וזאת הברכה - האור שמציץ מהשבר

0:00 שלום. אני רוצה להתבונן היום בפרק למד דלד בספר דברים. זה הפרק האחרון של חומש דברים זה של 5 חומשי תורה. באופן גלוי, הפרק הזה עוסק בסיפור מותו של משה. 0:18 אבל זה הפרק האחרון זה פרק הסיום של התורה או ככזה יש בו הרבה מעבר לזה. יש בו כמה אמירות מאוד כלליות ובסיסיות של התורה. נתחיל מהסוף בשלושת הפסקים האחרונים שחותמים את החומש ואת התורה כולה. 0:38 הנה הפסוקים ולוקם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו השם פנים אל פנים וכל האותות והמופתים אשר שלחו השם לעשות בארץ מצרים לפרעה או לכל עבדיו ולכל ארצו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. 1:02 אלו פסקי הלל ושבח למשה פסוקים שמתארים ומגדירים את כוחו מעלתו וייחודו של מי שהוא היה המנהיג הראשון של עם ישראל. משה הוא זה שהוציא את ישראל מעבדות לחירות בניסים גדולים. 1:21 משה הוא זה שעלה לשמיים, קיבל תורה וחזר איתה לארץ ורת ברית על פיה בן הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל. משה הוא זה שהביא לעולם את החזון הגדול של חיבור שמיים וארץ של השראת שכינה בארץ. 1:40 וללא ספק מתאים לסיים את תורת משה בפסוקים האלה שמתמציתים את מעלתו וייחודו של משה. אבל צריך לזכור שהפסוקים האלה הם חלק מפרק וכשקוראים את הפרק כולו. 1:58 הפסוקים הללו מקבלים רקע והקשר שנותנים להם עומק מיוחד. בתחילת הפרק התורה מתארת איך משה עולה מערבות מואב אל הר נבו עומד שם על ראש ההר והקדוש ברוך הוא מראה לו את ארץ ישראל כולה. 2:17 התורה מפרטת הנה הפסוקים ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ראש הפסגה אשר על פני יריחו ויראה הוא השם את כל הארץ את הגלעד הדן ואת כל נפתלי ואת כל ארץ אפרים ומנשה, ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון ואת הנגב ואת כיכר בקעת יריחו עיר התמרים עד סוהר. 2:43 משה רואה את הארץ כולה. זו ראייה עליונה מיוחדת של משה ראייה רוחנית של מציאות ארצית. אבל אז מגיע הפסוק הבא. ויאמר השם אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק ליעקב לאמור לזרעך אתננה. 3:05 ך ועיניך ושמה לא תעבור. ויד אחר כך וי עוד שם משה עבד השם הוא הפסוק הבא ויקבור אותו בגיא. הכוונה לקדוש ברוך הוא בארץ מואב מול בית פאוור ולא ידע איש את קבורתו. 3:25 עד היום הזה. יש פער שאי אפשר להתעלם ממנו בין פסוקי הסיום שקראנו קודם שמתארים ומגדירים את מעלתו וייחודו של משה. לבין הפסוקים הללו שמדגישים את היותו בן אנוש, מוגבל וחסר. 3:44 את היותו בן תמותה שמת ללא שהגשים את החזון שאותו בנה ואליו, שאף כל ימי חייו הוא ראה את הארץ אבל לא נכנס אליה, ראה את החזון אבל לא הגשים אותו ומת. 4:02 הפסוקים הללו לתורה גם שוללת מכל וכל את הפולחן שעלול היה לצמוח סביבו. ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה אין קבר, אין מצבה ולא יכול להיות פולחן סביבו. 