איך כמה דקות ביום יכולות לשנות לכם את החיים - מיינדפולנס [עושים פסיכולוגיה]

רשת עושים היסטוריה רשת עושים היסטוריה אתם ישבים במקום, אולי בעבודה, אולי בלימודים, אולי סתם ככה לספה בבית ופתאום אתם בלחץ גדול מחשבה עברה לכם בראש וסיפרה לכם על דבר נורא כזה אחר שאולי קרה או אולי כבר קרה מחשבה עברה בראש אבל מה קורה במציאות? מה ישתנה בה? כלום, המציאות? כפי שי, אתם פשוט ישבים במקום המחקר של האסורים האחרונים עירה שוב ושוב שהמוך האנושי מבעלקים את חצי מזמנו לא באווה בעבר שכבר קרה או בעתיד שאולי בכלל לא יגיע הנדידזו של המחשבות שהבודייסטים מכנים מין כמעין מוך קוף כמו קוף שקופץ סמנף לאנף פלימה את הרבורה הנדידזו מובילה להרבה סבל הוא מרחיקה אותנו, מהצמנו, מהמקלת הפנימי שבנו מתחושות של ביטחון של שלו אבל נדידה הזו היא לא גזרת גורל יש דרך לחזור להצמנו, יש דרך להמין את המוח להתנהל אחרת יש אפשרות לשבת במקום ושארוש, ישב התחם אוסים פסיכולוגיה עם דוקטור מעיין בויימנ משית שלום לכם ולכן יש לי צטרפתם על היום לאוסים פסיכולוגיה, בבודרס הזה אני מציג עלכם בכל פרק, נושא אחר, מעולם הפסיכולוגיה ומה אחרת מוחים בתחום או אנשים שמסטרים את סיפור המאישי איתנים צט היום, שרית זל צר, שרית היא פסיכות הרפיסטית יש לה M.A. בתיפול באמנות, היא בגמוגרת בצל אל, ועוסקת תגם בתצירה במיזגרת הטראפיה שרית ניסיון של אמל המסרים שנות עבודה קליניות עבודה פרטנית והבודיים קבוצו, את עבודה בני יותר על אצמיכה, מתראו מה שריתו איבט ללכת לייהם וי מחבר את את הספר דעת אופפילינג את הום שנולד ממש לאחרונה הישרית איזה כיף שעת כאן בואו לי לחצת אחר וזמן הסיפור שלנו מתחיל A.S. בשנת 11-10-13 נכון כשעת מתחילה את היום ברחיבה שלווה לופנאים ומסייםת אותו בבט החולים מה קורשם כן, זה באמת הסיפור שקודם כל קיבלתי פרויקט זה השנה אחרי הסימו לימודים בצלל קיבלתי פרויקט ענק להצבת בציגורי הקייצל MTV בבזיל, בסמפר לו ויצאנו נחוף שם שבאיצת לי לרחיבה הלופנאים במה תום, מה תוזי יאר כך זה הכי פרעי שיש ורחבתי לי, אחת את דמיני שהתרוכבת להכל שביל מסתכלת על כל הירוק מסביב ולכל הגבנים אני יכולה לחזור לחוויה הזאת בכל רגע, הנאה מהמקום הזה ואז פתאום קט כמו בסרט, סנה אחרת אני מתוררת, כולים מחוברת למחשירים אין אחת מחושה ואני רואה מצד ימין חלון גדול עם הצים ומצד שמאל יושב בנזוג שלי מסתכל עליי, בעיניים דואגות ואני מנסה לדבר ומה שיוצא לי זה גיבריש כי בעצם אףתי מהופנאי הראש פגע בעבן וכמו אבטיח כזמין ובזה הוא נכנסתי למצב של קומה היה הרבה מאוד מזל שאיך הגעתי לבית החולים זה סיפור, שסיפור לאחר כך ובעצם החוויה המידית הייתה שכל בסדר באופן אחי מוזר, כי אני שוכב את שם מחוברת למחשירים ומה שובים מאוד בתוך שהכל בסדר? כי התוררתי עם איזשהי ידי העמוקה שכל יכול להסתדר גם וזה קרון אחד שנשאר לי מהחוויה של התראומה מהחוויה של הפגיעה לומר, מהחוויה של התראומה מהחוויה של הפגיעה זה שבעצם במצב של הקומה, אני הייתי התופה באור התופה באור שאין כמו הוא פה וממש בבית, אור והווה שייכות ותחושה של חופש החוויה הזו של להרגיש בבית באור זו הייתה החוויה מאוד חזקה ויבעצם הביאו אותי לזה שברגע שיכולתי לשובי ללכת, כי הייתי צריכה ללמוד הכל מהתחלה כמו תינוקת חדשה בעולם, ללמוד לדבר, ללכת, חושתם וריח שעבד כל התהליך הזה שלהקירת העולם אחדש, העולם נשאר כמו שהוא, אבל אני חזר תה אחרת והייתה אוררות הזאת הייתה בכמה רמות כשיכולתי לדבר ידעתי שאני רוצה לתרגל תאייתי שהמדיטציה היא זאת שתאפשר לי להביא את האור לפה, לא ללמוד כדי להיות באור אלא להביא את האורר לחוויה את חיים שלנו. לא דיברתי את המוסגים הטאורטים, אלא זה היה ממש להיות שם להיות עם החוויה של מה זה להיות בחיים? איזו זכות אז באמת ברגישות הזאת הכול התחיל של להקיר את מדברת על להרגיש בבית, זה נח שחזר גם עכשיו בסיפור שלך וזה מונח שכתבת עליו ספר ואיך לקמר כזה היא בעבודה שלך אבל מה זה בעצם אומר? מה זה להרגיש בבית? מה זה להרגיש בבית? לכל אחד זה משהו קצת אחר. הרבה פעמים אני יכולה להרגיש בבית כשאני על חופייה, הוא מדת מול הגלים ומרגישה את המגעה רח של החול על כפות הרגליים ואיך הם ככה גלים הגיעים אליי וקצת נוגעים והרוח מלטפת את הפנים זה גם, זה בית, כי הבית הוא הרבה מעבר לבית הפיזי שאנחנו זכשוב לתפי החותו אבל הבית הפנימי, הנוכחות