איפה עובדים יכולים לפגוש כסף במהלך חיי סטארטאפ (השמעה חוזרת)

היי, אני רואה נערני ואתם מגעתם לסטרטאפור סטרטאפ. היום אנחנו מדברים על דרכים שונות שבהם עובדים ועובדות יכולים לפגוש כסף בחברות סטרטאפ. חלק מהדרכים התאפשרות כשהחברה דיין פרטית וחלקן אין בעצם מנגנונים שנפתחים ביום שהחברה הופך לציבורית. אני רק אגיד שזו השמה החוזרת של פרק ששודה לראשונה בשנת 1922. בפרק לראו כרנכן מדברת עם שירה נעוי ונוח זיוון על המנגנונים שמען די אפילה לאורך חייה חברה על מנת שעובדים מפגישו בקסף מעבר דרכי וסכר. הם מדיבור על התרונות וחסרונות שלא אותם המנגנונים ובכלליות מה כדי לדעת עליהם. אז אני אמה. אז בעצם באנו לדבר על קסף אבל לפני זה שירה נבואי רגע נתחילים להבין למה בכלל היה לנו חשוב ועדיין חשובנו כחברה לבדה שעובדים נענים ההצלחה של החברה כשהחברה מצליחה. אז אני אגיד כמה דברים. כלום כל חברות הייתה קיום זגבר הרבה יותר מקובל שאם הם מחלקות להובדים שלהם אופציות זה זכות לקנות מנהיה של החברה כדי להרגיש בה למנהות. כי באמת כבר מזמן נוצרה ונה שכשהתעופך את העובדים שחליות בה למנהיות בחברה האינטרסים הם עליים ואה זה מרגשים יותר אונרים שלה מקום. רגע נבין איך זה נראה כשזה לא והמשם אנחנו נרוץ מהר מהבאיסיקס אלה אבל לצורך העניין אם עכשיו חברה מצליחה מאוד ואני בסך הכל מקבל לצחר. גלובה לי שעתי פר בצוים יכול לתנטק מאוד גדול יכול להיות שיש שזה קומץ שנלסשים שהם באמת באלה מנהיות. דרך אז יפה אונדרים בחברה שהיא לא חברה שמחלקת אופצת ומבחינתם יכול להיות שבצוים של איביותם לליף טשאנגי גבנט. בעוד שחיים שלי לא ישתנו כי אני רק מקבל לצחר בספיים. ואז הרבה פעמים אם מישהו מכם שמאזין לנו עבד במודל כזה ועבד המודל אחר יכול להיות רגע שבו של פיצול כזה שבו אני אגיד רגע למה אני ולכך קשה. להם החיים עמדים להשתנות ואחיים שלי נראים אותו דבר מכר בבוקר. אז אנחנו בין לנו נתראה לצבע הייתק נכון בתח חדושמית. אז לא נראה לי שאפשר להקשיב לפרק הזה בלי ללכה להבין בקטנה מה זה אופצות. נגיד שממש מתחיית הדרך של הפרקסט הגדשנו, זה פרק שלהם, פרק מספר ה-21, אם מישהו רוצה להמיק במודל של אופצות לכו לשם. אבל מישהו רוצה להשאר איתנו נוח ממש בשתיים שלוש מילים מה זה אופצות? אז אופציה זה בדיוק כמו שנשמע, זה אופשן, שאתה נותן לא עובד אפשרות לקנות מנעיה. אתה לא נותן לו מנעיות, הוא לא בל מנעיה בחברה, אז הוא לא מקבל את כל הזכיות כרגע של בל מנעיה. אבל יש לו אופציה לקנות קמות מנעיות שאתה נותן לו, במכיר מסוים. ומה שייפה בשביל לא עובד, שאתה קובע מחיר למנעיה קבוע מראש. אז אם המקשובי שלמנע הולה המחיר, כבר נקבה. אז הוא יודע שיכול לקבל את האותו קמות בנעיות באותו מחיר, בלי קשר לקמה הולה השובי. השעה מנעיה הולה הוא מעובייך. תן לגוגמה קטנה, חיפשוטה כזכם של ירחבי. תנותן לא עובד את האופציה לקנות עשרה מנעיות במכיר של דולב. אז הוא צריך לשלם עשר דולב ולקבל עשרה מנעיות. אם המנעי עכשיו שווה מייד דולב, הוא עודן משלם רק עשר דולב וברור עשר מנעיות למרות שהוא מקבל כל מנע שווה מייד דולב. ולכן כשאני אצטרף בשעב מוגדה מחסת לחיים של חברה, אז ככל שהחברת התפתח כבר שמה שובי האופציאנה לי של המנעיות של יאללה. בדיוק, אז ככל שהחברה מתפתח והשובי של החברה גלוגודלת, בדרך כלל גם השובי של המנעיות שלה. והכבנה לכלו ותקווה לכל עובד שהאופציות יש הווה יותר ויותר, עד שהוא מתחיל לממש. עושה ממש חשוב כי זה הרגע שבו העובד מחליט לפחות האופצה ולכנות את המנעיות. ואז הופגנות בלמנעות חרגיל. עד אותו הרגע האופצה היא אלניה. בדיוק. וזה העבד על מנוע פצה למנעיה. בדיוק. אז היום אני בעצם נוווין את הרגעים שבהם אפשר לממש ולפגוש כסף. אז כחברה הפרטית שעוד לא נפקה או להסתה, אגזית לא נדבר יום על אגזית אבל גם האגזית בעצם מצב שבו אפשר לפגוש כסף. אנחנו מכירים הנגרון