פרק 7: יצירת הצבא הראשון

אחרי שהנביא מוכמה נגיע להלמדינה הוא ביסס יחסין מנתושבי המקום והפך למנהיג שלהם. עד מעירה הוא הצליח להפוך את ההקהילה שלווה שללמדינה לצווה לוחם ונאמן. קיצה להצליח לעשות זאת, ומה קרה ליהודים בתקופה הקרידית הזאת. בארבעת, הפוד קסט של אוניברסיטת ברילן, והפעם, פרופסור לבנת הולצמן, מין המחלקה להערבית, על יצירת הצווה הראשון, פרק שווי בסדרה. שלום, כאן לבנת הולצמן. בפרק הזה הוא בפרקים הבאים, נדבר על מקורותיה של דת האיסלם, נשרת את קווים לדמותה ונעמוד על מושגים חשובים המתקשרים אליהם. בסיכות שננהל כאן נעיין יחד במקורות המקודשים להיסלם הקוראן והחדש. את הקוראן, אנחנו קוראים כאן על פית הרומו שפרופסור אורי רובי. בפרק הקודם סיפרנו על ראשיתית בסיסותה של הקהילה מוסלמית באלמדינה לשעבר יתרים. קהילה זו קוללת את בני המקום שהתסלמו, האנסר ותומחב של מוחמת שהגרו ממקה לאלמדינה, על מוהד גירון. אלמול הקהילה הזאת, ישנם תושבי על מדינה שטרמי תסלמו, הערבים עובדי הילילים והיהודים. הנבי הוא ראש הקהילה, והיחסים בנקבוצות השונות מוסדרים בחוזה שהוא כבר. האחד אל עומת. בפרק של לפנינו אנחנו נראה כתד הקהילה המוסלמית באלמדינה עוברת שינוי מהיר והופכת לצבא לוחם. הנבי הוא התאג אמרו שצבא, השעה היא שעת חירום והסגים פנומנלים. מרגע ברכתו החפוזה של הנבי ממקה מה שנקרא ההיגרה, ועד כיבוש מקה, הוא נפילתה לידי האיסלאם יחלפו בסך הכל שמונה שנים. קיצד יצליח הנבי לגבש את הקהילה ולאופחה לקהילה לוחמת. מה היה יחסו של הנבי ליעודים בתקופה הקריטית הזאת? הפעם נעני על השלות הללו תוך כדי יון בקוען קשר פרקי הסירה של איבני שם יסבקולנו את המסגרת הסיפורית של הירון. בסיחה זו נלמדת המוסגים הבאים. כאפירון, סדקה, גהד, על גנע, שהד, חורעין, שהדה, תחריף ויהוד. זמן קצר לפני שהצעה נבים ממקה ליסרי כך מספר את המסורת, היבילו המלאך גבריל התגלות חדשה. למעמינים, השר יוצאים עליהם למלחמה ניתנת בזות רשות להשיב מלחמה, כי נגרם להם عבל. זהו פסוק, שלושים בתיישה, בסורה עשרים מושתיים, היא סורת אל חדש, סורת העלייה לרגל. במסורת המוסלמית יש לפסוק הזה מהמד מיוחד, כי הוא הראשון מבנה פסוקים המדברים מפורשות על גהד, מלחמת קודש. המסורת מספרת שבמעמד צמלי זה, העני גבריל מוחמת חרב, אותה חגר בעצמו למטנב של הנבי. בשבעה שר החודשים הראשונים לשאותו בעל מדינה, לא יצא הנבי למלחמה, אבל אז הגיעה ההתגלות הבאה. וכתלוו מחתלת הקונה פתמטון, וייקון עדינו כולו הוללהי. היא לחמו בהם למען לא יתענו או יציקו לכם עוד, והדת כולה תיאלה אלוהים. פרשנה הקורן מפרשים את המילה יתענו יציקו בפסוקי מופיעה כפתנה, בתור עבודת אלילים. כלומר, מוחמד מקבל ציבוי אלוהי להילחם כדי למחות את זכר העבודת האלילים הנהארץ. הקהילה המוסלמית של אל מדינה