פרק #14 איך לזהות נרקיססטים כבר בתחילת הקשר ולמה אנחנו נמשכים אליהם שוב ושוב?

שוב שאלום, כאן עושנת רוטם גבי, ואני כל כך שמחה להיות כאן התחם, לפתוח התחם את השנה, לאחר החגים, ולאחר כל העיקובים שהיו לי עד ששוב חזרתי להקליט את הפריקה הרבה עשרה. רציתי להגיד תודה, לכל האנשים שכתבו לי בפרטי זה פשוט מרגש ונפלא, רבי מכם פנו אליי, דרך האינסטגרן ודרך הפייסבוק, זה מאוד מסמך לדעת שהדברים מגעים ונוגעים ואני מקבל את גם השוא, דרך התחנים האלה. אז שלום, שוב, וברוכים הבאים, לפריקה הרבה עשרה של מה שלו למדו אותנו ובצפר, היום זה יהיה פריק שהוא בעצם למימיקם שמעזין לפרקים הקודמים, אתם תרגישו שזה כמו המשך של התחנים שדיברנו עליהם. קיבלתי לא מעט שאלות בנושא וערבה את יחסות לנושא הזה מסתבר שזה, תוכן שהוא מדבר לארבע אנשים כארבע מאיתנו, או גדלוי מורים כאלה או יש לנו היו לנו חברים כאלה, אובני משפחה כאלה, אובני זו כאלה, אובני זו כאלה וזה דבר שרבי מאיתנו מתמודדים ומגישים שלפחות את שנכספנו, לפחות אני מדבר בשם עצמי עצני, נכספתי לתוכן הזה. אני ארגשתי הרבה פעמים שאני כמו, בהפלה אני לא מבינה, איזה משהו מרגיש לי לא בסדר, משהו מרגיש לי לא נכון, אבל לא היו למספיק אלים או ידע בשביל להבין את הבעייתיות הזו ומה עושים עם זה ואיך מזהים מתקין ומה לא תקין מעבר את הגבול ואיפה זה מתחיל בי או נגמר באחר. קיבלתי הרבה שאלות, והרבה בקשות להבהרה ולהרמקה יותר בתוכן של מערכת יחסים זוגית, אינטימית עם גבר נגסיסט או עם אישן הרגסיסטית. בפרק הזה אני לא הדבר מהתחלה להסביר מה זה קודיפנדזי, מי מכם שלושם הפרקים קודמים אתם מוזמנים לקבל את התשתיד את הבאיסי כמה שנקרא, על התוכן הזה, בפרקים הראשונים, 1-2 שלוש ארבע נדמלי, ממש ארבעת הראשונים והולי בהמשך ישם תזכורות אלו ואחרות, אבל אלה הפרקים ההיקרים שמתרקזים בתוכן הזה. אז אני ממשיכה איתכם כאילו כבר שמעתם אותם ומעמיקה, שאלה שחוזרת על עצמה שוב איך אני עדה שאני לא נופלת שוב או איך אני עודה שאני לא נופל שוב למרחת יחסים, אם ישן הרגסיסטית או עם גבר נגסיסט, איך אני נמנה מזה, איך אני מזה את הסימנים, איך אני מזה את הסימנים המוקדמים ולא כשאני כבר בתוך הסיפור הזה באומק העניין וכבר כל כולי מעורבבת או כל כולי מבולבל ומעורבב ולא ידי איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר. אז אני רוצה להתחיל קצת החורה למקום, אני רוצה להתכם כמה שאלות שהתחילו בכלל לברר איתכם האם אתם עשו גם הוא עד לפור, ענות לנר סיסטיקה ביוזמה שנקרא להתעללות נרקסיסטית או למשיכה אלכם למגנטיות לאנשים נרקסיסטים. איך אנחנו יכולים קודם כל עברה, את זה? קודם קודם אנחנו מדברים אחורה על הילדות, רבים מקב יודעים שאני חוזרת בכל פעם על כל התפוסים שמפעים בחיים שלנו ביום יום, התפוסים שמפערים לנו על הקשר שלהם הישיר על הילדות שבה הגדלנו. אם ככה השאלות, האם הארורים של החם היו מתעללים רגשים ואני רוצה, אני רוצה בעניין הזה להתחס להתעללות רגשית מה שנקרא הםו שנעלבי יוסיב, התעללות רגשית, הרבה פעם שאני משתמשת במילה התעללות אנשים ממש נרעשים ונראותעים ואומרים לי לא אבא שלי לא התעללבי או עם השלילה התעללה, כי כשאנחנו שומים על המילה התעללות. זה נשמע לנו משהו מאוד החברים, מחובן, רואה תהר, תוקפנות לשמע ועוד ועוד דברים שאנחנו לא יכולים לשייח אותם לאנשים שאנחנו קוראים בהם מקורבים עלינו כמו הארורים שלנו. וגם אנחנו לא מאוד קוראים להורים שלנו, זה פשוט משהו שמאוד קשה לנו לחשוב שאלה מהורים שלנו ונכון, זה לא האמת כשאנחנו מדברים על התעללות, המילה התעללות הנשמעת משהו מאוד הכתיבי ומחובן בעברית לפחות. אבל תחשבו להם, כשאומרים את זה באנגיט, אומרים, הביוסיב ראולי שינשית או אמור שנל הביוסיב, זה נשמע, הביוסיב, זאת אומרת, זה פוגעני, זה פוצא, זה ההתעמילה מתעלל עם מאוד קשה ולכן, עם ההוררת ישר משהו שהוא כל כך, בחווה יש לנו כל כך אזדוני, שאנחנו ישר הודפים את זה. אומרת, אם אני אגיד לבין אדם שאני פוגש לתוב את הליך טיפולי ואני מזהה שהוא עבר התעללות ביילדות, אז אני אומרת, אני רואה שם ממש התעללות ביילדות. והוא ישר איקפות דבר ראשון וגל להם כן הוא כבר מודע, הוא כבר חקר את זה בעצמו, כבר אני חסף לתוכן הזה לעומק. זאת שובת יהיה מפיתום, אני אעון שלי מאוד העבודתי, כשהייתי קטן מסוור בתאויות, אבל אני לא חושב שם רואים מתעללים. אני רוצה רק להגיד לכם שהתעללות הוא בהגדרה, זה כל דבר שהוא לא פרו עקתי, וזאת אומרת, הוא פעיל, לכיוון טיפוח. העצמה יעבה או אפילו נתראה לי, לא פוגע ולא מתפח, אבל משהו שהוא לא יוצר פצע ופגיעה. נפשר של הילד היא כל כך רגישה, והיא כל כך דיברנו את זה כבר, הילד נמצא במצב היא פנוטי בילדותו שכל דבר שהוא יהיה באופן, שהוא חסר הגישות כלפיו, הוא מבטלת דבר, מבטלת רגשותיו, לא מתי חס, כאוס, שורת דורס, פוציאה, זה נחשב, להתעללות. אז זה לא האומי שהוא שבים גרזל ומנסה לאורי לחתרו ש20 שנה, אבל עדיין הרבה דברים, והרבה טעויות והרבה חוסר מודאות וברות, חוסר הבנה, שנפשר של הילד, כשמגדלים ילד, או בכלל מול בן אדם אחר חוסר הבנה, חוסר אבטי על הרגשות שלו, זה בעצם התעללות, זה הביוסיב. ולכן מאוד חשוב לי, שנפתח לדוכן הזה למרות שהוא קשה, כי בהסכמה שלנו לחקור את ההפילה, אנחנו יכולים לגלות את האור ואת האמת ולהוציא את האור את האמת לאור, זאת אומרת להוציא את האמת לאור ובשביל להוציא את האמת לאור, כן צריך להיות שם איזה חקר, עמוק, גם לתוכם מקומות שמות קשה לנו לדבר אליהם, גם בהתקופה הזו, אני רואה בעידן החדש שיש איתורות מאוד מאוד גדולה של אור וזה נפלה ושל קוונות חיוביות ושל רצון לריפוי, אבל כל כך הרבה אנשים רצים ועתים לעבר האור, לעבר היפה, לעבר פוטוגני, לעבר עברוד, לעבר נקודת המבט האופטימית, ולא מנקים ומאמיקים כדי לנקש לאקור או מאשורש את המקומות האפלים, אם אנחנו לא חוקרים את האפלה שלנו ואת המקומות הלא מודעים שלנו, ואנחנו חושבים שאנחנו יודעים ובהרבה מכרמנה אנחנו באמת טובים, אבל המקומות שבהם כל עוד אנחנו לא מקיימים, מהרחות יחסים בריאות, אם עצמנו, אם הגוף שלנו, אם הנפה שלנו, אם היה לדפנימי שלנו, ואם האחרים, אז יש שם מקום שהוא הביוסיב, מקום שהוא בעצם מתעלל, הוא ראיל כלפנו כלפי אחרים וגם האחרים ראילים כלפנו, במובנים שאנחנו לא מזהים אותם אפילו, מה שנקרא, אנחנו לא יודעים מה אקצתנו, לכן זה מאוד מאוד חשוב לחקור את הדבר הזה, אז אני חוזר את התוך אנשוב של השאלות, שאלות שהתחלתי לשאול אתכם, אז תשבו מול השאלות האלה ותראו מה זה