של כך סקנדרין. נכון זה אז מהנגנון הראשון שאפענו במדי, כדי שעובדים עוד בחיים של חברה הפרטית היא יכול לפגוש כסף דרך אמי מושל אופציות. אז שירה מספרי לנו קצת יותר על שוב למה בעצם. בו נווין מה זה אומר, מה זה סקנדרין. אז מישנה לי שנה בחברה בצמיחה יש לה סבווה השקה, שבה עם השקים רוצים להשקיע בחברה לפי שוב ומסוים. ובשלה מסוים של החברה שקברה שנו עובדים שם שנתיים לפעמים גם 3-4 שנים. בחברה אנחנו כן רוצים לתת להם קצת לענות מהדבר הזה ומה שאנחנו עושים. אם המשקיע רוצה להשקיע בנו נגיד 50 מיליון דולר, זה אחרים נפלה 30 מיליון דולר, תשקיע בחברה ואנחנו נוציא את. ונפיק מיניות ישורות מהחברה. 20 מיליון דולר באותי כנמה עובדים שלנו את המנעיות שלהם וככה למעשה זה המפגש הראשון של עובדים עם כסף, הם נפראים לראשונה, עובדים את האופציה למנעיה ומיד לקסף. בזה מצב שהואוין-וין לפעמים גם עבור המחברה עצמה, נגיד שכשאנחנו מוחרים מנעיות ולוודף כאן פיקים האחברה, מנענו דילול נוסף של החברה. הרבה פעמים נתקלנו גם במין די וגם בעבר בחברות אחרות, שהמשקיע רוצה לשים כסף לפעמים רוצה לשים יותר, רוצה חלק גדול, אבל חברה לא מוכנה עדיין לה, אנחנו לא מוכנים לדילול הזה, לדילול משמעותי וגם דרך להתמודד עם זה. זה באמת שחלק ממנו, יש אנחנו חלה לתת גם למייסדים, אולי לפעמים בעלמנה יותר ראשונים בחברה מה שאנחנו קוראים אין ג'לים ובטח לעובדים למקום. ונושא מאוד חשוב להגיד בזה שאתה לא כל חבר היכול לערשות לעצמו לעשות סקנדרי. חברה שזה קוק לקסף, הוא לא יכול לעשות לזה, כי הוא צריך את כל קל דולר שאומו לקבל ממשקיע להגיע לחברה. ויש משקיעים שגם לא יסכימו לעשות סקנדרי, כי הם אומרים אם אני כפר סם 50 מיליון דולר, אני רוצה ש 50 מיליון דולר שלי ילך לחברה, כי אני רוצה שחבר הישתמש בזה כאילו לתפתח. אז בעצם אתה אומר כמה דברים עולים, זה אחד שזה כנראה לא קורה בסובים מוגדמים מאוד, נכון שבהם כל דולר מתרגם לצמיכה, ושתיים שבאמת צריך לשכנה את המשקיעים שזה יקרס, אתה אומר, זה לא תריביאלי וזה לא חלק בלתי נפרד. אמנם היום זה נהיה יותר ויותר מוכר, אבל זה לא משהו שהוא אחרחי שנקבל עליו כאן ממשקיעים. בדיוק, בדרך כלל אם כן אוהבים את זה כי כמו ששרן אמרה, זה מונה דילול, אז מנהות שם לא יהיה שווה פחות, אבל מצד שני, הם רוצים לדעת להן הקסף שני מולך. עוד שאלה, שווה פעמים עולה סיבסק ינדריזיים, אני כעובדת חברה שמממה שאתה ארפצת, האם זאת אומר שאני פחות מאמינה בחברה, אם יש לי פחות, מוטיבצע לי שער בהם שהחרקי כבר פגשתי כסף הזולה היא, למה לי שער פה, איך מתמודדים עם זה? זה בדיוק העניין של המנגנון, שלך בונים את זה צריכים לתות את זה בצורה חכמה. אחד האינטרסים לעשות את זה, זה גם לתת לעובד קצת אוריכוח, לפעמים חשולו 4 שנים, העובד עדיין לו, לא פגש כסף, לפעמים רוצים לתת לעובד קצת אוריכוח. החוואל צריך לזה שהוא לא יהיה פיראון מה שנקרא, מידי, ויהיה מולתי מיליונר ויהבור עלה בחיה. ולכן מלכתחילה אנחנו קובעים את המנגנון, קודם כל שאנחנו מאפשרים רק לא עובדים שהבדו, שקיבלו את האופטות שהם לפחות שנתיים לפני כן, הסיבה שאנחנו עושים את זה עם מסוית לחלוטין. ואנחנו נותנים להובדים מגבלה, דבר שנשאר חושב, נותנים להימגבלה, נותנים להימקור, עד חמישה עשרה חוזים מהשם יכולים, עכשיו הם החליטים, כמה הם החיים רוצים, שניים יש לנו אפילו אובדים שבכו לא, כאילו, אנחנו מאמינים בחברה חוצים להמשיך, ויש כאלה שכן בחוו למכור, זה לא אומר שהם לא מאמינים בחברה, אבל שהם עשו את זה כזה שוב, שחלק קטע נכנסת ממש יש להם. גם צריך לזכור באמת כמו שנועה חמר, זה לא קורה ממש בתחילת החיים של החברה, והרבה פערים אותם עובדים שזה קיים בעצם נהליף גוש בסקנדרי, הם עובדים שהצרפו ממש בתחילת הדרך 5 קורות, לא בהכח היו טובות. אז גם איזשהי דרך להגיד תודה, כאילו על שנים קשה, את על שנים