פרק 33: ד׳׳ר יעקב אופיר - תרופות להפרעת קשב לא באמת מרפאות, על הסכנות של רילטין ואטנט שאף אחד לא מדבר, ולמהיש עלייה של יותר מ-200% באבחונים של הפרעת קשב ב-20 שנים האחרונות - לחיות יותר מהשכן

דובר או דוברת מס {0} או קיי, אז נכניס את זה לפודקאסט דוקטור יופ יעקב אופיר נעים מאוד. מה קורה? איפה אני נמצא זה מעלה. דובר או דוברת מס {0} כמעט כמעט קרוב. אנחנו נמצאים ביישוב שנקרא נופי פרט כאן אנחנו כאן, אנחנו גרים. זה יישוב שהוא בעצם נכנסים אליו מתוך יישוב אחר שנקרא כפר אדומים, כפר אדומים מקום מהמם לדעתי. אחד המקומות היפיפים ביותר בארץ. דובר או דוברת מס {0} זה התנחלות בתוך התנחלות כאילו יש עוד רזולוציות אני לא יודע אבל מקום מדהים גם קריר כזה נחמד. מאוד אהבתי את המקום. בוא נתחיל בעצם מי אתה? אתה פסיכולוג קליני, מומחה, חוקר וגם ראש סגל אקדמי, נכון? ספר לי קצת על האקדמיה. מאיפה? דובר או דוברת מס {0} אני חבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל, ראש המעבדה למתיקה וחדשנות בבריאות הנפש. דובר או דוברת מס {0} כשאתה עוסק בכל מיני דברים שקשורים לבריאות הנפש, אובדנות נכון, דברים שהם. דובר או דוברת מס {0} נכון, לא נגע בהם. המחקרים המרכזי שלי הוא קשור לזיהוי סיכון אובדני. דובר או דוברת מס {0} לא ניגע. בא יותר מידי. יכול להיות שנכנס קצת אנחנו פה. באים יותר לדבר על הפרעות קשב ואיך מטפלים, איך מטפלים היום, פעם, לאן זה הולך כל הנושא. דובר או דוברת מס {0} הזה אופטימי, אני לא ידבר איתך איך מטפלים. דובר או דוברת מס {0} לפחות איך לא מטפלים בוא בוא נדבר. דובר או דוברת מס {0} לא שאני לא רוצה פשוט אני מכיר את מסגרת הזמני שיש בפודקאסט והסיכוי שנגיע לאיך מטפלים הוא נמוך. גם יש אנשים שמבינים מזה הרבה יותר ממני באיך לטפל ללא תרופות. דובר או דוברת מס {0} אני, אני בטוח. יש כל מיני המלצות. גם אני את אנטיג שלי מה עובד ועבד לי ואני גם עושה את הספיבר שאני כן לפעמים נוטה לתרופות מהסוג. דובר או דוברת מס {0} הזה אמרנו שאולי זאת תהיה הפעם האחרונה. דובר או דוברת מס {0} אולי אין לי בעיה. אין לי בעיה שאתה תגמול אותי מעל הנושא הזה. דובר או דוברת מס {0} אבל האמת היא, אני יודע שיש לכם את הדיסקיימר הזה בכלל בפודקאסט, אבל אני גם חשוב לשים ד פה דיסקרייימר. אין באמור אין לראות באמור ייעוץ רפואי. כל בן אדם הוא עולם גם בתפיסה שלנו הפסיכולוגים הקלים אנחנו לא רואים את העולם בצורה כל כך שטחית של אה, יש אבחנה ויש תרופה וגם צריך לזכור שכל החלטה כזאת על על גמילה או הפחתה של תרופות זה החלטה מאוד מסוכנת. אי אפשר לעשות את זה בצורה כל כך כאילו בקלות דעת ולכן הדבר הכי טוב שיש להציע הורים ולאנשים שחושבים לקחת את תרופות בעצמם זה לקרוא את הספר. וגם הספר הוא לא יחליף. הספר שלי זה הספר כן. אפרת קשב היא לא מחלה וריטלין או תרופה אם אתם מעדיפים יש גם בגרסה באנגלית גרסה היא קצת יותר מדעית טכנית אבל היא גם. דובר או דוברת מס {0} אין לנו הרבה מאזינים באנגלית, אבל יכול להיות. דובר או דוברת מס {0} שזה עכשיו שהפודקאסט הולך להתפוצץ. אז וגם גם הספר הוא לא מחליף יעוץ רפואי אבל הוא נותן המון המון מידע מאוד מאוד מבוסס, מה שקצת חסר בתחום הזה לצערי. דובר או דוברת מס {0} יש המון מידע. דובר או דוברת מס {0} לפחות בספירה הציבורית, הוא חסר. דובר או דוברת מס {0} כן או לא נגיש לפחות כן צריך לגשת אליו. דובר או דוברת מס {0} וחלקו שהוא לכאורה מידע מדעי, הוא מידע נכון. הרבה פעמים המדענים מתהדרים בזה שיש להם אבדנס בייס, כאילו אבדנס בייסייס מדסן. אז לצערי הרבה מהאבדנס בייס הזה זה אבדנס בועטס זה אבדנס זה ראיות שהם נקנו בכסף. ואמירה קשה, ואני נזהר באמירות האלה, אבל אבל אני זה פשוט מה שראיתי במו עיניי. דובר או דוברת מס {0} אתה בוחר מה אתה קונה ומה אתה לא קונה. מכיר במחקרים שאסור ישמעו המון כסף עם חברות תרופות, חברות מזון וכשהתוצאות לא היו נראות להם פשוט לא קנו את זה ולא פרסמו את זה זה גם בעיה אז בוא בוא נתחיל בעצם מהבעיה הזאת הפרעות קשב מה שאני קראתי יש היום פי 10 עד 15. כאילו פי כן זה זאת אומרת מעל 1000 אחוזים של ילדים שמאובחנים בהפרעות קשב. מבעבר. תקן אותי אם אני טועה. פעם זה היה אחוז 2 3 מהאוכלוסייה שזה היה וואו זה המון. היום יש יותר. דובר או דוברת מס {0} אז באלף 900 80 כשהפרעת הקשב נכנסה לחיינו כלומר היו כל מיני גלגולים קודמים שלה. שמות אחרים פעם קראו למשל לילדים עם לפחות התנהגות או ילדים עם קשיים בריכוז, אבל זה אפילו הקשיים בריכוז, כי זה לא ממש הילדים שכאילו היה להם מאוד מאוד קשה. היו קוראים להם. ילדים עם מינימום דיאמג' נזק מוחי מינימלי זה אני לא יודע איך העזו להגיד כזה דבר, כי אף אחד הרי לא בדק את המוח שלהם. אמרו כל מיני דברים על הילדים האלה והם היו מיעוט שבמיעוט. ואז באלף 900 80. הדי אס אם הדי אס אם זה המדריך האבחנות הפסיכיאטרי. זה אולי צריך להגיד לשים כוכבית ריקה. לא הרבה מהמאזינים שלנו יודעים. שהפרת הקשב היא כתובה במדריך האבחנות הפסיכיאטרי זה מצב פסיכיאטרי. לכאורה כן. זה לא מצב גופני. ויש כל משפט אני אומר אני אומר וואי, צריך לפתוח פה חלון, אבל אני תכף אחר כך אפתח את החלון. אוקיי, אז יש לנו את הפרעת הקשב. היא נמצאת בתוך המדריך האבחנות הפסיכיאטרי שבקיצור, זה נקרא די אס אם והדי אסם הראשון יש כמה גרסאות, כל פעם יש גרסה מתפתחת כזאתי של הדי אס, אם כמו בעדות יש גרסה מתפתחת של הדי אס, אם אז באלף 900 עד 1000 900 80 זה הדי אסם השלישי, שזה היה הדי 20 שנורא נורא רצה לעשות סדר ולהיות כמה שיותר אבידנס בייס ולהיות מדעי כמה שיותר. ולכן הם. ואז הם החליטו לכנס את כל התיוגים הקודמים שהיו לילדים עם הפרעות דומות, עם קשיים דומים, הם אמרו. אה, לכולם יש גם קושי להתרכז. בוא נקרא לזה הפרעת קשב. השם המלא של הפרעה היה הדנשיין דפס דיס אורדר ליקוי בהפרעת ליקוי בקשב, קושי בקשב אני יודע איך תתארגן את המילה הזו של דפסט. ואז באותו די אס באלף 900 80. אתה יודע כמה היו, כמה ילדים, כמה ילדים מופנים אובחנו מההופעה הזאתי? לפי הדי אסם, אחוז 3% והדי אסם בעצמו אומר שזה הפרעה מאוד נפוצה, הוא אומר, ויש שם 3%, כי 3% זה המון 3% זה המון. דובר או דוברת מס {0} צל לי הקיום בעולם זה אחוז כאילו צליע אז 3% זה כבר פי 3 אבל. דובר או דוברת מס {0} נגיד בדי אס אמדבר על באלפיים ושלוש 10 שנדבר בכלל על הפרעת הספקטרום האוטיסטי אז שמה זה היה הם דיברו על זה שיש עד אחוז והם אמרו גם תקשיבו יש עלייה אנחנו לא מבינים מה קורה פה יש עליה. כי כי כי הפרעות פסיכיאטריות בבסיס שלהם כדי להגיד שמשהו הוא הפרעה והוא לא נורמלי, אתה חייב שהוא יהיה מחוץ לנורמה. אני אסתכל רגע על המצלמה מה זאת המצלמה שלי? נכון יש תדמיינו איזה התפלגות נורמלית כזאתי, איזה גרף כזה סימטרי ובקצה בקצה של ההתפלגות יש את הילדים המבוגרים שהם כאילו מחוץ לנורמה. אם מישהו בתוך הנורמה, אתה לא יכול להגיד שיש לו הפרעה פסיכיאטרית. זה תנאי סף. זה כאילו כל מי שמבין קצת איך עובדת בריאות הנפש, איך מה איך, מה יש בבסיס בפילוסופיה של בריאות הנפש, מבין שאתה לא יכול להגיד על התנהגות שהיא נורא נפוצה, שהיא הפרעה. זה פשוט לא מתאים ואפשר להרחיב על זה גם המון. אז כשהדי אס אם באלפיים או באלפיים באלף 900 80 כשהדי אס אם מדבר על הפרעת קשב. אז הם מדברים על 3 אחוזים. יודעים שזה המון זה המון. זה הרבה ילדים זה המון זה ילד בכיתה, זה לא צריך להיות ככה. אבל הם בכל זאת הם החליטו שהם הולכים עם זה והיה לנו הם ממציאים בעצם את הפרעת הקשב באותה תקופה. ואז חולפות השנים, ואנחנו רואים שלאט לאט האחוזים הולכים ומתפסים. הולכים ומטפסים מכפילים את עצמם ואז בדי אס אם הנוכחי. דובר או דוברת מס {0} באבחנות בעצם, לא שפתאום משותף ילדים. דובר או דוברת מס {0} אז תכף לחשוב על זה. תכף נפתח את הסוגיה הזאת, אבל קודם כל מבחינת כמה כמה ילדים מאובחנים. בין אם זה אבחונים מוצדקים ובין אם זה אבחונים שגויים אז לפי הדי אס אם הנוכחי שהתפרסם באלפיים 22. זה הדי אס אם פייב טי אר הדי אינם החמישי שעבר איזה שינוי גרסה? יש לנו 7.2 אחוזים 7.2 זה המספר של ילדים אצל מבוגרים זה פחות. והמספר הזה הוא גם הערכת חסר בגלל שאנחנו מסתכלים על כל מיני, על כל מיני סקרים וכל מיני פרסומים של ארגונים, ארגונים רשמיים, כמו למשל הסי די סי שאולי רובנו מכירים, זוכרים מהקורונה המרכז לבקרה ומניעה של מחלות בארצות הברית. שהם מדברים על זה כבר הרבה זמן מדברים על זה כבר מאלפיים ושתים 10 אם אני זוכר נכון מדברים על זה שבקרב בנים בגיל 12 למשל אתה פתאום רואה 20% מה זה 20% מי מבנים שמאובחנים עם עם אבחנה של הפרעת קשב? זה הרי בלתי נתפס עכשיו זה בלתי נתפס פעמיים פעם אחת בגלל שזה בלתי בגלל שזה לא מסתדר עם איך שאנחנו מבינים. מה זאת תופעה פסיכיאטרית