פרק 51 - איציק מיכאלי משתף איך זה להיות יועץ נדלן

[אנגל] אז איתו כמו אין לי? טוב, אני נתחיל אין החסי ולעיניים. עליי, עודי. תודה רבו שמה אתה? שאים חרח איזה כיף תודה תודה. טוב. נדבר היום באמת קצת על העדלן, עלי המנהי שלכם דבר על העדלן, אני שמח תשמוק קצת מחה, מי אתה אציק? ולחידגה קלת קרומה זה לראה. ככה אני הייתי כמעט לושאים שנה במחלבו ובצד יוצא חלבי פסרנר, ולא השפתי מיורגע שפרשתי, פירות דקה בבית. ולכך לי המון זמן, שנתיים, שנתיים בחצי, לפני שפרשתי, לא ידעתי מה אני ערב לעשות. עדיין אם החניושב, כאילו ואני אם חיילים, מינינים, נקדים, קצינים, ואני כל הזמן בתוך כדי, המחשבות שננדדות, מה אני עוד עוד לעשות? ואני לא עדת יחשם, מה אני עוד, ואני עוד מוזיקר. אוקיי, מוזיקר בגלל, שאתה בגלל זהו, אגל 50, נתחין מוזיקר, תנראה שאתה תהיה ראייב לרחת. נותי, אני לא יודע, אני לא אמרות שיש שזה מה. כן, שאני נארחר עצו בגלל מורכה, בגלל מורכה. אז אני לא אצא מי, אוקיי, מוזיקר נור, אז אני לא אצא מי עוד, אני עבל לעשות. אני חושב, אני אבנשים, אני אבדם. אני תמיד אוהב, אדם מזבים, רוצים מלחסל אותי, שעשים אותי בחד הסגור, ארבע, קיות, אני מכוסן. לצאה חסוצים במה. אני אבנשים, אני אבדם, אני אבא לעשות טוב. ואז שאני, ואז בשלתיים האלה, אמרתי את הלכים עצמי, כי לומני באמת עוד עשות. אני לא רוצה לעבוד, תחת מישהו, אני רוצה לעשות מה ששאני אוהב. זה הדבר שאייך חשוב לי. צליות אדון לי עצמי. ואז אני מבין שאני בצלשות השאלה, לא נוכל. אני צריך שוב את זה, לא מעני, לא אוהב לעשות. אני צריך לשוב את מימני, אוהב לעשות. ואז תחלתי להגיד, אוקיי, זה אני אוהב, זה אני לא יכול לעשות עכשיו. זה אני אוהב, לא יכול לעשות. אמנות, אוקיי, מה אני אסבור? ואז עורת יעצמי, אוקיי, ואני זכרתי שבאצל בעצם בדיוק, בתקופה שייתי בצבעי, הייתי עוזר אנשים. מצא בעיית, כל מי שכל חבר, כל מי שום הם משפחה שחיפש בעיית, אתם לא באה לי אז אוחקי לו, בית הדבות, אוקיי? ואז אני לא עצמי, אוקיי, אני יודע מה אני אוהב, אם אני אוהב את זה, ואני אוהב עדר, אני אוהב עודשים, אז בן גר, זה כאילו, את הגרנו זה, יש חיית הסחות, ובאבצע חורות בעצם, לעזור לאלשים, ולהתפרלס מזה. שזה בעיניי, אוהי, אוהי, אני באמת, אני מוצאת עצמי, מה שייתחתי לעבוד בתחום, אוהב זה, שאני מודר כתוש בואו, אוהב, על הסחות הזו שאני, שאני יכול לעזור לאלשים, ואותי, הקטע של הקסף, בענף שלי, הוא חשוב, כי זה בסוף הפרלוסל שלנו, אבל זה לא הכי חשוב. הכי חשוב זה, אז זה התעליך, תעליך על ימידי היום יומית, על להבין את הנפש שלה בן אדם, שלמה הוא רוצה, מה הוא חפש? כי בסוף בתחום הנדלר את. את הדיוקשים חלבות הרשים, אם זה משקיע שהחלום שלו זה עכשיו, לכאילו להרווי הכסף ולהסות יזמוד ולהסות כל מיני דברים בנדלר שהוא, הוא עד הבטה, את הבצע מזה שהוא צינור, שמוביל אותו נחלום שלו. החלומות שאני יותר לא יבלעקשים מהגר, דווקא זה של משפחות, שפונים אלה משפחות, ואני נפקע שמואת את האישר, את הבא, וכל יורא את האלה דין, ואז אני מתחבר כבר כל, למשפחה. וזה התעליך היא כפי מבחינת, כי אם שאני מלוו משפחה ודם כשילה מתחלום. עכשיו, עכשיו, כמו שחשוב לפתחתעליך, זה לא לעשות לו שאני לא צה. זה לדת ללמוד להקשיב, שרבה פעמים שואלים אותי, כאילו מה לעשות להצלחה בתחום על הדלן. זה תמיד להקשיב. כאילו על דקשיב, אל תיתן לבנדל מהתחו שב. כאילו, איזה חלום לך יש, זה לא לא לבלתי. חלום שלי זה חלום שלי. בסוף החלום שלי, כי הוא שלי, ושל משפחה שלי. אני, אבל אני רוצה יש פה מה חלום שלו. כי בסוף מתא, מקשימית מה שרוו עוד זה, ואתה מקשיב לו, אבל אתם באמת מקשיב לו. אתה לא חושב דרך הקיס. אתה חושב מפו ומפו. שתתבואי שחייבים ללכת יחד. ואימת עוז באמת עושה את זה, אתה בן גאו, אתה כלר. מה חשוב לכם, כי במצא חשוב לי? עכשיו לפני שאני יכולה, אז בעצם לתעליך הזה, אז, אז, לכל אתה הליך הזה, בעצם של השבתי מנשים, וזה וזה, אז, כאילו של, את השלטה צמרחה בסוף, כי בין הדיים, אנחנו היום מתה, ואיך הצשנים, אני בנהף בעצם. מה שפה השתי בעצם? ואני כמעט אחד השונים בתחו, ואני כל יום לומד. כל יום לומד. ומי שדו לומד? פשוט, לא במקצוע עליכון. כי הוא בכל, את חום שבועת אני מפסה בחיים. בין אם אתה שחיר, או בין אם אתה עצמאי, את כל זמן הצלח נמוד, ולשתבר. ולדעת באמת להקשיב. נהים את המקשיב, אתה בסוף את הצליח, ולא לחשוב מהקיס. מי שחושב מהקיס? בין שושלב, כי הוא בין שושלב, זה אובד בצורה, אובד בצורה, מונוטונית, ובשרממת, בין שושלב הוא איתה יפמי זה. את הבשוף חשוב, מי