פרק 14- משחקי שליטה

[קראנטייטאי] איסליחה, זה לא משהו הזמן תה. שלום, אנחנו באות פרק בפרקסט סליחה הזה לא משהו הזמן תה, אנחנו עם תל בשן, תלו מייסד בצפר למניגות תודה את תהת ומפותח שיטתים פקט. ותחפני להלמה הפרק היום? והוא מקרה מהרפירה כהם, מסחקה שליטה. פעם, שברק קודם היה על כהם, וחשב מסחקה שליטה. אנחנו מתקדמים. בגמרי. במדרות חלק לקלח, להבאלכוסל אחרים של הפרוט קסטים, אלה אפרחוסל הגיטים. אז מה? אז מה בין יני חסה שליטה? נושב ש. כשארבענו סימר קזיים שנשים מדהים בבחלה עבוד עליהם מן הסתם בוויות, שזה משהו שבצפר תחות מתעסקית דוברופוי נשירה וכמון שבוויות הוא שפה המסטרס. נהיה, נתעסקים בווין בוויות נפשית. זה גם חלק מהם. לא הומכים, בסרטי שלנו. תלק שני זה פרנסה וכנדה הפרנסה וקרירה ומימוות שלו ובדהי קשורים בפלמיותה, דעם ובו רדה של חסמים וחיבור לציוקות ולצנות וכמודות כמחדים. ושתסירות ניקריות של מרחות יחסים זוגיות ורות, אני חושב שיום רוצה לתייחס לציגז שורה, הייון. בנהי טיפה מורכב לסבר, בלילוח וציורים, אבל אנחנו נעשה ובצם נפסר סרגל מסוים שניתן למצוא כל מערכת החסים בתוך הסרגל הזה, להפיין אותה ולהבוד עם הסרגל הזה, על מערכת החסים, להפין אותה וגם לשנות אותה. זה בצם נרמא את העולם אותם, דבר כרגע על עולם הזוגיות. אני מדבר על זוגיות או נדבר על זוגיות, אני חושב שסגם רלפנטי להורות, אבל נראה לשני פתח שתי חזיתו, זה תומה, שגם ככה אנחנו לא בתוכים שנדעה לי עוסטסטיק הזה. הדסף לכל כל פעם שאנחנו מקרים כרק הזה, פרוט כסט כזה, ומנסים נכנס נושא בלמדים רבים למד רדיפון, היא כזה בסר ראש החצישה. אני תמיד מוצא בזה אתגר, ותמיד מכננים בספקות, אם זה נכון, לא נכון, כאילו שזה הסטייגות מקורית שליקו הפתשמת חילים למדת הדברים, מה זה יכול להתפתח כמה שים יכול להבין את זה. אני מתנכן קצת לאופה, שנשים מסתרים שמכשים לפרוט כסטים כמה פעמים, ורפילו עוצרים וראשמים שזה משהו שלא המשלט ילדה, תישי קרה, וזה מסמח אותי, זה גם מרגיע אותי, שאיןשים לא ככהים את הזמן ומפלחים את המילים ואת האפנות, אז גם היום זה יום כזה. זה שאלה מעמת תחזר, ובאמשיק אותה לא באיזה רופא, מהתחזר, כאילו כל התערעיון הזה שתלב הם אוכי, שם עוד יקרה, מועה מתפה לה, נשכמה כמה לבשן דעלי העירה נפני על פר, במהות שנים, אולי אפילו עשרים, ואני לא חושב שבען תהיה את דער מה זה לא אוכר בעזמה, ובשנים אחרות מבינות קצת יותר, אז כאילו תודה לדעלי, אם את שומעת אישה, זו דיברנו הרבה שנים, ורון הזה באה ואומר שכל מערכת יחסים, בה שריים, מתיפינת בציר, עם שני הפכים. בצד אחד של כל מערכת יחסים יש את הרצון המק שלנו בקשר, ובצד השני של כל מערכת יחסים יש את הצרחה המק שלנו בשליטה. אז מדמיין המציאים? כן, צד ידים רצון בקשר, וכבר דיברנו בבר כך שרצון, ודבר חופשים, הוא קשור לעבא, ובצד שני שתצורך לשליטה, ועל נופרק שלם שדיבר על