4:18 משה מת. התורה ממשיכה ומספרת וייבכו בני ישראל את משה בארבות מואב 30 יום ויטוו ימי בכי אבל משה. יש אבל אבל חשוב לתורה לספר שימי האבל תמו. 4:35 ויהוע בן נון מלא רוח חוכמה כי שמח משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר ציווה השם את משה. נושמת. אבל תורתו אמת. החזון שלו ממשיך בפרק הסיום. 4:53 התורה מספרת לנו שהחזון של משה, הייעוד של עם ישראל גדול ולא תלוי בשום אדם פרטי, אפילו לא אולי בעיקר לא בו. משה. יש כאן סגירת מעגל עם סיפור גן עדן בתחילת ספר בראשית. 5:11 הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ושם אותו בגן עדן. הוא ציווה אותו שלא לאכול מעץ הדעת. אבל האדם הראשון אכל, ואז הוא הפך לבין תמותה וגורש מגן עדן כדי שהוא לא יוכל מעץ החיים. 5:28 במובן מסוים, החזון של השראת שכנה בארץ הוא חזרה לגן עדן, וכשם שהאדם הראשון גורש מגן עדן, כך גם משה לא יכול להיכנס אליו. בסיום התורה יש תזכורת כואבת של המוגבלות, של הקיום האנושי. 5:48 תזכורת לכך שאין אדם מושלם, אפילו לא משה, שבמובנים רבים היה הגדול מכולם. והוא אפילו הצליח לעלות לשמיים. אבל הוא לא נכנס לארץ. 6:03 על רקע זה צריכים לקרוא את 3 פסוקי הסיום שקראנו קודם, שמדברים על גדולתו ועל מעלתו של משה. וזה אומר שהמסר הגדול של הפרק הוא שגדולתו של משה שנותן התורה. 6:19 אינה בזה שהוא היה על אנושי, אלא דווקא בזה שהוא היה אנושי, שהוא היה בן תמותה מוגבל, שהוא לא הגיע אליך. אבל בכל זאת ידעו השם פנים אל פנים. 6:36 והוא היה שליח שלו לעשות אותות ומופתים בקרב הארץ ולכרות ברית עם ישראל. משה היה בשר ודם שעלה לשמיים והשאיר אחריו תורה שהיא ממשיכה גם בלעדיו. 6:54 אני רוצה ליצור צעד נוסף ולאיים בפסוק האחרון, ובעיקר במילים האחרונות שלו ושל התורה. זה פסוק שמפרט את גדולת מעשיו של משה, הוא מדבר על היד החזקה והמורה הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. 7:14 מה שעל פי חזל מפרש שהיד החזקה זה קבלת הלוחות. והמורה גדול אילו ניסים וגבורות שהיו במדבר. ומה שמשה עשה לעיניי קול ישראל שאלה מיליאות הסיום. 7:31 זה שבירת הלוחות. על זה אני רוצה להתעכב על שבירת הלוחות. כך כותב רשי, אשר עשה משה לעיני קול ישראל שנישאו ליבו לשבור את הלוחות לעיניהם, והזכירה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו. 7:49 ואמר לו ישר כוחך. ששברת לכאורה תמוהה שמכל מה שעשה משה השבח שבו התורה בוחרת לסיים הוא שבירת הלוחות. האם שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל זה פסגת שבחו של משה? 8:08 והתשובה היא כן. זה שבחו הגדול ביותר של משה. ולכן בו מסיים את התורה. בשבירה הזאת טמון חידוש גדול שבו ודווקא בו חשוב לסיים את התורה. 8:24 הוא חושף מבט חדש וחשוב על משה על שליחותו. ועל התורה. הלוחות הראשונים ייצגו שלמות אלוקית טהורה. הם הורידו לעולם אור עליון שאין בו שום חיסרון. 8:41 אבל זה היה החיסרון שלהם. האור הזה היה גדול מידי למציאות האנושית בשר ודם, על יצריו וורכבותו ונפילותיו פשוט אינו מסוגל להכיל אותו. וגדולתו של משה הייתה שהוא העז לשבור אותם כאשר הוא ראה מה המציאות של עם ישראל. 