פרק 142 - מוטיבציה, קללות ומה שבינהם. שיחה עם נועם מנור, פסיכולוג בתחום הספורט

אהלן, איזה כיף שהצטרף אתם לפות כסטוחלים את הראש שכל מה שבר בתחומת זונה. פות כסטרישמי של המותעת עתיד אמותעת בדייתנים ועד יתנים של ישראל. אני נתקאה להרד יתנים ועצמי, את הפלת בכליליקה פרטית לאורך האינברי ובמרכז התיבול בהשמנת יתר בממרכז רבוי שבע תל השומר. ובכל פרק הרעיין מולכי אחר בתחומת זונה והבריאות. תסטפון הולכם שעה בתקטופוי לנו כי אחד מולכם תפרית השיר במדע חיוני חילי שנוכל לחיותוביותר יום יום. אז בואו נתחיל. לפני הכל סיפור. בעלף שעמות מוניים ואיכד, גדריס תמוכשר מאוד מצטרף ללעקת רוק מתל בהקמה וממש ממש מעצב את סיגנון הסעון שלה. בעלף שעמות מוניים ושלו שררג על לפני הפריצה הגדולה של אלעקה, ואם להדיח אותו ובלגניס, תבו משתמש בסמים, והוא מתפרייו, והוא עושה נזק ללעקה ולרחוש ומפריס בחזרות והוא מאחר לאופוד, מהוא נותו דעה. אבל לא תודה. ושלחים אותו הבית המובס. ואז הוא אומר, אני ארלם. הוא ממש מחליט שעולי חייל לשונות את המציאות שלא מחליט להקים להקמי של עצמו ומחריז שהיא תהיה ענקית והוא ירלם הזה. ובאמת, ככה היה, הוא עקים להקת מטל שמילה ההיץ את הדיוניים ועוציאה על בומה איזהה, ומחרע מיוניות עקים וכבה ממש את הסף של סיגנון המטל. אבל הגיטריסט הזה מעולם לא הגיע לסיפוק ולנקמה. כי על ההקה שמימנה הוא הוא דך כל הזמן הייתה הצעד אחד קדימה. היא עוציאה על מומני יותר מוצלחים שגיעו להיות יותר מחירות מילה ההיץ את הדיוניים, עוד יותר גדולים. וייתה הרבה יותר חזקה בביתו דעה. קצת יותר להיכנס למינסטרים. ללהקה שהוא דך ממנה קוראים מטליקה, ללהקת מטל אולי הכי מוכרת ומשמעודית בתחום, לגיטריסט קוראים דייבמשטן, וללהקה שהוא עקים קוראים מגדס. שתי להקות ענק שנחשבות לארבע הגדולות בולמות המטל, אבל מטליקה בסוף כן צליחה קצת יותר לחדור לתוך התודה. ולמי שלום הקירות הזה הזמן יש להם שרים עצוענים. מגדסטן, היא לא כל כך מבינה ומקירה, אבל זה לא הנושא של היום. דייבמשטן מספר בכל הריונות, שהוא אף פעם לא נענה באמת מההצלחה הדסוף, כי מטליקה תמידות צליחויותר, והוא אומר שבסוף זה לא היה מספיק מתוק, כי כל הזמן הרגיש שהוא עדיין לא מספיק. המוטיבת ששלו הייתה בעיקר נקמה וניצחון להראות להם מה זה. ואני חושב שזה דוגמא נפלאה לאח סוג המוטיבתי, יכול לקבוע לנו את חושתה הנה, והסיבוק שלנו מהיום-יום ומרגליאו רחיים, והגיע הזמן הדבר על מוטיבתיה ושינוי ברגלים, על הצלחה וקישלון, אם יש דבר כזה בכלל, מה התפקיד של דיבור פנימי בכלל וקללות, בפרט, גם על כוח סבל ועל יכולת שאני את עצמנו, ובשביל זה הזמן תלפו את נור המנור. איזה כיף, בוא נעובים פה מוזיקת רוק. אני לא ידעתי. אני להציג אותך. נור המנור, הוא פסיכולו בתחום הספורט והימון הגופני ודוקטורנט למדעי הספורט בפקולטה למדעי הברוד גוניברסיטריאל. הוא חוקר ומרצה שוב סק בקשרים, שבין דיבור עצמי, רגשות וביצועים תחת לחץ, ומוביל מחקרים חתשנים שבוכנים קיצת שימוש בספה, כולל כללות, עשוי על ההשפיעה על תפקוד ומוטיבתיה בספורט ובאימון גופני. נור המשלב ידע מדעי התקנים, ניסיון מעשי בעבודה עם ספורטאים, מעמניים וען שקושר ומנהל קורסים מסומיים בפסיכולוגיה של הספורט שמתרותם להניק לנשי מקצוע כלים לפתוח, חוסן מנתלי את מדע ומצויינות בביצועים. היינו. בדיוק, איפה, מעניין לי כתב את זה. אני שמחה שאתה פה. מה קורה, אתה רשת זמן אתה תייזה כיף. מה שואז כיף? והלכו בעצם הכר נפנקה מחודשים, כשאני בעצני שאתה תפתי במחקר שלך, רצתי וכיללתי וחוויקטים אתך וכיללתי, ואולי אני גם מבקש את הספר על זה קצת. ואני חושבת שזה תחום מאוד מאוד מאוד מעניין, כי לא בכל המקרים כמובן, אבל התפיסה שלנו איתו מציעות ואיך שאנחנו מדברים על עצמנו ועל עצמנו באות הסיטואציה, יכולה להשפיע באופן משמעותי על המציעות וממש כולל גם את התגובה הכי מתבגוף, ולכן לדיבור פנימי יש חשיבות גדולה. אז הייתי רוצה שנעשה סדר בו מונחים ואני נרמל וגם ניתן כלים, ובעיקר נעפשר נאנשים להבין מה קורא להם בראש ואויך לחשוב נכון, אבל לפני שנצל הדרך. נסמך לשמוע על הדרך שלך ועל המחקר שלך ועל המחקרים שלך. יפה, אז כמו שם מתייך בהתחלה דווקא לדבר על עצמז החלק שאני יחיפה חוטויה ונתאו אוהב לדבר על העשיה, אבל בכמה מילים אז באמת גבר רצק, אז באמת אני עוסק בפסיכולוגיה של הספורט, זה העיסוקה המרכזי שלי, יבוי של ספורטאים, חלקם ברמה מאוד מאוד גבוה, חלקם שואפים להגיע להרמות האלה, מהוירקורסים מתחום הפסיכולוגיה של הספורט, מזמינום תילה הרצאות, בקנסים רצות פרטיות וגם בצבב במילואים, אני משווח למה החקושר הקרבי, ומהוירים אותי להביר הרצאות לקציני קושר גופני ומדיחי קושר גופני בכל משקשו לשימו מוטיבציה, ובאפי משגם בייה של הנעה עם עין, להניע אנשים בתוך הצבא, לא מדבר אף דווקא, לא מדבר חלקם קרביים, שלמוד שגם בחלק הזה עסקתי אלה, למשל בפסיסים אופיעים, של המדאגים, למדאגיות כלומר למדיחי קושר גופני הצבאים, לבצע עם מונגופני שזה למעשה דומלה למעשה שלנו בעולם, שהרוב האחלוסיה לא מתמנת, רוב האחלוסיה לא פעילה, אז אני מאביר הרצאות בנושא גם בצבא, אז גם באזרחות, גם בצבא, אז כל זה אני עושה ואני גם מאוד אוהב מחקר, ובאמת כבר פרסם תשני מחקרים, ועכשיו אני עובדה למחקר השליש שלי שזה המחקר שיש לתפ בו, זהו בגדול. אז כיף, אז אולי תספה לנו עליו גם כשנגיע, כשנישה אותך קצת על כללות, ברשותך אנחנו נצל הדרך, אבל רגע לפני כמודות טכניות חשובות, בואו להינסטיגם שלנו של המוטטטית שלי ושל נועם כל ללינקים בגוף הפרק, וגם חשוב לנו ממש את הגיבו, לנו תכתבו, לנו תשתפו את הפרק, זהו שלנו כל כך טוב, זה שומע לנו עולבויות עליו. ומבטיח שהפוטקסט הזה, המשיך תמיד להיות חינמי, דבר נוסף, בפוטקסט הזה בפרק הזה ספציפית, יהיו קצת כללות, אנחנו נקלל כחלק מהשיח, שמדובר על כללות כי זה חלק חשוב בעברת המסר, חשוב להגיד שאנחנו לא מאוד עדים לקלל, ואני מקפידה לא לקלל בפוטקסט, אבל היום יש לנו פס, אופטיחה שנשתדל לא לא לקלל הרבה, מקווה שאני עמוד בזה. אני רוצה שאנשים יצומה הפוטקסט הזה, כשמסתכלים על ספה גשה, מי פרספקטיבה נוספת. -לגע אמרה. התרגענו לזה שהיא פרספקטיבה מאוד ברורה, אנחנו רואים את זה הרבה ברצות הברית, נכון בסרטים, או בזדרות ועד שיעור לנגויד שהיה לטרג המקלה, לזורג את הקללה. -כן. אמרה. -כזכי הוא רפרנט. אז הרבה פעם מנסים ללמד אותנו, לא להשתמש בזה. וזה מה שיצר, את מה שנקרא, דסוררין פרדוקס, פרדוקס הקלללות, המושג הזה נגל הראשונה בשטר 2,2,1,1,1 חוקרות בתחום. יש לה שם נורווה, גיושוודי, יהיה לי קשה לבתי את זה. זה מה שהוא פראגר סטרנ, מה שהוא כזה, אבל לאי עגתי את המושג סבורין פרדוקס, שזה מתכוון להתופעה, שבה מצד אחד ספה גסד וספה שהיא למעשה טבו, איזה שהיא אוראה לנסות להימנה משימוש בספה כזו, וזה נחשב לספה מלוחלכת ולא ראויה. אבל מצד שני, זה מאוד נפוץ ומאות שחיח בסיח היום יומי, ולכן יש את הסוארין פרדוקס. איך יכול להיות שספה שהיא מוגדרת טבו, יקוקך בעלן העלן בסיחיום יומי. נכון, וזה גם באותי וזה, וזה יש את זה בכל ספה ובכל תרבות, ואפילו מצו את זה אצל חיות, מצו ראו שזה גורילה, למדו את איזושהי סימן שמעיד הליכלוך, ואז ראו שקשי מדברתי עם חברים שלה בתה. אז יוסלם את הסימן הזה, וזה מין כזה אוקיי. יומעת לאנשים של מלוחלכים, זה סוג של כלל. אז אני מסכימה. האמת שאני ממש מסכימה, אני חושבת שזה, שזה שמע אותנו באיזשהו מלקוד של לעצור את עצמנו. נכון. אז אנחנו נגיע לדבר על זה. ואבל לפני זה אני רוצה שנתחיל קצת, לפני שאנחנו נדבר איך כללות מניעות לנו את המוטיבציה, בכלל דבר על מוטיבציה, כי חשוב להבין מה זה, ואחרי שנדבר על זה, אני אשמח שנחזור לסיפור האת חלטי שלי וניתכי סלב, אז מה זה בכלל מוטיבציה? יופה. יופה. אז המוטיבציה בפסיכולוגיה, זה אחד הנושאים הכרים שיש, אולי חוץ מאישיות מה שנקרא פרסונליטים, אז יש המון הגדרות. לאורך השנים. אנחנו נוראים פה על מאה השנות מחקר, אז יותר מזה. אז יש הרבה הגדרות. אבל בוא נאכים הגדרה שהיא נחשב את די מקובלת, די ורבה חוקרים מסכימים עליה, וגם הרבה פעם נכתבת בספרים. אז נלכים ההגדרה, זו ללמוד שיש עוד הגדרות. אז בוא נאגדר מוטיבציה בתור, הכיוון ומידת המעמץ שהעדה מוכן להשקיע. כלומר, במילים אחרות כדי שתתקיים בכלל מוטיבציה, צריכים מתקיים שני תנאים. כיוון, שזה למעשה המטרה, איפה נראות זה להשקיע את המעמצים שלי, מה אני רוצה להעשיג. וזה דוגמה שנרבה פנותן בהרצאות ובקורסים. תח דוגמה. אקירה את זה שהתהיושבת בבית, ופתאום פה איך אני רבה בלי לאכול משהו. והתומעת רגע, אבל לא דעתמה. אז יש לך תמוטיבת. להסיג לעצמך אוכל. הדרייב הזה יכול לדבתי בהשקע הכלכלית. אני עזמין מעבולת. אני יכולה להרדת לקנות בהם פייהם, אני יכולה לבשלי משהו, אני יכולה לבקש מהבין זוג או מבט הזוג שהחין משהו. אז יש לי תהה נכונות להשקיע מעמץ, שזה החלק השני תרף נגיע לזה, כאילו בתוך ההגדרה. אבל אם אני לא יודע, איפה אני רוצה להשקיע את המעמץ שלי, אני לא יכול לצאת לדרך. אז קודם כל מטרה מה אני רוצה להשק? אז בעולם שלנו זה יכול להיות לעלות במסצחיר, לרדת בחוזה שומן, לסקוד במדע ליהולים פת לא משנה מה, זה גם אגב זה, זה לא רק בספורט. אנחנו אונן נתמקד בדוגמות בספורט, אבל מתרה שלי זה לתוס יום אחד בביזנס, להגיד להיות מספיק השיר בשביל שנוכל התוס בביזנס. איך לא? מתרה? אבל אם אני מתרע, אני לא יכולה להשקיע את המעמץים שלי. אז כדי שתתרחש מוטיבה עצק, כל מה אתה רוצה להשיג, בדיוק ולא באופן כללי אני רבע. מה השאלה, אני שאלת לאחר מכן, מה תרצה לאכול, נכון? יש מיליון סוגים של אוכל. אז מטרה ואחלק השני שפוררוב האנשים נופלים, שזה מידת המעמץ שאתה מוכן להשקיע, בשביל הסיקט היהד, כמה מעמץ פיזי ומנתלי, המוכן להשקיע בשביל הסיקט המטרה עכשיו. אני מדע נמר בארצות, שלכולם יש מטרה לראות טוב, להיות בריאים, להרגיש טובים עצמם, להפחית לחצים וחרדות, הכול. מטרות זה כל. כמה תמוכן לעבוד, שביל הסיקט המטרות, זה גבוה לוקח אותנו, להיבטים אחרים לגמרי. למרות שמצד שני הרבה פעמים, אנשים מפעמים מתקשים להציב מטרות, והם הרבה פעמים מציבים את המטרות או לא נכונות, ואז הם השקים את הממצעים של מלכינם. לכן, כדי שהמוטיבצת יהיה איכותית, צריך לדעי שקרונות לעצבת מטרות, ויש קומני סטרטגיות איך להגביר את המחויבות או את הנכונות להשקיע מעמצ, כדי להסגר אותה מטרה. אבל זה מוטיבציה, כיוון ומידת מעמצ, תמוכן להשקיע. כן, שזה זורק אותי לוקח מיני מקומות, כי בעצם נגיד כמו שאתה אומר, אתה רוצה מתאי שהוא שאלך מספיק כסף בשביל לתוס בביזנס. זה דוגמה, כן, ברור. אז זה ממש שונה מי אני רוצה להיות כמה שתראשיר. זה אוזר מה זה מה? זה מי אלף שקל בחשבון, יכול להיות שהיא אינטיקחי, סתם אני אומר, נפלי, נפלי מה אלף שקל בחשבון. הוא מיליונר, אבל מי שהוא שגר בכפר שמריעו. מה אלף שקל בשביל לא אולי אני לא אגיד בזה בעל, אני אבל זה כמו אבורנו על פיים שקל, כאילו, אז הכל איניאן של איכוס, אז ברגע ששחמת הרס פציף התכמו, אני מגדיר את עצמי כאשיר, ברגע שאני יכול לתוס פעמיים בשנה, כז' ארבע