תאילנד או יון? איך לקבל החלטות שנכונות לך

טוב אז אני הייתי לפני שבועיים המועלנחות בתיילד ובמקום זה יומו לפני ביטלטית הקרטיסטיסה שאגב על הלמון המון כסף וביטלטיתו וחדדיקנו הקרטיס חר לאטונה ואין על ניפור עם סוודר במקום להיות עם בקיני על הים מקליטל חם שפרק הזה וניגיד שברגע שהתקבלך לתה היה לי המון המון שקט כאילו נכנס על ששקט וואו מה זה נעים שרובה זה מה לא היה וברמה שהפירו אני חולה נורא בקלוס נגיד להתבאייס על זה שזה רק קצת כל הקסף הזה וכזה והפירו זה לא היה כאילו בואו הם פשוט שקט וגם הגיעה פרטה ליסטל האטונה וגיעו הרבה טובה נות על גם מה היה לא מדויקה בהפתע לפני חן והרבה טובה נות על הוודר בין שקט לביטחון בחוסר ודעות אני מדבר את המון וביטחון בחוסר ודעות וציבות בתוך תלתלות ופירו פרקים החוניים מסקו בזה וכל מה נהיה לי בראש על בתחון בחוסר ודעות ובטו מבנתי מה זה שקט בחוסר ודעות ורבה טובה נות על הוודר בין שקט הזה וחופש מול האחזות וכל כזה ירד ביחד ואני פה בפרק כזה גם סידרתי כמה טובה נות ויותר חשוב הרעס טיזל לאחמה שאלות פרקטיות שאתה יכולים לשאולדת מחם שאני הולכתי שאתה משוין גם שאלות שכולנות לעזור לנו גם לבדוק כאי מחלטה שוברקיבנו הנכונה לנו ויימובילה אותנו למוקום שנכון לנו וגם אפשר להזר בה את כדי לקבל אחר את ההלפני שקיבל אחר את ההלטה אז זה פרק שהוא מאוד מאוד אישי וחסוף אני משפט פרק היום התעויות שלי ומחורק להים אבל גם מאוד מאוד פרקתי אני שאתה שאלות הלכות מאוד מאוד לא איל אז פתח ונתחיל לכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקידי חודי ונוסחה יחודית להצלחה ככל שאנחנו פחות נכמים בעצמנו כדי להתאים את הבניות ונוסחות של אחרים ויותר פועלים תוך הקשווה פנימית ובדרך שמתימה לנו באמת ואחן אנחנו יותר במשים את היוות שלנו ויותר חובים הצלחות וכלילות בשביל לפעול ככה אנחנו צריכים לפתח תודה אחת עשה תודה של חופש של הגיטימציה של דווקאות באמת ובמהות שלנו תודה האר של תכון שמגיע מבפנים ולא מבחוץ בפות קרס אנחנו לכם להמיק בכל זה אני מקווה שהפרקים את נולכם אבירה כשאומה שלכם ועזור לכם אתם אתה נות שלכם לעולם כי ככה אנחנו בעצם לבני עולם חדש שבו כולנו יכולים וסקסג טוב אז נתחיל עם איזשהו ריקה למשלום כאיר אותי אותה סטוריה שלי אז אני גרתי בתהילן 3 שנים פחמש שנים בקופן גן ועוד שנה הייתי בסוג של מסנוב ודות לא מתוכנן שגיע מזה שוונתי שאני אוזפת את קופן גן וחיפשתי מקום אחר יוטבו ובעצם עברתי כל מיני מקומות ובשמונה וחצי בערך חודשים האחרונים הייתי בערת אני גרתי מטהירה, אני הייתי בערת וזה שהגינה שהם פחינתי עם אירושה את הזמנית תכנתי לחזור מהדמדת תכנתי לחזור לפני כאן מחוץ השים החלטתי שאני חזור לתיילן כשגעתי לא יודעתי מה יתכנון וכל החודשים האחרונים אז אני כזה מדמיין את את עצמי קופן שיה לי קשה בערת והיה לי קשה בערת מדמיין את עצמי מהעברה את החורף ואחר חופיים של טיילן בשמש ואינן יפוא עם סבדר