מי היה יוספוס פלביוס? אורחת: ד"ר סטפני בינדר

פרוטקסט, פרוטקסט, פרוטקסט, פרוטקסט. טוב, ברטאי, ברבותאי. ברחודם בחיים הבאים לפרוטקסט של "Think and ring" דפרנקן בעול עם פרוטקסטים משבלו לחשוב, ולשתות, אני ג'רוי פוגל! ואנחנו רוצה דבר רוצים להתחינים רגע שלו דייה, לעצם היש, לעצם המציאות הזאת שמפשרת לנו למרות הכל ובינתן כל אלי לפגש כאן, נמנהחבת הדעת המקטע יד, הגירוי אולי, סיפוק הסכנות, אולי רעיון נסגב, מורר השחק, הרסתם פתאום, וכולנו ביחד בביברית, לא מובן מעליו ארפם, פתא שלב התקופה, כל כך, כל כך, קשה הזאת, מקבים שאתם ארשו כמשטר בתוב, הראש מעל המים, המים כמשטר נקיים, סינגנרן, סינגנרן, נקולה, סיאו, נקודה יאל. -אולי בפרט אנחנו מזמינים אותך מפעם לירוע שקרובי יום שישי הקרוב, בעיסרים וער בלוקטובר, דוקטור מחגוד מנגדול, וענוכי, ג'ריפוגל, וריז, ארמבם ושפינוזה, אנחנו עושים יום שאלם, שישי שאלם שמוקדש לשניים מהגיונים, המריבים ביותר שנולדו לעם היהודי אחד אוכרם, אבל הדן גאון, ארמבם, שפינוזה, שישי בבקר, עד שישי אחר צוראים, תבואו בכיף, אנחנו כאן בעול, אין, כיף לנו בעול, אין, מקום מדעים, אני גם לא אפשר קוטלת הזאת, עול אין, הכל נכנס, אני מרשיקו למה כנסו, שעקול יהיה, עול אין, כאן הם החליטו לצלם אנחנו מצולמים, אז אפשר לראות לדיוטטוב, לצלם אם ג'רמי ברקע של ג'רמי מדבר, שאני מרגיש לזה קצת, אפילו בשבילים הגלומני, אפילו בשבילים יש בזה קצת הרבה אנקסיזם קצת מה הוא צטון, אני מבין, אני כל פעם מאשים משוחר, בפעם אני אשים את הבא לחזון שמנהל ומקים ומוביל לטספינה אמר שימה הזאת, איתם מער רואי, חברי הכר, איתם מער, איפה הפיל שלי, אני רוצה שיהיה פיל, פיל זה מורר אשחה, זה מרגיע, זה חכם, אני מבקש, אני מבקש פיל, אבל איתם מער אומר שזה יותר טוב, הוא מבין, הוא מוביל את האוילים הזה ומוסים פה הכל טוב, טוב, ג'ראתה היא אותי, היום אנחנו רוצים לדבר על בנאדם שהוא, אבל החלטה, כיף לנוקן, חון כיף, איך להולפן, נכן להולוד, היום אני רוצה לדבר על אדם, יש אנשים עם חיים מרתקים, ויש אנשים עם חיים מרתקים בתוך תקופות מרתקות, והעניין הרב שלה, חיים שלהם משקף באיזושהי צורה את המוחכבויות ואת העניין של התקופה שבה הם חיים, במיוחד כשזה אנשים במקרה שלנו שהוא מאוד מודע לתקופה שבה אוחי, הוא כבר זמן כותב על זה, הוא כבר זמן מנסה לשמר אותה, לדורות הבאים, ואינני, אנחנו עדורות הבאים והפעם אנחנו רוצים להחיות אותו, ללמוד אותו, ללמוד את הכתבים שלו, ללמוד את התקופה שבה הוא פועל, ולסיק מיזה גם את הסיפוק הזה לסקחנות, כי הוא איש כל כך מעורר, סקחנות אבל גם אני חושב הרבה שיעורים רלוונטים מאוד לנו, ואני מדבר כמובן איך לו על פלביוס יוזבוס, ויותיי ויותיי, יוסף בין מתיטייה או אולי אתם מכירים אותו מירווי מחר, כגון המלחמה היהודית או קדמוניות היהודים או נגד פיון שלהיה, בין הייתי פפחות רב מחר, כאילו אבל הוא ספרים שמנסתם מרתקים, כמנותנים לנו הצצה לתקופה כל כך מרתקת בהיסטוריה היהודית וכדי ללמוד על פלביוס יוזבוס ולתקופה הזאת בכלל לאינו חולים למצוא, מחצה חוקרת אורחת יותר מדויקת, נסגבת ונכונה למטלה, משר, ויותיי ורבותיי, דוקטור ספר אני בין דור, שנמצאת איתנו כאן היום, דוקטור ספר אני בין נרסיטתו הראשון בלימודים קלסיים ודבריילן ששם היא על חיישר לדוקטורת שאותו היא כתבה על השפעה בין מסכת עבודה זרה במשנה לבין תחטוליינוס של ספרו ספציפית דעידו לו להטריי של תחטוליינוס, היא אסתר פוסדוק בואו נרסיטת לביב על סופרים ייבנים מתקופת אוגוסטוס על יעדות ויהודים עם מרצה היום בחוג ללימודים קלסיים בברילן מסיימת בימים אלי פרויקט במדעי הרוח הדיגיטליים על יוזף וספלאביוס שלנו וניקול ההוסמי דמסק שהיה לא אחר מה שרמסקיר של בורדוס מרתק ספרייה בלבם ושתמשרי עוצייה בבריל תרטוליון דעידיולטריה אין מה שרמסחת עבודה זרה קווישטיניים בטרטוליון ושתיים עם עוצייה ספר שהיא חייבת לי תרטוליין אימוע תרטוליוס ואני בעצם רפלקציה על מה חוקר את יהודית ישראלית עובדת על חדמי עבות הכנסייה יצא בעדיסיון סרן יוצא בימים אלי גיליון מיוחד של כתבה את היסטוריה כאן בארץ בעברית שעוסק באותו איש מרתק ניקולה יש דמשק כזכור מסכירו של הורדוס גיליון הזה הוא בעריחתה אבל מעבר הכול הדברים האלה היקר מבחינתי זה שיקן היום אם אם אם הפסל של דוויד שעוצינו במיוחד בשבילך דוויד כפי שענראה אם אני הייתי המודל של מיקל אנגלו אני שמח מוד לארח אותך כאן לפרק שאני ממש מצפה לו לקיליון איניים אירוף שפלב יוסי יוזב לסודמות כל כך מרתקת דוקטור סטפה ניבין דר שם רב שלום ותודה על אז מנה טוב בוא נזכוב ישר בברידה הצבר הצדת אני הולי כשקשר את עצמי לדעת אבל בוא נבח פה ישר ללב העניין מי הוא היה חברים הוא יוסף בין מתיטיהו הידוע גם כפלביוס יוסף יוסף בן מתיטיהו נולד בירושלים לוצר חשמונאי והוא היה מיועד לשרת בבין מגדש בתוך כוען עד שפרצה אונולד הוא נולד בשלושים ושווה והגיעה מרת של היהודים בשישים ושש שהרומעים רצו לדקות אותו הוא ניע אחרי על גזרת הספון בעיקר בגליל הוא היה מצבי והוא היה צריך להגן על כל המקום הזה עד שעורה שהתוכנית האלוהית זה מה שהוא יגיד בהמשך בספרים שלו כדי להצדיק למה הוא עשה את מה שהוא עשה הוא יחליט למסור את עצמו לרומיים אז קודם כל צריך לדעת שכשהוא היה בירושלים הוא התחנח בפתספר ולמד יבנית כמו יבנית קוינק שזו את השפה בנלאומית באים פריה הרומית תודהבר כמו אנגלית האמריקאית של היום שתלוי במורה לא מדימפחותיו יותר טוב הוא למד מצוין הוא היה מסוגל להתבטה לכתוב לעשות הכל בעיבנית ובנית מראות טובה הוא מצטנה בקדבים אמרת יש לי עוזרים יש לי הריכליש עונית על בגדה לפשר לראות ששהוא יודע טוב מאוד לצדה את המצטנה הכאחר כי הוא רוצה שלא משפטו אותו יותר מידי קשה מלדת יבנית יתר על המידע טוב זה כאילו קצת משהו שהוא מצניע זה הוא רוצה הוא רוצה שביקורת לא תהיה חזקה המידע, אז אם יש משהו לא תב זה בגלל האיבנית שלו זה לא בגלל משוחה הוא שולת מצוין נמצא בצפן מתא הממורדים כמובן מתא הממורדים, מתא המעיודים הוא מאוד גאה תכף נגיע למעוקתיו אחר כך, אבל הוא מאוד גאה במשר הוא עושה אבל בזה שהוא שלב הוא מבין שיש תוכנית אלוהית שלא משנה, אם הוא ימות לא ימות, יבור לרומיים לא יבור לרומיים מה שצריך לקרוא תקרה, ארץ ישראל תיפול בידי הרומיים, היהודים יוגלו יקרה מה שהיא קרה וזה לא משנה, אם הוא שובל הוא מנצל את המצב כדי להנצל אז הוא יוצא את המקיר את המשחק הזה, המתמטי, שאומרים שכולם מומדים בעיגול ופוצריך להתומקם כדי להראו כל אחד את השכן ולישרה אחרון, אז תחידה מתמטית אז זה במיבוססס על יוספוס, יוספוס תעומד במערה בצפון עם החברים שלו, מחליטים שכולם מתבדים המסקיר את הסיפור שמצדיו, כל אחד יורב השני, נשאר הוא שני, יוספוס אומרת היא רחבל בואו נלך לרומיים ואולך לרומיים ועכשיו יש סיפור סיפור שאנחנו מוצאים אותו אחר כך המקביל, אצלו חנן בנצקי, לא ברור אצלמי הסיפור יותר נכון, אבל יוספוס מספר את הסיפור הזה שהוא יוצא והוא פוגש בדרךת הספסיינוס, הספסיינוס אנחנו בשנת הרבה תקייסרים, מתחלפים קייסרים בקצב מטורף