סוד ה"לונג'ביטי" היהודי

אתם מאזינות ואתם מאזינם לכאן הסכתי. הפות קסטים של תאגיד השידורה ישראלי. שלום, כאן מורא שצוב אנחנו בתפר שבין פרשיות השבוע הזה, לבין פרשות השבוע פרשות ניצבים ווילך. איזה יופי, זה הנהום האחרון של מושה. והנעום האחרון של מושה רבנו לפני מוטו. חייב להשעיר לנו את האצות הכי טובות שהיכולות להיות על מהם חיים. כולנו נחספנו בחודשים האחרונים להטרנד הזה שקוראים לו לונגשבתי. שזה היכולת להיכיות חיים, איכותיים ותובים למטנת תופעות הזיקנה מושה רבנו, הוא האחרד וההיכיד שחי מאה ועשרים שנה. עכשיו הוא מה כתוב עליו שלא נסלחו ולא כהתה היינו. זה תומרת אין כתרקט והוא לא צריך קרים לחות מפני שאין לו כמת אחד בפנים. זה תומרת שאם אנחנו רוצים את סודות על אונגשבתי היהודי, זה תומרת איך אנחנו שולטים לא על תוכלת החיים שלנו מפני שזה בידיים של הקדוש ברוכו, כמה ניכייה אלה חיים שיש בהן תוכלת, חיים שיש בהן מלאות, חיים שיש בהן תקווה. עכשיו אני אמר בחינות את טיפים שנותנים מומחי על אונגשבתי המודרנים עמדי מדקעים, ללכת לשון בשעה שמונה, לשון שמונה שעות להרים משקולות ולא ידעת מהאמונה היא כוח, לא כל כך נכמד, אז מה סודות על אונגשבתי היהודי? בואו נלמד את זה מאיש של אופסיק בשתי הפראשות האחרונות של חייב נצבים ויילך, להגיד את המילה חיים, חיים, חיים, אני רוצה לתת לכם, נוסחעות לכם. הנוסחה הראשונה ללונגשבתי היהודי לכיים שיש בהן תוכלת, ואומר מושר הבנו החיים הם בחירה. ראה נתתי לפנכה היום את החיים ואת הטוב, את המבט ואת הרע. ובחר את הבחיים למענתי חייאתה וזראיך. וואו מדהים, יש כאן חלוקה תפקידים. אקדוש רוחו אומר תשמע, אני נתתי לפנכה את החיים ואת הטוב, את המבט ואת הרע. והחשב מגיע את הבקיד שלכם, ובחר את הבחיים למענתי חייאתה וזראיך. מה זאת אומרת, זה דבר מהפכני, זה המקום היחיד שכתוב בו בתורה שהשם לא יכול. זאת אומרת, הוא יקבה כמה שנים ניחייה, אלינו שליטה על זה, אבל הוא לא יכול, למה הוא לא יכול, כי הוא כבה בבריאה שהוא לא יכול. לשלוט על הבחירה שלנו, האם ניחייה את היום הזה או שנמות בו. בכל יום יהיה מעבט ובכל יום יהיו חיים וחיים זה הטוב, זה אמונה בטוב, זה לעשות טוב, זה להתפללת טוב וכותב ראשי כאדם האוה וחד מבנה והוא מניח ידוע על החלק הטוב ואומר את זה בחר לך. השם אומר, תקשיב, אני רוצה שתבחר, אבל אלי שום שליטה על זה. אפילו לא טיפה, תבחרו לחיות, כמה פעמים אמרתי השבוע לנשים, תפסיקי למות מעד, מעד אבל. מפני שאפשר להיכיות כמו מתים, אפשר למות ולהישאר כל כך האם. והנוסחה שניה והאחרונה, אפילו שיש עוד המון, אבל זמננו קצר, ללונג'י ותיהודי. הכדוש בחוי חליט שניה כאן, לא בחרנו לי ולד, הוא המלך איכפץ בחיים, אבל אנחנו מהאיש איכפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, במוצאה שבת. יום ראשון, כפדלת באלול, נציינת פתירת איכפץ, חיים, והוא לא סתם נפטר יום אחד לפני בריאה את