סדר דין מהיר - דיני עונשין - פרק 20 - עקרונות הסייגים לאחריות // ד"ר שאול כהן

אמשך בארצה הזו עם האקונות הכללים של סיגי האחרות הפלילית, שהתחלנו לדבר עליהם בארצה הקודמת. אחת השאלות שעולות שזה עדיין עוסק ללי שנוגע לכל הסיגים, אחת השאלות שעולות בקשר לסיגים ישאלה האם רשימץ סיגי האחריות שמופיע בחוק עושים היא רשימץ גורה. מה כמונה ברשימץ גורה, קודם כול נאמר שכל הסיגים המוקרים בדין בישראל, מוקרים בחוק, מופיעים בסייפים בסייפ, מי החל נסיף 34 בבב וכלי בסייפ 24 בקף רבתי. ויש לנו רשימה של כך וחח סיגים שם, והשלה שמתורר את יעיים אליה סיגים וזהו אין אפשרות להוסיף שום סיג נוסף, מעבר להרשימה שמפיע בחוק עושים, או ואז הרשימה סגורה, או שאנחנו מדברים על רשימה פתוחה שאפשר להוסיף סיגים נוספים מכוח הפסיקה. למשל נשם יבוווויתן לסיטואציה מסוים את שותו חושב שמגיעה לו לקבל אבטר מאחריות שחרו מאחריות והוא יציג את הסיטואציה, השאלה היהיים בתמשפט הפסיקה יכולה להקיר בזה ולגיד אוקי אני מכירה בזה כסוג של סיג לאחריות ואני אבטור את אותו אדם, את אותו נשם מה אחריות הפלילית. פקצו, היום הרשימה שמפיע בחוק עושים, הרשימה סגורה או שירשימה פתוחה כלומר אפשר להוסיף סיגים נוספים. בשאלה הזו ניסה להכריע סאיפה רבהים לאצעה תחוק של תיקון שלושים ותאישה, דיברנו הרבה על תיקון שלושים ותאישה זאת תיקון החשוב שתוכן שכוק עושים תוקן בשנת 14, אז זה החלק הכללי של חוק עושים ובעצעה תחוק לפני שכוק נחקק, היש שם סאיפה רבהים שכווה את הדבר הבא תסכתו במצגת וכווה כך אין סיג לאחריות הפלילית אלה במקרים ובתנאים הכבועים בחיקוק. כלומר הצעה תחוק של תיקון שלושים ותאישה, שאללה באופן מפורש את האפשרות להניק לאנשם סיג לאחריות פלילית שלא הוא קר בחוק באופן מפורש. כלומר, ככה בעצם שהרשימה של הסיגים בחוק עושים היא רשימה סגורה, אבל הסיפה זה כמו שאמרתי הוא היה בעצעה תחוק, הוא לא אתכבל בספר של דבר לחוק עצמו, לתיקון שלושים ותאישה, ולכן אפשר להסית מזה אולי שהרשימה שלנו היא לא סגורה אל הפתוחה. יש לנו בעיניין הזה שתי דעות, הדע אחת שאיך את לפרופסור פלר, שסכרנו טופו פעם לא פעם אחת, וייגם זו שיוצגה בעצעה תחוק בספר בים, שהסכרנו שהוא גם היה אחד המנסחים של הצעקולה, התנה שלא היא שאין מקום לאוספה של סיג חדש על די הפסיקה. הסיבה שהוא נותן איזה שכל הספה של סיג יש באלמנט או סוג של פגיעה בעיקון החוקיות, החקיקת אבירה, שאנחנו מחוקיקים אבירה כאיסור האבירה קובעת איסור מסוים, וכל סיג שהוא לא לפי חוק, כלומר, שפסיקה בעבי מוסיפה אותו מכוח החלטה שלה, בעצם פוגיעה בתוקף של האיסור החקיקתי, שנורחוק שהוא אומר עשור, ובאבציקה והמרת, למרות שזה עשור