160: מתן חכימי - שאלות שהגיע הזמן לענות עליהן

הפרק שאתה מומדים לשמוע עומש שלו ממש עשיתי עד היום שיחה לא מתוכננת אינטימית מעמתת וגם מיוחדת עם איתי סגל, איתי סגל הוא קטב של ידיעות וחדשות שתיים שרענות היא בעבר לקטבה בשבעה ללוט ומה שוב גם נרצות להמשיך לנננת עושך מפרק הזה לא בחכמי יצג את מי שאני בכל רגע נתון אבל זה מה שיצה זה מה שקורבא שיחות שמבים להם נתוכם פגיעות וכנות. איזהו אם אתם נהנים מהתוכן נצמך שתהגבו אחרי התוכנית תלחצו על כפתור הסבסקראי בלום שנבאיזה פלטפורמה זה עוזר להרוץ להגיע ליותר אנשים. אם אתם ורשומים אז פשוט תגיבו על הפרק ידעתכם הכנה אני תמיד קוראת את גובות זהו אפשר להתחיל שבוע טוב עובות ועובים בוחם אבן לפרק מספר מה שישים של תחושת ביתן אני מתן חוקר עצמאי ומחבר הספר חוקר ביתן בעשור האחרון לחוקר את הקשר בין הפרירות האמונות והרגלים שלנו. לברות שלנו מעבר לפרוטקסט ישוד מספר רוצים בהם אני חולק ידע מאמיק בנסבריות התפתחות וריפו יצמי בנהם אניוז לדר השבועי והקדמיה של תחושת ביתן. אתרנו את האקדמיה כדי להנגיש מעבר לפרוטקסט קורסים האמיקים שמנגישים קלים לריפוי חוסר נישי ושיפור החיים והברות שנוגבר השישה קורסים משנה חיים שיש פיוק ורלפי אנשים. אז אל תבטרו עוד התיישוי מתמוברים את גרים כאלה אחרים תמיד שבשעות דריפוי או שיפור בריאות הכל בעתר מהתן חקימי דוד קום כרגע להגיד שמתת מה בפרק הזה אני מקם תחלקו אותו שתיהיה אזנה נימה אני מטרגש בארץ לא באמת כן על הניטי סגלום שלום אני בגדול נתן חלו ולדחב לא ציית כרמילים אני מטה הקרנו שרענת אותי לקטבה של שבעי המים וזה תעש חודדולה. ולמי שלום הקירות חתגם כתב בו פנשישי תגם פות קסטר מצפייך תגם חזי ענייתי בשני הצגות שלך נפלאות תודה ואני כן כאילו רוצה להביא הרגע של סוג של קינות. אני פעם בשנה עושה מקליט פרק שמראי נימותי. ולרוב אני בוחר בן אדם שעזור לי להביא רת דברים שאני רוצה לדבר עליה. עכשיו אמרתי למה לך זה פעם אחרת הפעם נעשה זה אחרת עתת תישל מה שטרוצה לי שול כאי לפעמים את שמורים לתרק מבי אנשים שלמה דגירים אותך יתה ששמעתי כזה דבר. כן עשתי פעם אחת פרק מהחלטה של פרק המאה אם נרקי סלון ולא עושתי לדעת וכדי תחרתתי על זה כאילו כאי לפעמים את המטרגש איתו רגע שתי ואז ישרה שירות קשות שאולית שובות אליהם אבל מרוב ההתרגשות לא אחתי להביא אותה כמו שצריך וזה לפעמים שאתה. סוג של חתת היא ברשמקומי אבל בכל דבר נושא שתי הדיארותי בשיח פתוח זה אני בטרגשות גדולה מעבר לך את המאה. עכשיו תודה אני מסמח אותי להיות כאן חסחת לי אז מין אותך לפרוט קלשלי מה ותרד על זה לא ותרד אני אומר בואו נראה איך זה בוא נראה זה ערוד ונחליט את מתקדמים צעד נוסף לאחצים זה