פרק 144– מהפכת הבינה: תרבות מפצה

‫אטם האזינים להסכת של בית אביכי. ‫כן, נקונירי, מהפח? ‫הוא לא יודעים כמו ארטאפישיון, ‫לא ארטאפישיון, ארטאפישיון. ‫הוא פרפון ואינטרר, ‫ארטרסיטי ארט. ‫הקריארה היא אני ארהה ‫הקריארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה ארה בארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה הארה האר בפרקים האחרונים עסקנו בהבשרות שהבינה מלכותית לא תשמיד את העולם או תשתלת עליו אל רק תבוא להיטיביתנו ולשרת אותנו. הבעיה היא שדווקא התרחי שהאופטימי הזה עשוי להוביל להתנבנות של כל מה שעופך אותנו לבני אדם. היכולות האינטלקטואליות שלנו עצמכו והיכולות הרגשיות וחברתיות שלנו היא שחקו. לבינה מלכותית אולי יהיו יכולות על הנושיות, אבל אלה שלנו יפחו לתת הנושיות. אלה חדשות הרעות. אבל יש גם חדשות עובות. זו כלום פעם הראשונה בהיסטוריה שהיינו שוצריכה להגן על עצמם מפני הטכנולוגיה שהיא עצמם מפתחת. כבר עשינו את זה די בעצלך בעבר. האם נצליח לעשות את זה גם הפעם? שלום איך? - שלום הפרקת. נכון שבאגדרה מסוימת של טכנולוגיה יכולה להיות כלי להגשמת אך את זונות שלנו. נכון, אני אחרי אני עושבת פה ואני רוצה להגיע הביתה. -כן. אז אני נכנסת לא אותו ונושא את הביתה. ואז הרצון שאנחנו להגיע הביתה מקבל את המימוש לא ביסחו את הרכב הפרטי שלך. נכון, או אני רוצה להפות חלות לשבת. -כן. אז אני- -זה הרצון שלך. -כן, זה הרצון שלי. ואז אני עיסה מה את כל המצרחים בתוך הקהרה של המקסר ומפעילה אותו והוא אולה שאתה בצק. והמקסר מגשים את הרצון שלך. -נכון. כן, טכנולוגיה זה כלים שבמצוא אותם אנחנו מגישים עם את ההחלטות שלנו. מה שופך את ה-A-I לתכנולוגיה מאוד מוזרה? כי יש לנו כאן טכנולוגיה לראשונה, שיכולה להגשים את ההחלטות שלנו. אבל איפמים היא מקבלת את ההחלטות שלנו. טכנולוגיה שאתה מקשימה ההחלטות על המקבלת החלטות. סטכנולוגיה מאוד מאוד משונה. אגב, אני לא יודע אם אילה תכנולוגיה זה המילה נכונה ועל זה כומה שיש לנו כך. כן, זה כנראה לא המילה נכון. -זה לא המילה נכון. זה כתגור אני פרדת. אז פרמי ארסון, סקרנו את הכבר. -סקרנו את הכבר. -סקרנו את הכבר. -סקרנו את הכבר. -סקרנו את הכבר. -סקרנו את הכבר. היא מטארת אדם שעשה עם עצמו ניסוי. מה שאיך, לא זוכר אם זה שנה או חצי שונה. הוא נתן ל-A-I לקבל עבורות כל ההחלטות. וואו, הולך לספר? איזה תספורת לסטרות חיום? -לא, איזה. אישה את התשעת? פעד שעת אומר לו, תנות תמונה, הנה, זה את הספורת. הולך לך לא גדים, זהו כבר לא תמישי בפרטי. מה שה-A-I אומר לו, זהי מחסי, זהי החולצה. בטקהל למצב הפיננסי שלו. הוא לא מוזן כלכלית. האר אומר, מקבל כמה החלטות, הנקחת התעזין את המצב הפיננסי שכה ותסיום טובה תחודש. וככה כל החלטה, A-I לא כך מקבל עבורות. מה הוא חל? סבבה. -כבו חצי שונה. פוקשים את הבנדם הזה. כמגלים המצב שהשתפר פלאים בכל כנמידה. הוא יותר יפיית, הספורת שהיותר מתאימה לאה וגדים שהיותר תועמים איתו המזכורת של המוזנת ומסניים את החודש. הכל יותר טוב. -המצב שלו השתפר. כי אשכרה הדבר הזה מקבל החלטות, אינטלגנטיות, כשמקבל את זה העבורינו, המצב שלנו יהיה. אנחנו יותר טובים. אוקיי, מה הקץ? הכל מההיותר תוב? מה הקץ? אז היא אומרת, הכל יותר תוב חוץ מדבר אחד. הוא חווה קריסה בביטחון עצמי שלו, הוא כבר לא שומח לאכולת שלו לקבל החלטות. הוא לא שומח על הרצונות האותנטיים שלו. דיברנו על זה קצת פחד פרקים הקודמר. -בדריק הראשון דיברנו על סוף האינטיבידואליזם. האינטיבידואליזם בושעס על האמונה, אם העולם הדתי אמרצי חרציית ללואים, והאינטיבידואליזם תצאי את הכל הפנימי שבדוח אחד. הכל העולם המודר ניזם, אנשים מחפשים את הכל האותנטי הפנימי שלהם, האיי משבש, משנה את זה וכנראה שכחוש