סליחה זה לא מה שהזמנתי פרק 37 ממי, אתה אוהב אותי?!

‫אז ליחה, זה לא משה הזמן תהיה. ‫אז ככה קודם כל, אני. ‫-שלום למור. ‫הי, אני נסלפתוח את זה אחרת, ‫כי שחף פה את תוכרק עליי, ‫שאני שחית. ‫אז כל מה אני פותח את זה, ‫אנחנו בפרק שלושים ושבע של הפות קסטליחה, ‫זה לא משה הזמן תהיה, ‫אנחנו עם תל בשן. ‫תהלו מייסד בצפר למניגות ‫הודעתית ומפותח שיטתים, ‫פקט, אז אין להסיתי ‫התותו דבר בדיוק. ‫כך שבאמשפט הבא שלי, ‫זה תמיד ויחקראתה ‫לפרק היום. ‫מה מי? אתה אוהב אותי? ‫אז אחקראתה לפרק היום? -מה מי? ‫אתה אוהב אותי? ‫אנחנו נדאי, זה בסוף הפרק ‫עם אתה אוהב אותי או לא. ‫תהל, היה קר, ושחף אתנו פה מקליט. ‫לא יבנתי, התחלנו. -חלנו. ‫אז אנחנו בימי מלחמה. ‫-אנחנו מגניבות הזאת ‫של החוציות עם יפוקוס. -כן, ועוד אחרי שמונה בערב, ‫אז ככה. -כן. ‫אנחנו בימי מלחמה, ‫ואני קצת התלוננטי ‫לכל חברי הפות קסטרים, ‫כלל גם לקבודות פותל בשן. ‫שחזרתי להיות בקבישים, ‫ודאי, אני לא יכול להיות הראשמו הפות קסטים ‫על פוסט ראומה, ולגרורסט ראומה, ‫ואלו ריקשות השמה ודאי. ‫אני רוצה לקשיב לפות קסטים רגילים, ‫אז אני מאוד מאוד פנחה ‫אנחנו חוזרים למסלול ‫ובתח ובטח על ההבא. -כן. ‫ומהיאת יכול להגיד על ההבא, ‫חוד זה שאני, מה מי? ‫מה מי אתה, דויב אותי? ‫אי זה מלקוד, ‫נכון, זה שלה שאי אפשר אצאת. -אי אפשר אצאת, מי מן, כן? ‫תראי, בנוגע לחזרה לשגרה טוב, ‫כאילו אנחנו חוזרים לנורמה ‫אבל אף אחד לא נורמה עלי, ‫והסינו גם אנחנו שלושה ‫פרקים יהיו חדים על המצב, ‫גם התארחתי, גם הצלגי, ‫כתשובית וגם הצלדן הלגב, השבוע, ‫ואני זה הלאה מן אסתם בעיה מקרובים, ‫אבל אנחנו כן רוצים לחזור לנתיב ‫של לכם פרקים על החומרים הרגילים ‫במרחאות שלנו, ‫והיום אנחנו רוצים לדבר על ההבא, ‫פשוט זה כל כך בזוויות ‫ופתחלה רצית כל הפרק הזה, ‫אחוד לא דיברנו על ההבא, ‫כי בסוף, כשאני שואלת עצמי, ‫אלא מה אנשים מגיעים לתהליכים ‫של אחד הלכת, ותפתחות אישית ‫ולהסדנאות פה. ‫אז איך נגיד את זה בעדינות ‫זה לא בגלל שלא רשמות ‫הם לחוג מקרה מהאולי ריקוד על המוד, ‫וזה לא בגלל שלא עזור להמשורי הבית, ‫וזה לא בגלל שהאוכל כן ‫הוא גש או לא הוא גש בזמן, ‫זה לא כל הדברים האלה ‫שאנחנו כל כך עסוקים בהם יום יום, ‫זה בגדול קשור לעב"ה. ‫לא משנה מה אנחנו עושים פה בסדנאות, ‫בסוף אנחנו חוזרים ‫לעד האוכזית הזו. ‫ואני חושב שהתפיסה שלנו ‫את העבה היא לפעמים קצת שיטחית, ‫קצת רומנתית, ‫למרות שרוב הכבים של החיים שלנו, ‫נולדים איתו חסך של העבה, ‫והרוב השאיפות שלנו, ‫הרוחניות והריגשיות ‫כחות להתמלא רק בעינתן העבה. ‫ואדן כשאנחנו חושבים על העבה, ‫אז אנחנו מדברים בתמונות של עבוד, ‫ואני אוהב אותך וחיבוק ונישוק, ‫וזה נכון שאלה פרמטרים ‫הבסיסים של העבה, ‫אבל העבה היא דבר גם הרבה יותר מרוקב, ‫והיא מזון שיש לו הרבה מאוד תעמים, ‫ולפעמים אישו מקבל את המזון שלו ביתם, ‫הלא נכון ומרגיש דחוי, ‫והלא אוהב. ‫וכשבתי שולנו נתחיל לנתחית עסק ‫בשאלה הזאת היום. ‫הסת להבין העבה, ‫איך נמדדת מה השפעות של המאה שלחות, ‫הרגלים והתנאיות שיש לנו ‫באיך לקבל העבה וחלתת העבה, ‫ואנחנו רוצים להיות נעבים. ‫שלו זה מלא מלא נהיה. ‫הרוצים, וברקה זה גם נראה ‫לשצחה לשאול מה לשאלות. ‫אני נסק, זה מין בלון כזה גדול, ‫הם מלא מלא מלא זרמים בפנים, ‫זה לא איזשהו נושא פיצפון. ‫אני אגיד במקום החיבסיסים ‫שכל ילד שחש עצמו בגילים הריא. ‫הצירים מאוד שלו, ‫נגיד אחת שאתה 13.5. ‫נעב ללא תנאי שזה משפט, ‫כאילו, וואו, מה זה בכלל אומר? ‫אבל בואו נגיד שוב, ‫בתוח בעבליו ובתוח בזה שהוא נעב, ‫והוא מרגיש שעורים שלו היו, ‫שם בשבילו כשהוא הצריך אותם. ‫בשוראוי לעבא בלי קשר לפעולות שלו ‫ולהיסגים שלו ולהזר רגשות היו לא. ‫כל בין אדם שנעב ככה, ‫על פי הקותרת הזו של אלות נאי, ‫שעליה מנסתם לנסה להרחיב בהמשך. ‫הרובם כחולם צונחים להיות ‫בני אדם עוצמתים, שקטים. ‫מחוברים לעצמם, ‫עם פתיחות וביטחון מאוד מאוד גדול. ‫ומסובים בעולם קשר מסובלים ‫ביקר להישיין על עצמם, ‫ומערכות היחסים שלהם, ‫לא הם לא מרחות יחסים של ביטול, ‫אוניצול, או פגיעה, ‫אלא יש למערכות יחסים שבהם ‫הארך עצמי שלהם, ‫האבא עצמי שלהם, ברורה, ‫והם כאילו מגיעים לקשר כסירים יחסה. ‫תן, אני מצטרת לערוס לך ולקולם, ‫אני לא מכירה אנשים כאלה. ‫הוא אולי בגיל 1-2, אחת, ‫בואו נתרכז שם, ‫אז הכל נורח המוד והקקי גמדים, ‫ואז איזה יופי של תינוק ‫והבאמת אוהבים אותו לכל ללוטנאי, ‫אבל זה לא נמשך. ‫זה לא נמשך, כי מהר מאוד ‫היה לדח המוד הזה