'מי באמת כתב את מה שקראנו עכשיו? : שמות עט בספרות חלק ב

אתם מהזמות ואתם מהזינים לכם היסקטים כאן היסקטים הפתקסטים של תאגיד השדוע היסניה לי מאחורי הכליים, שעה עם רוטיקרן על צידוע הנסטר של עולם התרבות והאומנות שמותם בלויים כינויים הנונים עם למנהם כבר אינם בגדר תופעה מיוחסת לשופרים ומשוררים בגלבד כל מי שכותב הוא מופרסם בארשתות החברתיות, מכיר גם את ההשוואות, ההיסטטרויות, ההתחפסויות שמאפשרות לכל אחד לכתוב ככל האולי על רוחום מבלי שתגלזה אותו אמיתית זו כך נראה קצנה, ולא תמיד מסיבות הגונות של תופעת הפסעודונים, שמות האת שבחרו אנשי ספר כדי לפרסם את יצירתם, במאה שמחונה שם כוזב פרופסר נוריד גוברים חוקר, הצופרת מרצה, ופרופסור אמריתה באוניברסיטה תל אביב והפרופסור לספרות דידון תיקוץ, כי מרצה באוניברסיטה העברית ואורך שני מוסקים במחקה עודות בדויה השם, והתאמנם שכלכה השני של הסיכה לשמות את בספרות נקנסת מהחורי הכליים של משחק המסיכות הזה, לסיבות השונות למגוון הרחב להתקבלות של יוצרים בדויה יישם על ידי כהל הקוראים, נדבר גם עם הספר והמטרגם על אונלטרה, סלטה על הוא מה זהותה של אלי נפרנטה, אני רוצה קרן מגישה ואורכת, ושלום לכם שוב נוריד וגידון, הוא מה שמעניין זה מה שקוראים השמות או עם הסופרים שאומדים מהחורי השמות האלה בעולם האמיתי, כי כדי לשים לב, שרבים עם הסופות והסופרים שפירסמו בשמות את מוכרים הנורק בשמות האלה, שם בחרו הוא שמה מהמטי או שינו ידוע או שינו מוכר או שנשכח מבימצד יודא או זוכר שמרי אין אבן, הוא שמה המטי של ג'וליות שנכספה לבסופה גם זה משום שהיה גבר ששמו ג'ולית, שתאין שהוא ג'וליות האמיתי, כלומר היה כניסיון לגניבה את זהות ואז בחרת אבנס להכסף ומפתיעה רבי מי יודע שעשו פרמר טוין הוא שם ארה של סמול קלממס שג'ור ג'ורול הוא בעצם ארהיק בלייר שלו אסקרול הוא ג'ולט של דוד שפסון שג'ור סנד היא בעצם אמנטין או רור לאסיל גופה מיני גדל איתים דווקא השמות האמיתיים מוכרים לנו יותר כמו האחריות ברונטי ששפק אם זוכרים להן את שמות האת הגבריים שבחרו כאחין בל אז בואו נתחכם את אחרי הבחירות והסיבות לבחירות האלה של שמות האת שכשהם להצמן צריך להודות שהם יצירתי עם מאוד, אז אלו וריאציות אנחנו מוצאים כאן בעצם שמות מוסוים ושמות גלויים זאת אומרת שאר בוחר רוצה להשעיר את השם הקודם גלוי שידעו מה היה שמו הקודם מנכם בין, מנכם ברון, לוקחים את האות הריסונה ואת האות האחרונה ומחבריים אז לא נתן זכ אז האות הריסונה של השם והאות האחרונה זו הייתל בח וצלנו יש עוד סניף שאייף עצוב מאוד שעורים בוחרים את השם של הבן שנרג באחד המלחמות וצלנו הסופר שהגיע מרצות הברית רובן אבינו אמרות גרוסמן כי בנה ונועם הוא אחד הנופלים הריסודים שגם אשאירו אחרים ספר הידות של מקטבים שעורים מוציאו בכלל יש שמות דויים חד פעמים ויש דויים קבועים יותר נכון כמו אגנון ושאלו מלכם ובזמננו משוררת נפלאה ששמע דל יפלך שאיש אינו לא איש אינו אידי את זה אותה אבל רבים אינם יודעים את זה אותה והיא באמת אינם ממשיכה לצור תחת השם הזה או במגזר החרדיש אז גם הראשר ליצמה חנה בצחר בדיוק ללא הכיוון תישל יוצר את אישה חרדית במגזר שלא מאוד כתיבה בג'נר כזה שנכשהו חילוני והיא מסתתרת מהחורי השם הזה ועושה חי מה שאתה שם הזה? -כן שכמובן מסבירה שבחירה בשם שחר הייתה חשובה להכחבה באופטימיות גם בזה כנראה שזה רומז לשם עם מה אסטר אנחנו מכירים את המשל על הקשר של אסטר אל השחר יש גם הרבה שמות שמותנים פרשנות על השם עלו עזי עם זה גולדמן אז יהיה זהה וחדומי זאת אומרת גם משירים כשר או באותיות או בפרשנות ויש כאלה שמצנהרים לגמרי מה שם הקודם ולו עזי חתדוג מאוד הבוטות זה דנפאגיס שכל חייב שמער בנמנותו בקשנות על עשוד של שמוע פרטים ורק בסוף הוא גילה סברין הוא לא רצה שידו למה זה כל כך עשוב מי אני או מי אנחנו שנבין לנבחי נשמתו אבל הוא שמר בקנראות על עשוד של שמוע קודם הוא רצה שידו זה מרשוב כמה הנהנזה של השם הוא מרכזי השם כן וכן אנחנו גם רואים באמת עד כמה העברית היא גנרטיבית עד כמה היא מחוללת המון המון הצירתיות וזה יוצא מנתופה רק של שמות את אנחנו מכירים את זה כמובן גם בשמות מקומות ונורית כתבה זה ברחבה במחקר גדול שלה על ארים בעולם והצוגן בספרות העברית וזה גם נקשה על העניין של צנזור עלת ובטובת עניין יהודים שרצו בתחום המושב לדבר על עודם שרצו בתחום המושב לדבר על עודס האם קרולה שיכור כאשר לים השכור איך שהוא מתגלגל שלא לדבר על מילים בספתנו שלנו ששאנחנו עכשיו קוראים למדינת צרפת בשם הזה בעוד שבמקרה צרפת היא עיר במה שבזמננו רואו לבנון את המגמה הזאת שלה להברייזציה והצפנה על ידי החזרה אלא עברית מין הלאה זו וגם לאזר השטבעות לשון אמזר שהיא תאזריכו לגמרי בספתנו אנחנו רואים את זה שורת יוצרים של מעשה במין הומופון באזרצון לחקות את הצליליות של השם עלו הזו מהמצים שם העברי שאונוסם השמות משלו לתובת העניין אז זו שחר בראש בין יעקוב ויוצר מנמי ה-19 איש בער הנוכי אז בראש בער בער כמובן של בור כן של משאיננו יודע רווניצקי שותפו של בייליק לספר ההגדה לא רק אבל אנחנו כך מכירים אותו היום בסיכול אותיות בער קצין או מחל גורדון גם סיכול הנגרמה כן סיכול אותיות גר דל מח עני בעל לפכמובן אני רוציתי