בהתחלה יגיע שפע ללא גבול. ומיד אחריו יגיע משבר קיומי שידרוש מאיתנו להמציא את עצמנו מחדש. בפרק הקרוב של ״מפלגת המחשבות״ נשאל האם הבינה המלאכותית תוציא את כולנו לפנסיה מוקדמת, וננסה להבין איזו תפנית מחשבתית תאפשר לנו להתמודד עם העולם שאחרי פריצת הסופר-אינטליגנציה. רוצים להמשיך לחשוב ולכתוב על הרעיונות של מפלגת? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו >> https://tinyurl.com/533tb9pe
Transcription
4106 Words, 23432 Characters
אטם האזינים להסקד של בית אביכי. כן, נקונירי, מהפך? אבל אני לא ארא פיזשהו אינטלגין, ארא פיזשהו אינטלגין. זה ג'יניאס. ארא פרפון, ואינטלאר, ארא פרסיטיאר. היית שיהיה, הוא עושה פרפל טכנולגי. היית שיהיה אינטלגין. הוא אמרו, הוא אומרת, הוא עושה אינטלגין. הוא עושה אינטלגין. -הוא עושה אינטלגין. הוא עושה אינטלגין. -הוא עושה אינטלגין, הוא עושה אינטלגין. הייקר המאמץ או רואים שהבר דרך, אז אולי אמרה ג'ינטלאנפטיה, אבל זה אף פעם לא באמת שכנע, כי זאת לא רק מערכת החינוך, אלא גם המרחות הקלכליות, הטכנולוגיות והפוליטיות שאנחנו חיים בהן, מוטוטות לכולנו רק מסר אחד, הייקר התוצאה. כולנו חלק מפולחן התוצאה מהרווי, פולחן שמוצאים האנשים את החלקים החיש האפתנים והצירתים שלהם. ולדיו לאינו מגיעים להסגים הטכנולוגים הגדולים של המערב וראשם, פרויקט מנהטן החדש, תעשיית הבינה מלחותית שבמרכזה, המרוץ על עבר סופרינטלג'ינס. אבל מה יקרה ביום שבינה מלחותית, תביא את התוצאות הכי טובות, בכל תחום וכל הזמן, הייקרנו למשביר המשולש. שלום, איך? -שלום, הפרץ. אז כאן הוא הופריק הקודם, ככה בי זה רפרנס מהיר את פרויקט מנהטן, ואת פרויקט המנהטן הנוכחי, בוא לטובת המזינות והמזינים שלנו, שאולי לא לגמרי זוכרים במדובר, למה המתאפור הזאת כל כך, כל כך, איפקטיבית? למדה יש קצב מישהו, לא מדענים כותבים האמרים, מפרסמים אותם, המבקרים אותם, מדמית, פתח, בקצב של המדה. במכם אותה למה שנייה, רצו הכחת ליצור מדה וטכנולוגיה בקצב מועץ בקצב תעשייתי וליצור פצצה גרינית, וריקוץ משאבים קרקלים תעשייתיים טכנולוגיים והינטלקטואליים במקום אחד, ברגע אחד, בעובלה של יהודי, בשמרוברת אופן האםר, בשביל בצד השני, דיצר פצצת עתום, אותה פצצב שבסוף נכתל מגסה כיווירושים, הכניעת יפן וסימאת מחמתו על המשנייה. פרקטמנת הן הטכנולוגיה מדעי אדיר המאימדים המקורי, והמדי שהנולוגיה הזאתי של סיימא אלטמן ושדמס הסבס, כל אחד נמחות שפשיכו אופן האםר, הם עכשיו מעורבים בפרקטמנת הן החדש, של הכחת מדה, טכנולוגיה, את הפתוחים אלא להיץ בקצב תחרותי, בקצב תעשייתי, ובצד השני, מה שייצם, זה לא פצצת עתום אל האינטלגנציה, ובבשייפה השלם, סופר אינטלגנציה. עכשיו, סופר אינטלגנציה הזה, דיברנו כבר על זה שיש לו פוטנציאל, ליות סוג של פצצת עתום, שתחריב את האינושות, דיברנו על זה בפרקים הדיסטופיים שלנו, אבל יש לו גם עוד פוטנציאל. הם חושבים שזה הולך לא להיות מה שהוא שמחריב את האינושות, למה שהוא שמרפה את האינושות, זה פרקטמנת הנפוך, ככה מקווים שזה יהיה, זה האימור שלם, סלור הקאימור שלהם, אימור של כל הכלכלה עולמית, שהסחומי ענק שמושקיים בפרויקט בנהט הנחדש עולים עשרות בונים על ההשקות בפרויקטמנת הנמקורי. פרויקטמנת הנמקורי בשובי של היום זה משהו כמו 30 מיליארדולר. מישהו בגוגל אמר לי השבוע, החלומית כופפים משישחומים, כן? שם הזה ההשקות של תריליונים, האמק הסיליקון משקה