רעשי רקע, מה עושים איתם? || פרק 44

היו שברוכים הבאים לפרק נוסף בפרקסט שלי שיאנה זה לחלשים היום זה פרק סופר מיוחד עם לב הנקי הנקי שגיע שקפץ לביקור בפרקסט הזה וקוראים לך לבה זה מיכל ומכל את רוצה ספר רגע לצמך וזה נספר רחיגנו לכאן אני לא לתקרוכ מה לספר אני נתינוק את מתוקה ותרבה אחר דשים שמצאת עצמת באיזושהי מהרבולת של שנה לא שנה בתקופה של השלושה הרבה אחר דשים אז גילתה אותך באים סטגרם גילי זאת בקילו חרא לדע כן חרי ממש פשוט שלב שעבד שלי את חילה לרוץ עם אני של איזושהי שינוי מאוד נושמותי בשנה ותחלתי רחפש מקורות מימנים להסתמך למה לעשות ולבין יותר טוב מה מקוראית אז בדיוק אז גיליתי אותך וזה קפץ לחיים סטגרם או הפרקסט מקרה קודם אני חושב שמישי באחת הקוצות של האימאות עם לצעלה וכתבה על הפרקסט שח ואז בשם הזה נפתח קילוסית היא בליין של כל מה שהיא פעם ברכתה ותנאים או פירופטים או היקלת אני קראתי ואז גם פניטי ראיך ומפוללד הראיון נכנס ואיך הדמשו סטורל התחווית את זה דרך המשבר גילה שלושה הרבה אחר דשים כן ואז כתבתי פוסט על החוויה של להיות אימא בפעם הראשונה ושם באמת אני גם מספר במחרוויקאים עלות ורים מאוד מאוד קשים קיבלתי המון עודעות בעצם שהתפתי בפוסט הזה גם בתחושות שלי בנסקרתי בזה שכשאףחתי להיות אימא בפעם הראשונה אז דיברתי על זה שאתה על הובדנה עצמי על זה שאין אני פתאום על לא יודע את כל מה שהייתי לפני לא רלוונטי כי לא מחקו אין אני עכשיו יצור שבה לספק רצונות שעל מישהו חדש שהוא מקסים והוא עוב והוא הדבר חייקה בעולם אבל אני לא אתכוסים את זה לא בעת עם מוכנה מה שנקרא אם בכלל אפשר ועל זה ש ארמונים שטוללים ואתה בוחו מכל דבר גם מתאולו יודע למה? גם מתאולו יודע למה וגם מתאולו יודע למה וכל דבר מצד בנותחה ויש המון המון הערות מסביבה ויש המון המון המון ראשריקה אז עוד יותר כאשריך למצוא את הזכות שלך כאורי זה גם עבור את הגב, גם עבור תחובים את השינוי הדרסטי הזה אחרי עלידה שאלה שתם ועזר באמת התחילו לצוא צמון המון קולות בנות שקודבו לי באופן פרטי אנחנו ויות שלהם ועל הבאי בבלוז ועל הטאומות שפשר להגיע אליהם במיוחד עם את המרחיקת עצמך מהסביבה והאחת מהעודות גם הייתה ממך אכולים על דווקא אני כאילו קצת מול הגישה כמעט לא בנוח להיות זאת שם אופייטאית אחרי זה כי אני עשיתי כמו אינוכל לפני שכשהתינו כמוד חיל הלכת אז העורים מרפדים את כל הפינות של כל הראיתי ומסדרים את כל הבא התקחה שאולי תקד החפצים חדים אז אני המבנה הרגישי שלי הוא כזה שאני צפיתי שאני פתוחיה בדיקון אחרי על דה חשבתי שיילים עוד מאוד מאוד קשה כי באמת כי אני שם איזה גמוד צוער ואני גם כאילו שלא אני חושבת שכל מדע מורכב אבל הצדיש יש מורכבויות שם מגשות ממש עם אתיפולו פונקציונלי בניו בון כאילו שדורש כל מיני מימניות שאני מאוד חושב אין שם סדר וירגווין ודברים שאני ממש מתקשה בהם וזכאילו חשבתי שזה ילחץ לי בדיוק על הנקודות אחי אחי רגישות ופשוט באז השוקטה מפתיעה, פרשניין לי כפסיכולוג שלי כי לא אמרתי לו שעה כפתיתו אמרתי שאני רוצה שישמור לי את השעה שלי לא משנה למה אני רוצה איך שאני אצלנת את נבת חולים כי יולה דבר איתו אמר לי נכון בואי נינשאום רגב ונראה אחרי שתדיד נדבר אני מבטיח להכב על כאילו הדברים מראו אחרת הפיריקה ומצב ילדתי וכאילו אני קוסל אמרת להרשים שהסתדר לי המוח כאילו אני ממש משהו טוב קרה לי עם עלידה דווקא המחינת דיכון אחרי עלידה אני אדר שזה לא מבטיח שום דבר אגבי על הדותו בעוד אבל היה לי הרבה מזל הייתה לך ואת לדעת ובאה בעלי היהייתי בבית וחודשים ראשונים כעבד מה בית ובאמת המשפחה שלי במה שעתפה אותנו ולכורה אין שום סיבה להיות בסערת רגשות ואני גם לא אני באמת לא אני וסוג של הי אני מאוד נענת מהתיפול בבט שלי וגם בעלים עוד נענת תיפול בברגם מהחתכסים שלנו נמצאת בתקופת דבר הדבר היחיד שמרחף מה החופשת עלידה שלי כמו אונן שחור ומסרב לרפות זה באמת הקושי שלי לסננה ערות מסביבה אני כאילו מרגישה שכל דניתה לבד בבית וזה רק אני ואי ובאלי אז הקול ורוד וזה אבל כל פעם שאנחנו במפגש משפחתי או אפילו עם אימא שלי שהיא באמת אישה שאי אפשר הסביר אותה בבין לי עם כאילו באמת היא מדהימה על הכל בנת יציע עליה הרבה פעמים בגלל שהיא אישי דל שאני עודך שום סוגרת להכניס לחיים שליק הרגע כל לפגש עם מורים אחרים אפילו זה משמציפ אותי כי כל האנשים יש איזשהו צורך להעיר הרבה שזה משהו שלא לא ידיבוכנה עליו, כי למכל האחנה שעשיתי להצביע על עצמי לא ידיבוכנה על כמה אנשים מעבים להעיר לאורים חדשים זה ממש עצימות של זה במפתיעות היא כל פעם אחד אבל באמת גם לי יש איזה שהוא קושי לסננה זה כאילו מישהו מי ידיבוכה אני אמאה שוב, אז אחר כשאני נמצא תיטה, גם אני יודעת שהוא תוער, וגם אני יודעת שזה לא משנה חון לנו אחר כשאני נמצא כמעל דל עבד, אני כאילו אבת אחון שלי מתארר, ואני אומרת את מרגע אולי אני לא עושה נכון, ואני מפוגעת בה במה שאני עושה, וזה כאילו לא זו אותי ברמה של זה, נכנס לחלומות כאילו זה פה אולי באמת מכם חובה מה שהוא שקורה לו סערת רגשות כאילו כל שלא לפי שרפם יוגם שלא שם חתת אני אותנו אוהב, אני חובה אותן גביקורת, אפילו שהכוונה מאחורן היא לא תמיד היא לא תמיד לבקר סתם, אני זכות שכאילו פעם ראשונה שאתה תתם מהבית, לא פעם ראשונה, אבל אחת הפעמים הראשון שאתה תתם מהבית היא תמיד מה שבתי זה עשרה ימים, ולכתיל איקנות משהו והיא פתאום רצתה ראה יכול, כאילו בתחררים, אין כימבלי לו את זה יכול לקרות פתאום בשום מקום וגם אני בעצמי, אגב אם יש, לוזלו על הדתיותו את כאילו ישבתי והנה קטיא אותה במקום שהוא ציבורי עם סינה הנקה והכל כאילו לא משהו שעמור לאורר צומת לב של אף אחד ובוטר חושב דקות שישבתי על הספסר חשוב לציין לו שכאילו לא יגיד במקום של מזמין סיח, כאילו כאילו ישבתי באיזושהי פינה אבל ישבתי פשוט על הספסר והבורו לידי שלוש נשים שנות שכל אחת מל היה למשהו אחר להגיד לעמת מחסה אותה לא קרה, אולי תחסיות קרה למה וחסה אותה לא קרה כאילו השלוש נשים שנות וכל אחרי דמרי האף אחד חמש ניהן אחת אחרי השנייה אני לא שאלתי אם קרה לבט שלי ואני גם לא בטוחה שעת יודע שאתה יותר מבני אם קרה לבט שלי וגם מה זה הצורך זה כאילו מה את מצילה אותם מפנה יחשב בזה שפמר את להסיר על הסמיחה זה גורם אחרי להגיד שאתו גם יותר קרה כאילו בשביל מה את רואה אם המניקה את הבאת שלה זה לא סיטו עצה שתחיד קשר הרבה חר, נכון אז בואי מי בשקט ואני אתן כל אחד הגדל תהלת שלו איך שהוא רוצה כאילו אני שורת את עצמי מהצר בי דבר את ככה ואני אומרת מה יש לך תעביר את זה אבל אני לא מסוגלת להביר את זה זה באמת נכנס עליי כאילו אני נאום את סיכה לסנן את זה ואז מה ואז אוקיי אמרתי להחשיקה רלה כאילו למה את לא מחסה אותה למה את לא משעות הקרלה ואז מה ואז לא ככת את זה באותם רגעים אני אם הראה קרלה כזה כזה אני פשוט אחת יכולה אחת וממשיכה את הסיכה אם האישה הזאת