שיעור פרטי לכל תלמיד, בכיתה של 40 תלמידים: איך מגשימים את החלום?

שום עם חינוך, פות כהסטחינוכי. את ההרול החם שרופם הגיע למחלקה שלא בבטחולים ומודיע לחולים. היום, כולם חוקן. למחרת ומודיע, היום, כולם אינפוזיה. נשמע לכם הזוי, כנראה שלא בדיוק. זה ציטוט ממעמרו של פרופסור יורם הרפז, שמתגים כמה פרסונליזציה, ידבר כמעט מובן מעליו בתחומים כל כך רבים בחיים שלנו, אבל בחינוך איך נגיד עדיין לו. בחינוך המסורתי, מורן נכנס בכל יום לקיטה, בביתם נותן את אותו התיפול עלימודי לקמעט כולם. כל התלמידים המורים ללמוד את אותו הדבר, באותו הקצב, באותו הקיטה, ובו באותן הצורות. אז בואו נבין רגע, מה זה פרסונליזציה? ואיך היא בדיוק מתבטץ בתחומים השונים בחיים של כולם? בואו נמשיך רגע עם העניין של הרפורה. ברפורה, זה לא רק שהרופם את אם את התרופה מהמדע אפרות את טיפולים הקיימים לכל מטופל. מה שקורה היום בעולם, פשוט מטורף. למשל בתיפולים נגד סרטן, אחד התיפולים חדשנים ביותר וההילים ביותר הוא טיפול שבודק את הגנטיקה הישית והיחודית של החולה והתגנים הפעילים בגידול הסרטני. ואז לפי הנתונים האלה מציע טיפול ייחודי. כך ששני חולים, באותו גיל, באותו המצב, עם אותם חלה בדיוק, יכולים לקבל שני טיפולים שונים לגמרי. כדי להגיע לתיפול הטוב ביותר שמתאים משית לכל אחד. אבל זה לא רק רפורה. פרסונליזציה מתרחשת בכל כך הרבה תחומים. בצדונה למשל יש המון חברות שמציאות להתאים לכל אדם דיית הישית ופרסונלית לפי בדיקות דם ובדיקות נוספות. הבדיקות האלה יכולות לגלות למשל, סיפור המתי יאגב, שלמישהו אחד מנגו מעלת הסוכר הרבה יותר מהשרוגת שוקולת, או שגבינת סעובה הדיפה לו על גבינת שלושה אחוזים רזה. בשבוק וברשת תוכלו למצוא עד אין סוף דוגמורת. פייסבוק, סקייס קנר, אמה זון. בוא ניקח את אמה זון. לדוגמה באמה זון כבר מ-12 יוצרים עברו כל הכוח התריחודי המותאמלא. מה זה אומר? זה אומר שאמה זון, בוחנת כל דבר שלו כוחות של האוסים באתר. מה כנית, מלמה הסתכלת, אתמה לא כניתם בסוף, וגם דברים רבים של הכוחות עושים מחוץ לאטר. יוצרים שקלו לנקי של מידה ממוחשב, ומתימים כל דבר באתר ללכוח הספציפי כדי להגדיל את הסיכוי שלו לקניה. זה אומר שאני רע המוד אחד, כשאני נכנס לאמה זון, ממש עומן שלנו בבית ירו כנראה. אם שנינו נחפש את אותו הספר, אמה זון יודעת להגיד שאני עדיפ אותו בקריכה קשה. ולכן זה מה שעקבל. והאטה עדיפי אותו בקריכה רק היותר וזה מה שהתראי. למעשה, אפילו אם אמה זון תציע את אותו מוצר לשני אנשים, יוסיקוי טוב שהמחיר של אותו מוצר היא אקצת שונה. איך, כי המערכת שלהם, יודעת לחשב ולהגיד איזו סחום סביר שכל אחד מאיתנו, יהיה מוכן לשלם עליו. אז הבנו, שפרסונויזציה בעולם אומרת שיש שימוש במערכות טכנולוגיות שונות על מנת להתאים טיפולישי, ייחודי ומאיטבי לכל אדם. בצורה שתוכל לשמש המונה אנשים, שאלנו היום, פרסונליזציה בחינוך. את זה ממש תכף ננסל אברין. אנחנו שוממחינוך, ברקסר, פרסונליזציה בחינוך. קדימה מתחילים. שוממחינוך, עוד כאסטחינוך היא. כמה מילימשיות, הפריק הזה לא היה לנו פשוט להקלטה. האמת היא שזהו הפעם השנייה שאנחנו מתכנסים להקליט אותו. כפריקלתנו פעם אחת, ורחלתנו לגנוז הכל. התלבטנו לא מעט איך נכון להנגיש ולהביא את הפרסונליזציה אלכם, השומות והשומים. יש במערכת שלנו מורות