אני נותן את סיג, בעצם מה שאני אומר את זה, אני פותר את, אני אומר את זה לא עשור, מסיטוציה שלא לפי חוק. ולכן, אפילו טוען שזה פוגיעה בעיקון החוקיות, ולכן אין מקום לסיגים חדשים לאחריות הפלילית. מצד שניים, אפשר להתקופ את הטיעון הזאת האנמקה הזו של אפלב, ולבו ולומר שיכון החוקיות, מה שהוא קובע איזה שאין איסור ואונש אלה לפידין, אבל הוא לא קובע איקון החוקיות כלוק ובסיף אחד לחוק האונשים, הוא לא קובע איזה שאין שחור מאחריות שלא לפידין, כלומר, למשל בסיג שהוא פסיקתי, סיג חדש שהפסיקה תוסיף. לשון אחר לא תותי און, אפשר לבוא ולומר שהרציונל שליקון החוקיות זה הוא חצד די הוא לא פועל לשנת סדדים, מה קבנה. עשור להרשיע ולניש שלא לפי חוק, זה איקון החוקיות בוודאי קובע לפי סיף אחד לחוק האונשים, אבל כן מותר לבית המשפט, לפתור מאחריות כמו לא להרשיע ולא להניש גם אם לא מדובר בבחוק, שלא לפי חוק, עשור לפי קון החוקיות להרשיע שלא לפי חוק, אבל מותר לזה קות שלא לפי חוק, כלומר לפי פסיקה, ולכן לא בטוח שפלר צודק באתי הנה שלו. צורא אחרת להזביר את אותו איון, זה שהפגיעה בשיעד פסיקתי, היא לא באמת גיעה בעיקון החוקיות, משום שר, עיקון החוקיות משהו בא לבוא, משהו בא ואומר, זה שהכל מותר חוץ ממש הנסר בדין. כשאנחנו מוסיףים סיג, אנחנו מצמצמים את העיסור והמורים, העיסוריה יותר מצומצם, אנחנו מרחיבים את היתר לעשות פולה מסוימת, ולכן אנחנו יכולים לבוא ולמה שאנחנו דווקא משרתי מטרעיון, שליקון החוקיות, שואמר שהכל מותר חוץ ממש הנסר בדין, הדגש לי כונחוקיות זה לצמצמת העיסור, כי הכל מותר חוץ ממש הנסר, ושאנחנו מוסיףים סיג פסיקתי, אנחנו מרחיבים את המותר ולא מרחיבים את העיסור, ולכן זה לא פוגע בעיקון החוקיות, זו ביקורת על האמדה שלפאלה. לפי די האחרת לא רק שאפשר לחוניים סיגים חדשים להכות הפלילית במצבות הפסיקה, אלא שפילו ראוי שכך ה-1. לעמת כי כל סיגי האחריות הפלילית בוודאי אלא שהתקבלו בדין האנגליב וככך עומצו בישראל, התקבלו מכווח הפסיקה, לאורך השנים פסיקה היקירה פעם אחר פעם באות סוג של סיג. לאחריות ומסקה כל הסיגים הגיעו אלינו דרך הפסיקה, נכון בסופו של דבר הסיגים אלא לוקיבלו ביטוי בחקיקה, אבל המקור שלהם זה בתפתחות פסיקתית. ולכן יש מקום לקבל את הרעיון שסיגים מתפתחים לקוח הפסיקה. יותר מזה גם הפתוח הפנימי של כל סיג, כלומר הכללים הפנימיים של כל סיג הם תמיד מתפתחים לקוח הפסיקה ולכן צריך להפסיקה גם נפתח את הסיג עצמו ולפניים הפתוח של סיג בתוכו, בתוך הגדרה שלו, ובעצם פתוח של סיג או תציג נוסף. למה פתוח של הסיגים הפנימי הוא חשוב, מי שם שציג לזכור של סיג הוא נורמה כללית. זה לא כמו עבירה שהנורמה, בעבירה אמורליות