אסטרטגיה עם גפן: המחברת 2.0 ריפלקציה ושדרוג

המחברת, התחלתי אותה כשרגשתי שהחיים שלי יאו בפלגן, זה המגילה הישרים ופשוט הייתי עבוד ונסתי לסיני ושם, התחלתי לנסות לסדר את החיים. וזה עבד לי בסיני, אז היה משהו מאוד מאוד ראשוני ומשך כמה ימים בלמסקמה לילות, פשוט ישבתי ועשיתי את זה וחזרתי וזה ממש נתן לי תחושה הרבה יותר טובה. ומה אז אחת לקמה שנים בממוצא הכל שלושנים אני חוזר ועושה את המחברת הזו. וממש עכשיו אני רגע לפני אחנת המוחך מחברת החדשה ולפני שתחלתי להכין אותה בעצם עברתי למחברת הקודמת, בדקתי, איפה נעומד כלומר מה שיעור הביצוע שלי אלמול מה שכתוב שם. ושאלי את עצמי איך אפשר בעצם לשדרג אותה. אז היום בעצם אני גם יכולה לתת את איסוי סוג של הרפלקציה כלומר איזשהו התבוננות על המדע בידי המחברת וגם לדעתי פה מחברת ששתיים נקודה אפס, בעצם תהיה גרסה יותר מתקדמת למחברת מהמחברת הקודמת. אז אני אתחל דאפקה בערך פלקציה ככה מלמעלה אם אני רגע פרטח את המחברת ועובר עליו ומדבונן בה, ניפור מולי. אחד הדברים המסמכים שאני רואה שערבים הדברים שכתבתי עדיין רלוונטים. וזה עוד יותר מפתיע כי בעצם המחברת הזו נכתבה ישר אחרי הקורונה ולפני שבי בוקטובר וכל המלחמה, כלומר לפני שלוש אני מערך ב-2021. הדבר ישון שרציתי לבדוק עם הדברים של הכחתי לצמי היו רלוונטים גם תוך כדי המלחמה עם המזרולי, עם סיולי, להפוך לאדם יותר טוב, לתפקד יותר טוב. והאם הם רלוונטים גם היום אותם דברים, אותם הקרונות שכתבתי לעצמי. ועד שובה היכן ממש שמחתי לראות שערוב עולה כמעט הכול, סופר רלוונטי ואני חותם עליו עדיין. סימי החותי גם לראות שיושם דברים שכבר קרוא, כלומר של הכחתי לצמי בישו אחד נתחומי החיים, ומה שנקרא אפשר להם ויקי הם קרוא או שזה הרגל שהוא עדיין קורם, וזה מאוד מאוד סימי החותי. הסתכלתי גם הדברים שלו קרוא, והיש גם לא מעט כאלה, דברים של הכחתי לצמי לפני שלוש שנים ותחומי מסוים בחיים ולא קרוא, ואז בדקתי גם את החוזים, אז שיעור המימוש שלי לא עירת ילרמת האחוז, אבל בגדול סימנטי לצמי כזה פלוס מינוס וכל דבר שישם, ואני עומד בערך בין 60 לשיבים החוז, כלום, ב-65, 60, 60, כאלו ציון ששווחצי, זה לא נשמציון טוב, אבל דווקד הייתי מפסות מזה, לא ידבא הסתי על הצמי. כי כל המקול היה, עדים שאני שם, אין לי מה להשוות את זה כלומר, אין לי זה בין שמוק מקובל בשוק של הסטרטגיה, האישית של בינדם עושה וכמה עומד בה, אז אני בעיקר בוחנת זה מול הצמי, ואני יודע שכתבתי שם דברים שאפתנים, כלומר, אז שרק כל הנידי מפסות וגם בכלל חלק מהניאן במחברת הוא לגשת את הצמי חי, בחמלה, זה לא שאני זררו בו את שמתוכנת לפיקול תחומי החיים ורובד, זה זה מחבר תסוק של הילי הסטרטגיה, היא סוג של מצפן, וכי אגב, מהניסיון שלגם בעבודה מקצועית, הרמה שאני עושה את זה סטרטגיה לחברות, אז אני יכול להגיד שאלה פחות או יותר שיעורי המימוש לחברות, כלומר חברות, ממש אני מכיר מהסטרטגות שאנחנו עושים בתהליכים שלנו, המנועי צמיכה, בסוף ממומשים, ממומשים סליחה, בין שישים לשיבים אחוז, איכול שישים ושמון אחוז, אם לשיבים אחוז הם עדים, וזה בסדר, כי מה שנקרא, את המחוון ל-Layareach, שם יעדים מאוד מול גדולים, ובסטרטגיה באמת זה לא דברים קטנים, זה דברים שמזייזים אחוג. אבל כן, שאברתי ובדקתי מה ממשתי ומה לא ממשתי, גרם לי להבין, מה אני צריך לשפר במחברת, איך אני יכול לספט המחברת הזו יותר טוב. בריאה לאחור, למרות כל המתה הפוחות, הקורונה, המלחמה, אני מגלה שוב ושוב שהשיטה הזו שפיתחתי להצמי, להסתתג את חיים היא חשובה, היא רלוונטי, זה לא שאתה כאילו כותב, נהיה שכזה, אמרה, חיים, אנשים עשים תוכניות והחיים קוראים. כמובן היום לנו את מדודויות בחיים, אבל משהו בדברים שהם סבירים בתחלומט, דברים אחרים שהם ישראל עבר, ועדיין הדברים על הבטיעים, רובם, היו רלוונטיים ולא יבדו מהרלוונטיות וחשיבות שלהם לבצע את זה. אז כן, יש להתקונים, איך המחברת הזו יכולה להיות טובה יותר. אז מי שקשיב לפרק הקודם מוזמן רגע עכשיו להבין איך אני במעה