פגרה 02: דנה בוחרת את פרק 120 הירדנית

אתם האזינים לכם הסכתים. הפרד קסטים של תהגיד השדור הישראלי. חי, אתם על חיות קיס אני אספר הפרד. אנחנו עדיין בפגרה, אבל אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי להקפית סכמה פרקים השניים שלנו. כאלה שאולי פספסטים ואנחנו חושבים שחוול שיהיה אלמו במרועד אפיד. והשבוע הבחירה של דנה. אז השבוע בחרתי את פרק מהעשרים, פרק הולי ביזנס, הולי ביזנס. זה פרק של שעון המסטרדמסקי וצליל עברה. האמת שרצה גורל ומממה שעשר דקות לפני שתחיל לסגר הראשון של הקורונה. הייתי ביום ציילום בצפון, והאינו בערדנית שייחד משני המקומות המרכזיים שאתם עומדים לשמוע עליהם. וזה בעצם המקום שעווחי ידוע בתור התארת ובילה של ישו הנוצרי, למרות שמותל בספק האם באמת שהמותבל, אבל אני לא אסלכם יותר מדהי ספולרים. וכך הכל פעם שאני חושבת על החוויה הזאת שאני אסתובב בארץ ודירות וריים. ולהגיע לכל מיני פינות הזויות ומפתיעות, אני ממש חושבת על הירדנית ואני חושבת על הפרק הזה. ובגלל שזה משהו שעולך ונעשה יותר ויותר זר בחיים שלנו. והוא יותר ויותר חסר לי ממש משבוע לשבוע. אז אני חושבת שזה ינכמד לחזור אליו. אז פרק מהעשרים הולי ביזנס, תינו. היי, אתם האזינים לחיות קיס, הפרקסטה כלכלי של כאן, אני שעולה המסטרדמסקי. ואני אצל לברה. חמישה אסור באוקטובר היה היום הראשון של חול המועד סוקות. ולמרות שירד קצת גשם, עשרות על פי ישראלים יצאו לתייל ברחויה הארץ. האתרים הפפולרים יותר היו אחרמון, אגמון החולה וייאר בין שמית. ובזמן שהישראלים מהרו להתפוס כל פינה פנויה לפרוס במחצלת ולהקים במנגל, עשרות אותו בוסים מפוצצים בתי ידים יכול, עשו את הרכם, כמו בכל יום, לצפו. הם ירדו מצמת גולני לחיוון בית החולים פוריה וירדו משם עוד למטה, בכל פתולי כבי שבע ששמונה עד הקיבוץ כינרת. הם לא הגיעו לשם בשבילי סתובב בחצריה שנה של הקיבוץ עם בתי הבזה לת, וגם לא כדי לחפש לתקבר שרחל המשוררת. הם חיפשו שמה שהוא אחר. קצת מתאחת לחיבור של נהר ירדן עם התשוב שקדרומי של הקינרת, בין מסדות לצימרים, שם מסתתר אחד המקומות הכי חשובים בעולם הנוצרי. כשאי תהיה לדעינו סוכים בירדן וכשהינו סוכים מזרחה, ואינו מגיעים להישי נקודה, היה חבר קיבוץ כינרת, צוות לנו לעצור, ולא להתקרב יותר כי יש פה מקום כדוש. זה ליורכן, היום הוא. דוקטור, תרי להנטרופולוגיה. אבל פעם הוא לא היה דוקטור, פעם או יערה, כליורכן, יהיה לדמיקיבוץ את גניה אהלב שעב להסכות עם החברים שלו בירדן. אני זוכר את עצמי בתור נרופיל, שאתם הוא ב-48, יושב באיזה מין גישרון בתון מרגליים במים ומסתכל על כל האנשים המוזרים האלה שלא הבנתי ממש מים עושים והמסוג בעצם טקסטבילה, הטבלה, הטקסט של חידוש הטבילה. האנשים המוזרים האלה של יורכן רעת עובלים במי הנהר, הם נוצרים האמינים שעשו את כל הדרך לישראל, את כל הדרך עד לאטרה ירדנית, בן תגניה לכינרת, בשביל התבול באותם המים שבהם ישו טבל. מעץ של יורי הנאר זרמו הרבה מים בירדן, תפתוף את הירים התגבר ו התגבר, ויום הוא כבר תעשיה. ויום הוא כבר תעשיה. בשנה שעבר היגיעו לישראל, ברך ארבעה מיליון טירים. מתוכן, ברך מיליון טירים. מיליון טירים, רבע מכלל הטירים שהגיעו לארץ, תובלים כל שנה בנהר הירדן, בשביל הרגיש לרגע קרובים יותר לישהו, להרגיש הם נולדים מחדש. חצי ניתוכן, כלומר, חצי מיליון איש בשנה, מגיעים להטרת וילה בירדנית. הגרדם, ריבר, חצי מיליון מיליון מיליון. מוניקה אסטעת כל הדרך מסרפאו לו בפרזיל, עד לארדנית, בשביל לטובול במהר הירדן. ושמוניקה בנהם מוצאים בכל שנה בירדנית, סכום כולל שמוארך לפחות באסלה מיליון דולרים. וזה לא רב בכלל. ביקר ביטחשב הזה שיש הוא בעולם notaval בירדנית, אפילו לא קרוב. אז השבוע בחיות קיס, החיום אחד גילו הכיבוץ ניקים מאמק הירדן שהם יושבים על אחד המקומות הכי חשובים לנצרות. אנחנו כסף, מה פתאו? אנחנו רק מעדר וטוריה. איך המקום הזה הפך להטר את הירות הישראלי, הכי גדול שאתם לא מכירים? מגיעים לפרנשים, מכל העולם, בערך הצי מיליון נשבשנה, הוא ענף כלכלי חשוב בכיבוץ. הוא מקרה כשיום אחד נפתח את הארמת חרש. אתר שבו ככל הנראה ישו באמת סתב על. אמרתי את