הפודקסט פותח בדיון על מילים יפניות חסרות תרגום לעברית ומשמעותן התרבותית, אך עיקר העיסוק הוא כלכלי. מוסברת ההבחנה המהותית בין חיסכון (זרם כסף) להשקעה (רכישת נכסים פיזיים כמו מכונות), תוך הדגשת חשיבות ההשקעות לצמיחה הכלכלית. הדיון מתמקד באתגרים בשוק האשראי לעסקים קטנים, בעיקר עקב אי-סימטריה במידע בין המלווה ללווה – בעיה המכונה "בעיית הלימון". כדי להתגבר על כך, לווים טובים עשויים להשתמש באיתותים, כמו רכישת השכלה או השקעת הון עצמי, כדי להוכיח את אמינותם. בנוסף, נידון פרדוקס האופטימיות היתרה של יזמים, אשר נוטים להעריך יתר על המידה את סיכויי הצלחתם העסקית, על אף סטטיסטיקות כישלון גבוהות. מוצג גם הפער בין תחושת המסוגלות הנמוכה יחסית של יזמים ישראלים לבין הביצועים המעשיים המצוינים של ישראל בתחום היזמות והחדשנות.
האם איפה ישבתי מנסלה יפנית? ולמה שפרמן בחיים? לא יגיע לרמן המושלם. מהעשו לעשות עם שופסיק? גם אם אתם ממש להביא. אני דענ' אנחנו מרמן. -אני או שיגוצי. ובפות כסטיחדה של רשת עושים היסטוריה, אנחנו צוללים למילים ביפנית שאין, אופשוט אי אפשר לתרגם אותם לעברית. וכל ברק אנחנו בוחרים מילה אחת שתפתח בפנחם עולם שלה. של היסטוריה, תרבות, תעמים, דרך האים תפיסה העולם, ומכויבות המוקה לחבר. ובדרך גם נגעני, אולי יפני בסלענים, לא כל ככה שונים, כמו שחשבתנו. שתקענתם, חבשור את הפותקסט מילים ביפנית שאין בעברית בכל הפליקציות הפותקסטים. רשת עושים היסטור. רשת עושים היסטור. רשת עושים היסטוריה. עושים חשבון. עם פרופסור עומר מועב ושירה הדס נקר. האלה, נאנה. -הי, שירה. אנחנו עכשיו בפריק שני, על השראי להסקים קטנים, עם הגר פרקצ דיין, שלום. שלום שירה, שלום עברה. הי, הגר. ובפריק הזה אנחנו נצלו יותר לה אזבית הטאורוייתי. ואצם איזה מחקרים מגבים את כל הנושא שדיברנו עב בפריק הקודם, שאני ממש ממליצה להעזין לו לפני שצוליים לפריק הזה של השראי להסקים. ובעוני פתח לגע, הם מנושא מה קרוק על קלי. כי אנחנו דיבר מאוד עכשיו החברה ישראלית וכמה חשוב לנו כי חברה שיו הסקים קטנים ולשקייה בלאורי, לם רגולציה, אבל זה חשוב בכלל מבחינת מה קרו? -עסקים בין מזיזים משהו. אז באופן כללי, הי, לפני שעושים את החלוקה הפילו בין עסקים קטנים לגדולים צריך לדבר על החשיבות של התיווח הפיננסי של שוק ההשראי. ואני רוצה להזכיר למהזינות ולמהזינים. אז היום כבר צופות וצופים בחלק מהפוד קסטים שלנו, שעשינו פרק, למססידרה של פרקים על מדידת התוצר. הוא מזביכל תצעה רק דרה ומדידת תוצר, ואז הוא יותח שבונהיות. אז הרגע עשינו גם פרק על טיאוריה שמזבירה את התוצר. בגדול בפרק שמדידת התוצר ראינו שיש כשעדוק בין חיסכון להשקע. לומר, ברמה מה קרו כלכלית, אם אנחנו נתלם מהפה בנהיצוב היוו, נניח שהוא איפס, אז ברמה מה קרו כלכלית, החיסכון שווה בדיוק להשקע. זו זהות חשבו נעית. האז החיסכון בעיני הספוסדר כי זה מאוד חשוב להבחין בין חיסכון להשקע כי ביום יום אנשים מבלבלים בצני המוסגים האלו. חיסכון זה זרם. זאת אומרת, ההפרש בין החנסה לעוצה, למשל, החיסכון השנתי של משק הבית שלה עשירה, זה ההפרש בין ההחנסה השנתי שיש לכם לבין ההוצה השנתי אתה ההפרש, חסחתם. זה לא, חיסכון, זה לא יש לי חיסכון של מההלפשק אל בבנק, זה לא חיסכון, זה רכוש, זה נכס. הוא תוצאה של חיסכון בעבר. אז החיסכון זה הזרם. הוא תמיד מוגדר לתקופת זמן. וזה בכל לא משנה, מה אני עושה עם הכסף שחסחתי? למשל, אם יש לי בחודש מסוים המחנסה של אלף שקלים, עוצאתי לצריחה שמונה מאוד, חסחתי מתיים, לקודה. הסיטים המתיים שקלים האלו, לא משנה כבר. אני יכול לקחת את המתיים שקלים האלו ולקנות מניה. אני יכול לקחת את המתיים שקלים האלו ולשים בקספת. זה, חיסכון, בראש לא הסיטי פה השקעה, סמתי את המתיים שקלים בקספת לא ביצעתי השקעה. ששקעת אותו באוש. הכן, או באוש, לא משנה. נכון מאוד. השקעה בספט הכלכי לנים, בזה חשוב מאוד לי, ניניינו, זה השקעי הצרנית, זה מחונות, זה מבנים, זה ציוד בחדומה. זה לא לקנות מניה. זה לא השקעה, לא בוצע שהוא משקעה במשק, כמעט מחרת לי מניה. המניהה הזאת, פסח כל מייצגת בעלות על משהו. עכשיו, השקעה, למה הבחנה הזאת חשובה, מרותית כי השקעה זה מה שמביא לצמיחה, כלכלית. ברגע ששנו השקעה פיזית, יותר מבני, יותר מחונות, יותר ציוד, יותר טכנולוגיה, אפשר לי הצריותר. ולכן הקשר המאוד, הדוק הזה בין השקעה בצמיחה כלכלית. אוקיי, אז מה אנחנו כבר לומדים העזות, החשבון ההית הזאת? שבחלו משנה, מה אנחנו נעשה מבחינת השראה ומטפחים פיננסים, ברגע שכל משקע הבית, היכלית הוא לחסוך כך וכך. זה גם יהיה כפה שקעה במשק. ברכל מה שהגרוסה, לא משפיע לכפה השקעה במשק. אז בשלמא אנחנו צריכים את כל הגופים האלו. ההדאי ליעל את ההשקעה, לא אמר להפנות את הקסף שנחסך להפיקה ההשקעה עם הצועה הגבוהה. כאים לא היה לנו מתבחים פיננסים, אז ההשקעה הייתה יכולה להיות מאוד לאהילה. אם ישקעה מי שיכול ממנת זה בעצמו. ואם עצם שם את הקסף, זה אלפיים אנשים התפלים. אחזי יכול להיות ששמתי תקסף בקסף את ומול זה, מישהו ישקיע. אם אני שמתי מטיים שקלים שחסחתי בקסף את מול זה מישהו ישקיע, מטיים שקלים. כן, זו המציאות וזה. המנגנון הוא לא שאיך שהוא המטיים שקלים אלו יעבור אל אותו אדם. זה כמובן לא יקרה אלה דרך זה שהמטיים שקלים יכולתי לקנותית המוצרצריך ולא קניתי. זה פינה כאשר ייצור למוצרי השקעה. זה בעצם הרעיון. חכשיו, כמובן שיש השקעות שונות במשק, יש השקעות שיש עלן צועה גבוהה, יש השקעות שיש עלן צועה נמוכה, ולכן החשיבות