Go back

אפלטון- פיידון, אורח: פרופ' מאיר בוזגלו

47m 16s

אפלטון- פיידון, אורח: פרופ' מאיר בוזגלו

הפודקאסט פותח בהצגת המרכז האקדמי שלם והתכנית לספרים גדולים. הדיון המרכזי מתמקד בדיאלוג "פיידון" של אפלטון. המשתתפים מדגישים את עוצמת הטקסט, המציג את סוקרטס רגע לפני מותו כשהוא דן בנצחיות הנשמה באופן שקט ומשכנע, תוך שהוא מייצר תובנה מטפיזית פורצת דרך. עולה ביקורת פוזיטיביסטית הרואה בפילוסופיה בלבול לשוני, אך מוצג טיעון נגדי: גדולתו של אפלטון בכך שהצליח לגעת בשאלות מהותיות על המצוי והראוי, רעיונות שהשפיעו עמוקות על הפילוסופיה המערבית והדתות המונותיאיסטיות. הדיון סוקר גם את ההוכחה המטפיזית הייחודית לנצחיות הנשמה ב"פיידון", המשווה בין ניגודים כמו חום-קור ליבש-רטוב, ומראה כיצד החיים דומים יותר לרטיבות (הנגרמת מיסוד אחד – מים) מאשר לחום (הנגרם מכוח מנוגד – אש). לבסוף, נבחנת השפעת אפלטון על המסורת היהודית, תוך הדגשה שהאמונה בנצחיות הנפש נכנסה לפרשנות התורה כמכשיר לביסוס סמכות, ומסקנת הדיון היא שהפילוסופיה של אפלטון מזמינה את הקורא לחשוב מעבר לשגרה ולחומרי.

