פרק 70: יסורי הגוף - על ההתמודדות הנפשית עם כאב כרוני

שירבים, שירבים, שירבים, שירבים, שירבים, שירבים, שירבים, שירבים, שירבים הכל שלה נשאר בבית. -כן, אני אצרודה, אצרודה, אבל היא חייבת להיות פה היום, כי יש לנו פרק נורן, נורן, נורח השוב, אם דוקטור נצח גורן. -האלן. -האלן, נצח. -נצח, תקשיב. יש לך יותר מדי תארים וכל מיני דברים שעשית הבחיים, אז אתה תציג את עצמחה בסדר? -טוב, קודם, אני מסמיק מהתחלה הזאת, אבל כך, עתירי, אני, תקראי הראש לי בכלל התחלתי, דיון אנדר בוסטרליה. סתימן תור שני ודוקטורת, גם בעולם כאלה, גם בעולם של שינוי התנהגותי, סיביתי, התמקורויות, התעסקתי בתחומי מחקר, רבים ושונים. בחמס רשנה האחרונות ניאלתי את מערכה נפש במחון כאב ביחילו, ושל גם מחון פרטים משלי בתחום של סיביתי להפרות חרדה וכאב חוני. מרצה, מנכס הדנאות, כותב, עובדים מתפלים בארץ, בכל, בעיקר קורסים, אישייה, מוזיקה. אז כבר אני אומרת לכם הראש של עדתי, אנחנו לא נספיק לשאול את כל השאלות בפרק אחד, ותתהלת לחתט רגלך שוב אלירים תסכים, יצאנו לדרך. יצאנו לדרך. אז כמו שאתם מבינים לפי רזומה של נצח, נצח זה שמאוד מאוד יצא דוף ונצח. נכון, בודא, בטחום של כאב, בפרטי כאב חרוני, זה גם המוקד של הפרק, אנחנו מדבר בפרק הזה על סוגים של נמשל כאב, על איזשהן תיאוריות או התייחסויות או רואה תיות לתחום כאב וגם הסיביתי ספציפית, מציאלנו. כדי לעבוד עם מטופלים מכאב חרוני שיש למעשה לכולנו, זאת אומרת אני לא חושבת שאפשר היום לכם פרקטיקה קליני, בלי שמעידי פעם יבוא מטופה לא מטופלת שסובלים מכאב חרוני. ולישית אין הרבה ידבנושה, אז נצח, אבל מה שלך, תתחיל להגיד לנו מה זה כאב, מה בעיה, מה פתרון, והיידי. כל כבר אנחנו נתחילים זה שאנחנו לא סובלים זה דבר הזה, אנחנו מכירים אותו מי היום שנולדנו, אנחנו מגיחים לעולם הזה וכבר חובים כאב ופורצים בבחי, הוא מלווה אותנו אוהו ואורך, שמלווה אותנו כל החיים, לב דווקא אורך, שבא לנועליו, הוא מלווה אותנו כל החיים, מגיח כל החיים, הוא תסמין כמעט של כל חולי, והוא נמצא גם בכל מחלקה בבית חולים, נתיה שלנו היא לעשות כל מה שאפשר כדי להיפטר ממנו. להתאים לצליח, להתאים לו, עכשיו כפסיכולוגים אנחנו רבים הגדרות, אז בואו רגע נגדיר מה זה כאב, כאב זהו חוויה, זה לא תחושה, חוויה סובייקטיבית לא נים, איסובייקטיבית, סובייקטיבית כאלה נושום דרך למדוד כאב. אם אני רוצה אמדות גובה שלי, אנחנו כאחמתר ומודד כאב, אלי דרך אמדוד, שמורכבת מגורמים פיזיולוגים תחושתיים, שיכולת ברמת הריקמה זאת אומרת, קיבלתי מקב הרגל ביד, שזו מערכת הצבים מהקפית, או ברמה של מערכת הצבים המרכזית ואז בעצם הרבה פעמים זה כאב, שאנחנו לא מאפכנים אותו בעצם שהוא עבר מסוים, מטופל, התלונה ללקבים ולא בדווקא נזהי את זה באמראי למשל. לא הבנתי. או את הרבה פעמים אין מימצע רפואי שמוכיח שיש איזושהי בעיה, אבל המטופל מדווח על קאב שמגיע כנראה, ממערכת הצבים המרכזית. מערכת הצבים המרכזית יעני עמוח. -עמוח. -כאילו לנשים רגילים. -נכון. -נכון, נכון. ההיקפית זה מה שקורה בגוף, נכון אני מחובה כאלה, ואת חושה ברגל, מגיע את השדר מי הגוף למוח, ועמוח מפרש את זה ככהב, ויש גם אתם עשו להפוך, שיש שזה שהוא בג במרכת הצבים, נפשט את זה, נקרא לזה בג, ממרכת הצבים, שמשדר כל הזמן חוויה של כאלה. אז זה אומר בעצם שמשו לו בסדר במוח שלך. נכון, אבל רגע בואו רגע נסם את ההגדרה. -כן. אני אוהב להשתמש במטאפרו של בצל, כדי להסביר מה זה כאב, כאב יש לו רבדים. הרוב הדפנימי, זה התחושה שאנחנו חובים, איפה שהוא בגוף, התחושה לא נעים, כמובן. על התחושה הזו התלפשולהן, הרבדים, הפסיכולוגים הנפשים. אחד המחשבות סביב הכאב, כל מה שרצ לי ברוס ויב הכאב, אני מהסליקה שלי, אני לא יכול להיותר, מה אם זה סרטן. עכשיו עוד לכל להם הזה מגיע לי, חסיתי, זה תראו דחתי פסטי על הסולון מנפלתי וחדומי. השחבה השנייה הרגע שוץ מבקב, יהיה אוש, תסקול, חרדה, חשש, דיחדוך, הצבות, כיניה, אני יכול לקנא במישהו שלא כואב לו. מצד שני, אני גם יכול להיות מופסות סביב הכאב, לא לב דווקא בקטה מיני, אלא בקטה, אלא בקטה היותר. לא חשב ננד. לא הלכתי משר ושם, אוקיי, לא ראש לי, אלא היותר בקטה שעיום אני סובד מכאב חרוני, היום קמדי עם פחות כאב, אני מפסות, עכמד לי, פחות כואב לי. או שאתם, הפסוט שקואב לי לך, אם אני מתחקמד, שאתם אוהי יופי, כואב לי אני לא צריך להבודה היום. או לי בציאפי, או לי בציאפי, אני יכול לקבלת בו, עכשיו זה כבר אומר, שאת התפוסים האלה אנחנו מפתחים בילדות. אבל רגע עוד שלב, אמרנו, תחושה, מחשבה רגש והשכבה האחרונה, ההתנה הגויות סביב הכאב. כל הדברים שאנחנו עושים יותר או פחות סביב הכאב, יותר אני הולך לרופים או סיבתי או לכל כברץ הדיקים. אני עשה כל מה שאפשר. -כן רופא. ככה תרופאות, כל מה שאפשר גדל היא פתר מאבאיה, מחפש מהידה באינטרנט. אני מנה מפהילות גופני. -אז זה או ספחות. או ספחות זה עם הנויות, אם נצמצם את זה רגע, ולהתקנסות. אכון, כואב לי. -אני פחותו להתמלות, אני פחות את זה מהבי. לא בעלי לראות ההפכה, אדעני מתכנס במיתה. אנחנו רואים את זה גם את זה בני אדם, גם את זה לחיות. כלבים שהם לא מרגישים טוב, הם מתכנסים. נכון. -אז אתה לא רוצה להם כואב לא מתכנס. איפה? -כן, זה נכון. אז זה נורמלי. -אז אני ארצה לוקל אב נורמלי. אז אוקיי, אז יש לנו ככה. אתה בעצם יש את הכאב, אבל הכאב מצוי בתוך אדם. ולהאדם יש מחשבו אותי שתנהגות, יש תחושון. אז זה נהג בעצם חוויה הרבה אותה מורכב את מאשר, כואב את לי הברך או כואב את לי הקטיף. נכון, שבעצם אנחנו פה עושים איזשהו זום אהות, מי רמת העיבר, לצאורך העניין, לרמת האדם. וכל הגורמים האלה שדיברנו עליהם, הפסיכולוגיים ותחושתים, הם למעשה מזינים אחד את השני. זאת אומרת, כל אנחנו. אני חושב שזה חשוב גם לתקשר את זה למטופלים, שהאתה הגדרה של כאב, כי בעצם שם אנחנו קצת מרימים לאנכתה, שיש פה כשרים של גוף נפשור ומטופלים רוב אנשים שסובלים כי הבדרך כל בין אדם חמישי בישראל, אסבול במעלכה מכאב חרוני שלושה חודשים היותר, יותר אמי מילון. זה אותה גדרה של מה זה כאב חרוני. אז כל בין אדם חמישי. -כל בין אדם חמישי. אסבול במעלכה יב, מכאב חרוני. אבל לפעמים