הקריטית, של כל הגופים המטבחים הפיננסים, שיודעים לקחת מהציבור עלוות, ולהלבות להסקים. התחרות בין ההסקים, דרך מנגנון הריבית, והסבר נדזיותר לעומק בפרק שעשינו על קיצד נקבעה תוצר, בחשימושים בתוצר, אנחנו מסבירים את זה יותר לעומק. הוא קלברה מה את האינטואיציה אם יש השרים מוגבל במשק, אתה מהקפחי שכון של הציבור, ויכולת ששרביות הרנשים שרוצים ללבות ולהקים מהסקים, זה ריבית תעלה אדל ההשבות ביקוש ועצה. בגדול יש לנו איזשהי ריבית פסיסית במשק, ריבית רעלית, של הבנק ישראל יש השפה מאוד מועתה להיהיה בנקישראל שהוא קובע את הריבית, ריבית בנקישראל הוא בעצם, יותר אוקב מה שרמחטיב. אני לא רוצה להגיד שאין שהוא משפע, אבל היא יחסית קטנה. בגדול כדי לחשוב על זה, כי באמת כשוק השרי, הצה, ביקוש, הריבית תולה, המובן שבמיקרו לכל אסק קצח להתאים עוד את פרמי התעסיקון, היא כמובן שהיא אימסק הוא בהסתברות יותר נמוך המחזיר את החוב, אז הריבית שהוא אישלים יותר גבוהה. אז זה תמונה תמה הקרו, ואבל אנחנו התקנסנו כדי לעסוק יותר במיקרו כלכלה, ולדבר על באמת בעיות שיש במיקרו כלכלה, תלומר כל מיני קשלים, שלא מאפשרים את הממה מלאה ומושלמת בין מי שבאמת, יש לו את העסק המוצלח שהיא תנת את עצועות הגבוהות, לבן מי שמקבל את ההשראי במשקיע, יש הרבה מאוד קישלשוק, אז באונתחיל בעיה ראשונה, דיברנו עליה בקצרה גם בפרק הקודם, בעיות של הסימטריה בינפורמציה, ואני רוצה לציין את חתן פרסנו בלכלכלה, האקרלוף, כן, ג'ור ג'אקרלוף, שהוא יהודי ידוע מאוד, כלכן, מאוד מפורסם, הוא עושה אולי ג'אנטיאלן, שהיא כל כלנית, היא לא אולי יותר מפורסם את ממנו, יש להם גם בין שהוא פרופסור לכלכלה שהקולגיה של אירוביה, שהקולגיה שלי בווריק, ואז אבר ל-Ostralia עכשיו איבשו, כך אוקך הדבר שהוא קיבל עליו את הנובל, זה סביב, מהאמר שנכתב אלף תשעמות שבעים על נקרא דמרקת פורלמונז, שעוסק, במה זה ללמון לימון, בדרך על הכוונלם מכונית, שאנחנו מסתכלים היא בחוץ המכונית נראית בסדר גמור, אבל אולי בפנים יש גיעה בשעשי המנא לא בסדר וחדומי. אז זה במובן הזה זנקרא לימון. במקרים מסוימים אותו על המשה ציל יהודים הוא רג אותם, למור רג אותם, כי הוא מפחד שהיא מוי סגיר אותם, עלולים בעצם מישון רגל למה אסטר את היהודים. רגז, אז האנשים האלה, הם עומדים אנצד, הם טובים הם ראים, כי ויכול. יש הרבה מאוד יהודים, שאומרים מה שנייסה, אני פשוט מאוד, הסתתר בתוך תחומי הגטו. ואני עיסרות, חצי שנה, יכול שאני אפילו הסגזי שויגדח, תיישי מזה פולניים, צאת המחבור שלי אני אוכל לנופף אליי איפה תומכן. המונה יהודים שמנסין ממצוא לעצמם מחבור בתוך הגטו. הואושביץ זה לא פלנט האחרת. זה חלק מהולם שלנו, והכל התופעות, אני שויות שאנחנו מכירים, כמויות אחרות ומשמויות אחרות. אופנה באושבית זה מושג שמשתמשים בו עשירים. אני נועמים אחון מורשת ולרק חלק מהנוסים.
שאנחנו מדבר עליהם בפודקסט מה שנישר לספר, בפודקסט שעוסק בדרכים, בעין מרכידים וקבוצות, אבין את מציאות חיים בתקופת השורה, וכיצד בחור לפעול בפרקים. בפרקים אני מערכו קרים וחוקרות שנסו להציג קשר אחיו, אבל להתמקד גם בסיפורים שדאים לא שמעתם. במפת מלמטה, תרחי היום יום. חפשום מה שנישר לספר, בכל הפליקצת הפודקסטים, הפודקסט בשיטוף המכון להיעדות זמןינו בניברסיטה העברית ובתמיכת וידת התביאות. אז מה קורה בשוק של יד שנייה של מחוניות? בכלתי תכן שהמכוניות הגרועות ידחקו על מחוץ לשוק את המכוניות התבות. מדוע, אם אני עכשיו בהנחקיצונית, שאני יכולת לבדוק בכלל ולהמת, התבה כקונה של מחוני, ואת לא יודע, את המכונית הזאת, לימון נושאים חוני תובבה. ואז המכיר כמובן, יהיה יותר נמוך, יכול שהמכיר שעת ככונה, מוכנה לשלם, המכיר יהיה יותר נמוך, יכול שהסתברות זו המכונית לא תובבה, ההסתבות הזאת יותר גבוהה. עכשיו, אני סתכל מנקודת המבט של המוחר. אני יודע שיש לי לימון, אני שמח למכור את המכונית הזאת. אני קבל איזשהו מחיר, שמשקף את ההסתבות זו לימון, אבל אני קבל קצת יותר, כי אולי זה הקונלו ידע. אבל אם יש לי מחוני תובבה, אז אני מרגע, דיף לראו למכור, אני אמשיך להשתמש במכונית הזאת, עוד כמה שנים. בעצם. היה יודע שבכוץ המכוניות הם לימונים. או את המניח, מניח, שמי. לא, אני יודע שבשיבוי משקל, השוק מתמחר גם מחוני תובבה, היא לא היא בהסתבות גבוהה לימון. עכשיו מה קורה? ברגע שהאנשים המכוניות התובת, נמנעים מלימקור, אז מה קורה לסיכוי שטיף גשי לימון, בשוק, או לקה מובן, ואז המחירות יותר יורד, ואז ברור איך אפשר להגיע פה למין שיווי משקל מאוד קיצוני, שאנשים לא רוצים למכור מחוניות תובת בכלל, או מחפשים אלטרנטיבות לשוק, למשל אני איתן את זה לבן שלי, אני אמקור לחבר, ומוציאים את זה משוק המרכזי של היה דשנייה, ואז החקמים מין שוק דואליק הזה, וזה פוגע כמובן ביילות הכלכלית, כי אני רוצה לקנות מחוניים מסוימת, אנדיה שאני לחלשות, בסיכוי גבוהה אני קבל לימון, ולא מחוני תובע. בעצם, אז קראת פה, את זה שאתם קורה לחבר. אז עכשיו את הלמוכר לא מחוני, אתה מוכר מחוניים פלוסמוניתין, נכון כי לחבר שלך כבר לא תדפוק אותו. נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, ולכן זה באמת חשוב בי המוכר. אז באוניקח, אוקיי, כל זה איך זה קשור להשראי בדיוק. תמונת, מרעה של זה, תמונה מאוד דומה של זה, בעצם מובן. יש לנו מחפשי השראי שונים, ויש כאלו שיש להם מאחוריהם, עסק טוב, שלפנייהם, עסק שעיץ מח, באמת מכו על ועה, ואימא לווים טובים, ורציניים, והעסק שלהם טוב, ום יחזירו את ה-1,000, ולכן, נשתלם