שלנו, ‫מתחיל לי פגש עם הציפיות שלנו. ‫ונגיד שהוא מתחיל להתנהג ‫התנהגות רגשית שמקשע עליי. ‫הוא ואני מפרשת ההתנהגות ‫של הכחוס סרונים, ‫הוא לא מסוגה לסתת חוסר ‫העונים שלי, כלי שרוי על דות. ‫אפילו בחי שלו בגיל תינוק ‫שכווות לא השיניים? ‫כן, הרי כל בחי מקבל על ידי, ‫כל הורי פרשנות אחרת. ‫במספיק שאני יש לי ‫אויינות כלפי הבחי הזה, ‫או כלפי הרגשות שהוא מביע, ‫כי זה קשור לעויינות ‫ולחוס האחות של החלט הרגשות ‫אלה בעצמי, ‫אנחנו מכירים את ההידעות הזה ‫של מהחתרסים ששלים, ‫הוא לא אמין ההשתקפות, ‫הוא חלטת של מהחתרסים ששלים עצמי. ‫והיה לדזה באופן לא מודה ‫מבין משהו, ‫הוא אומר, החלק הזה ‫שאני ארגה חשבתי, ‫המין עד הרגשי הזה, ‫לא מזכיע אותי בדבר ‫המאוד מהבסיסי הזה ‫שאני רוצה לקבל, ‫וזה קבלה והעווה. ‫והן לא הרבה אפשרויות, ‫אם הוא חפץ בעווה, ‫הוא צריך לקחת את החלק הזה, ‫להסיט אותו, להחביע אותו, ‫לעשימ אותו במרתב, ‫ולעציג חלק אחר ‫שכן הזכי אותו בעווה. ‫אז הנה, אין לנו ילד ‫שאין אייב ללוטנאי. ‫נכון, אבל יש לנו ילדים ‫שעל הרצף הזה, ‫תראי הרצף הוא, ‫או אין סופי, ‫יש ילדים שמחבים על האמסיגריות, ‫ומקים אותם, ‫ופגעים בימינית, ומיתה ללימבים. ‫וכשהוא אומר, אני רוצה ‫או שהוא לא ממושמה ‫הוא חותף סתירה, ‫ובכל פעם שהוא לא מקשיב לאבה ‫אולי אם האוני נש. ‫יש לנו את הקיצון הזה, ‫חגר כשנו, ‫הורים שפשוט לא מסוגלים ‫לתת את המרחב הרגשי לילדים שלהם. ‫מישהו שהוא דור שני, ‫מישהו שהוא הלום קריו, ‫מישהו שהוא נרגסיס, ‫היילד מסתכל, ‫והוא אומר, "אני מלדבר". ‫אז זאת אומרת, אני יכולה ‫לספק את כל הצרכים המפסיס, ‫התחניים בו נגיד ככה אוכל זה, ‫אבל לא הלות תרוכי עווה. ‫לא מגע, לא רגש, לא סיכות. ‫אני מייש לי הורא שאני כל פעם ‫שאני מביא לא קושי, ‫הוא בעצמו מתמותת. ‫ולמה אתה עושה לי את זה? ‫ולמה זה, וזה, וזה. ‫אז אני מבין של החלק הזה הרגשי ‫ולחלק השביר הזה. ‫אין מקום אצל האורים, ‫אז אני צריך להביא חלק אחר. ‫אז החלק האחר שכן יקנה לי למשל ‫עווה או כשרים העורים שלי, ‫יכוליות למשל שאני קועזון בפסון, ‫שאני קועזן המשדי רוצמה ‫שאני בכלל מחזיק את העורך שלי ולא לאפך. ‫אז אני בכלל שזה הקשה כזו פנימה ‫שכל מה שלא מתקבל אצל האורים שלי, ‫אין לא יכול לראות אולם, ‫לא יכול לקבל יחס ועווה, ‫ובאים שח, אותם רגשות שן להם מקום, ‫ואחכך למהור התנהגויות שן להם מקום. ‫נגיד שאני אומר, אני רוצה את זה, ‫ואז העורי אומר לי, ‫אבל תפסיק לחשוב רק על עצמכות, ‫אפסיק לא תגוייס. ‫אז אני גם מתחיל לשפות את עצמי ‫על הרצונות שלי ועל ההתנהגויות שלי. ‫אם אני מפשט את זה רגע, ‫אני רואה את המבט הזה. -לא, לא, סדר גם רואה. ‫אם אני מפשט את זה רגע, אז אם אני מבין ‫במשרים מהקיפים, ‫שיש לי חלק שעורים שלי לא מקבלים אותו, ‫כי הוא סוטר את הארכים, ‫או את האמונות שלהם, ‫או יכול לשלם להכי, ‫לא תקשים, לא משנה מה, ‫אני מבין בני לבין עצמי, ‫שחלק הזה לא רואה ולהבא, ‫וגם אני לא יכול לעוב את החלק הזה. -זה לא רק שאני לא אביא את הדבר הזה ‫לכדי ביטוי, ‫אין אני גם איך אסל עצמי ‫וקבור את זה, עמוק עמוק בפנים גם בתוכי. ‫תחשבי איזה כמו צנזור, ‫אם אני, מוצאים, ‫אני איתו נאית סעיר, ‫ואני מוצאים האמרים כל הזמן החוצה, ‫ואצן זו כל הזמן פוסל להיות. ‫אם אני אדם רוצה להיות איתו נאי, ‫אדם רוצה להיות ילד שבדבר הזה, ‫אז הפתרון היחידי, ‫הוא לעשות צנזור האצמית, ‫כלומר, אני בעצמי כבר מדקת החלקים האלה. -מדקב הוא להפלוקויה של עצמחה, ‫שבכלל זה קיים, בכלל. -כן, ולהנפלוך שם, ‫שאני דפוק, או רקוב הוא באתי. ‫כלומר, היח הסעורי החיצוני, ‫שקשור לעבה, מופנם גם למערכת החסים הפלימית שלנו. ‫אחר כך יש לנו רמות שונות של קבלה, ‫בואו נצא מהצדה פה גני, ‫האלים, הרומס, המבטל, עדיין יש לנו מרחות יחסים שבהם, אוקיי, אם אני מפגין חולשה, זה מקבל פחות קבוד. או אביבים אותי, אומרים שאני אוהבים אותי, אבל רק שאני ילת טוב. אם אני אביא ציוניים פחות טובים. אם אני אביא ציוניים טובים, אני ילת טוב, אני מקבל יחס. אם אני לא מפריע, אני מקבל יחס, אם אני עוזר לאח שלי, על חשבונים אומרים לי, אז כל הקבוד לך שלו חשבת על עצמך. אז מראה, החלק שחושב על עצמו לא ראו אולי, אבל. החלק שחושב על האחר האו אולי, אבל איפן תהיסטרטגי של ריצוי. שבו היה לי פה תלמיד בקיטה, שנחח בקונצרט של החוטור, שאתה הופעה שלה בצפר. והמנהל בצפר, בסוף אמר, מלא התשיעות שנתתם לנגנים על הבמה, אבל תראו את האלה, זה שהשקט כל הקונצרט ולא עצמי להתנו לו תשעות. נעכשיו יש חיילת שמי רוקי, אני