הופכת לקהילה לוחמת עם אוהבים מבחוץ ואוהבים מבית. מהם האוהבים בבחוץ יש לי לכם בהם? כמובן הקופרים נישבת קוראיש. בתחילה הכפי שעולה מתוך המקורות המוסלמים הלכימה הייתה מתעמים כלכלים. היעד היעה השעירות של סוכרי קוראיש, המוסות כל טוב בדרכן מסוריה בעביב ומיטאימן בחורף. הקהילה המוסלמית הנרדפת, שהסקה כל הימים בתפילה ומהסייץ דקה שינתה את המא בצב הנביב והחלה בפשיטות בארבית רזועת, רזועת למטרות שוד ווויזהה על השעירות של קוראיש. לאחר פשיטה אחת מוצלחת של המוסלמים שהתרחשה בשנה השנייה להיגרם, שנתששמות 24, שבת קוראיש כבריכין למוסלמים תשובה הולמת בתור מערב צפי. מכאן התחיל הסדרה של קרבות בין המוסלמים לשבת קוראיש, שאתה הקוראה ניכנה בשם הקופרים אל כאפיירון. ההסבירים ללכימה בקופרים ניתנים בסדרה של התגלויות שניתנו ביסדמנויות שונות לאורך תקופה ארוכה. מדוע יש לי לכם בקופרים. רשיט, כפי שמפורת בסורת אל חדש, יש לנקום בקוראיש שגרמו אבל המאמינים. הלאה המאמינים גורשומי מושבתיהם בלוצדק רק על שום שאמרו ריבוננו הוא האלוהים. שנית כפי שנאמר בסורת אל הנפל, סורת השלל, יש לי לכם עד שהדת תהיה כולל האלוהים, כלומר למגרת עבודת האלילים. שלישית, סורת אל הנפל מסבירה שהקופרים מונאים אנשים ילבו אל המסגד הקדוש, על מסגד الحרם אל הקה בבמקה, ואין הם רואים להיות מגינב של המסגד הקדוש. הגעויים להיות מגינב של על מסגד الحרם הם המוסלמים ואין בלתם. כלומר, הקוראה המסמן כיד סטרטגי את קיבוש מקה והקהבה, תהור והקהבה מפסילה והחזרת הפולחן של עברהים פולחן החניפי על המקום. יש גם שכולים כלכליים ללכימה בקופרים, ואכן, סורת אל הנפל, סורת השלל, עוסקת בין השאר בכלל לא החלוקה של השלל שהיפול בידי המוסלמים, כך קובע הקוראה, כל שלה לשריפול בי אתכם, החמישית תחולק ללוהים ולשליח, ולקורווה המשפחה וליתומים ולנזקקים ולהלך בדרכים. כלומר, אין מדובר בביזהל לשם ביזה, אלה בעבאת פרנסה לקהילה המוסלמית, ובניתה ככהילה הדואגת לנזקקיה ונותנת צדקה, סדקה וזקת באופן קבוע. ההתגלויות שענבים מקבל, מכירות בהכרבה, העצומה הנדרשת מהממינים שיצאו למלחמה בקופרים. רבים מהמוסלמים החיים באלמדינה, הותירו במקה את בני משפחותם שלוית הסלימו. בסורת התאובא, סורת ההצרה שהסורה לוחמנית ביותר בקוראן, מוזרים המעמינים. אל תקחו את עבות היכם והחייכם עם מקה למגינים לכם, עם מעדיפים הם את הקפירה על פני האמונה. דהיינו, המוסלמים מוזרים שלא ליכורות בריטות הגנאים קרובה משפחותם שנותרו במקה מאחר שאלו נחשבים לחופרים. במוסגים מודרנים, מאחר שאותם אנשים הידיפו להמשיך לחיות במקה ולהיות קופרים הם עויבים של מדינת האסלם המתווה, ולכן אין לבקש ממגנה ואין להגן עליהם. המלחמה בקופרים אם כן מרתשת את הרקמה חברתית הקיימת והפמנתקת קישרי דם, המאמין והקופר לא יוכלו להיות בני