שאובד בשביל הקיס, הוא באמת הופך, עבד. עבד ולכסף. ואתה כל בוקר בסוף אני חושב שזה מושל, זה מושליבה אותי גם קשיתי בצבה. זה לחשוב, מה היה לחמוסף שלך? כי הוא, מה אתה טועם לומר איזה? בישהו שלב, לפני שפה השתי, שהפלטתי שאלי פה איש. יגשתי שאלי כבר, כי אני אף את הנוכב, אני אעבתי התמושה ששיתי בצבה. ידלתי יפך האלה, ואתה שמועתם קבל ילד, בישבונה הישרבת הצרך, להפוך אותו לגבר, תתאו האחים, העבדת המדינה, ערכים של, השאל, מה זה מוסר עבודה? מה זה להגיע בזמן? מה זה הופעה מסודרת? מה זה בעצם להיות מוכוייב לכל נקול, למראיך את שבה תעובד? ולעצמך, ולעצמך כבן אדם. והמכויבות הזו בעצם של ללמד את האנשים האלה, זה מה שורשם להביאו אותי כל החיים. ובאמת הדבר הזה בצקול רששיתי בצבה, זה בסוף, די נשארתי אותו אדם, לא השתנטי, נשארתי אותו אדם, אותו יציק, יציק ורחאלי, ואני, אם יש משהו שחשו בחיים לדעתי, לבנו קביני אדם, זה נשאר מישייתה, תחו ללמוד קון נקצוע, אבל בסוף תישאר מישייתה כעדל. תהיה נאמל הארכים שלך, תחו את תמיד להכניף נקצוע, נקצוע איקסטור מראיני לתחת, או ורלוואי. ואני לא מראי נלוטחה, אבל תישאר תמיד מישייתה כעדל. על תשתנה, את תקטל להרדה על איכון אותך. וזה עמוק, את הסכר ופצפל דעמוק. זהו זה כאילו, ובאמת אני, עכשיו אני אגיד משהו והבודה שלי, אני לא שאלה, אני לא כמו הבישות, שבאמת כאילו, תדע, יש דיש מקרים מסוימים שהם חנותות לך בהבודה, וזה מלווה אותך. עכשיו, היה לי זה מקרה, שנפגשתי מזה לזרח ובצעל. ואני מביא שעוקר לי. עוקר לי מהשמות הצבי. נישל לתומה המים, הוא עובד זה ביטבי את זה, תוך כדי החיבועי, אתם מבין בעצם הוא שאלה תתחר עכשיו, שמוע, פסיס חצרים, זה בסיס ענק. כאילו, ובגודר של די כמעט חצי בער שבעל, המאה שהוא כזה, הוא יושב רשת החצום, אז הסיכוי שתתכל בעדם כזה או אחר, בפעמים הוא תהלכון הם לא תותו קודשים, אם לא קדינו, שאני מפעילו. ואז אנחנו מבינים את הקישור ואז הבן שלי הביא אותי לבית שלו. הבן שלו סתיחה, הביא אותי לבית שלו. פה כיבדם לא הצעק המובד, כי אני באמת מאמין בזה שאנשים בסוף, מפנים אותך לאנשים, וזה בסוף, תעוסת טוב לאנשים. תעוסת טוב לאנם, נעדם. ועד אני מגיע עליו גישה, אני מבין את הצרכי. אני מבין בעצם שהוא אותו טופוש ומובן מחמוס קוות של כמעט חמישים אחוז ממש קוות, עדי, עוד להכת את משקלתה, שאתה משקלת הסחום ועוד. ואני הייתי על ספלית, קשה לו לסחליטי, איתי את חדים, מה אתה אומר? ואז אני מנצמי, בעצם אני לא צריך קשה להדים, כי הוא עקטוב את אלוקיר, הוא לא היה מאוד בזה. כי הוא, ואני שאות השאלה, מתית את האומד בזה. הוא מלא קשה לי מאוד. כמעטי לא אוקי, אתה אז קשה לך מאוד ומה אתה רוצה לעשות? הוא אין צלים קורט הבית, אמרתי לו, אוקי את המוקחי את הבית ומה אתה עושה עלה? תמלוצה כאילו לשפר די הוא, אתה רוצה לקנות משהו יותר זו ולחסל משקתה. מה קבית זה, הוא רוצה לעשות. אז הוא אומר לי שואני, הוא רוצה לקחת משקרתה. מהתי לא עור? אני אסלע או או, או כאי ולקחנו משקרתה ומה. הוא אומר לי, כך תחצי מיליום שקלו משקרתה. כשהוא אופה נעשה חית. אם ביות الفויות שבגללם גם כן הוא פה יש בעצם מהוודא שלו בצבא. בלדם בין שישי פלוס. אז אני אמרנו תקשיב. חושב, אני קותם לי את המספרים. ואני מבין ששו אדם בעולם ליכול כאילו לעזור לבלדם אלא להגיד לו, היא שיקר. התלות האמות בזה, ואז אני מסתכל על עצמי, אני בוא לצבי, היא צריך לקי שלך זה לא טוב או שאתה עולב להגיד. אבל זה הפפילו זה כאילו זה זה מועשו שעבר לי בעלו שחה הכך. אבל באותו מאוד אני אמרתי לו אחרי שראיתי את המספרים שלך לסות שלו, גאולצאות שלו. ולמלנו איש יקר. אתה פשוט לא מבין את זה, אבל אני נחשוב לשתבין את זה. אתה לא צריך מוכר אותה בעית. אתה צריך להישב בו בית שלך, כי אתה לא תעמוד במשקלת העומני ולבנקי שם לי. אבל אותי לוקן, אבל הבנקי גם יהיה זה הראשון לקחת וכי את הבית. ובגיל 60, שלא קים לך את הבית, ואתה אותו פה איש, ואתה עולד בהחלשות שלך בו 30 בחוז, והיו כשלך. ואתה רוצה להגיד לתמשקלת הבאות 500 אלף שקל. כאילו אין סיכוי שאתה עומד בזה. למה נגנים כאילו עדיין חשמנה ואולגיה על מדולה. ואולגיה הוא נוצאה בית 500 אלף. האם עזבו את הכן, וואו איש תוגרים לבד, בדיית הרבה אחת דרים בביניאלל ואיזור ובב. איזור לחמד, שלום עומד, שלום העלי, שלום מלפסת, ושלום עכשיו. כאילו 4 מעמים של 50 מוכרות מיתושבי ורשבה על את זה. ואז אני עוד התאילוו, ואז אני לא חבר. אני לא אומרית שכן קור אותה בית, כי מבחילה כלכלית את העלות העמוד בזה. אבל מצד שני, אתה יכול לגו בבית