להגר, לתת להם על ועה בריבית, וממוחה, כי הם בבדעות או בסיכוי מאוד מאוד גבוה, יחזירו את ה-1,000, אבל יש גם לווים, שם לימונים, זאת אומרת, הם יודים להתת מצגת, כאילו הם עסק טוב, הפסדו של עסק טוב, אבל בפנים, העסק רקוב, והסיכוי שם יפשטו את הרגע, לא יותר גבוה. שאבעים, הגר לא יודעת להווכין ביןיהם, בי יודעת, אבל הפעם ההפכנה היא לא מושלם, את המידיה שצימני השאלה, ולאוקי, עלובי הזה הוא נראה על פנה, ונעיר את הכל בסדר, אבל עדיין יכול להיות שהוא לימון. אז בסוף, הריבית נצטרך לשקף את זה, והזה עלי את הריבית. שב, ככל שהריבית יותר גבוה, מיו זה ותשוק, תפכה לווים התובים. כי מי שלו וגרו, הבצם מאת הרגיל שלו וגרו. אומר, אני ככה לבוא, גם הריבית מאוד גבוה, אני יקים S', כי אני אשקיף את זה בצורה מסוכנת, יצליח מעולה, לא יצליח לא נורא, אני פשוט רגל, והגר לא תקבל את הכסף שלו בחזרה. לעומד הזאת, בעל אשק אחראי, הוא לא לא כאכת, הוא לא רוצה לפשוט את הרגל, הוא לא רוצה את הסיקון, אז זה הוא רוצה ככך תריבית, על והבריבית, נמוכה, שתאפשר לו להרחיב את האשק, ושהוא יוכל בקלות לעמוד בתה שלומים, הוא לא מחכלה, זה בונן זה שתי פה ללב. שאבל אם אגר נעיל את זה תהלות את הריבית, בגלל כלל, לאוים הגרועים, אז דווקא, לאוים התובים, יגידו רגע רגע, אני בריבית כזאת, אני לא רוצה ללבות, ואני אבקש מחברים, אני אבקשות תפים, אני אמצע לי פתרונות אחרים, ואז אשוק מה שנשאר בשוק בהעדרים פרומץיה, דווקרק על לאוים הגרועים. אני אקרנות שעבל ולעלת את אומרי, זהווית האופטי מתמט, קונקולת את צודק, בעיית איסיינטר את המדע, היא הבאה השלנו כמלוים. התכנולוגיה מאוד מתפתחת, ואני גבר רואה, בויום יום, שעבי היה הזאת, כמרעת, תלך ותיהמצם, תיותר מה שכן, יפשר לנו, אלה אסטות את עם חומות המסיכון, נוראים מהם חברות שבו חנות פרסומיים שלהסקים ברשתות חברתיות. נוראים חברות שמתחבות למערכת האירפי, ואז יש מידע אדיר, על מלי, אז מנות לקוחות, חיבור, זה נקרא "אופן בנקינג", לממש לחשבון הבנק שלהסק, התכנולוגיה, פתונות AI, אני מניחה שדבטה לימונים שהיה בעיה בשוק שאני פועלת בו, אני מניחה שכחול שעזמן יבור, בישת תלך ותיתמצם, רפתי הבאה מסוג אחר, נעוד וכאלה, אבל איתי לבש תור אחר. יפה, עכשיו בדיוק מתקשר לנקודה הזאת, יש באמת איך לא וייכול להעביר אינפורמציה למלווה, מה שחקורים בספט הקלכלנים, לעוטט, לעוטט שהוא טיפוס טוב, שהוא לו וטוב. אז פה אנחנו צריכים לתת קרדית לעוד כלכלהן, מי-כל-ספנס לדעתי, הוא בשלישייה שקיבלו את הנובל, באותה שנה, האקרלוף, שרגדיברנו עליו, וספנס וסטיגלץ, אז שני שלישי יודעים, ספנס הוא עלו יהודי. לא, שזה כזה חשוב, אנחנו צריכים לדבוק בקלכלה, אבל לחשוב, הזווית הזאת תמיד גם מעניינת, ומה שספנס, קיבלת הנובל עליו, זה המעמר שלו על איתות. מה רעיון של איתות? הרעיון הוא, שאדם יכול להשקיע בלשלם מחיר, כדי לסמן שהוא הטיפוס טוב, במקרה שלנו שרוצים לעלבות. אבל הדוגמה הקלסית, ואני התחיל איתה, זה בכל בשוקה הסקלה. שאנחנו הולכים ורוכשים טוער. אוקיי, נשירה בדיוק צעימה את הטוער שלה, באוניברסיטה עברית לא מזמן, אז רחות שירה. תודה, תודה. ואבל גם אגר למדה וגם אני למד, תילם על המדנו, אז יכול להיות שבאמת, בשילה ארך של החומר של המדנו. זה הפחות לנו לאנשים, עם קהילים, עם ידה וחדומה, וזה קשה להצמו אלה את העונה נושי שלנו. אבל זווית נוספת וזה האיתות, שאני בעל חפש עבודה, אז אני אומר תראו, ויש לי טוער ראשון, טוער שאני, טוער שלישי, מי, המקום הזה וזה, יש בזה אירך. לא מבליקה שר למי אני, או לא, זה לא בלייקה שר זה קשה להצמו, נותן למהסיקה פוטנציאלי של איזשהו מאידה. בו, בואי נגיד שאוניברסיטה עוד, ממש יודאות את זה. זאת אומרת, העברית למשל רצים עם קמפיין, שהמשר שלו הוא קשה ולכי טוב. זאת אומרת, אתם לא מפתחים לסטודנטים שנהם, לא שיהיה לכם כיף, לא שיהיה לכם קל, אפילו לא בחכשת את צעו, כאילו, אוקיי, אתואניים שזה הכי טוב, לאורים, כאן תלמדו הכי קשה, הלמודים גם הם הכי קשה. כן, כן, אבל לטוב, אבל כבר נה שגם יש לזה הכי הרבה אירך. אז, אז מה באמת ספן סמר? בואו, מה בואו ניקח דוגמה קיצונית. והמציוטית, אבל אם ממחישה יפה את הרע היון, נניח, אוקיי, יש כאלה שחושים שזה נכון, אבל אני יכול לקל דעתם, אבל לצאו הכדוגמה. אין בזה שום דבר, זאת אומרת, אם אני, הלכתי ולמדתי, וכך אני עובד, זה לא משלמדתי לאוזר לי בכלל, אבל, מה כן, אוזר לי בשוקה, עבודה, אומע, סיגרוצה לדעת, שיש לי את היכולת ללמוד, שאני מוכשר, שיש לי שחל, שיש לי סבלנות, יכול לתל, התחוצי פוקים, יכולות שמתואמות אם היכולת ללמוד, ובמצב כזה, אם האנשים שיש להם יכולת ללמוד, זאת אומרת, עבורם עלימודים מזולים יותר, זה לא ללאם גם פחת סבל, גם הפחת השקעה קספית, כי מישהו שהוא לא חכם, יכול להיות שיצחל מוד יותר שאני, לקחת יותר מורים פרטיים וחדומה. בזה עושה את הסינון, זאת אומרת, גם בעולם שבו, לההונה אנושי הזה הפרמלי, שום אירחמתי, עדיין יש שיווי משקל, שבו בעלי היכולת הגבוה, הולכים ולומדים, משקיעים הרבה, איזה נותן איתות, ואז המעשיק, יודע את מילה הסיק, בזה יוצר הקצאה היא לא יותר, בשוק העבודה. כמובן שיש פה בזבוז משאבים, אדיר לפי הגישה הזאת, כי כל הלימודים אין להם שום אירח מלבד מין מבחן מיון, כזה בולה יש מבחן מיון יותר טובים, אבל זה תפקידה איתות. אבל גם פה, אם נחזור לביית הלימונים, מי שאינו לימון לאוווו טוב, רוצה להוטט למעלווו, שהוא לאוווו טוב, מה הוא יכול לעשות? אז למשל, עוד נצמי.
