פרק 66 חלק א - Moonshot

אסתליד לי מטע את המרגיש שאתחלת להיות יזם וואו שאלה טובה ממש יש לי שתי התשובות לזה יש את הנקודה שאני גיליתי שזה מה שאני עושה זה הבסטרט הפראשון שלי ברח שנה לתוך סטארטאפ ואז פתאום חי שכבר יש טכנולוגיה ויש שוטפים ואם צריכים להקים חברה וגיעשנו גם מזה שמונה מותי לפדול האופרסיט לפני שדתי מה זה פרסיט לפני שדתי מה זה בכלל תפקידים בחברה וכל הזמן זברתי לכל מי שדיברתי אתו על מה שאני עושה מהתי לא אני לא עושה סטארטאפ אני יש לי אני בונה איזושהי טכנולוגיה שהמורה לעזור לתחבורה ופתאום שהבנתי שזה גם סטארטאפ כאילו שמה שאני עושה הוא בעצם ניגזם שזה שזה בסוף אמור להפוך לחברה שמכניסה כסף יש להרקוחות וכל הדברים האלה אז אמרתי אוקיי אז מסתבר שאני אזם זו הייתה נקודם אני חושב זה היה בערך ב-26-26 עם ואלרן הנקודה שאני חושב שאולי בפועל אני הייתי קצת יזמי זה מינסיבות החיים אני לא יודע להגיד לך עם זה היה בגיל 5-20 שהייתי צריך לעזוב את הביצפר ולכתי לעבוד ואז היה לי עסקים קטנים ומסטאבר שחורים שבו אני מופניים לאנשים או שזה הלפני זה שהייתי צריך להתמודל עם כל מהדברים אחרים בחיים או אני חושב שזה היה כנראה בין איפה שהוא זה התחיל בין כנראה בין עשר ל-5-20 כזה שבאמת הייתי פשוט צריך לעשות דברים יותר ממש המצופם אני בישו שלתקדם קדימה או לנשו למה? לא הייתי קורה לזה ילדות קשה כניל כי כשאתה לא יודע מתוב, אתה לא יודע גם לא טוב והתפשוט מכיר במציאות של עצמחה הקמו שי ילדות קשה אפשר להגיד על זה שאולי שהייתי צריך להתמודד קצת יותר בבצפר בגלל שיש לי דיסלקציה מאוד קשה ולמטליך קורה ולכתוב בגיל מוכר ועד הזה היה פשוט סיוט כזה גיל עשר, אני אדכתה, היי, והו ותחלתי לקורה ולכתוב כמו בן אדם אני גם קשה הוא קצת לדיברנו על זה לקצת קשור לספר שסטיבן הוקינ אם זה להתמודד עם זה ש. אנחנו בפוד קסטחלל אתה לא יכול לזרוק סטיבר ספר של סטיבן הוקינג ולא נכון, לא להסביח, אז מה אנחנו מדברים? זה חשוב, כן, אז באמת גדלתי. זה גם התקשר אני אגיד בחזרה לסטיבן אבל בסוף שאתה נמצא בסיטואציה שגם אליך לא רק אין חמישי הזו לך אני בין יחיד, עם חדורית, היא כל היום הייתה והעבודה עלוהיה יותר מדע היא מיליות באינטרקצר הקימה החברה שזה גם החלחברה, אבל כולנו היינו ילדים אז אנחנו ממילקה בין חייה ונחם מילקה בלצה טובה, אבל לא יותו עלם שאין ינאו אותי וזה היה כל העולם של טבע, פיזיקה, מדעה, טכנולוגיה ומאוד אבטי, כאילו עדת אליקור כל כך טוב, מאוד אבטי תמונות יפות בטח לסמה שעניין אותי הכי, זה כאילו כלי שעתי ללפות כסט הזה אבל באמת משהו באמת עניין אותי, זה חלל, מי זה שהיה לי איפובי על חייזרים שהייתי בן איזה שבע כי חשבתי יותר מדע אל, מה נמצאה מעבר לקדור אבל בסוף זה היה, זה באמת היה דבר שעתי עניין אותי ואם שלי כנתה לי ספר של סטיבי נוקינגה זה המדורה שהיא אפשר כבר למצוא, כריכה כשיחה איזה מטה מרבהים המודים ממני לא תועה, בספר היהו תמונות מאוד מאוד יפות של היקום כל מיני הילוסטרציות של באמת איך היקום התפתח או כל מיני תמונות של הבל בזמנו ודברים יפים כאלה פשוט, אני כל כך איתה עניין אותי במה שיש בתמונות שבסופו של אבר אני אמרתי אוקיי, אני חייב להבין יותר טוב והייתי יושב בבית, לבד לא יפה אחד אז התחלתי לנסות לקרוא כאילו עוד עוד מילה מילה את האקאפסינס את משקטו מתחת לתמונה וחרי יחבי יותר מיד האזמן שעשיתי את זה, אז בסופה צריךתי להבין, מה יש בתמונה, מקטוב שיש בתמונה לקח לי על כל שורה כזאת את זה, כמה ימים טובים או כמה שבועות לפעמים לבוא ובאמת להבין מקטוב, כל מיני מילים לא עזיות, לא קרתי את זה ובסופו של דבר זה קראתי את הכל, אבל אז הבנתי שבאמודים ליד עם כל הטקסט וכל הדברים האלה יש עוד מידה על התמונה הזאת, יש עוד דברים שמספרים את הסיפור שלה ואני בנודם שואפ סיפורים, ובאמת אני חושב שבאמת שנתיים בערך עברתי, בעצם צריכתי אמרתי טוב ילנסת זה סיסטמטי, מהסיפורי כשסטיב ונאוקינג המחלה שלו, כל מסלול הקרירה שלו שמסופר בהתחלה, ואז כל הספר של קיצורות עודות הזמן וזה הספר ראשון שקראתי, שנתיים של קריאה, אבל הנגב זה זה היה. זה באמת היה קצת, זה הייתה חוויה כזאת של איזה. איזה כפלית גבר על קושי אמיתי, ביסחות משהו שאתה אוהב, ואני חושב שעד היום זה קצת, יש לי כל מיני טוב, אני חושב שזה הדבר העיקרי, אני לא מאמין שבנודם יכול להיות ממש טוב ומשהו שהוא לא אוהב אני חושב בדיוק היום בערב, אני הולך לדבר עם נור בסיכון קצת תדע יותר קליים לקבל מישהו שאולו סתם יזמו גם כזה שהתחיל מאיפה שהם נמצאים עכשיו הם כשיבים להחברי על יותר טוב, ובאמת לבוא ולדבר איתם על שנייה בונסים את כל הדברים הרעיים שקראו לכם ולמה אתם בפנימייה ולמה חיים של חמקשים מונסים את זה בצד, נקבל לזה כעובדה ובונחשוב שנייה עם הקושי הזה והיתמודדות שאתם מתמודדים איתה, מה אתם יכולים איך אתם יכולים למקסם את הסיטואציה שלכם ולמצא את הדבר שאתה באמת אוהב לעשות ואני מתגיש להם לא עוב לעשות זה לא עוב לרוצרת, לא עוב לגלול בטלפון, לא עוב לשבת עם חברים וזה נכמד, זה להביר את הזמן, מה אתם אוהבים לעשות ואני הבנתי שאני אוהב ללמוד על היקום, ולהבין מה אני מצא עשם וכל פעם לגלות עוד קצת מין משחק שלא נגמר כזה, כן, וזה אוהבים לותי בעצם אני חושב ועד בכל מסלול החיים, מה דיום לנסות את מה שאנחנו נתסכים בעיום במונשות? זה אוהב, עכשיו אנחנו נתחב נדבר באמת על מה אתם עושים במונשות, אבל אני שמח להציג אותך, שחר בהירי, המאיסד של מונשות, אנחנו נשמע המוזיקת פתיחה, אליהם כן תוצפים בבידיובה הזלות יהיה מוזיקת פתיחה, אני נשמע מוזיקת פתיחה ולאנחנו מעד מתחילנו אז דיוברת על, הסכרת התהלדות שלך, הכח דיברת על, על הסתר את הפרישון שאלך, בעולמות התהלדות שלך על, על הסתר את הפרישון שאלך, בעולמות התחבורה החכמז, בו לפני שאנחנו בוני, כדי לבנות את