בתריליונים. הרויקטמנת הנחדש הוא הרבה יותר גדול עוצמתי ויום רני הם מקווים שהוא האנטיטאיזה. למה אנטיטאיזהי? כי לא רק שהוא לא יחריב את האנושות, הוא יביא את האנושות למצב של שפה, כמו שהמרנו בפרק הקודם, שארם במקינה המעדנים מצוים כי הפר, שפה. -כן. אז שפה זה דבר טוב, כן, כולנו חולמים על שפה מברכיב אחד את השני, בתודייה, שיושפה על איך השפה טוב, ושפה זה ברכה. -כן. תוב, זה טוב, ואוי תר טוב? זהו תר טוב. -תוב, כן, וכמה שיותר שפה. זה יותר טוב? -כן. -לכאורה. -כן. אז מתברר שאולי שפה בילדים גובל, יש לו גם צדדים שליליים ואולו רק ברכה. אולם של ריאה לקבל בנדנס, אולם שבו אמרים. אולם שכולו טוב. אולם שהמדנים מצוים כאפר. זה עולם שין דמיין תורגע, אנחנו נראה שאולי חותנו למשבר, ולא למשבר אחד האלה, שלושה המשמרים. -לפחות. מואני מפעותה, משבר אחד, זה משבר של זהות, משבר שנים משבר של משמעות, משבר שיש זה משבר של הפנאי, שאין אפלציה של זמן פנורי. זהות משמעות ופנאי. בעצם מה שמחונן, את שלוש את המשברים האלה, וכשרחום את הבריים על DH ובנדנס ועולם של שפה, בעצם לקודת F' של הדבר הזה, זה שאנחנו מפסיקים לעבוד. או של לעבוד יום בשבוע רק, כי היסטחות הנוקצת, אבל רובנו איך לראי לא נמאסק, למאסק אומר, לכונגיע לעולם שבו, לעבוד, זאת אופציה. -כן, זה פרירה. אבל זו איך. -כן. הדומה שאילון מסכמו שיש אנשים יהם שבוחרים לגדל ירקות מגינה שלם? במקום לקנות אותם בסופר. -אם לא סולחים לעשות את זה. אבל הם עושים את זה, כי זה מה שקפלם כך היה עבודה, כן. -כן, זה היה אופציה, אבל רובנו לא נעבוד, לא צריך לעבוד בשביל עיסרות. זה עולם האבנדנט. -זה עולם האבנדנט. וכמו שמתואר העולם שכולותו וזה או אחרית הימים במסורות היהודית, יש תחת גפנו ותחת אין אותו, כאילו, אתה לא צריך לעשות שום דבר מעבר לזה. וזהות נקודת F' של הדיון, זה הדבר שמכונן את שלושת המשבירים. אז מהשבר הזהות, הוא קשו לך שהעבודה עבור הרבה מאוד אנשים ספציפית ומערב, בלשו מובן אפסיקה להיות מה שהם עושים ותחיל להיות מי שהם. העבודה ניתה הזהות ולזה קוראים קריר הקריריזם. כתשויל אדם מערבי. מי אתה? בכלות הוא יגדן יורחדן? מה אתה קרירה שלהי אני? בכלות הוא יגד. אני מרצה, אני נגר, אני חשמלה, אני ניתה קרירה שלהי. אני לא יודעת אם זאת אצל כולם עד שובה הראשונה, אבל זה בוודאי אחת משלוש את השובות. הראשונות שאנחנו נעני על עצמנו. -כן. Joseph Heinrich, שכתב ספר, אז האנשים הערבים הפכינה פסיכולוגיתם מוזרים. הוא ירד. הוא ירד, הם מוזרים. שאתה אומרת, אנשים תמיד חושבים, שאנשים הערבים מהאנשים, הגנרים, הרגילים. אז הוא שזה טענה מעניינת, רק כל המחקרים, שאתה קורה על פסיכולוגיה אנושית. נעשה בדרך כלל על אנשים הערבים. -על גבר מהערבי. כאילו יש קבוצה, וכבוצה דיקור הזה, מכמעט המצטודנדים דרך אגם. לפסיכולוגיה. -זה היבליג ואמריקה. והאתה לומד עליהם, אתה חושב את הלומד על הטבע האנושי. הוא אומר, האנריך, אולי את הלמד על הטבע שהעדה מהערבי, שהוחריג, שושונה, שהוא ויארד, שהוא מוזר. והייב דל מומר, פן אנשים הערבים, לא מהערבים? של אנשים הערבים, נותים להגיד לך, אני ארכטין, והדם סיניה של מי אתה, הוא יגיד, את המשפחה שהוא שייכלה. הוא הקפה שהוא באנלנו. -הקפה שהוא באנלנו. הוא הבן של אבא שלו, כן? הזוות של איזה המקום שלי, הזוות של איזה המשפחה שלי, הזוות של איזה האבא שלי, הזוות של איזה המסורת שלי. זה בעולם מזרח תיכוני, בעולם