פרק 39 - מה הסיפור שלך? הגישה הנרטיבית עם אתי שפירר

אלן, איזה כפשית סטרפתם לפות גסטוחלים התורוש כל מה שבו הרבה תחום הצונת. הפות גסטרישמי של המותת התיד, המותת הדייתנים ועדייתניות של ישראל. אני נתקאה לרדייתנית בעצמי, מתפלת בכלין כפרטית לאורך חיים בריא ובמרכז יתיבוי בשמנת יותר בממרכז הרפוישי בצל השומר. אני רוצה לצפר הלדים אורי הריכון וכוח הערבות וואני המנחה של הפות כסט. בכל פרק הריין מומחי אחר בתחום הצונב והבריות. נחסוך לכם חיפוש של מידה מהימן בראשית ואני אגיש לכם אותו פה בסיכה אחת הלכת במומחים שאומא שגדעה לכם להקשיב להם. אז תפנו לכם שעה בתלתתרפו אלינו כי אחד הולכם תפרית השיר במעידה חיוני, כדי שנוכל לחיותו יותר יומיום. אז בואו נתחיל. אוקיי כשאמרים על מישהו שהוא חי בסרט אז יש לדייה לחשוב שזה סוג של אלבון זאת אומר שיש למישהו איזו שהוא תסרית מי של עצמו בראש והוא חי לפיו. אבל בפועל בואו נודא באמת לכולנו יש יש חלקים הו בכתיבים במציאות אבל השאר סובי כתיבי וממש תלוי לאן הקשר שלנו מופני כלומר המציאות היא פרשלות סובי כתיבית שלנו בעת אהם למחשבות שמקובות את סנו בראש. וזה הסיפור שלנו זה בעצם הסרט שלנו. ולא מעט יכולים להתחבר הסיפור הבא אם למשל הספר שאתם הולכת כנוח מדהים ששוביו הקלורי היה שווה מאוד קלוריות עובדתי את זה משקרה מכאן כל אחד ואחת לוקחים את זה לפרשנות האישית שמתחברת לאותו סיפור אחד יגיד. וייבית החגגה איזשהו מעורה איזו כפלה והשני יגיד איך עם הרשל עצמה בית החשלה גנית כתובה שהיא חול דברים כאלה ועש לשי יגיד למה יכול מה שם רוצים ורק אני לא ואני כל כך מסכן ועד איתה לעולם אותה עבוד לי וכאלה. ובפועל לאף אחד אין באמת מושג אמיתי על שר הסיפור פראת לעובדות שאני אצגתי וסיפרתי. הכל השרות ורגשות ותחושות שהיא תוררו לנו ביקבותיו. אותו דבר איקרי אם אנשים מסתכלו מחוץ לחלון כל אחד התמקד במשהו אחר שונוגיה לסיפור שלו. אחד יסים לב שעשם שזרחה ויודע על זה השני יסים לב לאותו שחושם את הכביש ויחשוב כמה שהיא האוכלוסייה הגוצנטרית ואיך הדפרנטה התקדמות של הבנייה של הבית ליד. ובפרק הזה של אוכלים את הראש באזרת הגישה נרטיבית ננסה להזו לכם להבין ולזהות את הסיפור שאולכתנו. ופוייתי לפרק המרתק הזה אתי שפירר. אתי שפירר רידייתנית קלנית עם וטק של מעל ה-20 שנה. מטפלת בהשמנה בדימוי גוף נמוך ובאפרות החילה במבוגרים. אם מעמנת אישית מנחת כפוצות ומרצה לחיזוק תודה אבריה, המובילה לחיים חותיים בריים ומשמעותיים, אתי מחברת הספרים, גברת ממהרת והמשתתפת השווית שיצא לעור ממש בשנה האחרונה. אם משלבת בעבודתה הטכניקות מעולם הנלפי ומהגישה הןרטיבית. על הנהתי, איזה כפשת פה, אינת, איזה כפליות פה. איך אני מתרגשת? כן, חיקיתי לסיכה הזאת ממש, אפילו אני אגיד שבא לי ממש החישה אנחנו כבר מכירות להגיד קחיותי לטיפול, כי הגישה הנרטיבית היא באמת גישה שאני חושבת שמביאה לנו עוד נקודת מבט על חוויות שוברות עלינו ביום יום. ואני שמחה שנעשה את הפרק הזה. הגישה הנרטיבית היא החסית חדשה, נכון, היא נולדה הסביבות שנות העשיבים שמונים, באוסטרליה ובניוזילנד. זה נכון, אבל יש לקבר שרשים אפילו בי המפשלפוריד, שיום הלים כל מיני סיפורים ונותנים להם פרשנויות. אז כאן הכל מתחובר להקול עד שאנחנו נולד איזה שם של בו נעגנת זה. אני חושבת שמי כאלה ואוסטרליה ודווית אסטון מיוזילנד שפתחו את השיטה, הם בעצם אינחי חוות היותר, הם עיבות וגם יצרו כמה מוסגלים שקשורים להגישה הנרטיבית. כן, שעבו השראה מיוגים נוספים כמובן, אני אברתי את חלק מההילדות שלי באוסטרליה ככה שהתמיד שאני רואה את הגליות שאני משם. אני מתרגע שתיותר מהרגיל. וזה גישה מאוד מעניינת ובפודקס את זה בכלל אנחנו נותנים עוד ועוד נקודות מבט על אופן ההגטנה הלות שלנו בחיים. ואני חושבת שזה חשוב במטלסים לב לסיפור של השינו בראש ולנרטיב שמוביל אותנו. ויכולים לקבוע הסיפור הזה בעצם יכול לקבוע אם ניתרגש או נתחזב ממש הוא כמעצם על האת המודאות ואולי בעזרת כמה כלים שנדבר עליהם כאן. נוכל בעצם לתי תוקף לזה שהוא סיפור שהוא טוב ושהוא מייתי ויתנו. אבל לפני שניצלו ללטוח הרעיון. אני ממש אסמך לשמוע על הדרך שלך ואיך הגעת לתפל במצעות הגישה. אז הדרך שלי היא גם כן סיפור כי בכלל אני התחלתי את הדרך המקצועית כרוקחת. הייתי הרבה שנים רוקחת. משהו כמו שלוש עשרה שנים. ומה שקרה כשעבדתי במתי המרכחת הדבר שהחייאףתי זה בעצם הסיכות עם האנשים. וזה תמידי תריפ אותי כמות רופות שאנשים לקחו לכל מיני תסמינים, לכל מיני מחלות. והיו לקוחות שיצרתי את המקשר מאוד מאוד טוב ועשתי לשאול אותם קצת שאלות על החיים, על ההורחיים שלהם, הדפות שלהם וכשהעשתי ככה לרומוז ולשאול על איזשהו שינוי תנאה גותי. אז תמיד היו ככה מבטלים את הרעיון הזה ואומרים שרבה יותר קליב לא הקדור מאשר להתמצל ולעשות שינוי בעור החיים. אבל זה נורא נורא הריטק אותי ומשך אותי כל התחום שלה רוח האם בריא וחלטתי ללמוד את התחום. התחלתי וחלל בזה שהוא קולד שהיה בזמנו ולמדתי את זונת טבעית עם קור של נתור פעטים במשך שנתיים. וכשהסיימת תהיוונתי שקדאי שיהיה לגמי תואר בנושא ושלמתי תואר בפקולטה. ואיך להתחלתי לעבוד ההיטלי אבנה מאוד מאוד חשובה שבעצם אנחנו יכולות לדעת לחבריופי של תפריטים לכל מין הסוגים של בעיות ומחלות, אבל לא למדמוח לתפל ואיך לעזור לאנשים לעשות שינוי. ואז אני לקחתי לי הדרכה, אני אצל פסיכולוג, שממנו למדתי הרבה מאוד. איך לראי אין ולמה לסים לבואות כל מיני טכניקות ואוגם יפגיש אותי לראשונה עם הגישה הנה רטיבית. ובהמשך למדתי אין אלפי ודימיון מודרח, עם שחתי יותר מוחר עם מימון אישי, וגם קורס הנחיה בגישה הנה רטיבית. ובמהלך השנים האלה גם חיברת את הסיפור על הגברת הממערת, שהוא סיפור קצר למבוגרים אלו וביורים, על החיים המותרפים של נשים בשנות ההלפיים, על הלמהר, על הלספיק, על הלכבוש את כל העולם, להגיע לתאילה, ובדרך להזנייה אחת הדבר הכי חשוב שזה יגוף ואני אפשר לנו, ועל השינוי שייסטה. ומאוחר יותר, עם כל הכלים והשיטות של המדתי מנסתם זה חילכה לתוך הכליניקה. ואז יותר מטופלת שתיים, אמרו לי, התחייבת לכתוב ספר, התחייבת לכתוב ספר. וככה כבר זה היה לי את הרעיון בראש וזיד בשל, עד שישבתי, והסיתי מהסה, וכתבתי את משתתפת השביעית, זה לקח המון המון שנים גם הכתיבה, וגם הריכחה, והגעות ממש כמעט הסור. וולן, יגיד משהו קצר על הספר כי אנחנו ניתן גם אם אין אודוגמות, כי כל כך ידברו אל רוב האנשים שמגיעים אלינו, ובכלל, אני חושב, שרבה מאוד יוכלו