ופעם שניה בגלל המשגה הספציפית. של הפרעת הקשב כי הפרעת קשב. בשונה נגיד למשל בוא ניקח לא יודע מהדיכאון הדיכאון הרבה אנשים יגידו כן, זה גם מולד, אבל זה גם יכול להיות שאתה עובר צלעות בחיים או לא יודע מה נחשפת עכשיו לטראומה. או אז יכול להיות גם מצבי. זה יכול להיות סביבתי ודיכאון. אתה גם יכול להיכנס ולצאת ממנו. נכון, זה זה אפיזודי. לעומת זאת הפרעת קשב ככה ממשיגים אותם מאמיני ההפרעה. הם אומרים ככה אתה נולד עם זה אתה מגיע עם זה לעולם, זה גיל. זה בתוך המח הם מדמיינים כאילו אתה ממש יכול לראות את זה ואתה נשאר עם זה לכל החיים ולכן בגלל שזה במוח ובגלל שכאילו לכאורה חסר איזה חומר סליחה אני מתלהב פה. אבל זה כאילו. דובר או דוברת מס {0} אני איתך גם בתור אחד עם הפרעות קשב אני מקשיב אתה יודע, זה אצלי סוג של טיפול או קיי? דובר או דוברת מס {0} מאמיני אברהם אומרים לנו שאתה מגיע איזה לעולם זה בתוך המוח אתה נשאר עם זה לכל החיים ממש אפשר לראות את זה לכאורה ואז ולכן גם אתה צריך לטפל בזה באמצעות חומר כי זה בעיה. זה בעיה פיזיולוגית. כלומר זה בעיה בגוף. בשונה מהרבה הפרעות פסיכיאטריות אחרות ששם הפסיכיאטרים, גם אם הם נורא ביולוגיסטיים בתפיסה שלהם, הם עדיין מבינים שיש נפש ושיש רוח ושיש סביבה ואנחנו בני אדם. אנחנו מגיבים בהפרעת קשב. התפיסה הקלאסית מה שנקרא ביו רפואית, מדמיינת את זה כאילו לאדם יש איזה בעיה אובייקטיבית שממש אפשר לראות. ולכן חלק ממש אלה שממש מרחיקים לכת איתנו שיש חוסר בדופמין אני לא יודע אם שמעת את בהחלט את השקט הזה כאילו אני אין לי מילה אחרת להגיד את זה כאילו. תוכיחו תוכיחו חובת ההוכחה עליכם עליכם. חוסר ויסות בדופמין, חוסר ויסות כימי שיש איזה דבר כזה בתוך המוח. ואז אם יש את זה אז מן הסתם מה תעשה? תעשה כיטו תעשה, תעשה רכיבה על סוסים לא אתה חייב לתת את החומר שיחזיר את את הדופמין למקום שישאיר אותו יותר זמן במרחב. הסינפטי זה זה הטענות המופרכות שלהם. רגע אז בחזרה על השאלה שלך של. השכיחות או השיעורי ההפרעה. אז כשאנחנו מדברים על 20% מילדי ישראל, שזה ממש במחקרים שלי אבל לא רק משה, לא רק בשלי שאנחנו רואים שעשרים אחוז ויותר מילדי ישראל יקבלו או יקבלו בעתיד האבחנה של הפרעת קשב, אז זה לא מסתדר. גם לא בפילוסופיה של בריאות הנפש, אבל גם לא במה שאתם טוענים שזה איך שאתם מדמיינים את מה זאת ההפרעה הזאת. בגלל שמה אתם אומרים שהיה הייתה פה התפתחות אבולוציונית בלתי סבירה של פתאום. נולדו או התווספו לנו כל כך הרבה, כאילו מוטציות גנטית. מה קורה פה? זה לא יכול לקרות. דובר או דוברת מס {0} דור וחצי שבעצם אין שינוי גנטי זה לא יכול לקרות, שינוי גנטי גם במאות שנים. עכשיו כפי שאתה אומר יש הרבה יותר אבחונים. כמה זה אמרו 3%? עכשיו זה 20% של מאובחנים. דובר או דוברת מס {0} כן, ועכשיו אני מתאר לעצמי שאם. יושב פה עכשיו לצידי, פסיכיאטר שהוא מאמין. בהפרעה הזאת ובטיפול שניתן להפרעה הזאתי הוא יגיד מה פתאום זה לא 20%, הרבה פחות זה אבחון יתר או שהוא יגיד אין בכלל 20% אז אני רוצה להגיד את זה שני דברים אחד אלה המספרים שאפשר לראות. למשל, במחקר שיצא בתקופת הקורונה, מחקר שניסה לטעון שהפרעת קשב היא מגבירה את הסיכון להידבק בקורונה ומה יפחית את הסיכון להידבק בקורונה, נראה אם את מנחש. דובר או דוברת מס {0} יפחיד את הסיכון לגבי. דובר או דוברת מס {0} מפחיד את הסיכון. דובר או דוברת מס {0} קשב. דובר או דוברת מס {0} והאם נגיד יש לך הפרעת קשב ואתה רוצה להפחית את הסיכון שלך? מה לשיטתם אתה צריך לעשות? דובר או דוברת מס {0} זה היה לפני. דובר או דוברת מס {0} החיסונים אני מדבר על 2020 על ראשיטתם אתה צריך לעשות. אתה לא תאמין. לקחת טיפול להפרעת קשב, כלומר לקחת ווואנס או אטנט או ריטלין תיקח את זה וזה יפחית לך את הסיכון להידבק בקורונה. למה? יש להם רציונל. הרציונל הוא שיהיה ילד או מבוגר עם הפרעת קשב, אז הוא קשה. דובר או דוברת מס {0} לו. נורא בדיוק. דובר או דוברת מס {0} כן, הוא קשה לנו מסכה והוא, ואז הוא נוגע. דובר או דוברת מס {0} בדברים ואז. דובר או דוברת מס {0} אם הוא לוקח את התרופות, אז זה מפחית את תסמינים של. דובר או דוברת מס {0} הפרעת קשב. דובר או דוברת מס {0} כמובן, הוא יציתן יותר הוראות יהיה לו פחות, הוא יהיה מרוכז יותר ולכן הוא גם פחות ידבק בקורונה יהיה להם רציונל והם ניסו להוכיח את זה באותו מחקר. אז באותו מחקר שאני ביחד עם עמיתתי דוקטור יפה שיראס, אנחנו כתבנו על הביקורת, אז אני שם שנייה את הביקורת בצד כי זה כרגע עדיין לא אנחנו. הנושא שלנו, השכיחות של ההפרעה באותו מחקר, החוקרים הלכו לרשומים רפואיים, כלומר, לרשומות רפואיות סולידיות, לא לשאלונים, לא לדיווח עצמי, רשומות רפואיות הארדקור הם הלכו לרשומות רפואיות שלדעתי אם אני זוכר נכון קיבלו קופת חולים לאומית והם בדקו את הרשומות רפואיות וספרו כמה אבחנות יש שמה במדגם שהם לקחו. ואני ואני ראיתי הם לא. הם מדווחים על זה בשקיפות, אבל הם לא זה. הם כאילו מצניעים את זה. זה לא מובן בצורה גלויה מספיק במחקר עצמו. שם ברשתות הרפואיות יש 20% מהרשומות שהם עם אבחנות בקרב צעירים. עכשיו אתה אומר. דובר או דוברת מס {0} גילאים. דובר או דוברת מס {0} כאילו עד ילדים וצעירים נגיד עד הבגרות הצעירה לא יודע מה אני לא זוכר בדיוק. אני לא רוצה גם להטות את הזה נגיד עד 20 ומשהו. עכשיו אתה אומר ריבונו של עולם, זה ממצא שהוא הרבה יותר חמור מהמגיפה ממגיפת הקורונה זה מגיפה לשיטתכם. אתם המחקר הזה הוא נעשה על ידי האנשים הכי בכירים בערץ. בתחום הפרעת הקשב אני לא אגיד את שמם, ואם לשיטתם שלהם לכאורה מצאו מגיפה חדשה, מגיפה של הפרעת קשב, מגיפה של הפרעה נוירו פסיכיאטרית שככה הם קוראים לה, ככה מנסחים אותה. וזה מצב פי מה יותר חמור הקורונה היא לא הייתה מסוכנת לילדים עכשיו, אנחנו מותר להגיד את זה בגלוי, ידענו את זה גם אז, גם בזמן אמת ידענו את זה, אבל עכשיו סוף סוף מותר להגיד את זה גם. והם מצאו שמה ברשומות הרפואיות שזה הרבה יותר קשה, כאילו להטעות שמה את התוצאות. מצאו שמה 20% מהילדים אז איך יכול להיות? זה קורה 1000 באלפיים ועשרים לפני 5 שנים. דובר או דוברת מס {0} לפני 40 שנה יצא מה שאתה אומר 3 אחוזים. דובר או דוברת מס {0} 800 80 עדי אסם מדבר על 3 אחוזים במחקר שלהם פה בארץ אנחנו מדברים על 20% בקרב ילדים, מה צעירים תכף נגיד. מה זה אומר המחקרים שלי אני רואה גם יותר מזה כשאני זוכר שהמחקרים הראשונים שאני עשיתי שהלוואי והיה לי נגישות לרשומות רפואיות, קופות החולים לא פותחות לי את השערים כל כך בקלות. מחקרים שלי אני ראיתי המחקר הראשון שעשיתי מדגם מייצג עם חברת סקרים רצינית, כאילו לא, אבל לא ידע גם מה מטרת המחקר ובדקתי גם עוד כל מיני דברים אי אפשר. אי אפשר לטעון שמישהו כיוון את. בטח, אני לא כיוונתי וגם חברת הסקרים לא יכלה לכוון. המחקר הראשון שאני עשיתי מדגם מייצג 23% מהבוגרים הצעירים שאני בדקתי דיווחו שהם קיבלו אבחנה של הפרעת קשב. דובר או דוברת מס {0} למאזינים שלא יודעים מה זה אבחנה כזאת, מגיע ילד שהוא בדרך כלל נשלח מבית ספר נכון? מישהו חושב שיש לו הפרעה נמא היא הולכת באופן יזום לרופא שיאבחן אותו. קליני? כן מה זה הפרעת קשב שמישהו מקבל גושפנקה. יש לך הפרעה. לך לרופא, הוא נותן לך תרופה. דובר או דוברת מס {0} נראה לי קצת נפרדות אחד זה מה זאת הפרעת קשב ושתיים. דובר או דוברת מס {0} קשב הסברת פחות או יותר? האמת שדווקא. דובר או דוברת מס {0} אני מרגיש שלא הסברתי, אבל כאילו נתתי קצת הצצה לאיך הקונצנזוס הביו רפואי רואה אותה. דובר או דוברת מס {0} הייפר אנשים שאתה יודע בוא נדבר על איך זה קורה בפועל איך? איך נראה. דובר או דוברת מס {0} התהליך הטיפוסי. אז בדרך כלל מה שקורה זה אני יכול לספר לכם מה היה אצלנו עם האייאני החמודי היום זה מצחיק כל חמודי כי הוא כבר שימפנזה גדול בן 14, אבל כשמעין נולד הוא הוא הבן הבכור שלנו והוא לא נולד. הוא שוגר, הוא הגיע לעולם, הסתער על החיים. ילד היה מאוד גופני, כאילו מאוד תנועתי. וכשהוא הגיע לגן ואנחנו עפנו על זה כאילו זה היה מגניב, זה גם לא היה קל, אף אחד לא אני. יש כאלה שמאשימים אותי שאני כאילו לא מבין את המצוקה. אני הכי מבין את המצוקה, אולי ניכנס לזה גם עוד מעט בהמשך, אבל אז כשהוא נולד. אנחנו התרגשנו מהיכולות שלו, היכולות התנועתיות שלו ומהחדות מחשבה שלו ומהקפיצות גם במחשבה שלו, אבל אז הוא הגיע לגן בהתחלה לתרום חובה ואחר כך בגן חובה ואנחנו. היינו בהר אדר בהתחלה, ואז הגענו לפה. פה הגענו כבר לא זוכר את. בכל מקרה, אז אז מגיל מאוד מאוד צעיר היה לו קשה לשבת במה שקוראים המפגש בגן יושבים כזה בחטא והמורה המורה המגננת כאילו מספרת איזשהו סיפור או עושים איזה שהוא. הפעילות שהיא יותר בישיבה ובפונטני כזה היה לו בבקשה עם זה הוא היה עושה להם גל גנו