איניאן של הגדרה. אני מגדיר את עצמי כאשיר בתור אחד שכו התוס פעמיים בשנה בביזנס לטיילנד, הלוך ושוב, זה הגדרה שלי לאשיר, אז אני יודע בדיוק אם הגתי ליהד או לא. אני רוצה שיהיה לי כמה שיותר כסף, אז לעולם התלות, אתה לעולם לא לעולם, אבל הסיכוי שחליות להגל למצב שאת אומר, וואי, כאילו, אני מרוצה מה עצמי הגתי ליהד, זה לעולם לא יקרה. אז יש קבוע את האנשים שהסתובבים, מסתובן קבוע, אני צריכה להוריד רקוד. רקוד, רקוד, רקוד. אז אני חושב את שמוטיבציה זה בעצם איזשהו כוח גם שמניע התנהגות, ואני חושב את שמוטיבציה יכולה להיות מדבקת. ואיתנהגות זה דבר מדבק, אז גם מוטיבציה זה דבר מדבק, אבל אני מתמנת באופן קבוע. יש לי ממש מחקל לזה, ויש לי ממש לא, ואני עדיין מתמנת. זה אומר שיש לי מוטיבציה שאני לא מרגישה אותה באותו הרגע. יופי, אז בואי נדבר על המיטוס המפורסה, המגיע הזמן סוף השליטה במה לפרק אותו, אתה לא צריך מוטיבציה, כל מה שאתה צריך זה שליטה עצמית. מוטיבציה יורדת מה שנשאר זה המכויבות. כל אלו זה משפטים שממיטוסים בהגדרה, כן. ומצביעים על חוסר אבנה פסיסי ופסיכולוגיה של המוטיבציה. כן, שאני אסבר. מוטיבציה כמו שאמרנו קודם זה מושג, אחד המושגים הנחקרים ביותר בעולם הפסיכולוגיה. ודיברנו על ההגדרה, כדי שאתה צריכה שמוטיבציה אנחנו צריכים שאתה קיים גם מקום משום להשקיע את הממצעים שלי שזה מטרה, ונכונות, בואו להשקיע את הממצעים כדי להשק את המטרה. ומוטיבציה מאוד קהל להסתכלה לה במושגים של יש ליו אין לי, או כמה מוטיבציה יש לכמה מי אחד הדשר ומי אחד הדמיה. אבל זו ריאה מאוד פשטנית ואחד ממדית, שאנחנו מסתכל על מוטיבציה, אנחנו מסתכלים על ממד נוסף שנקרא איכות, או במילים אחרות, מה המקור של המוטיבציה שלך. בפועל אנחנו כבר מתחים לחלק את צוגיה המוטיבציה לפנימית וחיצונית. מוטיבציה חיצונית זה כאשר יש לך את הנכונות להסיג מטרה מסוימת, והתמשתמש בפעולה בשביל הסיג תוצא האחרת. אני נרגע יותר ברור. בואו נניח שאני רק להתאמן כדי לראות טוב. האמון הוא הכלי שבמצעותו, אני אוכל לראות טוב. זה מוטיבציה חיצונית כלומר. אני לא בלהעימון כננאי מהחוויה של האמון, מהחוויה של ההתגר. אני מגיע על האמון, אני רוצה שבמצעות האמון לעסיק תוצא האחיצונית. זה מוטיבציה חיצונית. אתן עוד דוגמא למוטיבציה חיצונית. אני בלהעימון כהרופי אמר לי, שהיא מנה לא את המין, אני יכול למצוא את עצמי בסיכון מאוד בגבוע. עם סוגים שנים של סרטן או סוקרת מיסוק שתיים ומחלוב או את כפלב. אז אני הולך לא בשביל נות מהפעולה, אני הולך בשביל להימנה מההשלכה. אז זה בגדול מוטיבציה חיצונית. כאשר אתה מבצע פעולה, או כדי להימנה מעונש, או כדי לרצות, או כדי להשתמש בפעולה, כדי לעסיק תוצא האחרת. עכשיו, מה שתהר את קודם, זה בדיוק מוטיבציה חיצונית. אם דב מסתיים ובר. הוא זה נוסקצת אחר, אבל בהקשר שלנו, שאמרת שאתה הולך את לפיון אחד הרכאשר, כי לא בעלך. גם אם לא בעלי. את הולך את גם אם לא בעלך. אז אני רוצה להגיד לך שיש לך, הוא אחת מוטיבציה. כלומר, אם אתה בואי ותגידי, עלכתי להימון, אבל לא הייתה לי מוטיבציה, זה אולי נכון בספט אמב, אבל בספט בספר. אני חולוגת מקצועי, זה לא נכון. למה? היא הייתה לך, הוא אחת מוטיבציה. הייתה לך אפילו מוטיבציה מאוד גבוה, תחשבי על זה. למרות שלא רצית כלומר לא בעיה בעלי, ושזה למעשה מוטיבציה פנימית, אם לא היה בעלי, והדיין ויתרתי על פיתויים אחרים, עדיין אשקטית המעמצים והגעתי, בהגדרה יש לך מוטיבציה גבוה, מה שאתית כבנט להגיד, זה שבת לא קיר רצית אל הקיית חייבת. זה יותר נכון. אבל בספט אמב, אנחנו קוראים לזה אין לי מוטיבציה, כי התרגלנו, שכשה בעלי, אז יש לי מוטיבציה, וכשלא בעלי, אז זה לי מוטיבציה. אבל זה בסייחיום יומי, בספט פסיכולוגית זה סיפור אחר לגמרי. אז מה אזר לחלגי על הימון למות שלא רצית כלומר המוטיבציה, פנימית שלך באופן עקודתי הייתה נמוכה? המשמעת העצמית שלך. כלומר, משמעת העצמית, וחלק עם מוטיבצ החיצונית, זה מה שעוזר לי לעשות פעולות מסוימות, למרות שלא בעלי. באמצעות המשמעת העצמית שלך, שמרת את האינרגיה, להגיע להימון ולהיטמנ, ולכן לא ניתן להגיד שלא צריך מוטיבציה, קומת את צריך זה שליטה העצמית, כי באמצעות השליטה העצמית, אני משמר לעצמית המוטיבציה, לעשות דברים גם כשלא בעלי. ולכן זה הולך ביחד ולא ניתן להפריד בינם, וגיע הזמן עשים לזה סוף. כן, זהו, זה, זה, זאת שאלה, כי אומרים, אני חושבת שבאמת איך שאתה מביא את זה, זה שהגישה עמוקה כזאת, אבל אומרים שלא צריך מוטיבציה, צריך קום כל לעשות פעולה, והמוטיבציה את הגיעה. אבל שזה שזה מאוד פשטניל לנקודה ובתחת, אני הולכת, אני הושאים מונים ואני מתאמנת, כי אני הופלרגי שחזקה, כי אני הרווח שלי מזה הוא ענק. יפה, אז רגע, אז דיברנו על מוטיבציה חיצונית נוכון, ויש לנו עוד צוג, שהוא נקרא מוטיבציה פנימית, שזה אני הושא את הפעולה בשביל הפעולה עצמה. אני נממנה, זה מהדגר אותי, זה מפתח אותי, אני לא מתכחה על עצמי. כלומר, אני לא משתמש בפעולה וצרוכן העימון בשבילה הסיקטוצה, החיצונית אלה אני משתמש, אני פשוט, להתרלין נהנה מה חוויה עצמה. זה הס, זה הרמה הכי גבוה של מוטיבצ הפנימית. עכשיו, שאף אחד לא יחשוב, הוא יבין אותי לא נכון, שאם אני רוצה להתאמן כדי לראות טוב, זה לא טוב, ויום אני רוצה להתאמן כדי לענות או כדי לחושת אתגר, אז כן טוב, לא. כל פולה שאנחנו עושים, היא הרבה פמונה את גם וגם. אני גם אוהב להתאמן, אבל אני גם אוהב להראות טוב, בסכות העימון. אני גם אוהב את ההתגר, אבל אני גם אוהב אחר כך שאתם, אני אומר שאנשים אומרים לי, וואו, איזה שרירי אתה. סתם, דוגמה. אז אני מונה גם עם עוטיבצ החיצונית וגם מפנימית. העניין הוא שלפעמים, הפנימית יהיה יותר חזק ולפי מחיצוני יהיה יותר חזק. זה לא מה יותר טוב. העניין הוא שהיא מתרוצה לשמרת מדע וזה הסוד. אם אתה רוצה לשמרת מדע בפעולות שדורשות מעמץ ודורשות יקוויות כמו זוגיות, כמו עבודה, כמו עימון, התחייו להיות מטודלק גם במוטיבצ הפנימית. זה לא אומר שתמיד יהיה בעלך, אבל חשוב שלך איזה שהוא בסיס של בעלי, שרוב הזמן יהיה בעלך. לפעמים תיצח להפיל משמע את עצמית, ולהישן על המוטיבציה החיצונית שלך, של כלומר, התחייו לעשות את זה אחרת התרגיש רק שאת השמע, או אחרת את זה אומר שאתה לא מקויה, לא משנה את המוצאת הסיבות להניע את עצמחה, למות של לא בעלך. -כן. אז כלפי כל פולה, זה סבר בליאות מונה גם מוטיבציה חיצונית, גם הרצון להרוויח כסף הריית זונהית, אני מניח גם כתועבת את התחום מוטיבצ הפנימית, אבל גם התועבת גם רוצה התפרנס מזה. -נכון. מוטיבציה חיצונית. -נכון. אז את בעל העבודה כשאת מונה גם וגם ולפעמים, בינינו אנחנו כמים בבוקר ולא בעלו לעבוד, אז מה שמקהימו אותי מהמתי הזה, מוטיבציה חיצונית היה לצחלר ויח כסף. אז איך למוטיבציה? מה הבעיה? ברגע שזו המוטיבציה המרכזית ששולטת, והתלא מוצא גם את המוטיבציה הפנימית, ילכה מאוד קשה להתמיד לא רסמל. -שחיקה מאוד מירה. את התשחק מאוד מירה, אנחנו רואים במחקרים שאנשים פשוט נושרים אחד הרקושר ומאימונים, וגם תחשבי על זה נגיד זוגיות. אני נשאר בזוגיות, יש לי מוטיבציה לי שר בזוגיות, יש לי אני כבר חמש שאני בזוגיות. אשמנתי, אני כבר לא נראה כמו פעם, אני כבר לא מכיר את עולם האפליקציות, אני נכנס לזוגיות לפני שזה פרץ. איך אני הכיר מישי? אז נשאר במקום הנוח והזה, ואיך זה מרגיש איך הזוגיותי ראה. סבבה, ביש לי מוטיבציה לי שר בזוגיות, אבל איך הזוגיותי ראה? או, שנשאר בזוגיות, כי הזוגיות מפתח תותי, כאני יכולה על בת הזוג, כי מהקפליתה, מהנליתה, הזוגיותי ראה אחרת. אז גם סוג המוטיבציה משפיעה לכשהדברים נעסים, ותמיד אנחנו נרצה לעזור לאנשים למצוא, גם את המוטיבציה פנימית. כלומר, זה סבבה לרצות לרוויח כסף, אבל אם אתה בעלה עבודה רק בשביל לרוויח כסף, הביצויים שלך היא פגו, היא כשאנשים לא נעני ממש הם עושים, הביצויים נפגעים להורך סמן, ואת התי שחק, ואת הכוז מה תסתכל בשון, מתאי אתה הולך הביתה. אז אין הייש חמוטיבציה לי שר, אבל איך אתה לרא? לכם חשוב לתדלגם במוטיבציה פנימית, כדי לשמר את מדה להורך סמן בכל מסגרת שי. זהו, אני מסתכלת גם על סוגי המוטיבציה כמוטיבציה שלילית וחיובית, שכשמטופלים אומרים לי שהמצחים שוטרת ושאני חס עליהם, היא רק כך הם יהו, ילדים טובים, עכשיו תמיד, הופכים להיות ילדים כשאצריך להיות טובים, אני מודיע עליהם שאני לא אקטובת, ואני חושב שהיה הבעיה היא שאנשים לא מבינים שאגוף האנושאים מנסה לסבול כמה שפחות, וכשהשנות מוטיבציה שלילית והיסוריים, וכמו שאמרת הרבה בושה והשמס ובבדברים, אגוף מפילמן גנוני פיצואי, כדי שלהפחית את הסבל הזה, וכדי שנפסיק את הדבר הזה, ואז יבואו או באמנות, אני פשוט להבוא לימון כי אז היא חסולי ואין זה פובי, או שאני כן אוכל. לא מורות שהצעקו עליי לא לאכול, מי שמכליט ללכת למימן שהצועק, ואני אוכל להצמי גם את זה בתת מודע שעדיין חופש אצלי. נכון. ומעניינות היא מעמדה התחל מוטיבציה שלילית וכיובית, ואין זה גם מונחים שאתה מדבר עליהם. אז לכל העדוע לי, ואני שולת הייתב בספרות של המוטיבצ, אז אחד לא עושים שאני חזק בה, אבל תמיד אני אסמכ ללמוד, אבל לכל העדוע לי, זה לא מושגים מקצועים מוטיבציה חיובית ומוטיבציה שלילית, אני לא זוכר שקרהתי מעמר מוטיבציה שראיתי, מוטיבציה ופוזיטיב מוטיבציה. אבל זה שלא עוז, אני לא זוכר זה לא נורך זה לו קיים, יש לנו גם מתיות של דיקרון, אבל כך הוא כך, אנחנו פחות אני מבין לגמר מהתומרת, בספה המקצועית אנחנו פחות משתמשים בזה, אבל אין ספק שכאשר בין אדם, תראי, בסוף הכול תלוי בערך שאני, בסיפור שאני מספר להצמי בנוגע לדברים שקוראים לי בחיים. אם אני נסתכל מפרש את עולם האמון כמה שהוא דורש משתרים ואורך האם מאוד קיצוני ונוקשי, אז זה יכול למקודם כל יליאל האם מאוד קשה להתמיד ככה להורך סמן, וזה נגיד הייתי קורה לזה מוטיבציה שלילית, שכל הפרשנות שלי של עולם האםון, זה כאילו משהו מאוד נוקשי וקיצוני, ובגזר בפעם אנשים נושרים, כי עבורם, אמון מקושר, עקב חוויות עבר הרבה פעמים, אם תפיסת עולם קיצונית, ולכן אנחנו רוצים לעזור לה אנשים מסתכל על עולם האמון בצורה הרבה יותר גמישה. כן, מותר לך לאכול גם לכם. כן, אם האמון הוא 55 דקות ולא שעה, זה לא אומר שעה לך האמון. אם לא נקראתה, זה לא אומר שהאמון לא שווה, כלומר, אנחנו רוצים לעזור לה אנשים לפתח השבע הרבה יותר גמישה. כי משהו מהסיבות שלהם, עוד פעם נכוזר על זה כנראה, כבר רואים מאוד לא נעימים בעבר בעלדות או בצבה שהימון המקושרים הנישה או שהימון היה שלך הקלם קובלים או כל דבר כזה או אחר, אז אנחנו רוצים לעזור אנשים לשנות הפרשנות על עולם האמון, להסתכל על זה כאולם הרבה יותר גמיש ומאפשר. שוב, אתה לא מתכונן לה לפותרופ או לה לפותרולם. או לה אפילו לא לה לפות השכונה, אפילו לה לפות ועד הבניין. תולך להתאמן בשביל הבריאות והנראה ועוד קצת יותר טוב, ולהרישת יותר טוב עם עצמחה. יש המון גמישות בתוך הדבר הזה, ואחרוצן הזון אנשים להבין את זה, ולא לחשוב שאוקיי, עכשיו אם הוא נעזר שוב אני במשטר. מרוצה ליחד במשטר. כן, זהו. יש מעפכות, יש מורדים. אז מה