פרק 274: רגע לפני שהלחץ שובר אתכם – תעשו את זה (פעולה אחת שמשנה הכל מיידית)

עבדן הגדול ביותר בלמי שמצליח לנהל לחץ, לבלמי שהלחץ שובר אותו, זה לא מדיטציות או טכניקות נשימה. זאת אומרת, יכולת להבין איך המוח שלכם באמת עובד במצבל לחץ. אני את הנזריה, ובאסורכו נתהלית הסחות הגדולה לעזור וללבות על פספורט האמנהלים, והנשים מסגיעים בארץ ובעולם לנהל את הלחצים שלהם לבר המטרות הכי גדולות בחיים. וכל זה, על ידי טכניקות פשוטות שאני למה אולכם, כן, בסרטון הזה. אז, אם גם אתם רוצים לדעת, את לא שתי קרונות, לנהוא לחצים בחיים שלכם, תקשיבו טוב עצוף עסרטון הזה. נתחיל עם הראשון. כל מה שהגוף שלנו עושה, ולתוב אתנו, נחזור על זה. ההיקרון הראשון בניו לחצים אומר שכל מה שהגוף שלכם עושה, הוא לתוב אתכם. אני הוכלח אתכם את זה. כשאני מלמד ספורט האם, בין אם זה ספורט האם צירים או בין אם זה הלופים או בין אם זה, ספורט האם שהם מתמודדים לחצים נורא נורא הגדולים רגע לפני ביצוע, רגע לפני משחק, רגע לפני תחרוד גדולה, הגוף שלנו באופן טבעי פיתום מתחיל להגיב בצורה משונה. ותחשבו על ילת שציך לעלות למשחק, והמשחק הזה, וכי זה הוא אחד המשחקים החשובים בחיים או עוד משחק, אבל פשוט, העורים שלו בקהל, או שיש לך הצנורא נורא הגדול כי זה משחק חשוב. מה שקרה לילד הזה פיתום, מין פרפרים בביתן, מין תחושה כזו שלא הרגעים כבדות, הפמית יווה שמוח על מתיים, ומם ניקח רגע רק את הכי עבביתן של אותו ספורט הארץ העיר, הילד יתחיל לחשוב שיש בעיה, למה, כי התחושה הזאת בביתן תיגרום לו פיתום ללכת לשירותים, וכמו שאתם יודעים, אותנו, או לפחות אותי ככה דווגלן אבר למדו, שהליכה לשירותים, אותחושות אינאימות בביתן מפרפרים, מתחושה מקובצת כזו, זה סימן ללחץ, זה סימן שיש בעיה. וכשהילדו לכל השירותים לפני משחק הוא בטוח שהוא בלחץ וביגע שהוא בלחץ יש בעיה. אבל האמתי, שמסתכלים פנימה, לאותח עוויה של אותו ילד, ההסבר המאוד מאוד פשוט הביולוגי של הגוף, מראה לנו שהגוף שלנו הוא גיוני. חוכמת הגוף שלנו עם הדימה, ויש לנו מין רגע כזה, שלא יודעים אתם יודעים, אבל שמע אתם על המושג כי שמעה, כי שמעה, זה אז אור שבו לא פעמית כאם האיקול של האוכל, ויש את נוזל המארה. נוזל המארה זה אותו נוזל שכשהילד לקראת משחק, הנוזל הזה מופסק, אגב, שכל ספורטאי או כל מרצאי, או כל אדם שצריך עכשיו לצאת לביצוע המקסימלי, הנוזל שחרי על פעולת היכול נעצר, למונע את צר, כאגוף שלנו חכם, הוא יודע, שאנחנו עכשיו רגע לפני ביצוע המקסימלי, יד לפני משחק ספורטא, לפני משחק, מרצא לפני הרצאה, יצר תוך לפני רגע שהוא, משחרת התוך נשתול העביר. ובגלל שהגוף שלנו כלת שהחוציכים להיות בביצוע המקסימלי, יש לגוף שלנו מטרה שניה כלילים. אז אני מחזיר אותך ימרג על ההכדרה על בשע של אותו ילד, ואתו ילד, הגוף שלו כל כך החם, והגוף שלו רוצה שאלה דייה כמה שיותר קליל ומשוחר, ומפחות פסולת אז מה הגוף שלנו הוא ש, ברוב גאונותו, הוא עצרת פעולת היכול כדי שנלך, ואני שתחריר, ונכנס שירותים, ונעשה את הצרכים שלנו, כדי שניהיה יותר כלילים ונחזור יותר טובים לאן, למה ניתיים למשחק, איפה בעיה, כשהיילד למד לפרש, הליכה לשירותים זה לקבעיה וכסימן ללחץ, זה לא לחץ, הליכה לשירותים לפני משחק, זה הסימן שהגוף שלנו עובד מושלם. אבל אם דותנו בתרבות המערבית שמנסה ללמד אותנו, או אנשים שלום מבינים במשחח, שעה אתם מבינים, שהליכה לשירותים זה סימן ללחץ, זה לא סימן ללחץ. זה סימן שהגוף שלך עובד אולי לטובתחקד, לשחרר אותך ומיד להוציא אותך למשחק הכי טוב. אגב, כשאני עובדים ספורטאים, אז המשפט שהם לומדים לשנן לעצמם, זה שכל משהגוף שלי עושה לטובתי, זה שאני עולך עכשיו לשירותים, זה לא סימן ולבעיה, או לך, אז אלה סימן שהגוף שלי מכין, תצמו לביצור המקסימלי, תודה שלום. הם עולכים לשירותים משתחרים, או להילה משחק כמו חיות למה. ככה חוציכים להבין שכל משהגוף שלנו סלטובתנו. ולכן, פרק איזה מוקלד בימים את אורפים של המדינה שלנו ומלחמות ודגרים ומבצעים, אנחנו חובים הכל מהכל. עכשיו, כשיש הזקה, או שאנחנו נדרשים ללכת לעמד, או כשאנחנו פתאום חובים רגע של סקנה, אגוף שלנו עובד לטובתן והוא שהקול כדי שאנחנו נצליח לישרוד, ליצמו החיות, להיות פשוט במאיטב שלנו. אבל הרבה פעמים אנחנו מפרשים את מה שאגוף שלנו שבטור בעיה. כשאנחנו היפים, אנחנו פרשים את אגוף את המצב בתור בעיה. ממקום רגע להקשיב שני על הגוף שלנו, ולמין