עם המפגש. ומה עושים ילד שעושה גלגל באמצע המפגש, אתה יודע? דובר או דוברת מס {0} אני חושב שזה מאוד מאוד שוב מזכיר לי את גם יעדים שהיו במפגש הייתי צופה גם לפעמים היה צריך להיות יושבים בשקט, מחכים לתור שלהם כמו אתה יודע, כמו חיילים ואז עם הילד לא לא מתיישב, מוציאים אותו או החוצה או בצד ואז מתחיל אתה יודע. דובר או דוברת מס {0} שמים את הילד על כיסא רוגע בצד. ועכשיו תדמין את הילד אני ממש זוכר את זה את מאיה אני הוא יושב על כיסא רוגע בצד ההתרחשות. המועצה שיש לא מתרחשת אצלו, היא מתרחשת בחטא המסכנה הזאת היא. והוא הוא צריך גירוי כמו כל ילד, אבל עוד יותר כי הוא כאילו ילד שחיפוש חושי בקטע טוב. לא בקטע שהוא אבחוני הקטע של כאילו צריך שיתרחשו דברים. אבל הוא בגזה רוגע. אז מה הוא יעשה עכשיו? עכשיו הוא צריך בעצם להסלים את ההתנהגות שלו כדי למשוך את הקשב של החברים של הגננת. אז הוא מזז עם הכיסא והוא זה משמיע קולות והוא זורק אולי דברים ואז מה עושים הגננת כאילו עובדת עצות זה גם גן גדול מה עושים ואז קוראים להורים תקשיבו הילד שלכם ככה ואחרת ואולי תיקחו אותו לאבחון. חשבתם אולי יש הפרעת קשב ויש אולי יש גם אסור להם להגיד את זה אבל לפעמים הם אומרים יש שם תרופות מאוד מצוינות שאתה נותן את זה ואתה רואה ממש ילד חדש, פתאום הילד, כל היכולות, אתה ממש את הפטנט של הילד. איזה שקר פוטנציאל לשבת. דובר או דוברת מס {0} בחטא בשקל? כן איזה. דובר או דוברת מס {0} איזה פרופוגנדה. כאילו עכשיו הם לא יודעים הם לא יודעים. רוב החוליות בשרשרת בשרשרת הדיווחים הזאת. מי האורחים של המחקרים ועד לנו הצרכנים רוב החוליות הם נאיביות והם רוצות לעשות טוב. אני מאמין בזה. אני חושב שאני אני. חושב שגם האנשים. מדברים דברים שהם מנותקים מהמחקר בצורה בוטה. אני לרוב מייחס להם כוונות טהורות, אז אותה גננת היא אומרת להורים הילד שלכם יכול להיות שיש לה הפרעת קשב, כדאי לכם, אבדוק את זה. ואז ההורים האבודים הולכים הולכים בהתחלה לפסיכולוג. דובר או דוברת מס {0} כן, לא. דובר או דוברת מס {0} יועץ כן המון המון ילדים כן אנחנו אני פגשתי אותם בגן אבל יש כאלה שיפגשו אותם בקהילה גימל או סביב הבגרויות. לא משנה. זה יכול בכל נקודת זמן במערכת החינוך. ואז ובכל פעם אומרים להם פחות או יותר אותו דבר, כאילו זה היה ילד, זה לא אשמתו וזה צריך לממש את הפוטנציאל וזה ויש תרופות והתרופות הן כמו משקפיים, אתה שם אותן וזה כמו מן אתה לא נותן את המשקפיים האלה, אז אתה בעצם עושה עוול לילד, ממש ממש מסרים שגויים. בדיוק יפה. דובר או דוברת מס {0} ממש ביד יפה. דובר או דוברת מס {0} מזעזע בעיניי בגלל שהוא כל כך לא מחובר למה שקורה במחקר ואז. ואז ההורה הולך. לא יועץ בתוך בסוף. בסוף בסוף הוא מגיע לנוירולוג ולפסיכיאטר כי זה די מדהים. הפסיכולוג, למשל, שעושה או הפסיכולוגית בדרך כלל הפסיכולוגית החינוכית הרבה פעמים עושה אבחון פסיכו דידקטי. אבחון מאוד ארוך. כמה הם מפגשים מלא סוגים של מבחנים וראיונות עם ההורים וזה אני עשיתי המון כאלה כן ובסוף בסוף הפסיכולוגית החינוכית היא רושמת חשד להפרעת קשב היא יודעת הרבה יותר ממה שהיא ידעה על נוירולוג כי היא ראתה את הילד המון שעות וזה אבל היא כותבת. היא. דובר או דוברת מס {0} רק יכולה להמליץ אני כותבת לך. דובר או דוברת מס {0} שהפרעת קשב מומלץ לפנות לנוירורג לפסיכיאטר או לרופא ילדים עם הכשרה זה או הרופא. לא משנה. יש כאלה כל מיני קריטריונים ואז ההורה מגיע אל הרופא. הרופא הוא האוטוריטה, הוא יתן את האבחנה. אני זוכר. זה לא מצחיק אבל זה אני צוחק כאילו אני זוכר. שאנחנו היינו בתהליך הזה ואני הייתי פסיכולוג, אשתי אמרה לי. כאילו סוף סוף אנחנו כשנלך נגיע לרופא, אז נדע מה יש לו. וחשבתי על זה. מה זאת אומרת? אנחנו נדע מה יש לו עכשיו. עדיין לא הייתי כזה ביקורתי כמו שאני היום. עוד לא עוד לא התחלתי את המסע. הילד היה בן 4 וחצי. לפני 10 שנים. אז לא ידעתי הרבה. אבל כבר אז הבנתי את הדבר הפשוט הזה של מה זאת אומרת הרופא ידע מה יש לו, מה הרופא יעשה, מה הוא יכניס אותו לאם אר איי מה הוא יעשה לו בדיקת דם, מה הוא יעשה יעשה לו כזה בעיניים ויראה מה הוא יעשה הוא יעשה כלום הוא יעביר שאלון במקרה הטוב אבל בדרך כלל שאלון כבר עבר קודם. לפני כן הוא ישאל אותנו מה אנחנו חושבים זה מה שהוא יעשה הוא הסתמך בעצם על הדיווחים של ההורים ושל המורים ושל המאבחנים הקודמים, כלומר הפסיכולוגים או היועצת או לא משנה מי שהיה בשלבים הקיים הקודמים. זה מה שהוא עושה, אין לו שום כלי מיוחד לרופא. זה מצחיק כי. החברה הישראלית להפרעת קשב נורא חשוב לה להשאיר את מלאכת האבחון, את האבחון הסופי רק בידי הרופאים כאילו יש להם איזה יכולות נסתרות, אבל אין להם שום דבר. הם עושים הם בעצם עושים הכי פחות. בעצם יגידו. דובר או דוברת מס {0} לך את המרשם. חזירים. דובר או דוברת מס {0} לשם, אבל הם רוצים לטעון שזה בכלל בלי קשר למרשם, זה עצם ההבחנה. אני לזכותם אגיד או להגנתם מגיד שהם רוצים שהם יגידו שצריך גם לעשות הבחנה מבדלת, שזה תהליך מאוד חשוב ברפואה שהם ממש חשוב לעשות. לדעתי חשוב לעשות אותו בפסיכולוגיה, לנסות להבין האם הילד הקושי בריכוז או הפרעות התנהגות או לא יודע כל מה שזה לא יהיה. זה לא. אולי זה תוצר של משהו אחר שהוא אינו הפרעת קשב. מה שהם שוכחים להגיד לנו זה תהליך של אבחנה מבדל. זה תהליך מאוד קשה וארוך. וכדי לעשות את זה למשל בדי אס אם הדי אס אס אם יש בו בסעיף של האבחנה המבדלת יש ספציפית להפרעת קשב יש שמה. 17 הם אבחנות או מצבים שהרופא צריך לשלול בדרך לאבחן את הפרעת הקשב, כלומר, כי תחשבו על זה, אני שניה מסתכל על תחשבו על זה כל כך הרבה מצבים יומיים יכולים לגרום לקשיים בריכוז. מי לא יודע מה ילד שההורים שלו עוברים עכשיו גירושים או ילד שלו ישן טוב בלילה הוא ילד שלא אוכל טוב או ילד מאוהב מיליון דברים יכולים להיות וזה וזה אפילו דברים שלא נאמרים בדי אס אם כן. תהליך האבחנה המבדלת הוא מאוד מאוד חשוב. הרופאים שאני מכיר שאני נתקלתי בהם לא עושים אותו. אני מקווה שאני לא מוציא עליהם דיבה, אבל זה הרושם שלי והלוואי והם היו עושים אותו בגלל. שאחת הבעיות הגדולות בהפרעת קשב שהם מודים בה בעצמם, היא בעיה שנקראת תוקף, מבחין שזה בדיוק הבעיה הזאתי. בעיה שאומרת אנחנו קשה לנו מאוד להבחין את התסמינים של הפרעת קשב. איך אנחנו יודעים שהם תוצר של איזשהו? גורעי היפותטי בתוך המוח שאנחנו קוראים לה הפרעת קשב כי אנחנו המצאנו אותו כן, אבל אנחנו מדמיינים שהוא קיים שם בתוך המוח ולא מיליון דברים אחרים. זה בעיה תוקף מפחיד חמורה שכולם מכירים בה. אף אחד לא מכחיש אותה. אז זה התהליך פחות או יותר, ואז אתה מגיע לרופא והרופא. בדרך כלל הולך עם כאילו עמידה מה שיש בפניו הסיכוי שהוא לא יתן הפרעת קשב נראה לי די נמוך ואז אתה יוצא הרופא. דובר או דוברת מס {0} הרופא. דובר או דוברת מס {0} בדרך כלל זה כמה דקות כאילו זה. דובר או דוברת מס {0} גושפנקא של מרשם אני עדיין לא אמרתי. דובר או דוברת מס {0} גם מרשם אני חשוב לי, כאילו לדייק כדי לא לייחס להם דברים לא זה אז הוא כרגע נותן את האבחנה. ככה זה היה אצלנו לפחות. ואני גם תמיד שואל את הסטודנטים שלי השנה אני מלמד קורס על הפרעת קשב כבר כמה שנים ואני מלמד כמה קורסים, אבל זה אחד הקורסים והשנה שאל וכל שנה אני שואל אני פותח את הקורס, מי מכם יש לו הבחנה של הפרעת קשב? אתם לא חייבים לענות, מי שלא היה איזה, לא יבכה לו כמובן בציון בדרך כלל יש חיסיון רפואי לדברים כאלה, אבל במקרה. הפרעת קשב זה הפרעה מאוד מיוחדת, מותר לדבר עליה ושוב אתם לא חייבים. השנה כל שנה מצביעים די הרבה. השנה אתה יודע כמה הצביעו חצי? דובר או דוברת מס {0} כולם זה כיתה קטנה אני. דובר או דוברת מס {0} מודה כיתה קטנה 10 כולם הצביעו לא ראיתי דבר כזה בחיים 100% הצביעו, כמה ממכם קיבלו מרשמים לתרופות כולם. אתה אומר ריבונו של עולם, מה קרה פה? תשמע, הם באו גם ללמוד. דובר או דוברת מס {0} 1000 קשב נכון נכון. דובר או דוברת מס {0} אבל צריך להגיד לא שיש להם המון בחירה, הם נמצאים תלמידי חינוך, הם נמצאים כאילו באשכול שהוא נקרא אשכול טיפולי ייעוצי כזה בחינוך, ואז הם חייבים לקחת את הקורס הזה. לא משנה, לא זאת הנקודה. הנקודה היא שאני שואל אותם על העם, אני שואל אותם אם הם קיבלו את האבחנה, ואז אני גם הרבה פעמים כאילו אתה יודע, תוך כדי הקורס אני מתעניין איך הם קיבלו את האבחנה, כולם מספרים את אותו סיפור. הרופא כמה דקות. ממש כמה דקות. לפעמים הוא אפילו לא צריך לראות את הילד. שזה דבר די מעניין. אגב, אני אסם גם כתוב שהתסמינים הם זה לא במילים של הדי אסיים. התסמינים הם מתעתעים. לפעמים התסמינים לא מופיעים בקליניקה של הרופא, לפעמים הרופא מפספס אותם, הוא לא רואה אותם, ועדיין הוא יכול לתת את האבחנה הזאת. זה דבר