אני רוצה להקים איסק, אני באה למשהו, להגר או משהו דומה שמלבלי, ואני מרלותי רעני מאוד בטוח בהסק שלי. אם את הדירה שלי משקנתי ולקחתי כבר עלוהה או את הקסף, מחרתי את תיק המניות שלי, במילים אחות הונצמי, אני סמת הקסף שלי. ועכשיו, שםתי מיליון שקלים, משלי אני רוצה ממחלבה של מיליון שקלים, ואז זה גר אומרת, אוקיי. לפחות הבן אדם מאמין. אם הוא לא היה מאמין, הוא לא היה שם תקסף שלו. ארבותי שיט על ה-1,000 דורשים זה דיברנו על זה קודם, זה אובייס, אבל עצם עובדה שהאדם מוכן לחתום על ארבותי שיט, זה כבר מעידה לזה רצינות, אני לא כך תקסף ועברה, אם יש לי הרבותי שיט, אם שמתי כל התרע לפתחונות וחדומה. גם פה נסקלה, כן, מסחק את הפקיד. זאת אומרת, אם אני בא, ואומר למלוותי רעני עד המסקיל, אני מנושה, אז זה משדר שאני יודע על מה אני מדבר אגב, זה גם משדר עוד משהו, יש לי על טרנטיבה. אני לא מישהו שעו כעבודה לא איתן לי שחר, או איתן לי שחר מאוד נמוך. יש לי על טרנטיבה, אני ממש כצוע שלי, מהסקלה שלי יכול קבל שחר גבוה. ובכל זאת, היא חלטתי, לקחת את הסיכון ולהקים עסק. אז גם איתות ודרוג השראי שדיברנו על זה כבר קודם. זה מאוד מעניין בעיניין, היה נושא הזה של בעצם השקהתון עצמי והרבותי שיט, אני חושבת שאנחנו רואים כל כך הרבה סיח נגיד בקבוצות כלכליות, שעודף כסיח מהמקום הזוגי למשל אנחנו רוצים להתחתן, נכון? אבל אחד הצלימו מר, אבל אני רוצה להשיר את כל מה שחסחתי עד עכשיו שיש היח לי. או אני נמשל קונה דירה בעצמי והז אנחנו רוצים להתחתן ונבין מה עושים ביחד. ואז אחד צד השני אומר, סליחה, אם אתה לא שומח עלי, לשים ביחד את האון המשותף שלנו או אם אתה מחזיק דירה שלך מהצד. אז במה אתה איזה מין מערכת יחסים זוגית אנחנו בונים פה. אם אתה לא שומח עלי ללשים טעון בתוך המערכת יחסים. ואני מזדה עם עושנטים אין את הזה, אני חושבת שאנשים שבונים חיים ביחד. יש מקום נשקול האם זה סבב על השיר את האון הצמי שווה את הבני פרד? בלא לסקן אותו בתוך מהרחתי החסים. אז דעת זה מעניין כי השווה הזאת, אני מסכים שיש והעמיינת בולה אפילו רלוונטית כי במובן מסוים. במיינת בולה אפילו נכון. כן. כי במובן מסוים אני מניח שכשזוג ניסה. יש אופטימיות שזה יצליח ואני חושב שרוב האנשים אם תשלי אותם ביום נכו שלי. ביום החתונה מהסיקוי שתתגרשו הממוצה של ההרחות היא נמוך בהרבה מענתונים הסטטיסטים. אוקיי זאת אומרת יש אופטימיות יתרה של אנשים שמתחתנים שלאם זה יצליח באמת הוא לי שר ביחד עוד שבמציאות יש הרבה מאוד שמתגרשים. במית אני רוצה לעבור לנקודן בדיוק אז הרבה מהמחקר מראה. של אנשים יש אודף אופטימיות יש מעמר באמת שהסטקל על אנטונים לפתשם מ-808 אופרז אנשים קופר ואחרים. שאולוחת הנהי פרסנו בל במקרה הזה שמסתקלים על אופטימיות באמת באמת מופרזת של יזמים של בעלי הסקים קטנים במציאות רוב גדול של הסקים נחשלים רוב נחשלים תוחת קופה די קצרה למעשה שוב בסוף כולם נחשלים במובן שיש מעט מאוד הסקים שרדו מעל מהשנים אני מניח. אבל בואי נגיד שסק שהוא כם ושרד 50 שנה הזו הסק שהצליחו לא נחשל הוא מה זאת הסק שהוא כם ונזגר תוך שנתיים אפילו שלוש זה לרוב אנחנו נגיד זה הסק שנחשל זה הסק שהימו לקח על ועות לא יכול היה לעמוד בה אחזר בפשת את הרגל זה הסק שהם בעלים משקיעו נצמי הוא בעצם יצא המופסד. עכשיו סתם נתון 50 אחוז מהסקים סורדים 55 נהבלבד וצודק רובנו נחשלים עד חמש שנחשן יפה אז האם אז המודעים לזה יכול להיות שהם מודעים לנתונים מובכו זיהיה שלהם מערכה סופר אופטימית לגבי עצמם אז לפי המחכר הזה שוב זה לא ישראלים אבל אני לא חושב שהישראלים פחות אופטימיים אולי אפילו אלה איפה חשכה לקמיה הצלחה של יזמות בישראל זה עוד אופטימיות של הישראלים ולא מרד זה לגנה יש פה באמת נקודה לפני שאני כנס לנתונים אני אגיד ככה יש לנו להם מזל גדול שיר עליך ולא לי את הטם בשטכן יזמיות אני היחיד פה שסכיר שיש אנשים שמקימים מסקים קטנים ויש אנשים שמקימים מסקים קטנים ומרחיבים אותם לומר אופטימיות הזאת וההיטלמות של אנשים מעשיקויה מאוד מאוד גבוה שמפשטור רגל עם מצוינת לקלכלה היא לא לא לטובת היזם מצמר ולקלכלה עם מצוינת יאנשים האלו שלוקחים את הסיכון מקימים מסקים אני תמנהו מה זה אמרתי לפחות עשרים פעם בפרקים שונים אבל זה כל כך חשוב שאני אחזור על זה שוב האנשים האלו שלוקחים סיכון ומקימים מסקים סביב זה אנחנו חיים זה הכלכלה זה את השתית של הכלכלה זה מישה מספק מסרות זה מישה מספק מוצרים ושאורותים אוקיי ובכל זאת ככה מאותה מאותו מאמר מלפת שמונים ושמונים ועכה תחוז מה יזמים המינו שהסתברות ההצלכה של האנגבוהה מ-7 מחוז אם את כלומר הרוב הגדול רשבו אנחנו מצליחים מעל שבים אחוז שליש מינו שהצלכה מאה אחוז שליש מהנשים אמרו לא האסק שלי בבדעות מצליח אין מצב שזה לא יצליח ומה שמעניין הוא כמה פה כמובן זה בשונה מי שנה דברים שדיברתי עליהם קודם של הלימונים והעיתות שהמודל הכלכלי הוא מודל שמווסה סלרציונליות מלאה או זה כבר יותר בתחום של כלכלה איתנה הגותית כי אנשים הם לא רציונלים במובן שהם לא מבינים את ההסתברויות האמיתיות למשל דווקא אנשים שאובייקטיבית נתונה פתיחה שלהם