ומורים, שעושים פרסונליזציה קוליום. אגב בעיקר בתחום אחינוך. תחשבו על זה רגע. שאנחנו רואים תלמיד שהורים שלו התגר שהוא, אנחנו נעשה אותו סיכי שית. זהו להדבר הפרסונלי ביותר לעשות. וזה נכון גם להרבה תחום עם שאנחנו מלמדים ולומדים. אבל עדיין יש לנו תחושה, שהחלום הזה, שאנחנו נלמד באופן באמת פרסונלי ולכל תלמיד נתאים תוכנית למדע אישית, וניתן לו משור וניצר סביבות למדע גמישב, שמותאים את אליו, אנחנו עדיין לו בדיוק שם. נפרק הזה, ננסה להביא את השאלה הגדולה הזאת. איך עושים פרסונליזציה בחינוך ולמידה, אלכם השומות והשומים. ובשביל זה, נערך כאן היום שתי מורות נפלות. את עני קורלנד, מורה למטמטיקה והעדות באמצע הוא דרמה, בצפר קשרת בירושלים, מורה כבר שפה ישושנה במערכת. ואת מנוחה פרבר, מורה למטמטיקה, כשלושה סורים במערכת החינוך, מלמדס בבצפר חיימפר בירושלים. הזמן הוא תניכן, כי שתי הנוסות דברים הדימים, שנוגים בכל מיני הופנים בקרונות הפרסונליזציה. ננסה להבין יחד איתן, מה זה פרסונליזציה? איך מערכת החינוך שלנו, הולכת ליראות באתיד? ואיך כבר היום, גם אם לא עד הסוף, אנחנו יכולים להתחיל להכניס את העתיד לתוך הקיטות. מנוחה ועני, שלום לכן, אנחנו מאוד שמחים שאתם, כי אני אתנו משלומכן. זה נארגמות, תודה. אני אשמח שטספרי קצת לשומות ולשומים על עצמך. אני ארבעים שנה בארץ, שבע ישר שנה מלמדת בצפר קשרת. אני את מצרפת. אני אתם יצרפת, נשום מישר, או את לשמורה. אסיתי כמה תפקידים, אנחנו צריכים למה, אנחנו צריכים להכות למשר דחינוך, ולעכשיו אני במצאת יתהיהות שלי, ואני אמרה בבצפר קשרת, ואני אוהבת כל רגע להיות בקיטה. אז זה כפה, זה כפה שמורה, מנוחת תוכלילס הפירל, צריכים להכניס שנתחיל. תמובן, אני אמה לשמונה על עדים. כמו שאמרתי, המורל המטמלטיקה, בעיקר למטמלטיקה, בעיקר בתיכון, משתדלת ללמד תלמדים בכל הרומות, ולא לי אותה כמורה של חזקים. אני יודע להגיד שערבי מורות ומורים רוצים למדרה כתח חזקים לא? אז אני לא רוצה לנמדה חזקים, ואני מבחת את מאמינה במגוון הזה, ואני חושבת שגם לתלמדים החלשים, הגיע את המורים אותו ואים ביותר, או אחרי נאלה. מאבירה, ישת על מויות למורים, לא מידת במחון בעיצמן, שתתפתי בפיטוח פרויקט מסימטיקה, פרויקט שלהר חמה הצוות, קצת מתסקת, זה יקראי גם בחודשנות בחינוך מתמטי. זהו זה בעיקר. שאתם שום אותם מילה הזאת פרסונליזציה, פרסונליזציה בחינוך. מה זה עושה לכם? עשקודם כל אני התחיל בזה שאני דבדתי לפרסונליזציה בחינוך, כשנרשמתי לדתתון. עד אז לא ידתי שיש דבר כזה, והתגללים עולם שבעיני זה האידיל שאליו אנחנו צריכים להגיע, להגיע לכל ילד באופן הכי קליני שאפשר וכמו שאתה הדיברת על דייניי וכולי, ולתפור לו, מי קטדגן, עד יודבת, חליפה שכל הזמן משתנה, מכיוון שהוא משתנה, הכל הזמן, והשעוית קדם על פי היכולות שלו, על פי הקצב שלו, על פי על סיגנונות למדע שלו, על פי כל הפרמטרים שהם אישים לו, אני יכולה להגיד שאני קצת קיצונית, מה שאני ידבדת לפני שנתיים, כל כולי מחובן לפרסוני לזציה בחינוך. תחרו הגדמילה על הדתתון השמות ולשומן? אוקיי, הדתתון זה תוכנית של מענכי, זה תחרות של מענכי, שקרגע הנושא של התחרות ולמידה מוטמטישית, מזמינה, אורים, מורים וילדים, להתחרות, להציע פיתרון, ללמידה מוטמטישית, ועדבה אני פלאו שמבחינתי זו הייתה פעם הראשונה, ששאלו