המדלחב רטיוי יותר טובים, הם יבואו עלינו. מה צריך להתבאשתוך לדעת למקום. זה סיפור על כלכלה ועל דעת ועל איך כוחות כלכליים כמו יצא וביקוש וגם התפתחויות מדיניות ופוליטיות מעצבים בתהליך ארוך את הדבר שנשמע הכי לא כלכלי בעולם. כדושה. העובדה שהארדנית היא התארת הירות הכי גדול בישראל שאנחנו לא מכירים, נופעת מכך שאנחנו לא תמיד זוכרים שיש במדינה הזו עוד נרטיב. הנרטיב שחשוב לעולם הנוצרים. כי הודים או מוסלמים, הנרטיב הזה הוא לא חלק מהחיים שלנו בשום צורה. אנחנו לא גדלים עליו כאילדים, ולכן הוא מתקיים כאילו בעולם מקביל. וזה בערך גם מה שקרה לקיבוץ נקימי כמרת שהסיפור הזה נפל עליהם ביום בהירחד. הרבה פעמים בחיות קיס אנחנו מבין להגיד בשלב הזה בשביל להבין את הסיפור הזה צריך ללכת קצת אחורה בזמן. כן וגם הפעם נעשה את זה, אבל הפעם זה יהיה הרבה יותר אחורה בזמן, על פעם שנה אחורנית. והיה היא בעיימים בהם, והיוו ישוע מנצרת השיר בגליל והתבל על ידי אוכנן בהירדן. והיה היא יחלו על המנמיים ויהיה רשמיים והנה נפתחו והרוח כיונה יורדת עליו. מתוך הבסורה על פעם ארגוס. ברית החדשה בכל סרבה הצפרי הבסורה, מוזכר תבילה של ישוע, אז פה כך בעצם התחייב את ציבוריים של ישוע זה קורה פחות יותר בגל 30, מחרי זה הוא ששלוש שנים של מיסים בגליל ואז עולה לירושלים מצלב וחוב וחוב. זה שוב דוקטור ליאורכן. ליאור הוא דוקטור לאנטורפולוגיה שחוקר מקומות קדושים. איך הם נוצרים, מעין הם באים, מהדינמיקה שהופכת אותם לקדושים. את עבודת הדוקטורת שלו הוא כתב על התרעית וילה. במשך חודשים הוא רעיין עשרות אנשים. כדי ממשלה, המורי דרך, צליניים, גרומים בחירים, הכנסייה, נוצרית, הרחיונהים, מי שאתם לא רוצים. הוא נעשה הלוך ושוב, הלוך ושוב, כי הם תצפיות כרמי שמכים מלפני מאות שנים. ובסופו של דבר, ירקיב בסייפס מרתק של התרעי התבילה. כן, התרעי התבילה, ברבים. זה מוזכר בכל הרבה את הבסרות, אבל בסיפורים טיפה שונים. יש פרטים קצת שונים, אזורים טיפה שונים וזה משאיר מרחב פרשנות למשר רוצה לחליט שעולב דווקא מתבל בדרום הנאר אלו במקומות אחרים. ולמורות המרחב הזה לפרשנות במשר שנים, ואני מתכוון, המון המון שנים כמעט 2 שנים. הפרשנות המקובלת הייתה, שישו הוא תבל בירדן, איפה שהוא בסביבות יריכו? 100 ו 4 קילומטרים, מדרום לירדנית. התרעת וילה הוא אחד המקומות הקדושים והחשובים ביותר בעולם הנוצרי. יש לזה חוסר הסכמה עם זה המקומה שלישי בחשיבותו או החמישי, אבל זה פחות משנה. כולם הסכימים שהוא נמצא בתופ 5. אחרי הכל, התבילה יחדת קסימה חשובים ביותר עבור נוצרים מאמינים. לכן נוצרים הדוקים באמת, שהקשר שלהם לדעת הוא חלק מרקזי בחיים שלהם, מוכנים לעבור משה שלהם בשבילה הגיע לארץ הקודש. לרדת מירושלים על המדבר, להגיע עד לנהל ולתבול שם כמו ישו, בדיוק היכן שישו נתבל. ביקשנו מאיסקה הרני, מומחית וחוקר אצליאנות ונצרות להסביר מה בדיוק אצליאנים בהים לעשות, כשמתובלים בהרדם. תבילה, אז הוא חוויה מעצבת נתוון שחוזרים לעותו רגע מכונן, שישו הנמצא בנהר הירדן, הוא לוקח תחתעים או אופך להיות בין האלונים, הנהר מתהר כל העולם בעצם נתר, בזה שהוא לוקח את החתעים של העולם. כשתינוק נולד, מסבירה אסקה, אין לו חתעים כלל, מלבד חת אחד, החת הקדמון, חת פרי יצדת. בהתבלת אתינוק לנצרות מתהרים אותו מינחת הזה, והוא נולד מחדש מינמיים. הצליאנים שמגיעים לארץ מבקשים לשחזרת החוויה הזו. חלקם באים להתהר מחתהיהם לאחר את ההליך הרוך של חזרה ביצובה. שעדה מבה בתור בוגר, אז הוא אומר, כן, אני תוכר מהתולדיאל ביציא. או אפילו נתולדיאל בין הארוץים, אבל אני חושב נמצא במקום שהדברית החש, ולכן נכאי מחדש את אותה החוויה, ולא שקרגע החתעים מולחים בין. יש כאלה שוראותים לחדש את החוויה, ויש כאלה שממח בין, כדי שהחתעים מה שנקראית ועובי, כאילו במה המקיין הארץ. ‫זה בוישות בל, לידי ריכו ‫עבר הרבה ידי האם בחלוף השנים. ‫הוא היה חלק מהם פריאות מנה, ‫התחרקה חובר לידי המנדת הבריטי. ‫ובעלפת שם אותו בים ושש, ‫אפך להיות חלק מהממלכה ‫השמית שזכתה לעצמאות ‫מדינת ירדן הצעירה. ‫במשך עשרים השנים מאז שכמה ‫מדינת ירדן הכל עבד בסדר. ‫אבל אז, אז נוצרה