שהוא עושה את הכל את טובתנו. כשאנחנו יכולים החוזים שיש בעיה לא אגוף של המחרחם. החופשוט להיות דים לעצור, אז הגוף שלנו צר אותנו. ככה לא מסוגלים רגע, לא רד רגע למעגע, אז זה הוא צר אותנו. החוזים שזה בעיה, זה לא בעיה. כל מה שאגוף שלנו שאולה טובתנו. לכן אני בחוונה פותח את הסשן הזה כדי שנבין מלחד חילה, שהגוף שלנו יש לו מתרת על וזה להתיביתנו, שנייה בפרפורמנס גבוה. שנייה הכי טובים שאנחנו יכולים להיות. בין אם זה מול המשפחה שלנו, מול היהדים העסקים שלנו, היהדים שלנו בעבודה ולכן אני רוצה שבשליו ראשון לפני שהתמרם, הם מערים לקפוץ לפרש ולהיות בפרשנות של זה טוב או לא טוב. בוא נבין שכל מה שאגוף שלכם עושה הוא לטובתכם. זאת נקודת הבסיס להתמודדות לעבודה עם לחץ, לעבודה עם נראול של שחיקה, ולא משנה איפה אתם נמצאים היום. אתם בתוך תוכלו לחבות איזה שהוא רגע או לזכר ביזה שהוא רגע, שבו אחרי שהייתם חולים לא תכנתם, שבו הרגשתי מהיפים ולא תכנתם, שבו הרגשתי מולי טובים ולוונתם למה. ומה שנראות שאני אצד איזה שכמו שאותו ספורטאי, שרגע לפני משחק, היה בתוח שעליכה לשירותים את הסימן ללחץ, אני רוצה שאת כל מה שעובר על איך הם עכשיו בגוף, נפרש קודם כל בתור הדרך של הגוף, שהדרך שאנחנו ברציונל שלנו לא תמיד קולטים, אבל הגוף שאתה נותח אך כרגע, מאיתנו כי הוא שולחנו כל הזמן סימנים, הגוף שלנו חובה בצורה מקדימי יותר, את מה שאנחנו עדיין לפעמים לומצליכים להקל, אני רוצה שנשים לב לסימנים של הגוף שלנו. והגוף שלנו לא תועה. ולכן, סטפניה בוואן בעוונה של התמודדות עם לחץ, זה שכל מה שעגוף שלי עושה לתובה הוא לתובהתי. אתם הרגישים היפים, הגוף שאתה חם עושה הכל לתובה, אתכם כדי שתקחו שני הרגע, זמן ננשום. אתם הרגישים הצבנים, הגוף שלכם בחוונה, מצליח לבית, חיימנים הצב קדש כדי, שתקשיבו לו יותר טוב. ודוגמה אפילו נוספת שהם מאוד מאוד מוקרת, זה כזה תפיקות לב רגע לפני הרצאה או רגע לפני הצירה תוך, אני רגע לפני שחו נגשים, לבי שהוא רגע מסוים או אני יכול להרגיש את התפיקות לב כשאתה הצלילת סורם הזה של התראה לקראתה הזקה פתאום או לה, אני שבא בה אמור להיות אבל הגוף, והלב שלי דופק על מתיים. למה הוא דופק על מתיים? הוא לא דופק על מתיים כי יש בעיה, הוא דופק על מתיים, כי הוא כולט שהגוף צריך לקנס למצב של דריכות מטורף. זאת אומרת שיש התראה והגוף שלי אומר, אוקיי, הבחור פה צריך להיות עכשיו בדריכות, יש מה אתה שוציך להטרי על המשפחה, לקנס לממד, לסגור, ואז עליו מתחיל התפוק פשטיים פי 4 האופימיה, למה? לא כי יש בעיה. אלה כי הגוף שנה הוא צריך להזרים יותר דם לכל חלקי הגוף. אני חוזר על זה. עליו שלנו, אנחנו כולט שהגוף צריך להיות במהיטבות, ונדרשת הזרמת דם להרבה יותר חלקים, ממש הוא יזרים עכשיו. אז הגוף אומר, אוקיי, אני מבין את הסיפור, הבחור פה רגע לפני, אולי, מרגע שבו הצטחה כאן אסלממד, לרוץ ללכת לרדת למכלת, זאת לא בעיה. זה שודופק לי עליו על מתיים, זה לא בעיה. זה תגובה, מושלמת, מדויקת, בריאה של הגוף שלי. ולכן כשאתם חובים תסמינים גופניים, כמו תפיקות לב, כמו הגוף פיתום מרגיש חלש, לא שפיתום המוח, מרגיש כל אותם על מתיים, המוח לא סתם פיתום מרגיש לכם על מתיים. המוח פיתום שולח מנסטיגנלים שהוא צריך פיתום לתעדף, ולכן זה לא סתם קורה. אז פיקות לב מירות זה לא בעיה, הגוף מזרים יותר דם לכל חלקי הגוף. הבטן מתכווצת, זה לא סימן של בעיה, הגוף רוצרת פעולת העיקול, כדי שלא תוכלוס תקח שבא, כי אתם צריכים אולי לרוץ למה, אדולי להעלות להרצה, אולי להלכת ולהיות עם העילדים ולקחת אותם. כל מה שגוף שאתנו, שאולו טובתנו. והאנצא שתשנינו את המשפט הבא. כל מה שגוף שלי או שאולו טובתי. בייסיק. המנטרה, אומרת הדבר הבא, גוף יקר שלי. תודה רבה, שאתה איתי. תודה רבה שאתה דו אגלי. אני יודע שכל מה שאתה רוצה מכין אותי לתפקוד מקסימה לי בתנאים הלא רציונלים שקוראים כאן. בתנאי החוסר ועדעות. בשבוע בחיים בתקופה מטורלת הזאת. אז במקום להשימת הגוף. להגיד למה נעייף, למה דופקלי הלב? למה ניבלחץ? לא. תגידו תודה. על כל מה שגוף שלנו, שאולו. למה? כי הגוף שלנו חכם. וחוכמה תגוף שלנו היא מתורפת. ונתתי פה רק כמה דוגמאות, דוגמאות, אבל הבאסי, סומאר, אשליגוף, שדורת. ולא סתם מפעיל כל הזמן חלקים אחרים פעם זה תפיקות לביותר מועצרת פעם זה הביתן מתקווה את זה פעם זה תחושת היפוד וולר אגליים כבדור פעם זה אולי התחושה שאני מרגיש