מאוד מסמח אותי. אני אתחיל בזה שכשסיפרתי אנשים שאני הולך לריא אותך אז, המחנות היו מאוד ברורים נחלקו מאוד לשניים אלה שאיניים שלהם. איניים שלהם היו אמורות אתה עבור במהוד אנשים יש איזה מילה שאנשים מסוכה פחות עבים גורו כזה ושתאלה שהברור שמתקדקמים קצת קיית המעצג עבור עבור אנשים עבור קבוצה לא קטנה. סוג של הזה כושי שיש להם עם המסרים שחה עם הדברים שאתה אומר. תחם דבר כאילו על שני הדברים שתי הקהילות האלה שכנראה חייבות לחיות יחד. אבל אני תקילו בגלל שאתה לא בבירה ציקום אבל בפרק שוקצת שונה אני רוצה לעשות את זה מין סיקום רגעי של הרגע זה בזמן. ולשאול אותך אני מבין מה את המרווח. מכל הדבר הזה ממש הפחת ליות מי הקהילה שאולק תחרקה מדברים שאתה מביא לעולם את הרבה הרבה ברור לי אבל רוחה המשמעות כן. מה את המפסיד מה אפסד את הלמה מחיר של מהמחיר. אני לא יכולה לדד מה אפסדתי כן דרך לדד מה אפסדתי לא ניסיתי את זה אני מחיר אני משלם מחיר על הביקורת אני. תודה מה להחשב פוסט אני מאוד חושב פוסט עם האמיתים שלי. אני שאתה יחשבאמת למשל להביא לעולם אז זה יהיה ביקרו בנוץ יותר שלי או בפייסבוק. אז אני יכול לחתוב לעומק ולא רק להשיר דברים בפורמת של אינסגם. שם יש קל שבוי כבר כשקל שכפחות נראה שמכל. לא אז אני בדיוק בגיד ששאני מעלה לשם פוסט אז תהל סטר דמה מה ילך לקרות זה תמיד כאילו רכב את ערים כזאת. וכמובן של רוב אנשים שעוקבים אפשר לובד שום מקום מתחברים לדרך אבל גם יש אמרבה כאילו הרבה כאלה זה. התנגדות ועלימות לפעמים עשים את ומילים קשות וזה זה פוגעת לא מעל זה אף פעם אנחנו חושב לבצב לזה דבר רגע. ואני שנייה יזביר לחלם הזה כאילו הגיוני ותוב שיש גם ביקורת ותנגדות ולמה זה איזו משגדית פתח אבל זה כואף כאילו זה. אז זה לא כואף מספיק להשתפסיק לעשות את זה אור שתחשוב פעם המפני הפעם הבא לא תשמע את הדת המסתקל ההיסטורי של הנושות אלפי לא לא רחוקה יש לך תיפה דרך כל כאן שמי מוסוקרטץ שאוציא אותו לאורגל רשו גרם אנשים נחשוב. היום מעללים אותו מלמדים אותו בהקדמי אבל אז רצאו אותו לא רגל יש לך את תשר לי קיר קל האחרונה שמתח נשים את הראש לרבה כיוונים וגם אותו. ארגו וגם אפילו אתיה שהוא צלבו כן אנשים שבהם לעשות לראות גבוהים. את לראות גבוהים למרות גבוהים לא אני רק מנסה רגיד אנשים שבר וניסטו לעשות. את הקלילות הבקבוצה תסב בצמך בקבוצה אולף כאילו כן למה לא ובאת אני מה שנמצא להגיד זה שבספוש לא צולבים עכשיו את האנשים ששורכם אנשים מלחמות או את ראשי הפרמה שרסים אין נזקים גדולים או את התאגידים שמחריבים את העולם. אלא בספצולוים את האנשים ששחק כל מביאים נרטיב אחר. בספצולוים נגיד נרגע אני רואה אחרת אם אתה מסתכל רגע לצד השני אם אתה שני