אם האהרה הזאת אני מושך את הסיכה הזאת יכולה שעות להמשיך את זה בראש כאילו במיוחד עם זה מישהו שאני מכירה עם זה מישהו קרוב אז אחת כאילו מי שמכרוב אותה משפחה שלי או אם השרי כאילו אני יכולה אחת ככה להמשיך להסביל שבתי פת חלב אמרו לנו אין לפעם איזהר לא לבשלת את הנקוד שסקדאי יותר כאילו יש לי על הדתי בחורף אז הסקדאי יותר שמלבי שאתה יתר על המידמה שרפחות כבדחת זאת הנציה של אורים וכאילו יש איזה הרגשה שאין שם מנסים להשתתף בסים חת או מנסים ‫ואם לא אזור ולהכל על המשברים יש כזה, ‫והם עושים את זה באמצעות אצות, ‫מה, אני שיון של המוממש שנראה להם, ‫וארינצי עירים לא צריכים אצות, ‫כאילו אני יודעת שזה נשמע, ‫כצאת מרחיקלחת, ‫אבל היא באמת מאמינה בזה בתור עם הצירה, ‫שעהיום, אורינצי עירים, ‫לא זכוקים לאצות, ‫הרחום העידה, יש להם, ‫מהפוליד לא תתו, ‫גם אם אין להם הם צעים, ‫יש להם שפה של מקומות ‫לעשיג ממדע זכינם, ‫זה לא דור יש הרבה, ‫להאפתך הוא אנחנו מוצפים ‫במדע והקושי הוא לנבט בתוך המדע, ‫ולמצא את המדע שהוא אלף מימן ‫והוא מבוסס, ‫ובת שהוא מתאים לנו, ‫כי גם בתוך העולם של מידע שהוא מימן, ‫יש כאילו מדע הזה לא מוענצי, ‫כאילו יש טינוק שמתאים לו, ‫יש טינוק שמתאים לו, ‫אז אני נוכחו שהצורים ‫בצריך עם הצעות, ‫בכלל הם לא זכוקים לזה, ‫אז זכוקים נחיב זכים, ‫המזכוקים שהגידו הם כל הכבוד, ‫המזכוקים שישלו אותם, ‫מה שלא מה שהתפעלו מהטינוק ‫שלם, מלם אחמאות, ‫תבקשור לראות מונות, ‫תגידו כמה שהיא אוכמו, ‫כן, ‫הם שום צורך להעיר, ‫זה ממש ממש לא נחוץ, ‫כי בצד השני יושב עורי, ‫שחשב אלף פעם לפני שואל בישת ‫את הטינוקות הנוקות שלו ויצמה הבית, ‫שחשב אלף פעם לפני שוב, ‫כן, הבידיוק את הסניחה, ‫ובכר בידיוק את זאת שצרח ‫הצאתי את המעבית, ‫כאילו תזבו אותו את אותו עורי, ‫הוא בסדר, מי מכינת מידע. ‫לסת האחיתו שלו. ‫נכון? ‫זה את האחיתו שלו וזה גם לא היה זור, ‫כי האחיתו שלי זה לא האחיתו שלך. ‫זה אנחנו שונות. ‫ואני אסת הדברים אחרת ‫ואת אסת הדברים אחרת, ‫וכל ילד עדיין יואף תעורים שלו, ‫כי הם העורים שלו, ‫ואני אנחנו גם לא נהיה מושלמות, ‫אז זה לא משנה, ‫אז תשמרו את ההצאת שלכם, ‫אני התקילו מדברת, ‫ואני חושבת, כמה הארות, ‫אני נתתי לגיסתי, ‫בנופה שהינו בו בסופש. ‫האחרון? -אחרון. ‫כמה שמובדה שאני מוזרש. ‫-כמה שמובדה. ‫לא, עכשיו, למה נמעלה את זה? ‫כדי להראות את הצד השני, ‫אז וי, אני איתך לגמרי, ‫כן, גם אני, ‫אני זוכרת את הפרצוף ‫של האישה ברכוב שהעיר על ילגר, ‫בים של הילד של אישה וביילד הראשון, ‫ואני פלתי עליה. ‫אני לא כמו חדינה. ‫אני. -וואה, עדינה זה מילה ‫שאני לא תבישו שכאלה את הצוייב על כן, ‫אנחנו אולי בהקשר הזה, ‫אני כן עדינה מילה. ‫אני אמרתי לה, ‫מי שאל אותה, ‫אתה סקיבה איניינים שלה ככה הניתי לה. ‫וזה לא אהפה, ‫הייתה אישה מבוגרת ואת זה לקחתי אתי. ‫כאילו את האחר, ‫אז להגיע למצב שהתקולכח המומת מוח, ‫שאת עונה לי שעש המבוגרת ממך, ‫ומתחצה איפה, ‫תחצה איפה, ‫אלת הברילה, ‫-כן. -אבל מתחצה איפה. ‫והגמני לא ידעתי ל. ‫לא רק תעשה רקה, ‫בכל, ‫יש שחושה לי הייתה תחושה כזאת ש. ‫הן לי שליטה על מה שקורה. ‫הייתי, גרתי, ‫צלעורים שלי בחודש הראשון, ‫אנשים באו לבקר, ‫כאילו, ‫אני רק רציתי לשמור אותו אצלי. ‫הייתי מאוד רחושנית, ‫אני לא ידעת למה, אולי הזמן. ‫-גם אני ואני לא ידעת למה ניקחה, ‫אני לא ידעת. -אני לא ידעת. ‫אני כועסת על עצמי שאני ככחה, ‫אני לא כזאת בחיים שלי, ‫היום יום אני מאוד כלילה וזורי, ‫לא ברור לי, אני לא מוכנה, כאילו לא הייתי. ‫הם אפרלי הייתי, הייתי נוו כדבצמי. ‫היישו אהב מרים אותו? ‫סוזי תרגי, תרגי. ‫כאילו באמת, זה טינוק, ‫זה מישהו שם מרים טינוק, ‫מה יש לך? מה יקרה? ‫הוא שלי, אל תיגו, ‫אל תיגו בלי רשות, אל תיגו, כאילו. ‫מדברו. -לא, אני כל כך מצדה, ‫אין לי חושבי שזה משהו שהוא לא או לא בשפיקה. ‫לא בשליטאולור הציונה הלאומוד ‫מתופש, אבל. ‫כאילו אני גם ככה, ‫הפך טיליות סוג של. ‫אחגשתי כמו מכונה, זה רק שלי, כן? ‫כאילו ארגשתי שאני מתגעני. ‫אבל זה טיבין אורא. ‫לא, נגיוני. ‫אבל כשהתאשון מתא לא מבין את זה, ‫שאתה שם התא לא מבין את זה, ‫אתה פשוט לא מבין מה קורה לך. ‫אתה לא מבין למה להזזל, ‫אני מרגישה שכשחמותי ‫שואלת אותי מה נשמע, ‫והיא תמיד שאלה אותי מה נשמע. ‫אבל עכשיו, כשישואלת אותי מה נשמע, ‫זה בשביל שהנכד שלה ‫איבד לד כמו שצריך בבריאות כאילו, ‫את מבינת הטרוף. -ברור. ‫שאני מתא ראה? -אין לי שבינה. ‫זה מתורף, אני מפרשת ומתרגם את את כל הדברים, ‫ואני מבינה שיום אני מבינה שזה שלי, ‫אבל אז אני כאילו רואה שכולם רואים בי, ‫הוא רק כאילו תשמר ילצמך, ‫אתה סיספור, תוכלין אחון, ‫כאילו הופך תיליות נחלת הרבים, ‫אתה ניקי. -אני ארבע. ‫אנחנו אז חזר. -חזר זה שגרק וכאילו. ‫זה ירק חזר. -אתה שמיד כאילו. ‫הוא שמיד כאילו, ‫חזר בית המנה. -חזר בית המנה. ‫רגע,רגע. ‫הואי, נגמי את הצבנה. -אז את הזמון כניגם ‫לא איבד שאני מנה. ‫איגם לא איבד. ‫אז כאילו כל התחושה הזאת ‫שעל הפרשונות שאנחנו נותאים לדברים ‫עם מוקצנת, ‫עם אובר, עם הורד רמטית, ‫היא לא רציונלית, ‫אבל אתה לא מבין את זה כשהתשם. ‫זה דברים שאתה יכול להבין ‫רק אחרי שאתה רוצה מזה. ‫ולא תמיד יוצאים. ‫סתומרת, צריך להגיד כאן ‫שגם יש עם האות, ‫שמא בי ביבלו זה משיכו ‫להדיקון וחרדה אחר לדע, ‫זה נמשך ודאי זמן. -כן. ‫ואז אני משך. ‫אז היום את גם יודעת, ‫אני לא לתת כמה תמיכוץ לזה כבר, כן? ‫כי את עדיין אומרת שאתה רוצה. -אני לא, אני לא. ‫אני לא מחוץ, אבל כאילו אני חושבת, ‫אולי בגלל שאני באמת בטופלת ‫ואני אברבה שאני מגיל הוא עשה ‫את המשריר הזה של הצד שני המתמונה ‫ולסתכל על הפרשונות שכנים ‫הייחסת לדברים שקוראים ‫שאני בין מפפותח הצלי. ‫אז אני חושבת שאני שאני יכולה עכשיו ‫כשאקול סבר בבטיין הקצליה שנה ‫ולכנוכרי לילה מוצלחיתה וכאילו מרגישה ‫יותר בשליטה, ‫אז אני יכולה להסתכל אחורה ‫זה להגיד שהשלות שאים ‫של אישה לעות היא בהוכת שישי, ‫ואני הצטיע ליה בגללן, ‫היו באמת שאלות תמימות. ‫אין לא היו שאלות שתומנות בחובן ‫בכורת או איזשהו. ‫הוא שאתה דוחד, ‫כאילו בהתחלה בתחלה את השיחה, ‫אמרתי אחרפה, ‫אני קולת הרגישות שלי, ‫שזה כל מה שקשור לא התרגנות וכו'ליי. ‫ומה הרגע, כאילו מה שקורא ‫אני חושבת בסיטואציה הזאת, ‫כאילו כל אחד והרגישויות שלו, ‫מה שקורא בסיטואציה שמגיע ‫אני שובי בחוץ ומאיר לך, ‫הוא שואלות חשרה שמרגישת ‫כפחת את הנית, ‫היישה כל אחד משליך את המלביש ‫את הפחדים העוריים שלו, ‫את ההשמע העורית, ‫שמוטלת אלינו ברגע ‫שאנחנו עופכים העוריים, ‫ומשליך את זה על דיולוג ‫ספציפי הזה, ‫הפילו שאדבר הזה הוא ‫בחישים אחוז מהמקרים בנוצק ‫ואמציות, ‫יש מהחורי ‫הרפליקה של התודשני בדיולוג, ‫יש מהחורי מה שבאדם השני אומר לנו, ‫כוונות אחרות לגמרי ‫ממש אנחנו מייחסים, ‫אבל בראש שלנו, ‫אנחנו