האיי אותך החם. אנשים מפקיעו את ההחלטות של הבאדיים של האיי, פתצועתיי ניוון ביחולת שלנו לקבל החלטות וכריסת הביטחון העצמי שלנו. ביחולת שלנו לקבל החלטות עבור עצמנו. כן, פשוט אנחנו דיברנו על זה באמת בפרקים הקודמים בדברים נקודתיים במשן נקרא אולי נרו האייס, תומרת, ביחולת לנבט, ביחולת לזה, כאילו. לקבל החלטות זה יחולת, יש להשים שכל. הקבלית קשה לקבל החלטות. -אני אוטובה בקבל התחלטות. הייתי אומר, תפילו עם פולסיבית מדי, וכבל התחלטות. יש השיבטובים וזה אומרים שמניגים סכנת אנשים, שתובים לקבל החלטות, יכולים להמר לקבל החלטות, לך תוך וזה וזה. היחולת הזאת של לקבל החלטות, הולכת להתנבן בצורה דרמטית. חוקבה רואים את זה, קודבר שחורים. אגב, זה יצאה למה הזינים שלנו. קודבר שחורים, התחיליקות עכשיו, תחפילו את זה פייסר, פייסרים, וזה ככה נירתית. כן, לא, אבל אני אומרת שזה. היחולת לקבל החלטות, זה משהו שהוא ג'נרל. זה כמו מה שדיברנו על נררו אינטראזינס ו-AGI, ג'נרו אינטראזינס. זאת אומרת, זה לא היחולת שלנו לנוות או היחולת שלנו לסות משהו ספציפי, בתחום ספציפי. זה בכלל היחולת לקבל החלטות, בכל תחום בחיינו, ליות, ישות, שיודעת לקבל החלטות. הדבר הזה, כל החליט נוכן, שזה קישרון כללי. בדיוק, זה קישרון כללי. אנחנו חום ספציפי, אנחנו צריכים את היחולת לרוק. היחולת מתנוונת, אנחנו אומרים את זה, כהם שחלשתי הפרקים האחרונים. שאם מסכם אותם על רגל אחת? חווין כאן על מיוון רב מימדי ועזקרנו עד עכשיו 4 מימדי נרקסים. אז דיברנו על, אוקי ברגע שהוא מנסח את המחשבות שלי. אז היחולתי לנסח את המחשבות שינופלת, לביטחון לצבין אופל. רגע שהוא נוסר בנטל של היחולת שלי, לחשוב את המחשבות שלי. אז היחולתי לחשוב את המחשבות שלי בעצמי. האינטלגנציה שלי, נופלת. ויחר איתה, ביטחון לצמי שלי בעיחולת שלי לחשוב, לנמק, לחשוב על מטאפורות, לעשות השבעות, ללל. בכלל, הביטחון לצמי שלי בעד כמה אני חכמה. בעד כמה יש לי משהו, לתרום, מעצמי, מעצמי, כשיש לצידי את הישות הסופרים תלגנטית הזאת. דיברנו לחוויה מסרס את הזאת של לעבוד לצד מישהו, נורא, נורא, נורא, נורא, חם. זה פוזם בחיר, ואז דיברנו על, הנפילה בהחלות הרגשיות וחברתיות שלנו. מה יחוץ לך לקרוס פת גוף? אתה יחוץ לך לדגבר על המבוכה וליצור כירווי נישהו. -דחייה לדגבר על דחייה. -דחייה, גד זירית המנבסה. אם AI נותן סיפוק לכל הצרחים החברתיים שכה, בלי חרדת את חייה. -בלי לדחות אותך, אני הולך. -בלי לדחות אותך אני הולך. לעמת שהיא צורק ישרים על כלת, ועכשיו אנחנו מוספים לזה, הוא מנבן את יחוץ של לקבל החלטות. כמעט אתם ארדיר צורט רצונת, את סמת ארבעת הממדים אלה ביחד, אני חושב יוצא לנו בעצם החוויה האנושית שלנו, לא פחות מזה, ילסף ניוון עמוק. ולשם הזה נושאה כפי שהכל הזמז גירה לנו, כשאנחנו נוראים על הסנארי החיובי שאי AI לא משתלת אלינו. וכמישארת אותנו, במקרה כזה, הוא באופן דרמטי מנבן אותנו. צריך לקחת נשימה, אבל אלא יהיו אחד השות הראות, אבל יש כמחד השות טובות. באחד השות טובות, אין שזה לא פעם ראשונה שהיא מגיעה איזשהי טכנולוגיה שמנבן את יכולות שיש לנו. יכולות חשובות שלנו, כן. ואין שות בעבר כשעדברים האלה קרוא, ידע להתמודד עם זה. נכון, היא ידעה לעת לעת, איך להתמודד עם טכנולוגיה שמנבן את אותך? וזה לא היה להתנזר מתכנולוגיה. כן, בואו לא נשים את זה כבר על השולכן עכשיו בענק. אנחנו לא באים פה להתיף על התנזרות מתכנולוגיה. רק קצת. אתה אולי כן, לא בשביל זה אני פה, בשביל למינוה. את ההטפות שלך על התנזרות מתכנולוגיה. כי אפשר ללכת לשם, ואז אתה הופך להיות איזה וירדו שמשתובב בעולם של סמר טפונים, אם נוקיה. או כזה אתם מכיר את האנשים שאין אמרי שיוני הגע. כן. יש את האנשים האלה אולי תמיד יהיו אותם, אבל