הדרך שלך עד למונשות, אני עושה שמות קצת על הסתר את הפרישון הזה מה היה, פשם, מה היה אחר כך וכולי, מה זה אותו סתר את הפרישון התחבורה החכמא, איך להזליגת על זה בכלל? אני ילד שלומד לקרוב כתה היויויו, להנתקדם תמישה מה הסתר בצבא, איך הגעת על עולמות התחבורה החכמא? כן, אז אני אנסה ככה לעשות את העבריף של מה שיהיה. תקיצו את הולדות שאחר בין. מה שבסגנון הזה, כן, אין כל כך הרבה, כולה בין 35, אבל כן, אז אז אבטי באמת הבצפה בגל 50, ברגע שבאמת התייה השתקבר, לא יודעים לי כל הזה מסגרת, לא כל כך הבנתי אותה, אבל התייה השתי מהמסכנות של. של לסבול בבצפר ולא להתעניין במה שם אלמדים, וזה שבסופאינו, כן? היינו מתחת למעמדה בניים, אני והיא משלי. ותמיד היו לי עדיין טובות, אז הלכתי לעבוד. ועברתי בחדמות אופנהיים במצמן הן מרוץ, אין לי שום אינטרסים שם הזה. כל טוב, אתה ביחד עם רוח ואופנהיים פה הזה. זהו, אז בניתי תקופה הייתי בונה אופנהיים לכל מיני חברה, בין אופנהיים פשוטות, לא אופנהיים מאוד יוקרטיות. ולאתה לתחתי להבין מהן. רוחב, תרוחב. אז אני כבר לא אוכב, לא פנהיים כל כך לצארי. אצלים השליב הבית במורד הכביש פה, לכיוון בוגר שוב עדיין יש תור פנהיים האחרונות שבניתי לעצמי. מה זה היה? זהו אופנהיים מחברה שנקרט עיבל, שלדמרולה, שבנו מחול, בניתי להם את הכל, הכל, הכל מסקרץ. זה מה שעבתי לעשות, זה בעצם מה שעשית יחד כופה שעבתי במצמן. היושם גרוד כל מיני רואים בדרך, 4 שלים השליסה בשליחה לבשרטן ולפתר אחר באחודשים ולוויטיותו, זה תהליך כזה מאוד מאוד משמעותי בשבילי ומאוד מאוד שישפי, שמאוד ישפי על החיים שלי בסופו של דבר. אבל אחרי התקופה הזאת בעצם התחלתי לבנות, החלטתי שאני מבין מה חסר בחנות אופנהיים ואיגיעו בזמן. זהו כל מיני השירי ישראל לבוא ותודה זה היה כמו הגולפ של אותם שנים על פיים וער, פיים וחמש. אז הפסיך התקופה ירוכו וחשמונהים. -נפון. -נפונה של איך רואים, איך רואים. זהו בגינפון? -כן, כן, כן. כל החנות אופנה ניגם. -כן, כן, כן. -כן, כל החנות אופנה ניגם. -כן, כן, כן. זה היה עם תורף וכל אחד הגיע אליי, בו, ידוש אני עושה דברים בבית גם כן, ודי כל מיני ציוד הבית, אבל אתם אומר פסט שלי משלי. ופשוט היום ליני בו, תחליף לי, תחלק הזה לקרבון. אז למה תקצת תכנית הסכימים קרבון, אפילו יוצקים קרבון, איך בונים כל מיני דברים כאלה, דברים נחמדים סיבה פחמן. אנשים רצו כל מיני מרחות של מצורים מדראו למשלו היו, אז למה תיחובים מצורים מדראו למבין תיזה די מהר, זה כמו לגו. וקצת הגיון, אז הייתי מייבה מרחות מדראו להיות, אז שהמחס לא היה כזה קשוח ליבו, על פיים דה הרבה, אז הפחות קשוח. וגע, מרחות פנומטיות וכל דבר, ובסופו של דבר העבודה בעבודה צד, השתלתה לעבודה יקרית והייתי בונה גלגלים וחלקים להופנה עם בלי סוף, ואיך שהוא בלי פרסום ובלי כלום פלעוזן, כי לא תיחסית קטנות בזמנו. בניתי לא מעט, התפרנסתי מזה, לא רבה בכלל, והיה כיף, ואני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה, כמו כמו אני חושב כל ילד, אני פרקתי מחשירים שהייצאי, רציתי קטנ, רציתי ללמוד איך דברים מובדים, אני לא חושב שאני הכי טוב בללמוד בעל פי, אני יותר טוב בללמוד בעדיים, אני חושב שתקופה הזאת עם אופנה עם באמת למדעות ידי הרבה, וגם אלו נוכל מיני, לא רוצה להגיד פטנטים, לא ליטר לי פטנט, אבל אלו נוכל מיני פטנטים שעשינו שם שבאמת הפרו אותה, מה שאנחנו עושים לקזע שכולם רוצים אותו, כל כך שאנחנו בואים את אנחנו זו ניבה חברה. תריקים ותשיטים, תריקים, ממש יפים, איך מרזיקים נגיד גלגל, שפעם כמעט לא יתקם אז בין הספוקים, השפין שמש קוראים לו פה, לניפלים שזה משהו תמבריג מצד השנים החישוק, אז תמיד היו שמים לוקטיית, שזה מין דווקא שמרזיק מתחות, וזה לא מורליות כזה קשיח, תקן אמור לתת לדבר זה קצת לנשום, קצת לזוז וכזה לעשות כיוונים, אז אידים שאתה משנה בצבע הקרילי. עלי צבע הקרילי בבית, אמרתי, זה גם מסכיר לי פלוס מינוס כמו, לא קטיית אבל אין שום קשר, לא קצת פריך, אין שום קשר אבל סיטי, זה וזה עבד מעולב, יש אנשים שבעולי אחי, אסור גם כן, והמולי הוא על הגלגלים של חמרזיקים עד היום, אז מאוד אידגייתי בזה, זה או אז קצת הרבה על התקופה הזאת, אבל באמת הופנה הם עדיין בלב, היום יש לי הופנוע כבר, איזה? איזה, אופנוע הראשון והייחיד שהיה לכל החיים, כבר אחד זה שרשנה הייתי, מה שאני איתי אבא, אני משתה לשתמש בו פחות, עכשיו הוא בכלל קצת מושבת, אבל כן, אז אני בעיקר, אני עדיין מאוד אוהב את הדוגל גלי, היום זה קצת בים מנועים במקום פידולים, אבל זה עדיין מאוד מאוד בלב שלי. בקיצור אזרחי תקופה יפה של תסקות בו פנאיים וכל מיני דברים שקרו קצת יותר דרמטים בחיים היותר יישיים שעמה, את גסטי לצבא, בנייחיד צריך עתימה לעשות משהו, שהוא קשור לו חמה, ולא ידעתי מה זה צבא, לא הייתי ביהוד, לא הייתי ביהודה, לפלא הייתי ביהודבת, אין גברים סביבי, אין הכם גדולים. רכוח ואופנאיים בתי צרק, רכוח ולא יותר גם, המזרק רכוח ואופנאיים חצי פנקיסטי מכיכר דיזינגוף, כזה וכל מיני חבר שאני מאוד אוהב אותם, אבל כולנו היינו ממשפחות קשות כיחסית. מה צמן זה בגין? מה צמן זה, אז קראו לזה דרך פתחתי כwa. זה בדיוק בה הצטלבות שלך שאתה פוגש את היוצא מהחשמונהים. כן, והשאתה קצת פונס. מה צמול על כיוון אזריאלי? - בדיוק, אז אני היום יבוענים של אלזוורט, נכון? באותה תקופה. -וואו. -אני ואתי אלזוורט מניורק. במה תקידו, אני חושבת, תוח, יכול להיות שזה היה בשנים יותר מאוחרות, אחרי שהיא דגייסט, גייסטי בעל פיים ושמונה? אני חושב שזה הם, אולי אני תועה. איה איזה בחור עם שר, לא משנה, איה איזה מישהו. אמרת הפנקיסטי מזכירי, את הבחור הזה בארץ שהיה הכלו, הוא היה שם דבר בבית, כן, אלזוורט כאילו. -וואלה, יש המון חבר משוגה, איופנה אם אני מתגגל את כופת ממעזות, שבאמת