להזדעות עם הסיפורים השונים. אז בעצם המשתתפת השביעית מתאר תהליך קבוצתי של ששנשים, שאני מגשות פעם בשבוע עם מנכה. ומתמודדות, אם כשיהיה חיים ובתוך, זה גם עם בעיות בדימוי גוף, חיילה, המשקל, והחוויה שלהם זה חוויה של חוסר הצלחה ועוד ועוד דייתות, ובבגישיות הם מקבלות כלים כדי להתמודד, כדי להתמודד עם המחשבות שלהם וכדי להתמודד עם ההתגרים השונים, וכל פרק מסופר מנקודת מבט של משתתפת אחרת, ובסוף כל פרק גם יש את העירורים של המנכה, על איפה הדברים שעלו בבגישה, פוקשים אותה בחיים שלה. זהו, ואני רוצה לנוצל את הבמה הזאת להגיד תודה גם לה אנשים של המדדתי מהם את האנגישה הנרטיבית, אז דוקטור הצחקיוך הנן, שמאלביות ירבה שנים, רחל פרן ואישהי שליף של המדדת גםיהם משהו, ודוקטור סרית ברזילי שצלע למדדתיליות מלכה בשיטת סמל שזה סיפורים ובילים לצלחה. מדהים, אז כמה מקול לאוציא ספר, כמי שאוציא הספר זה באמת כזאת עבודה, מבורחת אח קשה ופרפקציוני זה מאוד קשה לשחרר בעצם את הספר לעולם, אז אני ממש מטרגשת לקרוא אותו. ואני רוצה שאני כנס באמת לנושא של אבית כנסנו, ואני ספר ששבוע שעבר הגיע להם את הוא פלט, היא בשנות השיבים לחייה, וחשוב לי לציינת הגיל, כי זה לא איזה ילדה, וכיבלתי אותה בחיוח הנק, ועזי תשווה את סליבה כמי נקה, והאמרה לי, "סרק תותי, מי כפרגל והדרוש?" עכשיו אני ממש לא שמתגל איבלתה, וזה לא משהו שאית כבר. וואנטי לעשות בבדעות וכמובן שהתנצל תקודם כל כאן לא מבצלת את התחושה שלה. ואז אסברתי לשאים זה קרה, זה לא היה במודע ושיש לזה כמובן סיבות הולוציוניות קסרדותיות, אמרך שלנו באופן, סיסטמטי ותביאו רוצה להכניס אנשים לתוך רובריקות. במש כדי לייצור איזשהו תחושת ביטחון אצלנו. ואנחנו עושים את זה באופן טבעי, אם נגיד עכשיו אני לך ברכב ואילך הוא מולי שלושה אנשים. אחת בסמלת קלה אני יכולה רק להניח שהיא בדרך לחלטונה של עצמה, אחד נגיד מדי רופא או מדי צוות רפואי, אז אני יכולה ניח שהוא ובדשהו בתחולים. ואים נגיד אחד הולך מוליים רובה, מחובה הנליי. אז אני מנשן צריכה להיות בסקנה. אבל מעבר לזה זה גרם לי לחשוב מה בעצם, מה זה גרם לה להרגיש? מה פרשנות שאינתנה לזה? שאני בוחנת אותה, שאני אולי מסתכלת להעולי, זה מסכיר לשיפה מהיטה באיזשהו תהליך וככה ארגישה, שבוכנים אותה כבר הזמן ובודקים לראות אם ים דה בזה או לא, עמדה במטרות עולם, דה במטרות. וזה כמובן פרשונויות שלי, כן, זה הסיפור שאני מספרת להצמי, אבל מכאן פשוט אמרתי כדי שאני אכקור את זה איתה, כי ללא ספק יכול להיות איזשהו אופקטל, התחושב והסיפור שמסובע ותיתור. אבל רגע. מה היא הגישה הנרטיבית? מה זה הסיפור הזה? אז כמובן כל הדוגמה שנתת עם מעולם, מעולם, מעולה, כי בעצם הגישה נרטיבית עם ניכה שהאדם מבנת מציאות החיים שלו בהתאם למשמעות שהוא מקנה להעירויים השונים בחייו. זאת אומרת, אדם חובר חוויות הוא פוגש, הוא עובר כל מיני אירועים, הוא נותן להם פרשונויות, הוא מגבש לגבי אמונות, הוא מעני כל האמשמעות והוא תובל להצמוסיפור. עכשיו מה שהפה בסיפור זה שכמו שאמרת בפתיח, אם את ואני קורות אותו ספר, כל אחד מאיתנו, תיקח ממנו דברים אחרים. וגם כשאדם מגבש להצמוסיפור חיים, אז בעצם הוא יכול לספר את הסיפור הזה, או לקורא קודם, הוא יכול לקורא את הסיפור כל פעם ולגלות בודברים אחרים, וגם לספר אותו וכל פעם לספר אותו בדרך אחרת, בעצם לנקודת המבט שלו. עכשיו לדבר ואז בעצם אנחנו יכולים לשנות את הסיפור ולדבר הזה יש השפע מאוד גדולה, זאת אומרת, הדרך שבה אדם מספר את הסיפור שלו, הוא עם השפיעה על איך הוא יחייאת חייו, עם השפיעה על ההרגשה שלו, עם השפיעה על ההוויה שלו. ומה שקורה זה שבמשך, הוא כל פעם יחבי את המציאות בצורה מאוד את העירויים שהוא פוגש, בצורה מאוד סטלקטיבית, וכל הזמן יצוף הוא על פני המים עירויים שיהששו ויחסקו את הסיפור הבעייתי שלו. הסיפור הבעייתי הוא הסיפור הדומיננטי שלו, ובדרך כלל, אנשים הגיעים אלינו עם סיפור הבעייתי, סיפור שהוא מלא בביות, ובקשיים, ואותה יש ששיפר את עכשיו, היא בה עם הסיפור שלה. זאת אומרת, זה הסיפור שלה. מראש כבר יותר בפקוס על אותה מרואים שמחסקים את הסיפור שלה. ואז היא אמרה עלך, הצרקט אותי, מיקפ רגל להדרכת. -נשאר, בוחן את אותי. הדבוחן את אותי, כי יכול להיות שירגלה שבוכנים אותה, יכול להיות שזה משהו שהתחיל כבר בילדות. אז מה שאפשר להסיק מזה, זה שבעצם כשאנחנו מספרים סיפור, מצד אחד אנחנו מתארים את המציאות, ומצד שני הסיפור גם מבנת המציאות שלנו, הוא יוצר אותה. אז בעצם התומרת שכשהמישהו מגיע אלינו, היא מזה שהוא סיפור, אז כנראה שהסיפור הזה הוא, הוא כנראה בעייתי, הוא כנראה מפריע לו ביום, יום שלו. אז בואי תספרינו בעצם, מה למה נוצר סיפור שהוא בעייתי, דומיננטי, ומשפיע לנו על החיים? אז קונקול סיפור, הסיפור הוא בעייתי, מכיוון שהוא גורם להאדם לגבש זהות, שימי עוד מאוד צרה, אם מאוד מצומצמת, ואילו משקפת את היכולות המתיאות שלו. אז הדבר הראשון, וזה משפיע, זה משפיע על ההתנהלות שלו, זה משפיע על הרגשות שלו, על ההתנהגות שלו, ועל התית שלו. עכשיו, הסיבה בעצם שאנחנו יוצרים לנו סיפורים בעייתיים, סיפורים, קשים, ובכלל שיש לנו מחשבות קשות ובעייתיות, של מלובות בפחדים ובחששות ובקעשים, וכל מגוון ההרגשות הפחות אנחנו עובים להרגיש, הנהוצא בעובדה שבמהלך ההיסטרדות של הגייזה האנושי, נוצרה בגנטיקה של מערכת האצבים הדפה, לצאו קשרים הצביעים שקשורים להירועים קשים ובעייתיים. זה איניין נסר דותי, ומחקרים ראים שיש לנו פיש לו שעיותר קשרים הצביעים שקשורים בעיות ובקשיים, לעומת דברים טובים וקפים. אני לא הצחלת את דוגמה, אפשר לתדוגמה על העניין הזה. אז בואי נחשוב על בין שוות שישב לפני המון המון שנים, על גדות הנארה זמביזי, שנמצא שמה ליד מפלאה ענייגרה, ליד בגבול שבין זמביע לזמבה בואו. ואו רצה לתוג דגים והוא התקרב לנאר. אבל משהו לא ידעה זה שהייזור שאלה והוא התקרב, רבת בי פופותמים, והזי פופותם יצא וערה גוטו. תקפ אותו והערה גוטו, ואז מה למדו בני השבת, הם למדו שעשור להם להתקרב לאותו איזור, ומצאולה עם איזורים אחרים ששם הם כן יכולה לתוג דגים. אז היום, אף אחד, או לא, אף אחד אבל רוב האנשים ורובנו לא נתקל בהלכיים שתקופ אותנו, אבל יש הרבה מאוד אירועים שמתפסים ביןנו היום כמה האםים. ואפילו בתחום שלנו, נניח אישה מגיעה לרופט משפחה ועם ספנת להשגיעו תוצאות בדיקות אדם שלה והתוצאות די על הפנים. יישוב אל תמיכול סטרול גבוה, שומנים גבוהים בדם, הסוכר כבר אבר את הגבולה אליון