Go back

פרק 351: למה אתם לא מתקפים

28m 33s

פרק 351: למה אתם לא מתקפים

הפרק עוסק בתופעה הנרחבת של אי-תיקוף כרטיסים בתחבורה הציבורית בישראל, במיוחד באוטובוסים. דמויות שונות, כמו אמיתי, נטע וספיר, מתוודות על אי-תשלום, ומסבירות שמדובר בהרגל שהפך לגיטימי, במיוחד מאז המעבר לעלייה מכל הדלתות. המהלך הזה, שנועד להקל על הנוסעים, הפך את אי-התיקוף לפשוט וללא פיקוח עיניים. הנתונים מראים שכ-20% מהנוסעים אינם מתקפים, והתופעה גברה בעקבות רפורמת "צדק תחבורתי" שהעלתה את מחיר הנסיעה לשמונה שקלים. מומחים כמו ד"ר יל קרמל, המתמחה בכלכלה התנהגותית, מנסים לפתור את הבעיה באמצעות "נדג'ינג" – שינוי הסביבה כדי לעודד תשלום, כמו מדבקות, צלילים ושלטים. במקביל, חברות האוטובוסים משתמשות בקריזות (התראות קוליות) ובמבקרים (פקחים) שתפקידם לאכוף את התשלום. המבקרים מתמודדים עם אלימות וחיכוכים יומיומיים, אך הפיקוח נשאר הכלי האפקטיבי ביותר. למרות המאמצים, הפתרון המלא עדיין רחוק, שכן שיפור השירות אינו מבטיח תשלום, ויש צורך באיזון בין אכיפה לחוויית נוסע נעימה.