את המורים, מה הם יכולים כדי לשנות את האוראה שלהם, וילדים איך אפשר לשפר את הלמידה שלהם, ומבחינתי זו הייתה באמת הפעם הראשונה ומאוד מאוד עוצמתי, כי באמת שמועותנו על המפה, כי בדרך כלל מה שקורה, זה שהיה שזה הקדימה היא שמגיעה, אומר לנו זיתוב, זה מה שבדיוק. ומבחינתי זו הייתה חוויה מאוד מעצימה, כי זו פעם הראשונה בעצם, ששאלו אותנו המורים, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את האוראה שלנו ולדייק אותה, וגם להתים אותה למה ה-21, כי איך שאנחנו מלמדים עד היום בערך, מאוד מתאימה למריח את החינוך של המפחת ההשייתית, לא מתאימה למה ה-21. מנוחה, תרסונליזציה, שמעתי את אני מדברת מה זה עושה לך. קודם כל שמרתי את הפתיח שלך, ו. -צצבנט, רואיתי אותך בעיניי. אני רוצה קצת להגן על כובדה של האוראה מסורתי את כל אתם כל. קדימה. כי זה לא ממש נכון שלכנו, נכנסים לקיטה ומצפים איכולה, מלימוד אותו דבר, מלימוד אותו דבר, באותו קצת באותה צורה. אנחנו מנסים להסביר בדרכים שונות, כי אנחנו מודאים לזה של שונות על מדיים שונים, אנחנו מציגים את הדברים, באמצעים שונים, אנחנו קשובים לשאלות של תונ מדיים שונים, ומתאים את התשובות שלנו, אז קודם כל הרבה כובד לברה המסורתי את איך שבנה לברתחת פרס. נגמ, אני תכבכל מילה אגב, סדר, אז בואי תולגידים מה התרושה לתאזה. בחלומה, אותו פי האידיאלי שלי, בתח שהייתי רוצה, או אולי נתחים מנקודם, מי מקום אחר. כשאני יושבת, אם תלמיד פרטי, קורה שמה שהוא שלא קורה, באקיטה. מצד שאני לא הייתי מבטר את פשום פנים, והופן על האינטרקציה שקורה את בקיטה על הסי החלימודי, בין אותם מדיים לבינה, לבין עצמם, ובין אי לבינה. שאלה אם אפשר לקחת את ההתרונות, איזה מה קורה בשראו פרטי, שאני יכולה להגיע לתאדמיד במחוז לשמוע בדיוק, ‫בפה ומדלת אם תצמי עליו ‫לחלוטין מבלילה ותרקו ‫היא תרנות של הסייחה קיטטיב ‫בכל זאת להגיע לכל תרמיד ‫את תרמיד באופן אישי ‫צריך של התאמפתך. ‫אם הייתי יכולה ללמד פרטי ‫כל תרמיד באופן מאוד פרסונל ‫היא ואלי את כל הזמן שבועולם. ‫לא הייתי עושה, זה קשר ‫בהתרונות כמלסייקיטטית וחוכמי, ‫אחרי שלב, ‫בין הרצון שלילי אינטרקציות ‫לסייח ומשהו פתטיש, ‫הוא חשוב בעבניי השליד, ‫חשוב בחינך וברתי, ‫תוכחשוב מכל מן הפרינות, ‫ויחד עם זה להגיע לכל אחד וכך ‫מבלילה הבדתו, ‫וכמו שאני אמרה להתאים ‫לסיגנון שלו, להקצב שלו, ‫להיכודות שלו, להקשיים שלו. ‫הבון דבר רגע קצת יותר להומק. ‫מה זה כל אלה מונח הזה ‫שתרסונליזציה? ‫זה אולי אני אמשיך עם רעיון ‫שאתה פתחת בו ‫בכשה לרפואה. ‫שאתה רוצה להתאים טיפור ‫דישים, הטיעים לכל חולה, ‫אתה קודם כל צריך להבחן ‫בדיוק מאה הוא, ‫מנטונים שלו, מהמחלה שלו. ‫רקחק, אחת היכול להתאים ‫בדיוק את הטיפור לנאות, ‫המטיעים בדיוק בשבילו. ‫אז מרכיבים המרכזים, ‫המכודם כל באמת היא קריאות, ‫אם כל תלמיד בשביל הוא, ‫נקודות החוזק שלו, הקשיים שלו. ‫תפקב אלמידה זה קורא היום. ‫לא אנחנו בוכנים תהילדים, ‫אנחנו אומרים להם ‫באפה הם תרו. ‫בסך כל זה די קורא, ‫במה הרכתחינוך היום, אני שואל. ‫זה קורא אבל זה קורא בעצם ‫קשתה בודק ילד, ‫התלו בודק אותו ביחס להצמו. ‫התבודק אותו תמיד ביחס לאחרים. ‫כלומר, קודם כל התעושים ‫הבחן אחד לכולם, גמריק הזה. ‫התן נותן זמן דומי לכולם. ‫והיא מוכרג, אז הוא