ויום התלשי יצחה לקחת את עצמה לידיים ולהתחיל לעשות שינויים בעור החיים שלה. הבציס, כן? לאחור על כמו שצריך להתחיל לעשות פעילות גופנית וגם על הדרך היא אומרת לתשמעי, התקווה רבר תדגי 50, מצחל לעשות ממור גרפיה ולהלכת לעשות דיקה של כלונוסקופיה וחירור קשת ודיקה של קרקאיתיים כל החבילה הזאת, היא כל כך גדולה ומעיימת שהיא פשוט נתפסת כדבר בלתי אפשרי. אז זה ממש כמו למודמול האריימן יוסח שעבי. אני מתחילה לצאת לידיים. בידיו. אוקיי אז ביתם, סיפור שהסוי להיות לנו בייתי, שניהדו מינדי בחיים שלנו ביתם בלעגן עלינו, בעצם בלעתריה לענו ולתת לנו איזשהו איתות כשמשהו הוא לא תקין. הבעיה הזה שאנחנו בעצם לוקחים את זה להמון אספקטים בחיים שלנו שלפמים יכולים להשפיע גם עלה נוכחות שלנו ואז הסיפור יכול להיות משהו שמקשל לנו על החות החיים. לגמרי. זה משפיע עלינו ובדרך כלל סיפור דומיננטי, סיפור בעייתי, זה סיפור שהאמנה מאיתנו ממש יחסו אותנו מילית, קדם ומילית פתח ולהקשים את עצמנו. אז תוך שאנחנו מבינים שזה רק סיפור ואנחנו יכולים לספר להענצמנו סיפור אחר, להכניס שינויים לסיפור הבייתי, או ממש לצור לעצמנו סיפור חדש שאנחנו קוראים לו הסיפור המועדף, שהיא מסיפור הדומיננטי הבייתי הוא סיפור שחושם אותנו מילית, קדם ולהגיע לאן שאנחנו רוצים הסיפור המועדף יוביל אותנו למקום טוב, מקום של הקשום העצמת, זכמו גלטות פתחות בעצם. בעצם, האם אני חושבת על הסיפור על הדוגמא התחלטית, שנתעתי, שמסתכלים על נגד מחוץ להזו שוחלון ואחד יסים לב לשמש הזכחה ואחד יסים לב לשיפוצים ואחד יסים לב שישום איזה אציול, אני לא אשקו את הרבה זמן, הוא משהו כזה, ואז בעצם אנחנו אומרים, יש בתוך סיפור משהו שאנחנו זונחים גם, כזה אנחנו מפנים עצום את אלף שלנו לקיבו נכד, אני זונחת, משהו אחר, זה נורא מסקיגלית, התפקות של, של מערכת העצבים. שאין אנחנו בעצם מסתכלים על שתי, שני אלמנטים של מערכת העצבים, אז יש לנו תחושה, חישה ויש לנו תפיסה. כלומר, אנחנו מרגישים, אבל כשאנחנו, מפנים עצום את אלף שלנו, לנקודה מסוימת, אז אנחנו יותר עסמים לב, לקמון הגידי, אני גיד לחחשב, איך מרגיש לחקיסה על הגב? ספשתום את הגידי, הוא היה איזה קטן, אני לא חושבתי על זה, אולי היה צפציפית קנקי, אני ראה לי שואקיסה פחות נוח, אבל או שאני גיד לח. איך הרגל על הרצפה, איך זה מרגיש, ואז באותו רגע ניקח כרח, ואני עסים לחוטו על הקטף, אז אתפנית את עצום את לב לשם. זה קצת דומה, נכון? שעד דומי ובעצם אנחנו חובים ‫הם אמון אמון אירועים, כן? ‫ואד היום, נניח, ‫הם אישו מגיע עם סיפור בייתי, ‫הוא היה בפקוסוייר בפנס ‫על האירועים הקשים, ‫אבל בתוך כל האירועים האלה ‫יש גם אירועים אחרים ‫שמעיו אירועים טובים, ‫אירועים של הצלחות, חלומות, ‫כל מיני תכונות שלו, ‫תכונות שעוזרות לא בחיים ‫שבעו לדביטוי, ‫או הארכים שלו רמו מתנהל, ‫ואלו הם בעצם נקודות או. ‫אותה אירועים, נקרא להם ‫אירועים המקדמים, ‫הם היו בצל של האירועים האחרים, ‫וכשאנחנו בעצם אירים עליהם ‫בפנס וחברים אותם, ‫אחד לשני, אנחנו יוצרים סיפור חדש, ‫סיפור מועדף, ‫שיחליף את הסיפור הבעייתי. ‫והמטרה מרכזית של תיפול הנרטיבי, ‫זה לעזור לאדם לעבור ‫מצב שבו אוכבי חוסרונים, ‫תכושה של חוסר מסוגלות, ‫הוא חסר תקווה, ‫הוא מרגיש שהמציאות מנהלת אותו, ‫והשאין לו שום באלות בעצם על החיים שלו ‫והעל המציאות שלו, ‫ושאין לו בחירה בכלל, ‫להזור לו לעבור למצב ‫שבו מחובר לחוסקות שלו, ‫שתכושת המסוגלות שלו גדלה, ‫שהוא נותן הם מול בעצמו ‫ומפתח אמונה בייכולת שלו להצליח, ‫והוא לא כאיך אחריות ומתחיל גם ‫לפעול ולעשות למען הקשמת המטרות שלו, ‫ובכלל שמרחב הפחירה שלו ‫הרבה הרבה יותר גדול. ‫זה גורמי לחשוב שזה קצת נושק ‫למחשבה מייצרת מציאות, ‫חייך לעולם העולם היא חייך אליך ‫שזה יכול לצניקנים ככה ‫לגרום לארמת גבא, ‫אבל אנחנו יודעות שזה מה ששורבי יותר עמוק ‫שבעצם אנחנו, זה משהו שכויכול ‫באופן שהתחי הזכן, ‫אנחנו בחורות למצוא איזשהו סיפור אחר, ‫אבל בעבודה תאום אקזה, ‫עבודה שהיא מתורפת. ‫בואי נספרים לנו בעצם ‫מה הם איכרונות הפסיסיים של הגישה? ‫אז שני ריכרונות הראשונים של הגישה ‫הנושא של משמעות ושל פחירה. ‫ולמשמעות דיברנו בעצם ‫אנחנו חובים הרבה מאוד חוויות ‫ואנחנו מעניקים להם השמעות ‫והפחירה לגבי הפחירה, ‫הרבה אנשים חושבים ‫שהן להם בכלל פחירה הבחיים. ‫יש הרבה מאוד, אז זה מפתיע, ‫אבל יש הרבה אנשים שחושבים ‫שבכלל אלינו פחירה הבחיים. ‫ולמעשה אנחנו לא מונהים רק ‫מי תחפים ומי חשקים ומצרחים. ‫אנחנו מונהים גם על ידי הרכים ‫שלנו ועל ידי הרצונות ‫שאיפות שלנו. ‫ואנחנו זרים להנשים בעצם ‫להבין שיש להם פחירה בשני משורים. ‫משור אחד זה משור המאסים, ‫מה אני בחורת עכשיו לעשות? ‫אום, איך אני בחורת להתנה אג, ‫וגם אני בחורת לומר, ‫דיבורו וקמו, ‫הוא קסוק של עשייה. ‫והמשור השני או המשור הנרטיבי, ‫יש לנו פחירה בעצם השמעות, ‫לפחו, איזה משמעות, ‫לפחו להעירו השמית רחש בעולם שלנו. ‫הייתי רוצה לספר סיפור קצה ‫על פחירה, ‫זה לא דוגמא מהקלינק, ‫הייתי סיפור כך עם מוסר אסקל, ‫זה בסדר? -בטח. יופי. ‫בכפר קטן ומרוחק בסין, ‫חי לא זכן, מאוד מאוד מאוד חכם. ‫וכל בני הקפר היו בהם להתיע, ‫את סיטו ולשאול אותו שאלות, ‫ולקבל ממנו ככה רעיונות ותשובות ותשובות. ‫והותמד ידע להגיד את הדבר הנכון, ‫בזמן הנכון, ‫ולתת תשובות מדויקות, ‫ובות כפה גם חי לא נר, ‫שויה תרחח לא קטן, ‫והוא עבל לעשות מהסקון דס. ‫והוא מחד, הנר הזה חשב להצמו, ‫אני אלך, ‫והראה לך חם הזה, ‫שהוא לא כל כך יודע, כול. ‫ומה הוא חשב לעשות, ‫הוא אמר, אני אתפוס לי פרפר, ‫אני לקות פרפר בכפי הד. ‫והאני אשל את הזכן החכם, ‫האם הפרפר הזה חי עומת. ‫והיא מוייגיד לי שהפרפר חי, ‫אני אמרה את הפרפר, ‫אני אבטח את היד ואני הראה לא שאומת. ‫והיא מייגיד לי שהפרפר מת, ‫אני פשוט השחרת הפרפר שיהוף, ‫וככה הוא לא יצדק בשום צובה שהוא איתן. ‫המר ועשה הגיע אלה הזכן החכם, ‫ושאה אל אותו, ‫כשהי יש לו פרפר ביד, ‫שאה אל אותו, ‫יש לי ביד פרפר, ‫האם הפרפר הזה חי עומת, ‫והזכן חשב לקח לו את הקמר רגעים, ‫והזכי חיילה והסתכלה לב בעיניים טובות, ‫והאמר לו, אם תרצה יחייה, ‫והאם תרצה ימות בייתך הדבר. ‫ואני כל כך אוהבת את הסיפור הזה, ‫ותחשבינת שהאנחנו עושים עבודה, ‫יש אנחנו מגיעים עם סיפור בעייתי, ‫סיפור דומיננטי, ‫שממש מהכב אותנו ‫והוצרת ההתפתחות שלנו, ‫ומגפשים לעצמנו סיפור חדש. ‫ואני מדמה את הסיפור הזה לפרפר, ‫בעצם הסיפור חדש, ‫הסיפור