Transcription

3938 Words, 20922 Characters

Hebrew
אצל מיניות ואתם מזינים לכם הסקטים. כאן הסקטים. הפות קסטים של תהגיד השדוע הישראלי. היי, אני הלונמיצי ואתם על חיות גיס. דק שיוו. אני יודע. אני יודע מה אתם עושים. אתם חושבים שאף אחד לא סמנב. אני סמנב. אתם מולים לעוטבוס, אתם פותחים את הפליקציה של המובית, סורקים את הבעקוד ופשוט, לא משלמים. עושת הם חולפים לגמרי ליד מכונת התיקוף ולא מצמידים בכלל לתריו כב. איך אני יודע? אז המשעל, אמית אמר לי. אז אני אמית, אני בין 30 אותו, אני גר בתל אביב ואני לא משלם על אותו בוס. כבר את כופד אירו כאמת. וגם ספיר אמרלי. את הפשוטו להעל האוטבוס. אתה עושה כאילו את המתקף עם הטלפון. באז אתי יושב בצמוד לקוד ברקוד למקרה ויהלפקח והסטוחלת תקף אותו מתי, תניסה את זה הרבה. ואפילו נת האמרלי. אני מתקף את כי המחיר על הממש, לשמונה שקלים הנתועה, ואני נושא את הרבה באוטבוס, וזה מריש לי עוצה, שאני לא חושבת שיהיה מועל קוותיקה. והמטי שגם אני לפעמים לא מתקף. אמית שאתה לא מתקף. הי, הי, שלום, נועמגולד, בקטבת את החבורה של כאן חדשות. אמית שאתה מודאי בעברה בשידור. פורחה שבה עלינו, פעם החונה שהייתי את הענוכה, ניה בפרק שעשים על תופת הדריברים, נאגם מוניות המחטרטים. שגם זאת תופה על החוקית, כאן תגיד השידור ללמודת שום דבר שנאמרכן. ביתך שלו, אבל בואי נגיד ככה, אני ונטה, וספיר, והמית, אנחנו לא עברי אני מייחידים. גם מהנקה לרשות לתחבורת סיבורית, עידן מועלם, עודה שהאחד מתוך המישה נושאים לא מתקף. כלומר זה עשרים החוזים שלום את הכפים. למה תגונב? אני שיתושה את זה רק לפעמים, כן, רק שהוטובוס ממש מפוצעת, ואין מקום לזוז, ואני פשט מרגיש כאילו, למה שאני תמצל לשלם על זה? יפה, את הסוג של מהאני שטעוטובוס. אפשר להגיד. ואין מה יתאום ממש ממש הרוח לקופה בסופר. הייתה פשוט הולכים המסקרפון ועגבוניות שלך, כך חבלי לשלם? מפיתו, כאילו אני לא גנב. רסט מייקס. למה במקום אחד נוח לחלול לשלם ובמה מקום אחר את המרגיש הזה עושה אותך גנב, למה רות שזה אותו דבר. אז השבועה בחיות קיס, איך הפך? אי התיקוף לדבר שכל כך הרבה אנשים, עושים בלילית ביש. זה ניהה לגיטימי. זה לא תבלול שלהם באוטובוס. במיוחד בשנתיים האחרונות, זה כאילו כבר ממש נקרא לזה, מקט מדינה. מי לבדיוק האנשים שמרגישים שבאוטובוס? מותר להגל פינות. למה אתם? כן, את הכפים. תבלמור ישימת ומותמים. והאם מסע לתח בורה, בחברות את החברה הציבורית, יכולות לגרום לציבור כולו, לחזור לציית. בוא נוסל להבין את הפסיכולוגיה שלה, אנשים, למה הם לא משלמים, מה יכול לגרום להם לשלם? בלי לשלוח עליהם מיליון פקחים. תבידי בקשטור דת זהוות לא? לא מביעלך, את הסם השטורצי את הזמן, במשטרלה, מה שטורצי את הסי. ביקומה שבעה שבתת עתר דפנה בתל אביב, יושב לו עשף סבן, סמנקל מהרחות מידע של קבוצה דן, הבעלים של חברת האוטובוסים דן. חברה של ישתי. אתמול הייתה אצלנו. והם רע לי תדלך שביסחות חי, אתחלתי לתקף, כי חפרתי לעקור כך הזק, וזה עבד. מה אתם? הייתה, מהרדניתי קופים קשה? אז רואו תימצ'ה, כל הקבוד. חברת דן, כמו כל חברות האוטובוסים, מנסל להבין איך מחזירים למותב את הלא מתקפים. אי שם בעלבים וצ'י הישראל, שנכנסנו להיוזמה של מה שקוראים בתחברת סיבורית עליה מכל הדלתות. לקחנו בחשבון שיון עושים שיהלו ואין הצלות המוצב או לאי שלמוע לנסייה שלהם. העירו המכונן בכל סג התיקופים בתחברת סיבורית, הוא חד משמעית המעבר להעליה מכל הדלתות בסוף העשור הקודם. מהזינינו הציירים אולי לא זוכרים את הימים באמת יכול לעלות רק מקדימה. אני אפילו זוכר כשהיינו עולים עם מזומן לאוטובוס, בעינו רואים את הנאג, מוציא לחעודף בעד ימין ומחזיק את היגי ביד סמול. ותנולי להגיד לכם אתם איך מעצמם חוויה של הרגי של פסרכם כמה נאג של הכם מסוגל להתרכז בשנד וריים במקביל. פשוט מביא. אם המעבר לתשלום דיגיטלי, רפור מטע עליה מכל הדלתות גם אפשרה לנושאים להעלות מבלישי, הצטרחו לתקף מול הנאג. ככה שזניה ממש כאללה לא תלאותו בוס לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולא לשלם. אנחנו ממש יכולים היום לראות שהשוק חבה איזשהו חינוך לראה בהקשר הזה