יש חלה גיד על המוטיבציה של די ומסטיין? לזה יש שם מאוד נקצועי בפסיכולוגיה, המוטיבציה של איך קוראים לו? די ומסטיין. של די ו. להילאי לא ספק מוטיבציה חיצונית, ובתוך העולם הזה, אפשר להגיד שהאומו עוד מונה ממש שנקרא מטרות אגו. כלומר, מה מבחינתו חוויה של הצלחה, היא להביס אחרים ולנציה אחרים. וככה הוא מגדיר הצלחה, כלומר לא משנה אם נתתי את הכי חזק שלי, ונתתי תופעת חיי, אם מתה לי כעשו, דול הריחה יותר ממני, אני נחשלתי. למרות שאני נתתי את הצוגת חיי. כלומר, זה נקרא אוריינטציה מוכוונת אגו. מבחינתו ההגדרה להצלחה זה, הבאסתי אחרים וניצחתי אותם, ומשפחים אותי על זה. קישלון זה שאפסדתי, כלומר הוא מתלם, הוא מתלם האדרך. הוא מתלם ההתהליך, הוא מתלם המחווה את ההתפתחות ממעת על עומד על הצמחה, ובסוף מה שחיך שוב זה לתת הכל, התוצאה היא לא בשליד אותך. אתה לא יכול לשלות על מה שיהיה באופה השלם, אתה יכול לשלות החברה כעל הצמחה. אבל הוא ענס את המגדיר שהצלחה, כי הצלחה זה מושג סוביקטי וכל אחד מגדיר אותו אחר. זה מה שזהו בספרות שהאנשים מגדירים בסביבי הסגית, אנשים מגדירים הצלחה בשני סוגים. מוכוון אגו שזה להביס אחרים ולא חייך עליהם אליונות. זה מבחינתי הצלחה, לא ארפת לי מי החייתי, ארפת לי רק האם ניצחתי אותך לא. וזה אומר "אוקיי", איך אותך פת לי מהיוסיודניוסים, אני אכי חשוב לנצח את עצמי. לעלות כל הפה, שאני יודע שאני הולכת ביצוע יותר טוב ממש הייתי באופה הקודמת. וללמוד מעטה הליך ולשופ לי שתפר ולא תגרסה הכי טובה של עצמי, לי לעשבות את עצמי לאחרים. אם הוא היה מוכוון כזה, החיים שלא נראים אחרת לגמרי. הוא היה הרבה יותר מאושר, אבל בגלל שהוא כל הזמן רעה שכמה שמתליק האוקפים אותו, אז הוא לא עולם לא אוכה שצלחה. כי הוא ההגדרה שלו להצלחה, זה האם אסיטי יותר ממיטליקה. במקום להגיד נתתי את השוב של החיים שלי, יגיעו 50 מלפצופים, אז אצלם היו 60, אז מה? 50 מלב זה לא טוב. אם יש לי 100 מיליון בבנק, ולהאריף שלהיה 100-200 מיליון. זה באמת כזה משנה. יהיו כאלה שגיד שכן, אבל אם תנאות ככה חשיבה. אז לא חשיבה. שיא לא רציונה את זו חשיבה, בגלל זה נקרא מוכוון אגו כי זו חשיבה שהיא מאוד לא רציונלית, וגם זה חשיבה שגם אין לך השליטה על התוצא, אז תקועזון בחרדה מה יהיה. נכון? שאתה מתרכז בלישלות על עצמחה, אתה אם אתה מחריד שהיא קרודברים, אז קוראים דברים. אבל אם אתה מחריד שפית אומרת להם, החשמל באופה של מטליקה, אתה לא יכול לשלות על זה אין לך, אתה יכול לגרום איזה לקרות, וגם לא תרצה לשרת בקלח, שווה 50-20 מיליון. נכון. תצמו. ואנחנו משתפר מיית להת, היו לו חיים הרבה יותר רכותיים, וזה גם מה שאנחנו מחוונים ספורטיים, הפסיכולוגיה של הספורט, על תשווה תצמחה לדוני, לדעני הויוסי. יהיו נקודתית אנשים שזה, התחפ אותם ברמות ההשוות, אבל רוב האנשים זה בעיקר מעורך חרדה ומצוקה. נכון, וגם סלידמיה בן אדם השני וגם רגשות שלי. וכן. וסכסוכים. נכון. ובעייתיות, ותחשוב שהיא ממעיו אולי משתפים פעולה, אולי בשלמסי, הם עושים אופות ביחד. ומראה כבר שאני רק לפני כמה שנים, הם הוא סגר את הנושא ומשלימו ו. אז אוהי יכול לחסוך לא ארבעי שנים של סבל, ולהיות הרבה יותר מושר, אם אוהי יותר מוכוון, מסימה כלומר. ככה זה נקרא. ואז לא מערכדרה שלו להצלחה, זה אני עולה כל אופה ואני יותר טוב עם מה שהייתי, ואני לומד מהתאויות שלי ועושה הפקט לקחים. זה מה שחוג המחבינים ספורטיים. אוקיי, אז מה מגביר מוטיבציה ומה מוריד, מוטיבציה? אז זהו, אז בגלל שכרגע הסינו, הדרכה שלמה על מוטיבצ החיצונו ופנימית, אני רוצה לקרצח להרמה הבאה. אני רוצה שתגיד לי, איך מגביר מוטיבצ החיצונו. אני רוצה שתי ספציפית, פנימית או חיצונית, כי למה לנו שזה לא פשוט מוטיבציה, אלא זה. יש סוגים. תראה, אז זה תלוי מה. מה בעצם, אנחנו הרבה סוף אנחנו מדברים פה, לא על ספורטי הילית, אנחנו מדברים על מוטיבציה של יום יום. איך אנחנו בעצם גורמים לאנשים, לקום כל בוקר ולהחליט, שהם אוכלים לפחות שמוני מחוץ בריא. ושם מקיימים אורחיים לפחות שמוני מחוץ בריא. ושם באמת עומדים בבטחה שלהם לעצמם והם רואים רק פרק אחד בנטפליקס בסופיום והולכים לשון לשבל שאת שנה. איך אנחנו משמרים את הדבר הזה לעורך הזמן? אוקיי. את תיארט פה מטרה שהיא שחק על די קשה. ואני שמה זה, אבל זה די קשה לראות רק פרק אחד, לקום כל בוקר, לאכול שמוני מחוץ טוב, זו מטרה מאוד מהדגרת. יכול להיות שאנחנו נצטרך, טיפלק, להתחיל יותר מקטנים אנשים ולהתלעת להוסיף עוד שינוי נורח הדרך ככל שאנחנו צוברים הצלחות. יברגע שאני צובר הצלחות, זה אלבר בנדור הלימד אותנו, הפסיכולוגה הגדי. אלבר בנדורה, שמה תלב? לא. תיאורת המסוגולות האצמית? לא בטוחה. אחלה, זה יופי הזה. נגד גל. אז בשישים שניות, כי זה פשוט ממש חשוב, אלבר בנדור אחד הפסיכולוגים שחיש פה על עולם הפסיכולוגיה. הוא פיתח את תיאורת המסוגולות האצמית, סלפ, איפי קסי, θיירי. הוא טוען שהבסוף מה, מה שאחרים החוין את הפעולות שלנו בחיים? מה אנחנו מאמינים שאנחנו נוכל להצליח. למעשה מסוגולות אצמית, זה כמו ביטחון. כמה נמאמין שאני מסוגה לעמוד במסימה. ואלבר בנדור התייר הרבה אמר כבים מרכזיים שבאמצעותם אני יכול לפתח את קושת המסוגולות. אני לא יכנס לכולם, אני כנס רק לראשון והחישוב שאלבר בנדור אמר שהוא הכי חשוב, יצירת הצלחות. כאשר התרוצה לגרום לה אנשים לשמרת מדע, תחושה מסוימת של הצלחה ולתחיל לבנות אותם לצור להם, הצלחות קטנות, כי מה שאנותנו את הבוס של הדופמין, זה חווה של ההצלחה. וכמו שדיברנו על הקודם דיברת על ההיקרון האדוני, נכון שהגוף האדם מנסל, זה המוח. מנסל היא מנה כמה שיותר מרגשות שלילים ולחוש כמה שיותר רגשות חיובים. המוח מאוד אוהב התפרצויות של דופמין. בגזם מאוד קלנו לאכול את המטוקים והמלוחים ופחות את הסלטים אחד זה אוהב נכון, כי זה מדליק פחות את הדופמין. למרות שאפשר להמנת עצמנו שדף כזה התלנו את הבוס של הדופמין, לא על חשבון הדברים המתוקים, אבל שזה יהיה גם. כן, זה כל מיני טריקים צונתיים שזה כבר אחד על אחד כזה בתיפולמות האמישית. יפה, אז הוא למד אותנו שכאשר התרוצה לגרום לה אנשים להתמיד במסימה, יצור להם הצלחות, הצלחות קטנות. עכשיו, עבר בנבור הדיבר על זה הרבה. אם אתה תתן למי שומסימה שולום סוגל העמוד בה, הוא מראש, הוא שהוא אולף החותופס את עצמו לעמון סובייקטיבי, הוא תופס את עצמו כיחד שאין אותי יכולות לעשות המסימה, הוא אפילו לא ינסה. יש לו ציטות מאוד ברור בספר שלו ב-1996 והבאמות שלוש הוא צייר בספרים, אבל אחד הספרים החמת סותותים הוא ממש כותב שם בספר של הבאמות שלוש שאם אנשים לא מאמינים בעצמם הם פשוט לא ינסו לגרום לתברים לקרות. אז אתה רוצה לעזור לבן אדם להעמין שום סוגל, אבל סתלות איתנו מסימה סופר מורכבת. אתה תחיל לתוב הקטן ותבנה אותו להתלעת תוכח לו שום סוגל. אז הדרך לעשות את זה, זה אלף למצוא מזגרת שם יכולה להתמיד בה, כלומר שהם האמינים שם הסוגלים להתמיד בזה ושזה לא יפריע להם יותר מדי בחיים. זה הרבה תלויגם בישיות של האדם, אנחנו רוצים להבין מיומד מולנו. בן אדם שהוא איזה מנקל וכזה כם בחמש בבוקר ועובד ונותן עבודה ויש לו גם ריקה נגיד צבעי יפה, אתה יכול להבין עליו, שכנראה יש לו את היכולות לעמוד בעד גרים קצת תר מורכבים. מה שתארנו עכשיו. אבל נגיד האדם הממוצה, אז אחות יותר קשה. אז כאילו כולם בני משיאותית למסימות סופר מורכבות, ישר וליצלו למיים ולתת בראש ולא סופר מחוי אבים. אז אנחנו בשורה תחתונה. נשאל אותו. מה אמינים מושטחו לעשות אחרת כבר המאיום? אפילו להאחריף את השוקולת בתפוח, זה מה שאתה יכול לעשות, או להכן. יש עוד מה שאתה מרגיש את היכול לעשות שלא ידוע שמיכה יותר מידי מעמץ, אבל זה גבר איתן איזו שינוי. בוא נתחיל מזה. עכשיו, כל שבו אנחנו טיפה נעלת האתגר. כמו בחדר הקושר, בתחלה המתמניה הסקוות עם עוד טרק. איך הלכה? הוא עושה בבשר הלאות שתיים וחצי כל צד. הוא צובר תחושת מסוגלות. יאללה, עוד שתיים וחצי. עוד שתיים וחצי. המנימום שאתה יכול להתחיל, בואו נתחיל מזה, ולהעתלת מוסיף עוד פעם קצת קצת קצת קצת קצת, ופיתם יש לי מלא. איך אני כל יום אחוז אחד יותר טובה מת. אחד משמעת. זה אחד. שתיים להימנה מסיח קיצוני. על זה דיבר לא עלבר בנדורה, עלברת אליס. בי עלברתים. נכון. כן, את התכם זה עלברתים. גם עלברת אליס מפתח הסיביטי המקורי. אוקיי, הרבה לא נותנים נותקרדת, נותנים להפסיחיית הרעיודי גם הארון בק. אבל עלברת אליסואר ראשון שהווי בכלל תרעיון שההייבון התחיל לעשות בקוגניציה. בשביל הזור אנשים להתרפה להתגבר על מצוקות נפשיות. וואי הפסיכולוגי הוא אחד לא הפסיכולוגים גם הכי משפים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. ועוד דיבר הרבה על הנושא הזה של שיח קיצוני, ספק קיצונית. אני חייב. צריך. אמור. עשור. לעולם לא כל המילות סיבוי האלה שאנחנו נשלטים על ידם זה נקרא רודנות הצריך. הריצות הצריך זה מוסק שתבה. פסיכולוגי תחרת ועלברת אליס מאוד ושפה ממנה. קרן הורני, היא הייתה אחת ממשיכות של פרויד. והיא פתחה את הרעיון של רודנות הצריך. שאנחנו אפילו בלי לעשים לב משתמשים בשלנו עם עצמנו והיא מחירים. בשיח שומות סיבוי ומאוד פיקודי. ומאוד תותה לי. עשור לי. עשור לי לאכול לאכם, למה? עדיף לי להפחית, אבל למה עשור זו מילה כוכח ככה זכה. והעשור לי ואני חייב ואני אמור ואני צריך והדרשנות הזו. שמה הלינו extra lachats? עכשיו שבין אדם כל הזמן חיירת במה שהוא צריך. זה מותר זה עשור, זה צריך, זה זה. זה יכול מאוד מאוד על אפליצור נקרא לזה משקיים. כי עשור לי לאכם, אבל אני מאוד אוהב לכם. אבל הסור לי. כן, כל הפוק הזה על הלכם. מטאי שום מספיק ברגש וירה אחד, אני אוכל ספיק לכם שלמה. ואז קישלון. אופף, אבל הסור לי, שברתי כללים. הסור לי, מה זו אומר עליי ששברתי את הכללים? כן, אני לא ראור לי. אני חלש. אני חלש. אני שליטה עצמית. אני לא ראוי. איזה גבר ירצאותי אי פעם. הנה, אם השליטצת קה לגבי, שם ראה עליי שאני אקסו איזה, ואני לא אחראית ולא זה. זה עבוד, אני אף אמר לצליח בדייתות. איפה, אז מאוד חשוב עשיח להחליף מילים דור שניות, שוב זה תורה שלמה, אני נעשה את הכלות המקסימום, אבל להחליף מילים דור שניות, במקום אני חייב אלה אני מעדיף. אלה אם כן באמת כתוב יש חוק שעשו כמו לחצות בעור אדום, יש באמת חוק ממשלתי שעשו. אדמה מה הזאת, זה מה שמונים לך, אין מה לענות. נכון, אני חושבת שאני מאוד אוהבת בקליניקה לספר להם, נגיד בין אדם רוצה ארבע במשקל, מאוד מאוד מאוד אוהב לכם לבן. וזאת השאיפה שלא להפחית, אני עשינו את הזרקור על כל הדברים המדעימים שיכול לקבל עם הוא יפחר בדברים אחרים, עם הוא יפחר בקיתניות, עם הוא יפחר בקמח מלא, עם הוא יפחר בלשל אבדם סלט בתוך כל הדבר הזה. על כל הרבה שהוא הולך לקבל, איזה איזו דמונויות מטרופות, יש בתוך הדברים שהוא בוחר, לאכול בנקום הלכם עליוון, לא רק לאוריד על הגמליצור תחושת שפה. נכון מאוד, ולצה את זה גם להגיד לו. אדיף לנו להפחית בלכם, אבל אין עשור. כן, זה לא סופה הולך. -אין עשור ומולך. אין עשור ומולך. -זה לא צייניד. יפה מאוד, נמשל, אני נכון דיברנו על טל בין מושה. אז