פרק 36 - מנהיגות מייצרת משמעות

היה מחקר שרעה איך עובדים בדרגים נמוכים המחקר זה היה בבטיחולים איך הם יצרים לעצמם תחושת משמעות בעבודות שיגרטיות ושם במונח הזה שנקרא job crafting עובדים שאי דוושה שלהם תחושת משמעות במקום העבודה שלהם אז הם לא יסתכל על עד במסימות המוקדרות וכתובות שיש להם הם בעצם יצבו את עבודה שלהם ושלושה ממדים הממד הראשון היה מבחינת המסימה זאת אומרת הם שינו את סדר הפעולות כדולות לא אפריע לחולים הדבר שנים מבחינת חברתית הם אתכילו לצרקשר עם המשפחות הגיע המשפחה של מטופלים אז הם לא היו כאילו בשקט בצד וניקו בצד אלה הם גם פנו ודיברו עם המשפחות פתאום נוצר כאן איזה משהו חברתי שהם רגישו כבר הם חוברים יותר גם לחולים וגם למשפחות ומבחינה קוגנטיבית אז הם גדירו מלחדה שאת התפקיד שלהם הם ברלא היו רק עובדה ניקיון אלה הם שמרו על בריאות הציבור אז הסיפור הזה של ג'ופ קרפטינגר יכול לצשלי עובד להצבת מקום העבודה שלו זה משהו שהוא מיצר תחושת משמעות מרקדולה וכשאני עכשיו בתור מנהל מגדיר תן הגדרת תפקיד ואני מתקביה עליה ולא נותן לעובד שנייה איזה שהוא חופש להשפיע על התחולות תפקיד שלו זה פה גם מאוד בתחושת המשמעות לא משהו שם קבלים באיזשהו חוזי הסקה זאת אומרת זה שנכותם על חוזב ויש המתגדת תפקיד שלו משם יצר לי את המשמעות אלא זה מה אני עושה בתוך התפקיד שלהם אורכים הבאים לפרוטקסט מניגות מזהוית אחרת, פרוטקסט על מניגות במציאות קיאותית אני הילגונן, חוקר ומרצל מניגות, מזמין אותכם להקובע אחר פרוטקסט ודרגותנו ולהצרף אלינו למסה של חקירה והתפתחות מהתחילים שאל לא מלכם, היום אנחנו בפרק מיוחד, הפרק הזה מיוחד כי אני מצק הנבד וזה פרק סולו ורבה אנשים שואלים אותי מה למד אתכ? מה הדבר המקזי שעובר שוב ושוב בכל הפרקים שאתה יכול ככה לקחת אותו ולצבוע ולדגיש אותו וזה משתלב לי גם אם נושא שאני סם לב שהוא מאוד מבקש ומרוד רוצים כל הזמן דבר לא בארצאות וזה הסיפור של משמעות. אז היום אנחנו מנגדיש פרק לאנושא הזה של משמעות ואני נסרג על הכחת ובאמת, להסביר למה נושא הזה הוא כל כך משמעותי כל כך משפיע ונוכח בחיים שלנו וחשוב לרגע גם לפני שאנחנו מוצוללים להבין שבעולם של בינם אל החוטית שבו בינם לחוטית נותן את שובות אז מניגות הזאת שנותן את משמעות וליצור משמעות זה כמו לתתמילת טובה. זה חינם זה רק מצריך צומת לב וכוונה ויש לזה השפעה נקית אז יאללה בואו נתחיל. אז אחד הדברים שיש זה מסוווינו עם סמתם לב ועם לא יש נתונים מדימם על זה שם ראים שיש לנו משבר משמעות וברולם המארבי וברולם עבודה בפרט אז איך הוא נראה אנחנו מכירים את הנתונים של גלופ על זה שרק עשרים וכד החוזמה אנשים הם חשים מעורבות ריקשית חיבור קשי