עומס ולחץ - האם הם אויבים? | הוא טוען שעומס הכרחי | מה לומדים מציידים-לקטים על פרופורציות | פרופ׳ עוז גוטרמן – פופקורן 428

בוחבים הבאים מפופ קורא נפות קשה עושה כבד הפתאי שם בהסתגנות לעולם החדש הנדיאור, פרנקל וכל שבוע הבאים מפה אנשים הדימים שמנומדים אותי לחשוב להסתגל להסתכל דברים יזבית חדשה ולהבין מה קורא, איתנו עכשיו אם אתם עזין מפופ קורא נתם כנראה אוהבים לחשוב או ללמוד או להתפתח זה אומר שתנו בשעה קרובה ותמדו כמה דברים חדשים ספציפית היום גם כמה דברים אולי מרגיעים או לא מרגיעים תכם נסבר על אנחנו דברים לפני שמתחילים אני רוצה להגיד תודה לגוגל פרוסטרטאפס שמערכים אותה נוכן זה הבית של הסטרטאפים בישראל תחפשו אותם בגוגל ואיום תראו איך אני דבר בארה אנחנו נדבר על סטרס על אחת על עומס כל הרבה שבים עלינו מיקים עלינו הכל דוחו בלונות תל אמפ סיקה מחשב לא עובסיק את הערוץ אבל האמים עומס ולאחץ הם אותו דבר האם הם בהכרח מזיקים לנו האם הייתי מגיע למשהו בחיים לא הייתי מדי פעם קצת לחוץ או עמוס מסתבר שהתשובות לשאלות האלה עלף יש לנו אתם כאן בחדר למזלנו ובט התשובות יכולות להזורנו לחיות יותר טוב יש אבדל בין לאחץ לאום הס בין סוגים שונים של אחץ ואומס בעבודה בבית במקומות אחרים שווה לנו להבין את זה קצת יותר כדי לדעת מה כדי להגביר מה כדי להך להשמימה אולי לא לקבר יגשות השם על דברים שלו כדי ואפך בישביל זה איבטי לכאן את פרופסור עוז גוטרמן הוא פרופסור פסיכולוגיה באוניברסלת ברילן ובאבא מחלל להקדמד ללמה ארבי הוא אבד בראש ציבת העיגוי שבדע ספר לפיקוד ומניגוד שחלה אביר מייסד אנשי המחר מחברות האדרחה הגדולות בארץ מגיע שתפות כסט עולם חדש מופלה ובקרוב עוד אחד מדברים על זה עוד לא מדברים על זה לא כל פסיכולוגיה עוד אחד הקופ סיכולוגיה הוא כתב עשרה ספרים הוא נסוי ועבל חמישה הילדים הישך הרבה מהכל בסר מדברים כפי הבאה שיש יותר מדה את דברים כפיים לעשות וזה ארצר עומס זה ארצר עומס נכון ההסכגיד אתה יודע מה? בוא ניתר רגע למוזיקה את המקום ונתחיל באות שני יע ‫לאנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנגל, אנ את הפלבאים, הכל ון, יש ריפוי בטיבוב, ריפוי בפיתוח ונמרחי. אם אתה רוצה להיות מיליונר, תקים בגיען, תרופוסופית, מרווח, מיליונים. -וואו. -יש חוגים לתינוקות מגיל אףס, כן? סחיאתי נוקות, יוגתי נוקות, כל הדברים האלה, מעבר לזה, וצופי מיליור ומקול בעדם שמה זה, לנוקם ווון להיות בחוג יוגה ונחלכת לך דרכוש, אבל להיות עם המנישי ולעשות מרתונים וגם עבודה. צריך קוזמה ללמוד, להתפתח, אנשים שתמראה אין פה מדברים, על הקוזמה ללמוד וקוזמה לליצמו, אחרי להגיע על עוד הסגים ולחזקת את זה, ולחדש את עצמה לאורגע, זה נכון, גאים בזוגיות, אם ישתי ואני לא הולכים אידי פעם, לא איזשהו רטרית, ואני חולום, יוצאים לנופש ביחד, אנחנו הולכים להאוחד בוקרומנט איתו פעם בשבוע, ולא יוצאים יד ביד, כמו שאם ליצאים לנו בכל מקום, אז מה שהוא בסדר איתה? -אולשה הוא לי אומר, צריכה עבד בזוגיות. איך מתחבר ההשכעה בזוגיות והשכעה בעילדים והשכעה בעבודה והתפחות המקצועית? -יש לי פתרון. -השקע אישית. לא לשון. -או, זה פתרון שרוב אנשים באמת מהמצאים. תודה, אז מה אנחנו מוצאה שאנחנו צריכים של שנה? הוא, שאנחנו צריכים. -צכים, פיזיולוגית, פיזיולוגית. שבע, שבע שמונה. -שבע שמונה. כשבעצם יש החוזמון מאוד קטן שיכול לשון פחות מזה, אבל מה שחוז קטן זכוזים בודדים? כמה חושבים בפועל? -בטח, חמש, קצת פחות מ-6. תלוי כמה ילדים ובעיזה גילהים יש לך לא? כן, אבל בגדור. -כמה, תלוי כמה פחות מ-6. ואני אומר, בסוף, כשהתלוקח אנשים ששנים פחות מ-6 שעות בופן רציף, זה כמעט מרשם בתוך לדיקרון. מרשם לדיקרון, כן, שום בסוף, תונה, אתה רוצה גם וגם וגם וגם וגם, וגם נראות הנסליב, באיפה הזמן השקט שלי ואיפה הזמן שלי עם עצמי, ואת רוצה היום מס. ומה שאנחנו רואים לזה נשים, אני אומר לך עכשיו תשאים אחוז, ואין מי שיש מגזינים לנו, אומאים על נופל מהרגרים. אני לא מספיק לעשות את מה שאני רוצה, אני עושה סות מלא מלא דברים, אני לא מצאיך לעשות את זה. ופה, יש מפתח קריטי, ומפתח הקריטי הוא ההבנה שלהבדל בין עומס לבין לחץ. ובוא נתחיל עם ההבנה שאין כמעט שום קורלה, צריכו חום ובודקים את זה בשטח, בודקים את רמטה עומס יש לנשים, את רמטה לחץ יש להם, אם תשאה לחשוב אנשים שמאזינים לנו, למה אתם, למה אתם כל כך לחוצים? הוא בא מי גידו לך? תשמע, אני עמוס בחמות, אני לא רואה בעיניים. לא, תקשיב, כי לא הן נופל, הן נופל מהכיזה, לא מסוגל לעמוד מה שאני עושה. והסטטיסטיקה אומרת שהם משקרים לעצמם. כלומר, שיכולת שהם נורא לחוצים אבל הם לא באמת עמוסים? עומס ולהחץ, הקורולציה ביניהם עולו קיימת, עומד מאוד נמוכה, תולוי מחקר. זאת אומרת, אתה מכיר אנשים, כל מי שמאזינלנו מכיר אנשים, שהם באמת כמעט ואין להם שהוא עומס. זאת אומרת, כל מה שהם עושים, הייתי עושה ביום וחצי. ובלחץ מטורף, מטורדה, יש סטודנטית, סנטית בהרצאה, לתת יש יבודה על חבר בתור שאני עושה. שמיים, חבר באמת בו מסקדול. הם גם עובדים רוביים, ילדים המשקטנים, זאת אומרת, בגיל הכי מטורף מבחינת השקעה, והם עוד עושים תור שאני תוך כדי. כן. שבאמת היית, עומד את תקשיב, אני לא יכולה יותר. אני נופלת. כל מרצי הנותנת לנו עבודות, כאילו כל מרצי החושב שהוא היחיד בעולם שיכולת את עבודה, די, תפסיקום, זה אני לא מדל בהומס. שבתודי, נסלגיב באמפת, היא אמרתי לתקשיבי. היא הקול בסדר, בכתנה, אין שום בעיה והצודקת באמת מאוד עמושי מילדים, עבודה. ומאמת לא לא לא לא אני לקחתי זמן ללימודים, אני לא עובדת וקריג הזה לא רבנתי. זאת אומרת, בסדר, אבל גם אם ילדים וזה זה קשה עם מלימודים. לא לא לא לא, אני קריג ילדים, אני לא נשורה, השביל את הצחלירות מבטס, סיטנה, שכל הסטודדים, והגלדים הקטנים והעבודה, אני לא איך הדמייזהי לדבר עלום, זה כל מלטוזה בחיים, זה בדיוק על קודה. לא הוא מעצות, יש לך אנשים שאתה מכיר. שם באומס מטורף, עושים מיליון וחדברים, ובכי הוא חידה בואו התחסות, חסמול תוק בכל שעב היום, תמיד שעבוד. הדמל להקליד טיפות, כשישך חמישה הילדים ו-55 ספרים, כאילו, מה קורה איתך. חדקה חדבו המדבר איתי. אגב, למה אנשים שואפים? בלי השם חושבים בתאות שאומס יוצר לאחץ, הם ייצים שואפים למצב, שבו אין עומס והן לוחץ. הם חושבים שם לא יליים עומס. כן, הם לא ילחוץים. בואו לשנייה, לשנייה לשנייה הרגע נפריד את המילים רק למקרה שענה, כי אנחנו נורא מרוקזים בתוך הדבר, אבל רגע אנשים עכשיו בבקקה, והראש על האם מוחצי זה, מה הבדל כשאנחנו נוראים עומס וכשאנחנו נוראים לאחץ? עומס הוא מצב שבו, הם צעים שיש לי, לא מספיקים למסימות. זאת אומרת, נניח שיש לי, תודה, עשרים מסימות לעשות, יש לי עם צעים כמו זמן, כמו רוקסף, כמו כוח אדם, כמו יידע, ברגע שאלים מספיק משאבים בשביל לבצעי את המסימות, זאת אומרת, אלי תזמן הדרוש או אלי תייד הדרוש או אלי תה מסוגלות למוד המסימות האלה, זה נקרא עומס. -אוקיי, נגיד איתי אב חד הורי לחמישה אלדים קטנים, מגילה ישנה עד שש, ואני צריך ואני עובד בעבודה שנמסיים בשמונה בערב ואני כסף. אז אובזה עובד שמתי. -נכון, איגב עומס המתי גם יכול להיות כמו משתבה עובדה, ועושים חמלם על המסימות מהנלה, ואתה פשלו מסוגל עמוד בזה, הם חתיים צעים לעמוד בה. להחץ, לעומד זאת, להחץ שלי לי, ולכותה פנברה, להחץ חייבי ולחץ שלי לי, להחץ שלי מוגדר כתרושה של להחץ, תרושה שלהחץ לפנגדירו, אתה ממש נעסביר למה הכוונה. -אוקיי. שפוגעת לי ביחד משנה דברים, עובד בצוע, עובד ואל בנק, זאת