כך שצורך מסמל חדים. אז לכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו נמצא בקשר, כי יש בומיימד עמוק שמיוניין בחיבור, ברגש, במגע, בעבא, בבייחד, בית מזגות, יש איזה חלום פנימית שלנו להתאחת עם בנזוג שלנו על הארץ, איכד, להרץ החדות, יש בזגעי המדין גשמיים מאוד. יש בזגעי המדין רגשניים, וגם אפילו המדין הוכנים, הסיבור גם זה החיבור בלם נזוג, יש כאלה שאומרים שהוא ביטוי הרצי, אלא סיבור גברת, החיבור לבורל, חיבור של נשמה. חנים שאנחנו פחות מתסכימית המקרו הפרקסטים, מי שנוח או יחרשות החיבור הזה, אנחנו כולנו כמאם לחיבור הזה, והרמוניה הזו ולהרעה הזה. את זה היום מה שבחשב, מה שאומרים, מה שאומרים? מה שאומרים? אז מה בעיה, אם כולנו, זו נוסעת עליו של כולנו, מה בעיה? לכם, כל הסרטים, כל הסיפורים, כל החטונות, כל החופות, לכם, זה הכול האידי הזאתי, שיטה אנחנו מתחילים, אנחנו רוצים להתחיל להרמיש את הזו. איפה בעיה, כולנו כול יש בעיה, אנשים התגרשים, וכלגה מתגרשים בצורה נוראית, אז גם ידע פק לו פעם על אלטות המצף, ואו על אלטות על אלטות של הקליניקה, אלא שלא מתגרשים רבים הם חיים ביסורים בתוך זוגיות, מחזקים, מהמאד כילונאים, עם כילומקובה, על כים מפחדים לצאים. שבאפה בעיה, בעיה יש כדי להיות בתוך קשר עמוק נדרשת התמסרות. וכדי להיות בתמסרות נדרשת, פתיחות, ופתיחות בתמסרות, דושם מסוג של עובדן שליטה. אז הוא מחזור לא רק את זה מרוקף. שאני רוצה להתמסר לקבל העבר המתע או לפתח רגשית. אז פתיחה רגשית או את מסוג במתע, דושם שאני הרבה, שאני עשים את הצעי בעדהן של משוחר, שאני עשיר הגנות, שאני תמסר, שאני היה ביד שליטה. אולי אפילו דבר הזה נתחיל להיים ולרדיש מוכוסרונים, והוא אולי יש כאלה שהפליגו, ואני עשים את זה ככה בעדינות שהבו חלק מהנשים לאוריד הגנות, להביד שליטה לחוש חסרונים. מתחיל להרדיש כמו סקנה ברורה ומידית, אפילו סקנה מהות. יש אנשים שיינייפו למות, נשאר לשחרר ככה את השליטה על החיים שלהם. אפילו אפשר לבוא להגיד שכאילו כדי להיות מסוגלית פתח לחלוטין, כדי להתת לחלוטין, כדי לקבל החלוטין, ולדם צריך לבטר לחלוטין על ההגנות שלה, להיות לחלוטין בפגיעות, להיות לחלוטין בעית מסרוב. להיות אני חסוף, ודבר. שילפה בלתת לחלוטין, יש מצב שזה מה שאני דרש. ולכן יש אנשים שאילו היה מתביעה שבצד אחד הייתה בואה עברה, הצד השני שלו יש חווה של האינות של הלכת להיבוד לחלוטין. ויש כאלה באופן לא מודע שירה לכת להיבוד לחלוטין, זה ממש חמר של מתה. ולכן יש כאלה שאומרים שהעולמות האלה קצת קרובים של היוב לגמרי, קרובות שזה מילוי מוחלט, צריך להעבר גם קצת דרך השיכורו מוחלט שבו, מסוים. וחווה מאוד מאוד מהייה. ועזק שהמקום הזה של עובדה נשליטה והפחד מרימת הראש, מהצד השני כדי לשמרת זה יש צד סיכלי שהוא מרבו נשמור על השליטה בתוך הקשר. בואו לא נשחר עד הסוף, בואו לא נוותר עד הסוף, וכאום