ניידות כלכלית חברתית ופערים עדתיים בישראל [עושים חשבון]

אין לכם זמן, בתח שלו לחקות להבוקדו שייו של. תקירו את עבוק הגו של גרנות, לא עבוקדו, עבוקג גו, לקחת ולהיכול. הרבהים מושניים קיבוצים ישראליים, מביאים לכם את העבוקגו המושלם, ובדיוק בזמן. מוכן, בשל, בול כמו שאתם אוהבים, ככה שבמקום לחקות, פשוט תחתך הוא לסי. חפשו את העבוקגו בראשתות השבוק, עבוקגו, תמיד מוכן. שרשת או סי מיסטור. עושים חשבון. עם פרופסור עומר מועב בשירה חדש נקר. העל הנמר. שלום שירה. -מה שלום חיום? עדיין בסדר שירה. עדיין בסדר שירה. אני שמחל לשמוע כאן, אנחנו בעצם ממשיכים ממש מעפרי כקודם שעסק בנושא של שביון הכלכלי, ואנחנו גם היום עם פרופסור מועמידיין שלום. -שלום העלן. נצלו לי השר פנימה. -כן, ביום. אני שבת שאיכד הדברים הכי מעניינים כשמדברים על שביון ואי שביון בישראל, הוא להבין את הנושא של המוביליות החברתית. זאת אומרת, היום ילד שנולד בסיטואציה מעט גרת במשפחה הניה או במשפחה בפריפריה, יכול בכלל מגדול ולצמוח ולשנות את האסירון החברתי שבוונים מצא. אז חשובה והרם התחינתי שיש עביון ואוניים חשובים כשל העצמם, מעל הוא מעבר למוביליות, למוביליות יש חשיבות, אבל כי אני רואה באוני דבר משפיל. הוא על הדם שובר חוויה משפילה וכל אחד מאיתנו שאבר השפלה בחיים יודעה שזה זיכרון מאוד מאוד ערוך, זה לא נעלם כשאדם עובר חוויה משפילה. אחן, כשאנחנו דורם על המוביליות זה לא מייתר את הדיון בישביון ואוני. יש לו עדיין מקום לאוני בישביון ואפילו מקום חשוב. וזה מוביל אותי ישר לדבר הבא שבדרך כלל מדינות שבהן יש אישיביון גבוה, יש גם מוביליות נמוכה. זה לא אמור להיות ככה, אבל הממצאים הם כאלה, יש בכל שעשיתי לפני המון שנים על דרום אמריקה שראית הקורלציה, זאתי שמדינות בדרום אמריקה עם אישיביון יותר גדול. הם גם היו המוביליות תותר נמוכה. והמחקרים יותר חדשים שנשים עכשיו על מדינות מפותחות או שנעשה על מדינות מפותחות, תרוב בדיוק את אותו דבר. ומדינות עם אישיביון אמריק מודן אמריק, הם דווקא עם מוביליות תותר גבוה המשר ארצות הברית, ואחד המאמרים אפילו יותר חשובים בתחום הזה אומר שדן אמרג זהר את האפשריות הבלתי מוגבלות ולא ארצות הברית, בסכות הממצא הזה על המוביליות. היום אנחנו מגיעים להישראל, עובדה שישיביון כאן הוא גדול, לא תפתי אותנו. בעצם לא רע ממצאים האלה שהם הוביליות כאן, אני מדדתי יחסית נמוכה, ונגיד שזה כן מפתי במובן הבא שהישראל היא מדינה יחסית סיירה. ואם הוא מצפים לראות יותר מוביליות כי ארק ההיסטוריה כאן היא חסית קצרה, אין לה אנשים היסטוריה כמו במדינות יותר מבוססות, שהיא את המצפה ועדיין. המוביליות שלפחות המחקרים היותר אחרונים שנעשו בישראל על מוביליות, למשל מחקר של כפיר בצ, וכרל שעובדים במסעד האוצר, או עובדה של קרנית פלוג וגברי אל גורדון ורואי פורטל, שרעו שהמוביליות כאן יחסית יותר נמוכה דעשו בעל למדינות אחרות. נגיד מהניהן זה שהמחקרים הראשונים מצו שהמוביליות כאן היא טיפה יותר כבר, אבל ככה רעים אחר דשים עולידו ממצעים, הם עולידו ממצעים שהמוביליות יחסית יותר נמוכה. אבל מעניין שכשאנחנו ניחסים לגבוצות זה לא אומר שכל הגבוצות בישראל הם עם מוביליות נמוכה. זאת נקודה שייחשובה. מה זאת אומרת יש כבוצות שבהם המוביליות יותר נמוכה כשהחום מדברים המוביליות אנחנו לא מדברים על זה שהדם רק יכניס יותר. נכון, אנחנו מדברים על זה שהדם יחטוך את האסירונים או ישנה את הסיטואציה שלו ביחס לציטואציה שאליה עונולד. נכון, כמובער של מוביליות המשמעותית זה בזה מדע סיכוי שהדם שהיה בעשירון התחתון או הרב היו שמה. הוא עצמו יצליח להמרי ולהגיע אפילו לעסירון היליון זה חלק כמובן מדידה של מוביליות בלתד ביטוי להעניין הזה. ויש אבדלים בין גבוצות בישראל אחד המחקרים שעשיתי על מוביליות של גבוצות יש מוביליות של יחידים. אחד המנה בין הסירונים אבל גם מוביליות של גבוצות וחד האחידות הכי גדולות וכלכלה תישראל הייתה. שמי שח חמישה סורים חמישה סורים הראשונים של המדינה. הפערים בין השכנזים למזרחים אצטמצמו כמעט בכל תחום בגיל הניסויים וממספר הילדים ובעיצוק בקנסת ובעיצוק בקצונה בצעל. ותחום אחד מסרב היה לצמצם את הפערים שזה היה הכנסות הפער הכלכלי חמישה הסורים מחקר אחרי מחקר וזה אחד הנושאים אולי הנחקרים ביותר בקלכלת ישראל מה כלכלנים שמבחינתי מהיועדור הנפילים כמו גיור החנוך וחיים לבי ואין אנשים אחרים שחקרו את הנושא הזה אחרי אחרי השני. שמו אל אמיר אנשים שעשו עבודות על מוביליות של גבוצות שאונדבר כזה ינראה כגש על האדמת לא זו סכלום. ומחקר של וכלל מחקר של נעון קוין סוציולוג מוניברסיטה תל אביב שבו בין טיום עבר לנויור. אף אחד מהם לא מצא כלום לא שום דבר לא זו. ומחקר שלי בעצם היה הראשון שמצא שהפערים האלה מצטמצמים ומצטמצמים בצורה ניקרת לעין. כשבחקר שלי לא מצא שאחרים