חדש. איך, אז הוא שלא תאיך, איך זה יכול להיות. ואתה ככה לבוא שיש מוני ולשקד. תפתח איזה תוכנית כסחרון שיש לך, או תיקח איזה על באקטנה, ואל תתחייב, לחצי מיליון שח. תעשה מרזו לעלואה שאתם שלם היום, כי על ואש אתם שלם היום היא בריבית כבוע מאוד ואתה ונתונים לא טובים. אני, אני אפני אותך. אני אנשים מקצועים, תרצה. תחפונים אלף שקל, מי אלף שקל. תשפץ הבית, ואתה פרשוט חי בבית שהוא פנטסטי, לך. תשפץ אותו, ואת התרגיש, אני חסה לבית חדש. והתלות אגיע למוצב שאתם מסתבר כלכלית ובסוף, הברק, לוקר לחיית הבית. אז זה היה הקטע שגבר רגש אותי, אז הוא בעלי. ופי בקוטיבו, אומר לי, תודה, ארבע, ואז זה מרשו שגלוו אותי, הוא רואה. כל הזמן. מה כן, מקום היא עם קורקר, בשתלושה פץ, תבית, לעשות אותו יותר ענאים, ולהסות מרזו, לענבה שלו. אמרתי לו, באמת חשוב גם כן, שתתארו לא חורק כלכלית, אמרתי לו, תשוב, התגבר. זה 1,5 שנים. אני זוכר אופל מוטי זה היה, וזה. נמה ש. ודפני שם פשני, הוא אמרתי לו, זה ואז הוא היה קרוב ל-60, אז זה היה מוגבר, 25,000,000,000,000,000. ותשמע מבחינתי, זה היה אסקקת לדעה לחי טובה שעשיתי, כי אני הצערתי את הבנה דעה מילה לעשות עוד. כי אני. כי הייתי מוכשי לא תכנום, הייתי מוכר לא תבית, הקוט טובי, הפה, קונה בית, ואחרי חצי שנה, שונה, ואו הם מולכנס למרבולת של עבות, שאולו היה דרך חצת מבין, ואז ואז הוא אחר את הבית או שעבר גאה לוקחנו את הבית, כן, אז תכנילה. כן, כן, כן, הוא כאי אפי. אחרי הסיפור לכנס נצלנו עכשיו באמת לנדלן, אם כן הצעשתי על העומק, יצי כיום צוח חיימת ומברשבע. איזה סוג שנזכות יש יותר יום, של הלשים שהמשפטים דיו או כאלה שמשקים. לא והסקרות שאני עושה בשנה החולה, זה הסקרות של משפטי, הוא משפטי. או משפטי הוא, או אנשים שקונים את הדירה האישונה. רע. עכשיו, לגבי, אני אגב מה במה שום מציק בעצם לכל מדינת ישראל בשנה החולה שזה המלחמה. הדבר האישון שעשיתי עכשיו פרצה ולחמה, זה אמרתי, אוקיי, אני חוזר הבסיס. ואיבאתי שניים בבטר על אחד מהחבים שלי כי אני אולי עכשיו מדינה עולה שאתה להיכנס אתם, מלחמו, מחמו גדולה וחזקה ואני אמרתי להצבי אוקיי, אני חוזר לבשיס חצי. לעשות אתם רשני עשיתי, סות שני, מה שאני אמצע? כשר חייש שבוע עשבועים, כשרתי להגדים שלי, לחיילים שלי, רשים שאני מאוד אוהב, עוד דבר אני מקשר טובית אמרת. נראה למה, אתם צריכים אותי, צריכה אנחנו בשלוש מאוד הרבה, מאוד אחוז, זה היו שלא צריכים אותה. רשאפ. ואז הם פונים אלה יחרחוד יש, ושושש ועוד תרחבי יש וואי, מוכר את חיית המלחמה, עורים שלי חלו. אז אמרתי לבחר, אני עכשיו טפל בעורים, זה, זה תשנה לא פשוט העבועים, פחינת לדלן ודווקא קרה משהו, שונה גד, שונה הוא נגד כל התאוריות אנשים התחילו לכנות, נדלן, או לשפר דיו, או לכנות בית ראשון, כי ואז זה ואל תיגר בלמה, אני שאו את עצמי, יש מצוקו כל כל התקרשים במילוים, אין כסף, כאילו. נמל עצמי, אז רואו סיכו, אם מה אמרו לכות, ראו לכמה, אני סגר אותנד לדלן, כן. פתאום אני כללת שם מגמר הפוכה, על השמי תקרשים עכשיו, אני ארבע זמן לעבוד, כי אני טפל בעורים שלי, אני ואחים שלי, כאילו, אם תפלים בעורים שלנו, אנחנו כולנו נרתם לנו לזה. אני היחידי שהצמייב, אני יכול להרשות לעצמו להגיד, אתה תשיב אחוז לא עובד, איסה אחוז תעובד, וזה בו את ראשה סטי. אבל עשיתי את זה בעבר, ובקיצו אז, אני קובעת אלף רואים, איזה איציקתי בצל לי בית, עכשיו זה אנשים שיש רואה הגדל, עודי. איזה הוא לא רוצו לקנות בית בכלל. ואני בעצם חודשים לפני זה, הם שרוחו איתי לא, לא, ריביות גבוהות, לא, לא, ריביות גבוהות. ופידום, חודש אחרי אתחיית המלחמה, השוק התחיל להתעור, האנשים מתחילו לקנות מלדלד. שתי תפות קויים בעצם, שתי תפות הולכות כשיש, כשעובים תקופות קשות בכל מדינה בעולם. אלף זה מחזק את מי שעויף את המדינה שלו, נמשנה אפה וגר, זה מחזק את, את, את, את, את, את, את, שעור ערשים שלו למדינה שבה הוכל, ובין שיינו מדינה אחת, מדבר אישון. ומביאו שרוצה כלל לכם עליה, ומביאו שרח פי תקבוה לגובו. ועלשים חושבים לא מלומע כיסט בסיטווציות האלה, שיש מלחמה ויש תקופות קשות, עלשים חושבים מהרגיש, וזה תסיבה בעצם שישוק על הדללי תוער, כמובן שיש גם עושקים. אז עכשיו מה שקרה בעצם שכל מי שישב רובה, עלשים שישבו על הגדל המורט ליביות הגבוהות. לפני מומה שו, לפני מומה שזה, זה המצב. אם הריבית אנחנו נתמודד וצווק הזה הוא אחרת, אבל אנחנו חירים שפויים. ומי שקנה, ועדיין קונן עדיין השוק באמת שפוי. עדיין השוק יש עליה קטנה, אבל אם השורית, אם באמת יחסית משורית, היא