כליטל לכם תפרק מהתון אז מה באמת קרה שיום לפני התיסה ביטלתי אותה וזה ברמה פרקת אביזהי לא הגיע זאת אומרת לא הגיע לא הגיע לא הגיע ציובה מהוויזהה הפקח כמקיבלתי וויזה אבל אני אתם רואה לצבוש הבט ובאום שישי אדען ועד ציובה שוב, בעימים לפני זה גברייתי שהביזהי מתקוות ותחיל הלכי צוטי ואמרתי את מלו בואי תסמיד כלומר שאתה מנמדת על ביטחון וחוסר ודעות ובואי תחזקי טדר ותראי זה קורה ותראה גוע וכזה ולוכל אסטי לסמש שאני ואתם כאסטי אז זה המדוואי ואסטי שאני לא מוצלכה לשמור על התרסט הזה ועשיתי גם ברמה פרקת פעולות בשביל לקבל כאילו לזרד את הוויזהי שיכולתי וראיתי גבר שאני מתחילה להיות לפעול מלחת שאני גבר עושה פורלת לא אספקתי ויות כאילו גבר שלך חתילה מלגע עכשיו חתילה מאוד אהנים להתקושר שוב שוב שוב שוב שוב שעפת שאולו נראה טלפון כאילו ראיתי שאני כזה בסטרס וכל מוניסיתי כזה להרגיע את עצמי זה יום שישי כבר יום שישי ששם כן עובדים אבל יום שישי הצעורה הם מתקרב, אני אגיד זה כאי כאילו מה קורה וכן ניסיתי להגיד את שמכל הזמן שאתה אמרתי להתניסיתי תוכנית גיבוי שאים לא את הגיעת שובה המבויזהי אז אני בכל מקרה נוסעת אני לא נשאר את בארת אני לא מעברה את החורף במדעי הקרה אני ככה תקרתי סטיסה לטלון ואני קנתי סטאטם שח לבלי שיום ככה תכנתי או מקסימו מלאה בחר בעשיה ואני לא נשאר אותנית עשה לא משנה מה, אני אתעשה ואז הגיע היום שישי יום לפני תיסה וראיתי שהרפלחת סקילו לא זוותי וכפשרת אלחווה רע שחברה שעובד פעמים אני מתקשרת אלח שאני צריכה כזה אני תחבר חזר על התדר ויימורה להקולי בסדר התיסייתי קנצי פשוט תיסייתי קנצי הקולי בסדר שיובה אני מכירת הצבים על אני אגע עם גר בטלון ואני כול השלם שייתי בטלון אני לא מעט פעמים שאני דרשתי ללשמור על הביטחון לזה בחוסר ודעוד ולא לדעת אם אני קובע צובה מביזהי צובה תגיע בזמן כאילו באמת היועו לי אמרנו מול מצבים שלו זה היה כזה ברגע אחרון ואני יודע לי אתם במצבים האלה והפעם רגשתי שזה תומצט בשבילי תומצט שמרח את הצבים שלי לא במצב שיכול הכיל את זה ושל מצב שאני נושא כך חבלוויזהי במצב שאני אנחנו כבר מלשו במלשור הילים שעושים לה בעוד בכניסה למרות שיש לי דרכון זר ואתם מולי כנסיתו אבל אמרתי לו אני לא לא וגם זה תחיל הרגיש לי שזה כזה בערבם אמרת שזה שכאילו זה זה בכוח שעליו אני רוצה פתיחת כלפים אני אגיד לפני זה שפתאום עלה לי לראו לשאולה היום שליסו על האטונה אך שלי גרופו ובידו כילתי שהוא תכניסו על הארץ מנתל אני אצלו אולי מקסו מי אסה אליו על דירה התיסות נורזולות אותי אליו אולי אני אסה אבל השאר אמרתי כזה לא אני רוצה חוא ראיפה מה פתאום אסה לטונו בתצמבר כאילו זה יחלות אישה ממש ממש משביע שעותי ועד שכם מחל שעליהם אני רוצה שתעשה לי פתיחת כלפים לא פתיחת כלפים יש לי רק כמו זה מידי הוא כזה בבות שעד גיפיתי שעיין איזה רטף וסיפור לפני עצמו לפרק אחר ראונתי לילה בואי כירו תסי והתשובה של הבאמת היא ממש אותי תשובה