זה בבדה היא לא משהו. אני חושבת קראתי, איפה שהוא שמעתי, איפה שהוא. מעולם לא קורה שאיגיע טכנולוגיה מסוים את לעולם. ועצרו אותה ואיך להתאולו אנחנו לא משתמשים בה. וזהו אין, אין את הגלגל הזה, איש שם. תגדים עדים האבר, השיעורים האבר זה לא שם אנחנו נמנה תאית נוונות הגדולה בכך שאנחנו ניתנזר מהטכנולוגיה. אוקיי, אנחנו אז לא חלק מהחיים שלנו. כן. אבל האנשוט כנצטי חייטו את אתם בספר, בואו נספר את הסיפור הזה. טכנולוגת הקוטמות של נוונותנו, טכנולוגת שחליפו את השימו שלנו בשרירים, השרירים הביולוגיים שלנו. כן. אני חושב, אחד מהפקים הקודנטי ברמה על הרכב הפרטי. אוקיי, פעם אנשים יעול הולכים הרבה יותר. ואחשב המולכים, אחרי הרכב הפרטי הולכים הרבה פחות. אז מה שהוא מתנוון, הגוף מתנוון, השרירים מתנוונים. נרגליים, אולים במשקל יש איזשהו ניוון שקורה ברגע שטכנולוגיה מופיעה היא מנבלת אותך. פעם אנשים, או בוא נגיד את האמת, אנשים היו הולכות לחבס את הבגדים היו ירדות לנהר. כן. והיו פלטות כאלה מבארזל שהצריך כזה לקחת את הבגדים וכזה לשפשפ אותם על הדברים האלה מהבארזל אני אפילו אתך קוראים. או לשחות, לשחות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. שעות. ואחר כך לשחות ותבגדים מהנהר לבין הזה כביסה הזאת הייתה עבודה פיזית קשה. דברים אלים נות, השרירים שלהם. אגב, גברים, חקלאים, היו פעם הולכים לסדה עם האדר ועודרים, ועובדים קשה כל היום ושרירים האלה היו מופעלים ומוכזרים הביתה סחוטים וגמורים כל האורחיים הזה. בשביל, אני מנכה שמר ביטה מהזינות ומהזינים שלנו כבר לא גלפנתי. כי יש נכון הכביסה והחקלאים גם כן לא עודרים בסדה, כי יש את התרקטור ותקומבין. והנשים נוסעים ברכב לעבודה הזה מלא הולכים. כל הדברים ילבי יחד יצר ניוון מסיבי של הגוף של אנשים. ולעדת בני אדם את חילו להבין שהגוף שלהם התנבן ושזה לא בריא. ולעד להעד התחילה להתפתח תרבות הספורט. עכשיו תרבות הספורט זה דבר יחסית חדש. זה עד כשאני כתלתי בירושלים, אבא שלי. אמריקאי, היהג הזה עושה ג'ראגין. כל החברים הישראלים שהוא צרוקים עליו. כאילו מי רעץ או עתלתים כזה העבודה שלהם או התרעץ כמישהו רותף אחר. מישהו רותף אחר אחד ג'רי כאילו מישהו. האנטה ללאנטה בורח. האנטה זה, היו צרוקים עליו. היום התאולך לחצי מערת הניו רושלים. תמי התאולי שמה. איקולם. את קולם. את קולם. אם אתה לא רעץ ברכוב, אתה רעץ על הליכון בבית. עכשיו או בבחון קושם. אם אתה לא עושה הליכון, אתה עושה אופנה. אם אתה לא עושה איש קולם ואתושה יוגם, אתה עושה וקול. ופלנו לי ככה. גם מי מכם שלו שקושר. יש אבדי בנחם ובנסדי ועשבתות שלכם. והבדל הוא שתמיוטים של צריכים לעשות. כן, יש לי קשות השמה. יש שימו דעות שאורך חיים בורגני מהערבי. של מהעמד, בינוני ומה לה של צוורון לבין? צריך לעשות ספורט. כן. עכשיו, האישה שהייתה חוזרת מהנהר. אחרי שהיא שחווה לשם את כל הקויסה מולכות של המשפחה וסכטה אותה ושפריפה אותה שם עלה ברזל הזה וכזרר. תודה מי לא הסתק שהיא חזרה ביתה? היא לא עלך לבחון קושר להרים משקולות. ובדעות לא ואילו עלך לקורס פינינג. וגם החקלאי שחכה שבסדק או اليום, כשהוא חזר בסוף היום, הוא לא אמר. היי חסר לי להסלים משקדים. כן, מאבדתי על הדור השיש שלי היום. הוא לא ידמה זה דור השיש. ככה נשים אלה הסומה שום מבלי שהם ידעו שהם עושים את זה. הם לא ידעו שהם הייתה שררים שלהם. לא עלה מודאות כזאת, אנחנו חקלי כזה, אז היי, אני עקר די או שאני התחסק היום. תרבות הספורט היא תרבות מפצה. זאת תרבות שתחזיר לנו את מה שטכנולוגיה לקחה מאיתנו. שמותאים אגדר וטכנולוגיה כאיסקה. היא מעניקה לנו, והיא לוקחת מאיתנו, היא מעניקה עוצמה, ומחלישה יכולות ומיומניות. מה תרבות הספורטוסר? היא מחזירה את היכולות האלה. שהיא