שלנו ברגע, מאפשרת שיכו ממש באמת הרבה בזכות מחקרים על הגמישות המוח אפשר לראות שהתרגו לזה נותן לנו את המחב להיות בנוכחות מלעה ונוכחות המלעה, עוזרת, כמו לרדת מהפנטארס לקומת הקרקה להיות כאן ועכשיו, יש מחקרים שמרים, שנוכחות כאן ועכשיו מגבירה את חושבת האושר נכון, אבל אני בכל זאת תקש, אני מנסה אבין מה זה בעצם להרגיש בבית להרגיש בבית זה להיות בפרגע, כי יכול להיות שאני נמצאת בפרגע אני לא מרגישה שייך או לא מרגישה בתוכה, אז זה אומר שאני לא בבית שאתה אומרת, אתם שהוא מרגיש בבית נתת כל מיני דוגמאות של מתי אנחנו מרגישים בבית אבל מה זה, מה זאת החוויה הזאת? מה אני אמורה להרגיש כשאני מרגישה בבית? אני יכולה ספר לך שבתקופת המלחמה כי זה בקוקחי שי, בתקופת המלחמה הזאת האחרונה בעברתי סדנה בכנס בין לומי למטפלות באומנות מכל העולם וזה היה נושא או מנות להרגיש בבית, והשאלה הראשונה בסדנה הייתה ממאפשר להרגיש בבית והתשובות היו מדעימות וככות השני מה שאבר אצל כולן זה התחושה של הביטחון התחושה של אני יכולה רגע להניח להקול ושאני יכולה לבטוח בעצמי שאני שייחד ויכולו לראות שזה בעצם הבסיס שהחרוצות להרגיש בבית התחושת הביטחון הכי, הכי משמעותית לנו בתחון לפמים זה לא במי שעכשיו נמצא אלה יותר בעצמי ברגע הזה אני שמעת את הדברים שלך ואני חושבת את יודעת אלמה על הרגע שלך זור הביטה להוריד החזיה להחליף לקוקוגול ולשלשבת על הספה בבשט ליות נכון ללמה יחשבו ומה יגידו ובלי צוח להוכחי זאת תרגיש בנוח ליות זה כבר נעד את לא צריכה לשרת שום התרה התיכולה להיות את עצמי ברגע הזה כשאת מגיעה הביתה ודבר היפה במסעה הגיבור שחוזר הביתה אני אעשה מולה אני מדבר על זה אחר כך אבל שבעצם כשאת מרגישה בבית משהו חדש נפתח את בטוחה, את נינוכה וערבי פרסיטה ‫ואם שעמים הולי הרגע הזה ‫שבלח לעשות משוגם למענה אחר. ‫הנטינה מתפשרת כשאת מרגישה ‫בנו אחר בעצמך, ‫כשהתלו הסוכה בישרדות, ‫באיחד דברים נראה, ‫הם אני בסדר. ‫זה פותח מרכב מאוד יפה של נטינה. ‫זה מחזר תקצת לתיאוריה של ההתקשות ‫שאמת הבריאים על כשר כחוף מבטחים, ‫מבסיס בתוך, ‫מקום שאפשר לחזור עליו ‫אבחרי ינדודים, ‫הוא נלגם לצאת ממנו לחקירה ולצירה, ‫ובאמת כדי שיהיה לנו פני ‫לצאת למקומות האלה, ‫אנחנו צריכים להרגיש בנו אחר, ‫הרגיש בתוכים, נרגיש היחים. ‫וזה התפקיד של התחושה הזאת ‫שליות בבית. ‫ואת אומרת שאפשר למצוא את המקום ‫הזה גם ייחוץ לבית הפיזי. ‫זה אומר שאני יכולה להם ‫הוא זה בכל מקום, ‫זאת אומרת שהבית הוא בעצם בתוכי. ‫לגמרי. ‫זאת אומרת, תכלל עליך את בחושה ‫לסתכל על ההצים, ‫לנות מהיופי וליות לגמרי ‫בנו חכות ברגע. ‫במקום שתקשובה לרגע הזה ‫את בעצם בחוויה מאוד מלאה. ‫ובחוויה מלאה, זאת, ‫את תלסו כאה בלחשוב או לתכנן, ‫אנחנו מכירות את המוח המסימטי ‫שכל הזמן הוא תס על מהיה אחר כך, ‫ומה אני עשה וגם מה שהיה, ‫אז המוח שלנו, ‫במיינפולס, ‫אנחנו אומרים את קופ של, ‫הוא כמו קופ. ‫המוח שלנו הוא כמו קופ. ‫קופץ מעץ לאצ, ‫מאוד הסוצייטיבי, ‫ואם יש משהו שהם ‫אתריד אותנו במיוחד, ‫לפעמים יבו מחשבות ‫רביטטיביות כאלו, ‫מחשבות אורדניות, ‫מתוך הארצון לתכן או לשלות ‫כשהזה לא עושה את העבודה, ‫אבל בדרך כלל, ‫המה אין שלנו הוא מאוד, ‫הוא עבל אופ, ‫אוא עבל התוס. ‫קדימה ואחור בזמן. ‫ובערגש, אנחנו יכולות ‫להביא אותו לכאן ועכשיו, ‫יש משהו ש. לפעמים אומרים ‫שזה האילוף של הקופ, ‫זה בעצם להביא את עצמנו ‫לרגע הזה, ‫ללא ביקורת, ‫והיא מרבה מאוד חמלה על הקושי, ‫הוא נכנון את הרגל אחר, ‫ככה אפשר לראות ש. ‫ברגע שאני עוצרת דברים ‫את חילים לצוץ, ‫והמוח מתחיל לבקש דברים, ‫ואחר אני עוצרת את זה. ‫מתוך הקשבה, ‫זה יקח. ‫אני רגע על רוצה לפנות למעזינים. ‫תראו מי שלו, ‫עשה את זה, מי שלו, ‫תרגל, מי שלו, את נשמע. ‫זה נשמע כזה, ‫באביר, זה נשמע כזה, ‫רוח מכיק כזה. ‫אני זכות את הפעם ראשונה ‫ששמעתי למונח הזה, ‫הייתה לי חברה, ‫היינו בתוהר השני, ‫והתחיל על תרגל, ‫היא סיפרל שזה מה שעשה פילטיס מחשרים ‫עם התרגל את מיינטפונס, ‫ומת להפנטי על מה עם הדברת, ‫הייתה נראה לי, ‫היא די משונה, אני חייב את לומר. ‫באז שעושה להב, ‫תחלתי קצת יותר לחקורת הנושא הזה, ‫גם ראיתי שיש לה ורבה מאוד מחקר, ‫וגם היה איזה תרגיל, ‫שאו היה רגע, ‫איזשהי פריצה דרך מבחינתי, ‫והתחיל הזה, קראתי אותו בספר, ‫לדעתי כוכר של רגע הזה, זה הספר, ‫שבו