לפני שהתחיל, אז הוא הרעי מנה, הוא הרעי ביחד עם סגיגלוזמן. ועוד כמה חברה פתחו את קבוצת המדברים על קושר ודזונה איביבי. אחון שזה קבוצת הקבוצה הכי גדולה בפייסבוק, קבוצר ודזונה. ובמרות את השנים הוא מנה אותי גם מנהל שם, אז אני גם מנהל כבר כמה שני בקבוצה. הוא כברכים התלמי אלף חברים. זה באמת הקבוצת קבוצה הכי גדולה, דזונה הכי גדולה בפייסבוק. הוא תוכן שם אנחנו מאוד משתדים שיהיה מבוס הסמדה, וכשאנשים שואלים שלו תכנו אוכפים את זה בעד קשה שאת שובות יהיו מבוססות ומקצויות, כדי שאנשים מקבלו מהידע, מתי ולא מתוסים וחירותותים. והתורה לא פעם, שאנשים העלים שאלה לגבד זונה. מה מותר לי ומה הסור לי בצונה, איזה מותר זה עשור כאילו, וזה כוכה חווה על כיזה שם עוצמת הרבה דברים שם יכולים פשוט להיות תראה. אדיף להפחית, אבל לא יקריק לו ממיתוחה לפעמים קצת, אז ברגע שאנחנו עושה ממת הסורב או את המותר, אנחנו מקטלגים כאילו, זה יערוג אותך, זה יפוך אותך לחסין ממחלות. זה לא עובד ככה, זה גם בגנטיקה וגם בכל המכלול עד זונתי שלך ובהים אתה פעיל או לא, והם אתה מהשינו, לא והם משלך הרקה, משפחתי במחלות כאילו. וחודש כוח רבה גרומים שהם שרקים תפקיד, שאנחנו לא רוצים לתבר בכל מושגים שהם מותר ועשור וגם הם לא היו עוד גרומים, בן אדם מוחשת פרוסות לכם עם כל הכבוד, אלא אם כן יש לו בענקודתית, באמת רפוי תמיתית כמו אצליה כוכל, נכון, אבל האדם הממוצע מהריכו. אין שום סיבה שהוא ידבר במושגים של מותר ועשור. כן, יש עדיף ועדיף פחות. נכון, נכון. ובאמת, בהקשר של אורך האם בריב בכלליות בסיגולר גלים, גם אני רואה את זה ככלות וזמינו של הדבר. צור חייני, אני מאוד מאוד רוצה להתאמן יותר, אבל נצחה כל יום לסוע, שעה בפקקים בשביל להגיע לחדר קושר, זה מורילי את המוטיבציה. לכל לעשות את זה, כי פתאו מימון של שעוף, איך לסיפור של מינימום שלו שעות, כי זה נסיע. נכון, נכון. וכשהמטופלים אומרים שהם רוצים להיכול יותר ייותר ירקות ופחות תכתיפים, אבל אתה נכס למדבך, ויש סקית במ בפתוחה על ה-6, וההירקות במגירה התחתונה, וצריך להשתופ אותם ולחתוך אותם, והחשרה איתי את ההחתיפים על השעי שזה כבר פחות בליירקות, כי זה פחות דופא מינרגי, וצריך בעצם ממש להסתכל, איך אני בעצם יוצרת להצמי מציאות שופכת את כל הדבר הזה? נכון. להיותר קל. עשביבה המשחק את הפתויים, בואו נברגים מילה אחת על פתויים, אם יש מושנים על המד באופן קבוע. אני שול, ואתה מדעי מתחיל את זה בשאלה. מה ידרך חיתובלית מודדים פתויים? בפסיכולוגיה. בפסיכולוגיה שרבה איסטה ברויות, אנחנו מערכים שאו משארים, אני חושב שאחת העובדות אחי ברורות בפסיכולוגיה, שזה עובדה של מאה אחוז, מה ידרך חיתובלית מודדים שאנחנו שרבה הסכימו איתי? מהסחותת? מראש לא להיחסף לפתוי? כן, חדוש מאית. מראש? מראש לא לעשות עצמך בשביל? לא לעשות עצמך בשביל. אז רגע שנייה, אנחנו עכשיו רגע מדברים בכלל. קודם כל, איפה שאתה יכול, מראש תימנת שלא תהיה בכל בסיטואציה. חדוש מאית. אם התחייב להיות בסיטואציה, יש הסטרטגות התמודדות. זה התצרחי להזמין אותי לפות כסטחר. סגור. זה ממש עולם שלם. אבל הדרך חיתובה זה מראש להימנה כמה ש. מראש תולח סוף את עצמך, והסטפילות צריך להפיל מנגלונה התמודדות כאן אנחנו יודעים היום בסבירות די גבוה, שיכולת שם להפיל לשליטה עצמת, היא סך הכול די מוגבלת. אם מושפת מייה היא מחלתי או לאה, אם אני היפולו, איזה יום היה לי וחדומה. אז יכולת שיהיה להפיל לשליטה עצמת עם עוד מאוד מוגבלת. למה לי שן עכשיו על משאב שום עוד מוגבל וכל יום גם זה יכול להיות משהו אחר. יום אחד מאוד מדולה, יום אחד מאוד גבוה, אין פה יציבות. אהל וחייבים שיהיה, יש אסטטגיות התמודדות. נכון. אבל מראש כמה שאפשר מראש לא להיות בכלל בסיטואציה. נכון, אני ממש ממש מסכימה, ואני חושב שאתה דבר הכי חשוב, זה כמה שאמרת השיום אחד יש הרבה, ויום אחד יש מעט, ואני חוקו הזמן דינמים, והאנשים צריכים להבין שזה לא קבוע, ויום אחד אני יכול להיות אותם שעות, ויום אחד לקום שירה עננה, ויום אחד לקום קוות של גמרי. נכון, כי זה לא רק אגב, הקשר לשנה זה גם לא רק הקמות, זה גם היחות. אז משמעי, יש פוגם, שני ממדים, זה לא רק ישנתי שמונה שעות. איך השנתי את השמונה שעות האלה. וגם לפעמים פשוט, יש יום, גרוע. נכון. זה מה שקורה? -נכון. אני מסבירה את זה גם, שכשאנחנו מתייחסים נגיד להרגלה אחינה. נגיד, יש לי מתופלת שמראה, אני רוצה. לא להיכול שלוש פרוסות הוא גם בברוחת שישי, ואני לא מציכה לעצור את עצמי. ואז אני כזה חוקר אותו על יורך היום שלה, אני מתבטחילת הבוקרום. וזה היה מה שמור ספטת בשלד היישה מתוקה, ולזה נתב, זה ולהחלון אישר. אז יש קייה בישולים, ואז יש קייה בילדים ובניחדים, ויש קייה בסיכה, כשאנחנו בהסחודת הזה, זה גם דורש כוחות, וההוגה אני מצאת מולה, ואז היא מצפה מהצמה ברגע האמת לאכול פרוסה אחת, ושההוגת המשיך להיות מולה, ולא לרצות. והדופה מניחס פה ממש משחזק לפעולה. וזה יומר לי, אני לא מצליחה, אני פשוט לא יכולה, אני כזאת חלשה. ואז אני אמרת, לצמי פרון, אנחנו מש צריכים להיכנס, כל כול להפוך את זה להיות הרכל. לעמד צריכה קופם להמיד את עצמך במבחן הזה. אני הייתי עובדתי תערות כיוון, על הפרשנות שלה, שנותן את שאני חלשה. נכון, חד משמעי. אני הייתי עובדתי תהגם על הקטע של סטרטגיות למשל איך להתמודים הפיטוי, או איך להגביל את עצמי בלי לסבול מזה, כלומר אני משל יכול להסכיר להצמי שזה למשל אני מגביל את מהחלים מסוים לתקופה מאוד מוגבלת למשל, אני רוצה לעבור איזשהו שינוי, וזה גם לא אומר שאני לא יכול יכול בכלל, יכול יכול לכל 1-2. גם אם יפחת, מי שלוש פוסר את השתפוסות, זה גם הצלפה. לך, חן, זה צלפה. כי מה נפשר להוריד את זה גם לפרוסה, כלומר זה בדיוק מושל בדור הדיבר, אנחנו רוצים להתקדמויות לצור הצלחות, להתחיל מאמינים ומאפשרים, מהאמין שאתה יכול לעשות כבר אחרת אחל מעיום, ומכך מתחיל ניצור תוכנית התקנות כמו בחדר הקושר שמעלים משקלים בהדרגתיות אותו דבר, אז הייתי עובדי תגמל הפרשנות. אם עכשיו, ואלי פיטוי מאוד גדול, ואחלתי, זה אומר שאני חלש, לא יודע. זה אומר שנקודתית ברגע הזה, הפיטוי היה חזק מידי, כלומר, אפשר לנסות לזה ריף פראמינג, ורזו בסביטי לנסח את זה בצורה אחרת שיותר שהיפחות נותנת איזשהו תיאור מאוד שלילי. נכון, נכון וגם להסתכל על זה בצורה כזאת שהיא גם מבינה שזה ממש לא יושב רק בקוטק ספונטלי. יש פה כוחות אומנהלים מאוד מאוד חזקים, שגורמים לזה לראות הדבר הכי טבעי, ונכון, לראות פרסת וגע. כי זאת הייזדמנו את כי יסור לי, בואו ובואו, ואני על דרה אה. -כן. אתה יודע שפורק קצת מבאה, אבל כשאתחים המלחמה והייתי שבורה לגמרי כמו כולם כמובן, השתי ככה שאני מתחילה לשקועה וממש ממש רציתי להישר ממיטה, אבל הייתי צריכה להיות תפקודית. ובכלליות, אני תמי, אני מרגישה טוב כשאני פי. יצאת מה ממיטה? -זהו. ואז, החלטתי, שכל בוקר, אני עושה שבעה עשרה דקות הליכה בחוץ, בקצב אפס, אבל אני יוצאת, נסתנכרנת מהשמש, ומתחילת היום שלי. ואז, אני כזה הייתי כמה, ואז היה מתחילה דיגון בראש, ולהקה יום לא עזבי, איזה, איזה, איזה לילה קשה, היה ופה ושם וזה, וזה היה בדיוק האות שלי, לשים נעל הספורט ולצאת מבלילי שול שאלות. יפה. -זה היה, האם השלמותיבה הצייה חיצונית? ראית החיצונית? -חיצונית? למה? -כאילו היה בלח. היית מחוייבת. נכון, אני צריכה להיות תפקודית. יפה, המילה צריכה, זה מוטיבה הצייה חיצונית. בראית אחזר אם אותך, כי היכולת שלהח להפיל שליטה עצמית עם עוד גבוהה, לא עשית את זה קיבלך. למה צריכה להפיל שליטה עצמית? כי לא היה בלח. יחי כל זה לעשות דברים שבלנו נכון? ראה, הוא עמיתה ולתבוסס בבה. -יפה. יפה. -באסון הנלאומי. יפה. זה הכי מה שבלנו. לזה יש לי מוטיבציה פנימית מאוד חזקה. להישאר במיטה. בגלל זה כל כך קשה לצאת מהמיטה כי המוטיבציה פנימית היא להישאר, אני רוצה יישאר פה זו ס. -אני לא אבא את זה. -זה נעים לי. אבל לצאת עכשיו מהמיטה זה קשה לי. אני צריך להפיל שליטה עצמית. נכון, אני צריך להפיל שליטה עצמית כי ביחלש את יליטה מוטיבציה, כי מוטיבציה זה הבסיסה התנהגותי להקול, גם למצמצמציה יש מוטיבציה. למה אנחנו ממצמצמצים? אז יש לזה את הסברים של העביר וקום נקאלה, יכול משהו שנכנס להיניים וזה גם בתחס גם לא נשלט. זה עד מעולי המועה חסה. נכון, כי בני האדם יכול משהו תולי הדברים מאוד עזויים עם. אם היה אלינו את אפשרות לשלוט עליים למצמצאו לו. אז הטבע אמר. אני כמובן. -כן. מאוד נופשת את זה. טוב. עדים שבני האדם לא התעסקו עם זה. -זה היה תשלטו. עדים שלו התשלטו אותם, תעשות דברים עזויים, אנחנו יכולים להגיע לנזקים. פשוט אני עושה שזה יהיה אוטומטיב אתם אתם מצמצו. אבל אני אומר שכל התנהגות, כל פול הנשימה, מצמוץ, חיבוק, כל פולה מדרש את עבור המוטיבציה. אי אפשר להגיד, אתה לא צריך מוטיבציה. אז הכי חשוב. כל פולה הכי פסיסית שיש בעולם, לקום בבוקר למזוג, פוסמיים יש מחורי זה מוטיבציה. יש פה מטרה, למה נשוט אתם האם הוא מזקתי? וזה דורש השקעת מאמץ. אז כל פולה הכי פסיסית, הכי הכי פסיסית דורש את מוטיבציה. נעלה, אפסיק להגיד, אתה לא צריך מוטיבציה, כמובש את השליטה עצמית. אז אחזרה לדוגמה אלאיך, אז עד אפל שליטה עצמית, כדי להתגבר על המוטיבציה פנימית שהתלך לישר באמתה, ולאפעיל מוטיבציה לצאת מאמתה. ומה שאוציא אותך זכי צונית באמצעות שליטה עצמית? זהו אז, אז אני הרבה פעמים אומרת למטופלים, שכשמתחי לדיגון בראש, של יוב ואוף, ואני אעיפה הרבה, אני אומרת זה האות שלכם, פשוט לעשות את זה חוק האמברקס. זה הזמן להרים, ושוט לצאת מבלי לשול שלות. תצו בסופלימון של 55 גודי נאפ, אבל מה שגוזל בסוף הכוחות? זה הסייח פרוש, אפילו לא יום כאן, היום לא, ולמה יום כבר רציונליזציה של כל הדבר הזה, ומחר, מחר אני אמצע יותר זמן. זה הנקודה שאני אומרת, יאללה, כשאני אומרת, היום אני כוח עכשיו להכין סלט, וכל זה אני אומרת, אופ, זה האות שלי, שוט לקום ולהכין בלי לשול שלות. זה, לדעתית אסטרטגיה, אני לא יודעת כמה זאת אם האדם הממוצא, אני חושב שאת, אני חושב שאת, בכל שלך להפיל לשליטה עצמת את קצת מעל הממוצא, ולכן זה יכול לעבוד לחסבה ברוב הזמן, אני לא יודע את כמה לעדמה ממוצא, זה סטרטגיה מאוד יעילה, עכשיו שוב, לא מרש איזה לא יעיל אני אומר, שכשהאנחנו מלמדים אנשים סטרטגיות להתמודיעות עם מצבים, אנחנו רוצים למה אתם כמה סטרטגיות, ואז כמו יום כל מה שוב הבדעות התפוס, וכי חושב לא יותר דברים את פסויר, יהיה לא יותר קל. אז הייתי מלמד גם את זה, הם מלמד עוד דברים, כי זה, פה זה כבר נכנס לי בטימי שיעוטים, את כמה ביישיות שלך, את האחד שמסוגל, להתגבר על פיתוים ולהסות את מה שצריך, זה ממש הרבה יושב על אישיות, לצורך אני נאכ להפי המודל של הביקפייב, המודל חמש את התכונות הגדולות, המודל הכי נחשב להכים מבוסס בנושך, הכי ראשיות יש איתו מלא בעיות, כן? גם המנכה שלי, פרופסר גרשנטנן, ואנחנו נהל להרבה דיונים על זה, אם את זה, אם יש לזה בסיס בספורט או לא, אבל בשורה התחתונה יש לנו תכונה אחת גדולה שנקראת מצפוניות. זה תכונה אחת שכללת בתוכת התי תכונות שעוסקות