פרק 150 : על "אמנות התפקוד"? פרק לשעת חירום, עם הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר, עצות וכלים שיעזרו לכם לצלוח את האתגר הנוכחי

בורכים הבאים לפרק מספר 150. מי ידע שדווקא הפרק כך יזה, יפוך להיות פרק חירום, הוא יקוף פרקים אחרים שתוכננו ללא תבי שתחל מהר פנימה לנוח החשה הקשה. אבל לצריא אנחנו למודי הפתעות, גם הפתעות רעות בשנים האחרונות, ואלה נוברראה לעבור מפתעה לפתעה, אבל ללמוד איך להתעשת מהר? ואין משדבר שהיה מיני לדור שמתנו זה יכולת התעשתות, אז הנה פרק תחלסי, קצר תחליטי, עם כמראה האנות ומחשבות, שעזרו לכם לבססת אומנות התפקוד, מה שאני גורד לא אומנות התפקוד שזה מה שאנחנו זקוקים לו למולי התגרנו חכי. בורכים הבאים לפרוט קסט להנות מהדרך. אני שיר ליוב על יעיר, אני פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, ואני מאמינה שאפשר להצבע את החיים שלנו יותר לטובה, וללמוד להיות יותר מאושרים. הפות קסטזני מזמינה אנשים, או ראש ראה, לסכה אישית מלב ולב, על החיים שלהם על תפיסתו למה, ועל המנגנונים הבריאים שהם בנולי עצמם כדי להתמודד עם המורכבויות שהחיים נזמנים לנו. בלחמה שהחווה מלודאי לה. בלחמה שהחווה מלודאי להיישר במקום אחר שהחווה מלודאי להיישר במקום אחר, שהחווה מלודאי להשתן. מייזושהי רזה מתנגן בראש שלי, בהם מאחרונים שוב השובה, וזה נראות זירה, עוד חזית. ושובה תחושה שאנחנו יודעים איך נראה את דלת הכניסה ואין לנו שום מוסגף אותי ידל את היציאה. המנכנו היפים ומבואלים אבל אין לנו בראה אלה להתגבר. אז הרעסי לכם כאן כמה פעולות שעוזרות לנו באומנות התפקוד. נגדי שרגע לתיאור ספרותי של מצווינו, היחודי כרגע מה שונה בהתגרנו חכי. מצד אחד, יש לזה וואי בשביל קורונה, סגר, החיים שלנו נצרו, אנחנו מתכנסים בפנים על הבטים שלנו, בפחדים לצאת, בפחדים ובצדק להתפס מתחת על שמה עם בזמן הזקה. יש ממש איום ממשי של תילים, שנופלים אלינו ואנחנו מפחדים גם מעלון עודה מהשאלות, לנזורך, איך זה עודו לכל הסתבך. יש גם איזה תחושה של שביש, 8 שיבו כתובר, שבה אנחנו שוב מתוררים להיזה מציעות חדשה במזעה הזדת שלו הם ענו שנפגוש. לבטיקים שבחם אולי מצטרף הניחוח של רואים היא לכם את המפרט, מי שזה אחר הפחד מזה, אי מה של נשק שאתה, עוד שמשה של עוד לא חבינו. וכמובן מצטרף לזה כל הבעי בפשאלנו בשנתי מהאחרונות, של שמה עם שם המטרים תילים, רוזקות, ניסות, למה מדהים, חזרה לשגרה, לחורה אנחנו כאילו כבר מקרה מתכל עבוד המזון שמרכיבים את התבשילה נוכחי של עיסה את המציאות שלנו, אבל כיוון שבחיים כמו בנהר, אנחנו אהפה מנועי נשים, לאותו מקום פעמיים, יש פה גיוון, ולהראו איזה מצטרף עכשיו מהימד נוסף. יש פה חרדה קיומית, חבי הכולקטיבית בישראל, שבה האורף הפך להיות צדעקריו, אין מקום שמאגיש מוגן, כולם חסופים, מובזו הולט הרוסית, חושה של ברוווזים במתבח, ברווזים במתבח, יצא לי ברווזים במתבח, אבל אנחנו גם במתבח. ונוספה לזה גם התשישות, השחקה, די הגעה חרונית, אנחנו גובר שנתיים, בתוך מלחמנו ראית, ויהוש מהמצב הפוליטי, מהדמוקרטיה, אנחנו נכנסים לירוע הזה כשצבה הכוחות הפנימים שלנו הוא לא בסיור. אנחנו מרגשים רבים מאיתנו, מדעו ללי כוחות. השנשים שם המש קורסים עכשיו להזמין יהיה אוש כזה, שנובע מה יצטבורות, למין די, אני לא יכולה יותר, לא עוד סיבוווו, העניין יכול או עוד המפורסם של מנחם בגין. אבל אני כאן כדי להזכיר לכם שהתמודדות אחרונית שלנו עם מצב מלחמה, יומנם התמודדות מתישה, אבל גם בנתה את מערכת החיסון שלנו, היא לא רק דיללה את מעגרי הכוחות, וזה בלייקרון מפתח פלעי שמרכת החיסון, גם זו