המחברת שונה ובמעים משוד רגעת, ומי שלא מכיר את השיטה שלי, אז מה שנקרא, נתחיל מהתחלה וקבל מהתחלה את המחברת לפנים. רגס, הסייג לעבוב אלגיד המחברת הזו, סיי׃ אותו לשימוש עצמי, אוקיי, זה לא שיש לי, זה שיטה, אני לא איזה גור, לא אזרה עצמית, העבודה שלי, יש תרטי גם חברות גדולות ומצליחות, ומחברת זה שהוא כלי פנימי, אבל מסיכות עם חברים ואני מגלה שזה מסכרנות, אני משמע איך אני עושה את זה לעצמי. אז אני לא חותם על זה שזה יעבוד לכם, אני רק יודע שזה עובד לעצמי, מה שנקרא, אם אתם מנסים או לא מנסים את זה על החיותכם. אבל מה שאני כן מוכן להתחייב, שעזבור הגטפורמט הספציפי של המחברת שלי, אני חושב של הכחת ולעשות סדר בחיים, להתרומם אחת לתקופה ולעשות הסטרטגיה, כמו שעושים הסטרטגיה לחברות, לסתוס סטרטגיה להצמך, זה אותי זה יציל, בסדר, אותי זה נתן כיוון לכל החיים, זה נתן להתחושת מסוגלות, תחושה שאני יודע מה אני עושה, תחושה שלופטימיות, אוקיי, אפילו מזה יועלפי מפטימית מהעושה, מהעושה בלאברסה המחבשין, שכאילו ניזוכה שחזרתי מיסיני, ואייתי, נדך הסיני בגיל הישר מייתי כולים בבועס, וחזרתי, אם תקווה, אם חזרתי, הוא היה להנאו כך את החיים שלי בידע, אם אני הולך להיות הקפטן של חייי, הוא היה להרגב בשביל זה איזה שווה איזה, אבל בנוסף לזה, אני לפחות בחוויה שלי, אני יכול להגיד שערבדברים משמעותיים בחיים שלי, שאני גאה בהם היום, כרו בסכות המחברות הקודמות שעשיתי. אז עד עכשיו האגדמה, בהכשהבני הולך לעבור תח לסלמה חברת עצמה, מה שכן אני מציע, זה הולך להיות קצת טכני, אז אפשר להקשיב, אבל יותר טוב עם מומאת, זה לקחת מחברת ריקה, או נאות, בתל אכון ולראשום את הרשב רקים, כי זה, אני ממש הולך לפרק אכנויה מחברת, אז לעשות את זה ייתי ביחד, אפילו לקחת מחברת ריקה, זה יעבוד הכי טוב. אם לא אז נאות, ואם אנחנו מתחילים. אז מה שאני להכלעשות, זה פשוט לעבור דווו דווו במחברת, ולספר איך היא יותר משוד רגד, ומה בעצם יש בה. אז בדף הראשון, כדעתי להצמי, הנכיות שימו של המחברת. הנכיות האלה נועדו רגע לפני שאני בכלל פרותח את המחברת, כלומר, אני העתידי, אחרי שהם המחברת כבר כתובה, המחברת זה סוג של נכתב להענייה העתידי, אז פעם הבאה שאני קרא אותה, או קרא אותה, או כל פעם שאני קרא אותה, לפני שאני קורא אותה, אני צריך לעבור על ההנכיות שימו של המחברת. ולמה זה חשוב, תבינו לפי הדברים שכתבתי שם. כתבתי שם ככה, בלי לאחץ, בלי שיפותיות, צעד, צעד, אתה חמודי. ובעצם הדברים האלה, כתבתי להצמיק, יש משהו במחברת של יכול לקטת ללכית, את הפותח, וזה לפתחומים, ויש המסימות, ויש המזה, זה קצת עובר ולמינג, זה כאילו, את חוזר לחיים, בעובד ביום יום פתאום נגיד ביום שישי פותח את המחברת, וזה מלכית. אני גם שמתי לב בעבר שלפעמים המחברת, אתצליבתי קווה, לא הייתי פותח אותה, קרא קלפתוך אותה, יקצת קווד לי, כאילו, הייתי רואה את כל הדברים שאני לא עושה וכן הלאה. אז בגלל זה, כתבתי את העבלי להחצדי שיפותיות, צעד, ואת תחומודי. אחרי זה, כתבתי ממש בוטו עמוד, משלומי, איך אתה מרגיש, איך הגוף, שזה רק קצת לשים לב להצמחה לא מחברת, רגע להכת, אני גש לזה. ואז כתבתי בצניות, לחיים יש תוכניות משלהם, כאילו, מהו בו, כאילו, כל המחברת הזו, אני מסכיר את צמיליות צענוע, לשמוך על אלוהים, שזה גם בסוף עם כל הקוות לזה, שאני רוצה ויש את תוכניות וכן הלאה, אני באמת מאמין שאני צריך להיות בחיים, מתוך הם מונה בעלוהים שהכל בסדר, שיש איש סרוסדר בהווולה מה זה. ולמה אתה באמוד הראשון, גם רוסבתי, תודה שמצאת, אז החשוב לי ממשפר טלפון שלי, זה כדי שאני מי שמצאת המחברת, אז זה שמורי חזיר להיות. זה מין כזה עמוד טכני, אבל הוא רגע דויג, לחניס אותי בתדר הנכון רגע לקריאה. ואז, אותי פני שמתחילה המחברת, יש דבל שני המודים במחברת, שנועדו רגע לבדה, שאני זוכר מה חשוב בחיים. ודבר הכי חשוב בחיים, זה הכאן והחשב, כלומר הרגע הזה. והמודים האלה נועדו, דווקא לשמש ככונטר על המחברת. ככל המחברת, קדימה, אישוג של, איך אני אגיד את