בעבודה וזה נתון מאוד נמוך. יש גם נתון שם דבר על זה שישי שישי שתי מחוז מה אנשים נמצאים במצב של התפתחות שכתה שזה בגדול אומר שאני שם מגיעים לעבודה אבל לא בשביל לעבוד. ונתון נוסף שהוא מאוד משמעותי זה נתון שנוגיע למגיפה את הבדידות 24 בהחוז מה אנשים מדבחים שהם רגישים בדידות. עכשיו בדידות פעם הייתה משהו של שיהיה משהו איך לה אנשים מבוגרים שבגיל מבוגר את המרגיש בדידות אבל היום שבעים ותישה אחוז מה אנשים בגילה שמונה עשרה 24 בהבחים על בדידות. עכשיו הבדידות זה לא שם נמצאים לבד כי יש אנשים סביפה. אבל בדידות משהו רגיש שתמרגיש גם כשתה נמצא ביחד עם אנשים זה לא משנה עם התבקיטה או בעבודה וזה לא משנה עם התה ממש יושב ברוב לוקסטרקים חברים של חברשת תחושת הבדידות ידי נמצא תשם. ומחקרים הרעים שתחושת בדידות שבה לנזק של חמש שסגריות ביום זה מטורף ואו אם את מדבר גם על ההשפעות הבריאותיות של תחושת חושר משמעות. אז כל הדבר הזה פוגש אותנו אנחנו עכשיו בתחילת 26 אנחנו מצאים בתרבות של שפה שהיא אגב רק מהצימא את זה אנחנו רואים כמות התבדויות בחברות בחווה מערבית חווה השירה יותר אירביות הגדולה מתרבויות אנייות יותר. הראשת אותה חברתיות. אנחנו תמיד רואים שם כל מיני אנשים שולחים למיתפים ואנשים שנהנים בכל מיני מקומות בעבודה ובתיולים בכל מיני מקומות. הדבר הזה מייצר לנו תחושה שאיך הם כן ואנחנו לא תחושת הפומו היא מטורפת כל הזמן אנחנו באיזה תחושה שאנחנו פספסים משהו. באופן כללי אנחנו נמצאים גם בתקופה של אנשים נמנאים מסבל. בסדר ואודם מתאחר נראה שתחושת משמעות היא לא בחכלה עם הנה מסבל. אנשים רוצים משניקה שכל יקה על הכל יפשות ונמנאים מילה סודברים שדורשים איזשהו מאמץ או אפילו מגיעים למרמה של שפה. אפילו מגיעים למרמה של סבל בין אם זה זמני או בכלן. ובקשרים שלא למהבודה הרבה מאוד לחורי ציפיות ממש קשו ממש קורה בעולם העבודה. יש לנו ציפייה מאוד מאוד גבוהה למצוא את המשמעות דווקא בעבודה. ויש המון שיח על משמעות בעבודה, אבל משמעות היא משהו שלא מוציא מוטורק בעבודה. וגם על זה אנחנו מדבר אז בגדול כשיש שפח הצוני לעומת איזשהו ריק פנימי. אז נוצא ממש תחושה של איזהוו הקום קיומי כזה. ואנחנו אשתכל מנטופות במזרח אנחנו רואים בסין אנשים שמאמידים פנים שהמולכים למקום עבודה. זאת אומרת הם הולכים לאזי שהוא ביניאן. יש עליו שלת יפה מאוד עם שם של חברה. הם נכנסים. ישבים להתשולכן, עושים סלפי, שולכים מילים איזה כתוב את מפוברקת, והם כביכול בעבודה. כל הסביבה שלהם חושבים שהם נמצאים בעבודה. אבל בפועל זה עבודה פיקטיבית, זה לא באמת, והם בעצם אלא שמשלמים כדי לקבל את הקיוב שלהם באותו מקום. יש תופעה שנקראת רט פיפל, שאין אנשים