זה גם יעבור. -נכון. שלושה חודשים היותר זהו הגדרה לכאב חרוני, נכון, ולפעמים זה יעבור. אבל כאב חרוני זה יכול להיות גם כי שברתי את היד וכווד להיות שלושה חודשים. -כן, נכון. כן, כן, כן. -כו זה עלב דווקא כאב חרוני. -תמידי. מהמוח, כאילו, יכול להיות שזה כאב הכי היד. -גם הכי היד. גם הכי המוח, יכול לעבור. זה לא אומר שהוא לא יעבור. אבל זה אומר שיש לו טווח מסוים כדי להגדיר אותו כאב חרוני, זה צריך להיות לפחות שלושה חודשים. אני גם מגיד שבזקנה, בסוף כולם סבלים כאב לא. -נכון. כאילו, מתי שוכלנו ניסבו לנכיב חרוני. רכון, זה מעניין לגיע. -אוי, את ממש, וריאפסנט שאין. אנחנו עושים שחור היומה. -סחור, הסחור. דרך אגב, אני חייב לומר שאני מתארת הדברים, אני קצת חותי במשהו שנקרא השלעת הכליניי, שזה מושג מפסיכיית ריה. אם נשל פסיכיית הרשובה למחלקה סגורה. האם ניתן לי רבה מידיקרון? מה יומר? -לא, מפסיכיית. ‫כי הוא רואה את הדת השלו ‫מתגם שלא מותה ובייסט. ‫-נכון. ‫-השבנים טער לכם ‫את המקרים היותר קיצוניים, ‫כי אלה בדרך כלל המקרים ‫שייגיעו לתיפול בסיכולוגי, ‫מי שמצבו, אשתפר, ‫לא בעלי ספר לחברה, ‫לא בעלי ספר בפורומביתרנט, ‫הוא ממשיך אלה בדרכו. ‫אנחנו בדרך כלל את החנה האחרונה. ‫זה קוקח נכון השלעת הקליניי, ‫הייתה תקופה שבאבטי מלאים הורסידי, ‫בממה שגעתי ליזושהי מסכנה לא מבוססת, ‫שכל בנדם שנייש לא הורסידי משהו. ‫זה נכון. ‫-כן. ‫-כי לובע את זה מה שאת אומר, ‫זה גם אחד מהחמישה אנשים ‫מסבול מקב חרוני במהלך חייו, ‫זה לא אומר בערך שזה כזה נורא, ‫אתה יכול לחברות קב חרוני כמה חודשים. ‫וזה יוברו לך, ‫אתה תתמודד עם זה לבד, ‫ואת תסתדר. ‫-נכון. ‫-הודי שלום על ישראל. ‫אז אנחנו גם למירפעות, ‫כי ורוב האנשים לא יגיעו. ‫גיעו להורטופה, יעסו שיעצו, יעסו דיקור, ‫יהווורים שיכואליים חיים. ‫חוץ מהי הליש שלום? ‫-נכון, אנחנו נתמקד בהם היום. ‫-אנחנו נתמקד בהם, כן. ‫-כי מי שמסתדר לבד בכללי, ‫אנחנו לא מתמקדים בו. ‫אוקיי, אז מה עוד יש לנו להגיד? ‫אז אתה אומר, כאב חוויה, ‫רוווודית בצליט, נכון? ‫אנחנו נתמקד בהם שזה ממש מורכב, ‫שזה מסתבך, מסתבך ועולך. ‫ויש כאב בריקמה ויש כאב, ‫אני אומרת את זה בפשטות במורך, כן? ‫אבל אם זה במורך, ‫יהיה אני לא יודעים מה יש לך. ‫אנחנו בואו נקרא לזה כאב שיש המזה ‫שהוא איתות יצבי, שכל הזמן מעוטת, ‫יש שוב בג, שכל הזמן מעוטת כאב, ‫כאב יש לו פונקציה. ‫אנחנו הובל. ‫-ככה שם מלנו, ‫שמה שהוא לא בסדר? ‫ואז אם יש איזשהו בג במרכת החשמל, ‫ככה אם האחת הצבים, ‫אז כל הזמן יש המזה שהוא איתות, ‫שמה שהוא לא בסדר, ‫שזה די יכול גם להכניס את המטופל, ‫הוא הייתה אדם שסובל מקב, ‫כמיתופל, ‫לכה רדות צבירה כאב. ‫אחר להבין אותו, ‫כי כואב לא משהו, ‫אף אחד לא יודע מה יש לו, ‫ואז אומרים לו, ‫זה במורך, בכל מיני מילים יפות, ‫ואז אומר, אז נתפק לי אמורך. ‫אגב, לא אומרים, ‫זה במורך, ‫הוא אין זה בראש שלך, ‫שזה התרמנצה בין אפילו. ‫-אקול בראש, נכון. ‫אקול בראש. ‫-אנחנו רואים את זה הרבה פעמים ‫את זה רוחפה כאב, ‫שכבר לא יודעים בעצם איך לעזור לו ‫מתופל, ‫ואז אומרים, ‫הוא מקום של תסקול או ייעור ‫שמיכולים לו מהרנמתואל, ‫שמי זה הכל בראש שלך, ‫לכתירי פסיכייתם. ‫זה לא הצליח, ‫אני לא אוקטובת. ‫כי זה לא מחלקה שלי? ‫-נכון, ורואים את זה הרבה, ‫אם אנשים בעיקר אנשים ‫שסובלות בפיברומייאלגיה. ‫חופה, פיברומייאלגיה. ‫-כן, כן. ‫הלתן לנו זה טייק קטן ‫על פיברומייאלגיה. ‫ספיברומייאלגיה, פרוגון, ‫זה איזושהי הפרעה, ‫אופסינדרום או מחלה, ‫שהודם, מצב די מורכב, ‫שנשים, שום פתישים אחוז, ‫נשים שסובלות מפיברו, ‫המדפחות על כאב מפושעת ברכבי ‫הגוף מהזורים שונים, ‫כאב שוגרם, אתם אם נודד לאזורים שונים, ‫כאב שקשם מאוד להסבירות אורפוית, ‫סובלות עשמין מאוד מרגע, ‫זה פיברופוג, זה תחושה של ירפול, ‫הם כל הזמן עם צעים עם צעות, ‫פה זה שהוא ירפול. ‫חוסריקוז, כשאלה אני אמבו, ‫כירייפות, הפרעות בשנה, ‫בתאים גם נפשיעים מאוד משמעותיים, ‫יש גם כשרים לטראות בעבר. ‫דבר מאוד מעניין, ‫אם נשים שסובלות מפיברו, ‫אני תכף קשר את זה לאקול בראש, ‫במרחות הכול בראש, ‫זה שרובן פרפקציוניסטיות. ‫החוז מאוד. ‫-כאילו, זה קצת מוזר פשוט כל הארורה. ‫כאין מחלה שירה הכל אנשים ‫חוץ מדלקת ברכם. ‫חוץ מנכון. ‫-אוקיי, לגבר אימן רכם, ‫אז לאנו יכולה להתדלקת ברכם, ‫לכם לא, אבל. ‫פיברו מי אלגיה, ‫זה לא כל כך הגיוני שירה הכל אנשים. ‫כאילו למה? ‫-תראה, מה זה גיוני? ‫אם הדת המערש את זה יותר לנשים? ‫-אז, מה שפונות גיוני? ‫תראי, הדמעניין, ‫כי יש אבדלים באופן כללי, ‫בלי כאשר לפי ברוב, ‫בין גברים אנשים. ‫נשים סבלות יותר מכב, ‫או מדפחות יותר על כב, ‫אנחנו יכול להיות בתים שקשורים ‫לרגישות שמחת הצבים. ‫אבל זה יותר מורכב, ‫כדי יכול להיות גם בתים תרבותיים חברתיים, ‫נשים נותות לתקשר יותר, ‫לדבר יותר, להביא יותר כב, ‫לפן תרבותי, שאם אני מביע את הכב, ‫יש איזה שהוא אולי, ‫איזה שהוא גייבר שהמור לשמור עליי, ‫זאת אומרת, נשים יותר מתקשרות כב, ‫אחרי, יותר מתקשרות. ‫אבל יש גם מפוטז בדיוק הפוכה, ‫נצח, שדווקא גברים ידברו דרך הגוף, ‫כי אתם לא טובים בלדבר הרגשות, ‫אז הכול יצל החמדרך הגוף, ‫אתה חתפו כל מיני פרצות דיסק ואולקוסים. ‫ואז השאלה, אם אילחובי עשו עם זה משהו, ‫או, או. ‫אני חושב, אנשים שחיים עם כב, ‫ולא פועלים על זה וגברים נותים ‫פחות לגמ. ‫כל כמו זה נכון. ‫אנחנו גם רואים דרך הגבי, ‫בדלים תרבותים, ‫שאל בצפון האפריקה, ‫מביאים יותר מצבים נפשים דרך הגוף, ‫גם בארץ הרבים ויוצאה דות המזרח, ‫מביאים יותר תחושו או רחביות ריקשיות דרך הגוף. ‫אבל בכלל, אני רגע חוזר לפי ברור, ‫לא ברור למה יותר אנשים, ‫זה יכול להיות שוב אוהב את עם מבנים, ‫אבל דרך הגבי זה קורה, ‫אני רגע כופץ, כזה גם מעניין, ‫גם עם ויפלש, צליפת שוט. ‫-זה החגורה הזאת באותו? ‫זה, אנחנו יושבים ברכב, ‫לכנסים לנו מאחורה. ‫מחון, ואז הצבר אף קדימה ואחורה. ‫עשיקוי של, גבר וישה עושים ברכב, ‫עשיקוי של אישה לפתח ויפלש, ‫ובחמישים אחוז, יותר גבוה מגבר. ‫תב, כל המבנה שונה, גבוה. ‫כי בני שונה, נכון? ‫-אבל אני אגיד רגע, ‫זה גם האחינוך לקשב לקהב, ‫וכנוכל