שכאילו אני קצת בדיזי אני לא סתם בדיזי כי אמרך מיצר כל כך הרבה מהלכים שאנחנו אפילו לא מסוגלים להבין כדי להתיביתנו ולכן כל מה שאני דרש מאיתנו זה אחד להגיד תודה על חוכמה תגוף שלנו להבין שכל מה שהגוף שלנו סלוט או וטנו החלק השלישי שהוא להמית קדמים מבנכם זה להתחיל לפרש נכון אה רואו פונה דופק לי עליו יופי מה נדם מוזרם למעלך לקגוף פונה נמותה שווה יופי הגוף תמסמן לרגע נכון כאילו שלושה זקוד בלעלה לא השנתי אני חשבויים את אורפים אני אחרי יום עבוד אני פונה זה הגיוני אז במקום לי לכם אנחנו מתכילים לעבוד בארמוניה עם הגוף וזה סטפנם ברון כשאנחנו רוצים לדעת להתמודד עם לאחת ולנאהל החצין ההיכרון השני הוא היכרון שעשנו עוד סדר והיכרון השני עושה את העובנה שלחץ וסטרס הם שני דברים שונים לגמרי נכזור על זה לך הצ וסטרס הם שני דברים שונים לגמרי ובין אני יותר ידע איק אז לחץ וסטרס חרוני הם שני דברים שונים לגמרי ונסביר כשמופלת הזקה או כשאני צריך להרים משקל כבד ואני בלחץ מצוין על החצותוב כי זו אומר שהנציך להתחוף את המשקל קדימה שהוא לא יפול עליי כשישה זקה זה מעולה על החצותוב כי זו אומר שעכשיו אני צריך להגן על החיים שלי ועל חיים של משפחתי ולהדוגלם וזה מעולה אי והבו אם הייתי ברוגה זו תומרת שלחץ בריא זה לחץ שמוציא מייתנו תנועה קיצונית יזומה לא ארוכה תנועה שהיא בדרך כלל תנועה כמו ספרים את כזה קטן ומה שקורה לו בדרך כלל אנחנו מוציאים פעולה של התפרצות שאנחנו ידרשים לעשות אותה הפולת התפרצות הזו קוראת כדי שנצליח לו במאיטוון ובוטור רגע אנחנו לוקחים רגע דוגמה של ממד או לוקחים דוגמה כרגע שבהם סגרנו, היינו בעתפרצות דאגנו שכולם מכנסו פנימה והספיתום אנחנו יכולים שני הרגע להיות בחדר ואני שופנו ככה דוגמת אז הקה ממד עשר דקות עשרים דקות חצי שאתה לאי מתייך להתעוד שחרר אותנו ואז אנחנו פתאום יכולים פתאום לחבות שני הרגע איזה שהוא סוג של דעון או רוגע, אדם חוזר ולכו מרגישים איזה שהוא סוג של לא יודע אם נקראו לזה רידת הן היה אבל אותה דריכו את שייתנו בהתחלה פתאום ברוגע חשוב מה קורה כשאנחנו היינו באותו רגע של לחץ שהוא היה מעולה ובריא פעלנו בתפקוד מקסימה ללבר הסגעת היד מה היה עד היה, היה היה להיות בממד סגור כל המשפחה מוגנת להיות במקלת למד את האם כולם כל המשפחה מוגנת מולה שוו איפה נכנס הסטרס ואיפה הביות מתחילות, הבעיות מתחילות כשאנחנו צאים מהממד אין טכנית שום איום שום דבר כרגע לא נמצא אבל אני מתחיל להארץ להצמי אז הכות דמיוניות בראש עליו שיכולה להיות אזקה או דקה ועוד עשרה דקות אבל אין אזעקה באובן אבל אני מתחיל להצמי את האזקה אני מתחיל להצמי את השרתים אני מתחיל להצמי את הסנריים שהדאין לא קרו שהם כרגע עליו שהם יכולים לקרות או דקה או תשנה או תשבו הם לא קרו אבל אני מתחיל להצר להתאזקות האלה בראש ואז מה שקורה הלחץ שהיה יזום אופך להיות לחץ שהוא בק תובק תובק שם לחץ שלא מלובב בהתחד שותו והרפיה אופך להיות סטרס. סטרס זה מצב שאין הפוגות בין פוש לפוש אין הפוגות. מהניסל החמד זה כל כי מי ששאומה ביולוגיה שלא מי לך ובדרך כל לזכור או לתחבר ואין מה תמוסים ספורט אתם בת החודים את זה שבנדה נכנס לחדר קושר אז הוא מפעיל לחץ בדיוק כמו תולחץ שהחשב אופעל כשאנו צריכים להלכת למהמד אני מפעיל יחל לחץ יזום ובין אם זה הארמט משקל. ובין אם זה לעשות עימון האינטרוואלים או לא צהימה עצמית התוב ביותר לחץ יזום בצורה נקודתית מייצר לי איזה שהיא חוויה שנתתיה כל ואז מה שקורה בדרך כלל למי מקם שמתא המנתוב זה שאני עושה עימון מאוד מאוד עצים ומתי השיר של הגדל צודקים במונוחה. השיר של הגדל במונוחה למה כאשריר עכשיו נקרא באופן מאוד מאוד בריא במהלך העימון סיבים נקראו ואז אני הולך ולא כיח להצמי שייק ארוחת ופכמי מאוד חלבון כל אחד והרוחה שהחרע עימון שלו. אז מה שהיא קרה זה שהשיר של יגדל לא במהלך העימון אלה במונוחה בריקה וריתה. זאת אומרת שהבנה הזאת היא מאוד מאוד ברורה לכולנו ממתנו שמתעסק בספורט וזה מאוד מאוד טבעי אז אינטלקטואלת אנחנו מבינים ששירי גדל במונוחה. אבל בעולם המודרני המערבי במצב ובתנאי המלחמה שאנחנו מכירים בהמשלנו אנחנו לא באמת חיים ככה ביום יום. החוצים מהממד ואנחנו מדליקים איזה ארוץ שרק מגביר לנו את רמות הסטרס הוא משאיר אותנו באותה חוויית דריכות. זאת אומרת שאנחנו חיים כרגע כמו ספורטי שנכנס לי עימון עשה את העימון לא הלך להתחדש לשון כדי ששירי גדל, סייממימון