טעו אלה שפשוט בשנים האחרונות זה מה שקרה כמה לחידוש הוא שהשינוי הזה אחר לבוא אבל הוא הגיע. זה אותו מה קרה בעשורים הראשונים לא לדד. אני מנסה לחשוב על בוא נקרא לזה אורך החיים או הסייקל של הדורות השונים. אחרון יש דור שמגיע הארץ וסובל מכל הבעיות של המעגרים ויש את הדור השני שהוא כבר יותר מוקלם ומתחיל את שמצאות הפערים. ואז זה שדור השלישי שכבר נולד וכל הכל דבר ונולד בסיסטוארציה אחרת לגמרי. מה קורה במשפחות המזרחיות? אז עצמת העצבה על הנקודה מרכזית. התהליך הזה הוא תהליך שעורך הרבה מאוד זמן. זה לא קורה מיד. זה לא קורה מיד כי בעצם כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של ישראל כשמגיע עליה ממרוקות, טוניס, טריפולי, ירק וככהלה. אנשים שמגיעים מהמדינות האלה באמת מוצאה כמובן. הכל כל מה שאני אומר כאן הוא באמת מוצאה. מגיעים עם הסכלה יחסית די נמוכן, הם אוכב בית החבעה לבטיקים שקלטו אותם. ויש פער הובייקטיבי, פער של הסכלה הובייקטיבי. ומה שדיברנו עליו בפרק הקודם מדינת הרווחה נכנס כאן לפעולה. בעצם הילדים של העולים. פוקשים מערכת בריאות יותר מתקדמת מערכת חינוך יותר מתקדמת מהמדינות שמחן הנגיעו. ובעצם התהליך הזה אני יכול להגיד גם ברמה הישית כשאנחנו הלינו ב-1963. אני הייתי בין שנה וכצת. הנזגר תטגיל שלי. והעורים שלי הם היו עם הסכלה מאוד מאוד נמוכה אבל אני קיבלתי את הסכלה של מדינת ישראל כשמסתכלים אז עשרים שנה אחרי זה אני מגיע על האוניברסיטה. והוא קצת יותר מ-1929 אז ב-20 שנים האלה לא קורה כלום כי בעצם אני עדיין בתהליך של חישת ההסכלה וחרקה אוניברסיטה זה גם כאן כמה שנים טובות. כמל כדי באמת שאתה הליך הזה יפשיל זהיך לפחות הרבהים שנה והוא אולי כמובן אם רוצים להגיע ממש לשיע קריר אז אפילו יותר. ולכן התהליך זה הרח תקופה יחסית הרוקה כלומר קרד אבר מדהים. הדבר המדעים הוא שבשנים הראשונות, המזרחים נחשבו בהנחלק מהקולטים שלהם יום דמוגרפי. אפילו שיר המחה, ילדים זה סימחה, בעצם היה ביקורת על השלטון בוטה את שעודד ילודה, הדפקה במשפחות הניות. ועיין עד מה כאילו המזרחים יהיו עם משפחות גדולות לנצח, ואו ועבוע המדינה זאת תהפוך לבנטינית, חלק מהפוליטיקה עם שלא תהעת כך החשבו. והיו מדמוגרפי הזה בעצם לא התממש באמת, כי היה ילודה ירדה בפשוט בתיל. ממש תוך דור אחד. אפילו פחות מזה גבר בסוף שנות השבעים, רואים צלילה של שיעור העלודה, אבל כל הדברים האלה הם יחסית היו יותר מיירים, הכל קלה יחרה לבוקי התהליכים הם מאוד ערוקים. אבל מה שמעניין? כמו זה יכול היה להמשיך האלה, זה לא קרה. כמו ארבעוולת הנשים המזרחיות, שרח שהוא גם יותר הסכלה, זה גם גברים, אבל נשים היו בפרון, ויצטרפות לשוק העבודה, רואים צינצום דרסטי. המחקר היסטייה ממש מזמן לפני יותר מאסור, והסתכלתי לאחרונה על מטונים מותקנים, המגמה ממשיכה ואפילו מתעצמת. זאת אומרת, צמצום הפערים הכל קלהים, שהיו האחרונים להצטמצם, מצטמצמים בצורה משמעותית ביותר, והפה הרממה שפך להיות אחוזין בודדים. זאת אומרת, זה ברמה של ממש אחוזין בודדים. וזאת כמובן, זה ממצע מאוד מאוד משמע, אני חושב שאלה חלק מה. אני סתכל על הדברים שעושים אותי יותר אופטימים, זה מהדברים שעושים אותי יותר אופטימים. הצלחה של האוכלוסייה המזרחית בישראל, למרות שהציבו להוכלוסייה המזרחית שיפוע יותר תלול, כמובן הקליטה לא הייתה כוכח פשוטה. הם הצליחו למרות השיפוע התלול הזה, מין קודד זינוק יותר נכותה להמריב ובאכלת רשמו מוביליות מאוד מאוד גורה. מומע, ירציתי לשאול, אתה רואה פערים גולמים בהכנסה בין, השכנזים למזרחים, שאת אומרת, זה מאוד ירד. זה גולמי אני מבין. זה. מה קורה כשאתה מפקח על הסכלה או משתנים אחרים שמשפיעים על הכנסה? האם עדיין נשרים פערים? נשרים פערים מאוד מאוד קטנים. יש אפילו. מחקר אפילו. מבחינת האחות המחקרית שלו יפה להיות אורז, טובה לקדלנות על השאלה שלך, שזה המחקר של ין הרובין שטן וגילד נדמה לי, גילד ברנר. לא גילד. ברנר נכון, הוא. טוב. רובי זטן וברנר? -כן, כן. שמארים שעדיין נשאר איזשהו גרעין של אבדל שאתה משווה ומפקח על כל מיני דברים, משהו בסדר גול של שבעה, הדסרה, חוזים, נכון, לאותה את. -כן, שאני מאריך. -אני מאריך. אני מאריך שבדיקה כזאת התעריה היום פחות ויש לי דוקטורנט שבדיוק מנסה לעשות בתודולוגיה אחרת, בדרך אחרת, לבדוק את ההפלאה דרך שמות משפחה, אבל לא כמו שהם עשו אלה, לידשינוי שם המשפחה. כן, אנחנו אני רק הגיד לטובת המאזינות ומהאזינים, זה נשמע לכם מוכר, אז כן, ארךנו פה את ין הרובין שטן ועשינו פרק על המחקר הזה, מחקר שמראה שאנשים מאוד דומים, אבל רק אם. כלומר, מה זה מאוד דומים, כאלו שיש אחד העורים הוא השכנזי, אחד מזרחי, והבדל בין מושמות משפחה, אז באמת רואים שעדיין יש או הייתה לפחות הפלעייק, שם עשו את המחקר הזה, אני מניח שחלפו עשרים שנה משהו כזה, מאז שאני