יותר טובים יותר מסכילים יותר מנושים כל מרגשת נתונה פתיחה שמאידים על סמך המחקר שיש להם סיכו יותר טוב להצליח הם אופטימיים באותה מידע כמו הילוש הסיכויים שלהם על פי המנתונה פתיחה הם נמוכים אז בעיקר מי שלא רציונה על איזו אנשים סיכנים דווקא אלו עם הסיכויים הבאמת נמוכים או מרגשת מה שמה אופטימיות אבל חשוב להדגיש האופטימיות הזאת עם התרחשת אחרי שגבר עשינו את השקעת לרוב בחשג ברכחה יש כאן אותו נצמי שדיבר תלם אני מאוד אופטעתי אבל יש את מדד היה זמות העולמי אגב ומדת יושג ב-1960 ב-1990 ישראל הייתה בין המדינות הראשונות להשתתפו ובמדד הזה בוכנים שלה פשוטה כמה את החושב שאת המסוגל הצליח עוד לפני שכמת העסק שם אנחנו נצאים במקום אחד לפני אחרון וסוגרת את הראשימה יפן וכוו לא יקן במדעם נמצאים תות הברית למשל נמצאת בדירוג מאוד גבוה אבל תחושת מסוגלות שלנו לצערי יותר הנמוכה כן כשאני מסתכלת אז איך נסגר הפר אני חושבת שערבה מהפה אז אני סגר בזכותה שנוניברסיטאות מעולות יש לנו המרכץ ואית שמייצרת לצערי הוללת צערים ממש אלית התהייטק ויהזמות מסוגרים את הפער הזה אבל כן רק לחזק את מה שאמרת ברגע שיש כנו אנחנו פתאים חסות הקנה ככה אקמתי בתקפה למרות שהיא הדתי שישלו שתבטי הקפה לפני שנה ושנתיים לסגרו מרגע שקיבלתי את ההחלטה אל הנסגורה שבמאה אחות בדקפה שאלה יצטריח זאת אומרת אסכירים בישראל או הציבור הכללי חושב שהוא לא מסוגה לעשות עסקים שהוא לא שוב חלקנו חושבים שאנחנו מסוגלים אבל בהשוואה להופטים יוצאי של משל בעירופה אז אנחנו חושבים שאנחנו פוחות מסוגלים אגב זה בניגוד גמור עכשיו תולי סיפרתי עליך לך על זה אומר באחכת מסכות הקפה שלנו יש מדעד אולי שירת מכירה שנקרא פיץבוק שהוא מודד יזמות באופן אבצולותי או כן נמח יראה מודינה קטנה ומוצאים על החשבי איזה מקום מדורגת האוניברסיטה תל אביב במדד כמה יזמים האוניברסיטה הזאת אצליך להוטי שגיסו משמעותי מכר ננסיקון זה ממש ממש גבוה אני בתוכה בזה שגם אוניברסיטה תל אביב וגם התכניון גם ראיך מניח שלנו אנחנו שוברי אני חושב מהאבדים ביוניקורנס יוניקורנס מראיך מניח צורר בן מובילים הולמיים בסכנתפים נכון אכון אז אנחנו ככה תכנן מקום אסירי הנברסת תל אביב ומקום שבי גם ראיך מנהן אמצאת ובכלל גופן כללי דפקטו אנחנו מאוד טובים בזה
הוא שאתה מסוגלות את פחות. מהניהן מאוד, ממש מעניין. אבל אני אגיד שוב רק לסגור את המחקר הזה, את המקודה הזאת של עוד איפופטים מתיות ששוב מחקר לא הלישראלים, שייזהמים הגדילו את אופטים יות באמת כמו שאת אומרת, ברגע שם מחנסו להשקעה. ומה שמעניין זה שם נותים להעמין שהשקעה שלהם תבתיח, במידה מאוד גבוהה אופילו בבדעות, העסק יצייך כמו המקימים עסק מרטורג האומו דופטימיום, ולא פטימים כי ילנו מזל טוב אלא אופטימים, כי אני יודע איך לעשות את זה נכון. אני עכשיו שכם תיבט כפה, אני תותח על, אני עבוד קשה, אין, וזה יעצלחה. וזה מה שמאוד מאפיינת ה-Yazamim ואני נחגם ישראלים וגם לא ישראל. אבל לא אומר, אני חייב להגיל לך שבייני אופטימיות יחכי, תוקיי? אם את הניגה שלכתן ביום חתונתו, ואת השביל אותו מה הסיכוי של התגרשוב, אומרת, השלושים אחרו, השתאומר לו, אחרי, עצק והרשם, באמת למה נכנוע? אני לא רוצה שקל לדבר כזה סליחה. אני מסכים, אני מסכים, אני רק רוצה להגיד, איך לקשור את אודפה אופטימיות של ה-Yazamim, לכל השאלה של השראי, ששוב שאנשים הגיעים להגר, ופו נוצר, קונפליקט, כשהיא רוצה לתת השראי מקירה את אנטונים, אז ה-Yazam, שמבקש תעשה, אולא מסוגה להבין בכלל, שיומרת לו, לא, אני לא יכולה, כי זה מסוכן מיד, מה מסוכן? אני עצליח בבדעות, אבל בסוף צריך להבין שהדיבורים האלו, שאיפטו, אולו מרשקר, הוא מאמין, אבל זה אין בזה, אין בחורי זה, אמת. אם, אבל אני חוות לשור שאלה לסיטואציה הזאת, אוקיי? שייזם בל הבינג ומבקשת הכי הסף. אז אומרים לו, לא, או שאומרים לו, ניתן חלק, או, מגורם לבנג, לסרב לגמרי הולומט, לאומט לתת רק חלק מהסחום. או, יפה, אז הרמת לי למה אמר הבא שאני רוצה לדבר עליו, של סטגלס, ג'ו סטגלצ, שכיבל את הנובל יחדים השניים שדיברנו עליהם כהודם. זה ממש כאילו אני יודעת על איזה מה, מרים אתה הולך לדבר? אין נכון, כאילו שזה רשום מולך, הודי החשבו שאנחנו תאמנו מראש. ושם באמת, המה ששוב, אין פה הרבה מעלו סיף, ולא במקרים כיבלו את הנובל ביחד, כי זה כבר מתחיל להיות דקויות, אבל זה בדיוק הנקודה שרעיונו שלסרב לגמרי, לפעמים לא הגיוני. אבל הם רוצים לתת מדע מוגבלת למה כזה עוזר לסנן. באצם דווקא יזמים המסוכנים, הם לפעמים איזה פנטזיונרים, שרוצים להשקיע בהקף אדיר, ולעקים מיד, לא אסקתן, למיד אסק גדול, הוא תאמר רוצים להעיף משם. אז אומרים לו, אנחנו ניתן רכה על והמוגבלת. היה על טרנטיב, אז הם יאפשר בעצם להגיד, היא תן לך לא בריבית גבוהה אלא בקפ מצומצם. אוקיי, שלמה זה חשוב למלווה לתתקפ מצומצם בריבית סבירה, ולא, אקף גדול בריבית גבוהה בדיוק בגלל הסלקציה, זאת זה, באמינו החמיקצוע, היא זה עד ורסלקשן, בעצם סלקציה שבוחרת את הגרועים פנימה, בעצם אין אני עכשיו, אני מסתכל להגר כדוגמה שבקריות שוות לנוכן בעול פן, כנותן את השראי. מגיע