מדהים, כאילו ברפואה שאתה יכול לתת אבחנה בלי לראות את המצב הקליני. דובר או דוברת מס {0} בעצם נותן הבחנה לילד שאולי לא צריך או קח תרופה אחרת עכשיו. דובר או דוברת מס {0} ותכף אני אגיד נגיע לתרופות, אני רואה, אני רוצה, אני רוצה להגיע למרשם עצמו. אבל רגע לפני המרשם אני מזכיר כשאתה נותן הבחנה של הפרעת קשב, זה לא סתם אבחנה, זה לא שנתת איזה מין אבחנה כזאת אמורפית, לא יודע מה הליקויות למידה בסדר אמרת ליויות למידה, אז הילד עכשיו חוזר הביתה ויקבל שיעורי עזר במתמטיקה מעולה. אני עדיין חושב שיש בעיה באבחנות. אבחנה זה להבחנה יש השפעה אנחנו יצורים שאנחנו. מודעים להבחנות שאנחנו מקבלים אם אתה תיתן לךטול אבחנה של הפרעת קשב זה לא ישנה לו. אבל אתה נותן לאדם הבחנה של הפרעת קשב. אובחנה של ליקוי למידה אז הוא שומע את כל התסריט שמוצמד לאבחנה הזאתי. אז מעכשיו אם יש לו דיסקלקוליה אז הוא יש לי. אני לא טוב בחשבון גמור. גם. דובר או דוברת מס {0} מלווה אותך כל החיים וזה לכל החיים אני לקוי למידה אני אתה יודע, אתה תופס את עצמך לקוי למידה, זה פוגע לך בהרבה דברים גם בלימודים. בהבחנה. דובר או דוברת מס {0} עצמה אז זה נכון לכל אבחנה עכשיו באבחנה של הפרעת קשב יש עוד בעיה בגלל שזה לא סתם אבחנה כזאת רכה כמו ליקויות למידה זה אבחנה שהיא מומש בספרות הביו רפואית כלקוי בתוך המוח, ויש כאלה שהם אומרים שחסר דופמין, ויש כאלה שאומרים שכאילו את שזה גורם לכל מיני צרות. זה גורם לך להידבק בקורונה? זה מילא, זה גורם לך, זה מקצר לך את החיים, יש כאלה אני מחקרים שהתפרסמו במקומות ממש ממש נחשבים. מחקרים שטוענים שהפרעת קשב מקצר את החיים. כל מיני דברים מדהימים שאנשים אומרים על הפרעת קשב כאילו מבוסס מדע ואת כל התסריטים האלה ואת כל האמונות האלה על הפרעת קשב הילד הצעיר הרך בשנים סופג, וזה עוד לפני שאמרנו שום דבר על מרשם. הילד מסתובב עם תחושה שיש לו איזה בעיה במוח. למה? כי הוא לא ידע לשבת בחטא הזאתי. ואז מגיע המרשם עצמו, כי בגייד לינס בקווים המנחים של הרופאים. כלומר, זה אפילו לא בטוח כמה מרחב תמרון יש להם אפילו. אולי הם עושים את זה כדי לא להסתבך עם הביטוחים או לא יודע מה עם השאלות יתבעו אותם. אחר כך הם אומרים אוקיי, יש גייד ליין, מה טיפול ברירת המחדל? מה הטיפול? הבחירה שאני אמור כרופא לתת, כאשר אני נותן הבחנה של הפרעת קשב, טיפול הבחירה הוא טיפול בתרופות פסיכיאטריות ממריצות. כמו ריטלין כמו אדרל, כמו הטנט כמו וויבנס. כמו קונצרטה. זה. זה זה לא שהיד קלה על ההדק זה שזה הטיפול המומלץ זה הטיפול המומלץ על ידי גופי הבריאות הגדולים, הרשויות המוסמכות. יש למשל בגיל ההתבגרות ראיתי איזה הנחיה שאומרת הטיפול המומלץ הוא טיפול בסימולנטי, טיפול בתרופות פסיכיאטריות ממריצות וזה הטיפול שהרופא צריך לתת ואם הוא רוצה הוא יכול גם לרשום להציע טיפול התנהגותי זה כאילו הבונוס טיפול כאילו פסיכולוגי אבל הטיפול הבסיסי בתפיסת עולם שלהם הוא טיפול שהוא ביוכימי, כי כאילו יש שיבוש ביוכימי. אתה מבין את את המצב שהם יצאו שהם יצרו לנו פה ואז 20%. לפחות מילדי ישראל וגם במקומות שונים בעולם, במיוחד במדינות מערב, מקבלים את ההבחנה הנוירופסיכיאטרית הזאת לכל החיים, עם המלצה לטיפול תרופתי שהוא טיפול תרופתי. בוא נגיד את זה זה סמים זה סמים שהם אסורים בפקודת הסמים המסוכנים. דובר או דוברת מס {0} אני אשאל אותך שאלה מגיע בן אדם אתה יודע היום יותר ויותר עם בוא נגיד דרכי סוכר גבוהים מהרגיל. אחרי סוכר של 110 100 מגיע לרופא עם הבדיקות מה הרופא נותן לו? וואי אני לא. דובר או דוברת מס {0} יודע, אומר לו אולי תעשה תזונה נכונה, אולי כאילו דיאטה. דובר או דוברת מס {0} הוא רופא, הוא לא תזונאי, מה אומר לו? אם הוא טרום טרום סוכרתי אז אומר לו תשמע, תתחיל להקפיד. שלח אותך אולי אתה יודע דיאטנית או בגדול אומר לו תאכל פחות דברים סוכרים, תתאמן ועם זה הוא שולח אותך הביתה. כמה עושים את זה? מעט מאוד כי אתה עדיין לא שם זה כל המוח עלתה שיש לך אתה רואה את הסכנה כשהיא כאילו מולך. ואז שיש לו ערכי סוכר מעל הנורמה, מה הוא נותן לו? דובר או דוברת מס {0} אינסולין. דובר או דוברת מס {0} אני לא רוצה להידק אותך כן, כי זה לתחום שלך נותן לו גלוקמין נותן לו תרופה להודות את הסוכר. למה? כי זה עוזר באותו רגע הוא לא אומר לו תתחיל לשנות את התזונה שלך בו מתחיל לנתח מה אתה אוכל, מה אתה, כמה אתה ישן אולי אתה בסדר זה לא התחום שלי. דובר או דוברת מס {0} אבל אתה יודע שאחת ההשוואות המפורסמות שנעשות בתחום הפרעת הקשב, ההשוואות שנעשות על ידי האנשים הכי בכירים בתחום של הפרעת הקשב, היא השוואה לסכל את האיפואן, כלומר. לסקר את נעורים. שמטפלים בה באמצעות ניצולים. דובר או דוברת מס {0} זה קבוע כי בדיוק. דובר או דוברת מס {0} המטאפורה שמשתמשים בה כשמשווים את הפרעת קשב לסוכרת היא היא מטאפורה שרומזת לך המטופל. ההורה, למשל, רומז לך לילד שלך יש הפרעה שהיא כמו סוכרת? כלומר, כאילו. דובר או דוברת מס {0} אם אתה לא. דובר או דוברת מס {0} תיתן את האינסולין, הילד שלך יכול להגיע לחמץ הוא יכול כאילו זה ממש ממש מסוכן. עכשיו הם לא אומרים הם נזהרים בשקרים. כן, אבל ההשוואה הזאת מסוכנת. היא רומזת להורה כאילו זה מאוד מאוד דומה, וכמו שבסוכרת אם אתה לא תיתן את המצב, אם אתה מסכן את הילד גם פה, אם אתה לא תיתן את החומר החיצוני, אז אתה אפילו הרי אינסולין. זה הורמון שיש בגוף, נכון? אז לכאורה אתה רק מכניס את ההורמון שהיה חסר אצל האדם הסוכרתי לעומת זאת בהפרת קשב כשאתה מכניס לכאורה את הריטלין אתה רומז? לוואי כאילו חסר דופמין אני מכניס דופמין זה כמובן לא נכון. אין דבר כזה. כאילו של האדם חסר כאילו תוכיח. דובר או דוברת מס {0} מבחינתך אין חוסר. מבחינתי. דובר או דוברת מס {0} זה הם מבחינתם אני רוצה לראות פסיכיאטר או פסיכיאטרית אחת שישבו פה ויעיזו להגיד שלאדם עם הפרעת קשב חסר דופמין נראה אותכם, נראה אתכם אומרים את זה בצורה גלויה. אני יודע שהם אומרים את זה. לפעמים אני שומע אותם מידי פעם. יש לי גם הקלטות אבל אני רוצה לראותם אומרים את זה בפודקאסט. נראה אותם מעניין. דובר או דוברת מס {0} כי שוב אני אומר לך אותו אופן נותן מטפורמין לתקופה, לא משנה תרופה להורדת הסוכר. אבל. בפועל, אם אותו אותו אדם יפחית את הצחה שלו שלוכרוכר של הסוכרים. התזונה זה סוכרים היום ופחמימות. הכסף כך שלו ירדו. דובר או דוברת מס {0} לפחות לפחות האדם הגיע ויש לו בדיקת דם. יש שמה משהו פה אין כלום, אין שום דבר. מה אתה חושב? מה הרופא מכניס אותך לאמ אר איי לא מכניס אותך לאמ אר איי כי זה נורא יקר לא לא לא הוא לא מכניס אותם אר כי הוא לא יראה כלום. זה בוא נשב, נעשה פה השנייה עצירה ונגיד לצופים צופים יקרים. הרעיון הזה כאילו למישהו לילד או למבוגר עם הפרעת קשב יש חוסר בדופמין זה מיתוס. יש נעשו מחקרים בנושא הזה, ניסו להוכיח את זה, אבל בסוף בסוף בסוף אין לנו יכולת לאבחן הפרעת קשב באמצעות אמצעי הדמיה. אנחנו לא יכולים לראות שום דבר. זה לא אני אומר, זה אומר. הדי אסם, כלומר, המקום שבו המדריך שמגדיר מה זאת האבחנה, מה זאת הפרעת קשב, המקום של המדריך שאומר לרופאים איך לאבחן. הוא גם אומר לרופאים נכון להיום אין שום ביומר אין שום. ביוכימי אני חוזר אליך אין שום מדד ביוכימי שמאפשר לאבחן את ההפרעה הזאתי וזה לא הרבה אנשים יודעים ולכן זה מצחיק אותי שאתה שולח מישהו לרופא כאילו הרופא יתן את האבחנה. מה הרופא יעשה? דובר או דוברת מס {0} אתה אומר היד מאוד מאוד קלה על ההדק הוא מקבל בסוף בוא נגיע למרשם. הוא מקבל מרשם, הילד מתחיל ליטול את התרופה. אם זה כמו שאתה אומר אביבנס ריטלין הטנד קונצרט ועם זה זה הוא מתחיל לחיות. ובבית ספר רואים הב גן רואים שינוי הילד התיישר נכון. הוא יכול לשבת בחטא בכל פתאום ללמוד ששוב הלמידה בבית ספר לא השתנתה כמה 100 שנים. דובר או דוברת מס {0} זה אותם. דובר או דוברת מס {0} סטנדרטים אתה יכול לאבד את החומר, להקשיב למורה 45 דקות, אבל כמו שאתה אומר למעיין זה לא מתאים לדעתי. דובר או דוברת מס {0} היום זה לא מתאים לרוב הילדים, אבל השיטה לא. דובר או דוברת מס {0} השתנתה, אבל זה שוב אני לא אני לא בעד קונספירציות, אבל זה די רווחי. אם זה חברות, תרופות או גופים שמתפרנסים מזה. לתת את כל המרשמים כיתה עלייה משלושה אחוז 20% ויותר 20 3% לפי מה שאתה אומר זה המון. והילדים באמת, חלקם רואים תוצאות. הציונים שלך יותר טובים. אתה משתלב בכיתה, אתה לא מפריע אבל מה מה הלאה? כאילו איפה ההשלכות? כי בסוף זה ילד שהוא, אתה יודע, מתאימים אותו למסגרת, נכון? אותו ילד גם נפגע כי הוא כבר לא יכול בלי התרופה מי אני בלי התרופה? הביטחון העצמי שלו, כמו שאתה לקוי למידה אני הפרעות קשב רק אם התרופה אני יכול להיות. תקרא לזה תלמיד טוב או כן, וזאת רק ההתחלה. דובר או דוברת מס {0} כלומר, אתה מדבר על האפקט הפסיכולוגי של התרופה? שהילד לומד להאמין שהוא צריך עזר חיצוני כדי להגיע להישגים או כדי להיות אדם ראוי בעולם הזה שאפשר להיות לצידו, כי הרי תמיד אומרים להורים זה לא רק הלימודים, גם מבחינה חברתית כולם מתרחקים ממנו, כל מיני דברים, דברים לשמוע. ואז הילד לומד מפנים את האנשים את העמדה הזאת. שאני כדי להיות אדם ראוי בעולם ובטח אם אני רוצה להיות אדם מצליח בעולם, אני צריך את העזר החיצוני הזה שרק שהוא יגדל הוא יבין שזה סם. אבל כרגע הוא מסתכל על זה ככדור כתרופה, אז אני. ובעולם מושגים שלא שזה אגב עולם מושגים של רובינו. אם יש תרופה אז זה אומר שיש גם מחלה בסרט. הסיבה שגם קראתי לספר שלי הפרעת קשב, ואם מחלה וריטלין את התרופה כי. עמדה פנימית שנוצרת אצל ילד היא. יש לי בעיה שהיא כמו מחלה ולכן אני צריך לקחת תרופה כל יום. תזכור שהתרופות האלה. הם לא יכולים להגיד שזה תורפת בית ספר זה יהיה. זה יהיה הודעה אז הם אומרים זה ההפרעה שיש לילד, היא פוגעת בכל מי שרואה החיים והיא לאכול אורח חיים ולכן התרופה הזאתי הוא משהו שצריך לקחת באופן יומיומי. לפעמים הוא יצטרך, הוא יכול לעשות הפסקות כי בסדר, כדי לקצת טוב. רגע זה יצלח לנו חלון, אז אני לא רוצה לפתוח את החלון הזה עדיין, אז הוא לפעמים יכול לעשות הפסקות, אבל בעיקרון זה תרופה יומיומית, ואז הילד לומד את הדבר הזה. זה. המסר הפסיכולוגי שהוא מקבל, אבל זה רק ההתחלה. הבעיה החמורה יותר היא שאנחנו מדברים על סם, ואז בואו נגיד על זה כמה מילים, כי זה מאוד מאוד חשוב. החומר שאנחנו נותנים לילדים שלנו. תחת מרשם לכאורה זה לא תוסף מזון, זה לא שאני לא מספיק מבין בתוספי מזון, אבל זה לא איזה משהו ניטרלי. זה לא כמו להגיד לילד תאכל גזר וזה ישפך לך את הראייה. מה שאנחנו נותנים לילדים. זה חומר שהוא חוצה את המחסום ששומר על המוח שלנו, מחסום אדם, מוח. והוא מתערב ישירות בתהליכים הטבעיים שקורים בתוך המוח בתהליך ההעברה הסינפטי לא משנה לא, לא נרחיב בזה. מה שהוא עושה הוא משאיר את הדופמין יותר זמן בסינפסה במרחב בין התאים. וכשאתה עושה כזה דבר, כשאתה מכריח את המוח להשאיר יותר זמן את הדופאמין. אז המוח אולי בהתחלה מקבל כוחות על בהתחלה כמו כל סם קח שחקן כדורגל, תן לו קוקאין, פתאום מתפוצץ על המגרש, הוא יהיה אלוף יום אחד יומיים. לא יודע, זה כאילו קבל כוחות על כי הוא תחת השפעת הסם. אבל לאורך זמן ולא הרבה זמן לאורך זמן המוח אומר רגע רגע, אני אומר עכשיו בלשון דיבור בשפת דיבור. כן, רגע רגע, אני לא רוצה את הרעלן העצבי הזה, אני לא רוצה את הדבר הזה בתוך זה, זה לא, זה משבש לי את השיווי משקל. יש לי יותר מידי המוח מדבר כן יש לי יותר מדי דופמין. מה אני אעשה עם כל הדופמין הזה? זה לא אני לא צריך את זה. לא טוב לי. ואז המוח מה שהוא עושה כמו שהוא עושה בכל הסמים הוא מתחיל תגובת אדפטציה הוא מתחיל את מה שאנחנו קוראים סבילות, פארמה קודנאמית. מה שהוא יעשה הוא ילחם בפולש הזר. הוא יפחיד את הרגישות של התאים הקולטים אולי אפילו ישמיד חלק מהתאים. זה בדיוק מה עם סוכר? דובר או דוברת מס {0} אתה יודע שיש לך עודף פחמות זה מה שקורה. מה עושים עם כל העודף הזה? רק שלפחות. דובר או דוברת מס {0} סוכר הוא לא חומר משנה תודעה, לפחות לא בהגדרה המקובלת של משנה הרבה דברים. דובר או דוברת מס {0} אחרים כן, זה לא. דובר או דוברת מס {0} בהגדרה של מסביל משנה התודעה כמו. הסטימולנטים, או כמו סמים אחרים, בפסיכיאטריה ומחוצה לה, כלומר סמים אסורים ומותרים, אז יש לנו חומר שהוא מוגדר כסם, הוא אסור לפקוד על סמים מסוכנים הוא הוא מדורג בדרגה השנייה בחומרתה על פי מינהל אכיפת הסמים האמריקאי, ואז המוח נלחם בו ומפעיל מנגנוני פיצוי. ואז כשאתה רגע. כשההשפעה שהסם פגה עברו 8 שעות, לא משנה אם זה 4 שעות, 8 שעות, 12 שעות. המוח עכשיו המוח הוא דפיציט עכשיו חסר לו כי המוח הוא יודע לתפקד תחת השפעת הסם. אבל עכשיו בגלל שהוא אמר לעצמו יש לי יותר מדי דופמין. אני אומר את זה בשפה מאוד מאוד פשוטה. כן לא מדוייקת, אבל המוח עכשיו יש לי יותר דופמין. אני לא צריך לייצר דופומין משלי יש לי מספיק, יש לי יותר מדי אפילו. ואז עכשיו עברו עבר השמונה עברו השמונה שעות עכשיו מה יקרה עכשיו? חסר דופמין זה, זה קצת מילולי מידי אבל לא נורא, זה בסדר בשביל להבין. ואז. אז עכשיו אנחנו נראה מה שאנחנו קוראים אפקט ריבאונד אפקט? מה זה אפקט ריאונד זה לא דבר חביב, זה נורא ואיום, זה הילד כאילו עכשיו כאילו הוא בסוג של קריז כי עכשיו לקחו לו את הסם. עכשיו הוא לא יודע, ההורים לא יודעים הם לא מבינים שזה מה שקורה מבחינתם הילד חזר להיות אי די אייץ די אי חזר להיות הפרטי של לא לא לא לא הילד עכשיו בסטרו הילד עכשיו בתסמיני גמילה וזה בהתחלה עכשיו חכו מה יקרה כשיבוא כמה חודשים הילד אז. קודם כל יעלו את המים. וזה אנחנו רואים את זה הרבה פעמים, או שבאיזשהו שלב או שבאיזשהו שלב יעצרו ויגידו זה לא הריטלין לא מספיק טוב, זה לא הילד לא מגיב טוב לריטלין, לא הילד לא מגיב טוב לרצאל נתת לו סם. אוקיי, אז הילד לא הגיב טוב לריטלין? עברו כמה חודשים, בוא נעבור לתרופה אחרת סם אחר סם חזק יותר איזה סוג של ריטלין ארוך טווח? בוא נעבור לאמפטמינים בוא נעבור לאטנט בוא נעבור לאדראל בוא בסוף אתה מגיע לבביב או התרופה כה חדשה שהיא. היא תציל את הילד, והיא כאילו. יהיה אין לא תופעות לוואי. אתם מבינים, אתם לוקחים את הסמים האלה שהם הכי לא כמו המשקפיים והם הכי לא כמו אינסולין אלא סמים מאוד מאוד חזקים, שאת האדפטציה הסבילות הזאת שתיארתי היא המנגנון שבאים, הם עובדים והם כמובן יוצרים את האפקט הפסיכולוגי שאתה דיברת עליו מקודם ויש להם המון המון תופעות המון המון סיכונים למשל. אני אומר את זה בזהירות ובצער רב אני לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל אין לי ברירה. אני ממש רואה בזה שליחות, כי המידע הזה לא נאמר לנו. התרופות הפסיכיאטריות הממריצות נקראות גם סוכנים סימפטומטיים זה אומר שהם מפעילים או מחקים את המערכת הסימפתטית. המערכת האוטונומית שיש בגוף שלנו, שהיא מערכת שמיועדת לפייטו פלייט, היא מפעילה את תותחי ההישרדות. היא מרחיבה את הישנים, היא כאילו מפמפמת את הלב, ולכן לתרופות הפסיכיאטריות הממריצות כמו הריטלין והאדראל. ואתן וכל אלה הסוכנים, הסימפטומים האלה לתרופות האלה יש גם סיכון לבבי וכולם מכירים בסיכון בסיכון הלבבי הזה. זה מה שמדהים פה זה לא יעקב אופיר מבקר על ההפרעה לא, אלא זה, זה סיכון שהאף די איי מכיר בו יש סיכון לבבי בתרופות האלה. ועכשיו תחשוב על ילד ילד, אין לו סיכון לבבי, בדרך כלל ילד הוא לא אמור שיהיה לו איזה בעיה בלב, אבל אתה תיתן לו תרופה פסיכיאטרית, אתה תגביר את הסיכון, הסיכון אולי עדיין יהיה נמוך כי הוא עדיין ילד, אבל באופן יחסי אתה מגביר את הסיכון ולאורך זמן אתה מעמיס על הלב על המערכת הלבבית המערכת הקרדיוביסקולרית. האם ההורים יודעים את זה? אני לא חושב שמישהו אי פעם אמר להם את הדבר הזה וזה רק ההתחלה. יש פה כל כך הרבה. אגיד. דובר או דוברת מס {0} לך את האין שווה אחד שלי אוקיי, כי אני נוטה אני לא בחטיבה, לא בתיכון, לא לקחתי. אבל בתואר הייתי, אתה יודע, היה לי קשה כי עשיתי עוד דברים. רציתי לסיים את התואר כמו שצריך, כמו כולם כמו הילדים היותר מחוננים. אז לקחתי התחלתי מנהל קונצרטה, זה מה שהייתי לוקח, יש לך ממנו עם 10, 20, 30 וכן היה דאון מאוד חזק הופך אותי לעצבני. היית מבין שיש לך פעימות לב פתאום שלא משהו, אתה יודע, לא לא מסתדר. והיום גם אני לפעמים נותן שיש לי תקופותנוס בעבודה בחברה אז אני, אתה יודע, יש לי שבוע, אני צריך לתקתק המון המון דברים, התחיל לקחת את הטנט. 20 והשלושים וזה היה לפני כמה שנים לפני שנתיים וזה תקשיב זה הכניס אותי למצב של חרדות שאני לא מדמיין שאני כאילו אני חי אותם. וחודש חשבתי שאני אני גמור. הלכתי לרופא אמרתי תשמע אני זה לא אני הפסקתי לקחת זה לא יצא לי מהמערכת אומר לי קח זנק קח זה בוא נשים אותך לטיפול אולי פסיכיאטר? אמרתי לו אני, אתה יודע, עשיתי הרדקור תשומות וזה ואיך שהוא בסוף לא יודע אם זה יצא לי מהמערכת אבל הייתי שומע נביכה צלצול צפצוף. היה לי ממש בחזרתי פעימה וזה כאילו וזה לא ממציא את זה זה מה שהיה לי. עכשיו עברתי שוב, אני לוקח את זה מאוד במשורה. אני רק מתנצל. דובר או דוברת מס {0} שאני לוקח מוואנס. דובר או דוברת מס {0} אבל הקופסה לפני 3 חודשים הוא לקחתי 5 כדורים כי לפעמים אני צריך לשבת יום זה באמת עוזר אבל אבל זה סם. ואני יודע שזה שם ואני לוקח אותו איך שהוא הבנתי יותר טוב לי כמו שאתה אומר זה לא תרופת פלא, פשוט ההשעיה שלו היא מאוד מאוד איטית איך שהוא. אני מרגיש שזה טוב לי אבל אני מפחד מהכדור הזה. אני לוקח טוב רק שאני חייב ואני אולי אחר הראיון הזה. אני אני אפסיק. אמרנו. דובר או