בסין, שגרים במאהטפים, גרים בחניונים, וכל מיני חדרים כאלה בליכלונות, כל היום הם נמצאים במתע, אוכלים, מסחקים במחשב, וממש תחושה של עובדן משמעות בחיים. בין עוסף לכל זה, אנחנו יודעים שדור הזה, הוא עדור עם רמת שריקה הכי החיגבועה. ובהקשר הזה צריך להבין, זה לא שהם עובדים יותר כשבחרח כי שריקה היא מצב ריקשי. ולפני חדשוו חצייה הפרסום על בית עברה, במלזיה, בית עברה לדור הזה, אז חלק אומרים שזה מה לא, אבל בסוף, יש כאן איזו שהיא תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. ולפני כמה זמן ראיתי מה קורה בישראל, אז בישראל, פרוסם שבמדדה דעושר ב-25, ישראל נמצאת מקום 8. שעב, איך זה קורה, בעצם ביניהת ישראל נמצאת ישם כל מיני פרמטרים, ואנחנו נמצאים גבוה מאוד במשניקרט מחכברטית. עכשיו למה אנחנו נמצאים גבוה בתמיכה חברתי, וזהו פעם ניתוח שלי, כי אחרי שבילה סירי, הייתה כאן איזשהי תחושה, שאנחנו עם אותו נרטיב, אנחנו כולנו באים ונותנים ומוכנים להתחץ בביזה שורה היון ולתרום העצמנו, בשביל המדינה, בשביל אנשים, בשביל המפעוניים, בשביל חיילים, בשביל מלוים ניקים, בכלל בשביל הביטחון שלנו, אז אנחנו מוכנים לתת מהצמנו, אבל מצד שני היינו נמכים מאוד, והמדד הזה בתחושת החופש שאנשים מרגישים, אז או שרולו איזשהו מדד שבאמת אני הייתי כאילו לוקח וניתלה עליו, כי יש גם אפדלים בין עושה למשמעות, אז רואי בואו מסתר, עשה ב-2013, וזה מחקר על ההבדל בין עושר למשמעות, וזה בשוואת אחתונה או שרולו שב-2013, זה לא מלימד רדפות, זה לא תודהבר, או שרום משהו שנובע מזה שהוא סיפוק צריכים ומשמעות עם השבוע ביותר מוק, יש שלושב דלים מרכזיים, אחד זה לקליח המולנטינה, או שרו קשור לזה שהדם לוקח, זאת אומרת, הוא מספק, זה שם צריכים אישיים, משמעות היא יותר להיות זה שנותן, זה שטורם, זה שמכריב מהצמו, הדבר שאני מבחינת את בטזמן, אז או שר מתמקד, בקן ורשב בסיפוק המעדי של הצרכים שלי, ומשמעות היא משהו הרבה יותר שלם, זה עם השבוע שלוקח את העבר, עם האובע ועם העתיד, זאת אומרת, יש כאן סיפור ביותר שלם, זה לא רק סיפוק צריכים מידי, ודבר השלישי זה התחושה. או שר הוא או שר לא מסתדר עם לחץ, בסדר, אין שיש או שר, שאני מושר, אני לא לחוץ, חיים מושרים הם בדרך כלל חיים, כלל. ‫הם נלאם כיויכול. ‫והתחושת משמעות, ‫הם צט באמת אמכיובי, ‫אם לחץ, ‫אם דיגה, עם האמת, ‫אם דברים שלי פעמים אנחנו, ‫אם נעימם, כי דברים השמעותיים, ‫תחשבו על דברים השמעותיים, ‫כמו רות או הקרירה של אחרי. ‫הם כל מיני דברים שאתם ‫באים ותורמים הצמחם, ‫אז הם בדרך על דורשים השקעה ‫שפוגעת ילולה לפגוע ‫באושר הרגעי שלי. ‫יכול להיות שעכשיו עם הילדים, ‫אחרצו ראה עם ברש העבר, ‫הוא