בריט, גם אם יצאו מרכם אחד. המאמינים גם לדרשים להקרבה אישית, מנחי הקורענת הנובי. אמור, אם עבותי חם ובני חם והחי חם, הוא נשי חם, הוא קובע עם משפחות חם ואני חסים שעשיתם לכם והסכות השחר השחר תחששו בנלא יצאו לפועל והמשכנות הנעימים לכם. אם כל אלה, ההובים הלכם יותר מלועים ומשליחו ומין ההדjihad למענו, כי אז המטינו עד השרייקים אלוהים הדברו. יש כאן למעשה יום על מי שמסרב לי לכם בשבת קוראי שהוא יקבלת אונשום אלוהים, או אונשום נמינו מפורת אבל ברור שזה יעונה שחמור ביותר. המאבק למען האל שנזכר בפסוק שתיתתנו הוא גjihad. אני חזור עם כל מנמי החיים, אחבא אלה ייקו מנלאה ורסולהי ודjihad נפי שבילהי, ההובים הלכם יותר מלועים ומשליחו ומין ההדjihad והמאבק למענו. אז לצד הקריאה לגjihad, למלחמת קודש, להתמצות למאבק למען האל, והרווית שנקרא על גjihad וסבילה, זה מקבילה להיברית שביל. אז גjihad וסבילה, זה פשוט מאמץ בשביל אלוהים, אז לצד הקריאה לצייחד הקוראן גם מקדי שהיא ריאה רחבה לך ללי המלחמה ויותר מכך לסכר המובתך להם בעולם הבא. כך הנקוראים את הפסוק המצותת רבות מסורת אליהם רען סורת בית אמרם, אל תחשוב כי הנהרגים לשם אלוהים מתים. לא הם חיים ויצל אלוהים פרנסתם. המלומדים המסורתים קושרים את נסיבות ירידתה של התגלות זו עם קרב אוחוד, שהתחולל בשנת ששמות עשרים וחמש היא שנה שלוש להדרה. בקרב זה המוסלמים ספגו מקקע קשה מאים הקופרים, ומספר חללם שבעים היה גבוה, בין החללים היה גם אחד מדודיו של הנבי. על פי הדויות חבריו היא סביר הנבי למוסלמים ההמומים מהתבוסה ומהוודות. כאשר נהרגו החייכם בקרב אוחוד, על להיכניס את הנשמות שלהם לחלל ביתנן של ציפורים ירוקות. ציפורים האלה שותות במאה היא גם עדיין על ג'נה, אוכלות מפרותיו וחוסות במנורות זויו התלויות בצל כסה כבות של אלוהים. כאשר האחים שלכם נוכחו לדעת מטוב המזון שמוכלים המשקש המשוטים, המצע שעלה ומי השנים, הם אמרו, מי יודיע לאחינו שיש לנו פרנסה בגנעדן והוסיפו מיסה פרזות לאחינו כדי שם לא התחמקו מילצת לצטלד ג'הד ולא עם הנעומי לי כנסלמי לכמה. מיד לאחר שהנבי סיימת הדיווח הזה, ירדה ההתגלות הקורענית שקרן וקודם לכן ואיששי הדבריו, שבעצם החללים הם לא מתאים כי אם חיים וצלאל להם התפרנסים. המלומדים המסורתים שנדרשו להפסוק שציטתנו ונסיבות התגלותו, הבירושה פסוק, עוסק בשוחדה אוחד, חללי אוחד, אם כי היו שתענושה פסוק ירד בקשר לקרבה אחר. המושג שוחדה, סורת היחיד שהיד, מופיע פעם אחת בקורען במובן של אלה שמת ומות קדושים. בשאר פעמים בהם מופיעה המילה שהיד בקורען משמעותי פשוט העד והשאדה הלוהי העדות. אגב, יש אומרים שהמילה שהיד שעולם הערמית, סהדה במובן של עד קקטוב וספריוב פרקטטציין גם עתה הנה בשמיים עדים וסהדים במאמרומים. המלומדים המסורתים עם זאת קובעים כי המדובר