להעושיף את השם של הסופרת חוו שפירה שהיא קרה לעצמה הם כל חי חוו אבל היא חתמה וערבם מאוד שמות שאולי לא אסכרנו את עציבה משקפים נקודת עצפית של הקוטב כמו משקפ, קורי, ידע היה, ידע היה הטים הוני, מבית, ספרה, זהירה, בתקול ועוד ועוד היה סופר שרק לחונה גילית עצמו ועמיתי ולא זוכר את כרגע שכרל עצמו סמבציון הוא שתי נרימן נתועה. מושקן אבל לא דתים זה שתי נרימן לא זוכר את אני, אחד המחקרים אחרונים שלי כן זה הייתי, אבל אני זוכרת אותו, ימי בעיבא איתנו היה שצף כצף כל דבר שאויה אומר זה היה ברית חגדולה והיה מרים את כלו ואת היה דיים ומתליים ופסל כמעט את כולם עכשיו אנחנו מתוודים כאן לאסרות אולי מאוד שמות את על חלקם לא שמענו מעולם, חלקם אולי נותו על עומים, אי שנו יודע שהם כתובים בשם בדוי אני רוצה רגע לחזור לעבודה שאתה עוסק בקבר שלוש שנים העיסוף והקיטלוג של הסופרים האלה ועמרת השפרויקט מסוג גזן, עומניים כבר נעשה בעבר אחד עוצר אסר אסר דונים היא משנת 11.2 ועשני שהמקיפו יותר של שעול חיות עוצר בדוי של 11.3 אני מצאתי משהו שהסופר דור בוש תנכתב על ביקור בספרייה נסתרת שהוא מצא בספרייה שמעחוריה ספרייה בואו ניברסיטת אליווי ושם הוא מצא את הספר הזה שעוצר בדוייה שם והוא כותב שהעיון בעוצר בדוייה שם הוא מעניין ומביאל במקצת ומביאל על שום ההבנה שישב מישהו ולקט את שרשת ואת והכינויים המשחקת ‫שונים על הלו ככה אומר, ‫איזה יסוק, ‫ומעבר לך ככה אומר, ‫זה עוצר רפעים. ‫כמעט בלי יוצא מן הכלל ‫רוב השמות הבדויים המופעים ‫בספר התפוגגו ונעלמו מזמן. ‫לא רק השמות הבדויים ‫אלא האנשים האמיתיים ‫שמעחורי השמות. ‫ורך הוא כותב. ‫את המסכה ואת הפנים, ‫בלחור שחור בי עלי מחד, ‫דבר לא נותר מיני שפה המסכות הזה, ‫והבמה ספרותית נותרר ‫כמה עם השכות וסככנים. ‫ברור שכולם נפטרו, ‫הוא כותב את זה ב-1913, ‫וכל הסופרים ודרכו של אדם ‫ללכת לאולמו אז על חוץ העירים. ‫שופמן פעם כתב בציניות ‫שמשותב לכל הסופרים ‫שהם חיו אבלו וממטל. ‫היא לאי שמותעת עם ‫עלף בעת של כל מחקר, ‫עד שהתקותב על סופר, ‫מונוגרפיה או מחקר מקיף, ‫את החייו לדעת את כל משהו כתב. ‫ואם משהו כתב הוא חתם בשמות את ‫את החייו לדעת. ‫אז זה עלף בעת של כל מחקר ‫ראוי לשמוע. ‫לא, ולנראוצה באמת לשמוע ‫ממחה הפרופוע הדברים האלה, ‫שוגם זה שהוא מרזי עיסוק. ‫אז אני רוצה קצת באמת לשמוע יותר ‫את האחורי הקליים של המלכה, ‫זאת מעבר למחשוב את העיסוף ‫והתגילוי, ‫והזה הפתעות שנקורות על הדרך, ‫והזה תגליות חדשות, ‫וממציפורים שלא נחספו ‫בעבר מצטע. ‫גם בזה אני תלמיד נאמן של נורית. ‫אני למעתי אצל את הקורס ‫בעד רחב ובליוגרפית, ‫ואת מרקזים, ממרקזים ‫למרקז, הקורס הנודעה שלה, ‫ואני תקלתי בזה במחקר שלי ‫למשל בדוקטורה, ‫קשר הייתי שורה של בקורות ערסיות, ‫הלר וקוברית, ‫חתומה בשמות שונים, ‫והתעורר ביחשד בלי שימוש ‫בקלים דגיטלים, ‫מתוך צירופל השון מסוימי, ‫מתוך נימה מסוימת, ‫ולאי מדובר באותו שם. ‫וחשדי לכן איתה מת, ‫במקה הזה היה מדובר, ‫בתחת כל מי שמות שונים, ‫מושעמירה ובריה הקור וכן הלאה, ‫התברר, ‫שמי שעומד מאחרי ‫בקורות באמת קשות מאוד ערסיות, ‫הוא מושה דור, ‫מי שיהיה במובן מסוים שותף, ‫לדרך המאבחנית גם שנתן זר, ‫וגם שדה לרווקובית ‫בשירה של שנות החמישים והשישים, ‫הוא מזה, אני הבנתי, ‫עד כמה, ‫העניין המגדרי דומיננטי, ‫הוא היה חייב להסתתר, ‫מתחת לשמות האת, ‫האלה גם כדי שלו לקלקלת ‫החסים ממשיים שלו, ‫הואים בתחבורה ספרותית שלו, ‫וגם כדי לשבועות תוקף לברים, ‫שזה נשמע מפי כמה אנשים שונים. ‫מתוך הדבר הזה, אני באמת הגעתי ‫למחקר לנו חי, ‫אני חושב כמו שאמרתי קודם ‫שמאבר לאתור של שמות האת ‫שקבודו במקומה מונה, ‫הוא חשוב. ‫מאבר לזה הוא מאפשר לנו ‫להבין מעט יותר את המאבדה הספרותית, ‫כיצד יוצרים פועלים, ‫מתיים זקוקים למסבי, ‫מתיים שולכים מידיים עם כפפות ‫אל איש כזאת או אחרת, ‫למה זה משרת אותם, ‫והדבר המעניין ביותר עבורי, ‫שזה בעצם מאפשר לאנו ‫הקורות והקוריים, ‫החוקרים והחוקות, להרחיב את העירייה, ‫להבין שמאחורי יוצר מסוים, ‫אולי יש בעצם עוד גוף שלם ‫של יצירות שאיננו מכירים. ‫אנחנו שלום השאלה לדגומה של פינחס סדה, ‫שהוא פרסם ביקר בשנות החמישים ‫ואשישים טורי קומיקס ‫בהערץ שלנו, ‫כמו הערץ להילדים, ‫הנדמל ששמוע היה המציאה יריב, ‫זה היה שמעת שלו. ‫ולמנתי הזה ממחקר של כולגר ‫של יאל נצר. ‫הופיטאום פינחס סדה ‫שנכמקרים אותו כזמין נזיר מסוגף ‫ומי שעוסק ברומו של עולם ‫בשאלות באמת קיומיות, ‫הרלגיוזיות, פיטאום מתגלה ‫זה צד קליל ומשהו השע, ‫וכלכך חביב, ובזה בעיניי גדולת ‫המחקר הזה שהוא בעצם סדן ‫לחוקרות לחוקרים שייבורו ‫השתמשו במעגר הזה, ‫והרחיב הוא כך את היד שלנו ‫על עודות יוצרים ויוצאו. ‫מרעם מקום בשביל הוויגי ‫אולל העולם של הפי הנוח, ‫זה מספרו של אלי עשד, ‫מתרזן ועד זבנג, ‫שייצא בעל פעם ואיכד, ‫ושם הפי הנך עשרות רבות ‫של מה שנקרא סופרים והוגנים ‫שכתבו את הדברים. ‫התדברים ליים יותר. -כן, ‫שכסבו שם פחות מהוגנים ‫ובן הצער גם, ‫של פינחה סדה אבל עוד. ‫כן, אז הכל נקול זה מאיר, ‫עניין שיש לסופרים צורך ‫באמת, ‫לכתוב אולי בכל מיני הופנים. ‫להתפר נליל. -לא, כאילו. ‫אלא זה בשביל פעם עשר. -לא, אבל המחשבת ‫אולי יש צורך כזה, ‫לכתוב משהו. -נכון? ‫לא צפוי אחר, פרוע, ‫כליל, ומחוששים? ‫שתכת השם המאוגן. ‫-חושב. -לא, יוכלו לעשות את זה. ‫אז המשר את אותם, ‫אבל נתאוהים, ‫אתה מגלה בעצמחה מיומד מאחורי, ‫שמות את שנותרו עלומים ‫או שהכל מתבסס על מידה ‫שקיים וגלוי וכבר נקסף בעבר. ‫גם וגם. זאת אומרת, ‫כמובן שחלק הערי הוא מידע קיים, ‫וגב לא פעם הוא נסתר פשוט בספרי מחקר. ‫זאת אומרת, ברשימה שקוטרתה הזה, ‫בשם היד כך וכך, ‫ואז בעצם מובן שזה שיח ‫למונוגרפיה שנכתבת עכשיו על כך וכך. ‫אז חלק הערי כאמור הזה המחקר ‫הקיים ואני יושב כאן על כתפי הנקים ‫וממשיך צוות בצוות עשויה ‫גם את השיעור הגדול הזה למטים מנורית, ‫גם משחושב שהוא מחדש בספרות העברית ‫מגלה שכבר עשו את זה לפניו. ‫המוצא להגיד שוויה מינו, ‫עם הדגיטציה, שמות בדואים, ‫זה איך להגיד, ‫עצפרות אחת גדולה. ‫כי כל אחת דרך כל לכתוב, ‫במירשטת מה שנקרא, ‫כי יכול לשר ליבוך הפץ, ‫לכלל לזה לזל, לשבלך, ‫לכלל לרומם וכולי, ‫אולה היסטתר, ‫היסטתר. ‫מהחורה? ‫וזה יום זה עבר את כל הגבולות, ‫הוא עין לזה חוקים, ושום דבר. ‫אז הזכרנו את האניסהון לגלות ‫מי עומד מאחורי השם ‫ואם פול כאן אצלנו, ‫זה לוקח אותנו גם להשפע ‫שיש לבחירה בשמות את על ציבור הקוראים. ‫האם ההיסטתרות מאחורי מסכה ‫היא גם סוג של מניפולציה כדי ‫לעורר עניין וסקרנות שיובילו ‫ליותר קוראים, לעצלך אפילו, ‫מאצם האיסוג סביב הזהות, הנאלמת. ‫היסוקה עולמי האובסיסייבי ‫כמעט לגלות את זהותה של הסופרת ‫שמחנה את עצמה אלין הפרנטה, ‫מהאז החלל לפרסם לפני ‫השלושים וחמש שנים, ‫הוא חסר תקדים. ‫זה קומבינציה בין הצלחה ספרותית ‫מתורף את לבין הסרוב המכולת של ה-1. ‫למרות של לפני כ-20 שנים, ‫היא צריך לגלות מי בעצם ‫הוא מדת מאחורי השם הזה, ‫והיא עדיין בשלה לא מהשארת, ‫הוא ממשיכה להישאר באופן רשמי עלומה, ‫הסופר והמשורר והמתרגם ‫עלון נתרעת שהביא לקוראים הישראלים ‫את ספרי השלפרנטה בעברית, ‫חי וכותב בעיטליה, ‫הוא נמצא הייתנו על כבת לפון כדי ‫לפזר מעט את ההרפל סביב פרנטה ‫או שאולי לא. ‫שלא מלא, נד. ‫כלא בלחי, לא מלחי. ‫אתה הרפט מעט ההרפל שנישר, ‫אני פוספת שעד, ‫הוא ארבע את הלומט פרנטה ‫קצת באנזמה, ‫כי התשוח את הלומט פרנטה ‫באותות אחר תלקלי, ‫ציורבי לתעה התלקים ‫בגיע מצשר מעריצי ספרי, ‫בכל העולם, ‫בזעות את שפרנטה כענית הרעיה, ‫למרות שענית הרעיה מעולם ‫לא ישראל את הדבר הזה, ‫הרי שהזיוי הזה, ‫הוא כמעט מוחלט, ‫ולפעמים את כל הלירות שקשו, ‫תדברים עליהן הלפרנטה, ‫את מונה שנשמים, ‫היא התמונה של הנית הרעיה. ‫השלה סקרנית החתטנית ‫המתבקשתי, ‫האם אתה יודע מי מסתתרת, ‫או מי מסתתר מאחורי שמעת ‫אל הנפרנטה? ‫לא, לא, אני. ‫שפכנה בתישים שחוזים ‫שאני את הרעיה, ‫היא אל הנפרנטה, אני אגר, ‫מי אני את הרעיה, ‫כיבלתי את הספר הראשון ‫של אל הנפרנטה כבר בתישים ושתיים, ‫הייתי שתודם ורומה. ‫גרפי הצלזה בברד, ‫שהייתם יהודלת עם המטרגמת, ‫כרמנות להתלכית הנית הרעיה, ‫ביריינה הוא חכר לב, ‫נית הרעיה אני אזייתי ‫רק המשרור ותחלתי, ‫הייתי לתפלד הקיקים ‫תרגם כאילו מתי רק שיריית ‫תלכית, ‫ואני תרעיה מתנה לי ספר ‫שאם סופרת, ‫בשום הנה נפרנטה, ‫שיימרה לשאים סועל גברי בני, ‫וכחי תר בשן בייוון, ‫זה משקטו בלתי אחר האחורית, ‫שבספר הזה, ‫שנמה הדורה יש כיבא לפי אז, ‫הוא גם ממנה תרגם פתעבה ‫מתרידה ליבורית, ויצא ב-22, ‫והיא מעל לשיחה יבייוון ‫ביא מטמת לתסף, ‫וכזה חלק מסדרה שיורכת ‫דוקצעת או, ‫צעת או, או, או, ‫הוא יוצאה שתמיל הנפרנטה יום, ‫דוקצע קטנה בננית כזו, ‫ואני תרעיה היא מתרגם ‫את פרילה הנסרוי באות שעה הזו. ‫זה מה שעמרה לך בעצם הנית הרעיה ‫כשפגשת אותה? ‫הוא חתם זה טבעי את הספר ‫ואני שאלתי ביספרה לילה. ‫הגבוה, איניאנ הזה מבא על היוונים, ‫בעך בוייוון, נעלם אחר כך ‫מתי הותר הויות, ‫וגבוהות כשוית פותר גם תילימים ‫זה הרבה שעמי מחר כך, ‫נותו אותי כשכיבלתי. באותה איזו מנוח. אבל באותה הוא חת ערב, אני רק רוצה רגע להבין את הסיטואציה. אתה מקבל את האותק הזה של הספר מיגברת ששמע הנית הרעיה, שמספרת לך. שיא חמירה שובה לתב בית שצלעה להם נקשחה אותי. שפה דרכית. אה, אה, אה, איזה מקריות. והיא אומרת לך שהיא נותן את חספר של מישי ששמע אלין הפרנטי. בסדרה שיאורך את זה נותן. סדרה שיאורך את סתומרת היא מבדילה את עצמה מולך לחלוטין מן האישי יום. לא, היא לא כמו שיוסעה. הדיום, הדיובר עם הדבר של ספר אנטים. מסבירה של זה סופרטי. נשואל איבני חייבי הבא, זה ספר הארישום, מיין דבר אותה זה כאורך, את בסדרה, זה בעז עם בוטמצנים, אני תראה הבא. למחקר מתרגמת לעוצעת או ספרים. לא, אני מנסה. גם התרגמת מצויינת. אני מנסה פשוט לחשוב על הסיטואציה שבעצם היום אנחנו, התאומר כמעט בבדעות בתוכים שאני תראה הזו שפגשתה אותה ואותה רוחת. תורים. אז הספר מקורים שיצא שונה לפני חייבי, זה נו איזה דבר. אני רוצה להדגיש ספר הארישון שנה נעשרת לגמ השני, היא מיין את תשע, תגמ לתפיד את זה ספר מדהים ויופיון. זה ספר שיוצב, זה מתקבל יפה לדייה ביקורת, אבל לפיון לומר שיש שין רצים ברחובות בצווקים העבמה תועדה. ספר מקורים סימפעתי, וכך הוא מתחבל, הוא מתבל על ידייה ביקורת, ופילו רשין הנושא את, אבל