הייתה שהראי טעילן פתוחים חלקית זאת אומרת שזה לא שאני לא יכולה ליסו אני יכולה אבל שיהיה המדיום הזאת רואה יותר יוון פורט תוגל הוא מקסיקו וזה באמת מחל לא ידע את הבטוחה שאני צריכה להגיע לטעילן זאת אומרת זה לא היה שבעה של מיכל אני כן מה שזה אפשר זה אפשר אפשר נקסיקו יוון ופורטו גל כי זה באמת בקפריסין גם היה קפריסין האשם וזה באמת נקומות שהיו תודה השלים אז כל הוא זמדים איך זה עובד נובל הזה בזמנות זהו, זה כזה קצת היה כמו כנראה סימן או חיזוק שיית אתכה ובאמת באותו רגע אחרת אתי ש כאילו הבן תיפשו אתקמוך זה לא אחרת אתי בדיוק אחרת אתכה זה נופלת לעמקום כי הוא כמו שזה ידייה ובאותו רגע היה לי אמון המון שקט שקט שקט שקט שקט שקט שקט כזה כי הוא לא סימחה לא התרגשות לא התלעבות לא חשש פשוט שלוו הקזאתי אמוקה לא תכתהר ובאותו רגע הגיעו המון המון אתו רגע ורשק הזה הוא מלט דרונלוץ שחלק אני שתפכן וחלק הרזתי כשאלות שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו בשביל איבדוק את ההחלטות שאנחנו קבל ההחלטות ממוקור מודל איזה דוקי מהאחר אתה נכון אנחנו מקבל לחלטות שיובירו אותנו למקום לכל. אז אני שתף על התובנות ועזוני יציע לכם את הארות. תובנה ראשונה שהיא בהחלטה נכונה יש איזשהו שקט פנימי. כשאנחנו רואים לי כך, לתאנכונה מגיעה מה איזשהו מקום שהוא מחובר היית בתחות שלנו. כשאנחנו מקבלים החלטה ממקום יישר דותי. אז זה מרגיע אותנו, מרגיע את אחרדה, זה מרגיע את הפעחד. אז יכול שאנחנו נכווה איזשהו רוגע זמני, אבל כל הזמן הספקות והפחדים, הם שיכול הראשו לנו כל בני, זה משהו שהוא לא שקט. כמה משך לתי במקום נפון, עדיין יכולים נוראים לספקות ותחדים, אבל ילנו איזשהו ידית רימית ושקט, שנוכל לחזור אליהם, שנוכל הרגע, תומק שנעשתהים את מהנדמדיקה, אנחנו כן נוכל למצוא את המקום השקט הזה. אחרתה הזאת שלי, אני מדבר על זה יותר בהמשך, שאני ספר את השאלות, אבל היא לא היא לא היא היא מחדחי לא להתקבל המקום הנפון, ולכן כל החודשים האלה היו לי כל מהניסיבות שפקות על הניסייה, וכל מהניסיבי לחזקת את זה, ולהרגיע לתצמי, והיו גם הרבה דברים שקטילו, כן היו יכולים להיות נכונים בזה, אבל זה לא לך חודש היה בה תאום מלא שיוצר שקט, ולכן לא הליסה שקט הזה לחזור עליו, זאת אומרת, הייתי צריכה, אבל כזה כבר חזוקים מבחוץ וכל סיכות שחזקות, וכל מיני דברים, כאילו כל מהנחזקת ההחתה זה, כי מה שעושה מה בפנים לא היה שאלה ממשה במערכוז. וכשהי חשב לגיד שאני בעתונה, אז לא שכאילו עדיין יש בחדים, עדיין יש כל מיני דברים, אבל כל פעם שאני, אני, כל פעם היא בודקת עם עצמי, אני רואה שזה נכון, מכירי יש איזושהי דייה פלימית לחזור עליו. זאת ובנהר ש. תובנה שנייה זה שכשאנחנו בהחזות, אנחנו בעצם לא בחופש, ועד אנחנו, הרמתה מפספסים את זה מנויות, את זה מנויות נכונות לנו, אנחנו לא רואים דברים. ההחזות זה שאנחנו בעת נגדות, זה כשאנחנו מנסים, לחוון נעים ולמוקר ולנוח, זה כשאנחנו