המועדף נמצא אצלנו בחף היד, ‫ואנחנו יכולים בכל זמן לבחור מה אנחנו עושים איתו. ‫האם אנחנו מועכים את הסיפור החדש אלינו ‫ופשוט מעלימים אותה, ‫או שאנחנו מאפשרים לו לפרוס כנפיים ולהוף, ‫ולגיע לכל מיני מקומות ‫ולדבר איתו, לדבר עליו עם אנשים. ‫ולשחזר אותו כל הזמן בראש אלינו, ‫ולמצאו לו גם חיזוקים בעבר, ‫כי זה אחד הדברים החשובים לעשות, ‫כשיש לנו סיפור חדש, ‫אנחנו יכולים לחזור לעבר ‫להלות זיכרונות, לשחזר את העבר שלנו, ‫ולמצא ממש כל מיני אירועים ‫שתומכים בסיפור החדש אלינו. ‫כל מיני הוחחות, ‫שמרות למה סיפור החדש, ‫אולא פחות נכון מהסיפור הבעייתי שלנו. ‫כן, אפשר גם לחזור החור ולסתכל ‫למה הסיפור הבעייתי נוצר מלחת חילנו. ‫כי לא אומר, אני מנסה לחשוב, ‫אני רוצה רגע להתגר אותך, ‫כשהאנחנו מדברים על פחירה, ‫אז כאילו כל מה שאנחנו עושים הוא מודע, ‫במיוחד גם שאנחנו נגיד מיגיל ‫מאוד מוצר, ‫נגיד בוא נלך על גיל שנתיים, ‫הדגיל עשרים, ‫ולכים עם איזה שהוא נרטיב, ‫וזה לנשאל אנחנו גדלים בתוך הבית שלנו, ‫ואז הדברים כבר הופכים לא תומטים, ‫אנחנו עכשיו מחשבות, ‫זה דבר שהוא מאוד רפלקסיבי. ‫אנחנו לא שולטים במחשבות, ‫אנחנו כן רוצים לעבוד על מה הרגע, ‫או אז רגע שולה בעקבות המחשבה ‫על ביקרון, ‫מחשבה זה משהו שהוא אינטואיטיבי, ‫מה שהוא שקורה באופן אוטומטי, ‫ואז שאת אומרת, זה בחירה, ‫אז אצלי אני חייב את להגיד ‫שזהורר איזשהו יעושקל, ‫כי אנחנו אומרים, ‫אוקיי, אבל אני חייה, ‫לא, את מה, עשרים שניים, ‫איזושהי צורת המחשבה ובחירה, ‫ואני אפילו לא יודעת מה המקורות שלהם, ‫אני לא אין לי על לא יודעת מאיפה זה בה, ‫איך אפשר, אני יכולה גיד לך, ‫אני יכולה את לך עכשיו דוגמאות מהחיים שלי, ‫כשאני מנהל את הסקת שמעי, ‫אי איפה המחשורים שלי וזה עכשיו מה המקור של המחשורים, ‫אני לא מושג, אבל אני יכולה גיד לך שזה שם. ‫ואני בתוכה שעמונה, ‫שאם גם יכולים את חבר על זה, ‫נגיד מה תחום של זוגיות, ‫שאומרים, אני רוצה עם צור זוגיות, ‫או, אני כבר בתוך זוגיות, ‫אבל משהו שם חושם אותי, ‫מילית חייב, משהו שם חושם אותי, ‫מילי פתח שם, ‫שאת אומרת שזה גם בחירה, ‫אז מה השאי שלך בנושא? ‫אוקיי, אז התסקה תקודם את הנושא של הגנות, ‫והרבה מהיתנה הגויות שאנחנו, ‫בעצם מפתחים עם השנים, ‫יש להם איזושהי, ‫יש להם תפקיד, ‫והם באות להגן עלינו, ‫אז אם יש איזשהי, ‫אם יש איזשהי הוא חשש, ‫בין ין הזוגיות למשל, ‫אז אם הנות הזאת, ‫איבה להגן עלינו, ‫יכול להיות שאנחנו עוברים תהליך נדר, ‫ובאמת אנחנו פותרים ‫ערבי המקונפליקטים שלנו, ‫ואנחנו כבר ממש ממש מוכנים, ‫לדבר החדש, ‫אבל מה שקורה, זה שלעיתנה הגות, ‫היבצם נוצרה כבר פה, ‫אותונומיה פונקציונלית שלה, ‫היתנה הגות הזאת. ‫זה תומרת, ‫היא כבר לא משרת את אותנו יותר, ‫כבר הומדת ביסחות עצמה. ‫ואז. אז אפשר להשתמש ‫בכל מיני טכניקות ותרגילים, ‫האינלפי ומאסיביטי, ‫ועוד כל מיני שאני אפילו לו, ‫לא מכירה כדי באמת לזוז ולהתקדם עלה. ‫ונתה, אני הייתי רוצה רגע ‫של החזור למה שהתמר את קודם, ‫לגבי זה שאנחנו יכולים לבחון ‫את הסיפורה בייתי שלנו ‫ולחפס את המקורות שלו. ‫המול המשל לאורה ידמות הראשונה ‫שפותחת את ההפרק הראשון ‫במשתתפת השביעית. ‫ולאורה היא מגיעה להגישה הראשונה ‫עם המון המון חששות. ‫כאום כל הפסיכיית רית, ‫אז איך פסיכיית רית ‫ולכת לקבל לזורה, ‫אבל זה נשים בצד. -כן. ‫כן, מבינה שכחול האדם ‫וסובלת מאותם בעיות. ‫והסיפור שלה זה סיפור של הצלחות ‫שכל פעם התמוססות לה. תומרת, עקבר סטייט קולדית עורשי בעולם, וקול פעם זו. זה מתמוסס לה ויכוזרת להרגלים הישנים שלה. ולעורך ספר אנחנו להתלעת מגלים את המקורות שלה, סיפור שלה של הבעיה שלה זה התחיל עוד קשי הייתה מאוד מאוד קטנה, וישמה הערות מההבשלה על הגוף שלה. ואחר כך עם השאלה הייתה מאוד מאוד חרדתית לגבי המשקל שלה, והיה לנו רנור החשוב וכך איכי נראה וכך בת של הנראה. ולא פעמי כנתאות הגם בהיזשהו כינוי ויצמיד על האזי שהתווית שמלסות, זה אפשר להתלם מזה וזה משפיע. כן, נוסיף לזה איזושהי התרדה, משהו שהיום יכול להיכשב כתרדה מינית, כל הבנים בקיתה, והוא לרקודית הסלוק, כשמאה יורגדים במסיבות והיו מתחקחים בה. וגם היה איזשהו אירוע עם חבר שלה, וכך עלית לאט היה לה אישו עם הגוף, עם האוכל, עם האחילה, והפילו פתחה הפרה את החילה. על פניו זה הסיפור המטפת בואי נגיד ככה, סיפור שהוא טפ את המציאות שלה, וכמובן שכשהם ממש נכנסים לתיפור למו, ואז אנחנו מגלים שיש עוד סיפורים שמתחת לסיפורים האלה והסיפור האמיתי של השעים מסתובב את התאובא עולם, זה הרצון של השעימה של התוארבותה. ולא משנה מה קורה. עם גוף כזה או אחרי. בדיוק, גם כשיוחלתו, גם שיוחלת לא זו, גם שיושה בעיות, אני כזה לנו את הדוגמה הזו שכשהכשהיילד מצייר על הקיר, אז הוא ישר עוד צריכי בוק לדעת שישו בסדר, לא מרות שהוא חירי ותבית. אנחנו נלגם. ואני חושבת שאני דבחנו סף בעצם של הסיפור, זה בעצם איזה ספה. מה שעת מספרת בעצם השפה ששגורה במחשבות של יורא, זה מחשבות בעצם ספה שהיא מקטינה. ואני סתם שבו שעבר ישבת עם הוא למחשב וממש פלטתי את כל המילים ששמעתי באותם ימים בקליני כו. אני רוצה רגע לפרט אותם, כן, כי אני חושבת שיש הרבה סיפור והרבה כשר בין המילים. נפלתי מהדתי, נשברתי, חתתי, דחפתי, חתפתי, חיסלתי, זה ללתי, זה מעבק זו מלחמה, חביתי משבר, אני ממש מקפידה, אני שומר, אני משחררת. אני סתם בתתה, אני מנסה לקזז, אני מנסה לחסוך קשלי, אני גרועה זכה, כי ממני אני לא שולת, אני מתפוצץ מהצמי, אני מתוסקל, אני לא עושה מספיק, אני אצלנית. אני מיועש את זה מושחת, אני מרשה להצמי, אני מתפנקת, עבוד לי, אני צריכה פשוט להסתום, אני נעבק בעצמי, אני לא במצריך את זה, כמה אפשר להחזיק. וואו, אני לא רשימה את זה. עכשיו, עכשיו, כל מי שאים למישהו רגע יצור, כל מי שאים, אני בטוחה שכלן שהם מקצוע שמקשיבי מגידוע את זה, גם אני. את כל מי שם את ישראל. -לגע, וביתו. וכל מי שרגע יקשיב לסיח שיש לו בראש, יגיד, הוא אה, אז זה כתה, אני כזה לא אומר את זה, עכשיו, השיח זה הוא כך מפריע לי, וזה כל כך מפריע לי, שמי שמי שמי תיישב אצלי, לרוב מציג את עצמו, מציג כזה יהיו שמיתה לי חיידייתות. ואני ממש הקדשתי את חייהי, לנסות להפיץ את הבעייתיות שבספה הזאת, ובידיוק בגלל זה, אני רוצה שנשתמש מפרוט כסט, זה בשביל להגיד כמה זה חשוב בעצם גם השפה שאנחנו מדברים שאנחנו חושבים שזה שטויות, אבל אבל זה גם מחזק לנו את הסיפור, נכון? נכון, ויש כמה דברים שאני רוצה