אני מקומות, כי אם נוותר עד הסוף, רמת החסיפה הזו עם ספקנת לנו, כי נעבד ערים שחשובים לנו, כי נהיה פגיעים מידי. אם אני חסף לגמרי פתח לנהוב, זה טנת כל כולי בעדיים שלך, מהיקרלים את הזו. כמה ייגדו לקייב אם בסוף אני פתח, ויכול כך פגיע, והתלכים אני הבנית שריקו לקייב הזה, אבל החן רובינו נעים בתוך כל מהרחי חסים. פעה אחת על הרצון בקשר שודדבר שמונה גדד הרגע, שכרנות זוכווה רגישית וצולה. על ידי פחד בשליטה שבועה שחל מנתר ומרבו נראה, כמה מותר לנו לשחרר כדי שלא רגע למצב שבוע אנחנו פעם אחת מהבלים את עצמנו, ופעם שני חסופים לקייב מאוד מאוד אמרות. על ידי פתחת את עצמנו זוכתה מתקטפים מה שאמרת על הגבר ריק, לגבר המאפת ואתם מפשר לגמרי לגמרי, מבטרת על האנמי שלי, בחוויה סיכלית של השיטה ומכון. וזה פשוט להרבה מאוד נמדנו, זה פשוט אפילו להרחים, נכנסתי לזוביות, להסת מסוים של הרחים, מתחתנו הרחים אלא לא באו לידי יפחן, הם בדרך כלל מגיעים עם האלה דרישון, ואחשם אני לא מוכן שהרחים אחרים, ינהלו את הביזנס הזה שנקרא בעית, אחשב השקרה הבורי ולמנזוג על איזשהו רחים האלה בפרויית, איזו מופסה על מהטברית. איך הבאית נראה הוא מסודר כמו הבאית של עם השלי, או מסודר כמו הבאית של עם השלח, שבני נעבא כל הרצונות שלי על ההרגליים שלי, יש לי צורך בשליטה, ובאמת אני מותח את החבל הזה עד למקום שבו זה פוגשת הרצון שלי בקשר כמה רניית, תקע בהם דות שלי, והרזיקת ההם דות שלי, עד שחווה את היוום בלהבדת הקשר מהזנת את זה, אני מתחת אחות, עד לרגע שבו אני מרימני, אני ילחוף עוד קצת, אני אבדת בתזוק שלי, עד לרגע שבו בתזוק אומרת, אם אני ילחוף עוד קצת, אני אבדת בן הזוק שלי. אז כמה דברי במולחי בתוסף, אוקיי? את המדברתי, אני אנו על הציר, אני עד שאני, לא מדברתי על שורשים. אז זה באמת פחת להבית את הקשרת, מתי רית אוזי על הציר. כול הצד של הצרח בשליטה, שורשו בפאחל. כולה, אני לא רוצה נכיות באחדות, אבל כל פעם שאני משמר שליטה, השורשו זה זה פחת, זה המחיר המידי, שהקשר שלאולוקו על משהו יכול להיות. שבנשים עשוים לשמוע את זה, מתוך המקום של מהזנת חילבתר, אני את חילית, פשער. וזה שורש פחת. נכון, ופה נכון מצבים בעיה אחר, ובאמת עוד אנשים מתוך הפחת שלהם. יש להם רצון בקשר, בחיבור להחדות, אבל יש להם גם צורך בקשר. כלומר, הפעולות, וכשהנחורים צורך, זה אומר שאנחנו יום כי מפאחד. ככה נמר, אני מחזיר את הנוכמה, פועד קסטים לחורמה מושר רצון, ואתה מדרצון חופשי, יש לי רצון בקשר. מה יקרים, לא יתקשר, יש לי, בהסלוק על השום דבר רצון חופשי, השורשו לא הוא העבר, ואין בופאחד. מצד שני, מישהו שיש לו צורך בקשר, הפח להיות תלוי בקשר, והסיבה שהוא משמרת הקשר, זה כיום אירויוי, אם לא אירויוי לקשר, היום ונורו ולכן השורשו שורש של פחת. שרק שנינכנס נגיד למקום שבוע נמבטר על הצורך של ושליטה. לא כן אם אוניין באהפה, אלא כן אם