אומרת, אני לחוץ מליש את רושה סובייקטיבית של הלחץ שעוד רגן, נדבר לי לפרט עליה, קצת יותר שיותר ברור, אבל זה פוגע לי עובא או שר, זאת אומרת, אני, אני כל כך עוברו אל מהמסימות מה. אז זה שאני, אני מרגיש שלו נעים לי, שלו טוב לי, אני חייב להפסיק, אני חייב להתראה נין, חייב להצור. -כן. או שאני מבצע פחות טוב, נחשוב על להחץ אחרד התחינות לדוגמה. הציון של יורד, כי אני לחוץ. -כן. אוקיי. -שאומר מלכות את פה, אנשים, אמורסים ולחוצים, חושבים שהם יורידו את האומס ואלחץ שלהם ירד, ומה אנחנו מוצאים, אף אוכר. אין מרחד ביולוגית שלו צריכה אומס כדי לצמוח. אומס. -איזה ספורט אתה עושה? לא? -אופניים. -אופניים. אוקיי, אופניי כביש או שטח? זה אופני כביש, אני נושא איתם בפרק. זה פשוט שבילים מוסטרי בפרק. אופניים, לא משהו ספורטיבי מדי, אופניים. זה הספורט הכל בין הייתה, עכשיו על כיסה. לפני בסירים. -כן, על כיסה הם פוסיכה, לפני אמרת שאתה צריך להיותר לי זרומנט, שואני שבכל למה שתעושה את הזורם בכיף. אז אני לחדר כאשר, בסנה? ואני לא יודע כמה את המקיר, בחדר כאשר, אבל אם אני לא כך שום משקולת כתונת כזורתי ומריצ ככה עימון בכיף, מה יגד לי מאמין, לא איתם אנטה, ואז תקלום. למה? -כי השרים שחלוי קרעו וייבנו מחדש או משהו כזה. לא חבו, עומס, שאפזרו אנחנו רק לשרים שלי. -כל מערכת ביולוגית, בלי יוצא מנקל. -בגדת כבין הוא צודק. אם אני האומס הוא קטן, קטן, קטן, קטן, השרים לא יקרעו ועלכן הם לא יגדלו. הוא יגיד לי, אני רוצה להביא אותך לנקודת כשל, מה זמקודת כשל שאשר, באומס מאוד משמעותי, פשוט כמה מסוימת של עומס. כן. -ככל שאתה מסייותר ואיך אגב לשאירים, ברמה שאתה לא פוגע בהם, היא רחב יותר טוב. -כן. -השוי מקדלו בקצב יותר מהר? -אד, איזושהי נקודה שהיא כבר באמת. -בבדה. אבל בסוף, מהרחות ביולוגיות, סומכות, באומס, אם אני אכל לוקח את היד, קושרו את ההחשובי מתליה, נותן להד לנוח. -כן. תחזור חודש, היד מנובנת, יד קטן, תנאה יש לך, אותו דבר נכון, לגבי המוח שלנו. כל המצבים האלה שישראלים שואפים אליהם, אנחנו מתחילים לראות סימנים ושונים לדמנציה. לא בגלל שישים שווים, בילה חמישים. וצרקבוצה מאוד מסוימת. מה זה קבוצה מאוד מסוימת? אנשים שחיים את החלום במלחות. מה זה חיים את החלום, הילדים גדולים יצום העבאית, את העבודהים כבר עושים, בליכה אחורה כבר עושים את העשרים שאני אשל, או שמי אני אגנה, היה יודעים אותו בעל פקו. סבים כליום מגיעים אחרי הצוראים, תדעה פעמים בשבוע חוג פילאטיס, פעם בשבוע לכם לקנטרי להרצה על תולדות המזרח הקדום, הסקפת כפי מחברים. מה נצחי את המצ. שם אתה רואה, כבר אתה הליכת שיש לי את הקימיים עשו, הם תלו את המוח שלהם על מתלה, בדיוק כמו היד. ואת רוצה, בדיוק אותה, את רוצה, בגיעה פיזיולוגית ובגיעה באושר. אני אסכם מון בעולם של פסכולוגי חיובית של אושר חברים שאני אומר לה אנשים. עומס בריא לאושר שלכם. עומס בריא לאושר, אוקיי, לכל האנשים האמושים למקשיבים, אל תורידו עומס, קודם, קודם, קודם. אז מה אני רוצה? אני לא רוצה לוריד עומס, אני רוצה לוריד תלחת השלילי. אוקיי. ובואו נדבר על חמישה הדברים, עכים משמעותים, שלך אני מוריד לחצילי ומתפאל את העומס. את משיר דה עומס, משיר מה לימה להשיע, משיר המון המון דברים. כלומר, אני רוצה ליותר מקום של עומס גבורה. כי אני יודע שעומס הדבר בריא, שוב, אני מדבר את החפלה זאת נעים. איך אני מדבר בדיוק על החמישה הדברים האלה? כן, כן. אני רוצה למקום ששלי עומס גבורה, כי עומס הוא בריא, הוא מצמיע, הוא תימניע אותי קדימה, אם ליאור עכשיו, יש לו הרבה שעות עם הילדים. ושלושה עוד של פיתוח אישי. ועושה קומני סדנאות וריטריטיים ודברים שהוא עושה בשליט פתח, והוא מקליט הפרודקסט, והוא מאבירר צורט, והוא ובוא ובוא ובוא, אז לראו בצמיחה, בריא לא המסעשה. כן. אבל אם לראו מקביל לזה, הולך אם חיוך בעולם, אני בא לפוער יכול לדברתי איזה שיחה כפית וזה, לתת לראי עונות, לך פרודקסט וגול מיני כאלה. ואלה, אז עכשיו זה בדיוק המצב המצמיח. כן. אז בוא נברג על החמישה הדברים האלה? כן. ותלעשה, כתקם שאפשר מהזווית של כאילו בדוגמאות, מי ניקח את זה לעולם העבודה. מגב, זאת אומרת, עכשיו אני מדמי הנגיד, אם לוקחים את זה בדוגמה של הזה, אז אני יכול לנגיד להיות, לא משנה, marketing manager. ואת אומרת, אם אתה יודע את העבודה ואת הכבר יודע מה זה היום במרגדיג manager, עברה שנה, כנראה שלא התפתחת. אם יש לך עומא, שמור לך אתה עשי גם את הקמפיין הזה וגם את הדבר הזה וגם את הדבר הו וגם את הדבר, ואלך העומס, אתה יכול להתפתח. אם כוכבית שעכשיו אתה דבר עליה, אז כוכבית שיש בה חמישה עשייפים. כן. עשיפה ראשון שאני דבר עליו, הוא עשייף של האופן, שמרן תופסת הלחץ, אופן שמרן תופסת האומס, איך אני תופס אומס. ואני נגיד עבר מרתק את סמזה, שיש אנשים שומעים, שאו המסחיובי, מסייה למלית מודד תוב יותר אומס. למה? כשפשת את גובות, אתה חשוב רגע לבט שלי, תמיד אומרת זה בארצאות את הדוגומה האובה, להימי ארול האובה שלי, ארה שלי האובה, אחת הבנות ששלוש בנות ושני בנים. אז אי מנגנת, על כמה כאלה, שבניקה מהילדים שלך? 2 ושבע. 2 ושבע. אז עוד לא יצאה לך, לחבות את התראומה שלי, קונצר ותורים שעושה. ‫הייתי זה שעושה את אותו המקשה, ‫הייתי אלת את זה זה נגן. ‫לא אכזור עליה. ‫אז אני אקתך יורי. ‫והוא שבשה שומעה מלמנה לילדים ‫מזייפים ששמות דקה את אלת שחמנגן. ‫שביירו לשלים בערב כזה ‫של קונזובה טוריום. ‫ואני פעט, אה, ככה. ‫פה, מחפש אותה מחרויה במה, ‫להגיד לבצלחה וזה נראו אורתה, ‫יושב את הלמד ריגות, ‫הוא שבכולה בסטרס, בסטרס, בסטרס, בסטרס, בסטרס, בסטרס, בסטרס. ‫-כן. ‫-סטרס, בסטרס, בסטרס, בסטרס. ‫ואחפה שאלה איך אני אגיב עליה. ‫אופסיר השונה. ‫אני אומר להעובר בכננה. ‫המופה יהיה בסדר, בואי תירגי, ‫אלך אני מלפחד, ‫כל מצויין, בואי נירגן, ננשום, ‫כל בסדר. ‫והם הייתתי עם אולה, ‫אני אסומך עליי, ‫אני אוהב אותך כל מצויין. ‫אני שמע טוב, לא ממש, ‫תכף אני אסביר למה לו. ‫אופסיר שנייה, אני אומר לה, ‫העובה איזה כיף, יופי. ‫אני דרך את, אני את מוכנה, איזה יופי. ‫תוב מאוד, וימד מהגשי עשה יותר מדי, ‫פשוט אפשר לעשות את מיל נשימות, ‫של נאלת זה, אבל תראים זה, ‫מתייזה לתובת איך, ומתיילו. ‫למה הבדל הזה בתגובל יערו לכל כל כך משמעותי, ‫כי יש פה הבדל בין תגובת יום לתגובת את גר. ‫גד תגובת יום, כל מי שמכשיב לך, ‫שמכיר את זה שמעי את זה כבר בכמה פרקים, ‫מפילא את ה-fight-fight-freeze, ‫תמח את הסימפתטית, ‫בעצם מחליניות הנולי יום, ‫למה שושולך לפגועבי. ‫הנשים יודעים שמיף-fight-fight-freeze, ‫יש עכשיו הפלה של הליעה בדופק, ‫הליעה בנשימה, כדי תקוננות לבריכל, ‫לכימה. ‫מה שם לא יודעים את זה משנה את הפעילות שלמוח? ‫מה שם לא יודעים שאי מופעה ‫למה משנה לפה התפליט-פריז, ומה לכם העבודה? ‫אז זכימה של אדם במוח נהיה תשונה. ‫אזורים, שכשורים לתגובה מידית, ‫לחושים מקבלים הרבה יותר דם, ‫כי מצח לי לכם או לברוח, ‫אזרח, חושים מאוד מחוץ. -זה המשניקה, ‫אני אשל. -זה תגמר מהם. ‫לעומן זאת, אזורים שכשורים ללכה שיבה מהמכה, ‫לעסקת מסכנות, ללמידה, מקבלים פחודם. ‫תמיני מחרות, ‫את הנהיה טיפה שיותר. ‫תמיני מחרות, אם אתה צריך ‫שוב ללמוד מהסיטואצ, ‫אבל היא שתפר לפעם הבאה, ‫אתה הרבה בחות, היא שתפר. ‫כן. ‫אם אישו יזרוק על האקינור, ‫הזיטייה ממש טובה? ‫אבל אם אתרצה ללמוד והרסיטה, ‫אז פחות. ‫גם איתר סלמון ברסיטל, ‫גם באמצע הרסיטל, ‫הסתכל החשובה לנבד את עצמה, ‫היה למראוד מאוד קשה. ‫אז