שזניה לגיטימי. לעלות ולא לשלם בעוד טובוס. במיחד בשנתיים האחרונות זה כאילו כבר ממש נקל זה מקט מדינה. כולל סרטונים, בתיקטוק וכוכבי רשת שעולים ומסבירים למה לא לשלם בתחבור הציבורית? כמה אתה כמו קולם פה? אין רב קו, אתה הצעת הבא? אין לי רב קו, ואני גם לא ידבי לחרף כפקי אני לא מתוקי. אני לא מתוקי, אני לא רוצה בקופיים. אני לא מתוקי, אני לא מתוקי. אז הסף, כסה מנקל טכנולוגיות, התחיל לחשוב על פתרונות טכנולוגיים. למשל, בבדה יצל לכם לעלות על אותו בוס, ולשמו את הקריזהה הזו. על בי בדיקת המערכת, מספר נוסעים לא תקפו עבור נסייתם. בפעם הראשונה שהם מתחילו עם הקריזהה הזו חלק מהנוסים היו בשוק. לכם מכן נכה לו לעות שמועות שזו סתם קריזהה שלא מובוססת על אף חיישן, פשוט שיטת מצליח, כי סתטיסטית כנראה שיש נושאים שעות תקפו. אז הסף רוצה לשים סוף לשמועות. זה ממש המצעה שלי, אחן יש מערכת, שמתדסת על החיישנים, ומסתכלת, וגדר נורף מסוים, שהחל ממנו קורזים? שמי אני לא יודע, אני יכול להגיד שאני הייתי באו את הבוסים, שאני באות ולאדם, ואני תקפתי. אני לא יודע לגבב. בקלקלית נאגותית, קוראים לדבר הזה, נדש. אז נד זו בעצם, נחשבת רגום מלולי זה עוד חיפה קלה. זה דוקטור יל קרמל, הוא מנאל המחלקה למחקר וניתוח ניתונים בחברת אדליה, שזו חברת יעוץ שעובדת בתחום התחבורת סיבורית. בעיגבות תופת, היא התיקופים, נשרד התחבורה פנה ל-ייל וחברת אדליה וביקש ממש לחקור את הנושא הזה. דוקטור קרמל מתמחה בקלקלית נאגותית. תחום שהוא בעצם הצומת שבו נפגשים הקלקלה והפסיכולוגיה. כן, למשל גרמט זו כל קלקלית נאגותית. גרמט? כן, זה מונח תיקתו כזה. למשל, אם שקטולה שלוש מוצקל, אבל הוא בהנחה והמחיר המקורי שלו זה שוווווות, אז לא צטי שלוש מוצקל, אני בעצם חסחתי ארבע מאוד שקלים. ואוים נגידנים הזמינם האינטרנט ורוע שאימני יקנה מעל מהדולה אז אני אקבל משלוח אינם, לא צטי מהדולה הרפשוט חסח תדמה עם משלוח. אז לא רק גרמט, כל המקירים את ההחלטות האלה שקשה להצדיק ביגיון יווה שבמרחאות. זה כמו למשל התחושה הזו, כשהתמשלם במזומן שקבר היה לך בהרנק, אז לא באמת עוצאת הקסף בניגוד אלה שלים בהשראית. זה בעצם ניסיון להבין מה באמת גורם לך לקבל החלטה קלקלית רגשית. כן, בחוקרק על קלאית נאגותית לא רק מנסים להבין למה את המחליט את מה שאת המחליט, אלא גם איך אפשר לגרום לחלח להחליט אחרת. זה להני המישהו לקבון התנהגות מסוים את שאני רוצה שוייב עצה, ולא דווקא באמצעים של כפייה, לא דווקא באמצעות הנשע או תמריצ כלכלי. הדרכים שאלה סוד זה בארבע מאוד מקרים זה באמצעות, ייצור של הרמזים שהוא כל את מהסביבה או מהאנשים שסביבו, כן, אנחנו יודעים שבני אדם הם התנהגים בצורה שהיא לא בהכך מחושבת או משכם ללא רציונלית, מאוד פעמים מושפעים להסתכל על מה אנשים אחרים עושים או מה אנשים אחרים יחשבו עליי, זה מאוד מאוד משפיע עליך שאנשים בסופו של אבר מתנהגים בפועל. וזה בדיוק מה שעשף וחברת דניסו לעשות כשהיא לוט מעלכת הקריזה. והשף תוען שזה באמת עבד, בזמנו. ראינו על ילד התיקופים, בתיקופים ברגע שהם מערכת עלתה, יותר מזה, עוצהנו גם סוקרים לשטח וראינו שברגע שאנחנו קורזים אנשים קרמים לתקף, בזמנו זה עשת האיפקט. אז למה בזמנו? לא כל נד שיכול להיות איפקטיבי לנצח. בלשאז אבר גם האוזן מתרגלת לדברים האלה וזה כבר הופך להיות ראש לבן, אז מורידים את זה ומכניסים כריז החדשה ואחר כך מחזירים את זה. אז האם ניסיון יפה ותוב לשעתו, אבל הוא לא אספיק. נדרשו פתרונות נוספים, כדי להחזיר את הלום את הכפים למותיו. וכאן נכנס דוקטור קרמל עם פי לא תשאו ביצע, עבור משרד התחבורה. לרוב הגישה המקובלת בממשלה, זה בואו נעבוד עם נעלים, נקביר את האחיפה, נקביר את הכנסות, ואחר מאוד נעשה לתקוף את זה אחרת, בואו נעשה להבין את הפסיכולוגיה של האנשים, למה הם לא משלמים, היכולי גרום להם לשלם, וביחד עם שותפים ניסינו לגבי שזה שהידרך לתקוף את הנושא הזה. סוגים שונים סוג של טי פקסטים של אנשים של לא משלמים. יש לדת אנשים שבתאות, איך שהוא הגיע למצב שהם לא שילמו, בחשבו שהבירו כרטיסה ובהתם, לא אבירו, הם לא אבינו שהם לא לחצו על הכפתור של שלם, אם אישו יתפוס אותם פקח, אם