סיני, בעולם נקל הזה בקדול יותר מזרחי, והבעולם הערבי, הזוות שלי, זה הקרירה שלי. הגב, עוד כמובן שזה רשי תפות. זה רשי תפות של. -בוני הנסד זה? "Western, industrialized, educated, rich," דמוקרטיק. -כן. וואני מחרות? כל המאפיינים של המערב. -כל המאפיינים של המערב. ויחד יוצרים כמוזרות. -מאפיינים? ממסים מוזרים אנשים שהם הקרירה שלה, קריריזם. והבוע אנשים האלה, הבוע אנשים המערבים, שאנחנו חושדים שזה מרבית המעזינים שלהם. -כן, זה נכנו הם, זה לא רק המעזינים, זה גם אנחנו. ביתו מגיד לך, אליך הקרירה, הם לא רואו לך, אתה עכשיו אליך העבודה, זה בעצם אומר לך, אתה כבר לא יודע, מי אתה? אם אני כל החיים הקטע שלי? היה שאני הרופה וכולם באים בלי ליצורת וכל זה, עכשיו, כולם יכולנחת לשאו, לה AI ליצורת, לה AI לתיפולים, היה כבר לא יודע, מי אני? -תראה, אני חושבת שזה כבר מתחיל לקרות ממעזינות ומעזינים שלנו, שנמצאים באיזשהו תחום מקצועי לא מוגדר, כן? -אני יודע, שאני, זה משהו שאבר עליי, כשאני עשיתי שינוי מקצועי בחיים שלי ואברתי מיליות אורכדין. לזה ברור מה זה? -כן, ליות. הדבר הזה שאני עושה, שאני לא יודעת מה הוא, ויש המון אנשים בפוזיזיה הזאת, זה מהמת אותך, עם השאלה הזאת, כשילד חוזר מיבצפר, ויש לו תופס יוצריך למלא מקצוע האם, או מקצוע האב. -כן. -כן. -כן, אז הילדים שלי מאים עליי ושואלים אותאים, מה לכתוב במקצוע האם? -כן. ואחרי, וזה נשמע כמו בתיכה, וזה לא בתיכה, יש את העניין הזה ל-4 אנשים, אני שומע דיבורים כאלק, וזה משהו של האורים שלנו, לא היה. לאורים שלנו כשאת תופס יצח למלא מה המקצוע האב, אנחנו ידענו למלא מה המקצוע של האורים שלנו, והם ידעו למלא מה המקצוע של האורים שלהם. וכבר עכשיו הדבר הזה קיים, וזה הולך. -סנים קטנים קטנים קטנים קטנים שיושביר הזהות הזה, אבל זה הולך את משבר הזהות. -כן. -גדול, אדירה, של החוצכים דבר הלב, כי אחד אנחנו לא נדאיך לגשת הלב, ויח להתמודד איתו, והוא מתחבר המשבר הזהות הוא נמשמיר המשמעות. הוא פעם קשור. -וא קשור. -בגלל שאני שואל, מה הופך את החיים שחלם השמעותיים? שובה רובה אחת פציבליזציה מההרווית, היא שזעשתי את המחת. -עשיתי משהו בעולם. -עשיתי משהו בעולם. -I made a difference. העולם, בזכות זה שאני חייבו, כצת אחרת מעולם פישו היה, אם לא הייתי חייבו. -יש משמעות לקיום שלי. יש משמעות לקיום, ומה משמעות? זה פענגד, אין לו דחומוים זה בפריד. -I matter, אפשר יותר גם את זה? אני משמעותית. -אני, למה נמשמעותית? -המלאנה. -אבל "I matter" זה דו-משמעות. Matter זה גם הם. -לא, אני משנה. -אני משנה, אבל זה גם. אני חומר. -ה-מה, אני. -אני קיום. -אני חייב. -אני קיום. -אני קיום. -אני משמעות. אני "I matter", החיים שלי בעלי. זה. אם אף אחד לא יחיים שלי, הייה משהו בעולם שלו היה. אני אעזתי במה שהוא את המחת של המציאות, אני "I matter". -אגב, וחלק מאוד מאוד משמעותי, מה משמעות, מהיכולת, תומעי כדפרנס, לעדה מערבי זה באמצעות הקרירות. -לא, לא, לא, לא. ואז היא מורים אחת תשמעת. כל מה שאתה ה-A-A-A-C יותר טוב? תכתוב זה, אפר? הייתה לי שיחה מאוד מטרידה, סיפרת יחס איפה עם מישהו בגוגל שמפתחת ה-A-I. וכדי להדגים לי עד כמה אנחנו נחשים לעולם מוזר ו. מה עוד מאוד שונה, הוא מרמי. מייחה כמה שנים התוכו שבייקח ל-A-I להתפתח, עד שהוא אגיע למצב שבו, מישהו יוכל לבקש מנו. תכתוב ספר של מי חגודמן, בנושא הזה ועזה, ותלק תוך הצישה