עכשיו תסביר לי, ‫איך התגובה, ‫מאוד נפוצה ובעיקרון מתוקה, ‫שתאומר להלתי דגייה בסדר הניסו מחלך, ‫איך זה בעצם תגובת איום? ‫אז ברגע נחזור על תגובת ‫התגר לפני זה, ואז אני עושים חרזון השאלה שלה. ‫אוקיי. ‫מה זה תגובת, ‫קודם כותגובת איום, ‫אני גל לך שהעמאפיין שלה, ‫זאת תחושה הזאתי שהאנשים יכולים ‫נורא להזדאות עם זה שלה. ‫זה השאלה של האיום. ‫-נימאלה. ‫זה בדיוק התגובת איום. ‫התגובת אתגר לעומת זאת, ‫שאר לקרוא לבספה לעומדה איתגובת יאלה בלגן. ‫-יאלה בלגן. -כן. ‫חשב, מה קורה בטגובת ‫אתגר הדוגמה הכי טובה שיש לזה? ‫היא כשאנחנו לוקחים ילדים ‫בצפה למסחקים כדורי גל. ‫חשב, תבוא לי לדדים שרינק כדורי גל ובצפה, ‫זה דופק של מטיים. ‫זה דופק כלופה חות גבוה המתגובת איום. שאת אומרת בסוף, הם בית רגלו את עדים שוב המקורל איך לך, וסביב, המקורל איך לך, וסביב, המקורל איך לך, וסביב, תתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת התגווה שמה אני רואה את האומס, אני אומר, יאללה פלגן, יואו כמה יש לי לעשות גמדים, וואי, וואי, וואי, וואי, אנחנו במלאים עלי עשייה. אגב, דיברת הלרגונים, חלברי מרתקים לראות איך מנהלות ומנהלים משדרים את הדבר הזה לצייבת שלהם, יש שם מיליון עשימות. האם אני משדרת גובהתי יום, האם אני אומר, וואי, אנשים, וואי, וואי, תקשיבו אנחנו, וואי, אני לא דרך לעמוד בזה, החלבין לחשוב מהרוסיסים לב, שכבר יצרתי את תרבות של גובהתיום. לעומת זאת, אם את גובה שלי, את גובה של. יאללה פלגן, וואי, תקשיבו, זאת כופה מטורף, את מה לי הזמן עוד, מה לי פלגן, אם בוא נראה מהרוסיס עם הדבר הזה, זה יוצר תרבות של גובה את התגר, ושאים לב למה שאמרתי, אם יערו למה אני אומר בבית שלי. מה אני מכנח ילדים? האם אני מכנח ילדים? האם אני מכנח, עובדים? שמילחת זה דבר נורא והיום, בגדאה לי מנהי מנובכל מחיר בחגב, לצארי הרב בעולם אלטרנטיבי, זה מה שאנשים הרבה מאמינים? הם אמינים שלך הצעו יב, ויש לי מנה מיני מנובכל מחיר, ממש לא. או שאני אומר, להחץ דבר מצויין. הוא דורך אותי, הוא מועילי, כשאני יוצר לך הצלשרים, כמו שראינו קודם, זה מצויין. כן. להחץ לי לי הוא עבייה. אם אני אומר מצויין, אם להחץ הוא לדובתי, מי שלב מצויין. מעולה, אוהר שלב מצויין, מי יותר מדעי, להחץ, בוא נראה מה נחוסים, הרבה יר, משהו אחר. כן. אם נבל ההבדל, ונדגים חתה הבדל הזה מקום העבודה, אבל לפני זה הייתה חדוגומה, תפכם העולם של סחיאש לספורט. לוקם שחיינים, שאים להם מה דופק על לפני התחרות, ואו רוצים לזוק את הקשר, בין הדופק שלהם, כמה הם בלחץ, כמה הם עולה להם עלחץ, לבין הביצוע, ולא מוצאים קורלציה. שמחקר, מחקר, לא מוצאים קורלציה, ואז מגיע הפסיכולוג אחד, ועושה דבר מדעים. הוא שועל אותם מה היו המחשבות שלכם, רגע לפני שאתחת המשחות. וכל דבר מעניין, אגב ברור שיהיה לפני המשחי, כל מי שמקיר את זה, תול לפני שתול לבמה על נגן, על זה קניינים כאן טאג. די, אם את הסוכק עליי באמת שובה עליך. רצית על הסרטופה הבמסיבות, לסצמך במהר, במהר. כמרתי יום אחד, אני אדליב עוד קסטרצליח ואני. הוא כוכח יצליח, שאלו ינובר. -שאלו יייך. -כן, לא ינובר. -כן, שאלו ינובר. -כן, כן. וואי, ואתה חיית המשיפור. -מסמר המשיבה. -כן, שיפור חבה על הזמן. -סיפור מטורפה לאחל הנהול, אבל נשיר אותו לפעם אחת. ‫מנהל התיזמורת. ‫-גרם לחלילת. -כן, אני אעשה לי תתעות הזאת. ‫כן, כן. גם מצלילו ילד ‫בתרומבון. -כל וכן. ‫אבל הוא בתיזמורת? ‫-תקלול. -כי תיזמורת זה הכיף. ‫הכלי אפשר בראה, זו עבוד חקול ‫הפוליטית ההפלטיזמורות. ‫פוליט שהייצא לי לדי. ‫-הי, וי, וי, תיזמורות זה מקום. ‫מסכחי. ‫-כי, גילו. ‫יש, אם אתה איתה על במעט. ‫-כן. ‫-כי יודע, שכשואלים על הבמה, ‫הדופה כולה. -ברור. ‫-כשואלכים לסחיעה, ‫הדופה כולה. ‫אני בגיל של הבטחה ברסיטלים ‫התודאה שאני הייתי. ‫הרגל שלא הייתה מהסיקה לראוד. ‫תודאה, אנשים אומרים לי, ‫"וואי, איך אתה הולה ‫מולה לפי, שמרצה בטד, ‫"חמש תלפימי, שווה זה, ‫"איך אתה בלי פאחת במה?" ‫אני אומרת, תודה למי פאחת במה, ‫כי בגיל טי שעק, ‫הוא כבר התמודדתי עם ראידות רגליים ‫ובגיל S-R, רעדו לי שתייזה, ‫בגיל אחת שריצה לי פיפי בזה מהפאחד, ‫אז זה עד גיל שלוסר, סיימתי, ‫את הפאחת במה. ‫-זה ניגל לנסי. ‫-כם זאת אומרת, ‫-כן, שאני אומרת שר, ‫הארבע חמש בלי משווא, ‫להיא חגונים, שמון הממרצאות, ‫ואנשים לא יודעים, ‫וואי, זה פעם מ-2 שנים ספרת ‫זה בפרום פומבי, ‫שסיבה שאני מרצה זה שאלי פאחת קל. ‫ולמסה, אני גם זוכר את זה, ‫את נחר רואה שאלי או בצפר, ‫שאליתי את המקמה של ביולוגיה, ‫אפסים כזה מבנה של התה לא משנה, ‫ואני נוצר מהציג את זה, ‫ואני מתחיל להגיש תליה של הדופק. ‫שמי שיש לו פאחת קל, ‫מקיר את זה שתשומע את הדופק שלך, ‫אתה בתוך שכולם שומעים אותם רוב שוכזיו, ‫וכוראים לנו, ‫ואני שומע את תליה, ‫תליה, תליה, תליה, ואני. ‫שפה לעלות וניין חושך, ‫ואני שומע את כל הדיבורים בחדר, ‫אבל שומע כלום. ‫אני נסחר גם את המבוכה, ‫כאילו פשוט הייתי בפריז. ‫אם רואה לבין המקוע, ‫כן, אני קוראת לי וקוראת לי בני לא הולי. ‫אחשב, ‫בזה לא נהל המפעם. ‫היום אחרי הקלטה התכן, ‫איך להרצה? ‫להתכלה להרצה על עושה של מפתחות ‫את הצלחה בעולם טכנוגיסה, ‫אבל אני הולך להתחיל תביר ‫את הצלחה משקה על עודיה, ‫זה שפשוט מולך ומיתקצר. ‫כומר היום, אדעי נשלפחת הזה. ‫ופשוט הפך לפחת של 3-4 בחמש ‫ניותר ראשנות שאני יציב. ‫ואז אני נרגע. ‫אבל רגע, בוא נחזור רגע לסחיינים. ‫אז לסחיינים. ‫-אפה, מחשבות שם. ‫-שם, אין, הנתא ואני אסוציף. ‫אמר, ‫-חשבות שלהם, לפני הזה. ‫-כולם, משליה של דופה. ‫זה ברור, לפני התחוץ בו, ‫לפני אופעה, ובדקו איך הם מה הם חושבים? ‫וכל לקמם ששתה לייש לדופק, ‫אומרים לעצמם. ‫אני חייבר, אני חייבר, ‫אני חייבר במודם בלי רבון. ‫בוא נרגב קרסים לאבם, ‫תופסים את אלחץ כדבר שלי. ‫וזה מה שאמרתי לי ארה בתאות, ‫בלי שידעתי שאני עושה את זה, ‫בפעם הראשונה, בתגובה הראשונה שנתעתי. ‫לרומן זאת, היו אחרים. ‫שאמרו, יופי, אני דרור, ‫אני נעמורן, מעולה. ‫ומה קרה, איזה לפרובם, ‫תוצאות בעצום. ‫כלומר, אלא שבאו בתגובה את התגר, ‫בתגובה של מעולה, ‫אני נעד דרור, טוב מאוד. ‫אלא ביצאו בצורה משמעותית יותר טובה. ‫פספורד, לסול זה, ‫עשרות מחקרים, ‫עוד מחקר אחד שנסאו עם אינילים, ‫לוכרים אינילים באומס מאוד מאוד גבוה. ‫שבדקים את השפה של זה על הביצוע שלהם. ‫ומנעלים שתפיסה שלהם שלא עומס, ‫הדבר שני לי, כלומר. ‫רפחו, ברומס, איזה יפגה, ‫בימן יעשה, ‫נרואי נרידה בביצוע. ‫אצל מנעלים שתופסים את עומס כ. ‫הואו, שעמון, מה לעשות. ‫בוא נראה מה עושים, ‫בואו נראה מנעלים את זה, ‫תנרואים דווקא שביצוע עולה ‫במצבים שלא עומס. ‫מספר אישון, ‫דיבת אל חמישת דברים, ‫ספר אישון, כמה איך נתופס את העומס? ‫גובת, את גר מול גובת. ‫-איום. ‫בוא נבר על הספר שני. ‫-כן. ‫ספר שני, כמה אני באמדה ‫כתיבית מול העומס? ‫כמה אני עושה עם העומס של שעד דברים? ‫אחד, לומד. ‫מתייה את סכורי, לומד על הנושא, ‫שתיים מנעל אותו. ‫מה זה מנעל אותו? ‫אני התחיל בית יצות. ‫יש, לא יודע, מיצר חלרי ראי, ‫נשמי ששימום חית בישראל בנושא, ‫איך אתה מוכיות, ‫שכם מוכים בנושא, ‫זה של נהוא לזמן ומסימות. ‫שאני מספר את ייתה קצין ‫המונות בחירה במרח של חילוץ בצל. ‫ריאנותה, ‫בפוד כסליאנים, ‫מקיר את הסיפור. ‫ומגיע להמבקד שמליה, ‫והוצל קדם אותה. ‫ובבו אומר לתקשיבי את הולה בדרגה. ‫היא מספט שמתחילה לבקות. ‫יומת לנורצת הדרגה. ‫הןורצה. ‫בשלות המקרה, ‫יומת לתקשיב, ‫אפני כמה הם