חושבים, איך דברים אומרים לראות ואיך זה אמור לקרות, ובלצורה ופה ומתי, וכמה וחולי, זאת אומרת, אנחנו מנצים, שיש לנו בראש איזשהו צורה, שימא זה אמור לקרות, שבהרצון שאני אמור להתממש, ואנחנו חושבים שזו הדרך הו הכנומות מנסים לשלוט במציאות, ומה שקורה בהחזות שאני אנחנו רואים, עוד מצומצם, זאת אומרת, האחרשיבה שאנו מצמצם, הייתה אנחנו רואים פחות אפשרויות, פחות אפשרנו מוגבלת. ואז אנחנו רואים פחות מזהים אפשרויות, ואז פחות פתוחים אפשרויות, וזהו, זה מביא לאחרתות, שם, פחות דוות, אומרת, תיכות שאני אצא מה שגוסד הרבה, זה באמת חושם כל מיני, כל מיני דברים, מלהגיע לנו. חושם אותנו מלהיבתה חלטברים, מלהראותברים. אז באו נבל שאלות, שעזרו לנו, לבדוק היום החוותם הגיעה באמת ממהקום של שקט, ותפתחות, או ממהקום וחופש, או ממהקום מסרדותי ושלחץ, ובצר מקומות ש. שאלו כדי הרמקבל מהמחלטות, כי הם יוביל אותנו להחלטות פחות מתיבות. אז השאלה הראשונה, אז אולי שאלה, אוכי מהצקרת לעבנה, זה מה מתערה את בתחות תיץ שלי. עוד הדבר הראשון שנרצה להיות מודאים מלהב, זה מה את בתחות שלי בתקופה הזו, מה מתערה שאני לא מהמתרה התוצעתית על התיץ שלי, נגיד אני רוצה כסף, אני רוצה ביתנוה, אני רוצה לא הדברים האלה, אלא ברמתה, המעות, מרמה, איזה חויות אני עכשיו בתחת בעצני, מה שיעור שלי בתקופה הזו. ואני עוד עד שאני עכשיו עוברת, אני מאוד כל מיני דברים, אבל נגיד אחד מהם זה, ומתחיבור לעדמה. מצד אחד מצד שני, אדן כן לשמור על האוח שלישי מאוד אבירית ונובדית בתי בשלי, אבל כן, אני מאדו שהוא יותר חיבור לקיר כוע והציבות והצ'י ידידות עם העולם האדמה. אז זה נגיד משהו ש. הוא המטרה התפתחותית שלי, יש לזה גם, זה מתורגן לנו מלאי עדים. ארציים, שצרעת בסיס כלכלי, וכל מיני דברים כאלה. וזו הוא המטרה שלי למשל. עוד מתה ראית בתפתחותית, יכולה להיות. להסכים לשאות וחוסר ודעות, יכול להיות. חיזוק של גבולות, יכול להיות. לא יודע, כל אחד מה הדבר שהוא כרגע מתמודד איתו. חשוב מאוד רגע לזהות. מה התפתחות שלכם, גם כרגע, גם. שאתה נועזפית פתחות של מלאבר, זה לנו גם לאורך וחיים. זה משהו בכלל שמועודנו אתן. מאוד עוזר לנו. במצבים מהתגרים וקשיים, שאנחנו מבינים מה התפתחות שלנו ומה מהותה אתגר, שאנחנו מתמודדים את אוזר. מאוד. ככה נותן עביר ועזר את מודד. אז שאלו את זה מכם מה. המטרה התפתחותית שלכם כרגע, ומה התגר את פתחותי שלכם כרגע. ואז שאלה בעיה, זה. האם אך לתאר? תועם לתאת המטרה התפתחותית שלי, האם אמקדם את את המטרה התפתחותית שלי. ובמיקרן של לעבור לקופן גן, אני יכול לה להגיד שזה לא שזה בלתי אפשרי, אבל זה ממש לא הפחירה המאיטיבה כשמה שנראות, צריך להציבות חלק מהסיבה שעזרתי את קופן גן. השב�תי שהיא לא טוב, אני להתהליכים של בנייה ויציבות. וזה גם חלק מהספקות שהיו לקול החודשים האחרונים, כי אמרתי, אני עוד לא במקום שרציתי לי עוד בו, כשאני חוזרת לקופן גן. וזכיר להליכה שעשות מזה, ובצדק