זה? סוג של מחשבות להתיד, היא כולה קורט בזמן התיד. עכשיו, אני כבנדם נורא אוהב לחשוב בזמן התיד. אז דווקא בגלל שהמחברת כוכך בזמן התיד, השני המודים שאני אכשב, יגיד לכם הם דווקא מתעסכים בזמן הובה. בצד היימני כתוב, לקחת שלוש נשים אותו מוקות, אני אמש לא כך שלוש נשים אותו מוקות. ואז כתוב, החיים יפים, הכל בסדר, מותר להנות, והחשב טוב. דרך אגב את המענטר הזה שמעתי פעם את ניסי ממנה, אומר ולקחתי אותה, זה מנטרש איתובה הבנהי. החיים יפים, הכל בסדר, מותר לענות, עכשיו טוב. ובצעד עסמלי, כתוב משהו שנועד לקרקיה אותי, במקום היחיד, ואזמן היחיד שקיימים שזה הזמן קרגע. וזה משהו שאני מצאתי להצמין כדי רגע, על החזיר את הצמין עם מעולמה הזיות. יש שם שלא שאלות פשוטות, שאלה ראשונה איפה. ועד תובה היחידה שיש על איפה, שזה איפה אני, זה פה, כלומר אני פה. ואז אני רגע מסתכל מה זה הפוע הזה. השאלה השנייה זה מתי, ועד תובה היחידה שיש על מתי זה עכשיו. אז אני מרוע על אני עכשיו, לא מחר, לא מוכרתיים. ואני ממש מחזיר את המחשבות להעכשיו, כי המחשבות שלי בדרך כלל מלוח שבו, המחשבות שלי בדרך כלל בעתיד. ושלה השלישית היא איך ועד תובה לאח זה חי, לומר, עלו אני חי. ואז, אחרי שנמר את שמחי, אני עוברת כל החושים שלי, חמש תחושים ובכל חוש, אני מדווח להצמי שאני חי. זה משהו שלמטי מופר שאני, ואז אני מסתכל נגיד. אני שאלת עצמי מה אני רואה ואני מטר להצמי רגע את המער S-VV. מה אני שומע, אני מטר להצמי את ראשי הרקע. מה אני מריח, אני נסל להריח, מה שאני קצת את רע נזק השאלי, אבל אני מנסה. מה אני טועם, בחיניה לה בחיניה לה. ואחרי ששיתה כל הדברים האלה, אני אומר תודה לאל, עכשיו טוב, ואני שתגמר אומר שמה ישראל, ככה הבעלב. כל זה רק התחלה, זה שני המודים שהם כאילו סוג של להיכנס בתדר אנחנו נמחברת. ועכשיו אנחנו מגיעים לדע בל הראשוני של, לדע בל הראשון של המחברת, שבצד ימין יש את החזון של המחברת, בעצם יש פסקה שלמה, שיש סוג של החזון חיים שלי, בעצם קטבתי את החזון החיים שלי. מה אני רוצה, מה חשוב לי וכן הלאה וכן הלאה. פה יש לי זכו חידות שפעם, ההתקטבתי מה אני רוצה וכן הלאה מה חזון חיים שלו, והכתת בומסתי או לא בומסתי אבל היה מאוד שווותני. ההחשב החזון מתחיל בכל יום מחדש אין הסף אל וסקור, חיות חיים מלאה איתה אתה אתה אתה לא נמשיך לגע. כלומר אני מתחיל בשום משהו שאני קצת סניות, אני אומר, אני כל יום אין עשה מחדש. זה לא שאני הולך עכשיו להיות איזה, לא יודע, זה אלון מה אז כזה נזיר זהין משולווים ביחד לא. אני כל ימולך לנסות מה שנקרא טיפה יותר. ובפסקה הזו אני בעצם כתבתי התחזון החיים שלי ושאני קורא אותו עכשיו אני אומרו הלאה. אני גם שלא שאני מחשו נכתב שזה פעם האחרונה שהוא איתה את כן. אני חותם עליו, לא אומר לי שאני צריך לשנות משהו, נמרגישו מאוד שווותני. פעם החונה שתקנתי אותו לפני שלושנים זה אחד המשפטים יותר משמעותים, אני חושב עזבי איזה אהבה נראות סליות, להילדים שלי, בדוגומי שית וליות נוכח, ואיזה הרכים חשוב לי לכן איכותם, וזה בית אני רוצה שאלנו, וכן הלאה. וזה בנזוג הנראות סליות זה מין פסקה כן זה לא הרוח, אבל זה מין חזון כזה והוא משתה והוא אישי והוא מסתיים בטפקיד שלי בעולם, שאתה פקיד שאני לקחתי את זה כתבתי בגיל 20, להשפיע לטובה במצאות יצירתיות. זה התפקיד של איזה, אני מרגיש להזם התנה שלי בעולם הזה יצירתיות ואני רוצה להשפיע את הלטובה. ולפני שלושנים גם מספטי עוד שורה שמפרד אתיותר, מה זה להשפיע לטובה במצאות יצירתיות ולהזור לבני אדם אין הלימה והסקים לצמוח. שבאמצעות הייצירתיות היא בסוף אני מרגיש שהייצירתיות שמניע לצמיחה וצמיחה עסקית זה מקום שאני מרגיש בואו מאוד מאוד טוב. והזכתבתי להצמיד שלוש תערכים שלי היישים, שם ייצירתיות, צמיחה והשרה. ושלוש תערכים האלה אותם כתבתי לפני שלושנים וזה במחברת המקורית גם היה את הפסקה הזו, גם את המשפט שהוא התפקיד שלי וגם את תערכים שלי. עוסבתי מאוד משהו במחברת המותקנט שקוראים לו הזוות שלי. בעצם הבנתי שנצח להגדיר