פרק 14: בא לי זה אי באינדונזיה- על בעיות מוטיבציה ולמה אין לנו כלים (מוטיבציה-חלק א')

שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים, שלבים הגיונית, העולם, עדיין משוגר, שאלה רגע, שונד ראו אישטנה, אנחנו אחר בפרק נכמד ועכדש, פותחות נוסחדש, היטת, אחרי שעשינו דיגנוסטיגר, וערכרי שעשינו המסגר כלומר פעמולה עצר. ואחשי כבנו מטרות, וכמובן אחרי שביסה סנוברית, טיפולית, העיתנה, ובמקביל לכל זה. בו זמנית ואחרי לפני בצד ובכלל, אנחנו מגבשים הליכים מוטיבציון. כדי לעשות שינוי בנדמצח מוטיבציה. מקרת בדיחה עלינו מבה פסיכולו. כמי פסיכולו גם צריך כדי לחליף נורא. אחת, אבל הנורא צריך... ממש לרצות להתחלף, תכת נורא תלאסית וזה נכון. כלומר, אנחנו באים יחד עם המטופה על הסוצ שינוי. זה יכול להיות שינוי כמו שדיברנו לה בהתחום האינטרפסיכי, חרדדיקון ועושידי פוסטור הזה יכול להיות בהתחום הבנישי, זה יכול להיות בתחום היית מקוות, זה יכול להיות גם וגם וגם וגם ביתם לסדר של החליט. אבל כדי ששינוי מתבצע, אנחנו מחפשות את המקביבצי של המטופה. זה נכון בכלל וזה נכון, עוד יותר בסיביתים שמבוססה להישו הבית. אבל בלי מוטיבציה לעשות שוב הבית, בעצם התיפול, בואו נקיד, נחלש מאוד מבחנה הפתקינת במקרה שלנו. הוא מאוד מאוד מאוד בואו נים על העבודה של המטופה על בבית המצמנו. וכל פרוטוקולטי פולי בואו נעל המוטיבציה הזאת. פרוטוקולדיקון, פרוטוקול חרדה, גם פרוטוקול פיתיס, גם פרוטוקול עושידי. כל דבר שלנו ניגה בבסיביתי יובסס את שינוי על העבודה של המטופה על בבית. והדנגותית עבודה קוגניטיבית ואתה ובלי מוטיבציה בעצם אנחנו בעקריסה מחולת את של כל התיפול. אז מה נסם? של עד שלנו. כן, זאת שולת מיליון אותו. נכון, המוטיבציה היא בליבת כל תיפול סיביתי. בלעדה אלינו כלום ולא. אנחנו לא נחזית את המוטיבציה רואו לתופל. אנחנו נצא דרך להביר את המוטיבציה מיתנו אליו. הרעיון של להחזית את המוטיבציה רואו רואוון שזר ביני, לפילוסופי של הסיביתי. אנחנו מחפשים דרכים להעלות את רומת המוטיבציה של המטופל. אבל בוא נודה על האמת. אם לא מישהו אין בכלל מוטיבציה ולא בגלל מצוודיקו ניכולף אלא באופן כללי, אני בספק עם נוכל לעשות משהו. נכון ואני רואה לי כדי לדעת להסכימים זה. לקבל את זה, לקבל את זה. להסכימ לשחרר אפילו כלומר באמת אחרי בחינם המכה, אבל גם להסכימה שחרר. להזור לדור בין אדם לצאת מה טיפול. שלא יבזבז את הקסף שלו. אמירה המצב היפה. -מה? אמירה המצב היפה בין. אני חושבת שקודם כל בעיות מוטיבציה היא אוכלת מכל מה שבכרוני בעיות התנגות. כלומר שמתופל רואה את עצמו כקור בהן ועבוצה שאחרים ישתנו. אנחנו לכן בכל מושא הזה אנחנו נצטרך טיפול מהארכתי ולבדף כתיפול פרטנים, אבל אנחנו נצא במוטיבציה מאוד מאוד מוחוגם בבייות אחרון. אבל אני לא כללת בתוך זה ביודיקון. כי בדיקון ובנדם פשוט מיועש. -כן. זה לא נחשב משניקה. זה לא פר. -בזה טיפול. -בדיעו. בדיוק. אז אני מדברת יותר ברמהי שינטית או ברמה שהבנדם בקאילו פדי לעזור לעצמו, אבל המעשה באמת באמת באמת המוטיבציה שלו היא שואףת לרצפן. והוא יותר רוצה שמישהו אחרי עשה את זה