פרק שישי - ילדי כל העולם

אתם האזינים והאתם מאזינות להסכת מבית הספריאלו מזפריאלו מזפריאלו מזפריאלו מזפריאלו מזפריאלו מזפריאלו תמרח יעבא מי להפלע המצאר ילדוים אפשר להציג לכם חברה וחצי שלית עם בל ושני עם בל היא הייתה בגיל שלכם שקעתי את הפעם ראשונה זה יום שישי בגן מרגנית ביוקנייהם ואףנו לי על די אגן בחזרות לקראת מסיבה את הסיום יחדים אמורל המוזיקה דורית הראל מי כתבה את היו לקטן? שמי, ולנו, ולנו וגם את אתם, אבל יש לי, וגם את אתם רבי, וגם את אתם רבי, וגם את אתם רבי וגם אתם, אבל אם כתבה אתם נשקדים במצדר, זה זה את יבין דור לגלות לכם שירים שאתם מכירים שנה משנה בגלות אני שרוק לכם בירוש השנה בירוש השנה? מי כתבה? ומי כתבה את זה? נו מי כתבה את זה אשתה כבר נליד על הסופים אז מה בכלל זאת ניצן ההבדל בנצמאות שלי רד אחד ובנצמאות של כולנו? אנחנו כתבר פעם היינו עצמאים מתי? נכון, זה מה שהיה פעם הוא מלדת חייבת תיד נועליה? אז אני אומר לך יכול להיות שאין נעבור היום בשנת 2018 בבתי הספר ובגנה הילדים ונחזיק את תמונתה של נומי שמר הילדים לא ידעו לזרות מיזו האישה הזו שהם מחווץ את איניים לעברה ויורחי יוך כתן אבל מספיק שנישרוק שני צלילים, כמו דור את ההמורה למוזיקה הוא נתחיל שורמה איזה בית והם מייד יצטרפו וזה קורה כבר שבעה שורים כמו ילדה קיבוץ קינרת בשנות השישים או ילדה קיבוץ נען, בלפת שעמות ושבעים ובמסיבת יום מולדת בגני לדים ברחובות באטיז ובלפת שעמיות אישי מושתיים עם תלמידת יכון או מנויות בתל אביב ושוב את כל מרום ונעמה יפים כמו את הכבים את הדבר וזה נמשך ונמשך ואני בטוחה שלך חול אחד מכם, המאזינים יש זיכרון ילדות שיהו נומי שמר או שעליתם איתה לחיתה אלף או שאופתם עם סול או מישירי הבים סיבציום או שאתם כבר מורים או אפילו סבים וסוותות ואתם כבר מלמדים את הפירותות ודלתם עליהם אז שוב שלום לכם, בפעם האחרונה אתם על הסקט הספריאל הוא מת על כל אלן נומי שמר ביוגרפיה ישראלית אני אמבלגזית וייתי שני חברה יתובים שאני דגענו מרון שסון יחד יצאנו למסה בכל רחבי הארץ בעקבות נומי שמר והישראליות נברנו בארכיונים דיברנו עם ושמנו את האנשים שהקיעו את נומי שמר הכי טוב ופיפסנו את המקומות בהם נוכל להכיר גם את עצמנו פרק הזה נחתום את המסה שלנו, אנחנו מזמינים אתכם לצרף לשעה אקרובה גם את הילדים לפרק שכולו ילדות ישראלית, ילדות נומי שמרית ידמלי שתקשר הכי קל, אני יוצרת עם אנשים בגיל שלוש האנשמונה פרק שישי והאחרון, ילדי כל האולמה פרופסור מירים ברוך חוקרת ספרות ילדים נומי שמרחת והקצת לילדים והקצת הזה אברלים מפוגרים ומה שקראים הילדים זה שהם קיבלו חלק גדול, משרת המפוגרים שלה למשל הייתה הגדה של פייסח, אנחנו שרנו כמובן אציר הרבה את האחרים זה שירי ילדים, זאת שאלה טובה אני קוראת לו שיר לכל המשפחה זה בדיוק העניין, זה שירי ילדים בגן שרים אותם כבר