על החניס ורביצ עוד עימון. סיימפ העימון הזה לא אצר, עימון משקל. סיימפ המשקל הזה עימון משקל. עכשיו בספורט ובעימונים קלנו נורא להבין, אחון שספורטי שהיא כנס לחדר כושבי עיץוק עימון אחרי עימון אחרי עימון אחרי עימון, בעימון השנייה שלישי גבר הושרים שלו יקרו עימו באמת עובד נכון. אז אנחנו יודעים שספורטי שלא נותן להצמוזמן התחצות השיר שלו יקרה, אבל חולומי תחסים לזה ברמה הנפשית ריקשית ורוחנית כשאנחנו חיים את היום יום שלנו במדינם שוגע את הזאת, המטריפה הזאת אבל בחיים המשוגיים שבתוחה כרגע. ואנחנו חיים את היום יום שלנו כמו ספורטי שלו מאפשר לצמול התחדש. אני רוצה מהממהד אחרי שבאמת הריצה לממהד הייתה פגז, הייתה נכונה, הייתה נדר את העירידה למקלת את המהולה, לא חשבנו אגב, אין לכם סיכוי לחשוב, הגוף שתנו תופס שליתה ועושה את משתר כדי שנייה מוגנים. אבל את זה צאים מהממהד ומתחילים השרטים ואז שרטים יכולים את פנימים או חיצונים, בין מהחומד לקמת את הלוויזיה, בין אם אנחנו בסיכה קורבנית, בין אם אנחנו מריצים להצימנו שרטים, מה יכול להיות, מה יהיה, מה הלול לקרות, ואנחנו מייצרים להצמנו, סטרס חרוני מצב שבו. אני אמרגל על הגז פשוט כל הזמן, שכשתם רגל על הגז כל הזמן מה שהיא קרה באופן טבעי, אתה תחשוב שאתה מנהל את זה, אבל אז הדרופ, התשישות, השחיקה, ההיפות או לכת וניהיה תיותר מהירה. ודרך להתמודד הקודם כללך, אם לחץ אולי הבין, שאנחנו מעולים בלחץ. אין לכם שום בעיה להתמודדות עם הצבל לחץ, כן יש לכם אולי בעיה, עם המוכנות שלכם להתחדש, הבעיה שלכם היא לא איך להתחוף, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מוכנים לשכרר, הבעיה במאה ה-20 ואחת היא לא יכולות שלנו להתמודד עם לחץ, אין לנו בעיה עם לחץ, יש לנו בעיה עם העדר התחד שות. פתאום, אתם רוצים לנהל יותר טוב לחץ וזה היקרון השני, אנחנו צריכים להבחין בין מתי, אנחנו מתפקדים ועושים את הדברים תחת לחץ, יזום נקודתי, לבין מתי, אנחנו כמו אותו ספורתי שלא מפסיק להתחוף משקל ולא מפסיק להתאמן בלי להתחדש בהימון שלו. ושל השעיתי רוצה לשאול אתכם איך אתם המתחדשות? איך אתם לוקחים את ההתחדשות שלכם? איך אתם לוקחים את הזמן להתושש אחרי שהייתם בתפוקה מאוד גדולה וביצועים? עכשיו המון ספרים נכתבו על תפקוד בתנאה לחץ, על נהול לחצים שחיקה ונרגע, ואפה שלא תסתכלו, אתם תוכלו לראות ונכתה בכלל הספרים הכי טובים אני מאמין שנכתבו באמת על פרפורמנס ועל יכולת להיות בתפוקה גבוה עליהו רחזמן, הספר נקרא דפה ורופפולינגיימן תקוחה של מעורבות מלאה, נכתב על הדדגים לר ותון נשבר צפר שאני אמליצ בחום. וכשהנכנסים פנימה אפשר לראות שיש לגוף שלנו צורך מאוד מאוד בסיסי, הצורך של הגוף שלנו הוא עובה התפרצות או בית חדשות. זאת אומרת תחשבו גם לנשימה. מה קורה לנו כשאנחנו משמים? אנחנו עוכים הבריפנימה? מוציאים אחוץ, זאת אומרת יש תנועה של קבלה ועוצאה. אותו דבר תפיקות עליו שלנו, עליו שלנו מתקוות ומתרחב, נכון אותו דבר, אגב תחשבו על מחזור חיים. תחשבו עלונות השנה, תחשבו על יום ואלה, אתמיד השתנועה של התחשבות ותקנסות של יציעה ושל קניסה. ותנועה הזאת מייצרת התקדמות ללא שחיקה. זאת אומרת אדם שרוצה לנהלת הלחת שחיים מביאים לו צריך לבדה שהיום שלו בנוי בצורה מאוד מאוד בריה בניתחצות, בניתפרצות להתחצות, בנכן, נכנסתי לממד בתירוף כיאן ברירה, אבל אחר כך לא הייתי כמו מניה כבדחפתי את עצמי, עוד ועוד ועוד עד שאני שחקתי אלה, לקחתי להצמי זמן של עצירה יזומה, של חמס 20 דקות 30 דקות בלי השמה. וצלחתי רגע להביד את מה שובר עליי. תתי להצמי רגע. שואלתי את עצמי מעני באמת צריך עכשיו. אני עני עכשיו לא העולם. תתי שני רגע מהצמי לעולם, מעני צריך עכשיו. וכמו שספורתי אל, יודא, ומתייסטקלו על החיים של ספורת האצמרת, את המטירו שהם עסוקים בע אחד משנדברים, או בליוד בימונים את תורפים תותלים, או להיות ביתחצות ויתנתקות תותלית, או שהם במיגרש בימון בחדר הקושר, במתחם האמונים שלהם מתפרצים, או שהם בריקורי, משקים בצונה, משקים בשנה שלהם, משקים, בהיכולת לחדש את הגוף, להושש אותו כדי להיות יותר טובים. ואנחנו יכולים לקחת את מה שובה דווור ספורת האצמרת, לחיים שלנו. לא עכשיו אנחנו יכולים, עלי שזה הבייסק שלנו. ולכן כשאנחנו מצליחים, ויותרות את ההפרדה ולתחיל להיות המאמלים המנתל עם של עצמנו. להיות בונן ולראות שאנחנו כן עם צעים ומתפקדים בלחץ, אבל אנחנו לא נגררים למצב של