נפרנתי לא שם שידוע לרבים, אז זה תרגמת שגם רוחת בעוצעת הספרים מבייסדן, את זה מהסן מאוד פשוט למהיבי, את הספר הזה כי ידע, אני תלמיד של אדם ניקר הקורנרון, של דול ההיסטוריונים שדעה, או שום מתקיד בני העסן, כאילו תול יודעים העורום, ואו מיידד עם בעלה שנה מטרעייה. תעוד נדיע אליו כבר הזאת, נכון. הוא איש מפתח בעניין, וידע שאני משורר, שאני ארגמתי שירה איתה לקיד, בשנו נפקיד בפזולין, עם דברים כאלה, אני תתסתודם ותתסתלת דרכית. הנכנל ידע, אני מניח מתוך תגווה שיבו ימים שבהן אני התרבי, אני תושב שאני נושאי. להיברין. ספרים אחרי. אני פשוט חושבת על הסיטואציה שאתה למעשה, באותו רגע פוגש את הסופרת שכתבה את הספר, והיא לא אומרת שזוהי, והיא מפרידה לחלוטין, בעינה לבין אותה אלין הפרנטה כש. לא נו נציגה אותה כידם שגרבי. שעדם שדר בייוון. זאת אומרת, היא עושה פיצול מוכלת. שכן, אני משפט. כמו שאולך מדבר על המחבר. כן, כן, כן. אז על שמח מה ואיך הגיעו למסקנות האלה, כי הבנתי שזה לא לפי רחיבים ספרותיים, על פי רישומים כלכליים. כן, הוא הצליח להגיע, אני מושגיח לספרי התגבולים ותגמולים של האוצר, שנוצר את אי או בן ניתריה היא פרילנס, אני פפקות שמורסת את הכי רזה. בין השנים, על פיים, ואיס, על פיים, פרילנס שזה, שונים שנים שבהם האחרנראה גיונה, הצליח מאוד ביימאריקה והחקבי איטליה והחק בכל העולם. בשנים האלה, המטרגיה מדעי איטריה, שיקהם מו, מתעלים את מאוד טובה, נתיבלס כום שמעות קרוב, בינם מיליון יורו, ככל שאתה נתרגיהם טוב, זה סכום, אני נתרגיהם לו רב, ולהפקל לו שילדים יפקה הפסכום. זה דבר אחד, ואז הוא עלך נעפלי ועשה וגם בדק, רחישות שלה, בין את האוז, נעיזו של מדרגות הספרויות וין את האוד קוניבר איטריה. את זה, דרב על עדיין, האם זה מוכריח שהיא אלין הפרנט, את היכוליות שקיבלם איזה, דוד השיא, ואין גם עושה. לא לא לא אני נכון, אני חושב שאת לא הבנת משאמרתי, הוא תהיה קרה. הוא יגיע לספרי התגבולים והתגמולים של האוצאה, ובתעשפרים האלה, אתום שמתרגם את, אני תראה, היא שיבלה את הסחומים האלה. את מבינה שתחום את תרגם בעולם ולמקבל מיליונים כדי לצרגם ספרים. יש שם הסחומים על מול החלטים, נושא מוכיח את השנים שבהם ההחברה הגיון הפורץ, פורץ כמה סליח. היא קורה גורפת, אז המגדמורת לכל אלה, הם מגדמורת סונות, וזה מוגל, הסחומ הזה, ואז אותה מתרגם את, היא קונה, כל מיני לחסים, ועפינו אני חושב, כי אני יודעים שאני קרה את זה. הוא בודק לראות, היא מגיד חלק מהה, ספומים האלה, זאת הייתה עודי פותל זה, אני תנונה דומי נקוסטר נון, שאו סופר הוא בעלה של המשרעיה. רדקי, דוע למדעי, ווא מגלה שלו, שסטרנון אל נוקי בל, שזה לא נרשה המשמר של סטרנון, אם זה הכל על שמעה שלום, תרגיהם את המטרהיה. אבל אם המשיחה, אגב, זה המחרי התחקיר הזה, זה מצד תחקיר, שמישוגו בבית, בחייזו ואייזו בבית, את הגוניות, ומסוגו בבית, תמובן, הוא מרוץ שאילו, אלא נפירנטי, כמו שגב, הוא מניקו סטרנוני, ששנים, המורו שהוא אלא נפרנטי, הוא אומר שהוא לא אלי נפרנטי. כל מקום, כשמית פרסם התחקיר, וגם השם, הזה, הוא שלה בעצם, איך אתה מרגיש זו, אף אתה? אה, או שאולי, גם אתה חושד, ושזו הסופרת מאחוריה, השם שכותב את הספרים שאתה מתרגיהם. לא צריך, היה לחשוב, כי השמועה זה תתתובברו, מקמה שאני. גם בגלל דומי נקוסטרנוני, בעלה, הוא בין השכונה, שאתה מתויירת בחברה הגיונה, שכונה תנותתי, הוא מוסקרת בשנועה מלא כל הרבה את הספרים. שכונה ישכונה תנוצת, וראי זה פעלה דווקא בעלה שלה מתרגיהם את אני מרצה. נולד בשכונה הזאת. אני תראה, לא נובדה בשכונה הזאת. אבל אם, היא הייתה צריך לך טוב, עליהיה, המש בסגיע את אדם שיהל ביתו עברה על הבשכונה הזאת. אני תוהה פשוט כשמכתחבר לך, אתה מהרר בזה של ארג הזה, אישה הזאת שבאצם נתנה לי את הספר לקרו? כן, אבל אני, יש שם עד אלה בסיכות קודמות בנהינו, בגיל ציכות אבריות, לא בריינות. אני חושב שכל ההתנהגות הזאת, היא מוגזמת, והיחסרת כל הדבקה, וזה גילוו אוזר למכוס פריים, וזה לא תגיל בחסי ציבור, זה בכל מיני ריינות אלא נפרנטים מזבירה אלא מים. ואת מוצלינו כך, ויותר עבדי לחלוטים את האישיות הספרותית שהיא בנתה לבין האישיות שלה ציות, ולכן היא סטייטה הפרלה הזאת, ואני תמיד מצטתי את הציטתי, מהובים אליה של שקספיר למשל לא יודעים, זהו, פקספיר לא יודעים כלום. הוא היה תואל ישו יודעים, להיכר על שנותה ואחרונות, היא שמעייד אליו כלום. כן, אבל שקספיר את העלומה, מי היה שקספיר מהסיכה אותנו כבר הרבה מאוד שנה ובכל כמה שנים יוצא על זה עוד ספר, בדיחה אומרת ששקספיר לא היה ולא נברה ואלא שמדובר בעדה מחר בעל אותו, שם כלומר שגם לא קוראים שקספיר, אבל זה לא שקספיר זה שהחרוכות שבי. אז כן, אז יומרת שזה לא מפריע על ההצירות, כי היא להשתמיד המשקרות שיחוזרת ברבה מאוד רעיונו, היא אוהבת תעניין שהספר עושה את דרכו בעולם להזרת מחבור. כן. והמניעין את זה שלהמשל יקחו והגזירו בזה רשבה בין הביוגרפיה שלה, הבן הביוגרפיה שלה גיבורות, שספרי עלה משל זה דבר מהוד מטריד, מוחתה ואירצטלי מנאמי זה יחד יצרה את הדבר, אז שמושא נמשביר את המים בארצאון שלי על שרנטי, זה לא תרגיל ביחסי ציבור, מהסיבה הפשיטה מי שרוצה סוד תרגיל מסוגל זה, לא מציע