ביטחילת השיחה עם הפרופסור מירי ברוך, אנחנו מסתבחות בחלוקה מה ילדים הוא מה מבוגרים, מה נולד כשירי ילדים ועומץ על ידי רוריהם הוא מלא היפך והתמטירו להורך השעה הקרובה שאין דרך טובה ונכונה לבנות את החומה הזו רטסכים הוא הייתי שבעל סלאגנת הצומך על כל המשמעויות שלו המשמטים להילדות צעירות, ודווקא אנשים טובים באמצע הדרך שהם זוהה כי שירי ילדים מושר כמעט בכל ערב שירה בציבורים וגרים בדבר החוק מזה, הן רחק מזרח ממרב שירי ילדים זה לא רחוק, דן, הכל אותו דבר, זה הכל באותו מעגל זה טוב שירה חוק, טוב צירה יום אחד הילדים, שירי ילדים האלה התגייסו לצבא ואמרנו אין ספור פעמים, שאין מוקדם הוא מאוחר אצל נומי שמר אבל הפעם, הפעם נתחיל ממש בהתחלה, במילים הראשונות, בשיר הראשון במסגרת קטיבת הביוגרפיה של נומי שמר מצד דוקטורמות היא זהיר הנהרות מציבים בעזבונה שלהם ריבקה שב, התעדה בזמן אמת את פניני על השון של הילדה נומי כשירק בת ארבע כתובים בצורה די הלוג למשל, ריב כשואלת חמלך לא קרלך לא עזמה לך סתב לי ובפינה אחרת של הדף די וכה האם ריב כה עלגינת הירק בעדן החלון בחדרה של נומי הילדה היא ביטה בהגווניות ועמרה אני מפחדת שיהיה להגווני עצוב ואתה ילדות מאוד מושרית בקיבוץ מכיוון שהם מגשימו חלום הם ברעו עולם כל הכי הרזות שנקראתם כארדם זה היה מגרש המסחיקים שלנו את זה ירגז החול שלנו תודה רבה אתם כרים לניח את הכלים בנאכת בשלבא אוכשהי בתערבה ותשאחות השאם בלבד במי אל תשמעות שלושים וחמש הופך את הילדה נומי לפיזמונעית אמד לא יודעת קרור חתוב, אחרי וכמתה עדת בראשומה את השיר הראשון שהכתיב על הביטה השמש דורחת והכל מפיץ אור והמאים בבור והשתיל בחור ויש כוח לכל הענשים, אבל אזגנים אין כוח ושמש פורחת בין שני עצים בבקבוק פרחים ושושנח החלילית ביני זה נפלה, השירים של המירים את העולם בעור שמח פעלים של סימחה, שמות תואר, לבן ורח ונאים וכולי זה הכל ממלאות חסים חגנו לה שנה או שנתיים אחרי המילים הראשונות כבר באה הענגינה נומי ילדה בתשש והאמה נחושה להקנות לחינוך מוזיקלי בהרחיון תהתרונה במה אני חוזרת לדוקטורמות איזהירה הביוגרף של נומי שמר, שגילה שהיו עדה למגינה בפסנטר עוד לפני שנולדה עייתה עם אסכלה מוזיקלת גדולה עם השאלה, אבל אם חושר יכולה כממש את זה פיזית אז אם נעד ביתה, עייתה פסנטרנית וכנעד, מיני ילד פלקה זה בבוילנה והיא מעטרת מהר מאות הכישרונות של הבית שלה עוד בביתן, ידבר יודעת שהיא טייה מוזיקאית ואיך יודעים בביתן? כי ריב כהלכה לקונצרד בהפיקים ושם היה נגן קלאסיבי הרגישת נורד בביתן רוך החניצחת אם הראש בקיר, להרגן פסנטר ואומדה דיום בקיבוץ, הפסנטר שנקיבלתי במתנה, בקמת הייתי בצ'ש, קיבלתי מתנה מי תיירים מהמריקה שבאול המסת ופגסותי והיא מערתם חניצחה רוב אז ככה שהיישה הזאת אחתרה בתוך המציאות הזאת שלא היום נכים למציאות הזאת פסנטרים בראש נגיד והיא