מציף, האם הארורים שלכם, היו הביוסיב ברמה רגשית כלפכם, האם נהשתם, או קיבלתם תגובות תוקפניות על כך שיגנתם על עצמכם, המדתם על זכותכם לקבל יחסוגן, או המדתם על שלכם, אם המקומות שבהם הייתם שם עובדים למען עצמכם ומתקשים על המקום שלכם, גם אם זה לא תאה מתעת, תפיסת או למעם של הארורים, האם הארורים שלכם, האם נהשתם על כך, אולי לא עלידה שני הארורים, אבל עלידי אחד הארורים, אם התגובה את החריפה, משתקת, משפילה, מביישת, זה משהו שכבר מערי על פציעה ולסתגלות לפציעה, כזה זאת אומרת שאנחנו יכולים להיות במערכת יחסים, במושח את גם אם בן אדם בימינו הבוגרים, אם למשלים בצוק הזה או הבוסק הזה שהוא בעצם יודע להשתיק אותה נודריך האנשה ויש הרבה צורות של האנשה, יש האנשה בלוויש, בליטקוף, בלשפיל ויש גם האנשה בעת אלמות ומה שנקרא סיילנסטריטמת בעברית טיפול בשתיקה. טיפול בשתיקה, במרחרות כמובן, זאת אומרת, אני לא רואה אותך, לא ארפת לי מבחה, את העביר מבחינתי, תשאל אותי, אני לא אנל החקלום, אתה עביר, זה מנגנון, מאוד ראיל של האנישה, שערבם הייתנו גם חבוע את זה ביילדותנו, או תקיפאו לסרוגין, תקיפה, השפלה, דריסה ובטול, אזחות שלנו, לעמוד על שלנו ולבטא את עצמנו, גם באופן שלא תועמת דעתו או כבן התו של האורי. שלנו ספת, האם העורים שלכם, התעללו אחד בשני. האם ראיתם תעורים רבים בצורה שהיא הייתה משפילה, מעליבים אחד את השני להתחם, מענישים, מתעלמים, מדבקחים, מאשימים, זאת אומרת, כל המנגנונים של החיכוחים והקונפליקטים באופן חסוף, מילדים חסופים אליו, וחוויות האלה עבור הילד, הן חוויות מאוד מאוד מקווצות, הם הרגישים שהבייתו מקום לא בטוח, אבל הם לא מעבירים ביקורת על האורי, הם בדרך כלל עד שהם גדלים, החוויה בדרך כלל היא שיש המצוקה מאוד גדולה בשביל הילד להיות במרחב כזה, שהוא ראיל, שהוא תוקפני, שהוא סדקב, וכשאלת גדל אורך שנים בסביבה כזו, אז כשוא נחסף לזה במשך שנים, אז משהו במשך הדרך גורם לנו לבני אדם שגדלו בסביבה כזו להתמקר למערכות יחסים כאלה. להתאב בה אנשים שמתעללים רגשית, לכן לבדוק אם אנחנו אנשים שמרצים אחרים כדי רחאים באופן בלתי נשלת. כמו למשל יש עוד דוגמה, אם אנחנו יותר מדעים מודעים להצמנו, שמים לב לכל טון שעוצלנו הבאה בודקים בעוד של האחרים שאנחנו בתקשורתי אתם בודקים, את עצמנו דרכם, דרך הבאות שלהם, דרך הם אגבים אלינו, כל מבט נימה את גובה הטון. אם משהו שנהם, מרגיש לנו כאילו לא במקום, אם אנחנו לוקחים את זה ישר עלינו, ונכנסים לסטרס כאילו למה הוא נטל עם הבט כזה, למה איתה לנימה כזו. מה זה הטון הזה, אני שמשאי, כועשת אלה, אנחנו כל הזמן מנסים כביחול במרחאות לפעני אחת האחרים כדי לשמור על הביטחון הקיומי שלנו. וזה כבובן מנגנון עיסרדות של ילד שגדל בעבירה במושכת שהיא הביוסיב. לכן זה משהו שיכול הצביע על כך שמערכת הצבים שלנו, תרוכה לקבל מהאחרים את הפתבק. יש שזה דריכות לבדוק תגובות של אחרים כלפנו כאילו הקיומ שלנו בסקנה. זה מצב של פוסטראומה. פוסטראומה זו בעצם התרובה מאוחרת של התראומה שהיא התקיימה בילדות. אני עוד עקרנס לזה ופרק נפה הדבר נראה קוצה לתת בסוגריים, תראומה. זה לא מה שקרה לנו או שנמנה מאיתנו או שנשלל מאיתנו. תראומה בסופו של דבר זאת העובדה שבעקבות מה שקרה, התנתקנו מהעני האותנטי שלנו, התנתקנו מהצמנו, התנתקנו מההיכולת שלנו, להיות נוכחים בגוף שלנו, הוא להבין ולפגוש מציעות ברמה מלאה וליות בנוכחות אלמול המציעות ולכן כל התבונה שלנו. עומדת לירשותנו ברגע שאנחנו נוכחים ומחוברים. התראו, מגורמת להנו בעצם לניתוק ועד גובה, מנותקת הזו, אלמול מצבים שמתפשרים בהמשך. זה שמערכת הצבים שלנו למשל, אנחנו כולנו דרוכים מתגובה של מישהו אחר. זה לא מצב נורמלי, זה לא מצב סביר, זה מצב שהוא כבר פוסט ראומטי. זאת אומרת שהיילד במשך שנים היה מתורגל ומתוכנת להיות דרוכ לתגובות של העורים שלו, להיות דרוכ לתגובות של הסביבה שלו. אחרי זה מתרגם את עצמו קדימה, גם מול העורים, גם מול המשפחה המורחבת, גם מול הדמויות הסמכותיות בחיה, והמורים, המאמלים, המפקדים, הבוסים, הפרופסורים. כל הדמויות האלה, עופרות להיות עבורו, כמו איזה סוג של לאים, הסמכות הזאת שמולה, הוא צריך כל הזמן עבדוק את עצמו האם הוא בסדר והאם הוא לא בסדר. יש הבדל בין לחבד סמכות, בין לחבד סמכות, בין להבין שמה המקום שלך האם הוא לסמכות הזאת, איך הערך יעובדת במקום שבו התנמצא. ולדת את מקום חם בתוך הערך המבלילית, בתל מבלילית, דרס מבלילים אחק, מבליל להיות מעורפל ודליל במי שאתה. לא להיות דליל, אנחנו מדוללים, הרבה פעמים כפוס תעומטיים, והביטוי שלנו ובמלאות שלנו, זה מקום שהוא בעצם נמצא בדפיסית, במקום של חסח מאוד גדול במהות שלנו, במטמציט של מי שאנחנו, מכיוון שהפוס פראומה, זאת אומרת, זה הביטוי שלה, התראו מה נתקע אותנו מהגרעין השלם שלנו. הריפוי הוא בעצם להחזיר את כל החלקים המפורקים בתוכנו ההתפרקות הזאת, התראו מה נפצע אותנו לרסיסים ולכנו בתוכנו מפוזרים ולא שלמים הריפוי הוא בעצם להחזיג להחזיר, לך את כל השלם דרך שח כל חלקיו, להחזיר את השלם למעות תחת שלמה רוטטת דרך המפגש עם כל החלקים. איך עושים את זה, בזה שאנחנו לומדים להקיר את החלקים שלא היה לנו איתם קשר, כמו למשל החלק של הילד המבועל או המפוחד או התפרחים שלא נענו ולכן, אפחנו להיות משהו אחר כדי להיות חלק מהמשפחה כדי להשתלב. כל הדברים האלה שאני אומר אתם, אם שחי השיר לכל הפרקים האחרונים שלו בפוטקסט, לכן מי שמקם ששמע את זה, כבר יודע על מה אני מדבר את ועודי על חבר את זה, להתחנים שדיברנו עליהם קודם. אני חוזרת למקום של האנשים שאפחנו להיות כמגנת להתעללות נרקסיסטית, וזה לב דווקא גם במערכות יחסים. זה יכול להיות גם אני מתכוונת לב דווקא במערכות יחסים רומנטיות, זה יכול להיות כמובן מערכות יחסים כולגיאליות מקצועיות בכל תחום שהוא. הדבר שמאפיין הרבה לא את כולם, אבל הרבה אנשים שעברו איטללות או גגלו בבית הביוסיב, אני יכולה להגיד שיש לי פעמים נעיביות. כי הנעיביות היא מנגנון אחר. זאת אומרת, לא כל המנגנונים עובדים בוזמנית על אותו אדם, אבל אני נותה לתות כיוון. כיוון עוסף זה שבין אדם יכול להיות בדיוק הפוך, במקום להיות דרוך מאוד וחשדן או לחוץ ממש האחר יבי אליו או השקף לא, הוא יכול להיות במצב שהוא כאילו נעיבי ממש נעיבי. זה לא מדובר על תמימות כאילו שהיא בריאה, את תמימות בריאה זה אומר לא להיות חשדל מדעי לקבל את החיים קודם כל את את הקרדית להיות אופטימי וכאלה. אני מדברת על נעיביות כמעט פתולוגית למרות שהאדם יכול להיות מאוד