שהסיכון בהן הרבה יותר גבוה, חברה בתחילת הדרך הסרה העובדים, הסיכוי שתן פרקיה מחדוס מאוד מאוד נמוך, אז אינקור פוגשים בקסף משמעותי והקבר, אפשר להנזיל ממנו לסקנדרי, זה גם איזשהי דרך להגיד לה הופדימה לטודה, על הזמן הזה שאתם אינטענו. -חד נשמיד. איזה סיכוני יש בסקנדרי? חוץ ממש הציין את השבימת החבר צריכה לבדה שאילו, מחלקת קספים שהצרקה כדי לצמוח. אז הסיכון בסקנדרי לקראת עובד, זה קסיכון כל כל דבר. זה לצאת מוקדם מדי. מי שבאמת חושב שהחברה התתפתח, אם אם תסתכל על הנצפרים של מדי, תדעוד לדדתי על הסקנדר ראשון, נכיר למניהיה שלושים ומשהו דולר. השנייה סקפה שנתיים אחר כך, סקפה חמשים ומשהו דולר. לאנפקה התחלנו את המחרן אנפקה במאה 55 דולר. אז זה מתמטיקה פשוטה שמי שיוצא מוקדם, בגרון יפסיד קסף. שובי שמון שיקולים לכל עובד. להמוצר את הקסף עכשיו במקום אחר כך ואי אפשר לדעת כאילו מראש, אפחלו צפה מאיחוז שבל פעמים וצ'ה עשרי. אנחנו עובד עושים עושים ואיחד נגיע כבר ל-150 דולר, אבל מצד שני צריך להסביר לעובדים. אנחנו עוצים לגדול ועומכי, עוד עושים שם מנהיה את הלאה במחיר ומשהו צ'ה מוקדם יכול להיות שייבסיד קסף. אז זה מהצ'ה שלה עובד. מהצ'ה שלה חברה איזה סיכון יש בסקנדרי. זה באמת הסיכון שהתלת שאימה עובד, יגידי על הממש תיגתי למה שרצית יפשר לעבור. אז הדבר השני שזאת תמיד יובדים שלו יעשו את זה. תמיד יובדים שלו יקחו חלק. אולי כי הם לא הגיעו לשנתיים. ואז אצל קצת מרמור, אבל שוב זה הכל מחוזר לקשבונים מנגנון, שהוא קונסיסטנטי לאורך זמן כל הסביבים ומתקשרים אותו אגב מתקשרים אותו לכל החברה ולא רק למי שזקי. אז יש הבנה. יש הבנה בפילו ציפייה של השנה הבאה שאני אגיע לשנתיים האלה. אני גם יקבל שזה במקרה של חברה שהוא לא הילוגייסה, ולא אצל לסייבה שקה אולי ציפייה הזאת זה הסיכון. אבורה. שחלק מהעובדים הזכול הדבר כזה, והשאר לא פשוט כי החיים של החברה. התפשטנו. -הוא מצורה מסוימת. אחד משמעית, כן? אם ישו עכשיו ברגעים האלה מתחמנסה כנדר, אם האדבר אחד כזה שהייתם אמורים לו סים לב ולאב. הייתי אומר שתי דברים, התבר ראשון, שהמצדה הנלה ומשקים, קולם באותו אמורות, קולם מבינים את זה, קולם רוצים את זה, וכולם יודעים את השלחות לזה. אבל זה בסיסי שצכים להיות כאילו מודעים. ודבר השני זה כמו ששרה נמראה. זה לתקשר את זה לא עובדים. לסביר להם למה עושים את זה, מה הסיכוני, מה אפשריות, למה אנחנו איך הגענו לך תח של רק כ-5 רחוז ורק שנתיים בחברה לתקשר את זה לא עובדים, כי ככל שזה מתוקש על טוב, אין סיבה שהיא מנושבי אנשים יום המורים, כי יבינו, ידעו שזה יכול להיות שאתה עורך של המגיעה. אבל את תקשו חלקי, זה יכול כן לקרוס פנימה. דבר חון שאני חושב תרב, ושבאבנו אותו גם המון צביבה אנפקה, שבעצם כשעובדים פה קשים אנגנון חדש. שהוא חדש גם תונים, חברים שלהם לא מכירים אותו כנראה, אורים שלהם לא מכירים אותו, יש גם אחריות גדולה לחברה לעזור להם להבין באמת, מה זה המנגנון הזה ומה משמעויות. איפה זה בעלי די ביטוי אצלנו בסקנדרני, בנפקה נגיע לזה ועשינו המון סימולציות, והרבה מאוד ששני מרוקים כדי לבדה שעובדים מבנים, מה זה כן וגם הזה לא, מה בסקנדרי עשינו כדי לבדה שעובדים מבנים ולא לוקחים סיכונים מיותרים. זהו נקודה מולה שנוגעת במה שהוא שעומד מאוד מאוד קרוני, שוב משהו שמלווה אותה נומה התחלה. קשה תמיד נועל להבין מה זה אופציות. מה אני עושה אתם? ומה שלכם מסויץ של זה, אני אמריקאי. אני ישראלי, אני בכלל ישראלי מזרחות אמריקאית. מה אני עושה עם הדבר הזה? לכל הדברים הכי חשובים שצריך לעשות. שוב, כדי לעזור על מקבל החלטה, זה להנגיש להם מעידה. אנחנו לא במקום של יועץ, אבל אנחנו במקום שאנחנו רוצים להנגיש להם את האחר במעידה שאנחנו יכולים בצורה שהיא ברורה להם ומובנת להם, סמים אותם עם פוזיציה, שם יכולים לקבל החלטה. הצורה שעינו את זה