בשורש ערבי וחיפו על שהידה היה עד, כי העם גם בקורען, לדוגומה, בסורת העל אמרן, שהיד הולה אילה הולה הולה הולה הולה הולה הולה הולה הולוהה מיבל עדב. אז איך נחבר בין שהיד במובן של מת מות קודושים ובין שהיד במובן של העד? מסבירים המלומדים המסורתים. השהיד המט, הוא העד לקיומה של מלחות הולוהים ושלטונו. יש כמובן גם מסבירים נוספים מכניסטפק בהסבר הזה. נציין גם שהקורען כולל תעורים נוספים של גן העדן המעצימים את גורלם הטוב של השוהדה. הידוע מבנהם הוא תעורן של חורען. ביטוי סתום שפורש על ידי פרשני הקורן כיו תולות גן העדן, שאורן צריכור קשה לגבי נהן שחורות כפכם. בסורה הבאים וארבע סורת את דוחן, השן, מובטח לשוהדה, וזהו אקגנה הוא בחורי נעין, ונזוו גם עם علמות זכורות אור ויפותען. על פי המסורת המוסלמית באגיול הגן עדן לכל שהיא תיין השבעים علמות כאלה. כולן עומדות ביטולי הן. יש עוד כאהן וכאהן הפרטים רבים נוספים על חורען, שהנביא מוחמד עצמו, סיפק אכנירה לי שדאי לנו, בפרטים שוונו כרגע. המילה שההיד מובילה אותנו למוסק שעדה. בסיכה הראשונה של הנודיברנו על השעדה העדות הראשונה מבין חמש מצבות העסות של האיסלם. השעד הייבצם שעדתני שתי שעדות כי כוללת שני חלקים בואו נזכר, לא אילה אללה, אין אלוהה מבילה די עללה, זה חלק הראשון וחלק שני, מוחמדון רסולולה, מוחמד שליח עללה. אמר מוגם כי המוסלם מעיד כי אין אלוהים מבילה די עללה ומוחמד שליח עללה, אבל מה בדבר היהודי? היהודי אמנה מקבלת השעדה הראשונה לפי אין אלוהה מבילה די עללה, אחת השנייה לפי המוחמד ושליח עלה הוא התחי. תחיית שליחותו של מוחמד על ידי היהודים הייתה באמת מתעמים שונים, אבל בעיקר מחר של אפייה יעדות אין מקום לנבי אחרי נבייה תנך. הסירה של איבני שם וספרה האחדית מלאים בעדויות על ויכוחים טועולוגים, בין האחבר החברים תלמידי החמים היהודים מבית אלמידרס מבית המדרש ובין הנבי מוחמד. בשנת ששמות 24 השנייה להיגרה מוחמד קצ בביקוחים הם היהודים, לחר שהוא יבין שם לא יצטרפו אליו מרצון. יתרה מכך היהודים כך מספר לנוי בנישם, לא חשבו שם יחו יבים לנבי בז שהוא אופן. למרות שמעדים קניסתו לאלמדינה הוא התחייב בפניהם להגן על חייהם ורחושם וחופש הפולחן שלהם. על פי השירה של איבן הישם, היהודים של אלמדינה מסתבחים בסדרה של אירועים למשל הם מתרידים אישה מוסלמית שבה לישחור בשוק הצורפים היהודים. וכך החמרוצכים מוסלמי שנייזעה כל האזרתה. והם גם מסרבים לסייה לנבי מוחמדו לקהילתו במעמצם מלחמתי, מחברים עליו שירי לעג וחמור מכך בוקדים בעולם רות האגנה שנתן להם. היהודים בחמה ידיעות מושמים בחך שתמוכו בשבת קוראי שבמלחמתו כנגד המוסלמים. החות המקשר בין כל הסיפורים על היהודים שמספר לנו אי בנהישה בפירות קוריו, הוא האלבון שחשים הנבי והמוסלמים לנוך החלגלוג והבוז של היהודים. הניתן