אלה, משהו, אילו הידעת בבדעות להגיד, הוא בטוח מסוכן, הם ארת לו תשמע, אתם וכשמי אלוהה של 5 מיליון שקלים, בשרתת ח 5 מיליון שקלים, זנראה לי מאוד מסוכן, זה יוסע את החישוב שלה, אני ככה לזה 20 אחוז ריבית. היא משהו, יסכים לקחת 5 מיליון שקלים בא 20 אחוז ריבית, הקידי לא לתת לתל ועד ועד יוק, -כי עצובה שהוא לא סבבה. כי הוא פנטזיונר, אז מה יכולה לעשות, יומרת לו תשמע, תח 5 מיליון שקלים בריבית סבירה, לא יותר, אז זה פותרת הבאיה, אז באמת תיאוריה יפה של סטיגליץ, שאני חושב שמנבת יפה. -נכון. הוא לא ילוסף, הפקום כל, את תודק לחלוטין, משהו שמוכן שזה. -לא, אני סטיגליץ. תודק לחלוטין, את תגיד לו. בארגע שמישהו מוכן לקחת את הדבא, סטמחוז רבית, אני גם ידעתי קרא עוד משהו. מדעתי שמאות תורגע שהוא עסקים, ואני נתתתי לו, אני אפילו רטי את מצבי, מרגע הסקמה, יחשב יש לו את כל הסיבולט שבו עולם, לקחת סיכונים שם לא מחושבים. היו בו המשלמת את הסטמחוז רבית, והוא רוצה להרויח. כשמוד להרויח, שאני מושלים את סטמחוז רבית. זאת אומרת, לא רק שלא פעלתי נכון, אני אפילו נכמרתי את מצבי. אני חושב את שגם כל מה שאנחנו מתארים הכשהו ואתה רצון לתמחר. זה נובע מה שאתה חלטת הפרק מאה סימטר את המדע. אם הייתי בעולם שבו אני יודעת בדיוק, את הרמת הסיכון שכל אחד מהלובא שלי, מצויין לזה אני איתן אפילו סטרמחוז, בכיצון אני אומרת, ולזה גם אחוז, אבל אני לא יודעת. וכשאני לא יודעת, ונתן את מחר מסוים, ואני רואה שיש לי קשלים, אז אני מעלת לפה מחר, ואז לאווים התובים את צעים משהו, ואז אני שוב מעל המחר, ולכן ההחלטה יותר פשוטה ויותר הדיפה, זה פשוט להגביל את כמות האשרי, ולשאר אם תיק השרי החוטי. את מעדיפה להמרע לרבה סוסים האשר להמרע לסוס אחד שאת מאמינה שייצליח. כן כל, אני תמיד מעדיפה הפיזור, כי פיזור מעל הסוד מצמצם סיכון, אבל אני גם מעדיפה לתת השרי לקוח שהייתו, שאני מקבלת מהנוכבי וסתובות לקרשי לנמוכה. והסקים האלה, זה הסקים שלא תמיד מוכנים שאלה הם רובית גבוהה ולהיו אני נותאת ההשרי. אז דיברנו בעצם על זה שייזהמים מאוד מאוד בתוכויים בעצמם, נכון לעומת הנותני השרי שממש לא בתוכויים בעיזהמים, אבל מעניין אותי, אם הביטחון הזה גם מושפה מהנכונות, של ייזהמים עצמם לסים כסף על היסק שלאים, כיוון הגיד, לירבו תרקה לסים כסף על היסק שלאים מאשר לבקש, לא לתמה, מאים השלידי או ממך היסף בשביל היסק, לא? נכון, אז באמת יש ממצע מאוד מעניין שייזהמים, סמים את הכסף שלאים, באסק שלהם. זאת אומרת, בשונה מתיק מפוזר שנותן ביטחון מסוים, כן? שאני קונה אינדקס, אז באצא מישהו פיזר עבורית הכסף בין הרבה מאוד מנעיות, ואז אם חברה אחת נפלה, בסדר לא נורא במוצא אלא אם כן ישור כמה קרוק על כלי, אז במוצא אני בסדר, אני לא תלוי בהקראיות של חברה מסוימת. בעלי הסקים, הם שמים את כל הכסף שלאהם, הוא תרוב הכסף שלהם באסק שלהם עצמם. כמו אם לוקחים הרבה יותר סיכון, האם הוא לסיכון הזה, הוא אם צועה יותר גבוהה והתשובה בממוצא לו. זאת אומרת, יש פה איזה פאזל, אקויטי פאזל של. למה אתם לא מפזרים? אבל מה זה להם אתם לא מפזרים? מה אני עכשיו ולך ועשים את הכסף שליה, לסרה, סקים, אקטנים אחרים שאני לא מכירה, לא, נסימו אותו על עצמם, כי אני מאמינה, בעצמי? זה הגיוני מאוד, אבל תכאו להילה הגיד, אני עשים את הכסף שלה, שוקהון, אבל באמת אולי זה מתקשר בהאמונה בהסק, זה מתקשר לחוסר יכולת לקבל השראי, אבל בסופו של דבר זאת העובדה. עובדה שבעצם בממוצא בעלי הסקים אקטנים, לא רק שער באמת פושטים תרגל אלא גם אלו שלא פושטים תרגל, בעצם ההכנסה שלהם, הצועה להשכה עלהון. הוא ארבעכ מהפעילות השותפת שזה העובדה שלהם עצמם בדרך על בעסקים קטנים. אלא הצועה להון עצמו, היא לא יותר גבוהה מסתם אינדקס, שמפזר את ההשכה בין נזדק השוק הישראלי וחדומה. אחר, אני אולי הסטיף כנותן את השראי שדווקא ההון הזה, שאותם יזמים שומרים, בסק, אולי באמת עם צועל תרנטיבית, שאחו ליות בו היותר, הוא מאוד חשוב להם וגם לנו מקוון שיש חווה, זאת שוב אמרנו, סטקים קטנים, הם כמו גלה ישן של הכלכלה. ורגע שיש שקורה איזשהו יש איתנו דו בביקוש, ואנחנו לקראת איזשהו ירוע הכלכלי, קודם כל אמר אישונים להיפגע. ונראה יותר ויותר הסקים קטנים, שמחליטים לשמור את השכווה הזאת שלהון, כי זה אחד גם איתות הוא פעם שאמרנו קודם איתות לאנו כנותן השראי, וזה כמה הם לוקחיים את האופטייבות שאו שתיילה מזדמנות מעולה שאמר צו לממש בהסק, או שמית, היא כל אולת כופה של איבד דעית, והוא ממש נותנים לזה מחיר. אני אגב, כנותן את השראי, כן לי לתת השראי להסקים, אם און עצמי, אם מעבר למה שהם אחו יבים לשמור. זה ככה הזווית ולנותן את השראי. האמת, שיש פה זוווית שאנחנו לא נספיק דבר על זה בפרק הזה, יש לנו עוד כמה דברים שהחרוצים לחסות בדיוק סביב הסוגיה של השראי להסקים קטנים, למסד דיברנו עד עכשיו על המצב שבע על עסק רוצה לקחת השראי, אבל נותנה השראי מסוייגים בכל הסיבות שדיברנו להולפעמים, יש מצב שבע על העסק הוא זה שלא רוצה לקחת השראי, וגם על זה לדדבר עכשיו, אבל אני עשים בסוג ראים, שאולי נספרק בהמשך שמתקשר לפאזל.