חורג. ‫התה מושיב אותו ליד שולכן ‫והיושב על קיסי. ‫כלומר, אתה נותן סטנדרט אחד ‫לכולם ואת המשווה ביניהם. ‫אני חושבת שהפרסונליזציה ‫הרוצה להקיר את הילד, ‫ממש באופן הכי מדויק ששאפשר, ‫ממש בפנוכו. ‫את אומרת, ‫בזה סיגנון למדע הוא הכי מוצלח, ‫וככה אני אפחנ אותו. ‫האם הוא צריך לשוות על הקיסי ‫או לשקב על השתיח ‫או להיות על התקרה. ‫האם הוא צריך סביבה רואה שט, ‫גיליתי שיש יהיה שיש שקט, ‫הם לא יכולים ללמוד. ‫ולאומד זאת. ‫-אתה כמצלכים כשיש בלגן. ‫באדיוק ולאומד זאת, ‫היא לידים שהיא אם אתה לא סמליים ‫אוזניות, ‫הם לא יכולים ללמוד. ‫זאת אומרת, לבדוק, ‫האדיוסוף את כל הפרמטרים ‫שיכולים לעזור לילד להצליח. ‫-תומעי עד שם, ‫-שאנה. ‫סייחה, שאני קותא אותך, ‫אבל אנחנו לא מאפכנים את כל הפרמטרים ‫שאהילד איכה, ‫תוקמו לדומסי גנון על המדע. ‫-נכון, חדוי חלק. ‫אתה עושה משהו גנרי ‫לכבוצת ילדים שנולדו ביות השנה, ‫כאילו יש לי זה כשר למעשה, ‫וזה זה מה שקובע. ‫אז ילד נגיד בכתה אלף, ‫חייו לדעת לקרוא, ‫הדצמאר התחנוקה, ‫עםו לא יודע, אוכרג. ‫עם כל ההשלחות שיש על זה, ‫עם התחורג הזה תקווה חריג, ‫ולאומד זאת, עם התאוסי פרסונליזציה. ‫אז אתה יודע שיש ילד, ‫שיכול ללמוד לקרוא לפני אגן, ‫יש ילד שהוא ללמד, ‫בסוף כיתבת, ומה הבאים זה? ‫-מנוחה. ‫אני תקווה לתמן החלומה הבחנים. ‫אני רוצה להתקבל מה אנחנו עושים אחרי ‫שאנחנו מבחנים, ‫ולצורך מה אנחנו מבחנים. ‫והוא להיגם על נמתה, ‫אנחנו מבחנים. ‫כלומר, אם מבדה כעיד הזה ‫שאתה דיברת עליו, ‫כתה את מקדדה במבחנים של ידע. ‫כן, נדום. ‫אם הוא נעשה בסוף תליח, ‫למידה של יחידת ללמוד מסויימת, ‫אז אתה מקבל כאילו מבטלחו, ‫מה אתה מדרחש מכל היחידה הזאת, ‫שאולי מעדת אוקיי ואז מה. ‫אם אתה מבחינות אותו כדי עלי, ‫מדע, כדי להציב את עלי, ‫מדע של מחר, ‫אתה באים את הרחר את התעושה, ‫זה בזמן החר וממי להשפעה של זה, ‫אלא טיפול שאתה תניק מחר, ‫היה אחרת לגמרי. ‫תומט שאי פחון שלנו יותר שיפות מה שריפחון. ‫כן לגמרי זה בעצם העבדר ‫בנהרח המסקמת להרחמת סבית. ‫תגידי על זה מילה. ‫הרחמת סקמת היא הרחש של הלמידה, ‫הרחמת סבית היא הרחה לצרוכה למדע. ‫הרחמת סקמת באמת המטרה של איזו שיפות, ‫השמחה, ‫מימטים להן, מילומטים להן, ‫כמה נקודות תל מתקיבל. ‫הרחמת סבית המטרה של הלו, ‫חן יכולות עקשיים של תלמידים, ‫כדי לתת למורי הזה שום משוף ‫שהוא יכול לסותים זה משום אחר. ‫בקיטה להתאים את האורשת או לסבת האורשת, ‫ולתאים אותה המחר, ‫לתלמיד ספציפי, ‫לתלמידים בחיים. ‫מניסון של החבע עבודה עם תלמידים. ‫איך זה בלידה ביטוי? ‫תראה, אני מורא למטמטיקה בתיכון. ‫מבחנים הם פחות יותר, ‫פעם בחודש נגיד? ‫פעם בחודש שבבחן מתמטיקה. ‫הואה, מה קורה, בים אלפעם? ‫הוא נניח, לא חשום. ‫ואז תלמיד נבחן בדרך כלל ‫בסוף הפרק וענושה ונבחן, ‫נניח תלמיד מסוים, ‫כי בלחמישים במפחן כזה. ‫אז הוא מבין שהוא הלפנים בנושא הזה. ‫מחר וברקר, אמרו, ‫נכנס לקיטה ומתחיל לנתלמידת הנושא בה. ‫אז מה יוצא לתלמיד או לא מוראי ‫מזיישו יודע שהוא לא שאלת בנושא הקודם, ‫ומתאיו יחזור לתקן את זה? ‫אז דיברנו על לפרון, דיברנו על ההרחה, ‫מה עוד יש בפרסונליזציה? ‫צריך לבנות תוכנית מוטמטישית לכל ילד. ‫החוסים דבר כזה. ‫אני כך דוגמה של ילד ‫שממש ממש התקשה, ‫ואנחנו יחלתנו שיותר הוא