אינטליגנט, סופר אינטליגנט, בין אדם מאוד נפותח, בכל מובן מאוד נבון. ואם זאת אפשר לראות על אותם אנשים, מאוד מאוד נבונים ואינטליגנטים, אז הסוג של נעיביות שכביכול לא מסתדרת עם התבונה שלה, אם החוכמה שלהם, וזה לא טיפשות, למרות שארבע אנשים יכולים להסתכל לזה כתיפשות. אבל הנעיביות הזו, זו מי נקודת עברו, ומאפה הנוצרה. כי הייתה שם מגיל ציירת ניה לא לראות את העורי התוקפן, העורי המתעלל האופסיבייה, הביוסיב, כפי שהוא, כי זה לא מסתדר לנו כאילדים עם העורי האידיאלי שאינו רוצים להמין שהוא שיש לנו כדי ליסוד, כי חלק מהיסרדות שלנו כאילדים, זה לא לפגוש את המציאות באופן אבסלותי. אנחנו לא יכולים לפגוש אותה, אנחנו חייבים להמציסי פורים ומנגנוני סרדות ותניות ותפיסות, כדי להסתדר, כדי להסתדר עם המשפחה שלנו, כדי להסתדר עם המציאות כפישי מתקיימת וכדי להסרוד את הכאב שזה מציפיתו, כי התחנים האלה מציפים הרבה כאב אצל הילד וילד מאוד קשה להכיל אותם, ואולי גם העורים לא יודעים לעזור לו להכיל אותם או בכלל לא מכירים בזה ולא ימי שהיה איתו במקום הזה. אז הוא פשוט לומד להתנתק מחלקים העצמו, כדי להשאר קב עם השבת שלו, עם משפח את המקור שלו, עם השבת. אני עוד פעם מקח סוג ראים ואתי חס להניין הזה של אביטו על מי שאני כדי להיות חלק. אני רוצה לתייחס לשני צריכים מאוד מאוד עמוקים בנפה שילד מהרגע שהוא נולד, ואני לא מדברת על הצורך הזה רק כבין אינוש, זה צורך שניצא את זה לכל בעל חיים. ברגע שבעל חיים נולד למשל, ברבה הזבוקי המאה בעיצה הוא לא יראיתי משלו הרבה זו, לצורך העניין היא לא תיישם, והיישם כלב שאולך הוא יצא מה בעיצה והתחיל לביך בעקבות הכלב. כי הוא מייד יש לו את הצורך הזה להיקשר. מייד יהיה לו צורך להיקשר למשהו, זה נקרא "תאצט שמת". הצורך באתאצט שמת זה אומר חיבור, חיבור במובן של קונקשן, של כרבה, של חיבוק, של מעטפת, של להיות חלק מה, של להיות שייח של חיבה, של העבה. זה צורך מאוד מאוד מאוד עמוק בנפה שילד. מי הרגע שהוא נולד, וצורך השני שנמצא בנפה שילד הוא האוטנטיות. האוטנטיות זה יכולת להיות מי שעני, ההפשעות להיות מי שעני ושזה יהיה בסדר. מי שעני זה בסדר, זה העני האוטנטי שלי. ברגע שעני לא מקבל תגובה שעני בסדר, איך שעני זה בסדר, מי שעני זה בסדר, לפי התגובות של המבוגרים. ילדים הער מאוד יכולים להחליט על עצמם שמי שעני זה לא מספיק. ואז יש ניתוק מהעני האוטנטי בתחילת חתירה לאבר מנגנוני היסודות, והמנגנוני הגנה שאומרים מהעכשיו אני אצייך בלימודים, אז אני אבסדר. אני היפה, אז אני אבסדר, אני ארזה, אז אני אבסדר. אני מקסימה וכולם יועבותי וכולם יגידו עליי שאני עלדה טובה, אז אני אבסדר. אני אבסדר, זאת אומרת, מי שעני זה לא מספיק. פה מתחיל הפיצור לזה, מי העני האוטנטי, לכל מיני מנגנונים שלמדנו דרכם להתחבב ולהיות חלק. למה אנחנו מבטרים על העני האוטנטי בשלב כל כך מוגדם? כי הצורך העמוק בשתייחות ובחיבור ובטאצט שמת בהתקשרות, הוא הרבה יותר עמוק מהצורך הזה להיות אוטנטי. זה לא פחות, אני דרך להתפתחות בריאה של הילד, אבל החווייהי בשביל הילד שאים אני אשאר מי שעני ולא יהיה מקובל כפי שעני ולא קבלת הדגובה שאני ארוב ומקסים ונפלה בדיוק כמו שעני. אני לא יכול ליסוד את זה כי אני חייב להיות מקובל על השבת שלי. אני חייב להיות מקובל על המשפחה שלי. בגמיל זה אומר להשתנות לגמרי מקצה לקצה ולפוך להיות מה שהם רוצים. כמו פלסטלינה שהם מעצבים דרך התקובות שלהם אליי, אז אני אעשה את זה כדי ליסוד וכדי לישאר חלק במשפחה שלי. כי בו הילד החווייהי אני לא יסוד אם לא תהיה לי הסכמה שלהם להיות העורים שלי. ככה בתפיסה לא מודעת, לא מלולית, האינסטינקטיבית שלנו כאילדים. והסיבה שאני פתחתי את הסוג ראים האלה, זה כדי להתייחס לנעיביות. זאת אומרת אם העורי שלי הוא הביוסיב, הוא מתעלל, הוא תוקפן, הוא נקסיסט, כן? ואני כאל דה. אז גוקה מאוד מאוד לאישור של העורי הזה. ומרגישה שביל עדיו אני לא יסוד. באופן לא מודע אפילו, וכל הרגשות האלה אנחנו לא זוכרים אותם בתאו הילדים ולא מודעים אליהם גם. אז בישבי לי סרוד את זה, אני יכולה להסתיר מעצמי את האמת. אני יכולה להסתיר מציא את האמת שהעורי הזה הוא פשוט משהו לא בסדריתו. או שהוא מתנהג בצורה שהיא פוגעת בי, או שיש לו איזה בעיה. אני לא יכולה לפגוש את זה. אני לא יכולה לפגוש את האמת שמשהו כאן לא תקין, כי העולם שלי כאל דה קטנה התמוטט. ולכן, אני יכולה, זה לא כולם מגיבים ככה, שרבה תקובות. זאת אחת מהן, זה אחד הם אנגנונה היסודות אלמול מציאות שהיא קשה לנו להכיל. אז איך אני עיסוד את זה, אני פשוט, אני הייפה את זה, זה נקרא אידיאליזציה. אני אעשה את זה יותר יפה ממש את זה. אני אמצעי להצמי סיפור שמצדיק ומסביר ורואה רק את ההחלקים היפים, שהוא אף אדם הוא לא שחור לבן, אין בין אדם שהוא נבאל ואדם שהוא מלאח. כל אדם יש בו במרכיבים והרבה רבדים. אבל אם אני לא רואה את כל אמרכיבים ואת כל הרבדים ואני אעשה אידיאליזציה מהורש שלי, אז אני לא אוכל לראות את המקומות שבו שפגובי ולכן אני לא יהיה עירה לך, שנפגעתי מהמקומות אלה ולכן בכשאני אגדה, אני גם לא הזהה אנשים כאלה כאילמדתי להעבר את עצמי אל מול התכונות האלה. זו אני אביאו את שאני מדברת אליה. ואנחנו לגמרי יכולים להקיר את הצד השני שלה הקיצוני שבמהותו, מאות התראומה שזה להיות חשדן מאוד ופרנועיד ויות דרוך מאוד. כל הזמן מבדה שאף אחד לא רודף אחרי ואף אחד לא מנסה לסדר אותי ולגנוב ממני, שקר לי ולרמות אותי ולפגוע בי. שזה מנגנון של מערכת הצבים מאוד מאוד דרוכה והמצב של "Fight Flight of Freeze" ככה, "On Going", נמשך הוא מתמשך כמעט חרוני, אפשר להגיד, זה הקציה השני. שנייה מצווה קיצון כמובן ושנייה מצווהים שלא משרוטים אותנו, כי הדבר הכי חשוב בתהליך ההתפתחותי המדעותי שלנו, זה לפגוש מציאות. זה פשוט לפגוש מציאות באשר היא רואו, גולמי, חסוף. איך שזה בדיוק לא מיופה בלי פותו שוק, בלי עיבודים, בלי קישוטים. פשוט ככה כמו שי, וכשאנחנו לא יכולים לעשות את זה בתור ילדים, כי אצטו much for us to take. ויכה לאנגלית זה יותר מידי בשביל אינו אז אנחנו לומדים כי אחד היה מנגנוני לעבר את עצמנו. ביחס להתנהגויות וליחס להתנהגויות שהם לא בריאים, ואולי גם אופנים שמתאללים רגשית, צורות התנהגות שמתאלה לתרגשית, או לא מחבדת אותנו, היה לדמד לפרש את המציאות באופן לא נכון או משובש או מעובת, או מהיפה או מקושת רק כדי לשרוד את המציאות שבה הוא חי. כשאני מדברת על הדברים האלה של פוספה או מה, ותוכן של ילדות שהאינו צריכים לבטר