בעותה שנה, שישי משמון נסוף, שישי משמון נשות שמתיישה הספסיינוס נמצא בארץ עם הבן שלותיתוס והוא פוגש אותה מדרך והוא מנבלו שרו לך לפוך לקייסר, וברגע שהספסיינוס מקבלת העודה שהכן הוא נפחר לקייסר, אז הוא מודי ליוספוס, לוקח אותו את החצותו בהמשך יוסף מנהטיטיה ובנתיים משתחר והבד משוחר לוקח את השם של אדון שלו שישי חר אותו, אז הספסיינוס הוא המאיסד של השושלת הפייביינית, הרומאית, שזה הולך להיות השושלת של קייסרים רומים וכשהוא משתחר הוא לקח את השם שלו, פלויוס, אז הוא יוסף הוא פלויוס, הוא משתחר, הוא איבד משוחר, בארץ, עדיין בשלב הזה הוא משוחר ברומה יותר נורא אבל הוא מתלווה להספסיינוס, להספסיינוס חוזר להיות קייסר הוא נשאר עם טיטוס הוא עושה את זה למהרחה של הצפון חזרה לירושלים, חורבן בת המגדש, והוא כותב על זה, הוא כותב את המלחמה הירות. רגע, אבל כשהוא עד לחורבן בית המגדש בשנת, הוא עבד של אספסיינוס. הוא עבד מלומד, אז הוא היסטוריון חצר. אבל צריך לדעת שבכל אופן העבדים ממנשים מלומדים בדרך ארכר ומאבדים יבניים בדיוק. זה לא אומפטייה. מי הרגע שהוא מוסר את עצמו מהרזוד בצפון ששמוכל ממנה? ושמי כאלה שהוא מנה בן אכון, אז הוא הופך להיות יקירו של. אבל כל התקופה הזאת בשנתיים האלה הוא נשאר בארץ, הוא עדיין לו ביקר ברומה. הוא ביקר ברומה בצירות או ב-64 בערך. באמת? ו-64 בקבר? הוא ביקר ברומה, את ידד קצת עם מה, תרבות הארומית, יש לנו זיפור שהיא האוניאר שלו נתרפה. ארשב בחופי כסריה, יש אוניאר רומית, תרופה וסוברים שאולי הזאת האוניאר שלו נצלנו ולא. כאילו האליטה ירושל מתהרוסת תיולים לרומה? אנשים עושים תיולים כן. מה שכן? אז זה לא דבר בתור האריסות. תראה, התלו בברית החדש המא, שימים את הפרושים שהם מסתובבים בעולם כדי לעשות גיורים הזה. כן. אוקיי אז הוא בעצם מגיע ובשנת שבעים כמובן השנה מדהימה הזאת ביסטוריה יהודית נפילתה של ירושלים חורבנה בית, כן הוא עד לדברים האלה. הוא עד לדברים האלה והוא מספר את זה הוא מספר את זה בצורה די נתרלית זה לפני שאני אספר מה קורה בסיפור הזה את הסיפור הזה הוא כותב לא רק על פי עדות ריה רואה את זה באמת הוא יכול לספר את כל מה שהוא עובר. יש לו גם רישומות מי הספסיינוס ומיתיתוס הוא משרת אותם אז הם אומרים לא מרוצריך לומר ואולו יכול להמציא המצד שני הוא רוצה לספה לזרצות את כל הצדדים אז הוא כן אומר שהרומאים הם כל כך טובים וכל כך חזקים וכל כך מהממים ושם מפילים את היהודים אבל כדי להגדיל את כוכם אז הוא יכול לומר שהיהודים גם מאוד חזקים ומאוד טובים ונלכם הוא כמו הרעיות וזה לא מוריד מרומיים כי הם אם הם אפילו. המקול כך חזק אז אומר שהם עוד יותר חזקים אז רק מפי עיר אותם עוד יותר ולמצד שני הוא ירוויח את זה שהוא מפי עיר אתם היהודי שם לא אנשים מסכנים חלשים אלה באמת אנשים שצריך ללכם נגדם חזק אז הוא כותב את הדבר הזה אבל הוא לא מבית חופשי לספר את מה שהוא רוצה הוא די תלוי בהדשנדה של הקיסרים. ותסיפור הזה אז הוא ברגע שהוא עובר לרומיים הוא נחשב לבוגד אז הוא מיד על עצמו שהוא היה תלמיד חכם לא תשמע ולא תמצא אותו באפ מקום בספרות היהודית לא מכירים אותו יש איזדמנו את אחת בגמרה שמסברים על פילוסוף שאלה לאונייה ושובן זה מחזירות הנולניין הזה של הספינה התרופה בקסריה שיכול להיות שהפילוסוף הזה זה היה יוספוס פילוס אבל אין שום מוכחה לדבר הזה. אז במקרות היהודים הוא לא קיים אצל היבנים רומים בקושי לא שוממלב הוא גם לא כזה מחכזי הוא בטח כשוא היה גר ברומה הוא היה כמו כולם עליך לתרחץ במחצעות וכולם שמכריעו יש המולם שמכריעים את הכתבים את זה נמנכה שהוא עסה את הדבר הזה אבל לא מה זה עסה את מה. שהוא הלך להגרית מה שהוא כתב ברומה לא הייתה סיבה שאנשים לא יקירו אותו אבל לא לא לא לא שוממלב וסיפות ריוונית רומית הוא לא לא לא גדול בצן. זה לא שוממלב איפה כן שוממלב הצלבות הכנסיה כמעקרה רע שהיה חורבן של בית המגדש שהיהודים הוא גלומה ארץ ישראל שהכל על הפנים של לא הלך שום דבר ושל מה זה מוכיח. זה מה ששאתה עונה שאלוהים מפיל על רות האנשים של שאלוהים אבנה את סומעת ליבור להיהודים לברוס ישראלה ישראלה האמיתי. ונתש ונתש את היהודים שבגדו בישהו הם לא בגדו הם שאתה לא אבינו שהתקדמנו כן חושבים הם נתקרו בשלב הקודם לא אבל הם גם לקרוא על ידהם את דם האל. זה נרטיב שזה באמת תיה לא באמת תיהו כן אבל זה אנרטיב של רצה חלויים הוא לא משהו שתפעס חזק באתחלה זה משהו שהתפתח עם הזמן באתחלה אבל זה כפה נמצא בקית והקודש כפה נמצא בגריתה אבל זה בתוך כל הדברים הראים שאפשר לומר על היהודים אז זה יצאת בשלב יותר יוטר שפרשנות של המלטורה היא לא נכונה שם לא מסוגלים לראות בי כדוייהם של עצמם. שמיבוסר שיש בסורה שישו קירים את התיקחת הנביאים כל פסקה שנייה אפשר להבין שישו עתיד להגיע והם לא רואים את זה איך הם לא רואים את הדבר הזה. אז אנחנו ישרנו אותו בשנת שבעים באמת בחורבנ הבית בחורבנה של ירושלים ומה הוא מספר לנו על התקופה הזאת. אז הוא מספר שהיו כנאים ושם היו ממקזימים שמעי יחלו להיות קצת יותר רגועים וקצת פחות להתתזבין ושזה מחזיר אותנו קצת גם לסיפור הרבני שלמה הייתה סינתכנם ולמה לא אבוא אחד שני ולמה היו שיות שרבו אחת עם השנייה וסרפו אחד לשני את המחסן אורכל אז הוא מספר את כל הדבר הזה אם נתיה לו מרשי יכול היה להיות אחרת. זה שכיבות בתמגדש זה לא היה חכי זה לא היה בתכנון זה משהו שקרה בלד ברירה כי אנו למדחת. אני חושב שאתם המרד היה רעיון גרוע. באפה שהוא התאומר אם אני גם עם העם היה באמת החסית אמבטיק וחזק כשעורף למרוד נגד הכוח הצבאי הקביר והמריב המעורגן ביותר שאנושות רעתה איפה המדלא תורגע זה כנראה לא היה דבר אסטחתגים אותך. זה לא בכלי שהוא מושבי שהסיפור שלא של איך הוא ברח ובדיוק אותו סיפור שיש את זה לא קנן בן זקאי כי על ביחנן את זקאי מספרים גם שהוא היה נגד האמרת הזה והוא רצה להציל בסופו של דבר את המשרידים האחרונים שהוא היה יכול לאחר. ווא אומר תנולי את יפני וחכמייה ואולך הוא עושה את עצמו מקס כורשם מזה נס שהגוף בדרך כלל יותר כבד פחות כבד יש סיפור הוא יוצא מירושלים כי אפשר לקבר. אי אפשר לקבר בירושלים ומה קורשם הוא פגש את הספסיין לסבד דרך מנבלו שהוא הולך להיות קיסר וספסי נוזמר כבדתי את הבשורה בדיוק אחרי שאמרת אז מה אתה רוצה. אוקיי עכשיו הוא אומר אני רוצה את יבני וזה אבל נוליד יבני וחכמייה. אז זה מצדם מהנקודת הממה אתה יהודית מה קרה בעצם רומיים לקחו את היהודים ותקו את המשם כדי להשגיע חלם יותר הגיוני משר שהוא קיבלת משהו ביקש. קצמו את מי שנישר מתחת להעין שאפשר לראות מההם אומרים מהם עושים אז אני אומרת לא סתם אנחנו עם מקבילות בין השתי הדמויות. כי רבה נכון את זה גם חשב שלא צריך להתנגד כל כך חזק שחווה תוריד פרופיל יעבור זה המזור פעם ראשונה שבהם לתקרופת הארץ. היהודים המאוד קרציות אין מה אין מלהדגית מהרגע שהיו מלכים חשמונהים שהם היו עצמאים שם לא היו תחת עול של אף אחד הם לא יהיו מוכנים לחזור לדבר הזה. אז כל פעם שמישהו תקף אותם כל פעם שמישהו רצה לחפות אותם הם מרדו הם לא היחידים גם המפריקנים מרדו גם המעגמנים