זכיתי לתשעות, על זה שהייתי ילד שקט. נעכשיו את זה אוכב את החזק כל החיים, ותחלק הרואה שבו החלק שרוצה להפריע, החלק שבו את, הוא לא מוכן. אז מאבדה להיות אדם בוגר ונחבי לכלים שקט. בוגר, והוא כל הזמן ילת טוב. וזה לא משנה כמה רחות אינטימיות יש לו, או עדיין מרגיש לבד, כי יש חלק בפנימיות, חלק שרוצה ליברות יותר סוד, חלק שהוא פחות ילד טוב, שעשור לו לראות כאלה. אז זה לא משנה בין זה כשרינטימיות, יש לו כשרינטימיות רק עם החלקים המוערים שלו. החלקים הפעלים, אני אגיד, יום גאה קורה לזה אצל שלו, לא מקבל מקום בחוץ, ולכן לא משנה כמה אמר ככה שרועה להם מרגיש בו בודד. הוא לא מעז לערות את זה, כי הוא לא יקבל לעזר. לא שולו מעז לערות את זה עלבי וזה היה המצב. ובחלו מכיר שיש מוכל לקזה, הוא לא יודע לאוראיר אותו כבר, כלומר, כל כך הרבה שנים. הדבר הזה בחוץ. שבתי ריגה, מעניין הזה, עכשיו, כשאנחנו אומרים לעבא, אז מקום החיב סיסי, הוא החיבוק נישוק ואני אוהב אותך הזה. אבל גם זה פעם לא היה לגמרי ברור. פעם חשבו של הארים, של אגיד לילד, זה מדי פעם שאתה אוהב אותו. או מגע, זה הופך את הילד לתלוטי. נמפונה. ולמפונה. והיה נני, או מטפלת, או לנה, התיודעת מקורלנו עם אנשים שאנחנו כל מיליניים משותף את בקיבוצאים, שלא היה להם את ההיקשותה בתוכה הזאתי, החיבור העמוק הזה, שאתה מיד יש מי שיער זיק אותם. וגם היום מורים, אומרים טוב, תן לו לבקות קצת. יש הרבה דברים שכה, ום להשתנות פה, אבל בסוף, גם פה יש לנו להבין שגם זה טכנולוגי חדשה כלומר, עד לא מזמן, היו תפיסות, תלכי שני דורות אחורה, שיותר מדעי אהבה זה פעינוק, ויותר מדעי מגע, זה מייצר ילד חלוטי, ועם אתה רוצה להכין את הלד להורגע. להכאים לחשל אותו. כן, כי בעולם לא איך הביקו אותו, ולא יגיד אלוהה. אז אם אז שתקונן כבר לעולם, תפנימה הפתקשת, תפח אותו להיות קצת יותר קשוח. וזה ממש, אמור היה לקומם אותנו מאוד, כי זה לא כדי לחתב. אבל התיישרנו לפי זה, כי זה אני ראש הזה הגיעים. כן. אני חושב שאנחנו משלום זה המכיר מאוד מאוד גדול היום. אני חושב שיהיה להצריך להיות בטוח, שהוא כל הזמן מוגן וכל הזמן עתוף, ורק אז הוא יכול להרשות לעצמו, להגיד, אני אצל העולם, ועם השורה יקרה, יהיה לי לאן לחזור. בואו לבקרה לזה, היא קשרות בטוחה. כלומר, אני יודע שתמיד יש לי עם הבא זמינים לחבק אותי, ומקיוון שם תמיד זמינים, כי אני יכול להרצאת לרחוב, לחקור. אם יש בעיה, אני יודע שיש לי לאן לחזור, אני קבל שוב את הביטחון שלי, תמוד שדרה שלי, אני ארגי שנייו בטוח ואני שוב את זה החוצה. יש ניסויים מזה הזוים כאלה למחבר, יש ניסויים מפורסם עם הטאיל ועם המגב את עם קופים, שנתנו בבובט טאיל ממתחת כזו עם החלב לשים לקופים וחשבו שהקופי קשר לבובה שמאחילה אותו ולא לא בבית סמר תותים. והקופי הבופן קבוע עולך לאכול מבובט מתחת וחוזר לשון וליות מחובר לבובט סמר תותים. תמר את רוב היום מויה דווקא בבובט סמר תותים, פועל שאילו שיפקה לו שום דבר, רק מגרח. רק מגרח וחום, ועל חוב האזמות המחק ליד השנייה, וגילו שכשהבובות קרובות זו לזועה שהקופ המדומה, אז הוא בכלל נשאר על הידיים של המגב ותברק, מושית את הספטיים לינוק מה הטאיל. אז עברו כבר הדרך עם הדבר הזה. שב, לא על זה אני רוצה לדבר, לא על זה, ולא על זה. באופן כללי הייתי רוצה להגיד רגע להורים וחקר משם נתקדם, שיש להורם אל החות רבות. אבל אנחנו בתור מוסח שפוגשת הילדים כשם בוגרים ומקולקלים, בין 30-40-50, אנחנו יודעים להגיד שאחלק האדיר הארי של הכל כולים, יושב על התניות ואגבלות על אהבה. אני ראו לאבא ארק אם, אם אני עושה, אם אני מצליח, אם אני מרצה. מה שאת אומר שכמו שרמדתי בילדות על מה הוא אבימ אותי, אני לוקח את זה איתי עד הבגרות כמו כל דבר אחר. גם ליחס שלי כלפי עצמי, אם אני ראוי לעווה או לא רואה לעווה. כלומר, אם יש אלד שמכל פת בקרק על כמה הרבה עושה, היא יגדל מבוגר שלא יוכל הסתת עצמו כל היום, גם אם הוא עשה מיליארד ורים, ובלילא הולך אישון כועס שולו הספיקלום. ואת תודה של תל בשן מדבר. כי אין לו אישור להרגיש שלם אלה הם כן הוא עשה לגבול, ומפוע אני רוצה להרחיב את הרעיון של אהבה, של חיבוק ונישוק, והמרתי שאני אוהב אותך להפכות על המוצר הגיוטר מורוקיו. אז אנחנו נלכ רגע למודל שרבה מאוד אנשים מכירים, ולמרות שרבה מאוד אנשים מכירים נסים אותו על השוכן, ורקח נראה באוד נדבח. אז המודל שכולנו מכירים, זה זה רעיון או אולי הרבה מיתנו מכירים. זה איזו רעיון שהעבה מוצר שניצרח בספות שונות. שלימור יכולה לבוא ולהגיד אני צריך את העבה במגע. והמודל