הפחת להבד את המנזום שלנו. אז אני פה נכנסתי למדניות של ריצוי. כלומר הסיבה שאני זז מהצורך בשליטה אל עבר בנזוג שלי, לא מבטא את העבר שבי. אלא מבטא את הפחת שלי להבדת בנזוג שלי. ואז אני הולך הוא מרצה אותו. השורשו פחת אני יושא את זה, כמו כל תודה ראקטיבית שהתחוית שלה היא למנועה, עתיד לא רצוי, אני מרצה, כי אני מונן למינו האטיד שבו בין אובה את הזוג שלי יעס חותי. גם פה אגב למה הוא, פה אלא חוק הקרואה שהתרבי אלא שרת עוד הערב טיבית שהתמיד בורטת הדבר ממנו היא מנסה אותו היא מנסה למינו האקלומרים, גבר מנסה. או אישה עסוקה בלרצות את בנזוג של הקדל השמר כשרמי השורשו לא נכון, מתוך פחת להבד אותו. אז היא אולי מרצה את הגבר שלה, אבל בוח שבנל מרחת יחסים, אם מדמוד פקטיבית הוא לא איבותה הוא איבות החלק המרצה שבה. וקוראים פה שנתרים, פעם אחת האישה או גבר נגיד מכך אישה ונתראה זה כדי שלא נדלג בין המגדרים פה. אם האישה מרצה את הגבר, זה אומר שמי יתית מותשת את עצמה, היא כבר לא נמנה לעצמה על הרצונות של. והתזכולים וכבר שלנו והנתראה. -כן, היא הולך את לידי בודו. וגבר מרחי כשר עם השכה וסופה של המסכה גם לקרוסקי, בסופה גבר הזה יגיד. התלום את איתה לשאלה, אחת מרצה, מליקונטרה, והתרגיד לשלוטות דער האקטיבית. שוב תמונה שתצמה במציאות כלומר, יש פה משחק מאוד מאוד מעניין. פעם אחת רצון בקשר שוחופשי, פעם אחת סוך בקשר שאשר שלו פאחל. ואנחנו בחרג המבקשים מהזינים לשיר רגלב, על המסחק הזה שיש לנו בפנימיות. כמה אני רוצה את הקשר, כמה הצורך של בשליטה מהכיבת הדבר שרטו אני רוצה. למהרות השריך, נכון, אבל בוא נתנדות מה? טוב. בוא ניתן משהו שאני התקל בו עוד פאמים בעבודה. ואנחנו פוגשים באינזוג ואנחנו מתעבים בו. ובתחלה ההוקסטוטינוסס המח ואנחנו בכל עושה מלאה, אנחנו בכל מישהו כי יש לו סט מאוד גדול שמאפינים שאנחנו סנחים. ובתיידוגמא עכשיו הזה. קצין בחל אבר, תהיה סקריו כזה בדיינוס, היה איקסטרימיסט כזה, כדורגלים החברים, בן ג'ימג שרים, תיולים בערים, משהו מאוד מאוד דיניים כזה ובחרוץ. וכל דבר הזה עם כל החיות והאום האצרה אנרגיה הזה, היא גיע לתוך הזוגיות וזה הגבר שיישה הזו בחרוץ. מה שום, היה עוד מאוד הןרגיתי, מאוד שניזון מהרבה מאוד מקורות של תמוע. תיבר, החברים, בספורט, קצת קסטרים, קצת על הקצה, הדבר הזה נכנס ויחייה מאוד את הקשר. והחשב מתחילה הזוגיות וכל מיני רעיונות פנימיים של בט הזוג במתייזה לאח בן זוג צריך להיות ומה זה הורות, ומה זה אחרי יות, מתחילים לי כאן הסתחוק שיש, רובים אחרי אני לא תראה, שהיית הלבד יחוד על לפרוץ באנג'י מגשרים, וזה בסדר, אבל עכשיו אתה לא יכולה להרשוט להצמצא, איך אתה כבר הוכר, ראיות, אתה לא יכול לחשוב רק על עצמכה. היא גוזם את לא ענף. לחשבי אומרת לו, תשמע, מה זה אתה רוצה לסקים החברים כמו שין עשר הפעם בשם, אני קודם, אתה כבר לא רואו רק מה אתה מעדיף