ירגישו ממש נוראים, זה ממה, מבחינתם, הדבר אנחנו נולשלם באותו. אפילו לי זה קרה כמה פעמים, נגיד שחשבתי שתיקפתי, אבל קשה לפקח יליתי שלוסי אנטילת הקפת אלפון. אז נוהם על תדגים האנשים כמו בתחס הם לא מודגים. אם הקבוצה הזו לא משלמת מדובר בחריגה סטטיסטית, לא משהו שמשיר בור קספיק גדול במיוחד. מעליה משתה אנשים שככה לא בעשמתי, אם עכשיו הם לא לא אותו בוז, ואלה הם כסף בקרטיס, הם לא ירדו מהאותו בוז, כדי ללכת לעתינו אותו, הם לא יצאים לו טנציה, אם אלה הם סוללה, אז אל מה לעשות, בסדר, כך משירות אנציה, אבל סביב זה אנשים שאני נתייה שלהם, היא כן לשלם, אנשים נורמתיבים, שמוניניים לשלם. אחרי משמעית קרלי שפשוט אליתי ונגמרלי הסוללה, אז זה לא תקילו יאללה. יאללה? נועמת שמעת את הבנדם, הוא אמר שאני נורמתיבי, אל תיפריאליי. יש אנשים שמוגדרים כאן אנשים שלא חין סיכון מחושב. אני עושה ככה הנשיאה של תכנה אחת הושתי, אם אני עומד על הדלת, אם יבוא פקח אני אוכל לקפות, מבחינתי זה סיכון ששווה לקחת, אני לא רב את זה שאני אמש שלהם משהו שהוא לא מוסרי. מבחינתי פשוט לא רוצה לקבל כנס, ולכן ניקח את הסיכון המכושב. זה מאוד מסכיר את נטע. בנסיות בנרוניות, נגיד לעבודה ודה שזה מכוצת ירושה להם אני. תמדת הכיף, כנעודת גם שישה בו יותר פקחים, אבל במקומות שונדת שיש לי זמן להתקונן, נדשע פקחי על הוויראותי וזה, אז אני נוגח את הסיכון. ולבסוף, החגורה שחורה שלה לא מתקפים, אלא האידיולוגים. זה אנשים שמבחינתם מאוד חשוב לא לשלם, אם צריך לקפוץ מהחלון, הם מקפצו מהחלון, אבל הם לא הולכים שלם באות הבוס. כמו למשל, אמית. אם אני ידאית העולה, ולא הייתם תקף, וכמי נהנשים שירושים להתחרבוים, בואו נהיה לוזר, למה אתה לא מתקף. הייתי סמוזניות וכנעמית עליהם. או אני חלס לביקו, אך ממש, למה, אתם כן מתקפים, תמלמוג, ישימת תמותמים. הקבוצה הזאת של האידיולוגים הקשים, הנמות ולא נתקף, התגבשה בעיקר בשנה האחרונה. וזה כתגובה לרפור מצדק תחבורתי של מסרד התחבורה התחת מי רגב. ומי שבמקרה לא יודע מה זו רפור מצדק תחבורתי, אז נו. רפור מצדק תחבורתי, רפור מתה דגל של השרע רגב. אם אני כאן אחרות בתחבור הציבורית לשללו חלוסיות, נגיד ציירים את גל 26, דווגרים האלה 60 ושבע וכמובן, תושבי הפריפריה. אבל יש עוד משהו שקורה בה. רפור מצדות מחלקת את כל הארים בכל הארץ לפי שכונות. שכונה שנחשבת נמוכה במדעת צור ציוקונומי של עלמס, תזכה לאנכה, חצים אחיר בנסיעה, ושכונה שנחשבת גבוהה במדעד לא תזכה. העלות כולה של הרפורמה היא בערך 35 מיליון שקלים בשנה וכדי למממותה, היוצריכים פשוט להעלות את המחיר של הנסיעה לשמונה שקלים מה שהיא חיס, לא מעט אנשים, את אלה שלו זכו לאנכות. נכון, ואפשר לראות את זה בדוח של מרכז המחקר והמדע של הכנסת על השלחות הרפורמה שפרוסם המשלה אחונה. בדוח רואים שבריבון השני של 25, הייתה ירידה חדה במספר התיקופים של אותם נושאים שמשלמים מחיר מלא. הסיבות שנתנון גם מבצעם כלבי ביוני וגם רפור מצדק תח בורתי. כלומר גם בכנסת משארים שיש נושאים שראו שהרפורמה היא קרה את הנסיעה שלהם, ויחליטו כתגובה לא לתקף. ועגב היו לא מעט כאלה שהיביאו זם ברשתות החברתיות. את החבורה בארץ במצב כל כך מזה הזה. אנחנו יודעים את זה כן, אנחנו סובלים את זה כל יום. מחירים עלו בטורה מזה הזה את אנחנו נמשלם את שמונה שקלים על אותה בו שלא מגיע סבבה. אבל באופן מפטיעה למות שהיידיאולוגי ממנו אלו שעושים אחר ברש ומתגעים בפומבי ואפילו ברשתות על זה שהם לא מתקפים, חמותית הם לא ההיקר פה. הקמות שלהנה לא משלמי דיולוגית וקמות לא גדולה של אנשים זה במחקה שלנו הגנולה ארבעה חוזים בישראל ואה. בין תישים לתישים וחמישה החוזים האחרים אלא אנשים שמבחינתם הנתיה שלהם היא לשלם. הם לא רוצים שהתפוסת אותם פקח, הם לא רוצים להיות בסיטואציה שכולם מסתכלים עליהם. ולכן הם מבחינתם הם ישלמו עם הכל עובד חלק, אם יש להם כזה בקרטית, אם הם חושבים שזה סחום שהוא לא מאוד מאוד גדול מבחינתם. הדבר שני שדוקטור קרמל עשה אחרי שהוא יפיינת אנשים שלום משלמים על אותו בוסים, זה להסתכל החוצה. ומה יודעת נואל מסתבר שאיתי כוף זו לא תופע ישראלית ייחודית. גם במדינות טרופה