עורים לא מושלמים, ‫וכולם רואים את זה, ‫ואז שנייה היו אובי ‫כוונות הילדו, ‫לא יודעת מה כל אחד והילד ‫שאנו סובל בגללנו, ‫או אנחנו חוסחים מהילד ‫שאנו משהו בגזה, ‫כאילו גם האישה היא אחר ‫בהביטחון כלפחות, ‫אני בטוחה שיש לראייים ‫שיימשי בספט לגבי שלמותה, ‫כי אם שזה בינטין היא מתפקיד. ‫זה הזכת חבילה, ‫זה אני לא חושב שיש מישי ש. ‫שי פעם שמהתי לפחות שאני מכירה ‫שאמרה את הקשבי אני אימא, ‫מושלמת. ‫אז אין זה המצב, ‫אז אנחנו לא היפור, ‫חות צריכית ערבות ‫כי לוללי כל שייק. ‫זה נראה לי מצב לא נורמלי, ‫זה מאוד מאוד קשה, ‫אתה רואה את חוסרונים ‫של תינוק שאתה יצר את השאתה, ‫או לא בחרבו לעולם, ‫אתה באמת רוצה להקל עליו, ‫והרק רוצה שיהיה לו טוב ‫והרק רוצה שלא נעים ורוצה שקילו, ‫הוא יגדל כוסריך ולתת לו את משהו צריך ‫והן חמוסה גבוה, ‫מתמעות צריך את התחקודות מנכש. ‫אז קשבי לדמי על נושיטואציה ‫שקילו גם להמשפוי, ‫עם צב הציפרציה זו כבדת מרגיש ‫הוא סד זה מושלם, ‫זה ביטי אפשרי הרגיש ככה. ‫האמת שרציתי גם להגיד, ‫בדרך כל, ‫המדברים הרבה על רות שמקבלים ‫יכול מיני דודים ודודות וסביים וספיות, ‫אבל יש משהו שזה הולי קצת ‫מתחבר לי למשל, ‫הוא נות לגבי גיס סטכקילו בסופש ‫שזה ממש אפחת ללכים אותי לזה, ‫לגבי מאוד אחרות, ‫בריא אוכרם אופן קלי, ‫אבל אם מאוד ונעוד חזק אצלן, ‫כאילו, אני הרגשתי שיהיה ממש אורבות לי, ‫ובחקות שאני כאילו רות, ‫האם על הנובון, ‫אני הולך את עזרו כליי, ‫את כל מה שיש לי להגיד. ‫תשווי חלה ועל תשווי חלה ואתה, ‫הסיקה חוות, ‫הסיקה חוות, ‫יוא, אני לא ביקשתי, וגם ההצאת ‫הם סוטרות כאילו אחד אומר, ‫אנחנו נוראים שזה נוראים. ‫אז את לא יודעת כאילו לנסחות ‫שאחלתברים שאני משעתי, חברה שלי כאילו, אמרתי את זה, גדיל, איך מכניתים למעילה הקשיב כאילו כי אני אשיתי להצמיחוק בתחילת החופשת לדעש, אני לא סדוקטורת כאילו עד שמה שהוא לא משתבש, אני לא נכנס את החפש באינטרנט כל מיני דברים, כי אני מקירת עצמי ואני להתששנתיה לחוש כאילו ואלא עגזים וליכנס להם סוג של מערבולת של מידה אז אמרתי אני לא קוראת לא יקראת כל הספרי עם האות בקאל אני אשל חברות, אז אני שואלת אחת עושתיים ומאה ואו על זה שכאילו על כל של השת שואלת את מקבלת עוד ריגיד של אסרטות מסוות, כאילו דברים החיפשי, ואחלל בישתי נוק בחורף, כל מיני דברים ממש קטנים עם האוכצים תינוק עם האושי, עם לאומבת ים, בזה שלו ותתמוצץ. אז כל אחת אומרת משהו אחרת באמת, ונועלו רק אשל לעשות בזה סדר, וגם אני לא בין את הצורך של אורי בחירים להגיד הכל של חכי חכי, כאילו אם עכשיו שאני מתחמה שלא מרח ואת אומרת שסה בעבר, חכי חכי, או אדמה את אייה ממש כשו, וכל זמן זה ככה, כאילו, אז זמן לא משנה כמה זמן עובר, חכי, או אדמה את זה, או אדמה שקשה, או אדמה שקשה, כאילו, על מטאה גילו להיזה, אדרחת אונשלב, על מטאה, כאילו, מטאה הנקבר יודת, מטאה נקבר מכירת הבאה שלי, מטאה נקבר יודת כאילו עם סבבה בלי או לא סבבה לי. זה כמו שאתה מיד, אני כשאתה מיד הייתי צעירה בחברת, תמיד יש לי חברים שמיותר גדולים ממני בגיל, אז תמיד זה היה המשפט הזה של ילדים כתנים קצרות קטנות, ילדים גדולים קצרות גדולות, כאילו חכי חכי, ומילים אחרות. ואילדים של יוד לא כאילו גדולים, הכי גדול שלי בנסר, זה לא צערות, זה לא צערות יותר גדולות, זה צערות חירות פשוט וכאילו מה, היום אני, את יכולה להגן עליה מכל משמר, אני במה בנסר כבר לא יכולה להגן עליה מכל משמר. סטומה רטוי חווה דברים בבית ספר ויובי, אין ינים חברתי, אין ואולי, פחד אלוהים לא יודע, פחד אלוהים, פחד אלוהים, זה לא שהצערות של הגזים שהיא כזמן צורחת ואני לא מצליחה להרגיע אותה כאילו מבינה מה יש לה, וכי כל מה שנשאר לי לעשות זה לחבק אותה כאילו כאילו כאילו כבר מה לעשות ואני וזה אותו דבר זאת אותה סקול, פוני חסרטונים ופועני חסרטונים, זה פשוט, צריך שם את זה כמו אני שצאת כמו כאילו שאתה כמו לזה זה לא זה לא לזה אני גייר וכו פנצי צור אבל זה לא אזר, אוקיי, ראימה בסוף הבנשים רוצים לעשות כשאני מומרים אחי לוחקי חקי, רוצים לעזור להכן רוצים לזה פרופא רוציה, איתו שבבטור, אוקיי, אבל זה לא פרופא רוציה כי זה בשן איך עובה כזה גאה, וזה בשנים הרגישה כרגע, וזה השם כאילו זה המצב, אני לא אני לא נצאת אפשר, אז אני לא יכולה להסתיח את זה בפרופא רוציה כמו שאתה לא יכולת להתיח את זה בפרופא רוצה כשייות שכי היה קטן, אז מה יצא שהוא יענה לך, קשה את אומרת לו קשה לקי, היא לא ישן, וי, נכון זה לא משקשה, כאילו, באזולה אני אגיד מה אזר לכם, ואז אולי, שאני גם להגיד, היום שאנשים אומרים, לנועזר לעצת בחד שתיים שלוש, אני פחות מתציבלת מיזה, אבל הבעיה היא שגם זה, כי לא לפעמים רק לא רוצה לשמוע, לא רוצה לשמוע, אצאת, כי ניסית הכל ואת מרגישה שאני ניסית הכל, ואת רוצה עכשיו פשוט, שאני יכולה, כי לא, אני אגיד תהלת, אני גם לא ככה חוהב את ששואלים אותי, שאלות נורחת את הניות, עליך היא עונקת ועליך היא אני לא אבית את זה, שאלה, אני לא ימי הזור לי, אני חושבת שכשית אנשים, אתם שאולים את זה, כי לא ככה הם אנשים להצר סיכה, נכון, ובילד שתוק, קשה להשתוק מכל, כשמי שהוא בא, אם אני חוזרת לגיסטתי, אז כאילו, אם שתפת אותי ממש וכאילו מצופה ממני, לעזור לתת משהו, לתת שובה, וכאילו בלי חוונה, אני לא זוכר את מה זה, אז אה, אז הששאנותי לה, אופ, הוא בחה הויית, בנימות, תורידי לו שחוות, אופ, כאילו, בשלנו אותו כבר, דיברתי בבישל מובל, זה בי זה לא עזר, כן? ידיין בתח ספגה את הערה הזאת בצורה, והמר לסכותה שהיא, שהיא מחלקה דברים. -כן, כן, כן, נראה חלקה דברים. אבל בגלל שבתכתי את המודעות הזאת אני עוד לו במקום שלא לאר, זה אני לא יודעת לעשות עדיין. אבל אני כן יודעת לסימלב לזה ולהגיד להצמיד הסתמי. מה יש לך? אבל תקשיבי אולי, אתה לא חושב שזה טיפה שונה כי עד עשרת מגצועה, כי למשל חמוטי שהיא אחות. אז אני כל מול מיירה בצורה אחרת, אני חושבת שהיא מתורגלת בזה. וגם יש למודעות כמו אצלך הזו, היא גם יוצרת הרבה פעמים כאילו. שימצע. כשמערגיש שאני אני מעלת להקילו, אני מרגיש שאני יודעת מתי לדצח לעשות גרפס. כאילו, זה נגיד משהו שאני ממש אשתי בעיה, איתו כי כל הזמן חופרים לי הזה שתחריר אותה לגרפס. אני לא ילת למה כאילו מיפו התקבעה מחשבה הזאת, אבל זה לא. קטירת זה לא נכון, כאילו היא לא חייב את לצאת גרפס כל פעם אחרי הנקע. ואני באמת מרגישה שאני יודעת מתי הישריכה, אני שומעת בפי חישה להלימגישה בגוף שלה כאילו נגידתי יאלה 24 שבעני. אני אשתי את האזשים, סימבי אוזר פנזאתי עדיין שאני מרגישה. אז נגיד כשאני מקבל את הארות מהנשים כאלה שהם מגיעים האתחום, זה גם יש מחרת בגדלה וגם אני מפרש את את זה אחרת. כי אני יודע שהם מגיעים האתחום. זה קצת שונה. זה קצת שונה, מה שכאילו היה רשת מטלת בתור חברה, לא ידעת חברה אמרלי, תפסיקים היתוף זה עינוי. מה? כאילו, כאילו כל