לומר על השפה. דבר השעון, זה שעשימוש בשפה מאוד מאוד משפיעה לנו, אבל השפה, הדיבור שלנו הוא האחרון בשר שרת. זה כמו פעולה, זה כמו מהסה. קודם יש איזשהו אירוע, אחר כך אירוע יוצר אצלנו רגש, ואז רגורם לנו לפעול או לדבר. אז אנחנו מדברים בעצם את הדיבור, או כמו מראה למקורי במחשבות שלנו, כי מי ששאומרת שהיא אצלנית, אז היא גם מאמינה שהיא אצלנית, זאת אומרת זה באמת איפה שהוא, אוקיי? ואני רוצה לקחת את ההצלנות כדוגמה, לדבר גם על הנושא של השפה בהגישה הנרטיבית, שאנחנו משתמשים בספה מחצינה. כלומר אנחנו עושים הפרדה בין אבד, אדם לבן הבאיה. אדם הוא לא הבאיה. היא לא אצלנית. היא לא שמנה. אלא, היא סובלת מהשמנה. וכי היא משמנה היא מתמודדת כלומר בדיוק וזה לא מרמי היא. בדיוק, זה לא זהות שלה. זה חשוב לעשות את זה גם למטופה לצמו, כדי שהוא ירגיש יש לו באלות על הבאיה ושהוא יכול להתמודד איתו ושהוא יכול לעשות שינוי וגם לנו כמתפלים, אני עכשיו המתפלים ונינו ששומם, את הפרד כסט, שגם אנחנו נפריד את האדם הבאיה ושניסקור שיש בן אדם מאחוריה הבאיה עם ארכים, עם חלומות, עם תכונות אחרות. כן. אז האדם זה לא הבאיה. אנחנו, בגישות, אנחנו ממש מדברים עם הבאיה. אנחנו מפרידים אותם האדם כאילו גותנים להישות משל עצמה ואנחנו יכולים לנהל אותה, לנהל איתה דוסייך, לשאול אותה מהתפקיד שלה, ולמתה עם הופיעה ומתה היא פחות מופיעה והם יש תחומים שבהם היא לא נוכחת, או תחומים שיינו חחת יותר. ועוד כל מיני דברים עשו גזר, שבעצם עוזרים באמת להפריד ולהרגיש אפשר לנהל את זה. אוקיי, עכשיו, חלק נוסף נגדמי של דעתי קשור להבניות הסיפור, זה בעצם התרבות והחברה של החוחיים בה. אני חושב שזה היה איפה שהוא בישנות התישים שכל ונקליים בה ואמר, חברים, אני יודע שאתם לקחת מה דוח שעבי דוגמניות במדע שלושים ושתלושים ושמונה, אבל אתם חייבים לראות את הדבר הבא שאני מביא לכם ואת קיית מוס, היא הייתה שלושים ושתם, מיתה שלושים ושתם, ופתאום כולם התקיילו לשם. ואני חושב את ששם נכנסה התרבותה, רזונה המוגזמת. עכשיו, אני השבוע, אני חלפני שבועיים, הייתי חולה וערגש הנורא רע ממש ולא החלתי, רק ישנתי, וערדתי שתקי לו. עכשיו עזבי את זה שאנחנו מבינות שהעירידה, זאת זה לא עירידה, איכותית, זה עירידה, נוראית. ושסיפרתי את זה לקמה אנשים והלא גיד שמות ואני כוסט לכם. הם אמרו לי, איזה יופי, איזה כיף. היה אפילו איש מקצוע שם הלאי, נו זה המקצוע. ואני, אני ממש תועה. איזה נרטיב כל כך מותבה בנו שערזייה זה בבדעות סיבה טובה. ערזייה זה בבדעות דבר טוב. ולמה רזית זה מחמעה. ואני יודע שיש כמה אנשים, שכשמחמיים להם שם רזו, או רידו בו משקל, אז הם נכסים לפעניקה, כי הם יודעים שכשאורים להם את המשפט הזה בסיפור, הם התחיים להעלות את המשקל בחזרה וכמה סטרססם. בקיצור איזה יופי, איך רזית, זהו לא מחמעה וזה גם לא נהנות של הפכד, אבל יש גם לתרבות השפעה לסיפור. יש השפעה גדולה מאוד. והסיפור שלנו הוא נוצר בסביבה חברתית והאנחנו קוראים לזה, בספר המקצועית, אבל ניה חברתית. בעצם אנחנו נמצאים בתוך חברה, אנחנו נמצאים בתוך תרבות מסוימת שמכתיבה לנו מה נכון ומה לא נכון ואיך צריך ומה מקובל ומה פחות מקובל. ובעצם אם תחשבי על זה, אז אנחנו בואו נים להצמן וסיפור חדש, שהוא סיפור בעייתי, כשבחללנו שום בעיה. כן, ועבד, דוגמא מצויאנת. אז רזע הזה יפה, אז אם אני לא רזע, אני לא יפה, אז עכשיו יש לי בעיה. בואי ניקח את זה לעוד כמה דברים, ככה מה שנים האחרונות. אמורים לנו איך הספטיים שלנו צריכות לעירה עוד, מה זה ספטיים יפות. ועד כמה פנים שלנו צריכם להיות מתוכים או לא מתוכים. ואישה שיחה ילפני, מתיים שנה, לא הייתה לשום בעיה, בנושאים האלה של דימוי גוף. נכון. לפך, אם אנחנו מסתכלים על הציורים של רנוער, אז אנחנו רואים את המתרח את זאת, המלאות, וזה ציורומדים וכמה הם יפות. אבל היום, התרבות שלנו היא אישתנתה ועם הכתיבה לנו דברים אחרים. נכון, נכון. גם הכתיבה לנו, אני חייבת לנצלת, ולתובה כדי להגיד שהיה, אני חושב שגם החברה, מכתיבה לנו שאם אנחנו, סימה שהוא וקורה משהו, ביקבות זה, זה יכול להיות השמתנו. כמו נגיד, אם מי שהיא מתלבשת חסוף ותרידו תמיני, את זה ביקשה את זה. כל מיני דברים כאלה. ושזה פשוט, כל כך מעובה את זה. אז במטה, הסביבה יכולה מאוד מאוד להשפיע על איך אנחנו, איזה סיפורים אנחנו מספרים להצמנו. נכון וגם, בכיוון ההפוך, כשאנחנו מספרים להצמנו את הסיפור החדש, כשאנחנו מבונים להצמנו סיפור מועדף, מאוד מאוד חשוב, שאנחנו נספר אותו, ונדבר עליו, בתוך סביבה, בתוך חברה. ושנפחר בפינצט הייתה אנשים, שנספר להם את הסיפור שלנו. אנשים שיודעים לפרגן, אנשים שמסתכלים עלינו באור חיובי, שהיכולים לורק לחזק אותנו ולחזק את הסיפור שלנו, אלה אפילו, ‫בזכר בעצמם בכל מיני רואים ‫האבר שלנו. שנותנים תמיכה וחיזוק לסיפור החדש שלנו. שזה ממש אם אנחנו רוצות לדבר קצת על איך יוצרים בעצם שינוי בסיפור, אז מה שאמרת עכשיו זה בעצם, הסביבה, שאם אני רוצה ליצור לעצמי סיפור, תובן צריכה, כי היו כלי סתכל על הסביבה שלי ולהגיד מי הסביבה. אם אני מוקפת באנשים שכו הזו נמרים לי, שלא מערכים את ההצלחות שלי או את הניבה ומספרת משהו ואומר, יואה, מי שישמע את הפרוט כסט ונורף ארגנלי, ואז הם יגידו בסדר? אז אני רוצה שמישהו, יש אותה פתיבה בהושר שלי. נכון, בבחלל זה טוב, אני לא לקחה הרבה שונים, ללמוד עם מילדבר ועל מה לדבר. ובאמת, למדתי שהאנשים שעוזרים לי להעלות את תרמת העינרגיה שלי, אז סבבה, אני ממשיכה להיות איתם בקשר ולשתפ אותם ולספר להם. ואפרו שאני קיבלתי דגובות צוננות או התלמות או אפילו ביטול, יפסקתי לדבר ולספר, ואני חושב שזה טוב שנעשה ככה. כן, שזה באמת ככה. כלפי מלכו מתקשים, דאפתה אנחנו רוצים לספר על הבן אדם אז זה כדי לסקוד באיזה שהיא ארחה דווקא ממנו. ושלזר בסיבות. נכון. אבל זה קורא הרבה ביחסים עם האורים, שהאורים יכול להיות לא מתיבים או לא מעצמים מסיבות כאלה ואחרות, כן, אנחנו בסוף, לא יודעים גם מה הסיפור שהם מספרים להצמם ומה איזך אינו חם קיבלו, אבל יש נתיה תמיד בסוף לרצות לקבל את האישור של האורים. ואני רואה את זה המון-מון בקליניקה. שהיה ילדים בסוף, היה ילדים, אני אומרת, ילדים בזה, אנשים מבוגרים. הם בסוף תמיד רוצים את האישור הזה ואת הצינור החמצן המחודש לקבל מהאורים, שהאורים מתנוליים את האישור שהם בסדר, לומות ש 20 שנה הם קיבלו מהם, איזה שהוא אייך הסכר. וזה משהו שאנחנו תמיד חוזרים אליו. כדי להרחר בו. זה נכון, אבל לא