לשער, ‫שנשים יותר כאילו מאפשרים ‫בכלבחינוך, ‫יות שטרקה שובה לקהב שלה, ‫הכתרקה שובה לתחושות תגרוב. ‫וגברים זה כזה, מה אתה בוחה? ‫-נכון, נכון. ‫זה הפן התרבותי שגבר ובטיחיות חזק, ‫נכון ולכבר אני גם אגיד, ‫שאולי זה גם לא דברה, ‫כי בסוף עם מופחות בקשב לקהב, ‫גם אם יש קבו פחות קשובה ‫לו זה לא דברה. ‫-נכון, עכשיו בואו נכח. ‫-שזו אתה מרחת תרנית, מרע. ‫כי ערעיון שליות קשוב, ‫בדיחה אנחנו חושבים ‫שליות קשוב למשהו זה דבר טוב, ‫ומארב אומרת, ‫אולי לא כדי להיות כל כך קשובים ‫לכל כאב, ‫ואז פשוט להמשיך האלה בחיים ‫ושעדברים ירפאו מעצמן. ‫-קרוקו זה ראו נפלן, הגיע לו בהמשך, ‫תחשבו רגע על זה של המסה, ‫שאנחנו חובים כאב, ‫יש נם איזורים רבים במוח שפעילים. ‫ווקיי, איזורים שקשורים לרגשות ‫לציפייה, ליד ריכות, ‫לקשב למשל, אנחנו סקוקים לקשב, ‫זה כי אם אני עכשיו נחטחתי ביד, ‫ואני לא איתן כשב ליזור הפצוע, ‫שאני הבדם יכול שיהיה לי זהו, ‫אנחנו נכון, זאת אומרת, ‫כשב זה משהו שהוא טוב, ‫כאשר אנחנו מדברים על כאב הכותי ‫כאב לדבח קצר. ‫כאשר, המנגנון הזה, ‫ממשיך ללכת לכאב, ‫לא רוח זמן, כאב חוני, ‫אז בעצם מה קורה, ‫כאב מתיישב לי, מול העיניים, ‫ואני כל הזמן בעצם נותן, ‫יחס לכאב, מתייחס לכאב, ‫ופחות לחיים, פחות למשפחה, ‫פחות לעבודה, ‫אנחנו באמת רואים שעוברתיים, ‫יש לךות לכאב חוני, ‫שיוסוב לי מכאב חוני, ‫נכנסים לקשיים כלכלי, ‫מתמקדים יותר בחיפוש, ‫כאב התרונות, סביב הכאב, ‫אוזבים את העבודה, ‫נתבחים לדביתו החלום, ‫מתמצאים הגוף שלהם נחלש, ‫בגלל שהם בחות פעילים, ‫זאת אומרת, יש הרבה, ‫השלחות, שגם מקשוט עליהם ‫בעיתרות עם הכאב, ‫וגם בעצם מי התרות את החיים ‫עם השמעות, ‫כי אני קורל כולי, סביב הכאב, ‫עושבי חיפוש אחר פתרונות. ‫אז אם אני הולכת רגע רגע ראויים, ‫ואתה אומר, ‫באיברו מיאלגע, ‫זה בעצם תת כתגוריה של כאב חרוני. ‫בשל כאב חרוני שאלו ‫ממצע רפואי מאוד קונקרטי, ‫ואתה אומר גם, ‫תשאים אחוז נשים לא ברור למה, ‫יש לנו פה כל מיני השערות, ‫ואתה אומר, פה גם יש איזשהו רואים, ‫איזשהו אספקט אישיותי, פרפקציוניזם, ‫אוקיי? ‫שאו יכול להיות סוג של גורם סיכון ‫להתפתחות פברמייאלגיה או להתמשכות ‫פברמייאלגיה לא? ‫נכון, פרפקציוניזם זה גורם סיכון ‫לטריליון דברים. ‫נכון, נכון. ‫למשל לדיקרון. ‫נכון? חרדות, דיקרון? ‫-בכר דיקרון. ‫-בכר דיקרון, נכון. ‫-נכון. ‫זאת אומרת, כאבים בגוף והרפל במר, ‫זה גם סימתום של דיקונות. ‫לכון. גם אנשים שבארפקציוניזטים ‫הארכה עצמי שלהם יותר מותנה בדבר. ‫נכון, אם יקסלחתי, ‫אני בסדר עם נחשל דיינק, ‫אני קישה לא נכון. נכון רוב הטרפקטיוניסטים יש האמונת לבא אם התחום הארך רגע חלק דידקטי אתם אומרים לדעת את זה אם אסטרטגיה של פיצוייתר בדרך כלל לא תמיד חוד גמי מנוד אז אם אני תפוקה בפיצוייתר אני יהיה מאוד מאוד מאוד היית שיבר אני אסר בדברים אני מאוד במטח ואם אני להסיג מה שהוא אני ארגיש שאני פחות שבה זה פרופי לטאומר יפה עכשיו בואו נחבר את זה לקב סטומרת אם אני פרפקטיוניסט וסובל מקב היי דפני שאני לא מצליח להסק את המטרות שלי בחיים כי יש איזה משהו מובנה בגוף זאת אומרת יש בוא נגיד אחרת יש איש איזה שהוא בגמ בגוף לחורה כן שפוגש את הצוח במושלמות ואז בעצם אני כל הזמן פוגש את החוסר תפקות שלי את היתה יצלחה שלי ופרפקציוניזם מבוסס על תפקות גבוה אני רוצה להצליח אני רוצה לעשות כל מה שאפשר אני רוצה לקרוא את עצמי אני רוצה לעשות מה רטונים ואני לא יכול ואז אני בעצם בדיקון ואני בעצם בדיקון כי זה גרועי ורסיבי אבל גם יכול להיות פרפקציוניזם בזה שהכבי עבור זאת אומרת שצריך לעבור עד הסוף ואיך אתה יכול לפחלט פרפקציוניסט בזה איך אני יכול להיות פססיבי לעבוד בזה לעבוד כאילו בעורדת הכאב בפור אפשר לבטוח עוד איזושהי נישה שבעצם אנחנו חיים בתרבות שמקדשת את המאירות אנחנו אומר עוד מאוד בחיפוס אחר מתקטקים את החיים שלהם נכון בגיל 4 בהנקבר אמור לדעת עברית הנגלית בשנתיים קודם מהנקבר יודע לזהות את כל המובילים מעליים בעריסה נכון לא אני צריך תקטק בגרויות פסיכום את ריק קצונה מכינה קצונה בלב לב לב לב לרוץ עם החיים זאת אומרת העולם שלנו החייבי זה מזה נכון השוד והמסך נוכייבים לתקטק ומער ואנחנו צריכים פתרונות מהירים לכל דבר ויש לנו הרבה פעמים פתרוף מהירים כדורים עצת שיבטי אני אפילו לא מדבר על כאב עכשיו או עצת ואז אנחנו גם מורגלים עם כאב בכלל כאב לא חרוני אנחנו מורגלים לקחת הקמול ולפתור את הבעיה ולמשיכה לקבל ירוש שתיתי קצת את מול כדור אני מגיע לפוע אני חד בקיצור מה הפתרון הפתרון זה להיות את סלנים אני תמיד אומרת את זה חשוב להיות את סלנים פדלאות לענוח ולבזבז את הזמן זה ככהות השני עובר בפות קסט הזה והנה נצח נותן לי לגיטימה ציליות קצת את סלנית לקום בתי שבבוקר להשתות כפה בנה אחת ולא לעשות כביסה תודה נצח זה רק בשביל הפומהות שלי אני עושה רק שביל זה השפה להגיד כל פעם שאני תפדל אני אגיד נצח אמר שזה בסדר ואני עשיף שלא רק פתרון מהיר אלא בכלל פתרון כלומר יש תפיסה שיש פתרון לכל דבר שחייב להיות נכון נכון ואז בעצם אנחנו מדברים על איזשהו גורם שמשמרת חוויית ככה אני יכול ופה אנחנו מדברים על מושג שנקרא כתה סטרופיזציה של כב תפיסת הכב באופן כתה סטרופה לי מתחבר לקרובי שפכה שלא של חדשיבה כתה סטרופה להתנכון מעולם אחר רדות ניבורי שלילי כפיצה חבוזה למסקנות כתה סטרופיזציה של כב זה בעצם תפוס שמאופיין בקמה גורמים אחד אני ברומי נעצי סביב הכאב בעיקר סביב חיפוש פתרונות או תכנים אופשתים, חנים אופשתים זה מה היה לי בעבד על המזכרה לי זה מגיע לי, זהו הפחתי לנתק נכון, אז קרומנציה רגע ברח לי רומי נעציה חוויה של חוסר עונים סביב הכאב ופוקוס על הגוף אני מאוד מאוד מפוקס בעיברים הקרובים הוא עושה את הליך של מגנפיקציה של הבידלה שלהיה שזה פרפקציוניזם בעצם על הנושא הזה זה כמו קצת טיפוכון דריה, זה מאוד שאתה כאילו נכנס לכל דבר נכון, אבל אני כן יומר, בואו ניזאר עם השימוש מפרפקציוניזם כי פרפקציונים אנחנו נבריב יותר על פיברו לא כל האנשים הקרובים נכון, לא אני הדברו של הפיברו, אני עוד שם לא, לא, לא, פיברו קטת קטגוריה, לא כל מי שיש לו כאב חרוני הוא דווקא פרפקציוניזט בכלל לא אני