מאפשרת לנו לצאת מהסקה עם הטכנולוגיה כשידינו על האליונה. יש לי בראש פרסומת מלפני כמה שנים של איזושהי חברת אחד מהחברות של בריא המים. כן. שזה רק היה בתחילת הדרך. פרסומת כזאת שרועה מי שהוא שאולכים בגבוקי, אם כזה שתי שיות של בגבוקים של מים נראלים כזה, ואו הזה, ואולך, וזה נקרא לו, והבגבוקים התפזרים, ורומגיע מתנשף ומזיע, ואז הוא מדה פרסנטור של הבר מים אומר, היי, הלכה, קשה לי סחוב את המגבוקים, ואז הוא לוחצה לקפתור של הבר מים והמים יוצאים והוא שותם מים קרים מסוננים טעימים. וכזה, למה תצריך לזחוב? למה תצריך לזחוב? אז מה קרה היום? היום יש לך הבר מים בבית? ואתה הולך למחון קושר כדי להרים משקולות. אני עצקין בר מים כדי להסחוב, אבל בגלל זה, אני הולך אחד הרקושר כדי להרים משקולות. בידיוק, זאת אומרת, בסוף בסוף? -אנשים מבינו את זה. -לא, התכנולוגיה הזאת של הבר מים, או נכון, היא נותנת לנו מים מסוננים, קרים, או רוטחים, בלחיצת קפתור, אבל אנחנו חייבים לפצות את אתצמנו, על זה שאנחנו כבר לא שוכבים, משהו מערותו. אז תרבות הספורצת תוקמה מעלפת, לאופן שבו בני אדם כבר התמודדו, אם ההדגר זה, ומפתורותו, ועדיין פותרים התמודדים איתו, וזה שאנחנו יוצרים תרבות שמפצה, שמחזירה עלנו, את מה שאת תכנולוגיה מן אבנת אצלנו. עכשיו, נשאלת השאלה, איך נראה את תרבות שמפצה אותנו על היכולות שמתנבנות לנו בעיסקה של AI? שאפשר זאת הסכה הרבה יותר מוקבת, כי לא מן אבנת את הגוף שלנו, היא מן אבנת את המין שלנו, לא את השירירים שפיזיים שלנו, את היכולות המנטליות שלנו. ואת שירירה נפש. ואת שירה נפש. את היכולות הרגשיות שלנו, והחברתיות שלנו. כי אתה לא ספק את אזאל, בוא נושאים 2-3-3-5-7-7, כי את הכל הזמן היא מה AI, אז דניה אדם שברירי שלו יודעים. היא מעולה מפחד לא דחה אותך. כן. או אותך. אז אתה לא יודע לי את מודד התחיה. היה לי לפני כמה שנים, לפני של השואה הרבה שנים, דורבן בקפרגל. עכשיו, דורבן זה בעשה. גם בבוקר בקאב, זה בקפרגל ואת הצולהיה, ואחדה אותו פעמים. הייתה צריך להפסיק לרוץ. הייתה צריך להפסיק לרוץ, עוד תופד אמר לי, בסדר, למה יש לנו את הבעות האלה? כי השרים בקפרגל שלנו, אוכלים ונכלשים כל הזמן, אתה יודע למה? כי אנחנו הולים ועליים. ואתה כל הזמן נלכי נלס פורטו אמר לי, וזה רללכתי נלס פורט. כי זה נוח מידי. כי אנחנו מותאם לקפרגל שרירי הרקפרגל הקטנים הקטנים האלה, הם התנובנים וצטחה זה מנובן וזה חלש, וזה לא יכול להסת את הגוף שלך ולכן הכל שמי שתבש. אולי, אתה צריך להלכתי מהלס פורט כל הזמן. מהמי חזאת, אתה סתובה. אתה צריך להלכתי מהלס פורט כל הזמן. כי זה כס. אבל אה, אז, wow, הנה על שמעניקה לנו עצמה וצנועה מנבנת, תיכול שם לנו הזדוגמה כל כך טובה, מה תכנראים השרירים המנטליים שלנו? אחי AI. אם דורבנים. כמו כפרגלם. אמנו ונת. כן. והחלשה שלנו. דורבנ במאינד ודורבנ בנפש ובנפש. נכונים שברירים בכל מובנ. אוקיי, דרך אגב. ההצאה שלו הייתה ללכת יחף עשר דקות ביום. מעניין. עמדי יותר מהעשר דקות, עבני עשר דקות. ביום. ככה דורבנ לא יחזור. לחזק אתה. את השירירים הקטנים שלא מוסבק מופלים. ביום, יום כשנוח לנו מידי. זאת נתפור המדימה. כשנוח לחמידי. נכון. אז כל הדברים הנורא נורא עדינים מתנבנים מתנבנים מתנבנים. כן. תללה, תללה, תללה תנוחות. אז לא יכול להגיד לא לנוחות. אבל את הקורבנ של חיים דוחים משהו בתוכחה בתנבנ. וזה מתנבנ נורא נורא מהר. אחר חוזרים לשאלה שלך. איך נראה חדר הכושר של השירירים המנטליים שלנו. איך זה נראה. ובעיניי, אולי זאת אחד. איך שאלות? הכי גדולות שאנחנו צריכים לשאול. כשאנחנו לסף דייחת השירירים המנטליים שלנו. אין או סיוטר חשוב מזה. איך נראה תרבות נפצה לזה. כן. איך נראה המקבילה שתרבות הספורט? איך נראה