בדקתי את זה, אנחנו משתאה אפים פעם, מגיעים להחפרתי על זה באים את הגרם הרס על העניין של ההיתוש. זה לא רק שזה לא עינוי, זה מאוד עוזר בתינוקות נישון, וזה גם מסתבר בתוח, אז כאילו, ואתה חברה הגבוה מליצה לי לסינטה על דה בנסט, נשט, זה ממשהו שהוא מחקרית הוא חכק לא בתוח. אז כאילו, סבר בלח, את הולכת אפילו מה שנראה, לכפים מה שמרגיש, אני הולכת לפי דברים אחרים, לי יש את עינקי, לתמיד אומרת שבשבילי כל הבדיקות האלה שאני עושה ולראות עם זה מוכח נחקרית, וזה יש הרבה אנשים שגידו, שזה כמו לקרוטיילים, שאני נזר, וכי בסוף כאילו, זה מה שאני מאמינה, בשבילי מדעה זה ממש, הדת שלי, זה הקנמי דה שלי להחמיתי, לעשות משהו, לא לעשות משהו, יש אנשים שגידו, מחקרים לא מחקרים, לא מעניין אותי, אני עושה משם את תים לי ומה שבה אינסטינק שלי. ואני לא נכנסת להם להורות, ואני לא מערק להם לעשות אחת שתיים שלו שואר, אז אני פשוב, חוזרת לזה, שאני לא מבינה את הצורך לתת להלשים אחרים, כאילו, אירות כאלה ואני חושבת שזה במיוחד צורם, כשזה מגיע ממשהו, שאין לו הסכלה כמו שלך, זה לא המקצוע שלו, ולא מצופם ממנו לעזור ולסייבת, ותרום מניסיולו, כי אני שיון שכה בסך הכל ויחס לשני, הוא שאתה הורא, ותרוותיק, זה הכל כאילו אנחנו. יהיה, אבל זה מהצב אותך, אני. אני. אני איתן לך תצד השני, אני גם רושה מתלירגה, כי אני רוצה גם להגיד לכמה שואלה על הגיל והלדור, כי אנחנו כן בעוד מדורות שונים בתקמהת. אני שלושים החמי ש. - שלושים החמי שאתם לא קועל הרחוקות. אבל אני רוצה רגע לתת, כאילו, תומרת, איתוף, עוזר, לרדמות, נכון, אצל רוב התינוקות, אבל יהיה חלק שלו, ולמדתיים השנים במקצוע הזה מאוד מאוד להיזר לדבר בסימן אקרייו ובהקול, לא סך ללוט, יש. זה גם תלויורי, לפעמים מורים לא מתחברים לזה, כמו שאמר, "תן לא נכנס להם לאורות, ישורים שמאמינים בלנה משותפת, וזה ממש ממש בסדר, לנה משותפת, זה לא בכב מקביל לאנכר את משרד הברו, אתן חון, משרד הברו את החנועדים, משתנות, כל תקופה, תאימות בגילה, בחודשים, תאימות בגיל שישה חודשים, וכן, זה תלוי מחקר בסדר. אבל יש בסוף את החוויה שלי, אני נסכרתי בעוד הערה, שנתתי לגיסטי סתמנים, התפסט לזה עכשיו, אבל זה מאוד מביא. לא, זה אחרי דוגמאות אני חושב, זה מביא רטנקודה, חמותי, מהיום שהילדים נולדו, כל פעם שהילדים, סליחה חמותי, אני עוד תותח, זה פשוט דוגמא קלסית, כל פעם שהן נולדו, והיא בה ממשפחה, המרוקאית כזאת, ואתה אתם שק. מאוד דעתנים, מאוד, ויכול, אחיים, מתפתפת לי לראש, כלמנטינה, זה דבר שיכול הערוג, כלמנטינה, זה דבר שיכול הערוג, תפוז, ברות, הדרי, ממוחלימותם, זה מחלק להם לגרון, אני הבנדות של נפטר, מי בגיל משהו. וואי, וי? וזה כאילו, סטרס, אתה סופה לי זה אחר מפקידה. מה, אני ברגע שומרים, דבר כזה זה, וגבר, הלכת למנטינה. אני אפשר לחתפה כסלכל העם פעמים פה באזור, שהיא פעולת כל הפרות הדבר, פרקות סלימפ. יפה, עכשיו מה? אני אמרתי, זה פעם אחת כלמדינה, אחת כך זה את הפוז, אחת כך גם החיות שלה. גם, כל מיףגש וזה ראות הזה, ישר, את הכל הוא מתמיד פחת וענבים, וענקניקיות. וכלו, סטרסטרסטרסטרסטרס, כמה שאני מקדימה? אני, אם, להילדה רבית. ועל דה, יש את המשחקיםום תומטמים האלה שצריך לצבוע, לדאים קצת יותר גדולים, שצריך לצבוע מגרדים את השחור ומתחת לשחור מתגלת מונה. מכירה את זה? -אוקיי, כן. -וזה נעשה עם שיפוד? -או. על דה, התחיל על שחק בזה, היא בתש, שנתיים בחצי, תחיל על השחק לצייר פי תמירה עצה עם השיפוד. ונופלת על השיפוד ואני רואה את השיפוד נכנס לה לתוך העיניים. היא אתי מגב אליי, אז למזלי הרב מאוד הוא נכנע, הוא נתקל פה בגשרה אף, ונצאו. -או. אבל הוא שיפוד אותה, סתום הרטו, הוא נתקה, והוא נשאר, זה ממשיפוד אותה. -מה מה היה כבר את ההחמיש כנע? שוב גם אני וגם בעלי החיים, סרחות אימה בבית, עד שסובבנו אותה. וראינו שזה איך שהוא באמת נס אני. -אה, ננש. ואז אנחנו הולכים ותבקנו לה את זה, ותפות, תפות, תפות, תפות, אני לא יודעת איזה נס כרה באמת נס גדול. שיפוד, אני זוכרת הקלמנטינה, אבל לי זה קרה מי שיפוד. עשינו על איש בסוף שבוע, והיה לדרץ, והיה לדשלה. אמרתי לה, אתה איף לא את השיפוד הזה, נוכל על רות שיפודים, קילום. אז קשה לו להעיר, אני מביאה, הצודקת, אני מביאה. -אי, בין, אני מקום טוב, היא בלתי מסבלת, חד משמעית, חד משמעית, להקילו, להסתכל על ומין מבט כזה של. כאילו החמה, זה לא שיש. -אי, אישה, אנחנו לא חיים מספום, ורקים. נכון, נכון. -נכון. עצמדים זה נכון, שהגב, כאילו, אני רק וחפשת את הדברים, אני עוד, נפני שנולדה לי היה לדע, משנה, תלפיים, הרבה, ישראל, אני רל, אני האוקבת, איש לי טוב פן, באמות של התר, ובטר, -בטר. אני חולה, אני רגון, בטר, אני מטל, זה, כאילו זה, בלי. אני נרדה אותי מסיפורי, אז אני רק וחפשת את זה, כאילו באמת זה, זה ממש, מהסיפור של סיפורי קרגע, באגילך, תודה, תודה רבה של סיפורי, על עוד מה ששאני צריכה, כאילו, לפרחדים לא כדי, אני באמת, מחפשת את הסיפורים אלף, אני נורא, נורא, מבינה, איפה שתומרת. כאילו תוך כדי שנגן מדברת, התחני, מבינה, כאילו, תחלתי בלהגיד לחשורים צירים, לא צריכים, מצאת ואני עומדת מהחורז, אבל אני גם חושבת, כאילו, גם כתבתי לחזב הפרחתי, באינסטגרם ששמתי את הפרק שקלת אתם רבה, וזה ממש הסליטוב, כי, קודם כל מייר מלה את זה, שכל הערה הופסלי, כאילו, שכל הערה מציפה אותי ככה, כן, כאילו מסתכלת על עצמי מהצד, ואני אומרת, לעצמי, אני לא רוצה להיות, אישה כזאת, כאילו, בלי להיות, אם הבטוחה בעצמן, שמשדר את ביטחון, ושלא נופלת ושכולם ידברו, ואני עקשיב לכולם, ואני סנל, ואני ככתנו משום את תיני, ואני תלנים משלו, רבה לי להיות נסוגת, לעשות את הבסות הזה, ואני לא רוצה חסות את הבסות הזה, ועכשיו, חוץ מזה שאני מאוד מוצפת מכל הערות של כולם, אני גם מאוד מוצפת מזה שאני מוצפת, כאילו, אני גם כאיס את עולה עצמי, אני כאילו בעצפה הזאת, אז יש איך שני דברים זאת, כן, אז כאילו לפחות אחרי ששמתת רבה, אז, אני אשיזה דור מעלים, וזה באמת כשעור למצב שאני נמצאת בוקי, הוא שהוא בחוז את קצת מחרפן, נמכולה, אוקסית תוצאים, והאבר, והזה כאילו את כל הזמן 24 בשביל יצאו חסה עודים שתלוי בח. ואת באמת, כאילו יש פה איזשהו ביטול עצמי, כמעט מוכלת גם במתחיש שומר את ההצריך בעולם, אז כנראה שזה כן נכנס להיזושהי ג'אננה, בסבוענה, אבל אז יכול להיות שזה קשה עור לזה, ואני גם מבינה, עכשיו, שיש הרבה כזה מינטנועת מלכהיים כזאת, קצת אני חושבת שאנשים צריכים לסגל לזה שהם נימושי של פחות ליר לאורצירי, גם אורים צריכים לסוטל לעשות על עשו עבודה ולהבין שזה חלק מאוד, כמו שאיכנתי תצמי לזה שאילותי שאל וכמו שאיכנתי תצמי לזה שאילות עצר, דאנטי שאולה בגדים בערון, אז אני צריך גם לדוג לדעת כאילו נשמור על חוסן שלי, אני לא לפול מכל הערה, כי זה גם התפקיד שלי, כי אי אפשר לשלוט על עשוי ועמין לא