היה פשוט כפלית עסק בטדיה להביא חלקים חדשים, לחבר לנסות, לריקב, לפול. -כן, נשים גם לא מבינים הזה, לבנות גלגלים, עבין כי בן אדם רגיל שעושתם, בואו חבר לא פנה הם בשכונה, או לא מבין שיש אנשים שהמומחיות שלהם, זה לבנות גלגל כמו שצר. -אני חושב שאלה. סליחה לכל לא אוהבי החלל שמכשיבי נופרות כסט הזה, אני אסתין הוא קצת אבל זה. -כן. נושא מה אדר לשנן, הוא פאקט. -כן, כן, כן, אבל לא הגלגלים זה. זה מקצוע, יש שאימן אותו, יש איזה בחוש קוראים לו ניסים. אני לא בטוח, שעד היום בונה לכל אנחנו תופנה עם תגלגלים, הוא בונה די טוב. הוא יחסית זול, הוא בונה די טוב, אבל יש לבנות ויש לבנות. בזמנו מה שאמרתי, הפטנטים זה היה שיש תמשתי בעצם הייתי מבית, את השפיצים, את הספוקים ועיבתי בעצם מחרתת עברגות. ואז היה מחשבון באינטרנט שהיה אוזרל לחשב בין המידות של הנהבה, שזה החישוק, כשמרזיק את הצמיג לבין בעצם היסליחה. חלק הפלימים. -נהבה זה, כן, אני כבר. -ציר. כן בדיוק, אז הנהבה זה באמת הציר ומסביב ושתחישוק. אנחנו מחברים את זה עם בעצלבות כאלה, אם השפיצים, אז המחשבון מאוד עזר לבוא ולהבין איזה אורך צריך לכל אחד, והיה לנו כל מיני שיטות הלך לעשות את העתמות, והחלשות כל מיני שזירות כאלה שוופחות תגלגל יותר חזק, ואיך משחררים ומסימה שאלה רוב אנשים לא יוסים. אבל איך השבנית תגלגל, אתה רוצה שנייה שהוא יקנס למקום, גם בלי שרחב תעלב. אז זה שיטה שלך את הסוג של עושה לו קנקים. קושך נושאים בעצבעות, רק היינו עושים ככה לא חצים עליו מכל מיני קיבונים, בקיצור ככה תקופה מאוד מאוד כפת. זהו, אז זה התגסתי לצבא. שלא דעתי מה זה צבא, בבקום היה לי חוויה מעניינת, נכנסתי. שאלותי שאלות לא דעתי מלאגי, דנטר, דנטר, דנטר, דנטר, דנטר. וגעי, עשתי לכימוש, חימוש לא דעתי מה זה חימוש. אמרתי, אה, אולי משהו עם נשק, אוהי מעניין. אז עשיתי טרונות עפשתיים, הבנתי פלוס מינוסמה קורא, ושבנתי מה קורא, הבנתי שזה לא מקום בשבילי, כי גייה זמן לזוז קצת קדימה, כי דווקא בצבא, פתאום פעם ראשונה, זה לא רק מה שאתה לומד בעל פי, זה על מה שאתה עושה בעידיים. ופתאום הרגשתי שיש לי זדמנות. ושאני לא תודה חסחתי, חסחתי מיוחי את הדיבורים על כל מיני מורים ויועצות שהסבירו לי שאני לא מנסה ושאני טיפה שזה, לא יצא מיני שום דבר, וכל מיני חוויות חיים אחרות שגורמות לחקצת לפחד מהעולם. אבל פתאום שם הכול שתנה. ואני גם קצת ממקבל את זה לדיסלקס, כי בסוף שאתה דיסלקט, ואתה מתמודד עם העולם המודרני, אתה כל הזמן צריך לקרוא ואתה כל הזמן צריך לך טוב. יעזר היום יש איי נחמד, אבל לא היה דלפני כמה שני. אז אני תמיד נותן אנלוגיה גם כן לילדים של הנור בסיכון. אני אומר להם שזה לבנתי לדיסלקציה או לא כל דבר אחר שמתמודדים בו בגיל צעיר בחיים או אפילו בעצם בכל גיל. שאתה צריך להתמצר ביותר, כדי להגיע להותם תוצאות ולפעמים, את הגמלו מגיע להותם תוצאות כמו החברי, אני כל זה נורמטיבים. אבל אתכן עושה את זה, קוליום, יום חיום במשרשנים, מה שקורה, אתה מפתח כוח מנטלי. זאת אומרת, תמיד מדברת, אני אומר שאים רוצים להתחזק על חבר קושר, שגם בזה יש לי ניסיון, תחריתי בארמת משקולות עולים פיץ, הייתי בפעי, כן. לא רואה יומן לך. -לא, כן, אני היום קצת יותר הזה. כן, הייתי בחור גדול ופלשומנמן כזה, במקה ביטלביב. רואו למה שנקרא. -כן, אני באותו גודל, מגיל הרבה עשרה, ואז הייתי גדול גדול לזה מאסרנקי לו. כן, רואו, אני קצת פחות. אז אני אומר שאם רוצים חזק תגוף לכל אחד הקושר, אם רוצים חזק תייד על יכול ללמוד, אבל אם רוצים לחזק את האישיות, או כל אחד, אנחנו יכולים כל מהמדברים, ואנחנו איזה אישיות, צריכים את מודד עם החיים, צריכים את מודד עם מה שקשה, מה שקשה מנטלית. ושאתה יהיה לד, ואתה לא יותר מדמרחם על עצמחה, זה השלווחים טוב לתמודד מנטלית. אז אם עושים לזה שיאנלוגיה, זה כמו לתפס מדרגות, אז אם כל הילדים בבוקר, שמודגים הבצפר, מתחיל עם האפס, ואם צריכים את הפסה דשר שזה מה שמצופה מהם, אז הם תפסים עשר מדרגות. אבל אם אתם באים כל מיני בעיות, בעיות על כסף, בעיות של דיסלקציה, דיסקל קוליה, בעיה כשב, כל הדברים האלה, אותי את מודדות או אותם מסגים שמצופים במחר בבצפר ובכל מסגרת. ואומרים, אתה רק צריך לתפס עכשיו המספיק איזה שבע מדרגות נגיד, מתוך הישה. אתה רק צריך להגיע לשבע מדרגות, אבל אתה התחלטה במינוס 50, כל יום, אתה מתחיל במינוס 50, וכל יום תנחשל. אז יש שני דברים שכורם אחד, אתה ממש בקושר של התיפוש המדרגות, כי אתה כן מטפס המון מדרגות, ולרוב לא משנה כמה התמצט, אבל לא משנה כמה הכל זה היה נראה שהאחרים כאילו, תודה, אז עובר להם בקלות, אתה היית צריך לעבור מסה כל יום, בתי להגיד מילה שנראה לי עשור להגיד בפוטקסט, שמכירה באיף, אבל. מותר להגיד הכל בפוטקסט? מותר להגיד הכל? בפוטקסט שלי מותר להם ומפפקט, אני עושה. אז עכשיו אנחנו במקום אחר, מצויין, זה טוב. דבר איתי, כן. אז אתה פרקינג מתפס את כל המדרגות האלה, כל יום, תעואת כל מי של ידחה וכולם נראה מיני נוכים והכל סבבה, ואתה מתאמצ, למות. ומה שיוצאים מזה, בבצפת אף פעם לא תראה את ההבדל, את התמית יהיה מאחור, אבל בסוף שאתה הולך לעולם האמיתי, והקשיים של החיים הבוגרים, כמו שכל מי שהתבגרקצת מכיר, בעצם לתמודד עם החיים, לתמודד עם המציאות, לתמודד על מה שנכפה עליהם, לתמודד עם האחריות שאנחנו צריכים לסט עליהנו בתוך התיק הזה הגדול של המסה, זה שאנחנו מתפסים שנכחהיים. ומי שעבר הרבה שנים, כל הילדות שלו, וכל פעם עלה את המינוס חמישים הדרגות האלה, יגיע לאפס ואז ניסה את הפסות כמה ואפילו נחשל כמעט כל יום, יש לו כוח מנטלי יוצא דופן. זה מה שאני לפחות מאמין, אני מאמין שהחדר קושר של האישיות, זה באמת להתמודד עם החיים, וזה מה שאני גם מדבר עם החבר. אני אומר להם תשמור, לכם בתור נור בסיכון, יש לכם איתרון מצויין, אתם