סביב, מחויבות, סדר, ארגון, שאיפה להסגים ועוד כל מלאים האפיינים כאלה דומים, אז אנשים שיותר גבוהים בתכונה הגדולה הזאת, שמורכבת מתתי תכונות, יהיה להם יותר קל לעשות את זה כי זה חלק מהישיות שלה. אבל האדם הממוצא שהוא להקצת פחות, אז שם צריך עוד כמה הסרטגיותות כמה כלים, הרבה חמלה עצמית למשל, כי יותר אנשים יכולים להגיד, וואייך לא בעלי, אבל אז אני ארגישרה ובסופם לא הולכים, ואז הם התחים לה על כע עצמית, אני כזה ככה, ואני ככה, ואני פה, ואני שם. וזה עוד יותר ככה. זה עוד יותר ככה. וזה עוד יותר ככה, וזה עוד יותר משפיע על המצברוח, ואז אתה אומר עצמכה, זה גם ככה אני מעלת את מחרקי, גם ככה אני גרוע, אז אפילו כבר מחר את הכנראה לא יוצא, אז מאוד חשוב לתקופ את זה מקום נקיוונים. גם אשתם דברים עצמכה, איך שאתה מגיב לזה, מה שאתה אומר לה עצמכה בנוגע להם הלכת או לא הלכתה. אז זה דורש יותר מקיף לתקופ את זה, מיקמה קיוונים ולא רק לדעתי, המקום של אין זה הקיוש שלך. בבדיים. ברור, ברור. זה עוד אחד מים, עוד כלי בהרגע זכימים, שמאפשר לי לקבל החלטות ברגע אמת. הסיפור, סיפור שאני מאוד מאוד אוהבת, הייתה אני מתופלת את תיה, שמאוד ניסטה לשמור על המשקל ועל סוכר, ובערב, היא הייתה מגישה לילדים שלה, ארוחות ערב עם כל מה שייתה אוהבת לאכול פסטה וגבינות, וגבינת סובה ופיצות ולכם לבין, והם לא עבו ירקות. ואז היא הייתה אומרת, בסוף היום, אין לי כוח רצון, ואני בסוף אוכל את האוכל שלהם, ואתה מסיימת בתחושת קישלון וחוסר שליטה, ולא מבינה למהן למוטיבציה, כי באמת חשוב לה להרגיש טוב בבדדים, ואז הצעתי לאזשהו ניסוי, ואמרתי להרגע לפני שעת מתחילה להכין הרוחת ערב, ככה היא חתיכת נקניק טנטנה וסימי בפק, כי רק רציתי שאלה רגע את התחושה של השקת בראש, והאזי אמרה, וואו, לא, לא הייתה יותר שאלה, כי לופית אומר רוחת הערב, אבחה להיות קלה, כי אין יותר, זה התיושב לה, המוק המוק עם הארכים, ולא היה יותר קולות בראש. יופה, ראית הזה אופי, זה לא שהמציאות היא שתנתה. הפעולה היא אותה פעולה, אז עדיין להכין אוכל, אז עדיין להכין אוכל עם כל הפיתויים, אבל נתת לקלי שהאזר לשנות את הפרשנות שלה, של המציאות, עכשיו המציאות, הנוכחית ירבה יותר קלה לאחר. לא כל, קשרות. מטרה היליונה. איפה, אז המציאות הובייקטיבית לא השתנתה, המציאות הסובייקטיבית השתנתה. ואז אני גם חשבת, זה שכשהבנדמתיב עונים, נותנים לו שני צלים, אין לי למות אם לאכולת השני צלולו. לא, הוא מעט בין אדם שאומר עשור לי, אבל עשור לי אולי, אבל אולי הפעם הוא טר, איך לא ארבע פעם אם אני מחפש את המטרה, פנימית החשובה שלא בנדם, וזה לא פשוט למצוא. נכון. שזה לא מדובר קשרות או טבעונות, אוצא לייק או משהו, שבאמת עושה כת מוכלת לדבר הזה. נכון. אין ספק שכאשר אנחנו מחברים את המטרות להארכים, אז יש הרבה יותר סיכוי לעמוד בין. ופעם לה אנשים אין ארכים בכל משהו לא אוכל, כי אם לא לעולם לא רגילו אותם או משהו כזה, אז לוקח זמן לפתח תארכים האלה, בתח שזה חדש להם. פתאום מחליטו הכל אחר בשנים לעשות זה שהוא שינוי, אז אפילו כך זמן לפתח ארכ, ואז כבר ארכ הזה ניהיה ממך, ואז הרבה יותר כאלה חליט גבר על פיתויים רוב הזמן. כן. זה כן. הנושא הזה של למצוא את הארכ את הנקודה המוקה, יש אפילו פעם יש ששקרה לזה, תריגר פoint, אז כאילו ממקום של משהו שברגע שיש לך את הנקודה המוקה הזאת, יהיה לך הרבה יותר כאלה עמוד ביית שלך, כי אתה מחובר לזה, וברמות הכי המוקות שיש. נכון. אז זה לא משאיר יותר מידי דיון, אתה תודיון מיש. נכון מאוד. או נכון. או שהדיון פשטופך להיות הרבה יותר כאלה התמודדות. כן, בפרקתי. בדיוק. אוקיי, עכשיו מתופלים אומרים לי הרבה פעמים, ארמתי את עצמיליימון, אבל אבל אני רוצה שתדיש שזה כל פעם מחדש, אני צריכה להערים את עצמיליימון, יש לי את הכושי לצאת. אז איך שומרים על מוטיבציה לאורך הזמן בניו, או חודחיים וספורט כשנקודת עשיום בתחלס היא לא קיימת. יופה, אז אני לא, אני לא יותר לך. ישוב רוצהי שול אותך. מוטיבציה חיצונית או פניםית. עד שזה לא יצלח אותו. מה לזכמות שציפיתי? אני לא נגוע. כי אני רוצה שאנשים פה, אני רוצה שאתה אמר פה תליך שלמידה בנושא הזה, כי בתור אחד גם בחוי, יש המוקשרת וגם ובדת, ואז שעושה דברים, חושב שנכון יותר, שזה היה מאוד נכון לדבר, ספציפית בנושא המוטיבציה בצורה יותר המוקה. כי זה המוק. רק לשאול איך לשמר מוטיבצ הזה. תרוצי שול איך לשמר את המוטיבציה הפנימית. כי זה מה שעוזר להשיגת מדה לאורך זמן המחקרים מאוד ברורים בנושא הזה. גם שוב יש את דוגמאים הזוגיות שנתתי, אני יכול לשר בזוגיות. יש לי מוטיבצה לשר בזוגיות, אבל לא כי אני אוהב, או כי זה טוב לי, לא רוצה להיות לבד. לא רוצה להיות לבד, או כי עכשיו להתגרש ולהסכיר דירה לבד, אבל המוזיבי אתירה ממש לא טוב. אז אנחנו רוצים, אז שלה שאנחנו רוצים משול, זה איך אנחנו מגבירים ומשמרים מוטיבציה פנימית לאורך זמן. אוקיי. כלומר שאני בא להימון, ואני מה עצמי, הוא הלאה, סבבה בכילו. סבבה לפוסח הכול. סבבה יש אנשים סבבה, יש מוזיקה סבבה, צריכה כל אני מרגיש. נכון, אני מגיע למעמת, אבל סבבה הכול נעים לי, טוב לי. זה מה שעוזר. זה מוטיבצה פנימית, אני עושה את הפעולה, כי אני נעיני מימנה, כי חשובה לי יושבת עם הערכים שלי, זה מהדגרותי, זה מספקותי, את זה אנחנו רוצים לשמר ולפתח. אז זאת נשאלת השאלה. איך אנחנו משמרים מוטיבציה פנימית? אוקיי. אז התשובה היום המחקרים, אז בואו קצת את הכיוון של הקוגניציה, הסכיר להצמך כמה זה חשוב. כל הנושא הזה של ההזכיר ומחשבות, היום המחקרים בפסיכולוגיה של הימון, הולכים לכיוון אחר לכיוון יותר רגישי, להמשיפור עם החוק האם העיקרון האדוני. מחוזר, העיקרון האדוני, המילה האדוני זה, נהנתנות, ונעדם, שואפים להרגיש כמה שיותר רגשות חיובים ולאם הנה מקמה שיותר רגשות שללים, וכל דבר שהם עושים, אף אחד לא אוהב להרגיש רע, כי אנחנו מרגישים רח מחפשים משר לצאת מזה. כי אנחנו מרגישים טוב, אנחנו רק רוצים להישאר בזה. נכון? זה נקרא העיקרון האדוני. האדוני זה מגישה פילוסופית התיקה מהבנה התיקה שפותח על הדי אריסטיפוס, תלמידו של אריסטו, שהגב שונה לגמרי מהאריסטו. אריסטו מודיבר על יפוק ועזון ואריסטיפוס מודיבר על, הנה הזה ההתגלמות הטוב, תנו מהכם. כן, אל תתפר הוא, אבל תנו, כי הנה הזה הדבר הכי טוב, שאפשר לשאוב אליו. זה אוב האריסטו גם רב ובזה שהוא שלב. וכל מקרה? אז אנחנו רוצים, אם אנחנו יודעים שבני אדם הם מצורים מאוד רגשים ובני אדם, לא אבם להרגיש רגשות לא נעימים ובמרדף תמידי אחרי רגשות חיובים, בריאים שעושים לנו טוב, שעושים לנו כיף, גם האמון צריך להיות כזה. ולכן, כל מה שדיברנו קודי ממדזונה, עשור מותר, חייו, צריך, אלו דברים שמפרים לכיף, ולכי זה יוצר מסגרת מאוד נוקשה. ורוב האנשים, מה לעשות? לא בקטרה. רוב האנשים לא בנועים למסגרות כל כך קיצוניות כמו למשל ספורטאים או להימפים שאין חבררה כאילו, בסוף אם תרוצה להגיע להסגים סופרולט רגבועים, צריך איזושהי משמעת מאוד גבוה. כמו שעורים למשל בשייתת או בסרט מבקה לא באחדות מופחות אחרות, ששם המשמעתי ברמות אחרגבות והימונים הם ברמה אחרגבוע המול, סתם להיות נגיד חייל, שעושה תפקיד מסרדי בבקירי הנניח. אז אין מה הזו כשתרוצה להיות ברמה סופרולט רגבוע צריך משמעת גבוה. אבל הלא, אתה לא מתכונה להולים פיאדה? לא להלפות ישראל, לא להלפות ישראל, לא להלפות אירופה, לא להלפות ישראל, לא להלפות ארצליה, לא להלפות השכונה והפילו, לא להלפות ועד הבניין. אז יש לך מזגרת מאוד תוחה את יכול לבצע המגוון החב של תרגלים, במגוון החב של הצימויות. אתה לא אוכב שזה יש שעה? כי אם זה 50 ותהיה שדקות זה לא נכשה, ואם זה 60 ו1 דקות זה כן עכשיו, יש המון גמישות. את התערוצה שהימון יותאה מלך, הלא התאה מתאים את הצמחה להימון. ואז אנחנו רוצים שזה יקמו סימנת קלה וחליפת חתן, שזה נבנה אבורחה וזה יושב על החבול. כלומר התקן מצד אחד רוצה להגיע למעמץ, מסוים כדי לוווי לשינוים גופנים, אבל מצד שני תהלף רוצה לבנות את זה, ובעת אם הוא היום לא בלחל הסוצקות, אתה לא חייב, כי אתה לא מתא מנולים פי, אז אתה יכול לעשות לחיצת רגליים במקום. אתה ראה לפי מנשים מגיעים למכון ואני רואה את זה, ובבידו כתחלתי תרגיל, ואנשים שאולים אותי כמה סטי נישאר לך, ואני אומר, שלושה הרבה, טוב, אני חכה, בין אממית ככה, אני אומר, אני מנצמי, ואני ממהיתי אומר, למה אתה לא עושה תרגיל אחר? לא, זה מה שכתוב לי בתוכנית, אז עכשיו אתה תשב רבע שעה או עשר דקות, ותחכה שאני עושה עם כאן אין להך בין שתיים ושתיים וחצי דקות בנסטיים, אני עושה בין שלושה לה הרבה, אולי לפי לא נסת דרופסט, אתה עכשיו הולך להתכן פה כאילו? ואז אנשים יושבים מצליב, והוא אומרים, הייתי, אני שעתיים בחדר קושר, אבל זה נתאו עשר דקות שלימון, שעה חמישים שלך הכות להאנשים. אז הרבה איך הכות, טוב, כי זה מה שכותובי, אז אני עושה יותר תרגיל הזה, אבל כאילו, בגלל שאתה לא מתאמן או להימפי, ולא מתקונה הלפות העולם או הלפות אירופה, צריך הכול תרוצה יותר בריא, תרוצה לאוריד תחושות של סטרס, אתה רוצה להעריך את הצמחה מה שנקרא הרחד, תרוצה לראותי להרגיש עם הצמחה יותר טוב, לתבר או אז כאילו, למה כל כך הנוקשות הזאת? לא, זה מה שכותוב בהימון, אז אני עושה את התרגיל הזה, חובה. עכשיו, אני מבין שם האמן כתב לך, אבל תראה, אתה יכול איך למדריך הדר הקושר, אתם יש בכל, ואת אומרת שמה, מחשיר הזה כבר תפוס עכשיו איזושה ודקות, תכותת לי חלופה אחרת, ספציפית ליום, שבמכום לחיצה תרגילה, אם אני עשה מכלו, תכותת לי, תרגיל, אחר. אתה יכול להגמיש לי את המחשבה? בדיום, מדהים, מדהים. אתה יכול לתת לי תרגיל להגמישת המחשבה? מדהים, ואנשים כאילו, ואת אומרת, בוא, נממומד ומככה, לא חויב לי על הזמן שלהיה. הזמן שלי כל כך יקר לי? וואו, אני אורי מישהו תפו, אני אורי משהו תפו, שאני אומר טוב, בנקטרגלים בראש, אני עשה משהו אחר. זה לא שאני עכשיו ננכלה לפותירופה, מי הרי מחייר בבית תרגיל הפרפר, אז עכשיו אני חייב לעשות ספציפית המחשיר הזה ואני חייך שבאסר דקות, עד שהוא יסיים, כי אני גם לא רוצה להיכנסי את הולמרות שהוא יציע לי, אבל לא, אני חייך. הכיצור, שאתה מתאמן כללי, ולא תחרותי, יש לך עולם שלם פרוס בפניחה מבחינת עצימויות ותדירות וזמנה מנוחות ובחירת תרגילים. יש לך את כל האפשרות בואו, אני מבנות, מה שושמתים לך? נכון. דרך השמורדים תנוקשות, מתחים להתמיד ולצמוך, זה הרבה יותר קל ורבה יותר ברין הפשיט. החשיבה הגמישה וזה, נכן, אנחנו מאוד רוצים להודד את זה. לא להיות ככה, אלא להסתכל רחב יותר, דווקא בגלל שאתה לא במזגרת אחרותית וזה לתובתך. נכון. אני מלמדת גם הרבה פעמים שבעצם פצח לי ללמוד קצת לחיות לצעד המחשבה הזאת של לא בעלי היום לצאת. יפה. אני במטו, אני מסבירה שזה בבסיסהי וולוציוני שלנו, נולדו לאכול כמה שיותר ולזוז כמה שפחות. זהו, היא לנו כשיינו במערב, היינו צעדים לקטים, לנו אך ולהגור כוחות וכשנתכלים בזמנוות לאכול לנצלות אבם לאה ולנווך וכלי זמנוות. ואז הגיע תרבות השפה והמוך לא והרדפטציה. וואי, זה ביטוק המילים שאני משתמש בארצאות, יפה. יפה, יפה, הגישהי