פרק 11: כיבוש מכה

הדרך לניצחון יכולה לעבור גם דרך הסכם שלום וחממה הלכים עבריקים ובנהם תריטת הסכם שלום הנביא מוכמד קובע שתעיר מקע הוא מבססת מעמדו בקרב מאמיניו ובקרב השוותין של חצי היריו ברדעת הפעוד כסט של אוניברסיטת ברילן והפעם, פרבסור לבנת הולצמן מן המחלקה להרווית על החד שראשון וחיבוש מקה פרק אחד עשר בסדה שלום כאן לבנת הולצמן בפרק הזה ובפרקים הבאים נדבר על מקורותיה של דת הישלם נסרטת קווים לדמותה ונעמוד על מושגים חשובים המתקשרים מלאה בסיכות שלנו נעל כאן נעיין יחד במקורות המקודשים להישלם הקוראון והאחדית את הקוראון הנקורים על פית הרומו של חופסור אורי רובית בסוף המאה שמינית ובטחילת המאה תשאית לספירה פעל בעיר על מדינה בחצי היערב, היסטוריון ואיש מסורת חשוב בשם על ועקידי אלו עקידי חיית קופה מסוימת בבגדד שם הוא מונה לשופת באררבית קדי על ידי החליפה האגדי הרון הראשיד עם השם הרון הראשיד נשמע לכם מוכר זה מאחר שהוא מחכב בסיפורי הגדות של אלפלי לעולי לה בתור החליפה המתחפס לקבוצן הוא מסתובב בשווקים וברחובות כדי להקשיב לרכשה ליבם של התושבים ולסייה עליהם אלו עקידי, אהב לשבת בחברתם של זיקני על מדינה ששמרו בזיכרונם סיפורים על הנביא וחוירה והסההבה סיפורים שעותם הם שמועו מעבותי הם, המאידה שהזכנים הללו סיפורו אלו עקידי היה נדיר לא יסולה בפז על בסיס מידה זה חיבר אלו עקידי את קיטה בלמרזי ספר מסעות המלחמה להעלו עקידי נקודת מבט מאוד מעניינת ולכן אנחנו נעזר בספרו כדי לספר על הירועים שקדמו לניצחון הגדול של המוסלמים, קיבוש מקה ותבוסתו של שוות קוראיש כתוצא המקיבוש מקה התאפשרה למוסלמים העליה לרגל המקה וכך נקבעה המצוות החדש מצוות העליה לרגל כאחת מחמש מצבות היסוד בעיסלם המוסגים שנסכיר בפגקזי, עומרה, חד, אהרם, טווו, תלביה, סול חודי ביה, ביה, הודנה, על מסגיד الحרם וחדשת על ודה בחודש רמדן החודשת שאי של שני תשש להדירה, שני תשש מותשרים מושמונה לספירה הנוצרית, הנביא קצם באלמדינה כאמור בסורת אל בקרה, סורת הפרה נמשך עצום חודש ימים, מעליית החמה עד לשקיעתה ובלעילות הצום כלשון הקוראן, איך לא הושתו עד השעה בתוכלו להבחין בין חות לבן וחות שחור לאת שחרית והאחר המשיכו בצום הדרדת הלילה בחודש מקודש זה, אנשים יראי שמיים זוכים לחלומות מלאי משמעות והלכת כמה וכמה הנביא ואחן מספר לנו אלו האקדי, הנביא, חלם, ביחד מעלילות האחרונים של חודש רמדן שהוא נכנס לקה הבא במקה לאחר מכן ראשו גולח והמפתח של לקה הבא הוא נכב ידו בסיומו של החלום הוא רעה עצמו ויניהו עומד על הר ארפה או ארפת עם קבוצה של אנשים כמה הנביא משנתו כבר ששנים שהוא לא