אמרכן, תריך וככה היא כדמה אותי ממש בפשיניים ובציפור מים מפנים חדר לזה, קרולו בקינרת חדר השקט עכשיו כל הכיבוץ עכשיו רוצה לנגן, כי זה כיבוץ צופ סופי יש פסנטר, אז מטאי את האמנת הבאת שלה כשזאת, האם האמנת גנה הרג ועל דע צריכה להיות בגן בחזב בצפר אז אם היו כמות כל בוקר, בחמש בו בוקר זה כמה שנים, זה לא דקה אחת חמש בו בוקר אם היו כמות, וולכות לחדר השקט שעז אין טור על פסנטר ויהיו רגעים שאתה חשבת שהדומיננטית מדי כן, אני סבלתי נורא אבל אני נשאכתי בצרים בשיני אני זכר את רגע שהיא שלא אותי נורמי לא קשאלה, רוצה שנפסטיק והכל בתוכי צווח ממש כן, אני רוצה שנפסיק וכלפי חוץ אמרתי לא, אני לא רוצה שנפסטיק חודשים ספורים אחרי שהכה ללמוד פסנטר לראשונה ילדת הפלק ורמנחה את קבלות השבת ואחגים בקיבוץ החברים מתקנסים על הדש ששמול חדרה אוכל והפעותה שעוד לא בחיתה אהלף, מנגנת עד זוכרת את המגע הראשונים הפסנטר? בהחלט באיזה גיל בגיל שיש כבר היה להתפקיד, פורניגנטי, מקבלות שבת אצלנו בחצק, בצל אצא יעזה אית בטבע ילדת הפקיד, פורניגנטי, מקבלות שבת זה שזה טקסטים מתנגנים בצורה לא נורמלית, אני אוהבת במיוחד גם את הטרצטים שלה שזה פשוט מדהי- אתה שב מדברת על המוזיקה. -על הטקסטים כמוזיקה. -שוב, אבל אמרת מילים, טרצטים, אני מזה טרצה אני יודעת, זה בסולם הצלילים, אני יכולה לעלות שלושה צלילים, מעל מה שאני שרמה, זה טרצטים. זה בטים של שלוש שורות, שתי ראשונות נחזות בניהם והשלישית כלו, ואז אחרי זה יש לך עוד ארצט אחד, שזה שני ראשונים נכרזים והשלישים נכרזים את ארצט שבה אחריו. אוקיי, החיאל שלי חזר אזר. -זה מול למה איזה, ותגידו איזה, איזה בוקנה אדר, רוח בלהר של, אנחנו נבקשת בהחריה שלי חזר. -יש להדר בקאלי. שלום, כתה אלף, דע נממה, דע נקמה, דע נמקפלת את הפיג'ה. אני כל שנה בראשון וספטי המרזחרת את יומי הראשון, וכתה אלף ילדק תנעש ולכת ברגל, מי כינרת, דרך הסכר, מעלה ירדן, לדגניה, ששם היה בתחינוך המשותף שלנו. כמה שריו הגדול יש קרירות נעימה בעביר, הילדים הגדולים, תופסים חסות עלינו, החדשים, יש הרגשה שעולם חדש, נפתח בפנינו, כאשר המורה שושנה, כותב את הללוח, שלום, איתה פג'ה. היא גדלה וכנרת, מכיתה אלף הדכת או לשני מחנחים בלבי שהשושנה במנדע בישראלי, שני מגם תרמו לספה העברית הבלתי רגילה שלה, וגם למדו דרך מקורות יודים. שזה מאוד מפתיע מדובר בשני חילונים גמורים, עד שתרבות זה לא מערון הספרים היהודי עושה אצלם. הוא בדיוק מה שאת אומרת עכשיו, זה נפילה לקלישה או פיינית לחברה ישראלית, שכאילו יש מי שמחזיק את הבעלות על הדבר הזה, והם צריכים להיות עם קיפה ולבושים בצורה המשויימת, ויש כאלה שמה להם וזה במיוחדים משתמשו באתוס של מרידה, כלומר זורכים את זה. אז רגע, היא נזכרת במה של עמדו אותה שושנה והמנדע בישראלי, שיהיה שניים של לא ניס מחורק על התנח, וזה גם אין