כי קופן גן היא לא מקום של יציבות. ועזבורי סבציפי בטאנים, אני חייק הרגע, זאת אומרת, שבזמן אחר זה היה לי אחרת. וזה גם היה לי תקופות שזה איך לה, אבל כרגע שזה הדבר שהוא בפוקוס אצלין, אז לא באמת, זה לא באמת היה דחי, תומר. זהו, זה אם יש את המא, בין המטרה את בתחוטית, לבנה אחרי שאלה שלישית. האם ניסיתי להימנה מיחוסר ודעות, ולכן כי באזתי את האחר לתה? שאלה סופר חשובה, תראו, אני עודת שרוות האמים, כשאנחנו בחוסר ודעות, הרבה פרמנשים, רב שאתה קבר אחר לתה כדי, תקדם ולא לדבר בתוך החוסר ודעות. מישי, זכרתי מישי אמרה לי את זה, מושאימנטורית מאוד מוקרת, כשייתי בקופן גם, ואלא אתי שאני אוזבת ועדה לנו הדתי לאן, לפמש נתיים, ונוסחתי בגשב, תיאולון שבו שופלא, אבל מה שאני למדתי, מאוד עוד עובר, ושנתיים האחרונות זה, במיוחד בשנה של כזה נבדתי בתהן, ניאל היא מאוד מאוד ברור, שבכל פעם שאני מנסה לקבל החלטה, רק את הלא ליותר חוסר ודעות, אני נכנסת ליותר חרדה, ויותר סטרסל הדברים גם, לא קורה מצורה הכי טובה של מחולים, ובכל פעם, שאני מסכימה לשחות עם החוסר ודעות באמת לשחות בזה. ברגע האחרון, אורולות עם ברחד ברגע האחרון, ולכשהאני צריכה לדעת, אני יודעת, כשמגיע הזמן, אליקנות הקרוטיסטיסה, לעזמין חדר המלון, אני יודעת, כאילו אני יודעת מה יד, אני יודע, ורבה פעם זה היה יום לפני, ורבה פעמים, זה היה בואו טוב בוקר אפילו, של הנשיאה ואיך שהוא, כל סטדר ועלי, הציבות פנימית, מאוד מאוד דולה, כשיתנהלתי ככה. וזה גדטי לארץ, וסבלתי. ולא חולטיות הרבה, ועמח את הצבים שלי, יצאה מהגזון לגמרי, ולא חולטי להכיל את החוסר ודעות הזה, ולא חולטי להכיל את המחשביבה, שאני שערת בערת, ואני לא יודעת, לאן אני נושאה, ומתי, ואני פשוט, אחרתתי, אני לא רוצה להיות בחורף, עד אוקפטובר, נובן, בערי אני נושאה, אני כרגע לא יודעת, איפה היה, ושאני אגתי, להישראל, אני רגשתי, שאני גמר לי, מהפרקה בטאילנד, זה אני מאוד אצב, וזה משהו רגשתי, ולא יודעת, ידע, אני יכולה דבר הבא, ואמרתי, אוקיי, זה הגיע, כשאני, אני אמסחל ואז היא את בהר, ובר לא יודעת, חודש, מה שהוא כזה, וזה לא את בהר, ואני לא, אני כפך ריות, אני מתוך, אני אחליט, מתוך מה שאני יודעת, אני אפסיק לזרום ממש יקורד, סביזה לא ביוקסי זרמתי מה שקורד, קודם, אבל כאילו הייתי בקזה לשנות הלכרווח ולכלית מתוך מה שאני רואה כרגע. וחלטתי, פתחה אחת השניסה לקוסמו, אלא מי שאני חג חמרתי, ניסה על הבחורת לקופן גם, אבל זה הגיע במקום שלא מופן נשוט בחוסר ודוץ ומעלצת האחלטה, זה לא הגיע, וזה אמרתי קודם, האחלטה לא הגיע במקום, ממקום של שקט פנימי ודיעה ותיימין, כאילו איאליימנד עם, עםתיימין, הנכון, ואני אפילו קיבלתי מסר מהדרכה שליבה, אז שויום ששאלתי ומסר היה, ממשים לא לקבי את זה בתאריך, כאילו אני גם ידעתי את זה ואני אתכשתי, אני לא אסכמתי לשאות בחוסר ודעות, מה שכל שנה לפני לגמרי עשיתי ובאמת כשעשיתי, אז היה לי גבוה, היה לי