לא, היא לא עליה של, שלך הוא הגילים אליה של ישראל וישראל ועבר איך הוא זה, שהיו כפיצות של בשנים קודבות, ישראליה קטנה, והוא בחירים שזה באמת הוא שולי. ובאמת בשנה הזו היו השוק היתוויה בצוואה מאוד מאוד משמעותית, כתוצאה ממש טייארטי לחבאמת, כאנשים מבין מושם צריכים לתקועי את. קרוט. האלה היא למסד, אמון המולשנים, ובסוף כשיתהי להקורא, להיגעתי למסקנה שאני לא צריך למסד. אבארתי לבית חדש, השפט הבוחה. אבל אתילה יכול להיות כאילו תנאי בתירות טובים. אז אני בלב החייבגישות שלי עם זה אני ועוד זוג או אני ועוד קבוצה של משקים. אז אני מאחות מצב הבית, קבועת הבודה, קבוצה של משקים. כי אמר, לפעמים מגיעים שלושה הרבה אחר, והשנוצאים לעשות כמה יסקה אותנדלן בבר שבע. ושואלים אותי, איצי כאלה, אני באה עם עוד, שם יבסוסו ובשות. למעל, אינטבעור חופשי, הכל טוב. אתם מיד יש לי כיבוד, איננייני, אימדים, אינגיון, גי, אז אתם מיד יש לי הכל בבית. אז אני אוהב, טובו בכל, ואבא. אז אני באמת, וערי אחר אותם, מכון הלב, כי אני אוהב לארח, כי ככה ככה חולחתי, שעלב באת באמת שלנו, שלנו, קבנה אדם, זה באמת לארח מכון הלב. וכשאני אמים לא מבינים, לא אמי אני מתקש, שאני פגש. ואני מסביל להן באמת, ועד חתב דבר הזה וקודם, שאתה מוסים. את המשקים מאות הפסקלים. דרך התלפון הסיכוי שזה עבוד הוא עובסי. אני צריך לראות אותך, אני צריך לראות מהטן. ואני צריך לתפורל חיוב חליפה. על השינוי, ממיעים כמה זה חשוב, התפירה הזו של החליפה כאילו. ואתה משקיע עם לא מיליונים מאות הפסקלים. תמלו לתחייב, לקרוא שנית עובות. בין אם אתה עושה, השקעה, בין אם אתה קונה בית בי לבובו, ל-5-S-2-3-3-0. ואז אני מזביר להם, אני לא מנושב, אני לא צריך ללונות של מגוש עם מיית המדבר, כי לא. את החייב לתגוש אותי. הסיבה שאני מגש עם האנשים זה כדי באמת להבין. מאוד עתים לב. חייש אני מקשיב להם. ואני כל הזמן מדבר על להקשיב. ויש את המקשיב, את הבאמת המקשיב לבין אדם, ואתה מבין באמת מאוד צריך. וכשאתה יודע מאוד צריך, אתה לא צריך להתבח בישהו מצמחה. אתה לא צריך להתקילו, זה פשוט לעשות סיור אחד, כי אתה הבא את המעצחים שלום. אתה הבא את המחשב לא. חשוב לא גינה גדולה, אני אסתאום, חשוב לא אוה. אז לי חם, חשוב לא סלום גדול, חשוב לא חדרי עם גדולי. חשוב לא תיקא גמוע, אלף ואחד רואים, כל אחד מהר, כל אחד מה שהוא אוהב. ובאמת, בישה הזו, ב-4, ב-6, ב-0, ב-0, תולים מקרות אנשים, אתה בצן מבין. מה חשוב לבין אדם? ובאה שאתה מבין מה חשוב לבין אדם, את המבין את הצרחים שלו אז זה גבר פשוט. כי לא, זה פשוט. עכשיו גם הכי אל החדיש בה, כשאתה יושב עם אנשים, גם הכי אל החדיש בה, איבני מי אתה? מקודם שתרינו להראוי שלנו, ודיברנו על משהו ויצרנו את התק. אני אגב בבא ששנגעתי קודם, בתחילת העבישה. בכל תחום בחיים בעצם שאנשים הוא עבים, אם אתה ניגש לזה, בטר, עובד מהסיבות הנכונות, מהסיבה שבשבילה גורם לחנקום בבוקר, תתעבות בזה שנים. הקסף יגיע, זה לא אני קודה. קסף הוא לא חשוב. הוא חשוב, בשביל התקיים. הוא חשוב בשבילה, כשאין את החלבות שלנו גם כן. לא רק את של הסובבים לנו. אבל זה לא. זה לא מראש הגורם לחנקום בבוקרק. הקסף, זה. איך אני אקיד? זה הבאה דוויד, זה על הדרך. זה לא חשוב. זה. בסוף אם אתה קאם לו בוקר, אתה מבין בסוף שאתה עושה משהו חשוב. כי אתה. ישתי יצא ללישון אותי קרבה פעמים, ושאלה אותי באמת, בגמרי, אתה חצי שנים שאני מתחום הזה, יומר, כי הייתי. התעובדת לאורך, כי לא מה. מה קורה? התעובד בתומתחיל מהבוקר, ואל חשוב. ואז אמרתי לה. היא לא ייבלית הסחות, נתן לי את הסחות. לעשות משהו שאני אוהב. לעזור לאנשים גם כן, וגם נית פרנס מזה. אז יש לי את הסחות הזו. ואני נענר מזה. ובריי יהיה ילדים קטנים. אז. אז הסחות. ובאמת, הדווי הזה, זה מה שנותן לי את הדרייב בבוקר לכל, ולהבין שיצק, יש חלטפל במוי שלה, בדווית, בייקו, וכוולה וכוולה. ולהבין. ובאמת, סיבת הכימה בבוקר, כסף זה הדבר. השלישי וערבי, שבכלל בגללות, את צריך לקום בגבוקר, אם לא עשירית. ככה אני. אז מה הדבר הראשון? הדבר הראשון, זה להבין. סיבת הקיום שלנו, כי בני עדם. מה אתה פקיד שלנו, בעולם הזה? אם. מה הוא עושה על העלמה הגדול? על העלמה הגדול הזה? וראשון זה מתקמובה זה אינטיבידואל, אני משתנה בעדם ונעדם. הסיבה. הגדולה זה קודם ככה זה באמת, להבין מה אתה רואה שענו בעולם הזה. מה אתה עושה? שרוסל חתר בחיים, שבמה לא אותך, כי בן הדבר. אז זה. עוטים ממלא כמובן. המשפחה שלי, אתה המשפחתי שלי. עוטים ממלא לעזור לאנשים. ובאמת לעזור לאנשים, כי בן הדבר שפונה, אלא