חשוב, אני היום בצפר לומדת תנח, לומד. נכון, הם למדו הגדות חזל, וגם למדו את זה באופן חווייתי, זאת אומרת לי ללמוד בטבע, ללמוד בנוף, לחבר את המילה עם אמראי, עם הצליל, עם הרח, איזה משהו גישה או להיסטית כזאת, וככה הוא סיפר לקשי את הלפידת עם גיטרב, סיפר לקיטה, את ההגדת על מודדת לירושלים שזה. שושנה והמנדע, זה היה הזוג גיינסוי, שחרק כל השנים האלה, כשכתבתי את ירושלים שזה Hav, ויום של חוו לי ברחפה, אז אני תיליים, וסתכל לי בלוח לכתום את התאריך, ואני כותב קליים, וסכימו לב היום של 12 ביולי שהוא יומו לדיטי, וחרקל עשרות השנים האלה, הם הנולי ומרו, לא נכון, יומו לדיטייך ביותזין בתמוז, יום שבו נפכא חומת העיר, אלא היו אנשים. אני זוכר את שם הייתה בעל הקיטה וייתה כלום כך יפה, וכל כך מבוסמת, וייתה מורידי מתפחת המשיל לבנה וסם על הקיסה, ומי סביב, ירום עשה. יחלפו שששרשנה מאשיר הראשון שמעולם לאולכן, עד לפיזמון הראשון. נומי יחשב צעירה בטסרים ואחת אחרי לימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב, הוא והיא רושלים, ויכוזרת אל המשק לחינרת, יחש הצורך להחזיר חוב לקיבוץ אחרי שהתראה לצאת לנימודים, את זה אתם זוכרים בתח מפרק ארבע. הוא ושובה יופכת למורה למוזיקה לילדים הקטנים. נומי, זה נכון שההתמורה למוזיקה. כן, תחלתי וכינרת כמורה לילדים למוזיקה ושירים הראשונים שכתבתי היו, שירי לדים שחסרו לי בעבודה פשוט, שירים מחייה קיבוץ. היא לא מעטת, שאלו שנים, ומתחילה ישר לעבוד מה שאני חושב שהיו קוראים אחרי זה במשך שנים בגנים משהו כמו ריט מקה, שזה חיבור של תנועה ומוזיקה וזה, ואז היא גם מגלה שבעצם כל הדור של הגנן נות והמחמחות וכן, שחינוך זה הדור של ההורים שלה, פתאום הגיעה לבחור הצירה. וכל השירים שיש לה במקרה טוב זה לבין קיפניס, אבל זה עוד כל מיני אחרים. הוא מי זוכה להיות אחד מיטל מידה בעותן שנים, איך לא? אמר המידלמן, אז ילד בקבוצת כינרת. נומי לא עושה כאפחד החוץ המקטה, ככל השורים היו בחוץ. עכשיו שאני הייתי בין שבע שמונה ולכפי שהפילו. איך נראה שיעור כזה עם נומי? היינו הולכים לטייל בכל מיני מקומות בקיבוץ, נומי תקנו עם האבצע, שכל הילדים הולכים אחרי. השירים בדרך, כל מיני שירים חלק שירים של האהליה עושית, חלק שירים שיהיה בדרך. כל מיני מנגינות שאני אפילו לא יודע מה איפה איביא אותה. ידעתי שנצחה לחזור לקיבוץ וללמד מוזיקה וכן עשיתי. בצגותבתי תוך כדי עבודה, שמונה שירים מתינרת. עוד התחשוב שבאסר ובוקר כל הילדים חייבים להיות באותו מקום כשערוח אנפעמי, שעד למחדה בוקר לא יחסו, שעדו הרבה היום באותו האדום. ובאופן הכי אינטואיטיבי, ביקשה לתת ביטוי לחוויות שלהם. וככה נוצר הדואר בעיום באותו האדום. כי באמת החוויה שמגיע אותו האדומיים הדואר מהירה גדולה לובנציה. חוויה שהילדים היו באים להתעשף של דולורות מכיבל מכתב. ישרים האלה נשארו בתוך