בשבילו. ומושא נכרי עשה בוקרסים. -עשה בוקרסים, כן. זאת נחשבה אותו מתי תנובדת טיפול. -כן. אני עבורך ועד וראתה עשי שזה יקרה. -כן. אז אני עוד מזה זכר. -מצאתה פל. -מצאתה פל. -מצאתה פל. -מצאתה פל. וגם מצל שאו שאנחנו נצליך להחלץ ממנו. וזה שידרך אנחנו נדבר פה לכל הדרכים והפרכים אומרים או שכמו שאת אומרת, אבל צריך לדעת מטאי לנושקו לי. את יודעת מטאי אני לפעמים חושדת של האנשים את מוטיבציה לתיפול. -מטאי. כשאמרים, הוא רואים לתנילי כלים. -נכון. זה מחדין, הוא ראתה זרם אותי וציונת. זה כאילו אני צריכה לתת את זה. כאילו יש כלים באמת. צריכים לא קוקחו לתתה ביטוי הזה. -זה ביטוי מאוד שגור כבר כשאני מלט ממנו. נכון, אז אתה מתלא לפרש את זה תמיד לך אומרת. -כן, פשוט אנשים למדו שככה זה עובד כלומר, מניחים שככה זה עובד. נכון. אבל בוא נגיד ככה, התקשות על תנילי כלים, ביקר על המשפט הראשון תנילי. כאילו אני באמת יכולה לתת משהו מהראשר אדם יזה ודמעות כי זה כל מה שניכול לתת. אדם הם פעט יקצת, אני יכול לדמו יחד עם המטופל ולהזה יחד עם המטופל. אבל בסופו שלא אני לא יכול לעשות את זה בשבילון. אז אז כשיש דראשי המאוד בבע של תנילי אני בודקת מחדש שאלה תרום טבעצי בטיפור. ולבוז מונית שיהיה ברור. חוקר השם של הסיביתי. אם אני נותנת שעובא אית ומתופל עושה את השעועובא אית, זה הצלחה שלו. הוא יגע הוא עשה. הוא אית מודלים הפחדים שלו המדיקולות שלו ממעצורים שלו, ומתקסים שלו איתן שזה לא יהיה. אם אני נותנת שעועובא אית ומתופל לא עושה אתם זה קישלון שלי. אני אחרי אית לתת שעועובא אית שם תופל ירצה לעשות, יוכל לעשות, התקוון לעשות בייצה. אבל אם יש שום נוראנו מהאת מוטיבציה, אז בעצם אני הולך לי קשה בגדול. יש איך הזה דוגמא לתופל או מתופלת שהמוטיבציה הייתה מאוד מאוד מוחל לשינוי. אני חושבת על מתופלת שהייתה לי שליכורה. כלומר היה שם איזושהי מינטרמה של דיקא. היה שם איזושהי מידה של דיקאון, אבל זה באמת לא היה שוו על זה. אין שם המחרדות, אבל היה בעיקר חוסר עצון שלה, אמו כמוד, לא לעשות. שינוי כלומר הלכת סלטיפול הייתר מצד המשפחה. לא שהיה לתוב, אבל לא היה נרם מידה מספיק בשביל לעשות לשינוי. לומרי הייתה בערמה של סבל, אבל לא כזאת שאוציני מנטרצון לא יכולה יותר עכשיו אני עושה. זה הניסובלת וזה מייני שקלו. די יותר כזאת. ושם זה באמת היה מאוד קשה. אני ניסיתי להחזיק תמוטיבציה, לא עבד. אני אגיד משהו שזה גם משהו שאלה, אני צריך שאנחנו מסכף זה. כלומר עובד פעמים המתפה מחזיק תמוטיבציה ככה לתמיליות כאילו מתפל טוב. אני רוצה לראות לך שנרוצה להזור לך. אז מה, אם אני אראה לך שלך פת לי אז כאילו התדמיד שלי כמתפל טוב, מפגע. אז אני אומרת ששם גם באמת נוראה רציתי להזור לה, ונורא הייתה מצטי, ונוראה זאתי, איזו ידעתי פחות. שבדישה אמרתי בציאנית קוראים לזה רפלק סטיקון ארצון שלנו, שאלה שנות את המטופלק שאולנו את כפה איתך רוצה להשתנות. כן, אז אני אמרת אני יותר אזעתי ממנה, וכמובן שקצפו איזה לא עבד. אבל באמת פשוט לא מספיק חצתה שנוהי. אני חושבת שיהיה לכל מטפל, מספיק שהוקמה שנים מטפל, ויש לו והיו לו ויו לו