הפיזית, וגם זו הנפשית, נבנת כל הזמן תוך כדי את מודדות עם ההתגר. היא לא נבנת בעת כתבות, בדיוק כמו מה שקורה לגוף שלנו, זו פוגש את החידה הקופת הגן, ומגייס מולות סבה של תאים שהיא לחמובו ואתה לכם שעזרו לגוף להתגבר עליו, הגוף הנפש מפעילים עם קיפה אתוברזל פנימית. הדווה מיוחד במערכת החיסון, המתוככם את שלנו, זה שיש לנו מה שנקרא זיקרון החיסוני. מה שאומר שכשמה אחת החיסון שלנו נחספת להיאמא, זה יהיו מופולש זער או יב מבחוץ, התוגן שהיא כבר התמודידה היא תובע רואים איזה וריאציה שלו, מתאוררת תגובת זיקרון שמאפשרת למערכת החיסון לפול עוד יותר מער ועוד יותר חזק, המול הפתוגן הזה. אז תחשבו על מערכת החיסון שלך, אתמול לזה סטודנטית חרוצה. אנחנו בשיעור שהמרכש שלנו כבר למדע התרגלה בסי מייסטרים הקודמים, יומנם היפקצת, עוד פעם המבחן הזה אין לנו כוח, אבל אם אינוסה בחומר אני למד, בלכן אישולפת אותו יותר מער ויותר טוב, ואתה הליך הזרמה שנקרא חסינות נרכשת. ויש את זה בחולנו, יש לנו את הכוחות האלה, וגם את החסינות הנרכשת, הסוגואים הקטנים האלה לא נועדו לעשות איזושהי אידיאליזציה, לא המצב הנוכחי והקשה, אבל כן נעדה להזכיר לנו שלסיפור שאנחנו מספרים להצמנו על הכוחות שלנו, יש גם השפה על הכוחות שלנו. אם אני רק קורה זאת באמת את הכריזהי פנימית שלי, אין לי כוחות האלה, אני מותשת, אז אני הייתר איפה. אבל אם אני מזכיר על עצמי, שיש לי מהחת חיסון פעילה, זה עוזר לי גם להמשיך, ולהתחוף בעלייה, אברנו את פה אור, נעבור אוגע מצי. יומעים שלושה אחרי, עשבי באוקטובר כשצללנו לתוכה רואים הנוראים שהתרחשו ולהתחלה של מלחמת חרבות ברזל, אני צלצלתי לפרופ' מולילה הד. מול יהיו פסיכולוג ומומחה בעל שם עולמי, בתחום של הפסיכות ראום, אברו גם כולגיה שלי, ואני צלצלתי אליו, גם כדי לעשות איתו פרק חירום, לפות כסבל ביקר כד לשאוב ממנו כוחות, אבל רוצמי כי כשקשה לי, אני תמיד מחפשת מי יכול לעזור לי ואני תמיד פונה לעזרה. שאלתי אותו בסכה היא, מול היא מה אתה אומר על הצמחה, בשעה הנוראית הזאת, מה הקיין הפשיש שלך הוא הזכיר לי את מה שפילוסופיה בודיסטית מלמדתנו, שככה זה עכשיו, זה עיקרון של הטבע, זה עיקרון של כל דבר אחי, הכל משתנה, הכל זמני, שום דבר לא נישאר תקוע בו אותו מצב, לנצח למהת דוממים. אחרי החורף מגיעה, וגם הרגעים הקשים חולפים, בשעת חירום, זה הניגון. ככה זה עכשיו, זה לא אומר כמה רוח זה וגם לא אומר מה היא הידף. אבל זה רק עכשיו ככה. יכול להיות שאת חשב מותשת ובוא חדם בבוא הילד ומרגישה בואו של דידות, והוא לא יחר הצוראים את התעודד קצת, תצאים המתה, משויוש התחלח יד, או איזה שריר פנימי, התחזק וייזור לחלקום. יכול להיות שאתה כל כך מודאג הרגע לשלום משל הבן שלך, או לנוח החמצב הפוליטי. אבל הוא לא עם אחר, או הערב, תקרה משהו מעניין, תוכל משהו מן החם, תקבל חיבוק מרגיע, ותיזכר שיש לך הקוחות. אז כך זה עכשיו, ובכל זאת, מה עושים בהעכשיו הזה? בקועלת, ברגים אל נכתב את אקסט המפורסם לכל זמן, ועת לכל חפץ את החת השמיים, את ללדת ואת למות, את לתעת ואת להקורנתו, את להרוג ואת לרופו, את לפרוץ ואת ליוונות, בעיתות חירום של יום כיומים מוכשיק, מוזשאנחנו חובים עכשיו, זו את התפקוד. יש לנו מסימה אחת מרכזית לתפקד. מה זה אומר? זאת אומר ש, פנאי זה לא הזמן להתרוספקציה, לניתוחם היסטוריים של איך הגעת ידלום, זה לא הזמן לחפירות או להפסיכו לוגט מהמכים. וזה גם לא הזמן לניבו איבי תסקוד בעתיד ובמאייה ועד מתאי, בשעת חירום, אנחנו רוצים להבין מה התפקוד שאני דורש מאיתנו בכל יום שעה רגע, ומהפעולות שהזרו לי לממשת התפקיד שלי, והנה הם צריכות