תמיד זה קורא. זה קורא. אין מלסוף. נכון. אני אמרתי שכאלה שדדלו, או שבטרבות שלהם לא נאוג להכמי ולפייר את הילד, או שם עצמה המלוקי בלו, הם פשוט לא למדו לעשות את זה. אבל בכל מקרה, דיברת הילד, אז אומרים שכל ילד זקוק לזה שום מבוגר אחרי שהיה המין בו. ואני אומרת, בעצם כולם עוסקוקים לה אנשים שהיה המין הוא בנו. וזה אחד הדברים שאנחנו עושים בבגישות כשאנחנו יוצרים קרקה בתוכה, שזה הדבר הראשון לעשות לפני שאנחנו מתחילים לדבר על הבעיות ולפמולים כל מיני דברים קשים. אז כאן כל שאלנו, קרק על המודליה. ואיך הדברים שאנחנו עושים באמת, זה לחשוב על כל מיני דמויות מעטיבות בחיים שלנו. דמויות שרוות אותנו באורכי UV, אנשים שואבים אותנו ומהריכים אותנו. ולפמים אנחנו ממש קוראים להם במרחאות לחדר ומראה אינים אותם, כמובן שעדם עצמו מדבר את הכול שלהם. ואנחנו שואלים אותם כל מיני שאלות על האדם. מי הוא מה, איזה דברים הוא יכול לספר עליו, וזה תכונות יש לו מהרחים שלו. הוא להיל לספר על איזשהו אירוע מיוחד שקרא לו ביחד עם אדם שהישפיע עליו לטובה ומה הוא למד ממנו. ועוד כל מיני שאלות כאלה. אז זה אחד הדברים שאנחנו יכולים לעשות. ודברים הוא ספים כדי לצור קרקה בתוכה. אז אנחנו נזמין לפמים את האדם לספר איזשהו סיפור הצלחה. מה שושה, הצליח לו זה לוחב לידבר גדול. ואז להסתכל מהויבים יצמו שאתה רמ להצלחה. איזה תכונות שלו בעל בעולידה ביטוי. על איזשהו הרחים שלו בעצם הסיפור מצביע. ועוד כל מיני דברים יעסוג הזה. כן, הרבה פעמים שבאמת מגיעים אליי אנשים. אז זה ואז הם פותחים באחת מילים שמלילת המילים שאמרתי מקודם. ומומרים לא יודעת, אני פשוט בנדם אצלן. אז אני תמיד אומרת, רגר, רגר. בית יש, משפחה יש, קריר, ריש. את הצלנית התלו. כי לא היה אצלי, זה מישהו שמר. לא היה זור כלום. אני מלאדם שלו יודע להתמיד. די את הזלו בשבילי, אני אף הלומת להכלתמיד בכלום. ואז אמרתי לו רגע, בכמה זמן אתה בזוגיות, אז הוא מליל שבע שנים. אמרתי, אוקיי, להתמיד אתה יודע. פשוט צריך להמצא את הכיוון הנכון. זאת אומרת שבשטוד לא מצאת את הדבר שמתי, אם לחבישוי שתי רוצה להתמיד בו. בדיוק. ואם אנחנו ניקח את הנושא הזה של אני אצלן, או אני לא מתמיד, ונחצין את הבעיה. ואז נשל על התמדה ופה, התמדה כן או חכת, ובעיזה תחומים היא כן עם צט. ואז בעצם אלה בדיוק הנקודות אור של דיברתי קודם, זה האירועים יוצא הדופן, שבעצם הם נוגדים את הסיפור הבעיה, תישלו. וכשאנחנו מחברים אותה, מחד לשני אנחנו יוצרים סיפור חדש. אמרת מקודם וגם אמרת את זה, עכשיו על ההחצנה של הבעיה. בעצם יש לי, יש לי סיפור מאוד מרגש מהקליניקה, שהייתה לי מתופלת עם בול מוסים, בעצם עם את כפי החילה, לא היו שם פעולות היא הוא רחרי, אבל כן הפיזודות של החילה שהרגישה שם פשוט חוסר שליטה. והיא קוקח סנאה, זהו זה קוקח אפרי עליו. ובאחד הבגישות, ביקשתי ממנה, לא שיב את הבול מוסע, איתנו בחדר. וב�יקשתי שאנחנו שוב על שם. ויקה חי, שבע, אררח, השבע, ויקה הלא בשם של החתיך שלושך, והמיתקופת התיכון, שסיכה כבבית אלבה וגרם לה להרגיש שימה מה שלום הספיק, אבל מאוד מאוד תלוייבו. והעד שאלתי אותה, אם יצאה ללחשוב על הבחור הזה, כי בסוף, אנחנו זוכרים את האתה אנשים האלה שזה זו לא נומשו בלב. -כן. כן. והיא אמרה שכן, ושאלתי אותה אם היום כשיבת שלושים, ידי אינאיתה רוצה להיות איתו. כלומר, האם זה עדיין התנגות שמושכת אותה שהיא התרקטיבית בין אהשים, מהחלט לעצמה היום, ואז היא כמובן אמרה שלו. וזאת הייתה בעצם התחלה של ההתנתקות מהבול, מוסכם ובין שהייתה שמודמון המון עבודה, אבל בעצם זה שקום כל נתנו דמות לבולמוס ולא השאמנו אותה בכל מה שקורה לה, ושיבה חייך להסתכל על הדמות, שפיתו מדמות כבר לא הייתה כל כך התרקטיבית, כי באמת היא חון זה הארטרקטיבי, היום כאילו לא ברור מה במזייה, אזור לי בחיים, ולא לקרוס ולא להתכחי שלה ופשוט להתחיל להרבה, ולשאול במי יוזרת לי בחיים, וממש כל פעם שחררי זה, בצורך הזה להחילה בלתי נשלטת, היא הסתכלל זה והאורה ואי זה, זה אותו אחד, אני לא אגיד שם עוד שעבר לא ארגיש רעים עצמו, אבל היא אמרה ואיינו, ועצם ההשעיה לפעמים גרמה עלה, לכל המעלה חלרות אחרת. כי בעצם יצרה לעצמך עכשיו אוגן חיובי, בזה שהיא עבינה את ההשפעות שלו ושיינתלך שהיום זה לא מעניין אותה. עצקל פעם שאולי הייתה בזה תחושה לא טובה, והיא נסכרה בו, אז יחללה דופת זה ממנה. כזוק של הפוך על הפוך כן, אוגן הפוך על הפוך. אבל מה שאת אומרת ככה על ההשפעות של דברים העבר, זה מסכיר לי, מי שיש פנטה אליי, אישה בתי, שבעים ושמונה, שקראית הספר ויצראיתי כשר, ואומרה לי, "תלום העמינה איך יזדעת עם התביות?" יש המפרק על יבות איך השבע, בפרק השמיני. אחד היוותים זה, התביות שאנחנו מצמידים לעצמנו, ואנחנו כל כך מזדאים עם התבית, ואז אנחנו גם מתנהגים לפי התבית. וספרה לי שבע ילדות היה לחבר שקינה אותה וחבר הצע להפרד ממנה, כי הוא אמר שיש מנה. ומנפרדו. ומי אז יסוכה ודימו יגוף, נמוך. וזה כל כך השפיע עליה. זה לא יום מה, תראי באיזה גיל, זה לא עוזב. אז בעצם דיברנו על קרקה בתוכה והלחצנת הבאיה שיש לזה יכולת בעצם להשפיע לסיפור, אז זה עוד חלקים יש בתהליך עבודה, בגישה הנרטיבית. אז הדבר הבא שאנחנו עושים, זה בעצם לרקומת הסיפור החדש. אמרנו שאנחנו מיירים בפנס על הירועים, השונים, שהיו קודם בצל, ואנחנו מחברים אותם לסיפור מועדף, ויוצרים תמונת חיים ההתבית. ויש כל מיני דרכים לצורת התמונה הזאת, או בדימיון מודרח, או בקטיבה, או בבודות של ממש יצירה, יצירות אמנות, ואנחנו יוצרים סיפור חדש, ואנחנו מדברים אותו, ככל שאני מדבר אותו יותר, ככה אנחנו נתחבר אליו יותר, והוא יש פי עלינו יותר, ואת יודעת נתה היום בבוקר בדרך לפועל על ידימוי בראש. חשבתי שערו שלנו הוא בעצם בתחרושת לסיפורים בעייתיים. כאילו אצל רב על אנשים זאת ברירת המחדל. נגמרי. ‫הèseמל know c'est pour אם BioTi, ‫תקובמד של משפיור posición, ‫שלילי, שולילי. וכאילו שהמכונות בבטחה אוהב שאתה זה פשוט מתוכנתות לייצר סיפורים שלילים וכבר אמרנו קודם, למה זה, הקטע הישר דותי וכדי לצר סיפור חדה, סיפור מועדה, סיפור שהשפיע לטובה על החיים שלנו אנחנו צריכים לשמין שם הייתצירים של המכונות ולאחליף שום כמה חלקים ואחד התברים שאנחנו יכולים לעשות זה לתפי החשיבה מקדמת להמנת תודהה שלנו שתהיה תודה אבריאה שתוביל אותנו לחיים, לחותיים, בריים ומשמעותיים ואתה אנחנו עושים באזרת הרבה עבודה למחשבות עם זה מודל אפרט אם זה עבודה על עבודה חשיבה, שהיא