אני מסתפכם, אם אני פרפקציוניזט ויש לי כאב חרוני בכלל אני אני מסתפכם את הפרפקציוניזט בגלל בגלל זה רבות העיליות בינוניים זה הדרך לרחות יומים בפרופה כפה בתי שבאוקר באיזי אין, אין, זה החיים, אנחנו בדליס פה, מה קורה אוקיי, אני רגע רוצה לפתוח פתח לגוף נפה שזה מה אתה אז דרך הרומנציה תבלורק בשנות השמונים או מתאי שאולי לפני יצא סרט עם מישהו רופה בשם סראנו אולי תוכל לדבר על זה קצת אז הגישה של סראנו שאני לא מכירות על האומק היא גישה בעצם שמלדבר את הזה שבבסיש על כאב חרוני יש איבטים ריקשיים שקשורים לעבר שקשורים לאופן תפיסת הקאב שאין בעצם, שם בעצם תמון הפתרון אוקיי, זה הגישה שהיא מאוד מאוד פופולרית היום בעולם משובקת, אני חייב לומר בצורה מאוד הגרסיבית אבל לא מגובל מספיק מחקרים רגע רגע רגע עוד פעם, זה נורא נורח שהוא משתאום הוא מדבר על כאב חרוני שהוא לא כאב ריקמות על כאב במוח הזה כאב במוח? בגלל אם אני מריקשיים ואו בעצם מומר אם יש לך כאב חרוני בגב אם יש לך כאב חרוני בגפיים, אם יש לך כאב חרוני אני לא יודעת איפה בצבר זה בעצם ביטוי ריקשי זה מה אומר סראנו ואתה אומר שאתה אורי האזון, אם השובקת הגרסיבית על ידי כל מיני אנשים כל אל רופאי כאב אממה לא בתורך שהיא מוכחת אין למה ספיק היא בוי מחקרי והיום כבר יש עוד איזשהו גישה שקשורה לשנקראת פיינריק פרוססינטרפי גם גישה שמשובקת בארץ אני רואה את בצורה שוב מאוד הגרסיבית יש את השלושה מחקרים שאתה אומרת יש המשהו, זה לא אומר שאין שמשהו אבל יש את השותה לייך בעולם הקאב של דעתי הרבה פעמים רופאים מאוד מיועשים וצמאים וקמאים לפתרונות ופתאום בעלם ככה השיווק האגרסיבי, הפיירתי והגישה של סראנו פנריק פרוססינטרפי והם בעצם אני חושב שהם די חותאים פה כאם די מחפקים את הגישות האלה למרות שאין מספיק גיבוי ואני אגיד שלושתם ככה אליתי זה באמת אדם מאוד יקרר לי לי בי אתכי לסבול לפנקמה שנימי כאב חרוני והוא נכסף גם לסרת הזה של סראנו וגם לכל הגישות האלה וזה הכניסות המאוד לביבלבול כבר גיש הוא אמרו לחפש את טראומה שאין נכון כאבי יכול לי גרמסטרס ובאמת זה אתכי לו בתקופה מאוד לאה של סטרס אבל בנזל ון להתחיל לנתח את עצמחה עדיין סוף מה אתה איך אתה מרגיש כל הזמן ואיך אתה צריך להרגיש כדי להיות בלי הכאב ומה עבר הלכה ולחפש לא יודעת מה זה הכניס להרבה תסבוחות ואני חושבת שזה קורה להרבה אנשים שברגע שהם נחספים לרעיונות האלה הם בכוח מנסים כאילו לתקנת הנפה שלהם וזה לרחתי גם לאוזר וכאילו זה כזה לחפש בכוח אני חושבת שיותר מזה אני אני תחס גם לזה אבל גם בעצם אלו גישות שבעצם משפקות את התהליך זה כתהליך מרפי נכון אוקיי וכי אישית קשה לי את זה קשה לי מזה אני חושב שאני רוצה להביא איזה שהיא מדע של צניות עם כל הכבוד לאנו אנחנו כל הפסיכולוגים נגמרי יש תרופות נעולם הקיף שאתה חפנגיע לזה שהסמות אותנו בקיס הקטן לבדפת טובות לא טובות אבל משקחות כאי ורבה יותר מיסי ביטי או כל טיפול בסיכולוגיה אחר אז בעצם אני חושב שבעופן כללי אני אבדפכם מדבר על הגישות האלה יש הרבה שרלטנים בשוק ולהפתיח ריפו יסביב כאף חוני הרעים מקור או יחברה לשסובלים כאף חוני מחפשים אחר ביטרולות מנסים איקס ביימים המון תקווה למשל אפילו מגיעים למרפעת כאף מחקים חצי שנה בתור ביימים הרבה תקווה שלי נשם מצוי הפתרון כירופים שמתמחים בקאף מגיעים למרפעת כאף מחקים את זה עוד איזה חצי שעלירות המסקירה עוד איזה שעו החצי לירות הרופק של אבאומס, ואז הם מגיעים הרבה פעמים, לא תמיד, אבל הרבה פעמים, לא רופא שהוא מאוד שחוג ולא הכי נחמד. והוא גם יכול להגיד להם את יודעת, הדוגמא של מיקוד, הם של כל בראש. צריכה לראות פסיכייתר, אני לא יכול להזור לך. הוא לא יועפילו קצת לא נחמד וצועק על המתופל שרוצה כשהוא כבר בא אולי מנגישה שאני רוצה קנה בישרפוי. והן פתרון, ואז בעצם הם יוצאים מאוחזבים עם ירפעת כב, הם מחפשים את הדבר הרבה. וזה יכולת אני אכל האוטופד, אני אכל המדקרת ששיגר הרחוב לידי ושמדישי מעולה, או אני אתחיל יוגה שזה אכלה ומעולה, אבל לא תמיד יש פתרון, ואז הם כל הזמן באים בתקווה ומתוסקלים. וזה כבר קרק הפוריגם לדיקהון בהמשך, ואז בעצם הגישות האלו שהם פסיכולוגיות וגם שום. אלא חדיו כפסיכולוגיות, זה יותר פסיכולוגיסטיות, אני חושב. לפשיות נקרא לזה, לפשיות, לב דווקא מעולם הפסיכולוגיה. כן, בסופו של דווה, אין גישות פסיכולוגיות מבוססות שגידו, משהו כל כך יום רני. נכון, זה כזאת כפיצה מטורפת למסכנות. נכון, אבל זה נופל, מה שאני בעל אומר, זה נופל על קרק הפוריגיה, כי גם אנשים שוב נמקב משוואים לריפוי, וגם רופים, לא תמיד יודעים מה לעשות, ופתאו אורפה, זו גישה שיש עליה מחקר וחצי ואיגם מפתחר ריפוי, ומה שאני שומע רופים מדברים, כן, תנסו את זה, אז פה יש ריפוי. והאני חושב לאחות צריכים לבוא עם מידה של צניעות לתיפול בעולם הזה. כן, אז זה בסופו של דווה, מה שאת אומר, הרי, כן, נכון. תראה עמות, קשיות בילדות, אין כן גורם סיכולית פתחות כעבים במהלך החיים. אני רואה את זה בקליניקה ממש כל הזמן, אי אפשר להקחיש את זה. ולחצים ומתחים ודי קרונות לא מדוברים, הם גם כן גורם סיכולית פתחות כעבים חרוניים. אבל זה לא אומר שהדרך הפוכה היא באותה מידי יעילה כלומר שאם אני עשה עיבוד ראומות ואני. יכול מה שאני יודעת לעשות בקליניקה ותבר, אז בערך הכי וחרוני אז יעלם. או אפילו שתפר. -נכון אני חושב, אני חושב שהגישה, זה אני מאמין שלי יצחלית מקל בתפקוד. אני חושב, אני חושב, עשינו כבר נקפי צוד ויש פה כל כך הרבה על מל דבר על זה, אבל בעצם תחשבו ש. דיברנו על התי שבבקר והקפיה, אז הגישה רפואית הקלאסית זה אם כואב לי, אם אני לא מרגיש לו טוב, ואחרון, הוא כואב את לי הביתה. -טנוח, טנוח. טוב והיילים, אם כואב לי ואחרי שבו זה עובר, אבל אם אני בחוויה של כאב חור נשימית משיך ומקמשיך, ואני מאוד מאוד פסיבי, אז הגוף שלי נחלש, השירירים, נחלשים, הגידים, והמפרקים והפכות כמישים, הכול יותר חורק שם. ואז גם הבית שמאוד מזין את חווית הקאב שלי, ולכן הדגש על תפקוד, על חזרה על התפקוד בצורה מדויקת ונכונה, אני עומד דווקא ונכונה כתחשבו שחבר האלה, ירבו להם דקלפים. היום אחד הם מתחילו נסבול מכאב, משחולה הם תשתיח, מתחר גלארגלה, הם לא יודעים