וייחתוב ספר של מי חגודמן בנושא הזה ועזה, ואפי אחד לא יוכל עדת, האם אתה כתבת את זה, הוא ה-A-I כתבת זה. עוד כמה שנים התוכו שברגע הזה הגיע, אז אני מסתכל עליו, בביתה, הוא אומר, נמי חיים את החושב שזה עוד מי השנה. -נגלגן. -אחי. דברים רוחים להשתנות מאוד מאוד מהר. אוקיי, ואז אני שואל את עצמי. דוי-מיארר, יש איך להזיס את המחת בעולם הזה, אם כל דבר שאתה עושה ה-A-I יעשה יותר טוב, היא עוצר משבר אנשים רוצים הדעת שהם לא מייעותרים, שישתם פה תפקיד. וה-A-I עם עושה הכל יותר טוב באתנו הוא לא קיים. באת תפקיד שלי. -איתנו את תפקיד. זה משבר חזק שמשמעות. וזה ההגברה כאן יעשים כוכבית זה ממש כשמנת רילים לחלוטין את הצורך לפרנס ולרוויך כסף כי כבר על זה דיברנו או פרק נחודם לא צריך. -לא צריך. אתה בעזר כבר פתרנו. -אפשרחנו שהעבודה, היא לא רק בשביל עביב לכם, הבית העבודה הזה, זו הוא שלנו, זה המשמעות שלנו, זה ערך של החיים שלנו. הסלוקי החמי את העבודה כתמרה אתה לא צריך לעבוד בשביל יכול יותר, אוקיי, אבל צריך לעבוד בשביל עוד וכן. כאן נמצא המשבר, אבל מה שאנחנו לא עושנים לב כשאנחנו מייחסים משמעות לרעיון שאני יזיז את המחת. אני ישנה את המציאות. אני יש עיר אחרי עולם שהוא קצת שאולי מהעולם שקיבלתי בתי גבי יותר טוב, כל תפיסת המשמעות הזאת שהיא כל כך מובלת מעליו עבורנו, שאותו תפיסת משמעות, גנרית, אנושית. היא ורד. היא הוא, היא מההחבית. אבל נניח, נניח, נקשיב, ליח שמדברים בציבילי זה את התחרות. אצל הוגי דאות, חינדין, בודיסטין. העדיאל הוא לא שאני, היי, נארר, שאני עשיתי משהו כאן בעולם, שאני יוצא דופן שאני מיוחד, שעולם לא יכול בלדאי. אתה רבויות האלה, אין אני. -אין אני. לבח שאיפה תחייה היא, זה לא לגלות את מה שופך ותיגמי יוחד ולממש אותו. זה האינטיבידו לי זה ממערבי, אלא שאיפה תחי איזה לגלות שאני לא משנה את העולם אלא למית מזג במציאות, מזג בה הפעיה, מה שאני קרא יוניו מיסטיקה, מתאחד, יש מטאפורה, הינדית של הטיפה, כן, מה זה חוויה, הוקיינית של טיפה שככה, היא גשם שנוכת את באוקיינוס, האם זה טיפה, באוקיינוס? הוא שיופכת להיות כבר האוקיינוס, בלרגע שהיא נוכת את בתוך המאים, היא חדלה מליות טיפה ויופכת להיות האוקיינוס את לא. -כן, אוקיינוס. ומשטיקה עם סופינגם דיבורו, אתה מתמזגים האלו, מתמזגים האלו, הוא היה מתמזגים, מתמזגים עם המציאות הגדולה והמיסטורית הזאת, אתה פשוט נהיה נמס אל תוכה, אחלקים האלה, זה לא שאיפה להתבלת, זה שאיפה, להתמזג, זה לא שאיפה. -לאוכיח שאני מיוחדת, אפוך זאת השאיפה לאוכיח, שאני לא מיוחדת. שאין איגור, אני מבטלת, זה יקום אחר שאנחנו, כולנו שמענו עליו, ובדיאלוגיתו, ה AI. כמעט כורכלה נולגית, אתה רוצים לישרוד רגשית באידן שבו, אתם לא מושנים את המציאות, אתם צריכים לתכין לראות את העולם לא דרך עדשות מהרפיות. עוד שיות לא דרך הפרדיג מההרפית, האינדוידואלית את המערפית, אחרת אנחנו. -אין דרך לסוד את זה. אנחנו נהיה במשבר משמעות, כל עוד משמעות היא במובן המערפי שלו. כן, אגב, זה לא רק בסיבליזציות מזרחיות, זה יכול להיות גם בתרבויות המסורתיות יותר. -רחו. שאומרות, אני לא יודעת אם זה עד כדי, אין אני, אבל זה כן כדי, אני חלק משרשרת הדורות, אני חולייה בשרשרת, אני המשפחה ידבר יותר חשוב, כאילה ידבר יותר חשוב, אני במובן היישי חסר משמעות. -אין שירה שלך. -אין שירה שלך. זה שזה המשמעות שלך, אין שירה זה סיפור מהרוווי, בפי מי שהוא