לא בקרובנות אל מלזה כאילו לא נותן ניותר מדי כוח. אמא מקום שלושם אחרת בגדיל תבורה למדלו אימד זה. אבל יש איזה שהוא רצון להחז ולהפוך אותי להיות הרמה שאני בין היי. אתם מבין למה? משרת אותך אבל גם קצת בזה שהוא אופן חול כי זה מגדיל אותך למדים. ההתנגדות. -כן. -כלית נגדות כאילו פחת תראה משהו לביב כאילו תראה מה התנגדות לביב היא הפחה אותו. אולי הוא פחות נורא מן מה שעשו אותו אבל אני אומר שיש משהו בהתנגדות שגם בזה שהוא אופן גם אפשר לעודות לה. כאילו אולי זה גרמל את פתח כאילו ההתנגדות גרמדי ללמוד יותר על האמי כיותר נוסל להבין שנייה איך אני יכול לעשות יותר טוב למות שנצרנו וזה לא משלמה אני עשה אנשים מרדנגדו עם התנגדו. אימאים זה אזר לי. כן, כאילו זה שום אני חושב שזה מעניין לראות ואני חושב שזה בדיוק מה שקה נגדים. אם תראה לי כאו עם ביבי אנשים שמדנגדים לך מגדילים אותך. כאילו זה מקום שאתי תלמא כיום שלי אני חושב שמישהו מפראלי ברשת המתלמא כיום שלא אני לא עשה עליו פוסט וידבר עליו. כאילו נעשה שכאילו לא קיים הוא לא משרע את אותנו כל כך. אז אנשים בעצם מגדילים אותך בזה שמדנגדים לך ועשיש גם צד שגם קצת נהיה בזה ששתם מה לפוסט שאתה מבין שהוא יכול לדם קצת שיונוי במכלוק איתם לצבין. אני חלקת אלשתם נכף שכל בן המוציאות רלוונטי וכל מהם אמור לשאוף ליות רלוונטי בעולם הזה כי אני חושב שעבר יותר כוהב שלא יראו אותך שתהבלתי נראה מה שרשתעשה משהו מצליח. אם אני רוצה להתריס, בגדול בכלל לא אני מביא את מי שאני אני מסתכל על מה שקורה בחוץ מפרל לראות מה שקורה אני מביע על זה ידעתי. לפעמים אולי זה יכול טיפה לסמי החודיק שאני יודע בדוק איזה בטנגד אחד עושים ספציפים שכל מה זה אז מהווקא אותם ספציפי בלי להצבין. אבל אני רצון אני במדמד מנסל לגרון אנשים לראות מה שאני מאמין בו בכל אבי דיברתי על זה בפוסט האחרון הזה שאלה תלפץ בואו קוארת פעם על השמש דיברתי על המערה של הפלטון. בשפה שטווה הפלטון הכי בסיפור מספר שאנשים מקלויים בתוך מערה זה כל מה שם חשובו שקיים ואז מישהו אחד יוצא החוץ המחפת לא מבינים. מדהים בחוץ יש שמש שטבע כל העולם אמיתי קורה בחוץ והם סוקלים אותו וכרסים עליו לא מאמינים לו. אז אני מתלך רואה למרג כחבר יש משהו שאני מאמין בו שביניו טוב יותר. בואו הקטירות אותי תבננו בו תתנסו אני לא אוהר איתו לא קטן לא מחתע סייזה מחברתי פחן וכשהם לא רוצים לראות אז אני רוצים לראות לעזת אני אשם. קשו אומרים שואל איתן זה מליבו שזה גם מעורר מחשבה לא זמצט בין מה זה שר איתן וכן. לא מה כבר אני גם מעורר מחשבה מה אתה בואו לא במובן הזה של את הבודקת עצמך. האם שכרע שר איתן ומאיתם ובאנתי ועגב זה מושג שואל לחרבה אחורה לסחרי תרופות