המצפן שהם לא מקויאל, הם לא יודעים מה נכון להם. ואז יש תפוסים למשל של ביום טוב אני עשה הרבה, ביום פחותו אני לא עשה כלום. כאילו שזה קצת הכול או כלום. כל או כלום, אבל מה אמרנו קודם שגוף שלי כבר מנובן, בגלל שאני כבר חודשים על החודשים לא פעיל. אז הוא לא יכול לעבור מאיפה סלמייה. בדיוק, בדיוק, ביום טוב אני הגיד לעצמי, הוא הלאה סיטית הגינה, אני יצאי עבוד בגינה, אני רטה לפנים. ואז אני יצאי ועבוד בגינה, ואני עושה יותר מדי, לא קודם שזה עצמי. ואז אני יכול להיות שלושה שבועות במתה. שאבל אם אני גם חבר את הפרקציוני, זה מימני גם פרקציוני, זה בכלל לא יודע מתי לעצור. כן. ואז אני שופה נופלא איזה שהיא מלכודת של יום רע או ספחות, יום טוב או סייותר, קרועב לי ואז אני באימנעות בלי ללכה רדה מהכאב, שוכב נח במיתה שלושה שבועות לא סקלום, אגוף ממשיך להידרדר. ואז אנחנו בעצם רואים, אני רגע מחבר את זה, שהכיוונים לא יכולים להיות רק מהגוף, אורק מהנפש, צריכה לתפה, עבודה שהרף כיוונים, רבי עם הדית. תדעב על מה בעיה מגישה הזאת, שממש ממש כשאלה שבכותה. נכון, כי דורשת עבודה. קום כלי, דורשת עבודה. דבר שני, היא לא מבטיחה הרעים וגברות. דבר השלישי היא בסוף מסתפקת במוצר המשאמי מכולם תפקוד. נכון, נכון, נכון, נכון. כאלה מסופה שדבר, אתה אומר, אוקיי, איך הכי הבחוני, בסה ממש בסה? אפשר לבדוק על זה, אבל ממש חושב שתמשיך לעשות דברים, אבל לא יותר מדי, ולא בתירוף, אבל גם לא רק שלא תעשה דברים, וביקרון, קום ותלאך ותעשה דברים. רואה לנצח, זה לא כאלה שבאקת משתאומא פה. לא בעיה לזה. לא להפחד, לא בעיה לך. כי לא, זה לא, זה לא סחורה. עכשיו, יש עוד משהו גם עוד נפתה. יש איך למשק חכבים, יש אופטיאטים, יש קנה בישריפורי, שבכלל טרנטי, וגם אפשר על הדרך להסיג אותו, אז הם תרופות, שבסיס שלהם עושות עבודה, הקנה ביזבודה עושה עבודה פחות עובר, בשיקוך כב, אופטיאטים עושים עבודה מרולה נכון, אבל סופר ממקרים. נכון, אני מפנה את כל חיים לפרק על בין זודי הזפינים עם דוקטורי לנבול קוב, אלי מושג מהמספר שלו, אבל זה פרק שהוא מתייר הרבה מאוד את הנזקים של בין זודי הזפינים, כל כדורי הרגעה, וגם על טרנטי, ואת לקדור הרגע, אז זה הוסליחה ואת תודה, תמשך. והוא לקנס לזה? אני חושבת שכן. אני חושבת שכן בגלל שזה חלק כל כך בלתי נמנה מהנשים שמתמודדים עם כאב. בין אם זה ארקוקסיה ובין אם זה כל הנגזרות של המורפיום וכל הקדורים האלה שבאמת הם לא פשוטים. נכון, ואופיעדים זה, זה איך דוקפוריותים שזה מגפה בעולם, זה הקדור הכי ממקר שיש, בדרך אגב, בהרצות הברית ב-24, יותר אנשים שסובלים כאב חרוני, מתו ממנות ידר של אופיעדים בהשווה על אנשים שמתו מקלל החולציה בתונות רכים. שבו לנתון הזה. עכשיו, אופיעדים זה מאוד במקר, כל אחד יכול להתמקר עליו. ברור. ברגע שאני לקחתי אופיעדים תקופה מסליטוב, אני אסכור את זה בראש. נכון, מה זה, שם את זה בארון תרופות? מה זה אולי הבן שלי בילאים כאבים חזקים? וישר אני יכול לשלוף את תרופה הזאת שמאוזו זה ארת לא, אבל לא זה באות אזרלי, אבל לא אולי זה פחותי אזור ואני אמשיך לתאד לא אותה. והמשיך להארגן לא עוד אופיעד עם קוי, לא יודע מה הוא, נקחת הרגע ושלוקבים מאוד חזקים. ובלי לשים לב הוא יכול להפוך למחור. לנרקומן? כן. עכשיו, בישראל עם אלי כסף, איפה אני עובר גמילה? איפה תעובר גמילה עם אלי חכסף? כן. לא ורחון ברתי, נכון? לא. במחון גמילה, שישום גם נרקומנים ושמובדה. מלגישו. מי דיוק, מקרים הכי קשים. המקרים הכי קשים, באמת בין אדם הנה אישוב פתאום יכול למצוא את עצמו, מחורו לאופיעום. עכשיו, כמו אמרנו, שהוא משקח נפלק איבא. אבל אם אנחנו חברים את זה הרגע להתפקוד, אז כדור, משקח כיבא טוב, זה לא כדור שמשקח כיבא להתפקוד. אני לא מכיר אותו, עדיין. או לא, או לא, תרמום, צעה. נכון. עכשיו גם קנה בסרפוית, עכשיו בואו נקרא לו בשם רחובו. כן. בעצם הוא עיד, מה תסמינים אמר כזהים שלו עיד? שאת לה, דישות. אני מנומיה כזאתי. נרגע, הפךתי למראיין. תמיד, תרידה במראיין. תמיד תרידה במראיין. תמיד תרידה במראיין. נפט לנו, נפט לנו? לא, נפט לנו. אחד ירידה במוטיבה עציה. פגיעה, זה עשת לנה. נכון? נפט? אין למוטיבה עציה. מדבר השני, פגיעה במיום. אני אותי קשורת. השילוב הזה, הוא קטלני. אם אני צריך לחזור לתפקוד, אם אני רוצה לחזור למעגלה, עבודה, אם אני רוצה לתחיל לצאת החוצה, לראות חברים. אלי כוח לא בעלי. לא בעלי תקשת. לא בעלי תקשת אחת. ואז אליה, משקחי כעבים, הכי נפוצים ומאוד בעייתיים. היום יש לנו כ150 אלף איש בישראל שהם בראש היום, מה השניים גרס. זה הרחוז מהם מחורים. לבדה כעב. אז הפעם הזה של החיפוש אחר פתרונות רק דרך הגעפ הזה, התרופטי. הוא גם גבוה. מיון. אבל גם דרך זה גיצור. אתה מאוד מדרך דרך. כי אתה אומר הקדורים, הוא אוהו. לא טובים. כאילו, טובים מדי. באז שופה. הגישה אותה לשאומרות, זה רוחני, זה פסיכולוג. אנחנו נבין וכך אנחנו נפטור לא מבוסס מי יודע מה מחקרית שלא לומר די בכללו לא ילך לנו כל כך טוב זה מי יש תבדו כשתסום השאפשר אל תסוק התסטרופיזציה ואל תהיו פרפקציוניסטים ואל תסויות הרמידי ואל תסופחות מידי ובבקללי כאילו סקדפ לא יש מעטוב התעומה לא שבוקי נצח לא יש חמון מה לעבוד על העניין שבוקי אז זה מאוד מסכיר ודמול חרדה שמתופל בהם חרדות ואתה לא אומר לא אני אזורך לי פטר מהחרדה החיים לא גדל מתופל נפרטר מיזה זה כזה בוא נעשה כמה דברים המטרתנו לא להיפטר מיני לא מתרתנו היא לחסף לפחד ולפחד כמה שיותר כאילו ספוך בכלל אבל אבל כאילו לא משנה מה אין אף שליו זה גם לא כאילו תכסף תכסף ונגלום על תכסף תכסף ובסופתי פטר גם זה לא נכון אני יודע אתנו ידעת כאילו יהיה יותר טוב כן יהיה שיפור אבל זה לא לחלה זה לא אני המטאות בחרדה יש תקווה אוקיי אני פחד אני פחד אני פחד אני פחד אני פחד בסדר אני עשה את החסיפות הנוראיות האלה ואני עוריד את נגויות בתכון ויש אור בקצע מינרה אוקיי יכול להיות יותר טוב בקאב חרוני יש אור מה אור אני חושב שהאור הוא קודם כל איזשהו תעליך של לקייל מחדש את המצפן שלנו ולקייל זה אומר לרגע להבין בואי צריך להגע מהפנאית נגותי קודם לרגע להבין מה מדויק לי היום מה מדויק לי כרגע תחשבו על התפוסד הזה שלושה יותר