בעיה. ‫אבל הרבה יסבינו, כאן סלמי, ‫הרבה יסבינו. ‫אבל חמת ששתיימים מדינת ישראל ‫כו שם מדיני מדינת ירדן את יהודה ושומרון, ‫וגם את ביקת הירדן, ‫עד לנהר עצמו. ‫גם הטר התבילה, ‫אבר פתאום לידיים ישראליות. ‫למעשה, הטר התבילה הפך להיות ‫חלק מהגבול בין שתי המדינות. ‫ואני מתכוון לזה במובן ‫אחים לולי שיש. ‫בלילה שהטר התבילה יושב ‫על נהר הירדן, ‫וביגלל שקב הגבול בין ישראל ‫לבין מדינת ירדן עובר ממש בתוך הנהר, ‫כמה אחר שלכו הגבול במפה יש, ‫אובי מסוים, יוצא שהטר התבילה נמצא ‫כל כולו בתוך האובי הזה של הגבול. ‫לפילי אורכן, בהתחלה, ‫זמן קצר אחרי המלחמה, ‫ישראל אבינה שקדאי להלפתוח את הטר התבילה. ‫מכל מיני סיבות, ‫אבל בין היתר גם סיבות כלכליות ‫והתעירותיות, ‫והטר החנפטח ואת הירים, ‫אחנים שיכולה הגיע, ‫אבל אז הגיע גם מלחמת ההתשה. ‫מחמת ההתשה היא המלחמה ‫שפחות מדברים עליה, ‫אבל מבחינה ביטחוני ‫זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה ‫לאורך כל כבגבו למארדן בכלל ‫ובביקת הירדן בפרט. ‫ושאלה מסוים, ישראל ‫לחליטה לפנות את הנזירים ‫שחיוב המנזרים העתיקים בהטר התבילה ‫למקש את כל האזור, ‫ירדן הסטאגה ותותו דבר ‫בתגובה בצד שלה, ‫והטר נסגרנים וקרים. ‫הטר הפך להיות בבטחת ‫חלק משטח צבעי סגור. ‫אז יש לנו את המקום אחד מעטוב ‫פייב של הקדושה הנוצרית, ‫ובאות שתמדינות, ‫אחד מדינה יהודית, ‫השנייה מדינה מוסלמית, ‫ולא משנה ביוק מימן הסטאגת זה, ‫אבל בסוגרות וממקשות ‫את האתר אחד החשובים ביותר בעולם הנוצרית. ‫קרשיב של הגשת לב, כן? ‫-בידיוק. ‫אם נסתכל על הטר הצבילה ‫כי המוצר כלכלי, ‫החלטה של ישראל ‫הפוך אותו לשטח צבעי סגור, ‫השקולה לחיסול מוחולת של ההיצה. ‫בבט אחת לא היה יותר ריצה ‫של הטר הצבילה. ‫אבל היופי בעולם הזה ‫הוא שההיצה לא פועל עבדו, ‫מולו יש גם ביקוש. ‫ובמקרה הזה, ‫הביקוש מונה מימונה דתית, ‫והיופי בימונה, ‫זה שימי חזקה מספיק, ‫איננים טכניים כמו שטח צבעי סגור, ‫הוא היה רטיעות המאמינים ‫היא להגיע קרוב ככל אפשר, ‫אלא מקום שם רוצים להגיע אליו. ‫ובמציאות החדשה שנוצרה, ‫הנקום הכי קרוב להתארת וילה המקורי, ‫שאפשרה להגיע אליו וחסית בנוחות ‫היה החלק הצפוני של הירדם, ‫היישם על כביש טישיים, ‫להיהדת שופטיק של הקינרת. ‫זכנית, גניה, ובכלל אנשים ‫הוא גרימאיזו, זוכרים באמת נוצרים, ‫כנאים בחייהם בגלל הקביש הראשים. ‫לפני זה, מעיו עושים את בצורה, ‫ספונטנית, על יד הקביש, ‫של יד גניה, אלף. ‫זה יונות הנבוב רוב, ‫חבר קיבוץ קיני רץ, ‫היה הזבישנות העשרים לחייב. ‫יורדים, מתפשטים, מתלבשים, ‫מתנגבים, ‫באמפילו את הטעונה, ‫שם המשהו נראה, ‫ואז אחרי תול לעשות את זה מוסדר, ‫ובעול קיבוץ קיני רץ, ‫אנחנו רוצים פה לעשות את המקום. ‫אז אחר חצה שאתה תביא לה חדש, ‫אמד לקום. ‫בין קיבוץ דגעני על הקיני רץ, ‫במקום שישו, ‫לא להם לא טובה לבוא. ‫אחרי שבמשרד את הירות ‫הבינו שאין לזה צורה, ‫והיה אפשר שהצליניים ‫שביים לטבול ביירדן היא כלפות ‫בגדיה מרתוב שלהם ‫בין שתדלתות כתוחות של מכונית, ‫הם פנול לקיבוץ קיני רץ. ‫אנשם ישרד את הירות באולן ‫שהקיבוץ והם רואה הם ככה. ‫אתם נמצאים לייד המקום הזה ‫שאנשים היא כל העולם באים ‫כדי להתבול במעי שלו. ‫אנחנו משרד את הירות נשקי הקסף. ‫אנחנו נבנה פה שירותים, ‫דרך מסודרת לרדת למהים, ‫אז קרות, חנויות ועקול. ‫ואתם, קיבוץ קיני רץ, ‫כחול דעתר הזה מטענה מאיתנו, ‫ואת את הפלוטו. ‫הקסף שנכנס של החם, ‫קסף בחינם. ‫בקיבוץ אמרו, לא נראה לנו. ‫זה לא היה חשש, ‫עסקים מסכרי, ‫זה היה חשש שתפצת עולם. ‫זה שוב ירדתם בוברוב ‫מקיני רץ. ‫אנחנו היינו רגילים לקורם ‫מציפורים ללך לשוני מציפורים. ‫החשב אומרים לך לא, ‫יש סיפור אחר, ‫בתתחלמא שיש קסף ביד, ‫ולפתים בקופה. ‫הוא על הזה בכלל, ‫אנחנו קסף מפיתו, ‫אנחנו רק מעדר וטוריה, ‫מה זה הסיפור הזה? ‫עצת קינרת יחד הקיבוצי ‫המוקדמים ביותר. ‫הקבוצה הוא כמה ב-133, ‫ואחצר הישנה של היחד המקומות ‫שבהם התעבותת דורה הקיבוצית ‫והפילו התנועציונית. ‫בין מייסדיה וחברי היו ‫הלפדלת גורדון, ‫נצחק את הבנקים, מהירותן ברג, ‫ברלק הצנלסון ורחל המשוררת. ‫ומה שחסרות שנים, ‫הקיבוצה