לא ילמד ‫בסביבה שלנו, ‫הוא יהיה בספריה, אם המחשב, ‫אם תוכנית את הדת שאנחנו ‫כי באנו כך הכזכינו, ‫וככה הוא ילמד, כי ככה הוא אמר ‫שככה הוא לומד הכי טוב. ‫תנילי משהו ללמוד, ‫אני אלמד, אני אתרגל, ‫אתה קבלי כדי רחת הדת אפשר לקבל ‫את התוצאות, ‫והם לא אז אני אבוא ואני אשאל וכוו. -עבד? ‫עבד מצוין. ‫עבד מצוין לגבי הילד הזה ‫זה פשוט עבד מופלה. ‫אחשב, אנחנו לא ניסיינו לעשות, ‫מקוון שאבדנו, ‫משתה שחבות לא ניסיינו לעשות ‫תוכנית ל-56 הילדים. ‫אנחנו עשינו ל-5 שעשך, ‫וזה נכון שזה עבודה לא פשוטה. ‫כיצריך קודם כל האפרנותם, ‫ואז לבנות ובעצם כל שבועיים ‫לתת פרק זמן שהיה לצריך ‫ללמוד את זה. ‫ואז אחרי שבועיים עוד פעם לשבת ‫לגיד, אוקיי, בוא נראה, ‫ואז עוד פעם, ואז עוד פעם. ‫זאת עבודה שלידעתי, ‫כשהיה לנו כלי יותר טכנולוגי. ‫וזה מה שניסיינו לעשות ‫כשאנחנו, עינו בדת התון, ‫זה לבנות כלי טכנולוגי ‫שיהזור למורי לנהל את הדברים האלה. ‫שאני רוצה לספר שבצפר משולים ‫בעתלית מנהל בצפר ששמור אריק מנדל פעם. ‫עושה את זה, זאת אומרת, ‫אתה צלו למדה יקזות. ‫והוא עושה את זה בכלי טכנולוגי, ‫אבל עם הרבה משבי אינוש, ‫שאנחנו אצלנו בתוך בטספר ‫עוד לא הצלחנו. -מה עושה? ‫הוא עושה את הדבר בה. ‫לכל ילד יש מפה, ‫וזה המסה שלו לשנה. ‫בתוך המפה הזאת יש את כל הנושאים ‫על פי תוכנית מסרד הכינו. ‫זאת אומרת, הוא לא חורג בצפר ציבורי, ‫והוא דווקא בצפר ציבורי כדי ‫להוכיח שאפשר לעשות את זה, ‫הוא בלי יותר מדעים השביל. ‫וכל ילד יודייה, ‫מהווב, מהוווו, ‫מה החלומות שלו, מהוורות ‫של יוד שהוא יגדול. ‫עדברים שהוא אוהב, ‫עדברים שהוא לא אוהב, ‫המטמטיקה שהוא אוהב, ‫העברית שהוא לאהב. ‫כל הדברים הוא מקבל תמונה ‫רחבה ושלמה של הילד, ‫יחד עם ההורי, וכך היותסים ‫למסה. ‫והוא ויש לכל ילד מבוגר משמעותי. ‫לא חייב להיות המחנכת. ‫מבוגר משמעותי כמובן נעיש חינוך. ‫והבן אדם הזה מלווה את הילד ‫במשך כל השנה, ‫והתפקיד של האיש הזה, ‫זה לא ללמי את הילד. ‫זה לתת לו מסימות, ‫בסוף הפרק זמן של המסימה ‫לשבת עם הילד לירות, ‫הימוי שלי, כמובן, ‫עם לא אוזר שאלה הזור וכו'ל, ‫ואז לתת לו עוד מסימה. ‫הם עובדים המון עם פביל. ‫כלומר, אני עודד שזה עובד ‫במקומות אחרים. ‫זה ניתן, זה משווים טיפשונים, ‫אבל בעיקר בעיניי, ‫זה שינוי בתפיסה. ‫אם נגיד בעצם מה שאנחנו עושים ‫זה לקחת תלמידים, ‫להתאים להם תוכנית אישית ‫במצעות את זה תוכנה. ‫אז אנחנו לא מבטרים קצת ‫על המורא, ‫אפה המורא נישר פה. ‫המורא הוא מנתור, הוא הופך להיות מנתור, ‫הופך להיות מלבי שלמידה, ‫הוא מחוון בבדי, ‫הוא גם נמצא ותומך. ‫ואל תשכח שבצפר זה לא רק ‫כדי ללמוד מנתמטיקה, ‫יש לנו את כל התפקיד של מוסר ארחים, שחיים משותפים, איך ללמד ליחיות אחד עם השני וכולי שאני רואה בזה, הטפקידה החשוב. -לגע, וכל מוראים מכנך. בבדה. -מנוחה, מסכימה? -מאבר באיזשהי ידע, אני מצא שם בשביל באמת לעבנות ידע, זה צריך לקרות דרך סייח. והסייח הזה צריך לקרות פוקיטה. הוא מתווה במוחד כחול של הילדים את תהגדולים, אני אני סייני בבצפה וסודי של אבנים מדברת, אבל בבצפה התיכון, במתיומטיק, כאשר בצפה התיכון, אני מתמקדת ותחום שדי. אנחנו ידלו איך אפשר לתאום, עבודת המתייקאי בכיתה לשעיר השרות, לבחון מקורי טעם. לפסול תעשרות שמתבררות כאילו