אותם עליי. מה זאת אומרת? אז כבר לא נעים לו, כי הוא כבר לא כל כך רוצה להבד אותם. רואו מרגיש, שמר, תשמע עם אותם, מהדיף אותם עליי, אז רואה עדיף שלא נהיה ביחד, והיא מה אתה מעדיף לסקינת עצמכה בבן, שיבלו לא חשוב עליי, שלנו אז מה זה אומרת לך כיבא? אולי אתה לא אבא המטין. והוא יש לו רצון בקשר. אבל הפחד נתאום שכן, זה זו אותי, שם, זה קטר, משלילה, ולא נגדם. שי, זה מהרצד שלה יש צורך בשליטה, העירות צה של דברים, כי אני כנסו לפעטר שלה. וכך אז נמשיך, אם אני אצלמה שבא, כדור הגל, כשאתה רואו רק, אני חודר את זה, אבל כדור נצשתי, אני שפחה בשבא. וכך התיפין, תיפין, זה לא קורה ברגע, חלפות חמש, ועשר שנים. והוא אומר, אני מבטר, אני מבטר, אני מבטר בשביל הסוגיות, אבל בביתור, כדי שהזוגיות הזו תתקיים, כבר מרצון בקשר, מתוך הפחד להבט שליטה, הוא מיצר פעולה של ריצוי, פעולה של פעולה של פעולה על עצמו. אנט שהוא מגיע לנקודה, שרוקוו חשע עצמו מאוד מאוד רק, מאוד עצוב, מאוד מדוקה, מאוד מרצה, ואולי מבין מה הוא סבקשר. זה מצד שמי, הוא עדיין מפחד להבד אותה. ומצד שלישי, היא עומדת שעה, ויומרת, אני לא יודעת מה קרה לא. זה ממש לא הגבר שאני אכחתנתי, תהוניה, סמר תור, תהוניה, קבות, ואני אומר, ותסלחילי פרגל המדירות, המעט רוצה, בתח שאוניה סמר תור תקבו, אם אתגר זמת את האנפים את ראשים הם הוא ינק, לפני שפגש תתורת, את הקדורגל, ואת הסכי, ואת הבנגי, בתקולה עם יניין, אל תתפליים שהעצה זה נווה על מבקרים ושורות שאין בטר. וכמובן, ועשי עצר, זה עצר, ואתה תורד אבר גם, שגברים יש לו את זה, ג'נד, הפיקס, ג'נד, בקזול, לחישה, צריכה לראות, אמרת, תפקות של הקדבית זוגר, אקרום, רנד, זה לא הישה שהתחתנתיה. בלחס לא הישה שהתחתנתיה. אם אתגרו זמות, הכול החיים, על פתפלש הזה נווה אל אחרי, כל כך הרבה שנמחמם, ששר שנים זה אפשר לשויין מרחתיחסים לאט, לאט, לאט, כאשר כל אחד, מייצר ריצוי, מתוך הפאחד, מתוך הצורך שלו, בקשר רצון שלו, בקשר, והפאחד להביא את שליטה. בסוף, מהבדים שליטה, ובסוף מהבדים את התחילה. זה לא חושב, אני תרגטת של התודה רקטיבות לגמרי. מה שייף פאב, עודל הזה שתמיד חושבים לשורשים, מה שיונק מבחד, או לכם מקדם את הפאחד, ממנו ינק, מה שיונק, מה אבר, או לכם, ממש את הרמנו ינק, תחליטה של התודה רקטיבית, זה למנועתיד לא רצוי, היא נגישי לא רצוי, מהתרגע את השלת התודה רקטיבית, זה שייתמיד בורת את התעתיד ממנו עם נסה, וכן, ממנו עם מנה. ורס גרו את זה. וכצת את רגעו. כמו זה, אתם יודעת מה מצויינת מבחינתי, כי זה במצדך כאילו, אבל עדיין מצויינת, כי מדהים עכשיו זה, עצר של שניים, פוגע שחת השני, וכל אחד נמצאה פיקיוק בצד השני. אבל מה עושה? שלב שרבה מיות כאלה גם בעדות וזה, צריך לימוד לבתר בזוביות שחברה. כן, המשך שניים. אתם גוראים פה על ויטור, ולא איזהוי, וכן דברים את רואים אחרים, על נוראים את תוך