מטופלים שמגיעים הרבה פעמים בגללחת משפחתי, או בגלל איזו יציפיות חברתיות, שמבקשים ממנו לעשות איזושהי שינוי. הרבה פעמים זה מטופלים מאזן הלותר נקל או נמנה או ישבים בבית, לא עושים הרבה, לא יוזמים, לא קטיבים, מרמה של חיים מאוד מצומצמים, בעד לרמה של חוסר תפקו בכלל. ולא בגלל בדיוק לא בגלל איזושהי מחלן אפשרית או פיזית ולא בגלל דיקאון. כלומר, עומת הסבל היא לא גבוהה במיוחל, אם יש איזה מינורית ולומצת הסביבה מאוד מאוד מאוד מאוד מייחלת ומקווה לשינוי, ואז הבנדה מגיע לתיפול פרטני מתוך את שציפיה שנייר בו, איזה דבר מה, ואני לא רואה הצלחות מאוד גדולות שלנו בתחום הזה. דרך אדו באותו הקשר, זה יכול להיות במוטיבציה שקלמת מעשביבה כלבי בנדר שהוא מאוד יזמי ומאוד הקטיבי, אבל עשביבה מאוד רוצה שאולי מהנגיד לדבר יותר אלית נגיד יותר, אלית יותר, אלית יותר מפעתי, בחות לחוס וזה לא מוטיבציה פנימית של האדם עצמו. זאת אומרת זה אולי אישיות שונה, אבל גם פה אנחנו נראה רמת מוטיבציה אישית מאוד נמוכה. אז בוא נתחל מיזה שכשאנחנו מגעיסות את הלכם הטבעציון הם לתוך הטיפול צריך לדעת שיתה הלכם הטבעציון הם מלוקסמים. יהיה לנו מאוד קשה לעבור מיאפס לשפים ברמת מוטיבציה או מיאפס לשישים אפילו. אם כל הכבוד לאחולות שלנו, אנחנו נזיז את המטופל, אני לא יודעת, אולי שלושים אחוז, אני חושבת. ארבעים אחוז. אבל להזיז מאפס לכדי נועה מתית זה מאוד קשה. צריך לקחת את זה בחשבון ולא לא להניח שאנחנו יכולים הכל וגם לא להניח שאם רק יהיו אצלנו וניהיתם ביחח המוטיבציה תשתנה. כמה זמן המתופלת הזו תתן? -המון זמן. ואני אגיד רלישנותיים או לא פח פגשן הבכת זה. ואני אגיד שאם להפך במקרים כאלה ופעמים זה נוח למתופל כלומר הוא מרגיע את המשפחה שהוא בתיפול. -כן זה הלטנה. ובעצם מה קורה הרבה, אבל משפחה כאילו קצת את הרגעי נושאים איתו משהו, והוא מרגיש גם בנועכין הם פחות על הגב שלי כיני בתיפול. ורק המתפל מתרוצץ ומנסה למתלזיז משהו ואין כל כך מה. אז בעצם פה יש איזשהו הפיוז של המונחת הלכתיפולי. כרבה במתשת הלכתיפולי ארוך ויהיל שלוקח הזמן עד שהוא מספרי. בפרוש עד שהוא מספרי עד שבאמת הסביבה רואה התוצרות יכולה ככה זמן. אבל לא בהכח להיות בתיפול משמעת הלכתיפולי בשביל ולהיות בתיפול, אבל לא ישתנה שום דבר כי אין בהם את מוטיבציה, אין בהם את שינוי לא רחזמן. אז הצודקת שזה יכול להיות גם עשו לטייני ואז אנחנו אומר שרוגיות הרבה איה. אז נראה לי שמבחינה של עתק המקצועית, דיקט רמת המתיבציה, יקריטית, תכון אחד בסיס, שאים אין סבל מספיק כמו כשל המתופן, רוב הסיכום של רוצה לשלות שום דבר. ושאים יש איזשהו בעש המשפחה סובלת ממנה, אולי כדי הלטפל מהרחטית ולא פרטנית במקרציה. אוקיי, אז גם ואנחנו כאים מאוד מאוד כללים ואין דין טיפול אחד כדי טיפול שני, צריך להסתכל על הדברים מרבה מאוד זוויות, מרבה מאוד דרכים, אבל כדי להסתכל גם בזווית הזאת. אוקיי, עדיין רוב המתופלים, התקלו בביות מוטיבציה, גם אם כן בעניין. גם יש קודי, עדיין יהיו שפ, שפ, שפ, גדול של בעיות מוטיבציה. כי אנשת קוקל הנטיארטומטית שלנו להתמגד לשינוי. כן, אנחנו עובים את