סופר-סופר-חשובה, אסכרתי את העבוד של עצמדת תביד שזה רק אחד מתוך אסר אם זה להרחיב את זווי תריה שלנו ולסתכל על התמונה המלאה ולא רק להסתכל עם סחרוכית מגדלת דווקא עלה, אירועים שם יותר קשים ושם פחות מוצלחים בחיים שלנו וגם לראות את היש ולאודות זה סופר-סופר-חשובה זה משהו שמאוד מאוד משפיע עליו, הבעיה שלנו, כשאנחנו מתרק, אבל זה כמו שריר לתרגל אותו ככל שאנחנו עושים את זה יותר, ככל שאנחנו יותר רואים את היש ומודים, ממש מודים מכר ולב על כל השפה שיש לנו, על כל התכונות הטובות שלנו, על כל דבר זה יכול להיות חומרי וזה יכול להיות רוחני, זה לא משנה מה אז אנחנו הופכים להיות כאלה, זה בעל לנו הרבה יותר בכלות לגעור, אני מסכים מה, יש אנשים שאתה אומרת להם את המילה הוד היה ומיישה הרה הם התחילים או רוח ניקית וזה אבל זה במדח חשוב כי זה מפני עצומה תלב תיאת ביק שכשעושים בסוף יום תרגיל שלה מה הם שלוש תדברים הטובים שקרוע יום אז באמת פתאום צריך לעצור ולחשוב להגיד הוא הלאה כשמישהו מתיישבת לי בקליניקה ואני שואלתי חבר שבוע היה גרוע רגע שנייה, מה קודם היה טוב ואז פתאורים, אני שותה יותר מה הם, אני כן, בכל הרוחה של יש לצלפות שני שני צבעים של לירקות ואז אני כזה, אוקיי אז למה היה גרוע זאת אומר לא זה כבר תביא, זה כבר לא נכשב טוב אז את יודעת מה שאת אומרת אחרי זה בדיוק, עיבות שנקרא עיבות המשקפת מה זה אומר? מצד אחד אנחנו מסתכלים על המשקפת הפוך כשמסתכלים על המשקפת דרך הדשות הגדולות אנחנו רואים הכל בהקטנה בהרחקה וכשהאנחנו מסתכלים רגעים אנחנו רואים בהגדלה, אז מה אנחנו עושים? או מה שסיפרת המתופל שהיה הצלך עשה בעצם הוא הסתכל על הארועים המוצלחים בהרחקה זה מבותה על זה לא המיודעה מחשוב, זה הוא כבר שחח ממם, הוא לא נתן להם את המקום הראוי להם והוא הסתכל על הארועים שלא היה לא, הוא לא היה מרוצמם בסופר סופר הגדלה כן, אז זה. וזה תמיד מה שקורה כשכשהי, אני זוכר להיות שעשיתי איזה מפחן ואיתה להתעות, התעות, הבודד את המסכנה הזאת על חייתי, היא הרגישה כל כך הנקית, עכשיו היו לי עוד לא יודעת מה, תשאים דה. תשובות נכונות, אבל האחת הזאת הוא ה-1 יחלתי להתעות בזה אז אני. אני. זה מתחבר למה שאמרת שאנחנו מתוכנתיים לחשוב שלי אז זה עוד שלבים יש בה, בהוו ניהם חודש את הזאת אחד הדברים באמת שהם יחדים את השיטה זה דבר שנקרטקס הגדרה אנחנו בעצם ואת קסים או, איזה כיף, ופה יש לנו חופש ודרור עם היצירתיות שלנו, וזה יכול עליך את למקומות, פשוט מקסימים אנחנו בעצם מגדירים אחדה שאתה זאות המועדפת שלנו ואנחנו גם בתקסים האלה משתדלים לשלב קבוצת הדות חיצונית, זה מה שאמרנו לעשות את זה בסביבה שיהיה לנו ככהל, שיהיה עד לסיפור החדה שלנו ואתה כסק דרה זה בעצם כמו תקסמה עבר מזהות אחת, לזהות אחרת מזהות שקשורה לסיפור הבעייתי, לזהות שקשורה לסיפור החדה שמועדף, סיפור של הצלחה ואנחנו יכולים לעשות כל מיני תקסים למשל, אני אדיד לכאן, ספח על התקסה האחרון שעשיתי למשי בחדר היא לא יכול עליו אבי אנשים שהיו עדים לסיפור שלה, אז היא כלתנו, פשוט היא כלתנו את כל השיחה שלנו וגם רשמתי להעל פתקים כל מיני דברים שהיו לאורחתיפול תכונות שלה, גם דברים שירצתה לי פתר ממם, כמו פחדים וכל מיני משפטים שהיא אמרה, כמו אני אצלנית או אני לא מסוגלת, ארחים שלה ואת כמובן את הסיפור המועדף שלה וכי שנתתי לאחד אחד והיא מיניותם לשתק ובוצות, אז יצאנו החוצה ואברנו את המנגל וישרפה את כל ההקל כך נכמד היא הייתה המושרת בהאדם, ואת כל זה אנחנו ישרתנו בבידיון, ואחר כך היא רטע את זה להאנשים שהידעדו לו, יידעדו לסיפור שלה וכזה אחד הדברים החשובים, ברגע שאנחנו משתפים את הסיפור עם אנשים שאתו מכים בנו ויכולים לראות אותנו באורחי יובי הם מספרים לנו מה הסיפור שלנו, סלעם ובעצם הם יכולים להתחבר ולבגוש גם את עצמם בתוך הסיפור שלנו, ואז הסיפור הוא פתאום הופך להיות לא רק שלנו אלה של קבוצה שלמה של אנשים אנחנו יכולים נישוא לו טעם שאלות כמו מה תפסת סומת לפחה בסיפור, מה ריגש אותך, מה אתה יכול לקחת מהסיפור לחיים שלך למשל ובעוף אלא זה בעצם האדם הוא שיטף בסיפור שלו ואונתן איזושהי מתנה לאנשים ואחשר ומה ניקים לו בחזרה מתנה כשהם הדדים לסיפור שלו ועוד יש לזה הם שיח אבל נראה לי שהמשפיק בשלל הזה אני רוצה להגיד שערב פעמים אני רואה שמישהו מגיע אליי ואז הוא אומר זה אוניגת אילייך ומים אחר, אני כאן אני מאיף את כל הדברים שלא רוצה יכול מהבה את ואני הולך על בדיוק לעשות מה שאתו להכת להגיד לי כל הלך להיות שונה מיוחר בבוקר ואנחנו יודעים שכשהבנדה מוסם השוא יש לזה כנראה איזושהי כוונך יובית כלומר אם אדח שווה פעלתי בצורה מסוים את כנראה שיש שיבה שאני עושה את זה וכשהתומרת את איקסי הגדרה זה ישר מתחברי לכל אותה מה נשים שאומרים זהו מי מחר אני בתייתה זה כזה עוד עיבות מחשבה שחור ולוון הכל עוקלום ואני רוצה לבסיפשן אני חושבת שבתה הליך התיפוליב בחל בגשן ארטיבית אנחנו מגיעים לתקסה גדרה חישק והרוברנו תהליך וכשהווונו לאן אנחנו רוצים להגיע שזה אגב גם מסכיר ממאודת לא חכזון שכנראה שיש לו סיבה די טובה בעצם יש סיבה טובה לעשות אותו ונורך שוב לי לבקש מכל מישה מהאזין בכל מישה עובר איזשהו תהליך להתעזר בסבלנות ולדעת שמי היום למחר זה לא יקרה ושאנחנו רוצים לעשות את בצורה שהיא באמת יותר מובונת שיש לו בסיס שאותו ששקרקה בתוכה כמו שאמרת כי אם אני מספר את לצמי איזשהו סיפור 20-30-40 שנתת פודוגמה של מישי שמספר את לצמסיפור 60 שנה זה ממש לא יקרה בן לילה וגם וגם מבנתי את הסיפור ובאנתי שהוא לא טוב לי עדיין זה גם לא יקרה בן לילה כלומר נכון את המסכימה הייתי בנושא נכון זה תהליך ואמר דבר שאני מאוד מזדאית או עלייזה הרבה סבלנות ואני חושבת שהייתי מוסיפה לזה לפתח הרבה חמלה לפעס מן לא ריד את הריקשות השמה כי את יודעת אנחנו מדברים על הגישה הכיובית והמחשבות המקדמות והרבה פעמים מגיעים אלינו אנשים שעברו כבר את התהליך ובנו לעצממסיפור סיפור מועדה, סיפור של הצלחה ומדבר מישנה אם נכון אפילו ואז הם כל כך ממורמרים מזה וכל כך מרגישים קישלון וחוון כאמרנו מהמיברירה את המחדל וכדי שהסיפור הזה הכזי כמה המד אנחנו הוא דורש טיפוח על בסיסיום יומי ולכן גם הנושא הזה שלה לעודות למשל זה סטייטוף מין זה זה זה לא נעוליות במקום החיובי בלי שערים הסיפור שלנו אז כן של כל חלקיו כלומר גם אם אצלת אני בקליניק המסרבת לקרוא לזה נפילות אני אומרת קרה החיים קרוא וזה ימשיך לקרוא את וצריך לקבל את זה שזה יפוך להיות חלק מה השגרה שיש