סטרס חרוני, כי סטרס יזום וכתן, שנו נקודתי הוא מעולה. לקנס לסעון על הרב השעה, טמפרטורה תחום, ההגוף עולה, זה נמצויין, למה, כי זה מייצר לנו סטרס נקודתי שבאיכלת מפעיל, כל כך הרבה רווודים של התחדשות וריפוי בתוכן הוא מעולה. לעשות המקלחת כרש השתי את הקות מעולה. לעשות מקלחת, תואם בית את כר של חצי, שארבעים דקות שעה, זה היה לא די, כן, לא ניסיתי. אבל נקן יודע ש סטרס יזום הוא נעדר. אבל כשהסטרס הייזום הזה, אופך להיות חרון, איקשה אופך להיות תרבות חיי, לא להתפלא, שאנחנו יותר מוטשים, היפים ואז כבלת החלטות, שלנו תחת לחץ, אופך את להיות מתוך מקום, מאוד מאוד מוטש, ובתיג, היפ, גםור, קורבני, וזה מאוד מוטיבי כי אלינו באמת את יכולת להתמקד בזה. אז אני חוזר על שני קוראות. היא קוראו נספר אחד, כל מה שגוף שלה מוסל אותו ותנו. שתיים, תתחילו לנהל, את האמים שלכם, ולאוסיף לכל רגע שבועתן בית פרצות, לאוסיף חלון, התחדשות. זאת אומרת, אנחנו צריכים לחות החיים שלנו, לא בתור, מרטון, עוספרים תחד גדול שבוע אנחנו, בסופו של דבר מסמים אותו שחוקים, אלה, התחיל לישרות במקצב של גלים. גל זו אומר, שאני הולה רגע לספרינט ויורד. עשיתי מסימה עצימה, אגוף של יציך לקבל התחדשות, אני מאפשר לצמיר רגע ללכת, שנייגל הצט להתחדש. ואני יכול להגלחם שבעבודיים על פי, אנשים מספורתיים, מנהלים יזמים. אנשים, כמורים וכמורכם שירוצים, לחיות חיים של, ביצועים גבוהים ללא שחיקה, הדבר שהחיקה של האנשים, זה להפשר לעצמם לעשות את זה בלי השמה. לא קשה לנו להתמודדים לחץ. קשה לנו לקחת רגע ולהגיד, דיסי זמי טיים, עכשיו תורי. אז הימון שלכם זה להגיד, אחרי שהנתת היא פה עבודה. וזה יכול להיות מסימה בעסק, זמני מילדים, זמני המשפחה, שהיה יותר מידי אינטנסיבי, להגיד לבית, אני צריך עשרים דקות קרגע. אני חלקחת אותם. אני לא כיח אותם לפני שאני מתרסק ונשחק, אני לא כיח אותם עכשיו, כי אני מבין כמי המן של עצמי וכמי המן של עצמי, שאני חייבת להנהיל את האינטרבה לזה נכון. עכשיו, כדי להבין, אולי עוטי פלעומק, אני חנסיתכם, כנכון שזה שווה, כדי שינובין, שבנדם שהוא יותר מידי, בעשייה, בלי התחצות, שווה שחיקה. אבל בו זמן התגם בנדם שהוא בכללו בעשייה, לא זז מהמקום. יושב, כי לכל החיים שאתה הוא בו התחצות בלי עשייה, זה גם שחיקה. איפה אנחנו נמצאים בפרפורמצב בביצועים גבוהים? בנהוא לחצמו אולי, כשיש איזון בנית פרצות להתחצות. כשעיומן שלכם, מקבל, לא רק מסימות, פגישות, מעניצי חלשות, אלא גם מעניצי חלקה, לקבל כדי להגדיל את הכלי שלישי אוכל להאחיל הרבה יותר או מסימ לאורך זמן. זאת אומרת ש. מנהל המנתלי, שעודה להתנהל, ומאמן המנתלי, שעודה להתנהל בתנהל אחת בצורה נכונה, הוא ממש מעמנת הווליום שלנו במהלך היום. את התחילו להתבונן בבווליום שלכם. לפני שאתם התחילים אתם, כנסו לא אמן שלכם. סתכלו רגע על היומן. אני נכנס לאומן שלה, כי אני מסתכל על היומן, אני יודע אם להיות בבעלה או להיות רגוע. היומן שלים הספר לי, איזה יום צפוי לי. אם היומן שליובק תובק בגישות כבר, זה לא קיים היום. אבל אולי ימים ושנים וחודשים, שלא רציתי להתחיל את השבוע ניבלתי עם היומן של עצמי, רק אני מסתכל עליו, כיבלתי חום. ו. יומן טוב צריך להיות יומן שיש בו שני צבעים. צבע אחד פרפורמנס, צבע שני ריקברי. תכניסו ליומן שלכם, לאת לאת קוביות, שהם קוביות ידחת שותי הזומות. וקוביות ידחת שותי הזומות או מרות שאני לא מחכה להתרסק, כדי להיות, בעבר נכון, אני חייב כאילו לתת לצמית הזמן לתחד אשלו. תמלכניסים להצמך את הקוביות האלה מראש. שבוע ביומן צריך להיות מנועל באופן כזה, שהתחת שות. הצירה יזומה, זה חלק מהתעופה שלכם. אגב, לא תעשו את זה, הגוף שכם יעשה את זה בשבילכם, הוא יעייף אותכם, אתם תהיכולים, החומי יעלה, בכל פעם שאתם מרגישים את זה, בכל פעם שעגוף שלכם, עוד שרותכם, זה כי אתם לא מספיק מקשיבים לו, אז הוא אומר, "Чמע, אני גר פה עם בין אדם שלו קשוב לי." אז אני אצא אותו, כי הוא לא יודע לעצור לבד. זה בדיוק מה שעגוף שלנו שווה וזה אדרה במחזיר אותנו לחומת הגוף שלנו. אז, מה שבעצם אנחנו מבינים את כל זה שא אחד, כל מה שעגוף שלנו של אותו ותן שתיים, צועים גבוהים תחת לחץ, לאורך זמן מבלי לשחק, הם תוצר לבואי של נהול חיים שמכיל התפרצות וידחצות. עשיה, לצד, זמן התחצות וידוששות. אני. מיצר לעצמי ימים שהם באינטרוולים מודעים שבהם, אני לא ממער להרביצ עוד מסימה כדי לי שחק