לא מבינים פשוט. אתם הייתם צריכים להתמודד עם החיים עצמם, פשוט מוגדה מידי. פשוט מוגדה מידי. הייתם ממורים מפגוש את זה אחרי הצבא או אחרי הלימודים. גם לימודים זה כשאני לא יודע להגיד, לא למהתי. או אלי בגרות, אלי חידת בגרות אחת, ואלי טוע, אני שום דבר. אז אני לא יודע, אבל אני מבעלה את רוב חייה עם אנשים שכן היום שם. אז בטוח קשה, אבל זה המור להתחיל בשלב קצת את המוחר בחיים. ועצם זה שהם התחילו את ההתמודדות חלקם התחילו בגיל עשר, חלקם התחילו באפס. זה הופך אותם לאנשים באופן טבעי הרבה יותר חזקים. וזה אני חושב שזה קרק המאוד מאוד מאוד טובה, אבל אני שוגן דרך אגב להיות יזם. רואים את זה דרך אגב את זה לרבה אפילו מהשירי ישראל. אנשים שבאמת היום הם מולטים מיליונרים או מיליר דרים, ומתחילו מהשכונות, התחילו מהשוק. והחיים למדו אותם בעצם. אז אני חושב, אני חושב עוד פעם שתודה. זה קה לבוא ולהסתכל על סיפור הצלחה גדול או סיפור הצלחה יחסיק נגיד כמו שלי, ולהגיד הוא על החבר הילי יודעים לתת בראש. צנכון אבל זה הנומליה. רוב החבר הולכים להיבוד. רוב האנשים שמתחילים במקום נמוך. את יודע, קשה לדמיין בכלל הכנראה איך נעים חיים שהם לא במקום הזה, אתה לא יודע איזה שאלות לשאול. אין לך, אף אחד ללכת אחריו. זה כמו לנכות לתוך ג'גל ואין שבילים. אתה יכול ללכת לשלוש משמעלות ואין לך מושג. אף פעם לאן התאולך ואין חוקים. אז אתה כוזמן מתברבר. אלא שכן מציחים לצאת מהג'גל כמוניק כמו אחרים או להפוך לכל מין סיפור הצלחה. זה אלא שהיו הנומליה שהצליחו לצאת מהג'גל הזה של החיים הפרויים בהתחלה. ואז מה שדיברנו קודם, אני רואה לי שהכוח המנטלי שלהם שהם צברו במהלך הדרך, גרם להם פתאום לתוס ברגע שהם רואו שביל, כי הם כל כך רגילים כבר תדעני, הוא דבר ברבה אנלוגיות, אבל זה פשוט נכון. זה פשוט ברגע שאתם תפתח את הטולרנס הזה של התמודדות עם החיים והיה ודעות. וזה משתצייך אתח לסביע הזמות. יש אות כמה דברים, אבל זה הבסיס. אז ברגע שיש משהו סלול כל כך יותר קלך. יותר קלך המקולם, כי אתה פשוט רגיל את חופי יותר מאשר. אז כן, יש לנו מליות כאלה, יש כל מיני ריט שרד ברנסונים של העולם. תשובה, יש בארץ נראה לי כאלה. כאלה כמה דוגמות. בגנר שלנו יש גם את מסתרמה, אבל שגם התחיל במציאות מאוד מאוד קשה, אבל הוא אז הסיפור אחר הוא בכלל הנומליה. כן, אז יש סיפורים כאלה, וזה מאוד מאוד סיפורסים דרך לקצת, אבל אני חשפה חיים קצת את רפור עם איזה, לצארי. אנחנו רואים רק את הדברים הזוהרים ולא את כל אלה שנפלו בדרך. אז הגעת למקום שנראה לך הפור חלקים מוש. למרות שיש גם בכל החמוש דברים מאוד מאוד מדליקים. אני לא כך צעד קדימה. אני הולי על המסלול לחשב, ואתה, אז מה הסיטה? אז דברים שנאמרתי שהואלה המסגעת הזאת נראה את למצוינת, כי באמת היא בוחנת אותי על מה שאני עושה, לא על מה שאני לומד. ואני לומד מעשייה. וזה פשוט עבד מצוין. אז אחרי הרבה ויכוחים מממה שלי ישראלי ללכת לקרבי, ואחרי כל מיני גלגולים הגעתי בסוף להיות לכם בנאכל. והיה לי את הנכחשב את אחד המסלולים הכי כפים, שיכלתי לדמיין הטירונות והימון מתקדם, ואחרי ושפגשתי בדרך שהדעיום אנחנו בקשר, הייתי רוצה שהקשר הזה יהיה אפילו יותר, אז הכבל אנחנו פוזורים על כל המדינה. ובאמת המקום הזה של, אני חושב שהייתי בן אדם אחרים, לא היה לי את ההזדמנות הזאת של ללכת להיות לכם ולשהם מסלול של אוכם. ובאמת אחרי זה הייתה לי עוד ההזדמנות, וגעתי למתקן אדם, והשיתי כל מיני קורוסים. ובאנתי שעולם הזה של בין, עולם הלכימה, לבין העולם הנשק והבליסטיקה, אז הם מאוד מאוד מעניינותי. ובכל מיני גלגולים, בסופו של דבר גם, מסוג של hacking כזה של המערכת, כאילו אכרתי יפחת ולא בנתי כמעט שום דבר למחת, אצלחתי להגיע להכידה שנקראת מתווח עשרים וערבה. ומתווח עשרים וערבה עושה ניסויים בין נשק בכל מיני. לא יכול להגיד הכל, אבל עושה כמעט הכל. וגעתי למדע מעולה ששם זה איך יחיד המכולקת לפי עמדות, געתי למדע שתמסר, שעושים ניסוי נשק נקל וסביבה. ופי תומשם היה להתהזדמנות פתאום להבין איך לא רק איך לחבר דברים, לא רק איך לבנות דברים היה לקצת ניסיון בעכה, לבנות דברים לפני, זאת אומרת, חריטה, יציקות קרבון, יציקות של פולמרים, כל מיני דברים כאלה, אבל אף פעם לא התעסקתי בניסויים ופיתוח. ופי תומנים הגיע להכידה, שחלק גדול ממנה זה עתודיים. פייזיקאים ומהנדסים ומהנדסים ניסויים, ופי תומצחינית הסקים טכנולוגיה אמיתית. וכמות הדברים שנכספתי אלי השם הייתה יוצא דופן. לא נקסטוישות באמת הבנתי שם איך טכנולוגיה נולדת. את הגעת עכשיו במקרה? הגיעתי לשם, אפשר לקרוא לזה בכוונה מקרית, כי אני הבנתי שאני לא רוצה עלי הזדמנות להמשיך במתקנד המולמשיך להיות מדריך, אבל לא מה שעניין אותי. באותה תקופה נפה לי עשימון. אני הולך ככה זמן קדימה אחורה בטאים ליים, אבל אני חושב שזה מעניין. בוטות תקופה נפה לי עשימון של סיכה שהייתה להמסה בשאלה, שנפתב בזמנו מסורתן, 5 שנים בהחלפני זה. שהוא חלה, הוא היה דמותב שאלה, שהוא חלה בשאלים השאלה. ממנו לו שיש לו הרבה חודשים מחיות וצדקו, ואני קצר את הסיפור לגמרי. ואני תנדבתי להיות איתו בבית. עד שהוא יצאיך להגיע להוספס כדי להריך את הזמן שהוא תשאו את שלו בבית. והוא היה גר לא את המדרחוק מאיתנו, אנחנו גרים ליד בוגר שוב, והוא היה גר ברוכו ורנום שזה קצת יותר צפונה. וביליתי אותו כמה חודשים שם. והמשפחה שלך כל מיני שאלות לשולותו ומצלמת וידיו עם קסט הקטנה כזאת של פעם, זוני. ועוד פעם, אני קצת מקצר, אבל בסוף, הוא עשר בדברים האניים בחיים, הוא היה על הנתלנה, הוא יליד הארץ, הוא אחד מהנקים מהנפה כולנו הישראלי. היה לו את כל נועוד, פסאז יוד, בדי-זינגוף, כחבר שכל הברנג'ה בזמן הוא עשר בה, אבל הוא לא היה רווון, הוא היה שושוי צקצת. גם על העבר שלו וגם על הקריאה שלו. הבנדה מחסית פשוט. ובסיכות