העולם, מפני שהוא אומר לנו תקשיבו הפה של החיים, בורא עולמות והפה של החיים יכול להערוג. תיזה הרוב המילים שאתם רוצים, בתח בשבת האחרונה של השנה, בתח בשבוע האחרון של השנה מפני שהם גזר דין, רבינך מניברס לבומר המדבר בחברו, זה ראש השנה, זאת אומרת, הקדוש בחו מקשיב למה שאומרים עלינו אחרים והוא מתחשב בזה, זה כשעודן את דיננו, מה זה אומר, אומר הבינה אחמן, הוא לא אומר על תדברו על החירים, הוא אומר המדבר בחברו זה ראש השנה רגע, אם אני יום עדין שלה, אם אני, מה שאני אגיד על המסראל כך היא לא אז אני אגיד, רק טוב, וזה יש עבוע שאני את הלך, ורעת המסראל חילונים כדתיים סמולנים, כי אם אני קונים קניות לחג, הולכים לסליחות, מכינים שולכן, מבקשים סליחה, מטלפנים לקרוב ומשפחה, דועגים למי שלא יכול להיות בבית, תוציאו טוב, אתם בראים את העולם, זה עלון ג'בתי, האמיתי, זה תוכלת החיים וחיים שיש בהם תוכלת, כשמוצאים טוב, מהפה, מושר הבנו, נותן לנו את סודות החיים, וזה מה שנגיד הרי, כל כך בקרוב זוכרנו לחיים ולחפץ בחיים, כותבינו בספר החיים, למה הנכה אלוקים חיים, ואיך אמרה להים השקולה אחת, אני לא יכולה, אני לא יכולה ללכת לבתקנסת, אני כמה התפללתי, על הילד הזה ואונרג במלחמה, והאמרתי לה, את מומש צודקת, את ביקש שהוא ייקטב בספר החיים, והוא לא נכתב בספר החיים, אבל אני אגלה לחסוד אמרתי לה, אנחנו אומרים, זוכרנו לחיים ולחפץ בחיים וכותבינו בספר החיים למה הנכה. הוא לא נכתב בספר החיים, הילד שלך, אבל הוא נכתב בספר החיים למה הנכה, החיים למען החברים שלו, החיים למען העמת טוב הזה, החיים למען ריבונו שלולם, שם הילד שלך כתוב, וזה ספר חי שלו יכול למות. אף פעם, אני רוצה לומר תודה, להצבת הנהדר שמחייע אותי בכל פעם מחדש, מרב קדוש מפיקת העל המדיבה של הנורון אינדע, אני מסבל, אני לא יודע אין סופית אין סופית אין סופית, או סנת איר של זון, המנכה הרוחנית של הכנס הזה פה. גדלתי בבית של פיוטים, יוצאי עדות מרוקו, ופיוטים של אשכנזים, אבא שלי הרבה לראות של יקבילנו את הנעימות הקוודות והמבהילות של הימים הנוראים, שבאמת אני לא יכולה בילדם עד היום, אבל כשהייתי נוסעת לסבא, לרבי חיים שושנה ברחובוס בעל דוארניה, בשיקון דלת בבר שבע, שם פגשוטי הניגונים המאוגלים האלה המתחת עם האלה, בעוד שצל אבא הייתי מקה על חת עצל סבא הייתי מרגישה ההבה, וכשאני שומעת את יגל הארוש נגן מלחין משורר ישראלי, סבא מתורר בשוב ואני סולחת לי, ואני סולחת לעולם, ואני סולחת לשנים פחות פשוטות שעבוע לנו שלום יגל הארוש. שלום הרבנית, שלום. ואתה נגן מלחין וראש בית הספר למוזיקה קולנה בירוחם מקום נהדר הזה, ואני רוצה לשאול הרי, אנחנו מגדירים את הפיוטים של תשעה בעב בשם כינות. מה זה הפיוטים של הימים הנוראים? מה הם? ושאלה נשאלה, הנשעת שואלת, כי באמת יש זיקה מסוימת בין הקינות לפיוטס לכות. קודם כול בארמת הזמן שהם נאמרים, תקינות בעבר לא יוני מרות רק בטישה