להיות על המסימה הזאת. אגדרה מלונית של תפקוד, יחולת לפעול כפי שצריך או כפי המצופה. כלומר, תפקוד היא יחולת פעולה. השאלה, השיט מאוד של כל אחד ואחת מכמתייה, איזה פעולה נדרש ממני בכל רגע נתון, וזה כמובן בעתם לנסיבות חיה היא כרגע לימות התאחריות שיש לי על אנשים אחרים, למקצוע שלי, לנסיבות ספציפיות, מאוד שונה מהדם לאדם. מה היא יכולת הפעולה שלי? זה, אולי נשמע כאילו ניצוחקתי אתכם, מכון כאילו נשמע קצת פרדוקסלי, איזה יכולת פעולה יש לי, אם אני מרגישה כמו ברובבה הזו במטווח בהם עם האלה. אני הראילו מדינה אית שקובעת מדיניות, אני לא ארה מתקל שמיני אל תקרב, אני לא יכולה להוציא את האלה, שלי החיה לחשוב מהעזה, או את בנזוג שלי מהמילואים. אני לא מחליטה עם ההכנות, אחינו חתוש בעת בשלוש תקרבות. ‫התנים יהיו איתי בבית. ‫אני אפילו לא מצא חלגי למית ‫בגר שלי, ‫לא ללכת לסרק, ‫אחר שווקד עושה במיגרש ‫כי עשויות להיות הזקות. ‫כלומר, איזו פעולה ‫יכולה להיות לי. ‫כשאני בתחושה שכל כך הרבה דברים ‫מחליטים עליי. ‫זה פרדוק זכד. ‫ופילו יותר מזה. ‫איזה יכולת פעולה ‫יכולה להיות לי, ‫אם אני סגורה בתוך הממד, ‫מחקה בעימא לשמוע את הבומיים, ‫במיתפלילת שזה לא יהיה עליי. ‫כאן נכנס לאזורתנו ‫היכרון של קונטרול ‫באור. ‫תבין ילמה יש להשליטה ‫ושם תפעלי. ‫שובה-שובה אני מזכיר על העצמי ‫את הסיפור של רמי הרפז. ‫רמי הרפז היה ‫תעשפנתו מסראלי. ‫המטוס שלו, הוא פעל בזמן ‫מלחמתה התשעב, ‫הוא ישב בשבי המצרי, ‫במשך שלו שבחצי שנים, ‫ושרד אותן, בריא, ‫גם בגופו וגם בן אפשו. ‫השאל את הארמצב יותר קיצוני ‫של חוסר שליטה של אדם, ‫על נסיבות חייו מה שר שבי. ‫ובכל זאת רמי הרפז מספר ‫בספר שלו השבוי ואישת השבוי. ‫איך אפילו בתוך תעמה עצר, ‫בצינוק וגודש שלושה מאיתר על הרבה. ‫הוא הבין איזה פעולות ‫היכול לעשות כדי לבסס ‫חושת שליטה מסוימת במציאות חייו, ‫בו עשה אותן. ‫הוא מספר איך הוא ארגן ‫לעצמו עושה את הפעולות יומיות, ‫שאתה מחוב הביסות הפיזי והנפשי שלו. ‫איך הדבר השון שהוא עשה ‫זה שהוא חזר לרוץ, ‫לביצה ספורטיבית בכל יום, ‫כי אדם שמתמנ באופן קבוע ‫הוא ידע, עד כמה התנועה המשמעותית ‫הבועוב ואיך להתחליט, ‫שבכל יום הוא ירוץ ‫מחק של שישה קילומטרים. ‫כמו שהוא היה ארגי לפני השבי, ‫הוא יעשה את זה בתוך התה. ‫איך רצים שישה קילומטרים ‫את תוך צינוק, רוסים שמיניות, ‫רצים בשמיניות. ‫הוא ספר שיש שמות שמיניות יום ‫ייות כאלה כדי להגיע לנפח ריצה שהוא ארגיל בו, ‫בהם התחיל כל בוקר ‫מפעילות הזו. ‫אחק החוווין שהוא צריך להסיק את המחשבות שלו ‫והתתודאה, ‫לניח אותה על משהו, ‫לעשי החותה, כדי שילות עברך ‫לתרחי שהאם מה או לעצם. ‫אז הוא למד בכל יום, ‫הוא כראפרק בתנך, ‫זה הספר שהסכימו להכניס אליו לצינוק. ‫הוא בנהל העצמו לא עכדם כה, ‫כשהוא ייבשית הפיטות שקיבל, ויצר מען את הבני המשחק, ‫הוא סיכה כנגד עצמו בכל יום, ‫ועוד פעולות שיכול היה לבחור, ‫כדי לנהלת חייב קרגע ‫בתוך המקבלות היומות. ‫ניהול מהעשי של היום יום שלו, ‫בנייה של סדר יום, ‫לגם ניהול של הגוף שלו ושל התודאה. ‫אז זוג הממסימה שלנו, ‫בואו ניגש לעומנות התפקוד, ‫ולפעולות שתוכלו לעשות דליו וססטחושת שליטה ‫בעמים כאלה של חוסר שליטה. ‫אחת, הפעולה הראשונה וכרחית ‫היא להרגן לצמנו את המרחב הכי בתוח ומוגן, ‫ולישה ירקווים אליו, ככל אפשר. ‫בתיוג משים, לא תמיד זה יעדיאלי, ‫יכול יש שמצחים לעזוב את הבאי שלכם בלייטרח, ‫שוויצל קרובי משפחה, ‫או חברים שיש להם הקום בתוח ‫יותר עבורכם. ‫וזה לא הכי נוח, נכון, ‫זה לא הכי נוח, אבל זה יותר בתוח. ‫יכול להיות שאתם מהרחים ‫הרשבת סלחיים