יותר ספציפית, תכסת לסיטואציה יותר קונקרטית. בסיג אנחנו לא מתייחסים לסיטואציה מאוד קונקרטית הספציפית, אנחנו יותר מתייחסים לסוג לקטגוריה של סיטואציה, כמו אגנה עצמית, כמו צורך, קורך וכולי. שאנחנו זכים לקטגוריה יותר קללית, זה לא שהיא לא מופכנת לחלוטין. אנחנו יכולים להגיד, היא מופכנת, זה הוגנת עצמית. אבל עדיין הגנת עצמית, ההגדרה של התמית יהיה יותר קללית, לפחות ספציפית, זה לא כמו עבירה של התרדת עד למשל. שהיא תייחסת לרוע יותר ספציפי, יותר נקודתי, יותר ברור ויותר ספציפי. ולכן, אנחנו הפתוח של האופחות נדרה, גם הפתוח של האובייתי, של האווירה כלחיקון החוקיות, אבל בקטגוריה של ספציפי, המקטגוריה יותר רחבה ויותר קללית, ולכן, תמיד בית המשפט הצלח לעשות איזשהו איסום קונקרטי בספציפית. ולכן, יש מקום לפתוח של הספיגים הללו בפסיקה, וכמו שאמרתי, פתוח לפנים, כלל גם הרחבה, צמצום, תציג, פתוח של תציג, הגזע שהוא סיטואצי יותר קונקרטית, ולכן, מקטחי להסיגים, הם יותר נתונים לשינויים ולתיקונים ולרחבות ולפתוחים של הפסיקה. אנחנו מכלציך לומר שבהקשר הישראלי אפשר איתו גם תנה אינוספת, מה שהעסקה אותו תקודם, שהעובדה שספר באים לעצת החוק של תיקון שלושים ותהי שלא התקבלה, מלמדת אותנו שבצם המחוקק לא קיבלת התנה שרשימה את הסגים ירשימה סגורה. כל הדיון הזה יכול לשמה קצת תיאורטי מדי. היא מרשימה היא סגורה, היא מרשימה היא פתוחה, משום שאמרנו שסיג לחיות ומונוסף בצורה כללית יותר קרונית ולא קונקרטית, לא ספציפית. ולכן, כל סיג מתייחס להסוג של קטגוריה. מאוד נעגנה עצמית, קורח, צידוק, תעוד ומצבות דברים, קטינות, אישפיות וכולי. אם אנחנו מתייחסים לסוג כזה של קטגוריות, אם הסגים מתייחסים לסוג כזה של קטגוריות, השיקוי שאנחנו נמצא סיג חדש, שאפשר לתת לו את טייטל כזה, זה שהוא כותר של קטגוריה מופכנת כזו, שהיא מופכנת דייה, שהיא הוא סיג חדש עד היום הפסיקה מעולם לא דיברליו ולא דנברו. השיקוי שהיא מצלנו הוא עושו כזה של קטגוריה חדשה, אחרי מאות שנים של ייסום של המשפט הפלילי, ואחרי שיגיעו אין ספור מכירים לבית המשפט וכל סוגיה קטגוריות של השיחור מאחריות גברדי נדונו ונדושו בפסיקה, אני לא מדבר כרגע מכירים ספציפיים, דבר על קטגוריות. אפשר לבוא לומר שהקטגוריות של הסיגים, איס גורה במובן הזה שאנחנו אין סאין הרבה סיקוי שהפסיקה תמצא קטגוריה חדשה, שעד היום, במשך מאות שנים, אף נשם, אף תיק ספציפי שנשם ספציפי לא עוררת אותה קטגוריה הקרונית שאפשר לדול בה. לכן הסיקוי שהיא מצא מה שונוסף על הגנה עצמי, צורך צדוק וכולי, הסיקוי הזה הוא סיקוי תיאורטי הוא כמעט ולא אפשרי. ולכן, אפשר לבוא לומר שהרשימה תהיה רשימה בסופו של דבר רשימה