Transcription

6165 Words, 33260 Characters

Hebrew
"פוטקסט, פוטקסט, פוטקסט, פוטקסט, פוטקסט" טוב, גירותיי ורבותיי! ברוכות וברוכרים הבאים לפוטקסט של הספרים הגדולים. פוטקסט של "Fink & Week Different" והמחכז האקדמי שלם. אני אשר מפוגל, ואנחנו רוצים להתחילים רגע של עוד היה. לעצם היש, לעצם המציאות הזאת שמאפשרת לנו למרות הכל ובינתן כל אלי, לפגש כאן, למה נחוות הדעת המקת הגירוי, אולי סיפוק הסכחנות, אולי ראיון נזגב, מורר השחק, החסתם פתאום, כולנו ביחד ובעברית, כיף גדול. לא מובן מעליו אבב פעם, בטח שלו בתקופה המדגרת הזאת, אנחנו מקבות מקבים שאתם איך שהוא כמה שטר בתוב, מראש מעל המים, המים כמה שטרנקים. "Fink & Week Different" ארצאות, צריך אתחיטים, "Fingering", נקודשי או נקודה האל, ובשיתוף פעולה הזה שלנו עם המרכז הקדמי שלם. המרכז הקדמי שלם שהוא במקום שקוראים לו, אבישה עקסי מלב, ירושלים, ירושלים. יש מקום כזה מסתבר. מוסד לסודנטים את סודנטיות מצטיינים ומצטיינות. לרוב. שבלו, פה ושם יש איזה טפוח פחות, אבל לרוב הם מצטיינים. פועל במודל הליברואה. צברו החונרסיטות האלית והסכלה הקלסית האמריקאיות, רק בלי החובות אחר כך. אתם רחשוב, אתה לא יוצא מפוע עם חובות לשלושים שנה, יש מלגות. במקום זה הקדמי שלם צולילים לתוך הטקסטים הקנונים, התמודידים משלות הארנות הגדולים ורושים הסכלה רחבה בתוהריזון דוחוגי. התוח בשלם מיועד לצעירים וצעירות בעלי סכנות הוא תשוקה לרעיות גדולים ולספרים הגדולים שמכועיבים לקהילה ולחברה שבהם חיים, השם יברך כל אחד מהם. טוב. אם אנחנו עוסקים בספרים הגדולים, אז אנחנו מנסתם חייבים מתאי שהוא לגשת להיש שעליו אנחנו מדבר היום, שהוא מרוב שהוא סופר אדיר שוכחים שהוא בכלל סופר, כי לקרוא את הפלטון זה לשקור שאנחנו קוראים טקסט. זה יותר כמו מציוץ מדומה שבה את החודר ומתורר ומולחה ומצוקרטס. המורא הנזגב הילאי הגיבור הרוחני הזה שהפלטון הוא זה שמחיה אותו, כי הרי כמו שאנחנו יודעים סוקרטס לוקותב מילה, לא כתב מילה, לא שמח על הכתב מי שכתב אותו זה הפלטון, זאת אומרת שפלטון היה לו את האורך, רוח את הנשמה, את האומקה נפשי, כדי להניק לנו את סוקרטס חי. יש תחושק שאתה קורא את הפלטון שאתה פוגש את סוקרטס. זה מרוב שהספרות היא הילאית, לא מרגישים את הספרות. הפלטון בעצמו מצאין תצמו רק שלוש פעמים, בקטיבה דיאלוגית, פעמים בפולוגיה, ופעם אחד ומירתקת במיוחד בהטקסט שעלה ואנחנו הולכים לדבר בפיידון. ובפיידון, סיטואציה, סוקרטס, הולך לשתות את הרל, אנחנו שלוש עבוע את אחרי המשפט, בהתחלה פיידון שהיה שם מדבר עם חבר ומסביר לומה היה, ונותן את רשימה את הנוכחים. ואז הוא אומר, הפלטון, כמדומני, היה חולה. זאת אומרת שפעם השלישית שהפלטון מצאין תצמו, זה לצאין תצמו כדי להשיר את התצמו מה סיטואציה, ולא רק שהוא לא היה כמדומני, הוא היה חולה. הוא לא מספיק חשוב כשדי שהידו בבדעות מה קוראייתו. לא שלחו לחפש אחרי הפלטון, נראה לי שהוא היה חולה. וזה בספר שהפלטון בעצמו כותב. ועכשיו שדבר הזה אומר המון על האיש המסטיבה. כדי לדבר על הספר המדים הזה ועל הסופר אילי, גדולה פילוסופים מולאי שאמרה וציה לעולם כולו הפלטון, אנחנו שמחים מרגשים ומדגעים. לדבר עם גדולה פילוסופים שכי היום בארץ. פרופסור מאיר בוזגלוגיות, אני רוצה. תודה, תודה, שלא יש מיום המתחרים, את יודע, כן. תודה, אז אני נגיד שהבמיניין. כן, בסדר, בדיוק, במיניין. פרופסור מאיר בוזגלו אתחיל בזמונו, עם טור ראשון ומתמטיקה ופיזיקה ופילוסופיה בונרסט העברית והסתור שני במתמטיקה בהתמגדות הלוגיקה, פרופסור שלישי על עוד איש עדיר שלום המימן, שהוא ככה בין החוקחים שהרזירו את זומת הלב להאיש המדים הזה שלום המימן, צומת לב שכל כך מגיע לו, ושככה, האם השנים מהכונות מטחיג? מגיע, מגיע, מגיע, מגיע, מגיע, מגיע. פוז דוקטורת בהרבה, תשאמו היה, את זה להילארי פטנה מגדול, הוא פרופסור חבר בחוג לפילוסופיה בונרסט העברית בירושלים, מרצא בתכנית הבנתחומית, ובפילוסופיה בעבודות יהודית במקרה כזה כדי משלם, מומחב לפילוסופ של המטמטיקיה של הלשון, פילוסופיה של העדות, חד האוגים החשובים ומקורים בישראל, חבר בבדה ארצית לאורם המטמטיקה, אז לכל מי שסובל בשורם המטמטיקה, חבר הבדה לאחריות להומיד במטמטיקה זרבין, מנהל מחכב מזגב לחיקה אורם הוא רשת העדות ספרד והמזרח בונדרסט העברית בו שלנו. אז היום אני אשב ראש המועות אראה למטמטיקה לפילוסופיה בתיכונים. כן, זה, כל השאבר. חלק מהדברים הקודמים מרדוק. תגם ממוביליתנו על התחצות המסורת היהודית והשירה אני תורגת בישראל, עובלת אתנו התיקון ההתחצות החברה והתרבות בישראל. בין הספרים ככה שפונים שספרים הקדימיים, אבל הרמבם ככהי הישראלית, וכמובן ספר שהפך להיות ציון דרך, ואתם אומר מורד דרך, לבין מאוד צעירות וצעירים שככה מחפשים את עצמם סיב ועציר המסורתי, ספה לנהימנים, שאותו אני חושב שהוא אחד מהספרים החשובים באמת ביותר בהגות הישראלית ההחשבית, בגלל גם בן אנם שעוסק פה ושם מחינוך, אני ניקר האפקטה השפה, הקבירה שיש לספר הזה על חיים של דורות של סטודנטים ושל צעירות וצעירים שהם חפשים את דחקם בעולם הזה. פרופסור מאיר בוזגלו שלום רב. שלום, שלום, תודה רבה. הפעידון של הפלטון. בואו נחטוך ישר לבריד הצבר מתוך. אני אופטתי שדווקא בהספר הזה את הבחר תליטמה, כתחשבתי אולי עם פר הפלטון, תפרר את המדינה. או תמשתי, או תמשתי. זה ספר מדהים, אני אוהב את הספר הזה במיוחד ומדגים המון דברים, הוא עמוק מאוד, ובמית חד הספרים אגדולים ביותר בתול דותי הנושאות, בתול דותי המערב, בליש שום ספק, את חד מים לאו לאי הגדול. גם מפהינת ההשפה, גם מפהינת העומק, גם פהינת הצירת הסייה הפילוסופיה מתפיזי, את תזות המרכזיות, המירות הזקות מאוד, הפילוסופיה היא שתוקקות והכנה למבית, כשמה ודזיקה מובן האחיים, הרעהיים. אתורת העידה, אותה, הוא חות לנצחיות הנשמה, סייה מדהימה שמה, חזבה מהנקסגור, הספייצם מהחזבה ממדי הטבע. והסייה הזאת היא פשוט עוצרת את כל הדברים האלה, עם משפיע הרבה מאוד, על מה שיהיה ככה מנאו פלטוני ואוגוסטינוס, והככבים הבנאים והככה חצליים נספיתו מזורה, התופשוט פשוט הגיע על זה ופיידון של מנדלסון. וככה, תדע, תמנה ותמנה ותמנה וזה מדהים. כשביש גם בזה עניין, יש איזה עניין מאוד מעניין, שאני קורה לו את פקחות שנייה בפילוסופיה, והסייה הזאת מדגים מה את זה החיתוף. לא יודע, יש לנו את רואית הית שמר, תולדות הפילוסופיה המערבית, תמר ערות שוליים לאפלטון. ויש לנו משהו שהי בדיוק אותו מקביל, מקביל לו, שהוא עד מאוד מדהים המשפיע, וידגן שתיין, וידגן שתיין לו, היה מאוד סקפטי לגבי הרקושה לאפלטון כפילוסופגדול. ואז הוא אומר