היישה ובבקש, אני באמת מנסה להבין, במה אני יכול לעזור. ועם התקמה מיניים, אני חוני בבוקר, כי הוא אין מצב שאתה הולך נישור בלילה ואין לך סיפוק. חשב. וביום את הב�alay לעולך נישון עם סיפוק? זה כאילו אתה ניצחת. זה לא נושנה היא מסיטה כסף, הוא לא הסיטה כסף, זה לא רואה, אני לא נלבנתי. אז באמת, כי לא משרוצה, ובסוף עושה מה ששהוא אוהב, הוא צריך לקום תמיד, מסיבה לךונה בבוקר, ולדעת, האם הוא הספיק לעשות, את הסיבות הלכונות שהוא כמה בשבילה. אני אוכן. טוב, אני אכזיר אותך. אני אכזיר אותך, לנדלם. הרבה כבר מיומר. את זה לא קצת. אז טוב, אז דיברדו אמרנו שבאמת הרוב על הסקות שכיום דווקא קורט, זה אלא שכונים את הדיירתה מראשונה או אין לשאי, את זה עם לשפר דיוב. האם יש שזה שמזורים ספיקציפיים שם קונים בהם, או שזה יכול להיות בכל מקור. האם קונים את זה, בשכונות החדשות, כמו שזה בבשכונת הפרק, שכונת פיגדיות, או ראי דווקר יותר, או ראי שכונות היה יותר ותיקורת, שםו רואה כל אתם מסודר בדרך כלל. האם. אנשים מחפשצים דווקא את השכונות ותיקות. ותיקות. כי מבינים שההזרוים וחדשים, באמת זה מזרוין, שאו גאו חיכו את עצמם. אתה כשאתה אולי ולהגו בסוף, אם אתה. אם כמו שקיע את הקונה בית ואו אלה, זה לא זה, אז תנוכר ואו ואו ואו ואו ללזקה הבא. אבל כשאתה עוברים אישפחה. אתה רוצה לדעת בבדעות שהמוקום, שבו קנית את הבית, תצל לדעת שיש רשכנית ובין, שיש רשכז וביבועת אובה, זהו ואני קיעה, בניין הקי, בשעילדים שחביתו חיים. וכשהעילדים שחביתו חיים, אז אתה כאיבועה על משפחה, זה זה הדבר הכרשים אותך. שעילדים שחביתו חיים בזה בביתו חיים ובאיזו שקפלי חיות בו. ובגרזה יש גם לא מעט אנשים שאו נחפשים את החדשים, והמשהו עלינו אותי. אצי כמעט איזהו חדש או איזהו ובתיק. אני מזביר אתם שמוריות של זה. וזה בסוף אני אומרת, תענים האמין שלי, אבל אני אומר לו את עקשי, זה אחרתה אבל לגבל משלחה. אתה תגיד לי חדע, אנחנו שחשוב לך בניין חדיש, אין בעיה, אני קצה בניין חדיש. תרוצה בניין ובתיק, שהוא שתעודדיה, שהבניין הזה הוא בניין בבדעותו. לא בסיימאל שאלה, אין מי בדעות. שתעודדיה פחות יותר, שהדעי הרי והשכנים, הם אנשים טובים, אנשים חותיים. שלא ידחים להורשם לעשות את החל. חלילים ליישן מוסמרים, בלילה, ומכינים לעשות בלגד. אז רוב האנשים שמשפוודי הוא, עוקנים גירה למגויים פעם מושונה, הם מחפשים דווקא את האזורים ופתיקים. לא אבתיקים מאוד. אני מדבר את חלביננים, כמו שמכעמים מה שכמו בין אסר, לעשות שני שנת. כאילו רק איזו שם יודים למעם נכנסים. הם מבינים אותו. הם מבינים לאלם מולכים להיכנס, הם מבינו שט וכך את מחרים. אז זה בדייה הזו נשמצאת יותר זולים. תרזולים. חד משהו, בין אנים חדשים. כן, כן. כן, חן משהו יותר זולים. ואני כן חושב שהביניניים ובתיקים יש להם טעונות שלהם. אנחנו לא זינרד בפמי פחות נוצץ. פחות מורששים. אבל תרדש בבדעות שאתה קונה באזור טוב. ואין לו חי בדעות. אתה לא הולך לדעת בבין אנים החדשים, אם אפשר יכול לתחה שכן, אייקס, זה לא אליך טובית. ואתה לא יודע איך הביניאל הזה. שמור שמור שמונה שלה בביניניים החדשים, נבשה בשכולת הפק. דוגמה. בכל האזור שסיגליות וכו-לב וכו-לב כל הבניים החדשים שנבנים. יש המורג בנייה, יש תנופת בנייה לא קטנה בבר, שבא כמו שכולנו יודעים. ואתה נכנס את המקום שובי בדעות. אתה לא יודע בעצם. אפטרון החדגו. יכול להיות שיח חתוב, אבל גם יכול להיות שלו אין חתוב. איזה. האיתרון שאתה קונה באזור ותיק, זה שתאודי האפה תאולך לגו. ותאודיין מי הזה מבא שלך. שזה לדעתי כלפנו לצייך. זה אגן שהנגר שתדויר שתאוקונה אונו בניין ישן ותיק, בין אסטר או עישרים שנה, אבל לפחות את הכניתה באזור שתאודיין לו ודעות שעותוב. אז איזה. אז רוב האנשים עדיין ומדע שאלתך מלכו. באזורים ובתיקים, שהם בין אסר או ל-20 שנה, בין איזה נבז זה אברהמות שזה השכונות המובילות היום בתבלת המחרות. אין מה לסות זה השכונות המובילות. קבורה לישב שכונות טובות, שאני לא נמיד כירים את זה. יציג, ואין מיגיד כאיום כזוגות. זה עוב הזוגות שגרים פה או שזה אנשים שמגיעים היא בחוץ. זו חניין תושבים מהריכולת הופקים בימון הסוביינם הרשבה, או תל אבים שוביינם הרשבה. מה זה סוב? תל אביב? לא ריב לברשבה. אחות. תל אביב, אם לא רובים לברשבה, אבל יש מגמה של תושבים שחוזרים לברשבה, בין אם הם עברו לטימונה או ליהוכר, או לנטיבות ולאופקים, יש תושבים יש לי לקוחות שביאמת רוצים לחזור לברשבה. ושי לקוחות של רוצים לעזוב את ברשבה, כי המחרים לברשבה, יותר הקרים מי יוצא לקרים מי הוא חר מלמשל, רוחים