בסקנדריז, קודם, קודם, אנחנו דיברנו, אם קולם וסברנו להם, עשינו להם ממש סימולציה, מה מספר האופציות שהם יכולים למכור, מה מחיר הממוש, מה תמועה שהם מקבלו, מה המס, שהיא רד להם, עשינו להם סימולציה, שאנחנו אמרנו להם, זה סימולציה חות שיש שינויים בגלל שהרי הדולה, אנחנו מוכרים בדולה, המסניגוהה בשקלים, אבל אם כל הדסק להם ערים הנכונים, אבל בסוף, גרםנו לא עובד להבין את מונת המצב. אז גם בסוף הוא כיבל 20 דולר פחות, זה בסדר, ולבין את מונת המצב, ונתנו את היכולת לקבל ויכלת ההחלטה. בעולם. אז הסקנדרי הוא הבאצם, המנגנון היחיד שהיא תפשי הרצלנו כחבר הפרטית, והחשב ונעבור ככה, בציר הזמן לקראת המעבר, שאנחנו לחבר הציבורית, אני בחוונה אומרת לקראת, כי את המנגנון הבא, ספולר קורמודי הספי, צריך לחשוב עליו לפני הנפקה, כדי שהוא באמת יוכל להיות מופעל, אם יום ההנפקה. אז מה זה די הספי, רשתבות ל. דרק שר פרוגם. נעשה כאילו הכדמה קצרה. בנפקה, איך זה עובד, החבר המוחר מנעיות, לכאילו נמשכים, ביקר לכל הציבור, ובדרך לה למוסדים. והתעובדים חתמים עם בנקים, שמכליטים עם החברה, בדיוק איך נחלק את כל המנעיות שתאולי כנפור בנפקה. ואז החברה, והוא אומר, אני רוצה לשמור חלק מהמנעיות, ולמכור, לאנשים שנים מכיר, לא לקרן כל שוב, ובנק כל שוב. אני רוצה לנשים שנים מכירים, עובדים, אנשים של לבואיתי, חברים, משפחה. כל מיני אנשים שתפרור, אז די הספי, זה כלי שום, שבה חברה, הולך לבנקים, ואני אומר, מכל העוגה, שנולך למכור בנפקה, אני רוצה לשמור אחוז מסוים, לאנשים שנים מכיר, שנים מביא לשוחן, לא אנשים שהם חתמים מביא משוחן. בעצם הפרק שעשינו עם ליראן, שהשמנקל כספים שלנו, סיפור, והיא מרואי והיראן, דיברנו לבוק, אז זה אותו לבוק, שאתה מדבר עליו, והוא מורכב לפני הנפקה. בדיוק. זה מורכב לבין בקב, זה לשמור כמה דפים בבוק, בשביל אנשים שנים מכיר. אוקיי, ואנחנו לקחנו את זה, ועיסמנו את זה בתוך מעני שיראן. מה בעצם היה רציונל, אולי בלי הסמנו את זה בתוך מעניי? עובדים מאוד מאוד רוצים להשקיע בחברה ושילה מאוד אופציות, וזהו יזדמנות לתת להם להיות, חלק מהבוק הזה, שלמסב, סביר מאוד להניח, שונותה להם הנכה מסוימת למה. קונותה להם את המחיר שהחתמים, קונים איתנו את המנהיות, בחקח המנהי אני פתחת למסחר, במצב הטוב כמו שקרה אצלנו, היא גם על תה מאוד, אז הם בכלל ערבי הוא במצב רגילים לא יכולים לפגוש את זה. וזה מנגנון, ששמננו עליו, ורצינו להפשר להם, אבל כמו שנוח יגיד, מעולם להם הנגנון כזה בישראל. כן, אז עוד סתרקה להבין, להציע מנהיות לציבור, מותר לפי חוק בכל מדינה מתוקנד, רק לפי כללים מאוד מאוד נוכשים. והכלי הכי חשוב זה, לפרסם תשקיף. צריך לפרסם תשקיף, כי למה ממשלה לא רוצה שפשוט תלך ותציע מנהיות וכל מיני כאילו אזרחים, יש כאו בחברה בלי לדעת למה אם נכנסים. שקיף זאת ה-F-1, זה ה-F-1. זה ה-F-1. את השקיף, את השקיף זה ה-F-1. אז מה בעיה איתנו, שאנחנו אין פכנו לא בישראל, אלה בעצם דברית. אז לא פרסםנו תשקיף לפי כללים של מתנת ישראל, אם במדינת ישראל. ויש לנו עובדים במינת ישראל סורצים לסתתף בדיסבי, לפי החוק הישראלי, אז סור לנו להציע מנהיות לא עובדים. אז שדיבה הוא נובד חלל על דיסבי, שלה אנחנו מל, מאוד פשוט, ליו עצים החיצונים שלנו. האם מותר לעשות את זה? אחרי חמש תקות, כי בין לו צובה לא נקודה. לא נקודה. נקודה. אוכל לא נור ונזנת פסבו. יכולה שוסיףו כמה מילים, אבל בגרון לא. אבל אמרנו לעצמנו אולי בכל זאת. בוא ננסה. אז חיפשנו ומצאנו. ומצאנו תקדים חצי קשור שבו חברה לא ישראלית, רצה לשתתף את העובדים הישראלים שלו, ביצוג של דיסבי, ובקשי שור מיוחד מהרשות הנהירותייך בישראל. אז אמרנו, טוב. אם אותו מנגינו, אפשרי לחבר לא ישראלית, למה לא לבקש את זה? יכולה לחבר ישראלית, ועלכנו על זה. ורשות הנהירותייך לא רצו להיות הגוררים לקח שעובדים הישראלים