שחמדרנו עליו הוא חמש ספות לאבה. בוא נאם אנחנו זוכרים את זה ביחד נעשה את זה זרז, מגע מלות חיבה, מתנות, שירות וזמן איכות. זמן איכות, אז בואו ניקח נדגים על זה כל אחד. למשל יכולה להיות אישה וגבר, שביטוי העבה שאלה אם זה שכונים להימתנות. אם אני קנה לחמתנה, עת, תאימו שרת, ותחושי שתנאיבת. מתוך הרעיון הזה, תהי בטוחה שכשתית נילים אתנה, למנהי החוש נעב, אבל מאוד יכול להיות שספת העבה שלי, האופן בוא אני צורך העבה. בכלל הוא קשור למטנות, ואתם פחלו מדברות על איזה אולי בחנירה לידרך הכלה ולא רצינית לתת העבה. ויכולת שאני צורך העבה בכלל רק דרך מגע, וגם מגע מאוד ספציפי, אני צריך להרגיש שנשקותי או לתפותי, וזה המותן בעבה. ותגידי לי אלף מים ביום שעתו איבת אותי, נגיד במקרה שלי זה גם אמיתי, תגידי לי שעתו איבת אותי, זה פשוט לא מזיס לי, זה פשוט דבר מדהים. אני אומרת נכון כזה, אני ובני, הספת העבה שלי זה מילים, ספת העבה שלו זה מגע. אם הוא להגידי חמש פעמים ביום אני אוהב אותך מהמי, אז זה לא, והוא רק הגעה בזה לא, לא. ואני כל היום, מה מים מתוק, או אני אוהב תותחה כאילו זה לא, אז לא סלו את זה אם אני לא הגיעה ואחר בק, ונות שק. אז ככה גם לא יודעים הרבה מאוד קונפליקטים. נכון. אוקיי, למשל, אז לי הספת העבה שהיא מגעה, ובאופן מוזר ומעניין, ותחפנבינגמל, אם יש לי גם ספת, עבה שקורה בסרוויס, מה זה סרוויס, אני לא צריך שפנקוד, היא כל הזמן, אבל כשאני צריך לזרה, ואתה תבוא לעזור לי, נבחנתי זו אומר שאתה אוהב אותי. מה אתה עכשיו תקוע עם פנטשר? אם איין, אתה מתקשר עלי, אני עם פנטשר, היא יורזב את העבודה בעמצה ומגיעה אלכם, פרינטחה, זה אוהי כאילו. כן. וזה ברור לי שכל מי שאני אוהב, שממש יזדקק לי, ברגע שהוא יזדקק לי לימי יד יגיע, אבל עניין הוא ששפת עבה במקומות הרבה יותר מינורים. זאת אומרת, אם אני אגיד להעיום בערב מגיעים כמה תלמידים פה לעשות עבודה, אני צריך שאתה אזרילי בזה כאן נאכות זו אומרת לי, אני לא יודעת, אני צריכה לראות, אני מאוד מאוד עסוקה, אני שומעגת. מה זאת אומרת, אתה תומעת לשמור מהסוקה, ואז היא גם פורטת לי, את המסימות שקנירים נעומי מנה לעזור לי. אז אני שומעה התקשיב, יש הרבה אנשים בתור שמתי חשובים ממכה, שרבה דברים בעולם שיותר חשובה. אני לא יכולה להתחייב, אלא חה. כי לא יודעת אם אני ממוחנה על מסת תקשר. תוקר זה עובר לך ברוס כשאי בכלל לא. שזה לא באמת עובר לי ברוס, אבל אני ממש מתקווץ ברגע הזה. אני אומר לתגידי לי שאת לא יכולה או תגידי לי שאתי שתדלי. אני חייה עם זה בשלום, אבל על תגידי לי יש לי 5-20 בתור לפני, כי כשימי בבקשת משהו אני ישר זורק את הכול. ומבחינת הזולה לא ביטוי לב. לא מבחינת הזולה, אני אומר לה, אבל אני עזר, אני אומר לה, עזרתי לכם העבודה שלך, ואז התגידי, זה לא העבודה שלי, זה גם העבודה, זה גם הפרנסתה שלך מה שאני מביאה בהגטה. אנחנו בכלל לא הלוטו מישור, אוקיי? אז יש חשיבות מאוד מאוד דולה להבין מספטה אבא של האחרים וגם מספטה אבא שלך, כי עד שאני לא היה גיד למהיין, תקשיבי הצחרג על העבין, זה לא שאני צריך חזרה. התחלגיד לכם, חלגיד לי לא, אני צריך להדעת שאת מעוניין את לעזור לי. לא תמיד את יכולה, זה ברור לי, אבל אם את אומרת לי שאני אחרון ברשימה, אז זה כבר פעולה רגישית עבורי. עכשיו אנחנו הבלבול הרבה פעמים שאנחנו משוכנאים שצחליות הלימה. תלו, אני לא לך תחשב ברחבי העולם לחפש לי עוד בנזוג שספטה אבא שלו זה מילים כמוני. אבל זה לא מה שקורה בפועל. אני באים ספטה אבא של מגע ושרות, ומעיין באים ספטה אבא של מתנות ולהציג בפרסיה הייתה אבא שלנו. אוקיי. אז זה לא נפגש. אז למה שאני לא פשוט אליך לחפש מישהו עם אותם ספט כמובן? כי לא תועת אוהבת, עכשיו זה מוזר. התיכולה להתעב במישוב ולהוב אותו. אבל אחר כך שפורטים את מהחתי החסים, מה נחשב כפעולה שמביעה אבא? איך אני צריך את האבא? שמה אנחנו נופלים? אני תאנחנו דוגמקתנה. נגיד אנחנו נחזור מהיזה דיית ואין תגיד לי אני מזה רבע. מבחינת מהיין, אני צריך שעולה הזווקו. אני אגיד לתוב אז לי מה מושטחף מגיעים הבא הייתה. היא שומעת שאני לא אוהב אותה. מבחינתה ביטוי לאהבה, זה עכשיו לתחיל חפש. איזה סתקייה פתוחה הבשתיים בלה אלה כדי להזין את האישה. והעובדה שאני לא יוצא מגידרים איזור הנוחות שלי, כדי להמשת הצורך שלה. כלומר אצלה יציעה מאזור הנוחות, כדי לספק צורך שלה זה ביטוי באהבה. ואני מסוכה מהסליוטיינני. להגיד מה מושבו היה נולים הבא היית. אני אעשה משהו בבית, יותר פשוט יותר נוח. אבל בשבילה הלא פשוט לא נוח, זה אומר