המוכר, יש את הספר האפייזה שנקרא שינוי פתירת בעיות משהו כזה של שיצר בשנות השיבים. מרבה נתקובן כל ספר שינוי כתבתו, בצלב יקפי, שלך דברים שלו, אני לא עצריך. תורגם לבריב בעבשמת שיבים וער, ובמקרה וספר רוב על הדקול הזמנים והספר של פחות אליות סיביתיסטי, נמוד שוכם דבר משהו אחר. אני כל כך רוב את הספר הזה תאומוי. אופוז גם ספר רוב עליי תאומו את תאומו. כן, אז אני חושב את הקודם כל הספר הזה מנסך בצורה כל כך יפה את ההתמגדות או אוטומטית של אדם רשינוי. לא משנה איזה שנוי בגדול, כלומר אנחנו עובים את המוכר, גם עם המוכר רורה, זה עדיין איש לנו חיבה לגביר עם מוכרים. אז אנחנו חכירים לשירים רוב שהנשים אוהבים אוהבים אוהבים בנשירים רק עם מוכרים להם. ברור? אז אני מרא את המוכר זה אוטומטית מתחפה. אני חושבת שאין שיותר שהוא כל התחשנות התישים. אני אוהב שוכנת בטבע. אז אני מרא את אז ברור שגם אם אתה פתולוגיה אפילו די כלה לא ידת מה עם אבן אדם הגיע לטיפול, תיאה סושית מקדות בדרך. וזה עוד גם הנכת מוצא שמקובלת על כל הסדירה הטיפולית. במדיננים היא סכימים ומזייגם. אתיסים סכימים ומזייגם. פחתיים סכימים לזאר חולובים לשנות רורים וזה בסדר גם הוא כל זורות. שוב ברגע שזה לא עובד הצרת מצוקה ואז נפתחת מנפת התנגדויות. אבל התנגדות זה הדבר אחת עושה יכול לקרות את טיפול. זה לכם חוקנו, זה הברדן בתר שלנו, זה הדבר של לשמוע את כנסנו. ‫כ� אין התנגדות, לשינוי. ‫אם יש מוטרפים אחת באוסידי, ואחת בחרדה, ואחת בדיקהון לא משנה, ‫מהסיפור של לשמוע את כנסנו, ‫בעיה באמת נפטרה בימים ושבועות, ‫וגעה ככה דשים ספורים, ‫אבל רובתי פולים הם לא כאלה, ‫והרומתו פולים לא באים למטיבציה תמיה. ‫בארץ מדובר פה על שני סוגים ‫שאלית תנגדות, ‫מארץ נהיה סוגים של גאולטיבלציה, ‫התנגדות כל התהליך ותנגדות לתוצא. ‫אז בואו נגד נתחיל מהתנגדות ‫את תהליך, ‫מהשהוא כמה רזיסטנסטופרוסס. ‫כן. ‫שאר בדיקהון ש... ‫למה לא? סבאמן? ‫אז דבר בסיס התנגדות ‫לתהליך קלאסיה בזה קרון. ‫המתפל נותן הקטיבה תהת נהגותית ‫כל שהיא לקום כליום בשביל בבוקר. ‫אם זה יוצא ציפורים, ‫לעשות קצתית המלות. ‫לבשל עצמך ארוחה, אוחד בוקר. ‫-לא להיות כל הזמן בפייסבוק. ‫והואו. ‫זה הולך להיות קשה. ‫שבבנדם באמת רוצה להרגיש את התוך ‫רצל עצת מהדיקון, ‫עוד סבאמן דיקון, ‫הוא עוד מה קשור ‫ללקום בבוקר מקדם. ‫נכון, אז התונלת שפה העתנמדות ‫היא נוראה פשוטה. ‫במבון האמפתי של המילה, ‫אתה לכם התיפולים עם קשים, ‫דורשים עובדה מאוד מאמץ, ‫כל פרוטקול התיפולים, ‫ובעצם פרוטקול שהיא נוגד את הפתולוגיה, ‫אתה עושה את קסים תפסיקים זה. ‫את רוצה להימנה תלכים הפחל, ‫אתה רוצה להיות דומיתה תקום. ‫אוקיי, אתה דפיתי עס די ואתה ‫לא רוצה לראות את מה שעושה לחטריגר, ‫בוא נעשה חסיפות וגם נעשה חסיפות ‫בדייבד לכל התועמות שהיולכה, ‫שבמזה נח סדר עציני, ‫אז באופן טבעי בין אדם תיהיה איזושהי התנגדות, ‫שהוא כושי לתהליך התיפולים, ‫בעוצמה כזאת הורכבת. ‫אוקיי, בזה נרשב, נרשב את התנגדות ‫לתהליך זה לידעתי ‫כמעט בילטי מימנה. ‫מאת מהמת הוא פלים, ‫לא היה איזשהו נגדות לתהליך התיפולים, ‫אתה