היה במקה ואתה הגיע השעה הוא קרה לה נשאב ואמר להם עלינו לבצעת העומרה כלומר הלאינו לעלות לרגל למקה עצמה, יראש של האויב, העומרה היא ביקור באתרים המקודשים במקה בלבד ולוחד הוא עליה לרגל שמשלבת גם את העומרה, הביקור במקה באתרים הקדושים עם ביקור באתרים קדושים מחוץ למקה נזכיר שמדובר בחגים שנחגגו על ידי הערבים ה-Jahilim, עובדי העלילים, הערבים ה-Jahilim נהגו לקהם את העומרה בחודש רד job, החודש השביעי, חודש העביב לצורך ביצוע העומרה היו נכנסים למצב של אהרם, מצב של תוהרה, רחיצת הגוף, גזיזת הסער החלוגילו החראש, קיצוץ הציפורניים ולבשת בגדלוון הכולל שני חלקים שאין בהם תפרים במצב התהור הזה היו עולי הרגל עובדי העלילים מבצעים טרואפ, הקפות, סביב מבנה הקעבה, וריצת תקסית בין שתי גוועות הנמצאות בתוך העיר הנביא בעצם מזמין את מאמינה ולבצע העומרה במקה שלא בחודש רד job, אלה בסיום חודש רמדן ובחה הוא שווה את המנהג ה-Jahilim אלו ארקדי מספר שהמאמינים התחילו להתארגן בחופזה להציאל הדרך, אם אתם שואלים את הצמחם בחמה אנשים היה מדובר, אלו ארקדי מוסר כמה גרסאות, שבעים מה איש ועד אלף ששמות איש, ככה שאין ודעות לגבי מספר האנשים שיצאו עם הנביא לעומרה אחת מין שות הנביא הוא מסלמה הוא זמנה להצטרף למשלחת ואלה הנלבו שלוש נשים מבוגרות מהאנסר המוסלמים לקחו עם המחרבות וקשתות כדי שוכלו לצוד בדרך, אבל לא לבשו ביגדי שיריון ולא נשעו לנשק ללכימה כמו רמחים וכניתות, כי הנביא אמר, אנחנו הולכים לבצע העומרה ולא להילחם. בנו לה הרגל היו גם שלושה מונפיקון, אותם צבועים מהופוזיציה לנביא, בנהם היה גם אבדל להיבנו רבה, מנהיג המונפיקון שהזכרנו לפני שני פרקים המשלחת יצאה לדרקה, כשהגיעו למקום החניה הקרוב להעיר, המוסלמים היו בהמטנה דרוכה, האם התנולה אם אנשי מקה להיכנס או לא? מוחמד שלך את אחד מהנשב כדי שיעבילו ידיעות ממקה ובנתי מתנהה כמי שבתוח שהוא עוד מעטי כנס ליר וייבצע את העומרה, העלייה לרגל הקטנה. בזמן ההמטנה, הנביא נכנס למצב האחרם, הוא פשת את בגדב והתשתי הריות בדלוונות, האחרת קורוחה עשביב המותנאים והאחרת מונחת על הקטפיים, ראשו היחסוף, הוא התפלל שתי רקות, שני מחזורי התפילה, ואז התחיל לקרוא את התל ביה, הקריאה המסורתית של עולה הרגל בית קרוום למקה. לבייקה להום על הבנני לשרותך, אינני לשרותך, אין לך שותף, אינני לשרותך, השבע חכסת והמלוחה לך, אין לך שותף. גם הארבים הג'הילים ידעו, שתקריאה כדומה הזאת קיבל עברהים עברהם החנפר ראשון מהאל עצמו, כך שגם הג'הילים שעלו לרגל המקה שמרו את הקריאה מיוחדת הזאת. מוחמד קראת התל ביה 4 פעמים והציבור הצטרף