הקיבוץ. הם יד אףו לכל רוח לקיבוץים אחרים. והם יצוגם בספר נחמד שנקרא שירים מתינרת לימים. והם רואו נשייפה הקומי, אחר במקליטה שירה הילדים וכי טובה. אז ובאת עם ללילי שאתה תינוקת בתחוצה עם בזרותה. בבחתה בידיים וולך נתפוק בדלת של יפה הקונים ברחוב דוברות. היה חם נורא, נומי באה ויימר לי שלום קוראים לי נומי שמר, אני באמת כיבוץ. יש לי שירה פבי שבילך, אמרתי בואי תיכנסי. משמל את הדור בעיום. ואני אמרתי תחסית הפסיקים, תפסיקים מאוד ככה, יש לך כמה כאלה שירים. במלתיים תכנים להילדה בעיצר הקה ואתה הכי להיות, אני אשמל אחות שירים. ויראיתי להשירה אלדים האלה, נמתי טלפון, תכן לי אולפן וכשה. ויכליטה אותה בואי, אני לא ממינה. את מקליטה, את מקליטה אני לא ממינה. שלום. אפשר לומר שהדור בעיום הוא הלהיט הראשון של נומי שמר. והוא סורד כבר עשרות שנים כחלק מפליליס שכל ילד מכיר, גם בגן מרגנית ביוק נעם. יש סקנה ששירי אלדים יעפוך ללא רלוונטי, הדור בעיום זה שיר שעוד, יש מה לעשות איתו בגן היום? אני משתמש את בו בירוש השנה כי אז יש את הסיפור שגם זה כבר משתנה. אבל עדיין בגנים מביא מגרות בחה ואולכים לדור האנה בישוב קטן ושולכים ורואים ובולים זה לא רק ששרים את השיר. שיר הוא מעווה גם בסיס ללימוד אחר, לא רק לימוד השיר המנגינה והקצב. אלא גם למשל ריווכים משפט, סוף משפט, בזמון, בית, ארגון, סדר, מהירות, עוצמה, חברות, יחסים בין אישיים. בשיר הזה, הדור בעיום, אז אני מביאה להילדים מהטפות והם נושאים בהחדר כאילו. בכל סוף משפט, אני רוצה לתמנגינה ואת המשפט וצריכים להחליף מהטפה. שריבש, שקייה, שקייה, מבריה. איש כל התל על ירוק, מבמה לכם אותי לוק, ננה, ננה, ננה. שמונת השירים מכינרת קונסולה על בום כשנומי כבר הייתה רחוקה משם, בתל אביב, וממיוץ לילה פתיחה של קריאה הארוכה. ובשנת אלף תשמועות ושבעים אחרי הצלחה של ירושלים של זהיו ועקבות להידת בנהר יאל, היא יוצרת מופר אישון לילדים, יחד עם הסחקן עודת תאומי. הם קראו לו, נומי שמרשר על יילדים, ועודת תאומי, עושה להם הצגות. ואז, הוא ניתר על כתפי האמנית, והתחיל השיר שיר מצחיק בצרצרית. במסגרת המופן לא משרה כמה משירה, כולל את השיר שבחי מאז, שקשה להגיד עליו שהוא שיר לילדים. היה לי סיור במהוזים מתעמחת על הכות הצוויות, זה היה בחנוקה וראיתי חנוקי אמי פגזים. וחילים אמרו לי, נהנוכל ערב שרים פה חזק, מאות צורי ישועתי, שיש מאומי עצד השני, שזה לתיאללה. ועמרתי לא שם תמלב שאתם שרים על המאוז שלחם או לא שם נלב, אז שיקטי את הלבנה הזאת בתוך השיר שלי. ‫"רוב בחרישי" ‫"תופבי מבקש נפשי" ‫"וכבר אמרנו שהפרדה ‫"בין ילדים מפוגרים ארקברו שלנו" ‫"לא אצלנו משמר" ‫"למרות שהידעגה להכניס למופע ‫את אותה תמונה ממלחמתה את השע" ‫"דורית אמרה למוזיקה" ‫"לפעמים רוצה לרחם על ילדגן" ‫"חושה את היקל יבוסים השל" ‫"אילאונו הדליות