בעבר, אנחנו נקראים את תקינות, נוסרות של הקינות כמסרות שבוותחת בתיקון חצות, תיקון חצות התפילה על הגלות ועל שווה רגלות ועל גלות עליו. ובמובן מסוים הקינות, בקינות אדם זועתת שחסר לו. עכשיו אני בדנוב. ברבות הגלות. במובן מסוים הסליחות ברמה אישית, אדם מתבונן פנימה, ממש ברמה האישית, וזו אקד שחצר לו, אפשר לומר שהפילו ברמה מסויתו כמעט מקרונן את מה שהוא עצמו עיבד. אבל כמו שאנחנו יודעים גם בתיקון חצות, אנחנו לא מסוים אתיקון חצות בקינות, אנחנו טעים לפעמים אותם בבקשות, בשירת ההבה בבקשה תקירבה. סגר מסויחות מפילות גם את הענף הזה, סובת אחרי שהאדם זו הייתי שחצר לו גם מבקש על מה שחצר לו. ומתכנן, תשעי לתפילתי, הולצי אחרינתי, כי אתה תקווהתי, ומי לא יעידך, זאת אומרת, יש גם את עבד עליו לכרבה תלוקים. במובן מסוים הסליחות, זה איזה שהוא עיגוד של שתי מסורות של שירה ליילית שונות, הקינות מחד והבקשות והפנימה שלהם לחיים האישיים של האדם. מדהים, איזה יופי אמרת עכשיו, אני רוצה לשאול אותך, יגל ארוש, על הזיקה שבין דתיות לבין אמירת סליחות, לפעמים נדמה באמת שזה משהו אינושי עולמי ולא קשהו דווקא לדת. תראה לי למשל בקוטל בבתי הכנסת, איך אתה מסביר את הנגיעה הזו של הסליחות בכל הלבבות? כל המגזרים. אני רוצה דק את אני באמת רוב שזה לא תופעה דתית במובן ממושד של המילה, נעובדה שזה לא הלכה ולא הלכה פרופה, הרדם נדם לא אמרה סליחות את מול ולהילה או היום לפנות בוקר הוא לא צריך להשלים את זה. זה באמת נתיאת לב. אני חושב באמת היו פילוסופים שמסולה תמיד ליחד את מין האדם. אין אז היו שקראו לאדם מדבר, היו שקראו לאדם חיה פוליטית, חדש אנחנו היהודים מבינים שהאדם חיה מתפללת. ומתוכחיה שמבקשת קשר הוא ייצור שמבקשת התקשורות את הנפתולה לא יום מפתלתי עם הקדוש ברוכוי מרווודים היותר גדולים שמונחים בו של המשמה. אז התופעה באמת שהיא אנושית שזה חלק מיניות אדם ולחפש תקשר ובא. תראות שיש משהו בסליחות שמרמז לנו הרבה על הדרך. אני רוצה במובן מסוים אלול זכותי של פסקול, הפסקול המוביקל היא הרבה פעמים הוא מה שמאיר אותנו מהתרדמה שלנו. מי שרגיל באמת פסטיחות יודע מהרגע שהוא שומע את הניגון של בין אדם הלכניבלם. זהו, הלב בעלול. לא שאני אמולמד לפני עולול אדם. משהו בלב שלנו מחובנן על הניגון הזה, וזה נוגע בכולם. זאת אומרת ניגון זה באמת ספה שמעוררת את הלב מתרדמתו ומזכירה לו משהו שחח. בעצם השם שחזר נותנים לאדם זה מבקש וזה בדיוק ככה תארת האותו עכשיו אני רוצה לשאול אותך על כהל במין אדעדיר. זה קצת קשור לשאלה הקודמת מגיע להרופאות שלך. האם יש לך לפעמים הפתעות? את הבא הבית הזה היה נפטיע, לא חושבתי שאלה יגיעו. בדרך כלל בתקשורת מוצאה כאילו יש פירות לבבות והמחלוק. ויש מחלוק את המילומה חלילה, יש מחלוק איזה חשובה. תשאיר לתקבות שלכן. כן, אבל הקהל שמגיע למופאים האלה מלמד שהמחלוק את היא לא בהחרדות לפירות בין הלבבות. זה אני הרבה