כדוגמה את הסיפור של אבובקר חבירו של הנבי ופינחס. יום אחד נכנס אבובקר לבית על מדרס ומצא שמתפינחס בעברית פינחס. תלמית חכם בחיר שהיה גם מלווה בריבית. ההלווה בריבית ריבה כבר נעשרה קודם לכן על המוסלמים ככתוב בקורן, הוי המאמינים היו ירעים את הלוהים והניכו לכל השרנותר לכם מין הריבית. זה בסורת על בקרה סורת הפרה. אבל היהודים, תספר לנו הקורן וגם הספר את הסירה, הם שיחו לקחת ריבית, היהודים לקחו ריבית הפקיזון הישראלי הם והחלו את ממעון האנשים בלו צדק. זה אלם פסוקים 60 אדמה 60 ואחת מסורת ניסה סורת האנשים. אבובקר פנה בדרישה לפינחס. הלך הלירו את הלוהים להתסלם, אתה יודע שמוחמדו שליח על העבובי לכם בסורת תמד וחול וחול. פינחס אנה, אבובקר, אנחנו לא צריכים את הלוהים. הוא צריך אותנו, הוא העני, אנחנו עשירים. כן, בעצם המקום להסביר מדיאלוג הזה, למסע אבובקר לא אכפת לאים, פינחס היא תסלם או לא היא תסלם, משהו בעצם מבקש זה שפינחס התנהג בהתאם לכללים שכווה מוחמד והם שעשור לקחת ריבית. כלומר הוא מבקש שפינחס ילווה למוחמד כסף כנראה למעמצם ל-50 ולא היא ככה לזה ריבית. פינחס כמובן סרב, אבובקר בתגובה היא קה אותו בפנב. והספינחס הלך לנבים מוחמד להתלונן על התנהגותו של אבובקר. מוחמד ארך ברור ומהלכו יסביר אבובקר שהאמות סדק להקות את פינחס שעלו דיבר דברי הוולל אלוהים, וגם אם ירשלי לוסיף הוא סרב לבטר על הריבית. פינחס מתידוי ככה שאמר דברים כאלה, מיד ירדו דברי ההתגלות. אלוהים שמה הדברי העומרים אלוהים מעני ואנחנו עשירים. נרשום הדברי הם, נרשום כי הרגו את הנביאים בלוצדק ונגד, תעמו את עונש השרפה. כי גמול על אשר הוללו ידחם זה כבר. אליהם פסוקים מאשמונים ואחת מאשמונים ושתיים בסורת אליה עם רען סורת בית אמרן. הקוראן אם כן חסף את שקרנותו של פינחס, וחסף שהוא באמת אמר דברי שקרל אלוהים, בנוסף לך הקוראן משים את היהודים באריגת נביאים, אפשר להניח שהכוונה כאן להרגתו של ישו, וונוסף לך הקוראן מהיום על היהודים באש הגהנום. קוצר רוחו של הנביאים היהודים, לצד הצורך לגבש את הכיילה מוסלמית באלמדינה, לנוך החויב מבחוץ, מובילים לסדרה של התגלויות שמאימיות המקצינות את היחס ליהודים. הקוראן מלא וגדוש באשמות כלפי היהודים, אבל האשמות הללו הן במשור התיאולוגי בלבד. כלומר, אין רמז כמעט לאותם אירועים שהיהודים היו מורבים בהן. כדוגמה אני איתן את פסוק שני מסר, בסורת אל מהידעסורת השולכן הארוך. רואים מצד אחד בפסוק הארוך הזה את החזבה של הנביאים יחסם של היהודים. אלוהים קרד ברית עם בני ישראל, והכמנו מתוכם שני מסר נביאים, אמר אלוהים עם החמני. אם תקיימו את התפילה, תתנו זקת, צדקה, תעמינו בשליחי, תסייעו בידם ותלבו לאלוהים בעין יפה, החפר לכם עליוונותי חם והכניסחם אלגנים שנהרות זורמים למרגלותי הם. קיצה אצאהם של בני