תונים האלונס, פה. נכון, אני מעריך שהמצב היום הוא שונה והבחר שאני הולך לעשות יחד עם דוקטורנט שלי, גבי גורדון, הוא להסתכל על שיעור משנה, שמות המשפחה, בקרב מזרחים, לומט משנה, שמות המשפחה בקרב השכנזין, מי אלף תשעמות הרבהים ושמונה ועד היום. וכן לקבונה לעשות את זה, לראות, האם משתנה קנס שמה משפחה, לאורך זמן בעיתנה הגות של שינוי שמה משפחה. כמראים אנשים היום מזרחים, נותים לשנות פחות את שמה משפחה, מעבר כי הכנס על עושן שהיה בעבר, גבר לא נכון היום, אז זה ככה תזמינו אותי לפרוט קסטברות כמה שנים שמונה. או מול לגלות לחסות משחרי, תודה שאני לפעמים רעיינת בו הפרוט קסט סיפור משפחתי אנשים על הסיפורך האם שלהם, ותמיד, אבל תמיד כאשר מנימגלה שינוי של שם משפחה, ישרו האם העורים וישם ורו הרגשים וזה כזה משהו שתמיד מדליק אנשים. גם עם הסיבותם כאילו כלכליות לגמרי או חברתיות לגמרי כן שאיניתי כי בצבאמרו לי, כי בעבודה אמרו לי, לא, ישם תמיד, תמיד, תמיד גם רו המשפחתי מאוד מורכב. כמו שקשה להורים עם הבן רבה שמשנים את השם. או שקורה, או שאירים כושה העורים כושה מנהלד או שקולם כושה ממלכולם, זה בפרוט קסט שלנו שהיא כרע עושים חשבונות משפחתיים. ארציתי לשלות חדיברנו על ההבדל בין מזרחים להשכנזים, אבל איפה קיים ההבדל בין פריפריה למרכז או פריפריה לא פריפריה? כן אנחנו יודעים שהתחומים האלה חופפים לפעמים. יש לי מחקר ממש חדש, יצא לעור ממש בשבועות האחרונים, הוא יראה אור בריוון לקל קלה, ועוסק בשאלה, האם היהרות הפיטוח התפתחו? מבחינה כלכלית. והטריגר לעבודה הזאת היא היה מחקר הזה שערג ההסכרתי. איניאנות היא לדעת האם התופעה הזאתי שראיתי של צמצום בין מזרחים להשכנזים, מתרחש את גם במונחים של הארות פיטוח. וזאת שאלה יותר מחמירה במובן שערות הפיטוח, זה מקום שישר לעזור. כשאני מסתכל להם על מזרחים, זה לא משנהם הם היו בארות פיטוח ונשארו או שמזבו. מערים עדיין, עדיין עומד במפחן, והסתכלת על בגלל החשיבות של ההפשלה לאורך זמן, זה להסתכל על הערות הפיטוח מהיום שבועם נוסדו. הוא עומא כרה בשישים השנים האחרונות, לא מקרה לפני 20 שנים או לפני 20 שנה, כדי לראות באמת האם נרשמה מוביליות גם במונחים האלה, או שזה המוביליות נרשמה, אבל בעצם המזרחים הזווו את הערות הפיטוח ובעצם כל המוביליות, מוביליות שמשרת את השווה המרכז, לא את הפריפה הראשית. זאת אומרת, המוביליות ביחד אם יציעה מהירה פיטוח לזון הראשון. נכון, אני גדלתי במגדל האם, אני גבר לא שם, אז בעצם לכורה מגדל האם. קחת את ההון של חיידך. ביידיוק, ביידיוק. אז האם בכל זאת הערות הפיטוח ראשמו מוביליות, ועמים צעים, עמבתיים מאוד, הערות הפיטוח ראשמו מוביליות מרשמה, מרשמה, בכל מדד שבדקתי. המדדדים שבדקתי, זה גודל האוכלוסייה, הממוצע שלישוב, ההסכלה, ממוצעת בישוב, הגיל החציוני, בישוב גיל חציוני, תופס בדרך כלל יהיה לודע, נמוכה ותוכל את חיים הרוקה. אך נסה, ומדעת כל כאלה חברת ישוב בעצם, כל חמש, לפי כל חמש את המדדים האלה, הערות הפיטוח ראשמו גם מוביליות מוחלטת, כלומר למצב היום יותר טוב ממש היה בעבר יחסית לעצמה, וגם מוביליות יחסית, בשבילי שובים יהודים, שהם לא ירות הפיטוח, הם צמחויותר מהר. זה מדין, כי אנחנו יודעים, שיש מחקר עם שמרעים שהגירה מהרות הפיטוח, היא בעיקר או יותר של אנשים מסכילים, והדיין נרשמה, אז זה במובן מסוים חיזק אותי, אם הייתי צריך עוד ביטחון, בעניין של צמצום הפר בין מזרחים להשכנזים להורך, זמן במוביליות של מזרחים, המוביליות הכלכלית, כי הרבה פעמים כשמשהו מתקשה עם המילה מזרחים, כשאלו לבטאת המילה מזרחים, המשתמש בערות פיטוח. נכון? אז בעצם גם במונחים האלה, נרשמה המוביליות, כמובן הערות הפיטוח, עדיין הם מתחת לשובים יהודים, שהם לא ירות פיטוח, כי הם לא אופחו את הכי הראל פייה, כמו שמסתקדים על מזרחים, אבל הם בכלת רשמה המוביליות מאוד מאוד מרשימה. אז רק להבין, היורות הפיטוח, זה בעצם, בבדי בשנים שהם מוקמו, זה המחוז מזרחים, אם הם הם לא תועה. שיאור גדול. ככה גם הגדרת איירת את הולדנטי. -כן, רק שנייה, כשאנחנו מדברים על האירות פיתוח איזו מקומות אלה? אני מדברר של המדינת ישראל הנגדרה של האירות פיתוח. אני שתמשים במונח הזה, ואין באמת הגדרה, ולכתיל להסתכל על הפרוטוקולים בשנות החמישים, לכל מסלד ממשלתי הייתה רשימה אחרת של האירות פיתוח. זה מאוד ישראלי. -אין באמת אירות פיתוח, הדרך שבה נגדרתי את האירות הפיתוח, אי שאים יש בהם שני שלישים או יותר מזרחים במועד יסודם. -אז על אופטור של מדינת ישראל כן לקחה עולים חדשים שגיעו מזרח אירופה וגם תקע אותם בכל מיני חורים לא רק את הילוש הגיעו ממערוקו. ומה לגבי עלייה מברית המועצות בשנות השבעים והתישאים, היום לא אפנו גם אותם להאירות הפיתוח. -אפנו גם אותם וכמובן גם את ירודים עם הצעייתיופי, לבין למרות כל אלה ולמרות הפריפריה, היהרות