מברשבה, יותר לקרים כל מיני פריפלות שששעותפות אותנו. ולמוד שברופקים כבר לאופקים די המחרים שם כבר קובן לברשבה. אז היא כבר לעת להתאיפה שתפחות התרבטיבית, רופקים. מה שעושה אותה להתרבטיבי רופקים, מי נסתם זה עדיין, תוות מה שמעותית, שזה בעצם מה שמי נפת תופקים קדימה. אבל יש לי באמת לא מעט לקוחות שחוזרים לברשבה מהפריפריות, אבל מתי לביב, או מהמרכז, לגול בברשבה, זה לא קוחות. אבל מה שכן קורה, זה כמובן נשתמשקים. המרכז מירושלים שכן מרמינים בברשבה, כי לא היה הזו פלור עשר בהרשבה ידי, ותישאר תמי ותרופולי. ואתה כאילו, ומה באמת השלבים לפי דעקה, שנכון עשו לי, אם זהו בכנית נקנודיה, מה הוא בבחצה איך להכליט על אזור שאולציה נבנות, או מה מה פעולות שאולציה אולציה אולציה איך לצאת. השלב הראשון, כשאני עושה בעצם עם זגות צעירים, ואני מזמין אותם באמת לגישה, ברור המקים זה הצליב הבית, או, אני מגיע אליהם לגישה בדירה הסכורה, אם זה דירה לשונה שלהם אז, מין הסנב, אני מביע אליהם גם לדירה הסכורה. ואני שאול אותם מאוד, מה אתה קציב שלה? כמה הוא לצמי יש להם? כי אם אליך אתה קציב, אתה לא יכול לעשות שום דבר בעצם. אתה צריך איזשהו רונות חלטים מסוים, כדי שואז תתופקל הדעת בכלל, אם אתה יכול להתקדם נעל שהוא. חרי שאני מבין מה אתה קציב שלהם, ומה מקורות הגיור שלה? זוגות צעירים מן אסתם, פשנים האחרונות יש תופעה שבאמת, שהיא קבועות טובה, שאורים עוזרים המוד, בגלל שהם מחרע דיור למקוקחי קרים, אז זה לא מעט אורים לירתמים ובסמים תהיה דמוקל הקיס, ועוזרים לילדים שאני קלות לדלות. ומוזרים באמת בשני עד עדיין, אחד לא פתן חמישים, אז האורים שלה, שלה באה, לא פתאים מהניסטה, לא פתאים דוגמות, ואז הם הקפיצת את האורלעצמי שלה, הם מצב שיש להם שיש חיסחון של מי אלף שקל, שזה מה שהצליחו לחסוך, הם קופצים לא אורלעצמי של של שלוש ורועות, ואין לפעמים הרבה ורועות אלף שקל. וזה תהליך שבאמת שאתה חייב לדעת בדיוק, את זה, את. ברגע שאתה מבין את האורלעצמי, ואתה יודע גם מה עגשת את הגודל של הפנסות, כי בסוף, אני למה תהיה דבר אחד, הוא שתיים מי אלדי אין שרות, את יודעים, ומשלום, אני אתי את הבאוסוף את המקשיב להם, את האורלעי אוקיי, אז זה מה מימו, וברגע שאני אגן מקשיב גם לכם, אני מבין בעצם גבולות איזו שלי. אני מבין בעצם שפו, פה עדיו, יש לו מיוחוניים לעזור, יש פה בסיס, כי יש להם החלשות גבוד, יש להם רואו נוצמי x, y, z, ואז יש שימה לעבוד. ורק השתי, בבין את התציב, אני יודע כבר מה גבולות הגזר שלי. זה שיש להם מתי מלפשקל, ומוצאים ניקנות בית בניות לא, בני ונאו, ובכלניות וכן אהו, באו מרולו, אי דייבה, זה נאיסטו איזו, זה קשה, זה באמת חשוב בסוף להבין עם איזה קלים התעובד, בסוף, אנחנו כרשם מקצוע בתחום שלי וגם בתחום שלכם, בעצם תחום עם שלכם, אנחנו צריכים לדעתי עם איזה קלים. מה סלע קלים שיש לי? מי ולשאלה. למה נגין באמת, אמרת, אני אכלו בעצם השתנות, למה ולבאמת נכון לפנות לרצמה שכנתות? יוצא מה שכנתות, תקשיבו, אני עד לפני אי, עשר שנים, כן. עשר אחרצה שנים אפילו. כשנכנעשתי לתחום, אז תחום היו עצמו שכנתות, היה ידי בחטולים שלו, כשנשחת חצתי לתחום על הדלנויים, או אי מושב, חטולים. ואני פעצמית, את עצמי שאלתי, למה ניצאי שכנת שכנתות? כי שתחלתי לעבוד באמת, כי לומר, אני יכול להלכץ, אני יכול להסתכל בנק, להגיד לו, אני רוצה, חמש מאוד ידוו שכן. תביאי נחום משמעות אלף שכן. מזה ריבית, בזה תמיל, בזה שמוע שימנה שלה, שלא אנחנו לא קבני אדם שלא עושים בזה ביום יום, לא רביינים אותם. אין לנו את הכלים להבין את זה, אין לנו את אובד בזה. ולעת להתלמה דתיב ופנמטי, שאין בין אדם רוצה לעשות טוב לבית שלו, הוא חייב, יועץ משכנתות טוב. אם הוא ידדן מבנק לבנק, והברג יגיד לו, אני לא טרח שבשרחו שכווקה או לא דאחה, שאולו, אני לא טרח שאולו שמוחצי אחוז. אבל זה לא הכול החוזים. ואני שיבלו ואינים את זה, גם אני לרווייטיד. אבל לעת להתלמה דתיב, שאין מטלובו נית המחיל נחום, והתלום מיניין מסוו, ואתה נחום יובנקים, אתה יכול להיכול אותה ובענה כי זה חתולה כתולית שתילה ועוד חם בלי עשו, ושלושים שנה, אתה יכול להריץ חתן עם הבאק. ואין מה חתולה. אני לא משהו. היא לא משהו, זה חתולה שתיגמר, רער מאוד. מה, מה, מה, מה. כן, אם זה לא תרואו דגויים, כי בעצם, בעצם, אנחנו מגיעים הסיטואציה שבה אנחנו עבד לבאק. כשהוא לאורצו שתפונה להיות מוסקנטורט, מיני שלם להיות מוסקנטורט? על הכוח. אז, בסוף, כשתאולך לי ליעוץ בבנק, להיות מוסקנטורט בבנק, הוא מלווה את הבאק, מי משרלו לו את המסקור? הבאק. אז