חדר כושר? נכון. ליכולות המנטליות והאמוציונליות שאולכות ומתנבנות לנו. זאת שאלה, שאלה אנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלה הזאת. אנחנו יודעים מה התשובה לשאלה. זאת הזמנה להתחיל לדבר על זה, להתחיל לגביש שובות מעניינות והתחיל בניסוי ותיהיה לפני אחת זה. אנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלה, ואנחנו כן מרגישים שזאת השאלה. איך נראה חדר כושר כזה? כן, תודה, אתה נכנס היום לך חדר כושר. אז יש לך בפינה אחת, יש לך הליכון שרצים עליו. ובפינה אחת, יש לך משקולות, ויש לך הייתה כתה של הבוקסינג, ויש לך ספינינג, ויש לך החוג ירובי, ויש לך. אז איך נראה חדר כושר שבו במקום אחד, אתה לא מנכת גבירה מבוכה חברתית. במקום אחרת היושב הכורספר וחושב עליו, במקום אחרת המנהל סיכה, במקום אחרת תקום. מנסח. מנס, או שאולי כל זה זה נשמע קצת מלכותי ולא מתאים. אז בוא נשאל שלא קצת אחרת. קשה לנו כרגע את דמינה תחדר, אגב. אולי אם אני בבוק כבר במועודון קריאט ספר. שרשב יש אנשים שרושים את זה. אבל נמושים את זה כי הם מתנינים בספרים ומה קורא כשאני קורס ספר. זאת אומרת, אני מאמין שרירים אינטליים מסוימים. אז אני לפגשתי מנשים, ואז אני מאמין את עוד שרירים חברתיים גם. זה כאילו כמה ציפורים במקה אחת. זה לא אחלה רעיון. אולי זה מרכיב בחדר כושר הזה. אבל אי השאלה יצאיך את יותר רחבה, וזה איך נראה אורחיים של אדם שורסי קושר. אדם שורסי קושר גופני, תומר הוא רץ שלוש פעמים בשבוע, הולך עוד פעמים בשבוע, עושה. שורחי אולי. שורחי אורסי המבית. אתכי הרחד לו שהוא אורחיים שמשמרת הבריאות הגופני שלו. בעולם שבו האורחיים רגיל שלנו לא עושה את זה. אז בו, איך נראה אורחיים שמשמרת הבריאות המנטלית שלנו? האינטלקטואלית שלנו. כן, זה לא חייב להיות חדר כושר פיזי. זה יכול להיות חדר כושר בזמן. את יודע, זה יכול להיות את זה חור בזמן שבוע אנחנו כזה יושבים בסלון וקוראים ספר או. איך זה נראה? בעצם השאלה היא מניח זאת רגע למיתפורת הדורבן שלך, ולתי פשנתן לך האורטופד, איך נראה או איך מרגיש, ללכת יחף. כן. איך הולכים יחפים? חצי שה. הוא אמר לך חצי שההביום, יותר פחות לא משנה. איך נראה? זאת המקבילה ללכת יחפים. נכון. ללכת יחפ זה, לקרוספר, בואו לא לתת לה AI להם. ללכת יחפים from AI. ללכת יחפים יחפים. אלף שהוא יכול לך טוב את זה עם אל. כן, וזה מה שיחס דיר לחיים את השמירים הקטנים. ללכת יחפים. זה ניצור כשר עם מישהו ולתגבר המבוכה, על התאפ יש לי קמפניין AI שזה טניקשר בלי חרדת התחייה. ולמרות ששוב, אני חוזרת למיתפור הזאת כי אם מדהימה, למרות שזה פחות נוח. נכון. ערים הזה, מה אמר לך האורטופדים על הלכת יחפ? תלך יחפ, למרות שזה פחות נוח. כן. ערים יותר נוחות, אבל ככה את המפעיל את השירים ששכחת השיש לך. ופה אנחנו צריכים לה נצטרך לעשות דברים שפחות נוחים לנו. למרות שאנחנו יכולים להשיג תוצאות יותר טובות. להרים יש כלות, זה לא דבר נעים לנו. אנחנו מחפשים את הכאב הזה כדי לשמור על הבריאות שלנו. לרוץ, זה דבר שהוא כואב. כן, אתה עושה את זה, על אף שזה לא נוח כדי לשם עכשיו דרך אגב. בואי לא אני, אז אולי לא צריך יישוא על איך נראה חדרה קושר. זה שלהם מעניינת ואיך נראה אורך חיים שמשמרת היכולות, אורך חיים בריא מנטלית. אלא איך נראה נניח? מדריך קושר מנטלית. צריך נקצוע החדש. איך נראה הקורס? בבין איך איך קורס בבין גץ המלבד אנשים החליות? מדריך חי קושר. מדריך חי קושר. ואם לא מדהים שם על שרגל מהמצאים ועל איך מתאמנים נכון. נצורה החיבריה. המכון וינגאי של היכולות המנטליות וחברתיות שאני עוד לא קם. עוד פה נגיד את האמת. עכשיו האמת היא עכשיו כל הדבר הזה. נשמע מוזר. מה אני חתוב מל סתם בשביל לשמרת היכולת הזאת? זה לא יקרה. מה אני