ככה, הוא אומר את המשפט הזה, וזה קשו בדיוק לשיחה שלנו, כן. הוא אומר, אנחנו, יש קרה שאומרים, שאנחנו עדייןוסקים בבעיות שאפלטון הוריש לנו. האם זה בגלל שהוא היה מאוד החם? או בגלל שאנחנו סתם מסתפכים בזה שהם שאלות שהספה מבלבלת אותנו, ומתאות אותנו. כלומר, זה הפוזיטיביסט הזה, שמי פחינתו, תולדות הפילוסופיה, הוא יכול לקרוא אותם בזה שהצורה, אבל הם באמת זה הכל אזר רצף של חוסר משמעות, לא יותר מהוסר משמעות. אז ניסיון לדבר איפה שאי אפשר לדבר, איזה מה שהוא שדורי שגמילה בעצם, הפילוסופיה שהוא מציע, כי כל כך מפוקחת שהיא מציעה איזה, גמילה איזה טרפיה מהפילוסופיה. ואז נכון היו צה, שאפלטון היה איזה דמבולבל. כמובן בלבול לא בלבול מבוחוצתם, אלא הוא הספה כשפה אותו ובלבלעותו. וכשקוראים את הספר הזה, כשקוראים את הסיכה הזאת לפיידון, אומרים, לא לא לא. הוא באמת היה חם. הרי הספקנות הרדיקלית. את הפתון כולד שמתיונים, מוצגים כמובן בריהו, כאן נכון, בדיסטן סנאכון, אף פעם לא מתלהם לכאן ולכאן, אבל הוא מייצר הלמתפיזי. ומצליח לגרום לך בכמה שורות, להתהלך איתוקצת קצת, ופתמו השגרה, הים הרגילים, המתנה, מצבינו, פתאום מקבלים איזה אור חדש לגמרי, וזה פתאום הלמתפיזי, זה פורץ. גם אם מה הכחון הסוג, והלמתפיזי זה הוא לא השלעיית, היה יודע שאתה רוצה להחיל אותו. בית גנשטאהין מנסה לירפא אותו, לגמול אותך מימנו. הפתון מחשב אותך, אבל באופן שאתה לא יכולה לחתית אותו, אתה לא יכול להגיד שזה בלבול. אז כן הוא היה גדול. הפתון היה גדול באמת, והיום אנחנו רואים את זה יותר תרונה של בזמנו. ואני אעשה לצביע על כל מיני פרשיות, כאלה שבים רואים, אז מין משהו מביך מאוד, פנת האומק של ראייה של הדברים, ועל החן זה התפכות שני הקטוד, יש את אפילו סוף את המים שקורא, ונאינם אפילו סוףיה, ואז בעסף כאן, סמאים קרימה לעסיפור. ואז הפרטון, מהדיה שאתה עניין אותה פעם. זה נורא מעניין, טקסט לפני על פעם הרבה המות שנה. כן, זאת אומרת, זה פשוט נותן איזושהי פרספקטיבה על תבונה. בוא נדבר רגע על הסיטואציה דרמטית, כן, זאת אומרת, הפלטון בעצם מלווה את המהלך הזה של המשפט של סוקרטס והוצעתו להוריג בשלוש מאותי שמתי של לפני הסבירה, בהרבה הדיאלוגים, יש את האוטיפרון, אנחנו בשימו הראשון, כן, נבדוק עם בכלל הדבר הזה היא עלה לידידיון, וסוקרטס בצורה מאוד אופיינית בכלל לא עוסק בעניין שלו הוא מדווקח עם איזה אוטיפרון על גדושה ואיגדוש המים. יש כמובן את הפולוגיה, בעיניי הטקסט שמכונן את הפילוסופיה מערבית, סוקרטס מגן על עצמו, בפני השמות שמע, הוא מקלכל תצעירים ובאת לא מאמין בעילים שבאימא מדינה המדינה, אלה במעשהים דמוניים שונים מרחרים, דיינו בקפירה, הוא נמצא השם, הולכים לוציא אותו להוריג, שתקחיתו, ששם בחווה ראשיר ומצייה לשחד, את השומרים ולתת לסוקרטס לברוא, הסוקרטס מסרב, ומסביר למה הוא מחוייו לחלטות המדינה גם עם מולמסקים איתם, דיולוג חשוב ויותר בימים אלה, וכמובן הסיטואציה הזאת הפעדון, סוקרטס זוכה לקיים שיחה החונה עם החברים הקרובים עם המעגל הקרוב על בעיקרה, על אישרות על המבט, על המבט, על הפחד מהמבט מפני שעוד רגע, הוא הולך לשתות את הרל ולמות. שבצורה מאוד מעניינת, יונס קופה המקטב, שיותר מי שהתיונים של הפלטון על מותיותה של הנשמה שכנותי, התיור שלו את המעבט של סוקרטס בשכנעותי. מה אתה חושב על הסיטואציה הדרמטית שבאה סיכה הזאת מתקיים? כן, זה מאוד מדהים במטל. הוא מנסה של המגם, קודם כל להרגיע את אלה שקשה להם לפרד ממנו ולהגיד להם "הברה". אני לא עצוב, אני לא מודאג, אני לא פועד, אני הולך לבגושת האנשים הטובים, אני הולך לבגול לקבל את המגיע עליה על העולם הזה, ואז אני ראה לך ראה, זה מנטריק בוונה עצמית את הודאי, יש לי פני מוטו, בתהי הגיטה דברים האלה, אבל הוא מצליח לפרוץ מעבר. הוא מצליח לשכנע לפחד ודברי, חתשום האמילה משהו אומר. זה הרבה, כן? זה כאומבים, זה מקסנס, זה מאוד מעניין, יש המהן, בולי קצת נדבר החכלה, יש המהשני דברים, שקידו אישר האלה התמקד בהם, באמת ככה הולה התמקד בהם שאלה על הזה. אחד, הפחות מודגש בדרך כלל, בזה היעוש מדי הטבע. בזה הפחות מודגש. הוא מספר, שיום אחד הוא בבין ההוכחות לקיום על הנציות הנשמה, הוא משהו פגש ספר של הנקסגורס, והספר של הנקסגורס הזה, יפטיח להסביר את הכל מין קודת מבט ההדותית, והוא כפץ על הספר הזה, והמתיינתו זה היה דבר החשוב ביותר, והמתיינתו זה היה הדרך בסופויה של דבר להתלסים את החלום הרטוב, וגדול ביותר של כל הפילוסופיה, איך הכל נקבה מעטוב, איך הכל נקבה בגלל שטוב שיקח, איך הראוי קובע את המצוי. מפהינתו זאת הפנטזיה האליונה של הפילוסופיה, והוא בא לספר הזה מתוך קיניין, להבין את הפנטזיה, איך חשוב שאולך לקבל תיאור, למדוע הקדור הארץ פה, ולא במקום אחר, מכמשום שזה טוב כך ולא אחרת. מדוע דברים התהבים כך ולא אחרת. מה שלי ימים, אצלאי בני צבו האקרונתם המספיק, כן, אקרונת טוב, כן, כל דבר קורה בגלל שקח זה טוב. אז זה היה החלום המדהים, חלום המדים הזה מתפוגג, כי הוא אותו הנקסגורס, עושה כבאיית שמרק מסיבות חמריות. ומרק, זה רגע, למה אני יושב פה, לכל הרוחות ושואלה, אם אני שואלת את הנקסגורס, למה אני יושב פה, אז הוא מתחיל לספר לי על מבנה הצבים שלי ומבנה השירים והקיסי, והלהץ בין השירירה רגליים, לבנה קיסי. אבל אני לא שואלת השואלה, אז זאת אני שואל, מה אני עושה, כן, אני הולך פה לתתדין, מה אתם לכל הסיפור, אז בזה, אופך להיות איזה גולת קוטרת ליבנית, משתגיע על הקטע הזה, והעושה משושה, בדרכי אפילו סוףים לא עושים, בין צער, עדיס קוסרון מטפיזיקס, הוא מביא את הקטע הזה כולו, ומצתת אותו, מלחברי, אתם חייבים לקרוא את זה, גם אם אני קוטף את הספר הזה ליבנית, את זה אתם חייבים לקרוא. עכשיו, זה ליימים, אחרי שאנחנו נעשה את המפכר, מדעית, גלילה וגלילי וניותון, ואחרי שאנחנו זה ליימים כשזה ולך ולך ולך ולך, פתאום יש בפיזיקה מודרנית, פתאום יש בפיזיקה מודרנית, אתא חייבים את המתחה ממש, פיזיקה של האמישים, שאנחנו נותר, באים שאנחנו נותר. כל האופן שבוע אנחנו מתארים את הפיזיקה, זה בדרך כלל בעזרת אקרונות, אקרון בריאציות, חשבון בריאציות, שהוא הולך לפי העיקרון, אם אני ככה יגיד לה להצופה, פשוט המזיין הפשוט, זה כמו כמו שעור בוחרת את הדרך של אוקחת את החיפה עוד זמן, יש איזה אקרונות אלגנטיות, שהם מחתיבים על מדוע הדברים ומכך ולא אחרת, ולא אקרונות את תחיפה ברועה הניותון. פתאום אנחנו נוראים, אנחנו נזל, פעמים הרבהם הוא צ'נה ההקדימה, אנחנו נוראים שהמתפיזיקה ניתה מתפיזיטיותר, יש א�רונות פעולה, אז אני כרא איקרון מזליות הפעולה, מין מושל פעולה ופתאי וכל החברה האלה, ופתאום