עושה פחות כמה אני יכולה היום לעשות יש מחקר יפה שהצלך אני עוד בנפל לעשות את היקים לבד נראה לך יפה יש מנפל הסתכלת חמישי שתצחו את היקים לבד וליהמר לי עוד לראי ננסו מראה לי בואו ניסחו את היקים לבד אותה תיסחו את כמה שאתה רוצה אני סוכב את ספר וסניקרס ביי אז מישהו סכב לך נכון אז יש שבד בנפל שזה התפקיד שלו לסחוב לנו שם לי להם כמה גרושים הם סוכבים להותה תיקים למה לי ברירה אני לא חסחו את זה הם עושים עבודה קשה מאוד קול יום במהלך במהלך האם הבוגרים מי זריחד שכי הסוכבים משקל שהוא בהחמחצית או יותר משקל גופם על חוחו כרק אב ועל פיים וערב האמן אותו וניסו להבין איך הם עושים את זה מה קורא שם שלכם רעיון לא אני וכיר את המחקר נמריו רגע רגע רגע כאילו אתה אומר איך אין להם שישראל פריצות דיסק וכבים חרונים בטירוף הם צריכים הוא ידרפוי וכל זה נסכיר לכם שדי חגב פריצות דיסק פריצת דיסד לאינדיקה אצל הקשר באמא עוד אנשים שיש להם פריצות דיסק ולא קואב להם נכון זה המחקר של שרן זה החלק של לא שרן או זה מחקר מה שאני מאחרונה דווקא אוקיי אז אתה אומר איך אנשים האלה בסדר איך מצליחים אולי מתאים קצירים הם מתאים יותר ציירים היא בעולם שהם רוויק אבל הם לא מתאים בגיל שלושים לא לא אוקיי יש להם גב חזק מניח שאיך להם גב חזק עדיין זה לא זה לא מסביר כאב כאילו איך לא קוראים להם קועב להם הם קצת כאילו לא מתחסים לזה בתאו נספר לך אוקיי יש להם טכניק המורד פשוטה, הטכניקה שלהם היא אף פעם לא להגיע לקבוע אדום מבחינת רמות הכאב לכלנו יש כאב אדום הכי בואו נחבר יום הוא נכם מה רבילים איזה רואה יעוצר לנו במקומות שאני לא רוצה שוטה שהי משן סיגר ינח לא לפעמים אומרת פה היום אמרתי יש לנו עד ממש ואומר אני לא גולני זה לא גולני זה לא גולני עכשיו אני אני ביין כי אני הייתי בפיקוד האורף אזרות אבר אבל יש לנו מעלת החנות וכי לא כן שםתי שםתי כזה אז יפה בעצם בואו רגע נחשוב על זה במונחים מהרבים יש לנו סקלת הכאב מיחד הדסר לכל אחד מאיתנו יש כאב אדום המקום שהיא מגעתי אליו על החלאי זה אמנים הלשון בחוץ לא מסוגה להיות אמן נכון בעצם מה שהם עושים את טכניקה שלהם היא לעצור שמי מחוץ לעצור בכלל נוח רגע שמשרים מחוץ מתחת לקבוע אדום רמת כאב של שמון זה הקאב אדום שלי אני עצור בערך בנגיד ששבחה יצי כי ישמון איזה מהחוץ נכון זה לא ששבחת אני עושה צירה, נח שותק, צי, משן סיגריה, מדבר, מקשקש, רמת הכאב יורדת ואני ממשך בדרך הטכניקה הזאת מאפשרת בעצם דיוק אני לא חוצה את הקאב אדום אני לא קורא את עצמי אבל אני גם לא בייסייה ומה יפה במילה האזנטי שאתה אומר דיוק כי כשאתה אומר דיוק אני מטרת לעצמי זמי של נורא מתוך חוקם וזה לא, זה פורטר חמוד נפלי שלא מסתבר שיותר מדעי ואין לא מונחים בראש ולא קלום וואו רק אומר טוב יאללה, הפסקה חוכמה של האנשים הפשוטים כן הפסקה שזה מזכיר לי כמובן שוב את הפרוטקול אאוב עליי בעולם כולו מרף פומן הן את. כן אני יות פרוטקול הבן אני יות, הפרוטקול לטוב בעולם, הוא בעצם אומר, הוא הלאה לא צריך להגיע לקרוא את עצמך בחדר קוש, או לא צריך להסות יוק האקרובטיקה אני תמדו להכת ליוגה ואז הוא אומר לי, נווידו גיל גול ואני אומרת, לאוידון גיל גול הייתון גיל גול, כאילו, יני פחות, פחות, לא לא בטרפה תדד שאני עושה ספורט, אני עושה לי חוד בייה, אני עושה קצת חדר קורש אני עושה יוגע כל יום, לא יותר מישרים דקות כל דבר עושה יוגע, עשרים דקות, אולי חסוכה בייה, גג עשרים דקות אולי, כאילו אני ממש שומר, הפרוטקול בנועניות ולמתופלים שלי, אני אומר בפנת זה. הטכניקה לתיגר את פייסינג, אני אומר להם חברי, אנחנו מכם לעשות את זה עכשיו ביחד, אתכם איבנות איזה שהיא תוכנית אבל אתה עולים פיאד הפיספסטום, לא מחפשים את העליות אני רוצה לעשות את זה בצדים כתנים עכשיו, תחשבו על מישהו שהוא פסיבי כבר, המון המון זמן, ואנחנו מתחילים בנגדו נגדו שואלתו כמה תחשב שאתה יכול ללכת, בעלי חייזה טוב לה אתכם את זה הוא יגד לי 500 מיותר, אני אתכן, משלו שמות מה ביחסיפות, גם ביחסיפות חרדה עושים כך? עכשיו פה תחשבו מה עבדל מיחסיפה, שפואים הוא חוצה את הכב, עדו, כואב לו הייתי יותר ממשהו, נכון? תחשבים לשלוש 100 מיותר, ואז כל שבוע אנחנו מעלים 50 מיותר, עכשיו 50 מיותר כפול 50 מיות כמה זה, על 25 מיות מיותר זאת אומרת, אני הייתי בשתיים וחצי קילומטרים בשנה, כי אני כל שבוע מעלים 50 מיות כתן אז באיזי, אבל אם פתאום אני יכול אחרי שנפטיים לצאת כבר להיזה תרקתן של כמה קילומטרים אז אני אולי יכול לחזור לעשות דברים שאני נלימש מאוד בחיים, וזה גם החיבור לאקט, זאת אומרת, אנחנו יכולים שהוא מאוד מעניין פה, אנחנו יכולים לבוא במגע עם הערכים שלנו ודרך הזה, פצם לייצר הרוצים שונים, פעם אולי עשיתי, הייתי אולי על ההופניים, ירושה דיוניל, ביערות הגרמל, הייתי חוזר הבית השבוע, היום אני לא יכול לעשות את זה אולי, אם הערך הזה, אולי שחיפוש אחרי גושים נגיד, אני יכול לבוא איתו במגע בצורה שונה, אם פעם אהבתי לרקודריקודייהם, וזה יעושה לי את זה ואני לא יכול להם לרקודריקודייהם או לא יכול להם מסיבות איבה אולי אני כן יכול ללכת אבל לרקוד שיר אחד או שניים ולנועה החבוד שירך, כן לבוא במגע עם השחשוב לי אבל בדרך שהיא יותר מדויקת לי, כרגע, והיא כן מייצרת לי משמעות, יצירת משמעות היא בעצם מוציאה אותי מענתיב של חיפוש אחר הביתרונות ונתיב הזה שכמו איזה תכלית שבור שאני כבר התקורה לבשנים תודה מה זה מסכר לי, הייתה לי מטופלת נורא אני אופטותה, היא גיעי תקברתה בתשבים ומשהו ועל הקב חרוני מאוד קשה בצבר כתוצאה ממשהו באמת בריקמה ואי הייתה בדיוק עושה מלא מלא מלא חיפוש פתרונות, מלא מלא מלא ובסופו של דבר גילו עשינו גם נפשי וגם נתנולה שיתרופה וכל מיני מיני קצת מכל דבר ומצב ישתפר וימרלי הכי גויב לי בצוראים אז אני לא נויופי אז בצוראים תנוכי, אז אני לא תנוכי תשבי על הספה תקראי ספר, אז אני לא קוש ספר בצוראים? בצוראים באמצע היום ‫זה פנסיונרית, כן? ‫יש לה שתבסרנחדים. ‫והיורת לי, מה סתובתה וזה נורא, ‫להתבטל לקרוא ספר באמצע היום. ‫אז אמרתי לה, אוקיי, ‫וממה שאינו צריכות לעשות תשאול סוכרטי, ‫העל המחשבה האוטומטי, ‫שעשור להתבטל באמצע היום, ‫הגב פרפקציונייזם וכל זה. ‫ממה