האינטרשל, האינטרשל הוא פני אוטומטית, ולאוייה ליות של המופני את אוטומטית, לבנק. עכשיו, סימו לי במה קורא בעצם בבנקים, קורא תופעה מעניינת. שמגיע לקוח בודד, הוא עושה, הוא עוצר לגס, שווה מאוד אוטלף שקל. או מיליון שקל. הם מסתכלים על ההקוד, עוד איזה מספר, והמעות על פלקוחות שיש ליד. ויש שמון, קוח, להיות עצמא שקלדאות, שאין להקילוקון בין הדר, שמגיע באופן, עצמאי לבק אל אותה קוח הזה. להיות עצמא שקלדות מובירים, מסות מיליונים, שימשקנטורט. להיות עצר את השקלדות שקוח, מתווו, מי זה לידה, שיש לו, הוא מבין בזה תמיל, כי הוא ישווים בן הדר, ובין מגובה הרבה זקועת שלו. הוא יבין מה יכולות הקלקליות שלו, וברק השיות מסקנטורט, יהודי, זה כמו הבא עבודה שאני נקלו, בסוף, לתפור לו חליפה, אז גם מיועץ מסקנטורט. יועץ מסקנטורט באמת שאותו, אותו פר, ללקוח שלו חליפה שת. שתתאין למצם הקלקלית שלו. הוא ידי התתאום מענה, שבו אות חמש שנים, תיפתח לו כאלה נשתמות. ואז הוא אומר לו, תקשיב, יעקו תקשיב, הוא מאוד חמש שנים, תיפתח הקלקליה של תמות. אני סוגר לך, עלוהה בתנאים כאלה וכאלה, כי אני יודע שבו אות חמש שנים, קלקה שמות שחתי פתח. ואין התבורים שבעצם, אנחנו כבני אדם, לא פוקח חושבים עליהם, ולא עוברנו גם. כשבויות מסקנטורט שהוא מגיע לבק, מגיע נסופ מיליונש כלים. אז הוא פולל לבק לאומי, לבק מרכנטיל, לבק מרכנטיל, לבק דיסקון, לבק זה, לבק זה, הוא חסנים בנקים. הוא מגיע הנקוח, הוא מגיע הייתה חשוב עם ידע. הוא יודע לי נעלת המוסר ומתן נחון. עם הבנקים, שזה אנחנו כבני אדם, אוקיי, אנחנו בינים רק ליביות. אבל זה לא, אז זה באמת, נגלנו וזה מקודם, זה לא רק ליביות, זה לבנות תמי נכון. מה צבוד מדד? מה, מה קבמם הריבית גבוה? באז את המילוסים את זה, איך בואו נים את זה לחון? איך מתכנינים לקודות יציעה בלי כנסות? כי זה מה שם למשל, אני לא אשכח את זה, שכשהפה השתי מהצבא, אני באתי, עשיתי עיוון, לקחתי כל מיני, הטבות, כי בכל שמגיע לנו כפור שיצד. כל זה עשיתי בשביל מה, בשביל לחסי ראש כנתה. וכמובן, לא ריטי עצים מהצמצם שכנתה אותה. זה אתה הוטחיק דולה שלי. לא עשיתי זה, שפה השתי מהצבא, זה הייתי כאילו, זה באמת נובע המחוסר העבודה, עכשיו יש לי העבודה פסיסית, יש לי את העבודה פסיסית של הבאה, כי מנימי ואינמר עושים, מחוסים, אבל אני לא יודע לקניס לאו והקורה. זה מה שאו שאני לא יודע לעשות, כי אני לא אמרתי את זה. לא חכה אותי את זה, אני אפשר ללמוד את הקון, כן? אבל מסוף קון אחד צריך לעשות עם השואות טובו. כן, כן. כי אתה לא יכול ללמוד את הקול, אתה לא יכול לראות, אתה לא יכול להיות קבלל ולהיות יותר נען, ולהיות הורכדין, מסוף קון אדם צריך לעשות עם השואות טובו, ומושהו שנגן הוא מקודם את משהו רואה ולעשות. זה בעיניי הדבר מלצח. הכסם. ובסוף יועץ משכנתות שהוא מגיע לבר, כי מיליולש קודם. ‫הוא שקלים ‫מהרשר בין הדר פועתי, ‫שיושב, אם פקיד של הברק, ‫אני לא אור מזלזב הפקידים של הברק, ‫אבל בסוף הפקיד של הברק, ‫מקבין מסכות מהברק שבו הוא עובד. ‫אלא אינטרסט המטי, ‫להזור על הכוח, ‫כי בשביל לא, אתה עוד הכוח. ‫אחד מיני אבין. ‫כן, אחד מיני מאות הנפים. ‫אז מי שאינב וראשור כאילו ובאמת, ‫הוא עצר לעשות לימן הבית שלו, ‫אז שאילו קצת כסף וקיס, ‫חד מושבוי הוא חייב, ‫לא יודע את זה משקטות. ‫או את הדבר בעיץי ככה. ‫תוקדם, נופחה כבר, ‫עוד השאלה לא מנדה האחרונה. ‫היא צייקו את חושב באמת היא מנדלה, ‫נות חמש שנים מהיום. ‫כנדעי ששנים מהיום. ‫עוד שנה מהיום. ‫אוי, זה נקודר, תקשיבו. ‫אני קשי אני שואת שאני, ‫אני תמיד שואל את עצמית השאלה הזו, ‫אבל אם יש משהו שלמדתי בחיים ‫זה להסתכל תמיד ההסטוריה. ‫סתכל תמיד החורה כדי ללמוד, ‫הסתכל קדימה, ‫להן להתיד או לחוסו. ‫אז היסטורית, ‫מכרום דינה נושאי על לדן תמיד בעליה. ‫הסיבה היא מאוד פשוטה. ‫אפעם קמות הבנייה לא עוד ביקאי, ‫אתה ביקוש. ‫ואז הבוכרים עולים. ‫האינטרו של מי שזה יקוד, ‫כל העצרות של הפוליטיקאים, ‫הוא הולגים מה שער רוצים, ‫אנחנו לאוריד כבר חירה דיו, ‫נעצור, זה שיש מאוד. ‫וזה הפוליטיקאים, ‫לא משנה באזצת של המפה, ‫קור לנהל ולופים. ‫התשאלו, עבנו, ‫בקמויות מטורפות במדינת ישראל. ‫ובסוף זה ירגיע את הביקוש. ‫מה זה ירגיע? ‫היה, יעצור או את הביקוש, ‫כי בסוף את המגיעה להיזשהו סף מסוים ‫שבוע את אומר, ‫זהו. ‫תמיד יהיה ביקוש כן, ‫ברקע שאתם תכנן לכל, ‫לעשר שנים, לעשרים שנה, ‫היא בפוליטיקאים שלנו, ‫מלאה להם דילה שלנו, ‫הם תכתה אינים לךון, ‫אז לא, לא, לא, ‫לא יהיו לנו עליות מוחרים ‫מן הדלן. ‫אבל מה שזה אומר