בזה שהוא שלב מרדו גם הבריתם מרדו כן אבל היהודים זה באופן סיסטמטי כל פעם שמשונה נכנס הם מרדים. אז הוא חושב שאנחנו בן הבית זה לא בכך בגלל המרד זה בגלל הקנאות בירושלים לפלביוס איזה פוס. זה בגלל המרד של הקנאים כן ומה איך הוא מתמעו מתאר איך זה נראה אז הוא מתאר את הסיות שרבות אחד עם השנייה והעוני והרב והמצב הנוראי שנשים הגיעו אליו בעיר ושבים קום לתמור פחת בשני. אז הם בנוסף רבים אחד עם השני אז זה מה שהוא מתאר ולא כל כך רחוק מהסיפורים האחרים שאנחנו מכירים לך הרבה נבית. ואיך הוא מתאר את האחרבה נצמו את היום שבה ירושלים באמת נופלת והבית ניסחף זה כואב לו. זה כואב לו מאוד ומתאר את זה קצת כמו תעונה שלא בהכך זה מה שהיא תקוונו לעשות אבל בגלל האש וכל מה שהתפזר אז זה קרה זה קרה. ומאפה הסיפור ממשיך אז ככה תדבריתנו קצת הלפה איך אנרטיב שהוא מוריש לנו אז הנרטיב הוא חוזר אחורה הוא יהיה למצב הזה אני אומר האמת צריך לציין שהוא גם הראשון שיש אצלו קטעים שמסקרים את ישו. אם זה נכון יכול להיות שזה סופרים שהכניסו את זה בדייבד אז בדיוק הפרויקט שלי ירשב על ניכולה עושה למה שאנחנו עשינו זה באמת לשלמש בכלים דיגיטלים כדי לבדוק אם יש אפשר שסגנון בן קטעים שונים של יוסף. יש, אבל לא ירדנו לקזות רמה, נראה לי שזה ככה דחמה שעשר שנים שהפתחו כלים יותר חזקים, לא יכולנו לרדת לרמה של המשפט ולא אומר אם המשפט הזה הוא סגנון עושה לידי יוסף הוא סולו. ויש לו, בכל לכתבים שלו יש לו כמה ג'נדות. קודם כל יש לו להצדיק את עצמו, כי הוא בוגד, אז הוא לא רוצה להיות בוגד, הוא לא ירד רוצה להיזחר כבוגד, אז הוא צריך להסכיר כל הזמן לטרץ להרעות שיש תוכנית אלוהית, שמכוונת, שמתוכנת, אין ברירה, אין מנוס, זה מה שצריך לקרות. אז בתוך המזגרת הזאת אז הוא לא בוגד, כי מה זה משנה, למה שהוא ימות. אז זה אחד מהדברים שהוא עושה. הדבר השני, אז אמרתי, במלחמה היהודית הוא לא חופשי, הוא לא יכול לסתמשורות, הוא צריך לפער את העירומיים, שהם כל כך הזקים וכל כך מוצלחים. אז אין לו ברירה, זה משהו עושה. כמה שאני מחרח כך, די הרבה שאני מחרח כך, כמעט 20 שנה אחרח כך, הוא כותב את קדמיוניות היהודים, ששם הוא חוזר אחורה מספר כבר הוא לא כך סיפורים מקראיים, הוא חוזר אחורהנית ממש לסיפורים מקרא, הוא משחטב אותם, הוא מתבססה רות ספרים, הוא מתבססה סיפרה מקבים, הוא מתבססה לניקולה יפסי שדמסק על דיודורוס, על סטראבון, יש לו הרבה מאוד מאוד מקורות, שזה היה בדיוק, העניין של לנסות לעשות צדר איך יוספוס מנצלת המקורות, האם הוא משחטב אותם, האם הוא עוסיפה הפרזה, האם הוא מצטת אותם מילולית, מצנות סיטות אחד של עירודותוס, שהוא מדויק, אבל בגדול הוא יותר משחטב מאשר מצטת, או שהוא ממציא מחדש, ושזה הכל צגנון או שלו עצמו. אז הוא משמש בהרבה מאוד מקורות, לפעמים הוא אומר מי, לפעמים הוא לא אומר מי, לפעמים במחמה הוא אומר מי ובקדמוניות הוא לא אומר מי, יש לנו קטעים מגבילים, לפעמים הוא מפוך, ואנחנו רואים שהסיפורו אותו סיפור, לכן אנחנו יכולים ליחס את זה עם באחד מהם הוא אמר של מימי הוא לקח, אז אנחנו יכולים לדד שגם בשני, גם אם הוא מקפיד מאוד ושזה מצריק, שהוא מספר את אותו, הסיפורו מקפיד לשנות כל מילה. תגידי, בספני בשלב הזה איפה הוא נמצא, זאת אומרת, מה קורה איתו אישית? אז הוא איזה לך ורוב הנבית? איך הוא רוב הנבית, הוא נושא לרומה, שם הוא כותב. ומה הוא עושה בהכנירה היום, יום שלו בי רוב? אמרתי לך, הוא כמה בבוגר? מי ניחס, הוא הלך להתרחץ. אבל מה הוא חי, איך הוא חי? יש לי את הבדיחה שאני עושה לסודנטים, הוא לא דיברלטינית. אז אני אומרת להם תמיד הוא הולך לשוק, הוא היה מסוגה לקנות הגבניות. רק כשמע, לא היו הגבניות ברומא. הוא לא ידע לתינית? הוא לא ידע לתינית. ומטחוסת לא ברמה של לקרוב ולכתוב. בתח שלו לקטוב, אבל גם לקרוא לו בתוח שיהו ידע. אבל שם הוא כבר איבד משוחה? שם הוא כבר איבד משוחה. אמרנו, אמרנו שיבנית זה הספה ביניהומית. אז כמו אמריקאים פה בארץ מדברים בפריק לו? אבל ממה הוא חיישן. הוא חי מי האמת שאני לא יודעת. איך בין אדם מתקיים כאילו? אני מניחה שאו השתחר הזו קיבל מענת שפור. מהנת שפור? ושם הוא חייק והוא איכי היה דסוף ברומא. הוא לא יחזור להישראל? לא. אז שוב, לחזור לקטבים שלו. המטרה שלו בחיים חוץ מלאיתנצל על זה שהוא בגד. זה גם להראות שהיהודים הם המעם בסדר. יש לנו ספרות שלמה, שאני מניחה שנגיע על זה. ספרות שלמה שהיא אנטיודית. ואו לוקח על עצמו כמסימה. דרות שני דברים. בקדמוניות היהודים זה להראות שהיהודים הם בתיקים. ובעולם העתיק. התיקות זה. זה משמח חתום שיש לך זכות קיום. אם אתה לא בתיק, אז זה נך לך זכות קיום, בדרך כלל משקשרים את זה גם לחומרוס, מינמצא השם במלחמטרויה ומי לא. אבל יהודים יש להם אסמחתה שהם בתיקים וצלמיה אסמחתה אצלה מצרים. אז הוא לוקח את כל המקורות ומרעיני. לא רק שאנחנו בתיקים. כולם מידים עלינו שאנחנו בתיקים, והמצרים הם שמחות בעניין היסטוריה. כלומר, אם אתה תחשוב על האטימיוס של הפלטן, אז הולכים שם סולון מגיע. תמיד להגיד למד הוא למד במצחיים. זה כמו להגיד הוא למד באוקספורד או קמריץ, או הרבה, או סורבון. זה כאילו. כן, זה. עוד של כבות. אבל מבחינת היסטוריה מצרים הם מוקרים בתור, אנשים ששומרים מסורת. והסולון כלומר ג'לה קוהן המצרי, אז הקוהן אומר אתם היוונים את המילדים. כי כל הזמן יש לכם הבול זה, אתם הקיון שלכם נמחק, אבל אנחנו שומרים את האחקיון וזה. זה מצריק, כי זה הפוך על הפוך על הפוך. כי זה הפלטון בתור יבני, שסם בפי של המצרים מה יבני חושב שמצרי או להכל הוא מר לי יבני. כן. אז אנחנו רואים דרך הזה שהמצרים באמת הסמחתם מבחינת היסטוריה. אז כשהמצרים מידים על זה שהיהודים הם המבטיק ומכירים אותם מזמן, אז גושפנקה. יהודים יש להם זכות קיום. אז יוסף הוא מרע את זה. אנחנו מוקרים, אנחנו מוערכים, אנחנו הם בסדר ימור. אז זה המשהו עושה בקדמוניות. ואז מגיע הנגד הפיון שאתה לא רוצה למכור אותו, אבל אני חושבת שהיא אוהחים מגניבה. הפיון הזה הוא היה כואל מצרי. כואל מצרי ששיו, כל מיני מסורות, מסורות שומרוניות, היו שומרונים בהחצר המצרית, היו יהודים בחצר המצרית ונלחמו, מי מגלה בגלות בבל. אז שומרונים אתואני, אנחנו ישראל האמיתי, הם על חו, חזרו עם משהו חדש, אנחנו לא זזנו מפה. המקדש בארגרזים, האדמה שלנו, אנחנו אצלנו בבית. והיו דימו מועמה פתאום. אתם שומרונים, לא יודעים מאיפה, אתם באים. אנחנו היו דימה, אנחנו חזרנו, וזהו זוזו. והמקדש לכם הוא לא מקדש. ומגיעים עם זה, המילה את המצרי. תקליט, תחריה. אז יש לנו כל מיני ויכוכים כאלה של עם הבזורה שומרוני, את עם הבזורה, היתורים, כל מיני אמים שהחשמונה עם על חו וגירו. יש מחלוקות. יש את זה, יש את מנטון, שהוא עוד מצרי שהיא כתב דברים מאוד חו ריפים על יהודים. ויוסף לזמר, כי בוא נפרק את כל הדבר הזה. נקח כל תנה שאי פעם יצא נגד היהודים, ואז נעשה את זה בשלושה שלבים. דבר הראשון אנחנו נקחי שאת כל השטויות שנמרו עלינו. נראה שכל הדבר, נוראי הוא לא נכון. דבר שנייה אנחנו נראה כמה יהודים הם טובים, וכמה הם