בסופיום, אלא אני יודע רגע, לגוף שצריך, אי את השיעט, נחת הקטן הקדל, אחזר יותר טוב למהרחה. וזה דורש מאיתנו את בוננות. והשאלה שאתם שואלים את זה מכם, האם אני חשב, צריך רגע? לתחוף עוד מסימה כדי להרגיש אני באסיע, או שאהגוף של יחשב צריך התחת שיות. ברגע שאתם עושים את זה, אתם התחילים לנהל נכון את האמים שלכם. וזה מוביל אותי להיקרון השלישי שבה אני אפילו הולכה להשתמש באחדה, לא יודע, מכל את זה, איקרונות, אבל המשפט שמאוד מאוד דווותי של Jeff Bezos, אחד מהעשירי עולם, שכי מתע מזון, ואחד מהענשים ש. אפשר לקחת ממנו המון המון לקחים מסכים מאוד מאוד טובים, ודווקא בחרתי, למשוך מאוד מאוד דוו אדם, לקח אורעיון שמתקשר לכל מה שמדובר בסטרס ולחץ. ולהיקרון השלישי קראתי אוררות אופטימלית שווה פיצוע מקסימלי. לא יודעים אתם יודעים, אבל בואו להיזה זמן השתף שבסור אחרון, אני מקיים בכל שנה. את התוכנית לחשרת מאמלים אינטליים. בית הספר שלי לחשרת מאמלים אינטליים הוא כמה לפני הסור, וליבה וגידל וחשיר עד היום מהלרבה מאוד מאמלים אינטליים בארץ ובעולם. והוא אפשר להענשים ללמוד איך ממש לייצר, את אותו נהול ועבלת אנשים להסגים בתנאיל אחר צמורד מאוד גדולים וקשוכים. בדיוק כמו שאני מלמד אותכם עכשיו ורק בפרוטוקול מסודר מעלף ועתף. אז אגב, אם זה משהו שאני יודע שאתה מת שואלים אותי ואני מקבל בעבוע הצפה בעין סטגם, לא מעט שאלות, מתן נפתחת אחשרה, איך זה קורה, אז קודם כל שנבין, שלי אותם מאמן מנטלי. זו להתפקיד, הבסיסי ביותר במאה 21, לדעת לנהלת עצמנו ולהצר להצמנו תהליכים משנה חיים. להביא לנשים שאנחנו אוהבים מעריכים, בין אם זה הילדים שלנו, בין אם זה העובים שלנו, בין אם זה הצוותים שלנו, בין אם זה הלקוחות שלנו, לאוביל אנשים להסגים, מבחינתי, זה הבייסיק, אבל לאוביל אותם בתנאיל אחר. ובואו זמנית לשמור על המקבוני האדם שלמים זכת אחד, אתגר. ובטוחנית עכשיו התמאמנים מנטלים, אנחנו מנמדים אנשים איך לנצח, איך להגיע להסגים ולא להפסיד את עצמם בדרך. איך להיות בביצועים את משכים? איך להנצח, להסג, להגיע למטרות חשובות בחיים, מבלי להבד את עצמנו בדרך. ואתה, איזון הזה בין להיות הואינר, לבין בוזמנית לשמור על עצמך האדם. את האיזון בנהואינר הוא לרוחניות, זה בדיוק מה שאנחנו עושים את עכשיו. זה אחד הדברים שאני חייג, אהבה, אהז. אם ארמה בהשאלכם, מבקשת מכם להיות ברמה גבוהה יותר של ביצועים וסגים. ולתמודדים לחצים ודגרים וקשיים. ולהגיע אדי להרמה הבאה שלכם ברמת הסגים. התקדמות, אבל בוזמנית לא להבד את עצמך הם כבני אדם, זה בדיוק המקום. ישר לכם פה גם לין קלמטה, כדי שתוכלו גם לקבל את הפרטים, גם להשעיר פרטים, ואנחנו כבר מתחילים במיונים. אני נורא לו רסמח שפעם בשנה זה קורה. ‫הוא מתכנסים אנשים ‫היכול העולם כדי להפוך להיות ‫לא רק אנשים שמשנים תכם ‫של עצמם, ‫אלא גם להיות מאמלים אינטליים ‫שאנהי, חיים של אחרים. ‫וזה בדיוק מתקשר ‫להיכרון שאותף לנו תכף את הפרק. ‫ההיכרון אומר, ‫אוררות אופטימלית ‫שבה בצועמקסים עלי. ‫המשמעותי שברגע ‫שאנחנו יודאים להגיע למצב ונפשי שבו. ‫אנחנו לא חרדים עידיים ‫הסיטואציה שלפננו, ‫אבל גם לא שעננים עידי. ‫בהגע שאנחנו יודעים ‫להוד במצב שבו המציאות ‫שנשקפת אלמול איננו ‫לא גורמצנו להיות בחרדה מטורפת, ‫אבל גם לא שעננים עידי, ‫האיזור הזה נקרא, ‫איזור שהגדרה שלו היא איזור ‫אינדווידגואל זון אופטימלפנק שנים. ‫זה איזור האוררות האופטימלית. ‫זה המצב הנפשי, ‫אגב, לכל אחד מאיתנו, ‫יש אוררות אופטימלית שונה. ‫חלק צריכים יותר לחץ, ‫חלק פחות לכל אחד, ‫יש את הזון אופטימלפנק ספרטי שלו, ‫מדד האוררות הפרטי שלו. ‫אבל יש כך שעבש תתמיד ‫אמר לי שכקדור הגלן, ‫אני אם הצבנים אותי יותר, ‫זה יש רמט הצבמשי טובה לי, ‫אבל אם הצבנים אותי יותר ‫מדע, אני יכול לצאת מהמסחק. ‫בואותמי נזכיר לזה וזה הזר לי ‫נורא לזהות, ‫את רמט הלחץ שבה אני צריך להיות. ‫אז שוותח לפער את המילה אוררות ‫בלחץ תקבלו אותו דבר, ‫והרעיון הוא שיש קשר בין לחץ ‫לביצוע. ‫זאת אומרת שככל שמפעילים עלינו יותר ‫לחץ, ‫הנכנוניי בביצוע יותר טוב. ‫זאת אומרת שכשאנחנו חובים ‫ומקבלים את רעה, אז הכה, ‫הביצוע שלנו משתפר, ‫למה הוא משתפר, ‫כי הוא מעורר אותנו לרמה ‫שאנחנו כמים רגעה, ‫מהמחשב מהזמן איכות ‫המדהים שהיה לנו עד לפני אז הכה, ‫אנחנו תשים לממד, ‫זה מעולה. זאת אומרת ‫שלחץ הוא טוב עד לנקודה, ‫שכשהוא מופעל מייתר על