שרילדים" ‫"ואת שרע אותה ילדים נפעמים" ‫"לא בפיצכה לך" ‫"זה דוגמת וואקי מספרת על ההיסטוריה" ‫"ואני מדרך כלל קופת סטלבאית דלד" ‫"מדלגת על המלחמת" ‫"אלה ירדנאלה אמרו" ‫"תותחים בדיוק" ‫"אם מגיעים לזה מסכנים את ילדה הגנים של היום" ‫"שלוש שנים בתוך מה" ‫"וארבע שנים" ‫"קורונה" ‫"וארחת ככה מלחמורונה" ‫"אז הם כבר איש מאו את זה לא צריך אותה" ‫"איזה איזה איזה לבד, בדיוק" ‫"אבל מאותו מופע עם עודת טעומי" ‫"שכבר אמרנו שנוצר כי הריאל נולד והוא ידבר איתנו עוד מעט" ‫"נולדים גם שני שירים או למעשה" ‫"שניים נונים" ‫"בטישרי" ‫"נחרות ובטחי שבא" ‫"אם אמרה לי שהוא ושוות חמה אפציה" ‫"ליום אחד זה היום הולדת של ידים על שוות" ‫"אמרה לי את זה, שתי ידו" ‫"או מי שוות ויירה, ויירה ויירה ויירה" ‫"אז סיפרתי את זה אירה" ‫"ואז הוא בעל הרבה פלישה בה" ‫"הוא אמר לי תשמע, יש לי חדשות לא טובות עשיר ‫"נכתב לפני שלולת" ‫"אי לא, אי פעם אמרה לי" ‫"כשהי תחיל האמדינה" ‫"לא היה כלום, היה צריך את הכל לבנות" ‫"אז מי שווין באותו בוסים על החנאה" ‫"הגותו בוסים" ‫"מי שווין בביניינים על החבא" ‫"אני הבנתי בשירים" ‫"זה תומרת, זה שירים שצריך להילדים" ‫"צריך שמי דוותה אלף בעת" ‫"צריך שמי דוותה חודשים המוזרים האלה" ‫"הימשם אותו מוזרים" ‫"זה הדברים שצריך" ‫"והתפלו את שירינו" ‫"והתפלה עכשיו אתם" ‫"ובזה שהיא ארגנאית איתי שריך ‫"שוון קיסליף טווית" ‫"אז זה פשוט הצלה לכל עם מי שרק אפשר" ‫"כך שייצא שהילדים שרים את זה ‫"כאילו הם חושבים שזה שיר" ‫"אבל זה מלווה אותם כל החיים ‫"כי מישהו ארגן להם להזכור" ‫"מה בעכרים" ‫"כי בנורמלי, ‫"אתה לא היית זכורת את חותשיה שנה" ‫"כן, אבל כשעת, ‫"אומדת על יעד כתלוג" ‫"והתמחפשת את הכיו" ‫"באנגלית" ‫"אז את מתחילה לשירת ‫"הייביסי" ‫"כן, אמדת את היו" ‫"התמחפשת את הקיו" ‫"באנגלית" ‫"אני לא עודת עת, ‫"אבל אני יכולה להגיד לך" ‫"לא, גם אני עדיין" ‫"וי, נומי שמרסיטת ‫"אתה עבודה נדרת הזו" ‫"של האהלף ב"ה" ‫"התגיעים אל דיאלנד" ‫"וכל הילדים שרים את זה ואין להם בעיה ‫"בשחירת האהלף ב"ה" ‫"למשל, אני ותלמידי חקרנו בזמנו ‫"ספרי אהלף ב"ה" ‫"שיצום העברית" ‫"במי הישרים השנים האחרונות" ‫"וכלם רצו להקל על הילדים ‫"לזכור את האהלף ב"ה" ‫"כי הגישה הייתה ‫"שאימת היעודה את האותיות" ‫"אז אתה יכול לקרוא" ‫"והובדה שהם כל ספורים הנהדרים ‫" והם כל השירים הנהדרים" ‫"אף אחד לא ידע לשיר את האותיות האהלף ב"ה" ‫"וי, נומי שמר כתבי את השיר הזה" ‫"הוא נכנס לגן" ‫"ושרים אותו בקף" ‫"הם לא מרגישים שם לומדים את האהלף ב"ה" ‫"הם לא יותאים שם לומדים את האהלף ב"ה" ‫"הם פשוט שרים" ‫"שתהלו" ‫"מה שלום חם? ‫"תורו" ‫"שמה תיגליה שיהיה לך יום עולה דקו" ‫"מזמן" ‫"נכון" ‫"שעתובה בתכמה העית" ‫"שש" ‫"ואת כבר מרגישה שאת ילדה עצמאית" ‫"לא קרקה" ‫"מה התקוראו דק לעשות