פפילוסופים, וכמה ההגות שלהם היא מאוד קרובה לזות של היוונים, כמה הם כמו כולם, אבל בעוד יותר חכם, כי אז יש לנו שלב ראשון להקחיש, אבל שלב שני לפער, ושלב של השלישי, אם אנחנו כאלה בסדר, ולא עואינים, ומסתברים כל כך טוב, אז עוסמו זה. אין שום סיבה שלו נכי הבע אחד. תפסיקו להגיד לבין מושטויות, תפסיקו לרדוף, כשיש רדיפות. בעולם הזה, זה כבר לא רדיפות שהיו אחר כך בעולם הנוצרי, אבל פרול זאת. שאת אומרת שבעצם, פלבי שוספוס הוא הופך להיות סוג של, כן, אני עושה הזברה, נגיד האדוץ של העולם האדוץ. נגיד. אני רוצה עוד רגע לדבר על האדוץ הזאת, כי אנחנו באמת נותים לחשוב עליה, הקודם כל כתופעה, נוצחית באיזושהי צורה ושמגיע עם אי הסכמה הטאולוגית והשמת על רצה חאל, אבל פה אנחנו נחספים בעצם לעולם שלהם של אנטי ידות שעוד קדמה לנצרות או שמתקיים לצידה בעולם הפגעני. אבל רגע לפני שנדבר על זה, אני רוצה על האיש עצמו, כי הרי המסטורין האדיר של הפסיכולוגיה שלו של העולם הרגישי שלו, זה מצד אחד הוא עוזב את היהודים ומצטרף לרומים. קסטורנט המצטרף לרואיב אמר. סלט פרטוניסט, לא סיפרתי שבאיץיירותו הוא גם אבר מי, היו תקופת בית שני, קיטות. היוודים היו מחולקים מחמה זרמים, היו פרושים, היו צדוקים, היו עיסים, היו כמה, הוא ניסה את כולם. כשהוא ראש הפרושים לוקרים את זה, אז הוא יציר על צמושה הוא פרושי. הוא בנדם שמזהי. מזהי מגמות ויוץ כן, זהי זה מויוץ. אבל זה. דיין חתיחת עניין, זאת אומרת, הוא לצד רומה כשמחריבים את המגדש ומתחילים את התליך של הגלות, ווא מוצאת עצמו ברומה, חי כברומה היא לכל דבר. ועדיין מזדהם מאוד עם המזה שלחורה ובגדבו. ושולה רוצה שגידו עליו שובגדו. כן. הוא נסדק, הוא ממשיך להתגיד. שיאגב שיגב על יוכנן בנזקה, היא לא אמו שובוגד. נכון. הוא הפך להיות. הגיבור. הגיבור שהיא סד את תחילת יוזמת הקטיבת. אבל הוא לא הפך, הוא לא יצטרף ממש לרומה. יוכנן בנזקה. תודה, תודה. הוא פשוט קיבל על עצמו את המארות הרומית מבלי ממש כך, הוא לא אבר לרומה, לא שזה משמעותי ולהתגידי לי, אבל. אבל את חושבת שהוא יסדה גם מבחינה, דתית כאילו כל חייו כאי יהודי באיזושהי שצרו עם שיח להמין, הרי תומרת כל הזמן לאלרים יש תוכנית, ללאים יש תוכנית, זה קצת סיניקניות כזה. לא לא לא לא, זה משהו אומר, זה משהו אומר לגמרי, זה משפטעם, הוא חושבת שהוא היה בין, את חושבת שכי אני מנסה לחשוב על איך הוא, את כמה הוא היה בין, אנחנו קרוע שם ברור, הוא תרום ידות רבנית, מה זה להיות יהודי באותך ופה הזאת? כן, איש לנו נותי, איש לנו נותי, איש לנו נותי, זה גם מה אפילו ספים היו פחותו יותר, מודל נסטים, נותי. אבל הוא היה, האמונה הזאת, באל היהודי הייתה נוחחת בנפה שלו התחושבת? נחושבת שכן, ברמה מסוים את, הוא היה מוליות כוין, חול זאת. חושבת שהוא, את מדמיינת אותו ככה זה חי לא בסבב השם ברמה או כבן אדם ככה, קרוע מבפנים. לא, אני חושבת שהוא היה מסוים על השינו. אני שמח לשמוע. אוקיי, אז בוא נדבר, אתה אומרת שהוא בעצם אפשר לחשוב בתח על נגדי פיון, נגד הפיון, אבל גם המלחמה היהודית וגם קדמוניות היהודים ככה לגמרי הגנדה, שהגנדה של הגנה על היהודים מפני הסינה שמופנת כלפם בעולם הפגעני הזה, בעולם העתיק, תדבריתנו על סינת היהודים בעולם הפגעני. אז קודם כל, אתה אמרת הנכון שאנחנו רגילים למה שאפך להיות אנטישמיות נוצרית. אני חושבת שיש באמת שבר, יש חטח כי אנטישמיות הנוצרית היא באמת תיאולוגית, במבוססת הדברים אחרים, עכשיו התפוסים הם חוזרים. אנחנו נמצא את אותם התפוסים, אותם האשמות, כי אין מה לעשות. זה לא דיקח תומר, אנחנו לא יכולים להמציגמים, תמציך היה שלו, כי האמת עדיין היה רגעים יהיו של. -אין יש מיין. אז אנחנו לא יכולים לחשוב מעבר לתבניות שיש לנו בסכל, אז ברור שהמותיבים הם מותיבים שהחוזרים, אבל זה לא רצף ישיר מה העולם העתיק אל הנצרות, זה פשוט שזה מה שבינה אדם חושבים, וככה הם חושבים, ולכן זה חוזר, אבל זה לא הם שחיות, לא לגמרי לפחות. אז מה שיקורי בסיפות היוונית רומית? בהתחלה, אם אני מדברת על התחלה, אני יכולה לדבר על. עליקסנדר מוקדון, שהוא מתה בשושמות ישראלה, שזה עד שהוא מת, הוא היה. הוא עבר ממקום למקום בעולם, ואתה יודע שכל פעם שהוא עובר ממקום למקום, הוא לוקח איתו חיין מחדשים. הוא משיר במקום חיין עם היפים, אז כנים, שרוץים להתרטן, משיר חלק במקום, שזה מייצר איין תרבותיים, יוונים בכל נמקומות, והוא לוקח איתם חדשים, אז גם יהודים יצו עם הליקסנדר מוקדון אלה-ליקסנדריה. אז בהתחלה בהתחלה בהתחלה, ישבו יהודים בליקסנדריה, הם היו אודי חדשים, אתה זוכר שהיה קרה איזה משהו שקרולו האקסודוס, יציע את מצרים, ששם על הטורה או מרת, ממליצה, מפתחה או שרת לא ברור מהקטעים, אבל יש כמה פסוקים נצר חוזרים בזה, לפחות שלוש פעמים שאומרים, אתם לא תחזרו למצרים. וכמה דורות אחר כך מכרה, כולם נמצאים בליקסנדריה, שזה בעייתי. אז היוודים גם הם בתור עצמם, היוודים על אקסנדרונים, כל הזמן יצחו להצדיקת את עצמם של למה אנחנו פה, וגם בתרופת החשמונה עם במיוחד, שאוקיי, כל כך טוב בעיר את ישראל, שלם כאילו קצת, אני כל זמן חוזרת להשווה בן ישראל לרצות אמרית, אבל זה באמת אותו דבר שכאילו, למה אתם שם, כשאפשר לי עוד פה, ואת התקול טוב פה, ואז הם יזבירו, אבל אנחנו פה כדי להזור לכם, כאילו האנופו, לא היינו יכולים לתרב לתור ואתכם, וחשוב שנייה פה. אז אנחנו מתחינים עם הליקסנדר מוקטון, הייעודים נמצאים, הם עוד לו קורח משמעותי, ומתחילים לספר להם, הראשון שמספר עליהם זה כתהיוס אישה בדירה, והוא כותב X-Cursus ethnography, סיפור הוא מספר משוחר, ותוך כדי שהוא מספר על המצרים, הוא אומר אגב במצרים היו גם את כופע עם ייעודים, ואותם ייעודים הם יצומים מצרים, כי הם היו חולים, אז אתרוי שהם לוקרים בעצם את הסיפור של ישר המקות, שזה מקראי, שהייעודים לא יכולים לומר אל או נכון כי, זה מה שכתוב את זהכם ואתם מאמינים בזה, וזה הופך למה שנקרא "קונטר סיפורות", הוא לא כך מוטיב, והוא מפני אותו כנגד מי שאמר את זה, שזה הכי מועיל, כי אתה לא יכול להתככה שאתה אמרת את זה, אז המסורת, המסורת, המצורת, אמרת, אתם, אבתם לנו מחלוץ. איפה שאמרו להם לו, אז זה היה עשרמקות, מוצקות, כי היינו עבדים ורצינו לצאת, ולא נתעתם לנו, אז לא הייתה ברירה, אבל מיניקולת המבטה המצרים, זה אתם אנשים שמפזרים מחלוץ. אז אם אתחיל מזה, שכתעיוס מספר בצורה דין את רלית שהייעודים היו פה, המסובעיות, אתה יצריך לזרוק אותם, ואז הם הגיעו לירושלים, ומתיישפושם, ומסואקול הפוך מכלעמים האחרים, כי זרקותם, מזלונהים להם, ומרוץ מליות בינם, בינם לבנצמם, ולא להתרבב, וזה נחשב הכי נותרלי. הכי לאויין, הכי בסיסי. החל מליקה, אתה יוסקו אחד או לאח לפתח מוטיבים, ויש לנו שלושם מוטיבים מרכזים שתופסים מאוד חזק, אז יש לנו את הלילת המצורה אם, שזה הדבר הזה שהייעודים בפצרים מחלות, יש לנו את הלילת החמור, של היהודים בבית המגדש, יש פסל של חמור. אז האם זה פסל שלהם עם מושא שירוחב על זה, האם זה רוש של חמור, האם זה רוש שזהב של חמור, האם זה חמור שלהם, בלי מושא עליו, יש כל מיני גרסות. מה