פעמים ארגיש שהרופאות האלה תדת גם איזה קורה בזפה או איזה קורה בצוללת הצהובה. פתאום נוצרים בתקנסת חדשים שלא היו, שבהן אנחנו רגעים שבתקנסת באמת זה יקודי לידה ולנוסח שלך. כל אחד נספל אלים אנשש לומו. וממשם מדהים אותי באופאות האלה זה שיושבים אנשים. שבדרך לא יכולה לא מתפעל אלים יחדים, לא מתוועדים יחד אבל הם באו לעופה הזאת ועדות הזאת כדי לשבת סוף סוף ביחד כדי להיפגש. וכאילו וכולם נושאים ביחד ובבקשים על גאולת נפשעה ועל הערה של רחמים. כל אחד אולי מנסח אחרת מה היה הערה של רחמים אבל כולם מבקשים ביחד וכי מתפעל אלים יחד. אז התפילות של אלה וואל וגם עם המחלוקות נכללות זה כולם מבקשים שהכל התיאה לברחם. ואולי יגל הראש זה האישיות הרחומה והרקה הזו שלך ואני רוצה להשאול אותך באמת לא היה אצלכה שלב של מרדת. בסך כל מביא עולם ישן לבמה האם לא רציתה בניורך להשיל ממחה את כל הקובד הזה ולהיות היהודי חדש קצת זה תמיד. אז מה את האם אתה איך אז זה הוא כשאמרתי לך שיש פסקול אלול ושערבת אני זה לא איזה טורות גדולות שמירות אותנו מהתרדמה או איזה וורד גדולפים זה זה ניגון שפיתו מחבנה לחתלב הבית הזה. אמרתי דקי באמת בדידי העברוב דבי היה מהעשה אני מה שחזיר אותי הבית הזה באמת תזכרתי צווח. ערב שושן שאני כאמרתי את היחוב עוזל דורניה אני יודע מכיר את המקום ואת היחות של היחוב. ועל בוא מריצים שרצינו ממש נקל שם ספרו ראיר השחקה שזה פיוטי בקדולות התנים מה שחזיר אותי באמת הבית הזה באמת פעם אחת נקלתי לבקשות בעלי לבוא. ולבית קוונן הזה תדת יש לנו זה באמת כמה דקות. -בטח. -בטח. -אז יש זור נפלא שקוראים אותו. יהודי המזער מרגים נקודים נקוראיתי קונה הזו הרבה בחודש שלו. יש עם שורה מופלאה. הזו הרמגדיג מה זה גלות? הוא נרגלות זה טרדמה שנפלאה על האדם. והוא דורת שאתה פסוק אני אשנה זה לי בער כל דודי דופק, תחילי אחותי רעייתי, יונתי, תמטי, שרושים לתל. והוא דורת שאתה פסוק כל דודי דופק בצורה מופלאה, כל דודי דופק ולא שהדוד נמצא בחוץ. רעייה העובדה נשנה דפני והוא דופק מבחוץ. רומר כל דודי דופק שהכדוש ברוכו הוא הדופק שלנו. -איזה יוכל. של ההרוב על דלתות לי בין ופתחילי אחותי, רעייתי, יונתי, תמטי, אתה נגיש גם מוזיקה של פעימות. -אלא אופי. -מה זה הזו הרומר בעצם זה שהגלות זה שחחנו את הפעימות האלה. אנחנו לא שונהים את הפעימות של הכדוש ברוכו שבבקש אחרים ומבקש פתחילי אחותי. איך מהיזים את הלבי תרדמתו? הזו כותר על ידי נגון. -מדהים ורבי נכמה שהיא דבר על עשרה מיננה נגינה שמאוררים את הנסיכה שנפלל החלשות ואית אלפה, נכון? זה בדיוק את תיקונה זוהר האלה, הזוהר כותב יש עשרה מיני תהימות לב ומתברפואה התיקה ככה היום ההבחנים את האופה וכי נגדם ככה התיקונים כותב תיקן דביד המלך עשרה מיננה נגינה. ללכה גב, מה שמדהים בזוהר הזה, אז קראת וקודם את החתנו, אבינו פשאנו שאנחנו מכים על הלב. הלב הזה כבר לא יכול להספורג את המקות האלה. אז