ילדים, ‫לכדים מתבגרים כל מיני מעצבנים ‫למנים, תזכרו הבתוח עכשיו קודם לנוח. ‫שתיים. ‫הפעולה הבאה היא לייצור סדריום ‫בתוך השגרה החדשה. ‫אנחנו כבר למדי קורונה, ‫אנחנו יודעים איך מרגיש סגר. ‫חשוב לנסות להיות עסוקים. ‫אני קורא את לזה ריפוי בעיסוק. ‫לא טוב להיות בסיבים ‫לרבות של גבי שעות, ‫אלא גבי שעות, ‫לגלוש בפיד, ‫או להיות מול מסכחי החדשות. ‫מי שממשיך לעבוד ‫באמים האלה, זה מצוין. ‫גם אם קשה לי את רכז, ‫גם אם הוווית מלא ילדים, ‫גם אם העבודה קצת פחות יעילה, ‫בכל זאת, ‫העובדה שאתם חיוניים ‫ונדרשים גם לעבודה, ‫מגסת אתכן לתפקוד. ‫זה חלק מתפקוד בריא. ‫בים אתם לא עובדים, ‫אתם צעור לחם מסוקים, ‫צדורות הבית, ‫כנסו למטבך, ‫הסוספורט בזומת, ‫הסועצירה. ‫תלמדו משהו שתכנантם ללמוד, ‫תקראו, תנגנות, ‫היו הסוקים. ‫אם יש לכם איזשהו ‫ממד נפשי יצירתי, ‫אם יש יצירתיות בחיים ‫שלכם, זה הזמן, להיכנס וליצור, ‫ותפעילו גם את הילדים במסימות, ‫הסחקוי מילדים, ‫מתם גרים, אם יילדים. ‫תזכרו השילוב של שעמום וחרדה, ‫זה קוקטל לא טוב. ‫על המצע הזה, ‫שעמום וחרדה, ‫החשבות שלנו נכתפות, ‫ולחות מיד לתרחי שעימה, ‫לפסימיות, ליהוש, ‫כל מה שתולש אותנו ‫מהרגע נוכחי ‫במעיכולת שלנו לתפקד. ‫שלוש. ‫פעולה בהחרחית לנו ‫בעימי החירום האלה, ‫כשורה ריכול לפעול נכון ‫באיבחד ולא לגלוש לחרדה. ‫ובעור נסביר את רבדל ביניהם ‫כי פחד וחרדה, זה לא אותו דבר. ‫אחד רגש בריא, ‫היא סרדותי ומאוד חשובה ואינו. ‫חרדה לאומד זאת היא הרסנית ‫עם מדללת את הכוחות שלנו. ‫ולכן, בוא נסרת את ‫מה בדיוק האבדל ביניהם. ‫פחד הוא רגש שאנחנו חובים ‫כשהשעיום קראתי על החיים שלנו, ‫עיום המטי. ‫ארגש הזה של פחד מפעיל ‫מנגנון של תגובת הגנת, ‫גובה שתציל את חיינו. ‫אתגובה הזו מחונת גובת הסטרסי, ‫היא מוקרת לכם בתור גובת הפעט, ‫היא תפריז, ומתרה שלה, ‫היא להפוך תגושי לנו בין רגע, ‫למחונה הכי טובה שאפשר ‫כדי להתמודד מוליום האמיתי הזה. ‫אתגובת הפחד, היא לא רק אנושית, ‫היא מפנת את כל בעלי החיים. ‫דמיינו רגע, זה ברחול מנית כזאת. ‫רגע אחת שלא סם הלב, ‫ושתתקצת מהדר שלה, ‫בפתום העריה מגיח מעבר לפינה, ‫הוא מזהה אותה בתור תרף קל, כי לבד. ‫הזה ברה נבחלת, ‫והחשב מופלת סלב, ‫בבת אחת גובת הסטרס, ‫ואם מקבלת כוחות על, ‫הדריניים קורטיזול, ‫דם שזורם לקצות הגפיים, ‫צרור תהליכים סופר מירים, ‫שעופכים אותה לעצנית או למפית, ‫והזה ברח שהדופקת ספרינט, ‫בואו אחת ומצילה את נפשה. ‫דקה אחת, אחרי שאי קולטת ‫שערי הנה אלה מאופק, ‫הזה ברנית סרט, ‫בעכשיו היא מסיים את התמגל גובת הסטרס. ‫היא עושה כמה פעולות מאוד מאוד ‫נכונות, אנחנו עוד בחזור לן, ‫כדי לשיים את גובת הסטרס, ‫כדי לבסת את עצמה ולהירגה, ‫ומעד די מהר יחוזרת ‫ללכך עסב בנון שלנת. ‫התודה אשלה, ברגע שהיא סימט ‫מהגל הסטרס והיום הוסר, ‫התודה אשל לא הסוכה עכשיו ‫בסיפור על מהייה, ‫עם עוד פעם הרייה יגיע, ‫מהייה עם בפעם הבאה, ‫הוא אוהבי איתו איזה נשק לוקונבנציונלי, ‫מהייה עם טראמפ לא יצטרפ למנושה שלי, ‫זה כל הסיפור, ‫זה העבדל בין פחד לחרדה. ‫כי חרדה להבדיל מפחד, ‫היא למעשה אותה תגובה פיזולוגית ‫של סטרס שהגוף נכנס אליו. ‫אבל למטרחשת בתגובה ‫להיום פנימי של המחשבות שלנו ‫והלא לא היום חיצוני קונקרטי אמיתי. ‫היום בתודאה או הדיגה ממעייה, ‫אנחנו בואים תחישי, ‫האם האנה, אנחנו מדמיינים הזוואות ‫שמתרחשות עכשיו אפשרו, ‫אבל הם לא כאן והחשב קרגע. ‫זה יום מדומיין, ‫הוא בהחלט יכול להיות ריאלי, ‫הוא בהחלט מחובה על המציאות, ‫אבל הוא לא מתרחש בפועל ברגע ‫הזה במארחב שלי. ‫המוח לא הוא מעט זאת, ‫לא