איזושהוג אדם אני. לא רק מהחזון שלי כי הבנתי שכדי להיצר שינוי בעצמך או לשאוף להשומש אותה צריך להגדיר מה הזוות שלך. אז כתבתי שני משפטים של הנה תידיבי של הזוות שלוש, משפטים ששבתנים שזו הזוות שלי בעיני עצמי כן. מצד עצמול כל זה באמוד אחד כן את הפסקת החזון את התפקיד שלי בעולם ואת הערכים שלי ואת הזה הוא תשאלי. כל זה נכנס במוד אחד ויש לי כתב גדול ומאוד מאוד לא קרי זה לא מאוד אורוך. בצד עצמול יש בעצם את הציעו שהוא ציעו חזון היא כזה שהוא ציעו של גלד כן זה ציעו שאני שרבטתי. אז בציר שיש פה קרגע זה מין ציעורים לב והיא מהנשיבצי הרתי את האנשים שחשובים לי והציעו הזה הוא נורא פשוט או ולא מבחינתי הסיכום של כל השקול הדבר הזה. עמוד הבא או עמוד חדש במחברתו לא היה פעם. הוא עמוד שמכולק לשני תורי אחד קוראים לו עושה אותי שמח מולו סליחה. קוטוב עוסי לי סבל ושני תורים אלא עומדים אחד מול השני ויש קום הנמילים שאלה צריך מה עוסי לי סבל. נגד עוסי ולזה חרדה די הגע בדידות דרגרים חדשות פוליטיקה המצב וקורטיות חרתה שפותיות זה עוסי לי סבל. מולו יש דברים שעוסים לי טוב עושים אותי שמח יצירתי שגרה מועילה משפחה ארמוניה תפקיד מועיל תחושתנו חכות תחושת הגעתי, פלור, להיות נכמד להצמי, החברים, הילדים ובעצם שני תורים האלה הם סוג של בחירה. לכת קראתי מוח דויג או המוח הסובל ואשני קראתי לא המוח היצירתי וכתבת שעקתוב למה לבמה תפחר. ורבה כל רגע אז קראתי את זה מי שני יכול לפחור בין המוח הזה למוח האו. גם ציירתי איזה מין גשר כזה מה המוח הדויג למוח היצירתי, הגשרו הקראת תודה נוכחות ושקת. כלומר הבנתי שימנים מצא בעמוח הדויג כדי לעבור למוח היצירתי אני צריך לעבור דרך הקראת תודה ונוכחות. אוקיי, כל אנחנו דבר מודי אגדם הכן, העמוד הבא קוראים לו דויאנטטינג זה עמוד חדש הוא לא היה במחברת המקורית, שובי אתם בכל תחום מהתחומים שיבו עוד מעט, מה הדבר היחד שאני צריך לעשות, ההיחד, ופה יש שני סוגים של דברים, יש דבר אחד שהוא חד פעמי, יש דבר אחד שהוא ארגל. בכל תחום התחומים שאו נתיבו בו המחברת, הם בריאות, נפשי, זוגיות, ילדעור, ילדע הרייה, לחברים, משפחת, איך הרנבו על זה. אבל בכל אחד אחרי שלכל אחד מהמסיתי יש שוב טיפול, אחרי זה אמרתי, אוקיי, מכל מה שכתבתי, מה ההיחד? הדבר היחד, אחת פעמי שניצח לעשות, ומה ההארגל? לצאו חניין ניקח בבריאות שזה קל, הדבר היחד פעמי שניצח לעשות, זה בדיקות סקר מקיפות. אוקיי, זה חזרתי ממך בערת לערד, דבר הראשון, אני עושה את הדבר הזה. ארגל לצאו חניין, ההארגל היחד, הכי חשוב, זה ללכת, כל ים לחדר קוש, יש עוד דברים בבריאות שכתבתי, אבל תמצאתתי בכל תחום בבריאות, בנופשי, בזוגיות דבר אחד. למה סיתי את זה, כי קראתי ספר, דוואנטינג, שאוונטי, שבסוף בכל דבר אחד שהוא שמונים אחוז מהדבר, שלפיים שהתהלוקח את זמן, עליהם, עליהם, עליהם, עליהם הסימות, אז הולה הם לא קורות, אבל שאתה אומר, אחד, אחד אחד, אז. הוא עשיקו שאי קרה יותר גדול. וזה דרך אגב, מסכנה שלי מהמחברת הקודמת, של לפני שלושנים, שאולי לקחתי לצמי יותר מידי. אחרי שכתבתי את כל הדברים, נורא כשנזאתי לזה לנוח, נגיד, סתם בבריאות או בנופשי, יש המון המון דברים שכתבתי. רק בפרספקטי וחזר תמישלתי את זה מיוקיי. מה אחי איזו זמחו? מה הדבר היחד עכשיו זה בחירה סופר קשה וגם סופר קריטית, כי היא כאילו עכשיו עד למחברת הבא, זה הדבר שאני הכי לא כאיך על עצמי. כי לא מיד מסמנים אותו, חושבים טוב טוב, רגע, זה איזו זיהיו יותר מחוק, זה אני עשה יותר זה. במוספט המגיע, אני אגיד אתם, אגיד בבריאות. מה יותר חשוב? לעשות כל עם ספורט או נגיד, לא יכול פחות סוכה או לעשות דיקדם כל שלושה חודשים, סתם אני ממשיקה. אבל בסוף טוב מרוק, נכון שיש הרבה דברים, אבל זה הכי חשוב. אם אני עשה את זה, גם יותר הדברים לצאוכי אני אני קרוא. אז בייקשו שספורט, אני באמת אימנתי ודחגה בספורט זה משהו שהמדתי בו יפה, מהזמר חברת הקודמת, שהוא יש לו שלחות על הרבה דברים, ועל המצבוח שלי ועל הזונה שכלומר, אני עשה אותו