אומר התפקיד שלי, זה לקחת את הסיפור של העם שלי. פה להציח להביר אותו, מהדור הקודם, לא דור רבה, אני רק גשר, אני רק מתובר, אני לא חשוב בקיצור הצודקת, זה לא מזרחי מול מהרוווי, זה גם עשורתי מול מודרני. אני רוצה אתכמה שאת סורת המחשבה הזאת. שאתה מחשבה שומרת, אתה לא חשוב, אתה לא משנה את העולם, אתה חלק ממסורת, אתה אם אתה בדעת, או אתה חלק מההבה יעה, אם את משהו תרבות מיסטית, צורות המחשבה האלה, אתה אתה תשורות המחשבה האלה, לא הצליחו לצור, תרבות, קפיטליסטית, טכנולוגית, מלעת דריו, מלעת אמביציה, שאתה ויותנו, לAI. רק ההלך רוח המערבי, מלאה אמביציה, הוא היו אותנו לAI, אבל הפרדוק שאמרה. שהאלך רוח המערבי הוייחית שיכולה היו אותנו לAI, וזה הלך רוח. שלא נולמצא את אותנו בכלים שי אפשרו לנו ליסרוד את AI. האנחנו נקרוס רגשית בידן AI, ביסחות אותו הלך רוח שביוויותנו לAI. ספרה דו שמרר. -כמה זה תרגי? -כמה זה מעניין. מעניין, אבל תרגי. פי דיוק התכונות שבי הוא אותנו את העינושות, את התרבות המערבית, בייח הדיטי את העינושות כולה. -ליצירתיות כזאת. -כמה זה, אלה בדיוק התכונות שלא יאפשירו לנו ליסרוד את זה. -ייצרו משבר, מסיבי, משולש, מטורף ברגע שנגיע לזה. -רגע, אבל אמרת המשולש, והוד לא דיברנו על השלישי. -נכון, אז השלישי זה, קופן הפנאי. בעידן של הבנטנצי אינטמצרים כתה עבודה בבוקר, איך אתם העבירים את היום, ושאלה אגב, אתה רדולה. ביידן של סופרינטלגנס, כנראה מחיחים הרבה יותר ארוכים. -ייה הרבה יותר זמן, זאת אומרת, אני חושבת שמאוד מאוד עוזר לעשות שימוש במתאפורה של הפנציונרים. כי יש בתוכנו אנשים שקבר עוברים את הדבר הזה, שקילו איפסיקו לעבוד, -כן. -וכאי ממש הוא, הופו לי, כזה יש לך פנציה טובה, אולך, ואפשר כזה להתבונן בכתן על אנשים שיצור לפנציה, וללמוד מהם איך הולך לראות התיד שלנו. -כן. ואת, תודה, המונה אנשים כולנו חולמים על הפנציה, חולמים על היום שבו נפסיק לעבוד, לא נצטח לעבוד יותר, ואז נוכל לעשות את כל הדברים שחלם נועלם לתייל, וללמוד ורים חדשים, ולתפל בנכדים, אני לא יודעת מה, כל מיני דברים כאלה. אחב, הנה פרט ביוגרפי שלא ככה יודעים על היית, זה שכיוון שבעבר אגשתי תוכנית, במשך כמה שנים, הסקה בזיקנה והגיל השלישים שנקרא. -אני זוכר, אני זוכר. האז אני יודעת שישים שבעים שמונה. -או נכון. כל המחקרים מראים שאלת השאלות זה, איך אתה מגיע לגיל הפנציה? והאנשים שמגיעים לשלב הזה בחיים עם מודעות ועם קבלת החלטות והם תכנון מאוד מאוד מוקפד של כמה אני לומד, כמה אני מתנדב, כמה אני נמצא עם המשפחה נכדים, כמה אני משקיע בינטרקצת חברתיות, כמה אני נוסעת לכול. זאת אומרת, ממש בולנים תוכנית עבודה שיש בה, את כל החלקים האלה, הפנציה שלהם או הגיל המבוגר שלהם, אולו רק כשם לא מדרדרים, הם פורחים ומחובים את התקופה, הכי טובה בחיים, חלקם המצאים את הזמן מחדש, חלקם רוצים משמעות מחודשת בדברים, מגדיקי שרונות של היום. -יית קוננול הרגע הזה. הקוננול הרגע הזה ושקיעו בופן מינטפול. וזה לא מובן נעליו להתקונן כי החוודך המתקוננים למסימה. את אומרת, צריך היא קונן להעדר מסימה. נכון, ורק מי שמתקונן להעדר מסימה כאילו שהיא מסימה, מצליח לעמוד בה. -נכון. אבל אותה מחקרים מראים מה שהוא מאוד מאוד עצוב ושצחלת דיגת כולנו, וזה שרוב האנשים לא עושים את זה. לא מתקוננים. -לא מתקוננים. זה רוב האנשים. -ואז הפנציה כנוחת התליהם כאילו. -תראה, אנחנו. -כי מה שאילו. -אנחנו