יופרערים, אז הם מסכימו. וזרמוריתנו. ובעצם נתנו לנו פתור מתשקיף. תחף נחזור למעמצים שעשינו, כן, כן חשוב לי רגע. לבדה שכולם מבינים כי גם אני לא פתוחה שאני מבינה שירן, למה לי להיכנס לדיסבי? הרי ייבלתי אופצת כי עובדת בשלבים את העמוק דמים של החברה. ופתאום את אומרת לי, שתתף בדיסבי אמרה שאני בעצם קונה במאה 50. במקרה של מדי. כשאולי קניתי, אולי החברה יקצתה לי אופציות ואני צריכה לשלם עליהם דולר. חונות תשעד דולר או עשרה דולר, אבל בית החלומאה 50. זה נשמע כמו עוד סיכון לקחת, למה חום מאוד עדדים את העובדים שלנו, נשני יקצת מטריסה, ולאמה חום מאוד עדדים את העובדים שלנו לסכן, עוד כסף. וכאילו אמרת שם שיש איזושהי הוא מנגנון הגיוני, אבל בואי נבין אותו יותר לעומק. קודם כל זה נכון. יש פה סיכון. יש פה סיכון. אפשר להתחמק מזה, כי איך שוקון מתנה, גם אנחנו לא למה יכולים לדעת הציפייה, הייתה שבאמת המניעת הלא, אבל אפשר לבנות על זה וזה בטח לא מה שאנחנו אומרים לעובדים, כי זה השקה המסוכנת. בסוף, הכל מתחיל ונגמר בלסות אדגיקיישן וטרנינג, ולמסה להנגיש לעובדים את המאידה. וכמו שאנחנו שמחים עליהם, בלנהל תקציבי ענק במרקטינג, או לנהל חלקים משפטים, הנקים, נגידצנו, המחלקה או מחירות, תופר נזכ, הוא שמחים על העובדים שלנו. ממש בדברים לפעמים והעובדת הרגדולים איזה, בדברים של החברה עצמה הזמן, לא נסמוחלים בלקח התחלטה, התפקיד שלנו, זה להנגיש להם את המאידה אחי, אחרי הרבה שהחולים בצורה אחי מוזנת. את הסיכונים, את מטוב בזה, ועכשיו שיקוח לתה. חייבת לומר, לא צפינו, לא צפינו את כמות ההשתתפות ההיסטרית, שהייתה כאן, יש עובדים שמשתתפים, ממש מי 50 דולר, על שני מיליון דולר. שני מיליון דולר. שני מיליון דולר. ועקי, לפעולו עבל זה, שרינו את המספרים ואת הקמריות, זה מאוד רואי ורן מאוד נלחצו מהעובדים. והלאנחנו וכתנו את כל העובדים על משמח שהם מבינים את הסיכון, הם יהודים את ההשלחות, יהודים שיש להם אופציות של מהנדאי בצד, הם לא חייבים זלודר חייכית, כל שיוסף באנפקה, ורצינו לבדה שמיודים להן בדיוק אם נחסים. ועפי לא נזכות של עקרת, הסגירה של הפרק זמן מוגבל, שאפשר להצטרף הדיספי, רואה אלא עוד נכתב כזה ממש, מידם לי בו, וכתב, זה כלכם פה, כלכם הדימים, כלכם האמינים, על תסקנו כיוסף, אנחנו חיית שזה אולי, זה יקרוניים תרצי להרחיב עליו, על תסקנו משהו שמבחינת, אתכם זה נורא להבד אותו, כי אתם לא יודעים מה יקרה למנהיה, עשינו הרבה גם כזה יותר נורפה למנגנון, כדי להזמד את זה קצה. קצת לך שוו גם שהמצב בשוק עון, היה מצב מאוד מאוד ורוד, בזמן האנפקה המחפילים על חברות, היום מאוד מאוד גבוהים שזה אומר, שהחברות נסכרו בשובהים מאוד גבוהים של מיליארדים, אז אמנם באותו זמן, השובי שלנו, לא היה ידוע עדיין, יש כאן איזה היית מטורף, שהכל מדהים וכאילו אנשים שוכחים את הסיכון, ואז נכנסנו את כופק שראינו את הארשמק של הסתמר, שמאמרינו את מספר המשתתפים, אמרו חייבים לשקף עכשיו רק את הצד של הסיכון. שוקעון זה מקום לא יציב, אנחנו חובים את זה היום, חובים את זה כל הזמן. הוא מצד שני, ולדעתי זה כששור למה רינו נהירה הכל כך כתולה. זה צריך לחשוב שכל מי שעובד בנפקה, זה נראה שזה מעשיק את כל החברה, אבל בפועל זה מעשיק קומץ מאוד קטן של החברה. למרות שכל החבר יהודים על זה. ומרוצים כאילו מייזשהו שלב לקנס לזה, ובגלל הנושא הבאה שנתברלב, זה הלא קאב, שזה כאילו תקופת הצינון שלא יכולים לפקוש כסף לחצי שנברך. עובדים רוצים לרגיש חלק מהנפקה, ולדעתי עדייס פי היה דרך להם לרגיליות חלק מהנפקה עצמו, ולהגיש שאני ממש ממש קשור לתליך הזה. נכון, תעזרנו בהם בתשקיף, והרנו להם את Transparency של מנדש ידוע את הכל הנושא, אבל הם לא יהיו ממש חלק. ודיספי נתן להם להגיד, הנה, אני חלק מהנפקה והיום בהנפקה. אני ירוע את המנהיה פתאום, אני פותח את ה-5 רגעים בחיק רישים