לאזליך אורה של צוענים מוכה. זה מתקשר למחקר שלי הלקשהי חזן עוב חוס נזוע ביצביק הנאמן ודש השליק. אנחנו חמישה שותפים במחקר שהוא פרויק די גדול על באמת השקעות ופתרונות פינטים למה לפעמים לא לוקחים השראי בכלל. פולי הזכרתי את המחקר הזה כשהסינו פרק על קישלון המקור השראי הוא מדינות הענייות. אני די בטוח שהסקרתי את המחקר הזה כשהדיברנו על מאחוריה כליים של הביקור את המטים. היא זה מחקר שיצר באמת אוינות הדירה בקבוצה, אני בין לי לבין עצמי אני קורא להם המפייה של כל כאלה נה הפיתוח שפשוט סנאו את מה שעשין, או לא היום סוגלים לבואים תיאון סביר, אז אני כן רוצה שנקדיש לזה פרק, לא היום, אני מזכיר את זה עכשיו כי יכול להיות שהריה שלנו קצת מפספסיטת הנקודה שככל שהיה זם משקיע יותר, זה לא רק שהוא בממוצה הקבל יותר אלו, זה מגדיל תסיכוי שעשק יצליח. ואז פה יכול להיות שנותנה השראי נהל עצים בגל כל הדברים שדיברנו עליהם קודם, נהל עצים לראות לה עצמם ברגל. היא בזה שאתה אומר למשולו, אתה רוצה שני מיליון שקלים, היא תנחר הכחצי מיליון, אתה בעצם גוזר על ההסק הזה סיכוי הצלחה נמוך יותר. זו נקודה מאוד חשובה שיש להרבה מאוד השלחות מהתיאוריה הקלכלית, ומאמיבחה נהם פריק, אסין ניסוי גם שמראה שהתיאוריה שלנו נכונה במדע רבה, נגיע לזה, פרק נפרד. ואז עכשיו אני רוצה לדבר על באמת תחום שוב שהוא יותר קלכלית נהגותית, השר כלכלה רציונלית, וזה הסלידה מחוב. זו אסכר דקה, מה שושה אני רע לי הזוי, כן? האם אני כבר על ההסק, הקח את הון שלי, והעשים אותו לא משנה בכרנות אינדקס, ואז אליך ואלו וכסף עבור ההסק שלי, זה פסיכולוגית פשוט לא הגיוני. נכון, אבל זה מאוד רציונלית במדע רבה, כי גם גם אם תפשתי את הרגל באסק פחות תהלך פנסיה, אוקיי, אז יש בזה רציונה, אבל באמת, שוב, בניגוד, צפות צריך להבחין בן מדינות הניות, למדינות השירות, אבל למעשה גם במדינות מתפתחות, שאתה מתחשבו שעבי הידר גישה, ברגע שיף שירוגי שהגמשם אנשים לא רוצו לקחת אלוואות, בדינות מפותחות, אנחנו מכירים את זה איתה וכייהם את תופעה, אני עוד רכבה של עסקים קטנים שהיכולים להשקיע בהסק שלהם, ולאגדיל תריבחיות שלהם הם רוצים להשקיע, והם לא רוצים לקחת אלוואות, אולו לא, אני להתלת מהרווחים, אני עשים בצד ואני השקיע, ואת תענה הזה, שמפחדים להבד שליטה שמי שמלבל, הם יחטיב להם איך לנאל תעסק, יש גם תהלו את הפסיכולוגית שאני לגמרי מזדהי, אני כאילו לא רוצה לחתלישון שאני יודע שיש לי על הראש חוב מאוד גדול, שהיא מהסק שלי קשה, לזלור הקשע, אני מעבד את מקורך נסע שלי, אלא שאני גם צריך עדיין לאמשיך לשלם את תחוב, ידעי לא להגיע לפשיטת רגל. הגע לתרואה את זה, את בעלי העסקים שלא רוצים לקחת אלוואות, אם כן, בהחלטנו ראית, זה אגב, אני ראית זה לא מעט בסקים שפחטים, אני רואה שבכלופה דורות הם בהם לקחת חוב, היא צריך להבין שלקחת חוב בתחה להסק שיש לו, קושר, חוזר, חוזר, זה מילת המפתח כדי שני, כנותן את השראי הרצל את את חוב, אבל להסק שיש לו, קושר, חוזר, והוא לא לו כחוב, סביר לניח שהוא מפספס צמחה. היא כמה לעשות, כדי ליצמוח, כדי רקוש עוד מכונה, עוד עובד, הצריך לממן את זה מהפשו, ולא תמיד הרווחים עם מספיקים, ואז יש לנו גם עובדה נתוצר למשק, יש גם סלידה מחוב ויש גם עם הנות מחוב, יכול להיות שיש חפיפה, אבל זה שני הדברים שאנחנו באכלת רואים, הגב לדעתי בישראל זה קורה לא מעט, ואני חושבת שזה גם מתולדה של אוריינות פיננסית ממוחה שיש לנו. למשל שלה, שלך, לוכל היא לאט, אבל כן, במרמר אציונלית, והוא מרונה, שווה לי לקחת חוב, אוקיי, להשקיע ולקבל איזושהי צועה, והאתה עונה עצמי שלי להשקיע גם, הלקבל גם צועה, אחד ועוד אחד הזה, אני קבל יותר מה שיר מני שתמש בועונה עצמי שלי והאותו השקיע, שאפזק שיהיה אוריינות פיננסית, והשיח השעש או מוטיבציה לשליטה, אנחנו לא עושים את זה. זה כנראה לרציונליה, אבל בבית של היותר פציכולוגיה, ואני רואה את זה לומד. אני אנו מאוד, זה באמת העובדות אין שער בפי, זה עם מחר של הפדר על ריזרב, הוא תברית, שעסקים קטנים מחזיקים כווה השראי, והם פשוט לא משתמשים. בכלק מה גם פועט, הוא נפסיכולוגיה, הוא לאהיורציונה על הגם, לא רק פסיכולוגיה, אני את זה שמור להיות יום סגריר, זאת אומרת, יש כנראות שיש שרו לי השראים, תורחים לבקש ולקבל, ויש להמשראי, אבל משירים את זה על המדף ולא משכים. כלומר, אני בעת שגם את עשם החקר על הפסיכולוגיה של נותן השראי, שאני קלנותנת השראי, ואני רואה לא מעט רזר וות, את אומרת, הסקים שיש לה מזגרת השראי, לא מנוצלת, בעסרות מלנה שקלים, מה קורה לי? אני רוצה את את זה למשלח. -אנחנו. הוא את הפסיכולוגיה הזאת היא גם הפוכה. אבל אני אעשה מה שקהל, הוא. -מה אני אעשה על זה מחקר, אבל זה גם המש סוג של המחיה, אני מכירה את זה לא מאוד עשראי