והוא מקפל בתוכו הרבה דברים אחרים. עכשיו זה לא רק בבריאות, כלומר, בעמודה זה של דוואנטטינג, יש לי בכל אחד מתחומי החיים, כולל בעבודה בגיטים, דבר אחד, שהוא הכי חשוב שהקרה בגיטים בחברה שלי. אחד פעמי, ואחד בשגרה, אז זה עוד עמוד, העמוד הבא הוא עמוד של סדריום, שזה סופר חשוב, זה גם שהיא דרוג לך בעבר את הקודמת. מה זה סדריום? פעם שייתי אוססטרטגיה, להצמת. נגד בגילה ה-20, אפילו שלושים. הייתי עיסם להצמי, זה מטרה נורא נורא גדולה. וכאילו, במרחות מקריב את חייל למה מהמטרה הזו. בסדר, נגיד, את הלת כופה, נגד בלא דבר העבודה, שכמתי תחבר הקודם את שלי ורציתי להגילה שעושו כשלסק וזה היה, ידע, שבכל היה בשירות היה דנחסה הפער. ואז כשגת, היא להפקרו כמה דברים עוד בנהלים שקורים שאתה מסיגיעה, ד אחד מהרמוד התרגלתי, אליו, זה לא באמת הרגשתי את התחושה, לא רחזמן הילהית, לא שלא הייתי מרוצה, וגם סמתי אליו ששילמתי מחירים. אם היית בגרות שלי, אני הבנתי שהדרך שלי, להזנת ההסטרטייגה שלי, היא לא לכדעה פקמיה, ידע נחסף ולגזור לאחרו, אלא קצת שני תגישה, כלומר, אמרתי, בוא נבנת היום האידילי בחיי, וממנו אני גזור את ההסטרטייגה, כי כל מה שיש לי את היום, אין לי יותר מטיום, אפרד לא מפתח לי את מחר. אז בוא ניצר לצמיקה מה שיותר ימים טובים עם אנשים שחשובים לי, ובאבדה שאני אוהב לעשות, ואז נבין מה המשמעות של זה. עכשיו, זה שפייגם ההסטרטייגה של ג'יטי עם המשן ירקר רגאום, מרקי. ברגע שייבנתי איך נראה יום בחיי היום, ממוצא אידילי, המשכטפטי סדריום של יום כזה. פתאום האיבנתי שאוקיי, אז יש לזה השפל כמותו לקוחות שאני מוכן שאנחנו ניקח וכמותו לקוחות שאני עבוד איתם באופן אישי, כלומר, ניקח פחות לקוחות, ונעשה את המעבודה יותר המוקה, ודרך אגב, המשמעות שזה גם נרים משמעותית את העלות, את המחיר שלנו, כי אם אתה עובד עם פחות, זה אומר שכל אחד צריך לשלם יותר. אז כל המודל ההיסקי שלא שאנחנו עובדים, נגזר מקמובן מהיצב והביקוש, אבל הוא נגזר גם איך נראה יום אידילי בחיי. ואם היא אני רוצה לעבוד, ואיך אני רוצה שהוא ירגי? לצורך, אני אעמדי, אם אני כפעם דבר על עבודה, אבל זה לא רק עבודה, כן? אז נורא חשוב לי שהוא יהיה יצירתי ונורא חשוב לי שהוא יהיה עם אנשים, שאני מעריך, שאני נענה ולא עומד גם, אז בגלל זה גם סוג החברות שאנחנו עובדים אתם, זה חברות שם באמת, לא רק שאם אנחנו נומדים אותם, הם אלמדות אותנו, בסדר? בכל הדברים האלה מתחילים מהיום הזה. ועוד דבר שיש ביום הזה, זה גם שייבנתי, שלום שאני איזה יד גדול, אני עשים לצמינגיד לא בתחום העבודה, אם זה לא יבוא לידי, ביטוי ביום ספציפי בחיי, אם זה לא כנסתי לשיגרה, זה פשוט לא יקרה, כלומר. אם נחזור הגעות פעם נדוגמה של הבריאות, כי זה דוגמה הכי קלה וגם הכי פחותי שיטוי מביחה, אז בגלל זה קהל דבר עליה. אז ביום האידיאליה, זה כתוב בבוקר, שאני נהי הולך, בסתיחה, ערב קודם, אני כבר מכין להצמית הבגדיים, כדי שאלי יותר קהל הלכת. ובבוקר, אני כותב הולך להתאמן באקנטרי, אוקיי? אז אם זה לא היה קורה ביום יום, אז המטרה גדולה על אית המוסגת, ובאצם, כל המטרות הגדולות, אתם תמזוכים שקודם שם מרתי על הוונטטינגדיברתי, על משהו חד פעמי ועל הרגל, הרגל צריך להיכנס לתוך היום, אוקיי? הוא צריך, הסדריום, צריך לדעת להכיל אותו. אם יש משהו שלמטים המחברת הקודמת, זה שהם היום מה לא יודע להכיל את המטרה, אז זה פשוט לא יקרה, בסדר? כלומר, לצוח איניין, אם יש לי מטרה בתחום הנפשי, אוקיי? והיום מהן שלי לא מאפשר אותה, או לא פיניתי למקום, ביום בסדריום שלי, האידיאלי, לא ראיתי איפה זה נכנס, היא גם לא תיכנס אחר כך, כלומר, זה לא משנה שזה כתוב. אם לא שיבטתי את זה, ביום האיפוטטי שלי, ואמרתי, הוא הלאה כן, זה יכול לקרות, אז זה לא יקירה, אני אכזור לארץ, אני אכזור לחיים המטים, בחיים המטים, לא יאפשרו לו זה לקרות. ולכן, הסדריום האידיאלי הוא. הוא. סופר חשוב. מה שכן? גם היום האידיאלי, וגם האמוד שאמרתי, הוא דאבל שני המודים לנושא של הסדריום, ואני חוזר