אמרו, ‫מה שוקמו בואי תנסי רגע דקה אחת, ‫פשוט להיות בלי לחשוב על שום לבה. ‫ולא אצלחתי ופתאום מבנתי, ‫כמה אנחנו כל הזמן מוסכים, ‫כמה הראש כל הזמן הולך לבאמת ‫למה אמרתי את מה שאמרתי ולמה הסיטי, ‫ולמה בחרתי את הדרך הזאת ‫ולא את הדרך השנייה, ומה יהיה, ‫גם בדברים הקטנים, ‫מה יהיה, אם אני לא אצלי אחרי, ‫בזמן לסיימפ את המסיימפ, ‫לא הצליח הסופטיילדים, ‫מה זמן אני לא, מה יהיה, ‫מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה, ‫מה יהיה, מה יצליחו, מה יהיה, ‫מה יהיה, מה מדינה, ‫זאת מה יהיה, מה יהיה, מה אלמה, ‫אז אתן, אתן, אתן, אתן, אתן, ‫וואו, לא, לא, לא, לא, לא, ‫וואו, לא, לא, לא, לא, לא, לא, ‫וגם סתם, תהיות איזה, ‫כל מיני איזה פתאום גם עכשיו אותם מוזרות, ‫לנכון כאילו מה. ‫-מניעים צייטה שלת, מעניין, ‫החווקד או החמישו איבין, ‫שזה להחילתיר הספשר לזה. ‫כל מיני מחשבות כד שפשוט רצות לנו בראש. ‫ואז ברגע שבנתי שאני פשוט לא מסוגלת ‫באמת להיות בחוויה, ‫התחלתי לצאת למחקר של הדבר הזה, ‫ולי זה כלי ששינה את החיים. ‫אחד משמעית, זה שינה את החיים, ‫באמת אני לא יודע, ‫אתה חיישר ללכיות במדינה הזאת ‫בלי לטרגל את זה. ‫אז כן, נכון, ‫זה נשמע כזה מאוד רוחנים, ‫לחשבת, ‫שרית גם בחיש משהו כזה מאוד שלב, ‫כזה מאוד שמתאים לה. ‫אנחנו שאתם תהיכו על הרגיש בנוח ‫באודו כזה נכון. ‫זה לא עיד בעוד, הוא איך לא עוזו, ‫נראה כזה זה. ‫אבל אנשים שמאוד בו על הממהרבי ‫ומווד כצף גבוה הזכילו, ‫יש איזו רטייה מה דבר הזה. ‫ואני הייתי כזאת, ‫ואני די נצו, ‫אני עדיין מדעי מכצף בו, ‫אני מאוד מעולה מהמהרבי, ‫זה כלי מבוסס מחקר ‫שאפשר לשלב אותו בחיים ‫בצריך לשלב אותו בחיים ‫כי הוא באמת הוא ששינוי גדול. ‫ואני לא מזבנה איתי בוי פסנה, ‫נצנו כזה, קצרה. ‫קצרה, עשינו קצרה, עשינו כזה סופש. ‫והמדריך, כל הזמן חזר ושאלה נשים ‫עין עשינו חלגדול בשבע, ‫מה תוסח שב, ‫אומדת או יושבת. ‫והכל פעם שהוא יפנה את השאלה, ‫הזאת התשובה הייתה יושבת. ‫והשאלה הזאת הייתה הרגע איזושהי ‫כי קירקו הקזה. ‫כי אנחנו יושבות ופתאום עולות כל מיני מחשבות. ‫אני עשבתי, נגיד, ‫באסבוד, ושרים דקות של תרגול. ‫והברתי כזה שינוי בזמן הזה, ‫כל כך הרבה, תלטלות. ‫זאת אומרת, רגע אחד הרגשתי ‫שייחד והעובה ומוגנת ובתוכה וברת מזל. ‫ברגה אחר, רגשתי חסרטרח ‫והמות בודדה. ‫וכל ממעתי עצמי, מה השתנה בעולם? ‫לא השתנה כלום, אני עדיין, ‫יושבת, אני בסך הכול יושבת. ‫אני מרגישה ככה, ‫אני מרגישה ככה, אני מרגישה טוב, ‫אני מרגישה רע, אני מרגישה, ‫ראויה ומורחד, ‫ואני מרגישה חסרטר, ‫אני מרגישה שייחד ואני מרגישה, ‫מבודד, את אני מרגישה כל כך בדברים, ‫ואם עכשיו, ‫אני בסך הכול יושבת, ‫לא השתנה שום דבר בעולם. ‫זה עוד הזר לי להבין כמה, ‫אני דידה של המחשבות ‫עם משפיעה כל כך הזק על חוויית החיים ‫שלנו, כשלרוב, ‫אנחנו בסך הכול, לשבים, ‫אומדים, או אוכלים, או עוד דבר, נווות. ‫אבל לא קוראים, לא קורות, ‫דרה המגדולות. ‫ובשנת 2019, שני חוקרים ‫בשם כאילו עם גרוץ וגיל ברת ‫הסינו מחקר, הם מאוד מפורסם ‫שאני מסתבאה תל אב גם בהרצאה שלי, ‫אנחנו להאנשים ביפר, ‫בזמנו היה ביפר כדי לנתר ‫יתנהגויות בזמנמד, זה היה טרום מהסמרטפונים. ‫ובכל פעם שהביפר ציף סף, ‫בגשו מהאנשים לכתוב, ‫מה הם מושים, ‫על מה הם חושבים ואיך הם הרגישים. ‫בכל הממצעים, המרכזיים שהם עצו שם, ‫וזה טרום ימי הסמרטפונים. ‫ארבעים ושיבה אחוז מהאזמן, ‫האנשים עשו דבר אחד וחשבו על דבר אחר. ‫אני מציין עצוב זה טרום ימי הסמרטפונים ‫זה לפני שהיהנו רשתות שמשחרותנו ואת ראות של וצב ומליים. ‫פשוט כך המוח בליט אלפון לצידו ‫כמעט חמישים אחוז מהאזמן נודד. ‫מה משמעות של זה? חמישים אחוז מהאזמן, ‫אנחנו לא בחיים שלנו. ‫אנחנו פשוט לא נמצאים בחיים שלנו. ‫בתך שלה אנחנו יכולים להרגיש בבית ‫כי אנחנו בעביר, ‫אנחנו נוכרים לכל מיני מקומות. ‫מה מקשי עלינו, ‫שרית מניסיונך ממשת מקירה להרגיש בבית? ‫כן, וכל מה שאתה אמרת עכשיו, ‫כוקך מעניין, ‫כי הרבה פעמיון, ‫שאילו יכול להפסיק לחשוב. ‫וכשאנחנו מתייחסים לחשיבה ‫דרך הראי של המים פלונס, ‫אנחנו מבינים שאנחנו לא רוצים להפסיק לחשוב, ‫אלא יותר להיות בצומת לב על המחשבה. ‫וגם לזהות שהמחשבה היא לא אנחנו, ‫המחשבה כמו הרגשות שלנו, ‫המתופעות שמגיעות ואולכות. ‫והעניינו, התאצט שמת, ‫התקשרות