9:03 הוא השכיל להבין שלא מספיק שהתורה תהיה שמימית, אלא היא חייבת להיות כזו שמותאמת לארץ לארציות מותאמת ליכולת האנושית המוגבלת. וזה השבח הגדול ביותר של משה. 9:21 הוא לא השאיר את התורה כמשהו מרוחק, אלא דרש להתאים אותה לחולשה ולמוגבלות האנושית. וכך הוא הפך את התורה לתורה שרלוונטית לכל דור ודור ולכל נפש ונפש. 9:38 לכן התורה חייבת לסיים בזה. יש כאן לימוד גדול גם על משה. וגם על התורה. גם על מעלתו של משה וגם על מעלתה של התורה. 9:53 ויש כאן גם לימוד על המקום של השבר. על אותו שבר, שבמבט ראשון נראה כחורבן. מסתבר ששבר הוא לא סוף הדרך. אל ההתחלה של דרך חדשה. 10:10 שבירת הלוחות הראשונים הייתה הכרחית כדי שהלוחות השניים יוכלו להתגלות יחד עם יוד גימל, מידות הרחמים שקשורים בהם. והמציאות האנושית. 10:26 בלעדיהם. לכן משה הוא זה שיושב יוזם את השרירה. אבל הסכימה דעתו של הקדוש ברוך הוא עם דעתו. כבלי לוחות שניים. התורה לא מגיעה לארץ השמיים והארץ לא יכולים להתחבר. 10:47 במציאות האנושית שבר יכול להיות פתח להתחלה מחודשת וצמיחה. זה אופיו ומהותו של הקיום האנושי. ומעלתו הגדולה של משה היא בדיוק במקום הזה. 11:06 כך הוא הצליח לחבר שמיים וארץ. כך הוא הצליח להוריד תורה שיש לקיום בארץ דווקא בגלל שגם הוא עצמו חטא והיה בן תמותה. 11:21 וזה ההבנה הזו, מביא אותנו גם להבין את הקשר לשמחת תורה ולקריאות התורה, שיש בה לכאורה, לא מתאים שביום שמחתה של תורה נקרא על מותו של משה. למה צריך לקרות דווקא ביום הזה על מותו של משה ועל זה שהוא ראה את הארץ רק מרחוק? 11:44 התשובה היא שזה גדולתו של משה וזה גדולתה של התורה. היא ניתנה על ידי בשר ודם, בן תמותה. לאנשים שהם בשר ודם בני תמותה. ולכן מיד לאחר שחתן תורה מסיים את התורה וקורא את המילים לעייני כל ישראל. 12:06 מיד לאחר מכן עולה חתן בראשית ומתחיל לקרוא את התורה מחדש. עוד לפני שהדמעות על מותו של משה יבשו, מהדהדות בחלל בית הכנסת המילים בראשית ברא אלוהים. 12:23 מתחילים מהתחלה. המנהג העתיק הזה גדול מכל הסבר תיאולוגי. הוא אומר שעם ישראל אינו נתקע בשבר. אנחנו אבלים על הסתלקותו של משה. זוכרים את שמירת הלוחות? 12:39 אבל באותה הנשימה ממש אנחנו פותחים דף חדש. זה ביטוי לחיות האלוקית האינסופית שיש בנו. החיות הזו היא המקור של היכולת שלנו לקחת את כל מה שנעשה, את ההישגים וגם את השברים ולהתחיל מחדש. 13:01 קריאת התורה בשמחת תורה מלמדת אותנו שהתורה אינה שקועה בעבר אלא היא מעיין נובע בהווה. מותו של משה מוסופו של הספר, אבל לא ספו של הסיפור. 13:18 בסופו של התהליך, הקריאה המחודשת בבראשית היא ראיה ואבטחה שהסיפור ממשיך. למעשה סיפור בבותו של משה בפרק האחרון של התורה. בסיפור מעלתו בשירת הלוחות במילים האחרונות של התורה אלו שני סיפורים שמשלימים זה את זה. 13:42 גדולתו של משה היא באנושיותו בהיותו בן תמותה. ככזה, הוא אינו מושלם, וככזה הוא הביא לעולם תורה שהיא מתאימה לבני אנוש שאינה מושלמים. 13:59 זה הפרק האחרון בתורה זה הסיפור של משה וזה גם הסיפור של שמחת תורה. לאחר ראש השנה ויום כיפור, בצאת השנה בחג הסוכות, בסוף חג הסוכות. 14:14 מתחילה שנה חדשה. יש כאן סיפור על אור חדש שמציץ מהשבר. שבת שלום וחג שמח.