נכונות, לנסות לא חוחת השרות של נכונות, לבנות את הידה ביחד כאילו בעקבות, איך שהם אתם מתיקאים הגיעו אולב, לסוד את כל זה, כל תלמיד לבד מול המחשב ובספרייה. אני לא ראיך זה חוליקות, אני מאוד מאמינה בזה שהתפתחות קוגניטיבית הזאת, מתבצעת ואין צווציח, ולכן אני לא מבטרת על התפקיד שלי כמורה שהם הנכאי את הדיון, אני פלאזי. אבל קורא לא משהו לתפקיד של המורא. הוא לא בפרסונוליזציה בבדדלי. זה תלוי להזכה לקשל האוהה, אתה רוצה להשתמש בעקרונות של הפרסונוליזציה. למשל, אם אני לא ככה תתורה את המתמטיקה שלי, אז אני רוצה לשמר את האוהה בקיתה, כמו שאמרתי לך כבר קודם, אני חושבת שבתו חורא הרגילה יש מרכיבים ותמי משית כל הזמן, אם המורא לא קשוב לכל תלמיד באופן אישי הזאת בעיה, אז בעורה בקיתה אני רוצה לשמר את התפקיד המורא הרגיל כמו שאני רואה אותו. לעומת זאת, אני כן במתמטיקה יש המון תרגולישי של התלמיד. התלמיד צריך להמול בתרגל ותחום הזה, אני חושבת ששם באמת, את תלמידים נתקשים, שם את תלמידים נתקשים, שם התגליהיו דל בקצב על המדע ונתלמידים שונים. ושם אני חושבת ששמון מקום למגוון ולאת המאישית לפרסונליזציה. בקשר של התכנולוגיה היהוד שאני אסכירה, אז אני אישות תפקר רגע למזם במסגרת תחרות הפייט שלנג, שזה באמת תחרות של קרנטה ומותת בגלל 8000, על פרסונליזציה בחינוך מתמטי, מתאים קבוצו אותי גישהו, הצעות לפיתרונות לאחמכניסים פרסונליזציה בחינוך מתמטי בקיתה היו דחום ישרידות, ומתוך מתאים צבטים בסופה של דבר הלאו שלב הגמר 8000, ואני שאיך את להכד מהם, אנחנו דן בתחרות, כן, אנחנו דן בתחרות, ואנחנו בשמת הליבודים, אז אנחנו. כל כל צבט מתמייה את הפיתרון שלו וששקיטו עוד שונות בארץ, ובפיתרון שלנו באמת יש לי לוב של המוקיבה אנושי, והמוקיבה טכנולוגי. זה מעניין, אני צריך לך, כי אני תמיד כל כפעם שמדובים את ילטכנולוגיה, על פרסונליזציה, על עוד מלא מושגים מגניבים שמסתמים ביה, אני כאילו מרגיש הולכים ואתר עליי, שעוד 20 שנה, אני אשל מה המורים באמת צריכים, ואני לא בתוך שכל הדברים והתחונות שיש לנו היום, בדיוק יצטחו להישאר ככה. מה אתם חושבות? בפיתרון שלנו למשל בתחרות, תפקיד המורי לא ממש משתנה, אנחנו מנסים לא להתיים את הורה של המורי, להפיתרון שאנחנו תופר, הוא הצלינו, אלה להתיים את הפיתרון שלנו, לסבנון ההורה של המורי. גם ז'סו, כשל פרסונליזציה רק, לשלום מופנית לתלמיד אלה למורי. ממהילה בפיתרון כזה, התפקיד של המורי נשאר, התפקיד של המורי, הפיתרון התכנולוגי שלנו בעצם נותן לו את המחיישית שהמורי היה רוצה לתת כמו שהזכרתי קודם לכל תלמיד, אבל הוא לא באמת יכול כל הזמן להגיע לכל תלמיד. אז התכנולוגי המפשרת לנו באמת להבחן פרופיל 6 של תלמיד מאוד, הוא אומר למשם ארטקודם על אימזון, אני אכ פרופיל 6 של כל תלמיד, מה הוא יודע, מה הוא לא יודע, מה הוא התקשה, מה הוא אסתדר ולתאים לו משאב בעורה שיהזרו לו. יש תלמיד שם הרכת מזהה שחיקה לו ללמוד בזרציותון, כמו שאני אסקירת את תלמיד שאת נוח לו ללמוד בחוץ בספרייה לבד, יש תלמיד שסיותון יזרו, יש תלמיד שם הצגת הזו, יש תלמיד שצרח ללמוד בחברות, או עם אוזרורה, יש תלמיד שחייב את המורה שהיא דבר איתו וייסבילו, יש תלמיד שם ממש אסמח בעצמו להעלות איזה וידיוטיפשי, יזור לחברים שלו, ומזכת לקמה אסק. הכו דיברנו קודם הרבה על המורה