ימים שאני מרגישה אני קהוב בוקר ואני מרגישה מהממית ויש ימים שאני קהוב בוקר ואני מרגישה לא טוב וזה גם בסדר כלומר באמת גם לקבל את כל כל כך כי הסיפור ולדעת שזה לא יגיד מי אני אם קמתי בבוקר ולשנתי טוב בלי אליו אני מרגישה על הפנים זה לא אומר שכל החיים שלהם על הפנים זה לא מושלם עוד רק בדיוק כן ודבר נוסף שאני רוצה להגיד זה שאני חושבת שכשאני רטיב משתנה והגישה שלנו משתנה זה בסדר גם אם פתאום הסביבה לא כל כך מתאימה דיברנו על זה לאורך הפרק ואת תראה את פתאום בין אדם אומר הוא הלאה אני לא רוצה לחיות ב. בצורה הזאת יותר. וזו פתאום אפשר לחשוב עליך לפעבודן הגיעצתם לדוגמה או אנשים שסביבי, האם הם מהצימנותי או האם הם לא טובים לי ואם אני רוצה להתפתח אולי אני צריך קצת להתנתק מדברים מסוימים ושזה גם זה בסדר שבעצם השינוי בסיפור גורם לאופציות להיפתח בפננו לא לפחד לנוע, לא לפחד אם אני מבינה שסיפור לא טוב לי, לא לפחד, אפילו לחפש איש מקצוע אחר להגיד בונה, איש מקצוע זה גורם להגיש, אם אני יכולת משהו שהוא לא בתפריטו הוא כועס עליי, הוא צועק עליי, אני מרגישה גם אם הוא לא צועק עליי, אני מרגישה שאתה פריט שהוא נותן לי לא מחיב להתלב, לא גורם להרגיש אני יכולה אז גם לא לפחד להחליף להפיש מקצוע לא לפחד ואני רוצה להתחבר למה שאמרת על הסביבה החברתית שלנו, ככה כשאנחנו בונים לעצמנו סיפור חדש זה הרבה פעמים מהיום על הנשים בסביבה שלנו על המשפחה על בנהמשפחה נשים סלעים שינוי, סלעים שינוי, ככה ורימ, כתחשבי שאנשים תופסים אותנו בדרך מסוימת ופיתם כשאנחנו עוברים שינוי זה מערר את סלע משהו בפנים כאמ אומרים רגע אז עכשיו ויהיה חסים שלנו לא יהיו תודה ועו, מבגשים שלנו לא יהיו באותה תדירות או זה יכול להיות כל מיני דברים אבל משהו זה ברור שזה יש פי על משהו שקשור למהרכת יחסים שלנו אולי לא נהזמינים להם באותה תדירות או יכול להיות כל דבר ורבה פעמים אנשים מתנדדים לשינוי שאנחנו עושים אפילו בצורה מילולית ומשכנעות הנולמה זה לא טוב מה שאנחנו עושים אז כת זה כן תמיד צריך לברוא איפה לימיליות למילה הקשיב לזה כלות לקשיב גם לכלות הפנימים שלנו וגם לכלות חיצוניים נכון ולא לא לפחד לנוע לא לפחד לצמוח גם לא לפחד שמשהו לידית סומח אני חושבת שאיך הדברים מקום כל הדברנו על זה שאנחנו צריכות כרגע בתוכה ושלדת שמישהו מאמין בי אז אני ממש רוצה להאמין שכל מי שמתיוצבת לי בקליניקה יהודי השנים מאמינבו במה אחוז שאני מסתכלת אליו ואני אני אני באמת יודעת שום מסוגל איזה שהפלם כן לא אבל זה כל כך חשוב עד שנה את הייתי אפילו מרחיבה את זה לא רק למיתפל מטופל אל על כמה אלה לכל סייה אחת נפגשת עם חברה את נפגשת עם חברה את נפגשת עם קרובות משפחה אנחנו רוצים לבוא ממקום של סקרנות לסיכה ממקום מאוד מאוד צנוע ממקום שאנחנו סומכים על זה שמדבר ומשתף אותנו שהוא המומחה הכי גדול לתוך אין ולכיים שלו ולמשהו שתף אותנו ואנחנו אולי רק מומחיות לתהליך לאוולת התהליך להיות במקום של הקשבה של החלה אבל באמת להיות במקום מאפשר וקרא מה שיותר מחזק בשיטה נרטיבית הדבר העיקריות בעצם להצים להצים כן לאוווילת הבנדם אל תוך המקום הטוביותר ובאמת מה שאמרת על הצורת הקשבה וכשאני מנהל את שיחה היא משהו ואני מרגישה שהוא רק רוצה כבר יש לו תשובות לכל מה שזה אז אני יודעת שאין פה באמת הקשבה וכשאנחנו מקשיבים אז זה לכולם באמת זה לא רק מה שקורה בכלנקה שצריך באמת להקשיב וגם מחרז יש שנייה של שקט ואני רוצה רגע להקדש כל ולהחליט מה אני רוצה להגיד על זה זה נורא חשוב קודם כל האקשיב להקשיב נטו להקשיב באמת בסקרנות ובצניעות כמו שאמרת כי לפעמים גם אגב בנדם רק רוצה לספר אנחנו לא עושה בעצם נפתות הבעיות של כולה רואה וממשל לא בקשומי אתנו חוודת או אז מה אם מי סמננו בכל איזה זה אמרת קזה אמרגש זה מדהים כי זה גם בעיקר לבנתי אנחנו כולנו לכם עם סיפור גם אהתו לכם עם סיפור גם אני הולכת עם סיפור גם בן סיפור ותוחו לכם איזשהו סיפור העורך שלנו וכולנו לכם עם סיפור אנחנו הכצחים להיות כזה יותר מודעים אליו ולדת היום מנהל אותי היום הוא כך אותי למחוזות שאני רוצה להגיע למו למחוזות שאני לא רוצה להגיע למה ובסוף באמת כל מה של החוצרים זה שאלה נוסיפור טוב כדי שונוציא עוד ספורים ואי דעות שאתה שקמי לנו ככה בכמה משפטים אז לכל הדע מיש סיפור שנוצר מהשמעות שהוא יקנה לירועים שונים במהלך חיים שלו והסיפור משפיע באיזשהו אופן על ההתנהלות שלו והלתוצאות שהוא מסיג בהחיים וכל סיפור גם אפשר לשנות וליצור סיפור חדש דרך שינוי של זוויטריה שלנו ולדאי שלו והבודה ושלוויך הכירה אנחנו בארץ מחולים להגיע לסיפור הזה וזה לא תמיד עבודה קלה אבל לדעתי זה שווויזה אני קוזר נומרת שאים אני יכולה לחיות יותר טוב בעולם הזה אז זה שווויה כל נגמרי ברור כן וככה לקראת סיום אם היית רוצה שמי שמעזין לנו זה באמת היה מונמון מידה היה לו כך דבר אחד ועושה אותו כבר מה היום מה היית רוצה שזה יהיה אוי נתה זה ממש ממש ממש ממש ממש אולי זה תרגיל קטן תרגיל לרטיבי קטן קצר כזה בתמשלבים מושלם מושלם אז אני דבר אלה מהזינים אז בכל פעם שאתם מרגישים אורת רואה אחר איזושהי תחושה לא כל כך נוכה ולא כל כך נעימה כל כל תצרור איגה ותקחו כמה נשימות ואז תישלו את עצמכם מה קורא לי? איזה סיפור אני מספר להצמי עכשיו וכי שאתם מבינים איזה סיפור סיפר אתם אז תשנהנו את המשפט זה רק סיפור והניכול לפחור להצמי סיפור אחר ותפחה הוא לכם סיפור אחר סיפור שהיא כדם אותכם סיפור שהיא הובילותכם למקום טוב ובסוף בסוף תכי חו חיוך תמיד תמיד משנה לנו את המביה כן לגמרי חיוך ובקלילות לספט גוף להמוד זקוף לדעת שמגיע לי שאני נוכחות שלי חשובה ויכול להיות לי סוף טוב לסיפור הזה אז תודה אתי ממש מהשתודה תודה להכנת היד תאנוג תדשי אפשר את משי זומנת אותי אני בסמחה אם אנחנו נצליח להזור להנשים לשונות את הסיפור שלהם אז רק ארבחנו לפחות שידוש יש להם פחירה גם עם רק את זה עם קרומה שיחה הזאת זה המון פתאו כמודאות לסיח שיש בראש מודאות לסיפור מודאות לדעת גם עם הבנדם לא בשאלהשות קרג השינוי יכול להיות שאיזה מהמודאות טובי לשינוי בשלב אחר ולכם אז אינים מקרים אני ממש מקווה שאתם מתחילים אלה ארהר בסיפור שלכם ובאופן שבועתם חיים, האם זה מקדם אותכם הייתה אם אתם כמים הפסות עם כל בוקר ואם לא בוא נחשוב על סיפור אחר וכמובן אנחנו נשתמע בפרק הבא לרשמעתי אתן עם מורשם אתם ישרד הבריאות אנחנו ממליצים לחפש בגוגלתי אתן עם בליט תודה את נקצון וחשוב להגיד שמהידה בפוטקס תוקללים והאינו מחליפי יוצרפוי