הפיתוח רשמו מובילי. זה דבר המדים. -לא, אבל את יודע, זה היהרוסית הגיעו מסכילים, זה יכול דפקה להסביר חלק מהתופעה. -לא, את זה לא מסביר חלק מה כשמנתרלים את גורם הזה של, עליה הרוסית זה לא משנה וגם עליה הרוסית הייתה סלקטיבית. כלומר אנשים שהם יותר מסכילים נתול, לפחור, לגור במקומות באמת רופולים, ומכות באררות פיתוח ונשם שהגיעו בעלי הרוסית זה לא רק רוסים אבל, עליהם יברית המועצות בעצם חלקים שהם פחות מסכילים הגיעו יותר ליערות פיתוח. ולמרות זאת הם רשמו מוביליות מרשמה. -זה כל כך מעניין מהנשאר תרמרג, זה גורם לי גם הנושא הזה וגם הנושא של דיברנו עליו, קודם של מוביליות, קורם לי לחשוב המון על מדייה. זאת אומרת, תפיסה שלנו ביחס לימזע ירת פיתוח איך היא נראה את איך היא מנגד, ומובנים רבים כל כך רחוקה מהמציאות, שהתעדה הזכמו שאתה רואה סרטים וכמעט כל הסרטים והסדרות האמריקריות מתרחשות בנויור, כאום אקסימום בל-a, אבל רצות הברית היא לא מנהטן ואילו-a, אנחנו פרשוט כמעט לא רואים אותם בתלוויזיה, במידיה, בדמויות המובילות, בנספויות הישראלית. -את כל כך צודק את אם תסאי לבקר, עוד מסגורים בירות פיתוח כמונטיבות ואופקים, מגדל האם לקחה להתופטי, כמר זה נראה מקום אחר ממש את מדמי, את זה מקום הרבה יותר מתקדם ממש כאילו למה תדמיות והסטריאות טיפים שאתה מדעה אנחנו מתעבים בהן יותר על המידה. אני אגיד עוד מה ששהוא, הוא ככה יותר חדש, שמרשים אותי מאוד, אותו סיפור של המוביליות המיזרחית ניצנים שלה רואים בהוכלוסייה הרוות. הוא היה אוטו סיפור כמעט קופי פסט, העתק הדבק, הניצנים הראשונים שלא מבצבצים גבר לגבי הוכלוסייה הרוות. זה ממני מתכוון. סיפור העלודה. סיפור העלודה עוקף כמעט אחד לאחד אחרע צלילה של העלודה, בקרב מזרחים. בהתחלה לא קורה כלום ואז בום יש צלילה בשיעור העלודה. הדבר השני שמאוד מאוד מסכיר את הסיפור העמיזרחי, זה נשים הערביות. זה מתחיל בעצם מהתלמידות הערביות. בצפר, הנוף בצפר הערבי בשנות השישים, הוא נוף של בעיקר בנים. הנוף הזה משתנה בשנות השמונים, שנות התישיים ושנות ה-20, והנשים קופשות את בטספר, הבנות קופשות את בטספר, והדור הבא שזה אנשים הערביות, שהאפחו מבנות לנשים בעצם האחליסות יותר ויותר, את ספסלייה לימודים במסדות להסכלה גבוהה וגם מצטרפות בהמונהן לשוק העבודה. אנחנו רואים בדיוק, כמעט ממש קופי פייסט את הסכרתי את היו מדמוגרפיה. היום הדמוגרפיה הראשונה היה היום הדמוגרפיה של המזרחים המדינת ההפוך ללבנטינית. היום הדמוגרפיה שני הוא היום הערבי, אנשים הערביות יביאו הערבי על עדיין וכתוצה המזה היא כראתתתתתתתתתה. ואנחנו רואים שנשים מוסלמיות, ונשים בערביות באופן כללי, שאור העלודה היום הוא נמוך, משאור העלודה של נשים יהודיות. הם הם מוצאה שוקל. -באמת תחרדים, שוקלש תחרדים. בניקוי החרדים, אני חושם מדעי אינטיפה יותר. אבל שוב אם. -אבל אפרש קטן. אבל אני יכול אם את הנכנס לאטרוגניות, אז יש מוסלמיות, נוצריות ודרוזיות, אני מתחת לשאור העלודה של יהודים, לא אשכנ הזה. ככה, כבר אומר, אני רואה כאן דבר מדעים. וכשני יומים דמוגרפים שהתמטפו. היום הדמוגרפיה מזרחי שהמדינת יהיה לבנטינית, לא התממש כפשוט העלודה לא עלך בתפוסים שכבולה, היא העדולה. ואחשון, אנחנו רואים את זה אצל האוכלוסייה הערבית. בנטונים המפורסמים עדיין זה לא מקבל ביטוי, זה תוך. ולוסייה עם המוביליות הכי נמוכה, אם מסתכלים לאחור, אבל אם אני צודק בהרחה שלי, אני דיים משוכנה שניצנים האלה, יותר מאשר ניצנים, הם מבסרים דבר יותר משמעותי, כי בעצם האוכלוסייה הערבית עוברת תהליך של הפרטה. תהליך של הפרטה במובן שהפרטו במקז, והחמולה והמשפחה מאבדים מכוך המשיכה שלהם. והביטוי של זה הוא גיל ניסויים יותר מאוחר, יהיה לו די יותר נמוכה שיעור גירושים יותר גבוה, יש גם כמובן צדדים פחות עבין. ויש תלבות שלשים גם בעבודה וגם לפני זה באסקלה, תהליך הפרטה של האוכלוסייה הערבית, מבסר מה ששמסכר לי מאוד את הממצעים שמצאתי במחקר על הנגבון. שלה תברר, כשאת אומר, הפרטה, אתה בעצם דבר עליה של הרכמים אינדיבידואליסטי. נכון, בסדר. כן, הממשתי ברור, אז זה ברחבה בעצם בפרקים על מדינות שכיומים בהם הרכמים של אינדיבידואליס, הם לומדת מדינות שכמים בהם הרכמים של שייבטיות, אבל זגרם הזכיר לי את הפרק שהשינוי מהידין כאופמן הננושא של של הקמה, הסכלה ותרבות אינדיבידואליסטייה הזמית, ככהידית הנושא שלי הזמות בחברה הפלסטינית. נכון. ומאוד מעניין להסתכל גם על פערים בין החברה הפלסטינית לבין החברה הערבית אזרחי ישראל. כי בסוף אנחנו נראויים שום מגמות קצת שונות. כן. לא מגמות שונות. אנחנו רואים עוצמה שונה של אותה מגמות. מעניין אותי מה שכשאתה נכנס לתוך, אני לא הדרך לקרוא לזה בצורה לא מתנסת בסדר, התכוון תהיה להגיד אורך החיים של משפחות הניות. ובסופו שלו והוא משפחות הניות, אני חושבת רוצות