מתווה אתו קשה. ‫ומה שלא ראה את זה... ‫כן, קורה. ‫-בטח ובטח בית מקוריות וגם הבאה בנישיות, ‫בכל. ‫תהיית נגדות לתהליך, ‫כי התהליך הוא קשה. ‫כי התהליך הוא קשה, ‫אין לנו כלים, אנחנו לא נותנים כלים. ‫אנחנו נראים לסימות קשה, ‫ומסימות קשה זה קשה. ‫וכשה זה בעשה. ‫כשה זה בעשה. ‫אז החובה שלנו כמתפלים ‫היא למנן את הקושי ולמנן תעומדרד ‫ולמנן את מהמתכנותנים ‫ולתת את האזרם את תימה ‫כדי לסמד כל המסימות האלה, ‫אבל עדיין את זה קשה. ‫-כן. ‫-כן, אני חושב שזה, ‫הגומבר, אני חושב שזה ממש, ‫כנוגד כלנים ונים בגופחה. ‫-נכון. ‫אני חושב שאני אעשה... ‫-סיכון. ‫-סיכון. ‫אני ידעת רובי מה דבר נכון שאני עשה. ‫אבל המחשבה לעשות את זה, זה. ‫-באיקטי נסבה. -כן, נורא. ‫אז באמת נורא יכולה להבין את זה. ‫-גם אני. ‫שאולית על עצמי, אני אעשה. ‫-וואו. ‫-מה ששונת לעשות? ‫שינוי יעזור להתפתח. ‫-גם אני שונת לעשות, ‫שינוי שזהו לכל דבר ולך. ‫-כן. ‫כורכם, כבר שבת על הספה, ‫שיהיו בפעיל לפרון? ‫-כן. ‫-התלום ונכון. ‫-אופ, אני יותר. ‫-אופ, אני יותר. ‫אני יותר, אני יותר, אני יותר. ‫-אני יותר, אני יותר. ‫בסען נעשה את החרות. ‫-כן. ‫אבל זאת אומרת, ‫אנחנו כל הדם מומקניים עצמו, ‫וכל להבין את זה, ‫איש לי לשפות את זה, ‫אני חושבת וזה מובן מאון. ‫-אם ואת עושות מאוד על... ‫האה, אלא איפה קשה? ‫-שבע לספה עם הפלפון. ‫באז להזיזו תומיין. ‫-מאה, אני עושב. ‫-כן, אני עושב. ‫-בקחו של המצב קשה תר, ‫זה תר כשהספה. ‫-בסדר. ‫אז יש לנו בעיה מספחה, ‫הוא נתמודד איתה, ‫סדר, הרבה פעמים, ‫מה שנה שזה, ‫הזרג המשפחה ואו אלף איניינים, ‫שאנחנו נבר עליה, ‫אבל אני חושב לצ'ה, ‫-JECK פה תר מתי, ‫תראוי בלעית נגדות לתוצאה. ‫-רזיסטנסטו, אה, תכם. ‫שם כבורת לעבר המתי. ‫-כן. -שם כבורה הפתולוגיה, מתי. ‫לא תמיד יש את זה. ‫זאת תפמי יש רק גרזיסטנסטו פרוסס, ‫ואן באמת איתנגדות לתוצאה, ‫ואז התיפולים יותר כלים, ‫אבל ג'וסה מתי שבאיתנגדות לתוצאה. ‫-כן. ‫ואני, איך לי דוגמה, ‫גם מעולמות הדיקאון, ‫איתנגדות לתוצאה, ‫הדיקאון נותן לי, ‫זה משהו, ‫המוק בישיות או איזה, ‫האסופר המשוררת שביטיאלה, כן? ‫-אם, מדליק. ‫אני אכתב שזה... ‫-זו רע, על מה אני אכתאו? ‫על מה אני אכתב אם אני לא אבדיק? ‫-נכון, זה את נגדות. ‫ואז התנגדות לתוצאה, ‫זה משהו כבר תומטית נוגדת טיפול, ‫אם לא יהיה לי דיקאון, ‫אני אבדם שיטחי, ‫אני אמרה משם, ‫-כן. ‫-אני לא יכול לכתב שרים, ‫שזדה חדב לכל אינטולה, ‫תפן לכום אפילו. ‫את לא כל משהו כבר תומטית ‫היא לגר ונצרחת. ‫יש בזה משהו. ‫-כן. ‫אז כן, אז התנגדות לתוצאה, ‫היא התנגדות מהניאנת, ‫אבל אני בוזמנית בעצם ‫אדם אני נורא רוצה ‫שלו ילי את ה-X, וזה, ‫ובאותו זמן חלק אחר בתוכון ‫ביבלנטים מאוד לגבי העניין הזה. ‫פה נכנס למעשה, ‫כל או לא מקולו, ‫מה שהם מקום מחונה את זה ‫לפסיך עודיננים רווחים השניים. ‫אחו להיכנס פה. ‫-כן. ‫פה היכולת להיכנס, ‫המונה עניינים ואני שיעים לתוך הסיפור הזה. ‫פה פה פה פה תמונה, ‫פה כבר רק אלף, ‫באה, ‫רסיסטנסטו ארוד כאן, ‫והתנגדות לתוצאה. ‫ואם אנחנו לא מנסחים לעצמנו ‫בתוך