יכולים על הסבידיות. אנחנו רובים כל פך כשכל החיים. -ככה, שאנחנו ננוח, ויילנו כיף, אנחנו רק ננקול היום. ואז המחקרים הראים שרוב האנשים פשוט רואים טלפיזיה כל היום. וכשזה מה שאתה עושה, זה בדיוק מייצר את המשביר המשולש. זה קודם כל מייצר משבר של זהות. המייני, תחשוב שזה בין אדם שהבד 40-50 שנה, אולי, לפעמים אפילו יותר, בקסור מסמן. -החשבו לא דמי או כן. -החשב אני לא עובד את יותר, ומייני, מייצר משבר שלוש מאות. כאילו, בשביל מהאני פה, זה אוניסי, אם תתפקיד שלי, בעולם הזה. -אני מיוטר. -אני מיוטרת, אני זה. כלו שאוצאים איזה רק לעשות באי בסיטר לילדים. החשב, את יודע, אנשים שאומרים, ואלה, אין איזו את ההזדמנות שלי, אבלות זמן, מה שלא הסיטים היילדים, עכשיו אני עשה עם הנכדים, זאת מציעת משמעות חדשה, אבל מי שלא רואה את זה ככה רואה בזה, הדר משמעות. בקמובה לדבר השלישי זה הפנאי, שאתה פשוט מכל התוכניות הקדולות שחלמתה לנישאר לרבות מולת טלוויזיה. וזה. ואנחנו ממש ממש יכולים ללמוד מי זה, כי עוד מעט, כולנו נהיה בפנציה, יכול מאוד להיות שזה מה שהיא קרה. אבל יש לנו מלילמוד מהקבוצה הזאת. על השאלות האלה כדי שנחשוב עכשיו באיקשר של פנציונרים, כי התשובה, שאינטן הפנציונרים, היא התשובה שנתן להינו שכאילו. לא, אני אומרת, זה בזה אירן פין, כמו שאומרים, שכתן או לכת להיות הבאיה של כולנו. אז אני מצייח שזה כאלה, אתגר של בה איך תכינו. ולדרך טובה לחשוב על זה. הם איך תכינו, שתו איך להיסודי, ואז את איכון, אני והרסיטה, הנה רטיב, במתיים שנים האחרונות. היה שכל המלכת הזאת, המורה להחשיר אותך בכי עבודה פוריים ופרדוקטיביים. והשאלה יהיה עם אוסיינט, זה יותר טוב ופחותו. תכון, וכמעט איך נמדדת במידת הפרדוקטיביות שכה בקריחה שכה. הגב, כל הביטוי שלימודי ליבה, הוא בדיוק זה, כיוומה, תמל דבר את השיטיתי הזה שאתה צריך בשבילה, הוא חרקך לאדם יצרני ופקטיבי. -נכון. -אבל בעידן של אבנדן, שה AI, מהיצר את הכול, הרעיונותם שלו, הפרותם שלו. -הביצוע, הוא שלו. הביצוע, הוא שלו, בעידן של אבנדנטס, השאלה ריקה הזאת. הוא היה מערכת החינוך צריכה להתפך מנקצה לקצה, לשאלות השאלה שלה. ביוקום השאלה, הכמוך שירים אנשים לחייב אותה, לשאל איך מחשירים אנשים לחייב פנאי. איך נכיות פנאי מפוער, שהוא לא נראה כמו שעמטרת, הנשים רואים טלוויזיה קוליון ומתנבונים. אגב, לא כל הפנציה מרינקה. -לא, לא, ממש, לא. -ממש, לא. -ממש, אם החללות בוטות מדי, אבל הפיטוי הזה הוא תמיד, ואח נראה את מערכת חינוך, שמחנכת אותך. לא לעבודה פוריה אלה פנאי מפוער. אפוך, אני אומרת, בואו נסתכל על חלק מהנשים שהצולפנציה ונלמד מהם. איך מתמודדים, כי חלקם עושים את זה פשוט מדיל. -חלקם לא מדהים שפות החלמתי, לאילים בעולם, ומה הם בעצם מבינים? אז כדי לעבור מי. מה יחד חינוך שמחשירות חלק חייה, עבודה, למה יחד חינוך שמחשירות חלק פנאי, צייך לשנות פרדיגמה. קבי, מה מניע אותה? דומה המוטיבציה שלנו. כי מה לב הבעיה עם האי-אי, הוא תמיד יסיג תוצאות יותר טובות משלי. היא מניח טוב מל, הוא איך טוב מל, המליח לא יותר טוב, ביקר ה-A-I-I-I-TD. "anything you can do, I can do better." -נכון, זה מה-A-I-I-I-L. -זה עשיר נכון, זה. -אוקיי, אז זה מה להתאמצע. אפשרה כפתור וניקה בל. למה ילך שוב על בדיחה? הוא ילך שוב בדיחה על תר מצחיקה. אז יקשי על דיחה שאולה, מה שיימצים בדיחה? אני מכין דבר תורה. אז זה דבר תורה יותר טוב, למה שייך