לא הכי כפלי, ‫בחלת האושר, ‫אבל זה משהו שהוא מורד משמעותי ‫ומאוד אני רוצה להיות שמה. ‫סדר? אז בשורה, ‫אם אני ככה מסרגה בשורה אחת, ‫אז אושר זה להרגיש טוב, ‫ומשמעות היא אולי לעשות את הטוב. ‫מה שהוא כזה, גם אם זה קשה, ‫בכו, לאחולה. ‫והתחושת משמעות, ‫כשורה גם ישירות ‫לסוגיות של בריאות. ‫יש מחקרים של עוד ורסת מישיגן ‫לקחו ב-50 ומה, ‫ל-255 ב-50 ומה לברצות הברית, ‫ומצאו שאלה שהיה תהליים ‫תחושת ייעוד בחיים. ‫התהליים, איזושהי תחלית בחיים, ‫אז הם היו הרבה יותר עוברים, ‫מכאלה שדפרושם חסרת החלית. ‫התכמה, כאלה שדפרוש האלה ‫הם איזושהי תחלית, ‫איזושהי שהוא פרפס בחיים, ‫היו בסיכון ששתם דקודה 4-3, ‫התהר לחלות ורבות אירועים קרדיו ‫והסכילהרים, זאת אומרת, ‫בעיות בלב במעכתק לאדם. ‫וזה גם כשמורידים ומנתרלים ‫כל מיני מצב סוציאויקונומי אישון ‫ודיקאון וכל מקלדות המסביב. ‫אז יש לו מעט מחקרים מוספים ‫הגב שלא נרחיב כאן, ‫הלקשר בין תחושת משמעות בחיים ‫לבין המצב הבריאותי. ‫ובדיברתי בהתחלה על הסיפוש ‫על החיבור של משמעות ועולם העבודה. ‫ואני זוכר מקרים שאומרים למיניים, ‫העובד הזה כאן הוא כמו איזה צנון כזה. ‫הוא כאילו מאוד מאוד בינו נהי. ‫במצד שני, אנחנו רואים אותו ‫בראשיות החברתיות בלינגדים, ‫פתאום הוא מופרסם, ‫והוא עכשיו מקדם התרים ‫בשות הפני שלו, ‫והוא מי שהיא מעצבת דברים אחרים. ‫כל אחד עושה איזושהם פעולות מעבר ‫ומניו הולכו לא מבינים את העבודה הזה. ‫כאילו למה הוא לא פוליקומטת ‫להבודה שלו. ‫והסיפור הוא שאנשים לא מוציא משמעות ‫רק במקום העבודה. ‫אנשים מוציא משמעות במשפחה, ‫אנשים מוציא משמעות, ‫גם בעבודה, אבל אם המעגל החברתי, ‫הם מוציא משמעות באיזשהו תחביב ‫שמוסים ובאזם השורכני, ‫ובאזי קהילה שהם אישה איכים ‫אלה. ‫בהרבה מאוד מקומות אנשים מוציא משמעות, ‫ומנהלים צריכים להבין את זה. ‫כאי אם תחושת המשמעות ‫אחרידו לא שלי היא בבית, ‫אז כשאלי תהלית נקשוט בין הבית ‫או בין החיים, ‫הקרא לזה, למקום העבודה, ‫זה חיימן נצחו, ‫ואם תהלית דלמה, אם צריך ליסו ‫הבית על משהו דחוף, ‫הוא לא יודע, ‫אז החיימן נצחו, ‫כי שם, אני מרגיש את חושת המשמעות, ‫וזה אותו דבר בדברים אחרים. ‫אחשב, זה שאני מרגיש משמעות ‫במשהו שאני עושה מעבר דשוט העבודה, ‫אגב, תופעת הסלשרים, ‫תוצר של זה גם, ‫זה לא רק איניין של להרווי ‫אחרות כסף מאוד מקורך נסה. ‫אם אני מרגיש את חושת משמעות ‫במקום אחר, ‫זה גם יעזור לליות בעבודה שלי ‫יותר טוב, ‫לערגיש יותר טוב גם בעבודה שלי, ‫הוא חושת המשמעות איזה שהוא דלק ‫שממלא לי את החיים. ‫אז הכי טוב אם אני, ‫הקבל לדחושת המשמעות הזאת, ‫מכמה מקורות, ‫אבל גם אם אני מקבל את זה ‫ממקום