אקרא ספר כזה מיניה רק בשביל לשמרת. זה יכולת מנטלית שלא תירדם תתנבן ואני ארדור בן במין שלך. זה לא יקרה. ואת שמי, כן. זה בדיוק משהו. גם לעשות ספר את זה מוזר. תכון. להרים משקולות. זה מוזר מאוד. זה מוזר. זה מוזר. זה מוזר. זה מוזר. אז אנחנו נוקטים בפעילות הספרות של אינטנוקט בפעילות מלחותית, שהמטרה של הפעילות זה לא להנות מהפירות של המעמץ, אלא עצם המעמץ. אני לא עורץ כי אני צריך להגיע אני רץ כדי לרוץ. לא מרימי שקולות כדי שיהיה לי. איך אמר, מה היא מיני רלי בבית שלי? אני מרימי שקולות כדי להריםי שקולות. כדי לחזק את השרירים לעצור אותי כנבנות השריר. זאת אומרת, על אף שזה מוזר כבר עשינו דברים מוזרים. ואולי, מטאפורת הספרות כאן, היא מטאפור הטובה, ואולי קורה כאן משהו עמוק יותר. כשאתה הרמפם, הרמפם בעש פעת הריסטור, בעצם זה עשקולת הריסטור רמפם, הם אומרים, במהלך החיים אנחנו כל הזמן ביטמנים. ואנחנו ביטמנים במה, בליחיות, ליח הרמפם אומר, כל פעם שאתה נותן סטקה, אתה לא עושה דבר אחד, עוזר לעני, אתה עושה שדיד דברים. התגם מאמן את היכולת שחליות לדיב. כמה שהרמפם והריסטור הבינו ששאי שיות שלנו נוצרת תוך כדי עימון. כמו שהיא משהו רוצה לנגן בגיטר, הוא צריך איתה מן בגיטריו, ומי שרוצה לימוד לקלוע לסלט, צריך שעות לעמוד לקו ולקלוע לסלט שוב ושוב, רק אחו יתוב בקדורסל, מי שרוצה ליות נדיב, צריך להתאמן. להתאמן בנדיבות. מי שרוצה ליות אמיץ צריך איתה מן בזה? האי שיות שלה. לא, גם הרמפם באמת ממין בזה שככה נראה את עבודת מידות, זאת אומרת אם יש לך איזושהי בעיה אם אתה קצת לא יודעת, תעבתן מידע, יש את אמן את ההיפוק שחון. וזאת נקנה מהבנה, זה נקנה באימון. והם מבין הוא משהו מאוד מאוד עמוק. הם מבין הוא משהו שהוא קצת שונה מהאינטויציה מהערבית. האינטויציה מהערבית שלנו, היא שיש לנו אישייות, ואנחנו מייצרים במצעות האישייות שלנו. אתה מייצר את הקרירה שכה ואת הספרים. וכל הדברים שאתה יוצר, אתה יוצר באמצעות האישייות שלך. הריסטוב הערה מן מבין הוא לא. החיים הם לא שאני יוצר באמצעות האישייות שלי. אלא אני יוצר את האישייות שלי. זאת אומרת, הקרירה וכל הדבר הזה, זה כלום אתה ראה זה אמצעי. נכון. היא הדרך לפתח את האישייות שלנו. נכון, והם דרך לאמנותי בלחזק שירים מסוימים בנפש האונפתח, והאסג הגדול ביותר של האדם, עבור אדם הערבי, זה מה שיצרתי באמצעות האישייות שלי. עבור הריסטוב, עבור ארמפה, מהאסג הגדול של החיים שלי, זה האישייות שלי. האישייות התובה, הנכונה, המאוזנת. המאוזנת. בעצם הם באו והמרו. כל דבר שאני יושא. כן? ואני אריקה חמי, הדברים שאמרנו, אתה נגש למישהו לדבר איתוב, אתה מתגבר על מבוכב, אתה מדבר איתו? זה איתמנתה. אם הוא. אבל לא ידעת השאיתמנתה. פשוט השאית את זה ואיתמנתה. כתבת הפעם מל, היא אתמנתה. אבל לא הייתה מודה לחשית אמנתה. מה אומרים הרמה מהריסטו? אתה עושה פעולה שנדיבות, אתה איתמנת על לא ידעת השאיתמנתה. אבל יש רגע שבועת האיותר מודה לעצמך, ואת המתחיל לעשות פעולות שפעם, לפני שהייתה מודה. עשית אותם כתוצר לבואי של החיים, אתה מתחיל לעשות אותם כמעין מטרה של החיים. אתה יוזם את זה. אתה יוזם את זה. אתה יוזם את זה. באופן מודה. זאת בעצם התפנית שאנחנו צריכים לעבור, ולקומי שזה נשפן המוזר, כבר רסינו את זה, התפנית שאנחנו צריכים לעבור כדי לא לנבנת אין או שיות שלנו בידע הנאייי, היא תפנית הריסטוטלית, היא תפנית רמבמית, היא תפנית שבו אנחנו מאמנים את האישיות שלנו באופן מודה כל הזמן, וקומי שפוסקטי, והחושב שאנחנו לא נצטיח לעשות את זה, צריך זכור. שכבר רסינו את זה. שכבר רסינו את זה, זה הסיפור שספורט. לדמי קריא למי שהם שיח, התקש, לא להתיק, נדח דרמטים אחרים שלו ל-AI, ולהמשיך להפאל את השרירים שלו. קודם כל, הוא