וולוציוניים למדת את זה הרבה. אני אומרת להם, אוקיי, זאת מחשבה, לא בעלי היום, עול גוד. כי זה פשוט מחשבה, ואני אומרת, בוא ניחי הייתה. אני לא רוצה להתמצא, אני לא רוצה להתמצא. אני לא רוצה להתמצא, אני לא רוצה להתמצא את זה רואו נוכות. בדרך שלא לבזבה זה נרגות ולהזיעה. אבל בוא ניחי הייתה. ונתמודד עם זה שאילוני מה. ואני עדיין, החליט, הבחירה, אצליים, כן לעשות פעולה או לא לעשות פעולה. האדם הממוצא. כן. אני לא יכול מהחוז מהאזמן. אני רוצה קוזמן לעבוד בעבודה שלי, ואני לא רוצה כל הזמן להשאר בעיר שלי. כמו שלא כל פעם, שיהיה איזה ריב או משהו לא בא לך בתוב, בתוב תומרו עליה, לא בא לי את הזוגיות הזאת יותר ואת הקם ועולך. ראי. למה מהימון כן? ומה אני מסביר אנשים בארצאות? אתם בזוגיות היא מהימון. נכון, זה לא זוגיות רומנתית. זה גם זוגיות שבגדול רק אחד משקיע בה. אבל, זוגיות. וכמו שאתה לא ברגע שאתה תסתכל על היחסים של חיים האמון כזוגיות בריה, תורוצי שזה אל תורוצי, זוגיותי הרסנית. אבל ברגע שאתה מסתכל על זה כזוגיות, אתפיתו נותן על זה פרשנות אחרת, כאילו לא כל פעם שלו בעלי, אני קם ועוזב או כל פעם שלו בעלי, אז טוב, אז אני לא עושה. וברגע שחום מסתכלים על זה כך קיגם כלים. רוב האנשים לא אבי משתובכלי. אין לי החסים טובים, את השלום חשבונות. יפה אף אחד לא אבי לשלם חשבונות, אבל אנחנו עושים את זה. נכון, אנחנו לא אבי נשתוף כלים, אבל אנחנו עושים את זה. אנחנו לא אבי נעשות גביסות, אבל אנחנו עושים את זה. אנחנו לא אבי נורית הזה, אבל ואחרו וכו, ואחרו. אז לפעמים לא יחיבה לך. למה זה עוד מתקיושב? על מה זה עוד יושב? אז יש אנשים חושבים הרבה פעמים שזה עימונה מגבילה? שימה עימון לא קריע, אז עימון הוא לא שווה. וזו חשיבה לא רציונלית. ואז הם אומרים טוב, נעילך ויהל עימון לא טוב, אז נמה השני עילך בכלל? כי העימון הזה הוא חסר משמעות, אז הדיף לי כבר לא ללכת. זו חשיבה מאוד קיצונית ולא נכונה. אז אנחנו רוצים לעזור אנשים להבין שגם אם היום ילך העימון פחות טוב, כל עימון בגדול הוא עדיף על חוסר בעימון שוב בגדול. למה למה למה בגדול ולא בקטן? כי אפילו מייתו שישות, לפעמים. לפעמים אנשים חולים ודוחפים את עצמם. בחוזו סית המני, יש פה. אז קיצים ינקלל. -לכן, אז לכן הזה לא תופס במייחוז, אבל ככלל, יום פחות טוב, אז שהעימון יהיה בעיתם, הזמן. עדיין הלכת והעשיתה, דעקת על הגוף שלך, שזה מחברות היא לנקודה הבאה, שאנחנו רוצים לעזור לאנשים מסתכלה, לימון לא כאלה מטלה, אלא כאלה חשב אתה, את המשקיע בגוף, את המשקיע בעצמכה כשתול הכליט המין. אני הבערי יותר, חזק יותר, אתה ואז רק תורם לתפקוד הכללי יותר טוב וזה גם משפיע כמובן על המצב הרגשי שלנו. אז יש פה השקע בעצמכה, עכשיו באותו, היית המשקיעה, בעילדים היית המשקיעה, בעצמכה אתה לא משקיע, זה לא רציונלי. זה כמו פרדוקס המלך שלומו. הוקירה? -מה, של משפט שלומו? לא משפט שלומו, פרדוקס המלך שלומו. בקינג סולומון פרדוקס בקצרה. האמת שלנו את זה פוסט בעין סגם, וזה אחד הפוסטים שחית סליחו היפם. מלך שלומו, מהתנח? -כן. האמלך ישראל, אנחנו נולפיע אגדה נחשב לך דה המלכים, הוא נחשב לכחם בעדם. -כן. ואנשים מכל רחבי הארץ, הוא מגיע מלב ליטיארץ, ושעזור לנגביר על הסיטות סתומו קוות שבהם נמצאים, והוא היה הלוף בלעזור להכירי נפטור בעיות, אבל על עצמו הוא היה מקבל החלוטות הזויות, עד שהוא פשוט הרס לעצמו את השושלת. כלומר, המלך שלומה מטר את התופעה, שאנחנו הלופים בלעייץ להכירים. עצמדה הולך יחף. -בול, זה מגיע מזה. אז הפרדוקס המלך שלומו, זה מושג שנגע על הראשונה בשנת 24, לדש נפסיכולוגים, וזה בדיוק מתאר את זה, שאנחנו הלופים בלעתת להכירים ייעוץ, ולפתור להם את הבעיות, אבל כשזה נוגע אלינו, אנחנו בחשיבה מאוד מאוד לאורציונלית, אז זה גם קשור למשליברנו קודם. אוקיי, אז חשוב, לא מזמן נגיע על המטופלת והיא אירוצל שפרת המלכתי חצים שלאים, אוכל ואירוצל הרד במשקל, אבל כל היינו צריכות לעבוד על שיפור מלכתי חסים. אוכל, ובשלם מסוים, כשגיעה את, אז הצעתי לה מאוד מאוד בעדינות, גם לצמצם קצת נשנושים, ואת כמותה אוכל שהיא אוכלת, גם היו להקומנת הסמיני בית, וגם הצלרת במשקל. והתחלה התמודדה עם זה בשלב שיש דחף לאכול, והיא אוכלת, זה ממש היה דחף החילה, דחף החילה, ואז היינו צריכות להתחיל לעבוד על זה. וידעתי של הצמצם חלק מהאוכל, ואת כמותה נשנושים ילובה בתיסקול, כי ידחף ולא ייחילה, כי עד עכשיו כל מה שירוצל לשני שהיא את האוכלת. ויכנתי אותה לזה, אמרתי להולך להיות לך, לא נעים, יולך הוחות בסודורות, יש לנו הוחות בעיניים, אבל יולך רגעים לא נעים עם שלך דחף לאכול, ואת לא תעשיד זה, והדופמים נגרום לחלארגי שלא בנוח. וכמובן שהמרתי לדבר איתי עם זה בית ניסבה, להם זו הופך להיות קשה מידי וכל זה. ואז היא חזרה פגישה אחרי, והיא סיפרלי שהיה להרגעים שהיא לובטה ממן תחושת רעב מדגדגת כזאת, אבל שהיא צריכה קהל זה וכי ללאה הרבה. וגם הרגעי שמאוד מאוד טועלת, כי האומס על הביתן ירד וצמצו מהכמויות גורם ללאה הרגעי שכלילה ונאינתה. ואז פתחנו על זה סיכה על איך שהתגובה שלה שאינתה ממש את כל התגובה החימית בגוף, לדגדוג הזה שזה היא קורת לזרה, אבל אני חושב שזה היה דחף. ושיקה מי יש עבדה, אני כבר אומרת כללות, שבין סאמק איזה נורא איך אני עשרוד את זה, עד סוף היום אני אוכלך. זו פתצמיל, אל מול מהתגר לי, אבל אני מלכת עולם, והן לומדת ספה חדשה, ואז היא שאלה אותי מהאז להפסיק לך לל. ואז המערתי ללא, אבל אני רוצה להפנות את השאלה הלכה. מה בוא נתחיל דבר על כללות? הלכה קיטי לזה. היה להקסטעה מקסס. פעם חשבוי שכללות בגל כאב, זה ממש גורם לקטע סטרופיזציה. ושזה יוצר עוד יותר עכשיו, עכשיו חשל רואה. כלומר זה מהמי כתבור, אבל זה לא בהכרח נכון, אז מה הצפר לנו קצת על כללות, מה התפקיד שלכללות בהישיאות בהתנהגות שלנו בקול זה. יופה. אז אגב, כללות גם קשורות למוטיבציה, ואפן אנחנו נדבר על הממצעים של אחד מהמחקרים שלנו, שלנו זה שלי ושל המנכה שלי, בדוקטורת פרופסור גרשון טנן בום. אז ככה כללות. אני יכול לספר לאחר כללות שבה הגדרה. אם נעזור בגדרה המקובלת, אני נתן רגע יותר הגדרה שלי שכללת בתוך האבטים מקובלים העשיפות, בגדול כללות, או ספה גשה, זה סוג ספה שנחשב לטבו, שפחות נעוג להשתמש בו כמו ב, היום הקורא או ממצב, כלומר התלוייקונטקס, תלכים למגלשק הדורגל, התשמי כללות, שבחיים של החלוש המט. אוקיי, דברים מאוד מאוד יצירתי, מהאחלים שם להם האמנים ולסחקנים. אבל אם התלכי להופע, אני יודע מה בשל. -טלטקס. לא, שמוזיק הקלסית, או אם התבוי לבגישה פורמלית, אני רשת אם אני מספה גשה. אז כלומר, זה תלוייקונטקס, אבל ככלל, ההגדרה המקובלתי, בגדול שזה ספה שהיא מוגדרת תבו, כלומר, שעשור להשתמש בה, או אדיף להימנה להשתמש בה, ושיא מוגדרת ספה שלילית. כלומר, כן, מוגדרת שלילית. כן. -אז ספה שהיא תבו, ולמאסן יחשבת לספה שלילית. יפה, עכשיו, לאורך השנים, בעיקר באמת הבניים, היה אפשר להוציא אנשים לאורג, על אם הם מקללים. וואלה. -כן. האנצרות הרי של תה, ובאנצרות לפי, אני לא זוכם מזה הפרוטסטנטים, או הכתולים, או אפילו בשנייהם, אבל ככלל, האנצרות של. גם היום פחות נעוג לקלל בנצרות, אבל פה נגיד, היה עשור מאוד, ממש היה חוקים, היה אפשר אפילו, מאוד לאנש, אפילו להגיע למבית. מי שמשתמש בכללות. כמובן שהיום אנחנו מסתכלים את זה אחרת לגמרי, ובכל, כמעט, בכל הספות, יש לכללות, ולא סתם. ראי, יש לזה סיבה. מושה, היו שלום בכל הספות, וכי מה בכל הספות? אז יש לכללות בכל הספות. אנחנו גם יודעים להגיד שכלללות בדרך כללוקות לפי סוג, יש כללות שעוסקות סביבה, ובתים שמאימיים, כמו באנגלית שמורים אדם, או הל, או דברים שעוסקים במקום הזה, יש כללות שעוסקות ביציות גוף, יש כללות שעוסקות בעברמין, יש כללות שעוסקות בחיות, כלומר, אתה נגיד תר. נכון, בסביב מיניות נגיד קוקסינל, היום משתמשים בזה. כן. הרבה אנשים משתמשים בזה קקלולה. זה נכון, זה לא כלללה. נכון, זה לא כלללה. זה לא כלללה. אבל אנשים משתמשים בזה. כן. אז סביב סטריאוטיפ מיני או משהו כזה. אז אפשר גם לחלק אותן לקטגוריות. באחד מהמחקרים שלי בשלגר שון, אנחנו חילקנו כללות לפי, לא רק לפיסוג, האם זה חייה או יציות גוף או עברי מין, יע. או. כן. יעבר מין. או תחריביו. יעשה. או תחריביו, במקרה עבר מין גברי. כן. אז יש כללות שם גם סביב עברי מין. אז אני וגר שון, למעשה מצאנו, חילקנו כללות גם לפיס, לפי כללות כלפי אחרים וכללות כלפי המצב. כלומר לא הכלפי פונקציה של מה הכללה מבטט עם זה עבר מין או יציות גוף או. או. או חיות. אלה. על בסיס פנקשן, על בסיס. על בסיס התפקיד של זה. אז נניח, חילקנו את הכלות לשני סוגים, כללות כלפי המצב, וכללות כלפי אחרים או האצמי. נניח, קיבל את עכשיו מקה בעצם. הרבה אנשים, יקללו, אז רקו איזה שהיא כללה, אבל הם לא יגידו, עידיות, או מפגר, או טיפש, ודרך כלל לא יגידו מה מצב, וזה יגידו, פקשית, כוסמק, אלו כללות, שהם כלפי סיטואציה, זה לא כלפי אף אדם, זה לא כלפי הארכה עצמי שלי, זה לא כלפי הארכה עצמי של מישהו אחר, זה כלפי הסיטואציה, אני מטר סיטואציה, ודרך הלא נימה, אבל גם חיובי, את אפשר גם להפקיע גול ולגיד פקיע. אוקיי, אבל זה כלפי סיטואציה. אז זה כתגוע הראשונה, וכתגוע השנייה שמצב, זה כללות כלפי, לא כלפי הארכה עצמי שלנו של אחרים, למשל ידיפש, עדיות, סטום, מפגר, וחדומה, אתה לא אומר את זה כלפי סיטואציה, אתה אומר את זה על מישהו, הידלו ותשמישהו, נכות ממך בגדול. או על עצמך, יש תומה עצמך, זה מפגרני. נכון. אתה לא תגיד עצמך, איזה פעקני, או איזה כוסמקני, או איזה שיטני. אוקיי, כי זה לא תחבירי, חשוב לקלל בגרמר נכון. על בסיס, על בסיס הפונקציה, האם זה כלפי המצב, או כלפי אדם מסוים, אם זה אני אומר, מישהו אחר, אז גם חלוקה שעשינו, שזה אחת שנות, שזה אחד מהדברים אחת שנות, אחת שנים של המשה, תרמו לספרות בנושא הזה. אבל אז יש את זה, ואנחנו יודעים היום, במכקרים, בוא נגע שישר למנה היקרית, שכאשר משתמשים בקללות בצורה אסטרטגית, אפשר להפיק מזה, בתים חיובים, ממש על שיפור בקוח, למשל להחזיק יותר זמן בביתן סטטית, זה המחקר אחרון שהתפרסם, שהאנשים אמריקאים, בצאו פלנק, והם כיללו תוך כדי, הם יקבירו בממוצאת, זה את הזמן שלהם בחמש רשניות, שמצליחו להחזיק. והקל בסיס שימוש במילה מסוימת שהיא מוגדרת כללה. אנחנו רואים על מסימות נוספות במכקרים נוספים, אז אנחנו רואים שיש לזה פוטנציאל טוב. יותר המזעות, במחקר של אבי של גרשון, אנחנו גם מצאנו שבספורט, יש לו שעה, זה לא מרשרק, זה אלו הסיבות היחידות שקיימות, אבל מצאנו שהסיבות המרכזיות שבגינן מהמנים ספורטיים ומתמנים כלליים הכללים, משתמשים בכללות, ככה לקמה הדיבור עצמי שלהם, כלומר, ככה לקמה המסרים שהם מדברים עם עצמם, זה עבור מנטל סטרנקס, כלומר, הצמת הכוח המנטלי שזה כולל מוטיבציה ביטחון, עבור אמור שנלכתר זיס, כלומר, פריקה בקשית, זה מקצרת עודרך ל. זה פוראי ריקשית. יפה, אז אנחנו כאנחנו קראנו לזה אמור שנלכתר זיס, כתר זיס ריקשית, פוראידו הראשון שדיבר על המוסה כתר זיס אם אני נותויה, וגמל התמודדות עם כה