ישראל, בנו ישראל המקראיים, היהודים, היהוד, היו המורים לקבלת מוחמת בלב פתוח ובנפש חפצה, החם סרבו לקבלו. מצד שני באותם פסוקים ממש מסביר אלוהים לנביא שם לא אכלו לקבל אותו, כי אלוהים עצמו, יקשה את ליבם של היהודים בתוראונה של חוסר המון אטם. כלומר אלוהים מנאמא מי לקבלו כנביא, הבחירה למסל לא הייתה בידם. ככה אומר הקורן, כבן שאפרו את בריתם כיללנו אותם והיא קשנו את ליבם. בפסוק שלוש עשרה, בסורת אלמה עידה, סורת השולכן הערוך, מפורת אחת הגדול ביותר של היהודים. הם מתאים את המילים ומוצאים אותן מהקשרה. יוחרפו נעל כלימה عن מהוודאי היא. היהודים זייפו את כדפי הקודש שהיו בידיהם, זיוף זה תחריף. מה בעצם זייפו היהודים? אם אתם זוכרים את המלומד המצרים בנמיה 55 רג daily נסויותי, שכבר פגשנו בחד הפרקים הקודמים, מסביר הסויותי, היהודים מחקום האתורה את טעורו של הנביא ונוסעים אחרים. דהיינו, הספרים של היהודים, איכילו טעורים של מוחמד הנביא להתיד לבוא, החיהודים תרחו למחוק אותם. בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות האיסלאם, הרעיון שיהודים וגם נוצרים סלפות כתבי הקודש, התפתח לתענה שאין שום ערך לספריהם של היהודים והנוצרים אתה משיגיע הקוראן. וכך, למרות של מושלמים האמינים שכל ספרה התגלות התעורה על אינגיל, על קוראן, הגיעו ממקור שמאימי כדוש אחד אם אתם זוכרים את הלא חלמחפוז, הלא החגנוז. בפועל המוסלמים מאמינים רק בקדושת הקוראן, ושרק הקוראן הוא הדרך ליישורה. בהקשר הזה אני רוצה להעיר שבמהלך הדורות במכת בתקופה המודרנית אופי ומידי פעם הוגים מוסלמים שקיבלו הצפרה התגלות של היהודים והנוצרים והתמודדו עם הסתירות בעינם ובין הקוראן, החמדובר במתם מעט בודדים בתלים בשישים. עשוק שלוש עשרה, בסור התלמה עידה מסתיים בפנייה על מוחמד לגבי היהודים, הוא לעולם לא תכדה לי וחך כי בוקדים הם. חוץ ממטי מעט, מחל וחוס עליהם כי אלוהים אוהב את המאיטיבים. אבל הציבו היא למכל ולחוס על היהודים היה מוגבל הזמן קצר בלבד. בין השנים ששמות 25-26, שנים שלוש התחמש להיגרה פועל מוחמד בעינטנסיביות כנגד היהודים. בשליחותו נרצחים מנהיגי היהודים, 12 היהודים מגורשים עם העיר, והשבת השלישי שנקרא בנו קוראי זה מושמד. החושם של היהודים מוחרם לטובת המוסלמים, הקבוצה המשמעותית של היווי מבית נעלמת מהשטח. אלא שאפילו אחרי גירוש היהודים ועשמדתם, עדיין אישרת קבוצה נוספת של היווי מבית. בפרק הבנה דבר על אותה קבוצה בהקשר לנושא מעניין. משק ביתו של הנווי מוחמד בעל מדינה נשוטב אופיל הגשב. תודה שאיזантם לבר דעת, הפליקציה את הפות קסטים של ברילן. אנחנו מקבים שניינת מחקמתם ולמתם משהו חדש. עוד הרבה פות קסטימאניני מחקים לכם באפליקציה, אז זה משיכו להעזין לנו. ברילן, משפעים על המחר, היום. הרח ופיק אוריתו לדלו. תודה על ההזנה.