הספרי בקורים תחת לשם אינון הפרעה הנקו, אגב, מקבלת על המתפרס את זה מוענטי. ואילו מגיעה לקבל את הפרס. לא, היא שלהחת מחתב, לא מגיע לו, את המשום פרס, או גם לקרנות שסרטים שנעשים מחייר, ספרים שלה, והיא מוציאה את פעימה נפישה עשור אחת. אם הייתה חושבת שזה רעיום טוב, משתמש בשם בדוי כזה פרגיל, תגע את הקורים של זמניינו, וגם הקורים של דרך. תחילת המאה ה-21, אם לא כאלה שהם מסתובן בראש עם נשים אינן הפרענט, וגעש יוצקי את העזמת ידע בתישים ואחד, ובעל פיים ואחד את אינניי. שזה עשור ובעשור, אפילו מעלך כזה, נגיד שאתה משורוצה להחס לו יחסי ציבור, אבל בעשור הדבר הזה כמובן משקח מילב, ומשפה על השותרגילים כאלה אם אתה לא מוציא ספר כל שנה, כלשהם בחרץ היא או. כן, אז שמות איך. זה לא משקרה. שמות איתה וזהות בדוייה של סופרים, זה לא איניין חדש, מעזו מעולם סופרים רבים, עלמונים, ומפורסמים פרסימו בשם בדוי מסיבות כאלה ואחרות. אבל אם אלי שאלה נפרנת, שוברת סעים בתחום הזה של אפשר לומר, אובססי על החסוף את זהותה. אז יש לך הסבר מדוע נתפלו דווקא אליה? בגלל שהשם אושם נשיא, יצלחה כל כך גדולה ביחר גורם מאוד שובינשת מחברה התלקי, בעיקר התרבות, איתה תרבות מאוד גברית מנועיות על ידי גבריים, פוסמיקה במקרים עוד מדעים, ואני חושב שצלחה גדולה הזאת, שמחסים את הלסופרת אישה היא אפחה לאופססיה. אבל שוב, אני חושב זה על מה שמרק, אני לראה לי שאני תראה אלי, הייתה עושה בחרחמן גדולה, אם אתה מוציאה סופול, שאתה תמר עליו, אני תראהיה. אז אני מניח שחייה השדבים שלנו, אני תראה, אני חספים במהיה יונות, ותונהים היום התלדים בפנוחתה, אבל זה להכים להימנה, במאה שבחל עם אתה רוצה להעלם ביתונהים. עכשיו, בין אם זה מהותי והחרחי או חשוב לדעת את זהותו של המחבר של יצירה כל שהיא במיוחד, כזאת שההובה הוא מצליחה בציבור, חירה של יוצר לי שאיר חסוי מהחורי מהסכם, החורשם בדוי, מהניאנת, כי הנורמה היא שסופר, כל יוצר של יצירה ומונותי דווקא, מעוניין שהדושו זה שקטב. כך שמי שבחר של לא להכסף, מעורר שאלה גם מדוע, ויש באמת אין סוף סיבות לשימו שסופרים עושים בשמות את, יש מיוחד, ‫כי מעבר למשם הרתקודם ‫שאילו רוצה שיהיה זו. ‫שאגזרוק זרה שאתה והבאדמות בספרים. ‫בספרים לדמות שלה, ‫אבל הייתה קשוט הזאת, ‫ואגה כולל אביטור לקבל את הפרס. ‫אז מה הסיבה שבאמת היה שעדיין, ‫כל כך חשוב לה, ‫והישר מאחורי המסיחה הזאת. ‫"אם הייתי יודע, הייתי כנראה ‫בשחיל פה מוגישה וביית על פי מוצבייה." ‫לא, אבל אתה משאר. ‫-אני חושב שזה, ‫אני אני אני לא פששיישית כדול. ‫את הסיפר תלישה שפרנטה פרסמה ספר ‫שלאות רוגם להברית ‫שנקרפון תומליה, ‫שזה מעניין השם של הספר דומה ‫קצת לשם פרנטה, זה מצלצה לדומה. ‫לא פרנטומליה בדילק הנפוליטני, ‫זה כשיש דך במוח, ‫בלגן גדול. ‫-כן, אבל מבחינת המקסלול ‫זה דומה לשם פרנטה. ‫-כי תראה, המסיונות להתחקות ‫החייפרנטה, ‫הביאו לכל מיני דברים ‫יהם חילת מצחיקים, ‫היה חוקר דנטולוג, ‫שמתגת הקרולו, ‫הוא עסק פעה באחרת בחינדת פרנטה ‫לתתם מאמר מאוד יפה, ‫והיצע כרך השני, ‫כן דומה אני שבו לנום, ‫הסופר את שתי החברות נוסעת ‫למוד בפיזעה, ‫באוניברסיטת השיפיזהה, ‫הנורמל אישי האוניברסיטה ‫תתובה ביותר, ‫אכל הזמנים, ‫הוא עשה מעשה בלשים מחקריק הזה, ‫וניסה לראות עם בשנים ‫שפרנטים הספרת על. ‫התת על מדה שהגיע מנהפולי ‫לנורמל אשל פיזעה, ואוניברסיטת. ‫והיתה פה פסורית אחר, ‫השקרולה פרנאו, ברזן, לופרנטה, ‫והיא היסטוריון נתשלפש המאוגן ‫התן קיוסקת בהקמורה, ‫ההיסטורית החמורה, ‫איך היה דין בנהפולי? ‫והיא אמרה פך, ‫אני לא אין בנהפרנטה, ‫אני אמדם למדתי בפיזע, ‫אני חייבנה הפולי, ‫אבל אני כבר אומרת, ‫השאימא איתה נפרנטה, ‫היונית ולמטי באותם שניים ‫ואני באמת בךוון הפוליטניה וכידע, ‫היו הלך על ההניין הזה. ‫והיש אותו פעש ששמתאגת עלה עליה, ‫אבל זה לדעת יריה תרגילי הספר, ‫פי שסתיים לנפרה, ‫אבל כל ההרחובות, ‫וההסקורים של רחובות בפיזע, ‫בספר שבו, ‫לינו לו מדד פיזעה אוניברסיטה, ‫המותאים בצורה שהיא מרמז את הזה ‫שמישהו כותב מהזיכרון ולא בדקת. ‫הוא מגיד התומרת לי, ‫עם התבאמא, אליהם בי, ‫הנכנס לשנקי, ‫נזפנייה, הריביאיתיה או לפעל. ‫והם אני בדק, זפנייה השנישית. ‫הוא מצד באופן סדרתי תעויות ‫כאלה, פער רחובות. ‫החושב, זה שיטתי וזה תמיד ‫ניה אחת לפני. ‫אבל ביקר הקשר המוזר בין, ‫אני תראה, יעמת הרגמת, ‫הבין דומני קוסטרנון ‫הסופריתן כי בין נאפו, ‫לשנולד דאף כבשפונה הזאת, ‫הוא כותב ספרים דומים ‫הוא גספרים שלנו נצרע. ‫זה תודי שצרופי מקרים ‫אוד מאוד מוזרים. ‫נכון. ‫יש ספר שלו, אני אותי גם תצטרנוני, ‫תונרא כמו עם שחפי ‫להימן אתיצה. ‫הוא אומר, זה מקרי, ‫אבל אני. ‫זה דווקא מרמז אולי שזה הוא. ‫לא, כי הוא אמר הרבה מפעמים ‫למה שאני הבטר ‫על סופ הזה של הצלחה. ‫הוא לא יודע, אבל אין, ‫אבל האישה שחייה, ‫היא תומבתר את על סופ כזה ‫של הצלחה ונד. ‫אני חושב אבל, ‫הוא עזר הרבה לכתיבה ‫את החלקים הנפולטה, ‫והוא פתוויחד, ‫כי האותקטיות שרית ‫הוא ראה ילדות בשחונה הזאת, ‫היא מאוד משכנעים, ‫היא נורא כאילו כאילו ‫שבמיץ ככותב את חלטה אותה. ‫אז בעצם אנחנו לא מצליחים ‫להבין למה היא בחרלי שעיר. ‫היא לא. אני חושב, ‫היא