שבעצם דיברט, שבעצם היו לנו, שויה קצת מסטולמים אורפיום. וקצת את המשוחר וליקרת סוף ומקיר בזה גם כן, אז הוא שיכר לנו וסיפר לנו כל מיני דברים שלו ידענו. כל השאלות שכל משפחה כתבו ואני ישבתי וקשקה שתיתו שם על זה. ובסוף, ברגע כזה תודה כמה שבועות לפני שגנו לעוס פיס בסוף. שאלתי אותו שאלה יחסית היום אני קורה לזה תמים, אבל אני חושב שזה השאלות הכי טובות שאלתי אותו מפחד למות. והוא לא הנה לי בקן ולא. הוא הנה לי בסיפור קצת. ואני קצת רוד יותר את הסיפור, שנגיה קצת לחלל אחרי זה. הוא אמר על תראה שחר יש שני סוגיה אנשים שמפחדיב למות, שם בגיל שלי והסיטואציה שלי. הוא אומר סוג הראשון של אנשים, זה אנשים שמתחרטים על דברים שהם עשו, כי זה נקודה כתנה כזאת בזמן, שרודף תותם ודוקרת תותם מדרגע שמוצאים את העיניים. וזה במקום לאחת לשון בשקט. והוא אומר, אבל זה המקרה הכל, מה המקרה יותר חמור מליטחרת על משהו שעשית, ושאלתי אותו מה, יכול להיות יותר, יותר קשה מליטחרת על משהו שעשית, אבל אז הוא יסתכל על בחיוך, ואמר לי לתחרת על משהו שלא עשית. ואז הוא יסבל. ואומר, שאתם מתחרת על משהו שעשית, הביציר הזמן שלך, זה נקודה כתנה שמציקה לך בעבר. אבל כשאתם מתחרת על משהו שלא עשית, המאה נקודה הזאת, והדעיום הכל נצבע במים. וזה תחושם זה הזאת, אני לא הבנתי, מה הוא דבר איתי באותו הזמן רק בצבא, מה שסיפרת, יחשב קצת חייני החל. אז אצלחתי להפנים את זה, וברגע שווונתי, שאני אזמה לבזבז. בסוף הממשר הסכל שסביה קוב, היה תעסק כל משת היכול, כל הדתמה אמין שהוא טוב, אם תתאה, ועשית המשהו שאתה מתחרת עליו, לפחות הקוונה הייתה טובה, כולומטועים, אבל אף פעם על תתחרת המשהו שלו עשיתה. וזה הדראי ורזה שפעם משנה אפנמתי או חמש שנים אחרי. בצבא, גרמל שונות תתפקידים וגרמל בסופו של דבר להגיל המתפח סנבי הרבה, וזה מה שעוביל אותי בכל שרמסדו לקרירה שלי, כי הפחת הכי גדול שלי הוא לא לנסות. אז מה אם אני אסלקת? אז מה אם אני לא הכי ראות? אז מה אם אני לא הכי חכם? הדבר שהכי משנה, זה בסופו של דבר לנסות, לפעמים זה לנסות בצורה הברותלית, כשאין חמושג מה אתה עושה, ולפעמים זה לנסות כשאתה מבין במה את הצליח להצטייד כדי לצאת לדרך שזה קצת בהשלבים יותר בוגרים של חיים שלי לפחות. אבל בסוף, זה הפחת שלא לנסות, זה אחד הדברים שמובילים אותי. וכרגע זה מצליח. אז איך ממיטוח עשרים? וארבע, איך הגענו ללכים? סטרטאב בנושא. ואלרנט, כן. גם בצבה התעסקנו קצת במרחות אוטונומיות, שזה משהו שזה שקרנות היא בתורו, וזה הכי קרוב למה שאני אזראית היא בתורו. אז איך ממיטווח עשרים? סטרטאב בנושא. ואלרנט, כן. גם בצבה התעסקנו קצת במרחות אוטונומיות, שזה משהו שזה שקרנות היא בתורו, זה הכי קרוב למה שאני אזראית היא בתור רובותי כמודרנית, ותריף אותי, ומאוד אבתי את הקונספט הזה של רחבים ללונג. בזמנו זה עדיין לא היה כזה נפוץ, כל הרעיין הזה של אוטונומיה דרגה שלוש, דרגע הרבה, רובות אקסיס וכל זה, זה קצת יותר מהינסטרימאיום. אבל הייתה להם בעיה אחת ממש גדולה. הטאוריה הייתה שציכים מהסקריטית של רחבים עם סנסורים ורחבים מקושרים. כדי לבוא ולספק מספיק מהידה לרחבים אחרים. ובצבא, אתה לא צריך באמת רחב שתומח ברחב אחר, כי בדרך הרחבים האוטונומיים או הכלים האוטונומיים הם הם יהיו, ניידים ומסתד רובה שטח ושלם כל מיני הגדורות משליים. אבל המציאות, בקר המציאות הירונית דרך אגב, היא כאוטית, גם בהיואז, אבל המציאות היא כאוטית, ועד היום למערכות עם כל הרחות האופטימיות של מסק, עדיין תסלמת קשה באמת בניבות הטונומית ארגה ארבע, בלי שום בעיה, בלי שום קורנר כאיסק הזה שתוקיע את המערכות. והרעיון שלנו היה בון נעשה את זה בצורה שונה, במקום להתעסק בהיצב את הרנגולת, האם יהיו מספיק רחבים קושרים, כדי תמוך את כל שר רחבים קושרים, אבל אנחנו מתחיל רחב המקושר הראשון בכלל לבוא ולעלות על הכביש או האטונומי. בואו נבנה מערכת, שהיא לא ברכב. בואו נבנה תשתית חכמה. בואו נבנה סוג של כביש חכם. והרעיון היה דם חוקם אני חושב. לקחנו, אמרנו, איך נכנסים לכביש? איך תמכניס את עצמחה? אם צריכים סנסורים בתוך כבישי? איך תמכניס את עצמחה בכל הכביש? אז הקונספט היה בואו ניקח אלמנט שבגו לשריכולת עם כסנסור, ונעשה אותו פשוט יותר טוב ויותר כלכלי, מי האלמנטים שכבר הקיימים. בחרנו בה מחזר אור האלה שנקראים הנכתול שנמצאים והשולים של הכבישים. והפשוט ביססנו מולטיסנסורים, תקשור הדוודברים כאילו, אז היה מאוד מאוד דרישוני בתחלב על חזז הפך למחשיר מטורף ועשינו הרבה מאוד כאלה. שאתה בעצם לוקח את הסטנדרטים של מחזיר אור, הנכתול. בכל העולם, איך מערנו עם הסטנדר תחיגבו אז באנגליה, שכל העולם בעצם שואפ את הסנדרטים שלמצא בתיכות משם. ועמרנו בואו נבנה פשוט הנכתול, שבמקום לשימות המקביש ושאף אחרי כמה שאני מאוד עדות, בואו נבנה הנכתול כזאת שסורדת לאורך חייה הספלט, שזה בין שבע לעשר שאני. פשוט נשוט הרבה יותר דורבילת. וחחמה. בסדר חמה, אבל קודם כל זה היה דורביליות. אז אתכנו בעצם זה הייתי עדיין סוג של עבדה עלי קונספט, ותחלתי בעצם לסרטת בעצמית הקונספט, ומה תיתו? אני תייצים בחו שאני מאוד מעריך מהייחידה. אם תפח סמבר בשקור מודני לי הקוביץ, שהוא בעצם הפך להיות השותף הראשון שלי בבעלה רן ועשירו של ואלה רנד היום. עושה עבוד המצויינת. ומעבר לזה שכבר היינו חברים די טובים מה, אז בסוף במסלול הזה ניהיהנו כמו אחים. ובאמת שאלתי דן, ילמדתו. הוא אמר לי שנראה לו רעיון טוב. הנכתול הדורביליות עם הקונספט המכניה זה שהמצאתי לך סופגים אנרגיה במקום שהמסעיות ישברות הדבר הזה. ושכתי מקיסי בעצם ישר כפצנו על הסטרט, אבל בין הסטרט הפעלי פרויקט מעניין שביססות היא כלכלית. בעצם פרויקט עם ישרד ביטחון שנתן שירות לתייסות של אפשר לא יכול להרחיב יותר מידה, אבל אצלחנו בעצם עליי זה כמו כל קורה לבוא ולנסות לתפל בעיה