את מה שגם משפחות השירות, רוצות. להתקיים, לאכול, לספק חינוך, כמה שוטר טוב ולהילדים שלהם. מה אתה רואה, כשאתה נכנס לארך חיים וסדר היום של משפחות הניות, בהקשר שמאפשר להם לקיים איזושהי מוביליות חברתית. אני אגיד שבתחילת הקריאה מה שאני המחקרית, אני בעיקר עסקתי ניסיתי לגלות לפחות לעצמי, מה המסביר את האבדלים בין אנשים, ובשנים האחרונות אני עושה חלק מהאזמן, קשה לי להשתחרר מעבר, חלק מהאזמן גם בהשלחות של עוני וישיביון, ואחד המחקרים שעשיתי לאחרונות, זה היה לפחון יחד עם דורון, סייג, מהלשקה אמר כזאת לסטטיסטיקה, זה לפחון, כל וכל תשאלה, האם באמת אנשים לא גאומרים את החודש? ואז לקנס פנים על הרכב סלצריכה של אנשים אניים, כי הרבה פנים אני בתור משהו שנותן הרצאות המון, גם מחוץ לאוניברסטה אנשים שאני אומר, תגיד באמת יש אניים בישראל, מה? כן, תמיד אם ישום בסוף מצביע המקבל ביטחון, וכל זה לא נעים לשלט אמרצה, שידים בפחות או יותר הוא חושב, מה באמת יש אניים בישראל, ו. והביטוי לא גומר תחודש הוא ביטוי מאוד ישראלי, שרציתי לראות, אם יש נתונים כאלה, אם הנתונים מתיישבים עם העמירה הזאת, ו. המחקר הזה מבוסס על נתונים של אחת נראה שתות המזון הגדולות בישראל, אני כמובן לא יכול להגיד את שמע, מתעמים של סודיות שעסקמת אלה. זה להסתכל על איזה מוצרים צורחים בתחילת החודש ואיזה מוצרים צורכים בלילה. ‫באיסוף החודש ובכלל מה קורה ‫באיסוף החודש בסופר. ‫ובכר התמקתי באזורים ‫שבהם יש יותר עניים, ‫כדי לראות מה איך אנשים עניים ‫מתנהגים, ‫כמובן גם מסתכלתי על ‫אזורים יותר השירים, ‫כמו רמת אביב, כדי שאפשר ‫היא להשבות בין איזורים שאני. ‫כשהכתחילת חודש, ‫זה הנקודה שבה בדרך כלל אנשים ‫מקבלים את המסקורת, ‫אתה תשק מביטו החלומי. ‫במשוגה, אתה בכלל חושב ‫מה תערי חיום לפני שאת המעביר ‫את האשרי בסופר? -אני לא. ‫מחיין. -באיסי רונה אליון. ‫בדיוק, זאת נקודה מאוד חשוב ‫התחילת החודש, ‫השונה לכל אדם, ‫בתאם לכם כמובן מה מקורה ‫הכנסה שלו, ‫והאם הוא חזק אוכלה ‫של המשל, עובדים חלשים ‫בדרך כלל מקבלים את המסקורת ‫שלהם באסרירי לחודש, ‫או באסרה לחודש עם רוצים ‫דישתמש בעברית טיקנית. ‫ולומז, ‫ואני שם מחזקים מקבלים ‫בתחילת החודש. ‫אני שמעתי אפילו גם על מקרים ‫שעובדים חזקים מקבלים את המסקורת ‫בסוף החודש של העבודה. ‫לא אפילו לא מחקים יום אחד. ‫וכמובן את מקבלה הקצבהות ‫ששמה בכלל זה סיפור אחר לגמר. ‫הם מקבלים את הקצבהות ‫ביימים שונים, הרבה, יימים שונים, ‫תלוים זה קצבה תיאלדים, ‫אם זה הפתחת החנסה. ‫אז הוא עוזם מבלגן ‫לחיית כל הנטוני. ‫בדיוק, ואני בעיקר ‫הסתכלתי על אוכלוסיות הניות ‫שם ווססות על קצבהות ‫של הפתחת החנסה. ‫שעמויות שבו הם מקבלים ‫את הפתחת החנסה, ‫היה 4-4 חודש, ‫והיום הוא 2-4 חודש. ‫למה? ‫אל תישלי, אנחנו לא יודעים. ‫והממצע הראשון שהוא מעניין, ‫הוא סוף המחזור בשבוע אחרון ‫של החודש שלהם, הם צורכים פחות. ‫אמר, תחילת החודש ‫וסוף החודש לא נראים אותה דבר. ‫מה דבר הראשון? ‫כלומר. ‫הם? ‫-חמת הביטחון יורדת. ‫לא, פשוט יש פחות מזומנים ‫בקופה או בקיס, ‫הוא מתחת למזרן לא יודע ‫פה, הכל אחד שם את הקסף שלו. ‫בשב, מה זה אומר? ‫זאת אומר, שם ניצבים ‫בבנת דילמה מאוד, ‫שעו ועדילמה היא כמעט ‫לגבו לבידיונית. ‫הם יודעים, ‫האנשים האלה, ‫שעשחום הקספי שיש להם ‫לא יספיק לכל החודש. ‫עכשיו, תחשבי, ‫ואל תחשבי אזר, ‫בא קטיקנסלית דיקרון, ‫נניח שתיודעת מראש ‫שאל החסחום שהוא מספיק לכל החודש. ‫עכשיו הציכה לתכנן ‫במרחאות את הרעב שלך. ‫הם את מה הדיפה ‫הליות רעבה, כל החודש, אבל מעט, ‫הוא רעבה, חלק מהחודש ‫אבל הרבה. ‫זאת הדילמה. -כן. ‫ויש לנו כבר אתם נמצא, ‫הם החליטים להיות רעבים ‫בסוף החודש יותר, ‫כי הם לא צריכים, ‫הם צריכים פחות בסוף החודש, ‫מה אפשר בתחילת החודש, ‫ואני עשיתי את זה רק ‫למוצרים שהם מתקלים, ‫כלומר, זה לא מוצרים כמו שם ‫אפשר לקנות ואז בסים בערון ‫אלא רק למוצרים שמתקלים. ‫הם חודר, ‫-כן, חודר, חודר, חודר, ‫לכם, שאתה יכול להחזיק ‫לשתאומר ולראה ואני רוצה רעה. ‫רעב במרחאות. ‫-במרחאות, אוקיי, בסדר. ‫כי ככל לא היו צדבר נורע נורע זול. ‫נכון. ‫אז הם ימצא הראשון. ‫וממצא השני שעליו המכקר הזה ‫הם מדורון סייג, ‫הוא איזה מוצרים הם את שמצמים יותר בסוף החודש. ‫ומדברה שם לא מצמצמים ‫על הם לא חצים על הברקס אחרת ‫במוצרים מסוימים וברקס אחר ‫על מוצרים אחרים. ‫-למה שאל? ‫-הם מצמצמים יותר מוצרים ‫שביננו הם מוצרים יותרות. ‫ומצמצמים פחות מוצרים ‫שם מוצרים בסיסיים. ‫אשב, אתה אומר את הגיוני וגם לי ‫זה נשמע הגיוני. ‫-אוקיי, נגיד שאל, ‫אתה, אני רציתי להגיד לך, ‫אוקיי, בתחילה את החודש ‫נגיד אדם אוכל אופ, בסוף החודש, ‫הם ביננה מחיישבו הלכם ‫וכפוסות של הגבינה, שהוא ורע. ‫הגבינה זה יקר, אור אז מה, ‫-גבינה. ‫אז הממצאים הם