אם. ‫געתי הביתה. ‫היה מולדת לאלדה. ‫המולדת המחשי, ‫והאלדה במולדת, ‫אמרה, אני לא רוצה שתי, ‫לא רוצה שתי, ‫אני לא רוצה שתי, ‫אני לא רוצה שתבוא, ‫מתפלת. ‫יומת, לאלדה שלי, ‫אני נומכיר אותה. ‫היא לא מקרה אותי, ‫היא לא איפה אותי. ‫אני אסתם, ‫אני שיש הבאה מדהפה. -כן. ‫זכה שיש, רואה. ‫יומת, אני נשברתי, ‫יומת, אני כמה הם לא עושה כדי דווקאות. ‫יומת, המבקד שלי, ‫אמה לתקשיבי, ‫הטפת הדרגה הזאת שאניים, ‫של הגיע לתפזת, ‫הפקיד שחלמת עליו. -כן. ‫מהטל, אני לא רוצה את התפקיד. ‫היומת לתקשיבי, בואי ננסה, ‫עם עוד שאלתות דתפים בצעלים קצרים. ‫אם עוד שנה וזה נראה, ‫בוא נראה מהורך הולך. ‫תפינו בקשימי לנקח את התפקיד. ‫יומת, הבנתי שיש לי בעיה, ‫אבל אז זה סתם דבר ‫שרוב אנשים שלהם בעיה, לא עושים. ‫יומת, חיליקרו ספרים, ‫עליך אני אלת עצמי. ‫עליך אני אלת הזמן יותר טוב. ‫ביומת, חיליקרו, ‫עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר. ‫עוד ספר,יומת, שנה, אחר כך. ‫האלת השליקרו, תתוב נעוד, ‫סיימצית תפקיד בית סטיינות. ‫מה יסתי עברה מיימדה פסיבית, ‫מה זה פסיבית בניעול של עומס? ‫זה פשוט לעשות לעשות יותר מהר. ‫סדר, הסמש לעולים פיאד, ‫היותר מהר יותר חזק יותר גבוה. ‫אני איש לי מלא מלא משימות, ‫אז אני עושה את כל משימות מאוד מהר. ‫זו עובד לזמן מאוד קצה. -כן. ‫מאוד קצה. -כן. ‫זה שם אני לומד, ‫כן אני מגיע את זה. ‫סדר, אני לא מכירת להורישית, ‫חשב נפגשנו כאן, ‫אפני זה חיינתי אותך, ‫הוא פודקת שיהיה לנו פעם. -כן. ‫אבל יש אני. ‫אז אני לא מכיר, ‫שהוא לא מכיר ברמה אישית. ‫אני יודע שלהור יש מלא חסרונות. ‫מלא חסרונות, ‫כל מי שמקשיב לנו עכשיו ‫יש לו חסרונות, ‫אני מבטיח להגבים את המקשיבים ‫לנו חושבים שאין לכם חסרונות. ‫אני אהזור לכם אתם נרקסיסנו. ‫אתם כולנו יש חסרונות. ‫השאלה שאלה היא כמה את המזעים ‫את החסרונות שלכם, ‫אתם מתייצים, אתם. ‫אתם ממש מטורף. ‫אתם מגשים את הלחץ הזה? ‫לכות חפשות השלושה אנשים האלה ‫אתם מין חפשות החסקים. ‫בסדר, אתם רוצים מתייצ, ‫איך לשפר את הזוגיות, ‫אתה התייצו עם חבר שלכם ‫שגרוש שלוש פעמים. ‫נאיך הוא לחזק. ‫חפשו את זה שעושה את הדברים. ‫נורא בקיף. ומה להם על הדברים? ‫אתה פרוויתו? ‫יש כלים מדהימים, מדהימים ‫לניעות שזמן ומסימות. ‫אם ורצי אני תכנס לאחד שניים ‫שאחודים שמרוד מאוד משמעותים, ‫אתה חדוק מה? ‫בראינטרסי. ‫חקר את הקבוצה שאנשים ‫כי אפקטיבים. ‫מה שושסטרה של מחקרים ‫על נושא הזה? ‫הוא בדק אנשים שמרסים ‫ליונדברים ואתה רואה את כולם עושים ‫ברמה מאוד עובה, ‫והוא בדק. ‫מה? ‫מהפיינות? ‫מה הדבר שמאפיינות? ‫הוא רסיגנונות שישיותים, ‫שאונים, סגנות נעול, שונים, ‫הדבר חיימא שמרותי שהוא מצא, ‫זה שאנשים האלה, ‫היומן שלהם מלא בפעולות אי למטורותי. ‫מה זה פעולות האלה למטורותי? ‫תניח, שאני עכשיו שואל אותך, ‫תגיד לי אורמה, ‫מה שלושת דברים, ‫עשנה מהיום? ‫אתה אומר לי אוזי, ‫אתה שנה? פיצוץ, ‫שנה מדהימה. ‫תחרק אבתה, ‫צרור רגע את הפות קסטח שבו על זה. ‫שנה מהיום, אני אומר לכם הדבר, ‫אתה מורימי את השנה מטורפת. ‫אני שלושת דברים, ‫שיהיה מיקרו בשנה הקרובה, ‫תורים שלו עם בחם. ‫אתה מתגידו לי זה את השנה מטורפת. ‫-כן. ‫זה המטורות האי שלכם. ‫עכשיו הייתי יכול לעצור, ‫ולגבי כל מטרה להגיד, ‫תן אי שלוש פעולות, ‫שאים את התעשה אותם, ‫עשיקוי שתגיע למטרה מאוד גבוה, ‫זה הפעולות האי שלכם. ‫עכשיו אל תברוייתי בטורות, ‫לכוייתי ל-יומן שלכם. ‫לשים אפקטיבים, ‫האמן שלהם מלא בפעולות אלה מטרות. ‫לשים לא אפקטיבים, ‫האמן שלהם מלא בפעולות בי, ‫למטרות בי. ‫-דברים חשובים, אגב, ‫מה חשובים? ‫אבל לא הכי חשובים. ‫ברגה שלי מתחיל נהל לצ'ה, ‫שליום מסמטורפ, נצויון? ‫מולה, אני יכול להספיק הכול, ‫אני יכול להספשתי יותר מהר, ‫כי זה לא יעבוד, מה אני מתעדף? ‫-איך אני מתעדף? -כן. ‫הרגע שאני עובר ‫בתמונות הקטיבית, כבר, ‫הייכול של נהל תאום מסמצואה שלו, ‫הצרת לחץ שני לי, ‫אולה באופן משמעותי. ‫אני קורה לזה אגב, ‫לא, אני קורה יש, ‫ביטוי, להזיס את המחת. ‫אבל כשאני מסתכל על האיתמודדותיים ‫האיזה פעולות אני עושה או לא, ‫שאלה שלי לעצמי בסוף היום, ‫ולסמחתי יפחה להיות השאלה של תחילת. ‫כי זה אומר שבמקום, ‫ליכוס להיות מרוצה מעצמי, ‫אני מתחנן קדימה, ‫זה האם עשיתי משהו ‫שיכול להזיס את המחת? ‫סתומת האם עשיתי משהו ‫שתיאלו אשפה על לכיוון המטרה הזאת? ‫או עשיתי אחד מהאלף ורמחרים ‫שאפשר לעשות קיצריך, ‫כי יש תמיד לכל דבר אלף דברים ‫שצריך לעשות כתלסה את הפרויקט, ‫ולפעמים יש אחד גדול יותר ‫שיכול לגרום לשינוי. ‫עשה השאלה זאת התמחת, ‫זאת תמחת אישי אל המצוינת, ‫אבל לפני זאת צריך להבין ‫למה אתה רוצה לך ון תמחת. ‫כן, לא, התכפנתי בהנחה ‫שאני יודע לנזי. ‫אז האנחה הזאת לא תמיד ברורה. ‫-כן. ‫אני יכול להגיל לך שקש, ‫שאני בישבי מנהלות, ‫אם מנהלים בירגוני, ‫בזה שלה מאוד מורכבת ‫שם שואלים את עצמון. ‫מה המטרותי שלי? ‫-מכון. ‫אני לא שאלה פשוטה, ‫השאלה היא לא מהמטרותי שלי, ‫השאלה היא לבדוק כבר פה על היומן שלי, ‫מה לא ייפור, ‫לא תהילה מטרותי, ‫זה נקודה מהכזית. ‫אל תברתי תורות, אני לא סובל תורות, ‫דברתי תח לסבשתך. ‫אגב, יכולתי לפרט פרות. ‫-אוקיי, לא, רואה תקלמים. ‫של איך מנהלים, ‫הרומות של צורה אףקטיבית, ‫אבל בואו נעבור על כלה שאני נותו זמן ‫לכלה, כלה חמש נקודות. ‫תגודה שלישית, אני אציג אותך, ‫הציג אותה דרך ארצאות שאני עושה לרופאים. ‫יש ארצות ספציפי, ‫את שאני אסה רק לרופאים, ‫על IBP, IBP, ‫אוונצבאיס פרקטיס. ‫מה זה אבדנצו את פרקטיס? ‫אומר, איך אני משתמש במחקר, ‫חייד, כני, איך אני קורא אותו, ‫איך אני מוצאי נתונים, ‫שרלוונטים לעולם הטיפולייס ספציפי, ‫שאני אצריך. ‫אבל אני אצל לרופאים משפחה, ‫דורפאים משפחה, דוגמה, ‫אני שולצם תגיד, בין אחר של מטופל. ‫זה עדיין, אני איך, ‫שפעם טופל, ואומר, תשמע, אני. ‫לא יודע, בתקופה האחרונה אני. ‫בבוקר, אני כוח עצת מהמיתה, ‫בטבאיס, כאילו, אני לא רוצה לקום. ‫נבל לזה דברים שעולי כפים המון זמן, ‫ברלא כפים לי. ‫כבר לא נעני, יקמו שהייתי ‫באדברים לי. ‫זאת אומרת, אני רוצה שעזבו אותי בשקט, ‫באמת, אני כוח לכלום. ‫שבתגיד לי את המארופא אומר לעצמו, ‫מה הוא מניח שזה? ‫אין אחרי שונית? ‫-דיקאון. --דיקאון, קל, ‫שופעת של הפסיכיית. ‫צדר, ורובה, מדעות העולם הרבי, ‫הקדורים נגדיקאון, ‫הפחו לי אותה, ‫קדורים, או בשלושה מקומות הראשוני ‫מבחינת לריתפוצה. ‫-באיקס המולים. ‫וכשלא הולך ובודק, ‫מה רופאים, משפחה אוסים? ‫זה היה פולות אחים, ‫משמעותיות שעושים, ‫מכין לפוצוץ לך, שעושים. ‫אחד, טיפול תרופתי, ‫שתיים טיפול פסיכולוגי. ‫שבתשת עצמך האם בדיקאון, קל, ‫אני שול את הרופאים. ‫האם בדיקאון, קל, ‫זה אחד מחמש את הדברים הכי אפקטיבי. ‫אגב, בדיקאון עמוק את רובייקן, ‫אבל בדיקאון, קל, ‫זה לא מחמשת דברים הכי אפקטיבי. -כן. ‫והיא מרופא, משפחה שלך, ‫אי עובד עיבי פי, ‫וזה מה שאתה אומר לו. ‫איך להגיד לך? -אני יכול להחש? ‫-יהלה, להיכל לזה. ‫אני לא יתוב וזה, ‫אבל אני עדיין. -סמור כבר אחד. ‫ספורט, ספורט, סתם הליכה, ‫לא צריך להלכת. ‫לא משהו זה, ספורט, ‫זה כאילו, ‫מונה המפחית לא יודע מה. ‫שנתובה חברים ומשפחה. ‫כן, אני צריך מכם אחד, ‫אם צריך את חילים. ‫אז אני צריך את זה בדיקאניין, ‫זו אחרת הקודם את המטרות A, ‫את המטרות B, ‫-כן. ‫-אז וראשון שהצחסות. ‫יש עוד, עוד וראשון. ‫-השויה צריכי לך. ‫-כן, אחרי. ‫לא, לא, אישול, ‫ולגל חתקיד, ליור, ‫כן לסיפים שאתה אמרנו. ‫כמה שאתה