סוג שלושים שבו רואו אין את רופט הקסם שלי תיקח אותה ואילו את ההסקלום כנלוך הפתרונות קסם בחיים אלה. אז נכון שאני מוכר קורסים אף רלום אף רד אף אף אף אף אף אף לא מרימני על זה של מה ששימפריקים שפות אסלוס אני חסות אחת. בחיים לא קדם דימותה ג'חד מחרובן שכל מה שאמשנים מקדם וזה של מקדם קורסים לריפוי פתאום הפכותי לשרלתן זה קדם איפה אתם אתם עושים לרוטרקת משתם רוצים לראות כל הזמן. אז אז אני ממש לא רואה אתם ישר קשר לתן אני אומרת הדברים שאני מאמין בהם ואני מנהמד אנשים דרך קורסים בסדרות איך לעשות את זה חפשם משמצחיק שאני לא יעשה את איקסטר מאמץ להן גישת הדברים שאני מאמין בהם. אני חושב שאולי מה שאול משאולי קצת מעצבן זה שכשמישהו מנסה לסתר לך איך לחיות או איך כדי לחיות אני מה של הפסקנות או של אני יודע או טן לי להסביר לך איך דברים עובדים. היא דבר מהרער ואני חושב שר ברבה פעמים חזרתי לרבה פוסטים שכה ורבה מאוד מדברים שאתה מציע ויש המתנימה הזאת שגם אם לא מחובן אתכן אנחנו מסתכלים אחד השני ואני יודע שאתה לא חושב שאתה יודע יותר טוב ממני אני חושב שאתה מייסם את כל מה שאתה מבין וקראתה ולמדת. אבל אני חושב שזאת תחושה את זה לרבה מאוד אנשים אני אסביר לכם איך להכיר אותה אני אסביר לכם מה דבר אנחנו אני אסביר לכם איך שינוי אני אסביר לכם מה להיכול. אולי זה גם קצת מייצר איזושהי התנגדות. אני גיד חזה שני דברים. אהלף אין סגרום מקום בעייתי. כי לומר את ההסקדי באין סגרום נמר את ההסקדי בפוטקסטר בניוזלטר בפייסבוק. מקום איזה שאתה צריך להעביר כאן שמדדים בו את המסרים אני בטור יוצר מתבעי שרבה פעמים שאני צריך לרדל את המסרים שלי לכדי פוס בעין סגרום. כי באמת איפה להמיק שזה אתה לא ראותי ואתה רק משהו קטן שאולי מתחולה להפעיל אותך. אבל תזכיר את ההשאל ארג. אם משהו באני יודע יותר טוב מכם. אז הוא מייצר את ההתנגדות העיקרית. אז אני אגיד שני דברים על זה, אלף. אני תרושה הזאת שאני יודע יותר טוב מכם בעצם הולכת אחורה בעצם. אני חושבת כולנו למדו כילומה לחשוב. רמישהו אמרנו שיודעת עוד מאיתנו. אז הסכמנו שמעייך תחינוך או הקדמיה או התקשורת או הפרמה, היא תדעת עוד עוד מאיתנו. אבל יש לי כי ויכול בין אדם רגיל משורה, אז הם מאוד מעצבנו אנשים. אבל אני חושב שכל מה שלמדו אותנו, שנכון לנו כשאנשים באו. אני אפשר לתורסטברית נתארת תרמיד את המזון האמריקאית אמרל אנשים מה לא יכול. ככה אנשים נהוא יכולים. אנשים אחרי מומנך על השמש, או טופות, או על. אהיה שכל הזמן יש איזשהו משהו, ואנחנו רוצים להמין לגומת סמכות. ואז שאתה לא גורם סמכות ידעתי זה מפין אנשים. אבל מה שאני חושב שיותר עמוק מזה. אתה דבר שאני מאמין בו יותר מהכון. זה מוכלנו של