באמת יכולה, לשלוט על כל מי שמסביב, ואני גם לא רוצה שאנשים צריכו על החטל ויצים, אני שוב רואה את זה על אי משלי שבאמת אי. אי אפשרי אפשר לשביר את הרגישות והצילות של האישה הזאת, שאישה מושלם את אני, סרופה עליה ברמות מאוד מאוד מאוד קשות, ועדיין, אם השלי סופגת נגנים עליה, ולא צריכה אספוגוי מעני כאילו, אני איזה אני צריכה אותה לידי, אני רוצה שייחל לקמה חוויה הזאת. ובט, אני לא רוצה שהיא תרגיש לו בןו, אני שאולותי כל מיני שאולות שאולות שאולות על הדעת, כי אי שאלות אותה באמת בתום לב, וזה תחוטה לשאול, ואני ואם לא מתאים לי, אם אני יכולה לולה, נות, אבל כשאני נפגעת, ואני שאולות אחת את זה אישי, היא לא משבינה מהפה זה בלע, כי היא לא משבינה מה שאלתי, כי היא לא משהו כוכח בייתי. ואני לא מצליחה, כי לא נתחל לעשות את מייזה שהיא עבודה שם, ומת לעשות זום האותמסיטואציה, ולעכשיו רגע, מי שופוניסה את קופ אותך, מי שופוניסה, כי לא אבירה להך לקוראת, אני לא אתכוסים את זה, אגיד תמת, כי לא זה קל להגיד, אני לא אדת את יחושים את זה, אני לא אדת את יחושים את זה. אני לא אדת את יחושים את זה. כל מודאות, המודאות, כי אתה לא יכולה להתיחס להערה של אימא, כמו להערה שלהי ברחוב עם האנקה. זה לא אותו משקל, אם אז הרבה יותר כ. אני תופסת את זה כרבה יותר כוהב, כי גם אכפת לי מהשלחות של מה שאני אנהלה. אז האם האנקה שתלך כבעיני מת, במספסל, ואם תתחיל לי לפחות מלסנן אותה את הרחוקה הזאת, של. אנחנו מכירות, תמשיך היא לאלכת נשמה כזה, והוא אולי היפילו אם תלמדי לענות, זה יהיה מין נקמה קטנה כזאת של לא זוכר לי ששאלתי, תודה רבה. אבל כאילו אפשר גם לענות בנימוס, כן, לא חייב לסביב. כן. אולי היית מרגישה, הנה, אני תילה. אז הייתה אחת שבמיתה מערתי למה שהוא כזה, אבל גם כמו חירגה שתכח כך כך לא נהן, כי לא למה לא פשוט להגיד, אוקיי, שבאו, כאילו. אז את יכולה גם נגן, תודה. ככה, מכי הולות תודה, תודה. תביא, תודה. אני אשתמה שתראוי בחיוח עציני, אז את תודה רבה. אני לא יודעת מה הייתי עושב לי זה, כזה. ועדייתו התלעייה לו כך שעקם, זה לא שיצאתי מזמי, ידעו עלו. החיים לו כחמות חייב, וכי לא תמדף את זה, את הוצאת. צריכות לצאת. צריכות לצאת מהה. בדיוק, בדיוק. להחליף, להחליף ההבירה, להחליף נושא להכת לךברה על זה אחד. שתיים בסוף מול אימה, וגם הייתה סיטואציה שתארת לי שמעוד רצית כאילו את האישור שלה, שבסוף הגיע, שמרא לך עם הריכה אותך על זה שזה יצימנה, איפוד וכי לא תלעת. כי לא ארזנו מהרד זה או בדיוק, כי לא באצל, כי לא לא שומעת, כי זה כאילו אתם הם עובר. אז כאילו את כל הזמן צריכה להזכיר להצמך, וגם לי, תמי משתרגעים מהשעוף אבא, אצלי זה ארבע, אמרה, אתה מתארכן. וזה איזה הוא קצת נאליו, זה יש את זה, אבל זה בסדר שזה יהיה במשפחה, במנון מסוים, כל עוד יודעים שיש המעבד מאוד גדולה, כי ככה אני מרגישה בנוח, גם להגיד איתה יפטי, אני פשוט האפה, כי לא. בוא נפסיק. כן, את הירגה בוא נעשה, עפסקה. בואי, חיות הירגה, תהניתה, אני הולכת להתקלח, אני הולכת לשון. או. ילו להוציא את עצמך מהסיטואציה. אני לא יודעת על מה זה היה, הסיטואציה זאת שתארת לי ש. שייתה אישה מגנות זאת. אני גם לא ארזון, איתה אישה אני חושב את ויצר קב, שכן, הכת האם חושך, כי לו. בהתחלה, גם הם בעלי, וגם הם נמשפחה, אני כאילו נורא. בכלל, הם נמשפחה מגדגשים חברת, משפחתיים, וזה נראה לכולם, כי לא אני מתורל אליה, כי אני כאילו מסתכלת על הלדה, ואני רואה, שיהיה יפה. וכלומרי, לא יפה, מהתרוצה ממנה. כי לו תראי את השכתיי, כמה. אבל אני רואה שהיא בואה, והיא פחות יוצרת כאשר ראין, וגם היה עד שלה ככה, או לך תקרא את האם, אז כי לו, אנשים אחרים רואים את זה כיזה תנועה חמודשתי נוקוסב, אני מכירה אותה, אבל אני יודע, שכך הזנראה, כשירוצה לי שון, ושאם הנסה להחשיך לעצמק, שהיא מתחפרת לבין אונם בתוך. בתשכי כזה, כי לו שמי שם אחזי קותיים, מתחפרת עם הראש בתוך שקר, הצברו, באמת השכי, זה כי היא לא האור מופריע עליו, ומחרופן אותי האירוצה, לי שון, אני רואה את זה, ותמין נראה לנשים שיש, אני נורא משוגעת, מה נורא, הוא נורא מוקדם, למרמק כבר להשקיב אותה, אלא מה כאילו, ואולמה בקזה חושך, בעלי כאילו, בתחלה, אני לא מאוד קשה עם הרעיון הזה, שרחושך מוכלת, אבל אני ממש רעיתי את זה, כי לו, מגיל לי חסיצי ארמי, ‫התחילה להשתנות, ‫אז כמו לתחת אל הקפיד, ‫על חושך כרגשתי שזה משהו ‫שצריכה ראיתי שבמנצה, ‫אתה מתקילו מתחפרת, ‫אנחנו חושך. ‫ואת הסתלית השינוי, ‫מחושך, נחושך מצרים, ‫כי זה ממש היה עבדה ‫למשמותי זה, ‫כיצר לנו את הערד המות נורה. ‫ואריתי זה, נבאלי, ‫ריתי לא. ‫איך זה נראה כאילו לקחתי כזה סמיכה, ‫בסיתי לנו אול, ‫מראה להריסה. ‫אמרתי, ‫הוא בו תתנה סתנו לעור, ‫תראה מה קורה, פורמתי את הסמיכה, ‫תראה מה קורה. ‫אחזר, תתסמיכה, ‫כאילו בפרשים של כזה ‫דקר שתיים כל פעם. ‫מה, זה שתכנעה. ‫אבל למשפחה שלי זה, ‫הדאי נראה מוזר, כאילו. ‫מה בערך השוך פה? ‫לא, יש פה אור, ‫שנפנס מבחות, ‫זה לא חשוך בשבילה. ‫הירועה, אותך, ‫הירועה, את הסביבה, ‫היא לא זכילו. ‫זה לא חושך שלי לגילה לשון בו. ‫אז כאילו הרבה פעמים יש אורות על זה, ‫עלמה היא הולך את השון ‫או עמוק דם, ‫אנחנו חושב שאני נורא מתור, ‫ללתה, אבל באמת, ‫החושה שסיטית זה כמה פעמים. ‫הוא אצלי. ‫החושה שסיטית זה כמה פעמים, ‫והראו שעני רגעת, ‫וכווח, שחבר, ‫הוא שעזקי, אז גם אם יש לי אמרה לי, ‫אני מבין אשת פשוט קורט אותה, ‫וזה ממש טענו גלירות את זה, ‫ומת שאני גם בלט מרגישה, ‫ככה, אני באמת מרגישה ‫שאני מקשיבה לה, לא יודעת עם קורט לה, ‫אני חושב שאני באמת מאוד מאוד כשובה לה, ‫אני מאוד מאוד בשדדרת, ‫אני עושה את האחיתום שאני יכולה. ‫אני די שלמה עם האורות שלי, ‫בסך הכול, ‫כאילו אם הדלפתות של הבית ‫גורות ואף חלו נכנס, ‫אני די שלמה עם זה. ‫חשב את החלבות, ‫גם לפתוח את זה, ‫כשהוד הנשים נכנסים, ‫כשהוד אורות נכנסות. ‫אני מחליטה. ‫אני מחליטה מנכנס, ‫הם מבקשים להיכנס. ‫ההיא בהספסל ביקשה להיכנס, ‫אני לא חייב לפתוח לתדלת. ‫לאי מה שאתה אחרת שכן לפתוח לתדלת, ‫ואני צריך להתמודד, ‫כי לפעמים זה יביל להתעשייף, ‫אבל כשאני מבינה, ‫כל הזמן מזכירה להצמי, ‫שזה בא ממקום טוב, ‫אני אוכח את המיד את האחריות אליי. ‫מה אני עשיתי, ‫ואני יכולה לעשות אחרת. ‫הוא אולי ברגעים האלה, ‫אני חייבה איפה הנקודה. ‫אני הולכת עשרה דקות, ‫אני ערדים אותה ואני עכשיו. ‫או, אם אני יכולה להערדים אותה, ‫חואר עדת לעשות התעשיבו ותערדה. ‫כאילו, אני כזמרי תדברו את מה שאתם רוצים, ‫ביומקום להתחיל את הפינקפון גזר של. ‫היא נותן את הערב הקוונה טובה. ‫אני מפרשת אותה לא נכון, ‫וכלו חובה את זה כמתקפה, ‫כי אני תמיד במגננה מה לעשות, ‫גם בני לבין עצמי. ‫ביומקום, תפינקפון גזר שרק, ‫ואז אני אגיד גם משהו שעולה ‫יהליבו תוויזי תעדיף גם לפעמים ‫לשתוק ולא להגיד