ואינוחות, שזה מה שמחבר אותנו לנשים ילדות, וזה מה שמחזר אותנו למקור של מאיפה בכלל הגיע רעון בכלל הכור קללות בהקשר של שיפור ביצועים, אז כמו שדיברנו לפני שתחלנו, המחקר הראשון בתחום בשנת 2020, והחוקר המרכזי שהוא אחד מהדמונות המובילות בתחום הקללות, הוא טפנית תר את המחקר מהעשו, אבל איך הוא בכלל הגיע על הרעון לבדוק? כן, שזה ראשר צטפנס, נכון? זהו סטפנס עוד אחד, כי יש עוד אחד שהוא זה, אבל כנראה שזה סטפנס, ונניח שזהו. כן. אז הוא סיפר, שישתו ילדה, והוא הייתה בחדר הולדות והתחיל על קלל, בזמן הלדה. עכשיו הוא חוקר, הוא סגב פסיכולוגיה, והוא שאל את עצמו כחוקר אמיתי, רגע, למי מקלל את עכשיו? כי זה סגנון השאלות, שאנחנו הופסיכולוגיה מרוצים מישול את עצמנו. אנחנו רואים את נאגות מסוימת, השאלה הראשונה שחרוצים מישול את עצמנו זה. למה הוא עושה את זה? מה זה תורם את זה? כן, לא בביקור תיאות, לא לא בביקור תיאות. לא לא בביקור תיאות. בסקרנות של בסקרנות מחקרית, להבין את ההתנהגות האנושית. למה עכשיו היא שתמשה בקללות? אז גם כועבלה היא גם משתמשת בקללות. האם יכול להיות שקללות עוזרות לה? להאחיל יותר טוב את הכב? ואז, מניח שהוא דיבר עם שטוק, אני רשע מעלו שכן, ויש באמת הרבה נשים שמקללות בזמן לדע וזה לא קורסתם, הם לא סתם אגרסיביות או ארסיות. יש לזה תפקיד פסיכולוגי מאוד מובק, זה רוזר להתמודד עם כב, הם פעם אחת את היד, אני לא זוכרים זיהיה אותם אנשים שעשו את שתם, אני פולצת כלומר גם כאלה לו וגם אלה נתראית או שתקבוצו. אני שוות שכן, שפעם זיהיה ככה ופעם זיהיה ככה. אז שם מילה נתראה לי, שמתיור את חפץ דומה. נכון, בדרך כלל שולכן, שזה המילה שכם, תמיש גם במחקר שלי. אז כן, אז פעם אחת משתמשו, הוא ביקש מנסים את היד בתוך כלי מים, עם מי מאוד מאוד קרים. כן, מי קרה. הקרה, ופעם אחת, המסימה הזה, תחזיקו כמה שיותר זמן תהיד, לי לא עוד צי, עד שאתם יותר לא יכולים. ופעם אחת הם כיללו, ופעם אחת הם משתמשו במילה נתראית, ואז עושו השבועות איפה יחזיקו יותר, וראו שכאשר יחזיקו, כאשר כיללו יחזיקו את היד בתוך המים, בממוצה שלושים שניות יותר. כן. זה מטורף. שזה נתרגם את זה להרבה עם אחוז יותר, שזה מטורף. זה מטורף. פשטיים. הכלום, כל ההשתמשתה במילה אחרת והתקוונטיה, לא סתם זרקתם כללה אלה התקוונטה לזה, בממוצה שלושים שניות. זה המון זמן. וחקח ב-1-1 רצה מחקר אותו דבר בדיוק, ברור שזה עוזר ואינגע מזה עוזר בתפיסת הכאב, לומר כשם כיללו הם דפחו על פיסת כאב מיחד הדסר נמוכה יותר. וזה, יש לזה אפקט כנראה משקח כאבים מסוים. בגזח מקללים כשחום מקבלים הקה, בגלל זה אנחנו מקללים שקורה לנו משהו לא טוב, זה משרת את זה שהוא תפקיד של ריקוך. נכון. זה וזה יוצא אותו מעטית, והאנחנו לא לגמרי יודעים מההזור הקללות במוח, אנחנו יודעים שזה לא לא בהכרח רק במרכז הדיבור. אז אני רוצה להגיד לך, זה משהו חשוב. נכון, תסמון לתורת שלו כמה סוגים. יש תסמון לתורת שעושה כצביב כללות. זה מעניין להם הזה תפקה סביב כללות. נכון. עכשיו יש לזה כמה עבודות, ומתברר שהאחלק של כללות הוא מקבל עוד מקום במוח, כלומר זה לא מקבל מקום במוח הקמו ספר הגילה. יש לזה עוד איזורים שזה נוגע שם במוח, בגלל שקנרא מגיל ילדות, התחבר לנו כלליים איזושהי חוויה הרגשית עוצמתית, כאילו תסקול או אפילו או שרילי בקנראה שאיך שהוא זה משפיע. כי הראה אנחנו לומדים לקלל מהילדות, אנחנו לא נולדים עם כללן, אנחנו שום אם את זה מהבוגרים ומחקים אותם. נכון? -כן. אנחנו גם ראים גם בסרטונים של תוקים, יש הרבה סרטונים מצקים, שתורת תוקים, צווקים רטפה הקוה דפה, ככה, רואים עובסתי למדו את זה מהבאלים שלם, מהבאלים שלם שקנראה כל הזמן אומר רואה דפה הקוה דפה, אז זה נוגע בעזורים במוח שספר הגילה לא, וזה מאוד מאוד מעניין. כן, אז מעניין מתאי, כשזה מגיע לביצו עם ספורטיבים הוא בכלל לקוח סיבול את מתאי זה כוח מניע ומתאי זה מוריד. כי אני יכול אגיד, אני אספר שאני אשתת הפתיבה מחקר שלך, הייתי צריכה לעשות ריצה. רק על תגידית המילה. בחרת אני מילה. אסינו הגרלה. נכון? חגיד שזה שזו כללה? כן, כן. אה, אתה התבקללה. אז אני הייתי צריכה לרוץ, ואתה אמרת לי, איסימן, תלימן, תלימן תאי לקלל, ואה, אז אחרי זה הייתי צריכה הייתה לו תלמטח, וגם תלימן תלימן תאי לקלל. ובריצה, זה ממש אפריאלי, ובמטח זה ממש אזר לי. זה אבל לגמרי לדעתי משחר אותי עוד איזה עשרה שניות. אז את כל הנושא הזה של שימוש בקללות בצורה אסטרטגית, פה הם כולל לכולם זה מתאימי שנשים שכלם כל שמגיעי מרק עדתי, ויש שם זה פחות מקובל, או שכבר דיברנו איך הייתה הייתה חסות בעבר רחוק. ואז אנחנו לא עולה לנו נלחץ או נכחי יחמישו לשנמש בקלל. אנחנו רק נציע לו עוד כליק, כמו שדיברנו על כלים נכון. נמוציע לו עוד כליקלי שיכול לעזור לחליט מודד. עכשיו יש אנשים שממש לא מתחברים לספה גסה, כי הם מגיעים מרק הקזה או אישיאותית פחות מתחברים, אפשר לדר בין את עצמך גם עם מילים שהם לא כללות, אז מה שנושא בעבודה שלי עם הספורתיים, כי אני ביקר עובדתי את המלד ביבור עצמי שלהם. ייעלה כוח שיש לבחשבות שלנו ולפרשנות שלנו של החיים, אז חשוב שנדל את עבר לעצמנו נכון, זה רוב העבודה שלי עם ספורתיים, איך לדבר לעצמך לפני במהלך ואחרי. לפני הביצוע כשאתה מתקונן, במהלך ביצוע כשאתה מתמודד עם כושי, והיא ודעות וכו, ואחרי איך איזה סיפור איך את הבונת הןרטיב שיעה לך על התחרותו על המשחק איזה מאוד ישפיע על האמשך. אז הרבה דיבור עצמי, אז אני אומר להם, מי שמרגיש לי שנראה שזה יכול להתאים לו, אני מציע להם. אני מספר להם במילה על המחקרים בתחום ממש בקצר, אני מסבר להם מה זה יכול לעזור והם אותה פתוח לנסות. בזמנים של כושי למשל קשה לך סורף לך, נגיד התורחב את אופניים מקצועית, סורף לך את מגיע לאליאליה מאוד קשה, רגליים וראפות, אחרי התחיל לקלב זה חוטת לחייזה שיעוד ראיב. להשאמר לך את המעמץ, סופירו להגביר לך את המעמץ, כי כשאנחנו מקללים זר בפי מכניסטון איזושהם מוד הגרסיבי וסיטואציות בספורט הסגי, שהגרסיביות זה המוד הנכון להיות בו. אם אני אורי בחץ וכי שאת זה לא מתאים. נכפלים, אני לא חיימת ממאי או לא חיימת מגרוף טיירנדי, או עכשיו מדווה שכי חזק שאני יכול באופניים, זה יכול מאוד דעתים. אז לכם זה גם תולי בענב ספורט. על המספורט ובבן אדם. אז אני באופן כבוה מלמת הספורטים, אני מציע להם את זה ומתוכם נוסות אני ממש, אנחנו במשבונים, איפה תיכול להשתמש בזה ומתי. אני תלח בגמה קונקרטית, אני כבר עם כמה ספורטים למדתי את זה, אבל צריך אני נבדתי עם ספורטי בנפה לכימה, לא משנה איזה, והוא הגיע עליי, כי הוא אומר לי, תשמע, אני לא מצליח להחזיק סיבובים בלי לקבל נוקאות. בהימונים אני מצוייה, אני מגיע לקרע ואני בחרדה הדירה, ואני לא מצליח להחזיק שלושה סיבובים. הוא הגיע עליי, עשינו תליך מאוד עמוק, מבוסס על הקונות הסיביתיק, לא מערה לשנות את הפרשנות שלא של התחרות מי יום להתגר וחדומה, ובנינו רוטין לפני ביצועה, שזה אין ספורטים מצליח לדעתי, שאין לו סט של פולות כבועות שהוא סל לפני שהוא מתחיל את המסימה. יש לי ממש סדרה של סרטונים שאני מראה איך ספורטים הלופים, איך לכולם יש סט של מילים שמומרים לעצמם לפני שהם התחילים את הביצוע. רוטין לפני ביצוע, אז הוא זר לי להיכנס בביטחון ובמוטיבציה וזה גם חושם הסכודת, ואני גם ארוכז במסימה. אז בנינו רוטין לפני ביצוע שכוללת מילים גסות למשל, התאומד בפינה ולפני שמתחיל הקרב, במקום אתה תגיד לעצמך לכל לפרק את הערב, תגיד לעצמך שאתה הולך לזה, ופה אני רוצר, תאיך לעשות לא את זה, תאיך לכם מתאיך עסמין, אבל לא וסליל לא באמת, עכשיו ברגע שאני מוסיף מילה גסה למשפט שלם, קודם כולו, בגש אני מוסיף מילה גסה למשפט שלם, אני טוען את המשפט בארבעי רגש, כי שחחתי לציין קודם ששקספה, גסה זה ספה שהיא תעונה רגשית. נכון, אמרנו שזה מקצרת את הביטוי הרגשית. זה בהקשר של הקטר זה של הפריקה, אבל אני אומר שברמת ההגדרה, זה ספה שהיא תעונה רגשית. אנחנו פולטים את הספה הזו בסיטואציות רגשיות ואפילו רגשיות מאוד, למשל אני יכול להגיד לך, אני רוצה להעביר לחמסר. מהיקר הוא הזטורלן, גנבולי טעותו. מסר שני, מהיקר הוא הזפה קינקסטורלן. אותו מסר. -כן. מה שנסה זה אותו דבר? מה נשמע יותר רוצמתי? או, התיאור הראשון הוא פשוטו ביטוי, ותיאור השני, כן, יש בר. -מאוד רגשי. הוא עדיין או ביטוי, כי גנבולי טעותו, אבל אני מוסיף אליו ממד רגשי כלומר, מה אני לא מדמי זה, שאני יכול להתאון משפטים בעמון רגש ולהדליק את עצמי. אוקיי. -אז אם אני רוצה להיכנס במוד קרב, לקרב וליות, אם אחר בביטחון שאני יכול בשביל להיכנס חזק, אז אני לא ארצה רק להגיד, אני הולך לפרק אותו, אני רוצה להשתמש במילה קשה יותר, כדי להתאון את כל המשפט הזה בעמון רגש שמדליק אותי, זה בסוף מדליק להתמרח את הסמפטטית, אני נכנס עוד יותר רורות, אם לא הייתי מספיק ברורות וזה המדליק אותי, אני עכשיו גם בענף הלכימה ובענף הלכימה נולחמים. -כן, וצריך, וצריך, וצריך, וצריך את פרצות וצריך את הגרסיביות. אז כל עוד זה מתים לעדם וכל עוד זה מתים לענף הספורט, העמל הצי, ואין איזה שימו שסטרטגי, עכשיו לא קילה אלטיותו, גם לא קילה אלטית עצמי, אבל עדיין זכלק מהדיבור העצמי שליקי, עבר תילה עצמי מאסר, מה אני הולך לעשות להיריף שלי, בן קום להגיד, נשתמש במילה שהיא קונוונציונלת, אבל לא ירד אתי פועלפ אחד. -זהו, ואת התגיד לא תגיד את זה גם לא, או שזה רק היא שר בטוחלו. -לא, לא, לא, לא, לא מילה. -אוקיי. -זה כבר הופך לטרש תוק. -כן, נכון. אנחנו עוסקים פה בדיבור עצמי, סלפתוק. בתוך הסלפתוק יש מלא מילים שאני יכול לפחור, אחת מהם זה כללה. אז אני יכול להשתמש כמו שראינו, בקללות, כי בצורה הסטרטגית, עכשיו אותו בחור, רק שיש שזה הם תסיפור, הוא לא קיבלנוקות, הוא עמד את כלל שלוש הסיבובים, זה את התחרות בכל, בסוף הוא יפסיד על נקוד, והוא יצא המבסות מהתחרותי נאפסיד. -אופה. -אבל הוא אמר לעצמי, אבל הוא אמר לי אחר כך תקשיב. איך זקתי שלוש הסיבובים? אבל אתי חזק, כמעט כנתתי לו נוקאות, אחרי הקרב, המאמן של היריף בעבר, את שמה היית המצויין. -השתפרתי. אני בעצמי שתפרתי, כל אמר אירימו לי, אז הנה, אפסהתי, אבל הייתי גרסה אחרת לגמרי, אשקה רעבתי תצמי. בזות הייתה הצלחה של התהליך את מבינה, לא האם הוא ניצח הוא יפסיד, אלא אם הוא ירגיש, שסוף סוף הוא יביא את האםונים, לידי ביטוי. עכשיו אני לא אגיד שהקללה את זה מה שעשה, את זה עשינו תהליך שלם. אבל הקללה זה עד ובבן שסמנו בסוף, כי זה שני האחת לפני שעקר מחיל. -זה העיתות, אני חושבת שיש משהו באמת כמו שאמר דשה אנחנו במסגירים את הכללה אם המון המון עוצמה, ואז כל התהליך מסתכם בסוף על תוך איזושהי מילה, שהיא התרגר. -יפה, נכון? וזה מעניין. זה כמו שנותנים איזשהו חוק שצריך לעמוד, בו ואז כל התהליך מסתכם לזה שבסוף העוגה לא נישרת מולמי שהוא בסוף היום, בואו לא צריך להפעיל כוח רצון בשביל הולה יכול אותה. עכשיו תגיד, אז נגיד אם מתיישב מולי מטופל ואז הוא אומר הייתי חזיר השבוע. שזה קשה קללה. -כלל השלחה אותי נכון. שאני חייבת תגיד שאני מתה לחזירים, לא יפה, לא יפה, אבל וזה לא