המידה ‫הוא הלאו לפגוע לנו בביצוע. ‫זאת אומרת שאני מחבר לכם ‫את מה שעשינו כנד עכשיו, ‫בסשן בפרק הזה, ‫שלחץ הוא טוב, ‫כל עוד הוא יזום ונקודתי ‫והוא מפעיל אותי, ‫כדי לי כנס עכשיו לממד, ‫או כדי שאני פתאום כולד ‫שאוווו נעה, ‫אני חייב עכשיו להגביר קצב, ‫ולתחיל להתקדם ‫שיתוף הפעולה שאני רוצה ‫עם היהדים והמטרות שלי, ‫אני צריך להגביר קצב, ‫בואו, אני רוצה שגוף שלי, ‫אני רוצה להתקח לך את עצמי בעדיים. ‫סימו לב אנשים שם בלחץ, ‫הם נוכחים ומוסים דברים ‫הוא ללחץ מעורר אותם. ‫תלמיד שלו את קונה למפחן ‫מחס ללחץ על החץ הוא מעולה. ‫כו מוביל אותו ‫לא נקודה טובה, אבל יש נקודה שבה יותר ‫לחץ עבד מעולה בהתחלה, ‫אבל בנקודה מסוימת, ‫החץ זה אתכיל לפגוע הבנו. ‫הנקודה הזאת היא נקודה, ‫שבה אנחנו רוצים לזהות אותה, ‫ולעבין שרגע, ‫גע, איפה נקודה ‫את הפרפורמן ספרטית שלי? ‫ואני רוצה שאתה חיל לידיות ‫ארים ולהבין, ‫אפה הלחץ, ‫הובריה ורחם, ‫והפוג והרמטחיל להיות בעייתי. ‫לחץ בריא בביזניס, ‫האנציר הסוד כסף, ‫ציך להכניס כסף, ‫ציך להגיע למטרות מעולה, ‫מטחיל לעשות מהלכים, ‫מטחיל עכשיו, ‫הוא להצר, מהלכים מסכים, ‫אפה הלחץ הזה מתחיל להיות בעייתי, ‫שסיימתי היום, ‫ואני עושה לכל שרתי, ‫מהלהסק, הלחץ על הקסר, ‫לא טוב. ‫אפה טוב, איפה שזה מיניה ‫בצורה בריאה, ‫אפה לא טוב, איפה שזה מתחיל ‫יש חוק אותנו ושאין לנו שליטה וזה. ‫ואני לא ככה חיימי פה ‫למשפט של Jeff Bezos, ‫שואל איפה טוב, ‫הליך השובלך טוב אותו, ‫ככה כמו שצריך. ‫ואם, ביזושה מדבר על משפט שלך ‫שוא מאוד מאוד, ‫יישה להם תסדר בין ‫סטרס ללחץ, והוא אומר ככה, ‫סטרס מגיע, ‫ממנעות לאבר משהו שאתה ‫אחול לשלוט עליו חלקית. ‫וזה יופי. ‫סטרס מגיע, ‫ממנעות מפעולה, ‫לאבר משהו שאתה יכול לשלוט עליו חלקית. ‫ואז ממשיך והוא אומר, ‫היא משהו גורם לי לסטרס, ‫הוא נגל אדום, ‫זה אומר שיש משהו ‫בלא מודע שמציק לי שלו לקחתי צעד לברו. ‫ובערגע שאני מזהה, ‫ואני מצטת אותו, כן, ‫ובערגע שאני מזהה, ‫והוא שאתה טלפון הראשון, ‫אתה אם אל הראשון. ‫אפילו שזה לא הגיע לתוצאה, ‫או פתרון שרציתי, ‫העובדה שפעלתי ונתת לי לזה צומט לב ‫מורידה דרמטית את הסטרס. ‫מה הוא בעצם אומר? ‫אומר שסטרס זה חפירה בין לי לבין עצמי, ‫שבעצם נובעת מימנות לפעולה ‫שיכולתי לעשות, ‫אצלומרת, אתה יכול להיות בסטרס, ‫אם יש משהו שרציתי לעשות ולא עשיתה. ‫שאב, אם אני לא עשיתי משהו ‫להבר תוצאה שאני רוצה, ‫אז הסטרס באופן טבעי הלמה ‫כי אני אוכל את עשרתים בין לי לבין עצמי. ‫איך אנחנו משחררים את הסטרס ‫לפי באיזוס, ‫נותן רגע פה כרגע אליו את הרספקט, ‫אנחנו בעצם משחררים איתן ‫או את המחשבות ועשרתים ‫ופועלים לבר, משהו שאנחנו יכולים לעשות. ‫ארבע אנשים חיים בסטרס, ‫תהומי ומטורף כמדועגים ‫עם אחרים חושבים עליהם. ‫אני אומרים את הדברים, ‫ואחרים חושבים עליך, ‫סמס להושת החושב שחושב עליך, ‫הוא תאום ההחושב עליך. ‫תעשה את זה גם ירד הסטרס, ‫וגם תגל שולו חושב עליך, ‫הוא חושב על מה אחרים חושבים עליו, ‫שם לא חושבים במטלנו. ‫זאת אומרת שעם משהו גורם לי לסטרס, ‫זה דגל אדום שאומר, ‫שמשהו באופן לא מודע מציק לי. ‫יש משהו שייתית צריך לעשות ‫ולא הסיטיצד לבו, ‫ארגש, אנחנו מזהים את זה, ‫ווסים את הצעד הראשון, ‫אז זה יכול להיות האים אל הראשון. ‫זה יכולת משהו שלו הסיטם, ‫זה יכולת פעולה, ‫זה יכולת להרגן משהו בבית בחיים ‫שלא הסיטם. ‫משהו שיכולתם לעשות לאבר ‫הצמכם ולא לקחתם. ‫וסטרס משתחרר כשהלך הוא פועלים. ‫ואם, תמדים, תפסקה זאת ‫הציטטטי שמנכון לאלפיים 24, ‫הארון של ג'ב ג'ב ב-10, ‫הם, עד 24 מיליאנדו, מיליארד דולר, ‫ככל אני רה, ‫בנכון להיום אפילו הרבה יותר, ‫והסיפור הזה מספר לנו סיפור ‫מאוד מאוד מעניין על נהוא לחצים. ‫נהוא לחצים אומר, ‫שלחץ הוא לא האויב, ‫כלו את אנחנו עובדים ‫אתו בארמוניה. ‫לחץ הופך להיות האויב, ‫כשהוא הופך להיות לחץ, ‫מבלי רגעי דחת שות, ‫בין רגע הלחץ. ‫לחץ הופך לסטרס חוני, ‫זוכים סטרס חוני, ‫זה כשאני דוחף, ‫בין אם זה מעשים פעולות מעלכים, ‫בין אם זה מחשבות דיאגות, ‫שאין לי אפילו שליטה עליי, ‫אבחשב, אני אגיד מה שהוא כן, ‫כמוניקה מוכם, ‫יש לנו ימים שעליך הולכת דקה להתחת. ‫אז זקות בעלי לתרוף בבוקר ‫שיגעון אין בה, זה חלק מהחיים. ‫זה חלק מרגיעה קצה שאנחנו חובן. ‫אבל בדי פולטני הוא לי שלנו, ‫בתרבות הישית והנושית שאנחנו רוצים ‫לבנות לעצמנו בחיים, ‫נכנורצים