שאני אוהב אותה. תן לחוד דוגמה. פוניסמת החיים האישים שלי על זה דוגמאות מעניינות כי. ותכף נבין אחד ורימי לנולדים. תן לדבוני לך לאחד ורימי לנולדים. לא לא, אתה רוצה לתת לדוגמת. אתה תן לדוגמה לא לברוח. למה שאני אצל פולני? בסדר, בסוף המכבות שלי מנוריות. אני מביע את העבה שלי בתוך הבית. אני לא מעל לשעושים עכשיו סנות. ומפרסמים את זה בפייסבוק. ואישתי עובדתי איש את חייל ממצע. כן, כאלה ש. עכשיו עושים פוסט מעל של האישה. וזה. מה אני אסביל עדיין? טוב. אני אוהבת האישה שלי, אני חיית. אבל בעיניי זה פעולה. אני נסח את זה בנות לי מאוד לא נוכע, בפרסי הזה. בסדר, בחוזו את הציל פולני. ועצל מעיין להביע העבה בפרסיה והאולטימת. אוקיי? אז עכשיו יכול להיות חייל פוסטדנה. ואיתי כנס פתאום להגיד שלום. וקרא אותה, איקריזמטית כזו ותופסט. מקום, אז קורה מדברים איתו. כן, אני אעביר את המוקר. כן, אני אעבת טלוויזיה. ואז כל אחד שלום שלום שלום שלום. ואני מתוך העבה שלי עליה מפנל הייתמרחב. שתתנהג על המקום הזה. ולא מפנל. מה אני דחף עכשיו? בפרסיה. ואז היא כועסת עליי. אני בעתי, וזה לא יכול את הלוקום לתת להיני שיקה. אני אומר למה, הוא שנפרדו לפני שתיים. מה עכשיו לקום ולתת לך נשיקה? הצורך הזה, שאני הקום. והשרה אנשים מירו אותי, נותן להיני שיקה. ומביע את העבה בפרסיה. זה הדבר שגורם לה להרגיש נעבת. עכשיו זה ממש לא באזור הנוחות שלי. ובעיקר שזה סוטר, זה משהו שאני חושב שהוא עבה, שזה לפנות מירחב לבין אדם. כלומר, אצלי לעוב זה לפנות מירחב. אצלה לעוב זה לערוד בפרסיה. עכשיו זה מתנגש בסצן, אז הוא סצן האמיתי. תיברנו הזה אחר כך. אם את לי לא, אני רוצה. שתפגין את העבה של חשירות. ברגע שאני מבין שזוספה את העבה שלה, והעבה שלה יצאנו כבר ממתנות, מילים של העבה, המגה, שרות וזה. ברגע שלה, אנחנו אתכם להבין שספה ספציפית יותר לעבה שכל אחד מגדל אותה בתוך הפנימיות שלו. אנחנו יכולים להצרק שרים אחרים, עם האנשים שלנו ומה ילדים שלנו. המזע אומר שאני צריכה לדעת מהניא ואחרי זה גם מה בנזוג שלי? או בני הזוג שלי? ובעצם אבל לפעול לפי מה שהם רוצים. זה הולך לכל הכיוונים. אני גם דרך הדבר הזה אומר ככה עבודי וככה אני אוהב אותי. קודם כזו אבנה לגבי, מה מאפשר לי לעוב אותי? זה גם איך שאני רוצה שהוא עבודי, האחרים, וזה גם איך אני אוהב אחרים. זה עובד לכל הכיוונים. וגם אחד אוהב את הצמחה. בוודאים. -כמה מים עדים? עכשיו הסיפור לצאת מהשבלונה של האווה, של האווי דווי. זאת אומרת של חכיבוק נשיקה ואני אוהב אותך, ולהבין שפו מתחיל לעולם של עיוותים. אני צריכה לזה בר למישפט הזה. מה זה עולם של עיוותים? או. וזה החלק המניין של הסיכה. אנחנו אומרים אם האורים שלי כל הזמן היו חרדים לי זה בוודאי לא ביטוי של האווה. אם האורים שלי כל הזמן ביקרותי ושפטותי וזה חיס אותי זה בוודאי לא היה ביטוי של האווה. עכשיו אתה אומר את זה, בבקטור ילד. אם האורים שלי ייקותי זה בוודאי לא ביטוי של האווה. אם האורים שלי חנקותי זה בוודאי לא ביטוי של האווה. כי אנחנו רוצים לראות האווה, כי חופש, כמילים של האווה, כי חיבור, כי המגע. אבל פה צריך להסתכל הדברים רגעתי פאחרד וביני זה מודל מבלבל. תחשבי שתיינו כנולד ובטוכנה שלו השנחת האווודאי שאורים של האווהים אותו. זה זו מנקסיום הקזו. והכשהבו נקצין ממעורקים עליו יש בוחלק שאומרה, ככה האווהים. הם יורקים עליו, כי הם רוצים להרטיב אותי ולהרטיב אותי. הוא לא מסביר את זה לא, זה לא הולכת כדי כך. הוא אומר, איבנתי כשר של האווה, זה כשר של יריקות. האווה הבאה ביריקה. ואם חונקים אותי ולונטים למנשום, ככה נראה כשר, ככה נראה ככה הבאה. אם מבפרים אותי, ככה נראה את האווה, אז זאת בעיניים של הילד ככה נראה את האווה גם אם מבקרים אותי. מרביצים לי. למרות שאני עשונה את זה, רוצה שמיימותו, רוצה לבוא החמא הבית. עדיין יש איזה חיוות פנימי. שאומר, אבל זה כשר. זו האווה. זאת אומרת שאתה שואל בנדם בסדנה איך האווה אותך בתור ילד, הוא יגיד כל הזמן ביקור אותי. הוא לא יגיד. הוא לא יגיד שהאווה אותי, אנחנו נשאל אותו איך האווה אותך. הוא יגיד, כנו לי, מתנועוד הזה, אבל אז גם תישל איזה עוד יחס היה אליו. כל הזמן ביקור אותי. המוליקה אחת עלו יוצא מהבית. מאוד איך נראה כשר בין אבא לאימה. היא כל הזמן אמרה לו תפסיק להיכול שתיות את התקבלת כפלב. אוקיי, ראיתי פאטרד של האווה. מה היה יחס לאח שלי? כל הזמן צעקו עליו שאולו המשקיע. אני מתחיל לראות תבניות ביחס בין האורים, ביחס בין האורים אלא החיים שלי, ביחס של אורים שלי אלא. והתבניות