בין האדם לא עודות שאותה. אם אני מסתכל אחורה על החיים שלי, תודה. עשר שנים בהם הייתי חולה, אל תרופות, או חלוך על גרוע משוכנה, אלף אחד רעיונות כאלה ואחרים. עד שמחד אני מרפק. אתה איתי, איזה קטיל עצמי, שקרו לי עבדו עליי, לא הייתי חכם הספיק. לא חכרתי בכלל, לא דעקתי לשום דבר. ומתוך המוכנות לטעות, התקדם תהל. לא הייתי יסוק בלגיד ארום מהצבנותי, ושקרו לי ומאמו לי. אני חושב רוב האנשים בלי קשר אליי, כן? בעולם הזה, נתקלים בנפורמצא חדשה. הם קום להגיד "הוא אולי באמת תהיתי, הם מנסים להשאים את הבנדם שמולם או להפריכ אותו או לכל או שרטן או עכשיו תרצה לי כל זה, רק כדי לא לעודות בתאות וזה הם נבח על רעיון קיומי של בני אדם, גם שלי. האגו הזה שלא מוכן להגיד תהיתי, עבדו עליי מהשפסיטי לו בסדר. מתי את התה הייתה בפעם האחרונה. אני כל הזמן תועה. מתי את תהייתה באופן כזה שגרם לך לעצור, לאראר, את השאלה עכשיו שקלוני לא מוכן אליי, אז אני לא זוכר. אבל אני צריך חדוג מה עכשיו, עכשיו וואי נדע שואלי כתבה עליי. על לזה ציוץ שלי, על השמש, ו. די אז באתי המגנה. אל תרמגנה ומלונומה. כן. ועשיתי סרטון כדלו, שם נבר על זה, ושלחתי את זה לאחברה טובה שלי שהיא סטודנטית הרפואה, בעיטליה. והיא מתחה ארגילי כאילו איפה אני תועשם, ואני מתעצבן מטרוף, כאילו עבתי, שקטי, התורה, עתמט ריקסית, עוד בלמודי רפואה אבדול. ואז אני כן מתחיל לקלות שכאילו כל ההתנגדות שלי היא אליי, כי אני תהיתי, ואני לא מבין מספיק, ואז הייתי צריך לעצור ולתקן. אז זה אדוגמה אחת שואלה לי בראש, אבל אני מניח שאני תהיה. אותו האקול הזמן במלא דרכים ברמה אישית לא הכול זרה כאנטים הם שדיק. במחת יחסים מחיים, שאני מול החברים, שאני לא תותמולי, שאולי אני חבר לא טוב מספיק, אולי של עושמדי לב מספיק, לזה שבתי להצגה ולא אמרתי תודה אחרי זה. אמרתי. אמרתי. אבל אתה איש הרבה פעמים, שאני עושה דברים, אני לא עושה מלב, שאני יכול מפוגוע במישהו, אני צריך להודות בזה. אני חושב שבמהמד של חייב השנים האחרונות, ככה כאילו נוסף איזה משהו שלא היה בתחלה. אצטורפה אחריות, כאילו קצת כמו בספיידרמן, אם כוח גדול בגיעה אחריות, המשרים שכה מהדדים לרבה מקומות, יש לך הרבה מאוד וקווים, הרבה מאוד אנשים ששומים, מה אתה אומר, יש גם אחריות, כשאתה אומר, לבשר על הרבה סרטן, כשאתה אומר על תלחוים ככה מגנה, כשאתה אומר, אני מחבנה, משטיעה. אז אני אומר, יש אחריות, כאילו אם אני מתמודד חלילה היא מחלה, ואני שומע את מתן חכימי, שאני מעריך אותו. אומר לי, אז זה עבוד חם כל הרופאים. אתה יכול טפל בזה. יש איזושהי אחריות מבהילה, כלפי האמירות האלה, שאונם מגובות בתודה, המחקרים ומאמרים שתראה לי מהאינטרנט, אבל לא באמת