בעצם ‫מובן אותו נמסכלה שאהפ אחד באמת ‫לא רוצה שבועי חירה לדעני עצור. ‫כי אמרתי, ‫הם אומרים מתפכים מעלים ‫מתב מוחרים בשוק. ‫אז מתפכים לא מקצועים ‫היה הלו את המחרים, ‫היא יכולים לעשות נזק, ‫לשוק. ‫זה נכון. ‫אבל זה נכון ורלוונטי לכל תחום ‫שבועו סקים, ‫או רכדין שאולו מקצועו ‫יהיה סנזק ללקוח שלו. ‫היא איועת משכנתה אודו מקצועו ‫יהיה סנזק ללקוח שלו, ‫וכן הלב הכן הלב, ‫הקבלן על מקצועי, ‫יהיה סנזקים, ‫נבית שאותו מתקן, ‫או בונה או משפץ או משה זה לא יהיה. ‫זה נכון ורלוונטי לכל מקצוע. ‫אז המתפחים לא מעלים את מחירי הביקוש. ‫לא מעלים את מחיריון הדלן. ‫מה שמעלק מחיריון הדלן? ‫זה העובדה שהביקוש הבר יותר ‫גבוהה ממש יש תשוק להציע. ‫וכל עוד מדינת ישראלות ‫סר וחמש ועשין שנקדימה, ‫ולא תייצר, ‫ולא תייצר באמת תמונה ‫המתית לפיקוש שעולך וגדל, ‫אז המחרים את המידי הלו. ‫אז המחרים את המידי הלו, ‫כמדינת ישראל עושה מיליארדים משהו כנדלן. ‫קופטר דינה ועבחר, ‫סחומי התק, ‫מכל אנחנו עוד שאלה שוקנדלן. ‫כי יש פה ריזושי שרשלת מזון ‫יש לנו בסופו. ‫הששיית מזלב את מוע פשוט מדינת ישראל. ‫מונו ויכביש כל הדל ובחר? ‫חלקחת האיכונים, ‫מרוו ויכביש כל הדלן, ‫שזה יקבלנים הגדולן למנהן, ‫הביכים משהו כנדלן. ‫ככה חששת את המוזר המגיעים ‫לבואו וכמובן, לבואו, ‫שזה מבחרתי את היקון מספה אחת, ‫כן? ‫הבחים מוסי מיליארדים שכנדלן. ‫אתם שומעים את המספרים, ‫אז הרביות הם גוברים, ‫מכל זה מוסים מספהים ‫את רופאים ובאוד כבר. ‫ואז באמת, יש שיש שרשלת מזו ‫שבסוף קולם נענים, ‫אבל מצד שני, אנחנו כבני אדן ‫לכובעיצן די הוקלים אותם מזה, ‫כי המחרים רכולים. ‫וזה לא יעצר, כאילו אהפ אחד. ‫אין אינטרס המתיא להצורת הביקוש הזה. ‫אז אצל כזה, ‫מתייק את הליכנד יען. ‫בטקופות נושבר. -בטקופות נושבר. ‫ראג ומשברי, אגב ומשברי. ‫שנת את הלמושה לשנות ‫חיתו בהחת התובות שיו בלדלן, ‫מיזה השנת הקורונה. -כן. ‫כו זה נקן. -כן. ‫השנות שעבר הייתה השנות ‫מצוקה בלדלן, ‫שוק היה בדקופה מאוד קשה, ‫וגע, שהריביות היו גבוהות. ‫השנה בניגוד לכל מלשך השבתי, ‫יש עליה ובקוש. ‫הדי לא במספרים כמו שנים, ‫כמו חמש שנים וששנים אחר. ‫אבל עדיין עליה. -אבל עדיין עליה, כן. ‫יש עליה ובקוש. ‫שוק על הדלן תמיד היא הלכייסטורית, ‫מדינת הסעד בתשימה חוז, ‫מאזי בסדה ויצם, ‫המחרים בעלייה. ‫ישי מחוז מי יום מי בסדה, ‫אני מתגיש. ‫מחרים בעלייה, ‫יש תקופות קטנות של הצירה, ‫הרידה קלה, ‫ואז השוק מתקן עצמו, ‫בפי חמש, פי אסר וכן הלאה. ‫בתקן עצמו. ‫היה נדר ששתי אחוז, ‫מתאום מקופת את עשרה ‫לעבר אחוז, שנה לאחר המקד. ‫הסכחה הדמושוי מתקופות משבר. ‫לא בתקופה השנשים, ‫זה תופעת האדר. ‫אז כולם קונים אז גם אני קונה. ‫מי שקונה, נכס, ‫בין איזה להשקעה. ‫בין איזה למגועוי, בין איזה להשפר דיו. ‫כלומר, לגעו מי בדירה ‫את תארבעה אחר דברים, ‫חמשך הדרי ולהבואו, ‫לאיני חסכנותיו שזה יכול להיות פנטיו, ‫זה יכול להיות קוטטג ויכול להיות וילה ומה שעוצה. ‫קופות המשבר, זה התקופות אחית טובות. ‫בשבילי לינות ממרחרשו. ‫וכשאני נפל מניתקל בעל השים ‫שאני אומר להם, ‫וכירה נכס חאוי X, ‫הוא חשב בעצם שזה X, ‫בחסקת שתיים, ‫אני אומר לו, לא תקשיב, ‫אתה לפשוט לא יודע, ‫אני מזבירו, ‫שעובדה שהמחרים כרגע נעצרו, ‫ותיהבו ועשוק נמור, ‫כאילו, זה הזמן הכי טוב לעשות ‫באיסקרות נכון, ‫אתה מוכר את הנכת שחבי מוכר נמור. ‫אבל תדמיין סיטוואציה אני ‫מזבירו ללמות מתי כמור פשוטה. ‫המחר של הבית שלך. ‫ביגלה של השוק מתקופת כיפהון, ‫בחרי של הבית שלך, ‫היא מועל שווה, ‫תשאנו אותי אלף, ‫היא הוא שווה שמולה ואת חמישים. ‫זה תומר שיש איש אישי ‫הרידת אין החשיל חמישים אלף שיהיה, ‫כן, אבל הנכס שבא שאתה רוצה ‫לכנות מין הסתם, ‫אתה תקינן איך טוב אתם, ‫אתה רוצה ללכנות נכס ומילון שלושו, ‫מילון הוא וחצי, ‫הוא גר מי הלם שמור תקפחות. ‫בסוף, אם בסוף אנחנו דובים, ‫בסוף על מספעי, ‫הוא משוק או לבי השאחוס, ‫אז הנכס שלך אתם מרגיש טוב, ‫הוא עושו כפץ ועשה, ראו ז. ‫אבל אם הנכס של חשווה מיליון שקר, ‫אז הנכס שלך כפץ במה, לבשקר. ‫אתה מה תקפסיסית? ‫-היא מושב שתי מיליון. ‫היא מושב שתי מיליון, ‫מתי מילבשקר, מי ירוויח, מי יפסית. ‫מי שירווויח, ‫זה נדינת ישראל, ‫אבא אקים, את האיקוניים. ‫כולנו. ‫-כן. ‫אנחנו איזהכים משותיים? ‫-בחו יורח, אנחנו. ‫-רוברד מוצידים, אנחנו יפסידנו מיליון לבשקר. ‫-כן, יש מה, ‫אבל הייתי ירו את הדין, ‫צאת מה הוכים, קשת אגבו, מחזיק משהו. ‫-כן. ‫-תובפיצים, כתודה רבה, איזה גב, תודה. ‫תודה, אדי, תודה רסלו.