אחר, ‫אז מנהלים ומנהלות ‫צכים להבין את זה ולחבד את זה. ‫אין היום אור אלא זה גם וגם ‫מכוליות, ‫וזה בסדר גםו, זה טוב לעובדים, ‫זה טוב להרגון, זה טוב לכולם. ‫בירגונים, אחד הדברים שאני מזהה ‫בקשר הזה, זה פעם משמעות. ‫זאת אומרת, מגיעים מנהלים ומנהלות, ‫מפוצצים בתחושת משמעות ‫בבוקר למקום העבודה. ‫והם לא מבינים, איך עובדים, ‫לא נמצאים באותה תחושת משמעות. ‫לא מגישים, את השליחות ‫שמנהלים רגישים, ‫והמחכרכים מרים ששמונים ‫וכמישה אחוז, ‫והמנהלים הפכירים חיים בתחושת משמעות ‫וככהים את היעוד שלהם במקום העבודה, ‫לא מהדזות רק חמש ‫צרחוז. ‫מנהלים הזו תרים, ‫ומעובדים חובים את אותה תחושת ‫יהוד במקום העבודה. ‫והפר הזה הוא פעם משמעות, ‫אחש, הממה הוא נוביה, ‫הוא נוביה מזה שיש עבדל בין עבודה ‫משמעותית, שזה עבודה שיש לתחליט. ‫אני עובד במפעל, ‫ואני מייצר משהו, ‫התחליט היא המוצר הזה, ‫כדי שהוא ישר את אנשים ‫לבין משמעות בעבודה, ‫שמשמעות בעבודה, ‫זה המינין, זה אומר שאני מרגיש ‫מבחינה ריקשית, ‫מחובר לדבר הזה. ‫אז יש עבדל בין עבודה משמעותית, ‫למשמעות בעבודה, ‫ומנהלים זו תרים ועובדים, ‫לא מצליחים מחבר בין הפעולות שלהם ‫והיהוד העירגון. ‫סתומרת, כשהמנהלים יש את החזון, ‫ואחרי זה, פול, ‫פוקשים גם את הלקוחות ואת הכל, ‫בפסה יצור לא מרגישים את זה. ‫אז כשכם לעשות את החיבורים האלה, ‫והפר הזה, פר המשמעות, ‫זה עוד תנסימה, ‫חשובה מאוד למנהלים ומנהלות, ‫לגשר על הפר הזה, ‫את כמה הפר הזה גדול, ‫זה פי שלוש וחצי מנהלים ‫יכולים לחבר את הביצוע את המשמע ‫לתכלית ולמשמעות, ‫והעובדים לא מצליחים לעשות את זה. ‫אז זה פר המשמעותים מאוד. ‫אחרי סיפור מהמוקרים, ‫וככב, זה סיפור על כתדראל, ‫אפחלו בהם מתלגיד איזה, ‫חול שזה סיפור שהוא לא בתמיד מכון, ‫אבל הוא ממכיש את הדבר הזה, ‫שיש שלושה בנהים, ‫שהעובדים מחוץ לקטדראלה ‫והאחד בים לשלושתם, ‫ושואלים אותה המתוב, ‫בים הראשון, מה אתה עושה ‫מהתפקיד שלה? ‫אז אומר, אני. ‫ביני מומחה, אני מסתת את העבן, ‫ואני יכולת במקום. ‫אוקיי, בים לשני, ‫המתפקיד שלך, אז אומר, ‫אני בונה חומה, ‫מתכל החומה הזאת, אני בונה, ‫דויק שיטי ישרה וכו'ל בחולה. ‫ובעים לבנה יש לשיב ‫שולים אותו מהתפקיד שלך, ‫אז אומר, אני בונה איכל ללואים. ‫זאת אומרת, אני גבוהר בונה את הקטדראלה. ‫זאת אומרת, יש כאן נרואה שהוא אחר לגמרי, ‫בין הבחור שרוי שהוא מניח את הלוונה ‫וזה התפקיד שלו, ‫לבין בחור שרוומר שאני בונה את איכל ללואים, ‫וזה רואה גדול וזה רואה כאילתי, ‫וזה ורואי מרבה יותר משמעות. ‫אז ברול לנו בין הם ‫למי שפר משמעות הרבה יותר גדול, ‫וזה כמובן למי שמניח את הלוונה ורואה ‫זה כמסימה וזה כאייעוד