התיפור, ‫מה היא התנגדות לתוצאה ‫הצלמתו פרן? ‫הסיכוי שלנו אלה, ‫צליח ומרות ככה, ביני. ‫והתנגדות לתוצאה יש בלי סוף ומלא, זאת. ‫אני חתנגד גם כבר דוגרות ‫להתנגדות לתוצאה. ‫היא מנהיה פחות מדוך, ‫דחת, אני תלונן פחות, ‫והתלונות של איזה חן שלי ‫ובגלל זה האנשים עוברותי. ‫זה אחד מה נשאפייה, ‫לגם אני חשבתי בחורה מאוד חום ודבר. ‫אוקיי, עוד התנגדות לתוצאה, ‫היא מנהיה לא הצבם, ‫אני מפח להיות אדם יהיר, ‫ואני אנשים סנאותי בכלל זה, ‫זה דרך אגל אחד שלי. ‫היא לשתנגדות לתוצאה ‫מה הכיוונים המעגים כמובן, ‫היא מנהיה לא יודעת איזה קרה משורה, ‫ביני. ‫הדי הגע שומרת עליי, ‫מאסונות. ‫היא מנהי לא הצעק על אנשים אחרים, ‫אז אני מפחול לצמטות וכולם, ‫היא ברחו עליי, ‫אם אני לא אצאים אנשים ‫שמיתה ללימבי, ‫אז אני אצאים אנשים מחמדים, ‫ואז רואות כל הצדדים הראים שלי, ‫את כל הצדדים על הלימב שלי, ‫אז אדם שיתה הלוגים, ‫השנית הלל, ‫חלסקת קטלקונפלקס, ‫יש אין שמית שמיגם, ‫באו סדים, המאות שלו סדיזית ‫נגדות לתוצאה. ‫כלומר, יש איזה פחד מאוד גדול, ‫מה קרה מנושת את הטקס? ‫לדעתי זאת התנדות, ‫התנדות את הטהלך. -כן. ‫כאי אם אני מפחד, ‫שאימא נהלו עושה את הטקס, ‫אז הקרסון, ‫זה לדעתי את נדות את הטהלך, ‫תהיה פוליטנדות, ‫אלא תוצאה את זה או סדיזה, ‫אני אף פוך להיות, ‫אתה פעמים לא יודעת, ‫אני חייב את להגן שבו סדים, ‫ואגיד, המול המול המוליטנות ‫התנדות את הטהלך, ‫וגרשו מאוד מאוד קשה, ‫הצריך אזרת ופתיתר בפעמים, ‫הוא דרציני דבר אפניינים, ‫לא ראיתי המונית נגדות את תוצאה. ‫לא ראיתי המונית שמראו רעמית ‫שאפי נהוא סדים. -כן. ‫אבל זה בטוחות, בטוחות. ‫-כן, כן. ‫אני מדברת שאתה להתנדות ‫לתנדות את הטהלך. ‫תנדות שמי כבליני שיעוטים, ‫אמת שראיתי מעד מודר ‫נשים שמראו הק שורים להרוסידי. ‫אני חייב טובה, זה כנראה ספה לא נורמל ‫כי אפילו לדיקהון ראיתי, ‫השם באיזשהו תעת שמתיות תרציני משהו ראו סדים. ‫אז יש לנו המונמון התנגדות ‫לעה, תנגדות את הטהלך ‫נתנדות בחינה של התנגדות, ‫אם אני אגמל, אני הפחות מגניבה, ‫אני הפחות בגניקה. -כן. ‫אני יסחית, אני המשממת, ‫הכן שלי יוס תמיעים, ‫אני לא התרעמות בחיים, ‫אני אקמוקולם, אני לא ימיוחדת, ‫פה אפשר להביא באמת את כל העולם ‫בשתובת נתדות לתוצאה וזה גם היופל בתיפול. ‫כזה יכול להיות שלושה אנשים ‫ממותו סימפתון, ‫אבל לכל חתייה את נתדות אחרת ‫לתוצאה שאתה אפילו לא יכול לדמיין, ‫וזה יפה. -כן. ‫כן, שפה היא משות מרגיעה למעלבה, ‫בעית מגדות לתוצאה, ‫אנחנו מביאים לבס שלנו, ‫ביש להתייחס מאוד בקבוד להתנגדות לתוצאה, ‫אנחנו כמובן עוד להתנגדות לתוצאה, ‫אבל קודם כל שופפה דיאדנוסטיקה, ‫שאנחנו מנסה להבין איפה ‫לתנגדויות של האדם, נמצאות, ‫גם לתה לי, ועדר ועדר ועדר ולתוצאה, ‫וקיי, ואי תנגדות לתוצאה, ‫אנחנו בערת מאוד לתייאדנוסטיקה ‫ולפרמולציה, אוקיי? ‫מאוד ברור שעדם, ‫עם קבים נרקיסיסטים, ‫התנגד לתוצאה טיפולית, ‫כי הוא יכול להבד איזשהו שטיקנורציסטי, ‫אפה שלו. -כן, בהקשר הזה. ‫והאדם שהוא יותר כזה מפונה, ‫כוונה ונהלס אנגרות הסביבה, ‫מרוד לפחג להבדת הפרוולגיות