אין צבא? בטמיד הפתוצאה שאתה יותר טובה. אז זה מייצר לעבורנו משבר, אם המוטיבציה שלנו תלויה בתוצאות של הפעולה שלנו. וכלנו חיים בתרבות. -שמחדשת תוצאות. מותת תוצאות. -לפעויים. -כן. אחון חקר ביצויים וערח. -חסדים. בסיכיור. -אחון, וזה. אבל אולי, כמו שער מקודם, בצביעה שמערבית יש מעטמוד את סיוט הרבותין טלקטואלי בשיוטט שובה לשאלה הזאת. וואין נעבור מהמערב למזרח, ואם מחזיק עכשיו בעדיין שלי אתה בהגוות גיטה. שתסוג של ספר קודש את הרבות ההינדיטה התיקה בהודו. אני פעם הייתי משתי במלון בנודלי, ולכון שמעלות מערב שתפותח את המדירה. -המורית החדשה. -ויש תנח. -כן. -שמה? יש את הבאה גוות גיטה. -הם. -מה שאתם מבין? הוא איזה ספר חכים. אז בבאה גוות גיטה. יש המדם שאים צבי שולו לי כי אז הכל הסיפור אדם ששום השבר, כי יש משהו גדול שוציא חסות, והוא מומדמיין את התוצאות, את התוצאות, יהיו גרועות, הזולו יודע. -זה נכנסת אותו. לא יודע, חוליפול. -אולי, חוליפול. -אולי, חוליפול. ואז אחד העלים, קריש נשור, סוג של גלגול של האל וישנו, הוא אומר לו, זה דבר רבה. יש כמה שבר מוטיבציה כתחושב שכל תוצאה שאת התעשת יגרוע, אתה לא חושב על זה נכון. הוא אומר לו, זה דבר רבה. -אני מקרי. רק הפעולה הישכותך, אחרי עולם לא פירותיה. ההלי היו פירות העבודה הסיבה לביצועה. לגנאי ראויים מיישר פועלים למנ פעירות פעליהן. זאת תפנית בכל צועות. -ולחוך את הפירמידה. שצריך לפצל בין המוטיבציה לפעולה לבין הפירות של הפעולה. המוטיבציה, האנר גשיתה, הנהגש לפעולה, לא תלויה בתוצאות של הפעולה, אלא המוטיבצת נתונה, לפעולה, עצמו. אחב, המחשבה הזאת, את תפנית הזאת, זה התפנית שאותן לחוצרים להפנים ולהתאמן בה, אמרת חינוך שמכשירה אנשים למקמת המוטיבציה שלם, במאמץ ולא בפרי, כך אני מוכשרים לעידן של פנאי. להעידן שבו איה, יווי, כל תוצא יותר ממחה, המאמץ שמקדש לפעולה, זה הדין. הוא נדגים את זה רגע, זה יותר ראפסטרקטי. במאה ה-19, תלמית חכם גדול בשמרה ביחיים מבלוזים. במידערה בהיו המעיסד של כל התיאולוגיה של העולם הליטאי. השויה לא מנובן, בסיו, במאה ה-19. אז הוא אמר, מה המוטיבת ילימו תורה? אם אני לא מטורה כדי להגיע לקנדן? אומר, הביחיים מבלוזים, שאתה הודיבתי הפסולה. אם אני לא מטורה ומתמסר כל היום הילמוד גמרה, שעקלה ותאריה, ומה המוטיבת השאלה? כזה יגביר את הסתת עושה חברתי שלי. היה לי שידוך יותר טוב, היה לי יותר ההדע בקהילה. המוטיבת יזאת? -פסולה. -היה פסולה. -אתה עושה את התורה לקרדום לך בובה. האני מדמיינת את התוצאה של המעמץ וההמוטיבת ינתורה לתוצאה של המעמץ. דרך אגב, אם אני לא מנת תורה, קרידת, מה הלכה שצאירו כיום? גם זאת מוטיבת יפסולה. -נוטיבת יפסולה. תולויה תוצאה. המוטיבת ייחידה שהיא ריאויה באמת הילמוד תורה שהילמוד תורה, לשם לימוד התורה. -זה מה שאני קרה? -תורה לשמה. -תורה לשמה. כך אני רע להדביק את המוטיבת יל הפעולה ולה תוצאה שלה, כך אני רע מימוש שלה, היפוך הזו שלה בהגבת גיטה. עוד דוגמה של זה, מייתרבות אחרת, או התרבות שיותר קרובה לה בהגבת גיטה, מהשר לרבחי בבולוגין, כל העולם הזה של מדיטציה. מכון. -שזה עימון בליות נוכח ברגע ולא לשאוף לשום תוצאה. פשוט לחוות תדברים, לקבלת תדברים, כמו שם בלי לשאוף את הדי הזה, ביטוי כזה נונס טריבינג, בלי לשאוף לשום דבר. -כן, אם אני עושה מדתצת מה אינטפונס, כן, אני עושה את זה כדי להסיג חוויה שלו חיגיעה. -כן, שלו והלהגיע לשאולה. -שאולה