אליו, מלבד כמה שדיףו להמתיני מקניסה למצב היחרם עצי הג'הו קרוב יותר למקה. אתם, ודאי סמים לב שזו קריאה המקירה בגדולתו של האל האחד, לכן מעניין שגם בתקופה ג'הילית היא שתמשו בקריאה הזאת. ובנתיים במקה, הקופרים, נהישבת קוראי שם מבוהלים נפגשו כדי לתקס עצה. הם כמובן חששו שהעום רעת יהיה ניצחון הסברתים ירולה למוחמד שם למעשה נמצא איתם במצב מלחמה. מצד אחד כי אחראים על הקה בבקודשיה הם לא יכולים למנוק ניסה של אנשים הבאים לצורך על יאלה רגל, הראילו לשם כך נמסירו מפתחות הקה בלידיהם. מצד שנים מעולם לא נשמע כדבר הזה שעויב היא כנס להיר שעוני לחמבה, ובני העיר נותנים לו להיכנס בשקטו ושלום. והיה עניין נוסף. מומד הלותהן שדתו הידת עברהם, והנה עכשיו הוא רוצה להיכנס להירוש על עברהם, הוא לבקר בקה בהשיהי הבית שעברהם וישמע אל בנו, והוא רוצה לבצעת את כסים המתקשרים לשמוע של עברהם. באופן הזה הוא יחזק את הדת החדשה כיו רשת הלגיטים מצלקה הבא. כל עוד נשמע את חיים באפנו הדבר לא יקום ולא יהיה אמרו אנשי קוראיש, ושלחו צבא כדי להפחיד את המאמינים שלא היו ארוכים למלחמה. אתם שום אם תפתוף עוד יש למזר, דבר מאוד נדיר באזור שבו אנחנו מדברים. אז הנביא כבר קיבל ידייה שהצבא מתקרב ולכן הוא והנשב התחמקו והגיעו למעשה. ‫מקום קרוב למקה שנקרא חודי בייה, ‫ובאותו היום ירד גשם שותף שפה של מים שאללה אין נקל מוסלמים. ‫מוהמד שלך להנשאים מקה את אחד ‫ממקוריויו, ‫אדם נכבד בשם עוסמן, ‫לימים הוא יחליפה השלישי של האיסלם. ‫עוסמן נודה ביפיתו הרואו וחישורה ודיפלומטים. ‫המתרה של אופמן הייתה, ‫לסת ולתת עם שוות קוראי, ‫שאפשרו למוסלמים לבצעת העומרה. ‫בזמן המתנה הערוקה בחודי בייה, ‫התפתחו ויכוחים ומחלוקות בקרב המוסלמים. ‫המצב נראה נואש, ‫מנהיגותו של מוחמד עמדה ‫אתה למבחן. ‫ישב הנבי תחת עץ שיטה ‫שצמרתו ירוקה וראה ננה, ‫ובנתן הורה לאחד מהנשב לקרוא את הקריאבאה. ‫רוא החקודש נאחל הנבי וציבתה ‫ליכם להישבלו עמונים, ‫צאו בשם על לה והישב אולו עמונים. ‫אחד אחד נשביעו לו עמונים. ‫שבועת האמונים הזאת הבעיה, ‫אפשרה לנבי לבצעת המלאה ‫הלא שיגרטי של חתימה לסכם ‫אילו חמה של עשר שנים ‫עם שוות קוראי. ‫אילו חמה בערבית הודנה, ‫והסכם שנכתם נקרא סולה הודייבייה, ‫סולה מכנגם המילה סולה. ‫זה היה חוזש בו המומד התחייב ‫לסעיף משפיל. ‫הוא התחייב להחזיר לשבת קוראי ‫שכל בין שוות שיגיע אליו ‫והיא וקש להתעסלם ‫ללא רשות פטרונו. ‫ביטמורה היו תיכו אנשי קוראי ‫של אפשר למומד ולמוסלמים ‫להגיע למקה בשנה של האחר מכן ‫ולבצע את העומרה. ‫המוסלמים אם כן הגיעו ‫עד לפעתי מכה, ‫אחלון נכנסו בשעריה ‫ולא ביצאו את העומרה. ‫והרוחות במחנהו של ‫מוחמד היו סוערות. ‫הנביני רץ הראיותיה חומרה ‫ולוקייהם, ‫והקש השברת גווג המל, ‫הוא חתם על הסכם ‫אילו חמה, ‫הסכם של הודנה וסולה. ‫זה היה דבר שחלק מהנשבת ‫הפסוק יכניה? ‫מוחמד היה צריך לבצע ‫מהלך נוסף שיעלת המורל. ‫הנביא אורל האנשים ‫גלחו סאר רושכם ושחתו את הגמלים. ‫כך היה מנהג בסיום ‫העליה לרגל המקה ‫גילו החסאר הראש ועל התקורבן. ‫הנביא למעשה ציבל האנשים ‫להסות את המהלך החותם את ‫העליה לרגל, ‫אפילו שהם בכלל לא הלא לרגל. ‫לכן, כאשר הנביא אורל האנשים לעשות זאת ‫ולמרות שהם קודם נשביעו לו אמונים, ‫אפ אחד מהם לא זז מנקומו ‫ולא נקף אצבע. ‫הוא חזרה לא ראה פעם פעמיים ‫שלוש אוכלום. ‫הנשים לא צייטו לו ‫ודבוננובו בעיני אגל. ‫מוחמד שפחת ליבוא ‫בפני אום סלמה והיא נתנה לו את ההצאה בעיה. ‫אתה תבצע. ‫ואז, הנביא איתך לקרוא ‫בסמלאה הלאה הוא אקבר. ‫ושחת את הגמל שהוא סימן מרוש כקורבן. ‫מיד לאחר מכן, הנשים כפצו על רגליהם ‫ואחלו לשחוט את הבעימות שהיו עדו לקורבן. ‫אפשרו ביצעו שום רומרה ושום חדש למכה. ‫הנביא גם גילח את סער ראשו ‫השחור והשופעה, ‫ותלית הסער הגזוז על אצע שיטה ‫ואנשים חיכו אותו. ‫כל המחנה נמלה הרמות הרמות ‫של סער ראשם של המוסלמים. ‫למרות שכולם נשפעו אמונים, ‫וחולם ביצאו את הפעולה תקסית של גזיזת הסער ‫והעלת הקורבן, ‫בכל זאת הייתה ביקורת על הנביא ‫מצד החוגים הקיצוניים יותר בקרב המוסלמים. ‫רומר בן אלחתה בשהיד ודנו ‫אליו בהרצאות האחרונות שאלת הנביא בזע המצור. ‫יהר הסול עלה. ‫האין חש לי חושל אלוהים, ‫הנה הנביא כן, המאר אומר. ‫האין האמת והצדק לצדנו ‫והשקר לצדם של עווינו, ‫הנה הנביא כן, המאר אומר. ‫אם כן, למה עלינו ‫לספוג את ההשפלה הזאת? ‫אתה הלוסיפר תלנו שחלמתה ‫שאתה נכנס ללמס גידל הרם, ‫כלומר לקעה בבמיקה, ‫ומקבלת מפתחותיה, ‫ומתפללים עוד אנשים בהרעה רפעת, ‫והנה, זה לא קרה. ‫הנה הנביא בשלווה. ‫הי מבטחתי שזה יקרה במסה הזה ‫אומר, הודה לא, לא יבטחת. ‫אם כן, אמר הנביא, ‫אני מבטיח לך, ‫שאתם אותי כנסו ללמס גידל הרם, ‫אני עודקה בלת מפתחות הקהבה ‫ואני גם אגלה חצי הראשי בתוך העיר מקה. ‫המוסלמים התארגנו ליציאה מחודי בייה, ‫האומר, עלה על הגמל שלו ‫ומחר לתפוסת מקומו ליד הנביא, ‫שרחב על נעקתו האהובה ‫אל קסועה. ‫אומר, ניסה לפתוח בסיכיים הנביא, ‫פעם, פעמיים ושלוש ונתקל בשתיקה רואה מת, ‫הנביא לא דיבריתו מילה ‫עד שהגיעו לאלמדינה. ‫אומר, היה מוטרף מדעה גות, ‫ובמיוחדו פחד שעכשיו תהל הנביא ‫זו התגלות בעניינו, ‫הנביא ידקלם פסוק רען ‫שמגנת אומר על התנהגותו ‫ואז כולם