שלו. ‫והאדם, אם נתיות כל תיות, ‫עם הנהותיות, מאוד יפחד להבדת ‫האזרה שחרין נותנים לו, ‫והאת המקום זה שמשוכלה שצחלה זור. ‫אפשר פה לראות, ‫מאוד את הקשו בין התנגדות כתוצאה, ‫לבין הדייאדנוסטיקה ‫והפרמולציה שלו בין נדמה. ‫ואז אפשר להחזיק את כל התמונה ביחד, ‫זאת התחלה ממש טובה בין היית. ‫אחלה, עכשיו מתחילת? ‫עכשיו מתחילת? כן. ‫עכשיו מתחילים להעליו עוד באמת, ‫אבל כשאנחנו עושים את הליכים ‫אתי וציוניים ופה אנחנו איך נדבר על זה ‫בארכבה גם את פרקים הבאים, ‫מתחיל התחמונים, ‫מתחילים התחמונים האמיתיים ‫בתחום בריאות הנפה. ‫כן, עכשיו התחמונים, זה מילה יפה, ‫מהליפולציה? ‫כן, זהו, אמרת, תחמון מניפולציה ‫מזוחת את חדעי הרגשית שהם מילים האלה רבו, ‫כשלמדתי את זה, ‫חלק מהסטודנטים, מניפולציה, ‫את פלוס המניפולציה, מה זה המורליות, ‫אז זה לא בסדר. ‫נכון. ‫כל הגישת המוטיבציונת, ‫מבוא ססות על מיינדכי מסבאים. ‫זאת אומרת, איך אנחנו מתמולנים ‫אתה בין אדם לעזור לעצמו כנגד עצמו? ‫עכשיו, בין היום אנחנו לא יודעים ‫לעשות את זה, זה ממש ממש חייבל, ‫כי זה מתכחש, אם אנחנו לא רוצים ‫לעשות את זה, ‫אנחנו מתכחשים לנתיות של אנשים ‫להיות מושפל מפרסומב לתלגיזיה. ‫אוקיי, אנחנו מבחינתנו קוטדג, ‫זה הגבינה מוביית. ‫עכשיו, קרגע קוטדג מיוצר ‫בבעלות חבר הסינית. ‫אז אלי מכן אנחנו נולדנו ‫וגדלנו בסין, קוטדג זאת לא גבינה מוביית ‫תסלחו לאנשים, ‫אוקיי, ותסלח לתנובה. ‫אבל עדיין בלב שלי, ‫אני אגיד לך כל החיים, ‫יש לי את מיית קלסת, ‫בקוטד שזה בעית, אלי מת. ‫זה עבד אליי מיום בלי. ‫אוקיי, והפיוסומות עובדות על כולנו, ‫כל החמודה, זה טר החיים. ‫ואת לדעת מה כשאני הולכת ‫לקולנת שדעת מהנבוצה לשטות, כולנו. ‫אז לא לעשות מניפולציה ‫בתיפול זה להתכחה של הטבע אנושי של פגיעה. ‫בצורה בילד הרגע למה ניפולציה, ‫לסוגסטים, למיינדכנס, ‫לפירסומון, לשטיקים של פוליטיקה ‫לכל דבר כזה וכולנו פגיעים לזה. ‫אין בן אדם שהוא חסים למה ניפולציה, ‫זאת שגיעה. ‫אז אני חושבת של ללמוד ‫העשות מניפולציה את למד המטופל, ‫זה רק טוב, נחול איפה. ‫אני חושבת חושבת הפלבלי זה, ‫כלומר, מה עושים משם? ‫אם אין מניפולציה לשם פגיעה, ‫נשקשר לשחום השבנה נשחלה, ‫זה סוג של המטבעציה בפני, צמל לפלמים, ‫בנהי נפשר איפה. ‫בנהי גישה מטבעציונית, ‫הקריטית בכל הלכתיפולי. ‫בדרך כזאת הוחד, ‫אני חושבת שגם נמצאת ‫בררו ומדול אותתיפוליות, ‫כלל במדול הפסיכות דינמיות ‫והמשפחתיות. ‫פשוט אין מהכרוני, ‫אני חושבת שיש לזה שם אחר שם. ‫שיבו ככר, ‫תיוג אחר ש... ‫מתוג, מתו ככר, ‫זאת אומרת, מתו ככר, ‫מתוג אחר שבאורם שמכלקת אותו בגרון, ‫ולא מעוררית מגדות. ‫התומעת שיש לנו ‫התמגדות לאצע ממונח מוטיבציה ומניפולציה. ‫מניפולציה. זאת מילה, ‫שגורתי על שמרגיש רעים מומד, ‫כן, שכן רעים. ‫-כן. ‫המת שאני יכול לבין את זה. ‫-כן. ‫מיכול לבין את זה. ‫אבל בו זמנית, ‫אז מה שאת אומרת, ‫באצם, ‫זה שאחר צריכות לעשות כל מיני ‫לכימות ובציוני בתוך הפודקסט, ‫כדי לשווק את איזה משימוש, ‫ותכנקות מוטיבציה מיני פולטיגיות בתיפול. ‫-כן. ‫-וואו, אוקיי. ‫ואני אגיד שהיה משפט