להתקול. ‫חון, יש כזה טוב, ‫וזה אני להגיד כלום. -כן, זה. ‫זה תרו, זה הכי הבחיל אותי. ‫תרו, תרו, תרו, תרו. -אז לא אני זו הולך. ‫לא אני זו הולך, אני חייבה להצור את זה. ‫אני באמת מזמינה וגם אני חוטט בזה, ‫אבל אני יותר ויותר היום, יותר ויותר מודעת. ‫אני מזמינה כל אחד, ‫היום אני נווקת בעודף משקל, ‫ואני מאוד ספורטיבית וזה, ‫אבל עדיין המשקל, זה עניין של זונה. ‫ולמדתי להגיד לבעלי, ‫אני מבקש שאתה הזו ועכשיו הכל, ‫אתה חתוך לסלט בבקשה. ‫אני עדג לה, כל מסביב. ‫כאילו יש לי את הכי לסעזי, ‫תחול שעש לי את הן לקוח את הצלנות של ונדע, ‫אני מבוקש, ‫ואם אישו אחר רסד, ‫זה בשבילי אני היה לסוס. ‫ואז אני גם היה עם היותר טובה, ‫כי אני היום יותר ביטחון עצמי. ‫כאילו נפלתי, כאילו נשברתי, ‫כאילו הייתה להתמידה הזאת. ‫אז אם כל אחד תלמד, ‫במקום להלב לדבר את מה שהייתה רוצה שהקרה, ‫אנחנו במקום אחר. ‫יהיה, את יודעת, אבל זה, זה, ‫זה צעמאות טובה. ‫אבל אני כאילו שואלתי את עצמי, ‫איך אני עשמת הכי אני כל כך הדשה, ‫כאילו גם איזו תועצה חדשה לי, ‫או מחדשה בלי היותיים. ‫ואגב, כשאת, אם החדשה, ‫זה כל הזמן משתנה, ‫זה כל הזמן משתנה, ‫כל שבוע הזאת יום דה אחרת. ‫כל שבוע, את אם אחרת, ‫כאילו הזמן משתנה. ‫אבל זה בדיוק מה ששומר על ההכחמה, ‫זה הניסוי והתעיה. ‫זה גם אורים שנמצאים בתוך תהל, ‫לכן לבואי, ‫אני תמיד אומרת להם שהייטרון, ‫מהייטרון בליבוי, ‫זה שהיה ילד, כל הזמן משתנה ‫ואנחנו לא מדהים להגיב בצורה, ‫כל פעם אנחנו צריכים לשנות משהו. ‫באוסף אני אומרת להם לא, ‫זה לא ספר כתוב. ‫זה ניסוי ותעיה. ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫הפרופוי תוף, ‫לכל ילדתי משהו אחר ועתי משרו. ‫אז עת יודעת הכי טוב, ‫למה כיד מבלי תואחר בזמן? ‫כי עת מנסדברים, כי יש לך ביטחון. ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לכל ילדתי משהו אחר, ‫לא חייבים, ‫אבל שניים הלך נוכל שישי בערב, ‫לערוכה, לא חייבים. ‫אני עושה משהו אחר, ‫שמתים לי. ‫זהו, אז באמת, ‫כאילו יש דברים שאני ילדתי משהו אחר, ‫למשהו אחר, שישי זה משהו אחר, ‫שיילים, ‫או הדמות קשר ואתה, ‫אני אישי, כאילו. ‫את לא חייב אתם יותר, ‫-היה צבי. ‫אז זהו, אבל, ‫אז בשביל זה אני צריכה, ‫אני לא יכולה. ‫פשאר ואתה יותר אחר, כמו דברים, ‫אבל בשביל לא להגיע, ‫אז אני רוצה שאני מבטרת על הכל, ‫אני כן צריכה לעשות איזושהי עבודה, יבצמי. ‫ישי פה מהשאר אתם, ‫שאז דברים לא. ‫היא לא רוצה שלא תלחי להרוכה, ‫שישי. ‫פה, אני לא רוצה שאני יפה. ‫הוא, אה. ‫או לא. ‫הלב את זה. ‫אז כאילו, זה אישיוב, ‫זה כמו שאני אמר לו את כעה, ‫זה איזושהי תמועת מלכחה, ‫אז כאילו לדעת לסנן, ‫לא להיכנס למעלכודות של מייותרות, ‫לא לסך שמלסוף שבוע עם החברים ‫הוא משפחה, ‫כי אני עוד לא מתורגלת בליות ‫נחוץ לבעית, ‫איתו, וזה גדול עליי, ‫יכולנו את שלמי שחרת כן, ‫אבל אני מגיד יודעת שזה, ‫מה שושא נראה, זה, ‫הדאים, נכן, אני חלב אוכת שישי, ‫הוא יודע, אני עבודה רצמי. ‫כמו שאמרת, לא. לא. ‫אנחנו נסתה פרשנות המאהיותרת ‫לנראה רות שנה. ‫הרמתה ממנו, ‫אמרת, אתה רש לה, ‫אין לא לך בל. ‫לבחור את מהתמח ניסה על הלב של החבל ‫הייתה, ‫כי לדבר כולם אידה ברוני, ‫אתמול אחת מהימות ‫שעברית איתה הליך של חליל פוסט, ‫שמי שזה, ‫אני אפילו עלת עם היותר שנה, ‫מלווה האימאות בתהליכים בלבלע, ‫אני נדעי כתבל דברים נוראים, ‫שמי שנותנתבו עור מולות ‫עם התלללת בתינוק ומשועשה ‫למודשנאי, מתללל בתקילו, ‫המוראה דברים באמת קיצונית ו. ‫-לא, אני קשיב לא מגינה, ‫האחסה דיים קייה. ‫יומרת לי, ‫-בל שתקנסיבה. ‫ואז אמרתי, למה מתקשיבי. ‫אני יכולה לענות לה. ‫הייכן, תלמכקרית, זה לא משנה, ‫זה הבן אדם השני. ‫הוא לא רוצה לשמוע. ‫זה לא מעניין אותה אהי, ‫בא, עכשיו, יש כל מיני גם הפרעות ‫באינושות, כן? יש. ‫יש גם הפרעות פסיכיית ריאות ‫והפרעות נפשיות. ‫והגמים זה בן אדם מדובר ‫בן אדם רגיל, וגם מדובר ‫בן אדם עם הפרעה. ‫הוא עדיין יכול לפתוח קופיל ‫בפייסבוק ולתת את התורה שלו. ‫-הוא לא הגמיול אותה למידים. -כן. ‫אז אמרתי, ‫האחריות שלך כאימה, ‫זה לראות את הדבר הזה לזהות, ‫כמו שזה, ‫היא התוו ולתפוס לי בחציית ‫ולפקות להיכלו לי שתולי, ‫לעשירו כיבזהו. ‫האחריות שלך למי את מקשיבה. ‫היא מתמזינה את עצמך דרהל. ‫זה משהו שכן. -יש כמו הנקבוצות, ‫שאני לא נכנס את אלין, ‫לכלל שאני לא. ‫לא רוצה לשמוע אפילו את משהו ‫שלם להגיד שם כניהודת, ‫שזה לא בשבילי, ‫שזה רשבו מרגישה שמה כאימה. ‫כן? -כן. ‫זה סיח שהבורי אוראים. ‫שהוא לא מאשר את הדברים ‫שאני רוצה להשר ושהוא כאילו הצלי, ‫והוא רוצה לי שהוא לא יעשה טוב ‫לכשר של עם האנדה, ‫שהוא ירד את הביטחון, ‫בשוב, לי יש את העמות מידה שלי ‫שלך אני מחליטה, ‫האז זה מהידה הוא מתיב לי ואיזה לו. ‫יש אנשים שיש נלשפר חוקים אחר. ‫אבל כל אחד ושיטות שמתי מות לו. ‫אז כאילו, אני יש מקומות ‫שאני אפילו לא נכנס את אליהם, ‫והאבחילה כאילו. -לא שווה, לא שווה, ‫כאילו תמיד, ‫כמו שאנחנו דיברנו על אני מחליטה ‫התמילה חניסה לה הביתה. ‫לא תמיד אמי לנדם, ‫אז זה רוצה עכשיו לשמוע את. ‫נובה אני אוכיחו, תו ומה? ‫אז אני חושבת שבזה אני כן נסיתי. ‫אחרו שאני כן מצביכה לסנן ‫שוב, כנים משווויתה, ‫היאו את שצ'נה, ‫אז את לאישה שבדיג שאלה, ‫אז כשנקתי על הספסל, ‫כאילו זה מישהו זר, ‫כאילו שלא משני עשים אוקב ‫למשפיינית רשת שאני לא חיפסתי, ‫כאילו לא חיפסתי את ההתות של הלמה שאני. ‫נא משנה אני מחליטה. חולפ שמוד בכל בסנון את המחיים שלי. אבל כשהזה דוד החמודה רואה בכל דיאלוג הזמן על תרדים יותר ברש ובעור ובעור ובעור. שאיתי פרגל ועל תשים יותר במנצקית ילך בפונקת וכאילו כל מיני יצורת שן, כאילו די. יש פה פרוסס תצולי מזה כאילו. אז זה קצת יותר קשה. אתם באמת, אתם אוף אני אני לא כאילו הנסונת להיות פוליטיקליקורת. הדור רואים של היום שחובי היום עורמורות פעם ראשונה הוא דור שחסוף לכל כך הרבה מהידה סותר. כאילו השפה זה של המאידה והמאידה חינמי. הוא נעמת אורף אני משוולתי אני חושבת שזה בפרקים בפרקים בפרקים. לא היה לי כלום. כלום אז כאילו לא הייתה לברה מה שנקראית לחלחתי. לחלחתי את הידע עם שאלתי שרבולים יאללה ניסוי ותייה לא היה לי כלום. זה משמעניין מתי יאללה יחד הראשון. מתי על הדיטאל דראשון. שבי גאולוג שאני לא יודע את התרחים של הילדים. ב-22. אז לא כזה לעזמן כאילו ב-22. ב-22. ב-22. או שאני לא ידעתי על ב-22. זה גם לא היום הדרכות אורים. אולי זה היה בחיטולים אבל זה לא היה כמו שזה היום שכל. אתם אני צריכה להתאמצ כדי להתחמק מן. כאילו גם ראשון. גם אני אז זה קופץ לי. זה קופץ לי בפייד. ואני אומרת להזזל. הנה, אני אמרתי ככה. תרדים היא באור ובראש. תהי, כאילו על תרדים היא. תרדים היא וחושך והשקת. וזאת כדוות תרדים היא באור ובראש. ואני לא יאין. איזה מסכנים. כאילו. מי שהוא אחד אומר