זוהר מה אפשר לנו, הצצה אחרת על הקוריאוגרפיה של הקהת הלב, אנחנו לא מכים על הלב באלימות. אנחנו כמו עושים להכייה, לב שפסק מליפרום את הפעימות של העווה הזאת. אנחנו נעשים אותו, עשו ולחוש את הפתחילי האחרותי, רעייתי, יונתי, תמטי את הדוד שנוקש מבפנים. אז מה שאנחנו עושים? אנחנו נעשים את הלב כדי לחוש מחדש את הדוד ששוכן בקנימיות הלב. אז ייופי, אחב שאלה קצת לא יפה, שאני מרגישה באמת שאילו יפה, לא יפה. אבל אני מרגישה אותה הרבה פעמים כמלמדת, אני מכינה דברים יפים מאוד גבוהים לפעמים. ואז אני מגיעה ואני רואה באמת ככה קצת קשה יום ואני מרתיים עם עשימי בצד ותדברי ללב. אתה מגיע עם מטריות המוקות מאוד. כל מילה בפיות ירעי זקור ורפרור לזה שהוא טקסט מקרהי או דרשני. מה אתה עושה כשאתה מרגיש את הפער הזה אם בכלל זה שאלה מתנסת היא היום מה, אבל אני צריכה ציבה בשביל את צמי. אז אני חושב שרקות קצת כמו הזכרנו את הזור, זה כמו שזה מתתלנו כשהוא לא מבינזור במשפחה. אז לא היום מבערים את הזור. היום הוא כפת שאני שאמה, נכון. יחג אגב גם מילה גורסים וזה מילה נפלאה, גורסים ודלעוס. תסתם את זה על הפתאים ותועם. כמו בראי יאינטו או באוחל. אז ברור ששאני נותה ושנגיד יינן כשהוא תועם יען איזו קוראים כל מיני דברים. אבל בסוף ממשניינו נשתה שניינו מהיני מהיין הזה. אתה חושב גם הפיות במובן מסוים כמובן מי שמגיע עם כשרים ירחבים יכול להיות שוראי דברים אחרים בפיות, אבל זה לא אינניין באמת של הפיות. זאת אומרת אנחנו לא בשיעור ספרות. הראים של הפיות זה עבודת עליו ולפתוח את עליו להעבודת השם. ושם ראשיר ודל מזכיל ועדם של יכולה פשוט אנשבים. כי אם המטרה של הפיות היא לפתוח את עליו, אז לפנים כל התחבולות המקראיות והארמזין והתחבולות את ספרות זהות לא יעזור. לפעמים רק יקשו, שאני דפה להגיע בפשטות זה מה שפותח תגדמת את המקום הפשוט עליו הפיעוטין ומחנה לצפילה ולפני נגוף הצפילה עצמה עם הלב נפתח הרזה עבודה שבאלב עם הלב נפתח בפיות אז זה העניין. אני כל כך מסכימה את חסבש שלי רוב יחיים שושנה הזכר צדיגי, ברכה הקזק כפדן וכשהמת הזה מישהו כך הגל או נכון את המילה באסליחות או בבקשות או הכל כך זועם, אבל אתה צודק נכון, די מספיק להקות על הלב הזה, כנולו לפעום כמו שהוא יודע, אנחנו רוצים שתשיר לנו, מישיר ציון, איזה סליחה אתה אוהב במיוחד. אני אגיד לכמה שהוא יזכר את באמת את סבי חרב שושנה. תודה שבסליחות האחרונות שאנחנו עושים אני אומר להם שבאמת בעבר נאגו לסיים את הסליחות הזכרים בקשות. ומפיוטי העבא אלה. אז באמת יש את אלול כמו שזכר את קיימים נוראים, אבל יש את אלול גם קיימים רחמים וסליחות, כי ימים שבהם מתוררת העבא כמו שבה עליה סודומוים שנהירים יהודקים עם מידות של רחמים ולכן על כל פשעים תחסי העבא. אז אני חושב דווקא על רבי סלנד גרב, הוא היה רבה ראשי של עזר ועבקש עלינו מישמ רחמים בעזר כשמוגם כבו. אז הוא כותב אופי האחרת את