בעצמך?" ‫"מה עוד" ‫"מה עוד?" ‫"מה עוד?" ‫"מה עוד?" ‫"מה עוד?" ‫"מה עוד?" ‫"כן, לגן התולכת לבד?" ‫"באמת הלאה יחס חם לי ילדים" ‫"גם ילדים מצוי את הספבתי מצייטקי הייתה" ‫"גם ילדים הפרטים שלה" ‫"אבן החדים" ‫"שמתייתה מספטה מבולגרת כזאת" ‫"פשוט סלכל בבית" ‫"לא להתלבשל" ‫"אבל הכול מזה הכול הולך נדר" ‫"והיה בזה משהו שדיבר מאוד" ‫"גם במבגשים האבנישיים עם ילדים" ‫"ואם האלה שלהוכל השנים" ‫"גם כשאתה נושאים הרמפורסמת" ‫"נעשה המוליבת הספר ולגנים" ‫"אני עשיתי לכלל שמופה אחד בשנה" ‫"ככה במקום נידך במיוחד" ‫"שנידע שבועי באמת חשוב שם" ‫"אז אני כן נענת" ‫"והוא לא ירצינו לעשות את כל הפרויקט הזה" ‫"רק כי אנחנו גדלנו" ‫"כל ככה בשירים של נומי" ‫"ואניים לשיר אותם יחד עד היום" ‫"שלושנו הקוונה אליי לשניד אגנו למרון ססון" ‫"חברי ושותפה אל המסע הזה" ‫"אני רואה מהתוספו" ‫"בטקסטים של האחר" ‫"אם הניסיון הזה להפריד" ‫"או לא להפריד בין ילדים למבוגרים" ‫"וזה באמת נסובה" ‫"אבל זה יכול להיות שאנחנו עושים משהו" ‫"כצת סחמטי מדי" ‫"כי בצפר שרנו כל תובי שווהת" ‫"אתה ועל סלגנת הצומך לאה" ‫"לשום מוסק שזה מדבר על התרדות מיניות" ‫"כנראה שכמה מורה של חלו ידע" ‫"לא נכון שהיא ידעה" ‫"אבל גם משרנו תלו יהי" ‫"לא רק באמת זיקרון" ‫"אז הפשוט שרנו תלו יהי" ‫"ולא ידעתי בכלל שיהיה לזה קשר למלחמה או לאי זה מלחמה" ‫"אני מודע שאני עדוד רק רעסור" ‫"אבל אני שם עליו קצת יותר" ‫"דל בין אני שערה כדי שהם יקירות השיר או משמיעה ברוטו" ‫"מה שזה לא יהיה" ‫לבין כשאני רוצה שהחייניים שלי יוחלק מהעניין" ‫"אם אנחנו נגיד מטעילים, בשבילים" ‫"לבאיזור של ספ תכח" ‫"ויוצאים לזה טיול" ‫"אז אני רוצה להכניס להם קיץ ונרגע" ‫"זה ישיר ילדים" ‫"זה איתו, אני לא יודע, תולה, טיולה" ‫"זה לא כזה שיר ילדים" ‫"אבל זה מכניסה נהיה שיר ילדים" ‫"זה שיר ילדים" ‫"אני מסכימה רונקי, נגיד בבצפר היסודי של יד הבית שלי" ‫"אני רואה את הילדים הקטנים בהפסקות" ‫"קרא לזה רוקדים ושרים את שירה הצילצול" ‫"שאו לא תנצחו אותי" ‫"אין זה שיר ילדים" ‫"אין אני לא חושבת שהוא עומד בה גדרות" ‫"הגסות שאנחנו מכירים" ‫"המציאו אותי מכתיבה בעצם אולי את מאושיר ילדים" ‫"בהתאם לדור ילדים שחי פה היום" ‫"אושה אולי פשוט שיר טוב ושיר טוב" ‫"וילדים מבינים אותו" ‫"באיך יומיים לפני שהיא נפטרה" ‫"הימת לי ריאל" ‫"יש שיש משהו שמצחס את האזורלית" ‫"יש בעיה" ‫"כל ההסקו בעיה" ‫"כן? אבל איזה בעיה" ‫"כבר יש חוץ מהיזה שם חיים למות" ‫"הימת לי יש פה מחתב שהגיעה מזה" ‫"כיתה דעה לזה לא זוכר איפה" ‫"אתה בעיה שלא יכולה לעלנות להם" ‫"אז אני רוצה שאתה דעתרת המחנכת" ‫"תתקשר ותגיד שאני מאוד מודע להם על המכתב" ‫"שאני יכולה, אני לא יכולה לענות" ‫"שלא יש לכו להיכולה יחלמה מירה" ‫"כי אני עוד פעם לא אוכל הענות" ‫"אבל שאים