ישן בלילה? ‫-תגל ליור, מה אתה עושה לפני השנה? ‫נגל לך גם לעמקי, ‫אתה יודע, עכשיו אמרתי ‫בתחילת הסיכה שלנו, ‫של אישון פחות, מי ששעות, ‫זה פשוט מי רשם לדיקאון. ‫אפריפמים, מה לעשות? ‫יש לך אל דע בת שנתיים ובתשו. -כן. ‫מה לעשות? ‫-אין, אין, אין, אין, ‫-אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין. ‫אז אני אגיד לה אנשים שמה זה עין לנו עכשיו ‫ואלה הם תהיכות, שישון ששעות. ‫אלא לא בתוך שנים המידל, ‫אבל אני אכתי כן, ‫מכובל עליי, חלק אני כן. ‫אין אתם משנה מה, ‫לפחות הקבידו בצורה מדהימה ‫על הגיין הצנה. ‫מה אתם עושה לפני השנה? ‫אחתם, אחתם אתם להוריד כיצף, ‫כמה אתם יכולים את. ‫אני חושבתי חדוגמה, באל סטודנטית בארצה. ‫אני פרשתם כל שבו, ‫זה לא ערצות למנהלים וכן להשתפוגש. ‫באמד, אני פרשתם כל שבו המתוקים, ‫יהיה הקשר ככתוב, אני רואה שנשבירה לשין. ‫שאלה אתם מה קרה? ‫המתת שמה השבתי בלילה, ‫עם הטלפון, ככה ההסתכלתי, ‫התלפון נכדמתי, ‫תוך כדי הגלילה בתלפון, ‫תקנפה לתלפון שבר לתשם. ‫-הוא עתם. ‫-שמגניה, שלהעים עליהם. ‫-כן, תתלידה. ‫הוא אומרת לה, ‫התלומית קצוענית, ‫כשעשים בעלי לברין סטוש, ‫צריך לעשות על הצד, ‫שאולי בואה ללאיכה. -הוא מגד. -אבל תשמע, אם אני אסתכל על החייבה שמכשיבים לנו עכשיו, אני מחשיש מישבים אחוז נכדמים הדבר הזה ביד. -כן. -זה היה להולי בעלודם זה בנטפליקס, ותיקטוק או באינסטוש או בפייסבוק או באלאנוס סגוי, יוטיופסה לא יודע. זה אחוזי מאוד מאוד דוברים. -כן. עכשיו, אתה תבאט הזאתי שעוד הקליטה שנה לצאוכה, אינסל, שאני איזה כמו שעון זאת. -הואה. כן, יש מלא, מלא, מלא. -כן. אימן, זה מורית איכות השנה לפעים ב-2013 אחוז. אם את השנה מעט, תקפידי על היקיין, דווקא הזצחחי לקפיד על היקיין, לדוגמה אחד מורידה את האמירות שלמוח. בסוף, תודה, לא יודע, מהתכניות, את כלומר, מחבמות כמש. ארבמות כמש, עושה מיליון דברים, אתה עובר, מיד עבר לדווה, אתה, אתה, אתה, טלפון, עם הלגניים, מה לתוכניות, מה לתברים, שאני רוצה לעשות, אני בית חמוך, שאני חושב שאני יכול להוריד מהרבמות כמש, לאףס כמש, תודה, איך נראה את מוכונית, שעוברת מהרבמות כמש, לאףס כמש, תאונב רחים כתלנית. אין מצם שמוך לי רגע, אני תורר בעלי למה מחשבות. אין מצם, וכותה שינה שליטי, מאוד מאוד ירודה. -כן. כמה יש לכם את השיטה הזאת, את הדרך, להפחית את המיעוט שלמוח, ואגב, כל החודך שלו, יש מלד רחים את הדוגמםות. -כן. אצלי, זה נשימות עומק, אני צריך לפני השנה, לשבת ולחמצן את אדם, לעשות הממש, נשימות עמוקות, התיות, לא איתה קצב, שקוצב לב שלמוח, לא ריתה קצב, שלמוח שנות את גלעמוח. אצל מישי אחרת, אולי זה הליכה עם הכלב, אצל מישהו אחר, אולי זה לקרוס ספר. לפני שפועה עם סיפרתי בפרק, כאילו לפני שני פרקים סיפרתי ליובל שהיה פה, שהצלייה הגיענה זה שחרי תאי שבה ערב, עשור לדברתי על עבודה, וכולם יודעים את זה, המשפחה שלי, החברים שלי, בבית, יודעים שעשור דברתי על עבודה. וזה לא כי עבודה, זה משהו שמפחיד אותי, לפעמים עבודה, זה משהו מדליק אותי. אבל פשוט מדברתי על עבודה אחת, יש הבערב, אני בלילה יהיה לי מחשבות על עבודה. ואם אני צריך לגלקום, שבדל, אם אני צריך לגום לקטנה, ולתת למוצץ, או משהו, ואז לחזור למיטה. ואם אני לא בי הגיענה, אז מה שקורה זה שאני חוזר למיטה, או אם יש יותר מידי לאחב זה, אני חוזר למיטה, ויש לי עכשיו מחשבות, כי אני מצליח איתור ערב. אבל אם אני מספיק רחוק, שעוד, מספיק שעוד לא הייתי עם הראש בעבודה, אני יכולת את התמוצץ לחזור למיטה, אולי אני סימפות כשטולי לא, אבל אני יצליח כאילו לירגה בחזרה. איזה יופי את הבאי את זה מיניי? וגם בסוף שבוע, אסור להם לדברתי על עבודה. וואו, אז סוף שבו נצח את הבאיר. לא, חובה תוח מסכימי, ואנחנו לא פתוח אותו בין אדם, אבל אני. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אוקיי, זה, זה. -הליגיד חודם מיזה. החברים שלי יודעים שאם אנחנו יוצאים עכשיו נגיד לקם הדרינקים נחמדים. אסור להם לדברתי על עבודה, כי אני כבר, תצבנתי על הם כמפעים בעבר, כי מה שהיא קרה זה שהיא מחשת הבירות את המתחיל לדברתי על העבודה שלי, וביחוד על חלק שאני נגיד אוהב בה, מה שכורא זה שאני. כל ההלכור להיות לי. אני יסחי מהדרינלינו, אני לא יודע ממה, אני לא מבין בתחומים כמוך, אבל אני פשוט ניח חד, וזהו ואז אני מדבר, מדבר, מדבר, מתלה אבנית להבין מה ידיים ככמו שאני עושה עכשיו, עברו עשר דקות, אני מסיימת הפיץ על העוות עבר שאני מדבר, כדברים שם הליבים אותי. ואני קולת שכולם בסבבה, ואני כאילו לא שתי תשתה בירות, אבל הדם שלי יש את הבירות, אז אני לא רוצה אשתות עכשיו עוד ואני נגיד חלק זה בקוכבית ואז נמשיך בעינן, כי בעצם תחוו עלי כנסה נושא מאוד משמעותי. הפרדה זאת שתעושה בין עבודה לבין תחומים אחרים, בני, לא יודע, חברים ומשפחה, וכל מלטרונתות, הפרדה של דתי רוב משהו מראות הנושא אותה. יפרדת ערבותית, ויקה בה מתחבות מאוד מאוד משהו ימת, יפרדה מאוד מאוד מערבית, שבה מתפיסה מערבית של מה זה עבודה. עכשיו אני לא אקנס לזה מאוד לעומק, כי זה נושא באמת לסיכה הרוקה במשמעותית. אני כן אגיד שיגנת שנה אני רק אסכם את זה, כי אם שזה כל כך השובל אנשים משאומים אותנו, זה נגיד בלסכם את הדברים שאמרנו. טכניקה של עורדת מאירות בערב, חסיפה לעור, כמה אני חסוף לעור בשוב של לפני השנה, בחצי ש' של לפני השנה זכים משמעותי, גם שעה אבל חצי שעזכים משמעותי. אור בכלל, אור בכלל, כמה אני אוכל לפני השנה, שעה שאתה לפני השנה מאוד משמעותי, בעצם היא להחצמך את היכול ואז המקשי גם על השנה. כמה אני הוא מסכים לפני השנה, שמצאים לב שפרדית שנדברים האלה, יש לנו פה כמה נקודות, אני לא עובר לכל הנקודות כמה שאת שנה שלי, כמה שאתה רכבועות, אבל ככל שאתם ישנים פחות תקפידו יותר על הגינת שנה. כי מתיום משמעוי לנו, וזה הנקודה השדישית, כשהוא מוזני מנוחה הפקטיבית. עשים לב מנוחה הפקטיבית, לא מנוחה, בגלל זה, אם יש לנו טבע שעה מעט על הסופי שבוע, כי מנוחה הפקטיבית היא לא יהיה שיהיה, מנוחה הפקטיבית היא שבגם שנה, אבל גם לדבר כתוב, לא כתוב יום שבת ויהנוח. כי מנוחה הפקטיבית היא אלף שנה, זה הכי חשוב, אבל בטקמה יש לי הסייאל טרנטיבית, כמה בסופי שבוע, אני לא לא עושה, היא הסייאל זה לא מנוחה, זה לא אותו דבר, אלא אלא אפך כמה ניסט דברים אחרים, יש כאלה שהיא סולטיולי אופניים ארוכים, יש כאלה שכמוני עם העילדים, אלא חלטיולים או דאינטנסיבים בטבע ונתפס עלרים, וכלומרים כאלה. נגדיר צמחים והקובר חקבות של דרך האם, כל נתברים מזויים שאנחנו עבים לעשות, אבל זאת הנכחה לכם מנוחה, סימנת מנוחה הפקטיבית. אוקיי, זה הייתה אנקודה השלשית, אבל רבית, מגניב, אז הנקודה רבית, שאני דבר עליה, אני יציב אותה דרך אירוע שקוראים עם השליעה אובה, עם השליעה אובה כל חייה הייתה מקרוביולוגי. מקרוביולוגי, זה לא ביולוג קטן, אז יש כבי, עושה כבדה בלוגיה. וי, אף דבר הרבה דה, שנים, סתתוך שניהי ביולוגיה, עבדה הרבה דה, יצא לפנציה, עבדתי להיממה עכשיו. אמרת לי, עכשיו, אני הנוח, עכשיו, אני מכיר את המחקר, אני יודע מה זו אומר לפיזיולוגיה שלה, מה זו אומר לך עושר שלה. ואמרתי לתגידי, ממעם, מה פרדליק אותך, כלומר כיף, מה נמת בעבודה. ותחלנו לדבר ולדבר, ומה שיחה בזו שלה ויומעת את יודעים, היו פטנטים אצלנו. ותמין נרבתי את הדברים, את החוזים, את הזה, את הסיפים, כל הזו דברים הקטנים האלה. אמרתי לתגידי, ממעד את איכל, נגיד, לא, את האטור המשפטים. אמרתי, תגיד את הרציני, אני עכשיו יצא לפנציה. ולכן יסקור