לצמנו. זה תמיד נשמע כאילו מידיה שזה מינטגובה כזו, נשומת את זה הרבה פמה אנשים, שבי מיוחד אלה שלא מהמיקים פנים על התוך הניואנסים הקטנים של החסחים האלדות שלהם, יש לסמיני תיחסות כזאת של כאילו, מי שמה, מה כבר עשו לי, זה לא שמישהו הציט אותי בנפט ערב, זה לא שהיא מה שלי רביצה לי, מחוות על הראש כל שבוע, זה לא שהאבא שלייקה אותי מחגורה בואו, בואו נרגע חברים, יש איזה מין ביטול, זה נקרא, המעטה, דימין אישיינג, ביטול, תשתוש, למה זה קורה, זה גם הגנון, זה גם הגנון, שאנחנו מרגישים שהרגשות שלנו ומה שחבינו בילדות, כי ילדים מאוד מאוד רגישים שנפגעו בדרך זו אחרת, אנחנו מרגישים שזה, כאילו לא ראו, יש איך הוא צפה, איזה ילדים כפועת טובה, אחרי כל מה שרום שלי, הסובי שבילי, ונכון אורים שלנו, הסובי שבילנו הרבה במובנים אחרים, אנחנו יכולים כאילו להתפס בעיני עצמנו, בעיני הסביבה, כי ילדים שהם ממש מפונקים, איך את המייזים בכלל להגיד דברים כאלה, את יודע מה אבא של חסה בשביל חמה, עם השלחסה בשבילך, כמה הם עשו, איך אתם לא רואים את התוב, זה לא העניין שאנחנו רואים את התוב, שוב, הכוונה היא לראות מציאות על כל גוונה, כל מור כבויותיה, ולא רק שחור או לבן, ליפות מציאות זה לא טוב, להשכיר מציאות זה לא טוב. אנחנו רוצים להיות במצב שאנחנו מסוגלים לעמוד בקה ואימצע ולראות את הדברים בפוקוס מדויק, ממש לראות את התמונה ב-HD, כי זה דבר שברגע שאנחנו מסוגלים וחזרה את עצמנו בקה ואימצע, אנחנו נפגוש את הסנטר שלנו, את המרכז שלנו בחזרה, כשאנחנו לא נמצאים במרכז שלנו באמת, בסנטר של הקיום שלנו הפנימי, אנחנו לא יכולים לראות את המציאות, כפי שהתקעימה על כל גוונה ומור כבויותיה, זה מאוד מאוד חשוב בשבילנו. כי זה דבר שמעורר אותנו מה הסרט לא משנה עם הוא טוב, הוליבודי, עוסרת רע, הוא מאיר אותנו מהסרט, אל המציאות ומחזיר אותנו לקוח שלנו להתמודד עם הדברים בהשאר הם, ובעיקר להרגיש את הרגשות, שהדחקנו במהלך השנים, ורגשות מותחקים הם בעצם מצב שהוא תראומטי. כל פעם שאנחנו מתנתקים עם הרגשות מחלקים בתוכנו, מערכת הרגשית שלנו, עבורנו, עידבר מאוד מאוד משמעותי, ברמה של לנבט את הדרך, אל העולם להבין איפה אנחנו עומדים. תחשבו שמרח את רגשית, זה כמו הגיפייס של הווי. זהוי, זה יכול להיות פתוח. הפליקציה יכולה להיות תוכחה בעשמאטפון שלנו, אבל אם הוא לא מחובר על הגיפייס, הוא ינכה שדרקו, הוא לא תמידיק לה, ולפעמים הוא יוביל אותנו למקומות לא נכונים בכלל להרחיק אותנו מהסלול שלנו, רק בגלל שהמערכת הניבות לא מחוברת ולא מקובנת. ומערכת הניבות של כל אדם, עם מערכת, היא סנסורים שלו, עם מערכת רגשית, הרגשות שלנו שוכנים בגוף, והגוף שלנו אף פעם לא משקר. תמיד תתפך לנו הבטם כשמישהו היא שקר לנו, תמיד נרגיש צביטה או קיבוץ באיזשהו חלק בגוף כשאנחנו נרגיש הם מישהו תוקף אותנו או מתנהג באופן שהוא מעובת או מניפולטיבי, אנחנו נרגיש את זה. אבל אם אנחנו נקחיש את זה, זה אישאר בתוכן הוא כמו משהו שאנחנו לא מקשיבים לו הגוף, ידע בסופו של דבר לבטא את זה דרך הסמחה לי למחלה או אפראות נפש או מחלות נפש. מחלות נפש את פצלות כל כך גדולה מענייה אותנטי שזה רחיק לכת כל כך וכל כך היא הרד מהמסלו לכם ראים על בין אדם שהוא כאילו התחפף, התחרפן, אני בחוונה משתמש על באיספה, של סלנק, הוא ירד מהפסים. מצם הוא ירד מהנטיב שלו, הוא התרחק מהצמו, הוא יצא מהמקה והאמצע מהמסלו שלו מנטיב הנשמה שלו. לכן הכל הכל קשו, אי אפשר להפריד ולהגיד, כן, אני במסר הוא חני והכל טוב, והכל נפלה וגיליתי את עצמי, אם אני לא מסוגלת, ללך עדר חמרתפים, אחי חשוכים של הנפש שלי, אני לא מחזרתי להצמי את העיכולת לשכון בתוך הגוף שלי. באופן מלא, ולהיות מחוברת לנפש שלי באופן מלא ושכל החויות שלי יעמדו לרשותי באופן פתוח וזמין ונגיש אם אני לא יצרתי קשר, עם כל המקומות החשוכים באומק נפשי ושוטי. וזה קשור להיסטוריה שלנו מהרגע שנולדנו, עד הרגע הזה. אז תחשבו שתראו, אנחנו נכנסנו לתוך הנאזה, איך אני נכנסתי לתוך הנאזה, דרך סיכה על הקשר עם נרקסיסטים. לכן, גם מערכת יחסים עם אנשים שהם נרקסיסטים, יכולה להתפס כמה שורה מאוד שקרלנו, אבל אם אנחנו משתמשים בזה נכון ומתוררים איזה, ומתוך הקאב, אנחנו מתחילים לחקור. מה הביא אותנו לשם? למה סמנו את עצמנו במקום, כזה למה איתה אבנו ב- אישן הרגסיסטית או בגבר הרגסיסט? למה סמנו את עצמנו במחתי עכסים את הללת? ומתוך זה מתחילה איזה שהיא חקירה, אז הם אזור לנו להתורר. אז הכל אתובה. זה לא רק רע, אבל אם אני לא לומדת מזה, אם אנחנו לא לוקחים את זה כשיעור, שלוקח אותנו, ובפני אותנו, כתמרור פנים על התוך נפשנו, כדי לחקור. איפה מקומות שאנחנו לעצמנו לעיבוד, אז לא עשינו בזה שום דבר. ואיזה החסים שלנו, אם החשים של אנשים, שהם כמו קורבן של מציעות, וכמובן שלשם אנחנו לא רוצים להגיע ואת זה לא היינו רוצים לקביה בתוך המערכת הנפשית שלנו ובתוך החיים שלנו. אז אני ממשיכה, לגבי העניין הזה של הדחקה של מציעות, יש עוד דבר שהוא הצלח התמידי לרצות, יש תופעה כזו שנקראת עם אותו פוביה. עם אותו פוביה עם אותו זה עם האושן, אבל ההתיחסותי לרגשות שנקראים שלילים. ופחד מרגשות שלילים, זאת אומרת, הפכן להחזב אנשים אחרים. הפכת שמה שנגיד או נעשה, יעורר רגשות שלילים ותקובע שלילית אצל האחרים. וזה מתרגם את אצמו בפועל, לחוסר היכולת שלנו לומר לא פשוט לומר לא. לומר לא עכשיו לא רוצה, לא מתאים. כן, אנחנו חוששים להחזב את האחר. וזה לא העניין של חשש. יש אנשים שזה ממש פוביה אצלם. הם מרגישים שהם לא יכולים להחזב מישהו אחר. זה פשוט מפחיד אותם וזה משתק אותם רק המחשבה שהם ירגיזו מישהו אחר, בזה שהם יביעו די האחרת המנוגדק הציפיה שלו. כמובן שזה מגיע מהילדות, אם אמרנו משהו, אסינו משהו שלא מצכן בנהעורים שלנו, ונשנו על ככהות כפנו, בואי השנו ועושפנו. אז למדנו מזה, שזה מסוכן לאורר רגשות שלילים באחר, כי אנחנו שמים את עצמנו במקום מסוכן בסקנה. ולכן חשוב לבדה, אני ממשיכה את התפיסה שנוצרת מתוך המצב הזה, לך בתפיסה אומרת, חשוב לבדה ולזהות את זה, לזהות מה אחר עוצה או למה הוא מצפה, ולכך להתאים את עצמנו, להשתדל לרצות כמה שיותר, כדי שלא נשים את עצמנו באזור סקנה. יש לנו אחריות כלפי עצמנו. לשאול האם יפנמנו פנימה את האמונה, שעבה היא כאב, עבה, כואבת, עבה, עדרמה, כי זה המודל שקיבלנו מהילדות, שככה אנשים מנהלים הרחות יחסים, מהרחתי חסים קואד ודרמטית מניפולתיבית מהווקא כוח, מהרחתי חסים הלימה, הביוסי, שוב, אנחנו חוזרים עוד פעם בתוך הנזה. אם זה מה שראינו