דיוסמנקרטיות של האישחיות ‫לגבי אותה זאת, ושוב בין אי, ‫היא זה מוגזם, אבל אני אמרתי ‫גם ברעיונות, ‫רם בארצאות של העולם אדם ‫שעוצה לשמור על מוניאותו בצורה ‫הוא כך כנאי, ‫לא תרם, לפיוסמו ארם, ‫שמתרגמו שלא רוצה לשמור על ‫הם בניותו אפילו לרגע. ‫כן, אז זה, בעניין הזה, ‫אני מאוד עשר תודה, ‫אני מפחות בישראל, ‫אני לא פעם הצדית ‫הצמין לדבר הצהות, בין הפולי, ‫או אפילו בעצרות בארץ, ‫נדבקש על איזה קוראות, ‫לכתום על הספרים, ‫אם אתה יודע, אני לא חברתי אותה. ‫הארך, שמושב, ‫הוא לא איזה אתה. ‫לא, לא, לא, לא, ‫-לא, איזה בכלל השאל. ‫לא, לא, אם איפשה הופרנט, ‫אז המטרגם. -אז המטרגם. ‫אז בספר הזה הוא זה נוגע ללב, ‫אבל אתכן אני אומר, ‫אם מאוד עשר תודה, ‫הצניותה האופססיבית, ואני המשיך לתפי אחת, ‫אנחנו עשיתי את הבריה שמשיעותי. ‫באמת, מעולם לא אדם לא, ‫ואני מפופולריות כזאת. ‫ופעוד, אתה יכול גם אליסקוד ‫הובופולריות, ‫אל תדעת, אתה מדבר עליה, ‫לנפרנטי ורצונלי שרל מונית. ‫מה טוב, מזמן? -נכון. ‫בספר הזה פרנטומליה, ‫היא מסבירה את הסיבות כלומר, ‫היא תכנסת להסקרנות הזאת. -אם איניאנ הזה, ‫שספר יכול לשרוא בעולם, ‫בלי מחברו. ‫זה בעיני היה מהתחלה עיקרון, ‫הוא שיומרת בחדר היונות, ‫ולא משנה עם נגיד, ‫אני דוגומנית, בלונדינית, ‫באת 35, או אישה שפרשנים ‫היא הוא תקדקי סגל גלית. ‫זה לא ממש חשום. ‫וגם עם משוידה, ‫אז זה לא יישנה את הספרים. ‫היידה וגם איניאנ שלה מאוד חשום ‫זה שיתרנת ‫היונות האלה, ‫היא שעובד מאוד דבר היונות, ‫חייצר אחר, ‫היונות תמובן משיתה הזאת ‫שגמנירי, אינטיות השתשוווייה, ‫השנות לא צעה ומבירי, ‫אליה, לא מנהלים את השפם, ‫כאשר ישיר. ‫זה מאפשר לחירות ‫כתיבה מוכלתת, ‫והגב, כתבי יותר ספרים ‫שייקרצ'ה מה החלטים, ‫פשוט היא מצאות המלא רואים ‫והם מזרקוי לא. ‫והספר הזה, פרנטומליה, ‫כמו שאני מבינה מאוד מאוד הצליח, ‫כי זה אולי היה הכי קרוב ‫שקוראים יכולו להגיע אליה? ‫לא, תדעת זה מחתבים ‫והרעיונות, זה חונות ילדות, ‫אני לא בטוח שאתם כולם, ‫המטיעים חלקם לפדעתי, ‫הם שקרים לחלוטין, ‫וישם זה חונות האלה ‫שאתה יכולה לנופרנטים, ‫סקרד וידותה בין הפולי, ‫כמו אימן אינפרנטי, ‫אני תראה אין לילדות בין הפולי. ‫היא אני תראה אם מוצא יהודי ‫מה אני צורת שואל, ‫היא לא בטלבי, ‫מה פולי, ‫היא לא נובעים. ‫אני מעררת, ‫אבל איך האישה הזאת, ‫בין עם שמה ניתר היה ‫או שידו מניקוס סטרנון, ‫למי שעומד מהחורי ‫שמעט הזה פרנטי, ‫אבל איך היא, או הוא, או היא, ‫מתנהלים בחיים הרגילים ‫במפגש עם אנשים, עם חברים, ‫מבני משפחה במקולת. ‫הבאה, כחשם מוכלת את של הדברת. ‫כלומר, אם היא לא חותב את נניח ‫באלשק בתאות אלין הפרנט. ‫הוא מי שמשותפין זה לחלוטין פעולה ‫זה כמובן עוצת או. ‫תראי, נגיד, אם אני תראה ‫הלא הייתה אלין הפרנט. ‫זה די מוזר שהמיתה ראיה ‫עם התרגם את פרילן סרית, ‫באוצה הזו החל משנות התישים, ‫ומי, על פעם וס, ‫על פעם חדש, אין כבר יותר ‫הגומים של הניתה ראיה, ‫ספרו גרמנית ואלה השנים ‫שבהם פרנטי הופרחת בתופה עולמית. ‫צב, זה מוזר שאין הפרנטי ‫נהימנה יכולה לבוא לכל עוצה ביטליה ‫שיא עוצה ביש עוצה ‫או גלות המריא יותר מאה או. ‫לא, אני תראה ‫עם התרגם את העוצה כל חיית, ‫כפרי לנסת, ‫מתראי זה פלגם אין הפרנטי ‫נוציאה את הספרים של עשה. ‫שם בלי לעבור בעוצה ‫פרט איש לו מנסה לפתאות אותה לעבור, ‫כי פה חתה שיית הספרים ‫אני חושב על זה, הוא היא בנה. ‫הביא פריה, ‫הנה נפרן פעם מוחלט ‫ברבה שנים. ‫אבל אני לא אשתם, ‫אני אשתם את המעמיינת ‫לאיך הם התנהלים בחיים הרגילים ‫הלימנה, ‫את המפשר של רדבה, ‫הם הם מושיחים בפשר. ‫אז השנים עוצה אותם מאוד ‫לא אליגל, פי בגלל מי חושב. ‫תחושב שהי פעם נדע בבדעות, ‫בבדעות, ‫או שזה יפטישה את העלומה ‫לפחות כלות וכותב את בחיים. ‫כאלו מה זה, מה זה? ‫זה תלומה החלקית שמר עוד, ‫לדעתי מהולם, ‫אני תראה, ‫האלו תומר שיהיה למשל. ‫אם התלור יכולה להסביר ‫למה עוצת או נתנהל החסחוים כאלה, ‫אז האדם היחידי בעוצת ‫או שיכול כבשחוים כאלה ‫זה אלה מפירד. ‫אח שבא, ‫מהזאת תהיה פגישה בהרוחת ערב ‫שיינתנהליך היית הספר? ‫לא פגשתי את תה דיברתי בתלפון. ‫פעם באיזו הקשר אחר, ‫שיית השור, ‫לתרגום החברה הגיונה, ‫זה פרראשון, ‫אני קיבלתי פרס, ‫המדוי הננה, זה תעשי חתל, ‫פה נמנית ראי, ‫לא אוהי מן למשל. ‫הקולגע. ‫-הקולגע. ‫כן, אז זה אולי. ‫אני עושה פלחות פרד, ‫שהוא פרד חשוב, ‫בלשנים בוניברסיטה פדובע, ‫העשו דבר של פעמים עושים בלשנים, ‫אנחנו ניסו למחשב את ההספרים ‫שדומני קוסטרנוני, ‫ושאלה להן הפרנט. ‫ובבקשו מהתוכנה, ‫הבדוק שחיכויות של מילים, ‫ושאלה בניית המשפט, ‫התחפיר שמאפיין את הפרוזה, ‫הקרבה בין ההפרוזה ‫שדומני קוסטרנוני, ‫לנפנטי, קרבה, ‫שקמת מהחוץ, ‫אם בוטקים את זה בלשני. -כן. ‫מה נגיד? -מה נגיד? ‫אם אנשים ממוגרים רוצים לסכרק את המסחק? ‫זה בעיקב המאה היסם בחטי ‫של צעים טכנולוגיים נגיד. ‫אם יכולה להגיד אנשים חיים בוטובי ‫הוא להגיד זה אז הסתרדו שקטו את זה שניים, ‫הוא דו שאני אגב לא חפט לדמצדי אליה ‫ונפרנטי חולליות, ‫ביונטרנס, גבר ו. ‫זהו, בין קריא. -באו דוקרציתי ‫שוא לא חיים בזה, ‫הוא עם אותך סבחה על מעניין. ‫לא, בניי זה, ‫הפוריק