לארץ, אני לא. אני לא אומר מה לא אותם באותו רגע. טוב. עכשיו, נעבור כבר לחלקים עצמם של המחברת, בסדר, החלקים עצמם בעצם הם תחומי החיים, המחברת בנומיה לפית חומי חיים, כשלקול תחום חיים, יש סוג של דאבל, שאו הדאבל שלו, הוא השני המודים, שאים מתפלים בתחומי החיים. אז אם אתם עכשיו רגע, מייצרים את ההשלח המחברת רכז, הם יכולים כל דאבל, לרשום ראש פרק, כל שני המודים ראשום בפינה האמנית, מה ראש הפרק? אז הרשפקים שיש לי במחברת, הם שני המודים על בריאות, אחרי זה, שני המודים על נפשי, אחרי זה לירון, כלומר, הזוגיות, אחרי זה המוד לאור, בין שלי, אחרי זה, סליחה לא המודאבל, הכל זה דאבל, כן, דאבל לזוגיות, דאבל לנפשי, דאבל לאור, דאבל להריאל, דאבל לחברים, אחרי זה משפחה, אחרי זה גיטים, החברה שלי, אחרי זה, אשראה, אחרי זה כסף, ואחרי זה ביטחון. שלוש את הדברים אחרי גיטים, שזה בעצם העבודה שלי, שם אשראה כסף וביטחון, הם דברים שלו, שונוספו, הם לא היהו פעם. אשראה, הנוסף, אפילו מושתם החברות אחורה, שאוונטי שחלק מהרחים שלי, אמרתי שאיך הדברים זה אשראה, אשראה זה כל מה שאני קוטה ואשראה זה הפוטקסט. זה בעצם כל הדברים שאני בעצם, הרגיש אני מוציא את אוכן החוצה. אז והרבה פעם זה לא נועד למטורות, ממשיות או הסקיות, נגיד הפוטקסט הזה, הוא מבחינתי הוא חי בו עלמות האשראה, כן, הוא לא שייך, לא לברירות, לא לנפשי, לא לזוגיות, לא לעבודה, פשוט חי בו על המשרא, כי כאני רגשתי שזה עולם ששוכשו לי ואני רוצה לתפח אותו לצד הדברים אחרים. עולם הקסף, עולם הביטחון, שניים נוספו לפני במחבר תאחרונה לפני שלושנים, זה היה על רק הפיכה משפטית, ועל זה שפה אוקול הממור שצחלוצי כספים, ומה היא ממדינה, וגם הביטחון, קרה לפני שכתבתי אותו לפני שווי בווקטובר, סיטיותו ביינור, על פיים, עשרים ושלוש, כלומר ביינו, הסיטית זה בווקטובר, כלוסר חודשים אחר כך זקרה. הסיבה שכתבתי ביטחון, כרגשתי בביתן, שאולך להיות רע. אז כאילו אני חשבתי שחיז בלה בכליקרם, שובר, אבל את התחושה היה משהו בעביר. אז עוסף תדאב ביטחון, כמה אתן היא חייב רגע, לייצר להרח, וזה פשוט לא יומן שעה, שעה חודשים אחר כך קרה מה שקרה. אוקיי. חשב בכל דאבל, מי ששמה את הפרק הקודם של המחברת, זה דרך חוזר על עצמו, אבל יש פה כמה שיד רוגים, מי שלא, אז בווקא שם. ביטד האמנים, באמוד האמנים, יש פיסקה שהיברחצי אמוד, שנועדה, לשכנה את עצמי, למה בריאות זה דבר חשוב לי. לדוגמה, לפני שלוש שנים, כתבתי אני בדיוק, על הכה וגבול בין בריא לכולה, בין סוכרתי לתקין, בין רזל השמין. דווקא בגלל זה הבחירה בידעי, הכוח אצלי. שינוי כתן צעד אחד ואני בריא, צעיר ורזה. אז עוב מה תראות הגדולות, צב ופעל עכשיו, כל יום הוא פחירה מחדש. אוקיי, אני רוצה להיות, אנרגטי פעיל חיוני ולראותו. זה רגע, פה כעשוב, כתבתי את זה בכל תחום אחר, גם בנפשי יש לי מין כזה פסקה ובאה זוגיות. זה מין משהו שרגע, מדבר על עצמי הוא נותן לי, מסכירי למה זה חשוב לי, ולמה אני, ומה, מה אני מנסה לעשות? לעשות, כתבתי כאילו לעצמי. גם עוסבתי, וזה, שידרוג, זה הזוות שלי, אתם את זה נזוכים שאמרתי שזהו את זה דבר חשוב, זה ספטתי במשפט אחד, ספורטי, שאוכל, וחי בריא. כלומר, להגיד על עצמי שאני ספורטי, כן? ואז, כתבתי, מדה, איך אני עידה שצלחתי, ואז כתבתי מדדים, אה, A1C, אחוז השומן, כל הסטרול, כל הדברים האלה זה מה, בדיקות סקר שיולי לפני זה, עכשיו היה לי הוא A1C גבוה, שזה לא היה סוכרתי, זה עד, זה עד, טרום, טרום, טרום סוקרתי, אז כתבתי את המדדים, אז כתבתי את העיד, ואז בצד סמול, זה אותו, אותו מבנה, פסקה שהיא פסקת חזון, שהיא הרגע, נועדה לשכנה, אותי להם, מה אני צריך, ללכת לכת דרכות שר בבוקר, ובערב או לא משנה מה, אה, מה אני מנסה להסיג, מה זהות שלי, איך אני עידה שצלחתי, זה בצד אחד, בצד השני, אה, דברים שהם אחד פעמים, ודברים שהם חוזרים על עצמם. בהקשר הזה, אני יכול, להשויץ ולהגיד שאני עושיתי את זה, כלומר, בשנים, בשלוש אני מאחרונות, עשיתי ספורט מדיום, שאני הייתה את התזונה