שעבודה קוגניתית. ‫אז איניה עוד דוגמת, ‫הלך עוד דוגמת, מעניינת ארוחת שבת, ארוחת שישי. ‫או איזה גם מה השאלה? ‫-שאבתה רוצה להזמין, ‫כל שישי את כל המשפחה אליה, ‫יום שישי נכנס להמידבך, ‫קוראת את עצמאים, ‫כי אפכרונית, כן? -כן. ‫קוראת את עצמא למה, ‫כי חייב את שיער ברוכל, ‫בטאמילי הרצירים, כן? ‫-בטאמילי הרצירים, כן. ‫בגיעה לרב שישי, ‫אם הלשון בחוץ, ‫מת כבר שכולם ירופו להיכנס עמיתה. ‫גם פה אפשר לעשות את זה אחרת, ‫סימו לבריאייה של פייסינג, ‫אני יכולה שפייסינג זאת, ‫תכניקה הזאת נכון של הסבלים, ‫פרייה של פייסינג, ‫אני יכולה להתחיל משהו, ‫להבוד על משהו במדבח. ‫-כי שעקב, עושה עצירה. ‫מחינה לי כוס כפי, ‫מקדש את רגעת ההפסקה. ‫אם קשה לי את זה, ‫אני יכולה אולי מתנועה של השלת, ‫אני חוטח את הפוחה אדמה ‫ממחיבה לי ביד, ‫אולי אני חס, לא לעשות עצירה, ‫אלא שנות לראה, ‫הצור עם השלת, עם התפוחה אדמה, ‫ולעבור לסימיים על ההשלש. ‫לעשות איזשהי תנועה אחרת ‫שהיא פחות מחיבה לי, ‫לעשות פעול האחרת שהיא פחות מחיבה לי. ‫אז זה בעיבת של פייסינג, ‫איך אפשר לעשות דברים? ‫האט גם יכולה לבוקש ‫פשוט מכולם לביאו, ‫או חלק מועץ לנועה שכנזים. ‫אבל יש עוד חיוד דרך ‫שאו אני חבר את זה רגע לאקט, ‫בעצם אותה גבר את מיני בלבלת, ‫בין הארך של זמן אחד משפחתי, ‫וכמות האוכל של תהיה לשלוחן. ‫או בין כמות האוכל שהיא יכינה ‫שתהיה לשלוחן. -נכון, נכון. ‫אחר הלאה תרבחו לי. ‫-בחר הלאה תרבחו לי. ‫לא חייבת שהיא תכינה כפול. ‫-לאה כול, נכון? ‫זה נראה את לי נגיד ועודה קוגניטיבת ‫לא קצרה. ‫הוא רואה שאתה מדעה פה עכשיו. -נכון. ‫שהיא לומול החייביזם ‫של אני חייבת להכין את כל האוכל. ‫זה גם היה לי מזוד שלו קוראה, ‫גם את זה עשינו באמת. ‫אז ממש זה מדעים ודרך אגב, ‫לא צריך כיבחו, נכון. ‫אנחנו רואים שהרבה הרוחות ‫שישי יש את הבאה לעזות. ‫אני חייבת או אני חייבת שיהם תוקטק, ‫שאתה מדעה, ואני באמת. ‫כל היום שישי נפח לדשי עבודת פרח, ‫הוא יבשר כול מה אני רוצה להם. ‫אני חייבת עם המשפחה שלי. ‫-נכון. -אז איך אנחנו יכולים להגיע ‫לתפקוד או לבואים מגיעים ‫בתאים שמתשאולנו משמעות בחיים? ‫לו דווקא במסלולים הקודמים שלנו. ‫כן, כי בכל זאת משהו יש תנה. ‫כאילו משהו יש תנה בגוף, ‫אין מה לעשות? ‫-נכון, נכון. ‫כאילו זה לא הומבח אחי הלך עכשיו. ‫זה אולי סביר לנך, לא הלך. ‫אתה חמיגיל מסוים. ‫זה הקיול שציינתי זה הקיול מצפן. ‫אנחנו רוצים לזה שעוקיול מחדש. ‫זה גם קצת איבל, ‫כי אני מכירה משהו שוריה ‫ספורטי על חלל באמת. ‫איש, חזק, איש ברזל כזה. ‫בגל חמישים ומשהו, ‫הגוף כבר לא יצליח לעשות את כל הדברים ‫וכל הקמדברים היו גם העבודה שלו. ‫ואז אנחנו ממש מחפשים ‫קצת מקצוע אחר ‫הוא משהו איך למננת המקצוע ‫של איך לאוריד הצימות בתוך המקצוע ‫זה ממשינוי של כל החיים. ‫-יש פה המשהו עובדן. ‫של החיים הבריים בעצם. ‫נכון, הייתה פעמים. ‫כמו שאו מגדיר חיים, בריים. ‫רובן שם לא מגדיר חיים בריים ‫בלתפסה לכלימן ג'ר או כל היום. ‫-נכון. ‫-או, אוקן. ‫נכון, אבל גם אם הייתי ‫אתה כמה בוקר הולך לעבודה חוזר, ‫במשך הקטניס וזהו ‫וגם מילל כאב גם זה עווהת לי, ‫אז גם זה עובדן. ‫-דתח, מאוד. ‫בעצם יש פה איזושהי עבודה ‫של העיבוד איבל. ‫-חסויים. ‫-נכון. ‫וגם בעיבוד איבל, ‫אנחנו רוצים לשלב, ‫וגם את המסלול של העיבוד ‫לצד המסלול של חזרה לנכון. ‫-חזרה לחיים. ‫-חזרה לחיים, כן. ‫-ברור, כן. ‫-אוקיי. ‫אז אם אני מסכמת את כל מה ‫שדיברנו עד עכשיו, ‫דיברנו להרבה דברים, ‫דיברנו על זה שיש כל מיני סוגים ‫של סוגי כאב. ‫גם כאב הריקמטי, ‫אבל גם כאב במוח, ‫וגם מצד אחד וכל הזמן ‫יש איתך בפרק, משהו מלצבין, ‫של גם וגם. ‫גם לשים לבלכב לעשות פייסינג, ‫גבר הולך תפססה לבלסים לבלב קול היום. ‫גם להיות בקשיבות, ‫אבל גם להמשיך הלאה. ‫גם לא לעשות קטסטרופיזציה ‫ולא לעשות פרפקציוניזם. ‫בכיצור, כאילו לשמור על שפיות. ‫לקח את כדורים ולא יותר מדי. ‫לשמור על איזון אני חושב. ‫-כן. זה בעצם. ‫זו בעצם המטרה שלנו בכלל ‫בטיפון. -נכון. ‫לעצר על איזון וגם. ‫-אולי זה מהצמן? ‫אמרנו קודם קשה לשוויק. ‫-נכון. ‫קשה לשוויק את זה לאנשים כעובים, ‫שנורא נורא נורא, ‫אז אם שמישהו פשוט תפתור על המטבעיות, ‫במטקסם ושלום הלישראל. ‫-נכון. ‫-נכון, אבל אנחנו צריכים ‫כן לסקור שסיבתי, ‫כגישה בפן של כאפכרוני, ‫יש מאוד, אם לא הלפי מחקרים שמעידים, ‫על הילות שלה. ‫-כן, שאות, עודה שאתה אומר. ‫לא ברמה, לא מושלם, ‫אין מושלם, ‫אבל זה הגישה שקרגע ‫היכים מגובה מחקרית ‫בתחום הזה של לתקנטפוס שחשיבה, ‫לא יילים. ‫לשנות מערכת היחסים שלנו איתם. ‫לא נכנסו החלולה ‫מה אינטפולנס, ואיך, ‫והשפעה של מה אינטפולנס על ביסות כאב. ‫מדלש פה דרך אגב, ‫נקודם מעניין בקצרה. ‫-כן, תגיד, תגיד. ‫-תגיד, תגיד, תגיד. ‫-תאמץ דורים במוח. ‫-כבר משנות השמונים, ‫אז השנות השעים סליחה, ‫אנחנו יודעים שמה אינטפולנס, ‫זה כלי יעיל בהיבט של כאב, לא יודעים למה. ‫תפתח המשנים עשינו מחקר ‫בשיתוף של מרפט כאב, ‫ומכון נחק הרמוך בעיכלוב, ‫וגילינו שאותם איזורים עצבים, ‫שפעילים, ומסלולים עצבים, ‫שפעילים בעת התילתו פייתים, ‫פעילים גם בעת הרגול מהאינטפולנס. ‫וכשאתה אומר, מהאינטפולנס, מה קוונה? ‫מה אינטפולנס, הגדרה? ‫-כי נוסביב כאב, מה מדיטאצי רגילה? ‫-זה מדיטאצי רגילה? ‫-זה מעניין, כיבאתם, ‫זה לא עבדה פקרה כמדיטאצר רגילה, ‫כי מדיטאצר רגילה אני מאוד קשוב לגוף. ‫ושאני קשוב לגוף, ‫יש לי במרחאות אירוע תרור בתוך הגוף, ‫תקצת מה הים. ‫אז יש גם את הליכים של חסיפה, ‫תרגול של מהאינטפולנס של חסיפה ‫על האזורים הקיורוים באופן הדרגתי, ‫יש מתן קשיב לאזורים יותר נעימים בגוף, ‫או ריברג הזה אנחנו משמעים פה, ‫פתחה אנחנו מתייחסים לגוף ‫שהוא מציק לנו וקועב לנו. ‫אבל לקרהג רגע עם נעשה סריקה ‫נראה שגם יש את זורים שהם. ‫אפילו נעים לי בגוף קרהגע, ‫ואנחנו לא מתייחסים אליהם, ‫אנחנו נתיהיה כבני אדם פחולית ירסלים, ‫מצד שני או שלישי, נגיד שלישי, כן? ‫עוד חום שאני מאוד, ‫סם אליו דגש משנים האחרונות, ‫הרסיטי אליו שני המיילון, ‫זה הנושא של תרגול בלתי-פורמלי של מיינטפונס. ‫כולנו מתרגלי מיינטפונס, ‫בשיבה בעיניים עצומות