אני חושב על עודיה, מהספיק מעמיקים או מנושים כמו הרפואה מערבית. אחריות, סבבה. אני כן אגיד שהיא מזמן, אני מבין יותר ויותר, שאופי האדם הוא מורכב, ומה שקל אבורי, זהו אחרי אני לא בכך קל אבור מישהו אחר. אז באמת אני מנסה לחשוב פעמים לפני שאני מתבטק, כי באמת זה לא רק איך תחול לפולל, רכה להבין ש, אם אני יכול להתמודד עם משהו, זה לא ממש אתה יכול להתמודד אתו, ואני יכול לצפות במחשת לעשות עוד עבר. ופעמים לגמופוגיה במערכת יחסים בחיים. אומרת, מול הקל וחדומה, אני חושב שיש כמה דברים שם מאותיים יותר. וזה חמה המורכבויות בין ההגדולות של התרבות שלנו. אף אחד לא אחרי הלכה. אתה יכול להקשיב לי, אתה יכול להקשיב עם מישהו אחר, אגב, עם הרבה יותר קרדנט של זווהביות הרבה יותר טערים וכאלה, ובספעוי השלכה יותר נזק ממני. ברמה הקיומית, אף אחד לא אחרי. התפקיד שלך, זה אחרי ששמעטר אתה נחקימי, להכז ולחקור עוד, ואז לקבל החלטה. אם אתה אחד את הלזרוק את כל אחרות הלכהים שעל מישהו אחר, בין אם זה הרופא, או אני, כנראה שאתה תדפק מזה בעתיד, הראום שכל אחד הם שיחה לחקור. אבל אם שניינר יוד שנייה להימת נקרא לזה, תאנחנו חיים בעולם שקוראים לה אנשים כמוני שרלטנים. מישהו מחלך את עצום או תוכל בריותר, או תיקח עכשיו, זה שהוא קורקום. אנחנו השרלטנים המסוקנים לינו. הרפוה מהרווית, היא הסיבה מספר שלוש לתמותיי המארסטברית, מדובר על תוויות של תרופות, שאני תוכים של הקרנות, תוויות, אני מדבר אתך. שרופא אמר למטופל, ככה את זה, וזה הרגע אותו. אנחנו רואים הרבה נזק, כמרון שהדקשורתם מסתירה במדברים עלנו, הם לא מתן עליהם במה, על רק אומרים את האפרח. אבל אני חושב שאתה יכול אם אתה תולט תקרות, בין אם זה בי, בין אם זה בגוף, נקרא לזה מערכתי עם תעודות, ואתה לא בוחר לחקור בעזמחה, אתה יכול להזיק לך. אתם, אם אתה מסכים אתי, אתם מקשיב להיות, אני מסביני מתקילו. לא, אני מנים, אני מנקן. אני מנסף, אני מנסף, אני מנסף, אם אתה חושב, אני תואל את זה גילו את זה. לא, אני לא חושב. אני מקשיב. אני מקשיב, אני מקשיב. אני מנסף, אני מנסף. אני מנסף חושב, שאיפה לא אחרי לך, אבל אתה לא יודע אפילו, כמה, איפה מי שחרי לך, או אפשר לך רבה, אתה רנזק. זה לא לעשות מה, אבל מצמחת אחריות, כי כשאנשים מוקוים אחריכה, ומקשיבים לך, אז מרוצים שובות שאולי הם לא רוצים לך בזה במקום אחר. מגיעו אליך, את הדי הרבה פעמים, הייתי מבקר טלביזיה בפני כמה שנים תעודות, ויצא ש הייתי צופה המון שעוד בטלביזיה. בטלביזיה שרוב אנשים לא צופים בשיות הבוקר, ופעם לפני הרבה מאוד שנים, היום כל מיני תוכניות בוקר כאלה, של לקומנה סטרולוגיות וקורות בזה, וזה, וזה. ותהיתי, וקשבתי האלה סיכות, שאנשים