בתור ילדים, ולא עשינו שום תהליך התפתחותית, טיפולי, רגשי, אנחנו יכולים לגמרי לעשות קופי פייסט ממי. אפילו אם לא עבנו את זה ואפילו, אם סבנו בזה ואפילו, מעלנו כשגדלנו, הייתה לנו ביקורת על העורים שלנו, איך הם איזה דוגמאים נתנו לנו, איזה מהרחתי חסים גרועה הייתה להם, עדיין זה כבר עותמה בתוכנו, זה המודל שקיבלנו, ואנחנו עושים קופי פייסט, אנחנו מקליטים, ומשדרים, על בסיס מה שהיא קלטנו. ולכן אנחנו יכולים לשחזר את זה, ומהרחות יחסים שלנו, כי ככה אנחנו תופסים, מערכת יחסים רומנטית או מהרחות יחסים או עבות. זאת אומרת, יש לנו פה עבודה לזהות קודם, כל מה הם מונה, שאות מהה ברמה לא מודד בתוכנו, ולשנות את התוכנה, זאת אומרת, לפרומט מחדש את התוכנה, יש אהבה היא כועבת וכל מה שמרתי מקודם, לאבה, היא שלבה, אבה מרפט, אבה מרגיעה ועבה בתוכה, אם הן דרמה במערכת יחסים, זה לא אומר שמשעמם, וזה לא אומר שאמרת יחסים לא מעניינת, יש אנשים שקוקח התמקורו לדרמה באופן לא מודע, שהיא מערכת יחסים משלווה והרמונית, מרגיש להם שמה שהוא חסר, כי זה ממש לא מוכר. ועניין היא ממוכר, והלא מוכר, זה אומר שמוח שלנו, משהו מזה כמוכר הוא מרגיש לו, בתוח הוא לא מעוררת מנגנונה הגנה, זאת אומרת, תחשבו על עצמכם, כשאתם פוגשים משהו שהוא מוכר, ושאתם מרגישים בו, כאילו בבית, גם אם זה לא בהחרח, הדבר הכי טוב בעולם, וזה מרגיש לנו יותר בתוח כביכול, זה פרשנות יסרבותית כמובן, אבל ככה המוח מזה את המוכר, והלא מוכר הוא יכול להתפרש כמה שהוא מוזר וזר, והן לא מצאת עצמי בתוך זה, ואולי עסוק של חוסר ודעוד ותחושה כזאת לא נינוכה. זכמו שאלו כחים ילת תינוק מהבית שלו והוא נושאים ליומיים בבית מלון, והוא יכול להגיד בצורה שהוא לא מספגל ולא נוכלו, לא נכדם, והוא לא מוצא את עצמוק, שאומרים, לא מוצא את עצמוק, זה לא מוכר. אז גם אנחנו כבני אדם, באופן לא מודה, מנגנון שלנו עובד, שמה שמוכר, מרגיש כביכול בתוח זה פרשנות. ומה שלא מוכר, מרגיש הוא לא בתוח לנו ואנחנו לא רק עששים ואפילו מתקשים, להיפתח אליו, מכיוון שאנחנו, המוח שלנו, ההיסרדותי, מזהה את זה כאילו מוכר ולכן כאילו בתוח. זאת אומרת שהעבודה המודעת שלנו, כבני אדם, היא להתחיל להניע את המוכר, והיידוע, אל עבר עלו יידוע, ואת עלו יידוע, והלא מוכר, אל עבר המוכר. זאת אומרת, מה שמוכר לי והוא לא ודעבורי, והוא לא תומח, והוא לא מפתח אותי, ואני בחוזת מזהות כמה שהוא מוכר ומשהו שהוא מרגיש לי בית, הייתי שמחה להפח אותו ללא מוכר ורחוק מהמציאות שלי, ומה שלא מוכר, והיה תומח בי, היא לא היה בתוך החיים שלי ומתקיים בתוך החיים שלי, הייתי שמחה להפח את הדבר הלא מוכר הזה, למוכר, אם אני איתן לכם, למשל דוגמה, אם למשל בן אדם שמתקשה כלכלית, והמצב המוכר שלו זה מינוס בבנק, וזה ממש מאבק היא שרדותי וקושי כלכלי. אז זה מוכר שלו, וזה הוא מכיר, וכמה שהוא לא סובל את זה, וכמה שהוא נעבק בזה, זה עדיין המוכר שלו, וזה הוא מכיר, ואתה צבע, זה הוא מכיר, היא טבע. והלא מוכר, זה המשהו רואה אצל אחרים ששלם הרבה כסף שהם נושאים עלי לכול שהם חיים בבית מאוד, יפתכל מה שמאפיין בעיניו שפה כלכלי. אז בשביל לא הזה לא מוכר, אז הוא מסתכל על זה כמה שהוא היה שהוא אף עליו, אבל זה עדיין לא מוכר במערכת הנפה שלו, בסייקי שלו, בין המערכת הנפשית שלו, במערכת הצבים שלו, זה לא מוכר. ולכן הרבה פעמים אנשים שחובים חוויה, שהיא לא, מעוגן את היטב ברמה של התפתחות, ולא באמת נבנה כלי, כדי לקבל את הלא מוכר ולהפוך אותו למוכר, לא נעשתה התמעה שלה לא מוכר, אלה מוכר, אז זה לא נתפסלנו במערכת, כמו אנשים שלמשל זוכים בלוטו, וזה הדבר לא מוכר, נכנס לאבר המוכר שלהם שזה האוני או הקושי, או לבד אף כל, לא רק אני מזוכים בלוטובל, לבר מצב שהוא ממוצב או לא אשיר, וברגע שהלא מוכר, מגיע לתוך המוכר ולא נעשת שמעבודה של אינטגרציה של התמעה, של תהליך מודעה לקבל את זה, אז זה לא ניקלת במערכת ומחקרים וסטטיסטיקות מרים שרבה אנשים שזוכים בלוטו לאחר כמה שני מוצימת עצמם באותו מצב שהם היו בו לפני, או אפילו יותר, זה רואה. מכיוון שהמערכת לא מודעת שלנו מובילה אותנו בחזרה באופל לא מודע, לאבר המוכר והבתוח, גם אם זה לא בהכרח מה שאנחנו רוצים. לכן התוך אין הוא לא מעני רוצה ומעני לא רוצה, אלא מעני מכיר ומעני לא מכיר ולא מזהה כיני. לכן תפוס הזה שלי, ילדים שגדלו בבית שהוא הביוסיב, זה המוכר שלהם. זה הדיפול, זה הבררת מחדל ולכן כשאנשים מגיעים לתוך עולמם של ילדים שבגרו להיות אנשים מבוגרים. פוסטר אמטים, הסיכוי שהיא כנס לתוך החיים שלהם בנדם שהוא הביוסיב הוא מאוד מאוד מאוד גבוה. מאוד גבוה. ואם אנחנו לא רוצים לשחזרת זה, יש לנו עבודה של ריפוי, גם במודעות וגם ברמה של טיפול, טיפול נפשי, הריגשי, יש לנו את העבודה הזו לעשות. ואם אנחנו נקבל את זה ונקבל את המציאות כפישי ונסקים לעשות את העבודה הזו כלאומק, אני עודמשיך במשך הפרקים הבאים בפוטקסט, אני אסמך, ליצור פרק שלם על התמודדות עם רגשות ועם כעבים רגשיים ואיך אוברים דרך רגש באמת בצורה עוד יותר מהמיכן, יולכת להמיק לתוך התוכן הזה בפרקים הבאים. אז כאן אני נמצאת איתכם, ממשיכה עם התוכן הזה של דגלים הדומים. דגל אדום, לזהות, נרקסיסט, מהתחלה ולא אחרי חמש שנים של סיוט. אז אני רוצה לשאול אתכם, האם את המזעים לפעמים שאתם מדברים בנדם בטלפון שוגם, אפילו בדייבד אתם יכולים לראות את זה. האם התקשורת שלהם, גורמת לכם להרגיש בלבול, לפקפק בעצמכם, האם בסוף סיכה טלפון איתם? אתם הרגישים מוזר, אתם הרגישים כאילו, שדדו אתכם, כאילו, משהו מוזר קרה או איזה חוויה של פלישה לתוך המערכת שלכם או מרגישים סטירה פנימית או ארפול או תחושה של כאילו שעבו לכם את העינרגיה. תחושה שמשהו לא בסדר, אבל אתם לא יודעים מה לא בסדר, אתם שאולים את עצמכם אולי אני לא בסדר או למה אני מרגישה כאילו לא בנוח עם עצמי. ואז נפעמים אנחנו יכולים לקחת את זה למקום של שיפות עצמי, כאילו אני יכולה לשחזר בחזרת הסיכה, שוב, השוב ולהגיד לה עצמי. לא יודעת נראה לי שאני כאילו מרגישה שמע לא בסדר עם עצמי, כאילו אני לא מספיק טובה, כאילו הוא יותר ממני או שאני מרגישה נכותה, גם היה לתחושות יכולות לבוא לפעמים, מתוך מצב של תקשות שהיא הביוסיב, כשאנחנו נמצאים את תקשות שהיא לא הביוסיב, אנחנו לא מוגישים נחוטין קטנים בצומצמים בקובץים, אנחנו יכולים להרגיש. בסדר עם עצמנו, דיברנו עם מנדם שהוא יכול להיות וואו, אבל אנחנו לא נרגיש כל כך קטנים לעדו, אולי אנחנו מקבל מנו אפילו השואה או ילנו מאוד מאוד נהים לחסף אליו