אוי אישארוי נושאים. הם אישארוי נושאים. זאת התואלת הכי גדולה. מי שתמשיך וימשיך לעשות את הדברים האלה, למורות שאפשר לקבל את הצעות יותר טובות ויותר מהירות, יותר יעילות, דרך הכלי AI, קודם כל, ישאמרו את הצלם אלוהים שיש בהם. את האינושיות שיש בהם, וזה קודם כל. זה קודם כל, אבל אחרי אני רוצה להוריד. כן. יש גם סיבות אינסטרומנטליות, את אינטרסנטיות. כן. זה לא רק כדוש. לא רק צלם האלוהים של החיפרת. מי שיצליח? כל יום ללכת החדור קושר. לא יודעים. אגב, אין לנו כנצורת, על אדם לשעתיים ביום או שמונה שרות ביום. אנחנו לא יודעים. אנחנו חדשים כאן הטריטורי החדשה, עוד לא היה אדם אחד שהיה בטריטורי הזאת וחזר לספר לנו. כן. איך ביתנה הגינקה. אבל יש לנו שתקדים של הספורט. ואנחנו עליו מנסים. דרך כלי סתקה על המציאות. מי שיצליח לעשות את זה? אני מנכש לפחות בדור הראשון, בשלב הראשון, רוב האנשים לא יעסו את זה. אגב, גאים הספורט, לקח אנשים זמן להבין שמתנבנו, ואז פתאום נוצר תרבות שספורט. יהיה זה שותקופה, שודור או כמה הסורים, אולי כמה שנים שממרוב האמשים, יפתחות תלות ב AI, ולא יוכלו יותר בעצמם. אלו שלא יפתחות תלות ב AI. הם ילסו של גזע אליון של אנשים. כתח שבי, פעם כדי להצליח את הצליחיות יותר חכמי כולם. יותר מוכשר מי כולם. ואף, כמו הצליחה הזאת זה, להמשיך ולהסות מה שאתה עושה היום, כל השאר הולכים להתנבן בתירוף, וכשהה IQ של כולם מופל, גזוות. הע IQ שלך, או היחיד שלא נפל. ולכן את האחר חכמ הקיטה. בשכבה במקום העבודה. אבל מה זה משנה לכולם יש אלף הע IQ עכשיו? למה את הצליחיות יותר חכמי כולם? אתה לא יכול להיות יותר חכמי כולם עם הע IQ וה מוגבל שלך, לך לא רוצה להליב אותך. אז ככל אני רה, לכל אני רה כשה Deep Blue, Deep Blue, זה שהחברת IQ בימי פתחה, AI, שיכול לסחק שחמת. ואז בעל אפשר מותישי משה, ולקחו את Deep Blue. ומיד אותו מולמי. גריקס פרוב. הוא גריקס פרוב. הלופה עולם. הלופה עולם משחמת. והיה ריגה, כואב, לאגו האנושי. וספציפית של גריקס פרוב. AI מנצח את הלופה עולם משחמת. פעט רשבו, זהו, זה עבוד, הוא חכה מאיתנו. אבל אז גריקס פרוב אמר, לא. כי עדיין אם אדם עובד בשיטוף פעולים AI, הוא מנצח את Deep Blue. הוא מנצח AI בשחמת. ואז חייב לצוח המחשבה. השאלה היא לא, אם אדם יותר מוכשר מי AI, או AI יותר מוכשר מהאדם. מה הכי מוכשר? הצוות. אדם, פלוס AI, יותר מוכשר, מכל אדם, ומיקול AI. בזה המצב עדיין היום. מישמי שמכנצה, עדיין טלגנציה היא פרידית. הדבר הכי אפקטיבי, זה צוותי אדם מכונה חושבת. למה, כי יש דברים שבני אדם יודעים לעשות יותר טובים בחשבים, ויש דברים שמכשבים. יודעים לעשות יותר טובים מהאדם. אז AI היא מאוד טוב בתקטיקה ובלחשוב, ובני אדם יש אתם אינטואיציה וכל לעשות איסטרציה. וניסיון, אינטגרציה. עכשיו, כש AI והאדם יש עצפים פעולה אז הדבר הכי אפקטיבי ביותר שיש. ולכן, למי שיהיה חתיד, למי שיהודייות בעבודה צבטופטימלית עם AI. ונגד את זה בצורה חיפשו אתה, למי שיהיה עודיים בין אדם. נבזיוק. למי שיהיה עודיים בין אדם? נבזיוק. נבזיוק. מה קורה לי? אם אני כל היום עם AI, היכולות אינושיות שלי, מפלות, וגם ביטחון עצמי שינפל, אני מפתח תלות בע AI, ואימני תלותי בע AI. אז להסכזו של אדם פלוס AI, אני לא מביאה את האיכולות שליקה בין אדם, אני מביאה עוד AI, ואז זה כבר לא בין אדם עם AI, זה AI עם AI. כי די שאני אוכל להוסיף לע AI משהו, כדי ששוק העבודה ירצאו אותי, כי אני מוסיף משהו בעבודה בעבודה בעצמת עם AI, אני צריך שהיכולות אינושיות שאילו התנבנו, ומיכן יוצא וכן צריך להגיד משהו. יש אצר עובה אחת אחרות נכפור בה. זו אצא הבא. תשתמשו כל המקורל בכלי AI, למה? קראתם תהיו מסטרים ששימוש בכלי AI. בכל מקומות העבודה מי שלא