ועכשיו ארט לדבר קצת על התלמיד בואו נתקבע לזה רגע. התלמיד, כשמדברים על תפיסת אוראה פרסונלית, הוא נלבר ביותר חיות, מה קורה עם התלמיד קצת נוכוח שבללמוד כל כך, או שאינו מוטיבציה, איך זה עובד. אז כאן בדיוק התפקיד של המורה של המנטוח, בעצם אנחנו כדי ללבות אותו, כי המטרה שלנו בסופו של דבר, זה שהוא עלמד. אחד הדברים שאני חושבת שכדי שנעשה זה גם בתחומים מסוימים לתת לו לפחור מלילמוד, ואז מתוך העניין הזו עלמד בצורה הרבה יותר טובה. אני חייבת לומר אבל שאנחנו עשינו פיילות של פרסונליזציה ונדהמנו להבין שבקיטד דלד והי, אנחנו כולכך אילפנו את תלמידים, זה שהם היו לגמרי עבודים, שאמרנו להם, אוקיי, יש לכם פה, כל מיני אפשרויות ללמוד על החוזים. תלחו מי מקום למקום כדי למצוא את הדרך שהתם לומדים הכי טוב, הם היו עבודים, כל רגע המורה, ועל מה היו ממדה, המורה, הם סקוקים לנו, אפילו ברמה של, האם צריך למתוח כיו מתחת לקותרת? כלומר, כדי להגיע גם לפרסונליזציה לא רק צריך לעשות עבודה, אצל אמורים, צריך ללמד ספח הדשה לגמרי לתלמידים והם לא שם בכלל לפחות בהחוויה שלנו. שלי. מה זה הספה הזאת? הספה הזאת זה בעצם על עמידה היא שלך, אתה מקבל אחריות על עמידה שלך, מהחשב אני רק מלווה אותך. לא מעבר לזה, זאת אומרת, עד היום לדעתי את עלמידים חוזבים של עמידה היא שלנו, כי אנחנו מחייבים אותם, אנחנו בוטקים אותם, אנחנו בוטקים את השיעור רבה עד וכולי. מי רגע זה זה שלך? אתה מנהל את עלמידה, אתה אחרי, אתה אחרי למות בזמנים, אתה אחרי אם יש לך כושי לבוא ולהגיד, אתה אחריות וברט, מי מעני אלך? וכך צריך להיות. הגיע הזמן. אז שוב, אנחנו רואים את ההבדה, קצת בין ההיסודי לתיכון. תסמירי. בתיכון, ברירת המחדד, אני לא מדבר את הלכריגים. ברירת המחדד היא שאתה מדהים שיש להם בגרות ושלם יד, והם רוצים להגיע אליו, והם רוצים להצליח עם לא כל כאן לא יודע בדרך. כלומר, הם כן באים ללמוד בסופו של דבר. הם רוצים להצליח. וזה מביא אותנו לי קרון אחר של הפרסונליזציה בחינוך, שזה אופן שבועת הנותנת המשוב לתלמיד. אם אותנו תנת המשוב לתלמיד וצורה שאליציון, זה לא חשובים עם מספרי או מילולי, הוא שיפוטי, מטרותו רק להביד, לא כמה כשווה, אז היא באתה אותו. הבא רגע שאתה מדהי כלי, שכל ההבחון הזה, עד בשבילה הזור לו, התשם בשבילה קדמת על המדע שלו, תשם בשבילה הזור לו להצליח, אז הוא התחלג גם רי. ולכן האופן שבועת הנותינו משוב קויתי. תסבירי. אם אתה תתמקד, אתה גיד לו, במקום להגיד לו שמונים או שבעים, שישים, אתה תבו את הגידות, ישמע בתחום הזה, במשפט הסינוס, אני אדר, במשפט הסינוס, אני אדר, במשפט הקוסינוס, היא תקשתה, ומיד תיקחת המשוב הזה שוב, תכנית על המדע, יש לי את התגיד לו, אז בוא מחר אנחנו עובדים, על המשפט הקוסינוס, אז הוא מבין שאתה איתו, אתם לא בשנץ לדעים של המתרה, שאתם שני חיים בעיחד, לא תרמתתרה. הצלוות אלטציונים. אני לא אמרתי לו את אלטציונים. זאת אומרת, יכול להיות שצריך, אבל אני לא רואה את זה רעה לי, את זה שציונים, אוהבים איזשהו יעד, להסגע, שהוא מדורבין, והוא נותן מוטיבציה, לא כל כך אומר אתם, בתאותו לציונים. השמתי שאת אומרת, אפשר עם הציונים, לתת גם משוב, מקדם למדע, שהוא מאוד ממוקד, והוא משתמש בהרחם, מעצבת שדיבר אותה להקודם, שם התי טוב. כן, אני חושב, את תלמיד יכול