ולדאות שלו ולעולם שלו והוא יקסים אותנו. אבל אם אתם רגישים את החוויה הזאת של זה בלבול ואירפול בתחושה שהוא להם משהו לא בסדר, כדי שתפתחו בהינסטינקטים שלכם בבתחושת הביתן שלכם. אתם לא השתגתם במיוחד עם ההיסטוריה שלכם. אם יש לכם היסטוריה של הביוסיב, ילדות מתעללת, קשה לי להגיד את זה בעברית מתעללת כי אני יודע שזה יש שר מעורר קונותציה של משהו מאוד מאוד קיצוני והרבה אנשים שנמצאים במצבים ששלאה להם זיכרונות נוראים על ילדות הם יעד שומתים את הרעיון הזה שהייתה עליה נלדות מתעללת. ולכן אני אומרת הביוסיב זה הרבה יותר רבה יותר עובר בגרון חלק וגם יש המסכמה יותר לפגושת עצמכם שם בתאור הזה. באור הזה. אז תפתחו בהינסטינקטים שלכם ותפתחו בתחושת הביתן שלכם. אם הביתן שלכם התפחת, היא לא סתם התפחה, מיוחד עם ההיסטוריה שלכם, יש לכם סיכוי גדול למגנט אנשים מפועת אישיות נקסיסטית. שאלה נוספת. האם הם יותר מדיית טובים? תוגו, תוגו, תוגו. הם קילו. וואו, זה פשוט מושלם. זה בדיוק הבן אדם שאני מחפשת. תוגם כזה וגם כזה וגם כזה. והוא בדיוק אוהבת את הדברים שאני אוהבת והוא בדיוק אוני על הצרכים שלי, והוא בדיוק אוני על השאיפות שלי. כל הדברים האלה הם לפעמים ובדרך כלל כשמדובר בן נקסיס, זה מישהו שאותם השכה הוא מזהה את המקומות אצלכם, הוא מראה אין אתכם אתם אומרים, לומרתם עובבים, וזה מרוי, גם אני, או שהוא מכיר קצת אצלכם, או שהוא עושה לך מזה תחקיר, או שהוא לומד אתכם, הוא קורא את האינפורמצא שהתם העבירים בסמחה וסמכים לחלוק את האינפורמצא והוא פשוט מתאים את עצמו, ואודייה שזה בעצם מה שאתם חפשים. יש בזה משהו של מה שנקרא את תורף, אנריה שהיא לוחדת של צייד, אנרגיה של צייד, היא המון פעם אנרגיה נגשיסטית, לא כולם, אבל רוב הציידים, האינרגטים, יש בהמשהו נגשיס, תומרתם מסתכלים על הבנדם השני בתור, טרף, לומדים את אורחותיו, ולומדים מהנקודות תורפה שלו, ומה הדברים שהיא גרמולו ופתותו, להיכנסת או חום על קודת איזו. אם אתה בשואלים את עצמכם למה שבנדם ירצה לצוד אותי, אני רוצה להזכיר לכם, במידה ושמעתם את זה בפוד קסטים קודמים, בפרקים קודמים, אני רק רוצה לצייני את זה, במידה ושאלה הזו הולה, הסיבה שננגשיסטים סדים, אנשים אחרים שהם פטים, קודי פנדנט, אנשים הם פטים, שיש להם המון המון את תינה, זה כי אנשים שממפטים, והם קודי פנדנט, אנשים שמאוד מאוד נותנים ומרצים, ומאוד חשוב להם מה חושבים עליהם. זאת אומרת שמספקים, זה נקרא נאסיסיסטיקסופלי, באנגלית, אני בחוונה אומרת לכם, את זה כדי שאתה חפשו את זה גם ביוטיוב, את התכנים האלה, שאתה תדעו מהמונחים, ללמוד ולהמיק בהם. נאסיסיסטיקסופלי, זה הספקה נרקסיסטית, זאת אומרת זאת, הספקה רגשית, הם אנשים שם שואבה אנרגיה, יש לנו את זה נדמה לי בפרק השלישי, בפרק השלישי של הפות קסטים, שואבים לכם את האנרגיה, השלישי ורביים, על זה האם שואבים לכם את האנרגיה, אנשים שם קודי פנדנט, הם אנשים שמספקים, הספקה הנרגטית, מאוד מאוד יקראת, הספקה של אנרגיה תחיים, לאנשים האלה שניזונים ושואבים את האנרגיה שלנו. ובגלל זה הרבה פעמים, אחרי מיףגלשים מישהו שהוא נרקסיסטי, אנחנו יכולים להרגיש מאוד מרוקנים ומסוחררים, ומבולבלים, ופקקים בעצמנו כי נוצאה שם איזה סוג של שעיבת אנרגיה, מה שנקרא או פדי אנרגיה. אז יש סיבה שמרוצים לצוד, אנשים האלה, את אנשים הטובים, שם חפשים מעבד אתם, ורוצים לתת, ואומרים אתם יכולים לראות את זה, גם הרבה פעם שאני שואלת אנשים, שם קודי פנדנט, הם פטים, אני שואלת מה את המביא לתוך קשר. התשובה הראשונה שלהם, זה יש לי המון מה להציע. הם ישר חושבים על עצמם כי על מוצר במדף, וכמה ירווי הוא אלה שהיו איתם. עכשיו, זה משהו שהוא אין בשום דברה, הבעיהי, שזה מה שאנחנו מאמינים שיש לנו להביא לתוך מהחתי חסים הזאת. את ההספקה הן ארגטית הזו. אנחנו אף פעם לא חושבים כשאנחנו נמצאים איתוח המקום הפוסט האומטי, מה אני קבלת שם? החוץ מהחיזור, והחנופה, והדברים האלה שגורמים לנו איזה בוסטל, להגו, כיויכול ולהרח עצמי, אני יכולה להגיד לכם שזה אחד מימן גונונה הפיטוי. זה נקרא "Lavbomming". עכשיו, אני נותנת את המילים האלה, את המינוחים האלה באנגלית, כדי שתוכרו לחפש אותם ביוטיוב. "Lavbomming", זה אומר "אף גזת", אף גזת העבה, שמפגיזים אתכם בעבר, מחזורים אחריכם ומכמיעים לכם, מפגיזים אותכם בהתרגשות מכם והתפעמות מכם, וזה מה שנקרא, היא צטוגות וביטרו, אז זה לא אמיתי. זה, זה, זה מסכה שהם אותים, שהם רוצים לגרום לכם, לפול, לסכף אחרי, הבנתה זהות שלהבירה לסוסלבן, ואנסיכה הזו, המדעימה הזו, את המושלם את הזו, האישה המושלם את הזו, במיוחד עם הרגישים את זה מה התחלב את המרגישים שהם פשוט מקסימים אתכם. זה, זה מה ששהוא קימת מחשש. זה דגל אדום. שאלה נוספת, כשאתם כבר מכירים את האדם, אולי די בהתחלה, אתם רואים שהם התעסקים המון בתדמית של עצמם, בפדת הזה שהם הופרים להיות כמו, בעיני עצמם, וחוטרים, לאבר תפקידים, גרנדיוזים, גיבורי על, זה, אחד מהמזע, נרקסיסטה הגלוי. קלאסי מה שנקרא, אני כנס לתוך הנה, זה יותר לעומק בהמשך, שוב, אני רק רוצה לציין, יש עוד דבר שנקרא, נרקסיסט, סמוי, או מחושה, שהמינו אחר, באנגלית, וקוברת נרקסיסט. יש לזה המון סימנים הוא כמעט שונה, לחלוטיל, בביטויים, בביטוי החיצוני שלו, מאשר נרקסיסט הגלוי, ואוברת נרקסיסט. הקוברת, הסמוי, המחושה, הוא גם נקרא, דווונר, נרקסיסטה, בנדם, הנרקסיסטה, פגיע, הוא יותר מבתי החוסר, ביטחול, מבתי יותר פגיעות, הוא לפעמים מבתי זה סוג של קורבנות, או כמו ילד כזה שאתם רוצים להציל אותו ולתפל בו מאוד מעורר, רגשות הוראים, שבה לכם לעתוף אותו, וזה בדיוק ההספקה שהוא מבקשה לעצמו, וזה בדיוק כמה תפקיד שמעואה הגלחם, ואתם כיכנסו, במערכתי חסים כזאת, אם מישהו כזה, זהו תצמכם המון בתפקיד של מישהו שמתפל, ומזין, ועושה המון למען, ומגונל, ותומך, ומצים, וכאילו, המון, המון, המון עבודה, לבנדם שהאמור להיות הפרדנר של החם, ובנדם שהאמור לתק לכם משען וכתף כנגד, למה שאתם נותנים, אתם נותנים את זה מצד אחד ומאידך מקבלים את זה בחזור, אתם נותנים אמפתיה והוא נותן אמפתיה, מה שקורה המון פאמן זה שאתם רגישים שלכם לא מותר להתפרק רק לבין הזוג או לבית הזוג האלה, זה מדובר על הנקסיס תסמויים, ובדרך הלמאוד מאוד מעוררם פאטיה וגורמים לכם לרצות להציל אותם ולתפל בהם, וזה מקום שמאוד מאוד כדי לשים אליו לב. כשמגעים, לפעמים למצבים יותר מתקדמים בקשר, מתחיל לצוץ איזשהו תוכן שאולי נחשבתם אליו, ואני כבר לא זוכתי מזכרתי, זה כן, אני בטוח לזכרתי, זה