יודע להבחין בין משהו קונקרטי, ‫לבין משהו מדומיין, ‫ומגיב עם אותה תגובה תסטרס. ‫לצורך עכשיו, ‫הייממות האחרונות, ‫אנחנו חובים רגעי פחד המטיעים, ‫קונקרטים, כל הזקה, ‫אפעילה את מנגנות גובה תסטרס, ‫ומגעיס אותנו לפעולה. ‫אבל ברגע שחולפת הסכנה ‫נקודתית הזאת, ‫ואנחנו מקבלים תעודה ‫לצאת ממעמד, ‫הסתיים היו מקונקרטי לרג הזה. ‫ואז אתר רובן, הוא בני האדם, ‫נכנסת לפעולה אחרדה ‫כי הממחשבות, הממשיכות, ‫ומבקשות אלינו לירדם, ‫הוא תענו כול היום. ‫אבל ההתגר התפקודי שלנו, ‫באמים האלה, הוא להיכנס ולצאת ‫מרגעי הפחד, ‫ולא לגלוש לחרדה. ‫הנה כמה פעולות טובות ‫שתוכלו לעשות דלית, ‫הפקט טוב יותר לנוח אחרגעי הפחד, ‫בו רגע נלמד מהזה, ברע. ‫הפעולה, אני דרשת, ‫לסיים את מעגל תגובה ‫הסטרס. ‫תגובה את הסטרס, ‫הפיזולוגית יש לה, ‫את חלה, הם צבסוף, ‫התגובה מהגלית, ‫שאים יודעים לסיים אותה, ‫ברגע שהיו מקראתי עוסר, ‫הגוף והנפש נרגעים. ‫בואו רק הנחזור לזה בראש לנוזו ‫שארג ברחה הכולות נפשבה, ‫והצליך להן הצל. ‫הנה הנה הצרת, ‫הדופק של האדה ‫הן מאוד מהירדם של המלא באומוני הסטרס, ‫הפעולה הראשונה שיוסה ‫זה לנעי רחשב את כל הגוף שלה. ‫היא ממש נפטרת באופן ‫הקטיבי באמצעות תנועה, ‫מחומרי הסטרס שהצתמרו בגוף. ‫ולכן, בתקופות חירום כמו זו נוכחית. ‫חשוב מאוד שתכניסו תנועה ‫ליום יום שלכם, וכמה שיותר. ‫אולי בעיצי הממאדים זה במשך היום ‫ובתחם יש לכם ילדים. ‫תקפצו איתם במקום, ‫תסכוי את מטוסת, תופסת. ‫תעשה עם מומוזיקה, תזוזו. ‫הלגם ביתר השעות ביום, ‫גם שזה לא ממש קשייצתם הרגע מהמאד. ‫היא שתדלו להיות פעילים, ‫כמה שיותר, ספולה לי חסו ובאית, ‫אותה סוס ספון ג'נימא רצה. ‫כאן סולה מתבר, ‫אתה סוס דרים בבית, ‫אבל תנועו פיזית. ‫וכמובן שהם שלהם שגרה ‫של ספורט יומית הקפידו להמשיך אותה. ‫חמש, תריך נוספת לסיימת ‫מגל דוווה תסטרסי ‫הפעלה של מערכת האצבים הפרסים פתטית, ‫ובמיוחד והחיפשות ‫באמצעות טכניקות של נשימו. יש לנו בגוף אלמול המערכת הדורכת של הפייטפלית פריז, מערכת האגנה, יש לנו גם מערכת הרגעה, מערכת שיקום, הנקרא את המערכת הפרסים פתטית, נשימות אמוקות ועתיות, הוא רדה של קצה ונשימות בדקה, ומעבר לנשימות אמוקות כאלה במיוחד נשיפות שהרוקות יותר מהשעיפות, בפעילות את מערכת ארגעה הפרסים פתטית. ויש המון טכנקות של נשימה, אתם מוזמנים להגשיב לשני פרקים על מדעי הנשימה והאצבווווווווגוס שעשית, תהיה פרק על אצבווווגוסו, מספרתי שים ושתיים. אני לא יקנס לזה כאן, אני רק אזכיר, שקפטור הארגעה זה של נשימות, איטיות והמוקות, זמין לכלנו והוא מאוד יסין, זה לא אורויה והזה לא hipy dpy. זה ממש קפטור שמעתחל את המערכת שלנו והוזר לנו לי רגע. אין האתכניקה הכי פשוטה אני אבית לתרגל אותה עם מוזיקה, שאין מולחם שיר שאתם אוהבים. שאין מועדה עם על הביתן. הוא אבר בשאיפה איתית בספירה של עד שש, ועוציאו בנשיפה, אודי יותר איתית בספירה של עד שמונה. וכך חוזר חלילה במעגלים, דקה, שתיים שלוש כמה שתרצו או אולי בעורך השיר. בעולם נוספות שעוזות לנו להפיל דמה לך את הפרסים פתטית שלנו זה יוגע מדיטציה, הליכה איתית בחוץ, לשאוף אביר קצת, מה שאנחנו קוראים לו מלוי מצברים ירוק, לראות שמיים, אם ישתי פתבע מסויבחם אז מצוין, כל הדברים שעוזרים לנו להוריד הילוח, המחת הפרסים פתטית היא הורדת הילוח. שש, עוד רעיון טוב שעוזר לנו להשלים את מהגל הסטרס הוא לשון. רבים מרגישים היפות נוראית בימים האלה וזה גיוני, הנפש והגוף עובלים מאוד מאוד קשה בלידוג ובלתפקד, ולכן אל תלחם הוא בהיפות. תקשיבו לה, אם אתם יכולים תשנוער ותשנוע יותר. יש אנשים שמאוד