האלה הופחות בסוף למין חבילה, שדרקה אני מבין כאשר. גם היא מנטויטיבית האופן הזה, הוא הפוך מכל מה שאנחנו מפנתזים על האווה, עם המגיבת עם הטאהיל. יגיד פה ילד בסדנה, אף פעם לא אמרו לי שהעבותי. אף פעם לא חיבקור אותי? אף פעם לא אמרו לי מילה טובה. מה לקהל אנחנו שומעים? אנחנו בעל 20-23. אנחנו שומעים, מה לקהל? אז לא הייתה לא האווה, והדאין המערכת הפנימית שלו, מצליחה לקשר, כל מיני דברים עם האווה והם קשר. דגה. למשל, ביקורת. לא אבור אותו, לא חיבקור אותו, לא אמרו לו, צועוב אולי אפילו לא היו, וכל הזמן הירו לו הארות. זה משהו קיבל, אז הוא חובה האווה, הוא פתח רצפטורים, לקלות האווה, דרך שיפותיות וביקורת. תכלת לי דוגמה, לאיזה בוגרו יכולה להתפתח? שאומד מול אמרה ויש לו רק ביקורת להגיד על איך שונירה. ומה הם בצוג? כשהבדזוג נכנסת לתמונה. אז אם ניקח את הדוגמה של הנראות נגיד, נגיד שאני קהיה לדלנו את אחר. דאפרקים הראשונים, זה לא באמת היה על בעצנגידי, היה עליי של כך אתה לא יוצא מהבאית וזה לא היה קשור לזה שאלי פופיק חסוף אלה פשוט אבא שלי יאמר לי לא, אגרבה אם לא מתאים אותו מחסים, אתה לא חצת ככה מהבאית או לא הולכים לקונסרטים סנדלים, בסדר זה מפעם זה המצבינות, יבריתי חוזר וייתי מהפסטסיסטים, כלומר שהצבאים יתיים הוא זור מר, שאני לא הרשאל עצמי לצאת מהבאית אם הצבאים לא מתאימים ואז אם בתזוג שלי תרצל עצת מהבאית בבגדים לא מתאימים או שהשמנה אז אני אגיד להתקשיב רגע זה לא, לא מחמילך ותיחס עליי, תגלימה, אתה כזאת לא מבקר אותי, אני אמרת רוצה שאני לא אגיד להתקשת ככה מהבאית אני אכפת לי, אני אוהב אותך, אז אני אומר לך, אל תקצי ככה מהבאית כעבה ואתה בעצם משחפה לבוא למות שאני לא אמר עומד בתזוג שלך? אני לא יודע להגיד לצמי, אף נמטי בקורת כעבה ולכן אני עושה קופי פייסטה על הלא אבל אם יש מישהו שהוא חשוב לי, אני מעיר לו שבזה גם עובד הפוך תראית ההזעיה, אם אני לא יסגור על הבגדים שלי ובטזוג שלך תגיד לך, אני אבטות חייך שלך ואני אבוא על הבנגלה ואני אגיד למה אין, תקשיב רגע, זה לא מסתדר, למטה נראה, החלמתר רוצה אני לא אזה לא שבאמת לגמרי ככה תחת איך זה בסדר אז אני יוצא רק, אני אמרת כאילו, בתי אלא היך נכון, אני בתי כדי שתגיד לי מה לא בסדר מה את מנפני הפתוטי? מה אתה חייך מה אתה רוצה? מה אני רוצה? אם איך פעט לכנימני, תאיר לי מה, מה אני צריך תכן? בשביל מה בתי אלא, אם הייתי יודע לבד לא הייתי בא כלומר, אי אומרת לי, אני מקבלת אותך ללוטנאי כמו שהיא הייתה רוצה שאני קבלת ללוטנאי אצלי זה בחייה, כלומר אותה פעולה, נמדת את סצליקנטינה אני אוהב אותה כך שאו איך גיליתי את הרגע הבסורדי הזה? שהיה איזה יום שבה תהליה, ואמרתי כמו תמיד את מה שאני אומר, לא יתמנתי כבר שבועיים בגלל הזה וזה אני מרגיש ששימנתי ואתה מיד אומרת לי אתה עדיין חתיך כי ככה רואווים ופעם יהיה מסתכלה עליו, אמרה אין חון באמת קצת את עצמי מחייך רגע מהחומן מפכנאי נתנה לך בקורת היא ההווה אותך נכון, נכון, והשאל הכריז הזה מבלחתי להתאמן כאילו כמה שאני מניע אומר לה שאני לא מספיק נראה בן שששרה ויומרת לי, אני אוהב תוכח כמו שאתה, ואין הסוף סופי, סוף סופי אוהבת אותי שבזועזיה על העבין שאני ככה מבין ההווה עכשיו זה הולך למקומות עוד הרבה יותר מוזרים מהדבר הזה כי אני אתן אחד זה בקיצון האחר יכול להיות בן אדם, איך אני אזגיר את זה כשאנחנו מקבלים ההווה בצורה מסויימת אנחנו מפתחים את הכולטנים כדי לקלות את ההווה הזו זה כמו שאם יש לנו לא דמישהו שגדל באנטרטיקה, זה שאתה קולטנים מאוד טובים לקלות את טיפה את השמי שזה או מישהו שגר בעולם עם העת מאוד אוכל אגנים שלא עושים את זה פעולה כזו שבסוף הם יודעים לנצל את האוכל הדסוף יש קולטנים שמתיימים לסיטואציה עכשיו תאריל עצמך שיש ילד שלא מקבלנו אגב החלל עכשיו החסחו הדיר נכון אוקיי, הוא מגיע לבגרות מגיע לבגרות ובת הזוג שלא רוצה לגעת בו והוא לא יכול לעשות את המגע כי אין לו הוא לא פיתח את הכולטנים שמסוגלים לקבל ההווה דרך המגע אני חשת דחייה כי הוא לא נותן להרק ממש עכשיו כשאני מצליח רגע לאה או מישהו שכי ילד היה בין יחיד או בתי חידה ההורים היוסוקים ואף אחד לא סיכה קיתו אז השפה שבה הוא יודע להתקיים זה לבד ולכן הרגעים היחידים של השקד ושל השמחה שלו זה לבד הוא לא יודע להיות ביחד אז חלקים התיקונים שלנו עמוקים זה להיות מסוגלים להבין שלא פיתחנו כלטנים כאלה ולתחיל לעשות תיקון כפולף חלרגה להגיד אני מתאמן בלפתח כלטנים של מגע אני מפתחה להתאמן בלפתח כלטנים של ביחד זה מגיע לדרגה כזו שאני