סגורה דפקטו גם לא דיורי, משום שלא היא מצק, לא תימצק הנרי קטגוריה חדשה. יחד הזאת זה לא אומר, שאנחנו לא יכולים, לא יכולים לתורר לנו מכירים פרטנים, שמצדיקים שכור מהחיות, או אולי יכולים להורר שאלה, האם צריך לשכרת אדם מהחיות, שיש הרבירות את הממש כסיטואציות ששייחות לקטגוריה, לקטגוריה הספציפית או מוקרת של סיג מסוים, נושל הגנה עצמית או לצורך וכולי, אבל עדיין אנחנו נחשוב שזה מקרה ספציפי שגם אם אין לו אולי יכול לקנס לתייטל, תחת קותר מסוים של סיג מסוים, עדיין הוא יכול להורר שאלה, האם לא נכון לשכר מהחיות אדם שנקלל לסיטואציה כזו. לכן הדיון הוא לא ממש טיאורטיקי, גם אם אנחנו לא נמצא סיג וכתגוריה חדשה, כתגוריה חדשה של סיג, אתה יכול לומר, גם אם אני נמצא כתגוריה חדשה של סיג, בעתיד יכול להיות שנמצא כן מקרים ספציפיים פרטנים, שהיא יכולים להצדיק שכור, ואז אולי השאלה, האם בת המשפט לא רשה לפתור אדם מהחיות, בסיטואציות כמסוג הזה, שמרגיש שיש הצדקה לשכיר אדם מהחיות, גם אם הוא לא מצליח לקרוא לזה בשם חדש בקתגוריה חדשה של סיג כזה או אחר. ואז השאלה, אם בת המשפט יש סמחות לזה או לא, וזה קשור לשאלה, האם אנחנו מקבלים שרשימה את הסיגים, היא סגורה, אופטוחה. ההבנה הזו, ההפכנה הזו שבין קצת סיג כתגוריה מופכנת לבין סיטואציות ספציפיות של נקרא לזה סיגים שאין למקתגוריה, אבל שסיטואציות שמצדיקות לשכיר אדם מהחיות, ההפכנה הזו מחזירה אותנו חזרה ואולי מציאלנו נפקות חדשה על ההפכנה שהצלנו את הקודם, זו שבין הצדק לפטור. רואה אונו שיש שני סוגים של סיגים, אחד הוא הצדק והשני הוא פטור. ואם אנחנו באים לי עסם או לחפש נפקות להפכנה הזו, אנחנו יכולים למצוא על ההנפקות כזו, יכולים למצוא נפקות כזו, אם אנחנו מתייחסים למקרים ספציפיים של שיחור מהחריות, שלא נופלים מגטר כתגור יקזו אחרת של סיג, אני אעשה לסביר את הדבר הזה בצורה מרחיבה וזה מה שנעשה יקעת. לפני שניתן את הדוגמאות הספציפיות נומה רק שבדינה משווי, בעיקר הקונטינטליקל אומר זה שנוגבי הרבה שטרופה, ההפכנה שבין הצדק, סיג של הצדק, צ'סטיפיקי של, לסיג של פטור, אקסקיוז, היא לא רק איניון תיאורטי, אלא יפכנה שיש לה היסום והשלחה על הכללים והתבחינים של ההחריות הפלילית. איך זה בלדה ביטול? בדינה משווי, סיג של הצדק, צ'סטיפיקי של, נחשב למהן תמונת ראי או הנקרא לזהולי תשליל או הנגטי של היסוד העובדתי בעבירה. בפשטות, אם יש לך הצדק, אפשר לבוא ולומר שלא ביצאת העבירה. למה? כי אם המאסשר של חאומות סדק, כלומר, מאסשר שאתה ראשי לעשות אותו, אם אפשר לבוא ולומר שהוא שאתה לא ראשי לעשות אותו, כלומר, העבירה מבוססת על הרעיון של משו שהוא לא חוקי, שמשו שעשו לעשות אותו, אם