בהם חמור על זה? שהיהודים טוענים, שהם לא עובדים תמונות, וש. לא, אבל זה גם יש את הסיפורים. תצטיפון במצרים. והיה היקרית של שסת, הוא דמות חמור, והוא אל הפרונויות, שזה מסתדר, כמבי הוא איזור התורת. אבל גם בטלמוד, ואז כזה במידרש, יש את הסיפור על איך שמחריבי הבית או דבבלים בית ראשון, מיוצאים אמרימה, אתם המונתייסטים הגדולים, תראו מהמצאנו בקודש כדושים, יש את הפסל שלה. כן, כן, פה אנחנו מתיישים על הדמות של החמור, כי הדמות של החמור. שגם אגב, פלאפסי הזה פסקותב עליהם. כן. שראבס על הדמות של החמור. הדמות של החמור. קרובים, קרובים. על הדמות של החמור, זה מאוד משמעותיקיקון כל, זה הולך, זה משפיע גם על הנצרות, גם הנוצרים יומו השמים שהם עבדים הדמות של חמור, זה מתגלגל הלאה, על האווירוס ישראל שלהם, אבל חמור, בתרבות היהודית, זה דמות בסדר, גם הוא, המשיח צריך להגיע על חמור, אגב, כשהיא תרגמו את התורה, תרגום השבעים, התרגמו את התורה הלאיבנית, אז על פי הגמרה, שזה לבדף כאן החון, כשאתה הולך לפדוק ואת טקסט הלאיבני, אבל התענה של ההגמרה, זה שהיו שינויים, ושבכל פעם שהיה המדובר על חמור, שינו את זה לנושא בני אדם, פתברם כאלה. כדי לא להליב. כדי שלא יגידו עליהם שהם מגילים. כן. כי תעידה המצרים זה סוס, החמור זה דמות נבזאת, אבל מה שכן, בעולם היו וני, איך מתפסים באים, איך הולים באים למעלה למעלה, משתמשים בחמורים. אז בעד חלק שהיוונים שואבים, מוטיבים שלילים מהמצרים הם אפילו לא מבינים מה הם עושים. זה שלנו סיפור של נסייס, שמספר על איך הגנבו את ראש החמור מבית המקדש, שזה סיפור מצרי איין, שמספר על זה שהיודים עובדים את החמור. אבל הוא אפילו לא קולט את זה שהוא משתר סיפור איין, מבחינתו זה פיקנטיות. זה מצחיק תראו מקרה. ומספר את הסיפור הוא אפילו לא קולט, שיש בזה משהו מאוד מאוד, איין ונטיודי. אז בעצם אם אנחנו. אז רגע יש עוד עלילה. זה אמרנו עלילת המצורה עם עלילת החמור ועלילת אדם. כן. שעלילת אדם זה תענה שהיודים אורגים נוכרים בעיקר יבנים. אז גם כמה הגרסאות של הסיפור הזה. עכשיו הסיפורים האלה, מתגלגלים. אז חלק אמרתי, בהתחלה היוונים, הם לא מבינים מהם עושים, הם מעטיקים בלי להבין מהם עושים. ואז לאט לאט הם תופסים, ככל שהיודים מתפזרים בעולם ויותר מתחקכים בהם ויותר יודעים מהם, כבהתחלה בכלל לא ידומי. כשכתה יוסי שבדרה מדבר על יודים הוא יכול להשליח עליהם מה שמתחשק לו. זו דמות אגסותית שאף אחד לא יכול לבדוק מהם באמת. ככל שהם מוכרים יותר, ידוים יותר, ושהיא קצת יותר מכירים את הארגלים שלהם, אז פתאום אפשר להבין על מה מדברים. עכשיו יש סיבות למה במצרים דווקא. זה מה במצרים דווקא? אז אמרתי, היו דים לא היום מורים להיות שם. גם התורה שלהם אמרה להם לא להיות שם. אז יש לנו שלושה הרבה דברים. שלושה הרבה הציבות ש. שבעות להצדיק את האוינות הזאת. הדבר חיפשי זה שיהודים המוחלים, חיות שהם גודושות למצרים, שזה מעצבן. אז זה לא מצדיק. כמו רופרות. כמו כל מיני. מצחים לא אוכלים פרות. לא אוכלים פרות. לבחות לא אז. אז הם מקבים חיות שהמורות להיות גדושת, זה דבר אחד, דבר שני ככל שהזמן עובר היהודים מיישים. תפקידם הפתח בחצר ובצבא, שזה נורא מהצבנת המקומיים, כמו מלמה הם ולא אנחנו, אם הם שם אז לא אנחנו וזה הם תופסים לנו את המקומות שלנו. כן, אכן כדברים שמצלצלים לנו נורא נורא עכשיוים, אז אוטנה הם לוקחים לנו את התפקידים, עוד דבר, כשלקסנדר מוגדון מת, הוא לא מסשיר צבא, הוא לא אומר מי הולך לקחת את האימפריה שלו, המשיכים שלו הדידוחים הם רבים רבים. טוב, הוא בין איזה 30 ושלוש, כן. זאת אומרת, אתה לא בהחרח עושה צבאה בגיל הזה. -אבל הוא גסס. -כן, נראה, הוא היה פסדר, הפכמו לדלוש, אחרי המבול. כן, אז בדיוק, אבל אני חושבת שזה היה מניעה מתי שלו. -כן. שהוא באמת לא רצה שמישהו יהיה חזק המוהו, גלחנו, לא כבר מי הירה שלו. הוא יגזולו את התהילה. -הוא חיילה. כל רגע נתון הוא יכול למות. -נכון. -אז הוא כן היה יכול לומר, אם יקראלים משהו אז. הוא לא אמר את זה ולדעתי, זה בחוונה. מה שקרה בכל אופן? הממשיכים, הדידוחים, רבים רבים, רבים. כל מבינים שאף אחד מהם לא הוכל לתפוס את כל האינטריה והם מתחלקים. זה אחד לא כאך את המערב שזה לא מעניין אותנו. ושניים מתחלקים באזור פה, שזה הסלאוקים שלו קחים את סוריה. והתלמים שלו קחים מצרים ומה יש בין סוריה למצרים יש את רציסראל, שהיא רציסראל לא להכת להיות כל הזמן מאבק על הרציסראל מי כאך את זה. עכשיו, בהתחלה זה הולך לתלמים. ויהודים, תומכים יותר בסלאוקים, הם הולכים להתחרת אחר כך בסופו של חנוכה, אבל במקור הם תומכים בסלאוקים. זאת לא הפעם הראשונה שהם תומכים בסלאוקים לעומת המצרים, והיא ככה נוצרת תחושה שהיא אפשר לשמוך על היהודים האלה. אני מנות שלהם היא כפולה, כשאם יבו אוהב, והיא התקופת מצרים, האם הם לא יפתחו להם תדלתות, כלומר, מי המיעדיפו בנינו לבין האחרים. יש גם עוד ציפור. יש לנו ציפור שלהי כלופת ראש לשית. אז כלרופת ראש לשית היא בית ראומה, היא הבד של כלופת ראש ניה, כלופת ראש ניה מתחתנת בניסויים השניים עם אך שלה, והאך שלה הוא נסת הבד שלה, כלופת ראש לשית. ואז עם השאלה נורא כועסד שהיא פתאה את הבאל שלה, והיא נוצר מצב שהעימא והדוד הבאל עוזבים את ניצרים, מהשירים את כלופת ראש לשית שהיא כולה לא דת מה לעצות עם עצמה. אם עצת לעצמה מצביעים יהודים, מצביע צבא, אנשים שהיהנה הלולה את הצבא, אגם בריבים הבן שלה, הבן שלה שאורוצה לקחת ממני את כל הכוח. ובזה שהוא שלב מגיע על קסנדרייני לשלטון והבן שלה תוקף אותו מיד, הוא אפילו לא מצליח להתמקם שהבן שלה כבר בדרך לרץ ישראל. ואז היא הולכתי מצביעה שלה, אם המצביעים היהודים, הוא זרת ללקסנדרייניי מנצחת את הבן. והיא מול הטוב על הדרך אם אני כבר פה אז אני הולכת לספח את המקום הזה. ואז המצביעים אומרים למשלו, או שהתרוצה אותנו ואי ירי שמחת עליהם זה הכוח שלה בחיים התרומה אתם שלה אלה אנשים שהיא שמחת עליהם. ומוממה או שאנחנו נשארים איתך או שאתה לא ככת את המקום הזה ואתה תראה אותנו יותר. אז אם מבטרת. שאתה אומרת אוקיי אז אם אני אני רוצה רגע לקחת שעד אחורה להגיד אנחנו מסתכלים על התרבות המוד מסוימת ומרתק את הזאת שזה התרבות האלה ניסטית במצחיים בעצם. כי אנחנו לא בפרוניים של הפרוניים אנחנו במצחיים האלה ניסטית. ומכולם אנשים שדיבר. -מלאכים מלניסים. ומכולם והכתיבה הזאת הספרות האנטי יודית של אז היא בבנית. וגם. -לפחות, המסורות המקוריות אנחנו לא כל ככיונים, אבל וגלגל להיבנית כן. ושם אנחנו רואים אנטייה דות בוטה בולטת הסיפור שיציית מצחיים הופך להיות בעצם סיפור של גירוש. זהו, זה הסיבה האחרונה, זה הסיבה האחרונה של האוינות כאיך חגגו את פסח בוטה דקופה. סביר לניח שזה היה מין מופה שמעלים על במה. יש את רגיקן, אז היא הרכסקה לטרגן מה שנשאר ממנו זה סיפור מופה של יציית מצחיים. זה נכון, תכף אני אכזור לזה שכתוב. -אבל בעצם יציית מצחיים הסיפור המכונן הזה. אבל הסיפור המכונן הזה אתה הולך על הבמה ואתם צריכה ככה, איבנו, מקוד ועבדנו על המצרים ובלבלבל. והמשכנים שלך. -כן. אז איך הם