סק עם עת ורק בחקלאות. ‫יונת הנהיה בנצירים ‫שחשבו שצריך להתפתח ‫לעוד אנפים. ‫שהוא שרות ‫לציבור הצליאנים. ‫אבל גם זה היה יותר מידי ‫בשביל הקיבוצנקים. ‫הנה שוב ליורכן. ‫ואז התיקה הקיבוצה כשתי המפער ‫מחת שרות לתיירות. ‫הם בעצם אומרים מה ‫אנחנו נתחיל אפיל פה תיירות ‫ואני מקור כל מיני דברים ‫להנוצרים האלה שיבור, ‫בליכל בלי קשר לזה ‫שנוצרים או לזה שיפור מקום כדור שנוצרי. ‫יש תנועה כזאת קיבון כזה ‫שאתה צריך להתאים את עצמך. ‫זה לא כך קצת זמן, ‫זה לא בגלל שזה נכון לעשות עושים. ‫לא כך זמן, דור המדבר צריך ‫להיה התחלף עם דור אחר, ככה דובר. ‫בסופו של דבר בשנת ‫לפתשם האות שמונים ואחת נפתחה הערדנית. ‫זה היה עתר תבילה קטן וצנוע. ‫מסרד התיירות היא כמי שלושה ‫מבנים כאלה קטנים יחצית. ‫אחד היה משרד וכנות, ‫שאני היה מזנון ושלישי היה שירותים. ‫זה היה איזה עתר תבילה המוסדר ‫ומנגרש חנה הקטן שיק. ‫ואפילו זה הספיק, ‫אתה ירם הגיעו, וגיעו, וגיעו. ‫אז מה הם מאוד אופך להיות ‫אתה רואה מאוד מצליח, ‫בקיבוץ יש לנו למספקות לגבה ‫בבעל מספר לא מברכרים או לדמת אין גם אלטרמטיבה. ‫וככה, בזמן שאתה רתבילה המקורין ‫המצא בשטח צבאי סגור ומוקף מוקשים, ‫אתה רתבילה קטן בערדנית ‫אפך להיות מונופול. ‫אפשרות להתבול בערדן כמו שישות עבל. ‫זה לא לגמרי מדעי, ‫אבל כנראה שזה לא היה פה. ‫ובכל זאת התחילו להגיע אנשים, ‫סדר גודל להתחילו להגיע לפה חצי מיליון בשנה. ‫הצלחה של הערדנית, ‫הוציא את הענאים לקיבוצים אחרים בסביבה. ‫בסך הכל מה שמוכרים בערדנית ‫זה גרם הדרגות שיוריד לערדן. ‫כל מקום שיושב על הערדן ‫יכול לבנות אחד כזה. ‫בכמה קיבוצים שמבינים שהערדנית ‫מצליחה או שחושבים שהערדנית מצליחה, ‫מנסים להקים גם את הרייטבילה ‫מתחרים בקיבוץ שלהם. ‫זה קורה בהתחלה, ‫בכפר בלום שיש יוזמה להקמה את הטר, ‫באגושרים, ‫שממה שמוכם איזה התרון שיקטן, ‫ובעיותר מאוחר כבר ‫בשנות התשעים ולקראת שנת אלפיים, ‫גם בקיבוץ תראה צבי. ‫ולמרות שקיבוצים אחרים ‫זיהו את ההצלחה וניסו להתחרות ‫בשבילה חניס קצת קסף לקופה שלהם, ‫בקיבוץ כינרת האסימון הזה לא נפה. ‫זה לא נראה להם חשוב ‫עוד החוף לפתח את הערדנית ‫ולעשות עוד קסף מעטר הזה. ‫הם רק כפעילו את התר התבילה הקטן שלהם, וזהו. ‫בטחלה עם באמת ראות את ממקמתקן ‫לצל ינים מאוד פונציונלי, ‫והם לא כל כך חשבו כל כלית ‫לא אוכל שנות שמונים, ‫כל הזמן מצאים להם פרויקט, ‫מצאים להם להקים איזה מיני גול, ‫הצאים להם להקים נפה ‫למהי ממירלים, למכל זמן נזרים, ‫אולי זה גם קשור לזה ‫שמנסים לו להרבה ‫בקודש ויכול ומזרים זכריות. ‫בשנות התשאים מה שהוא השתנה, ‫או בעצם שנדברים השתנו. ‫הדבר ראשון שהשתנה, ‫הערדנית המדליה בידת הבילדיות. ‫כלי התקשורת נזקו היום ‫על משרד ראש הממשלה בירושלים. ‫ממשלת ישראל והנגעת ‫העירגול לשירו פלסטין, ‫הסיכמו על הצרת הקרונות ‫שהמורה ללכתם השבוע בבושינטון, ‫עם חידוש השיחות, ‫במשלחת ישראל ‫ומשלחת הפלסטינים. ‫הסכמא עוס לא היו סדרה ‫של כמה הסכמים שנכתמו בין ממשלת ישראל ‫לבין אשף בתחילת שנות התשאים. ‫הסכנים אפשרו את הקמת ראשות ‫הפלסטינית, ‫והבירו את מלא השליטה ‫בערים הפלסטיניות ביודע ושומרון ‫ואזר לידי הראשות. ‫הם גם כבו שבכפרים הפלסטינים הגדולים ‫השליטה הביטחונית ישר בידי ישראל, ‫פשליטה אזרחית יהיה בידי הראשות, ‫בילו ביית הרשיטחי עודה ושומרון, ‫בשיטחסי, איכן שגרירה ‫מתנחלים היהודים, ‫שאמישראל תמשיך לשלוט ‫גבים בחינה הביטחונית וגבים בחינה אזרחית. ‫שתחי ביקעת הירדן למעט מובלת יריכו, ‫אפכו לשטח סי אחד גדול. ‫ישראל עם שיחה לשלוט בחולה הלכה למעשה. ‫בסכימי עוסלו וגם מסכם ‫השלום עם ירדן שנכתם באותה תקופה, ‫הביאות נופת פיתוח לעזור, ‫ביריכו בנו הפלסטינים קזינו. ‫ישראל סלילה כבישים מקפים ‫שאפחות את נועל הנוכה ומירה יותר. ‫הקיבוץ נקים בקינרת הבינו ‫שאים זה ימשיך כך וכרוב תהיה להם תחרות. ‫מתחילים להבין גם בבקעת הירדן, ‫וגם אנשי כינרת, ‫שיכול להיות שעוד מעט הישכימי עוסלו, ‫היכורי בכלל הביקע או טיפתח, ‫אז הירזור הירדן לאהן כבר ‫שתרצוי סגור, ובקינרת מתחילים להיות מודיגים. ‫ולא סתם תחרות, ‫למתחרים