בקונסי אביר של מטוסים. סביב ולפיים וישר ולפיים ויחד עשרה. ממש חייצבה. ואלי זה רעיון איך לתפל בזה. וכל לעשות את זה מאוד מאוד יעיל. במקום מרבה עם יום תעליך שכלה אביר היה עושה ולא היה עושה את זה במושלם בהמטוס. אצלתי מה שחשבתי שפשר לעשות מטוס ביומיים, ולא סטורי שורת, ובספוך אכתי ששר לעשות גם שלושם את עושים ביום. והקיבלנו בתחלה עשרה מטוסים. ואחרי זה עוד, ואחרי זה כמעט כלכלה אביר, לעבוד על כל המטוסים של חלה אביר, אחרי בעצם פקל חלה אביר ישבית אתם את עושים שעדן לו הגיעו אלינו, לתיפול. וזה מלבנות גלגלים של אופנהיהם וליות משהו במטווח. אני חושב שיש דברים שאני לא יבין אף פעם טכנית, אבל אני חושב שבמקום שציכים, פשוט הגיון בריא ולהבין קצת מכל דבר, זה המקום שאני יודע לעשות עבודה טובה. ובמקרים כאלה שיש בעיה שכבר אני רואה, אני סולפתו אותה, אני מבין מה עובד, אני מבין מה לא עובד. יש לי כל מיני אבנת רק על כל מיני נושאים אחרים, בין אם זה נדסת חומרים או מהרחות אותה במאידרליות, פניומטיות או הטבר. אז יש לך אמון קצבות חוץ שאתה יכול להשתמש בהם, כדי לנבוא ולנסות לפתור בעיה, ובדרך על זה גם בסוף מה שהייתי עושה במתווח סנבי ארבע, וגם מה שעשיתי עם הפרויק של המטוסקרה ומה שעשיתי בבעל רם ומה שעשיתי אחרי זה בריא לי, בסטרט הפשני ומה שאני עושה היום. אתה יודע תמיד להניע את האפס לאחד הזה, יחסית מהר, כי אתה מאוד מאוד רוחבי, ומבין לא רע כמעט בכל נושא. אין לי איזה ספש אל תמיוחד, אני לא גאון בשום דבר, אבל אני יודע לגרום לדברים להתחיל. וזה מה שעבד טוב דרך אגב בפרויקט של המטוסים, שהפך להיות מאוד מאוד רבחי ובעצם ביססות היא כלכלית, זה מה שתנתן לי את המקסף הזה, אז כניתי את המחשב הראשון שלי, אחרי שהראשון הראשון בעל דות נגניו, פרצולנו לבית או קנות הבית שעבוע לפנשית גסטי. איזה כיף. כן, מדהים. גם אם אצלמה הייתה, אם אצלמה המצויין של עולים פוס, אף אחד לא יקיר את זה, זה הכי נום של פעם. אם איזה קרטיזיקה או אם איזה עשרת, אלפים תמונות שצילמתי באופן יפה, ואושלו לא ראיתי את זה יותר הפעם. נעורים גם נגנזו עם הפריצה לבית, לא זוכר אותם כל כך. אבל כן, אז הפרויקט הזה של המטוסים, בעצם איך ניס לי מספיק יסף, שהחלתי לבוא ולקח את חצי מיליון שייקר פלוס מינוס, ולהשקיע את זה בעבודה עם קבלנים וכל מיניו עצים שעזרו לי לבוא ולפתח את הסנסור ראשון, בעצם לא רק לי אלא גם לדעניין. ובאמת הגענו למצב שיש לנו משהו יפה בעידיים, ואז אנחנו למשרדו חדין. וכרנו בחור צעיר, אבל שנחשב שם איזה אילוי, קוראים לו גבר יליה קופסון, שלהמים הפך להיות גם המנקל של ולרן. רד היום. שהוא גם בגבי בחומי יוחד, אבל אני אדען רואו אותו כמו אך, גם כן. באמדם שמאוד קהוב ל-19. וגבי פשוט, פתח לנו את העיניים, שלא אדענו אנחנו מה זה סטאט, ואיך עסק צייך לעבוד ומה זה מצגת משקים וקודברים, אלא פשוט גבי פתח לנו את העיניים ובנו מה אנחנו צריכים לעשות? ולא מסתור אישות, בסוף גבי, גם בקשר חברה, גם בקשר ולרן, וגם בקשר אישי שלו, עשרי לוקי שאני משתאו, דוקטור למדע המוח, ושתי הבנו את החמודות, היום כבר שלושה, הגיעה עוד בין, ללונדון, למד בלונד בזנזקול, היא קירות בחום מובריק בשם מחלו ורדי, ישראלי הוסטרלי. לא קשור לבי שבחד ורדי. הולדי כבר אני די בתוך שכן. בחור יוצא דופן, בין לומי מאוד, גם כן שירת בממם, מבריק הזה. היה בדיוקו הגיעה ללונדון בזנזקול, חשוק וריה בביסגי, באמת חברה יוצא דופן, ושגיע בנסה לאנגליה, אמרנו בואו נעשה את זה אופרטיוניסטי, את התיסה, את הסתה לא נדון בזנזקול שלך, יהיה מגניב, ובואו ננסליפרות של שוק האנגלי, בזמן שאנחנו פה בארץ בונים צוות הארנדי, ומגישים כסף, ואתם שם הפותחים את השוק, או זה הגבי ואז הוא מצאת מיכאל, ומיכאל הסכים להצטרף, ובסוף סכח הזה עבד, אז היינו בהשלוחה ישראלית דניאל ואני, ובסלוח האנגלית גבי ומיכאל, זה פלוס מינוס הדיום ככה, אפילו המון המון שאני ממש למטות אותו מסרד שמה, בכמדן, אז היינו לקב של ישראל האנגליה די הרבה, היה מאוד כיף, ובאמת הקונספט הזה שלהי, נכתו למסן סורים שבאים, לבוא ולספק מידע, ואנחנו נסימו אותם לקביש, וואנו בסוף שצריך גם את התשירות, למפיל לקבישים, אז בינינו מערכות נעול תנועה דרך סן סורים האלה, והבישן באמת היה, לבוא ולקחת את כל הסן סורים האלה, ולספק מידע בזמנמת, לרחבים קושרים ואוטונומי, כדי להשלים את הפר, אז ולקדם את השיעה, את השיעה אוטונומית. קדימה. זה מה שקרוב פעם V2X, V2X, V2X, כל דבר, V2X, זה V2X, אנחנו V2X, אז אנחנו היינו התשתית של everything, אני אוהבת סן סורים, אנחנו נתחנת תקשורת, היה לנו תקשורת לביינית גם כן, כי בנו מהנקים מסוכנות החלל, כן, לא ישראלית, כי זה היה באנגליהז. כן, עשינו דברים ממש מעניינים, גייסנו אלינו אנשים יוצאי דופן, באמת אחד הדברים הראשונים שאני לפחות למדתי בחושים סטרטנט נכון, סטרטאפ, ההתרונה הכסישל הזה מירות וזריזות וכשאתה מבין, שאתה לא יודע משהו, אל תנסה ללמוד אותו, אל תשקט הזמן הזה בזה, תמצאת בנדם שכבר יודע ותשאל אותו את השאלות שאתה מתלבט לגבין, והוא כנראה כדמות חשנות או עוקדים, אז לא רק שאלנו שאלות על הגייסנו את הלפידת איתה אנשים הכי טובים נותפקיד, והליטה פריבלגיה במיישך שבע שנים פלוסמינוס להיות סיטיור של חברה וללמוד מהשוטפים שלי ומהנשים יוצא דופן ולפתח מרחות מולטידיסטיפלינייות מטרופות מי האנדסת חומרים למכונות, לבור דיזיין, לנאופאור, לתקשורת בכל מיני רבדים להתכנות לא עולה ולמבדד, הילבל, עד לנור הנטווקס, הם שאינו די חלוצים בדבר הזה, מי שהיום הסיטיור של החברה הוא בנדם יוצא דופן, רן, בנדם טוב, ממש, גם במרותו, אבל גם כן, בערך שהוא, כמה שהוא אף טכנולוגיה וכמה שהוא דחף את החברה לאן שהן ימצאת היום. אז, היה רקיבת הרמטורויף את היינו, זכינו בקונסורציום, הם יגוע על אין דרובר, ואוכחנו