מקום של העבני. סכם כלבון, נמכיד את הלאיון הזה. או, נעלית המודאות, אני מציע לכל אחד רגל הסינלב, לצר לעסמו את המאימה דזה, של הרצון שלי בקש, של הרבה החדות, וכחיבור אלוהים בנועת הזום שלי, ובנצור שלי בשליטה. וכל כול ריתי במקיימת עצמי. איפה נעיניים זה? אני כל הזמן הסוק ולעצק את השליטה שלי בקש, שאתברים יראו כפי שאני רוצה אותם, אחד על פי הרגילים שלי, שתיים על פייה הלכים והימונות שלי ואיפה שגדלתי, זה סתיחד של דברים שבחזקים הרצוח בשליטה. בסת שיש. ‫שמי של דברים שמחזיקים ‫את הצוח משליטה, ‫קשור לבחד להבט שליטה, ‫עד כמה נמפחד ‫מהתמסות, ‫עד כמה נמפחד להבדת האניש שלי ‫בתוך הזוויות, ‫להעלם בתוך הזויות, ‫סלרש, הוא שני ממדים. ‫והייתי ממכי אמת עצמי, ‫ולראות, אם אני יותר קרוב ‫לצד של השליטה, ‫אני יותר קרוב לצד של ‫המצד הקשר ולתמסות. ‫וגם התירי שבכל קשר כזה, ‫כאילו אם אני שווהים אחוז ‫לצד הזה, ‫הצד השני נשאר בשלושים אחוז, ‫את אומרת, יש מערכת של 30-20, ‫יש 28-50, ‫50, ‫אוקיי. ‫יש לה פחושר במקדש בין בהרד. ‫ודבר שני, אנחנו רוצים לראות, ‫שאין אני כבר עושה כמו, ‫למקום של הרצון בקשר, ‫למקום של שחרר ‫את הצוח של משליטה, ‫את היקרולנות שלי. ‫לראות שאני עושה את זה לא כפה ‫לשלריצוי ששעושה פחד ‫שכל תכליתו למנוע, ‫את תהיד מסליחה. ‫אלא שאני עושה, ‫זה מתוך השאיפה ‫להרוברתם, ‫תוך השאיפה מתמסרתם, ‫מתוך השאיפה להחדות. ‫זה כמובן שכיכול שאני עושה ‫זה יותר, ‫כמו שדיברנו על כך ‫שתיקו ננותמיד פעולה הפוכה להרגל. ‫אז כיכול שאני אתכיל לבטר ‫על הרגליה שליטה שלי, ‫אלגליה הגו שלי לא לנוע לא לשתנות, ‫השאיפה של הגו, ‫לא לזוז לי שר משרו. ‫אז כיכול שאני ספולה ‫שייפוכה להרגל ‫ברמת הפעולה. ‫כמר, אני ותר על דברים, ‫אני שחרר את השאיפה שלי, ‫כמובן שאתכילו לצוף פחדם. ‫אתה מיד פחדים למשל ‫בדומה הזאת שנתנו מקורדם. ‫של אותו. -של אתי, אתייה. ‫הוא אומר, אם אני יחזיד עכשיו ‫את השורשים ממענקתי, ‫של הבן ג'י והקדו הגל ‫והפעם בכוול. ‫שתיבה את האותה הזו אותי, ‫כאילו זה היה לשוחן. ‫אבל הסיבה שהוא הגיע ‫הזו כי השתוק ועוד מהתוזב את אותו. ‫כי אומרת, אני לא יודע, ‫את זה באוגבר שיחת את הסיפור המתי, ‫כאילו כמובן בשינוי שמות וזירות. ‫והיא מוייב שיח ככה אנחנו יודעים ‫תיגמכוקים מורים ככה, ‫בסוף התודה הרקטיבית ‫הבמשת עצמה. ‫אז עכשיו השיףה שלי לחזור ‫להוטנטיות. ‫תמידתי מלובה, ‫הבפחד שהשור נכנית רחש. ‫והצריך אחזרת אנשים ‫לפערק של עבודה ימת חדים, ‫שאני לא זוכר לזה כזה, ‫היימא רגשו. ‫הוא גם הרגשת. -נתכבר דם הרגשות. ‫הוא תחובה את המורצון, ‫הפעמים מיני והמתי שלהס, ‫הוא מדעים להיות אני עצמי ולכורמה. ‫אחש אני רוצה, ‫זה פשוט מתחבר לבוא פה. ‫אז כמובן, ‫שאם עכשיו אותו גבר, ‫מתחיל מה הלך של נמנות חזרה ‫על האסמו, ‫והוא אומר, ‫זה הגבר שאני רוצה להיות ‫בזוגיות, ‫ואלה שרושים שאני