החוזי את השלום נעים במקומות שמצליחים להתמודד עם התופעה, אז האחוזים הנמוכים במזור האסרה החוזים. אולי מלמטה וברבה מאוד מדינות זה שואפ לה עשרים אחוז. גם באוסטרלייה אני בערך חמדובר לאחמש לאחוזים בין השרה לאחמש לאחוז. בנויוק למשל לא לשלם זקימת עניין תרבותי. אם יש לי עושה שאיר את זה, אני לא ארבע את זה, אני לא ארבע את זה, אני ארבע את זה, אני ארבע את זה, אני ארבע את זה, אני ארבע את זה, אני ארבע את זה. אני ארבע את זה, אני ארבע את זה, אני ארבע את זה. בפסבוי שנויוק הם מתמודדים ממובדן של קימת מיליר דולר על אנשים שנושאים ולא משלמים. נאוג שם עול קפוץ מהלמחסום הכניסה המסתובב, אז זה שבגובה המוטן, או לחקות שמישהו יצא מדלת את יציעה וליכנס דרכה לפני שהיא נסגרת. אז עכשיו עושה וסיפו למחסומים קומינדברים שהקשו על אנשים נקפוץ מעליהם, וגם עושה יפה מנגנון השיה של 25 ניות לפתיחה דלת את יציעה, כדי לקשות פיזית ומנתלית על מי שרוצה לא לשלם. תשמע, אולי זה עובד להם שם בסבוי, כי את הממש צריך לעבור מחסום כדי להיכנס, אבל מה אתה ספו? מחסום כניסה לעוטובוס. היו הרבה ניסויים בעולם, כולל שערים בתחנות שערים בתוך העוטובוס. זה שוב עשב סבן. זה יוצר תחושות לנושאים שהם הרבה יותר חמורות מאשר בקרה. כי אם עכשיו אני סם דמיין לחרג הנסייה בעוטובוס, שאני כלל אותך בתוך שר. בסדר, בזמן שאתה נצאה בתוך העוטובוס. ועשוף עוטובוס הוא מוצר שהוא לא מוצר, גדול הנה כמו תכנת רקבת. אנחנו נצרים פה משהו שהוא יחסיתי אינטימי, ועשוף מרבה את הנושאים משלמים אנחנו לא רוצים לפגוע בחוויית הנסייה שלהם. ובסוף עם כל הציניות שיש בארץ כלפי את החבורה הציבורית באמת יש המחשבה לחוויה של הנושא. למשל באנגליה ביטלו את הליה מכלת לתות בגלל שזהוווי להתיקופים. מה שלא נמצא על הפריקן, כן? תועלת שבעצם נוצרת מעליה מכלת לתות, בת החובת החבאמת רופולים כמו תל אביב. אם מירות נסייה שמרו שהיא מאוד מאוד נמוכה, כבר בכושי אנחנו מזהים השעולה אנחנו זוכרים כאלדים של עומדים בתור, בקניסה, אצל הנארג ובאמת האוטובוס מבעלה בתחנה דקה, השתיים, עד שהוא ייסם לקלות את כל הנושאים זה כבר לא קיים. בקנדה למשל, אגדילו את הכנס עליהי התיקוף בצורה משמעותית, אבל פה הזאת לא הופציה ששוקלים. היה כמה התקונים של הכנס לאורך השנים, אבל יש אם זה בעיה, כי בסופו של דבר התחרוי את הברית גם מוצר חברתי. אם אתה עכשיו סם על מי שוקנד של 12 שקל, בגלל שהוא לא שילם ויכול להיות שזה קרה בתאות, אז את הבאתם גובמן הבאיך פי עשרים ומה שום הוא מחיר הנשיאה שלו, יכול להיות בסבירות לא נמוכה של מעדם שאלנו על טרנטיבה, זאת הדרך שלו להתניאד, ולכן את הרוצא נמצאת האיזון, אני כלומר לדבר הכי כאלה להגיד, אני קונה סתקולה, אבל את המעצר הן תגוני זה מאוד גדול כלפה מוצר השלחה. אני אספר משהו מכיוון אחר כשפתחו את הקו האדום בתל אביב, היושם הרבה אנשים שקיבלו כנסות, כי הם לא הבינו איך לשלם. כי יש שם המערכת מאוד מורכבת שבה, אם אתה נכנס בתחנה שהיא בגור והמפלסה רחוב, אתה צריך להנפיק להצמך בהרקוד, אתה אפילו לא סורק את זה בניגוד לאותו בואו שאתה סורק משהו, ואז אנשים שרצול שלהם עלו על הרכבת לא הבינו רגע איך אני אמור לשלם, כי בוא כנס. ולפי דוקטור קרמל אנשים כאלה אם יש להם הטרנטיבה פשוט לא יחזרו לתחבורת סיבורית. אני אמי חכר שקראתי שביצו בהקשר הזה בבצלל, שאנשים דברו על הבושה. אני בנדם נורמתי, אני לא חייב לסור והקו האדום, אני רציתי לראות איך דרתי, תלחסוך על תפקקים, אבל יש לי אפשרות להגע אם רחב לעבודה. אני חושבתם באים וקוראים לי גנה ונותנים לי כנס, אני מעדיף לעמוד בבקק. אז דוקטור קרמל לבין של לא קנסות ולא מחסומים יעבדו כאן, אבל תדעת מהכן יעבוד? מירל יזה נד. נד. נד. האם אם השלנד? דוקטור קרמל חבר לחברת היעוץ קונטקסט ואין איך לי תולהפוך את כל האוטובוס לנד שא אחד הנק שמוביל אותך לתקף. את השלטים שמחוץ לעוד האוטובוס ניסחנו בצורה שמחווינה לפעולה, או לים ומשלמים, על גבי האוטובוס עצמו, אתגשנו מועוד את מחשירת השלום, עשינו אותם לציוונים ואין כאלה פסימה לריצפה שממש, האין שלך תהים השך לקבון האם מחשירת השלום, את המדבקות, או רפשר שלאים גם במצוא