כי לא היה המנדיש את זה דין במדייבוד, עדייספי, עד ליו בוקר של הנפקה, שכמה לא עובדים בעלי, ורא לי את הטלפון שלו, אם התיקה מנהיות וראה, הנה יש מנהיות במנדי, עכשיו כאילו אני רואה את זה בחשמון שלי. וזה בכלל זה, אני חושב ש. ראינו את כל הנירה הגדולה. תביקוי שגדול הזה. תביקוי שגדול הזה. תביקוי שגדולה. תביקוי שגדול הזה. תביקוי שגדולה. תביקוי שגדולה. תביקוי שגדולה. תביקוי שגדולה. תביקוי שגדולה. זה צריך לבוא במסם אותה, צריך להסביר להם. אבל מצד שני, יש בזה הגיון. כי מעבר לעתבת לאובדים, זה גם הוא זר לשחר לחץ של המאה שמונים יום, שאין את הקריסה טוטלית במאה השמונים וחד, שנגיד שישים אחוז מהמנעיות, שהיו בתחת חסימה, פתאום מוצפים את השוק. כלומר, אנחנו בשונה מהדיספי שהוא תקדים, פועט העומר, נשמע יותר הגיוני, מי לא הגיוני לעשות את זה. בזה שזה לא הדירול, לא אומר שזה לא פשוט מה שמייק סנס. בדיוק. המנגנון הבא שניסקור, אנחנו כבר חם מתקרבים האלה סוף, הוא בעצם משהו שנקרא יהיה ספיפי. נכון? ואם אמר מה שדיספי צריך לדוג לו, ולענייה חתקו על התשתיות, ממש לפני אנפקה, זה כזה. או שזה קורא או שזה לא קורא, כי כמו שאינו אחרי הזכיר זה, נכנס לבוק ועבוק נסגר ערב לפני, וגם אגרד ג'ואלוקה בעצם צריך להכנית עליו לפני אנפקה. יהיה ספיפי זאת כבר תוכנית, שאפשר גם להתחיל לעבוד עליה אחרי. נכון? בגלל את התוכנית בעצמה, אנחנו מאמצים לפני אנפקה, שנועשפת בעלמניות, שאנחנו תמיד מעדיפים לקנס כחברה פרטית, במקוח, כל הדברים שאנחנו מאמצים לקראת אנפקה, זה בכלל תוכנית אופצת חדשה של חברה הציבורית, יש בסיפים קצת שונים, והספיפי זה אינפלוי שר פרצס פלן, זה למעשה תוכנית שמאפשרת להובדים במשך תקופה של חצי שנה, לתת עד חמישה עשר אחוז מסכר שלהם, להפקיד למעשה לנהימנות חודש בחוצר, עד סוף התקופה של החצי שנה ובסוף התקופה הם קונים מנעיות של מנדי, בהנכה של חמישה עשר אחוז מהיום מהמחיר הנמוך מבן. היום הראשון של תחילת התקופה, במקרה שלנו זה הראשון השלישי, או היום האחרון שסוף התקופה, במקרה שלה נשת תוכנית הקרבה, אז השלושים ואחת לאוגוסט. מסתכלים מהמחיר הנמוך ביותר, עליו חמישה עשר אחוז, וכונים מנעות של החברה, חלק מעובדים, בוחרם למקור בבותו רגע, ולנות מענות מהנכה הזאת של חמישה. ואז הם עשה משרנים רווח כנראה, כי הרווח הוא מידי או שהם אחריתים נשמור. נמשיך ראשמור באמת שעכשיו אנחנו מודים לפני התוכנית הראשונה שלנו. כלומר לא אפלנו את זה מיד. אז זה יכול להיות אפילו לרוב החברות הדיף, וכמו שאנחנו עשינו, לקחת שאת כאילו פריזמן הפסקה, מען פקה, אני פקה זה מאוד אינטנסיבי, למקלק את המשפטי, בולל לקחת כאילו חודש חפילו חצי שנה, לא צריך לרוץ להפיל את ESPP ישר. בואו נבין את הסיכון ב-ESPP לעובדים. הסיכון ב-ESPP זה כפור כל השקר במניות שאם אתה לא מצליח למכור מספיק מהר ונגיד המניי יורד, אפילו מתחת לאחוז הנחש את המקבל ב-ESPP, אתה מפסיד? אז זה כמו כל השקר. פה מאוד קשה להפסיד, ביקר אין את המוחר יחסיד מהר, כי יש את ההנחה של החמס רחוז. אז ככה שאה אנחנו תמיד אומרים, שככה שאתה תמקור יותר קרוב לרק. ככה אתה חישה, כך אתה תתין את הסיכון, אבל הסיכון תמיד קיים. אין, אין השקר בעולם שהיא מהחוז. אני גם יכולה להגיד שהכמסיק, זה עוד חסיפה לשוקון וכאן בניגוד לאופציות שהוא פשוט מקבל, כאן זה כסף ממסקורט שלו. וזה מפחיד, אפילו בתור מסיק. אני הכי מדיפה שהם קירו מיית שריינו, תעזבו על דשקו, כאילו אתם גם ככה יש לכם את האופציות, אתם בתוך החברה, שרנות הרב, אכתבו עלה, כל חצי שנה, למסשר שתקופות של חיסכון בשנה, כל חצי שנה ישות קופה, כזאתם שיכו לעשות את זה בצורה, מתגל גלטר ויכות הרב החקטן, תעבו עלה, שרנות הסחר, שמרו עלה כסף שלכם. זה המסר כי שוקון, זה משהו שאנחנו לכם יציפות. בפעמים הוא המדים, שפוגשים את מהן די, או כל חברה אחרת שיונפקה בתקפה