רוצה להיות ‫מחובה הרלמשי הזה, ‫מייה ביצוף הפחד שימני הבנת ‫שתים. ‫והיא מפחה לזה יוצא חיית מאוד ‫הדוולה הגידה, ‫היא מנהין מוכן לקחת קיסיקון ‫את העובדה שאני ארטנטי, ‫העבדת השתי, ‫שאברים מה החלופת ‫שחפו גם הרגל אביבי ‫זה שחל רציונלית, ‫קרגע את המארבי אחת השתכה, ‫אבל את המארבי דווקא וזוגיות ‫נראה חרבה. ‫ואז וואלה, וואלה, ‫בסוגריים הוא לא מרבי אחת השתוק, ‫בספרו של יום, ‫היא תעזור אותו כאופך להיות מרטות. ‫אבל אנחנו דוחים ‫את הקצה מפחיל ויותר, ‫אנחנו מדפים כל הזמן בזוגיות. ‫אנחנו מכירים את זה ‫התהר על עצמאים. ‫לשלם כל הזמן מחירים קטנים, ‫כדי לא לשלם אולי מחיר גדול אחד. ‫אבל בסוף המחירים הגדולים האלה ‫מצטברים למו, ‫ומכל סימם לנו ונשמה. ‫הוא כדור שלך. ‫-בא גבוה, ובא גבוה. ‫בסוף אתה כבר לא יכול לתאנים ‫בא גדולים. ‫ואז נכון, ‫הוא רק לא מצליחים לראות את זה. ‫התהדת, אם הייתי סוחה ‫המצח כל המחירים, ‫שתמשלם ב-22 זוגיות, ‫הוא עושה מהם הרמה, ‫הרמה הרבה יותר גדולה ‫בסופו של דבר מהרמה של הפחד הקונקלטי ‫שמנו למסלים הנה. ‫וגזם האחות נשברות בסופו של דבר. ‫נשברות בסינה, ‫הם הרגדולה הרבה מאוד פעמים ‫וגרושים נראים זורה, ‫כי אתה לא יכול לסטיות ‫יותר את הביטולה עצמי שלך, ‫אתה לא יכול לסטיות ‫את כדי הדרות אינטיות. ‫אבל כל הכנסים נצברים. ‫החשב זה אומר שאני חייב ‫לתמודד עם התחדבים שלה. ‫שאישה של התעזור אותי ‫בגלל שאני חוזר להיות מי שאני. ‫ויש פה גם רצנה שאומר, ‫אני רוצה ששייתו הרטיק, ‫כפי שאני לא דרך הריצוי שלה. ‫אתה אישה שלה, כי היא לא איבטתי ‫הוא איבטת הביאולה הנרצה. ‫המסורות התובות פה, ‫וזה בדרך כלל המשתמש ‫את שם מתקשי לראות את זה, ‫המטפל לא רואה את זה יותר פעמים. ‫שזה כמעט ולא קורא. ‫בא לי להגיד, ‫אתה הוא תעות לו למוחזר, ‫דיסלאם אירן כפל מבצעים, ‫וזה היה אבל, ‫אני לא זוכר שראיתי ‫שבאמת עשו נתרחש כתוצא ‫מזע שמשו חזר להיות מהם לעצו. ‫כבר מראי שעה או הגבר לא עוזים. ‫אתה הוא מתקצת שאני מי שתוזר ‫ביועות הענייה עצמי, ‫המנתי, כוכר, כמה שאני בואויטה ‫אתי עוד צמי אני מאוד פייזו לא בנזו ‫שנתר המשיכת. ‫כן, אז את יכולה, ‫כן, אני אומר, ‫אין מה את החוזר להיות נאמן ‫לעצמך לא בדף כבלתחוף ‫לבדזו כך לפני, ‫לא עורת שעה בדרך כללים, ‫וזה זה לא, זה צורך בשליטה. ‫אנחנו דברים על אותיינטיות, ‫אני אמנו. ‫אם האישה שיטי, לא רוצה את הענייה אותי, ‫אז כן, יחוד שכשר כזה ‫צרקי שעה זה. ‫אבל אני אומר, ‫אנחנו ניסיון בדרך הזה ‫לעמוד שכבר, כי הרגע מצד השני, ‫יש לו שיפה מוכל יותר טנטיות. ‫הצד השני גם איתה איבא ‫בגב, זה כמו שהוא בדרך כלל. ‫אז בדרך המשקרו איזה שקשנים ‫הצר את התנועה הזו, ‫יש כמובן קור שימו הגדול ‫בצד השני, ‫ואפילו, ‫הקונפקטים החדפים, ‫אבל אחרת כופה, זה מעורר גם ‫בצד השני את הלגיטי מהציה שלו, ‫ליות מין שיהו באמת. ‫אבל אחן זוגיות