יהיה לחורה איתורון מוחץ, ‫כי הירדנית היא אולי אתה רצבי לה הרשמית. ‫אבל המקום שבו יש אוטווה על בירדן, זה קרה בקשר לעוד, אתה רטבילה על יעד יריכו. זה העבושו קריר מקורי, של התרעי התבילה. ועוד התקופה, ישתנה עוד מה שהוא, הקיבוץ עצמו ישתנה. אני כושה רד זה לגמל את ההליכי ההפורטה ובדרחבות של התעירות הקיבוצית. המקום הזמן חשבו איזה עוד כאלה יעד אנחנו יכולים להגיע, כאלה יעד הנוצרי, הצליני, עוד תמיד, ומול העיני אנשי התעירות בישראל. וכן נכנס לתמונה, יונת הנבוב רוב. מבחינתו הסיפו הגדול, האנטרופולוגי, יקלקללי, הלאומי. זה בסך הכל סיפו, בחיים שלו הספציפים, כל זה היה הרבה יותר אישי. ננולדתי פה בקיבוץ, אבל חזרתם מלמודים ונכנס תליות מנהל המגזר האסקי וזה סתקלתי על המקורפו במקום הזה, ואני רואה שיש חצי מיליון ובכרים. והכנסה של ככה מה שכמו שלושת הרבה מיליון דולר בשנה ההכנסה, זה לא ריבר. לקיבוץ גדול כנראה את זה נחמד, זה לפצייך גרינים בשבועת מה. ינת הנרגיש שאפשר לתרגם את הפופולריות הזו גם לריבחים גדולים. ואז בעת טיפול המנהל את שייתה הרבה שנים, ועמר תלת תשמי, זה חייבים לנצלת ההצלחה הזאת. באוי נפתח את האתר הזה. ייקמנו מגרש חניה שראית אותו גדול, ייקמנו תכנות המזכרות, במש חשנים, עוסףנו את האתר תבילה מבנה שירותים חדש. והם באמת הסודה. וזה היה בעל אבצש המותישים ושמונה, ושיון ליהנו הרל אבצש המותישים ושמונה פתחנו את האתר החדש. אתר את בילה חדש ביירדנית הפך להצלחה גדולה, ולהורכם מספר שבמשך שנים הוא היה ענף הכי ריבחי של הכיבוץ. אבל כמו השנשי הכיבוץ חששום, תוך כמה שנים, את האתר התבילה מקורי חזר הלישחה. מעד מלחמת ההצשה את האתר התבילה היה פחות יותר סגור. קבוצות קטנות יחלו לקבל יותר לבקר בו במועדים מסוימים ותוך תאום קווד. מעבר לזה הדרך חייכידה לראות את האתר התבילה מקורי, חן שישו ככל אני ראה באמת עבל, הייתה לדמין. הוא היה נעול מהחורג הדרך מערכת, הוא מוקף ביסדות מוקשים. אבל אז בשנת אלפיים כפי שישו הכיבוץ נקימה ירדנית כל הסיפור הזה השתנה. מה שהיא יצאת קטיחת את האתר התבילה היה רואה מאוד חגיגי וגדול שאתם בטוח זוכרים אם הייתם אז בסביבה. אם כן, המיליום רשלישי קווד, כאן עם כל סימניה שאלה דגות וגם התקבות. ולחבוד המיליום החדש, שהפיפיור החליט לבוא לבקר בארץ הקודש. והיום הולי הפיפיור לגליל ארס הנצרות עד שם הוא אחרת בלילה ירדגשם בקורזים בהחלטה של הרגע אחרון הוא כל התדחות בשעה אחת את תחילת המישה הגדולה שיערוך הפיפיור שם. בקורה הפיפיור בארץ הקודש היה רואה בכנמידה בין לאומי. הוא גדר מסצת של ינות לרגל המיליום החדש, הוא נצפה לידר ובות מאמינים ברחבי העולם. במהלך הביקור שלו בישראל, הפיפיור היה ביד ושם בקוטל בחדר הסעודה האחרונה בירושלים, בחנסיית הקבר ובמקומות נוספים. אבל המקום הראשון שהוא בחרה לבקר בחרש הגיע לישראל היה אתר התבילה כסר על יהוד על נהר הערדן. הימים היו ימי דימדומטה הליכה שלום, אחר הרץ אחרה בין אבל לפני שפרצה את יפה להשנייה. כשהפיפיור יודע שהוא מתקוון לבקר כאן ומתקוון לבקר באתר התבילה גם הירדנים שמפילים בשדחה מטר התבילה משליהם, גם הישראלים וגם הפלסטינים תענו מיד לביאולות על הביקור הזה. כי ככה כולם במזרח התיכון מפרגנים. אז הרפת פונה להפיפיור ומרלאה נהיה הרח אותך באתר התבילה בגדה המזרחית. אז הרפת בעצם מציר מה שגורם ישר לחיים רמון שעשר פנים באות התקופה וחילה בקור. לקבוע את זה להגיד הרשות הפלסטינים קלוטיקבה ובדות בשטח על חשבו ונמדינה לישראל ועל חשבו ונבקור שלהפיפיור. ובסופוות שדבר, עלפיפיור מתארך גם בצד המזרחי וכונך את ההטר של מדינת ירדם. וגם בצד אמרתי בבקור שלא נעשה עם גורמי מדינה על היותרים גורמי צבר ובקור מאוד קצר. ומאזר הפפיורים נזרו ולא באו לצד המערבי. רק באתר התבילה אחד הפפיור לא ביקר, בערדנית. לא, לא מגיע לרדנית ערדנית, לא מוכרת בעצם גם לא בעקניסיה כתולית וגם לא צלבנים ערצות דוקסים כמקום כדוש רשמי. אז יש לנו הפפיור שמבקר באתר התבילה המקורי. ויש לנו כמעט מיליון צליניים בשנה שמבקרים באתר התבילה הלא מקורי, ועכשיו הסיפור זה מסתבך. כי הצליניים שנהורים לרץ הקודש אחרי הפפיור וויקר