שמתנס, מה, תואר, כי הוא יצאה, עשיתי שני יותר עם שנה צריכה עוד אחד. מדהי ממך פתלך, בואו נחלימים פתוחים, בואו נבאסטר, המכללו עוד, בואו נבאסטר, בואו נלך, כאילו כפה והוגיות עליהם. אנחנו רק יושבים מדברים, פתפתים לנו בקיף בענה, אנחנו לא עוד אחד, ועוד אחד, המקום התלק תפסותה. סימא, תואר, ראשון, עוסף, תואר, ראשון שני, הפעם משפטים. אמרתי להימא, עובד מה עכשיו, אם אליך עכשיו, זה בנוד ניק. אני אנו. אני שון רגע, אני רוצה תתפליק. ואת שחשוב לא בריאות שליים? נכון, נכון, נכון, אולי קבוד. אם אליך עכשיו, אם אליך עכשיו אני אנו עכשיו, סימא תואר שני במשפטים. יואו. למה אני אומר לך את זה, כי את הסימא לב מה שאלה ששאלתי אותה? מה שאלה ששאלתי אותה? מה עכשיו? לא, מה את השאלה, זה חשוב, זה מדויק, זה הספרוי. מה הייתה השאלה? מה? מדליק אותך. אה, אוקיי. למה זה חשוב, כי הספר רבי הוא חיבור. אחד התנאים לזה שאו מסייצמי אחותנו, ולא יצר לחצילי, הוא שאנחנו מחוברים למשה אנחנו עושים. זאת אומרת, אם עכשיו, אני מחריך את הילדים שלי. הלכת למה תוגבא כמה טמטיקה, הלכת לך חוג מחולנים שם לא רוצים הלכת אליו, אני לא תאום הם לא עושו שלהם. אם עכשיו, נופלים על אינוטילים, בסדר, ואנחנו בקחב בביא, או מסמיקול הסיעה, וזה לא מצמיח את האושר שלנו. או מסו לתובתנו, שאנחנו מחוברים למה שאנחנו עושים. כמה עכשיו, תודה, אני אנו את השיחה הזאת לפני הפרקת שתייהו, כל כך משמעותית. באמת לקחתי מהדבר הזה, לא פרסיטים שלנו. וחזרים שהם ארטלי, אמרתי, תשמע, אני לא מתקוין נרבה, וזה פשוט כפלי. זה בי ביקה, זה מקום ליאטי צירתי בפודקסט. מדעים, מה בעצם סיפרטלי, בו אונאים שלי, אנחנו יושב פה ומקשיב מהרזניים מקצויות שלי. אני אומר, בוא נעמד, אדם מחובר למשהו עושה. כפלי משהו עושה. במצב הזה, אני תתחרות מסימות, אני נגליק אותך על משהו קדש, אני עוד פורמת קדשר הזאת הפודקס. האומס, גלילת ופתחה. כן. וחיבור אפשר לנהל, יש פה אבדל גדול בכל הסיפים האלה. הסיפים שהם אלף בית של סכניות של נהול. אלף בית, אלף בית כמה של עובדים. כי בסוף, איך אני מגיב כמנהל, איך אני מגיב לא עובדים שלי, איך אני כאובד מגיב לא מסווה לאחד, דיברנו על הסיפ של נהול או מסים. כלי סליחה, כל בנהל המצחדת הכלים אלף. אני פירטתי אחד שניים, שבו עשרות. כן. דיברנו על המקום של מנוחה אבקטיבית. מסליחה זה תרבות ארגונית. יש שובות ארגוניות שימנים התקשר לך אחרי שבע בערב או אחרי ששבע ערב. סליחה זה רק עם זה חירום. דימזה חירום צרבה בעקורה, לגיטימי. וכן. אבל כמה אני מתקשר לך עם זה לא חירום? כמה זה ברמודאות שלי, בכלל, לך שבע, ורדים, ישרצה על הפעולה, על החברה. ודיברנו על המקום הזה, זה אחר צה ספסיפת למנהלים, ודיברנו על המקום הזה של כמה מיודים לא להציק למנהלים, לא עובדים. שעובדים וכל הגות. יודים שימנים התקשר לך בערב, כנראיזה באמת קריסס. כן, משהו ניסף. הדבר וריא, כמה נתל חבר אותך? שבתי רע, את הזמן, את התגידלי. האם לדבר, אני אבד, תיקול תחושת הזמן. האם לדבר על איך אנחנו מייצרים חיבור ברגונים או האם לדבר על ספח חמישי? לא, תמשיך לזה. על איך את ספח חיבור ברגונים היו לו מעט פרקים? מה, גניב. תבלבר על הספח חמישי? כן, הוא לי. כן. הספח חמישי הוא הספח חי מורכב הוא גם הספ, שדורי שחייר בבגרות נפשית. וזה הספח חמישי. וזה הספח של פרופורציה. למה כבר נראה פרופורציה? לך הצלילי חלק גדול ממנו הוא עמונה שיש לנו שאי מי אני. הגבי חור. אוי מי. לא אספיק להישת דוח בזמן. הלא אספיק להגיע בזמן לילדים, יקרה משהו נורא. כן. יש את העמונה הזאת, לכן אני כל כך בחרדק. ולוכרים את זה מאוד, מאוד, מאוד דרצינות. נכון. ומתי. שברור המצבים. יש מצפים שהם מסכנחיים. כן, יש עושים בעולם. יש עושים בעולם. הוא ברור לגמרי. שלא השאים שובדים בעמולנס. האמת שישתי. קטח ביב. הוא עובר לזמן בולנס. כן. היא פרומטיקית. כן. זה לא מקצוע שלה. אבל להסתה את זה קטח ביב. זה נורא מוזר. אני אמרתי לעובה בואי תלמדים. מה שואניים גדולים. לךי תעשי משהו משהו משהו משהו משהו. משהו משפטים. תור שאני מגדולים. אז אתה יודע, מה? מה, מה? עושה משהו משהו משהו משהו משהו משהו משהו משהו משהו. וזה. וזה יוראי. מצאתי הלכתי בדקתי. אני רוצה להיות פרומטיקית. ואתה יודע מה? אחד דברים שאופטים פרומטיקים צעירים. פרופורציה. אז שאמר, אתה לא אם בולנס. זה מצחיק. אתה לא לא אם בולנס. אז הלכת כמה וכמה. אז אני אחר. אז אני אגיד על הפודקס של יור. ואני אקצת לא נעין. גיגתי ביחור. והוא כתב שנורא חשוב לו שנגיע עשר דקות קודם. כן. וסביבה. אז הכול בסדר. אז אני אחר בעשר דקות. אז ילו נעים לשתי דקות. וכל יפסת הרבה סוף פנחוני חברים. הכול ים בצוייד. הפרופורציה הזאתי. יום מנה. אבל תגיד את הפרופורציה הזאת אפשר להסיג בגיל צעיר. או שחייבים רק לעבור את כל החרה. זה סליחה להמילה כתב את הפרופורציות. שיהיה לך אחז וחליל את המקר או את המקרה. זאת שחולים בסרטן. ועכשיו אתה אומר. אה, אוקיי. יפסיק לתלונן על השפעת שיהיה. המקרה האלה לא זרי. המזרון זמן מאוד קצר. מאוד מאוד קצר. כי אתה יודע לדוגמה לקחוי לדים ובאתי ספר לביקורים בטלווינשטיין. כן, אותי. כדי שהיא נגו יותר בזה יום. שאינו כתנים זה את כולנו. לא, לא, לא, לא. כן, כן. לא. זאת אומרת שגדל אתה כנראה ברענה נעוק כפרסמה? לא, בקריות. בקריות. בקריות. וואלה. וואלה. את שעשו יותר באזור המסקשקרוב ללוינשנטיין. בכל מקרה. אפסיקוי מזה. בטו שלב. כי אפשר לעפק טיבי. כן, זה חזיק יומיים. בדיוק. זאת אומרת זמן מאוד מאוד קצר. זה לא מה שיוצר פרופורציה. אוקיי. מה שיוצר פרופורציה זה כמה דברים? חד, באמת. ניסיון לא עורך זמן. זה מה שיושד דווקא מי שמקשיב לנו והוא קצת יותר מבוגר, בעברת גילי שלושים, ועד גילי הרבהיים. פתאום, מתחילים להבין דברים קצת אחרת. זה הכאף של הגיל הזה. אפשר גם לרכוש את זה יותר מוקדם עוד איך העורים הוא. אוקיי. אוקיי. בעצר אחר. אוקיי. לא. בעצר איך העורים וטי בטח מפרקים. דעת התגובות. אימני בבית בפרופורציה? אימני מדבר על זה בצורה הזאת. אימני לא מאוד נלחץ מיקול מדברים. אתפיין שיש איף דלגדול בן, אתפיין שיש אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. פחות. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. נקים עוד. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטח מפרקים. אימני בטחנו לפני החמש הסיפים. דיברנו על זה שאומס ולחץ שילי לא הולכים ביחד. יכולים להיות עם הלמה ללחץ וכמעט ונאום סימד כל. כאילו אתה מסתכל אנשים נורמל. זה המשאמה שעד קורלציה. חונות או שעקורלציה מאוד אמוחה. ושנשים נורן רב הרומס שעושים הכל בקף. כן. בקלילות תמיד דברוי את חבשים חם. ראס שעד נורמל יוצאר את זה. לא. וגם אמרתה פחשוב לזכור שאומס תורם לנו. שאומס תורם לנו לצמיחה. אומס הוא איך רחי לצמיחה. זאת אומרת אם אני מנסה לעשות מה שלצרי הרב הרבה נשים של אולמל תרנטיב ירסים מחוסר, אבל נה שאני אורי בלי להחץ. בלי להחץ. כל המנישב אני עשה מדיטציה וחושים שזה בריא. זה לא. אני אכרון שיתנגד למדיטציה. אם שתתהל לעשות כל יום. והוא עושה סדנאות של מין פולנס וריטריטים של ויפה סנה מנטרציה סדבר מצויין ממש מעולה. אבל למחשבה הזאת שחיים בליום עשה חיים טובים מנוגד לכל משהו דימא לביולוגיה ולפסיכולוגיה. אומס הוא לטובתנו. מטאי למה נולחה מישה הדברים. דיברנו לתגובת את גר ותגובתיום. איזה מאבנה. ואני אגיד בהקשר הזה סליחה שלנו כחת התפקיד, תשתפו, תפרק, תנועות או לא עוד אנשים, כי אצם על מידה לנושא כבר משפרטית מודדות. שתיים. דיברנו