בפרקים האלה של הנקסיסטים והאמפס. זה נקרא גאסלייטינג, משהו שהוא כאילו מגליק הדלקה, הצטה, גאסלייטינג זה משהו שמעבד את המציאות. זאת אומרת, אתם והוא או היא, הייתם באותו מקום, היה שם תרחיש, היה שמה שהוא קומפליקט או זה שהיא בעיה ויום אחרי או באותו, היום אתם רוצים לדבר הזה, והוא אומרים תקשיב, והוא תקשיבי, ככה וככה היה, אני לא אףתי עכשיו דיברתי אליי, או כאלה, ואז אמרים מה, על מה אתה מדבר? אני, אני דיברתי אליך הככה, אני בחללו אמרתי את זה. זאת אומרת, יש פה משהו שיכול ממש לשקר בפנים במצח נחושב לי שהוא בעיה או להבט מציאות או לשבש רעיות, כמו שעואים בסרטים בט משפט, ממש לשבש רעיות, משהו שלא תצפו, מי בן אדם שהוא יכול להיות, הבן אדם אחים או אהבת בחם ואחי בעד חם והחי התחם, ופתאום אתם פוקשים משהו שהוא ממש מבטל את החוויה שלכם, הכחשה לא לדבר על מה שכרה, למשל לעשות משהו וכאילו אתם נהלבים, הוא, הוא, הוא, או היא, עושים משהו שפוגע בחם, הוא ממש מעליבים אותכם, ואתם ככה לוקחים ללב, מרגישים סגורים ומבחרים וכוווים, ואחרי כמה זמן, קשה לחם עוד לתקשר ואז זה מבעים ואומרים, מה קרה למה אתה ככה? למה אתה מוזר כזה? כאילו לא היה, כאילו אלה הם מושג על מה מדובר. הם לא היו שם. אין שם כאילו התייחסות לזה, וגם אם תבואו ותגידו את זה, הם כזה מה? על מה אתה מדבר? מה פתאומי? אני לא מבין על מה אתה מדבר. ולפעמים גם אתם יכולים להסביר את זה וליכנס הפרטים ולחזור ממש לתאר את זה כאילו צילמדם, ואתם עכשיו מקרהינים את זה מחדש, אתם תסבירו ותסבירו ותסבירו ותסבירו ותשחזרו ובסוף הסיכה, אתם תשמירו משפט כמו, "אני לא יודע מה את רוצה מל" או, "אני לא בין על מה אתה מדבר." אתה אמין לי? "אני לא יודע את על מה אתה מדבר." זה משהו, שמייצר מצב שאתם מרגישים שאתם כאילו, "מה אני?" אני אמר לי שתגע או "מה שהוא לא בסדר?" רק אני הייתי שם, או, "מה אני. אני. מה שהוא הצילאו, אני שפויה?" אני. אתה תתחים לפקווה כבזיקרון שלכם באבנת המציאות שלכם, ולאורך זמן חיינים בן אדם שעושה גסלייתיים, לעורך זמן, זה חוויה שיכולה להתריף בן אדם וממש לגרום לליכנס לתמוטטויות ולהתקבות חרדה כזאת חוויה מאוד קשה וסמויה שממש מעל ערת את מערכת הצבים. אז אני מקם, סימו לב לסימנים כאלה, זה מאוד מאוד משמעותי. אחד הסימנים של מערכת יחסים, מה התחלה? אם נרקסיסטון אקסיסטית, מתחיל את הקשה, רוצים לקנס מער מער לתוך הקשר. מער, מער לעבור לגור ביחד, וזתמיד מפתיע בהמינו של השים נורא פוחדימי אינטימיות ומעות פוחדימי מחוייבות, פתאום למשל לדוגמה הקישה לפגוש גבר, שורצה לתחתת, וורצה את החיילדים, וורצה שהתבית הילדים שלו. וורצה כבר שתגור ביחד, וורצה וורצה וורצה, מצד אחד, ומדבר הזה די משפטים מאוד נפוצים, אז כמה הילדים התרוצה די 30, כן? כמה הילדים התרוצה? וואו, איזה הילדים יפים יהיו לנו או איפה תרוצה להתחתן? כל מיני דברים כאלה שנשמעים כל כך הוא מנטים בשלב ראשוני ומאוד מורידים את ההגנות של כאילו הוא רציני, הוא לא רציני, הוא בלסחקיתי מספקים והאפי החיימגברים היא נסחקת בי, היא אמיתי, היא מפלורתת, היא יוסע ככה עם כולם. והיא פתאום רק לאיות, את הבנדם שחייכי פסטיקול החיים, זאת אומרת, היא יכולה במש למכור או הוא, יכולים למכור ממש את הפנטזיה, הכי סמויה שלנו להביא אותה ככה בגדול ולהגיד, הנה, הנה מה שחייפסתם כל החיים, הנה אני, הנה הגעתי. מה שמדים שאני מתקלתי לא פעם ולא פעם עם באמת הרבה סיפויים שמצד אחד, יש התקרבות מאוד, מאוד, מאוד מעירה ומהר מאוד מתערבים במתמזגים בחיים שלנו? במצד שאני יש איזה מין הסתרה של הקשר או שלא מכירים את בת הזוג ובין הזוג החדשים להורים למשפחה לחברים או של לא נותנים לזה מקור אפילו ברשתות חברתיות לא מוכנים לשים את הסתת וסחדש במערכת יחסים עם כך וכך לחסוף את זה, לחסוף את הקשר ולתק לו להיות פומבי וגלוי וחסוף אלא יש מצד אחד את המקום שנורה, נורא מהר מתקדם ומצד שני שומר על זה עדיין בשושו ואומר חקי בולן ספר לכולם או יש מישהו שעשוי לפגע מזה בשלב הזה או להיה אקסית שלו או להיה אקס שלה הם עדיין להוסים מושלם, אני פיינשט בזניס הם עדיין לא רוצים שהדעו מזה שלן זה האינטרס להסתיר את זה חבר האם קורא דבר כזה אני מבקשת ומזמיני תכם, כן? בברמה אחי דידותית וחברית אני אומרת לכם תפכחו אין ותזהו את הסימנים זה לא סימנ טוב זה ומת לא סימנ טוב אני רוצה לתת לכם עוד סימנים זה לא בכך מהפיין רק נרקסיסטים, אבל אורו ונרקסיסטים שיצל לי להקיר הם כאלה הם מאוד קנאים קשה להם עוד לפרגן אלא עם קנים מתחנפים למישהו או רוצים להסיג את האמון של מישהו אבל מאחור רגב של הרבה אנשים הם רחלים בקורטים שיפוטיים, קנאים, מתנסים על אחרים הם לפעמים מתייחסים לא יפה להאנשים שהם לא חייבים להיות נחמדים להן כמו נותני שירות כמו אנשים שאין להם שום מתרס איתם ולכן הם יכולים להשוט לצמם לדבר אליהם להפסימו לב זאת נועד הוא מה, אם אתם יושבים עם מישהו או עם מישי במסעדה והמלצר או המלצרית מקבלים הם יחס לא נעים קצר, קצת מזה לזל לא הולהם לא מחבד, לא ידידותי סימו לב ולכם הם מתנהגין פה לנסיחו לנסיחה סימו לב אתם הבאים בתור בזמן שהחליטו שזה כבר בתוך להתחיל להוציא את הציפרנאים האלה גם עליכים. אני חושבת שכבני אדם עלינו לשים לב שהם בן אדם הוא טוב, אז הוא טוב לכולם, זאת אומרת, הוא אדיב לכולם, הוא מתייחס בגוב העיניים לכולם, הוא לא מסודרת החיים בצורה היררחית, זאת המנקע של המשרד לא חפת למנה ואני דבר אלה לא יפה זה המנקל אני, תייחס אליו מדהים, זה נמצא בסטטוס גבוה, אני חבד אותו, ואני התייחס אליו, ואני החבר חיתוב שלו, וזה נמצא בסטטוס נמוך ולכן, אני לא סופר אותו ומפכנתי הוא אביר, ואני אפילו התייחס אליו ביחס שיגרום לו להרגיש קטן ונמוך ומקווהת, סימו לב להתנהגויות, כלפי אנשים שאלה הם שום אינטרס בעצם להיות את המאיחסים טובים, מלבד היותם מהדם טובים כשבנדם הוא טוב והמפהתי הוא לא. הוא לא עשת ההפרדה הזאת שלי למי משתלם לי להיות נחמד ולמי לא משתלם לי או לא מעניין אותי להיות נחמד, סימו לב להלכת האינטרסנטי הזה. דבר נוסף, מאוד משמעותי, זה שהם אף פעם לא מתנצלים. ואם המתנצלים, זה ממש אתם ממש מרגישים שזה לא אמיתי וזה לא אוטנטי וזה לא מעלד, והם לא מתנצלים כי כהבלם שהם פגו אלא טוב סליחה, המט רוצה עכשיו, כאילו שמתי, שמתי טוב סור, אם אני עשה, או כאלה. הם לא מתנצלים כי בתפיסה שלהם, הם הפעם לא טובים, הם לא יקירו בתאות שלהם, הם תמיד בסדר, ותמיד מישהו עשם ומישהו עשם וזה לא הם. תמיד יהיה את מילי עשים בתאויות