אנחנו גם קצת מתיישים מלדוקציה של החיים לפיזיקה חימייה, ופתאום אנחנו יכולים שלא להשמוע את כלו של אף לתון, גם אם זה לא. מה, אני אין, רגע, רגע, רגע. אתה בעצם, אני בתחילת התשובה שלך, חשבתי שאנחנו עומדים פה על מה שסוקרטס גם אומר בפולוגיה, אומרים עליי שאני חושב על השמה שבשמה, ומתחת לעדמה וחוקרת על שם מתחת לעדמה, דהיינו מה שאנחנו היום היינו אומרים הוא עושה מדה, והוא אומר, כן, השתשמועות האלה שרוצה להגנת, אז אחד אומרים שאני סופיסט, אני לא סופיסט, ובט, אני לא מדען, אני לא סה מדה עכשיו, אני לא תמילה להגיד מדען, ובכל מדה מפילוסופיה גם נוטון, אלף ששמועות שמועות שמועות שמועות שמועות, ושמתמד של פרסיפל זוונת של פילוסופיסט, אבל שוקרטס יהודי להגיד על פעם שאני אמריו, יש מדה שעוסקת במצוי, המצוי ושפילוסופיה שעוסקת בארץוי, בשלת הטוב, בשלת הרדי. אתה אומר היום, יש אבנה, הולכת וגוברת עם יפקציה נכון, כן, כן, כן, כן, שהנקודת מהבת הפוזיטביסטית המדעית לא נשאלה לגמרי. נשאלה לגמרי, מגמרי, לגמרי, לגמרי. לגמרי, לגמרי, לגמרי, זה היה בין מה למצוי של העולם. כן, כן, כן, כן. אני אומר, לאט לאט כשאתה קורם, ממשראות למדענים גדולים, השראות לתנועות גדולות ומדעורים, שממדים מתפיזיים. בערבי הקשרים, כן, רואים את זה בערבי הקשרים. אחד מהם, אחד מהם זה בדיוק העובדה שהפיזיקה היום כתובה במצאות אקרונות מינימום. כמובן, יושי, החלקו על היו, זה עובד. אבל למה זה מתפיזי? למה זה מתפיזי, כי זה אומר שהאקרונות של חסכונות של אלגנטיות, של תלידיות. סוגות המופשע את סוגות האלה. אתה לא התחליטיות. אתה לא התחליטיות. יש תחליטיות בפיזיקה של היו. זה היום התעשהות חשובות ביותר. אני אמדה שלי שכן. אני אמדה שלי, חד משמעית. כן, כל הסיפור הזה יש כאלה שחולקים עליי, פרופסור היינו ובני נחמד אינדטי, אי חושב את ההרת, אני חושב ההרוי מנה. אבל קודם כל זה אישו. זה אישו שאישו זה לפני הרבה. על פי מרבה מאוד שנה, ראה אותו מרחוק. עכשיו מה שקורא, בתוך השיחה הזאת הוא מתייש מזה. ואז הולכים הסקנט ביסט. הסקנט ביסט זה תולת האידיות. הסקנט ביסט לחזון הגדול הזה, איך הטוב קובע את הכל, מה שלא הברינצ השאב שהוא יכול להחיות את המושג הזה בעצם, שהכון נגזר מי הטוב. אז הסקנט ביסט זה תולת האידיות. ואז ממש אומר את זה מרא במילה. כן, זה הסיפור. אז זאת דרה מה התחשוב. אז אני קוראת. את הפלטון כפילוסוף, אני לא קורא רק את הפלטון כפרשון, אני לא חוקר הפלטון. אני לא יודע יבנית. פשוט. אני לא חוקר הפלטון. אבל אני היום בזה מתבגר ותגן שתייניאני, מתפקח, מכל הסיפור הזה רואה את הולדות הפלוסוף. אם קטע מאוד איניה, אמא אינן אמוק מלאב נית שלום המיםון, אז כשאני קורא את הפלטון, אני אומר, האיש גדול. באמת הפוזיטיבי זה מלוגי, שבעצם ניסה להגיד שאין מוסק של ספרים גדולים. הספרים גדולים האלה, מה שעותו יום, בזה תוקפנות יגיד לך תשמע, זה ככה ספר שמתבר על דברים גדולים. אם יש המשפרים ומתאמטיקה בסדר, אם יש המתת ספיות בסדר, אם לא תזרוק להש. זה יום, כן? אז לא הספרים גדולים באמת גדולים באפיידון, אז זה הוא באמת משרי ונותן. אז בוא נדבר, פרופסור בזגלו אני רוצה, אני רוצה לדבר כתת על משהו לבטי, הוא לבטי, הוא נימה מטפיזים בעצם, שיש בספר הזה, כי מנסתם יש, אנחנו ממלתורת העידאות ותורת העזכות וכל מיני רעיונות הפלטונים ככה, איזהים, אבל המוקט כאן הוא באמת המבט, כן. בניצחיות הנשמה, וניצחיות הנשמה, ופילוסופיה כימון נקחת המבט. נכון, אז תראה. הספל פוטח באמת אדם חייב ללא בנשמתו, ואתה למשל לגופו, לפילוסופיה ניניין בטענו, גאות, ניניין בליבו, שניניין בבחוניים, ירות, ניניין, בבי כל מיני כאלה. ואז יש לנו בין שם, ואז הם מבקשים ממנו. תוכיח לנו שיש נשמה בשני ניצאית. בפה הוא לוקח, טקסטים, קדמווווווו, ובעצם הוא הלקי ומסולת תתר עלו ככה, כשהמדברת על הליאלי שאול, וכל הדברים האלה, כל הדברים האלה, וכל הדברים האלה, ואז הוא מצליח להבין, משהו שפילוסופיה מנליטים היום כשאני קורא את הפלטון, אני קורא את הכי פלוסופה נליטי, זה דבר שיותר ביותר נוכח, אני דבר בעצם שנה האחרונות. ממש פלוסופיה מנליטים שבעבר, בעבר, בעזו רסיפורה הפלטוני, פתאום מוציא מהזמין אף חנות, יפי פיות, חדות, אני, בני כך כמה דוגמאות. בסדר? ההוכחה האחרונליקי לנצחיות הנשמה. בסדר, תודה, אנחנו נגיד, כן, רוחי הולוגייה, רוחי הפו, שפרד, זה שם, אקופלם זה אישו פלוסופיה, זה הסיפור. אז הוא מחתיש מעני, בני סוח שלי, כן, אני קורא את זה כפלוסופה נליטי. יש נגוד בין חום לקור. אבל יש גם נגוד בין יבש ללה. ואני גוד בין יבש ללה, זה עכשיו הפכנות הנליטיות, ומימן שונה, מהנגוד, מימן שונה, לא רק שונה נגוד שונה בין חום לקור. כי חום נגמר נגרם על ידי אש וקור נגרם על ידי שלג. בהם שני דברים שהם חום האש המבחריה, השלג קרה בהכריה ואוגורם לכם ואוגורם לקור, וכל מיני כאלה דברים, אוקיי? העווהש, הוא לא יבש בגלל שיש משהו יבש שגרם לו להיות יבש. פשוט, הלאה, בו עליו מים. אז כשהלה, אופך לי יבש, המים מתנתפים. הם לא נעלמים, הם רק מתנתפים. אבל כשהם אופך לקור, השום דבר לא מתנדף, פשוט היש קלה ואו השלג קלה, אם אתם, אם אתם הם שלג. אז השלג פשוט קלה, הוא לא נעלם למקום אחר. ואז הוא שלת השלג, עכשיו אני בניסוח שלי. האם כשהנשמה מסתלקת, האם כשהנשג, אדם אופך מחיילמת? האם זה כמו, לה יבש או כמו או שזה כמו, حוקר. אתם מבין, זה כאילו, אתה ראיזה פספטי, הוא מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אתו ואתה ניגודים, אתה יודע, בדרך כלום שאו ניגוד ניגוד בסדר. זה מנוגד לזה, זה מנוגד לזה. זה ניגוד אחר, באמת הוא יוכיח ושם מנסה לא אוכיח, אבל משלותי, הוא לא ראה, זה לא ראה, הבנהות מסוימות כמובן. שזה יותר דומי שאני שמה מסתלקת מהגוף מאשר שיש איזה ניגוד, שיהו המעבד, שיהו המעבד בי, שגורם למעבד. כאילו, אין משהו, איש שלג, זה לא מה שקורה, איש שגורם את الحום, שלגורם לקור. אבל אין משהו שגורם למעבד, שיהו המעבד את התהור. אבל כן איש משהו שהוא החיים את ההורים. אתם מבינים שבסכותה החיים הם חיים. אז לכן, חיים דומים יותר למעים במובן הזה שהרטיבות היא בגין המים, ולכן זה יש איסטל קוד. קודם. פסמנת שבעיזה שהצורה יש כאילו כוח, בחום קור, יש לנו בעצם שתי כוחות. מנוגדים. מנוגדים. בייבש רטוב, יש לנו בעצם יסוד אחד, שנאמי סטללך את המעבד. פסמנת יסוד שכנראה עובר למצב אחר, אני שמי חיים ומעבד. הנשמה היא מקור החיים, זה הנה השדת של כל התיון הזה. הנשמה היא מה שרושה את הגוף חי, ולכן המודלו, באלנו אנטינשמה. כן, זה בעד הפובליקה הוא התקן את התיון הזה. כן. אלינו אנטינשמה. לכן הנשמה מסתליקת, כשווויה