אמון המונה, שקט ויציבות פנימית, שזה נשמע פסודי, כי אנחנו מחפשים את זה לקבל את האחלטה, כדי שיהיה לנו את השקט והביטחון, אבל הבטחון השקט המתי הזה, מגיעה, תכנו באמת מסכימים שלי, הליעות, וזה אפילו לשמוח על זה, פשוט, פשוט לשאות והדבר אבר הוא מגיע, ומית בהר, ואנחנו יודעים מה האחלטה כשיצריכה להתקבל, שאלה נוספת שאול, זה האם אני גיבלתי את האחלטה, ומקום של בריחה או בחירה? האם אני מנסה לפרוח, ממש הוא, זה כמו שבנתם במקרה של האחלטה הזו, היה שמר בחיר, בריחה, שרחה, כשנסהתי לתהלן דפני ששנים או, וכבר יותר, כמעט שרו שאני אמבר הראשונה, זה היה לגמר בחירה, היה לי טוב בארץ, היה לי שיחה ונפני מת להגיע לתהלן, לא עשיתי את זה בלחת, זה להגחת את הזמן מהאחר אותה, זה היה הסיפור אחר, לגמר, זה ממש לא היה בריחה, אגב זה גם בסדר, לפעמים מחלוקי נצחים, נסברו אחר, אנחנו מנברים שנייה, מצבים שאיך אני יודעת, אם אני עשרדותו בו, פולס מישרדותו, מי התפתחות, אז בי, פתחות, אנחנו ברחרים, בי, פחות, אנחנו ברחים, ואני בחר, אני תחלטה לסוע לתהלן, דפני שבועיים, זאת אומרת, התכנון של דפני שבועיים, הגיעה במקום של לא הליטוב, ולא רוצצי לשחות בלוטוב הזה, ואני תיברבאית נגדות למציאות הנופריכית. שייתה לי. ושל החונה, זה האם כי ביתה, תחלטה, מלמקום שלי, מנה, מהתגרים, ולחפש ידיקה משיות הנהים ונוח. ואני כרש שלי, בהחלטה הזו ספציפית התשובה הייתה כן. כמו שם ארטייה, אני לא תוב בארץ ולא רק זה, גם אני אמרתי כזה לא, אני לא רוצה חורף, ואני לא רוצה שיהיה לי קר, ולא רוצה פה, אני לא רוצה שם, ויש וזה מה ששאומות מחליש, כאילו מהתלו את סוי המסוכר, כלומר, את מודד עם חורף, איך זה בסדר, אני מאדיפה לגורב המדינה חמה כל השנה, להיות בקייץ כל השנה, וזה בסדר, זה הדפה אישית ומותר שיהיהנו הדפות אישיות, אבל השאלה היא מה מוביל, היי מה שמוביל אותי זה, היא מנות מהתגרים, ומחרשו נעימוד, או שמה שמוביל אותי זה מה אחי, כדי המתעות התחותיות שלי, כרגע. וזה ממש בסדר לרצות שאתה פורא, של החיים שם, הוא תהיה פשוטה ונהימה השאלה, אם אנחנו נאיך הזין בזה, ו. או שאנחנו בתוכים רגע לעוד דברים, ואני הייתי בהרבה מאוד התנגדות, משהיבות תופות, כן? אני לא זה, ויהיה הרבה מאוד התנגדות, ואני חושבת שביגל הזה, גם פחות ראיתי, עוד איזה מנועות, פחות אפשרתי לדברים להגיע, ופחות נגידי זה ככה, אני כבר כש. כל השנים בתהלג, שאמרתי מה, אם אני יום אחד לא הגורקה, אני אעלך, תמיד על הליף, תמיד זה, אחת השרויות, ומה זה טוב? ולמכן זה הגיע, כי הוא. ויה לי רעיון, לסתועה להחשלי, לדירה שלו, או. במקהיינס. לא עשיתי את זה, מסיבות שקשורות לזה, שחשבתי שולה אני ארצה לחדשתושבות, ואני אפילו לא לצאת מערד, ואני שיער עצוף, אבל בתחת, אם לא הייתי, וכזה. מצב של רייאמת, ומצאת ולחת, זה יכולה שכבר, אז הייתי מבינה שכדי לקניסוה, ולא להחז בה אפשרות שלא באמת, גם כך הרציתי אותה, שאלה חדשתושבות, זה יכולה שכבר, אז