שלו, סנר. ‫בהקשר הזה היה מחקר שרעה ‫איך עובדים בדרגים נמוכים, ‫המחקר הזה היה בבית החולים. ‫אנחנו יצרים לעצמם תחושת משמעות ‫בבודות שיגרטיות, ‫ושם במונח הזה שנקרא "Job Crafting". ‫בסנר והטובנה המרכזית ‫שמה זה שמי שעושה "Job Crafting", ‫הוא יש לו חוסר נרבה יותר גבוה ‫במקום העבודה שלו, ‫ובעצם עובדים שעידו שיש להם ‫תחושת משמעות במקום העבודה שלהם, ‫אז הם לא יסתכל רק במסימות ‫המוגדרות והקטובות שיש להם, ‫המבצם יצבו את העבודה שלהם ‫בשלושה מימדים. ‫הממה דרישון היה מבחינת המסימה. ‫סומרת, הם שינוי הצדרה פעולות ‫כדולו על הפריל החולים. ‫הם השעה למנידי עכשיו ‫צריך לקנס ונקות את החדר, ‫ואני רואה שיש הממשפחה או החולי השן, ‫אז אני לא נכנס. ‫אני מחליט לצמי שאני לא נכנס, ‫ואני לא מפריע לו עכשיו. ‫אני עשה את זה אחרי זה. ‫עדבר השני מבחינך חברתית, ‫הם את חילול יצר קשר עם המשפחות. ‫הגיעה המשפחה שם תופלים, ‫אז הם לא היו כאילו בשקט בצד וניקו בצד ‫אלאים גם פנו ודיברו עם המשפחות. ‫פתאום נוצר כאן איזה משהו חברתי ‫שהם רגישו כבר מחוברים יותר גם לחולים ‫וגם למשפחות. ‫ומבחינת קוגנטיבית, ‫אז הם הגדירו מרחדה ‫שאת התפקיד שלהם. ‫הם ברלא היו רק עובדי ניקיון, ‫אלא הם שמרו על בריאות הציבור. ‫סדר, זה נשמע לנו סמנניקה, ‫אבל זה המילים עליהיה שתם מגדירת ‫את מה שאתה עושה, ‫מבחינת קוגנטיבית זה משפיע לך. ‫אז הסיפור הזה של ג'ופ קרפטינגר ‫יכולת שיש לו עובד ‫להצבת מקום העבודה שלו, ‫זה משהו שהוא מיצרת חושת משמרות בולה, ‫וכשאני עכשיו בתור מנהל, ‫מגדיר, נותן הגדירת תפקיד, ‫ואני מתקבי עליה, ‫והלא נותן לה עובד שנייה איזשהו חופש ‫להשפיע על התחולות תפקיד שלו, ‫זה פוגע מאוד בתחושת המשמרות. ‫ובאצם, יש דבר כזה שנקרא סולם המשמרות. ‫בלב אל החינמוך, ‫מקרא מה שאנחנו לא אד job, ‫כאילו אני מגיע ביומיום ‫למקום העבודה בגלל הסחר שלי. ‫זה בלב אל הנמוך ביותר, ‫למגיע בשביל לסחר והביטחון שלי. ‫ברמה השנייה, אני מנהוא לראות ‫שלב בסולם, ‫אז יש תקריר השלי, ‫אני כאן בגלל הסטטטוס, ‫וגלל ההזדמנות שלי ליטקדם, ‫ופשניקה הרמה אחת גבוה היותר, ‫הרמה הגבוה היותר של סולם המשמרות, ‫יש משניקה הזה, ‫כל, כמה קריאה פנימית, ניקה לזה שליחות, ‫אני כאן בגלל השליחות, ‫ואני מרגיש את חושת משמרות ‫של מגיע לעבוד. עכשיו, הד job crafting, זה היכול שלנו לתת לעובד לעבור מפיסה של job, לציסה של איזשהו קולינק הזה, שהוא מגיש תחושת משמעות. והמשבר משמעות שלבר נרבה התחלה, הוא בנשאר נובע מזה, שאני כאילו נמצא בשלב הזה של job, שאני מגיע למקום עבודה כניחייו, בגלל הקסף, בגלל בתחון התעסוקתי, ואני רואה בלינגדינו, בכל מיני מקומות, אנשים שהם