שלנו, ‫לאני חושב את זה, ‫האים מה שאני חושב, ‫אני צריך להעמין לו, ‫זה כמו איזה מין, ‫מה שוב שסוחף אותך, ‫וזה מה שמקשב את זה מאוד, ‫והמה שמפריע לנו להיות בבית, ‫זה פעד יוק זה. ‫שאני עסוקה בלחשוב ‫על מה החברה מסוימת אמרה או לא אמרה, ‫האים הדברים שאני עושה ‫עם בסדר או לא בסדר, ‫המחשבות השיפותיות האלו, ‫זה מרכיק. ‫וזה מרכיק מהחוויה של קודם כל לחבד, ‫וליות עם חמלה. ‫גם לזה. יש משמעות מאוד דולה, ‫כי אחד הדברים, ‫אחים השמעותיים, ‫זה שכשאנחנו בחיים להים עצמנו, ‫אז אנחנו גם לקבל את זה ‫שמוח קצת נודד, ‫ואז בעדינו דרך הנשימה ‫אנחנו יכולות להחזיר אותו. ‫ופחות שיפותיות, כי אנחנו יודעות, ‫מיזו תשופת את החייך זרית בעולם, ‫זאת שמכסחת ואת לא התמוכנה, ‫לשמועה, ממש הוא אחרת מה שיומרת לך. ‫זאת אומרת, לפעמים אני חושבת ‫על דברים שאני שומעת מהשופתת שלי, ‫ואני מתאים חברה, ‫אומי שהוא היה אומר להתמה שיום מרת לי, ‫אני הייתי מנטקתי את המקשר, ‫כי זה קוקח קשה. ‫וזה הוא מתלב, ‫גם לא שיפותיות, ‫ולה, לצורך הזה, ‫לרוץ בזמן, לעצור. ‫הצירה היא חלק מהתרגול ‫שלא מבקש שום דבר, מיוחד וזה לא רוחני זה לגב. ‫הם רב פיזי, שאת חושבת על רוח וחומר, ‫אז פשוט אותם חלקיקים ‫ארג בדחיסות שונה, ‫אז בסדר, אז אם אני מסכימה רגלה ‫צרו ולפעמים גאולית יחס לצמיקוח ‫ברצינות, זה קשה. ‫אפשר לענוע. ‫דיברנו על מיינפון נס, ‫אבל לא אצלנו רגלה, ‫הגדיר מה זה בכלל, אז מה זה בכלל? ‫מה זה מיינפון נס? ‫מה אינפון נס? ‫ביברית זו כשיבות. ‫היכולת שלנו להיות ‫באקשבה לרגע הזה. ‫בדשום כבדזין, קורא לזה, ‫היכולת שלנו להיות ‫בנוחחות מלאה ברגע הזה, ‫ללא ביקורת, ‫והם ארבעכם לה, ‫והוא מוסיף עוד משפט ‫שמאוד מדבר אליי, ‫כאילו החיים שלנו תלויים בזה. ‫כי באמת, החיים שלנו, ‫הם משהו מאוד עברירי ‫ויכולי שתנות ודברים קוראים מהר, ‫וככל שאנחנו יותר בצומת לב. ‫מה קורא עכשיו? איך אני עכשיו? ‫עכשיו זה לא איזה מין ‫בדיקה כזאתי מעיקה על. ‫ובמצב של דחק כזה ליותר להיות בצומת לב. ‫אני עכשיו מאוד מתרגשת ‫לשוות פה איתך. ‫והניסה המלאה ולזה. ‫זה עוזר להרגיע, ‫זה עוזר לבסט. ‫זה הרבה פעמים ‫בקבוצות שנים העבירה ‫במכד לאנשים ‫שמתמודדים עם הצווי דחק, ‫אני אומרת, יש את הבעולוגיה ‫של הפסיכולוגיה. ‫בבעולוגיה של הפסיכולוגיה, ‫אנחנו מתחילים לראות, ‫איך אמר שלנו מגיב לכל מיני תופעות, ‫להתגרים, לתריגרים. ‫וכשאנחנו מתחילות לשים לב לזה, ‫אנחנו יכולות לשלות יותר, ‫לא במה שקורה, ‫אלא באופן שבו אנחנו מגיבות אליו. ‫וזה חופש. ‫מה ילפון אה? ‫כמו שאמרת, ‫הגדרה הרשת הרשמית, ‫נחחות, כשובה בלי שיפוטיות ‫והבלי ביקורטיות, ‫והלסים לב הזה, ‫זה מאפשר לנו כל מה שנקרא, ‫התקוגניציה, חשיבה על חשיבה. ‫לא להתמזג עם המחשבות שלי. ‫אני תרגע דוגמה. ‫יכול להיות למשל שאולך ‫הבריות לא טובות ‫בעולם את הסוכה. ‫והתחרפי תורים עכשיו ‫והצכה למצוא עבודה חדשה, ‫שבילה לעשות את זה, ‫הצכה לשלוח קורות חיים. ‫וכל פעם שאת חושב ‫את להתישב על המחשב לשלוח קורות חיים, ‫אז מתחילות לעלות המחשבות. ‫אני לא מספיק טובה על המסרזות, ‫אלא לתם לשלוח את זה. ‫אני אגיש את זה בתחפחת, ‫אני מצחקו עליי, ‫אני חייל לזה שבירה להזתי להגיש. ‫גם מקרהו לגרעיון, ‫ואני תקבלם בסוף יבינו כמו כולם ‫שאני קישלון מוכלת. ‫ואז את משתתקת, ‫לא בדלל שום דבר שקרה קרגע במציאות, ‫אלא, בדלל כל מיני דברים ‫שעוברום לחברו, ‫שיכול לך את גם נקיבו נכר. ‫אחן יצליח, הנוחה, ‫צתלה עבודה, עם הילדים, ‫בתכם לא יסתד רובי לדי בבית. ‫ואז את התתתתתתתתתה מיליון מחשבות. ‫מה זה משתקות? ‫אני באותו הרגע. ‫עכשיו אנשים ממש מרגישים ככה, ‫מרגישים קישלון, ‫המתמזגים עם המחשבות שלהם. ‫ומה שמעי התפונס מאפשר לעשות ‫זה לשים לב שזאת מחשבה. ‫אבחשב, כמו שטר תקודם, ‫וברות לנו אלפי מחשבות ביום, ‫בראש, ואני משתנות כל הזמן, ‫ולעפרית בין אני לבין המחשבה. ‫אני כרגע חושבת שאו, ‫אני מרגישה כרגע חרדה. ‫אני מרגישה כרגע חשש. ‫אני מרגישה כרגע אולי אפילו חסרת ערך, ‫או שאני לא מתאים על הדבר הזה, ‫אבל זאת תחושה וזאת מחשבה, ‫ומה שמאפיין תחושות ומחשבות, ‫זה כמו שאין בעות, ‫אין גם מולחות, וזה לא אומר שזאת אני. ‫זה לא אני, זה חלק ממש עובר על היחשב. ‫וכשזה קורה, אני באמת יכולה לבחור איך להגיב. ‫כי אם אני עכשיו מרגישה כישלון מוחלט, ‫ושאין לי שום סיכוי וזאת