הייתי עושה את זה, ויכולה שפשוט מה שהוא אחרה, הקורה בארץ במגיע, וכו המנדלתות היום לפתוחות לי, אם לא הייתי כל כך, בניחה ותלו, וזה לא המוקום שאני, שוב זה באמת לא מרגיש לי עם המוקום שלי, בזרל ואני באמת חושב, לצ'אר, שזה לא הייתי ויטייה, אבל כשאנחנו כל הזמן בעיית, אם לא הייתי אותנו, אנחנו לא נפשרים לדבר, אבא להגיע אלינו, זה שאנחנו, ואני חובה לגמרי שעוב באתונה, מאוד הבערג על, אני מה קורה אפשר, הוא חושב אני באתון, אמרות, כל כך לא שבועיים, שבועמקצת, ולמרות שזה תחלטה שכן, אני כן יודעת שנכון להיות, פה כל כך לא יודע, אני מדעות לי גם, אם אעלה חליות, כשאף היא חוזר ל-דירה, מאוד שבועיים, אני מדעי לא ידמה אני עושה מפה, וגם פה הייתי, פתפוס הזה שלה, אמרנו מאוד נתנגדות, וכאילו, הוא מניוסה פה, וקר פה, ומסה שבתי לד, ושימת, וחברתי את עצמי לפה, ולמה הייתי קורמיביותי לפה, ומקורב, וכאילו כל מיני, כאלה כלות, ו. ו. ולצד זה, אני כן יגיד שגם בתוך ההיסטר, זאת שאיתה לי, כאן ראיתי שקוראים פה דברים טובים, שהדלתות פה נפתחות לי, שהדרך פתוחה, שקוראים כל יום, ממש דברים טובכים, ולכן קופם שהבדקתי מצמי, ראיתי כאילו, שכן אני יודע, אז שאני פה צריכה להיות קרגע, אני לא יודעת מה יאחת, אבל כאן הרגיש לי נכון, ושבדקתי את המציאות, אני מדעתם בודקת מה קורה במציאות, ובמציאות אני רואה, שהמציאות איתי דוקטית, זאת אומרת, זה לא שהדברים פה, לא לכם חלק, ואני כאילו בכוח פה, וזה לא קושור אלא, לא, רגיש שיש פה, אז זה שהוא נתיב בתוח. והדיין, המחשבבה של רגע מה, שבאה אני עושה רלוקאי שנה, הקטונה, איך מקושור להתונה, איר ובתון, ופה נורצה לחיות, אני בפה רוצה, לחיות להדעייה, ואני רואה, כאילו הרבה, כל פעם שאני חושב את על מה היא, אחר כך סייאר, נורא נורא, ועשבתי עם מצמיים, והציתי שו, תרגיל כתי והעבד ראיתי, שיש לי כל, ש. שזה משוצת את קורה לערנו, ובתאה, הם בתוך חוסר ודברות, שאנחנו מדמיינים, בחוסר ודברות את התרכישים הכי גוראים, שייקרום, שכאילו, ילנו עכשיו ודם, יציעות נוראית, הפורה, או שכורה, או ובמד ראיתי, כל מיני דברים, כאילו, כאילו אנחנו נמצאות את עצבים, מזה שגרתי בגנדר, ולחילות חי פח, בגנדול, ו. בראש אלי, כן? למות ששוב, הם ציוט מראה, איפה, אבל. והזרים, ושיש את הכול הזה, שבאמת חושב ש. שכרה, שהמציוטי לא לטובתי, כל מיני דברים כאל, והשיתי, זה חקירה, ובאמת הסתכלתי על החיים שלי, והראיתי שאלה לא החיים שלי, רק על פרוב זה, שתפרוב, ואני גברגרתי בעבר, לפני פה פתגר, וכאום הצייר, ישו גנדר, ואני עזב תיותם, כשאם, ובואו, לא תרמונה, התפתחות שלי, ובחלק מהמקרים, באמת חלק נרגרתי, בעיר, אבל היה לי טוב, וזה וביא כל מין, דברים לכם, וכאילו פתאום משהו בי, כזה נרגע, אבל מה שאני רוצה להגיד בזה, זה כש. זה שק, כאשר אנחנו. בחוסר ועדבות, הרבה פעמים המין בנסה לעצר שליטה, כי נראה לנו, שהיא מה אנחנו לא נתפוס שליטה, אז. אז. אז קרה משהו גרוע, ו. ואז