יש לך הצדק, בעצם באים ואומרים לך, מותר לכל לעשות אותו, אולי אפילו רצוי שאתה לעשות אותו, אז לא יכול להיות מצב של עבירה שיש לה הצדק או הצדק שהוא גם עבירה. כל הרעיון של הפכנה בין עבירה לבין סיג של הצדק הוא ניכורה, היא ניכורה הפכנה קצת הצורנית, אבל היא לא מעוטית, משום שבמהות, אין אפשרות שהעבירה תהיה, שתהיה עבירה, כלומר, מאסשר שהוא לא חוקי, במגבי לזה שהמעשה הוא מוצדת ולכן הוא חוקי. זה שנתברים שלך רע מוצאים אחד את השני. צריך לדייג ולומר שבדינה קונטיננטלי, ההצדק שולל את האלמנט את הרכב של אי החוקיות בעבירה. זה רכב ספציפי שמופיע בדינה קונטיננטלי, שולאו נמצא בדינה ישראלי, אבל ברעיון הכללי שלו זה שהעבירה היא מעשה לא חוקי, והצדק הוא מעשה חוקי, או ראוי, ולכן, זה לא יכולה דור בעקפיפה אחת, לכן הצדק הוא הנגטיב הוא התשליל של העבירה, והעבירה היא הנגטיב והתשליל של העצדק. אז אני חוזר שהוא על הרעיון הכללי, בדינה קונטיננטלי, בדינה משהוי בכלל, אבל בדינה קונטיננטלי באופן יותר ספציפי, הרעיון של הצדק זה מצב ששולל את העבירה. ורעיון של העבירה, זה רעיון ששולל את העצדק, יכול לצמדינה תורחי החבירה, ואז הנשם יוכיח הצדק, בסדר? אבל ברגע שהוא מוכיח הצדק, אפשר לבוא לומר שעבירה קיימת, והוא מוכיח הצדק הזו פתור, אבל אפשר לבוא לומר שלו, ברגע שהוא מוכיח הצדק הוא בעצם שולל את העבירה. הדרך השנייה הזו, אני תוח הזה של הצדק שולל את העבירה, זה אני תוח שמקובל בדין המשוי. אז עבירה שולל את עצדק ועצדק שולל עבירה. אותו העיון קיים בדינה משווי, גם ביחס לסיג של פתור של אקסקיוז. אם כי פה זה טיפה יותר מורכב. סיג של פתור בדינה משווי, נחשב כנגטיב, כתשליל של ההשמע. אוקיי, אז אומרת, מי שיש לא פתור הוא לא השם, הוא מי שהוא השם, אין לא פתור. בוא ננסה להסביר את זה. קודם, קודם, אנחנו אומר שעשמה בדין המשווי, יסוד בעברה, יסוד באחריות הפלילית, שהוא לא קיים בצורה שלו בדינה משווי בישראל. איך זה מופיע בישראל? מה יש שמה בישראל? בישראל האשמה מזויים האסודון הפשי. אמרנו שמישהו מבצע עברה פלילית במודע, הוא אפילו במחובן או בבזיזות בעברות תוצא, הוא אדם שעכשיו לי החס לו השמה, מי שמישהו מבצע במודע, הוא מבצע את העברה מתוך בחירה חופשית, הוא מי שמיבצע מטוך בחירה חופשית, הוא אדם שאפשר לי החס לו השמה. זה סוג אחד שלי תחסות להשמה, אבל אם הייסוד הנפשי, הוא, הוא, הייסוד של השמה, אז פתור, זה לא האפך מי השמה. קיפטור מצב את למשל של קור עכשיו, נניח סמים הגדח על ראשו של אדם ואמרים לו תערוג אדם אחר. זה מצב של פתור, של סליחה, של אקסקיוז. מצב כזה לא שולל את העיסוד הנפשי. אם אותו אדם שנוצר מצב של קורח, יורא באדם אחר, בגלל