גיעה לשאולה. זה לא מדתציה אחרי. -לא, אגב, לפעמים גם באמת מגיעים לתוצאה שיוק ההפוכה לא מסייגים שלו ברגעים שבהם עושים את זה. -כי ברגע שאני עושה את זה והאמותיבציה שהיא לפעולה. כי חוץ זאת תהיה תוצר לבה. האמותיבציה זה השלווה. הלכשות שהיא עושה מדתציה, אני חי בהתי, אני חייב שתייחס אינסטרו מנתה לי למדתציה. אני עושה את זה עבור מה שהוא שהוא לאה המודתציה. אני עושה את זה עבור מה שהוא בהתי, דעבור את תוצאה, זאת לא מדתציה. אני עכשיו עושה מדתציה כי אני עכשיו עושה מדתציה. אני עכשיו נוכח כאן ועכשיו, זאת הפעולה ו. לשם הדבר, לשם הדבר עצמו. תוב זה קצת שונה, כי לושם את זה. לימותו רזה ערך מקודש, ופה זה לא, מדתציה זה לא ערך מקודש, זה משהו אחר, לא משנה, זה מעולמות שאני מבה לרעיון ורותו רעיון. ככה נראה את חינוך שבה להכשיר אותך, לכי היפנאי ולא חייב עבודה, למר את חינוך שציכה, ששמת הדגש על התהליך, לאפוך את הפרדיגמה, המוטיבציה היא לפעולה ולא לתוצאה שלה, והיא נוכחה לפוך את הפרדיגמה, נוכחה לשרוד ולסגסג רגשית בעידן של הבנדנץ. ולמה ככה, בגלל שכמו שאתה כל הזמן מדגיש, התוצאה תמיד תהיה יותר טובה, אם אי פה סופרינטלג'נס. תמיד התוצאה תהיה יותר טובה, אבל אם אנחנו עופכים את הפרמידה, את הפרדיגמה ואומרים שאוקיי, בשביל תוסעות אין ביה, בשביל התוצאה נשתמש ב AI, אבל בשביל התהליך, אנחנו נעשה את הדברים בלי קשר לתוצאה, זאת המשמעות. ושוב פעם האירוני חוזרת בעתר עוצמה. פולחן התוצאה, זה האנרגיה שדוחפת את כל אמק עשידי כול, כל הכלכלה הולמית כרגע, כולם מנסים להקופת, כולם במרדף אחרי אינטלגנציה, וזה את האנרגיה שעשויה, אני אמר שעש מיגיד עלולה, להביא אותנו לקראת סופר אינטלגנציה, ואם הכל מחתדר? אבן דנס. אם הכל מחתדר? חורבן. אם הכל מחתדר? -מה, מה אנחנו מוכרים? אבן דנס. שפה הוא חורבן. והוא טופול חן התוצאה שמביא אותנו לשפה, הוא זה שיגרום למשבר נפשי כיומי עמוק בעידן השפה. בסם השחמרים, ה AI תופעה כל כך כתולה. שעדך שאנו להקל אותה, זה להרחיב את הציות התרבותיה רוחני שיש לנו. אמה ערב מציעים לנו הרבה אנחנו צריכים להתרחב. להתרחב צריכים הרבה כלים, היכולת להגשת למציאות, דך הרבה פרדיגמות, כי אנחנו נסדכת כולם, בעידן של המשבר המשולש, של האבן דנס. זהוות, משמעות, ופניי. "No, you can't." -"Yes I can." -"No, you can't." -"Yes I can." -"No, you can't." "Yes I can, yes I can." -"No, you can't." "Anything you can be, I can be greater." "Sooner or later, I'm greater than you." -"No, you're not." "Paperקים הבאים לתחיל לדבר על ההשלחות הפוליטיות של המאבחה הדירה הזאת שאומדת בבטח. קמוצת הפייסטמו כשאלה נורא חשת וגועשת מפוסטי מעניינים מאוד, אם אתם מעלים עכשיוות, מנהלים סיכות, מאבירים ביקוריה, תומה עבררים רעיונות. זאת בדיוק המטרה של ההונה הזאת. מי שעוד לא חברים בקבוצה, מוזמנות ומוזמנים להצטרף עליה ולסיכה העירה שמתקיימת בעל הנושא. תודה לניר להסול אור שמיר האוכים, למחל הטיעה הסולהיה לבית על ההפקה, ולני וגול ברגו למטן חיים מצב את הבביטל. אני לא נותק עוד נות שמפלג את המחשבות מילות ביסומונה אסקטים וגם ועתר בתבלחי, שמתוכו למצלות חנים ועולים נוספים.
Podcast Summary
Key Points:
Summary:
Chat with AI
Loading...
Pro features
Go deeper with this episode
Unlock creator-grade tools that turn any transcript into show notes and subtitle files.