תפמיניסטי הגדול ביותר ‫בספרות המאה היסד באחד, ‫הוא נכתבה יצירה ביקפ הזה ‫שמתסקת בפבלמד. ‫הנתית נשיון, שיינייני החברות ‫בנשים, ושנכתבה לפחות על כך ‫הספר על ידי שעה. ‫תופעה כזאת, אין בספרויות ‫העולם. ‫לא, תהיתי עם אותך בכלל ‫מאניין הזהות של הקותב. ‫לא במקרה הזה, לא, לא, ‫אני לא הייתי עושה מהסק הזה, ‫כי זה קשור גם להתיקה ‫שעד ממאמין בה, ‫פשוט שהיא מטה אדם קותב ‫פה יש לכם מיליוני קוראים, ‫אני מצלח על דבר איתם. ‫אי לא הייתי עושה את זה, ‫כי אני חושב שאני שאים בראוי ‫לאים שמוד שיהיה להם פנים להתיחס אליהם, ‫אבל מעני, שמתח ראים. ‫ואת איב אחרים, ‫שלאות יהיה פרסונה בעולם, ‫שלא יהיה אדם בעולם. ‫אני חושב שאין מגזמה, ‫אני חושב שזה גם, ‫אני יפה מאוד, ‫אם ישרפים לא נקורים, ‫שפה המחד, ‫אם ידו שעד זה עד. ‫תוב, אני חושבת שאיגיע הזמן ‫לאודרוחת ערד ביחד. ‫אם, אני מקווה שיזוחרת הסטודר, ‫אני יודע שיזוחרת הסטודנט, ‫להיכושרת אותו, ‫הדם שמתנלות הסטר. ‫על אונלט הרע סופר ומטרגם, ‫הוא מי שבית התרגום ‫להברית למרבית ספרייה של המכונה ‫אלא נפרנטי. ‫תודה רבה לך. -בטקולה, אני חושב. ‫תודה רבה לך, ‫על ההתנינות בכמו, ‫בעשה, לבקשת, ‫השמור בכנאות על מוניותה, ‫ודויגית שאני את תרסם מאוד שמתרגיה, ‫זה נהיה לי סידום מאוד נוח, ‫כן ירבו, ‫על איזה שתיבלת עוד אלין ‫הפירה על מפסמתו. ‫אין ספק שהרצון להרבות קוראים, ‫ולפתור את החידה, ‫אוכל כמעמנים, ‫אבל כפי שאמרתי, ‫בספרות היוורית, ‫המשפחתית, ‫הסודות האלה נחספים מיד או כמעט מיד ברובם, ‫ושפק עם זה באמת אחת הסיבות, ‫בבדה גם, ‫כמו שאין סיבה ‫בסיכולוגית אחת כמעט לסעודיווו. ‫אז אמית זה רופים. ‫אני רוצה לצתד דברים ‫שאלה נפרנטי כתבה ‫לאחד המעים של הכך. ‫דווקא בידיון הספרותי, ‫יש להיות קנים ככל האפשר. ‫הקוש יקרוך ביחטיבה במקרה שלי ‫נוגע בכל מקום בגופי, ‫כשאני מסיים את ספר, ‫יש לי תחושה כאילו הסתיים חיפוש ‫מדוקדק שרחו על גופי, ‫וכל מה שאני רוצה ברגע כזה, ‫הולחזור להיות אני עצמי ‫על מחשבותי, ספתי, כשראים אנשים. ‫מה שנהפך לנחלת הכלל, ‫הוא היצירה, ‫ובענים צה כל מה שיש לי לומר. ‫למי באמת, איך פת היום מישיאות ‫או של מחבר הספר? ‫אי, מי הנה זה, ‫במובן מושא המנוגדת, ‫כל מה שאמרנו, אבל גם את הכף, ‫זאת אומרת, ‫בדיחמו שכותב את גראלים פה ‫בסיפור שלו למכתב הגנוב, כן. ‫המלכה שמסתירה את הרעייה ‫שלולה עכשיו להפליל אותה ולסיימת מסויה. ‫מסתירה את המכתב במקום הגלוי ביותר ‫על השידה, לקומודה. ‫בכניסה לבית, ‫והם הזמינת מפקח המשתרה שיהרו חיפוש, ‫בגלל שזה במקום הגלוי ביותרו, ‫אם אני מוצאת המכתב, זה זה. ‫ואנחנו עכשיו שבדברים ‫שנוריד נגע בהם, ‫היא באמת יצביע על הרבה שמות את, ‫שפותחים מין צוהר, ‫עוד אלת אחורית, כדי שאנחנו הקוראים, ‫נדע שבעצם מדובר בי, ‫וזה גם יוצר עוד איזה הבחנה, ‫בין שמות את, ‫שהם היו סוד מוחלד, זאת אומרת, ‫העלים שלהם, ‫יציכו לשמור בחשייות מוחלטת, ‫זהותם להסתתר לגמרי מאחורי המסכה, ‫לבין שמות את, ‫שכולם ידו שבעצם מדובר בל, ‫לתובה את העניין, ‫היא סבא שלירי ואני משאר שכבר רוב הקוראים ‫בזמן אמת ידווייטבי טב, ‫שמדובר בבין גוריון עצמו. ‫מחוריד דברים שלה, ‫מסתתר ויכוח נוקב של הרבה מאוד שנים, ‫שאולי זמןו כזמן מחקר הספרות, ‫האם מחקר הספרות צריך להסתייר ‫בביוגרפיה של הקותב, ‫הקותב האמיתי, ‫או שצריך לקרוא את הספרות ‫במנותק מיקותבה. ‫אני שייכת להגבוצה הראשונה ‫שחושבת הקירות עם הביוגרפיה של הקותב, ‫התנאי היכרחי ‫להבנת היצירה, ‫אם כי זה לא אחד לאכד, ‫ובעדי הקרת הביוגרפיה של הקותב, ‫ההבנה של היצירה תהיה חלקית מאוד. ‫הביוגרפיה במובן אחר החב שישנו, ‫כלומר, ההקשר. ‫לקרוא ספרות ללא עקשר ביוגרפי ‫והיסטורי, זה סילוף גמור. ‫לנכון שאפשר לקרוא גם את הספרות ‫מה יומרת לנו היום, ‫אבל צריך לקרוא את הספרות ‫בהקשר שבה הנכתבה, ‫וההקשר הזה הוא כשור גם ‫לההיכרות עם הביוגרפיה. ‫יש סופרים שביוגרפיה שלהם ‫היכלק בלתי נפרד מה יצירה הספרותית, ‫הוא ככל שמקרים אותו ויותר ‫מטבעים להמיקבה, ‫ויש סופרים שם במנותק. ‫הוא עוד משפט אחד לנושא ענק ‫שסופרים, ‫אוכל כמעט סופרים מאוד התנגד ‫לחסיפה של הסופר הבסר ודם, ‫שאומד מחורי יצירה, ‫ובמטריכות או בביקוח ‫בין הסופר לחוקר, ‫המביאו את האתם והסתגו ‫ואחר לעשו אחד מעל ‫להעייסה המחזר, ‫אבל הוא לא היה היחיד. ‫הוא לשאלה, אני חוזרת שובי לשאלה ‫של באמת שלהם נפרנט, ‫למיך פת מישיותו של מחבר הספר ‫האם באמת, ‫אין יצירות גדולות ‫שאנחנו יכולים להן נות מהם בלי, ‫לדעת מי אומד מהחורי. ‫יש קורא שלא אוכפת, ‫לא מיקטיו ולא מתניהן ‫ויש קורים, שזה חסוב להן מאוד. ‫אז אין החללה לגבור. -לא, לא, לא. ‫לגבי זה. ‫גם אני שותף לחלוטין להתפיסה ‫שמייחס את משקל ‫למקום של הביוגרפיה בעיצירה, ‫ואני חושב שזה העידן שלנו. ‫זאת אומרת, כל התופעה שלה ‫בסבדונים נולדה בעצם ‫מנהרגע אחד שאנחנו לא יודעים ‫למקם בדיוק בהיסטוריה, ‫מתי הוא נוצר. -נכון, אחון. ‫של המעבר מי סיפות אנוניםית, ‫כן, לתובת, ‫אני ארקוד אי שאנחנו לא יודעים, ‫לא חתומים עליהם אנשים ‫בסרבדם בדיוק. -אני לא נורא מוס. ‫אל סיפות שיש בתודעה של סובייקט. ‫ואת תודה הזאת, ‫היא תודה מודרנית ביסודה הזאת. ‫מתגעמים