אני שאולנת שרשו שאיתה, אנחנו מתחילים את התרכשים, הכי גרועים, כי לא את התרכשים התובים, שיכולים לקרוא שלנו, את התרכשים, הכי גרועים, ואני גם הצליח, וצליח, פציפי צמתי להבישה, שגם כמו חלק הזה, שאני מרגישים, אני לא התלונן, כאילו חלק שמנגיש, אם הוא לא התלונן, ו אם הוא לא הגיד אלף פעמים, מה רוצה ומה הוא לא רוצה, כי אם אני לא הגיד אלף פעמים, אבל אני הוא רוצה להדיים, אני לא רוצה, לגור מוקפת בתון, אני לא רוצה שיכרקה, ככה ככה, אני לא רוצה ככה, ואני לא הגיד את זה 50 מלף פעם, אז קירו שם, אז כאילו זה לא יקרה. אז כאילו שזה יקרה אם אני לא הגדל אספנים כשבפוער ובדברים אותו ובחן שלי קרום, שפשוט היה לי אנשיורצון שקט נקיד, דנתיות או פעם אחת שחחתי אימנו ודברים קרום כאילו הכי מופלה שיש. פתאום לראות הזה. אני לא יודעת אם זה אותו דבר לשמוע אותי מדבר את זה וחקור ולבדוק את דל אצמכם. אבל מה שאני כן יכולה להציע. זה כל מול הסתכל במטה להם שרחם ולמצבים שאתם הייתם בהם ביחס עובד העות ומצבים שחשבתם שאולך להיות מאוד מאוד שחור ופה לקרואים ולמטובים. וגם לכתוב. ממש כאן לא לפחד מהפחד כאילו לכתוב מה נפחד שהיה הכי גרוע. אבל אז גם לדמיין מה יכולה תחי טוב מה הכי טוב שהחוליות. מה יכולה להיות שהיה פה דפקת טוב ומה יעופך את המאיה גורם להשינוי זה, להיות כדשת הם תסמחו בו. וכתת גלשתי זה ככה היה עוד טיפים לאכוסר ודעות כי היא בערת. מאוד קשה להכיד חוסר ודעות הרבה פעמים אם אנחנו לא במצב שלה יסק רנות והשיו אמון שדברים קוראים אותו וטנו עקבוהה ולא לראה טנו. ואז בתוך חוסר ודעות הרבה פעמים נמאר את ההחלטה ונגד למשהו קורא. ולא נפשר מדברים שהם מחוץ לגבולות היגיון שלנו. וסיכום אני אגיד שזה שהחלטה נכונה זה לא אומר שהם את קרים בעצם בהחלטה נכונה יש שיש שקט פנימי ודיעה פנימית שכנוכלים לחזור לה. אבל החלטה נכונה היא כזושה מפתחת אותנו שהיא מנטיב שיש לנו בו התפתחות ונכן זה לא יחף מהתגרים. ילנו את מונדויות יקשה עם יספקות יפחדים, יקול מנדברים אבל אנחנו נרואו נרגיש. אם אנחנו נבדוק את זה שכנש איזושהי רוח הגבית שכנשנו יכולת להתמודדים את הגרים שכן וזה יכול להיות שיש לנו את הקוחות בתוך חנו וזה יכולת שאתה איתו איש אנשים שמושיטים אזרדת מודדים את הגרים וזה יחפוליות שיש לנו את הקוח לעשות את זה ואת מודדות עם החזקת אותנו. כלומר, אם אתגר הוא לא נפוננו, אז כל את מודדות רק מתיישל אותנו ואני חושנו שזה נקווהד וקווהד וקווהד יותר ויותר. זה לא שכירו כשזה נכון אז אנחנו כזה כן אתגר, אז כאילו ואנחנו לא הולפמים מונגישים. וזה שרובה לנו על זה, אבל כן יש איזושהי תחושה שכן, איזושהי יכולת להתמודדים את זה וזה בו נאותנו. אז אוהו, אני שמח לשמוע, זה אוהי לכם כבאמרות שכן, שמח לשמוע אנשים שאלה התחברתם. אם זה איר לכם בעלף על איזושהי החלטה שלכם ואני מקזו שאתם עומדים לקבל או כזה שגורנקי בעלתם. אני לא יכול לסמח לשמוע וזה שיש אימאים והרבה ורבה בשמוע שלכם.