יחרים מוטו. ‫הודאה גוד יותר כאשר הגיע אליו ‫שליח מהנביא עם מסר, ‫שענביא מבקש לראותו. ‫אומר הגיע, ולמרבה הקלה ראית ‫הנביא זורך מאושר. ‫הנביא אמר לעומר, ‫קרגע קיבלתי התגלות ‫והתגלות הזאת יקרה לליבים ‫מכל דבר, ‫ועזי תחיל לדקלמת פסוקיה ‫של סורה הרבהימושמוני, ‫סורת אלפתה, סורת ההחרעה. ‫אינה הפתה נהל הקזות היחרענו ‫למנכה ההחרעה נכרצת, ‫וכך יסלך לך אלוהים על כל ‫חת שחתתה ועל השרתרים חתתה, ‫ויושלים חסדו עליך ‫וינכאות חבורך מאישרים ‫ויושית לך אלוהים עזרה עדירה. ‫הפסוק הראשון מבסר על ניצחון ‫למוסלמים פת. ‫האם הניצחון הוא כיבוש מקבי עתיד, ‫אולי הניצחון הוא חתימת ‫סכם חודי ביעה? ‫הדעות בקרב הפרשנים חלוקות בעניין הזה, ‫אלוהה חידי יחריה כפי ‫שאנחנו נראה בסוף הפרק. ‫שנה לאחר חתימת הסכם חודי ביעה ‫בשנת שבע להיגרה, ‫שנת ששמות עשרים ותהיה של הספירה. ‫המוסלמים ומוהמד בראשם ‫הגיעו למקה לביצוע האומרה. ‫אנשי מקה פינות העיר עבור המוסלמים ‫וכך ימדה לרשותם למשך שלושה ימים. ‫בטום שלושת הימים הנבי גילך ‫בעיר את סער ראשו בתקס רב משתתפים, ‫ואז אמר למעמינים, זה מה שהבטחתי לכם. ‫אחד מתושבי העיר ‫שהיה מוסלמים כמעט בסטר, ‫היציע למוחמדת ידע של גיסטו, ‫אישה בשם מהימונה. ‫מוחמד והמוסלמים התכוונו להישאר ‫בעיר עוד ולחגוגת הניסוין של מוחמד עם מהימונה, ‫אבל אנשי קוראי שהגיעו להעיר ‫ודרשו ממנו מהמוסלמים להסתלק. ‫הנבי ניסה לדבר הליבם. ‫מה יחפת לכם ששאר עוד כמה ימים ‫והחגוגת ניסויים בחברתם של ידידי? ‫גם אתם מוזמנים כמובן, ‫אבל הם אנו לו בגסות, ‫אנחנו לא צריכים את החגיגה שלך ‫הסתלק מפו. ‫אחד המוסלמים רצה להתקיף את אנשי ‫קוראי שעל גסותם, ‫אבל מוחמד אמר בנועם. ‫אני לא מסכים שתתקיף את האורחים ‫שהגיעו בתובעם למחנה שלנו, ‫ואז הוא הורא למוסלמים להתקפל מהמקום. ‫בשנת שמונה להגרע, ‫שנתיים בלבד אחרי שחתם על אסכם ‫היא הלוחמאים שוות קוראיש, ‫הפר מוחמד את האסכם וחבש את מקה. ‫הכעבה תוהרם יפסילה, ‫והעיר הייתה בשליטה מוסלמית מלאה. ‫הקשר בין עברהים, ‫ההניף הראשון ובנדת מוחמד, ‫היה אתה קשר כפול והדוק. ‫עברהם נזכר בקוראהן, ‫והפולחנים האתיקים שיוחסולו במקה ‫מכוץ הלאה נוכסו על ידי האסלם. ‫וכך הוא שלמה תהליך ‫שמוממה דיכריז עליו ‫עוד בראשית ימי נבועתו. ‫דת האסלם של יחאורה הייתה ‫הדת החדשה מבנשלוש הדתות המונות ההיסטיות, ‫כיבלה גושפנקה שמימית ‫שהיא היא הדת העתיקה בעולם דתו של עברהם. ‫שורה עשרים עושתיים, ‫שורת אל הלגל, ‫כן מספרת על העתיקותה ‫של דת האסלם דרך סיפורו של עברהם. ‫כדבר האל בסורת אל חדש, ‫הקצנו לעברהם ‫את מקום הבית למושב