דורות שלימים, תודה, כל, עולם שלם שבו, אני נמצאים במערב, שאני שמה מסתליקת, תיקה את זה על הדודות. תיקה את זה על הדודות, תיקה את זה על הדודות. הפלטון הוא אחד מהדומויות החשובות בהיסטוריה של הדת המארבית. והדת המונות היסטית. ידות נצחות ישראל. איך אמרנית שנצחות זה פלטוניזם להמונים. ככה, איפה. כן, כן, אין יבשלות לתאלה. מה שבת ישראל בלי הדברים האלה ובאחשב השאלה מעניינת, מה הסוג האינטרקציה בין תורה לאפלטון. שזאת שאלה מעניינת. זאת שאלה מאוד מעניינת, מאוד מורכבת. מה אתה עושה ממנה? תליל, לגבי הסוגייה הזאת, החמים היו מאוד זוהרים. רק לומר שמה שנקח הברית הישנה, במערב בתורה שלנו, ב-5 שחום שתורה אין שום איסקור לאישרות הנפש, זה אחד מהביות הגדולות של מנדלסון. המפוחות הגדולות. זה שבה יעדות התיקה הקנונית, אפילו נפש, זה דם, זאת אומרת, יש משהו מאוד אחת. קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר. קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר קטיקר. ובכרלת, מאיפה לילדת שאני שכמעט. אז זה לא תוכל. יש מישהו שזה מעלם באשול, בשעול לא שמליא אותך. קטיקר קטיקר, לא תכון, לא תכון, לא תכון. אז לא, זהו הפך להיות המגדיר של הפרושים. האמונה בנצהיות הנפש, אופך להיות מגדירה של הפרושים, אבל שם לבה מאוד הדיניים. הם אומרים, כל הכופר בן העולם בתחיית המתים מן התורה, שם היש גם תחיית המתים וגלגולים, מה שעבור אחר כך לרחגיו לדרוזים, ממיתרו, כל הדברים הלכי הוא קדוש, הוא צלם הוא עכשיו, הוא נעשב קדוש, כמו מושג. הפלטון, כן. אז הסיפור הוא שצלנו, אנחנו פוקשים אותו בארבם יקומות. אם לא פלטיוני, יותר קבלה, עם כל, זה מאוד הרבה מבגשים, יש גם, כן, אפילו ספים יותר הפלטוני, אפילו ספים יותר הרסטותי, אז הדברים האלה, אנחנו פוקשים אותו שוב ושוב, אבל החזר יגידו, כל הכופר בתחיית המתים מן התורה, כלומר, הדגש, מה שרשים הפרשם, אני לא מאמין בתחיית המתים בגלל יגיון. אני לא קודם, אני לא קודם את הרחחות של הפלטון לנצהיות הנפש. אני רק רוצה לומר לך שזה מן התורה, גם הם לא רואים, כלומר, אני רוצה להגיד לך מה כוח של הפרשנות. הכוח של הפרשנות היא מתאמרה ערב, אתה לא בפנים. אין לך, אין לך, אין לך, אין לך, אין לך, אין לך, אין לך, אין לך. אני אעפרושים, ישתמשו בענית חיות הנפש, כדי לבתי את הכוח שלהם להגיד זאת הפרשנות של התורה, וסזרנורה מעניין, כשאתה מייך פעט לך פרשנות תורה פרשנות, זה שפים פנים, אין איזושום השלחות, אתה יכול לכל כל מיניים, אז הסיפור הוא מאמד התורה, זה משתמשו בענית חיות הנפש, כדי לבצר את מאמד התורה ולהפוך אותו למשהו סימבולי. מה שהפלטון יכול להביא זה למה זה לא בלתי אפשרי. מה שהפלטון יכול להגיד לנו, זה למה זה לא מתומטם לגמרי לחשוב ככה. מה, מה אתה חושב? בסוף התאומר, אני לא חוקרת הפלטון, אני קורא את הפלטון כפילוסוף. אז אתה אני שאול אותך כפילוסוף מר בוזג לו, אתה נותל אמין בהישארות הנשמה באיזושהי צורה, בישארות הנפש, כן, כן. תראה אני לא איזה איזה, שלכן השים גדל, כל התגדולה טובה, תודה, עליי בני, הצגדל, גדולים ביותר, לקחות הדבר הזה. הדבר הבשות שאני חושב שכן צריך להרע עליו, זה שאתה מונד של הקומנסנט שאנחנו חיים בזה הכול. ואתה יודעים שזה לא נכון, נגיד, אום מחדשמה. אתה שזה הכול, תודה שפעם כל היקום היה קופסת גפרורי, כל כתן כזה. כל היקום, אז אתה תגיד לי שיהיה כל זה ככה, אתה מבין מה כבר, יש לנו כאילו, אגבו, אני חושב, אני חושב, אני חושב, אני חושב, בחוד החנית של המדע, אנחנו חוזרים, אנחנו רבו, אז כמל ירד שונה, ויש נקודה סינגולה, שכן, אנחנו יכול לדמד שכיים דחוס בה, זאת אומרת, אנשים מהניבה שמדברים רצינית, עושים מחקר, מספרים לחסיפו משהו. שאתה לא יכול לטון שאתה למצל אותו עם הבני. ולכן, ולכן, אל תיתקה בשיגרה. אל תיתקה בטודשתה בממשהו ודיגנסטנייה אני כזה שאתה הולך, קונה, מוכר, וזה. ואל תילארגים עם האומרת שהיא מאמינה שהיא תראה את הבן שלה שאני ארג, במלחמה עכשיו שאנחנו עוברים. אה, אל תיתסתה לבית, בסדר, אל תתהלך שמכנית את זה. לא, אבל מה אני רוצה להגיד, תראה, אני מסאים את חלקם, קודם כל מיני סתם, אנחנו כולנו יודעים את כמה שהשל הזאת של אישרות הנשמה, נצחיותה של הנשמה, של המוות, הוא השאלה תגונה ריקשית על גבוהו לחברתית ופוליטי, בן הטן שכל כך הרבה אנשים נעצים את מודד עם מה ואת כל כך צעיר, ובוגר, אבל של כל כך בה אנשים. אבל ומנסתם ששאנחנו צריכים לדבר מתוך כבוד לנרגישות הזאת בתקופה הזאת יותר מקול, אבל אני באמת רוצה להדעת מבחינת הדעת הדבונה פילוסופית שלך. מה משכנע בפרופוזיטי הזאת? שיש לנו נשמה, שהיא נבדלת מהגוף ושהיא סורדת את המעבד שלו. זאת אומרת, גם בעולם העתיק, קצת אחרי הפלטון, יש לנו כבר את הפיקורוס, הפיקורוס שעבור וגיד, אם הכיליון של הגוף יש כיליון של הנשמה, בחלטון זו חדשות טובות, לא צריך לצפות לסיוט הזה, שמחקל לנו אחר כך. בהמדה שלי אני נותן מקום גדול יותר לידיאליזם. זאת אומרת, אני לא חושב שהגוף עצמו מה שאנחנו עושבים הגוף. אז המבחינתי, מה התהלה, מה התהלה גם תפיסות שלנו, מה זה גוף, מה זה גוף אניות, אחרי מעברים, בין אחרי שכל החלקיקים האלה מנטריים האלה הם בעצם ישויות מתמטיות כאלה. הם בכלל לא איזה מין שול חנות שבשל התפוק עליהם. חנות שבשל התפוק עליהם, הם בעצם תחושות. אז אתה עושה איזה מין, אז אני לא פקטע יותר מידי של גוף. בסדר, אני לא מאוד מודפקטה של מה שקרה היום, מה שמושג הגוף, אני מאוד בעייתי. מאוד כאלה תמפייזית, תמפייזית. מהס האנרגיה, כל מיני כאלה דברים, בסדר. מייטרים. מייטרים, בכלל אני אפילו לא יודע מה זה תמבין, זה רחוק ממני. אז אז כן, אני חושב, זה מאוד מעניין, כן לעשות מתפיזיקה. כן, אני לעשות מתפיזיקה, בלי יותר מדי נגיד לשים על זה, להגיד אני עכשיו, מי שלא חשב ככה ומה שהוא אחר, זה בסדר, אני יכול לחבד גם עודות אחרות. בגדול, אני כשומר מצבות, זה פתאום אני פוגש את עצמי פה, שומר מצבות שפוגש מתפיזיקה, בסדר. כשומר מצבות, הכלל האצבשילית, אתם משאמרו לך נכון אליהם, כן, זה ממש אבסורדי. אומרים לך, שיש תהיה את האמיתי מנטורא, אין למושג מה זה תהיה את האמיתיים, אבל אני לא ילושה ללכת עכשיו לתהיה, לדלכמו הרפורם, נגיד שולכים, הם עקים את המחייאמתים, מעטפילה. אין לי איזה סיבה אליונה לעשות את הדבר הזה, אם זה היה ממש נגיד משהו, מעובד מוסרית נגיד, אם זה היה משהו, בעליל פוגעה, אז הייתי מתחיל, אז היה מתחיל, כן, הייתי מזיזי. תהלוך עכשיו עבר שאולי באמת ברוח ניציינית, זה הלול לפנות את עצמת הלו הכיומית שלנו מה עולם הזה, העולם הבא עכשיו תהיה טעות, זה באמת זה טעות לגמרי, להכן באמת