המציאות מבחינתי, ‫אז אני לא אשלח את קורות אחרי מהלקי בשביל מה, אין, ‫תם. ‫אבל אני מבינה שזאת רק מחשבה. ‫אז יכול להיות שבמציאות קורה מה שאוכר, ‫חול להיות שעשיפור אחר, ‫חול להיות שיש סוף אחר, ‫ואני יכולה לבחור להגיש למרות המחשבות ‫שעבר אותי בראש. ‫זה משחרר אותי מהקבלים, ‫של המחשבות, מהשליטה שלהם, ‫חשבות שזה ייקר הדבר הזה. ‫יש סרטון הוא היפה שרואים בקביש שניים נוסעים, ‫שזה סרטון מצוויר כזה עם בעלי חיים. ‫ואז אני לא זוכר את בדיוק את הסצנה, ‫אבל נגיד שזה שתאונר, ‫שהאחדו כפת השני, ‫אני תקרא בשני, ‫והקביש מוצאים האנשים הרבה מאוד, ‫האמוציות, אנשים הצעים, ‫ממועוד מלוחלכים שלהם בקביש. ‫ואז רואים איך זה נראה בליטי רגול ‫של מינטון אזבי, ‫הוא מתרגול של מינטון אזבי, ‫הוא מתרגול של מינטון אזבי, ‫הוא מדעה מיוצא ומתחיל לצאוק על השני, ‫ואז שיטה את זה, ולמה שיטה את זה, ‫בשוים אחת תחתותי, ובגלל זה עשיתי ‫זה תאונה ולחב את זה, ‫זה אידיות התק הזה. ‫ואם מתרגול של מינטון אז רגע ‫בנדם יודע להגיד להצמו, אוקיי. ‫אווורת לי בראש עכשיו מה שבה, ‫שבנדם הזה עשם ומטומטם, ‫הוא עשה לידעפקה, ‫אבל אולי זה לא הסיפור, ‫אולי הוא באמת באותו רגע לא ידעת. ‫הוא שר חסה אבצי באמת לא ראה, ‫לא הייתה לו שום כבר נלפגוע בי, ‫וכשאני יכולה רגע לצורת אמרו ואחז, ‫אני באמת יכולה לנשום ועז לבחור איך להגיב. ‫וזה חופש גדול וזה פוגשת, ‫אנחנו בכל תחום האחיים, בעורות. ‫כמה פעמים ידם, התחצף אלינו, ‫והשאר אנחנו, ‫אנחנו מעז לבר עליי ככה, ‫חסר חינוך, אני ארל אוהמה הזה, ‫והרגע, יכולת להגיד, ‫עכשיו זה מה שאני חושבת, ‫אבל זה לא אומר שאני חייבת לפעול, ‫בעצם לא דבר הזה, זה גם לא אומר שזה נכון. ‫כן, לא ילד חצוף וחסר חינוך ‫אלא ילד היף שקשה לו עכשיו, ‫וכשאני מצליחה לעשות את העצירה הזאת, ‫אני מצליחה לפעול אחרת. ‫אז גם מאוד מאוד משפיע, ‫באמת אלה התנהגות שלנו, ‫בסופש דבר ולעיתי, ‫אלה הלות שלנו בעולם, ‫אז גם מאוד משפיע ‫לתחושת הפנימיות שלנו, ‫ואלכן החום הגישים. ‫באמת, כי זה התחושות ‫והחוויות, ‫דגע מה מחשבות, זה לגע מהמתי, ‫באמת חושבת את זה, ‫אבל האם זה קשרו למציאות ‫למה שקורה בחוץ, ‫והיש משהו שתמיד אומרים ‫שהמחשבה היא משרת את נעדרת, ‫אבל היא בוסית נוראית. ‫מתאים את בעצם רואה, ‫שאין האם מחשבה, ‫והיא אמורה, ‫אם גם המחשבות אמורות להגן אלינו, ‫כן, אנחנו רוצות, ‫הרוצות שתהלנו את הרשליטה, ‫והיש איזשהו חשש, ‫איזו שיש איזשהו מחשבה ‫שמגבה את התחושה של הביטחון, ‫אבל לא באמת. ‫וכשאנחנו יכולות לי וחר בחופש, ‫ואר בפעמים, ‫אני בחוויה שבאמת אפשר ‫ליכיות בחופש, ‫כשהת מטרגלת, כשהצמא לב, ‫כשהת לא נסחפת ‫הלביבים של המחשבות ‫החוויות האלו, ‫שבאמת מחיבות, ‫שאפזו לא אומר של אותי חסי. ‫כמי אומרים, מה, ‫תקועסת לי פעמים, ברור שניקו איזה. ‫-מתך. -איפה להסחחה? ‫-הסחות פעמים. ‫זה ברור, זה חלק מיליות בחיים האלו. ‫זה חוויה מורכבת, ‫והרבה פעמים אנחנו רוצות ‫שתהלנו יותר שליטה, ‫ואת אמרת, ‫את תראית מאוד רגועה, כן, ‫החוויות רגועה, ‫אבל אני יכולה להיות גם לא. ‫וכל העניין, ‫זה כל פעם להחזיר את עצמנו להמצא. ‫להמצא זה המקום ‫שיכול להחיל את המורכבות. ‫המורכבות שלי כבת אדם, ‫שיגם סמיכה, ‫אבל גם סופר הצובה, ‫ויש לי רגעים שבאמת פתאום ‫אולגל של דמעות, ונתאוקיי. ‫זה מה שיש כרגע, ‫על לקבל את החוויה של הרגע, ‫גם אם היא לא עונה על הקותרות, ‫כחצריך להיות, ‫לא, אין כחצריך להיות, ‫כשהעת מרגישה בבית, ‫את נותנת לכל החוויות להיות בנוכחות. ‫ושכל מיני רגעים. ‫כן, אז זה המביאות ‫אני באמת לרכיב שלה, ‫בלי ביקורתיות ובלי שיפותיות. ‫זה בדיוק מה שאת מתייר את פעשהם. ‫לתת להצמי להרגיש, ‫לסים לב מה הולבי, ‫ואז שיפות את אתסמי על זה שזה הולב, ‫בלי להגיל אתס מילה, ‫מה תמרגישה ככה, ‫למה תודה, ככה, ‫למה תוסעת, בלי כל הדברים האלה. ‫זה פשוט תמשה בה. ‫ומה שיהיה, פי, בנו זה ש. ‫כשהנכנו פשוט סמים לב לדברים, ‫ולא נלחמים איתם, ‫אז הם חולפים את די מר, ‫ומכבי המחשבות, ‫ומשהו פחותן לתורדניות, ‫ומשהו הוביל האובלט, ‫מכימקים ומה שבקבי אגם תחושות, ‫זה דווקא הניסיון לי לכם בהם, ‫ככהות שאנחנו ניותר מנסים לי לכם בהם, ‫ממליטקעים שם יותר חזק, ‫ככהות שאנו יותר לא עוצה לחשוב על משהו, ‫ככה הוא הולל יותר בראש. ‫ואני פשוט לומרתו, ‫כי הזאת המחשבה שאלת, ‫הסמתי לב אלייו