מרתכים. ‫במובן שמצמצמים גם ‫מה שאנחנו כרענו מוצרים יותרות ‫כללים בעצם מוצרים ‫שנדלשים למשל משקולים של בריאות. ‫הם את שמצמם למשל מוצרים ‫שם ללא גלוטן. ‫הם את שמצמם מוצרים ‫שם רבוי שומן. ‫כרומר, בתחילת החודש, ‫הם צריכים יותר בריא ‫מה שאר בסוף החודש. ‫עוד אבר שהוא, ‫אני חושב, אני לפחות מייחס אותו ‫לבריאות הנפשית, כבר עדילם ‫הי. ‫היימת כן התרדוו בין בריאות נפשית ‫ובבריאות הגוף, ‫הוא רעב של הגוף. ‫בתחילת החודש, ‫הם צריכים יותר מוצרים חגיגיים ‫מה שאר בסופו. ‫כלומר, לקנות שוקולד, ‫יותר שחיח למצוא בסהל הצליחה ‫של האם בתחילת החודש ‫מה שאר בסופו. ‫ואני חסתי את זה ‫לבריאות הנפש. ‫כלומר, אנשים שנוצאים במצוקה, ‫צאיכים את זה פתחי אבר. ‫כל כמה הפתחי אבר, ‫זאת אומרת, ‫כמו שמישהו שנוצא ‫בדיית המדיפה המחותה, ‫אז גם אני מפעמים חותיים ‫וכונים מוצרים שמלוך יונים, ‫כי הם צריכים איזושהי. ‫איזושהי מרחב, איזושהי הוא פתח, ‫איזושהי הוא פתח מילות למצוקה. ‫אבל הנקודה הראשית, ‫יש מצאתי שבסוף החודש ‫הם צריכים פחות. ‫אמר, זה ברור לגמרי ‫שמצב שלהן, ‫הוא. כמה, ‫האוני, אוני, אמיתי. ‫לא קרקלום בסופו חודש. ‫אתה. בעצקת את המוצרים החגיגיים, ‫זוכרת הסיח הזה, ‫סביב חוק הסוכר, שאומר, ‫משפחות חרדיות, ‫גם כך הכל כך מוגבלות ‫במה שניכולות לצרוך ולחגוג וחולי, ‫שהנהה שלהם היא שבשבת, ‫אתה יכול להביל הילדים שלך שתייה המטוקה. ‫זאת הממש גוזל מהמתה, ‫מאת שלה, ‫של החגיגיות שמכולים להרשות לעצמם. ‫כן, יוד. ‫אני לא בטוח שאיתי בונד זה ככה, ‫כלומר, אפשר לעשות מסוויש. ‫אני לא מרשז האמיתי, ‫אני הוא רשזי הענרתי. ‫לא, אני. אני רוצה לעשות ‫זה פורמליזצר למדיניות. ‫אפשר מצד אחד למסות את המשקעות הכלים, ‫כי הם מזיקים לב, ‫זה על זה אין, וכוח, ‫זה. ‫זה מי מקטין במצרישה. -זה מי מקטין, ‫במצרישה. ‫בשה מסוויה זה מקטין, צריכה. ‫ולשתמש בקספה המסויקה ‫להזו להם לקנות מוצרים יותר בריים. ‫אפשר לעשות את זה ככה שזה ‫גם לא התפסט, ‫אני חושב, חלק מהעניין היה ‫ששר האוצר בזמנו ליבר, ‫מה נשתמש בספה ‫שאילו בדיוק כדמה את העניין ‫על הפדוקה סטלל, ‫הפך, אפשר לעיה לעשות, ‫לעשות את זה בצורה יותר מוסקלת ‫מה שנעשה גם מבחינת הספה, ‫וגם מבחינת המדינות עצמה. ‫השר היה לקחת את התקבולים ‫ממסויה ודפל משקעות קלים. ‫ולתת למשל סיוע כדי שהיא קנו מוצרים יותר בריים. ‫שר היה לעשות את זה יותר בצורה המוסקלת. ‫הוא שכן, גם באותו צורה את המס על אחד פעמי ‫לסבסד מכונות לשטיפת קלים. ‫לגמרי כלומר, אני חושב שזה באמת נעשה ‫בעיקר בליבוי ספה שמאוד מאוד איזיקה ‫לכל המעלך ואני חושב שיותר מאשר ‫התנגדות ההיטלמה הלך עצמו, ‫כן חושב שגם האוכלוסייה אחרדית ‫מבינה שזה מזיק לבריות, ‫היה שם המאימה דריקשי ‫שאיב על כל העניין הזה ‫הוא שזה באופן שזה באותו צורה ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫הוא שזה באותו צורה, ‫כשהאתה אומר שכיצמן ‫הכנסת בהרבה שרו, ‫אבל מה עם כל האותו צהות האלה ‫הרודות לי בראשון או בשני, ‫אז אני מביאה רצינית. ‫את מעלה הנקודה כל כך חשובה ‫בעיניים מבחינת, ‫מה ששאנחנו בית החאלה ‫שאני מצאים בהסירון האליון, ‫אתה הרכים בחודשם שקופים לחלוטין. ‫אני לא מושל דצמי מה אתה רכה ‫יום כשאני מחליט, ‫האם לקנות מה שעולו לקנות. ‫אני להגיד אפילו בשנה, ‫זאת אומרת, אני משלם את אתה ארנונה, ‫שנה אמרו שוגם מצחר ‫עלימוד שנה אמרו. ‫אז לגבי אנשים הנהים, ‫אתה הרכה בחודש הוא קריטי. ‫הוא קריטי הם יודעים בדיוק ‫מה הוא אתה הרכה יום? ‫והמדברה שאתה הרכה בו, ‫הוא דבר מאוד מאוד משמעותי, ‫ואחד המחקרים שעשיתי ‫ולהבאיקשר של השלחות ‫של אוני על התנהגות, ‫היה עם הוא דיניסן ‫והוא לברר מה קורא כשאדם ‫הקבלת חשבון המים ‫בתאריך שהוא יום אחד לפני ‫שומקבל את הקצבה. ‫הוא אומר, היום הכי כשבחודש. ‫לאומת אותו אדם ‫שמקבל את התאריך לחיוב, ‫היום אחרי שהוא מקבל את הקצבה. ‫שאז אל תשאלי למה, ‫התאריך של החיוב של המים ‫הוא רנדומה לי בירושלים. ‫במשויה לך. ‫-למה? ‫-למה? ‫כי יותר טוב מזה. ‫-לחוקרים הוא מצוין, ‫להעניים הוא נורא. ‫אבל. ‫זאת אומרת, קורא חודש הוא ‫בתאריך, אני רושה ומתאנים עושה. ‫הוא היום. ‫כל חשבון מים מתוכנן ליום אחר. ‫בגלל האדרך שבא אנשים ‫שמודדים את המונים מעברים ‫את המאידה למה טה. ‫-מוסר. ‫-יימבית זה מהדעיום ‫הוברים פיזית מישון לשאור. ‫-יש רשויות שבריוולו לקריאה אוטומטית. ‫אבל עדיין, בוליין דבר הזה ‫על העינן של התאריכים ‫כי נחשב מאוד משמעותי ‫לענשים מעניים, ‫ענשים שחיים בעוני. ‫-אז אתה ריכו אנדומה לי, ‫וזה מאפשר לכם מה? ‫-לעשות בדיקה. ‫מה קורה, לעוטו אדם, ‫כשהוא מקבל את התאריכ ‫לכיוב יום לפני הקצבה, ‫או יום אחרי הקצבה, ‫היום הכי שמח, היום הכי יצוב. ‫ומדברר שהייתנהגות ‫השונה לחלוטין. ‫כלומר, אנשים שמקבלים את תאריכה ‫המיים, את תאריכיוב