על ניעול של האומס. כמה נהקטיבי מול האומס? ופויש ממש כלים שאפשר ללמוד, ודיברנו לתייצות ודיברנו על מוקום שלמידה. שלוש מנוחה האפקטירית. ולי יצר לעצמנו את הארגלים האלה. של הגיין את שנה, של שנה בריא האם אתם יכולים של קמות, קמות היא לא לא חשובה, היא חשובה מאוד. תנעסו גם לייצר את הקמות. דיברנו על מוקום של חירות. תחיבור זה לא רק אני עושה את מה שאני אוהב. אל תבל בללו את זהים, איזה. חיבור למה שאני עושה יכול להיות גם אני שומר בחניון. בסדר, השבתי עכשיו איפה בחניון לא משקרוב, שעבו איזו אפילו את רדם. זה הוא התכוון, אבל ובליטי ישלות לתוכן יון על המקום. והשומר שמה שנה את הפרק הזה. הפרק הזה יותר כפי ביזכותו. כי הוא חייך אליי, ולכך אותי לחניה, ורע לי בידי הוא כך לחנות. ובשטסה את העולם יותר טוב. כן. קמנים חובר, זה לא כמה כפלי. ודבר 50 תיברנו עליו שהוא מורכב להיסום. כי הוא דורש את שהיא רמה של בגרות שוכל עוד גם להם ילד בין 6 שסרקן, זה פרופאורציה. אז בעולם החדש להתחלתי את כל הפרק הזה, וכמה משפטים על העולם החדש, דלמד ילדים, ילדות, עובדים, עובדות מלאות להתמודד עם עומס בצורה אפקטיבית, זה עלף פת. שהיא קלום זה דימה עולם הזה, כי העומס רק אליך ויגדל. כן, עבק טוב המרכזי פה, או החידוש המרכזי בסיכה הזאת זה שהתעומר על תנסו להוריד את העומס. כאילו אם אתם רוצים להיות להרגיש פחות לחוצים, התשובה היא לאורית העומס. זה בסדר שאתם בהרבה עומס, וזה אפילו טוב לכם שאתם בהרבה עומס. סולבין, איך אתם יצרים את התנעים או לומדים את מה שצריך, כדי שעומס הזה יש פייה בצורה חיובית ולא בצורה שלית. נכון, מה זה סולבין את התנעים? דברנו על התנעים. מה זה להחצחיובי? אני מרגיש כאילו שישארנו את זה בתחילת הפרק ואולי, כן? אני מרד על זה, אבל במילים אחרות. כן, אני בגלל יקריגה למדדים הפיזיולוגים שלחץ. אנחנו מאוד דבר כרגע על הליעה בדופק ובלחץ דם וכן הלאה, כמו שאת גםתי עם העילדים שמסעים כדורגל הוא יכול להיות לטובתנו. יכול להואיל לנו. זאת אומרת, כמו שליארתי עם הבט שלי שאחרי ועולה אלה הדופק לפני הופעה, וואו, זה מעולה. תודה כשאנחנו באים איזה דוב, לבצעו. מה הבדל בין שאלה טובה לשלם צוינת? ואחת יש חשקף? -של התובבה זה נושא הבא שלה בצוינת זה בו לטבבה. אז בדיוק איניין, לך את יש לו תפקיד, תפקיד מאוד חשוב. מה תפקיד שלחץ? למה כד אותנו? זאת אומרת, חשוב שאני יחשב הולך בבייר. את עושב לי מחשבות נוגע אותה לסיחה שהייתה להתמול עם מזה, את התתתתתתתה. גם נושא מעליין דרך אגב, ניתוח של שיחות ישוודל מיגדרי עצום. אבל זה אלפה המחדת. ופתאום, אני רואה משום מסקים. ומה קורה לכל מחשבות שלי? הרבה צווו וגל המשכנת על כל מלדברים. מה קורה לכל מחשבות האלה בוטו יש לנו את הבנרים מסקים. בואו. -גלק, נלם. ההמוח שלי מתמקד אותי בדבר. -כן. ביום יום, עומש על תובתי. ללחץ על תובתי גם. זאת אומרת, אם אני רוצה להודי חשב כמה סטודנט מגיע לחוץ למבחן. לך אורה פייה, תודה, קודם את פי שיש, קודם את פיסות שחיתוב להגיע אחי רגוע למבחן. לא נכון. אגרף, אני חושב, אני יכול להראות את זה. אגרף הוא שבהתחלה יש קורולצי חיובית. בהתחלה דווקא ככל שאני קצת יותר ולחוץ, קודם לדוף הכל יותר גבוה, זה דווקא לטובתי, כי הוא ממקד אותי. כן, זה טוב שאני לא הוחל לחשבו על המשמעות ההחשבות. ולא מפאזר, ולא בו מיליון ולאני אופטן אלווי של המבחן. זה טוב לי. כן. מי רמה מסוימת? כלומר, תחשבו על גרף שבתחלה או לאו, לאו, לאו, מגיע לזה שופיק, לנקודת אופטימום, ואז הוא מתחיל לך. זאת אומרת, אם מלמדים אנשים לפני מבחנים, תודה על עשות נשימות, לא ריט על ההחץ, הוא לא. תלמד אותו גם, הוא להתעצר את זה, קצת לעלות את הדופק לפני מבחן, הוא להתעסן שימות קצרות כאלה, שמעלות את הדופק דווקא. כלומר, עליה הזאת הדופק. ואני כרגע בחוונה לא נכנס להגדרות של אחת שמשום, לא תמיד מה שאמרתי עכשיו. אני בחוונה מתייחס רגל המדדימה פיזיאולוגיים, זה שיערו לשאלי. מתחיל לעלות לעדופק, זה דבר שהוא לטובתה, והיא מבינה את זה, ידעת להשתמש בסה. וכשאני באו מנ. אין לך מה זה, אין למה לך, תראי, רק תראי, מה אני בצעור מרלה? על החצול הרעתך. למה? למה דורסט? כן. שמה, אני חושב שער ב-14. כאילו, אני מבין מה שאתה אומר, אבל עדיין יש לי תחושה כאילו הרבה אנשים עוברים את האופטימו, מה זה לקיוון שבוע הלחץ פוגע בהם. בבדה? או שהם עברו חוויות, ואתה לא חושב שכולנו רק מפחדים ילחץ כי מבוגרים נראו לנו שלחץ השלילי. יש. יש כן מקומות שבהם הלכנו מרגישים. ושוב, אני לא יודע, יאולי זה פסיכולוגיה, אולי זה במקומות של ריקשות השם, על מה לא אספקתי, או בה. יש מקומות שבהם הלחץ גורם לנו כן להרגיש, אני מפספס פה משהו, או אני לא מתפקט טוב, או יחזבתי משהו, או. זאת אומרת זה לא רק שאני בלחץ אז אני מתפקט יותר טוב. בבדי, בגזה אמרתי להחץ אופטימלי. זאת אומרת, אמרתי, נקודת אופטימו. זאת אומרת, אני צריך להיות מסוגה לפני מפחן, לנהל תצמי. לנהל תצמי, זאת אומרת, לוווית תצמי לנקודת הלחץ האידיאלית בשבילי. ובזה זה אני צריך כלים? -כן. הכי ראשון שאני צריך, זה לבין שלחץ אוגם לטובתי. -כן. זה נקודת האנכה בוא נתחיל ולווין שיש להחץ אופטימלי, ולווין שיש את הדבר הזה, ולווין שאני יכול נהל אותו, ולווית תלוי, ולווין מה הכלים. -כן. זאת, אני קודא הראשונה. עכשיו, בוא נראה איזה כלים. פקטיבים, לא סתם אותי חמישה כלים. כי כל אחד התחבר למה שרלפנתי לו. -כן, כן, כן. עכשיו, אם אני ביום יום, ואני עכשיו, בואו מסמת תורה ויש לי מה להתברים לעשות. ואני פתאום התחיל להגיד שיש לי לחץ שלי. ואני אוהב רגע. ואני אוהב דוק מה מסייפים האלה הבנתי. -כן. אולי אני צריך להתמקד. כי מה לעשות? אני אוכל לעשות הכל, אני צריך להראות. אתה יודע, יש לי חבר עוב כל כך פסור רינוי מנו. אמו מחייבה הרצנסי של הקשבה. הוא לפי מתקשר אליי, ואומר לי משפט שתרואה שאו בן אדם באומס שיאו לטוב אותו. איך אני יודע את זה? כי אומר לי, "וואה, הייתקשי, ואני באומס מטורף ממש, אני אקרגע בן." במצב שאני מחליט בתגגלים איזה כדורים הפלולי. -כן. שאתה יודע, זה משפט נפלא. -זה כאילו סתם בזה משפט שהוא זורק. -כן. ומבין שהוא באומס. -זה משפט של האי ג'נסי. ומבין, בדיוק, שהוא לא יכול לדשנגל את כל הכדורים, והוא לא כך לתה. כן. -איזה מה כדורים הפלולו? -כן, אני בשליטה, אני קובע מהי פולפה. עכשיו, אם אני צריך גם כל מיני כלים שספציףית, יורידו לי את הלכת, כן, צריך לעשות מדיטציה, כן, צריך לעשות תה. כי השימות מרגיעו, כן, צריך לעשות זמן בלי שאני עושה שהוא לא בבדעי. אבל זה מתחיל מעבנה הבסיסית. שאו מסוולתו ותנו, שאני רוצה לעשות הרבה, שזה בריא לנפש, זה בריא לגוף שוב, בינטן. -כן. מנוח האפקטיבי, -כן. -בינטן, תקופת אתגר, -כן. בינטן, שאני מנהל את זה, וזה לא מנהל אותי. -כן. בינטן כל הדברים האלה, איזה הופכף. יופי, אני שמח שחזר אותה על זה, ולא נשארנו רק עם המסקנה של, "הי, יום עשה בעצם טוב", ולכת זה בעצם טוב את זה. כל הזמן הזכור שזה בינטן, זאת אומרת, אני צריך, אני צריך את הכלים האלה, ואני צריך את ההבנות האלה כדי להצליח עם זה את חלנו לו. רהנות מהאומס, כן, אבל לעשות איך זה בפדגוגיה, מה שעומרים בסוף נשאר ואז עושים הפתרת של שלוש מילים ודמרקר, תיו בלחץ. חלנו עם העמירה, שאו מסיכולת לתובתנו, יכולת לראיתנו ודיברנו על חמישה דברים, -כן. שמפשירים לנו לו. -כן. -כן, כן. עם שאלה החונה, עם הייתה לא יש לי שתי של התכונות. אז אני קודם מי שאלת זאת שפחות קשורה. מה הסיטה באמזון אז באפריקה ובאודו עם ציידים לקטים? בכלל