דוברת מס {0} שהפסקה או הפחתה של תרופות זה תהליך שצריך לעשות בליווי והוא לא בטח לא לקחת את הדברים שאני אומר ככה ולקבל על בסיסם החלטה. אבל אני כן רוצה להגיד שאני עושה הבחנה מאוד מאוד חדה בין ילדים לבין מבוגרים. גם אני שותה לפעמים בסופי שבוע בירה או לפעמים איזה כוסית ואני יודע שזה שם. דובר או דוברת מס {0} זה הכול. דובר או דוברת מס {0} ואני מרוויח מזה משהו. איזה הרגשה נעימה. ואני מפסיד מזה משהו ואני משכלל. דובר או דוברת מס {0} גונב מהבריאות של מחר נכון, אתה נהנה היום, אבל אתה גונב אז אני משכלל. דובר או דוברת מס {0} את הסיכונים שלי כאדם מבוגר בניסיון לעשות את זה בצורה מפוקחת. ואצל ילדים אין להם בחירה, וה קודם כל המסגור הרפואי הוא לא הוגן. הוא ממש הוא מטעה אותם. ודבר שני אין להם בחירה, כי בסוף אומרים להם אתה אתה צריך לקחת, ואני ראיינתי הרבה מבוגרים שסיפרו לי שכשהם היו ילדים היו מתחננים להורים שלהם לא לקחת. וחלק היו מסכימים וחלק לא, כי הרופא אמר. והדבר הזה בעיניי הוא עוולה אחת הגדולות של המאה, כאילו. זה התחיל עוד לפני זה, אבל זה במאה שלנו זה ממש התגבר כאילו אתה לוקח ילדים ואתה אומר כדי שהם יסתדרו באותה חטא או לא משנה במסגרת או אפילו כדי שיצאו בגרויות שיגיעו לאוניברסיטה כאילו דברים טובים. אתה אומר אני אתן להם את הסם הזה בלי שבאמת אני מספר להם על מה זה אומר. ואמרנו לא אמרנו כלום, באמת לא אמרנו כלום, אני מספר. בחצי השני של הספר, במיוחד בפרקים 10 ואחת 10. על הסיכונים של התרופות. אתה. אתה באמת גורם עוול אדיר לילדים האלה בעיניי. ואני רוצה להגיד עוד משהו, גם היעילות בסוף בסוף בסוף היא לא באמת. כלומר זה כן. זה נותן תחושה מדהימה במשך כמה שעות. אבל. אם מי שבאמת חושב על טובת הילד שלו על. על מה יעזור לו בעתיד? אתה עכשיו הורה לילד בכיתה גימל למשל אתה מתלבט אתה אומר הילד שלי, אני רוצה שיהיה לו טוב ואני רואה שאם הוא לא אם קשה לו בלימודים אז הוא חושב שהוא טיפש ואז הוא ידע להיות ילד שחושב מאמין שהוא טיפש, אני אעזור לו עכשיו בכיתה גימל ואז כשהוא יגיע לתיכון אז הוא יגיע לכזה מסודר הוא יגיע כזה לשלב יותר ובטוח בעצמו. אז ההתערבות שלי היום תציל את הילד שהוא יהיה מחר ולכן אין לי ברירה. אז אפילו שאני יודע. האלה המסוכנות, אני אתן לו אותם. אבל האמת היא, האמת היא זה קצת קשה להגיד את זה כי הרבה הורים מאמינים שהריטלין הציל להם לילד שלהם לחיים, אבל האמת היא שהם מסתכלים במחקרים, אנחנו לא רואים את התמונה הזאתי. קודם כל, אין הרבה מחקרים בטווח הארוך, אבל המחקר הטוב ביותר שיש בידינו המחקר האמתי, המחקר שנעשה על ידי מכון הבריאות הנפש האמריקאי על ידי אנשים הכי בכירים בתחום של הפרעת קשב, כולל אחד ממי שהמציא את הפרעת הקשב כאילו פרופסור קיד קרס. דובר או דוברת מס {0} שבעצם נכון, כאילו. דובר או דוברת מס {0} כן נכון יש שאלון קונס נכון? אז האנשים הכי בכירים במערכת הם, הם יודעים מתוך המחקר שהם עשו לאורך שנים הם יודעים שבסוף בסוף כשמסתכלים על התמונה הכוללת, ילד שלקח תרופה בגיל צעיר זה לא עזר לו אחר כך, כלומר היכל לא לקחת אותה ולהגיע לאותו מקום ואפילו למקום יותר טוב, כי יש משהו שנקרא יעילות הפוכה. אני אחר כך אולי להרחיב על זה אם יהיה זמן אבל אבל אני שנייה סוגר את הנקודה הזאת של. יעילות היעילות של התרופות הללו, בטח בטווח הארוך היא היא לא קיימת, כלומר אין לה ראיות. וגם בטווח הקצר. אני אטען שהיא מאוד מאוד מפוקפקת ברגע שמסתכלים בתוך המחקרים מגלים שבעיקר מדובר על יעילות שהיא של התנהגות, כלומר שהילד יותר מתנהג כשורה. אבל לא, לא תראה באמת שיפור בציונים ואני יודע שהרבה אנשים והרבה הורים מדווחים על שיפור, אבל בסוף בסוף. יש הרבה דברים שהם לא לוקחים בחשבון ואני אומר את זה בצניעות ובזהירות. אני לא, אני לא רוצה. כאילו גם לערער על אמונה של אף אחד, אבל בסוף אתה תיקח ילד יתן לו תמיכה, תאהב אותו המון, אתה תראה שיהיה שיפור כי ילדים משתפרים. אחד הביטויים הפנטסטיים שמופיעים. ב-1 מהמחקרים האחד מאמרים שיצאו מאותו מחקר מפורסם מחקר אמ תי איי. כותבים המומחים הגדולים להפרעת קשב כותבים ככה וווסטרק נדהמנו נדהמנו לגלות את זה, נדהמנו לגלות. דובר או דוברת מס {0} נדהמנו. דובר או דוברת מס {0} לגלות מרמת השיפור שהתרחשה בכל קבוצות המחקר, כולל אלה שלא לקחו את התרופות, ואני חושב לעצמי מה נדהמתם לגלות נדהמתם לגלות שילדים גדלים נדהמתם לגלות שהמוח שלהם הולך ומשתכלל ושהם לומדים כישורים חדשים. ושיהיה ושילד. או אדם בחור צעיר הוא יותר מיושב בדעתו. מילד הם לגלות את זה. נדהמתי ולא ידעתי את ההתפתחות הטבעית של המוח. אני לא אומר את זה בזלזול, אני אומר את זה בצער שאת הדבר הכל כך בסיסי הזה שכאילו לא לא לקחו בחשבון כשחשבו על התרופות האלה ואמרו הילד עכשיו לא מתפקד טוב, אז אני אתן לו את הסם ואז אני אציל אותו לא, לא, לא, זה בכלל לא המצב. דובר או דוברת מס {0} תשמע זה זווית טובה תכף נגיע גם לעוד זווית קטנה שנראה סרטון בעצם. דובר או דוברת מס {0} פה. נגיד. פרופ'. אני אקסטרימי היפרקט פה. רק ניישן פלאק פואר בקיי אם פארק. בעיר. אז פה בעצם יש. דובר או דוברת מס {0} פה סרטון שמראה שהחליפו תורת לד. בצורה אחרת וזה השפיע מאוד על אותו ילד שכאילו היו לו הופעות. לא הייתי אשתי וזה הם עברו לו. עכשיו אנחנו יודעים שיש סביבה שלמה של דברים משנות השמונים, שהם 3% מאובחנים ועד היום אנחנו רואים את זה גם בהפרעות קשב, אוטיזם, כבד שומני, מחלות מחלות אוטואימוניות, הכל עלה ובמאות אחוזים או קי יש הרבה יותר ילדים היום עם אוטיזם. הרבה יותר ילדים עם הפרעות. אוטומיוניות יכול להיות או להיות לוקסוס. רון, צליאק, גאוט כל מיני מחלות שפעם היו בשוליים. ובאותה בעצם יש קורלציה לסוג המזון המעובד לסוכרים, למזון תעשייתי, צבעי מאכל שכבר חלק הוסרו מהרשימה שמותר להשתמש בהם. גם ארצות הברית הם בדרך כלל בסוף באירופה זה יותר טוב המצב. שומני טראנס שהיום אסור לייצר דברים שומני טראנס. בקיצור, הסביבה מאוד מאוד השתנתה משנות השמונים 70 ועד היום וזה גם הטרות את הילדים, את הילד שלי שלוקח כמות גדולה של סוכר. עכשיו הוא נהיה שד 50 דקות אני, אתה יודע, הוא פשוט, אתה יודע, יש לו מלא סוכר, המון אנרגיה לא יודע מעלה את הדופמין או לא אבל קשה להשתלט עליו ורוב התזונה שאתה רואה היום היא תזונה מעובדת מאוד עכשיו אני לא יודע אם זה באמת המצב או אוברסקרפשן או יד קלה על ההדק. איך הסביבה בעצם משפיעה על כל מה שאתה רואה עם הפרעות הקשב? והמרשמים ששוב כמו שאתה מתאר זה. דובר או דוברת מס {0} שאלה שאתה שואל. היא חוזרת לשאלת התוקף עוד. דובר או דוברת מס {0} דבר קטן כל המסכים אתה יודע מסכים שזה אתה מקבל גירוי דופמיני מאוד מאוד גבוה. שזה גם נכנס בחמש. 10, 10 שנים האחרונות. דובר או דוברת מס {0} אז אתה אתה חוזר לסוגיית תוקף המפחין, כלומר אתה אומר. הקשב שלנו, בני האדם ומושפע מהרבה דברים. הוא יכול להיות מושפע מהתאורה. הוא יכול להיות מושפע מהתזונה. הוא יכול להיות מושפע מהמסכים מהאופן שמה. אנחנו צורכים ידע מושפע מהמון המון דברים. נכון, זה מה שאתם בעצם אומר ואתה אומר אם אנחנו רוצים לטפל בבעיה של חוסר קשב או בעיה של היפראקטיביות, אנחנו צריכים לזהות את המקור המדוייק. דובר או דוברת מס {0} ואז תטפל בו. דובר או דוברת מס {0} וזה מאוד מאוד קשה לעשות במקום, לא? דובר או דוברת מס {0} בסימפטום לטפל. דובר או דוברת מס {0} במקור ולא בסימפטום, נכון? רגע, אני כבר כסף. דובר או דוברת מס {0} כזה הכל טוב. דובר או דוברת מס {0} כן לצופים אני אגיד היה פה עכשיו רטט וזה הסיט את הקשב שלי ולי לכאורה אין הפרעת קשב והנה זה הסיט אז מה? מה נוכיח כאילו אוקיי היה פה גירוש גם. דובר או דוברת מס {0} שאתה מכיר, אתה יודע, תלך לאבולוציה לפני 2000 שנה אני לא הראתי אותה משום מכשיר. המח לא עכשיו באיזה? דובר או דוברת מס {0} מכשיר זה כאילו היה עכשיו עצירה של כל הזה אף אחד לא אנחנו. דובר או דוברת מס {0} ממלים את הרטט הזה. דובר או דוברת מס {0} אז יש לנו כל כך הרבה דברים שמשפיעים על הקשב ועל ההתנהגויות שלנו, על מצב בכלל המצב הפנימי שלנו. ואנחנו צריכים לנסות להבין אותם. ולצערי ברגע שננעלו על אבחנה ואמרואה זה דבר מולד. זה בעצם חסך את לבדוק את הילד. הגיע ככה לעולם. אתה כבר לא צריך לבדוק, אתה לא צריך להיות טוקסינים בהיריון, לא את הטיפולים שהילד מקבל כשהוא נולד, לא את כל החומרים שהוא נחשף אליהם. כלום כאילו יש לך איזה פסחת אין אין בעיה. אז אין, אז אין לנו מחקרים טובים. ואגב, היום בארצות הברית יש מהפכה שאני מבין שהיא צבועה בצבעים פוליטיים ויש כאלה שמנסים להגיד שהיא לא יודע. לא יודע מה הם חושבים שזה כאילו יצירת כאוס מכוון, אבל אני רואה בה ברכה לא יודע לאן היא תוביל. אני מקווה שהיא תביא לדברים טובים, אבל אנחנו