ששלמדתי את זה ‫שנורא נכנסי ראי, ‫שאנחנו לא צריכים לשכנעת המתופל, ‫אצכם לגרום לו ועשות אחרת. ‫מה שכן? -כלומר. ‫אנחנו לא צריכים לשכנעת המתופל, ‫הוא צריכים להחשוב ש... ‫הוא צריכים לגרום לו לחשוב, ‫שהוא בכלל לעצה את זה. ‫כן, אבל המעבר מהשכנוע שזה, ‫זה כאילו הדבר טבעיית, ‫אולך להסדיר לבין אדם ‫למה כדאי לו לעשות את הדבר. ‫שזה במה שזה... ‫-הוא קשה. ‫תשימת שהחוז יודעים למעקדאי להם, ‫כן, זה אין פה שום חידוש. ‫-שום חידוש. -אז המעבר מהמדן העיבת ‫לעמדה מתוככמת של אניולך לגרום. ‫אני בכלח לסופנו משהו מחרק להים. ‫-מכון. ‫זה המעבר היפה. ‫כן, אני חושבת שברגע שאנחנו ‫מחנסים לעולם הזה, ‫אנחנו צריכים בעצם לפי מה שעתומד, ‫ואני מאוד מסכימה איתך, ‫לקחת כאן אחת בסיס, ‫שכנוע דרך רציונלי, ‫עבוד איתין הדירות בלבד. ‫אולי אצל אנשים קולטרר רציונלי, ‫זה יעבוד אולי. ‫אצל רוב אנשים, שכנוע לידי דליון, ‫ולא יוביל לתוצאת מהחיקות לכם. ‫אנחנו נצח דברים אחרים. -כן. ‫שזה עצום ומצחיק באותו זמן דיון. ‫מכון שכאילו אנחנו נצחים ‫גם אני בתור מטופלת. ‫זה לא שאני בא בתור מטופלת, ‫ואני פשוט מסבירים לי מהקדאי לי. ‫ואז אופט, לא, זה לא. ‫גם אני צריכה את זה, אוקיי? ‫ובאוכה שם הקסיכולוגית שלי, ‫יודעת לסוקד דברים שעד היום מלא קולטת. ‫אוקיי, אבל זה לא שאני בא ואני אומרת, ‫אני עושה מניפולציה את המטופלים, ‫אבל אני מעל זה. ‫לא, לא, אני בדיוק כמו כולם, ‫אני צריכה את אותם מניפולציה, ‫את אותם שתייקים, ‫אובדים על האותם מדברים את מה שעובדים על כולם. ‫אני יודע את שעובדים על האדברים האלה, ‫וזה לא עוזר כלום. ‫אבל נשאלי שאני עוברת מניפולציה, ‫לא משנה את התוצאה. ‫אני יודע, אני חושבת שקוטטת ‫שזה מבינה לבית. ‫אז בסדר, זה המצל, ‫ופה רק הבאה אנחנו ‫אותחיל לפרות, לפרוטות, ‫שיטות מטבעציונת כאלה ואחרות, ‫מאה אנחנו ננדר בגישה מטבעציונית, ‫האל, אב, אב, אב, אב, ‫הסדרה הפרדוקסלית, ‫על כל גובניה המוזרים כמתייתן, ‫אנחנו נגיע אד לפרדוקסלית, ‫בשאם ננוח, תחת גבנה ובתייתן, ‫נקל, נקל, נקל. ‫כי יד ייר גישה שאין נמרוצה ‫מיה רב אל אבשה, פדשמה. ‫בבוק ילד יומבית, אז נגרד כמה, ‫בשטע את הפדשמה. ‫לבשה בשמחה את פקדי, ‫היית אמלות. ‫אח, אוהי דווקה במחלת, ‫הצלות, מיה רב אל אבשה. ‫פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה. ‫בבוק יל יומגים על, ‫הסברה כמה, פשטע את הפדשמה. ‫תמחה ותמחה ומדת על, ‫הסובל, החייזה, בגד חמום מסורבל, ‫מיה רב אל אבשה. ‫פדשמה, בבוק ילד דלד, ‫הסברה כמה, פשטע את הפדשמה. ‫למשה, בסיוחה וגדיום וגדיום. ‫אח, אוהי והבוי, ‫כיבלמה חלט ימי הרב אל אבשה. ‫פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה, פדשמה. ‫בבוקר יום היית, ‫הסברה כמה, פשטע את הפדשמה. ‫המדע ומדת דל העסים לתמל מלללה. ‫אחמי יד ובטרם, ‫בטרם התרגלה למי הרב אל אבשה. ‫פדשמה. ‫בעיל הרשבת, ‫הסברה כמה, ‫אח, בטרם פשטע את הפדשמה, ‫ישה וחשבה, ‫עם כדי ליום אהד בלבד, ‫לתרוח ולבוש את סמלת השבת. ‫ישווה וחשבה וחשבה וחשבה וחשבה וחשבה. ‫עד מוצאי שבת. ‫ומהאזי שיינו שואל מדוע ולמה, ‫לווה שתעזבר פדשמה.