לא קשהו, משהו דרך. אנחנו תהיה לנו המון המון בכל עם מילדים, כי הבנו שיש תקופה מסוימת שאתה לא יכולת תהלת אתם תהולים מרוקים יותר. בסדר, בסו שלב זהו. הכלדים יש גבולות, תהלית המזרפרטח כיף משהו תהלבד. אני תהלבד בעודו, וזה יתים שתי, ואז אינו מילדים. ומה יתים היה כל כך יותר כיף? כשיש גבולות שוב, כשיש גבולות. -מה זה כשיש גבולות, מה כוונה, איזה גבולות? כשאתה לא צריך להריבי את המלורים, אלה המדברים. כשאתה מבקש מילד, דומה לתקשיב בואו, בואו נקפל את כל הדברים ובשמקפליתך ולא ראוווווו. לא, אני בזה, אני לא יכול לחשבכנת. ואז זה מאפשר דברים מאוד מאוד משמעותיים. הוא תהלנו חצי שנה בעודו, תהלנו חודשיים בדרום אמריקה, תהלנו תהלמודה רוח בעפריקה. הוא חלנו מר מדינה, כי זה היה לגבול. שזה תיופיה. אסינו, וחלק מזה זה שחינו עם שוותים שהם כמעט לקטים צעדים. עוד הם מה שבפשלווי של החקלאות הראשונית משניקה, את החווה מאוד מיוחד, אתם עוד מעניינת. תודה גם לילדים, זה החווה המשמעותית מאוד או מעטתה. את החייתם ודברים נורא בסיסים שמובנים לנו מעלם. אז עוד לא מובנים מעלב, יכולים לעשות פרק שלהם רק לדבר על אינטרקציות של ילדים, ומה קוראי כשילד מגיע למקום שהוא לא מכיר וספה, והוא לא מכיר את התרבות, והוא לא מכיר את מה שנאוג. וכל שווה את גם זה, עולם אחר, עולם אחר בחינטי חסים, מברים אנשים, עולם אחר בחינט, ממות תרמה, סור, בחינט, מטפקיד שלי ילדים. שלושה שבתים מאוד מודשונים, אגב ילדים, עשר דקות. עשר דקות, המשחיקים כל הילדים, שלושה שבתים. עשר דקות, זה פשמדים לראות את זה, כאילו זה כלום. תודה, בעיחד השבתים, הילדים שלנו למדו את הילדים בשבת, לשיר הקוקה, דלעום, הקוה, הקוה, הקוה. כאילו, אתה יודע, קיבלנו דיווח ממדריך שליבה אותנו, וצילם אותנו הגיע להם, זה, אז מאוד הרוח להגיע להם. אז הוא, בציור שלו, הוא נכנס, והגיע להם. וצילם לנו ילדים שלא יוב החיים, כשאנחנו היינו, יושבים ושרים, אם השחר חמור כתן, אתה יפה פתאולו, אתם הם ממשות, אבל מדעין שרים את השיר שהילדים למדו אותם. אז, זה כלום, זה, הילדים את שירות שרים את הקשר, ופתאום, הסתועצת מאוד מאוד מורכבות. אם אתה רוצה, אני אתייר אותי פתאה, אבל זה עולם שלם. כן, עוד. לעם הבחר אתם, אבל להיכיות עם שבת לקתים צעדים, ולא לעשות טיול רגיל. אני חושב שהחוויה שזה עושה למשפחה. גם כי משפחה, גם חינת הגיבוש. גם חינת משהו של הגילדים, חינת לפתוח אותם. לעולם חדש לרחים. אז שיח זה עצר המשפחה. חועד היום, חיים תדבר הזה, ורבשואלים תדבר הזה, זה המשינה אותנו. -כן. שינה את האומק, שדים מסוגלם לראות דבר, כי. את יודע, בסוף, אם אתה מסייך שוב לשוויץ, בוא לאיוון. זה נראה לי קצת שאת קט להסיפור של הפרופורצ, תשאלתי אותך היחד, איך מלמדים ציירים פרופורציות. אז נראה לי שעלמד ציירים פרופורציות, זה יותר טוב לבקר של הצעדים לקטימה של הקחט לדיסני. זה שוב קט להמון דברים. תחלתי להגיד שאתה הולך למדינות במהלב, בסוף נשים עובדים עבודות דומות לישראל. כן. אוכלים, תודה, שאותים כפה דומה לישראל, רואים את אותם תוכניות בנטפליקס ורואים את המשרטים ותרבות מאוד מאוד דומה. תמיד הבנה נשים תסעו עכשיו לשווייצ או תסעו לבולגריה, עבודה לי יותר קטן מהשרים תסעו לבני ברק. אוקיי? אולי לא יודע לנטיבות, תצאו אחת דוגמא. אז אתה רוצה שמראו משהו אחר. וכשמרי משהו אחר שמאות מה התקר את האחים שלנו. מה זה סוגיות זה משהו שונה? מה זאת עבד זה משהו שונה? איך נראים קשרים בין ילדים נשת יודע? נגיד, ביחד השפטים, תחת דוגמא קטנה, אישתי מגיעה וכל הנשים, חי יומיים שלושה כשמיתנו הם מתחות לתפותה. מאוד והם אל התפות אותה. ושאלות המדריך מה קורה ואולמר, הם לא מבינות מה קורה בהור שלה. הם מראות שהיא כנראה מרחה יותר מדי חם אהל האור. האור שלה הוא בשבילה נורא נורא רח. חשוב שם כל היום את דברים וכאל. מיסד שני תודה ואימברות הם נוגות לבחזה. כי הוא חינתה מזה. החייתי בישה בעולם ואם לא מבינות. סליחה לה. מה זה קורה שרפי? איך למה חתש לו ככה? אומד כבוע כאילו של חמש הילדים הוא אמור להיות אופופיק כאילו מה קורה אצלך, כאילו מה לא בסדר. והם פעם הוא שונות רואה דבר כזה שהוא חזייה. וזה מתריף אותן. ו. אתה יודע וכמות הצחוק. אנחנו שפכן רס מחן. הוא צחוקים כל הזמן. ואחד החפר ניגה של המדריקה שלנו. נוכל שאלה ששואלים לגמון. נוכל דבר שום מורים לגבינו שהוא יגיד לנו. אז מספר לנו שכה דחף ניגה של אבמר תגיד. למה הם כל כך הצובים? איך? למה אנשים האלה הצובים? כי יחסית אליהם אנחנו בדיקהון. וואו. הם כל הזמן. צחוקים. כל הזמן. חשב. זה המון דברים קטנים. כל הזמן תנתכל בחוויות כאלה שמתלתלות אותך. אתה יודע, יהיה לדימני ואלים. באמת זה היה בשניים, באחד זה לא היה. אבל ילדים רואים. והם שואלים מה זה? זה חיה. זה שד. מי זה הנה? הם לא רואו אנשים נבנים. כן. אז מה זה הדבר הזה? ו. מעבר הזה שאתה מבין מהר מאוד שאתה נורא נורא מסחיח בשבילה. את הנורא נורא מסחיח. מה? איך שהקפיסה של עבודך? של הזה. מה? כי. מה אוכל שאתה? מה אוכל. כיף למזון הוא מאוד מאוד שונה. כן. ונורא קשה להם עם זה. כן. ונורא ואינים למה? יותר מזה. וזה כתמדעים. הטובד. ביחד שבילים כבר היו בשלב שלך הקלות. נומה שקדומה ואלה הם כבר קובסים וכל מיני כאלה. החיות. רואות אותך ונכנסות להיסטריה. מה? כן. לא יריכו כזה הדבר. ולא רואו כזה הדבר. אז נורא נורא ניבלות. הם אוברים לי אדם מחייבה שלושם. ום רגילים אליהם. כן. והובריר ילד שלך לי אדם. ואתה רואה את החיה. בטרוף. זאת אומרת. וזה המון דברים כתניים. אנחנו מתייחסים להאוכל. מה זה עולם שבו לא נזרק? כלום. אנחנו ניקח אוינו איתנו. מלם עליה אוכל. אוינו פירות. אז אנחנו קודם את הפרוח ויש חלק רקוב. כן. אנחנו נזרוק את החלק רקוב. ונשו יבוא. וירים את זה מהרצפה. וגיד לנו מה שוכלום וינים והחזיר לנו לצב. המדריך יגיד הוא אומר לכם שנפה לכם בתאות. אז הוא מחזיר לכם את זה. כי הוא לא יכול לדמיין שזה רקתי את זה. כן. אז ברור לו שזה נפה עלתי בתאות. כן. זה. שוב, תפשח. מדהים. מדהים. מדהים. מדהים. מדהים. רק על הדבר הזה. אוקיי, אוקיי. טוב. חביבי. תשמע. אנחנו צבור השדיבי. יריצה לחביבי. זה איתו. כן, תמישה. יש בקד שפי זה זה הרבה. חביבי, אני כל הזמן אומר. רביבי וחמוצי. ליישה. לצערים, התקלי בראש יקירי. יקיר. ראי. זה שזכנים, כזה עוצר. עליו פלים, במאודד. מה לעשות? התקלי, מה אני עושה? ושמה? כל הזמן, זה. כל הזמן, איניים טובות. זה לא כל כך משנה, המילה. הייקר זה איניים. תודה רבה. תודה לך. אני חושב שזה היה מעלף. ומיוד, מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב. העניין הזה. לא ללכת לעוטומת של. אני רק צריך לנועה. אני רק צריך להוריד עומס. ואני חושב שהאנשים. לחלוטין מסתכלים על האומס כי הוייב. זאת אומרת, הם כבר. כבר הכול מתארבל. אתכלת את זה בהתחלה בבטיחה אמרת, יש תחוגים ויש תעבודה והמסימות, והבוס, והקולגות וזה. הם רואים איזושהי ענן שנקרא עומס והם רואים אותו כאוייב, אבל תעבת, אמרת, כל כול הוא חבר. ואני חושב. אפילו, אם הם לא איזכירו מספיק, כדי לכם הזכרו, ואליש לא חברים כמו שאמרת, אבל אפילו לא איזכירו מספיק הזה. הבנקודה הראשונה של. רק לזכור שהוא לא אוייב, ושהוא חרכי להתפתחות שלנו, ושהוא מונה הדימנציה והדברים האלה, זה כבר ההתחלה של החפש, אוקיי, אז איך אני עושה אותו שלו אייב, כי מרגיש לי שהוא אייב, וכן היא איך אני מתיידד איתו. נקרא לזה ככה. תודה רבה רבה. חברים, היא פגש שהוא בשבוע הבא. ביי-ביי, איתרו. ‫אפרסיטה, ביקרסיטה, נכון? ‫-אה.