להבין, מטאי, המיבחן, הוא בשול ציון, בכל זאת, ושתיעודה, ושגים. בכל זאת צריך להלכתים עם על המפחנום, אתם מתי קוולגית, כי בלתי מה, והיא מתי הגיעה, הוא תקדלת שם חדש. תוך כדי התליך, יש כל מיני מסימות שהמטרה שלה מייה רחה, לא שיפוטית. יפה. טוב, מה אני אגיד, הכי המסיחה, הדחשב נשמעת מדים, באמת, אני חושב על הכיתות המקדמות של. שציבה בצפר, אני אומר באמת, מתאים עם תוכנית לימודית אישית לכל ילד. המשן אישול זה האם זה באמת ראה לי? יש סיכוי באמת היום לעשות חינוך פרסונלי. אני אמא, מנה שכן. אני באמת מאמן, שכן, אני שוב אני דיברתי על הדוגמה של בצפר באתלית משולים. אני חושבת שאנחנו גם אצלינו בצפר כשאנחנו חותרים לזה. זאת אומרת, אנחנו מאוד רוצים ואנחנו חותרים לזה. האם זה קל, האם זה יקרה מחר, אולי לא. אבל אנחנו חותרים לזה, כלדעתי זה מה שאמור להיות בצפר של מחר. תבו, אולי, זה הזמן באמת להגיד שזה מה שאנחנו מנסים לעשות בויילית שאתה במסקרת התחרות. אנחנו מתאימים לתלמיד רובות אישי כזה, תשת בוות שהוא מבוזרור האישי, שבכל רגנתון. מעדכן את הפרופילי של התלמיד נכון לרחשב. זה גם לא שקאילו איך לצתמאה תלמיד הזה ובניתה לא תוכנית לי מודי משית, לכל התקופה הקובע כמו שאתה מתאר בוועה מקדמת. רגע, רגע, מגניב. הכאילו הילד יושב הוא פותר תרגילים, ואז עצת בו קנותן לו צובות ולפיזו לומד את המפיינים של הילד ומתאים אליו תלמידה. ומתתתוב. אז מתתתקן זה גםיש, מתתקן בחורר הגנתון יכול להיות שאתם הולוכה שאפשר, שאתה תלמיד הזה חלש במשיווהות ונתן לו המון איזרו במשיווהות. ובאוד שוויים או יגיד לתלמיד הזה, תשפן, יראו איש תחזק במשיווהות, היום את המחון לעזור לחבר שלך. המגניב. -בואי. אני רלשתי זכו. -לא, לא, לא, לא, לא. -מה זה מי? -מנוחה, אז דיברנו על יפכון ודיברנו על תוכניות מותמות אישית להילדים, ודיברנו על משוב, בהרחמא הצוות ולא רק הרחשי פותית, ודיברנו על השינוי בסביבה תלמידה, ודיברנו על התפקיד של המורא וזה שהוא אולי צריך קצת להשתנות, אבל בליל ותראה לנו לגמרי, ודיברנו על זה שהחריות לנמיד האוברת לתלמיד, וכנראה שהיא מנסה את כל הדברים האלה, אז ריה לנו חינוך קצת יותר פרסונלי, וגם נגענו קצת בטכנולוגיה, והוא אולי בזה שאנחנו צריכים אותה כדי לעזור לנו בסיפור הזה, זה לא נעים להגיד, אבל יכול להיות שדפקה השינוי אולי בעניין הזה, יגיע לפחות משם, בתוח שבייח הסיישי ובנירות של הילדים צריך אנשים, את זה אף אחד לא יכול להחליף בתח לו אותנו, תפקק שדיברטן על חינוך פרסונלי יותר, והשינוי הזה בתפקיד המורא, אולי המעבר מהמקום הפרונטליבה אמרצה, למקום שיותר מנטורי, יכול אולי דפקה להגדיל את היחסי ששאנחנו נותנים להילדים, מנוחה, אני היה כיף גדול לדברית חמצודה רבה שהייתם פה איתנו. תדר הבא, תודה. לכם, השומות והשומיים בבית, זה הזמן לספר לכם, שאנחנו בפרק האחרון לעונה הזאת, אבל ממש מתכוונים לחזור, ונתיים, כמה תודות. תודה למיפיקה ולהורך את שלנו עדיי ברצבי, לתכנה היה גדי, ארייס סופר, ולצבת הגדול שאומד מאחורי הפודקסט הזה, לקרים תמר שפרמן, ונמה אקסר רוד טייר, לאור שמש, לאוכי רוטנברג, לזיב באר לטליכנים ולמיכל צור. ארנה, שלכו לנו תגובות, צעות לנושים שמעניינים עודכם, בכל משהו ללכם בראש, אנחנו היינו שומעים חינוך, התראה באונעה הבא. שומעים חינוך, פודקסט חינוך היא.