הקטולים רוצים להגיע לאן שהפפיור הלך, להתבוא לכאן שהפפיור טובל. ממשל את ישראל זיהתה את הזרמזה והחליטה שגיע הזמן לפתח את התבילה ליד יריכון. קסרד יעוד ולפתוח אותו כמו שצריך לציבור הצליניים. המנופול של היותר דנית עמיד להיסטייה. היא פה לשם, זה לקח אחת ישראל שנה. הם שלהתם יודעים, זה דבר שזה אז נורא מהר. אני מכיר את הסיפור הזה מגוף ראשון, כי בדיוק בתקופה הזו הייתי בצבא, ויד המקרי ששרתתי בדיוק בגוף שהיה אחראי על הסיפור הזה, המינה לאזרחי ביודע ושמרון. המינה לאזרחי, הגוף שהחליף את השלטון הצבאי אחרס כמעוס לו והיה המון השיתחי סי, החליט לפתוח את האתר, וזו הייתה חתיכת אופרציה מסובחת, אחרי הכל אנחנו מדברים על כה וגבו על שטח צבאי סגרו, שטח שמנה במוקשים שהפכת כבר לא באמת יודע להגיד איפה הם? איך פותרים דבר כזה לתנועה שותפת של אותו בוסים מלאיים בצליניים? אבל אחרי הרבה מאוד מאמצים, והמון המון ברוקרטיה ופוליטיקה וגם אינטיפה הדשנייה באמצע והם הרבה מאוד חיפה של המועצות האזוריות בסופו של דבר זה קרה. בעל 21, התרת וילה המקורי, בדרום הנהר, קצת לפני הנקודה שבה ירדן נשפח לי הממלך נפתח לציבו. טוב, אנחנו נושאים פה, בין סדות צמרים בזה כביש קטן ומוזר מתבצרים לקבישתי שים. התרת וילה המקורי כעשר ליהוד הוא מקום מאוד מוזר. התצליח לרד את מירושלים ייסו הכי הרבה עם דרכות ואז את המגיע בקבישה ביקה לראים בטמירושלים לפני ימינה, עם שלטים חומים שהמורים כאן התרת וילה נוצרי או תרת וילה של ישהו. בתחילת הקטוב הרעורך ומפיק של חיות קיס רומטיק ואני נסענו להתרת וילה אישם ליד יריכו. ואז את המגיע לשר צבעי בעצם עם גדר צבעית ובודקי שעד השנים האחרונות הנהר ומת כמו משאר של המחינת צבעי השנים האחרונות נשתדרה יבוא נראה כבר כמו התר לוק ניסה לאתר קיירות יותר. ואז את הנושא לאורך קביש צער שמשני הצדדים שלך לבחות עד השנה שנתיים האחרונות. יש שלתי זירות מוצאים. זה לא מטורף לסמוע את ה. שיש מוצאים פה חליבה. זה מטורף מי איזה מקש את המחר? קבוק לומטר אתה עובר מסמול למינזר הבניו אותו דוקסי גדול ואז מתחילה ירידה. באופק לחיוון דרום התרואה או מתחמים נוצרים. ואז את המגיע בעצם אלימים שטח נבותן על מכלחות ושירותים מעץ. יש פה ציליות כלומר בקרק. יש אתם תחות בחוץ. וואו, למה משנה היקם? את הורד במדרגות איזה נער ירדן. זה את הירידה למהי? ירדן ואיזה אורז זה ייצר פייחות בחוץ שייקאית. וואי, אתה. פה זרזי פבוצי של מים. נראה מה שאנחנו עוד לא נעילית כנס אליו. את היכול הרדת של מים ויש לשטח קטן שמגודר ומסומן וכתוב לחשם לא לחצות כזה הגבול בין ישראל ובין ירדן. וואו, בטירי יש לתים גבול לפנכה. כאילו זה הגבול את זה. זה ירדן. מה שאתה רואה, זה ירדן. זה, מימו לזה את הארדן. יש סוקות מימו. כן, מה כך? אנשי הארדנית ראו את כסר אליהוד נפתח לי מבקרים וראו את המספרים משתנים. חלק מהזרמים הנוצרים מצביעו ברגליים ועדיפו להגיע לתר התבילה המקורי ולא לרדנית. על פי העבודה של יורכן לפני פתיחת כסר אליהוד בקרוב הארדנית בין חמש מאות לשבעה מאוד אלף מבקרים בשנה. אחרי פתיחת כסר אליהוד מספר מבקרים בארדנית ירדן מתחת לחצי מיליון. מיבצע צו כעיתן העמיק את הפגיעה במספר המבקרים שהיא תייצב ועל פיים ושיה שישראל על ארבעה מאוד אלף. מספר המבקרים בקסר אליהוד לאומה על זו זינק. ממאה אלף צליניים בשנה הראשונה לפתיחתו עד להיות תר מחצי מיליון בשנה, קיום. המקדוש שלהם לא מניב להם הרבה. וכיבלו החלטה אסטרטגית לשנות כיוון. המכליטו מתמקד ביתורונה יחסי שלהם. זה אבא רור לשיזהי. פתיח מתיישו, לא תעלוי בנו. והם שיחליטו, אנחנו צריכים להיות טובים. צריכים לתת שירות טוב. האסטרטגיה של אנציה הארדנית הייתה פשוטה וחכמה. בקסר אליהודיה שוטרנטיות סבבה. פה בארדנית, פה מה זה כיף. אם שם יש מלטחות בשמש הקופחת של ביקה את הארדם ותור לקיור של השירותים, כאן ישתייה ואוכל והווירה של התרק היקים. במילים אחרות, אם שם תמצאו כדושה, אצלנו, תקבלו חוויה. כמו שסופר מרכד של מלכה, תקבלו מישן. ורמון המון את האררי עם סליחה. רבים. תמונת את רמה מול העיניים. ביקור בארדנית לא לקסף בכלל, הוא חינם אל החלוטים. אנשי ארדנית תותפים