הם עברכים אותי בלב" ‫"אני מרגישה" ‫"וואו" ‫"זה עד שלא אמרתי לשתפסתי ‫"תומחנכת הזאת וכל בסדר" ‫"זה לא שישב עליה" ‫"ובמקום הזה שבו מתחברת ‫"הילדות עם העזיקנה" ‫"העתחלה עם הסוף" ‫"מסתיים גם המסע שלנו" ‫"בניודעת שגם אתם כמוני ‫"חמונומי" ‫"עוד לא אהב תמדי" ‫"וסיכומים הם בכלל אין מורכב ‫"בתח כשמנסים לתפוס מסכת חיים שלמה ‫"שלישה כמותה ועוד יותר, ‫"כשמנסים לחתום את מה שניסינו ‫"לכתוב כניחד, ביוגרפיה ישראלית" ‫"אבל קורות החיים האלה שלנו, ‫"ממשיכים להיקתב ‫גם עשרים שנה אחרי שיהל חלול המא" ‫"אנחנו, ממשיכים ניכיות ולפעול במקום הזה ‫"שאנחנו כל כך הוווים" ‫"אם השירים שלה, שמגדירים אותנו" ‫"אני חושבת שפיזמוניסרילי ‫"הוא כל מה ששרים עכשיו בישראל ‫"ביתנאי שאתה מסבהה איתו" ‫"ביתנאי שהוא לא נראה לך מיובה בכוח" ‫"מה זה לזדאות אם פיזמר ‫"הגדרה נורא מסוכנת" ‫"כדי זה בכלל דבר שלא ניתן להגדרה ‫"וזה דבר שניתן נתגובה ברור המאוד ‫"אם אתה שומאה עם כל אחד מיתן שומאה איזה שיר, איזה אמירה" ‫"אז עושו לכם זה, עושו לא לכם זה" ‫"עושו רוצה לזגור את הרדיו, ‫"עושו מת לשמוע את זה עוד פעם" ‫"ואנחנו רוצים להמשיך ולשמוע, ‫"עוד פעם ועוד פעם" ‫"כמו כשהינו ילדים ודרשנו לשמוע את אותו ‫"הפיזמון שוב ושוב" ‫"כי ילדים בגן מרגנית ביוקנייה, ‫"מתלמידים של דורית" ‫"הם עכשיו כבר ממש בחזרות ‫"האחרונות לקראת האופעה" ‫"באוד רגע יגיעו ההורים, ‫"שיצלמול האינסטגרמת הילדים ‫של האמשרים נומי שמר" ‫"כמו שהם שרו, ‫"בים סיבצי הוא מגן שמר" ‫שאלה הם, שהיו ילדן. ‫האסקט רופק מתמיכת מועצת ‫מפעל הפעיס לתערבות ולרמנות ובטמיכת משרד המורשת. ‫צווה את הספרייה הלאומית, ‫אוסף המוזיקה והרחיון הצליל, ‫דוקטור גיל הפלם ודוקטור תמר זיגמן, ‫פרקזת מערכת האסקט, ‫נועמפלק. ‫מנהלת תחום תרבות, ‫רוטירו בן שתיים. ‫הרושת אגב תרבות ומבקרים, ‫ציל החיון. ‫מנהלת האוספים הדיגיטליים, ‫הילה זאקסן ברג. ‫אוצר אוסף ישראל, ‫הדוקטור חזי המיעור. ‫מנהלת קישרי חוץ ושוטפויות ישראל ‫הירית יעקבוביץ. ‫בכתדים ליאור הקסטנרות. ‫סיעה בהפקה, ‫רופק רוזנטל. ‫הקראות עודי הקורן ונועומי שווארץ. ‫תודה מיוחדת לללי שמר ולהריאל הורבית. ‫תודה לדוקטור מוטי זהירה, ‫מחבר הביוגרפיה על הדבש והלאוקץ, ‫נומי שמר סיפור חיים. ‫תודה לביא לי סגל גזליוס ‫מנהלת הרחיון השרטים כנתגיד השידוע הישראלי, ‫ולרותם במחמו מהרחיון גלה יצאהל. ‫תודה לי העיר ניצני וזיפרוייס ניצן זהירה ‫דוריתר אל ועוסף עברה המזיגמן. ‫תודה להרחיון עם ששתפיעות ‫הנו בעוצרות היהם. ‫הרחיון כאן אחת עשרה את ההגיד השידוע הישראלי, ‫הרחיון קבוצת כינרת, ‫הרחיון נחל עוז, ‫הרחיון אפיקים, ‫הרחיון נכון כנזין, ‫הרחיון תעתרון אבימה, ‫הרחיון מוזיאון גיבת את החמושת, ‫הרחיון עיריאת תל אביב יפה, ‫הרחיון סינמתק תל אביב והרחיון המדינה, ‫ותודה לנומי שמר על הכל.