המים ‫יום לפני הקצבה, ‫עשרה חוזים יותר מפגרים ‫בתשלום חשבון המים, ‫לאומת אותם אנשים ‫במועדים אחרים, ‫שבחודשים אחרים שקיבלו את ‫הכמר מזה המסכנה, ‫זה שבאמת דיניות ציבור, ‫זה אנחנו בדרך כלל איברים לדבר, ‫זה בכלל לא חושבים על זה, ‫על התאריכ, ‫אבל מבחינת, ‫ואני טן עוד וגמר חשיבה ‫את חשובה ופרקטית, ‫למשל ארנונה, רוב היריות, ‫מבקשות לשלם את ארנונה ‫בארמדו חודשית. ‫מבחינת אנשים בעשירון ‫האליון מה זה משנה. ‫מבחינת האני בעצם יצר ‫אתה לא תנות דתיות מטורפת, ‫כי בכודש מסוים הוא לא משלם, ‫ובכוד ששני הוא צריך לשלם, ‫בעצם יצר את הלאום הסטכנוני ‫של התקציב המדל שיש לו, ‫בלי שבאמת יש לזה על צדקה, ‫ואפשר לשנות את זה החסיד בקלות, ‫מואל שר היה לשנות את ה. ‫למי שיש קרטיסה שראי, ‫זה לא כך בעיה, ‫אבל ראיתי נתון, אני לא יודע אם הוא נכון ‫אולי נכון, ‫אז אני לא יכול ל. ‫של מיליון וחצי ישראלים, ‫אין קרטיסה שראי. ‫אני מעריך של אנשים הנהים, ‫וזה תמיד מפתיע אותי ‫שנמד בתור לסופר. ‫פתאום זה שלפנאים ‫השלם באמת זומע, ‫השאתה תוצמי את הגדם, ‫מה קורה? ‫כן, מה אתה מהקב אותי, ‫מה קרטיסה שראי? ‫אז אני נסכר שחלק מה אנשים ‫עליהם קרטיסה שראי, ‫הוא לא ימוק בלימה בבן, ‫ומכל מנסיבות המשלמים באל זומע. ‫אבל אז לך אתה מציף פה ‫מה שהוא פשוט סוגיה, ‫אישהו פאזל, שהוא מאוד מאוד קשה לי. ‫אני הוא מדהפה, אני בין אדם משכונה, ‫ואני עוברת על נתונה על המס. ‫והברתי על נתונה על המס, ‫שסוקרים עוצאות וכנסות, אוקיי? ‫יש משפחות, מה זה משפחות? ‫יש מגזרים, ‫שמצירים על עוצאה, ‫שיות תרגדו להם, ‫הכנסה. ‫אנחנו עכשיו, אני לא מצליח להבין את זה, ‫איך משפחות ששובה, ‫אנחנו מדברים על מגזרים שלמים ‫שמסעימים את החודש, ‫כל חודש בגירהון, ‫קונים דירות. ‫אני לא מבינה את זה. ‫אם הוא עוצא שכה, ‫היא אורכן כבר. -אתה עודי מלמי את תברת. ‫או שזה רואה של מגזר שאני אמא שאתה יודע, ‫מה לי, מה? ‫הן לך בעיה להציר על העוצאות שלך, ‫אנחנו עוד שעות, ‫מותח על העוצי, כמה שתערות זה? ‫זה לא מעניין את המדינה. ‫אנחנו עוד עוד הצריך להציר ‫פחות ממשה את המכניס. ‫כן, הסקר הוא לא הצרה למעשך נסה, ‫ושבתחה לניתוק מוחלט, ‫כדי אבל נמשים כמירי. ‫-זה, אתה עד היכולה, ‫אמנשים לזה כיאת הבאה, ‫שירון שמה אמין לזה. ‫אני מעל למעש, אני לא מוני, ‫אנת לדבר, ‫החל זה לאף גוף. ‫אני אגיד, עכשיו, ‫כל מי כל שנמשר שאת משונה, ‫כל משהובר על נתון למה, ‫והשלושה השנים צעים עכשיו בחדר, ‫הוא נים להגדרה משונים ‫כי גם אני מסתכל על נתונה על המס, ‫אבל אני רוצה להסביר למה התופעה הזאת ‫היא תופעה שקשורה אגב גם לאוני. ‫אני מניח שחלק מהסיפור ‫הוא דיבוע חסר של האחנסה, ‫אנשים לא מדפחים בצורה מהלאח נסה שלהם. ‫זה חלק אחד מהסיפור, ‫אני חושב שהוא לא החלק היחידי, ‫והוא אני כמובן לא יודע, ‫היא מועחלק החשוב אפילו. ‫לעמה משום שהעובדה ‫שהדם מוציא, זה לא אומר בהכרח ‫שהוא משלם בבו. ‫כלומר, אם אדם צורך השמעל ‫ולא משלם עליו, ‫כי אין לו יכולת לשלם עליו, ‫הוא צעה הזאת התיירשים כאוצעת השמעל, ‫ובעכנסת לא תראה ‫כנסק אין באמת, ‫אנחנו בעצם עשה חוב ‫מול הספק שסיפק לאית השירות. ‫ואצל אנשים אני, ‫אני יכול להגיד שאני אפילו מכיר את זה ממש שיט, ‫שאנשים קונים מוצרים, ‫ולא משלמים עליהם, ‫אם זה מים, אם זה חשמעל, ‫אם זה סלולר, ‫כמובן אפשר יותר להם לא בלתי מוגבלות, ‫אז כמה שאני יכול לחיות חוב? -לא, ‫ולכיוון שהסקר הוא סקר שהוא חתחרוך, ‫אפזו לא שבותקים את אותם אנשים, ‫עדיין יכול להתקיים כל הזמן ‫כי זה לא אותם אנשים. ‫ואזסקר לא בוכן אנשים כבועיים, ‫ולכן חלק מהסיפור ובעצם ‫שאתה רואה את הפר בנוצאה להכנסה, ‫זה בעצם חוב, הוא חוב שצבר, ‫ולכן הפר הזה, ‫ובעצם מגדיל את האום ‫סקלכלי של אותו האדם, ‫וכמובכה חלק מהזה, ‫הוא כמובן, ‫דיבור החסר שלך נסה. ‫אני פורא רוצה להגיד רק, ‫היסטי גות קטנה, ‫ש. ודיברתי על זה קודם. ‫גש יש נעדות מסוים ‫את בין הסירונים, ‫בבדעי שבא סירונים, ‫הן מוכים יש אנשים, ‫שאני מצאים שם באופן קבוע, ‫יש כל שנמצאים שם באופן זמנית, ‫הזכרתי סטודנטים, ‫שעדה בר על אנשים, ‫הוא עובדים בסכר גבוה, ‫נגיד בהייטק, ‫והם לפעם לפעם מפותרים, ‫ולוקח להם כמה חודשים ‫ולא ילמצא את העבודה הבאה, ‫כי הם מרשים נצאו. ‫הבוא, זה לא מי שמח לסטרי ‫שנעד האסירון. ‫לא, לא, לא, לא, ‫תתורה, את תורה. ‫כאי הם הם נופלים, ‫אם אדם כזה נופל במדגם, ‫בזמן שהוא בין עבודות, ‫אז משואלים אותו מאח נסה שלך. ‫איפס אין לא לסה שירה. ‫זה אובה לא סתברות של אהדם כזה ‫הסה דה משמעותים האסירון ותהלך. ‫זה חלק, ויש שקל קטן לא. ‫-בזדר, אנשים מפתלים. ‫-כמה, גלה יש בישראל. ‫-אנשים מפתלים באופן זמני, ‫בין עבוד, זה בעצם אפילו לא מופתלים, ‫בין עבודות, זה סטודנטים. ‫זה לפי עם גם כשישים, ‫יש כשישים שאנחנו נסה שותף את