לבנות אותה בצורה יזומה. ‫שעליך הצייה יזום ונקודתי, ‫ולחרוני כמוד עכשיו שאני לחצת עד למטה, ‫ואת הם מכירים את זה תדוחף, ‫אם כם שפעם לך את הדבשה עד הסוף, ‫כתדוחת סעד עד הסוף, ‫אין כבר גז, ‫למה כיד עד עבשה, ‫לכוצה עד למטה, ‫והן חם איפה להביאות חמצן ואין העגן. ‫ולכן הרעיון של. ‫העבנה באנמי שלחת שובר אותו, ‫למי שעודה להתמודד ולפרוח דרכו, ‫קשור בכלל במעכת החסים שהחובונים עם לאחת. ‫אז אני עושה סיכום. ‫כל מה שעגוף שאתה נוסא או לטובתנו. ‫כשהגוף שאתה חמתופס שליטה, ‫תסמינים ופנים שאתם חובים, ‫אין תקלה, הגוף גיוני. ‫אנחנו חושבים שיש תקלה, ‫כי החומן עסים, ‫לנהל ולהנדס תגו כמו שאנחנו חושבים. ‫לא, הגוף שאתה נותח החם מאיתנו, ‫והרבה לפני שאנחנו קולטים, ‫בעינטלקט בראש במחשבה של הנומה נכון, ‫הגוף שאתה נוגבר מזמן, ‫העשה את העיבוד. ‫תהים, לחץ וסטרסם, ‫שנדברים שונים לגמרי, לחץ הוא טוב, ‫נגל לכם יותר מזה גם, ‫לחץ הוא מה שעוכה, ‫אבים להיות בו. ‫שחיקה אנשים שם בחרדה, ‫האנשים שם מרגישים שם במקום ‫קצת פחות בחיים זה כי לפמים, ‫אין להם ספיק לחץ בחיים. ‫יש להם יותר מידי נוחות, ‫תרמידי נוח לן. ‫יש יותר מידי אופציות. ‫אז אתה נכנס לך רדק, ‫אתה לא יודע מה לעשות. ‫לחץ הוא פגז, ‫סטרס ועבי היה. ‫ואז אנחנו לכם לפני שעליו דיברנו ‫או רואו תופטימה לי שווה ביצוע המקסימה לי. ‫כולכם את השבוע קרוב לזהות, ‫ולתעד איפה אתם במעיתוכם? ‫איפה אתם במעיתוכם? ‫מה המשעות של התופ שלכם? ‫מה המשעות של הדעון שלכם? ‫איפה אתם במקסימו ביצוע, ‫איפה אתם נמצאים בדעון? ‫מה שהייתי רוצה שאתה עדות השבוע שלכם? ‫כדי לזהות באופן טבעים, ‫איפה אתם נמצאים בתפקוד גבוה ‫וא�יפה אתם בדעון? ‫במשתי, הם רוצים לעשות עכשיו ‫זה להתחיל לייצר יותר תנאים ‫שי אפשרו לכם להיות בביצוע המקסימה לי. ‫צאו חיינן אם אתם זיתם ‫שזמני הבוקר שלכם עם יותר טובים. ‫או זמני הערב שלכם עם יותר טובים. ‫ואני יודע שאנחנו מבחליטים, ‫אני מקליט הפרק את אלפחות ‫ובזמן נמלחמה אז הכל משוגה. ‫אבל כן רוצה שיהיה לנו גם בתוך השגעת שגרה. ‫ואני יודעים לזהות שחשקם טבע בוקר, ‫אני הייתי רגיל להתחיל השרתיים, ‫אחשם אני לא יכול לעשות את זה. ‫אחשתה לא שם בלי על השתם ‫שערוש על זקות, התראות, אתה בטירוף. ‫אני לוקח לי עוד קצת זמן ולוקח בחשמון ‫שיום שלי לא התחיל בשמונה וחציתי שם. יכול מאוד להיות ככה. ‫שאתה חיל ב-20 אחת עשרה, ‫אבל אני מפסיק להשימצמי ‫ואחרו לזה שרתיים. ‫ניהון נכון של אותה שיגרה ‫בוטוטה תרפת. ‫אני רוצה שאתה זוו ‫ותנסו למצוא להצמכם ‫את חלונות הביצוע, ‫ובזלמנית, ‫להצריך לנות של ברייק בלי השמה. ‫זמנים שבהם התמורים אין מה לעשות. ‫זה מה שזה הזמן שלי עכשיו, ‫זה מה שאני צריך לעשות. ‫מה צריך לעשות עכשיו? ‫זה לשים ראש, ‫לשאיין, לשאו להתלחו עלמה ‫כתמיודים שניסיון לדחוף פעולה ‫לא תניווכלום או תניב פעולות ‫שאין בהם ברכה. ‫וזה בעצם המתה, ‫מכלול השלם שברחו ‫שמצדר המדרגות ‫להתנהלות בתנאה אלחת ‫והתמועים שאלה שמתפקדים ‫והצומכים תחת לחת זה לא אלה ‫שאין להם לחת. ‫אלה זה אלה שעבינו איך לעבוד איתו נכון, ‫וללבות כל מצב לחת ‫בזמן התחתשוט יזום, ‫כדי לייצר כלי שמסוגה ‫לאחיל יותר את האומסים שלנו. ‫אז כמו שאמרתי, ‫כחו את זה לכם שלכם, ‫תהיצרו להצמכם את התיאוד ‫השבוי שלכם, ‫במקביל, ‫נימי כם שרוצה לקחת ‫את זה לשלב הבא וללמוד ‫לאומק איך הדבר הזה נראה, ‫איך בונים תהליך בתוכנית ‫הימון מנתהלית להצמכם, ‫איך בונים אותה לילדים שלכם, ‫המשפחה שלכם, ‫הצוותים שלכם, ‫איך צומכים בתנאה אלחת? ‫איך מייצרים תהליך יימון מנתה ‫לשמייצרים ביצועים ‫את תורפים אצל אנשים ובוזמנית? ‫שומרים עליהם כבני אדם שלמים. ‫איך מנצחים בלי להפסיטת ‫הנשמה שתנו בדרך, ‫את המיותר ממוזמנים, ‫לתלבות אליי, ‫לכצי שאנה שתאיף לכם תכאים. ‫שתשנת כל הדרך שבה חשבת ‫הם עד יום להסגים, ‫כי אנחנו נכנסים לתקופה שבה, ‫הקלים שעבדו לנו עד עכשיו, ‫הם לא אלה שעובדים. ‫והם לא אלה שהיא ככהות הנוקדים. ‫אז ילכם כאן לי עמק למטה, ‫כאן בתחתית ובתיאור הזה, ‫ההליקף לעשות לכם את הששנ הזה, ‫אחד הנושאים הכי העובים אליי, ‫ואנחנו לדבר עליו שעות, ‫אבל שושת הזמן ששאר נוקן ‫הוא עזמה שאחות שיחים להצמנו כדי לין ההל, ‫אתה עומסים האלה, ‫אז חיבוק הנה כהבותכם ‫שעוך הזקים. ‫אנחנו לקראת תקופה ושנים ‫מטורפות כדים התחזיקו, חזק, חזק עם עצמכם, אנחנו נתראה מפרק הבא. תchau.