אוהרות בלילות. אנחנו מכירים את בזוחרי על משקרי, זה דולי בי והשאמיו, הקומה ועבוע אלבית אלוהי והדומה פשעדה מתאורר, כי המצפון שלו נוקף אותו. זה לראה מה שקורה בלול. אבל רבי סלנד גרנב שרוב תפי האחרת, יהודד שנתי נודד את מיניים ועיסר כעוני אני סוער כמו אומייה אבל איפה תוך ים תשוקתך. אז נשיר את הפיאות הזה, בית מהפיאות הזה. יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל יעל כעירה. זה מתוך נוסורת שירת בקשות שסווח, אמר כל כך, אמוק ליד בעיר ולענכי לו את המחדש. איזה יופי והאלה הזכירה זה עוד פעם החזרה להקינה מקסים, יגלה רוש נדגן, מלכין רושבת הספר למוזיקה כל נבירוכם, תודה רבה על הליטוף הזה ללב. תודה לך רבה ניתידים מהלפיקה. ועל המדינות בו יהיה אמר איזהו לחרב ואיזהו לשלום מי במים. מי בעש אז מי במים כולנו ראינו השבוע את תמונות השיטפון, האדיר, הזה בעולם, שיטפון שבשנייה אחת מחלבתים, אנשים, עצים, מחוניות וכל השבוע אני עוקבת אחרי התמונות המאוד הדינות ואני רואה בחמד, הדינות ורגישות את שולחת את התמונות והסיוטונים שהתכן, שולחת, אני רק חושבת מה לא שלך, לא שלחת שלום חניליף שיץ שליחת שבחבד בכתמדו. שלום הרבנית ימים ההחת והיחידה בעצמך, אני רואה אותך שמכסיקה את כולם, מתפלל את עם כולם. ספרי לנו מה עובר על הלכבה ימים האלה, כשליחת חבד בכתמדו. וואי, וואי, תקשיבי איזה אסון נוראי, קורא פה באמת כמה אצב יש פה בין הסמטעות באמת, ממש עכשיו בדיוק אותו פסרט אותי, כשאני מביא יש פליטים שמגיעים מכל המקומות לתת, אנשים שבדו הכול, לבדו בתים, מבדו משפחות ובדו הכול, במגיעים לשם כל מיני פליטים, שאנחנו ככה עוזרים למשב שעורת את התאנחנו עור לגויים, וליות עור לגויים זה מלחייב, מבחינתי אני רואה בזה אחריות, תימני נולתתי את התאצליחה של הרבי, חסידה של הרבי מינובה ויסנולתי יודיין, וכל מה שהבניפית את הדברים של נולתתי אתם, אז מבחינתי זאת אחריות, אני לא יכול לה להישאר מאחור, בנוסף יש כל מיני משפחות של חברי יודים, ושלנו בערך שלושים נעדרים יודיים, זה קול אותם גודל, המשפחות נעדרים ישראלים, ושלושים יודיים בטפון הנוריירו, ומגיעים כל מיני משפחות, עכשיו בדיוק הגיעה, בחור משפחה הוסטרלית של בחור בשם מייקל, שמחפשים אותו, חסקה בדיוק הגיעה עצפינים לאבא, שבחמת רגשות. זה מה שתופסט אותי בעיצומו של האירוע, ובאמת, עוד במדעת, אנחנו כבר רואו לי חנית הגידי את כבר, כבר לא יעמין אולך, אז רידת את המא, בסופות שלגים, ותאולוד רשים, בשיטפונות, ובטחבה לתצחיל לפונות אותו שבאה אולי, אולי זה מרת ואולי זה עת מזיעה את המנכוס, גם הארנודה, אמר לי, תקשיבי אני. את חושבת שאני צריכה לפרוש וזהו כדי שלא יפני אמות מאוד נפליים, אני חושבת שאני מעריצה אותך, אני מעריצה את הדריכות המיידית הזאת, אני רוצה לשאול לבורים שקמותי עד כמה, היית רחוקה מאזור האסון. תראה, אז זהו שזור האסון רק כל כך ומתרחב. אגופות כבר צישה לפי