שלהם, ולא תופסים את המהלכים שלהם כתאויות, אם יש הכפולה, הם התחוסר האימפת הבאית נאגות שלהם, הם יזדע זהו לשמוע שהם לא אימפתים כי מבחינתם הם פשוט מושלמים הם אנשים טובים ואיך אתם מייזים בכלל תשאים עליהם איזה שהיא ביקורות או לבוא אליהם בתלונות ובטח אחד הם מייזים לבוא עם פרחים שלכם כלפיהם ולגיד, גם לייש צור, אם חשי יכח וכך הכי הצרכים שלהם, מבחינתם זה דבר הכי חשוב בקשר ואתם נבחר אתם על מלט למלא את הצרכים שלהם. ואם אתם חושבים שאתם נבחר אתם על כדי שהם ימלות הצרכים הרגשים שלכם פה אתם טובים. לצערנו עב. לכן חוסר אמפתיה זה דגל אדום לגמרי דגל אדום. אם אתם רוצים שמעתי סיפור על מישהו שעושה בדיקת אמפתיה כמו לתת להם לצפות או לצפות ביחד איתם בסרט סיפורו של רואיל הנטינג שעשרת הזה הוא סרט שכל כולו מדבר על אמפתיות. אמפתיות לבני אדם והמפתיות לנפש האדם שרוב בניוילי המסמדהים המדהים מגלם שהמתפקיד של פסיכולוג פשוט מופת למפתיה ולמרחת יחסים אוטנטית עם מתופר שלו. ואימד אתם ישבים לראותית המתעשרת הזה. ואימא לא מבינים חמלה והמפתיה יהיה להם מאוד קשה לצפות בסרט הזה או שמייגידו שהוא משעמם ואימא לא מבינים הזה כל הדיבורים האלה או ש תהיה שם מזה תהיה חסות לא מתחברת לדבר הזה. הסיכות המוקות על גיעות, על רגישות, הם לא מבינים את הספה הזו. קצת מזה לזה אם בזה נראה הם משהו חלש וברברת חסרת פשר. אז יש משהו שאפשר עוד דבר לבדוק איתם. זה לשאול אותם. אם אתם יצאים עם מישהו או עם מישי כזאת. תישלו אותם. ככה תכניסו את זה לתוך המסיח. האם יש חלק בחיים שלך? שבו עת המורה. את יודעת שאת המורה להתפתח בו ולרפא או לשנות בח. שאלה טובה אני שולת את זה בלשון הקווה כי שמעתי לא מעט פעמים שאנשים אולי למה את נותן את המידוגמאות של נרקסיסטים על גברים. אז זה לא בחוונה. למרות שאני מדבר את הרבה מהניסיון שהיה לי במערכות יחסים גברים נרקסיסטים. אבל יש נשים נרקסיסטיות ופגשתי כאלה גם. גם בחדר טיפולים וגם דרך חברים וסיפורים. אז אני יכולה להגיד לכם שתותה שאלה אתם יכולים להפנות גם לגבר וגם לאישה ולראות מתי ההתגובה. אם התגובה התייהם מתגוננת, מבטל, תוקפת, מזה יפת. עונה משהו כזה כמו שואלים את מלכת היופים מת. רוצה לעשות בחיים שלך ואז היא אומרת בטקס. אני רוצה לראות פת. הרעיבים באפריקה כמובן שזה אין ששם שום תשובה שזה לא תשובה אוטנטית וזה תשובה שהיא מזוייףת ומתייפייף את צימו לב לתשובה כמה היא באמת כנה המוקה ומגיע מימקום שמתבונן פנימה לתוך עצמו והוא אומר כן יש לי עבודה לעשות כמו כולנו ומה עבודה שלי היא האם אני מכיר את עצמי ברמה זאתה אם אני מכיר את המקומות את המקומות האפלים והלא מודעים שבתוכי כמו כולנו. או שהדגובת יהיה לשאלה הזאת להביר נושא או ללאוגי לשאלה או לעצם השאלה או להתרגז מהשאלה או לאן כל הסיפור הזה מוביל לאן התחוטרת לאן התחוטרת למה את הבשואלים תתה שאלה הזאת זה אלה לא שמנים טובים. אם אתם רוצים עוד אבר לבדוק אז ברגע ש בין אדם שאתם חושדים בעיותון הרגסיסט אומר משהו וזה מין בתחון מלא בנכרצות בטעתנות נכרצת אל תסכימו איתו. ממש כתרגיל, אל תסכימו איתו. תדווקחו איתו על זה תביעו דעה מנוגדת למה שומר ותראו איך הוא מגיב לזה כשהם לא מסכימים איתו ושמביעים דעה מנוגדת. אתם יכולים לראות שם המון זם קופנות, חוסר אסכמה הכי לראות מציעות בצוע אחר ושאיך אתם איזים בכלל לא לחשוב כמותו. זה בשלבים יותר מאוחרים ולפעמים שזה כבר עולה בשלבים המוקדמים אפשר לראות את התגובה הזאת סוג של עלרגיה שיש אצלם לחוסר אסכמה וריצוי של מי שהם ואיך אתם איזים לא להשאר אותי בבחוץ. אז אלה דברים שקדאי לכם מאוד מאוד לבחון אותם במיוחד לאומה שהמרתי בהתחלה על היסטוריה מהילדות. כל התוכן הזה, כל הדברים האלה שאני אומרת כאן הם נועדו עבור כל אחד מאיתנו שנמצאה בתהליך של התפתחות של אמידה של המקה פנימה של העבין את המקומות שמנהלים אותנו באופן לא מודע. מאוד חשוב. לסים לב לא רק להתפתחות שאני בין אדם טוב ושאני אוהבת את עצמי ושאני מביאה טוב בעולם. כי לפעמים אתם באים אם כל הקוונה התובה הזאת אם הנהיביות הזאת שציינתי קודם. בימה קוונה התובה להיות בסדר כתוך אינפוסטר האומטי של בן אדם שמרצה ורצה שעבות ורצה להיות בסדר עם כולם. מהר מאוד אתם יכולים למצוא את עצמך? במערכת יחסים אם בן אדם שממש מן אצל את זה לראה וזה בדיוק משהו מחפש מישהו שמאוד מאוד זקוק לעישור מבחוץ ושעבותו הם יכולים לתת לכם את העישורים האלה בתחלה בכמויות בעצפה כמו שאמרנו בלב בורמיג. אבל ברגע שאני לקדתם ומקברית הרביבו איתכם ומקברית מזגו איתכם אז הם לצערנו רב יכולים לתמרן ולערבב אותנו ולגרום לנו פשוט לעבוד אצלם. ובכך אנחנו סוטים מהמסלול שלנו, מה שנקרא לרדת מהפסים או לצאת מהסנטר זה בדיוק מה שקורה לנו וזה מקום שבעצם יכול להוביל אותנו לעובדה נדרך שלנו ולהובדנו אמימו של מי שבנו להיות כאן כולנו, בנו להיות כאן בביטוי מלא של האור שאנחנו הכי שרונות שלנו היא יכולות שלנו אז לא משנה עם אברנו ילדות קשה ולא משנה עם עדיין אנחנו מתמודדים עם השפעות של האלדות הזו ואם עוד הקשיים שאנחנו נלצים לפתור בתוכנו האומצ שלכם, האומצ של כל מי שמעיתנו שמסכים לי כאן הספנימה לתוך המקומות האפלים והמרטפים החשוכים של הנפה שלנו ושל העולם הרגישי שלנו האומצ הזה להעיר בתוך החשיכה הפנימית ולזהות את המקומות הפצועים שלנו ולרופא אותם דרך ההסכמה לעבור דרך הרגשות אלה הדברים שעוביל אותנו בסופו של דבר לאניו אותנתי שלנו ולחבר בחזרה את כל החלקים שהתפזרו בתוכנו מתוך התראומה שוב אני חוזרת את זה, התראומה היא בעצם הניתוק מענייה אותנתי ומה שאנחנו עושים בתהליך הזה אנחנו חוזרים בחזרה ליצור קשר עם החלקים שהתנתקנו מהפחד, מהבושה, מהכאב המקומות שהתנתקנו ממנכנו רוצים לחזור לפגוש אותם כדי להתאכד בחזרה ולהפוך להיות בחזרה חלק שלם ולא עוסף של חלקים הפוזרים שהם חלקה מענה הוא קשר ויש לנו את התחושה הזאת של הרייקנו תשאר בפה מנכנו מסתובבי מתה ומאגשים שמה שהוא חסר לנו ואז אנחנו מתחילים לחפש את זה בחוץ בתתארו לכם שכל מה שאנחנו מחפשים בחוץ בעצם נמצא בתוכנו גם אם הוא לא הכי פתוגן וגם אם הוא לא הכי נעים לפגוש אותו זה חלק מאיתנו ואנחנו רוצים להשיב את כל החלקים שהתפזרו בגלות הפנימית אלינו בחזרה אל הבית שלנו לחזור בחזרה להתאכד למערה גאחד לשלם לענייה אותנתי שלנו אז אני מברח את אתכם בהמשך הקירה מופלאה ומסה פנימה הוא מרפה ואוהב כלפי עצמכם אל השלם שאתם ועד הפרק הבא אני שולחת לכולכם חייבוק חם חיזוק חיוך ושנע נפלאה ונדרת ומברח את שתגל החולנו להתראות