יכולה להגיד אפילו שאני להתקולטנים האלה שלו הלאה הוא אוהב אותי למרות שזה לא ספת העבר שלי אני יכול. אם אני רמה מאוד מאוד מאוד גבוהה של הבנה אם אנחנו פמצרים דיאלוג שבו אני מתחילה אבין מה ספת העבר שלי ולמשל אני מתחילה אבין שאים השאלה אני אצלת את החיגת דוגמן לדמניונה לשאלה אבל היה לי פה אירוע מדהים לא מזמן בעלי מישהו וברמר לתשמע אני לא מבין למה אני לא דואג להצמי אני עובד כמו מטורף אני אוכל רעה אני לא מתאמנ, אני ישן מעט, אני כבר מרגיש לא בריא ואם זה עם שיח ככה לא דרך סיגמר ושבדקנו למה הוא משמער את זה גילינו שאים השאלו כל הזמן דאגה לו שמה יקרה עשון אם לא תתפל בהסמחה ככה וככה לזה ופה הבנו שאים היא ירגע בוא נראה אותך רגע הולכת על המקום הזה אם הוא כיני דאג לעצמו וכן יוכל כמו שצריך וכן היא שן כמו שצריך וכן יתאמנ מי דאג לו ומי הוא עבור מה הוא מבטל? מה לא יקרה? לא יקרה עשון ואם לא יקרה עשון ואם הוא לא ימוזנח, לא יהיה את הדאגה כלומר רגענו להבנה שהוא לא דואג לעצמו או ממשיך לפגוע בעצמו כדי להפשר להימא שלו להמשיך להיות מודגת כדי להמשיך ולשמר את הקשר שהוא מבין שאימו יהיה בריא הקשר זה בנו לבין אם השלו יגדה שאבל אנחנו רואים משהו מאוד מאוד מעניין במודל אם זה היה למדע אותי הסיגל סגל שעובדת איתנו פה בסדנוק היא ימרה ש מול ההילדים שלנו אנחנו בדרך כל מתקנים ומול בני הזוג שלנו אנחנו משחפלים אני תנדוגמה נגיד שהעורים שלי חנקו אותי לא נתנו לי לנשום וזה היה דבר רב העבורי אבל הפרמטר זה הסרגל הזה של חופ ושמולכנק קיים בפנימיות שלי אז מול ההילדים שלי אני תקן, אני איתן להם אביר אבל הוא מול בן זוג שלי אני אמשיך לחנוק אותו עכשיו באיזה אופן אני צורך אהבה על הציר הזה אנחנו יודעים להיות אוב הצד הזה אוב הצד הזה אז איך אני מול ההילדים ואיך אני מול בן זוג? מול ההילדים אני איתן להביר לא, אבל יצרוך אהבה לא, לא לצריך את זה אז איך אני צורך אהבה מה אופציות שלי? מול ההילדים, אם אתה נותן להביר אתה דיבר את האיתי קרגע עליך אתה נותן אהבה לבת הזוג ולהילדים שמולה בטזוק אדם משחפל מול ההילדים אתה. לא נותן לה לינשום כמו איזה כי אם הייתן אישום זה מרשן לא אוהב אותה אוקיי, וצריך רזיק אותה קצר אם שאני אוהב אני צריך רזיק קצר ואתה הילדים, אני לא רוצה להסות להם מה שעשו לי אז אני משחר שם המול ההילדים אני מסוגה לשחרר מול בן הזוג אני לא מסוגה לשחרר עכשיו איך אני רוצה שיוהבותי שלא מעניין את אני אהבה אחד מה קצבות האלה אני יכול להיות במצב שבו אני אגיד אם הוא לא שאול אותי להן אני הולכת אז לא אכפת לא מעני או שאני יכולה להיות שהיא מוכנק אותי לא אכפת לא מעניין אני יהיה אבל בהכד מה קצבות האלה וזה גם חשוב לראות את הדבר אז זה קצי אני נמצא מה נחשב בעיניי לעבא אז יש לי שאלה כשאתה מול בן זוג או בטזוג למשל מול מהיה אתם שני חם אנשים בוגרים וכן, אבל גם אם התפתחתם ועבר אתם סדנאות שבצפר המניגות תודעתית אז אתם גם יודעים לפתח איזה שהוא דיאלוג ולהגיד ככה אני צריכתי אבל זו ספטה אבא שלי אני יודע שספטה אבא שלך נשונה ואני גם נעשה לתת לך אבא בספטה אבא שלך את הדיאלוג הזה את המסוגל לעשות מול פרט שהוא בוגר כבוכה ועבר סדנאות כבוכה איזה דיאלוג אתה מקיימו לילדים שלך הם לא ביותר המתמודאות והתפתחות ובעצם אתם עובדה שאתה יודע יודע מה איך אתה צריך אהבה ואיך אתה נותן אהבה איך אתה עושה את זה מול לילדים מה, איך אני אומר להם לתת לי אהבה אשמד איך דיאלוג הזה משקיים? אם יש לך מול בת הזוג זה בסדר אתה יכול להבד את זה איך איך אני עושה את זה מול לילדים שלי? לא, מול לילדים אני לא חושב מול בין הזוג אני יכול לעשות דיאלוג מעובד כזה נכון אני לא חושב שמול לילדים אני יכול לעשות דיאלוג מעובד כזה אם אלה זה בין שלא שושש שהייתה פה השבוע אוקיי? מגיע על יפה גברת שהיא עיר המדימה ועבורים את פוצא שאתה לא יודעים שהיא להם ידאי פעם רוצה אתם מנהמי פלצת כי שימספר את על הדוגמה מטרצת מנהמי פלצת אז יומרת טוב, אני כובעתי אתם שעד שלו שאני עובדת ומי שלא שאני במאה החוזיתם, ואז הם באים ומפרים לי בשתיים וחצי, מה זה נמיד פרצצת עליהם? למה הם לא מסוגלים להתחשב בי? למה הם מפרים לי בזמן שלי ובכל הזמן הזה, זה זמן של עבודה שאני עובדת בעבועם, כי אני עובדת עכשיו להחיס אותכם השקלים כדי שיהיה ליים, ואז אני לגמרי יהיה שלהם, גם עכשיו הזמן הפרטי שלי הוא כדי לידוג להם, ואחר ככה אני אתעסק רק בהם באופן ישיר, בסדר? והיא על החצי שעזות היא מסוגנת להתפוצץ עליהם. תכה, העבודה מתחילה, היא בחוץ ספניים, אבל אנחנו אמרנו