אנחנו, אז זה היה חדות השלטה בלמים האלה, היא כולה היא סוג בהיים, היא כולה מגבילה את העבר, היא כולה, ממש, מקדמת ומקדשת, היא תהיה תשוד, היא תהיה תונה מהדש לאל מנות, כל הדבר עם האלה זה היה ידות מאוד דוחפת, היא לא בקטע של פולה נהמתים. גם תהיה את האמתים, תיקה, ככה דוגמא למשל כך. תהיה את הבא גוודגית, על יודעים את הנכנסת הפעם הטקסט הזה, כן, טקסט מדהים, שם התהיה את המטים זה הקריש נמשך נהיה את הרגונה להם בקרובים, כי הוא מלות על אורג אותו באמת. כן. אז אחרי הבא שאלה, איך מתתפקד את תהיה את המטים בתוך, בתוך אקשר תרבותי? לנו אין את הדבר הזה, כשעשה, כשיעקב הוא מה רגע בעיצר לו, עכשיו אנחנו חושים מהמניארו, כתקרוב המשפחה שלי, ככה תושבו על חולומה, ולכתעשה את הבתחה קייתה, בכל מתרל אורג. אנחנו מתפלים בתהיה את המטים בתצכניזהי, אולי שאלת, אני יכולים משתמש בזה כל מיני דרכים, מפיארים יכולים למכור כל מיני, כתבים מהילה, את יכולי משתמש בזה באופן ניבזי. אבל אם זה מטפקד כדי נהמה? אם זה מטפקד כדי לכנסוי המטלית חדש, אם זה לא מטפקד כדי זה משהו שבולה אותך ההורא, אז בתיפולה נכון, זה בסדר. אני רוצה לשאול משהו על יחס מורטלמית, רב תלמית, אולי באיזושהי צורה. אתכנו ואמרנו שהדבר הראשון שהפלטון כתב או הפעם השלישית שהפלטון מצאין את עצמו זה באמת בפתח של הפעידון שהוא אומר, פלטון כמתומניה יכולה. עכשיו, אחד מה דברים הנורא מהנינים והמסקרנים, זה משפטה האחרון שסוקרטס, כן יש את הציעור המצמרר הזה שהוא משותה. קודם כל השומר בוחק, היא כמובן שהוא אוהב את סוקרטס. וסוקרטס אומר האיש הזה הוא הצילי ושכל המידוש הוא עשה את הפקידו ונשום תלונה אליו. והוא שותה את הרל וממרגיש כנח שהשיתוק ככה קובש לא את הגוף עד שאומד. אבל הדבר הראשון שסוקרטס אומר זה, אביאו קרבן לא נשמע שאולי, אביאו קרבן לאל הרפוע. עכשיו יש כמה פרשנויות לגבי המשפט המעוד מוזר הזה. חלק אומרים כבר הידים של הרל נמצאים לו במוח הוא זה הוא אומר שתויות. חלק אומרים זה סוקרטס הוא ירוני, הרי שפתו אותו על זה שהוא לא מאמין בעילים שבהם מאמינה, אני מנדינה אליה ומסים דמונים שלים וחדשים ואלה הרפוע באותו זמן הוא אל חדש. אז אומר אני יש לי על חדש גם אתם התונהים משלכם אלים חדשים. נית שיש לו את הפרשנות כמובן הכי רדיקלית הוא אומר סוקרטס על RS2 מבין שהוא היה מחלה. שהרציון עליזה מה זה שהוא יביא לעולם זה המחלה אבל כן הוא אומר, תגידו תודה להם שאתה פרות חמימני. אבל אני כעתי פרשנות של חוקרת שדשמע לצערים לא זוכר כרגע, וזה הפרשנות הכי יפה ובנהי האחים משכנת. היא אומרת, המחשבה האחרונה של סוקרטס היא אביאו תרנגול קרבן לאל הרפוע. מיכולה, הפלטון. נכון הדבר הכתן הזה שהוא מבטחלה. הפלטון כי מדומה ניכול המוזרק את זה. ואז דבר האחרון, ואולי בין השורות הגעון הזה הפלטון בצורה המאוד הדינה הזאת שלו. נעוד מלטק. נעוד. אומר בעצם המחשבה האחרונה של סוקרטס היא הייתה עליי. והמחשבה האחרונה של סוקרטס זה עלווי שפלטון לא ימות, עלווי שהוא יהיה ברי. עלווי שהוא יהיה ברי, כדי שהוא יוכל לכתוב. כדי שהוא יוכל בעצם לעשות את הבגידה במורשת הזאת שלי, וזה לכתוב. אני מאוד אוהבת זה כי יש גם פה את כל המוחקבות ואומק של יחסי מורד תלמיד, יחז רב תלמיד. מה אתה עושה מה? דיאלקטיקה, כל כך מיסטורית והמדימה הזאת של הפלטון וסוקרטס. אז זה באמת, זה מדהים את יודעים, איש את כל הסיפורים על הסוקרטס הוא לא כותב. וכמי שתבייה בזה שהוא לא קורא יותר מידי, כן. זה בשביליין ואני חושב בשביליין ומשעובדים לקריאה ולקטיבה, זה אמרה ששבמה שבא. כי כולנו בקטע של לקרוב ולקטוב על לקטיבה מקבלם קידום, מקבלם פרס, מקבלם מלגב, מקבלם מקוטרות, מקבלם בזה. ואו לא קרה, זה דבר אני חושב שכן מעורר מהשבא, אני לא צריך לקראת כל הספרים האלה, את יודעים, אני חושב לספרייה, כל הספרים האלה אני לא צריך לקראת כלום. אז איש פה משהו שקידה אלה ככה. קידה אלה ככה באמת הזאת כנסות במזרח פחות מאמינים בקריאה ודקטיבה. במזרח נגיד את זה, האמת או סמליטציה ופסה נקול הדברים האלה. אני פגשתי את גורנקר, שאומר, כן, אז זה הוא יגיד לך, אינטלקט של גאמס, זה היה כל. יש המלל השקרים שבעים עם המלל, לא רק האמת שבעים המלל, השקט. זה המלל הזה, בוא נגיד, בואו לפחות דבר אחד אני יכול להגיד, "ביר עצון טוב, כשהוא משועבד ליר עצון לא טוב ומזיק מאוד הרבה יותר משר אם לא היה בכלל." אז תומרת, המלל כיצרץ רורה, המלל כיצרץ רורה. אז אני מאוד אוהב את הקטע הזה של סוקרטיה, שיש גבול, גבול למלל. אני פה איתי לוקח אותו, תודה איתי לוקח אותו, בקטע של האמירה הזאת. אני איתכם, תודה חבי הוא, עליי, אנחנו, אני איתכם בזה שהוא מובן, אי שזה מין הקורבן וזה משהו יותר הברטי, מהשר משהו שעכשיו אנחנו לא פרשתי מכם, בסדר, זה כאילו. ומה אתה חושב לגבי זה שהפלטון כן כותב? כן, זה באמת, אני חושב שאיכול להיות שהוא לא יכול היה שלו, לחלוק איתנו את ההבא שלו לסוקרטס. נכון, נכון. כן, זה טל, אני חושב שזה הוא ייקא אותו בהלם מפהינה מסוימת. זאת אומרת, לבגוש דומות כמו סוקרטס, ולהיות הפלטון גם כן ההרקח זה אנשים, שמת נזגבים, מטרוי, שמתנזים מן אוכמה, זה פרצפטיביות וזה שטויות גם. אתה יודע, אם הבאה ריפובליקה, את הלכשב מכל מיני שכולי דעת כאלה וההרם ליהרו סמסה גם משפהה, על ההרוסטקולדו, נמפודו נמס, אתה יודע, בלי השבול בכלל ומתאותו פיעזותי ופוליטה. עליי, אתה מן הרומים, לא יודע, מה שכן טוב? מה שטוב אני חושב, מה שמרשלו לכתוב? זה האירוני, אז זאת אומרת, הוא יודע שקורא, גם הרמבם נתקל בבי האירוני, הרמבם פחד מהסמכות שלו. אז הוא פוחד מהסמכות, הוא פוחד מהחקוי או אפילו סוף, הוא פוחד מהחסידות, פוחד מהוד מהחסידים. אז הוא יכול להגיד, אני אגיד חקן דבר אחד, אני מדפעם סתם כותב, אני מדפעם כותב דברים שהם מחשילים, אני שאתה מסתה על בקדמני. אני בדיוק פה בגלל שיש לנו את ההיגרת השווית, יש את הדבר הזה, יש את הפסקה הזאת, שנתמיד אוהב לקחיות, כשאנחנו מדברים על הפלטון מתוך ההיגרת השווית, שבו אנחנו כנראה שאומרים אותו ישירות ולא דרך הפה של סוק כתס, הוא אומר, אולי אני יש בפילומר על כל השך כתבו והכתבו לפי את האנתם יודעים, הם את הדברים שלהם נתונה שקידתי, בין ששמוזות מפי, בין שמיפיים של אחרים, בין שכאילו גילות הדבר בעצמם. לפי דעתי עינם בבינים ולא כלום באותו עניין. מכל מקום, אין ולאולם לא ייקתף ספר משלי בעניינים אילו. ובשום פנים אין זה דבר הניתן להמייר קשר מדעים, אלה לאחר סיח וסיג מרובי הסוווית את אצמה בעיה ולאחר חיים שבצפתה לפת הכאילוי נתז ניצוץ אל הנשמה שידליק בתוך האור השרמיקן וילך כבר יזונה את עצמו. לא יודע, מבקלת את