אמורים להגיב על זה? -טוב הם לא יגיבו. אבל וזה נורא מעניין אותי, תמידי, אני אוהב יותר שגם אצל דיודורוס וגם אצלתה כתוסומת גם אצל ליסטוריונים מאוחרים יותר בעולם הפגני. אז יציית מצחיים זה הופך להיות קצת כמו שתחום פרשב מוציא את כל המאגרים לא רצויים מבחינתו מהמריקה. זאת אומרת ש יציית מצחיים זה גירוש של מהגרים בלתי רצויים ממצחיים. זאת אומרת שום נקפה האז היהודים מביא מתה מחלות. -אז בדיוק אז זה ענרתי ומצריא. זה מה שאופך להיות על ענרתי ומסטריב. ואז יש לנו גם את השמה של הייתי אומר השמה בחוזות לא בדיוק טיאולוגית אבל של עבודת החמור. זה שודת מחורבשת וגם הנהומנות הקפולה הזאת שבתוך הפוליטיקה שלז עם הסוקלידים בסוריה ואיפה הנהימנות של היהודים במצחיים, אלמול השכנים וכולי וכולי וכולי מובילים למצב שקפה האז. זאת אומרת כפר ואנחנו בעצם מה זה מהרווית לפני הספירה. ואז המשלישית לפני הספירה ושנייה לפני הספירה יש כתיבי הבנית אנטי יהודית. וכשפלביות יוזף הוא זו במאה הראשונה חרש פירה אבל הוא כותב. -טרי לפני פלביות שספוס יש לנו את אפילון בצלפירון היה הפוגרום הראשון שושם מושמנה זה הפוגרום הראשון בעלק סנריה. כן. -אני לא אהבת את המינו אחרי זה של פוגרום אבל ככה קוראים את זה. -את כפה מעורגנת לפי יהודים. -כן. הפוגרום הראשון היהודים את כפות אלימות כלפי יהודים בכל. -זה אגב אם כבר אזכרתי את זה. אז אחרי הפוגרום הזה כן ברירה ככה קוראים לו במחקר. אחרי הפוגרום הזה פילון, ישלק סנריה, יוצא עם משלחת לקליגולה. ומי במשלחת הנגדית הפיון, אותו הפיון שיוספוס דור אחר כרצריך לכתוב את הנגד הפיון. הוא מוליך את הומדריך את ה. -הוא את סלחילי. ולמי קליקולה בסופו נותה. -אז קלגולה למדזלנו נכצח. לפני שהמשלחות מגיעות אליהם? -לא, רואה את המשלחות וגם רוצה להכניס אגב הסיפור של החמור. נכנס בגלל זה כי קליגולה רצה להמיד פסלמי שלו במקדש. כדי להנשת היהודים על כל מיני דברים שהם אשום, אני עשים פסלמי של עצמי. ואז מזבירים לאום, לא מפתאום, אין פסלים, אין דמויות, אין זה. ואז המצרים אמה, לא נכון, יש דמות של חמור ויש את מושה על החמור. אז זה. -מוסריק. אבל רגע, הוא משתכנע מיפיון או מי. פירון. -אנחנו לא. -הוא מפילון, מפילון או מיפיון. אנחנו לא ממש יודעים. -כן, כן. פילון מספר לנו, שהוא היה תמיד סקפטי, שהחברים שלו חשבו שקליגולה הוא בצד שלהם, אבל הוא אף פעם לא באמת אמין לזה, כבאמת הייתה להותחושב. חוזר על זה הרבה מאוד פעמים, הייתה להתחושה שבאמת הוא לא להכלת ליד בצד שלנו. בסופו שלהבר יש את הבסורה, נוראית הזאת שאורות שלהקים, פסל ואז הוא מת. ואז. -כן, כן. ואז הפותר את הבעיה. -אז אנחנו אוקיי, אז נראה כאני אמר שזה מרתק, בן פילון נחשב להראשון מבן הפילוסופים היהודים, זאת אומרת, יהודי שמנסה לחשוב את המורה שאתה, ההתגלותית היהודית לאור, החשיבה הרציונלי את הפילוסופי שלהם. אבל שגם הוא אשתמר לא במסורת היהודית אלה אצלה הנוצרינים. -כן. כי הוא לא עד לחרבה נבית, אבל הוא. -לא, אבל אני חושבת עליגורי. אני מדבר על הפרשנות הפלטוניסטית שלו. -כן, אבל מה שאני רוצה להצביע עליו? כל הטקסים האלה גם הספרות יוסי אמנו עם הסיפורי יציית מצרים. יש לנו את התורה, יש לנו את הגרסה מצרים. -אמר לי, אני רוצה להצאה לצרים. ואיזה יש את התשוב את התגובה של היהודים האלה ניסטים. היהודים האלה ניסטים באמצרים, הולכים לשחטב את יציית מצרים. כל מיני גרסאות כדי לומר להמיצרים, אבל אנחנו עושרים שלכם, אנחנו בסדר, אנחנו לא רוצים לבגוע בהכם בשום דבר, אתם לא צריכים לחוס עלינו, אתם לא צריכים להיות אוינים אלינו. אז יש לנו זגרת מעגל. בכל הכתבים האלה גם הכתבים היהודים האלה ניסטים, גם את פילון, גם את יוספוס, שהם רואו הנוצרים, כאילו הנוצרים היה אינטרס, גם להרות שישראל ותיק, כי הם עברוס ישראל, גם להרות ש. -אם ישראל אמיתית כאילו? גם להרות שכל מה שאומרים שטויות על היהודים, הם השפיע עליהם שזה מושלח עליהם, זה לא נכון, יוספוס, והוא גם עד לזה שאלוהים נתשת היהדות. בשביל הנצרות, ופילון הוא מספק להם כלים. פילון הוא חונח בעלקסנדריה ועושה גסה שיס, הוא נותן פרשנות למקרה שהם מבוססת על כלים יבנים. והוא מתאים את זה כל הפרשנותה לגורת. אבל לנו זמן להיכנס לכל הדקויות של הפרשנות היבנית, אבל הוא מנצל כלים יבנים לפרשנות התורה, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים להישוף ממנו. סטפני, אז בעצם מה שיש לנו כאן. זה שיש לנו מסורת התיקה של ראינו אותה בעצם נובד במצחיים האלה ניסטית של סינת יהודים. אוינות, אוינות כלפי יהודים. מי בגלל חשדנות מייסיפורי העבר. בקם מעצבנים. מעצבנים, יש למחמור במגדש, יש למהנות כפולה. במובן הזה, זה מדהים את כמה שזה טמות שהמשיכו ומלבים אותנו עד היום. יש לנו כתיבה השירה בי הבנית נגד היהודים מהשמות האלה בכל נגיחסות. ואז יש לנו בעצם הגיבור שלנו היום אחד מהצדדים של הפחויקט המרתק הזה של הכתיבה שלוף. לפיוסיוס יוספוס הוא ניסיון בעצם להגן על היהודים. להראות קודם כל שזה אמטיק, אמרנו בעולם האטיק להגיד על אמק שהוא אמטיק זה דבר שמוסיף לקבוד ולעצילות שלו. שמילול הוא מוסיף, זה פשוט המפתח לקניתה. זה המפתח לקבוד ולעצילות? קיים בכלל. שהוא אמטיק, שהוא אמטצילי שהשמות האלה של הפיון, שהפיון בעצמו בעצם משקף כבר אז היסטוריה יחסית ארוכר של כמה מאוד שענים של כתיבה בכיוון הזה. הם השמות שב וחולי וחולי וחולי. ואז את כל הזמן גם מדגישה, התקמה שהכתיבה הזאת של פלאביוס יוספוס ושל פילון, אבל טוב, זה נוסל סיכרת. הכתיבה של פלאביוס יוספוס בעצם סורדת או משתמרת בגלל שהיא יש לתפקיז חשוב מבחינת עבות הקנסיה ושמשמרים אותה כדי להרות גם הם את התיקות של ישראל, כי הרי הם ישראל האמיתית. ושבליזה נאמסרונטקיום, והם דעת חדשה והסור להיות דעת חדשה. אז זה הברית החדשה שעושבת על הברית הישנה והברית הישנה מהעושה שתהלידה הכתיבה הזאת של פלאביוס יוספוס. זאת אומרת, הוא מתפקד כדמות משמעותית בעולם נוצחי הקדום. אני רק רוצה להגיד שכדמה בספר שלי יש לי סוג של עידיוק מסוים שאני צריך להשאים בו את פלאביוס יוספוס. פלאביוס אם את השומר, פויה. וזה שבאיזושהי פלאבי יש לי משפט כזה שנמר שהלקסם מגדון אתה לזה ספר שניסיתי כתוב אותו קצה הרביל כנס לדקויות הקדימה יותר עמדה. אבל אני מדבר על זה שאיך שהלקסם במוגדון בכל מקום שהוא האם וקר אלא מאוד חשוב לגיע למגדשים גם אני חושב שאתה לא איזה סכחנות מסוים את אולמה דרי אצל אריסטו בגין שלוס חיישר. אבל בעיקר כי הוא עבין תרופן שתיאולוגיה פוליטית עובדת וברגש את המנכס לצמך כוח אלוהי אז מנסתם איך הוא אומר בתקיתוס. האם עוד עם ימרודו יותר נגד בנדם או נגד אלוהים הסטניל שאנשים ימינו שאני נוהים וכן אני מצאין כחלק מה מקומות שמגיע להם גם את המגדשים במצחיים ואת המקומות הגדושים בפרס בסוף הוא פוגש גם את הגיימניוסופים את החכמים הארומים של הודו ואני כותב כסלם על אגב שהוא גם ביקר בירושלים ובמגדש אבל כמובן שחוץ מפלאביוס יוספוס שמטאר את הביקור של הלקסם מוגדון בירושלים במגדש. אף מקור אחר ומקורות התיקים יותר סטומרד מקורות מהתקופה של הלקסם