שלי, תרחקתי מהתרום סקרוטיות לגמרי, אני לגמרי בטווחה, ניקל לזה, נרומה לי בטווחה, אברי, כל מה שכתבתי שם, אמדתי בו, וזה לא היה לי קל, אבל, וזה, אמדתי בו כי זה נכנסתי להרגל, זה נכנסתי לה, לבוקר, זה נכנסתי לה ערב, זה נכנסתי, להתרע ימים. אוקיי. כמו האנפשי, כמו הבריאות, כך עשיתי דאב אל גם לדברים אחרים, יש את הדאב אלה נפשי, שבו אני ממש כותב, מה זה אומר, מבחינתי להיות ממצב נפשי טוב, אני קצת קוטב על הדברים שאברתי בחיים בתור ילד ולמה התגברתי, ואיך התגברתי למצואה יפה ולמה דין גם היה לדות נשארו לקוונה משקיים. אני רשמתי להצמיע איזה סוג של אדם אני רוצה להיות, באיזה סוג של טדר, באיזה סוג של רגש, וסקטפטי להצמיע את זה. לא כתבתי פה איך אני יודע שצלחתי כי זה אין פה איזה מדדים כן. ואז בצד השניות, המקטבתי דברים שם אחד פעמים ודברים שם יומיומיים. לצרוך העניין, מדיטציה ארה פעמים בשבוע, כתבתי ואני עומד בזה. בעצם מצמתי את מדיטציה לקושר. ואז בעצם נאפך להם אין הרגל בוקר שאני הולך לקנטרי, אני עושה עם אונספורט, ואחרי זה אני עושה מדיטציה קצרה במחשום בדיישה והזרקה זהו לחבר הייתה. זה המשקלו חיברתי שני הדברים אלה, אז הנפשיב ואז זה קוראים פשוט בוקר. בסדרים של בוקר, הוא היה סימנבתי את זה וזה כאילו נכנסתי להפעילות שלי. אחרי זה יש את הדבל של הזוגיות, ואחרי זה אותו דבר יש את הדבל של אור ושל הריאל, מאחר בזלות דברים שקשורים רק אלה אלה אלה, אז אני פה אשמור על הפרטיות של כולם, אבל זה ממש אותו מבנה, ואחר כך יש את זה של המשפחה ואתה זה של החברים, ואז יש דבל של גיטים, ופה זה הסטרטג, כמו כל הסטרטג, כלומר למעלה יש פסקה שיש סטרטגיה של החברה, פה זה לא רק עליה, יש לנו צוות בטגיטים, אז אני כבר מדבר, אני כבר עבר אותי לדיבור ברבים, ומה החזון שלי לחברה, מה רכים של החברה, ואז יש בעצם את המטרות, מה אני מנסה להסיג מהמשכמו בבריאות, מה אנחנו רוצים לעשות. הפוקוס שלי בחברה הוא פחות בייעדים קספיים אלה יותר ביצירת ערך. אני למעתי מזמן, שאם אתה מתעסק בהצלחה של אחרים, וכי חושב, הצלחה שלהם יותר גדולה, אז הערך יחזו חזרה. אז בעצם היהדים שסמתי לחברה זה כיף צמיחה של השוקלל, שלה לקוחות שלנו, שמדום הערב החברות של מיליארדים ולכן אצלחה משתוקללת שלהם היא במיליארדים. ויש פה מספרים יחסית מפחידים, אבל סמתי את זה, כדי לעבור להגיד, אוקיי, אם אנחנו ניתן את הערך הזה וניצר לחברות האלה את הצמיחה הזו, אנחנו נהיהם, אנחנו נהיהם את צויינים, ומול זה בעצם אנחנו מודדים את הצמנו, אלמול הערך שיצרנו. חוץ מזה, יש גם דברים שהם צריכים לקרות ביומיום, שהם חלק מהנקרא לזה כבר התרבות הרגונית של החברה, ויש דברים שהם מתערה שהיא חד פעמית. אותו דבר יש בואו לעמוד השראה, שזה הכתיבה שלי, הפות כעס כל מה שקשו ללא לעמוד את התוכן. אחרי זה שאתה הכסב הביטחון זה לא דעה בלסיתי לכל אחד עמוד, זה קצת מצחיק, היא כאילו זה היה לפני, שבי בוקטוב אבל, אבל רשום שם, מה הם לשבוע, בטרי הביטית או גנראטור, זה כאילו, קצת מוזר ש. שרשם תלצמית זה לפני כל מה שקרה, בדרך אגב עשיתי את זה, כלומר, זה אגן הוא לארץ, ותיפלתי בהשם רשימה שלמה של כיויכול פרוטוקל ביטחון, וכל מה שקטוב שם בעצם עשיתי את זה. אחרי זה נוספו עוד המודים שהם סוג של שידרוג, דברים שאלה מעדתי ושמעתי בפודקסטים וכנסתי לפני מה. יש דאבל שקוראים לו הצל, שצל בעצם זה עמוד אחד, שטובה בו התראומה של החיים שלי, שבאמקרה שלי זה דברים שעברתי באלדות, בעקבות הגירושים של העורים שלי, שיוק גירושים לא פשוטים, ובעצם כתבתי מה בפסקה, כן לא בחצי עמוד, במילים, כן מה עברתי, ואז אחר כך כתבתי מה זה הפכותי להיות, כלומר מה הצל שלי. אז קצת אישי, אז אני לא יכול לכתוב את כל הצל שלי, אבל אחד נדורים שכתבתי, זה יכול לבד. בעצם יש איזה מין משהו שלמהתי בהיה, דוד ובאבדידות שלי שיש לי יכולת, תחושה שאני לא צריך אף אחד, שאני יכול לבד, עכשיו, היא נוצרה, כסוק שמנגנון שכח הרגשתי, אבל יפחה לסוק של חוסקה, אבל מה זה כתוב בצל, כי אני יודע שזה גם