צריקה של מדבקות באפליקציה, את המדבקות מקםנו בצורה שאתייה ממש בגור והאיניים, ושינינו גם את המחשירת תקוף עצמו, שינינו את הצלילים, גם הגברנו את הסעון שהיא ירבה יותר בולטים, מצלחת על השלם או לא, אבל בעיקר סעון נוצליל מאוד מובחן של הצלחה לעומת קישלון. נד. תנד זה. שזה הצלחה כמו שכלים סלבמצחה כאין בי, לומת את זה תורנת. מה זה? מויה פה היה פה היה מה זה? חזה? הצליל יותר תור מנהי, חשר זה כאן אף לפרות כעצחה להיותך. חלק מהיוזמות של דוקטור קרמל ומצוא וחלק לא. למשל הפסימה לריצפת האוטובוס זה רעיון יפה לפיילות, אבל באוטובוס שוברים בו אסרות אנשים כל יום זה יעפוך מהר מאוד לשדיח. אבל כמו עם הקריזהי שהסף הם צי, המספר נוסים נותיקפו, דוקטור קרמל ומסד התחבורה מודעים לחך שבסוף התרגלו גם לזה. אז במקביל, מסד התחבורה. או סקמנטיק שאתי? וואו, וואו, וואו. ריכה לא הייתי אותך, דבר. תגיד, תיקפת. אז הקשו בכלל. מול נושא מתה. אם אין תיקוף, אתה שקוף. תקייאל ממיסרד את החבורה. זה היה חלק מהקמנט של מיסרד את החבורה שהפעם בחרו פרזנטורים שעש קרה ראו כבות או בוסמי בפנים. פניגוד למשפיינים שהשיו כולנו את רפור מצדק את החבורתיק שבפועה למנושאים בגיפ. ההשקה הנוספת והיקרית שלהם היא בכלי הכי אףקטיבי שלהם מצמצום תופעת הייתי קופים. הפקחים. אוקיי, טוב, להכן רב, בבקשה. אני אדע נשלומו בינר ב-22, הנסוי-32, ואני עובד כמעבקב. פקחים זו מילה שכבר לא כל כך משתמשים בביאורפן רשמי. במשרד התחבורה וחברות כמו דן ואיגד אמינו חמדו יקו מבקרים. דניהיה נגאו אותו בוסלרו וקרירה שלו. כמעט שבע עצר השנה. לחרפציה ועבר לתפקיד המבקר בתוך חברתן. בבוקר כם מתרגן, קודם כל מדין, תג, קובע, ואוצא לעבודה. או ללעות הובוס ומתחיל לבדוק, השרה, יפליקציות, רף כב. אוקיי, אז זה לי את הלאות הובוס וישר מזהים שאתה. כן, תחקן, כולם חושטשים כזה פתאום את מטורריים או שפתאום את כמים לשלם פתאום. כן. אתה יכול לזהות על הפנים של משהו שאולותיקף? כן. איך מזהים? הוא מסתכל עליך, אחר, חייב, הוא מבקקש שתבו אליו וכי לאושב שאולותיקף שחר חושטנו בכלל רב כב. תכלת, כן. במהלך, לפעמים 23, שחולקול הנושא את החברת סיבורית יותר מ-12,000 דוחות על אית השלום, בסך של יותר מ-24,000,000 שקלים. מעז לא פורסמון נתונים רשמים, אבל כנראה שהקף הכנסות דומי. מה אתרותים הכי מופרחים של שמתה? שבו שעבר, בחורת סיירה בתי 27, יומרת לי, תגילה ביבי נתניה הוא ממש כערב המשפט הזה. תגילה ביבי נתניה הוא 6,000 שקל זה הרבה, אני לא משלם את שמונה שקל, שזה הליש לו ששקלים. תלווח להתמודד, אתה חושב כמה שניות. וממש, מברק גם לא יפה, אבל הזווק תלויפה, בסדר, אני עושה את העבודה שהיא תביל לבקשה תעודת זהוות לו, לא מביעלך, אתה עשה מה שתעוזת, אז במשתרה מה שתעורת את העשה, יראים מה ממש תקול וזה זמן תהים משתרה ובסוף, פקנו לתעדוך. זה מה שקוראים לו במקצוע חיכוך. חיכוך יכול להיות נושא שמסרב לקבל את הדוח, מסרב להסדעות, וזה לפעמים אפילו יכול להגיע למקרים אלימים בין פקחים לנושאים. זה עבודה מפחידה, אתה מבה בליום עבודה ואת החושב שאתה כבר לימות? לא, כי מי שמפחיד לא היום ודעימת עם פחיד לא הייתי עובד בזה. אז נגיד לא מפחיד, אבל אתה חושב אולי שתהל כל בעלימות ממה לך? ביתך, ביתך, יש סיטואצת לא נימות, אתה מקבל לריקות. ירקו עליך? מ-1 מבקרים, כאילו שהיה הייתי ירקו עליו, כן. כל יום אתה עובד את זה, אין מבקר שלו ורסיטואצי הנונים, אין דבר כזה, אין. אין שיום שלך יעבור לא שילמת התעודה זהו דבר כשהבו יבלך. לפקחים אין צמכויות של שוטר. מה שפקח יכול לעשות זה לבקש ממך תעודת זהוות בשביל לתת לך את הדוח. ובסוף, הכלי העמיתי היחידי שיש להם כרגע במידה ומישהו מסרב לזדות, זה לכל המשטרה. אנחנו פועלים כל הזמן גם להרחיב את הסמכויות שלהם. זה שוב הסבסבן, סמנקל מערכות מהידה של קבוצת דן. אני כן הגיד ש. אנחנו מדריכים אותם, במיוחד בשנתיים האחרונות ב-1 ערסט, ל-1 מודד עם הצווה עימות. כי זה תופעה של אנחנו רואים שיולכת וגדלה ורובחת. מסרדת החבורה גם משיק לאחרונה, היחידה חדשה, היחידת הבתחה. בעצם ישיירים רכובים שמגיעים לרואים במקרב ונוצר חיכוך עם נאג או עם