אחלה, ‫פחות, סטרילי ופחות רלוונטי ‫להעולם המערבי, ‫עולם שאנחנו מתנועה. ‫-איזה נכון? ‫הייכול את התרגל באופן בלתי-פורמלי ‫בתנועה, ‫ואז אני גם יותר, אני מקצר, ‫כן, אבל הפוקו שלנו, ‫כי יש אפ שלנו. ‫אחתר כשובים בעצם, ‫למה שיקורי עכשיו, ‫למשל בחוץ, סביבנו, ‫וליו דווקא למשיקורות בגוף אל הקיבים. ‫בגוף, זה מאפשר להצמי בעצם ‫להחזיק את זה, ‫לעשות את זה שהוא זום האות מהקב, ‫לפחור לעשות זום האות מהקב. ‫אז אני נצח, אני לא בטוחה ‫אם הייתי קוראת לזה בדיוק מיינטפונס, ‫כי מיינטפונס, ‫כי אליהם, כן, אנחנו מרחיבים ‫את הגדרת המונח עד בלידי. ‫זאת אומרת, עצם מדבר פה ‫על הסתת כשוב. ‫לא, רגע, בואו נקדר מיינטפונס. ‫-אוקיי. ‫מיינטפונס זה בעצם, ‫אבע את הכשוב לכאן ועכשיו, ‫רגע אחרי, רגע, באופן מחובן, ‫אתה עושים שם לדגש, ‫תוך עבד פתיחות וסקרנות, ‫נכון, זה רק דרה של מיינטפונס, ‫של ג'ון קבד זין. ‫-אוקיי. ‫הפן הזה של לפחור איפה, ‫אני מניח את זומת על איבך עכשיו, ‫הוא משמעותי, אני יכול להניח אותו על הכי, ‫ואני יכול להפחר, ‫לפחור גם להניח אותו על עוד ‫הפתיעים של החיים. ‫ניכול הלכת ברכב דוגמה קלאסית ‫של מתופלק איבא, ‫אני יכול להכת ברכב ולחשוב על הכי וגם שלי. ‫אני יכול להלכת ברכב להקשיב לציפורים, ‫לא יודע מה. ‫סתם דוגמה, ואני עוד קשוב למשהו אחר ‫לבי סקרנות החוצה. ‫אני יכול לעשות להיות בשיעור קרעמיקה ‫וליות עם הכי וגם שלי, ‫אנחנו יכול להיות עם המגע שלי ‫על עובניים או עותב, ‫אנחנו יכולה לזה, ‫לפחור איפה אני מניח את זומת עליו שלי. ‫וזה אני עושה מתופלק איבא, ‫בכוץ, אני עושה את המחוץ ‫על התרגל בתנועה, ‫כי בעצם אם אנחנו שוב השוב, ‫ושם, דרך אגב, המון מחכרים ‫שמדים שתרגול בלתי פורמלי ‫אוליון, אולי יותר ‫מתרגול פורמלי במעינפונס, ‫ולא מתחסים לזה. ‫-וואה, שאתה. זה ממש טיפור ממש דרמטים, משתר ממש טיפור. ומה שאלה זה יחז ואנשים המשיכים להריץ כבוצות של הן בייסר. ואומרה תרגול ביניים עצומות ולא עובדים על התרגול הבילטי פורמל הראימן אנחנו מתח לסרוצים. החללה הזו המתחת האל שלנו להחליל את זה לעוד הבתים של החיים. אני לא יכול רק לתרגל ביניים עצומות ואז אני בעצם לא מבית הכליע את זה. תמיומנות הזאת לא עוד הבתים של החיים וזה משמעותים לעוד. זה אתם מביא לנו את זה פה בסוף הפרק, אבל לאנשים עשו ממלמטפלים עשויומים לגישות מסוימות. זה כמו להתאיל פצצה מה שאתה אומר. זה סופר חשוב. זה התקילו אומרת זה הדרך, אבל זה לא על הדרך. מה שאתה אומר פה. אני אומרת זה על הדרך כי זה אחרי לקבלתי נפרד כבר מהתפיסה שלי היום. אבל אתה יודע שזה לא דווקא ככה. וזה חשוב מאוד להבין את זה כי שוב אנחנו רוצים להחליל. זה כמו לאף, הבדל את זה בין לעשות מה אינטפולס בתוך עצמי ביניים עצומות בישיבה בלבד. לבין לעשות את זה איזשהו תרגיל מדיטטיבי בחוץ ושאתה עוד אומר שאתה רגיל בחוץ. זה יהיה איל יותר, שזה לא פשרה עם המציאות המערבית. זה לא דיל נול של הדבר המתיא. זה יסום בעצם של הבייסיק לקבל. אבל זה יהיה איל יותר חוכרי להומעת כאילו הדבר המתיא במרחאות של הישיבה הזאת המדיטטיבית. זה זה הלמה שאתה אומר. אז אני אגיד הדבר חרון על זה, כן? אני חושש שאתה תהלץ לבוא לפה רק בהקשר הזה. יש לי המון מה להגיד על מה אינטפולס. וואו, נשאר מדי. תראו דוגמה איפה. אני עכשיו יכול לתרגם מה אינטפולס ביניים עצומות. זה תרגול מאוד מאוד סטרילי שיותר בתפיסה שלי יותר עובד איך לה אבל גם במזר בתיבט למעלה בערים. הכל שקט, הכל סטרילי, הכל. אבל אם אני סובן מחרדה חברתית, לא יותר אנחנו נתרגל מה אינטפולס ולא עציק כשבחוץ הרי. מה קורה בחרדה חברתית? אני מאוד סייף קונטש. אני מצב בסיטואציה חברתית ואני כל הזמן הסוג במחושמים עליי. וכן אני נתפס. בסיטואציה כזאת לא הדיף בעצם לתרגל מה אינטפולס. לא עציק כשבחוץ על הסתכל. לצד שאולי לא להיניים אבל טיפה פה מעל המצח. בחוד להיות עם המחשבות לליה סמתרגולים שאני ככה בוחר לא עציק כשבחוץ. אני מזהה שזה מחשבה סומת לתרגל את זה בריל טיים. ואני מסכימה איתך אבל זה שאתה מביא פה מחקרים שאומרים שזה יותר יעיל. זה מסמח אותי עד בלידי. אין לך מושג כם זה מסמת אותי אין לך מושג כם שזה מסמח אותי. יש לי רומן ארוך וקונפליקטואלי עם מדיטאסיה. ואני ממש סמחה של מה שאתה אומר. אז יופי אז אמרנו מיליאר דברים. דיברנו על סוגים שנמשל כאבים. דיברנו על פברמי עלגיה. דיברנו על מלכודות חשיבה ומחשבות אותו מהתי עצבי כאב ותפוסימת נאגותיים והסטרטגות התמודדות עצבי כאב. דיברנו על חיפוס החפטרונות על ימנות. בדיברנו על הסחורה המצבנת מכולם והבלתי שיווקית באליל תפקוד. מה שוק הזה? ולקנוח כנוח? מה ינכנס? והפילו אני אגיד שפילו גירדנו את התחום של הפסיכולוגיה של הכאב. התחום אחרי נחקה בפסיכולוגיה הרפואית ביחד עם פסיכול מקודאוגיה. אז עשינו לכם ככה. אתם מאוד לגמרי. אז אתה תבו שוב נכון? סגור, אני יכול להגיד בלעיב לא? לא, זה הרעיון. סגור. יפה מאוד. אז יופי תודה שבה אתה נתחתבו שוב זה באמת תחום מאוד מאוד מאוד חשוב, במעניין ורלוונתי לכולנו ונתראה בפרק הבא. כך הולכה, זהותף אותך ברחמים. צרף התחזר, מרחף העולם עוד גבוהים. אתה אולי יודע כאו, ורועץ הסודות גלויים. אתה ודאי רגוע מאוד, זהותף אותך ברחמים. נח בצוך לך, איתי תלכת אמית הכול. יש יבו יוכח, יש לך תלכת אמית לאנליפול. בסוף התתצל העולם ומידתת הרגיש כאין. אור חזק מכם הבנים ואתה מתחיליות ראין. אל תמואת. אל תמואת לצאת, אין רגע, אין רגע, אל תישבי. בסוף תצל העולם ומידתת הרגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע. מחוץ לפעמים בו. שוב התעבועת, כבר אבדה נחס העולםית, בתוכי נובת. מרוק נעת נחזיהם בסוף התתצל העולם ומידתת הרגיש כאין. אור חזק מכם הבנים ואתה חבר רחמים. אל תמואת. אל תמואת לצאת, אין רגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע. בסוף תצל העולם ומידת רגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע. אל תמידו, סבע די, אין רגע, אין רגע, אין רגע. אין רגע, אין רגע, אין רגע. אין רגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע. אל תמואת. אל תמואת לצאת, אין רגע, אין רגע, אין רגע. אל תמואת לצאת, אין רגע, אין רגע, אין רגע, אין רגע.