רואים שבארצות הברית יש ניסיון לעשות פוס משחק ולהגיד רגע רגע, מה קורה? מה יכול להסביר את העלייה שאנחנו רואים בשיעורי ההפרעות בהפרעת קשב והפרעת הספקטרום האוטיסטי? אוטיזם כביכול. דובר או דוברת מס {0} מוניות שלקחו אקמול הוכיח ששוב, אבל זה גם רובוט קנדי. גם טראמפ נזהר. דובר או דוברת מס {0} אני לא יודע, אני לא יודע, אבל אני שמח על העדכון של המצב הקיים בגלל שהסטגנציה שנכנסנו אליה זה לא היה בעצם סטגנציה כי זאת הייתה ההסלמה. כל הזמן אנחנו רואים עוד ועוד עליה והכל בכל מיני. כאילו מצבים שהם שאתה לא מבין למה הרי לכאורה. הטכנולוגיה שיפרה את איכות החיים שלנו. היא לכאורה התקדמה, אז למה אנחנו נמצאים במצב לא בכל הדברים כן, יש לנו פחות עמותת ילדים. יש לנו בסך הכל כאילו יש מחלות שחלפו מן העולם, אבל יש דברים שאתה אומר למה? מה ההסבר להם? ועד שלא יעשו עצירה רצינית לבדוק אותם ומבחינתי הכל פתוח לבדיקה, הסיפור של חיסוני השגרה שאני יודע שזה כאילו מילה קדושה כזאת פה בארץ וחס ושלום שלא יקראו לי מתנגד חיסוני. אוי ואבוי, אני לא מתנגד חיסונים אבל. אבל אני אומר, בואו נבדוק. מה זה? מה זה שלא בדקו אותם כנגד פלצבו, ואני מכיר את כל התירוצים שזה לא אתי לא לבדוק כנגד פלסיבו, אבל בואו יש מספיק פתרונות אתיים בתוך בתוך המערכת כדי. להגיד לדחות את החיסונים או לפצל אותם כדי לראות מה ההשפעות שלהם, וזה רק דוגמה אחת זה לא רק החיסונים, זה הכל והתאורה זה עוד דוגמה. יש מיליון דוגמאות. וכמובן לשנות את מערכת החינוך. אבל אני יש משהו אחד שמעסיק אותי וזה לא הגורמים. הביו סביבתיים, אלא משהו קצת אחר וזה. בלי להיות קונספירטור זה המניעים שעומדים מאחורי התעשייה הזאת של הפרעת הקשב והטיפול בה? ותופעה שאנחנו קוראים לה מדיקליזציה שזה אומר לקחת התנהגויות יומיומיות נורמטיביות רגילות לגמרי ולתת להם תיוג רפואי מדיקליזציה אתה לוקח את התופעה ואתה נותן לה, הופך אותה להיות דבר רפואי. אז אתה מוכר? דובר או דוברת מס {0} צחקנו על זה. דובר או דוברת מס {0} מקודם שאין כלום, אין שום דבר רפואי בדבר שנקרא הפרעת קשב. הרופא אין לו שום יתרון על הפסיכולוג שעושה עבודה הרבה יותר מעמיקה. אז אנחנו לוקחים זה לא רק בהפרעת קשב, הפרעת קשב זה פשוט כל כך כל כך בולט כי אתה לוקח ילדים נורמליים שאין איתם שום בעיה. הם בתוך הנורמה במובן הזה שהם בתוך ההתפלגות. הם אפילו לא בקצה שלה ואתה נותן להם תיוג מדיקלי תיוג רפואי במקרה הזה. תיוג נוירו התפתחותי כאילו כמו כמו שאמרנו שזה במוח וכל זה ואז אם המדיקליזציה. המרשמים אז מעבר לזה שאתה יצרת, גרמת לזה שילדים יאמינו שיש להם איזה בעיה רפואית ולאורים שלהם להאמין שיש להם בעיה רפואית. עכשיו גם. נותן להם, עושה להם התערבות רפואית שהיא מאוד מאוד מסוכנת והיא בעצמה יכולה ליצור כל מיני צרות, למשל כך את המחקר שיצא לאחרונה על קיצו תוחלת החיים שנטען בו שהפרעת קשב היא קשורה עם תוחלת חיים ירודה בשבע על 9 שנים. כאילו אם אתה יש לך הפרעת קשב, שזה לכאורה משהו סתם, כאילו של ריכוז. טיפלת. דובר או דוברת מס {0} כן. דובר או דוברת מס {0} כמובן זה הטענה. אז אתה כאילו יש לך אתה תחיה 7 9 שנים פחות לשיטת המחקר הזה. עכשיו אני יושב, קורא את המחקר הזה ומה אני מגלה? אתה יודע. אני מגלה שהם לא שלטו, שלטו מבחינה סטטית, הם לא בדקו את ההשפעה של התרופות שניתנות להפרעה. כלומר. אתה לוקח אנשים שאובחנו הפרעת קשב בודק כמה זמן הם חיו. אבל אתה שוכח לכאורה אני לא מבין איך הם יכולים לשכוח. כן. אתה שוכח שאותם אנשים אוכל חלק גדול מהם לוקחים גם את אותו סם שהם קיבלו את תחת מרשם. ואם היית שולט מבחינה סטטיסטית, היית בודק את זה או נגיד לוקח את אותם אנשים שמאובחנים מחלק את אלה שקיבלו את התרופה ואלה שלא קיבלו תרופה או אלה שלקחו הרבה ממנה ולא שלקחו קצת ממנה ואז בודקת תוחלת החיים. אולי היית מגלה שתוחלת החיים קשורה לסם, אותו דבר בסיכון לבבי. מחקר שיצא ממש עכשיו לפני שבועיים בערך נתאזז זה פשוט לא העמיד. כשראיתי את זה חוקרים מאוד מאוד בכירים. אני לא אגיד את שמם, חוקרים ממש ממש בכירים, הכי מומחים שיש אתה יכול לדמיין? טענו שהפרעת קשב קשורה. עם לחץ דם מוגבר. עם סיכון ללחץ דם עכשיו אתה אומר, אתה קורא את המבוא שלהם ואתה רואה שהם בעצמם אומרים שהתרופות להפרעת קשב הם סוכנים סימפטיו ממטיים גורמים. דובר או דוברת מס {0} הם אומרים את זה. דובר או דוברת מס {0} התרופות להפרעת קשב הם סוכנים סימפטומידים, ולכן הם קשורים עם אליה בלחץ תדם וסיכון. לביתיהם אמורים את זה. הם יודעים את זה, כולם יודעים את זה. ואומרים, אבל אולי גם הפרעת קשב קשורה? אנחנו נבדוק את זה ואז מה הם עושים? הם לא בודקים את האם הפרעת קשב קשורה ללחץ דם מעבר להשפעה של התרופות. הם בודקים את זה כאילו אין תרופות והם אומרים לא. בדקנו את התרופות כי קשה לבדוק תרופות, עכשיו יש להם את הכל, יש להם את הרישומים, יש להם את המרשמים, יש להם את התאריכים על המרשמים, יכולים לבדוק בדיוק כמה כמה אנשים קיבלו, הם לא בודקים את זה, ואז הם נותנים לנו הקוראים לחשוב שכאילו הפרעת קשב היא קשורה לאיזשהו בעיה בלב, אבל לא. לא, לא לא לא לא הפוך מה שגורם לבעיה בלב כנראה אני לא יכול לדעת כי אין לי את הדאטה ואני גם אני יודע כי פעם יצא איתם קשר ביקשתי את המסד נתונים שלהם, אני לא. דובר או דוברת מס {0} זה לא מי ממן את זה דרך אגב אני לא רוצה. דובר או דוברת מס {0} להיכנס לשאלות האלה. אבל. דובר או דוברת מס {0} תן לי לא להיכנס, אבל כאילו לסייג את זה כי כנראה שמי שמימן זה למישהו יש את האינטרס להציג את התרופה כמשהו תראה פה. דובר או דוברת מס {0} יש פה איזה משהו? אני לא ראיתי דבר כזה כי. אני אומר את זה בזהירות כי אני אין לי עניין פרסונלי באף אחד, אבל יש פה חבורת חוקרים שלאורך כמה שנים טובות הם מפרסמים מחקרים מהז'אנר הזה של הפרעת קשב היא קשורה עם איזה שהיא צרם פיזיולוגית או ביולוגית בגוף ושוכחים לבדוק את התרופות. לפעמים. אגב, הם כן זוכרים לבדוק את תרופות כשזה משרת. דובר או דוברת מס {0} בדרך כלל יש חברות אוקיי מזון, תרופות שיש להם תקציבים מאוד גדולים לזה הם גם מביאים לפעמים חוקרים, אתה יודע, שמות מפורסמים, הנה זה חוקר שהוא יש את פיטר עטיה למשל. סתם אני ככה רופא בטח המפורסם שאולי שמעת אז הוא גם אתה יודע נותן איזה שהיא מפרסם דברים שהוא חקר זה אז אתה זה עולה המון כסף דרך אגב כן להביא ויש המון המון חוקרים שהם הי ווייט מהרוואר ולא משנה מה. שהם חוקרים בכסף בשכר. ומוצאים כל מיני תופעות שהם אתה יכול להחזיר את החוקרים. דובר או דוברת מס {0} שחתומים על המחקר טוב, בעצם לא נעשה את זה, לא נעשה את זה אל. דובר או דוברת מס {0} תיכנס לפינות, אז למשל כולסטרול שזה תעשיה, אולי התעשייה עם לפיטור יש כל מיני. גם לא נכנס ספציפית, אבל. כולסטרול זה משהו שהגוף מייצר, אוקיי? והגוף מייצר את זה בצורה טבעית. וסטטינים זה חברות שמוכרות במאות מיליארדים. זה תחום ענקי. אוקיי, והביאו למצב. איפשהו גם הבדיקות של סיז של הכולסטרול זה בשנות השישים, והתחילו הורידו את הרף כמה שיותר ואז כל מי שמגיע לרף הזה קח סטטינים עזוב שזה עוזר לאחד מתוך 84 אנשים כל היתר שזה לא עוזר להם זה גם גורם להם לכאבי שרירים יש תופעות לוואי ודברים ואתה חייב לקחת את זה תמיד כל עוד יש לך את. זאת אומרת, אתה יכול למדוד את זה לפחות קשב בכלל, אתה לא יכול למדוד הינה יש לך כולסטרול גבוה, כך סטינים זהו הרופא נותן לך את זה במקום כי הוא, אתה יודע, הוא מכסתח את עצמו כי יש המון מחקרים שיוצאים הם שיפורים כשיש סטטינים אבל שיכולים להגיד לך כמו שאתה אומר שרק מתוך היכל משמונים וארבע אנשים זה יעבוד ורק אם היה לו את אירוע לפני זה ורק את זה יש המון אינטרסים, המון מחקרים שיוצאים ומי שמוציא אותם זה חברות תרופות שיש להם אינטרס למכור את זה. זה ביזנס שוב כמו שאתה אומר. אף אחד לא יושב ובוא נראה איך אנחנו עושים נזק. בכוונה טובה הם בטוחים שזה יש. דובר או דוברת מס {0} כמה אנשים וזה דוגמה אחת. דובר או דוברת מס {0} יש המון דוגמאות. דובר או דוברת מס {0} שהם עושים נזק או שלפחות חייב להיות חייב להיות שהם יודעים. דובר או דוברת מס {0} אבל הם לא עושים את זה בשביל לעשות נזק. דובר או דוברת מס {0} כן, בוודאות. דובר או דוברת מס {0} אין נכון מאמין בזה. לא, הם מחפשים. דובר או דוברת מס {0} כאילו לדלל אוכלוסין. אבל כמו. דובר או דוברת מס {0} שאמרת יש שקרנים ויש סטטיסטיקאים. יש כל מיני תחום הדיכאון. בטח אתה יודע, יש עוד תרופות. אתה יודע. ציפרלקס כל מיני דברים כאלה שגם עוד תעשיות של כמו כל דבר אפשר למצוא תרופה, אפשר לעשות שם כסף ולהציג מחקרים מוטים לכאן ולכאן ולמכור את זה. לרופא עצמו אין לו זמן לשבת ולעשות מחקרים לבד, ללכת להשתלמויות כי מי עושה השתלמויות? כל דבר כזה הוא גם ממומן ועם חסויות