בעלי טוב. אני לא יפה שהם אומרים על עצממת הרממה. אני עצוני, אני לא וטרינרית, ולכן ננסיקו איש תחזיר, אז פה הכללות הם דווקא מורידות. יפה, כיפה הוא כילל את הארכה עצמי שלו. הוא יגדיר על ברטליס, זוכרת, נקח אותך אחורה, הפסיכולוג היהודי שהראשון שהם קצית את הסיביתי הראשוני, אז הוא בעצמו אמר שיש לנו נתיה להחללת יתר ועובר ג'נרליזיישן, שאנחנו על בסרוע אחד מחתנים את עצמנו, באיזשהי תיעור בדרך כלל שלילי. אז אני חזיר. הם קום להגיד, בנקודה הספציפית הזאת. אחתי יותר. -כן. אני חזיר. אז למעשה הוא השתמש בכללה בשביל להחטים את כל מישהו. הוא כאילו מאוד החליל את זה. אני חזר, הם קום להגיד. הרי אובייס לי הוא לא חזיר כי הוא אובייס לי הוא יודע גם לא לזלול תמיד, אחרת הוא היה המתיינקיר. הם יכולה הוא יודע ללכתל שתיים. -יופי. אז נקודתית. -אגזם תאולי. אבל עבור ולצבוע את עצמחה, אני חזיר. זאת הבאה שלנו, כי בגש אני חזיר, זה מגיע עם קומני קונוטציות. אנחנו לא רוצים שאנשים מחשבו שהם חזירים. אז ורגע תקטה שלה שתי רגליים הזה, לברמה של, אני בין אדם שלום סוגה לשלות בעצמו, ואני אוכל בוות ואוכן בלייסו ובלי שליטה, ואז זה מוריד לי תאריך העצמי שלי. זה, אנחנו לא נרצה. זה שונה במאה שמוני מעלות ממש את ירתי קרגיה עם הספורטי. אני לא מדבר פה עליכלל את עצמחה את הסלפסטים של חצמי של חנירה קומר, לתאון משפטים ולעושיף מילה גסה, כי חלק ממשפט ארוך, שמוכוון כלפי המשימה שאתה הולך לעשות. לבנת? -בטח. -זה הרעיון. לא לבוא ולהגיל עצמי. מונה, אתה מפגר, אתה דביל. ואתה לא תצליח? -ויה, לתן בו. כאילו, לא לזה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים, צורה יותר הסטרטגית, יותר הנכונה, לא כלפי ארכה עצמי שלי. כלפי איזה שסיטואציה מסוימת. -כן. ונה, זה יותר הרעיון. אז בעצם אם אני אומרת, איך אני מזהה עם הכללות עוזרות לי או מורידות אותי, זה לבדה שזה מחזק אותי בסיטואצי כלומר. אמן מי משלנו אומרים? אוקיי, אז רגע. אז מטע אני מתאי קן לכלל, אני מתאי לא לכלל, אני מתופלת שלי, שכיללה, אז זה שהיה ילד חפי שמכלוחה לכל עכשיו. יופי. -עזר או לא, עזב? לא קראתנו לא אדנו סמניהן, על הגדרה של דיבור עצמי שלי לליבך יובי. כללה, והגדרה היא מוגדרת כמילה שלילית. אבל בוא נניח שספורתי או אומר לעצמו, ישתמש בספה גשה, ככה לכם ממשפטים, והפך להיות עלוף העולם. בסכות זה, כי זה, תענות אותו בכוח, זזר לא להתמודד עם קושי ובסוף הוא איתמיד, והצליח ביותר מיירי וזכה בעליפות העולם. אבל אז הדיבור עצמי שלי לליבך יובי. יובי. -אבל המילה יש ללילית. לכן, כבר בשנת לפעמים ושתם עשרה, והחגך זה הלך וצמך. עוצה או לפעמים ורבה עשרה עוצה, להפסיק להשתמש במושגים דיבור עצמי שלי לליבך יובי ולהחליפ את זה בדיבור עצמי מועיל או מגביל. כי בסוף זה פחות משנה מהתאומר לעצמך, זה יותר משנה, האם זה עוזר לחולול לעצליח במסימה? אם זה עזר חלע להצליח במסימה, גם אם באגדרה זה שלילי, זה מועיל, זה עזר לך, זה עזר חלע סקט המסימה. ואם זה, ואם זה אגביל אותך, גם זה עשי חיובי, אני הלוף, אבל משום הזה עוריד לתמוטיבציה סתם נניח. אז וזה פרילי לביצוע, כי זה עוריד לי, כי זה הפחותי לשענה, למשל או משהו כזה, וזה פרילי לעסיק את היד. אז זה מגביל, למרות שבאגדרה, זה כאילו חיובי, אני חושבת שבאמת הדיבור הפנימי ואיך שאנחנו מתייחסים בסוף לכל הדבר הזה ושאנחנו גם באמת, כמו שאמרת, השאנחנו שמים לבים, אני בעצם בא ומורידת עצמי, ויורדת על עצמי, ואז מצפה מהעצמי לעמוד מול אתגרח, אם כשיש לי ערך עצמי. בגלל זה, זאת הבעיה בכלל לא את עצמיות, כלשהם מוכוונות לפה ערך עצמי, שזה מוגריד לך, את הערך העצמי, וכפן פקט, ערך עצמי נמוך הוא, זה כמו שכל הסטרול גבוה, בדם זה פרוקסי או סימן, גורם סיכון למחלות לב נניח, נכון, אני צודק? זה גורם סיכון, להפרות נופשיות, הפרות החילה, הפרות מצב רוח, שזה דיקון לסוגה, בפרות חרדה, אנחנו ממש לא רוצים שאנשים יגבירו לעצמם את הסיכו, לפתח הפרות נופשיות, וזה מאוד אושב בסיח שלהם עם עצמם, איך הם הגדרים את עצמם, מחם מסתכלים על עצמם, באיזה מילים הם משתמשים, בשביל לבטא את מה שקורה להם, גם על ברטליס דיבר על זה, שיש לנו נתיע להשתמש במילים הכי קשות שיש, זה הקשרת, זה המושלם, יש לנו נתיע להשתמש בספה שהיא קיצונית, שזה אגב חלק מה שאוצר פטולוגיות, זה גם חלק מהרעיון של, את השנת הספה, ואת השנגה מתח שאתה מרגיש, אגב, בחד המאמרים שלי, פטשיט פרסם, פתח המשפט הראשון שמופיע, זה, יומן Language, Shapes, Cognition, Emotion, and Behaviour. זה המשפקה המתחיל המאמר, כלומר, השפה אנושית, תכתיב, איך נרגיש, נתנג, ונחשוב, כלומר, פחירת המילים. נכון. ולכן מאוד חשוב, להשתמש במילים הנכונות כדי לתר את החוויות שלנו. זה היה עשון, לא, זה היה לא נעים. כן. עשון, כאילו, עם כל הכבוד וזרגו של העביר, עשון זה להיות בשבי של החמאס. עשון זה לרצח בנובה. זה עוצמת המצב שקראתה לך, או שפושות הייתה לחוויה לא נעימה. היה איזה מטפסרים שהוא אמר, תראו, כל המשלמחשים שאני תפקתם במאה אחוז, שתידעו שבתח לצייטפקת אמרבה עם חווי שחווי גג. וואו, ופה. עכשיו, הוא ספציפית, היה שנייה לפני מפולט שלגים, אז כאילו, היה במצב ממש לא טוב, אבל זה נכון. ואנחנו ככה חייבים לסיים, אבל אני חושבת שזה שאתה יודע, אנשים מחפשים תוספים להשיפור ביצועים, אבל אז יש לנו פה בעצם אתה. יפה, אז בוא נסאים. תוסף חינמי. יפה, אז בוא נסאים ברעונה זה של טכניקות מנטליות. יפה שזה חרד של דבר הזה. אז במילה. אנחנו הרבה פעם רואים אנשים בחדה לקראשר, מחפשים, דרכים נשפר ביצועים, מחפשים בחוץ. איזה נהל אני כנחגורה, תוסף דזונה, קריאטין, כפעין, ביטה הלנים, ותוספים אחרים. עכשיו, זה האחלה. העניין הוא, שבדרך על האפקטים, ההשפעות של התוספים האלה מייחסית קטנות, זה לא אפקטים גדולים או אפילו ברוב הזמן לא בנוניים, זה אפקטים קטנים, לא רע, אבל שזה האחלה. אבל זהו לקסף, ואתה צריך להאזמין, וזה ופמשלוח, ופמש תוספים שהם אפילו מאוד קריא, נגיד קראתין יחסית זו לשחחת תוספים אפילו יקרים, ופמש תופעות לבי לדברים. לעם לפני שאתה פונה לתוספים בחוץ או, ביחד עם אותו ספים בחוץ, מהם נשתמש רגע במטנות שהמוח נותנכה? למשל לדבר נעצמך בצורה מוטיבציונית לפני ובמהלך סט. לכל הסיכחות חזרה שתיים בקף. להשתמש ביכולת שאנחנו לדמיין, מה שנקרא מנטל אימדרי, דימוי מנטלי. יכולת של לצור חוויות וידיו, ויכולת אני אומר, חוויות וידיו בחשיבה, ממש להאחים את עצמי יחדברים מולכים להיות. אנחנו למשל רואים שהסטרטגות האלה, הדיבור העצמי, הדימוי המנטלי, יש להם ברוב הזמן, אם אני עושה השווה, למרות שאני לא בטוח עם מדעית זה אנחנו נוסטה שווה, כי פה זה תוסף גזונה ופוז את זה משהו בסכולות האלה, אבל לצורך העניין, אנחנו רואים אופקטים יותר גדולים, רוב הזמן להתחניק אותם אינטליות. וזה חינמי, כמעט אין תופעות לבואיים בכלל יש תופעות לבואי, קלודתה, כמובן מדבר, עצמי חנכון ומדמיין את הדברים הנכונים. זה זו מינטרק מחליט שזה קורה, תוצאת את זה עם הים או כל דבר אחר, שזה נכנס לפעולה ועוברת מערכת היקול, בשנייה, אתה מדליק את עצמך עם כמה מילים, אולי אפילו מילים גסות, מלכנס מתפוצץ בסד בום שפר את התביצוע. אז מה שנעשה להגיד זה, שבמקום הכלחפסת השיפורים בחוץ, קודם כולו במקביל לזה, את המקסימו את המתמת שכיבל, אתם יכולת לדמיין, ואתה יכולת לדבר לעצמך. אז את ותיכו את זה כמובן למקום מועל ואתם פתאום טירושה הביצועים שלך הם משתפרים באופן נקווי, בלי שכנצם שום דבר לגוף. אני אפילו אגיד שאני מסיימת כל עימון, בסת הילולים בכל רם, אני כל פעם שהיא מסיימת עימון. בוא נעשה מלכה, אתה לא מן השעשית את העימון? לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. ואני מלכה לזה כבר. אני כבר רגע לי את עצמי, שבסוף אני פשוט הולכת ואומרת לצמי בכל רם. ואומרת לצמי בכל רם. איזה מלכה רואה, אתה תחייתי רימה, זה ואז אני נענת מה עצמי. ואני כן יכולה אגיד שאני רואה עצן בתופלים, שאני מלת להם תגידו את המחמי עם להצמך, אתם מרימים להצמך, לא, היא פעילות גופוני, זה משהו שאני חייבת לעשות. מה יש לי להחמי להצמי על זה? אני חייבת לאכול זאת. מה יש להחמי להצמי על זה? שזה נושא ענק. ואני משירה לך, אז אני חושב שזה עמדים. לדבר על מוטיבציה. מוטיבציה זה משהו שיש בקולנו פשוט צריך למצוא. המוטיבציה הפנימית. כן. מוטיבציה פנימית. ולאזר מידי פעם, מוטיבציה חישונית. יפה ממושלם. זהו. אבל תפותה לכלמידה, חבר על הזמן, אולי. כן. קשם אני חייבת את פורגוע. שגם אני יודע את עכשיו ולהגידים מוטיבציה פנימית וחיצונית. יופי. ובאנו באמת על איך אנחנו משאמרים אותה ואיך אנחנו משתמשים בעב. איך אנחנו בעצם אופכים את זה למשאב שהוא הוא לא נעלם בבשנייה הראשונה שיש לי הסחדת. ודיברנו על כללות. ואיך הם מעלות את המוטיבציה. ובאית, אני חושב שיש פה אין סוף תוכן מדהים שאנשים יכולים לשמוע הרגע לפני שהם רוצים להם. חייתים על ההורך החיים הבריא שלהם שהם שמחים להשתמש פה. אבל דיברנו על הרבה דברים. ואם היה כך הדבר אחד שהייתו רוצה שמעזינים שלנו ייצו איתו. מה זה היה? נכון, זה לא מתאים לכל אחד אבל יהיו פתוחים בראש. יש תמש בקלות בצורה אסטרטגית ברגעים הנכונים. נכון, אנחנו לא מודדים שימוש כל הזמן, כי זה לא מתאים. אבל ברגעים של קושי, ברגעים שחשמית מודדים עם מעמץ, ברגעים של עכשיו להתגליק את עצמכם. לבוא ולהגיד לה עצמכה לפני הרצח השובה שיש 500 אנשים בקהל וזרצה שחשובה לך. קום להגיד בו האימא יהיה ואיך יהיה עם יובות יולות. תגיד לה עצמכ אני פה. סם זין על כולם. זה עכשיו המופע של החיים שלי וכולם פוניצווים. אני הולך ונותן בראש. גם דיבור עצמי מוטיבציוני מילים רגילות גם מילה גסה וגם אני מסכיר לה עצמי. את התמקד בלת את תחי חזק שלך. כל השר פשוט לא רלבנתי. וואלה נכנס בביטחון. נותן בראש. זה מהרצב או מרואלה. השבל קלל. אז זאת המנצה ברגעים הנכונים ברגעים שלהת. לקנצמכי אני נצבור כוח, להתמודד עם קושי, להתמודד עם כאב, לאחל המקומות. להוסיף בהמילה גסה. ותגידו דיוחר ככה חייה. סגור. נעמתו דע הזה היה. פאקינג נאדר. תראה כמה רגע, שכמה רגע, שכמה רגע, שכמה נתמער, יפה. פאקינג רגע. כן, כן. ואז יותר רוצמתי. נכון. נכון, על החוויה. קשה. זה לא הכללה שקובעת, זה אחרי משתומשים ממש יש. כן, זה אופן דרך שזה מתחבר למשפט השלם, שאני בחונת להשתומש, בוא דברו על עצמכם יפה. נכון. להתמיד סקיתנו. נכון, לארכה עצמי. אני לא ממליצ לקדל. כן. לא כלל קדל, אני אי קסוואי. לא. זה אנחנו לא רוצים, אנחנו לא רוצים שאנשים רדו למערכה עצמית, כמו שאמרנו, זה גורם סיכון להפרות נופשיות. כן. אנחנו לא רוצים מערכה עצמית נמוכה. נכון. אז תודה, נאמר. ולכמה, זה נמקרים. מקווה שקיבלתם עוד קלים כדי לדוק שהכם שלכם יהיו יפים ותובעים ומלאהימותיבציה. כמו שאמרתי, תשלחו ותשתפוחרים בפרק הזה, זה מעלנו את הומותיבציה להם שחיצור פרקים אולים. נשתה מה בפרק הבא. תודה רבה, להתראות. לרשמעתי איתה נמור שמתה מסרד הבריאות, אנחנו ממליצים לחפש בגוגל דייתה ניבלית עודת נקצוע. וחשוב להגיד שהמידה בפרקה סטוקללי ואינו מחליפיות רפוי.