את החינה מזה בהרבה מאוד מוצרים ושירותים שהצליני מיכולים לרכוש. מאוד אנשים מתנקזים הארטובוסים ילמיבנג גדול בקניסה. מצד ימין ישמדות מהידע, ומצד שמאל סופר מרכת של מזכרות. כמו סניף קטן של שופר סל, אבל מלא בכל מזכרת שאפשר לדמין ישראל. מי מי ירדן בבקבוקון קטן תלוי לשרשרת, יינות, מרים, סילן, בובות של גמלים תישרת של צלצל. ליד הדלת יש עמדת הסכרה שבה אפשר להסכור על עקנות ערכת תבילה, מגווה תחלוק לבן דלבוש מהלבגדייהם ותעודה. זה מערכת חשוב לה, אם את זה מקרה ששפון עם פבלך נעילים על כולוי זה. מי שאתם שום עם פה ישרית גני מנהלת השיווק של הארדנית? מביתן כדיסיים מלווה אותי לתיילת גדולה עומת הוא פחת. לאורקה יש מסעדה, דוחן מצים, מזנון, מלדחות ומקלחות, ולכל הורקה לוחות איבן גדולים שעליהם הפסוק מהברית החדשה על התבילה של ישו בכל ספה אפשרית. כל הערמית, מנדריםית, קנטונזית, ושני ניבים שונים שמדוברים בניגרים. קוטית, גלית, ותנאום. לא, אני רואה, אמברון ספות יש פה. מטיילת יורדים למים שישה גרמאים את רגות רכבים. בקצי כל אחד מהם, אגן תבילה, שהוא סוג של מהקב את אוכמה עם שמגדיר לקבוצה איכן לטבול. זה נמשך ונמשך, כאילו המקום הזה גדול ממש שנראה בהתחלה. בקצת הילת יש גיני מצים שנתאופה הסטורים מפעוסרים הרכבי העולם, פסטורים זהו הגרסה הפרוטסטנטית של כמרים. מעט אחר כך אגן תבילה נסתר נוסף, כתן וצנוע יותר, שחי קוראים לזה פה, שמעיועד למסעות לקטועלים. עלו החמודות תמונות של סלאבריטיזו שביקור בערדנית. שמי נבסיבה. מתעם היו כמה זוכרת. וזה פה. הוא אית מי הוסט, בקסטרית בואי. החגיגה אמיתי את קוראת למטה, במים. שהמשתבילה בסצינית להדחבו רמי ברזיל ששארה בפורטוגזית, כבוצה רוסית עובדת כשמתבודנים בתיורים המריקאים. עובדה קרוזים שרדו מהספינה בחיפה הבוקר מגיעים לתבול, אחד מהמחודו שניים הפילפינים. "פרמי, זה זה דרו לי לאים, פרמי, זה זו אני ארכשיבנס, פרמי. זו אני ארכשיבנס, זו אני ארכשיבנס, וכי אני ארכשיבנס ארכשיבנס, וכי אני ארכשיבנס, וכי אני ארכשיבנס. זה מין עולם כוס מפוליטי ורב תרבותי נסתר מיניין. כזה שכשמסתכלים עליו, אפשר לדמיין איך היה נראה העולם עם היה שלו. וזה גם עולם הם מוסחר עד התיפה האחרונה. עד כדי כך שבמסדה של הירדנית, מגישים דג שככל הנראה ישו אחר. אמרתי את המאיד לחבר את היו יותר טובים, הם יבואו עלינו. וגם לדעת למקור, לא צריך לדעת למקור. הייתרון איזה מסכה כתפקיד לא רק אצל את הירים, אלא גם אצל מי שרבה פעמים החליטים בשבילה, כמאמלהגיע למקום קרוב, המסודר, אמצל ומי ואוכר, היה יותר חשוב מלהגיע בחווי שכתן בשטחים בנסדות מוקשים לאתר המקורי. בזכות המשחור הקוות של הירדנית, הקיבוץים כי מכינרת מציכים לשמוע על הכנסות שלפחות עשרה מיליון דולרים בשנה, כך לפחות לפי יונת המבוברוב. כי כל צליין שכן בוחר להגיע על הירדנית, מוציא שם היום יותר כסף מבעווה. ואזכום הזה אגב, עשרה מיליון דולר, גבוה היותר מהאחנסות שעושים התרי התיירות הישראלים הפופולרים ביותר. כאזריה, מצדה, כל אחד מהם מכניס פחות כל שנה, במאסש ניהם ביחד מגיעים בארך לאותן ההכנסות של הירדנית. ואם זה עובד להם, נשאל הפרק השאלה, למה זה לא קורה באתרת בילה המקורית? למה אף אחד לא מפתח אותו כמו שצריך? למה הצליינים שמגיעים לשם, צריכים להסתפק במקלחות אצ, ובשמש היוקדת של ביקת הירדן. ולמה כל יום בשלוש בצורה עם האתר נסגר, גדרה מערכת מינאלת והמקום שוב הפך להיות שטח צבעי סגור, עד לבוקר המחרק. ולמה למרות ידיעות על כך שהכרון המקשים פונה מהאזור, עדיין אפשר לראות שם שינתי זה הירות מוקשים וכל מקור. יש מי שהיו רוצים להרים את הכפפה הזו, המועצות האזוריות, שבשיטחן נמצא התרת ובילה המקורית. הן סבורות שהוא עדיין לא ממש את מלא הפוטנציאל שלו. הן היו רוצות לקבלת האתר לאחהיותן בשביל למשטר אותו מסכו הגבון, כמו שעשו בערדנית, אולי אפילו יותר. את התענה של המועצות האזוריות של ראש המועצה של ביקת הירדן הנוכחי, היא שהמקום צריך לעבור לידע עם אזרחיות, כלומר, לביקת הירדן, כדי שהוא יוכל לשרת כלכלית וגם פוליטית יותר טוב, את הנושאי ביקת הירדן, כי הם יחפלו והשלישו את מספר המבקרים, הם יכולו להקים