פה מיליארד פעם, שמח תרסים שיש לי מהעולם, נשתקבות מוחלטת שמח תרסים שיש לי עצמי ותחפנירי חסקה שאולי אבא. ואז אנחנו חודכים לראות, איפה יגדלה. יגדלה בבית שבוע, אם השאלה הייתה בביטול מוחלט של עצמה, כדי להיות אימה. היום האמרה, אני ותרתי על הלימודים, אבל עבודה ואני מהפעוצאתי בשלחם. ואני לק אני לא עושה. אני לא מאמרות אלה שעושות לק, אני פן לא עשיתי עשר שנים, הכל לא לך לכם. אני לא אם עלה כי אמרה עלה. אני לא עשיתי כלום לעצמי, תראי איפה. כלומר עבר מסר שהעבה היא בביטול מוחלט, זה ברור, אז עכשיו היא רוצה להיות אימה מדהימה. אז היא חייב בביטול מוחלט, היא לא עושה לק ולא עושה פן ואילו עושה חוגים, ולא מהם בזבז את על עצמה ולא כלום, אבל היא לקחה לעשות שאל העבוד ואופן פרטי, שזה מה שהיא לקחה לעצמה זה לעבוד וגם את זה הם נוגסים לה. כלומר היא עומדת, אם יש להדמה של מהדון המשיזה החיים, היא עומדת על הקצא הקצא של המצוק, לא מאפשרת לעצמה מילימטר של אביר, שגם את המילימטר זה שהיא לא מאפשרת לעצמה הם באים ונוגסים, הם מתפוצץ את עליהם. אבל כל זה ירשב על הרעיון שאני מאוד מאוד אוהבת את הילדים שלי, הכי חשוב לי זה להיות אימה וכדי להיות אימה אוהבת, אני חייבת להיות אימה מבותלת, כי אוהבה באים ביטול, עכשיו כשאם לא נותנים לתחצי שעה הזאת היא, בראש היא צורחת עליהם, אני מבטלת על כולים בשביל שלכם שאתם תיון העבים, הם לא יכולים לבטל לחצי שהעזר בשבילתת לכם. היא בעצם מצפה שהם יבטלו את עצמם כי ככה היא צורחת אוהב וגם ככה היא מפסה. המסחרו בביטול עצמי, וכמובן שהיא כועסת על בעלה, כי היא רוצה גם להיות נהבת ככה, היא רוצה שהוא יועב אותה ביקרוס, והוא אומר לה, תראה לי מה את רוצה, לא עת, אני לא אימא שלך, אני אוהב אותך ונשאר בחיים, אני לא נותנת מה שאין לי, אני נותן, עד איזה נקודה תזול, אני מאוד מאוד אוהב אותך, אבל היא מסתכלת, ויא לא ראו אותו גםור, היא לא ראו אותו מבותל ולכן היא לא חובה אוהבה. ועד שהיא לא תבין את המנגנון הזה, שהיא מצפה להיות נהבת על ידין של הדרך ביטול, ושיא אוהב אותם דרך ביטול, ושיא לא מרגישה שהיא מקבלת, כי מי שנותן לא נתן לבשפת האהבה שלה, התייבודד על המרות שימו הרכת, נהבת וכולי וכולי, אני כבר לא מדבר על זה, שהיא לא נותנת לצמא אביר. כן, אז הנה לחודו כמה עכשיו, הגלדים הם תוצאתי, אני לא מדבר איתם על איך מה הספת האהבה, אין כבר ישך פלו את הדבר הזה עלה. אנחנו מתכווים לקראת ציום הפרק, ובכל פרק אנחנו נותנים איזשהו תרגיל לבשוף. עכשיו נדאפ, זה נושא מאוד מאוד מרוקה ועבה, וכן ניצורך וכן נמקבל ובעצם להבחן, אבל אולי איזה תרגילון כתן שאנחנו יכולים להקיר את עצמנו קצת יותר בתחומה אוהבה. כן, אני חושב שאים נשבים דאפ, ורק נכתוב את המשפטים שהמרולנו באופן כבוע. בעל דות. -כן. ונשאל כמה שלות, איך אבא האבת אימה? או מה היה יחס בין אבא להימא? איך אימה אבא את אבא? במה זה בלדה ביטוי? איך העבורתי? איך העבור את האחים שלי? וחוץ מזה, מה זכה ליה חסטוב? מה זכה ליה חסשיפותי? איזה משפטים אמרו לי כל הזמן. ותתחילו לראות איזה מהדברים האלה משתחפלים החוץה? איך אני אוהב דרך הכלים האלה? שפתותי, האם אני שיפותי כלפחות? כן, אז העבורתי דרך שיפות ואני אוהב דרך שיפות. ותבינו ששאולי זה עיבות, שאולי זו לא הדרך לעוב. ושגם לה. אם אני עושה את זה גם עם פארטר, אני יכול רגע להתחיל להבין ששפת העווה שלנו, היא הפוכה לגמרי. זה מה שרציתי להציע על המתרגיל המתקדמים. לעשות את זה באמנה. -כן. ובאת הזוכר. -באת הזוכר. קובב ועבד זה אותה מילה. ואני אוהב לזה לא עובר לי דרך הכבע, עבד. אוקיי? זה לא עובר לי דרך כבע. ואני לא אוכל העבד. איזה אנחנו תרגיל, בתרגיל המתקדמים. -כן. בזוגות. ויש לנו הרבה עבדה אם אני לא קורא את לכמה מיד. גבוד, עוד דרך כמה גורם ללב שלי להתרחר. איזה מחבות שבאת הזוג שלי עושה, גם כשהוא לא מתכרן, גורם ללב שלי להתרחב. אוקיי? אני כשעבאית מסודר לקראתי? אני יש לי בית, כן? למרות שיכות שאף אחד בחלו הסייזה בשבילי. נכון, בוא, אני ממה לך עוזר הפעם ושבו. אבל אני חייתי זה כאילו תרח, חשבו עליי על המרחב שבו אני חי. כי אותי שיגו עם סדר וניקאיון. אז אתה יכול לקראת סוף הפרט להגיד לי מאמוש ונשמת את השני ארגי שנהבת, כי זו ספת העבא שאני ממש כפה עוש. כפה עוש, זה עוש. כמה שאני זוכר את מישאמה. נכון. ובאה רצפים, זה תמיד כפה למקור אימאיני. נכון, אז תודה רבה. כדיברתי בספט העבא שלי. כן. אני עולה לנקות לך את הבאית עכשיו. חד משפט העבא שחד משפט. תודה ותודה שחף. אוסליחה, אז לא מששיאז מנקי.