אוטופית ‫הידעית, היא באמת כזום שכל בן זוג דוחף ‫את הפערטנט שלא מי יצבו ‫ליות כל מישהו המוןיות, ‫ליות כמה שיותר הוטנטי, ‫ולא להגיד לא באותו ‫הטרל חלקים בפנימיות שלך ‫כדי שדוחה להיות איתי. ‫ואני חושב שסיכה הזו, ‫אפילו קצת יותר מורכבת מהר שסמנו את הכי, ‫שאב דיברנו על ריצוי, ‫ואנחנו בעצם התחלנו מלדבר על התמסות, ‫כאשית, ‫מסות מהוורת בחדים. ‫הראיון הזה עובד בכמה ממדים, ‫פעם אחת לראות שהתמסות ‫כשל העצמה עם הימת כאילו ‫כאילו, כאילו, ‫הוא דן שליטה אפילו עד למעבד, ‫כאילו, פעם, ‫אני אנו פה ויכוח הדבר, ‫זה שכרשי הסכים, ‫אני איך שהוא מרגיש לדבר הזה ‫שמדיש אנשים, ‫שמשבילה מתמסות מוכלתת, ‫נחוות כמו מעבדתת, ‫נכון שכשהוברים את הפינה הזאתים, ‫זה חוויה המדינה, ‫אבל הרבה אנשים לא מוכנים ‫להבור את הפינה הזאתי. ‫או נראה, אני לא אהבתי על האגנות ‫שכי זה נורב היום, ‫אבל זה כמו מערבו לתבייה, ‫אז הלך לשחרר, ‫זה לצאת בחיים האצע נשאם, ‫הרבה אנשים לא מוכנים, ‫הרדת קצת, מוכנים השחר קצת, ‫אבל אז גם ניכנס קצת אור. ‫אז את צד אחד, לסמלב, ‫האם אני מוניין להתחיל עכשיו ‫אתה הליך סוקים, ‫שבו יש לי שפה אמר כאן ‫כי יש הרצאו נמוק בקשר, ‫ואני מוכר להתמודב עם התחדים ‫של עם הצורך, של עם השליטה, ‫אדל החבות את האור שיש בו צל השני ‫לעשות, תהליך מוסקל כזה, ‫שארל כתוח את זה גם לדייאלוגים ‫הבנזור בגללירות, ‫הפורור מהדכמה הוא באמת, ‫כמה הוא באמת הוא בתוך הקשר הזה. ‫בחלק השני שהתפתח פה ‫היום בתוך הסיכרה הזאת, ‫כשור לפעולה הזאת של מיצורי, ‫שיון הקטמית פאחד, ‫שבסוף מהמשלת את הקטסטרופה ‫ותת רגע שלה, ‫הייזה להתחיל המגירה ‫ולהתחילי עצר אותן תביא יותר גבוה בתוך הקשר, ‫והלית מודד עם התחדים האמוקים ‫שבהם יחדים על הבא הזה. ‫הייזה אפשר לעשות עולה ‫והדכמה הוא בעבר של אותה מיץה שני ניתן. ‫אחדים במקרה יש. ‫שני בנזו מי ששומן תפות קסטסר, ‫ומכספים לכם עדיין כאלה, ‫סכם יכולת הלכדים ‫שבו כל אחד עסם איפה ‫למצל הסוגל של צורך וקשר, ‫הוא עוד רצון בקשר הצורך בשליטה. ‫ומהיה אוזב לו להיות יותר בקשר ‫ופחות בתהליך של השליטה. ‫ולעשות בי ביסטאפס ותוכה הדבר הזה. ‫אני חושב שזה עולם מאוד, ‫הוא עוד רכה, אבל הסרגן הזה, ‫אפשר לבדוק אותו לכל מה לך ככה. ‫נדים. ‫אני בענייר אוכב מדמיינת שני בני זו ‫הכל אחד עושה ברכב שלום, ‫אקשים לפרק הזה בפוד קסטים, ‫בגשים בעירות בבית, ‫אם לדון דון שאין מעבא, ‫לא מפחה לדון. ‫לא עור זה מסרדות, ‫הם כל אחד עושה בבגש. ‫וגם רואה מעבא. ‫תודה רבה, ורוזה היה מרתק. ‫אני רוצה לספול מהזעילים שבעצם. זה רוצים להמל כבנוסד, זה ולסות עודה פנימית, שר רילי צטרף לסדנות שלנו פה בבטחפר, אני אישית עברתי את הסדמה יחדים בן זוגי, בנושב שאני חומר נדברים על הסכגל הזה, ואני נועה שלנו בו. ואתם מוזמנים תודה רבה, ואם על מרצות רוח. שמרח, זה רק כמה, תמיד רעות. אז לא משזמנתי.