היום מתקשרים לעול פעם, ומבקשים אצאה, לצלילום דבר איתי חמה שלי זה, והם אנשים היו פותחים ואומרים, ותהיתי מי האנשים האלה שהם מתקשרים למקומות האלה. ובסוף וסוף, הבאני אנשים צריכים, מתוך, מתוך מדת חולשה, מתוך בלבול, מתוך חוסרונים מחפשים צובות. ואני חושב, שהחריות שאני מדבר עליה היא אחריות הזאת, לאנשים שמחפשים צובות. אז אתה אומר, בסדר, על תחפסות צובות רק אצלי. אני לא, אני לא נתן את הצובות הבילדי. אבל גם לצפות שאנשים, אחרי שהם הקשיבו לחייל, אילכו ויחקירו את זה, זה גם ציפי הקצת מופרחת. כשאתה, אתה מצד חלומר, אתה מפקפק בכל מה שרבה, או מתי לספק, בכל מה שרבה מאוד אנשים, כל מה שלמדנו, כל מה שרחו נכנו, אבל, אתה לא נותנתירותיבה, כאילו מלאה לזה. אלף, כאילו אין פתרונות קסם. בית כולנו, מילירדי אנשים שונים לחלוטין, צריכים דברים שונים, זה היה ממש יום רני, שמי שהוא יחשוב שהוא יכול לדד מהנכון ומוכר. אגב, אתה תותה תרופה, לא תוך מחלל, לא תועדם במולטיפליים, גזגם לא עובד, וגם להגיד לכולם, עכשיו, עצור מי אזור לחרות, זה אומר, בוא תלמד כמה שיותר, אין מי שיתן, חפיתרון קסם. לך אפשר כאילו, זה היה מורכבות, אבל אני עודה, נפה מנירו אנשים ברשותות, שמציא עם הצעות, וזה מעצוונות היא בהם, תודה. אין רבה, אז הוא מציע מה שמסוכה, נחשב. ואז אני נסכר, בנזק, אבל אל החיים, כי מי מצאיל אותנו משום דבר. אוקיי, אני רוצה שאת מעבר, מעבר לדבר אחר, אתה מדבר הרבה על שינוי, ולקחת את גורולך, בידיחה, ולהפקשוב לעצמחה, ולא לשרבה מקומות שלו טובים לך. ואני חושב, שבמובן נושא, המקום שבועת אני מצאה, הפרוטוטיב שלך, בחור צעירו, תנביבי. נתול מחויבות, משוק שערבה מאוד אנשים, כמוני, אורות, משפחה, אלדים, הרבה יותר קל לעשות שינוי, והרבה יותר קל, לקום בבוקר ולפחור, מחדש, או לצאת ממקומות שלו נוכים, או לעזוב מקום עבודה, כשאין לך שום, אין לך שום אחריות, כלפי, עשביבה שלך, אל רק להצמכה. ולרק להצמכה. אני ארבע מאוד פעמים במהלך שאני מחונות ישגישני אלדים, יש לי, בל, מקסים, משפחה, דירה, משקנתה, הרבה פעמים אני קה, ואני מעל לא רוצה יותר. נצא לי ורוח עכשיו. אתה יכול לעשות את זה. אני לא. ולכן אני אומר ששינוי, הוא תמיד גם תלוי קונטקסט, אני. רוצה לקום ולעזוב את העבודה שלי, או אני רוצה להפסיק לכתוב את הדבר, שיתחייבתי לב, אני לא יכול לעשות את זה. אני יכול לעשות את זה, אולי בתנאים מסוימים, בחשיבה ודרכוז נכון, שאחרי, שומר על הדברים, לא להתפרק לחלוטין. אבל אני לא, יכול לעשות את זה, כי אני לא, כי אני לא קומו, כי אני לא עתן. אני לא. אוקיי. אהלפ כל, לא קה לי לעשות שינוי. יש לי הרבה מאוד קבועיות, אנחנו נסכימיתי שכה לך לעשות שינוי יותר ממש, לי