שלמי, ‫אוני, אבל יש להם ריחוש, ‫אז הם לא באמת אניים. ‫השב מה קורק, שמסתכלים על ההכנסה ‫ממוצת, זה בראש היא נמוכה, ‫כי מראש לקח נורק מישה שלו ‫הכנסה נמוכה. ‫הוא צעה הממוצת, ‫הינתון שותיפה בעייתי, ‫כי הוא ממוצה שכלל אניים באמת ‫שם דרי כבע באסירונים הנמוכים, ‫וכן לקשם לא דרי כבע, ‫אז הם מסיט את זה כלפי מעלה. ‫וזה חלק מהסבר, זאת אומרת, ‫כן, מומצודק המובן, ‫אנשים במוצת סוברים שם חוב, ‫אבל יש כאלו שאין להמשום בהיה, ‫על שלם תחוב הזה ויש כאלו שזה באמת ‫חוב שקשלהם לשלם ‫ולכן גם חוסמים אותם בשלב מסוים. ‫אני לא בטוחלם אותם מסתכל ‫כל כך הרבה, ‫אנשים שנמצאים שם באופן זמני. ‫אם לצורך העניין בשנה מסוים ‫את קיבלתי ירושה, ‫ביירושה מאוד נדיבה. ‫אז לשנה אחת אני אבה הסירונה אליון. ‫לא, תישארי בסדר. ‫לא, לא, לא, שיר, ‫אז בדיוק הנקודה, זה פשוט עניין ‫של נטונים סטטיסטים, ‫שצחלנתי החותם תוך הבנה, ‫שביגש עכשיו מסתכלים ‫לכת אחרוך, ‫אבל אנחנו לא רואים את התמונה מלאה. ‫שאב, כשעוספים נטונים נטונה ‫היפנל, והוא כבים אחרי אנשים ‫להורך זמן, אז אני מקווה ‫שאולנו מחקרים שיוכלו לנקות את העניין. ‫אז וזה באמת ימאניין לראות ‫את המצוקה של העניים מבחינת ‫האמת הפאר בין החנסה לעוצה. ‫אתה, מה הלאה, מה שאני חושב ‫שהוא מאוד משמעותי של נקודתי ורון ‫בנטונים שלה, לשכם לקזית ‫לסטטיסטיקה בהקשר של סקר עוצהות. ‫והוא שאנחנו יודעים ‫את ההכנסה והעוצה, ‫אבל אנחנו לא יודעים את החוב ‫ואני חסים של אנשים. ‫ואר בפעמים, ההתנהגות של אנשים, ‫מושפה התיותר, ‫מהחוב או הנחסים שיש להם, ‫בכות מהחנסה שיש להם, ‫לא משל, ‫היא משהו נמצא במצוקה והוא ונמצא בחוב, ‫והוא חולה. ‫הוא בחוזת ילך לעבוד, ‫משום שהוא לא יכול להרשות לעצמו, ‫לא לעבוד למרות שהוא חולה. ‫אז זה אני לא יודע על שמח הנתונים ‫הנוכחיים שלה, לשכם לקזית להם. ‫סטטיסטיקה, ככה, ‫אני לא יודע באיזה מצב, ‫באז המצוקה באמת הוא נמצא. ‫כי מה התיודעה שונה נמצא בחוב, ‫אני יודע לנכש את ההתנהגות שלו. ‫אני כרגע לא באמת יכול לנכש ‫במובן הזה, ‫זה דבר שהוא מאוד מאוד חסר ‫בסטטיסטיקה עלוומית שלנו, ‫שאנחנו לא יודעים את ההתפלגות ‫של הנכסים והתחייבוריות של אנשים. ‫ואז זה עוד יותר, ‫סודים מהגרעין של ישראל. ‫כי זה אף אחד לא יודע. ‫זה בעיניי אחד הדברים, ‫לדבר על הון, ‫זה אחד הדברים אחרים, ‫הנינים כאן אנחנו מדברים על זה, ‫גם בהקשר שאתה מציין ‫של אנשים שיש להם הון שלילי ‫והון שלילי משמעותי, ‫זאת אומרת, חוב שמשפיע, ‫על כל ההתנהלוות שונה הם, ‫אתה אומר, מדבר על זה ‫בהקשר הפוך. ‫זאת אומרת של אנשים, ‫שיש להם הון גבוה, ‫אבל ספציב התקרגיה ‫המרויכים פחות, ‫בין עם זה סטודנטי רות מירנה ‫אנחנו ובין עם זה מובטה להעיתק, ‫אני חושבת גם על כשישים בהקשר ‫הזה פנסיונרים, שאלו, ‫אלא את מה, ‫כל זמן אותנים התבות לפנסיונרים, ‫אבל רובה מיושבים, ‫לא רובה. ‫חלק מה הם יושבים ‫על איך להון, ‫בעיקר הדיור שלהם. ‫-כן, לא, שלכון, ‫אני אעל שבישו ‫הוא מאוד מאוד מפרע. -אין, ‫הוא מאוד מאוד מפרע. ‫סביבה, זה שבעק של פופולי ‫זה מ-מירי רגב, ‫שינתי את הקריטריון, ככך שמום, ‫היא ועניק ורוד של התאים שלו, ‫הוא חלל אותה לא תובוס בחינם ‫שבאמת הקבוצה הזאת בממוצה, ‫הם לא יותר אני מהציבור בישראל, ‫אבל אני פשוט אתכך את הרב, ‫כן שלך, והתעתי סבו, ‫הוא פנאים, זה. ‫זה מה שנעש. -זה דר כמור. ‫אני רוצה רק יערה אחת להגיד, ‫לגבי יש מחקר, ‫לפשל צען מחקר מאוד מעניין ‫שקשור לדברים, ‫של שחר קריב מי ברקלי, ‫שעסתכל באמת על נטונים, ‫הצריכה של אנשים, ‫וכשמסתכלים על הגול מירועים ‫שבאמת בארצות הברית, ‫הצריכה לאורח חודש ‫אולכת ויורדת. ‫אבל כשום פרק את זה למרכיבים ‫מושם מומי עשה, ‫אז הוא מגלה שהענים נותים ‫לאוצי בתחילת החודש, ‫אתה מוצרים שהם יותר אורוקי תבר, ‫ובסוף החודש, ‫הם משיכים לאוצי, אולי יש ירידם ‫שוא יהיה מתי, ‫אני לא זוכר את הפרטים, ‫אם כאילו שומרים את הקסף, ‫הפשר להם לאוצי על הדברים ‫המתקלים תוך זמן קצר, ‫בבחלתי אתכן שהסבר לזה ‫שאדם כבר, ‫זלמו מוציא בתחילת החודש ‫תהוצור, תרים, אז הם שני. ‫עלם הליכנות את כל האורז בתחילת החודש, ‫היכולתי ליכנות אותו גם בסוף החודש, ‫שאנשים חוששים מזה ‫שקשש להם כסף ‫המתפתים לאוציות, ‫ובעזו אומר, בוא, ‫אני קודם כל כנה בתחילת החודש, ‫השאמן את האורז את הקטניות ‫את הדברים ארוכיית, ‫אחרי שאלם תחשבונות שלי, ‫ואז היא שאר לי מעט, ‫ואז אני את המעט הזה, ‫אני באמת רוצה לירקות ורוד וחדומה. ‫זאת, התנהגות שהיא בין, ‫הי מעבר לאגיונית, ‫נהגות מאוד מאוד הגיונית. -נכון, נכון. ‫בסדר גם הוא, בואו נסכם ‫כאן את הפרק הזה, ‫על מוביליות חברתי, ‫אני חושב שזה נושא שאנחנו ‫לא רק יכולים אל הצריכים ‫לעסוק מאוד, ‫תודה רחבל החפשו, ‫מומדן שהיא תאיתנו היום. ‫תודה, שאלה חדמותי, ‫הקף. ‫תודה, מומת.