את, קונספט שלנו, של רחבים הרטונומיים, קושרים, אין לנו שוטפות, הם. טנדו כמה למשל, מה, נושא עכשיו יגוע, או לא אין דרובר על הקליש, טנדו מה הוא קבל בצמאה? אז הוא איכבל, הוא מבין איפה, הוא נמצא, ביחס לקביש, בדיוק של עשרה סנטימטר, פלוסמינוס לא משנה פונוסה, ולא נשאר מהמצב הרעות. בסגידי, הם נתיבין, כן? ממש, בתוך הנטיב, נטיב הזה בערך 30 מטר שמונים, בהיוייס, אנחנו אין רואה, בהיוייס בסוף, הבנו שהביזסמודל, אנחנו נכון זה לתת שירות בעצם לקבישי הגרה, קישה הם באמת יודעים להתכס לרווחים. אסנסורים כבר נמצאים בקביש, ומקור מידה מצוין. מי להבין מה מצב הרעות, ללהבין איך הולך הקביש, ללדת מה יש על הקביש, נגידי מיש לך בלי קייס, שזה כרך כזה שהמצטבר על הקביש, אבל לא רואים אותו עד שהם מגיעים עליו, אז מרגיעים הצידה ופורגים באמוד. אז פיתחנו אפילו סנסורים שהם מעטרים את זה, ובעצם היינו יכולים להקים מפת מידה, מיסנסורים שמפרדים אחדים במעשני וכולם תקשרים למעלה, ואז יש כאילו פרוס סינק הזה ומביא את כל המידה הזה לרחב. יכנו להבין איפה המקום של הרחב בדיוק מאוד גבוה, בלי שום קשר לראות, בלי שום קשר להעיניי שתשתיות חשמל, תשתיות יקשורת, פתרנו את זה. אז רחב כזה מה, היה מתתקן נטיב עם הנהג. היה יכול מתתקן את אם יש נגידה רפל מוחלת, היה יכול להשתלב בנטיב, לתקן נטיב, להבין איפה נושא על הדת שעוד בצורה קצת יותר, עדינה כדי לא להחליק, או פחות להחליק, ועוד מפגעים בדרך, החווים שנתקיים בשולדרך שלא רואים אותם, להימנם, אני הייתי, שרבה שנמפני זה בזה, תעונה מחרידה בקבישש, שגורר, מסיית גדולה כזאת שגורר טנקים נתקייה באחדה להיות דרומה, באזור שהמפלים גדולים טבע וכל זה, ופשוט איזה זוג מבוגרים או רעה את הבליטה של הפינה של מסיית, באמצע זוגו, פשוט נכנסו, חזיתית בפינה של מסיית בשני מנרגו, ואני, אני שווה על תיחי פחות מהסיטואציה סתקולה הייתי בפקע, אבל, הבנתי כמה זה מסוכן, וכמה הלנו נושא כמה קורה בקביש, והיום בעצם זה ההפורטי של ואלרן. ואלרן היום בעצם כבר לא משתמשת בהסנסורים שהפתחנו אז, ניתח עברת דתה, אי העית לחלוטין, שעוד עבד על נור על נצ, מ-22, אני מנותו. ובעצם זה מה שחברה עשה, מהחברה יודעת לקחת המון, מקורות מידה, שונים ומשונים, עדיין עובדי, עובדי בעצם עובדים היום, עם תומורה יועפילו, בשביל לקבל מידה, למזג העביר וכל מה שקורה, ומושים הגרגציה, ובעצם מושים דשבו אותך, של חדרה בקרה, עושים מין כזה, AI לטרפיק מנדשמנט, שזה די מדהים, הרכה ואוטונומי, קצת ירד מהפרק, בגלל שהרגולציה מאוד אוכמירה, עושבים ו-28-28, אחרי הדריסות של עובר וויימו. מועתוונות שהיו להם, ובידיוק הפרצה, הזאת בסכר של בו, נבו, וניתן איזה מרחת הנחייק הזאת, מהתשתית, שיכלו לשתמש בדרגה, אוטונומית ארבע, ככה שהרשויות בעצם, ממשות את זה בכוויש, הרכבים, יודעים פשוט להתחבר, זה פי, זיוגו כזה, זה היהווישן שלנו, זה בסוף לא עליך בגלל הרגולציה, והיום אני חושב שזה כן יתחיל לך זו, יש כל מיני סימנים שמרים שזה, שזה ירזור לשם, אבל בקיצור כן, היה, היה כיף גדול, הרבה למידה, הרבה טובונות, אבל אז אמרתי לצמי, הרכה ואוטונומי, קבולו נמצא בסביבה, אני קצת מרגישה, אני פשוט, בעל העבודה ולא בדיוק עובד, או לא בדיוק טורם הספיק, סביב תחילת על פעם סמא אחד, אמרתי אוקיי, אני ספי דעות, שינו את זה מסונדר, וזה אני חושב ש. מזערנו את הנזק, הפוטנציאלי למיני מו. אתה מחליט לעשות שיףת לעת לעת ולצאת מהחברת העדיין משחבלות על החברה, פשוט לעב הזה, כן, העדיון חוזים, כן. הייתי בבור עדיין, יצאתי, בעצם, יצאתי, יצאתי, לא הייתי מועס סק יותר של החברה, אבל עדיין הייתי בבורד, ועדיין לי עקביתי עד היום, בבורד, יצאתי מאוד מעל, כי הבנתי שכאילו, אני חושב שאני נסחות לבוב ולקבל החלטות על חברה שאני לא מתעסק ביום יום שלה, זו הייתה עדיין שלי, כן, ואז פשוט יצאתי, ותחלתי דרך עד השם. איך היא חלט עלי, זה כיוון הפעם ללכת, זה קצת מזכיר לי אותי, כל עשור מחליף תחום ומקצוע, אבל איך היא חלט את העתה, לאן פתאום ללכת? אז אני חושב שאני לא בדיוק חלטתי, אבל בעצם, יש לי, מי ואלרן, ואלרן גם לו כמסתם, ואלרן, אם אתה ראש על הייתה באמת לבוב, לקדם את העולם לתחבורה יותר, בטוחה לפחות. זו ותעניין שלה, אני מאוד מאוד, דחפת לי מזה, אבל עניין שלך הוא תסביבה שזה גם מאוד מאוד קשור, אבל עתה זה הייתה לעשות משהו טוב עם טכנולוגיה. ואז נתקלתי בדיוק בעוד משהו שהאמור לעשות טוב עם טכנולוגיה. בחו בשם גפן פוזנר, שהיה בעצם משקיף בבוות שלנו, בבואלרן, שקרתי אותו כמה שנים ושמחתי עליו, שהוא בחור מבריק הזה. סיפר לי על אזרעיון שיש לו, להקים פלטפורמת עבודה, והוא שסתתך לסייהיה, אז לא קרלנו זה בדיוק איהיה. זה היה סופטור. ואמרתי לעצמי, אה, סיטיקול ככה בזמן את כל הדיסיפלינות וסופטור תמיד היה הכי קל מהכל. בוא נעשה לך תלשם, כי בתחלך הקזר טילוס, תומת לא היה ליינטרס. רק חשבתי איתו ביחד על רעיון שלו, שהיה בעצם הפלטפון תבודה הזאת, לבוא ולהפשר לכל בינם שלומד קוד אונלין, לבוא ולתחיל לתת שירות קידוד לכל חברה שעולה על הפלטפורמה, ומרחת מבצעת את כל הפעולות באמצע כדי שזה התפשר גם מבחינה של בתיכות וגם מבחינה בתיכות זאת אומרת, סקירותי של ממש, שהפחד לא יוכל לגנוב לך את הקוד, או לעשות לך נסלחה כל מיני שיט לקוד, ומצד שני שהחברות היא עשו את המינימום האפשרי, כדי לבוא ולהבקש בעצם שמפתח, אפתח להם משהו. מה אחד מאוד מתוככמת, והמטרה שבאמת הייתה לבוא ולהפשר לבין עשרה ל-20 מיליוניש, שלמדו קודאונליים, אבל אין להם תעודה, קצת מסכיר את הרי קשה לי, וזה את מאוד התחברתי. שאין להם תעודה, שיכולה להגיד שממורים לדעת, ואין להם עכשיו את האינטרנט שיפ, לבוא ושאה להם ניסיון אמיתי. לבוא ואתה את להם יזדמנות מין פלטפורמה שמרית בייסקונומי. כמה שאתה עובד, זה מה שאתה יודע, זה מה