מוגדון לא מטארים ביקור שלו אישית בירושלים אלא הוא היה באזור אבל הוא לא תרח להגיע אירושלים וסטומרד הזה שיש לי סוג של עידיוק בספר שאני משים בו התפלאביוס יוספוס אבל כדי להקל על הקריאה הקטפתי אירושלים. אני רוצה וכנראה לו איגיע פיזית לירושלים מה שאני חושב שמעניין זה סתם את זה אבן באנל שלי מתומתם את זה התקמה לא חשובה אירושלים או התקמה פחות חשובה אירושלים בזמן אמת משיופכת להיות החכך. זאת אומרת, אליקסם לא מוגדון לא תורח לי וכאיר בירושלים הוא עשרים קלומת רואים אלה. הוא לא תורח לי וכאיר בקרבה. ארוד התוס כשהוא מתייל פה באזור הוא לא תורח לי וכאיר בירושלים. זאת אומרת יושלים היא סתם מקום קטן עם איזה מגדש ממוצר עם סופרים גיוניים ששכנימות כל העולם שזה המובריל, שזה הפופיק, שזה המחכז. אבל בזמן אמת אפילו אליקסם לא תורח ללכת לראות במגדש. -כן, אליקסם לא מוגדון מי שפירק את הסיפור הזה לחלקיקים זה אורי המתאי. אז אתה מוזמן לדבר איתו שנים על זה. הוא יגיד לכם, לאנו הוא יגיע בדיוק ומתאי הוא יגיע בדיוק. המסורת של יוספוס היא מסורת יהודית, זה מוכר מאוד טקסטים של. כאילו זה מגביר את החשיבות שלנו שכמובן הוא יתכח לבוא למגדש, יש בזה משהו מעליב שהוא לא תורח ללכת למגדש. כשונרו גם דומות חשובה במקורות היהודים, כשאמיצרים באים להשים אותנו שליגנבנו, נכון בבטורה, שעלנו כליקס וזהו כשיצנו ממצרים, ועד היום המצרים מנסים לתבוע אותנו על זה. אז ועד שובי תמיד אותה עד שובה, גם בבטה משפט של ישראל היום, אותה עד שובה. אנחנו עבדנו כך וכך שנים, מאפילו אם הייתו הייתה משלמים דרך מה ליום, לכל מיני לקח וכך אנשים במשך כך וכך שנים. אז איזו, אתם חייבים לנו יותר ממשובי של מה שלקחנו. אבל כן, בגמרי יש לנו את המשפט של הלקסנדר, הלקסנדר גם משם הלקסנדר הוא שם נפוץ עם קרב היוונים, הלקסנדר היא דמות מאוד משמעותית, שמועות חיווית מאוד משמעותית במקורות היוונים. אבן את הבאה קצת על הקבל על המורשת של פל אבי השספוס, הדיבר מוקפה קצת על איך שהוא מתפקד בעולם הנוצחי, אבל האם יש לו ריקליניים גם בתקופה מודרנית עם הציונות באיזשהו אופן, איך התחושבת שהוא מתפקד בתרבות היהודית שנים אחר כך מה המורשת שלו היום. עשיר, את שספוס היוודים לקחו בחזרה בשתי ידי, כאילו אמרנו שהוא לא היה חלק מהמסורת היוודית היוודים לא הריחו אותו, לא סיפלו בו או לא שומדבר רק בישרות הנוצרים עוסרד ובבדה שבמחקר ועקול אנחנו מסתם חים עליו פשוט יש תקופות בעיסוריה היוודית שבילדב לא היינו היוודים עליהם שומדבר. תקופת החשמונהים תקופת בית האורדוס יש המון פרוטים שבלי יוספוס לא היינו בכלל היוודים שקרו דברים. עכשיו גם אם לחזור לניקולה עוסי שדמסק, הקטעים של ניקולה עוסי שדמסק על היוודים לא שתמרו רק את זה יוספוס. אישתמרו עוד דברים הוא כתב ביוגרפיה של אוגוסטוס, הוא כתב דברים פילוסופים. פילוסופיה של הריסטו שזה ישתמר רק בסורית וירבית, הוא כתב אותו פיוגרפיה משל עצמו. אבל הקטעים על היוודים ההיסטורים נעלמו רק יוספוס שמאיר אותם. אם הלאי יוספוס לא היה לנו בכלל את הסיפורים האלה מתוך החצר ולנקולה עוס לא רק שהוא היה עד ריה לתקופת ראש אל האורדוס והבנים שלו, הוא גם ההיטלוגי של הארקיון, כל הארקיון החשמונה יהיו היה יכול לגשת אליו ולהתיק מישמד דברים. אז מבחינה הזו יוספוס הוא סופר חשוב בלדיו יש חלק שלהם מהיסטוריה שאנחנו לא מכירים. עבור את הכנסייה היו חייבים אותו לא יכולה לבטר עליו. היום אם את השואלות היא יש רומן עכשיו שיצה של נתליקוין שקדבר על קוראים את זה, האש של ירושה עם בצרפתית רומן שהם מבססת על יוספוס פלאב יוספוס ועל תקופת חורבן הבית זה סדרה של רומנים שקוראים בעולם העתיק מרום על ירושלים. מי הלקסנריה לרום על ירושלים ואז הסבר האחרון הדבר האחרון זה היה באמת חורבן בית והכל מבוסס על יוספוס. עשרת הגדת חורבן שיצה לא מזמן את זה שרד יפה יפה. אולי היה יצירה כל נועית המחיבה ביותר שנסתה בעישראל או אחד מהן. שרד מדהים גם אם קרה הסגנונית. כל ממש שרד טוב והוא כולו מבוסס על זה. על המושא ישום גם טמטולוגיה התלמודית פה ושם. כן, כן, יוספוס הוא בכל הזאת מאוד יהודי. כן, הוא אומר, אני תלמיד חכם במקור אני תלמיד חכם. זה שדגל גלטיליות רומאי זה לא בדיוק היה התכנון. אז הוא גם מביא מדרשים, הוא בלי לומר, אני מביא מדרה שאבל אנחנו רואים שהמסורת שלו עם האסורת יהודית המסורות שהוא מביא המסורות יהודיות. מה, מה תחושבת שהם הדברים החשובים שלצאירים לסטודנטים שלך באוניברסיטה כשאת מלמדת את הטקסטים האלה את האיש הזה, יוספוס פלאביוס. מה, מה תחושבת נראה לכם התובנות שחשוב לנו ככה לדבר על אמיון ולסקורת אמיון ולחשוב על אמיון? אני מאוד ממוקדת בדבר הזה של איך הוא מטפל במוטיבים אנטיודים. זה מה שאני עוסקת בו ואיך הוא משתמש במקורות שלו. כן, מה, כמה הוא מתארב המקורות. זה, זה, זה הכבים שאני הולכת לפייהם. מתארב במקורות? וכן. ‫אמרנו משחטב, לא משחטב, ‫מצתב, לא מצתב. ‫זה המחקר שלך, ‫כשהתחושבת על. ‫כי יש איזה חשיבות לגבי, ‫היום, זה מאוד גס לדבר על זה. ‫אבל אני חושבת שיש כן מתיסטורית ‫אפושירו. -כן. ‫אז נכון שיש נקודות מבט שונות, ‫נכון שיש זוויות, ‫שהם מוטות פחות או יותר. ‫אבל איך שהוא כשאתה לא כך ‫שני נראותיבים, ‫אפילו מהמומרים ‫מחד תעפר כמה השני. ‫יש לך כב-אמצע שאוקיי, ‫אז יהיו עימו אומר נגד זה, ‫והוא אומר בעד זה, ‫אז כנראה שעזה היה קיים. ‫ואחל הבנטיות ההחשבית ‫של החומרים האלה היא. ‫כל מה שדיברנו עכשיו, זה עכשיו. ‫כאילו היינו מדברים על מה ‫שקורה עכשיו, על האיתונות ועל התקפות נגד היהודיים ‫ומשקורה בלאמה, ‫אנחנו באותו סיפור. ‫תחושבת ש. ‫ומלחמות החיים ושינה בין סיות, ‫איפה אנחנו? ‫זאת אומרת שפלאביוס יוספוס ‫הוא סוג של אזרה, ‫הקטיבה שלו היא סוג של אזרה. ‫הוא לא התקוון, לא התקוון. ‫לדבר הזה, אבל בפועל. ‫אני חושבת כמה זמן הייתה מדיתה, ‫אנחנו חשומניים וכמה זמן מדינת ישראל. ‫אני חושבת שמיאז שחגגנו, ‫באז שחגגנו את השבים, ‫בכמה שנה, אז אנחנו כבר בדבר הזה ‫שעשור לנו לחזור על אותה היסטוריה. ‫אז זה מגמגם, מזלו, ‫אנחנו לא בתקווה אתיקה, ‫דברים המכרים, הכלים המכרים, ‫אבל אנחנו חיים את אותם מנסיבות כמעט. ‫מעניין, מעניין אם הוא ‫הקב לתחייה מה הוא היה אומר ‫לנו, פלאביוס יוספוס. ‫מעניין כמה אפשר לגזור ממנו ‫באיזושהי צורה, כי אתה אומר, ‫יש לו, יש לו כמו שתחנו ‫מסוג של פתליזם שיש לו. ‫הוא אומר גם כך הזכור, ‫זהו זה עבוד. ‫אלא אם רוצה שרומה היא מקרו, ‫את ישראל ש. ‫אם אני עושה לזה קצת, ‫נתורליזציה הוא אומר הכוחות, ‫הכוחות שאולכים נלביב לקחיסה ‫של הריבונות היהודית הם גדולים ‫ממשני יכול להשפיע, ‫אז אני פשוט הולך נמצאות הדרך ‫לנבט את עצמי שם. ‫על הבאי שזאת לא תהיה ‫גישה שלנו והאופ או הפחירה שלנו. ‫אצל יוספוס השכנים הרומעים שלו, ‫הם גם לא אחי אחי, ‫הוא בנבא הייתה שנו שוב, ‫הזכר אתם בהתחלה ‫את מרת ברכוח ועשו שום וחמש. ‫יש גם את מרת התפוצות ‫שזה מרת וחמש עשרה. ‫שאת פוצות, כמעט נמחיקו, ‫כל היהדות על קסמדרונית הזאת, ‫הכל כך מפוערת, ‫הכל כך הזכה, נלמה לגמרי. ‫לא אינם מהכרה