נהדרים, אני זה ברמה של 6.5 מרוד נהדרים כרגע, וכבר קברו שלוש מאותלמה אנחנו כל כך פוחדים, כי קברו כמו שלוש מודקליסי, הוא היא להכתידים, זה לא הדתלה ביעודי לקבר ישראל. עכשיו אנחנו היינו רחוקים מרחק של דרך 4-5 שעות מאסון אבל אגופות שצפות פה מגיעות מרחק שאתה עם מאיתנו. תתלעת לעת, אמרך כשאגופות נפלטות ואין לתאר ממס היה, אני לא חושב שאובן הוא לפני שבוע כשזה קרה, אני לא חושב שאובן הוא איתה אירוע. ממש, גם העולם לא איבין, אני חושב. קרגע, זה מסתמנ כעשון אפילו יותר גדול מרידת אדמה, ששם היו תשעת אלפים ארוגים. לדעתי זה עקדל יותר, אם המדינה מעורבת, אוזרת, תראי זאת מדינת עולם שלישי, אז כמה שהיא מעורבת ואוזרת, היא חסרת עונים, וכבר מדברים הזה שלא יהיה מספיק המים ולא יהיה מספיק חשמל ולא יהיה מספיק גז, ושזה פגע בלפחות שבע מיליארד מההיקף שלך. גם כך זאת מדינה כל כך אני אעשה, כל הזמן התפקים כל פעם ומחדש ומדף כל האם, הם כאלה אני אעים ופשוטים וגם ככה אין להם, תשמי זה. אנשים עבדו את בתי החמר, הקטנים, הביקטות המתות למפול, זה לא התתרואה גם, אז זה לא מתאים יפים, זה לא מתאים בהבדו באמת הכל. הכל הכל, כולם עכשיו מגיעים זורמים לכיוון קטמנדו, ויש פה הקידוש השם גדול שקורה, כי כולם יודעים גם שבת חבד זה בעית. מישהו פה אמר לי, זה נפל לי. היום אףום תגשו אישה עושה עושה עושה. אושה אנחנו עוזרים לכל מיני עצת. חני, אני אין לי, אין לי, אין לי מילים לעודות על קידוש השם, ענק שאתם עושים שם בשם כולנו על הלו, ענק הפתוח שלך, ואני רוצה להגיד לך שאני מתפללת על היך, לקוחות גוף ולקוחות נפש, כי התפשוט נשמה כללית, לא רק ישראלית באמת עולמית, ואת פתאום הסבירה לי באמת הרבה יותר טוב ואת תפילות ראש השנה. איך אנחנו מתפללים על כל העולם, כי עליו שלנו, הוא בכל העולם למשך. ממש גם אני בעסונות כאלה, אני מבינה מה זה, בזה גם קטון, אז הבטיח. זה בשנייה. זה בשנייה וזהו. ואתפילה הזאת, היא כל כך חשובה שאת מתפלל, את הלילת עליי, זה נתן, היא המון המון כוח, תודה לך כי אני באמת כזה אמרת, רק לי שיח הזאת, כי אני באמת נחסף את כבר, מאוד כל כך קשים לפעמים, ואני רואה יש לי דמוד בעיניים, שאני אומרת, לך את זה, ובאמת, ובאמת אני. התודה על השילה הזאת. שייר שפויה, תתפלליה בזה. איזה אישה. שכן איליפשית, שהשליחות תחזיק אותך, את שליחה של כולנו, צווהת אותנו, בצבע החייה, פעמול הריבונו של עולם ומול, אנשי העולם, איזה אישה, שרק טוב, שתתעסקי רק, בתוב, כל השנה הבאה עלייך לטובה. המדע, המדע, המדע, המדע, המדע כזה. תודה גדולה. תודה על הפשנה טובה. שנה טובה. שנה טובה לכולם. השדת האחרונה של השנה, ואיך אנחנו נאכזים בה? ממש כמו, פרשות השבוע, הפרשות האחרונות מפיו, של מושר, בינו ואנחנו מנסים, כל מילה לפענה, החמתנה, שהדברים האלה, האחרונים האלה, מקבלים פתאום, כזו חשיבות הנקית, אז מי שרדת לסים מילים לשבת, לכל שבת השנה. אז איך לא לשבת