מבקר, כרטיסים. וזה תופעה שם באמת לא נעים לראות אותה. בסוף המבקר, ב- לעשות את עבודתון האמנה, ומאוד מאוד מדקדקים איתם למין אותנים דוח ואיך נותנים דוח ואיך ניגשים ואיך חושים. כל זה גורם לי להבין שבסוף, כל האירוע הזה הוא פשוט הכל חוץ מנעים. נעים. תחמור הציבורית זה שירות להזרח, עומניים בתשלום, עומניים מסופסד, אבל זה מול להיות שירות עם חוויה טובה. המטרה של עליה מכלד לתורת הייתה להפשר נוחות על ידי שיטת אמון. ובסוף, מה שזה עובוי ללב, זה נוסעים שצריכים נוחי יחשם לאוווויינים, ופקחים שנתקלים כמעט כל יום ביחס אלים ופוגני. ואני לא חושב שאהפ אחד רוצה את הדבר הזה. זו סיטואציה לא טובה, אבל למרבה הצר לא נראה שזה הולך להשתנות. אני מוכח להגיד שגם בכל הסקרים והמגמות שהסתקנו בעולם, הכלי הכי אפקטיבי לתיפול בתופרה את האמנות מתשלום. זה באמצעות מערכה פיקוח והבקרה, ובסוף זו אזרו הרטעתית הכי משמעותית שלנו. אנחנו רואים באופן מוברק שברגע שמבקר הולל האוטובוס, כל שם ועוד שתי החוז לא משלמים, החוז לא משלמים, אנשים רואים פקח וישר מתקפים. הפיקוח הוא הכלי הכי אפקטיבי. אין ספק בזה. עלון המיצי. נאמגולדברג. למה אתה חושב שאנשים לא מתקפים? אני חושב שזה משהו קצת מעבר לסיבות ששמענו פה. מה שכולם הידים על עצמם. כלומר, הן גם שם זה גם חלק מהסיבה, זה יכול להיות סוג של מריד, זה יכול להיות דרך לחסוך כסף. אבל אני חושב שיש משהו בקלות שבדבר. בידי השת היכול לעשות את זה. זה סוג של נותנך התחושת שליטה. אני לא יכול להוריד את המחיר של אף מוצא או שאני קונה. אני לא יכול למינו המאסיק שלי להביר מסים למדינה, כי אני לא מרוצה מהחלטות של הממשלה, אבל אני כן יכול לא לתקף. מה די התכנום? אני חושב את שזה כן מבטה מידה של תסקול מהתחבורה הציבורית. דוקטור קרמל בחברות האוטובוסים ומסרד התחבורה, עובדים כל כך הרבה על הנסות לצמצמתי התיקוף, עם כל מיני נדגים וגדשתים ופקחים, אבל בסוף האוטובוס הוא מאחר או לא מגיע בכלל או מדבקקים, או שלי מקום לשבת כלומר, אפשר להשקיע את אותם עידה את המאס כדי לשפר את השירות פשוט ואיזו נשים איך זה רואו לשלם. אז נום, אני מאוד מסכים איתך בנוגע לנקודה הזאת, ושאלתי אמת את דוקטורייה על קרמל על זה. ומשהו אמר, תהי קרה מי לחשוב. קורגל לשפר את השירות תמיד צריך, שירות טובו, הבסיס להקול לשמוש בתחבורת סיבורית. האם דווקא שירות טוב יצמצי מיתה שלום, ברוב מדינות אירופה, גם בקאלו שקיום נתפסות בינינו, כהגבי הקדוש של תחבורת סיבורית וגם הם מתמודדים מיתה שלום. וגם עוד דווקא שתחלגת שהחומתים אם את הציפיות שלנו למציאות. זאת אומרת אם את האגלתי עכשיו לשירות טוב ומחר בבוקר או אותו בוזגיעה ביחור של שלוש דקות, זה יעצבן אותי. אמרת שעכשיו בעיסראל אנחנו כנראה אינו חותמים על זה שהמקסים ומכורי יש שלוש דקות. ולכן, שפורו שירות הוא הקסיום השתמיד צריכה להתקיים כדי שאלה ניותר נוסים בתחבורת סיבורית, אבל האם זה מענה להתשלום, אז כאן קצת קשה להגיד שזה הפיתרות. אז אמיתי פעם הבאה קשה את העולה על אוטובוס מפוצץ הדפס מקום שגם הוא הגיע אחרי שנאוטובוסים שלא הצרול לך בתחנה ואתה כבר מאחר בגללם, האם אז אתה תתקף או שלו? אז נעמני, גילך שהיהו עצמתי של כאן תהגיד השידעו יצי בחוכמה להגיד שכן, אני את הכף בכל מצב בהשירו. נעמב גולדברג, האם אתת הכפי? אל תהליבות ימיצים, חודשות כתבת חבורה. אז אני חושב ששניינו אזרחים שומרי חוק, יכולים לעודות להנשים שהשוט הפרק הזה בחיות קיס, ההסקת הכלכלי של כאן תהגיד השידעו. ההורכת שלנו היא להצדוק והיא תמיד מתקפת כי יותר מדי מפחדת שיד וסותה. המפיק שלנו הוא עדייף רט, תרומת הכפ כל הזמן כי הוא, שימו לב, גדל בסינגפור, ושם האחיפה באופן כללים עוד מחמירה. ההורך הסעון דותל וניג והוא מתקפ כי הוא מפחד מהפקח, המות שיעו מת למרות במערכת. תחקרנית חיוט קיסי, עוד היה קליטמן והיא מתקפת כי יש לו חופשי שנתי במחיר סטודנט, חוץ מבקב עשר שאותו עם אחד כבסטן. במרח את חיוט קיס תמציאו גם הצליל עברה אמב ושאולום סטודמסקי, שני אנשים שמתקפים לא משנה מה, כי הם בני אדם נורמת טבעים ום לא עוברים על החוק. אז תודה לכנועם גולדברג. תודה לך, לא נמיצי. ותודה לכם, שזנתם.