המודרניות הזאת ‫מתרחש את כבר לתובתייניהן ‫ביוון הקלסית, ‫ואנחנו חיים עדיין ‫והיום ביתר סט, ‫את המודרניות הזאת ‫את הסובייקטיביות, ‫מכאן אני עני-עני שאפילו בנייד ‫כן האייפון, ‫ומכאן גם הרצון שלנו לדעת איכן ‫הוא מי דיוצר ביחס להציירתו. ‫אני עושה סיפור על מתוך התגליות ‫אלה של המעגר יש לי עכשיו. ‫למאסה הודות להבודה הזאת ‫הבלשית מתוך הרכיון של תוביירי בנייר, ‫אני התחקתי אחר משה התגלה ‫כשירו העברי הראשון בתפוס, ‫שוא מפסם תחת שמת. ‫מי שעוזר לו לפסם את השיר ‫זו היא לאגול ברג, ‫והוא חותם בשם את תת בין מושה, ‫תת תוביה, ‫בין מושה כי הוא בנו של מושה ‫זה שמו העברי של עביב, ‫ובשיר הזה למעשה, ‫לא היינו יודעים על קיומו ‫הלמלא הסגרה של הפסבדונים, ‫העבנה שאותות את בין מושה, ‫הוא הוא תובי הריבנר ‫לימים חתן פרס ישראל לשירה, ‫וזה הוא שיר שהוא בעיניים ‫המש מי פסגות שירתו, ‫גם בזה שהוא מגלם איזה עובדן מקודתי, ‫הוא תוכר יצא השיר, ‫אנחנו מדברים על שנת אלף צ'מות הרמי, ‫ואת אישה הוא אדם צעיר ‫ששוכלת אישטו הם ביטו, ‫ביטאונה ברכים, ‫והוא עצמו נפצה קשם או עוד בתאונה, ‫להגול ברגבל ותאכולים, ‫וקותבת מפיו מלולית, ‫את המילים כי הוא עצמו ‫לא יכול לעלות על הכתב, ‫את המילים הבאות, ‫אבל כמובן שזה גם מסוו לי תכס ‫לשועה שמנו אצליח לכמו ‫כבר משפחתון הספטה בעבות, ‫ולוק יותרת, אינני זה שהייתי, ‫אינני זה שהינני, ‫אינני לא כאן, ‫אבל או שם, ‫חי בין אביר ובין מים, ‫להתי חי בעש, ‫איני סופות ידי סופות, ‫ספטי סופות. ‫הוא מתוך הספרה הזאת, ‫בדיוק כמו שכתוב ליימים ‫המחי בכד משירי מחזור מרוביים, ‫הייש עשרוף בעבי אמר. ‫מתוך הספרה הזאת למעשה ‫היא יוצאת כל שירתו של ריבנר. ‫והשלה, האם, ‫אתה מצביע על כך שזה שיר, ‫בסגות, שיר גדול, ‫האם זה שהוא כתב אותו בשם אחר, ‫מוריד משהו מרקו. ‫אז בוונסויהם היד צריך להוריד ‫מהרקו במחקר, ‫הזכינו ועודות לזה ‫שריבנר ריח לחיות, ‫אונפטר כבנתי שם וערבה, ‫הקה ארץ אם לאושב השנים לפתירתו, ‫אז החיתי לשול אותו. ‫והוא אישר שזה החן שיר שלו, ‫וגם אישר לחלול, ‫את השיר הזה הכי וחול בוסרי מוקדם, ‫אבל שפותח שר רחב, ‫שירתו בכלל במבחר שירים ‫ממצע שזכיתי להרוך עם רפיבי חיות. ‫ובזה פתאום השיר הדכו ‫כאן השכח של מי שהנינו, ‫תוביירים נכנס בשר הקנון. ‫אני רוצה להוסיף, ‫אנחנו בידן המחשבים שכמעט, ‫איך אומרים, סוגרת הגולל, ‫על כל הפרעשה הזאת של כתבי יד, ‫של החיבותים של הסופר, ‫בכתב היד שלו, ‫את שיותות, המחתבים, ‫העירות, ‫הידן שאנחנו מדברים עליו, ‫זה היה ונגמר. ‫אני נקל חולק על מורתי, ‫או מנסה לחלוק, מנסה. ‫מסריך להקיב רק תלמידים שכל כיני. ‫-כן, אמרה. ‫אני גם מאמין בזה שתלמידים שבוגדים ‫הם התלמידים הטובים ביותר, ‫כי הם עצמאים עושים. -נכון. ‫ואני חושב שדווקא הידן שלנו ‫הוא עידן שמתעד אותנו בצורה, ‫כמעט כמו הפנופטיקון, ‫כן, זאת אומרת, ‫הוא עין אותנו כל הזמן, ‫אנחנו גם כותבים הרבה יותר, ‫אני קראתי לא מזמן איזה ‫מחקר שהתפרסם שומר ‫שהאינטרקצות שלנו הכוליות, ‫את אומרת, טלפונים, ‫ופכתו בצורה דרמטית, ‫אנחנו כותבים הרבה יותר, ‫עוד אותקסט, אנחנו. ‫ובזן אנחנו הרבה יותר מתועדים, ‫בסבדונים בעידן הנוכחי, ‫נדמלי שחלק מהעניין ‫שלנו ובתקווה גם של המעזינות ‫והמעזינים שלנו, ‫לתוף האזות שנמסכים ‫שיולכת ופוחתת. ‫פוחתת זהו, זה משרציתי לשאול, ‫האם עדיין יהיו? ‫היהיו, פשוט יש לזה שמות שונים, ‫והעובדה שאנחנו מתמודדים היום, ‫אם הבנה המלכותית, ‫אם בוטים, אנחנו למעשה שואלים ‫את אותן שאלות של זיהות, ‫האם מה שאנחנו קוראים עכשיו ‫הוא אותנטים? ‫מי כתב את הטקסט שאנחנו קוראים עכשיו. ‫זה אותן שאלות שעשיקו יוצרים ויוצאות, ‫הוא קרים וחוקות במשך, ‫מיות שנים, פשוט בשינוי צורה. ‫ונדמי שגם יוטר מסוגי ‫כתב אחד לכל אדם, זאת אומרת, ‫התקטב היד שבו הוא כתב ממש לפיתומו ‫ויד כתב יד. ‫שושלך למרכת שוויה מוקפת יותר. ‫-מוקפת יותר, ספר לי על זה. ‫זה מוקפת יותר. ‫-ספרי אצלנו, נורי. ‫זה בקדל לאורר אותך לספרה. ‫החלל כתב היד בלי מחיקות. ‫זה כתב היד אחרי הגעה של מסופה. ‫-כן, כן. ‫או שאישתו את הקוטוות את זה, ‫מכון כמו תולסתו את זה. ‫-וויה אנחנו יודעים שעיו כתב היד, ‫רבה מאוד, ‫שאותה ככהד, ‫ככה, כתב היד של ברנר הלכו ליבוד, ‫או של הגנון שנשרפו. ‫-אין, איך שפוגל, כן? ‫-אוויה לבוא. ‫-או אפשר היה לסחזר את זה. ‫נורית גוברים גידונטיקות, ‫כי אני מאוד מאוד מודע לכם, ‫בטוכנית מהחורי הקליים, ‫שוכחנו על תופעת הפסוודונים, ‫שמות העת בעולם הספרות. ‫אני מודע לפרופסור לספרות ‫נורית גוברים, ‫חוקרת סופרת מרצה ‫הוא פרופסור האמריתה בוניברסיטה-לביב, ‫לפרופסור לספרות גידונטיקות, ‫כי מרצה בוניברסיטה העברית ועורך. ‫וגם לספרת המשוררת והעורך ‫את יערה השחורי, ‫של הסופר והמשורר והמטרגם, ‫על לאונלטרס, תודה לכל בדוי השם, ‫שסיפקו לנו איניין רב בתוכנית הזאת, ‫אני רוצה קרן מגישה ועורךת, ‫את הדרה ברגע מלאך שאיזמן תותי. ‫תודה ממני. ‫שרון לאר מראה להקלטה, ‫לתוכנית הזאת לצד כל התוכניות ‫הקודמות תוכלו להעזין, ‫בעמודה הסקטים של מהחורי הקליים בהתרקן ‫ובספוטיפי ביטות. ‫הפספוטיפי ביטות. ‫הפספוטיפי ביטות. ‫הפספוטיפי ביטות. ‫הפספוטיפי ביטות. ‫הגיד השדועי סני לי.