להסקים, אלא, זה על מזכיר, הוא שיותר אמריקאי, כן, כשאנשים צריכים נורא לי דאוג על הדירוג השראי, שאלה הם ואז הם עובדים בנפתח להם דירוג השראי, ואז ממש עומרים לה אנשים תפתח כרתי שישה השראי, ואלתן הצל אותם, אחל תגיע לניצול, אתן הצל השראה אחוז מהמסגרת השראי שלך. הגב הצודק להתכח אגם במט בנויה מערכת דירוג השראי, היום שוב כמו שאמרנו, הוא פרק הקודם, היישן הוא רק מערכת דירוג לפרטיעים, כי הדי שלך היסטוריה פופו מערכת יחסים, זה אחד שתיים, הדיף לחגם לא לנצלת מלא השראי, כי אם תגיע לתקרת הניצול, הניקות שלך ירד. כך הזו עובד פשוט בגלל סטטיסטיקה, סטטיסטיקה מלמדת שהסטובות וקש אל עולה שאתה מנצלת לא המסגרת. תוב, אז עד שאתי ימה הרכת שבעצם תדרג עסקים, נכון תדרג את ההשראי שהסקים אחרים מקחת כמו שמדרגים אנשים פרטיים, הוא לומרכ דרוג השראי. הנותנה השראי, המשיך הוא קצת לתחות בהפה לה בקשר להעימא מכולים לתת השראי או לא. בכל מקרה, תודה רבה שהייתית הנו הגרפרת דיין. דה רבה. -תודה אגר. ותודה אומר, ואת כאן הפרק הזה של עושים חשבון, הסמת איך כבר שיש לנו קוצת הוא עצה בחדשה, אפשר לי כנסה להעבי, הציבור מוזמן להצטרף אליה דרך הנועה בלי איזה לנסטרו, אז זה לא נראה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, או לא נראה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, ולבדו, הנועה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, ולבדו, הייתה ונועה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, הנועה איזה לנסטרו, ולבדו, לפות קרסטים נוספים של רשת עושים מסטוריה ולצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדור הארלקטרוני, בקרו ב-עושים מסטוריה, מקודה הקום, הוא הורידו את הפליקצת עושים מסטוריה מחנות האפליקציות של אנדולט. רשת עושים מסטוריה.
Podcast Summary
Key Points:
הפודקסט עוסק בקשיים של תרגום מילים יפניות ייחודיות לעברית ובחשיבותן כפתח להבנת תרבות והיסטוריה.
מוצג דיון כלכלי על ההבחנה בין חיסכון להשקעה, חשיבות ההשקעות הפיזיות לצמיחה, ותפקיד המתווכים הפיננסיים.
מוסברות בעיות בשוק ההלוואות עקב אי-סימטריה במידע (בעיית ה"לימון") והצורך באיתותים (כמו השכלה או השקעה עצמית) כדי להבחין בין לווים טובים לרעים.
נידון אתגר האופטימיות היתרה בקרב יזמים, על אף סיכויי ההצלחה הנמוכים באופן סטטיסטי, והפער בין תחושת המסוגלות בישראל לבין ביצועיה המעשיים הטובים ביזמות.
Summary:
הפודקסט פותח בדיון על מילים יפניות חסרות תרגום לעברית ומשמעותן התרבותית, אך עיקר העיסוק הוא כלכלי. מוסברת ההבחנה המהותית בין חיסכון (זרם כסף) להשקעה (רכישת נכסים פיזיים כמו מכונות), תוך הדגשת חשיבות ההשקעות לצמיחה הכלכלית. הדיון מתמקד באתגרים בשוק האשראי לעסקים קטנים, בעיקר עקב אי-סימטריה במידע בין המלווה ללווה – בעיה המכונה "בעיית הלימון".
כדי להתגבר על כך, לווים טובים עשויים להשתמש באיתותים, כמו רכישת השכלה או השקעת הון עצמי, כדי להוכיח את אמינותם. בנוסף, נידון פרדוקס האופטימיות היתרה של יזמים, אשר נוטים להעריך יתר על המידה את סיכויי הצלחתם העסקית, על אף סטטיסטיקות כישלון גבוהות. מוצג גם הפער בין תחושת המסוגלות הנמוכה יחסית של יזמים ישראלים לבין הביצועים המעשיים המצוינים של ישראל בתחום היזמות והחדשנות.
FAQs
חיסכון הוא ההפרש בין ההכנסה להוצאה בתקופה מסוימת, והוא מהווה זרם של כסף. השקעה היא רכישה של נכסים פיזיים כמו מכונות או מבנים, שתורמת לצמיחה כלכלית, ואינה כוללת קניית מניות בלבד.
הבחנה זו חשובה כי השקעה פיזית (כמו ציוד או טכנולוגיה) היא שמניעה צמיחה כלכלית, בעוד שחיסכון הוא רק זרם כספי. בלבול בין המושגים עלול להוביל להחלטות פיננסיות לא נכונות.
זו בעיה של א-סימטריה במידע, שבה מלווים לא יכולים להבחין בין לווים 'טובים' (עם עסקים בריאים) ל'לימונים' (עם עסקים בעייתיים). הדבר עלול להוביל לעליית ריבית ולניפוי הלווים האיכותיים מהשוק.
פתרונות כוללים איתותים מהלווה, כמו השקעה עצמית או ערבויות, המעידים על אמינות. טכנולוגיות כמו בנקאות פתוחה ובינה מלאכותית יכולות גם הן לשפר את שקיפות המידע ולהפחית את הבעיה.
מתווכים פיננסיים (כמו בנקים) ממלאים תפקיד קריטי בתיווך בין חוסכים למשקיעים. הם מאתרים השקעות עם תשואה גבוהה, מפנים אליהן הון וכך תורמים ליעילות הכלכלית ולצמיחה.
אופטימיות יתר היא נטייתם של יזמים להעריך יתר על המידה את סיכויי ההצלחה של עסקיהם, לעיתים בניגוד לסטטיסטיקות. בעוד שזו מניעה לנטילת סיכונים ויצירת עסקים, היא עלולה להוביל לכישלונות פיננסיים אישיים.
Chat with AI
Loading...
Pro features
Go deeper with this episode
Unlock creator-grade tools that turn any transcript into show notes and subtitle files.