האחרון הקכבת סיבורית, שואלים אז רגע, אז כבר אין אופציות, ככה לקמי מרקיב, תגמול שלי, מה מה קורה עכשיו, כל החברה היא בעצם מונפקת מה שנקרא. אז במקום אופציות כי כמובן, תמיד אפשר להציע גם אופציות כי חברה ציבורית, זה פשוט פחות מקובל, מקום מיני סיבות, אבל מה שאנחנו מציעים זה נקרא RSU או רסטקטית סטאקיונט, ושם במקום אופציה, השתם מקבל בבסטין כל ריוון או כל שנה תולוי בכל חברה לפי משהו מחליט, שמקבל את האופציה על הנהיار לקנות הכסף ופתול צריך לקנות את זה, פה אתם פשוט מקבל, את האלה זה שלום, לא צריך להוציא כסף. אז כל עליה של המנייה הוא מרוויח. במשמע פשוט מדעי, איפה הקטש? בסוף אנחנו באים כחברה ציבורית ואנחנו נסתקים על מה עובד מקבל. בסוף אנחנו נמרך דולרי. איך דולרי בוא נגיד שהכתנו לתת מה אלף דולר? בסוף זה הולך לפי בין שמקבלים בשוק לפי חברות מתחרות ועקול. אם את מחלקת את זה באופציות, קמות האופציות, תהק דולי יותר מקמות האריסיושת התנילה מה, כי האופציות יש להם אחרים ממוש וגבוע. אז הערך של האופציות הוא נמוך יותר מה האריסיושי, שוב מה אחוז. העובד תמיד בתוך הכסף. למעשה זה מה אחוז זה אפס. האופציות יאלו בדרך כלל, ממוצא שלושיים במסחר לפני שקיבלתה. זה כל הזמן הנה ונד. מצד שני יש מינוס גדול באופציות, מי יש יש להם אחרים מושב. בפשוק מאוד מאוד נודתי, איכות שבהם שקיבלת המנייה הייתה מאוד מאוד גבוהה, מכיר האמושך הגבוהה, אבל אז זה מנהי ירדה, ואז הערך הזה יורד. ולכן בה הכלי של האריסיוב הוא אומר, אתה תמיד בתוך הכסף. הכל בסדר, אתה מקבל קמות של יחידות, שיותר נמוכה, אבל אתה תמיד בתוך הכסף, אני מזערתי לך את הסיכון למעשה. וזה אולי מביא אותי לשאלה שגם נזגור את התפרק של, קצת התחלנו איתה, אבל עכשיו וחשבתי לכם, למה לנו? למה לנו ככבר, לי כנס להיזהור עם האלה. זה תמידים, יש מרקיב שחר שכולם מכירים אותו, השוק יודע לעבוד סביבה הוא יציב, יש לו בין שמרקים, למה בכלל להפשר לעובדים, ואמרת את זה בעצמך שלך, להיחסף לשוקהון, בכל כך הרבה דרכים שונות, ובעצם, התמידים, אפשר אפילו לטעון שזה עושה דיפוקוס, שעובדים עם קונת הסוכים בעבודה שלהם עסוקים בכמה כסף וזמן שלהם שווה פה. מעלה שאלות שאני ראה לשן כולם לגיטימיות, לא נענה על כל השאלות האלה היום, כי זה לא כובע שבנו להחזיק אבל, כי חברה למה לנו? ככה אנחנו מאוד וכמעט רחים שלנו, ואם אנחנו אומרים לו עובד, שואו נר, זהו נרד הסוף. אז זהו נרגם במיניות. זהו נרד הסוף, זה נותן תחושת אחריות, זה מה שרצינו לשדר בחברה. זה מה שרואי ורן רצו להרים כאן מיום שהם מקימו את החברה של אנשים שם אונרים, שם חלק מהדבר, מה קישלונות, מהצלחות, ובסוף, ככה אונרים, אנחנו שמחים עליהם. אנחנו מספקים עליהם את הכלים לעשות את זה, דרך קצת הגיקאי שאינטרנגדשה של הרבה מהידע, אני נוח זמין לכולם לשאלות, ויש לנו סרטונים, מפה עודו דעה חדשה עם הסברים ושלות ותשובות, וסשנים של הסברים בסוף, אנחנו שמחים עליהם, ולאנחנו חיים עד הסוף, עם האקרונות שלנו של אונרשיפ ונקלוזן. גם כשזה מורכב. אנחנו נשבור את התקרוץ כוכה אתם צריך. האקרון הוא יקרון. אני ירח, יגיד משהו שהם כל היופיר מה שיש רנברה, לחברה ועובדים שהממינים שחברה את תצמוך, זה גם אפשרות כלכלית טובה, לחברה לתת מנעות, או פציאות או הרסיוזור, יש פילו SPP לא עובדים, כי זה על צורה לתרמל אותם שיכול להיות יחסית זול במקום לתת כאילו כסף, או השבי כסף, כי התנותן פחות, כי תממין, שהכדבר הקטן שנתת על העובד, עודי עצמך למשהו הרבה יותר גדול, ממש יכול לתפשר. בגלל זה גם הרבה חברות קטנות, נותן עם האופציות, כי אין להם את הכסף לשלים לעובדים, אז מוכרים להם ברורים, הנה נותן לכת האופציה, בכתקבה שזה יפוך להיות הפעט המשהו גדול, וזה לא שונה לחברת סיבורית. חברת סיבורית, לא תמיד יכול להרשות לעצמו לשלם בדולרים או בשקלים כמה שהוא רוצה לתת לכל