נמצאים וממשים את היעוד שלהם, וכל היום פוסטים וכל הדברים, שהם בכל מיניים שלו, והפר הזה הוא זה שמתצר לי את התחושה של עובדנה משמעות. בעסיפור שאני אוהב אותו, סיפר אותו אתם יכולים להזין לפרק 26, אם יונת ענאי אפגי, מנקל די אצל באמת, שעושים שם דרים מדעים מדעים עם כל מה שקשו למשמעות, ויונת ענאי ספר שם ישבו ומקיבלו תלונה של לקוח על רמת האמפטי שעובדים מגלים בעבודה. וישבו וחשבו, והמובה סוף מה עובד עושה, סוף זכברת לוגיסטיקדית שלכן, לרק הרגזים חומים, רק הרגזים חומים, צריך להזיז אותם עם הכל במקום הרגזים חומים הרגזים חומים. ואז הם חשבו איך מייצרים השמעות באותם הרגזים חומים. ומצו לנכון ללכת ולהודיע לעוטו עובד שנמצא עכשיו ליד המסוע, שהחבילה שעכשיו הוא מתפל בה זאת חבילה שיש בה ברכ, שמעיודת להשתלה של בחושקום לא חגיי והברכ הזאת הגיע השנקרא לניתוח, עשרים חמש דקות לפני שתחיל לניתוח. עכשיו, הרגע שמסווד זה העובד כבר תחושת המשמעות שלו יחרת, בעצם איך הם מחניסו משמעות לעוטו הרגז חום, אחד זה תחליט, גרמו לא עוטו עובד להבין שהוא עוזר להכירים שהוא משנח האם, זאת אומרת הוא גבר לא רק מעביר חבילה הוא חלק משרשרת שמשנה חיים. הדבר שניזו סיפור, הם שכתבו את הנרטיב, אני גבר לא רק מעביר, אני לא רק איזשהו מחשני שמעביר חבילה, אלא אני הופך להיות חולי הקריטית של חבילה שמגיעה מחול והמורה להגיע לך דר ניתוח. זה שעושה סיפור, זה שעושה סטוריטלינק שזה נזרים בו כדי להצר את המשמעות. הדבר השלישי זה תחושת שהחוט עובד וגבר חלק מכהילה, עוד במסיפור הכהילתיום מאוד מאוד חשוב, כשאנחנו דברים על משמעות, אני לא רק איזה בורג כתן אלא אני חלק מכהילה, עכשיו, של משהו שנפצה ואת צריך לקבל את הברך בשבילה ניתוח ויש כמה שהוא שהוא מעבר לעני. הדבר רבי זה באמת היית סייאל מההצמי, שהעובד מתעלה על הנישה לו, והוא מרגיש הוא מחובר למשהו הרבה יותר גדול, ובצמקח הכניסו משמעות, לא אותו, זה ארגז חום, זה הסיפור מדיאת של סיפור שנמרע מאוד רואה, וכך לסיכום בעולם של AI ומרדף אחרי הילות, וכל פעם KPI, התפקיד של המניגים הוא להיות סוכנם משמעות, להיות אלה שעוזרים לעובדים לגשר על פעם משמעות. ואני רוצה להגיד בחמש נקודות כך לסיכום. אחד, יש מושק שנקרא לחבר למותיו, והכוונה יש מחקר של אדם גרן, פרופסור אדם גרן, שהוא אומר שעדר חמי רם ביותר להצר משמעות, זה להראות, לאדם את הפנים של הבנדם שאחם שלו איש לנו ביסחוטו, ובעצם משהו עשה הוא עשה איזשהו מחקר ניסוי כזה, במוקט טלפונים, מוקט שרות, וסטודנטים, אנשים שהמאובדים היו צריכים להטרים טרומות לסטודנטים, למלגות לסטודנטים. ובעצם הם לא כל כך הצליחו לעבוד מוקט טלפונים, ובאיקטך לבקש טרומות וברוד