שמרחת יודעת הלכה, כמה שאתה עבוד יותר, מחתיתן לך מסימות שם יותר קשות, אבל גם כן יותר רבחיות. שינוי את זה את רופה, גם משקטי מקספי, כי כך אני מאמין שצאיך להתחיל, אם אתה באמת רציני לגבי, מה שאתם נעשה לעשות אז כל אותי יכול, את הסמת הקסף שלך בפנים. בוצטרפ. בוצטרפ לגמרי, לפני שבוצטרפ היה מגניב, אז לגמרי בוצטרפ, ואלרנית הבוצטרפ, רילית הבוצטרפ, מון שאת בוצטרפ. אני מאמין בבוצטרפ. זה יוצר במהוד, כלרתי. לבוא ולעשות את הדברים שבאמת צריך, ולא את הדברים שאתה חושב שהמשקי הערצה. וזה מאוד נכון לעשות את הדברים שהמשקי הערצה בהמשך ביחוד הממשקים המקצועיים, הטובים, כי מוזרים חגם כן להתפכס אבל לפעמים בשלב המאוד מאוד מוקדם, שאתה עדיין לו בדיוק בתוך מה אתה בכלל עושה. אז הדיף לעבוד ככה, אתה עם עצמחה. בקיצור עשינו את הדבר, אז זה היה אמור להיות עוד פעם טכנולוגיה, שבה לעשות טוב. לא סטורי שאת, שורת אחתון הכבר אז, סיפרתי לגפן, כמה אני, הייתי רוצה יום החליט הסק במה שהוא בחלל וכמה שזה תח לסחלום שלי והיום אני מבין את זה, שאני יודע איך, לפתח טכנולוגיה בערך בכל דיסיפלינה, לחלל היה מקום, אצלחה בלורך כל השנים האלה, כי סיפרתי על סטפר שקרה את הלפני שנים, כן. ואיפה זה היה באמצע? אני יכול להגיד שנגיד אצלי, חלל לא דיבר עליה, את גיל מאוד מאוד מוכר. לא. רק שם זה התחילו. אצלחה אני זה התחיל כבר גיל צעיר, אז זה היה שם לא אוכר כבר דרך. לא אוכר כול הדרך. זה הדבר, אחד, אני חנון בעשבה, אני מתל סיףי, אני זה תמיד על פנטזל מה יכול להיות בעתיד, זה תמיד משהו ש. שעניין אותי, זה תמיד משהו שמשח אותי, על המשיך ללמוד, כל תגלית, כל דבר שהיה, אני גם עוסף חובות של נשן ג'וגפיק מ-18, עד היום. מה? יש לי את כל הרוסף, כן. אז יש המון דברים שם יש לפעמים הדורות שלמות, כי מת כל, בחוברת דבר על משהו שקשור לחקר החלל, וכן, שאתה גדל במציאות שסתיבן Hocking הוא, מי שאתה מערית, הוא ה-ROX-TAR שלך, אז תלומד גם את כל הדברים מסוווי, וכן, זה לא הזו אותי לרגע. זה לא עובד הזו אותי לרגע, זה מה שעניין אותי, מי הדברים הכי פרקטים, של, איך חושים עכשיו משתמשים בספקטרומנלייזר שונה, כדי להבין בדיוק מה יש בארפילית הזאת ואיך מפענחים את זה, וכל הדברים האלה, וכל התגל גלויות של כוכב שהוא בסוף חייב, בין מי הגיע לדוור, פורג'יינט, או מגנטה, או פולסה, או חושךו, וכל המדע שסביב זה, זה תמיד, תמיד, תמיד כל רגע פנוי שאלי, זה מה שניין אותי בתח לס, אבל אף פעם לא הייתי לא הבנתי, מה לעשות עם זה. עד שבסוף, בסוף התקופה ברילי, גם הוא לחוסר הסכמה על כל נגדברים, וסיימנו את זה מאוד מאוד יפה, זאת אומרת, אני יצאתי, מנקלתי את החברה, אני יצאתי, ממשיכו ניסו לעשות משהו שהוא קצת יותר במקום ביטוסי, לעשות ביטובי, לציימכור להסקים את הפלטפורמה, במקום לקרחות קצה. כן, במקום מרק את פלייס לעשות מזה קצת, פשוט ביטובי שעש כזה, אני משחטי אלה, ואז אמרתי, לצמי, אוקיי. אני חושב שזה הזמן. אני חושב שסתם את עברתי, זה תהליך עם עצמי, שתי את המחב, שתי מדימא, ומוד מאוד חריפה, וכבר הייתה לנו את הבת הראשונה שלנו, עם בר, ואמרתי לצמי, או אתן אנחנו נשתי אמרה את הקשיב. זו שניינו יודעים שאתה רוצה את הסק בכלל. פשוט הסד, תישב, יש חת את מיכה שלי, שתי בחירה במעיקור סופט, אז גם כלכלית זה עובד. אז יש חת את מיכה שלי, אני מהומנה בחה, ולכתן נסל לעשות את זה, כמו שאתה עושה את כל שעוד עברים. אז בחירה הרבה מחשבות ותעיות, אז באוגוסט, שסום שלוש, תישבתי, ואמרתי חלל, אבל לא היה לי מושג מה אני עושה, לא היה לי שמצא, אבל פי תומה היו לי הרבה כלים, מי לדעת איך לנתח שוק, לדעת להבין כל נתרנדים ומיד עברים גאופוליטיים לבנה של סופלייציינס, וחללת עמיד מצטלב עם דיףנץ, וגם בזה היה לי רק הנכמד, שיכלתי להבין בערך חדברים עובדים, ואני תוח בעצם היה מה קורה עם אותו מסלול, כמו שאנחנו צופים מהס, בעסום שלוש, ממשי חלך שב, וסור, בין חמש לאסור שנקדימה, מה ידבר שעזי יחסר? כן, מבין מה יש עכשיו? אני מבין איזה טכנולוגית יש, אני מבין איך ממש חירים אותם, מבין איזה משגרים יש, עם כל החקר אציני של כל ההיסטוריה של מנסתם ספייסקס, ורוקת לב, ופייר, פלי, ורלטיבי טיספייס, ועוד בערך איזה מי עשרים אחרים. כן. אחד חתרשים מה של חברות משגרים. אז באמת אמרתי אוקיי, מה דבר הבא שחסר? מחברים, זה היה פרק הראשון עם שחר בהירי, בפרק הזה דיברנו הרבה, כמו שסמתם לב על שחר על צמו, על ההתפתחות שלו בתור בין אדם ועל ההתפתחות של הקרירה שלו, על בפרק הבא אנחנו מדבר על נמשוע צפייס, המחברה שדיקים, ותחום החלל, אז בואו נחקב יחד, לפרק הבא. עשו נסיבון, זה בעקב יחד שיש, בואו נחקב יחד עשרים אחרים, ועוד בעקב יחד עשרים אחרים, ועוד בעקב יחד עשרים אחרים, ועוד בעקב יחד עשרים אחרים, אמנה, אמנה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה, ובאה עורקים קרזי, עורקים קרזי, עורקים קרזי, עורקים קרזי, עורק then they expect you to pick a career when you can't really function, you're so filthier a working class hero is something to be a working class hero is something to be keep you doped with religion and sex and TV and you think yourself clever and classless and free but you're still fucking peasants as far as I can see a working class hero is something to be a working class hero is something to be there's room at the top they are telling you still but first you must learn how to smile as you kill if you want to be like the folks on the hill a working class hero is something to be a working class hero is something to be if you want to be a hero will you just follow me a working class hero is something to be a working class hero is something to be