משהו השניון? איפה כאילו הסדר כאילו. בידי הוא כוכבים בזה סדר. הכל אחד שיהיה לאיזה שהוא עורים ותומים משלו. בדיוק בסוף אתה מתחבר. ולאומה את זה אותי מי שיכותה ותלבאי באופן פרטיסו זאת. עושה את הליכים עם לנה משותפת. אני אמרת להלא. זה בסדר. זה בסדר גם הוא. אבל לא. כאילו. כל הרצריך שיהיה לו את הג'נדה שלו. ותמה שיושב לו בלב. בלי לשפות אחד את השני. אני מתאימה לך. ואני לא מתאימה לך. ואי. הריון הוא לקחת מישהו אחד. כי לשמוע להרדים באור ולשמוע להרדים בחושך. זה קיל כמוח. זה קיל כמוח. אתה בפיצ. ואז אתה גם עוקב אחרות אחד. זה אתם מאמורים. שני רופים שבע דעות. אז אתה מתחיל להקוב אחרות מישובה. אז אתה מקבל עוד זוווית. ולא לא. תקחו מישהו אחד שהתחבר אתם אליו. אפילו ברמה הישית. ברמה של הדיבור. תהכבוח רב וזהו. אתה מלא צריכים את הבלבול הזה. כי זה לא משנה בסוף. זה כמו שבא. כשאני מלמדת תינוקות להרדם. או את ההורים שלהם איך ללמד אותם. אז יש כמה שיטות. ויש התחת שמומנצת יותר ויש התחת שאימפחות החוזי הצלחה. זה. ואז הוא מולי רגע, אבל אם אני אבחר בשנייה, בזות שאימפחות החוזי הצלחה, אז מה? אז לא נצליח. ואז אני אומרת להם לא, אם אתם תתמידו ותקפידו ותעקבו אתם תצליחו. הבאי שפורשים בדרך, כי השיטה ארוכה יותר. הלו בסוף זה את מדע. אם אתה לקחת המשהו אחד, גם את תרדים איבור. אוקיי, בסדר מה היה קורן. אז במקום החצי שהיינרדמת לחכה שעה. אז אינג מרדים הבאור זה עובד, נכון? אז אולי יש תריר את השנה. אולי לא הייתה השנה שעה וחצי, אולי הייתה השנה חצי שעה. בואים לקות. נכון, בסוף, עד שובה, אני כבר עושה מלב שכשנשים שואלים אותי. למה ישנה, עכשיו, למה רוכו, שאני מותחי על הסביר את כל מי של המעטי, את כל מי שובה דקתי. לא צריך את זה. אינג מלנו כי בסופו של דבר רוב הדברים בעורות, הם שאלה של בחירה. זאת אומרת, יש דברים כמו להשקיב על הגב, שאנחנו יודעים, שהם ממש עניין של חיים, שהם יותר בריאים לתינוק וזה ששמה, אוקיי, זה אחד משמעי, סטטיסטי וזה וגם לזה ישורים שיהיה. יחלקו וגידו אני עמסמת הענת של ילבטן, נשון מזה. אבל יש אוקיי לא לדעזו להיזה עודו ככתובה לשלד לשקב על הגב. אני לא השנה להלדה שלי בפנים סיגריות, אוקיי, זה הדברים שרוב, רוב, רוב לא יקנו להילדים שלהם להשן בגלל שלכם. יש דברים קיצוניים מאוד מאוד, שאנחנו יודעים שאנחנו לא נעשה אותם, לא נזני החותם, לא נפקיר אותם. אבל שעה הדברים, זה דברים שהם בשטח די הפור, בבוסוף הסיבה שעים אני בוחרת לעשות אחד, עושתיים, זה כי בלי, כי איזה שהם לא בלי במובנה שתחיל הפושות כי. כי הגיון שלי התחבר, נכון? כי הגיון שלי התחבר לנישה הזאת, וזהו. נכון? וזהו. וגם כל ההצטדקות הזאת של ההסביר, כי קראתי שפוקי, שמהתי ששם, כי בדקתי, כי המחקר הזה, מה ככה אחר, זהו גם את מעניין תצד השני, כי הוא נגיד בהרוחת שישי החבונה, זה שישריו, תילם הישנה ככה ככה מוקדם. אז זה לא תקיזות שיש שנה בה, כי זה שישי הישי הולכתי שעות בה. ומה נאזי אבר בשלום? אז אינטרציה של יעדה. עד היום מה שימותי ביטללות ויילדים. אז מה נאם, על חוליש אוהי מסכנים. איך מישנים ואימי הישנים עד גיל שנתיים, אני חושבת? ושיש וחצי, והרום, המיול חיילישון, אבל עד הבוקר, כן? הם היו משתמשים בשעות האלה, כי זה לא שיש וחצי את מרדימה אותם. מסכנים, אני חייב לבולצי. אופילו היה לפעמים משחיל בקורים, בהשיש וחצי כדי להקבל את הארדמות ברב שואמר לכם עליהם. הוא גם בתוך שם ישנים וקרלה, תמיד קרלה מצלין, כי הוא. ומנושמים אבק, כי אני לא מנכה גם בתדירות שורות. אין ארוש לי זה, איזה קילו. וואו, אני קוקח הקטע עם אבק, והרות של הכלבה וזה. וזה. אלוהד, מה אתה רוצה? אין, התראגם בזום, התראת הפוך מאחורה. מה, אז קרלה, בלמט המדבר, ואני מתחילה להצטדק, להסביר. ואז אני מבינה שזה לא משנה מה אני אגיד. אור חולה להם על התחת, אור חייב להצדיק את היות עושה הבא, ודועג, ורוצה לבד, וכיל וזה, וזה הדיבור. אז שחרתי את זה, אבל בהתחלה כן, בתחלה הייתי נעלב את זה. איך קשה גם? היה לי קשה, היה לי קשה. גם הייתי אומרת לי מה שאני אמרת, תתפלים את זה. כילו. יבאיזושהי שלב, זה היה די. מה אני רעכה? שאני לא נתת להם, אוהה שקר להם בלילת, מה כילו, מה הוא אומר לי? שאני יודע, זה חקח את זה כבר הפך להיות בדיחר, תור שתיתה יותר מדי, תור, אתה זה. כילו. כן, אבל יש רגע כזה, פתאום, אני איתה לבד, מגיטבי, פתאום לא נגע כזה, אני אגיד לצבינגה, אולי, כן, קרה, אולי, כן. בסדר, ואז מה, אוקיי, על אחת איתך. נכון, אולי, כן, קרה, אולי הוא צדק, בי הראשו, ואז מה? אז אני חסה אותה. איךו, אני נסה לראות אתם בזה מרגיע לתבחי. כילו, מה קרה, קרה? את מבינה? לא, אז זה מה, למה זה כל כך מקפלית, אני אדיינו את זה. אני לא יודע, תלדה, שאני לא מספיק טובה, כי זה מהנצבנו, תשתה עוד היותר טוב ממני, מה מתי מבט שלי, כי חמודי פעם המהלי, אדו, אגדולה של החוסר עדיין פיפי, גם מתה, קיקרלה. נו, את המטית, על דם החוסה. את כילו. אופ, מה אני אסה? אבל כילו, אני גם רוצה לחשוב לצייר את הגבול, וול אנשים שלא לא לזמין אותם כילו, לא, אי זה תריד היה ערות מצלכן, מצד שני. לא, אני לא רוצה שהם לא יכולות הבאליטי. אז כילו, זה ממש כשאני מצאתה, אני כילו לא יודע לי, אני רוצה יותר מסודרת מה סיכה, זאתי יותר מפלבלת. האחרשיות שימא שהחיל חשוב, זה שתקבלית הביטחון, לדעת, שככל שיהיו רזמן, התי יותר ויותר מיומנת בזה. כן. כי בהתחלה, אנחנו לא תובת בזה, כל אחד נכנס בדלת, ואנחנו לא תנות לו להיכנס. אבל ככהול שאחריות עוברת אליי, זאת אומרת, ככל שאני וזה נכון לגבי כל תהליך שאתה רוצה לעשות בחיים, אם אני אקח על עצמי את ההחריות, להגיד מה אני צריכה, מה אני רוצה, ולענת הלא מוזמן, תעצור אותה לא מוזמן לי, כנסבדל את הזאת. ככה אני פחות ופחות הוא שפה מהדברים האלה. אז, שאלח את הביטחון לדעת, היום בעל דרבי את הרבה פחות יכולה לבגוע בי, הרבה פחות. ולא כיני סטי, אני עדיין בנדם רגיש, אני בוחה בסרטים הצוירים, אני סתומה ברמות כאילו, תמיד זה כאימה על תבוי לסב, בוחה מינם או בוחה, אם השאלה הירות, אכתרדי למעטה. זה לא שאני הייתי פחות רגישה. אבל אני כן מלאה בביטחון של, אני אלמד דברים חדשים. אני שמחה ללמוד דברים חדשים, כל הזמן. אבל זה עדיין ביטחון של, אני רוצה לראות מי שיום שתבו ותישל אותי, אני מניקה, ועד איזה גילי נקתי. אני אוהבת השאלה הזאת. מה תונה? בהתחלה הייתי מצדדקת. תראי לה להם הספיק חלב. היום, אני פשוטונה, כן, או לא. לאנשים שזה רלוונטי, כן, נגיד האחות היא פתחלה, כשישל, אני נקתי, אני באמת לא אסתדה, אני מנקות. בגלל זה גם אני מאוד רגישה לרש, אז זה של. את ההכחות, באטה פגדת של כשה. כן, כן, את צריך את הבוגד, את זה הבוגד מבית, מה שנקרא. מאוד שאלו, יש שם, אתר ויותר אחריות. היום. אם הוא דעות. אם הוא דעות למצב, תראי, אני בטוחה שכל. לא אולי לא כלימה, אבל לא משנה, כי לא