האחרונה, רכה לי מושקוביץ משוררת הבית שלנו? שלום. מה שלום? מה שלום? מהרוך השם, רגשים כמו לטסף, ואתה התחלה מחוברים. לגמרי. אז את ההסתי לנו שיר ומזמור ליום השבת. מבן שמאות האצים, בפסים של זהב, מעל שירים ואוגע ורצפנקיה, מפרס את השבת האחרונה של השנה. בסוף בן מה שהיה, לן מה שהיה, בן הובל נעלם. יוסף את אליה את כל השבתות של טייביו, את האורות האפים, את החלקי, וממטיקה, ומשלימה, הוא מרימה את כל שנשכח ונשנשמת בדרך, לפני שנשמת שופר, תבקרקים, השבת הזו, פורסת ההבה, מחסה במפעל הבנה את הען, ואוחשת ברקות לשבת הבאה, רשנה הבאה, טוב מתוו. אוי אז זה יופי, תודה על המילים השבתיות, החגיגיות האלה, תודה על האימה של שבאת השבועית שלנו, הוא אחרי לימוש קוביץ. שבא של שלנו. -המימנה. אתם ניצבים היום כולכן, הביטוי ניצבים, הוא תמיד מדבר על סערה מאוד גדולה, הוא תמיד ביטוי של אף על פיכן. וואי, איך אתם ניצבים ככה? אתם ניצבים היום, חזל כותבים, שכשאמ ישראל שומאה את התשאים מושמון הכללות, משבוע שעבר הוריקו פנייהם. הם נים חברים, הם רוצים למות, ואז הקדוש בוחו אומר להם, אתם ניצבים היום, כמו היום הזה, שמתחיל בחושך ומסתיים בעור כך הכללות מציבות, הוא מעמידות אתכם לפני. הייתי השבוע אצל מישהו שלו עומד על רגלה ויותר, עם השלו, רצתה שאני אדבר איתו שתי רגלה ונקטעו בהמלחמה וקשה לו. איך הוא אמרות פעם ואות פעם, הייתי כזה בחור גבוהה, הייתי כזה בחור גבוהה. אמרתי לא תקשיב, זאת גזירה מאוד קשה. הוא תשובה, הוא תפילה, הוא צדקה מאבירים את רואה הגזירה, גזרו לך את הרגלה עם אי אפשר להעביר את הגזירה הזו. אפשר להעביר את הרואה של הגזירה, איך. כתוב שהקללות מעמידות אותנו על רגלנו, מה זאת אומרת. פתאום, כשהלא עלינו יש איזושהי קללה, איזושהי גזירה מגלים את התשובה שזה החזרה לעצמנו ולקוחותנו שלו ידענו שיש בנו. מגלים את התפילה שזה קשר לקדוש ברוכו שלו ידענו שיש בנו. מגלים את התצדקה שזה קשר עם אמישראל הנדיב, איך פתאי, הנותן הזה. אז את הגזירה אי אפשר להעביר, אבל את רואה הגזירה אפשר להעמם, כי את הפתאום שוול עצמכה ומבין איזה כוחות נפשש בך. ותפילה את הפתאום הגלה הלוקים וצדקה את הפתאום הגלת התוב המדהים של העולם הזה. שהקדוש באוכו באמת יעביר לנו את רואה הגזירות ואני מבקשת, מכל בתי הכנסת יש לכם עוד שבוע להנגיש את בתי הכנסת כי יהיו כל כך הרבה נכאי מלחמה ופצועי מלחמה. ואיך אני קורא את להם רבי אמנו ממגן צהל כל כתועי האבארים שמגיעים לבית הכנסת. הם מליצה יושר שלנו, הם עצובה, הם התפילה, הם הצדקה, היא רצון שהקדוש מאוכוי העביר מהלנו את כל הגזירות, את רואה הגזירות שאני גזירו כבר שנזכה לסמכה לשבת של שלום תות דען הכית, למרב קדוש מפיקת האל שלנו לרונן דען תכנעי השידור להוסנת איר שנזון כניעד ימיני, כאן ימים המזרחי שתהיה לנו שבת אחרונה של השנה מוף. הטל מזינות ו הטל מזינים לכאן הסכתה, הפותקסטים של תגיד השידור הישראלי.