבל, היה דה אחייה. ‫-כן, גיבל השבוקים, ‫ואני המקימה, אנחנו היינו ‫בארחים אותה עושה דות שבת, ‫שבודות באמצע שבוע, ‫מכלחת פעם ולכתדה. ‫היום, עכשיו לא פעיל לשם, ‫זה הורמי שב. -כן, המשב פעיל, ‫והוא חשם רואים את הבורחה ‫שהם את חילו אז, ‫הואים אותה מתפשת את מהודו. ‫הוא זכיר לשר הייתי סרטון ‫של מישהו שנושא באופנושת החבה, ‫והדישה מעבר כאילו בין תרמוסה ‫על השילוק ורקאילו. ‫כאילו האם הקגדול הזה ‫שמחשע כנדרומית לשילוקים. ‫-כן, כן, אמק שילא היום, ‫נעילותה בהחוזים, ‫אבל רוב השטח, אם לא כמעט כולו, ‫הם נמצא בעדם יהודיות. ‫זה זה רשיק, נפני 25 שנק, ‫שאני ביקרתי את בנייה, ‫הוא בקיבה שלא לא היה אפשר להתקרב. ‫שאי אפשר להתקרב לשני, ‫פני שלושה, נפני מלחמה, ‫אפשר להתקרב לשם, ‫יש סרטון ידוע של גיפ של צבע, ‫שנרגם שם במחק מאוד קרוב ‫לבטים של חוות המכי. ‫כלומר, רבים הגיעה לשם, ‫הוא יום העבדים שם. ‫ובערכת ניזה, היו גם פוגים. ‫אוקיי, בין אחזר רגע עשרפה. ‫ליברדם, אמרת שאני באותנו ‫בני אורך עשרפה. ‫שאבית שלא ניצא על מה עשרפה. -כן, רגע. ‫אבית שלא ניצא על מה עשרפה, ‫אבית שלו, ‫הקרם שלא, ‫יש לו קרם שהוא נתא על המגדש. ‫אתה מכיר את זה? -לא. ‫יש לו קרם, ‫הרוגליות קולו לזה. ‫אני רוגליות קולו נגפנים אלה. ‫גפנים שלא מדלים אותה, ‫עם מה לעדמה. ‫אבל יש לו שם מקרם, ‫שאני מצא מדרום חוות גילד, ‫אנחנו לא עצרנו את הקור, ‫לא עצרנו את זה מאוד, ‫אבל אם לא היינו עוצר, ‫זה המגיע גם נשם. ‫היש הייתם הגיע גם נשם. ‫אז אחרי הספה התקטם נוגחה ודיברנו, ‫ואם, מי חושב שהיה פה ‫שלוב של כמה וכמה, ‫דברים, שהיה קשה למנעות, ‫הרוחות מאוד חזקות, ‫היה חם היבש, ‫זה בקזה סד רגוע הזה ‫על מישאצח את הרב זה קבה. ‫כי בואי ועצלה. ‫הם התרבו מאוחר ותרבו מעט, ‫ולא לא די מלנו היה משהו לעשות כאילו, ‫יש וילש. ‫אבל בסוף שבילש, ‫אתה עושה אותו, ‫ארבע, שמונה מטר, ‫אולש דלגם מעבר. ‫זה פשוט נמצא ותח של ודיבר, ‫זה יש תעשה. ‫ויום התנזוים. ‫גם לננו הייתה זה תראות ‫בעבונה שכמה זה מסוכן, ‫אני נקרא לדלמי שמיני לרואים כאלה, ‫אבל זה כנגל, ‫איש שם להרחתי ‫כמה מתנדוינקבר, ‫מול כבר יש וזה פשוט ‫אתה היה מעווק בלתי אפשרי. ‫מה התגשים, ‫גינות נקיות. ‫ומי שגר בקצה, ‫שיהיה לא תמיד כבר חיברו לקבייות. ‫כבר מאוד להקפיד על גזו ו. ‫-גזו, נקוש. ‫יש משהו שתרצה להוסיף, ‫משהו להגיד לה המשרל, ‫לנוצא לתב המעצנו עד שלנו פה. ‫אני גיד מה ששאני אומרת, ‫אתה מדהכל הסיכות שאנחנו עושים לציבור, ‫ניברנו על הפריכה והפריצה ‫גדולה שכל החבות והגבות בשנים האחרונות, ‫ואנחנו. ‫אנשים אתם מגיעים, ‫ואמרו לי לנו, ‫וארו אתם נמצאים בקצה, ‫אתם משליכים, ‫אתם. ‫אתם השפיצ. ‫ואני מאוד המקר אנחנו השפיצ. ‫אנחנו נמצאים באזרוש חץ, ‫מארוש המשולה שאנחנו נמצאים בו. ‫ואנחנו פרצים קדימה, ‫אז אנחנו. ‫ערבה עבודה לפנינו. ‫ערבה עבודה של לרושה, ‫אתה הרצבי שהוא הערץ. ‫ואנחנו נמצאים השפיצ, ‫ואנחנו נמשיך ונשקיע מה שאנחנו יכולים, ‫כל אחד באמקום שלו, ונשקיע. ‫וככל שערוש חץ הזה, ‫ככל שעשורות מאחוריה השפיצ, ‫היו רחבות, ‫היו המוקות, ‫היו משמעותי וידחפו קדימה, ‫אז הרוש חץ הצלחת קדמתר. ‫לאצן, ככל שעמי ישראל ‫הלצטרף למעלה, ‫כל אחד שהוא במקום שלו, ‫זה יכולת בעסברה, ‫זה יכולת בתרומות, ‫כל בסיבה, יכולת בסתם לבוא ‫ביום שיש לי לתת אוגע. ‫זה שדדבר שקילו למי שגר במקום ‫היו עודד, ‫זה באמת, או לא, ולא. ‫זה פשוט פתאום עוד אנשים, ‫עוד חיים, עוד, ‫כאילו קשר, כאילו עם עולם, ‫זה נשמע באמת נורא, ‫אולי באישובים, זה מאוד רגילים לזה, ‫אבל זה לא. ‫אז כל מעלך כזה, ‫כל תמיכה, כדות, ‫היא כל סיוע כזה, ‫זה פשוט דוחף קדימה, ‫עוד את הרוש חץ, ‫ואת המפשר להבכי עוד ‫הוא עוד קדימה. ‫אז זה כל אחד שצלחת ‫התמוך, יסעיה. ‫תודה רמה, מיתם הבני עובש. -תודה רבה. ‫הצלחה.