משתמש בע AI, היא שאיר מהחור, ולכן תשתמשו בזה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. זאת הייתה ערובה אחת. זאת הייתה, מי שלא משש בע AI? יוחלף על AI. זה הדוגמה. וכולם יודעים את הדוגמה הזאת וכולם, זה וכולם עובדים, בקולת אגיד. אני צריך להיות מסצר בשימוש להקלים של AI. אגב, זה כבר קרה אבר במקומות העבודה, כבר היום. מי שלא די שבאיום. יוחלף על AI. יוחלף על AI. אבל. אני רוצה להתאונפוך. מי שמשתמש כל יום בע AI. יוחלף על AI. כי בצבת אדם AI הוא לא יווי את האדם. ולכן מה צריך אותו? לא ילום על איתרום. רק מי שלא משתמש כל היום בע AI. רק הוא לא יוחלף על AI. אז רגע, זה יצא מורכבת. כן צריך. לא ריח כמה שעות ביום, להשתמש כלים של AI. כן. צריך עדת מה איתרונות שלם, מה אחיסרונות שלם, איך להפיל אותם. אבל צריך עוד כמה שעות ביום, לא להשתמש בע AI. כדי שנוכל. לשמר את האחות האנושי שלנו, שזה כרגע מה שהיא מביאה לשלוחן, זה קריטי לצוות אדם יכולה. עכשיו, אתה יודע. כבר היום רואים את תשינוי הזה בשוק העבודה. קסטומרת, אם בעבר בתחומים מסוים, בעיקר בתחומי הלאידת תכנות וקאלה, אנשים צעירים היו צעימה לימודים ולהם היה נורא נורקה למצוא עבודה ובטנאים מאוד מאוד טובים. וכזה היה מוזכמה שבגילהיה בו נגיד חמישים, כבר הרבה יותר קשה. וכזה אין לחתיד בתחומים מסוימים אם אתה קשת הנושק לגיל חמישים. היום, המתוטלת הזאת מתחילה להתפך וחבר שיו צעימה לימודים ומאוד מאוד צעירים ובלי ניסיון להם קשה למצוא עבודה כי אותם AI מחליף ודווקא מבוגרים שיש להם הרבה שנות ניסיון ומיודים לעשות אינטגרציה ומביאים החויות שניסיון החיים שלהם בתחום נותן להם את ההתרון על פני AI הם האנשים שהיום חותפים אותם. כאילו אתה ממש רואה את זה מול העיניים. עכשיו, תחשוב על מישהו שיש לו כלות בא AI-תלות בא AI-תלות-לות-לות-לות-לות-לות-לות אתה מגיע לגיל מסוים, אין לך מה לתרום. אין לך מה לתרום כבר לדם. כל שה AI יותר חזק וזה יקרה מאוד מהרו, אנשים לא מבינים את כמה. הפיתוי שלנו לפתח תלות בא AI אגדל ואז אנחנו נמיותרים. ולכן הגמרתי, מכל דממרת שאנחנו לא מציעים בצה שהתנזרות, יש פה למנס שהתנזרות, אבל לא להשתוש בכלים של AI. אלה לדעת יצר פרק בחיים שלך וזה נכמורה על. התנזרות מודעת ויזומה שמתרתה לשמר את היכולות שלנו. ואופן יזום ומלחותי לחשוב מחשבות שלמות, לקרוס פרים שלמים, נדחקחים בני אדם. נדחקחים בני אדם. נדחקש, נדחקש, נדחק ספוגד חיות. ככה שיתופולה אדם AI, ישיתופולה אדם AI. ולא אדם שהוא רק פוטנסיאלית אדם וכל יכולות האנושיות שראית נבנוק על כך שאין מה לא סיף לי AI. אז האמת היא שאנחנו לא יודעים. סות, אין פועל גוריטם, אנחנו לא יודעים. מה נכון? כמה זמן נכון ללכת יחפים? וכמה זמן נכון ללכת עם נהליים. אחוד, אחוד, אחוד עם האציובה. ואנחנו מרגישים שזאת השאלה. זאת תסיכה שצחלית נאל. נכון. ואנחנו מזמינים אתכם. לחשוב על זה. לחשוב על זה. ולתחילת דבר על זה. שאת חיד דבר על זה מוזמנים להציער צורת פקבוצת פייסמוק של המפגע. או בסיכות שלכם אחד עם השני, בעבודה בפינת כפה, בסיכות שהדן מתנהלות. אבל סיכות היחפות שהדן מתנהלות. אתם מוזמנים המוזמנות לחשוב על השאלות האלה הוא להציע הצעות גם בקבוצת הפייסמוק שלנו. תודה לניר להיסטו לאור שמירה אוכים, למיחה לטייס הוא ליה לבית על ההפקה, הוא לניבה גוד ברגולמתן חיים מצב את הדיגיטל. כל האונאות הקודמות של מפלגית המחשבות זמינות ביסומנים. תודה לניר להיסטו לאור שמירה אוכים, הוא להניבה גוד ברגולמתן חיים מצב את הדיגיטל. כל האונאות הקודמות של מפלגית המחשבות זמינות ביסומנה אסקטים וגם בעתר בהטוויכי שם תכלו למצוא תכנים או הוא למנוספים. ונגיד על יקי, ככה, שאולה פנאים, וכן למשלים נשמיים. וגובר על הלילון נלפטה.