Podcast Summary

Key Points:

  1. תופעת אי-התיקוף בתחבורה הציבורית בישראל הפכה לתופעה רחבה, במיוחד בשנים האחרונות, עם כ-20% מהנוסעים שלא משלמים.
  2. הסיבות לאי-תיקוף מגוונות
  3. משרד התחבורה וחברות האוטובוסים (כמו דן) מנסים להתמודד באמצעות טכנולוגיות (כמו "קריזות" וסאונדים), עיצוב סביבתי ("נדג'ינג") והגברת הפיקוח עם מבקרים.
  4. המבקרים (פקחים) נתקלים באלימות ובחיכוכים יומיומיים, אך הפיקוח נחשב לכלי היעיל ביותר להפחתת התופעה.
  5. מומחים טוענים ששיפור השירות (דיוק, ניקיון) חשוב אך אינו פותר ישירות את בעיית אי-התשלום, וכי נדרשת אסטרטגיה רב-ממדית.

Summary:

הפרק עוסק בתופעה הנרחבת של אי-תיקוף כרטיסים בתחבורה הציבורית בישראל, במיוחד באוטובוסים. דמויות שונות, כמו אמיתי, נטע וספיר, מתוודות על אי-תשלום, ומסבירות שמדובר בהרגל שהפך לגיטימי, במיוחד מאז המעבר לעלייה מכל הדלתות. המהלך הזה, שנועד להקל על הנוסעים, הפך את אי-התיקוף לפשוט וללא פיקוח עיניים.

הנתונים מראים שכ-20% מהנוסעים אינם מתקפים, והתופעה גברה בעקבות רפורמת "צדק תחבורתי" שהעלתה את מחיר הנסיעה לשמונה שקלים. מומחים כמו ד"ר יל קרמל, המתמחה בכלכלה התנהגותית, מנסים לפתור את הבעיה באמצעות "נדג'ינג" – שינוי הסביבה כדי לעודד תשלום, כמו מדבקות, צלילים ושלטים. במקביל, חברות האוטובוסים משתמשות בקריזות (התראות קוליות) ובמבקרים (פקחים) שתפקידם לאכוף את התשלום.

המבקרים מתמודדים עם אלימות וחיכוכים יומיומיים, אך הפיקוח נשאר הכלי האפקטיבי ביותר. למרות המאמצים, הפתרון המלא עדיין רחוק, שכן שיפור השירות אינו מבטיח תשלום, ויש צורך באיזון בין אכיפה לחוויית נוסע נעימה.

FAQs

הסיבות מגוונות וכוללות חיסכון כספי, תחושת מרד, קלות הביצוע, מחאה על רפורמות כמו רפורמת הצדק התחבורתי, וסיכון מחושב להיתפס.

יש ארבע קבוצות עיקריות: שוכחים או טועים, אנשים נורמטיביים עם תקלה טכנית, סיכון מחושב שמחליט לא לשלם, ואידיאולוגים שמתנגדים עקרונית לתשלום.

זו רפורמה של שרת התחבורה מירי רגב שמעניקה הנחות לפי מדד סוציו-אקונומי של שכונות, ומממנת אותה בהעלאת מחיר הנסיעה לשמונה שקלים, מה שגרם לנוסעים במחיר מלא שלא לתקף במחאה.

נד (Nudge) הוא רמז מהסביבה שנועד להשפיע על התנהגות בלי כפייה, כמו שלטים, מדבקות, צלילים, או קריזה באוטובוס שמזכירה לתקף.

פקחים מזהים לפי שפת גוף, כמו מבט נבוך או ניסיון להתחמק, ולעיתים קרובות הנוסעים מתקפים מיד כשהם רואים פקח.

לפקחים אין סמכויות שוטר, ולכן במקרה של סירוב להזדהות, הם מזעיקים משטרה, מה שעלול להוביל לעימותים ואף לאלימות.

Chat with AI

Loading...

Pro features

Go deeper with this episode

Unlock creator-grade tools that turn any transcript into show notes and subtitle files.