במקום מלון, ואז אנשים משערו לשון שם, הם יפתחו מרכז מבקרים גדול עם מסדות וכנועיות. התשובה לשאלה הזו, למה זה לא קורה, נעוצה ביחסי הכוחות בין הכלכלה לפוליטיקה. כי עם כל הכבוד לקסף, במקרה של התרת וילה, הפוליטיקה גוברת. זה מה שקורה כשמדינה יהודית שולטת באתר הנוצרים מהחשובים ביותר בתוך תשטח שהרשות הפלסטינית רואה בשטח כבוש, וכל זה כשמדינת ירדן, שהייחסים איתה מתוכים ורגישים מאוד, טוענת בכלל שהטרת וילה המקורי המקורי, נמצא בשיתך, בצד המזרחי של הנהר, ומתרגזת מאוד בכל פעם שהישראל טוענת אחרת. והתוצאה, האינטרסים הכלכלים מפנים את המקום להאינטרסים הפוליטיים. הוא מה שהיה יכול להיות מפותחיות הרומני ויותר כסף, נשאר הטר די ספרטני, בשבילו לתלטליות הרמידי את הסטעתוס כבו. ישראל מאוד נעזר את לא לפתח אותו כל כלית יותר מידי, ולא לשרק אותו יותר מידי. ובעצם ישראל נפחדת מכם הדברים, ישראל במקום כל בפעמים משתמשת בתיון ובטחוני, זה גבול. יש שם לידות נוצריות שונות שטחים, שבעצם אם מהזרחים את הטר, אולי מרצו אותם בחזרה. שענו אגב את רשות הטבע והגנים לגבי העניין הזה והסבר שלהם קצת שונה, למה הם לא ממשחרים את הטר התבילה? כי זה מקום כדו שמומרים, זה לא מתאים, תכמו למשחרת הקוטל. קיקגון דודינוי. גם ליור חן ועניי דיברנו על הקוטל. זה היה לקראת סוף הסיכה שלנו, שהוא סיפר לי איך חלק גדול מהמרועיינים שלו, יהודים שעובדים בעטרי הטבילה, יצליחו להתחבר לחוויית הקדושה של הצליינים הנוצרים דרך החוויה שלהם עצמם בקוטל המערבי. בסופו של דבר, כנראה שתחושת קדושה היא פשוט תחושת קדושה, וזה לא כל כך משנה מה הדעת שלך. ויש לזה כנראה סיבה טובה, כולנו פשוט בני אדם, אנחנו מחובתים באותה צורה. מקומות כדושים הוא כמו מוקמים על ידי בני אדם, ידי סוכנים אנושיים, משלל סיבורות חברתיות, כלכליות, פוליטיות, ובטפיסה שלי זה לא שמקום באמת, זה לא שבאמת אלוהים הופיעה במקום והתגלה. במילים אחרות, זה נכון שישו, ככה לני רמי עולם לא תווה על בגרדנית, אבל מרגע שמדינת ישראל והקיבוץים כמקינרת פתחו את הירדנית ויצרוב החוויית הנכית, מתהרת רוחנית, זה בכלל לא חשוב. כי אחרי הכל, כל המקומות הקדושים, אותנתי מיותר או פחות, נוצרים ככה על ידי בני אדם. נרחים גם מה שעשו אנשי ארדנית ושאפי מכפס כתחליב, או כאיס ובלוף, זה בעצם עוד יצירה של מקום כדוש, לא נכון לראות את האלה שכדשום מקום לפני 20 שנה, כאנשים תיאורים, ולתאנשים שהקימו את ירדנית כאנשים שעשו את זה רק בשביל כסף, הכסף נעורב בו, אבל נעורב בו גם עוד היבטים ורחלת דברים המאנימים אולי שמצאתי, שצל בכל שלוש את האתרים, נוצרה אצל המנהלים, איזה מין תחושת שיחות, אחרי המפגש שלהם עם הצליען, בקבוד המפגש שלהם עם הצליען. כי קדושה, בסופו של היום, היא מצפתו דתי, לא פיזי, היא בעיני המתבונה. קדושה היא הסיפור שבני אדם מספרים להצמם בשביל הרגיש כל מיני דברים. הרוממות רוח, התעלות הנפה של מעבר לגבולות הגוף, או שרילאי שאין שמילו, כאלה מיני דברים. אוך שמספיק, בני אדם מספרים את הסיפור הזה כמו שצריך ועל הדרך גם, מצאים לך, איזה חלוק להגשת טובה, עבולה, איזה בגבוק למה לבוא מים והפילו איזה דג, שמישהו סיפר, שיש הוא פעם אחר, אז אתם יודעים מה? מסוף כל העסק הזה במיתני הקדוש, ואין בזה שום דבר ציני, או ממוסחר, או מנצל, להפך. יש בזה משהו מאוד אנושי. אתם האזנטם לחיות קיס, ספוד קסת הכלכלי של כאן, הפרקים שלנו זמינים בכל הפליקצת פודקסטים וגם בהתרכן, נקודה אורג, נקודה איין. אם אתה רוצים לקרוא את העבודה מלאה של יורכן, על השלוש את התרי הצבילה בנהר הערדי, נסמנו לחמלין כבאמות של הפרק. אלה דקטורת של יורכן ולסיפור של הערדנית, היא גנות דרך דף הפייסבוק בחברת האדם, ודרך מי שיצר אותו, האנטרופולוג לירון שני. אז תודה לירון, לכל הפייסבוק, ואתנו לא בלייק. ואם אתה כבר בפייסבוק? אז למה שלא תצטרפו לפרוצה שלנו חיות קיס. אנחנו כבקים עת באסר תלפים חברים לנכום מחקים רק לכם. את הפרק הזה הרח ופיק, העורך ומפיק שלנו רומעתי כלסר ומספרה פפרות, במערכת חיות קיס, חברה גם דנף רנק. תודה רבה צליל עבורהם. תודה שעולם סטרדמסקי. ותודה רבה לכם שאיזה אנטן. תודה רבה.