לא באמרנו, ‫אל תצרף כל שותף ותהרת ביטי, ‫למנה המקיפים ולמנה עומדים בתפילה ‫והקוראים והמשטחבים, ‫והחרז בעוזני האנשים על החדש ‫ממן יבואה לך מברגל ומירחוב ‫על גמל כחוש והבואו מכל ארות. בצרחוק. הבאית המוזכר כאן בפסוקי סורת الحד הוא כמובן הקהבה ותציבוי שקיבל עברהם בשעתו ובצעה אתה בצעו בשנית מוחמד ונשב. בחודש האחד השאר לשנת עשר להגרע חודש זול קהדה הוא חרז בעלמדינה שהנביא מתכונן לבצע על יליה לרגל המקה. היה זה החדש הראשון והאחרון בחייו של הנביא ולכן הוא נקרא החדש הפרדה חדשת אלוודה. כאשר נודע שהנביא מתכנן לצאת לחדש כל בני השוותים הבדוי מרחבי חצי העיריו אשר קרטו בריתות עם הנביא ותסלמו נהרו להלמדינה והמתינו בסבלנות עד שהנביא יצא לחדש. בעשרים וחמש בחודש זול קהדה יצא מוחמד מהלמדינה לכיוון מקקה בראש כהל עצום וריו שמנה שלושים אלף איש וישה לפיגרסה אחת ומה אלף לפיגרסה אחרת. בין המשתפים בתהלוחת החדש המיוחדת ואחד פעמית הזאת היו גם כל תשע נשוטב של הנביא וחמובן כל חבריו הנאמנים. המעניין הוא שתושבי מקה בעלפי הם ובנהם עויביו המושביים ביותר של הנביא התסלמו והפהם הצטרפו לחדש. מכאן מבינים שהחדש הפרדה היה אירוע שהידובר בורבות ושהיו עדים רבים לכל הפעולות שביצי הנביא במהלך החדש. האדים הללו היו בעתיד המקור לכל הלכות המדוקדקות הקשורות לביצוע האחד כי כל פעולה שביצי הנביא הייתה בגדר שריה חוק האל. בסיום האחד עלה הנביא להרע הרפעת השוחן קילומטרים בודדים דרומית מזרחית למכה. אלו האחדים מספר לנו שכאשר הנביא עמד על הררפעת וידבונן בסיפוק בקהל האצום שנסף בהר ובמרגלותיו הוא קרא אליו את עומר בין الخטב והאמר לו הנה מה שהיו תחתי לכם. ועומר אמר, אחן, הניצחון האצום ביותר בהיסלם הוא סולח על חודי ביה, הסכם השלום של חודי ביה. וחום הרחמום המזגלמד שהדרך לניצחון איננה רצופר הקטקפות צבעיות. צריך גם לדעת מתאי להניח את כלי הנשק, מתאי לעשות הודנה, מתאי לכרות שלום עם האוויה וסולחה, ומתאי בשלה השעה להתקיף, לכבוש ולנצח. ממרומי הרערפת נסה נבי דרשה שבמהלכה הניח מסדים נוספים חשובים לדעת האיסלם. על החות בה הדרשה שנסה נבי מעל הרערפת ועל המורשת שאותיר אחריו נדבר בפרק הבא שלנו, שוגם הפרק האחרון בסדרה הזו. על פלילה ולילה? -ברוך, על פלילה ולילה, זה בלער הרבי. אבל למה לא להגיד בהרפת אם זאת אני. -כי להבינו אותך. תודה שאיזנתם לבר דעת, הפליקציה את הפודקסטים של ברילן. אנחנו מקווים שנהנתם מחקמתם ולמתם משהו חדש. עוד הרבה פודקסטימניני מחקים אחרי באפליקציה, אז זה משיכו להעזין לנו. ברילן, משפיעים על המחר היום. ארך ופיק אוריטולדלו. תודה על האזנה.