הצל שלי, אני יודע שזה גם דברים שם, שם, מהקבים אותי, שם בולמים אותי, נגד גם בגיטים, אני כאילו, לרבה פעמים לא מספיק נהיה זר בצב, ולא נהיה זר מספיק אפילו, בו זר את האישית שלי, כי אני כאילו לא, האינסטינט שלי הוא, אני יכול לבד, כן, לא לא תולי באף אחד, ועכשיו זה לא הגיוני, היא כן בשביל שזה יש לי צוויות, שזה יש ליוזר תישית, אבל אז המוד הזה של הצל לא רואה גם אם תסכורת להצמיר, רגע מה, אם מה אני צריך להתמודד, איזה עוד המודים יש פה, יש פה, המדאבל שהוא מתעסק בהפתחה שלי להצמיר מפעם, חיפשתי רשו, ההפתחה מפעם, והדאבל הזה הוא הדאבל על הבגבוק, שזה משהו ש. בגבוק שחבטי, שעיתי בקיטגים אל בתורי אלת בבית, שען שעורים שלו, או בגלל שעורים של התגרשו בעצם כבר תיותו בגינה, וכשהלפני שזווונות הבית, שמה קטאפסיחי? שכתבתי על הבגבוק הזה, וזה היה לפני שלושנים, וכתבתי להצמישם מין מחתב מעטי, דל המחתב הבגבוק לאלד שעיתי אז, ולא. וכתוב, גם שאני כאילו רוצה להוציא את הבגבוק, אבל למעשה לא יסמתי את זה, עד ממש לפנקה מחודשים ולפנקה מחודשים, הלכתי ורוצתי את הבגבוק, ונעשתי לבית העשן, חפרת לי שם, הפכתי להתקול הגינה, לדעירת שגרשם, ושלפתי את הבגבוק. וזהו, בזה בעצם, המחברת מששלים מסתיימת, כלומר, זה הרבה, ועוד לא נכנסתי עכשיו לדריל דיון של כל תחום, כן, רק מתתתי דוגומה. אז זה סיפור לעשות כזה מחברת, כן, זה לא דבר פשוט, אבל זה. אין לי מילים להגיד כמה. המחברת הזו, היא. עושה לי סדר, והיא סוג של מגדלור בחיים שלי, אני חושב ש. פעם לא הייתי כי אדם אסטרטגי, כן, לא הייתי בן אדם, אבל מהז ש. מיזגי להשרים בעצם פתאום, זה אזר לי, וזה קצת לצחיק שכאילו, מה שאני עושה היום, זה אסטרטגל החברות, שזה די דומה, כן? אין. זה. בסוף, אתה. אסטרטגל זה לדעת, לאנה, תרוצה להגיע, ואיך אתה הולך להגיע לשם, וזהו אין פה. אין פה יותר מידי. ברמה אישית, אני כאילו. בסיכם התמלתי, מצמיד על המחברת הזו. ואין יש עוד. עוד שני דברים שלמדתי מהמחברת, שהם חשובים, איך המחברת הזו, מקבל את כל יום, מין לא תוכנית שבועית. בכל מצאי שבת, הרמחברת קצת כבדה, המפכינת הנושאים שבה. אז. אתם זוכים שיש את "One Thing", את הדבר אחד שצריך לעשות, שם חשוב ברמת הרגלים, אוקיי. כל שבוע, במוצאי שבת, אני מתיישב וכותב לצמי תוכנית לשבוע הקרוב. והשבוע בנוי בדיוק מהמחברת, כלומר יש המתערכים שליבה התחלה, שלוש מילים, אז שבו זה, אמור ד אחד בגוגל דוקס, רשום בריאות, עם מונת שתי, עם מונת שלוש, עם מונר, במונת שתי, נפשים, נדיטציה אחד, נדיטציה שתי, נדיטציה, נדיטציה, נדיטציה, נדיטציה חמש. זוגי יות, דבר אחד, או דבר אחד, דריאל דבר אחד, כלומר, ואז בעצם, כל שבוע, אני כלוחוזר לזה, ומסמן לצמי ירוקו אדום, האם עשית הדבר ההיכד, שניצרך לעשות באותו שבוע שקשו לו על המטוחן הזה, אני בעצם, זה בעצם היסום של המחברת, זה בעצם הדרך שלי לבדה שהמשכתבתי עצמי באמת קורה. אז זה אשכרה, סוג של, טכניקה שלי לבדה, ייסום של המחברת. ויהוד מה, איך דבר הנוסף? אכן, בדבר הנוסף הוא, שבנתי, שאני צריך למצוא, זמן פעם בשבוע, לקרות המחברת, אבל לא לקרות הברמה מסימטית, עלה לקרות דווקא כזה יותר השרעתית, כי לקרות כל הפסקות שמספרות להילה מחשוב לי, נפשיב, ועשרה וכל הדברים האלה. ובחרתי טיימסלות של יום שישי בזה 20 דקות, שכאילו, אחרי שאני הולך בקרתרה בשלי, לצערה, אם מדרך יש לי כזה מסורת, שנושל בקרתרה בשלי, לשבת ורגל אל במחברת. כי אם אני רגע מתחבר לתחלה, יש גם משהו טיפה מפחיד במחברת, יש אמרה בהרבה, ואין התאח, יש אמרה בהרבה במחרות מסימט, אז תהייתה ביחסים טובים ברמה שבועית, זה נראה לי משהו שהוא חשוב, וזה גם איזשהו משהו שנוסף למחברת הזו. זהו, זה המחברת, זהו שהייתה האישית שלי להסתרות יגד החיים שלי, ואני מקווה שזה, וזה איתן לכם, שלי זה עושה מדהים. וגם לא תעשו אותה, תעשו את הגרסה שלכם, האצם הקיום של הדבר הזה, של משהו, לא משנה מה, יש הוא מצפן לחיים, זה סופר חשוב בעיניי. אז זו מתאנה ממיני אלכם, ואני הלכם ו. E até lá, bye!