המצב של קורח, הוא עושה את זה ביסוד נפשי לכל דבר ועניין, ולכן, הפתור לא שולל את העיסוד הנפשי, הוא פותר למרות שיש איסוד נפשי, ולכן, אם ההשמה היסוד נפשי, אז הפתור הוא לא האפך מי היסוד הנפשי, הוא לא האפך מי השמה. אבל בדין המשווה השמה היא לא היסוד הנפשי. זה נכון שצריך גם בדין המשווה היסוד נפשי, כדי לכונן אחרות לראית. אבל חוץ מה היסוד הנפשי, יש היסוד מסוים רכיב מיוחד שקוראו לו השמה. מה זה השמה? השמה מזועי מרעיון של גינוי. מי הוא אדם האשם? אדם האשם הוא זה שראוי לגינוי על מעשה, אבל ראש הוא עשה. אנחנו באים ועומרים, אדם שסותם מיננור מההחברתית, צורך העניין מבצע עברה, הוא ראוי לגינוי למה, כאו בעצם מתנהג, הוא מראה בהתנהגות שלו, שהוא אדם שלא שומר חוק, מי שלא שומר או לא מקפיד על הנורמות החברתיות המחייבות, הוא אדם שראוי לגינוי של החברה, מי שהוא שומר את החוק של החברה, שומר את הנורמות החברתיות החיכיות בדין הפלילי, אז הוא אדם שלא ראוי לגינוי, כלומר, הגינוי נובע לא מעצור דונפשי, אלא מעצם הסתייה מתנהגות של אדם שומר חוק, שם מילים אחרות זה פשוט, מי שמבצע את העברה, הוא בעצם סותם ההתנהגות של אדם שומר חוק. אם האשמה היא הסתייה מענור מההחברתית, אנחנו באים ועומרים, אתה אדם לא שומר חוק, כתמבצע עברות ולכן, אתה אשם. אם זו האשמה, אז הפתור, הרעיון שפתור, זה שלילת האשמה. והשמה זה שלילת פתור, למה? כמעט זה, אמרנו מה זה פתור? פתור זה מפחן של האוסה, אנחנו מראים למשל, אנחנו בעצם אומרים, האוסה לא ראוי להנישה, משום של המשל הוא קטין, או שהוא לא שפוי, או שהוא נקלע לנסיבות של תחק כמו קורך. ואז אנחנו בעצם, מה אנחנו בעצם אומרים? הסתייה התנהגותית של אותו אדם היא לא נובעת, מכך שהוא אדם, שהוא לא שומר חוק. זה לא בגלל שהוא אדם שמזה לזל בחוק, בעצה את העברה. אלה משום, שהוא קטין, אז הוא לא לגמרי מבין, או לא לגמרי קשיר לבצע את החוק, כפי שאנחנו מצפים. או שהוא לא שפוי, אז הוא לא לגמרי מסוגל לציית לחוק. וגם בנסיבות של קורך, שבהם אדם מסוגל לציית לחוק, אנחנו בעצם אומרים, משהו עסק שיהו ונראה בשמועון, בגלל שמישהו מהיום עליו, מהיום על רובל לראות, לראות בואים אולי הרוגע שמועון, משהו עושה רובון בוטו, בוטו מצב, לא מלמד שהוא אדם שלו שומר חוק. משם שכל אדם שומר חוק, אדם נורמתיבי לחלוטין, היא יכול להם על סיבות האלה לבצע את העברה, בגלל הסיבות התחק, שהוא נקלאה אליהם, בגלל שמישהו ים על חייו. ולכם, ולכם, לא מדובר בדם שהוא לא שומר חוק. זאת אומרת, פטור, הרעיון שפטור, שאנחנו אומרים, העושה הוא לא, הוא לא עדם, לא שומר חוק, שולל את הרעיון של גינוי בעברה, אמרנו שעברה, בערדין המשווה, דורי שטרעיון של השמה