מתקשים עכשיו לירדם וגם הלילות שלנו מלאי הפעוד והזקות, ובין היתה רכושי לירדם קשור בזה שהנפש והגוף מבקשים להישאר דרוחים, להיות רנים לסקנה, ויש כאן איזשהו פרדוקס היפות ודריכות. ואז מה שכורא זה שאנשים נשרים מול משחט אלוויזיה ואחת השות או הרשתות. וזה למעשה עושה פעולה הפוכה. הדריכות הזו שגורמת לנו לצרוך עוד ועוד חדשות, כאילו המאידה הזה הוא מה שייצאי לו טנו, הוא לא נכון. להפך. המאידה הזה, משאיר אתכם, בסטרס, הוא לא עוזר לכם לסיים את מהגל הסטרס. עדיפ לשון, עדיפ לתת לתודאה לנוח. לצרוך חומרים אחרים לתודאה לראות משהו מצחיק, לראות איזו סדרה הסקפיסטית, תארגנו לכם את מה שצריך, כדי שאינתי אזכת, הם תתאוררו, תשמעות, ותוכלו להגן על עצמחם. תבדעו שאתם שוממים את התראה הזאת או שולאי משהו שיכול אצלצל כדי לבדה שהיא תוררתם. זאת הקוננות היחידה שאתם צריכים להחזיק. כל השאר, הקוננות בעקבות הפרשנות של נרדבורי, או מישהו אחר בפנד של הטלוויזיה, היא קוננות שב. שבע. הפעולה הבעליסיום הגלסטרסית אף כזו שכדי לנו להיזהר ממנה, נקרא לה הפתן של הבבון להמרסטרס בתוק פנות. את השיעור על מה לא מומנץ נלמד מהבבון. הבבון היא חייה של להקה של עדר בדיוק מובני האדם, בתופעה בהביתה והמוקרת היטב. אחרי שהבבון חתף מקוט מזכר האלפה של הלהקה. הפעולה הראשונה והמידית שהוא עושה, זה להסתובב הצידה, לחפש בבון חלש ממנו יותר בלהקה, בעירה אחיה, ולהגשת ישר כדי להכתף לא מקוט. עדר החזור לפרוק את חומרי אסטרס יש לנו בגוף באמצעות, היא הציעה תוקפנית על הזולת של ידינו. מוקרת גם לנו כבני אדם, גם בלי להיות מה שלימים. יד על הלב מלו מכיר בימים האלה של אסטרסטנטי, יש לנו לפרוק את המתח. על מי שנמצא בסיבה בבית, והם צעות תוקפנות מלו להית, חוסר סבלנות, קצת מהבקקוע, ההשמות הדדיות, ביקורטיות, ציניות, אלה כולם מופעים אנושיים של תוקפנות, ואנחנו רוצים להשתדל הרסנ אותם. כי סטרס ותוקפנות הם באמת כמו אצב ופליים, הם חתן וכלה, הם צימוד מאוד מוקר, אבל אנחנו לא רוצים לתת לבבון או לחייה שבתוכנו לנהל אותנו. תקופות חירום כמו זו שאנחנו עוברים, תקופות של סטרס, מהמיסות גם על מערכות היחסים שלנו, ללא ספק, הם מהמיסות את הקושי הזה, בין היתר גם בגלל שלא חול, אדם יש סגנונית מודדות ייחודי לא עם סטרס. ולא תמיד הסגנון שלי, ידומה לסגנון של בן זוגי או בטזוג שלי. לא תמיד הוא ידומה, בבן הפוך מהסגנון של אנושים, הנושאים הנוספים שהיא תיבה בית, ולכן זו עשוי לפעמים מאוד מאוד להקשות עלינו. בואו נשתהדל לעשות מהמצים דלווסטת הסטרס באמצעות כיוון אחר דווקא מגע, חתירה למגע. אז מנה לקשר ולקרבה, בואו נלמד את הפעולה בעיה מהזה ברע. שמוני. אחת הדרכים הכי נעדה רוצים להשלים את מהגע לסטרס היא לחתור למגע בבין מיוחד לחיבוק, חק לחק. עוזבים רגדה בבואו נחוזרים, חזרה לזה בראשי לנו, כדי למודנו אין האחוסים את זה נכון. זוכרים אותה את האישי נצרם הבריכה של המעריה, רגע אחרי שהוא נעילם, והיו מלחייה עוסר ורגע אחרי שהיא נערה את כל הגוף, יוסע את הדבר המדהים הבא. יחוזרת לאדר, אם החפשת האחיות והחברות שלה, והיו הולכת להתלקיתן. אם הלקה קטותן, והן אותה בחזרה, והנוזרות למוח שלה להפרש אוקסיתוצין. זה חומר הרגע הפילי ומכונה גם, הורמונה, עבוה, ועשה יחוד, והוא משמש תרופת נגד פילית, להורמונה, סטרס, לדרנרין, לקורטיזול. אז באמים כאלה שלמטח, אתם רוצים להפרש הרבה אוקסיתוצין, ובשביל זה, אתם סקוקים למגע. חיבוק של מה הלשרים שנייות, גורם להפרשה של אוקסיתוצין, גם מגמין, היא והורגע זמן. אבל גם הבט איניים לתוך העיניים של אדם עובי הכר, זה הזמן להשתמש לטובה במשעה בניפלה