עליהם, ‫הוא אולי חלק יגעו לרת ישראל, ‫בגדול הם נמחיקו מהולם, ‫ושוב, היהודים הם מורדים, ‫הם מורדנים, כל פעם הם מוסים בעיות, ‫אז הרומעים לא כל כך מחוויבים ‫את היהודים האלה, ‫תקיתו זגם אומר שהם ‫הצלנים. ‫בחקוסורל יוס כותב עליהם ללכים, ‫נכון מסרחים, משום כנראה. ‫משום ו. ‫-צפה שזה מעניין כאילו. ‫וכי הם שמים בשבת. ‫הכתה היא משום, אגב, ‫שאתה מזה משום, שולי, ‫אבל כבר במקרה היהודים ‫מתגאגים לשום. ‫הם אומרים את הבצלים ובתיכים ‫והשום היא מצחיים. ‫כשהם במדבר, כשהם מתגאגים ‫למצחיים, הם מתגאגים לשום, ‫באמשנה. ‫-גם באפריקה, הם מאחלו שום. ‫וכן, במשנה הם מדברים ‫על הולי מגדש שומרי שבת, ‫אוכלי שום, כיהודים, ‫בתלמוד שום, ‫הם משהו שמגביר גם תזרה ‫בגלל זה תלמידי חכמים, ‫הוא נאם לקחת את השום ‫בשישי לפני המשגל, ‫כדי להגביר את הסיכוים של פוריות. ‫בריח, בסירחון של היהודים, ‫כן, בעולם דובר לטינית, ‫זה הרבה פעמים משום, ‫מציירים יהודים, עם כסף ומשום, ‫באימי הביניים, ‫בגרמניה ניסו להוציא, ‫גרמנה נצת כימות ניסו להוציא, ‫תשום, ומדבר שנורה, ‫לא יש קטק הזה של היום, ‫ממד מסתכלת על שום, ‫ולפר ביון אדם, ‫אישראל היא בין המדינות ‫הבולטות בעולם. ‫יחד עם סין. ‫-וקיי. ‫ואז, וזה החידוש הגדול שלי, ‫שאני מאוד גאה בעולםות, ‫שאף אחד לא הוחפות לא מזה, ‫אבל זה שהרי, ‫מי אוהב את האוכל הסיני יותר מכל כמעט, ‫היה היהודים האמריקאים. ‫זאת אומרת, יהודים האמריקאים, ‫מדאים מתאים מגלים אוכל סיני, ‫מתא יהודים את חילו לגלות אוכל סיני. ‫ואמריקה, נכון, לשנות ה-20, ‫זה אישה גירה ששתם מדינות האלה, ‫היהודים הריביצורה מסורתית ‫בכריס מהסם אוכלים הממסנה הסיני, ‫שאבני הטאוריה שלי, ‫זה כי הם גילות דרך אחרת ‫לתפל בשום. ‫אנחנו מאוחדים עם האמסיני דרך, ‫טוב זה, איזו טרי, איזו טרי. ‫ישום, גם על היהודים האפריקנים ‫אומרים שהם אוכלים שום, ‫אבל הסירכון הוא יותר סירכון ‫של צום בשבת, ‫שארבע זמן אמורו, ‫המזש טיות האלה לא יבינו כלום ‫לא יקרו יהודים. ‫בפועל, כן. ‫רנון קצוף, איראה שיש קוצה ‫של יהודים שקום להם חברים, ‫שאמצמים, ובשר לראות ‫באתן מודרושל מי, ‫שאמצמים בשבת, שזה לא אמצע. ‫איך נסקם אבל את מה שאמרנו ‫לפלבי שיוזפוס ככה לקחת סיום? ‫אני אעשה עכשיו על הדמות הזאת, ‫לכי מה היא אומרת לנו היום? ‫לאנו אני לא יודעת, ‫אבל אפשר להסתכל עליו מבחוץ, ‫מה הוא סתדר יפה? ‫אולו, לא הגיע לאן שהוא רצה להגיע. ‫נמה, לאן הוא היה רצה להגיע? ‫-שאינו מסכירים אותו ‫במקורת היהודים אולי? ‫-מה, מסכירים אותו? ‫מה מחקר, אבל לקח המון זמן ‫את שלקחו אותו בחזרה ‫לחק הידוץ. ‫לא, לא היה חלק. ‫גם אני מתוהה איך הוא, ‫יש רחובות אולו, הוא עדיין לא, ‫אתה לא יכול להיות גיבור, ‫אולו יכול להיות גיבור. ‫אולו יכול להיות, ‫אתה אפילו בהחקובה שעשה, ‫לא זה קיסטורי מטורף, ‫יש רחוב, משקעי, ‫אתה חייה שאני מלחוב בהחקובה, ‫זאת אומרת, למה בעצם? ‫למה מגיע לבחקובה רחוב כאילו? ‫מה בין, ‫אז חוץ מין להפיל עלינו את זמה של רומה ‫ולסות על פעמים שנה של גלות, ‫מה הוא עסיג? ‫כשהוא שהוא המשך, ‫חשבו שהוא יצאי לרחובות. ‫כן, אבל אין לי חובות שבתייצוי, ‫יש רחוב שבתייצוי. ‫יש רחוב שבתייצוי. ‫-יש רחוב שבתייצוי. ‫הן צריך לבדוק. ‫-אני רוצה רחוב פלאביוס יוזבוס. ‫את חושב שמגיע לו רחוב בישראל, ‫אי שזה? -כן, חושב שכן. ‫אולי יש. ‫אבל הוא בוגד. ‫-אולי יש, ספני. -אולי יש. ‫אבל הוא בוגד. ‫אני לא בטוחה שן. ‫מאניין. ‫-צריך לבדוק. ‫-סטפני בינדור. ‫אני רוצה להודות לחמוד. ‫ככה המבוא, הסיכה מבואית הרחבה ‫מרתק את הזאת על פלאביוס יוזבוס ואולמור. ‫יש מרתק. ‫כן, איזה חיים היולה בן, איזה. ‫היית רוצה לבוא שאתה. ‫-כן, לא לנסה. ‫היית רוצה לפגש איתו? ‫-לא יודעת. ‫הייתו אותו ביהודים בים. ‫לא תמות חמיבה כל כך. ‫ככהפה של דבר. ‫-ככה, גם את מדמי אין אותו? ‫איזה נדבא קליקצת. ‫אוי, אנחנו צריכים לזה. ‫כן, ככה, ככה מדמי אין אותו ‫את פלאביוס? ‫אני יודע מה. יוסף בן מתיטייה ‫הוא, אם אתה שומע מבינים אותך. ‫אני יכול לבין. ‫-אני יכול לבין את האופרצונית. ‫-בחלת. ‫אני לא יודע אם אני מתבד ‫שרומם מגיעה ולא מנסה לסות איזה דיל. ‫אני מנסה לסות דיל. ‫אם זה מגיעה לא סטפנימה את אומרת. ‫כן, כאם בכל מקרה, ‫התוכניטה לא איתן נגמר. ‫-נכון, נכון. גם ככה אלוהי מחליט שנגמר. ‫אז יאללה, בוא נמצא דרך ככה, ‫ואז אני מוצאת עצמי בבית מרחץ ‫באומה מנסה לקחית השירה שלי, ‫נראה בהרחכה כאילו מה נכון עדיף. ‫-אבל אתה יודע, איזה כמו. ‫-יש מספיק זמן להירה, ככה, ככה. ‫כמו כל הסיפורים שמטיפים ‫בסביב תשאבייו, ‫שזה הכל בגלל היהודים, ‫ושרבו ושסנועו ושבלבלבלבלב, ‫שבלבלבלב, ספשול דבר יש, ‫זה כוח רומהי, חזק. ‫לא, אבל לא. ‫-לא, אני לא צריכים לחפש אותו. ‫לא אני לא צריכים. ‫-אז כבר לפני, זה כבר הרבה זמן לפני ‫שאנחנו להביא אותם. ‫-לא, ולא להביא אותם. ‫לא היה צריך להתנגד אליהם, כל כך. ‫-כן. ‫כאילו היה צריך להזרומים, ‫זה שאנחנו חיים כפרובינציה רומי. ‫זה בגלל זה בתלמוד ‫אתה לא תמצא גיבורים. ‫-לא, בתלמוד הם בקרות את מי שניסה להתנגד. ‫אין אין אין איך הייתה ניצחון החשמוניי, ‫שלחקת קטן של שמן. ‫-כן. ‫של החשמוניים שניצחו. ‫-לא, וגם מנסם. ‫יוכלן בן זקאי הוא גבילוסוק ‫של אברוחני לכל תמועה רומית, לחזר. ‫אבל מוכחן. ‫-אבל מוכחים מהתלמוד את הגיבורים, ‫הגיבורים היחידים אלה שמארדו, ‫הם כולם המכתירים, ‫הכולם הרוגעים אלקות, ‫כשמי שהוא כמה מתנגד? ‫ובסופח שלך. ‫-הגב, באמת. ‫בקטע שסופס פחתה, ‫כדי לנו לסכור את הדבר הזה. ‫כדי לנו לסכור, ‫כי עכשיו כרגע, ‫היש לנו ריח שהוא טמריקה, ‫הקשמוני מהמריקה, ‫זה חלק מהמפלגה רבוויקנית ‫שאת אומרת בדרנין, ‫ובארגע שהאיש הזה, ‫שהוא לא איש מאוד בריא, ‫דרננט, נכון, לא איש מאוד בריא. ‫בארגע שהוא יקרוס, ‫אז אנחנו הלאולים לצאת עצמנו ‫בבעיה מאוד דולם ולאמריקה, ‫והכלות שמדברים עכשיו ‫בוא נתבודד ועמל ודות אישכון, ‫יוו עם אותם רעיונות הזויים ‫של התנגד להמריקה, ‫שזה מתומתם בדיוק ככמו להתנגד ‫אולמרוד ברומה. ‫-מכלט. ‫אז בוא נזכור את פלוויסוס, ‫אופרטוניזם הזה והריאליזם שלו, ‫יש ממשהו שמסקירת מה שבציונות ‫את סליחה ‫לאקים מדינה יהודית ‫שלמרוד כל הקשאים. ‫ובארגע שנחזור לחשוב כמו ‫בחקורבה, ‫הוא כל מיני כנאים אחרים, ‫אז מצדה. ‫זה מה שאני לא כך, ‫מה סיפור? זה. דוקטור סטפניבינדור אני רוצה מאוד לא דות לך. שבדתי לנו לדבר על פלאבייסיוזפוס והעולם שלו בכלל זה המרטק ואני למדתי הרבה והמקומו שאני אמרתי לך בטלפון. זה הסחוט הגדולה שיש לי לדבר עם אנשים כמוך וללמוד מהם פעם משבוע תודה רבה שבדלמד אותי ואותנו ואני רוצה גם לא דות לכם. להקהל הקדוש של הפודקה של think and drink different can באולין מקווה מאוד שנתם מהפריקה זה מפרקים שבזרת השם נמשיך ונקליט מהילה שכפה הכלתנו ומה נגיד לכם רק בריאות רק חשיבה רציונלית ממוקדת ומתונה וסטרטגית וערצית ומזה כמו שאפשר ללמוד מפלאבייסיוזפוס שצליח איך שהוא לישחות בתקופה כל כך קיצונית שבאוחאי שבאוחאי שצררים וגם אנחנו חיים רק בריאות רק ההברבה ונשתמר תודה רבה.