העובד. אז נותן להם את הכלי העוני לתצליח, גם העובד יצליח. בדיוק. אם יש איך שמתחילית הסייקים, כל השאלות האלה של איך עובדים החברה של אוכל מפגוש כסף. מה הדבר האחד הזה שייתם מקחם, הממליצים לו לעשות, לקחת ממש ושכבר אמרתם, איפה להתחיל? אל תתחילו לך פס דרכים, קיימים, או מה חברות אחרות עשו, או מה מקובל בשוק, כי אינסו כמה או חידין, וגם הבנקרים, וכתבים אינסו למכור לך, פלי בוק מועוד כתוב מראש, אבל אם זה לא מתאים לחברה או לעובדים שלכם, תפקשו לסומש אחר הכל פתוח. בסבו שדבר מנהיות של החברה, זה כמו שהתחנו, זה כלי מאוד מאוד גםיש, אפשר לעשות המון דברים אתם. אז תחשבו מחוץ לקופסה, תחשבו מה אתם רוצים להשיא, איך אתם רוצים להתיב לעובדים, באיזה מובן, באיזה אקבלות, באיזה איתרונות, תחשבו על הכל ותנסו לייצור משהו שמתים בדיוק לכם. כל מה שעבר לחברה אלף, לא אותם מתמתים לחברה בית, ומנהיות ותקמו להוני, זה אפשרות להצב משהו שמתים בדיוק לכם. אני כן אחד על זה, כי זה אפילו גדל מעבר, להניין של תגמולוני. זה מעבר לזה, כי כשאלה אנחנו לאנפקה ולהורת מכירה את זה אתם, ואמרנו, אנחנו עושים את זה בדרך שלנו. כש המון המון דרכי, אם אני הייתי שותפה באנפקה, גם לפני הרבה שנים ודברים התנהלו אחרת וגם היום דברים התנהלים אחרת. ופתאום שאנחנו ניצבים בפני העולם הזה, אנחנו ראים לו כמה אנחנו רוצים לעשות. עכשיו, חבינו את זה מאוד בעוצמה באנפקה, אבל זה קורה גם לפני סביבה השקב. זה קורה בכלל שמקמם חברה. מה אני רוצה לעשות? מה האקרונות שאני תמיד רוצה לחזור אליהם? החתמים על חויתנו וחיפשנו את הדרך שלנו, ואחת שזה מה שחשוב, כייצר אותנו אנחנו נשמע מכל מקום בסוף, תעתרו מה אמות שידרה שלכם. מה מחזיק אותכם, ותצמדו אליו. ותלכו קדימה. ואני עוסיף על זה, שממש על כל מחשבה כזאת, מיד עצמדנו את דיוקאי שלנו חברה. ליטרלי בבורד שבו בנינו במהנדה, את כל התהליך הזה, גם שעלנו מיד, מה יהיה מהידע שננגיש לה עובדים, מיד בעל המקצוע, באז את הדירות נעשה, את זה באז השלב נעשה, את זה ואני יכולה להגיד שהיום, גם כי עובדת חברה, יש לנו בקלנדר, כמות באמת, כמות הדרכות מאוד מאוד גדולה, שקשורה לניעול כלכלי, לניעול פיננסי לבודה, אם הכלים השנים שציינו וכמו שאמרתי, לא רק, לא רק אתנו אח. הרבה מאוד אנשים, שקשורים לזה, יש גם מטוויאד, שעוד ההלטת תמיד לשפוחו על מסוי, כלכם מאוד מאוד זמינים, אז המקום הזה, שמצד אחד לתת הכלים לחבר ומצד שניגם, לעזור להם, לקבל את הקונטקסט שניצרח, בכל רגע, כדי שעובד להרגיש שנתנו למה שבו נשאר שם לבד. ככה את הכלי, אלא גם נלווה אותך בעבנה של הכלי, זה משהו שצריך לחשוב על עוו גם פרום דיון. לגמרי, מאוד קריטי, כי לפעים כשירותנים לקבל חתם מאוד מאוד גדולה, זה נורא משטק, ואז מה שינו בזה, באמת פתאה פתאה האופציה. לא רוב העובדים ביתק בישראל ועולם, הקסף מעטים מול העוני, היא פי כמה, בכל הקסף שקבלו במסקורת, והיכולו את זה, הקסף הכי גדול שבכישוב, פעם אחד כאילו בכל החיים שלהם, הם יכולים להבד כי הם בואונים על זה, כל מי שנכנס לחברת סטרטאב, אפילו קטן, חולהם על ההגזת, חולהם על האופציות הקטנות, שהיא עוד יגדל המושג גדול, והיא מטלום הסביר לו את הסיכון, ודלום הסביר לו נכון, לפני זה נתלום בואונת תשתיד נכונה, יכולים להבד הכול, אז זה סיכון מאוד גדול, האחריות מאוד גדולה. בהן זה נסיים, הוא כמה מצרפים לכם נפרק, גם את הטאים להן, והיא מהקרונות הפסיסיים, ונגיד ששירן ונוח, ועוד אנשים, ממכלקת הליגה להם, באמת שלנו, יוזמינים וברוכם עם שאלות. וזהו, ותודה שבה אתם, וככה שיתשתי מבטיחות, על דברים שלא מדברים עליהם, ביום יום בדרך כלל כולם גאים, בזה שהם על גנוני מובדים, אבל יש הרבה עבודה קשה, מאחרו הכלי, וגם הרבה שיקולים. זה מה שאני לוקחת מהיום, את כל המחשבה, שיש לפני שמשהו באמת מונח בשטח, ותודה. תודה, תודה לך שבה. תודה שאלזנתם.