של גינוי, מי שהוא מבצע העברה, הוא עדם שלוש שומר חוק, ולכן הוא רואוי לגינוי, זה יסוד בעברה, יסודה השמה, אבל אם הוא יש לו פטור, אז זה בעצם אומר שהוא לא רואוי לגינוי, כי הוא לא אדם שלוש שומר חוק. ולכן פטור, מצב שפטור, שולל את הרעיון של גינוי בעברה, כי יסוד בעברה, והרעיון של העברה, כי גינוי על סטייה מהחוק, שולל את הרעיון של פטור. זה השני מצבים, שמוציא מחת השני, פטור, אם יש לך פטור, אין לך עברה, כלומר, כי אין לך את השמה, אין לך את הגינוי, אתה לא רואוי לגינוי, ואם יש לך עברה, אם יש לך עברה בתרעוי לגינוי, זה מה שאין לך פטור. שוב, יכול להיות שהמדינה תוכיח מצב של עברה, כלומר מצב שאתה רעוי לגינוי, ואז יבוא הנשם וירי שלו, יש לי בעצם פטור. ואז הוא לא שולל לפי התפיסה הזו, הוא לא בא ואומר, נכון מצאתי עברה, אני רעוי לגינוי, אבל יש לי פטור. לא הוא אומר, אני לא רעוי לגינוי. והיא הוא אומר, אני לא רעוי לגינוי, הוא בעצם הוא אומר, אני לא מצאתי את העברה, יש לי פטור הוא עברה, והעברה היא העברה מביתור. למה כל זה חשוב, זה הצטחצי, פילוסופיק הזה וחצי ככה, ניתוח היוני, למה זה חשוב לנו בכלל? אם הרעיונות, המאות של הצדק או המאות של פטור, תמונים גבר בתוך הגדרת העברה, כלומר, העברה באו אומרת, אם הסיט העברה, זה מה שאני לך יצדק, כי זה לא חוקי, כי יצדק זה חוקי, אבל אם מצאתת העברה, זה מה שזה לא חוקי, אז אני לך יצדק, או אם מצאתת העברה, אתה רואי לגינוי, זה מה שאני לחפטור, אבל אם יש לך פטור, זה מה שלא בצאתת העברה, כי אם אתה לא רואי לגינוי, כלומר, אם המאויות, הרעיון המאותי של הצדק ופטור, נמצאים בתוך העברה. זה אומר שלפמים, אדם יכול לבוא ולומר, אני טוען לשכור מהחיות בגלל יצדק או בגלל פטור, לא בגלל שיש לי איזה כתגורי המאות ברורה של יצדק או פטור ברשימת הסייגים. אלה ניבה ואונותן החסיטואציה ספציפית, קונקרטית, שהיא שוללת את הרעיון, או לא מפשרת, היא תכסה להיקידם שלא שומר חוק, כלומר, כי אדם שראוי לגינוי, או שוללת את התענה שהמעשה הוא לא מוצדק, ולכן שוללת את העברה, את היחוקיות של העברה, ולכן אני ראוי לי פטר, מהחיות בגלל שלבוצת התעברה, לא מידע שעברת איזשהי, איזשהו סייג ברשימת הקטגוריות של הסייגים. אלה משהו שהצקתי סיטואציה שלא מקיימת את העברה עצמה. אם אנחנו מקבלים סוג כזה שניתוח, אפשר לבוא ולומר שכל תענה מסוג של עצדק או פטור, גם אם אי אפשר להכנס אותה לקטגורי המופכנת ברשימת הסייגים, היא בעצם אומרת אין לי עברה. ואז בעצם רשימת הסייגים כביכולים, נקרא לזה סייגים, היא רשימה לא סגורה, כי כל סיטואציה, שמצדיקה את המעשה, או כל סיטואציה, ששוללת את הריון של הגינוי, לא מוצגת בהחרח כסייג, אלה