זה? וההיגרת השווית. זאת אומרת, אפילו פלטון בסוף בסוף הוא כותב, כבר לא חושב שהדברה מתיא. -כן, כן. זה חייב להיות סיג וסיג מרובי הסוווית את אצמה בעיה וזה חייב. זה הציור הרוחני הזה של אור שנדלק בתוך הנשאלות. כן, כן, זה גם תודה הרמברמים. האפזיקים, באמת האפזיקים שמעידפעם אנחנו זוכים להם ורואים איזשהו משהו וכאשר לעשות דזקור סיביות. פה כן, אז פה זה במובל מושם. כן, פה גשת וידגן שאתם שבת הלאה. אנחנו אי אפשר לכתוב ספר שהייתה אירת הנזגב. אי אפשר פשוט. אין אין אפשרות. ספר כזה, אנחנו לא יכולים להחיל אותו. ממש כמעט מוסק כבר לי, הכלי שבר. כן, אז הממובל הזה מתמימי מדייים. לנוליק כשומר מצבות ומסורת ישכן אפשרות. אתה ראה? אה. אתה ראה באמת זה אפשרות ועם השבים פנים ועם כל הריבורי פשנויות ועם הליחה. אז זה הדבר הדומה לספר. תודה, אם אני יכול לשאותך כשומר הלכה כשומר תורה ומצבות. אם השליפם היא אמרה, זה שרמי תבואי טיפרמלי. זה רב שיעור קבלה ואני באתי את הדקולניה נגד רצוני. אבל בסוף באתי ויש שיעור מדעים, רב היה יש כזה. הרבה שבחסת בפי. דבר אחד כזה הצבנותי. זה שבעיזה שושלב הוא תייר רענות הפלטון עם מוברכן, אבל הפלטון למדת הכל מייעודים. סומד הפלטון, ידע למסורת הקבלית. שמי רמייה בדרך כלל אומרים. כן, אבל תראה, זה את יכול לראותי זה דרך כלל. זה דרך כלל בנה של הפלטון כי הוא חייב, הוא יש מתה. אבל אני אפשר להגיד חוכמה בגויים ברור. ברור, ברור, ברור. אבל אני אומר, אני אומר את זה. אני אין לי שום דבר נבלבי נגדה. יש כוכח חמה זה שזה חיתי ללמוד ממנו באותו ערב. אבל הפלטון היהודי, אתה רמאסת על זה מקודם. המורשת הזאת, היא גם המורשת של הדת שלנו. כן, כן. תראה פלטון, אם אני לא תראה, הוא קורא לו מושאי וני. מושא שדי בריבנית. אנחנו מזהים אותו עם מושא שדי בריבנית. על בשימון ביו-high, בזוער הקדוש. ומלנו המחשבותינו, קרובות דומות לו ומיתנו ומשלנו. הפלטון משלנו. לא אומר שאני אשפנו, לא אומר, הפלטון משלנו. ממש. אכשב, יש מתה הגדול משום שפילוסרופיה זה המעבול הכפירה בדרך כלל. פילוסרופיה זה המעבול ביטול כלל שמחות ההרת וכן על זה הדרך. אז יש מתה עמובני, אז יש אימדות שמחריםות. ואז הם לא יגידו שאולמד זה, מגידו זה יצר הרע, זה כל הדברים האלה. אבל אם אני רוצה להחשיר אותו, אז אני אומר, אני אומר שאוקי אולמד מיתנו. מצד שני, יש היום כותבים, לא תעמין, גנובים לגמרי. אמרנו, אני חייתי שמע. את הנך נכתב, הספר האחוקים, הספר האחוקים, הספר האחוקים, יש המהמון המון דברים שמחות דומים לידות. באו קבוצה של אנשים, בוא נגיד לו, הכלי ברגבוה ביותר ואומרו, בתרגום השבעים כשתרגימו את התורה לאיבנית, אז גם כדבות התורה. הם לא אומרים שתרגימו. ולכן, אנחנו תורת מושה, המשך מושה תורה, הכל הכוח מהפלטון. אז זה כל מיני, אבל האמת היא הסכויות יצרים הזה, זה לא מחבד פילוסופיה. כן. אנחנו קודם פילוסופיה, כן, הקורם פילוסופיה. כן מעניין, כן מעלב, הקרבה הגדולה, שהיא מפתיעה. בוא נגיד, אם אנחנו מדברים על איזו החמבה פרנאית כזאתי, שאנשים שדיברו בקוקות בתקופת הבודייזם, פחות תרפלטון, כן. האנשים שקדבו בתרבויות שונות, במרחקים מאוד מוחונים. נכון. כל אם באיזושהי צורה לרחקים. הגעיון המוזר הזה שפשטומי שתורירות לא קשורה בסין מתחיל הדאויזם וקודפציוניזם, בחודו הבודייזם. זה פשוט מדהים. זה פשוט מדהים. זה פשוט מדהים. מאוד דומים. זה מבטיח, שבכלווה בין הפלטון לידותים, מאוד דומה. אי אפשר לומר, אי אפשר לומר שקבלה ירק נאופלטונית, אתה חייב גם לראות את הנאופלטוןיות עצמקיוש פעם מהמונותייזם, אי אפשר לראות את זה, זה מחדבר שאני נכון. כי אתה לא יכול, אמורי של פלוטינוס היה נוצרי אז מה רציתה? זה כבר המונותייזם ימצא שם. אתה לא יכול להגיד שויית חלדף חדש. וגם אוגשטינוס. שאתה משהו, נאופלטוניסט נוצרי שמישהו. וגם הספר שם חשבו אחר כך שהוא העניידות ובעצם תורגם על ידי מישהו שהיה בעצמו ידתי, אתה מבין הם עושה? מה גם שאני, שאתה לעשות קטס דויג להגיד שהוא לא הטייסט ומשפטו ואני חושב שלא מופך לחשוב שהוא העמונותייסט. כן, ממש לא. אני תוצא לילילים. הציעה נגד הילילים. שיש לנו תקבר את יודעים, מי כל מיני חברה האם קודמים שיצאו עם. עם הסוס הים דבר, היום מרשי הילועים, מוסוס קודם. אז אמרת בילילים ועליכה לאליונות של הטוב. והשידה נחשוב את עצמו ועשת את עצמו. זה דברים קלסים לגמרי זה מאוד ירודי. בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, הם יכולים לקחת את זה בחופשיות. כן, כן, כן. אני רוצה שנסהם איך לו עם מחשבות על המאבצ. המאבצרים, בסדר. האדמה נסרם כולנו. אבל, אבל נוסק שהוא תמיד נוכח, עובדה, כן? נוכחו לכם בית עכשיו לצערים וערב בתקופה הזאת של ההיסטוריה שלנו. מה איזה מחשבות על מבית התחושב אנחנו יכולים למצוא בספר הזה, בהפלטון בכלל, שהיכולים לתת נחמה השחאה, מזור כל שולה. תודה הישראלית ההחשבית. כן. אני חושב לדעת של הודיים, זה מאוד הפלטוני. זה מאוד זוכרתי. ו. ביש לנו אפשרות להצא ותייחה שלנו למבית באופן שיעו טורם רחיים. ולפוך כמובן, כן? ולדת שבו נגיד יש דברים שאולי אנחנו לא יכולים לסדר אותם, אבל הם יסתדרו, אנחנו לא צריכים טפל בהקול, ודלו לנקום. אז לקחת, בוא להגיד, בדיוק כמו שעשינו את ההנגדה בנהבה גוותגית עליה בננו, בנהנה מסוימת, איך אני מעצה ותפיסת המעבד שלי, אז יעצה ותפיסת המעבד באופן שזה טורם להיים הטובים הנכונים. זה הסיפול, ויש לנו יכולת לעשות את הדבר הזה, וזה לא שעזוב אותך כל נעלם, ואני אומר, אומי נזמין, סרכזם כזה או משהו, כזה בעיקה הסולדברים האלה. ובבדה לחבד ריבוי שלהם דות, בפשאלה נשים, שם מחבדים את עצמם לא לא מי הדלחת לעשות להם פסיכולוגיזציה. אין לחסיבה להגיד להם פסיכולוגיזציה. איך יכולה להגיד להם פסיכולוגיזציה להנציע את משטרו יעקשו. אפשר לעשות פסיכולוגיזציה לכולם דע, בסדר? נכון בדיוק, בדיוק, בדיוק. פרופסור מאיר מוזג לו. אני הרבה זמן, אני ציפיתי ורציטפון. אתה דעה, סכות באה, באה, באה. היה החכמה, מלבבית, כבש הצופים ככה. אני כבא גם, כבא שזה איתן להם בפשור ריגה שנחמה ועשכה. אני רוצה להודות לחמאות שבתה ונתת המזמחה ומחוך מתחה בקצות מדיבות ורוח דבר הבא. ותודה רבה לכם, לקהל הקודו שלנו כאן בפות קסטסורים הגדולים. מקבי מאוד שנתיים מהפריקאזם, הפרקים שכבר הקלטום ולשבזרות השם, נמשיך ונקלית ומנגיד. רוח הפלטוני, ציוניים, אני לפעמים תורא בבוקר ואני מחרר מצב רוח. אני מעלת מי, אבל תדעת ג'רמי, אתה והפלטון אתם אותו סוג של דבר. אתם בני אדם. זה מרימות, אני רוצה להתודה, אני בסדר, אני קומה פלטון. אז כולנו קומה פלטון, רק בריאות, רק כעבר הבא ונשתמר, תודה רבה.