ואני מחזירה ‫הדע את זום התלב למה שקורה עכשיו. ‫אז היא תכלוף. -כן. ‫זה ללא מהמצ. ‫הוא שזה משהו שאת בעצם לומדת ‫להקיר את עצמך, בכל מיני סיטואציות. ‫אחן היא יכולה להיות יותר ברקות, ‫יותר בעדינות, ‫אם כל מה שקורה, לקבל את זה ‫שזה מה שקורה כרגע. ‫והקבלה והיכולת שלנו להיות בחמלה, ‫אפילו חמלה רדיקלת, ‫זה תר הברק קוראת לזה, ‫חמלה רדיקלת זו נות זה ממש משמעותי. ‫היא כשאני יכולה לחמול את עצמי ‫בכל מיני סיטואציות, ‫אני יכול להגם לוחמול את האחר. ‫פעמים חמלה עצמי את זה ‫זה בר הכי קשה. -כן. ‫יותר כאן הוא לראות את ההחר, ‫מהשאל לראות את עצמנו. ‫אבל כשאני יכולה ואני חושב. ‫הופשיעה לבחו לראות את הכושי ‫שאני חובה קרגע, זה חופש. ‫בואי נדבר קצת אל מחקרים, ‫דיאר אמרתי, ‫דיברנו פה על זה שזה מבוסס נחקר ‫מרואים במחקרים על מיית פונס. ‫אז אני אסביר משהו על הביולוגיה ‫של הפסיכולוגיה, ‫ואז זה יש המון מחקר. ‫ואני משתמשת במודל שיצר ‫אתו דניאל סיגל הפסיכייתר, ‫שעובד הרבה עם מיית פונס, ‫המוך בקפיית, אוקיי? ‫יש לנו שלוש מערכות מרעי, ‫שמון מערכות, ‫אבל שלוש מערכות מרכזיות, ‫המוך הגופני, ‫המרכת הזוכלית, ‫המוך הלימבי, הרגשי, ‫והמוך המנתליה, המחשבתי, ‫אז דמי נשארמוך שלנו בקפיית. ‫כשהכל בסדר, ‫אז הכול שלם, ‫המוך הזוכלי נמצא בגזע המוח, ‫המוך הכי קדום שלנו. ‫המוך הזה אחרי היא ברגע שקורא משהו, ‫הוא נותן פקודה למוח, ‫מה לעשות, או לנשום, ‫ושעלבים שיח לפעום. ‫ממנו יצא אצב הבאגוס מגזע המוח. ‫אצב הבאגוס זה אצב שמגיע ‫הוקמו רואו מין רשת כזאתי, ‫שיורדת לכל חלק יגוף, ‫ואצב הבאגוס הוא כמו חיישן, ‫הוא כולת דרך החיישנים ‫את הדוגבות מקורלנו, ‫אם כיבאלתי מקה, ‫אז איך אני מגיבה לזה? ‫האחלק הזה, ‫הוא ממש אחרי על ההיסרדות שלנו, ‫ברמה אחי החיפסיסית. ‫ואלה מערכת זאת ‫של המוח הגופני, ‫יש לנו את המערכת הלימבית, ‫המערכת הלימבית, ‫זה החלק של הרגשות. ‫מערכת הלימבית, ‫זה הפייט, פליט, פריז, פיינט, ‫היילחם וברח, ‫שאם קורא משהו, ‫אני מגיב אליו, ‫באופן מידי, כדי ליסרוד. ‫זה שאתם הארחות שמחובר אותה ‫אחת לשנייה, ‫הן אחרייות על ההיסרדות שלנו ‫בצורה אחי החיפסיסית. ‫ואלהן, אין לי שאתה ‫מהוח החדש, אני עוקור טקס, ‫שאו אחרי על המחשבות, ‫על היכולת שלנו לתחות סיפוקים, ‫לראות את האחר, ‫ושלוש את המערכות הלו מחוברות, ‫בעונה כדמית המצחית, ‫וכשאנחנו רגועים, ‫ואנחנו אורגועות, ‫אנחנו מתפקדות בעולם בצורה אחי פתוחה, ‫מה אינפול, ‫הכל בסדר, אנחנו בשליטה, ‫יש תחוש עשש שליטה. ‫אבל אם קורא משהו, ‫משהו שהוא תרגרי, ‫אדבר הראשון שקורה, ‫זה שאף לנו עשך. ‫אמריח את הזאת שלנו, ‫הנעוקור טקס, ‫הצאת מתיף קוד. ‫וממרבית אדם, ‫הוזרמת להיזורים של הגפיים, ‫כדי שנוכל לרוץ או לילחם. ‫והמחקרים הראים, ‫וזה עובד באמת, ‫בקבוצות שאני עובדתי את האנשים שהתמודדוי, ‫במצבי דחק מאוד קשים, ‫הסבר הזה מאוד עוזר להבין, ‫כך הזה עובד, ואף להסחח. ‫אחד המשתטפי ממער לי, ‫אני לא יודע, ‫מתי ההסחח של יריה לא היה מורם. ‫אני כל החיים עם השחח מורם. ‫אז מה שעוזר לנו להחזיר ‫את ההסחח, ‫זה לחזור בחזרה לגוף, ‫לחזור לחושים, ‫לחוויה החושית של ריה שמיעה, ‫מגעה, ‫את הרח, תנועה. ‫החושים עוזרים לבסצת את מרחד הצבם. ‫ואז זה יש המון מחקר. ‫זה מאוד חשוב כזה דבר הראשון ‫שאנחנו עושים כשאנחנו רוצות לחזור הביתה. ‫קודם כל בו נפגוש איך אני דרך החושים. ‫אני לא בפרברת של המורך שלי ‫אלא ניסה מלב, ‫להכניח שבל הכיסה. ‫ואם העניירוע, ומה אני שומעת. ‫וזה עוזר. ‫זה יפה, זבר, יפה. ‫יש עוד הרבה מאוד מחקר. ‫זה מתי חד התחומים כמו שאמרתי ‫הכין החקרים. ‫אז יש גם החקרים שמרים ‫למה זה יעיל וזה, ‫מפחיד כאב וזה מופחיד חרדיו, ‫זה מופחידי כאון וזה מופחיד ‫הרומנצי או צ'ל המחשבות. ‫ואז ועוד ועוד ועוד וזה מעלה ‫אתם יודעים שאנחנו רוצים שיהיה ‫לוא כמו סביעות רצון מהחיים. ‫והרואים ממש אבל גם שינויים ‫באופן שבוע מוח פועל. ‫המוח משתנה אסן אנשים ‫שמתרגלים באופן קבוע. ‫ושני איזורים שעובדים פחות ‫שכתוצאה מתירגול קבוע של מיתפון אזב. ‫זה יכול להיות גם כמה דקות ביום, ‫אנחנו לא צריכים הרבה מאוד זמן. ‫המוח די מהר כל את התפרנצי. ‫האיזור הראשון שעובד פחות, ‫זה איזור שנקרא רשת ברירה את המחדל, ‫זה איזור שחריה נדידה של המחשבות. ‫זה תומעת שצל אנשים שמתרגלים ‫כמה דקות ביום, ‫המוח כל את התפרנצי ‫של