אם מוצגת כתענה שהעברה עצמה לא התגבשה. זו הנפקות של רעיון הזה של עצדק וסייג כמצבים, ששוללים את העברה ולאפך. ניקח דוגמה ובזה הנסיים. יש לנו פה הראשה שנקראת פרשת סומח שנדונה בדין בישראל. כי לי כנס להרואה בפרטי פרטיו, אני אשם במקרה הזה ירה וערג אדם אחר בין הסיבות של הגנת סמית, אבל המעשה שלו לא היה מוצדק לגמרי, בגלל שעולה היה מידתי, כלומר, בעתמצית הוא ירה באותו מנוע, זה לא אדם שנהרג, ירי מוגזם, וגם חלק מהירי היה מוכר יותר לכיוון הראש, ובאת המשפט חשב שהיה אפשר להסתפק בעקדור הראשון שהוא ירה לכיוון הגוף. ולכן מכיוון שהגנת סמית בישראל מנוסחת בצורה של עצדק, מי שקוראת הנוסח של הגנת סמית יש אדם זכה לגנת סמית רק השירה מעשה הוא מוצדק, לא קשה רמה עשה הוא נסלח, לקשה הוא הוא מוצדק. מכיוון שמדובר בעצדק, אותו נעשם שאתה על הגנת סמית, היה בבעיה מסוים את מושום שהגנת סמית שלו ומרחאות לא ממש את העצדק. לא היה בדיוק מוצדק לעשות את משהו עשה. אבל אין שום ספק, שבסיטואציה שבו הוא יצא את המעשה, הוא ניקלה למצב של דחק. אני לא סביר בדיוק למה כזה, ניקנס לפרטי המעשה, אבל אין ספק שהוא פעל מתוך פסיטואציה שילחי צעותו והוא פחד עליו על הישטור ועל הילדיו, והוא פעל בתנאים של תחק. תנאים של לחץ. להניקלוס יק של הגנת סמית, משהו כשישראל, שבישראל מוכר, זה בעייתי משהו שמעשה שלו לא מוצדק לעצמו. בופן מלא. אבל אפשר איתון שהוא ראוי לסליחה, מישהו הוא פעל ומצב של דחק. הוא פעל בנסיבות שלא מלמדות על כך שהוא, הוא עצמו בופן אישי, הוא רדם שלושו מרחוק, כי אני הנקרוני. ולכן, אולי מגיע לו, פתור, מה לעשות שהגנת סמית, היא הצדק ולא פטור, ובישראל, שאני אצלח את הגנת סמית בצורה אחרת, אבל היא מוסחת בישראל בצורה של הצדק. זו אומר שאין היא הגנת סמית מסוג של פטור, ואז אולי השאלה, אם אני יכול להניקלוס שוב סייג, אם אני לא להניקלוס שום סייג, הוא יחרי, אפילו בבירה של רצח, לא סתם בבירה, בבירה של רצח. אבל אם אני אומר שהוא לא ראוי לגינוי כי הוא לא אדם שהוא לא שומחרוק, אם היה כבר שרעיון של גינוי, נמצא גם בעבירה, אז זאת אומרת, לא צריך להציג לי סייג של הגנת סמית, או כל סייג אחר, ויכול לבוא לו פשוט לא מער, לא בצדתי את העבירה, כי אני לא ראוי לגינוי, אני לא אדם שלא שומחרוק, הוא מאחר שרעון של גינוי, מופיע, כי רעיון, בדין המשווה, בתוך, ההגדרה של העבירה, במוסגש מה, אז הוא יכול לתון את זה, יכולת אותנק הזו, גם אם הוא לא יכול להצביע על סייג שפועל לתובתו, אבל זה קיים בדין המשווה, זה לא קיים בדין בישראל, ואחן אנחנו בבייה גדולה מאוד שוב הפעם, שהחרות הפילית בישראל ירחוויותר, מאשר מה שמקובל בעולם בדין המשווה המערבי.