Podcast Summary

Key Points:

  1. הפודקאסט עוסק בספרים גדולים ובשיתוף פעולה עם המרכז האקדמי שלם, מוסד המצטיין בלימוד טקסטים קנוניים במדעי הרוח.
  2. הדיון מתמקד בדיאלוג "פיידון" של אפלטון, העוסק בנצחיות הנשמה ובסיטואציה הדרמטית של מותו של סוקרטס.
  3. מוצגת ביקורת פוזיטיביסטית על הפילוסופיה כאשליה לשונית, לצד טיעון לחשיבותה המטפיזית המתבטאת בעקרונות כמו "הטוב" בפילוסופיה ובפיזיקה המודרנית.
  4. נבחנת השפעת אפלטון על המחשבה המערבית והיהודית, כולל רעיון נצחיות הנשמה והאינטראקציה המורכבת בין פלטוניזם למסורת.

Summary:

הפודקאסט פותח בהצגת המרכז האקדמי שלם והתכנית לספרים גדולים. הדיון המרכזי מתמקד בדיאלוג "פיידון" של אפלטון. המשתתפים מדגישים את עוצמת הטקסט, המציג את סוקרטס רגע לפני מותו כשהוא דן בנצחיות הנשמה באופן שקט ומשכנע, תוך שהוא מייצר תובנה מטפיזית פורצת דרך.

עולה ביקורת פוזיטיביסטית הרואה בפילוסופיה בלבול לשוני, אך מוצג טיעון נגדי: גדולתו של אפלטון בכך שהצליח לגעת בשאלות מהותיות על המצוי והראוי, רעיונות שהשפיעו עמוקות על הפילוסופיה המערבית והדתות המונותיאיסטיות. הדיון סוקר גם את ההוכחה המטפיזית הייחודית לנצחיות הנשמה ב"פיידון", המשווה בין ניגודים כמו חום-קור ליבש-רטוב, ומראה כיצד החיים דומים יותר לרטיבות (הנגרמת מיסוד אחד – מים) מאשר לחום (הנגרם מכוח מנוגד – אש). לבסוף, נבחנת השפעת אפלטון על המסורת היהודית, תוך הדגשה שהאמונה בנצחיות הנפש נכנסה לפרשנות התורה כמכשיר לביסוס סמכות, ומסקנת הדיון היא שהפילוסופיה של אפלטון מזמינה את הקורא לחשוב מעבר לשגרה ולחומרי.

FAQs

פוטקסט של הספרים הגדולים הוא פודקאסט המוקדש לדיון בספרים קנוניים ופילוסופיים גדולים, בשיתוף עם המרכז האקדמי שלם בירושלים.

המרכז האקדמי שלם הוא מוסד אקדמי בירושלים הפועל במודל ליברלי, המציע מלגות ומתמקד בלימוד טקסטים קנוניים והשכלה רחבה ללא חוב כספי משמעותי.

'פיידון' מתאר את השיחה האחרונה של סוקרטס עם תלמידיו לפני שתיית הרעל, ועוסק בנושאים כמו נצחיות הנשמה והכנה למוות, תוך הדגמת עוצמתו הפילוסופית של אפלטון.

אפלטון הניח יסודות מרכזיים בפילוסופיה המערבית, כולל תורת האידאות ונצחיות הנשמה, והשפיע עמוקות על הוגים כמו אוגוסטינוס ומנדלסון.

סוקרטס מוצג כדמות רעיונית חייה דרך כתביו של אפלטון, המעניקים לו קול ומשמרים את רוחו הפילוסופית, במיוחד בטקסטים כמו 'הפוליטיאה' ו'פיידון'.

רעיונות אפלטוניים כמו נצחיות הנשמה השפיעו על המחשבה היהודית, למשל בקבלת הפרושים את תחיית המתים, ומדגימים כיצד פרשנות יכולה לשלב פילוסופיה עם טקסטים קנוניים.

Chat with AI

Loading...

Pro features

Go deeper with this episode

Unlock creator-grade tools that turn any transcript into show notes and subtitle files.