להיות יותר נוכח ופחות לינדוד, ‫ובשאר היום הוא פחות ‫נועד וזאת באמת מהתנגדולה. ‫והאיזור השני שעובד פחות, ‫זה איזור מתוך המערכתלים ביטשתי ערת קודם, ‫זה איזור שנקרא המגדל האזור מאוד ‫בואו נמפורסם, ‫זה הלחץ, ‫מארכז אחרדה, ‫איזור שהוא פחות לנו לדרוכים, ‫זה הגלה ישן של המוח ‫שצל רבים איתנו עובד שעות נוספות ‫והעל כל ישן של הסיגריה ‫היהם מצפצף שיש סריפה עכשיו. ‫והסיבה שזה קורא, ‫זה סיבה ותוסע, ‫אני חושבת עם רוב הלחץ, ‫רוב התרדו, ‫התרוב המצוקות שלנו, ‫זה בגלל נדידה של המחשבות ‫ולא בגלל מה שקורא עכשיו, ‫אם אני פחות נודדת, ‫אז אני פחות בלחץ, ‫היא פחות במצוקה ובאמת רגוע יותר. ‫אזות לא רק תחושה, ‫אלא ממש רואים שינוי חילות מוחית, ‫וזה מדהים ואנחנו צריכים לזכור הזה. ‫וזה עימון, ‫זה עימון בהתחלה, ‫זה נורא כשהאפ אחד לא מצליח ‫את זה ברגע הראשון, ‫אבל עושים שוב ושוב ושוב, ‫וזה פשוט באמת עושה שינוי גדול. ‫תגידי, איך זה, ‫איך מתחילים זה, כזה, ‫אתה מידה לשבת, ‫ממבסיקו לרגליים, ‫שאות רכים לתרגל מייצור. ‫-אז פתידי, לא קרעיון, ‫או שכשאנחנו רוצות לחזור לחושים, ‫זה שכל מיני דרכים. ‫הייתה למטופלת, ‫שיתכי ללכינו גיות. ‫זה הרגע הזה, ‫שהיא לוקחת את הבצק ומארבב אותו, ‫ומרכה את הרח ובוחרת לשים כינמון, ‫הייתכי ללכינו גיות, ‫ובעלה התלונן איזושהי, ‫שאתה רגעו גיות, ‫אבל זה גם דרך. ‫הדרך היא להביא את עצמנו, ‫קודם כל חוויה של הנהה. ‫כי יש אנשים שלושבת בסיכול רגליים ‫או בכל תוכה שהיא, ‫זה משהו שממלת הלכת ‫שויתה ביקורתייות. ‫ואנחנו רוצים שכל אדם ‫הפגוש את עצמו איך הכי מרגיש לי. ‫איך הכי מרגיש לי בבית עם עצמי? ‫ולפמים לשקב על חופייהם, ‫את מול בערב, ‫ולחתי לחופייהם, ככה לפני שקיעה עם חברות, ‫ושחוונו ככה על סמיחה, ‫אבל כסתכלנו על השמיים ‫ולציפורים שעברו. ‫זה מה אינטפנס, ‫זה ממש להיות ברגעים האלו ‫שאת בחוויה של נוכחות מלאה, ברגע. ‫אמר לי מישהו שהוא מסכחה ‫קוויב לסכחה כמעט קות, ‫על חופייה מומן מסכחה כמעט קות, ‫אני בקדור. ‫אז אני בתוך המסחק גם יכוליות. ‫כי הרבה פעמים ההנעה מאוד מאוד ‫הדת אותנו להתחבר לחוויה ‫של נוכחות ברגע הזה. ‫תסתכלי רדים קטנים, ‫תוראי לדים מסחקים, ‫הם לגמרי בחוויה. ‫ואנחנו שחכנו, ‫היא בעוד יתים איבוי של החיים, ‫אנחנו באמת יש הרבה מעל ללמוד ‫מהיילדים שם. ‫בנגיד שיש להם מצב בריאותית ‫הקים. ‫כן, אתם ללדים רואים את זה הרבה ‫שאולכים האלה גידה לגענה בבוקר, ‫ואנחנו שאין חווים להגיע ‫בחמיל במערב, ‫שזה צריך לרוצ להבודה, ‫ואפי תמייל את נצר כי הוא ראה ‫חי פושאי תוקיורי, ‫זה שהוא טל על אלב, ‫זה קשת משהו קרה, ‫והוא בתוך זה, והוא עוצר, ‫והוא פעולים שם. ‫ואנחנו ממרים, ‫ואנחנו רוצים, ‫ואם פשוט נמצאים, ‫מתקל כל, ‫ואז ששלב לצערינו, ‫אבל בתרגו לפשר ‫לחזיר חלק לפחות מהחוויה הזו. ‫באמת מה שיף בין היי במעיניים ‫פונלאז, ‫שכמו שאמרת, ‫אנחנו לא צריכות, ‫בעין דרך אחד. ‫כל אחד יכולים צועת הדרך ‫שמתיימא לו, ‫ואפשר לתרגל את זה גם עלו, ‫בדברים שאנחנו בין חו וחוסים, ‫לא צריך מצודרים מיוחדים. ‫אפשר לעשות את זה בהחילה, ‫ואפשר לעשות את זה בהליכה, ‫והשמנטפונסה שטיפת ידיים ‫אושל נפשר סוד במקלחת. ‫ואת אם ילדים זה באמת ‫אוכדם יסחק, ‫זה לפעמים ראיתי נגיד תרגול ‫לעשים ללד הזה בקבוק על הראש, ‫שואי לכי השר בלי שזה ייפור, ‫אז את הכל חם מפוקס במשתעו שר, ‫וזה מה אינטפונס. ‫זה שר באמת עוד פרוטוקולים ‫שרצים בראשת ‫והפשר פשוט לחפס, ‫ולמצוא את מה שיכול איתו ‫של גם כך הבחיים ולנסות. ‫וכשקולטים את הפוענת ‫הכבר לא צריך פרוטוקול ‫ושר לעשות את זה לקחה כל הזמן. ‫תגידי, סיית, ‫אבל זה מתאים לכולם, ‫זה. אני כשאתה לזה ש. ‫באמת יש שזה המון המוניטרונות, ‫אבל זה לא יכול להיות מציף נגיד ‫אחול לעלות פתאום דברים ‫ממפחידים עידי אליף גוש את הצמחה. ‫אז זה מאוד צריכים להיות מאוד ‫בעדינות עם איניאנ. ‫אנחנו עושים שמכמודדים ‫עם פוסטר האומה, ‫אנחנו עושים שמכמודדים עם חוויות ‫שבעצם מציפות אותם כל הזמן, ‫יכול להיות שזה יקשה לחזור לגוף. ‫ופה אני מאוד ממליצה לקבל לזרה, ‫לא לעשות את זה לבן. ‫הרבה פעמים אנשים ‫שאחרי חוויה של חוויה תרומטית, ‫עבודה בקבוצה מאוד אוזרת, ‫מאוד אוזרת לראות שגם האחר מרגיש ככה, ‫אני לא לבד, ‫הבדידות עם מאוד קשה. ‫ויש לנו שים שרבה פעמים יצירה ‫היכלק מאוד משמעותי בתוך היכולת שלנו ‫להרגיש את עצמנו ברגע הזה. ‫אז הרבה פעמים, עדיף במצבים של החזור לגוף זה מקשע, זה מעורר יותר את הקוצר נשימה את התחושה הזאתי של מה קרה בגוף שלי אז אני מפנה אנשים יותר לעבוד עם חומרים, עם יצירה עם ביטוי של הרגשות דרך תדעת גם שירה ונגינה וריכוד כמו כל תחום יצירה אחר נותן את המרחב בוא אני יכול לבטא מה אני מרגיש ואיך זה מרגיש לי עכשיו וזה נותן את זה מרחק, זה נותן לי איזשהו מרחב להיות עם הדברים זה בתראומה אנחנו מאוד בעדינות ומאוד בזהירות עם כל מצב וכל הדעה מה הוא צריך לפעמים רק שצריך, כל נושא צריך ולפעמים אנשים לגיעים להם רק יושבים ונושמים וסמים לב וואו לפעמים לרדמים, וזה גם קוראי טוב, נתרגל קצת מה טוב מרחד יאללה, אוקיי, אז אחד המורים הקוראינים שלמד בזה כן הסגדול של תרגול מימצונס אמר אפשר דקה ביום, דקה אחת של תרגול, עוזרת לנו להתפקס ברגע ואיתקר כאות היא האצירה, גם אם אני עושה אצירה לרגע זה כבר מונה את התנועה שאיתי בריצה אליה וכבר יש לי חופש לבחור איך אני ממשיכה אז בואו ניקח לנו דקה אפשר לעצור מנהי ומי שרצה לי שר ביניים פקוחות אפשר לברות קדימה אפשר בישיבה, אפשר בישקיבה, אפשר בהמידה נסים לב לנשימה לאופן שבו אביר נכנס באופן שבו הוא יוצא אני שימה כפי שהיא עכשיו התובד היה נסים לב, גם לאופן שבו בחרתי להניח את הידיים ולהן שלבות, אני שם לב למגע אני שם לב לבחור כסה שאני עושה בתל אב או למצע שאני שוכב את הלב למפגע של הגוף נסם לב לאופן שבו קפות הרגליים שלי, פוקשות את הרצפה ונושמת אני שימה הקורית מהצמה, אני רק נותן את להצמי לשים לב, איך אביר נכנס, אדלנו מגיע וחושב הוא משתכר ספונטנית ללומה מצ אני יכולה להניח יד על האזור של הלב, עם זמתים ולהרגיש את פעימות הלב ברגע הזה, אני כולי ארה לתחושה הגופנית ולנשימה ויכול להיות שאני גם שמאלב שהמין שלי נדד, אולי בהמשווה, אולי שזה שהתחושה שמושח את את זומת ליבי מאוד בעדינות אני מחזירה את זומת הלב על הנשימה, שאיפה הוא נשיפה מקרקה את אתצמי ברגע הזה, ולהתלעת ומצמוץ כך איניים, אני נחזור לכאן ועכשיו שעצת לי נאר את הידע עם קצת ככה לרווח תודה, וואו חוזרים עכשיו לפרק, צריכה עוד כזה שריט אנחנו ממש לקרציום תודה על הדקה הזאת אתם איתו והספר שלך כאן איתנו, דער תופילים גתאום, מה יש בו למי הוא נועד? זה ספר שהוא ספר מסר בתסמו שלכך בסך הכול תי ששנים, לך תבותו זה ספר שהוא ספר הדרכה, הוא גם לאנשים בכלל אבל גם למטפלים, על עצמך מתראומה עם כלים מאוד פשוטים ופרקטים, זמין מסה של באמת איך אנחנו יכולים להרגיש בבית בעצמנו בעיקר אחרי התראומה, כי התראומה בעצם היא מה שמוציא אותנו למסה. בספר מבוסס על הארכיטיפ של מסה הגיבור, זה בעצם לא גיבור של גבורה אלא יותר האומצ לצאת למסה, לעזמנה הזאתי שמה שהיה כבר לא יהיה ואיך אנחנו ממשיכים איכן, ומצבים טרומטיים באמת יש את הספלית של מה שהיה כבר לא יהיה, ואיך ממשיכים. אז הספר נותן כלים הדרגתיים התפתחותיים שבעצם הגיבור עובר דרך כל הכשעים, דרך כל הגמרי גשוט וגם עכשיו וותווית מדדות עם החיים וכשהוא עובר את הכאב חיגדול גם קוראת התרנספורמציה ויכול להגיע בית על עצמו. ולהגיע בית דרך הכלים של מיינטפולנס ויצירה, כותח המון אפשרויות של צמיחה. בתוך הספרי שיש שבע כיואס, עשו משבע מדיטציות, זאת אומרת, סורקים את הכיואר ומגיעים לתרגול של המדיטציה וזה נעשה, באזכי צב שרוצים. באמת כל אחד יכול לקבל את הכלים האלו מהדרכה. ועכשיו למצוא אותך בגוגל, גורי זלצר, יש בהשל יתר, סלצר דוד קום. ואת הספר אפשר להקוש באמזון, דארטופילינגת הו, הוא יחיד מסוגו, וגם באתר של מוציא לאור פתרלאנג גם יש, את הספר ובאתר שלי, כשנכנסים לסריץר דוד קום, דארטופילינגת הו, אפשר להגיע גם, לנרכי שר של הספר, גם לשמוע על קורסים, שמעיועדים למטפלים ולאנשים בכלל על איך לטרגל, איך למהד את האומנות להרגיש בבית, ואת כל התרגולו חינמי עשו בשביל עמידיתה הצד שבספר הם בחינם ואה, באתר שלי, ובאמת בסמחה שישרותו. תודה רבה רבה, עד כאן להיום, תודה לך, שריץר זלצר שגד לכאן היום לחלוק מהגדה שלך, ואני מקווה מאוד וממינה שהם האזינים מקבלו מזה ערך, כאן סולה תתחילו לתרגל כדי שווה, תודה, וכל צבט רשת עושים סטוריה, לשליל, נו, ירו אחת רשית ואור אחת התוכנית, לידו שקד, מנהל האונפנט, איך נעשנון, לראות שוקר, מנהלת דיגיטל ולעוד כל מלחברים פה שהיתנו בבארשת. נתראה בפרק הבא.