הזה בחייכם, בזולת הטוב שיש לכם, סיב חם. במשפחה בחברים, בשכנים, בהנשים שאתם אוהבים, אם יש אלדים קטנים בכלרבת חיים, ילדים או נכדים, זה ניפלה, זה הזמן להמון חיבוקים והתגושי שויות ומגע. אם אתם חיים לבד, תרים מותלפון, דברו, תקשיבו לכל אהוב, תאז מינו שכן או שכן, רדול המקולת, אפילו מפגש הקראי, ופשוט עם אנשים זרים, וסיכה כלילה, יכול להיות מפגש מאיתי, וזה אזור לכם, לשלוף את עצמך מחשב מהבדידות והצמצום שהסטרס, מכניס אותנו אליו. בימים הנכוכים, נסול לא לי שער לבד, נסול איזום, גם אם אתם מתגורי, ראים לבד, ופיזית, צריכים להיות הרבה שעות לבד, זה לא אומר שאתם לבד, תיצרו כשר, בכל מיני דרכים יצירתיות, גם מרחוק. בעולם בעיה, ברשימתם לצות להעמים האלה, היא למצוא למי לעזור. אם עבודה איזה את הל, אחת ההצות תחי יפות שכיבלתי בחיים שלי, מהחם שלי, מההבה של בעלי, אני חושבת שסיפרתי את זה, בתח פפות קסטזהו ובבדהי בארצאות שלי, שיום אחד, מצאנו מחתב שכתב החם שלי לבנו. וזה היה לפני הרבה מאוד שנים, חמי היה הלוף בצעה, על קוראים לויהיה, יש לנו גם שני פרקים מקסימים שהסינו פה בפפות קסט. וכשייבתח את גס היה, כתב לא מחתב, ואנחנו מצאנו את המחתב הזה לפני כמה שנים, כשיתכנו לגסטה אלדים שלנו, והוא כותב לא במחתב ככה, הוא כותב לא יהיו לך, רגעים קשים, בצבא וגם בחיים. אז הנה, הטיפ שלי, שיש לך הרגע קשה, תרים את העיניים, תסתכל מסביב, תחפש מישהו אחד שתיפה ליותר קשה לו עכשיו משר לך ותלך לעזור לו, זה ירים גם עודך. זאת אצא נפלאה והיחחמה ב-11, כיוון שמה שקורה לנו כשאנחנו צריכים לעזור לאדם אחר. זה שאנחנו מגייסים משאבים שיש לנו. אנחנו נזכרים במשאבים שלנו, זו 4 פעמים כמעט לא מודע, אלא לוברע אללה, גייס את המשאבים עכשיו, כדי להרגיע את העיניים שלנו, ולפעמים זה פי קיטיליומקית, ואנחנו מוצאים בתוכנו איך לפסטת את עצמנו. אז שנזכה לעזור, זודר איך מופלאה. אני רוצה להגיד על זה שיש בתוכנו ממש באופן מובני, שני מנגנונים שנולתנו איתם, המנגנון הראשון או המנגנון של היכולת שלנו לבקש להזיק אזרה. תנוקות קטנים ממש בשעות הראשונות של החיים שלהם, כבר יודעים לבקות כדי לסמנ לסביבה, אנחנו צריכים אזרחום, אחוזקה, הרעב. אנחנו נולדים עם היכולת הזאת להיות קרטקר, לבקש אזרה. אבל אנחנו נולדים גם עם המנגנון של היכולת להיות קרט גיבר, לתת אזרה להגיש אזרה, וגם הוא מתפתח בגיל מאוד סעיר, אנחנו רואים את זה פעוטות, שעודים מער להגשת כשהמישהו בוחל ידם, ועודים להגיש מוצץ ועודים להניק את הבובה שלהם או את המסעית שלהם. התופעות על השליליות קרגיבר, הם נוחחות ממש מתחילת החיים שלנו, יכול להיות שמי שלדים קטנים עכשיו בסיבה שלכם, או בבית, תמטירו את האופן שבו, הם דווגים לחיות המחמד בבית, הם רוצים, בהזקות, לרוץ ולראות שהחיות נכנסות פנימה, לפעמים הם אנחנו ניסים את הבובה שלהם, זה הכל מופעים של הקרגיבר, שיש גם בפעוטות מודמות קטנים, והדבר הפילאי שקורה לנו שכשאנחנו מפעילים את הקרגיבר את זה שנותן עזרה, סד שבנו שזה קוק להזרה הוא קצת משתתק ופחות חזק, זאת אומרת, היכולת להגיש עזרה, או זרת לנו גם זאת אומרת פועלת לשני הקיוונים, אני עשהייה מתפרק הזה בסיפורון, ממש מהחיים שאלי לפני חודש נסתי לערצות בעילת ועליתי על תיסה בדרך חזרה, והיה מזה גביר ממש ממש קשה עובר, אנחנו רואים ורוחות ואיך שיתשאנו במטוס, וכבר היינו חגורים, הקוונית עודיה, אנחנו תכף מומרים, אני רק רוצה להדכן אתכם שביגללת נעים הקשים של מזה גביר, זהו לכל להיות תיסה, לא נעימה, יהיו באמון המון קיסה עביר בקפיצות, אנחנו מבקשים שכמובן תשארו חגורים כל התיסה, זה לא מסכנותכם