אוקולנו יודעים שאני כזה, שחלב איזה זו נתובה ויותר לתינוק. זה אנחנו לא ככה מזה, אבל אתם נכנסים לי להתחתון. אכן את מניקה, יופי. זאת תמיד הייתה, יופי, זה יופי הכיתוב. בהספחה ביתילה, גדלוק. אם התומרת לי על את זה, אם אני אומרת לה שכן, אני אעשה כבר גם שיקרתי, בין דרישון שלי, אם הכתיות רק שלושה חודשים, איזה עוד מהר שמה סטרס אני, או לא מייצרת עבור שאולו מתחברת, או לא עליו במשקל, עדיום עם בעיות משקל. אז הייתי משוקרת בהתחה, כן, כן אני יודעים. מניקה לא איזה הלופה אני לא מניקה שבסיטי את זה מתוך אלבון כי בלתי כמויות של רוק כשהייתי צריכה לשקר מי אתם בכלל שאני שקר בגללכם כי אני לא מרגישה בנוח למצמי בגלל שאני אפסקתי להניק והיא משנה שאני ענקתי לא ידעת גם איזה שלושה חודשים כי לוודי דווקא היה נקע טוב אבל לא האבטי את זה לא התחברתי לזה זה לא היה לי טוב על השבת בחוץ חסופה עם הסינר ושלא רומי פה ושלא לא הרגשתי בנו הכי מזה לא היה לי טוב עם זה ואת מניקה בפוק והמה התילא לא ולא התבי השתי להגיד לא למה למה שנייה נשאנה מהטונה אם אומרים לו מה מה איתי אונה מה תשובה טובה לדעת איך למה תלמי ניפה אני סיפה אופי שזה לא אסתדר לי זה פשוט לא אסתדר לי אבל לא התקשר תלב אני יודע את זה נקב ויש לי חברות יוצא אותה נקקן אנחנו מקצוע של החיות חברה גם לך תליב הבאית רציתי להרוג אותה הבאה להיבשישי כשכל המשפחה של נמצאת תפסלי אני תראה ככה בחברים בכל הוא נתתי למה אינים מודקי בא בקוונה טובה אני ממש אובה לא סיטואציה קשה זה היה לא נאם בכלל ואין מתוקה ואני מתה להביא שתאד זה מקוונה טובה אבל אני לא רוציתי אני לא ביקשתי את כאילו בהתלעצילי את הענקה אבל אני לא כל כך רוצה להציל את הענקה ובסוף גם זה כאילו זה לא הסתדר כי זה שתבואי ואת הסיכסם ואת החבריות המחר זה לא הסתדר לי לא בעלי פשוט לא בעלי אז היום אני עודת שאתי עובדת לאנשמה תודה רבה אני מתה להיכולה עליי זה לא בשבילי ואייתי גם מצווחקת על עצמי אם האות שוקאות יש מה לדרחים כאילו לצחוק על עצמי יאללה אני לא מושלם את שחרירו אז היום אני לא כך את זה למקום שלא הוא מור ילו יואה לבואי שאני אצייך לעשות את זה את יודעת אני ממש ממש מקווה בשבילי ובשבילי ובשבילי ובשבילי שאני אצייך להמצאתה וגישה הזאת זה נראה לי שבו ילד ראשון זה באמת כאילו זה מסימם בלתי אפשרת הנורא כשאני גם בגזר הציתי הדבר התחקשני שמי תהיה את רבה ואימיר מלאה לי את התחושה הזאת שכאילו של הכל נכנס וכל מציף וכאילו גם הרשים ששקבונה של המטובה וגם הרשים זרים וגם דברים של איך אורה אם הייתי יכולה לבחור לא יוצחים לעבור תפילתר של מה מפי אל אותי מדעי נבשצלחים להפי אל אותי אז ברגע שברתי את רבה ונרמלאה לי את זה אז הפחות הנטל של ביחוס על עצמי למה אני וגיבה ככה ירד ירד אז כאילו אני ממש ככל שאני יותר מבגרת אני יותר מבינה שצריך הדבר על הכל ושיש לזה פרמת כוח מרפל לדבר לשמר אנשים אחרים מדברים מגמל צרות אז כאילו אני לא להתנים נגיב בהתחלה החשבתי שאני אראים האחיק לי לה שאני ככה תהלדה שאתה אינטנטל כל מישי ירצר אל החזיק אותה ושאני אקחות על פבים ולאפי האור בעדלה לישון ואני לא יכולה זמיד כמה נרחוק דימוי הזה ממש אני עכשיו ולא בגלל שקרה כמעשה ביתה פשוט כנראות את הדיו נראה מהיצחה ונראה מה ניצריחה וזה לא זה זה לא משעיה לי בראש ואני מאוד עצמך שניכול שחריר את זה אבל כאילו אני רוצה שהם יש מישהו שנמצא בסיטואציה הזאת גם כאילו שהרגיבים שזה נורמלי שזה נורמלי אבל שגם יקשיב לזה שזה תכף כאילו אני רוצה שתהיה תקווה כמו שאמרתי לחבר אין זה זה ואז תעולך ובונה ביטחון כי זאת מערכת חסים שנרקמת בנך לבנה רק נולדת את לא מדת להקיר אותה ככל שתשיוטר ניסוי ותיהיה הרעדרך שלנו להתמודד עם חוסר ביטחון זה לבצע את הפעולה עצמה ככל שתבוצאי יותר ניסוי ותיהיה אהלך ביטחון אני יכולה לקפות שמונה פעמים בעביר בזה לא אזיזלך כי את יודעת מערכי טובה ובורה כבר היום הת יודעת מערכי טובה ובורה ולמה אני אומרת את זה כי אני רוצה שתהיה תקווה להורים גם בעורות הראשונה שלהם ולפעמים זה גם תוקף בעורות השלישית והרווית וזה בסדר גם אפשר קשה את אומרת דמיינטיות יולך לפעמים אני רוצה רגע כי לופסדר אני מקבלת את משתומערת זה לא השלב שלך קרגע זה לא מתאים לך נוצא גלך שזה אפשרי זה יכול להשתנות בדיוק שכאילו אם אני אביא בי בסדר כי השנה ונוח וכל שמחרצת את הפעמים וגם לכל אני יכולה לשואה איתה פשוט שאני אמוכנה לזה אבל זה יכול להשתנות זה הוא זה תקווה שצריך כאילו שיצחה להיות אני אומרת לך מה לעשות כי הסור לי אחרי הסיכה הזאת אני כבר לא מדבר את יותר אוי אוי אוי בבוא יפחתי אותך לחמות הפולניה לגמרי ממני לא תשמע איתי אתכן לצאת שלי וואו איזה ממש אני עוד קרה לחשוב שאולי זה התבושה לצא שרבה הזמן דפיקו את זה צובי אז אם תרצי לי מה את הצאת שלי אני סופה נחשת יכולה לתוסלחו לך וגם לצאת לפעמים לא את הצאת שלה חנימה עוד מערכה אנחנו פה וסיברוו בגלל זה כן אז זהו אזרענו לכל האם עוד ונרמנו להם את הרחושנות נכון ניברנו על הרחושנות שלא ברור לנו מ-F או IBA גם לי וגם לך לא חיל לא ברור לא ברור וגם לך תפוליות על ההכתפות לא יודעת לא יודעת, אני לא יודעת גם להסביר זה לא שזה לא היה פחד שהכתפו אני אפילו לא יודעת זה שלי ככה כן כן כן זה מ-I-N או אימפרשס כזה כן אז הבשדר הרחושנות ומה פעלו ארמונה לי והשגעת וזה שאנחנו ניות קצת מטורפות בויינינית עם אתוריףת וזה שאנחנו לא יודעות את מילח ניס לדלת לא יודעת לסננת, מי שנכנס ואנחנו ואני עושה כזה סיכום על מה שאברנו עליו ולהעביר את האחרות אלינו כי אמרת אין לשליטה על אחרים ועל מה שקורה בחוץ, אני חושב לא תרק על עצמי אז להעביר את השליטה אלינו ואת האחרות אלינו והפילו אם נצליח להיות מודעים לסיטואציה בפעם בשעת יושבת להניק בספסל וזה מי שיוצר את ורק מתחכרושה ושימת חילה קודם כל התיכול להעביל הכז הסיבור עם הגב של. מה, אבל מה להתיף עם סופר הוא מהילה עם של ספט גוף של חמודה, עוד אל תזאת זגורה בפנאי זה אם אימאיניים שלך הם נזגישו וירצטה להתחיל דבר ואימא לא אז לחייך תחיוך המאולת של תודה רבה תמסורידש למשיך היא בהמשלח נשמור שיהיה לכם קסום תגידי לה, קסום ואימא זה מישהו קרום אז להבין שובה ממקום טוב ואין לו בלי לשמור אותך שב וזה בסדר ואין מה שאלה כמו שעתנו להדת לספוג ממנה מעבד שלך אם השאלה אנחנו עדה לספוג ממך וזה בסדר, היא לא עשה כחוותות, לא בקטרה אלה בקטה של. אנחנו בופרים, אין מה לעשות אנחנו עבים, אז אנחנו חיילה קודם מקור לא יוצא את אינייה אז זה בסדר גם להגיד להימא לא, זה קשלי, זה גדול על היחשם קשלי, כי לא נצחר רגע עליה וזהו, ויימא שמעת לנו שנגמר הפרק לגמרי זהו היא לא יכולה, לא יודע וואנחנו מודות לה, על זה שהיא נדנלנו ואיפשרה לנו שכן, תודה רבה זהו וכן, תודה שאלך תודה שאלך חשוב תודה לך סודים ביוש, נתראה בפרקת תודה רבה, שפשאלה היא גם אני עושה בוקום ביוש ביוש ביוש