מאוד קשה ומוד שוכק, אבל ברגע שהוא אפגיש את המוקט דנים והמוקט דניות, אם אותם סטודנטים שהמורים לקבל את המלגה, תחושת המשמעות והאיפקטיביות של אותם מוקט דנים, הייתה מטורפת, היא כאילו עלתה בהחוזים, מתורפים וצריך לגסר ביותר כסף. אז זה, זאתם כודה ראשונה של חיבור למותב, על הקודה שנייה זה ג'וב קרפטים, דיברנו על זה, זה להפשר להאנשים להצבע את התפקיד שלהם, משמעות זה לא משהו שם קבלים בהיזשהו חוזי הסקה, זאת אומרת, זה שאני חותם על חוזב ויש המתאגדרת תפקיד שלי, זה לא משם יצר לי את המשמעות, אלא זה מה אני עושה בתוך התפקיד שלי, זאת אומרת, גם אם הוא יוצא מגבולות התפקיד המוקט דר, ג'וב קרפטינג, זה מה שנושא בפול וזה מה שמצרלית התחושת משמעות, הדבר השלישי זה אוטונומיה, או אתרנחון האונרשיב שאני לוקח על הדבר הזה אוטונומיה והחריות, דניל פינק, הוא אחד מחוקר המוטיבציה הפרוסמים, אז אוטון שהם אין לשליטה על התהליך, אז העבודה שלי מאוד טכנית, וברגי שעבודה שלי טכנית אז אין לי תחושת משמעות. זאת אומרת, לתת לה אנשים את האוטונומיה ולתתת להם את תחושת הבעלות שאים אחראיים לתפקיד שלהם וברגע שאני מרגיש שיש לשליטה, וזה לא רק אני לא רק עושה עבודה טכנית אז תחושת משמעות אולה. הדבר הרבי שהכות וכאילה אז גם בזה אנחנו בסוף ייצורים חברתיים, האדם הוא ייצור חברתי ובעולם הוא מדר ניבטח כשדיברנו על מגפת הבדידות ובטח כשכולם רגשים לבד, אז הסיפור הכייליתי הוא סיפור מאוד מאוד חזק לא סתם כאילות, משתיגנו את כופה שפורחות כל הכיילות, לחשב שכל אחד יכול להתחבר לזה שיקי לה וכל מקום עבודה אפשר חבר ולהצר כאילות, וכאילות בסוף אני חושב שם השבתים החדשים שלנו, והדבר האחרון זה עלימה להרחים האישיים, פרקשש דיברתי על האחים, אז אפשר לחזור ולהקשיב, אבל אני חושב, בקשר הזה להגיד שדיסוננס ערכי או התנקשות ערכית, זה הדבר שמחסה לתחושת משמעות בצורה אחים בעירה, אז בקשר הזה ערכים והלימה של האחים סופר חשובים. לסיכום, משמעות היא לא משהו חת פעמי, זה לא משהו שאני נוגע בו נקודתית, אלא זה משהו שעל חום תחסקים אותו באופן שותף, זה הרגל וכמו שאמרתי בהתחלה, ופתחתי עם זה התפקיד של מנהיגות, היא להצרת המשמעות, מנהיגות, מאפשר את את המשמעות, ומשמעות נוצרת היא, כמו זה מילה טובה, כמו להגיד תודה למשהו, זה משהו שהוא זול, משהו שהוא זמין, משהו שהוא מצריך הכוונה בהחלטה שאנחנו הולכים לעשות את זה. וזהו, אני. אם אתם רוצים שאני הגיע לכם להרגון, אם אתם רוצים לשמוע את ההרצאה המלאה על משמעות, לפנול המדעלים שלכם למשווינו, שתבקשום הם, וכותש מזה אני מאוד, ודל לכם, אין תרגו את הפרוטקסט, אם תהקבו, ובואו להליג דינט, שפואו לי, אתם חושבים על הפרוטקט. תודה.