בכלל הקפיצות האלה, אבל זה יהיה לא נעים, ככה התחילה התיסה, אבל הדבר היותר מעניין, שנצחה להגיד פה זה שאני לא הבטיסות, ורבה שאני גם אתמודד את קצת עם פחת מתיסה, לא משהו ששיטק אותי, לא משהו שגרם ללולתוס, אבל תמיד גרם ללרגיש לא נוח בתיסות ובבדה היא בקיסה עביר, עשיתי המון עבודה על עצמי בעניין הזה וכיבל תקלים טובים, אבל אנחנו לא מאוד נעים לי לשמוע שאתה חפולה חליאות תיסה מלאה את קיסה עביר, אבל מה שקרה ברגע שהכבורנית סיימא לדבר, זה שהשכנה שלי לשמולי בחורה בערך בגילי נכנסה להתקף חרדה מהגןום. אם היו, אם הלאה יש לכך עודת תיסות, הלאה את מלעשות עליה, ואם נכנסה להתקף חרדה במשך ארבעים הדקות של התיסה מעלת לסדת אופה בבין גוריון ובעצם אני משני הזאת, עשיתי את מה שאני יודעת לעשות, הפחתי למיתה פלט. התעסקתי כל התיסה עם המצב שלהם ניסיון להרגיע אותה, עוד שאתה התקול הכלם שיש לי מהרסנה על גם מצלחתי את הליעץ לך אל הרגעים ממש נכמדה לא כל הזמן, אבל ממש הייתי איתה בכל המסה הזה הביתה. ומה שקרה הדבר מדהים שקרה לי, זה ששחחתי שאני מפחדת מתיסות. זה לא שזה עלי נעים, אבל היה בי איזה שהוא שקט לגבי, אני אנזלי ברור שתיסה את אותי גם מר, תגם מר בשלום, והכל יהיה בסדר וחלק מזהיה שהיה אתיקול כך הסוכה בלתפל בה, בלידעוגלה, בלעזור ללינשום, בלעשות לדמיון מודרח, בלי שאלות ההלכעים שלה, בלעצריק אותה, בלשמוע, הרחייה, ברגעים שיחלה ללינשום, ועדבר הנכמד במצחיק הנוסף היה שמלפנייה, במושב שלפני שטנו, ישב רופה, ומידי פעם הוא כך הפנה אחורה במרצריך הזו, וכך היינו שניינו בשני הצדים שלה הזגמפו, בכל הצריך מזל, אם הצובלת מחרדת תיסות, זה נכמד עם התשוות לצד פסיכולוגית מימין ורופה ממש מלפנה, גם פה כדי לדעת אפוליטי השב, אבל כשנחתנו, התחבא כנו כמובן, היא יודתה לי ואני יודת לי לה, אני יודת לי להל זה שיהזרה לי להיות במקצוע שלי ובשליחות שלי ולהירגע באמצעות התיפול בה, ולכן, אני מוסיפה לשיום המחתב הזה של יעיה, אם ההיצעה נפלאה לחפש למה לעזור, גם את ההיצע שלי, כשיש לכם רגע קשה, תסתכלו הצידה, את החפשו גם מי עכשיו יכול לעזור לכם. כי כולנו, אנחנו ביד אחת, יודים לו שיתזרה, וביד השנייה זקוקים לעזרה, אנחנו לא אוכזקים אוכלשים, אופח דנימו המציאים, לכולנו יש גם וגם, ואנחנו זקוקים לשתי עידה עם אלה, זה ביחד ננצא החמתי. אם אני מאחלת לכם, תפקות טוב בתקופה הזאת, ושתשמרו על עצמך הם גוף נפש, ואני מאחלת לכולנו, לכולנו שהיה מיני מי מי אלה, יעבור במחירה שנצח הזקים בצד השני ובשלום, שהמלחמה היו מה הזאת, יגמר, חתופים יחזרו הביתה. החיילים בכל הזירות יחזרו הביתה, ונתחיל לתקן פה את כל מה שכול כך, כל כך, את כל כך. תיאוברים. ארגיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, זה ככה ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ונחזרו ביתה, זה ככה ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו, שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ונחזרו הביתה, ונחזרו הביתה, ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ונחזרו הביתה, ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, את כל כך ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ורעיון שמלחמה חתופים יחזרו הביתה, ‫את שלך דמור Close Sm todos the tim zone, global holiday, ‫ guardiansי"כה טוב. ‫ייעקריב ביון זה יושד פגלשyle שהוא עדו הספמים ו membership barbecue. ‫ acceso נpero ראש מה murder. ‫האגבקדוד מגנFirst ביון באורד עמורott בו, ‫האגבקדוד מגנ First Love, ‫האגבקדוד מגנ First Love, [BLANK_AUDIO]