והכל של חברות תרופות. דובר או דוברת מס {0} תעשייה. דובר או דוברת מס {0} ענקית שכנראה אתה יודע, אפשר לחפור שם יום שלם ולא להגיע אפילו לרבה. דובר או דוברת מס {0} מאשימים אותי שאני לא רופא והם צודקים, אני לא רופא ואז אני אומר איזה מזל שאני לא רופא ויש לי זמן. כלומר, אני חוקר, זה המקצוע שלי, אני מדען, ואז אני יכול לשבת על הנתונים, לשבת על המחקרים מה שרופא פשוט אין לו זמן זה. המטופל. דובר או דוברת מס {0} אין לו זמן למטופל, יש לו 5 דקות המטופל גג כמו שאתה אומר. אז מה אפשר לעשות? לתת מרשם שוב? יש רופאים? דובר או דוברת מס {0} הוא פועל בתוך אקוסיסטם, כלומר יש לו הנחיות, אז הוא אם הוא יפעל בניגוד להנחיות. יש פה בעיה, הוא יכול, הרי בסוף רפואה זה ניהול סיכונים. ואז מגיע מטופל. לא יודע אם לחץ דם והמטופ ואם הוא לא ירשום לו את התרופה שאמורים לרשום ואז יקרה משהו כי. דובר או דוברת מס {0} אז יש ניהול סיכון. דובר או דוברת מס {0} הוא פועל תחת. מגבלות שהם מאוד מאוד קשות. ומה שאני מנסה לעשות זה להחזיר לנו, האזרחים הפשוטים לכאורה, להחזיר לנו גם את החופש וגם קצת את הבעלות על הידע כאילו על הגוף שלהם, כאילו את האחריות על עצמנו. ואני אומר את זה ממקום הכי צנוע שיש. כלומר, אני זוכר היטב כמה זה קשה להיות הורה לילד עם הפרעת קשב. עכשיו, לכאורה אני עדיין הורה לילד עם הפרעת קשב, אבל אנחנו צוחקים על זה שיהיה אצלנו יש שני רפואי. אני מפחד לא רוצה לנכעס כן אבל כאילו אם אתה נותן אהבה וגבולות כמו שצריך אז יש סיכוי טוב שאתה תראה את הנס גם אתה אז בוא. דובר או דוברת מס {0} נסיים את הפרק הזה מה יש לך להגיד להורים? באמת שמקבלים הבחנה כזאת או שולחים אותם לאבחון או מאבחנים אותם. אוקיי, הילד שלך עם הפרעת קשב וקשה להם, אתה יודע, יש להם לחץ חברתי. לחץ מההורים של הילדות הוא לא מפריע לילדים שלנו. מהמורה או מהגננת והם צריכים לקבל החלטה. דובר או דוברת מס {0} מה מה אתה. דובר או דוברת מס {0} יכול להגיד להם כן, אבל. דובר או דוברת מס {0} בצורה כמה שיותר נאמנה למציאות ולא לייפות דברים וכמובן כל. דובר או דוברת מס {0} הורה רוצה הכי טוב לילד שלו. דובר או דוברת מס {0} המאזינים של הפודקאסט לצערי לא יצאו ויגידו גיליתי את האור. אני עכשיו יודע מה לעשות. הלוואי שהייתי יכול שהיה לי איזשהו פטנט סודי כזה, כמו תרופה שהייתי אומר אה, תחליפו את הלדים וזה יסדר. לא לא אין לי. אין לי, יש לנו אנחנו ניצבים כולנו ואני בתוככם. בתוך כולם אנחנו ניצבים בפני בעיה מגה מגה בעיה פסיכו חינוכית. שאם אנחנו רוצים לתת לה מענה באמת, אנחנו נצטרך לעשות הרבה דברים. החדשות הטובות הן. שיש כל כך הרבה חלופות מעולות לטיפול התרופתי המסוכן והלא יעיל בטווח הארוך. ואני על חלק מהחלופות האלה, מדבר בספר מי שרוצה יכול כאילו לקרוא. מי שמגוייס לזה הורה שאומר לעצמו אני על זה, אני לא רוצה לתת את הילד שלי, את הסם. אני מבין שהבעיה היא לא בתוך הילד אלא בין הילד לבין המערכת, ולכן אני עכשיו הולך להיות על זה. אני הולך להיות גם אם צריך להגיע לבית ספר ולדבר עם המורים ולהיות ולעשות זמן איכות עם הילד שלי ולעשות חינוך. שזה כאילו, כמו פעם. דובר או דוברת מס {0} כן, ואם צריך. דובר או דוברת מס {0} להפחית סוכרת מה שצריך מיליון דברים הרי אפשר ללכת לכל. אני יודע אנשים הרבה פנים פונים אליי ואני אומר אני לא יכול לתת לכם עצה בגלל שאנחנו פסיכולוגיה, אנחנו לא תופסים את העולם ככה. אנחנו חושבים שהעולם מורכב. אנחנו מבינים את בעיית התוקף, המבחין שדיברנו עליה מקודם. אנחנו מבינים שכדי לדעת איך לעזור לילד אתה צריך להיכנס לתוך העולם שלו ולתוך עולם של המשפחה להבין את המשאבים. אם החד הורית עם שעובדת בשתי עבודות זה לא אותו דבר כמו משפחה בעלת אמצעים. ששני ההורים נוכחים? איזה זה עולם אחר זה וזו רק דוגמה. יש מיליון דברים שצריך לחשוב עליהם. ואני רוצה לסיים באיזה. סיפור שסיפר לי דוקטור מיכה גודמן, שהוא שכן גר פה בכפר אדומים והוא. והוא סיפור שסיפר לי כשאני באתי להתייעץ או. הייתי קצת מתוסכל כשכתבתי את הספר בעברית, אמרתי אמרתי למיכה, אמרתי לו תקשיב, ההוצאת ספרים שלי, הם נורא רוצים שאני אפסיק להגיד רק אף מה לא הפרעת קשב היא לא מחלה הריטל. מה כן? תגיד לקוראים מה הם יכולים לעשות? אמרתי לו מאוד קשה לי עם הדבר הזה וסיפרתי לו למה קשה לי וזה. ואז הוא סיפר לי את הסיפור הבא. אמר לי דמיין לעצמך שיש לך פה, יש מדינה. שיש בחוק ובחוק הזה כתוב שמותר לייצר נעליים רק בין מידות 38 לארבעים ושתיים אלה המידות אין מידות אחרות, זה המידות שיש. מה תעשה אם יש לך ילד שיש לו מילה אחרת שהרגע שלו קטנה יותר או היא גדולה יותר מה תעשה? אתה יכול אולי לעשות חור בנעל ואז האצבעות שלו יצאו אתה יכול אולי לקחת את הרגל שלו ולמתוח אותו חזק חזק עד שהיא כאילו שתגיע לנעל ואז היא תהיה מתאימה. אתה יכול לעשות לו רכיבה טיפולית, אתה יכול לעשות לו הפחתת סוכר, אתה יכול לעשות לו לא יודע מה טיפול פסיכולוגי טיפול התנהגותי, ריטלין מה שאתה רוצה אתה יכול לעשות לו אבל אתה עדיין מנסה לעשות לו את המיטת סדום הזאתי, לדחוס את הרגש שלו או למתוח את הרגש שלו שתתאים למערכת וזה קשה לך לעשות יעקב והוא צדק כל כך כי אני באמת היה לי קשה להצביע לשים את האצבע על הנקודה מה כל כך קשה לי? קשה לי שכשאני מדבר איתכם. איתך ועם הצופים ועם. ההרצאות שאני מדבר על חלופות. אני יודע שאני קצת קצת תורם למצב הקיים. אני קצת מאפשר למערכת לא להשתנות כי אני אומר אני מתחתי את הילד שהוא יתאים למסגרת ועכשיו המערכת לא צריכה להשתנות. היא יכולה להישאר ככה ואפשר להמשיך למכור תרופות וגם בגלל שהפתרון שלי הוא לא יהיה מושלם כי הטיפול בסוסים שאני אציע או הוויטמין או אנא 1000 מה דיאטת קיטו? זה לא יהיה מושלם ואז? ההורה יגיד אה, זה לא מושלם, כי חסר דופמין. אין מה לעשות, אני צריך לחזור לחברת טבע או לחברה אחרת ולקחת מהם את המרשם כאילו את התרופה שלהם כי היא היחידה שנותנת מענה לדבר האמיתי עד שאנחנו לא נשרש את הרוע הזה. את העמדה הזאת היא שכאילו יש פה איזה בעיה בתוך המוח, וכאילו יש פה איזה הפרעה נורו פסיכיאטרית ולכן שלא נוציא את זה מהסיסטם שלנו. אנחנו עדיין נמשיך לדחוס את הילדים שלנו, למתוח אותם לתוך סד. שהוא לא הוגן והוא עושה להם עוול. דובר או דוברת מס {0} כמה נקודות למחשבה גם בשבילי אני מאוד מודה לך אוקיי אני רוצה לספר כי זה אני אישית לא קראתי אבל זה זה גורם לי לחשוב שיש עוד דברים שאני לא יודע על, על התופעה, על הטיפול, על חומת המצב בעצם של כמו שאתה אומר אובר סבסריין וזה נראה לי הולך וגדל לצערנו. אז. יעקב אופיר הפרעת קשב ללא מחלה ורטלין היא לא תרופה, זה ספר שמפוצץ את המיתוס הכי גדול של הילדות. זה מתחיל בילדות אתה יודע, זה מתחיל. מאוד ממליץ. איפה משיגים את הספר איפה? אז קודם כל אני רוצה. דובר או דוברת מס {0} להגיד שאני ממש מודה לך על זה לא בגלל שאני מרוויח פה, אני מרוויח כמה שקלים, יש תמלוגים מי, כל מי שמכיר את תעשיית הספרים בארץ יודע שזה כל כך. דובר או דוברת מס {0} כן. דובר או דוברת מס {0} זה כל כך חשוב לי שאנשים יקראו את הספר בגלל. בגלל שאני מאמין גדול בהסכמה מדעת ואני מאמין גדול שאנחנו צריכים להחזיק את הכוח לנו להורים, ואני חושב. אנחנו הגענו למצב שבו מוכרים לנו שקרים והדרך היחידה של ההורה לעמוד מול השקרים האלה ומול הפוגנדה הזאתי. דובר או דוברת מס {0} להיות חמוש במידע. דובר או דוברת מס {0} ואת המידע הזה וזה מאוד קל. אצלי זה אפילו מסומן. אני לא יודע מה צופים יכולים לראות. אני יכול לפתוח פה בכל עמוד ולהגיד לכם מה אף די איי אומר על התמכרות להפרעת לתרופות להפרעת קשב גם תחת מרשם שהם אומרים שזה עלול להוביל לביוז ואולי אפילו למוות שלהם לא שלי דברים מדהימים שאתה פשוט פותח את הספר ואומר למנהלת של הבית ספר אומר להם סליחה את מוכנה? לחתום לי שאם יקרה לילד שלי עכשיו, אם עכשיו תתפרץ לו פסיכוזה כי זה מה שכתוב פה כי זה מה שמצאו במחקר, אם תתפרץ לפסיכוזה, את לוקחת על זה אחריות. אתה מבין, הדברים האלה כל זה נמצא בספר, ומה שאני נתתי לכם פה בפודקאסט זה זה כלום, זה רק הצצה, זה רק הסיפתח. כן. דובר או דוברת מס {0} בלתי הפתיזה. דובר או דוברת מס {0} זה השורט. דובר או דוברת מס {0} אנחנו נחתוך כמה שעות, אני חושב שיעשו קצת רעש לדעתי. אבל יעקב מאוד מודה לך. שמחתי להתארח ופעם הבאה תבוא אלינו או שלא. אתה יודע מה זה אחלה מקום. אני הולך לעשות סיבוב פה עכשיו מאוד מודה לך. דובר או דוברת מס {0} כן. דובר או דוברת מס {0} אנחנו חמושים, גם אז נרגיש יותר גבוהים ואחלה פרק וכל המאזינים והצופים יעקוב אופיר תחפשו תראו יש עוד פרקים עוד תוכן. ואנחנו לא גובים לא כסף, לא מבקשים תשלום אז תשימו כאב לייק תשתפו נותן לכם מאוד ושיהיה המשך יום נעים ו. אחלה סופ"ש תודה.