קה לך? חגי הדרך הם נגיע לב. אוקיי. נמר, אהלפ אני לא. איזה נחפש. אחד מהדברים שלפיים עוב, אני. לא מדברים, ואני לא יכול לעשות את העם העולם. זה שאני אומר אותם, לא אומר שאני שולד בהם, הוא מעלם. גם אני. הריאות שלי, רמות שהשתפרה פלעים, ואני אבא לא הולטובות ואני אבארי, היא לא אומר, תמיד יש את גרים. גם המערכות יחסים בחיים שלי עצון שלי שנות דברים, והמפגשלים דיקרון או חוסר חשק או אתגרים, הוא קיים כל הזמן. אני מנסה להביא את הדמוד תחיות אינטין שלי, ואימאמינה במה שיומרת. אני מאמין שאפשר לעשות שינוי. זה לא מה שזה קלי. אז אני שם כוכבית על כל מה שאמרת, אולי זה יצב לנו אותך. שהוא להייתה יכול, לקום ולהזו וכל. אולי את יכולות במקום המשפחה שלומטוס לעודו. ואתה מכים שמה שהוא חדש, אתה בלם מאוד מוכשר וחכם בין, אז אני לא רסיבה שלו. אני מחרבה בוקר, רוצה להפיק הרבה מהדברים שאני סמנים, לא יודע, איך להפסיק אותם, כן? כי יש לי גם תלוט בהם. תלוט כלכלית. אני לא יודע מה נעשה עם קום. אני מפחה לפגוש את הריקה אין סופי של החיים, אנשים מפחיד בטירוף. אבל אגיד שאי אפשר, אני לא מסכים. איך אנחנו מפחדים נורא, שאנחנו לא שמים שם את כל המשבים שלנו ואז אנחנו יותר קלגיד. זה לא זאת דבר. אני לא אמר שזה אותו דבר, אני לא משווה בין איזה בן. כל אחד ואדגרים שיש לו, שאני חושבים שלם, אתגרים הרבה יותר גבלים, הם עדיין הסודרים הרבה אתם, אתם מרשים עם שניינו. אתה רוצה להודם? אה. זה בא ואולך. זה בא ואולך. זה בא ואולך. זה בא ואולך. אולך, אולך, אולך. מה, בגדול אני רוצה להודם. כן, אני לא חושב שיש כאילו מטרה, ינות תיכיות לשמה, כאילו אני לא חושב שכאילו מה שאני עושה עם זה מספיק, כאילו בישבי באמת עם סוסיבה לחיות. זה לא מעל לי חיוך על הפנים, כמעט הפעם. זה מספק, זה מפתח, זה אבל מאוד הייתי רוצה להקים משפחה אבל זה מפחיד אותי נגיד מאוד. למה? אבל זה מפחיד אותי? אה, לפי זה יכול לי קשל. כאילו אני ראיתי עורים גורשים בבית, אני ראיתי עורים ש. שוב, אז זה נגיד. לא שכה, כן. לזה הרבה כוח, אני רוצה להגיד הגירושים, אני רוצה להמדחים, אבל זה לא הגירושים והפחירות. אני נתראה מהפחת עליות. זה דווקא לא עושי בה לפחד. שאני מה, שאני מוצלח. כן, לא, הגירושים הם. אבל אני חבר מתלתה לך. אבל אני בלי משפחה את אחד, ואני מחייק, היא לא מבעשים בואו למה. בלי משפחה, בלי תמשפחה. בלי תמשפחה. תמשפחה. שאתה מריש את המדלך בואו למיפה הוא שם איכורך ואו איברותך ודויג לך, ואיך זה משהו כבוע שקיים. אני מרגיש די בודד בחווה את חיים שלי הרבה מהזמן. כן. אז מבחינתי. האירועת שנקרא המשפחה, יכול להוביל לדבר הכי כאי וגם בעולם. זה סיבה על הולסות? אתה יודעת שאתה חלב את זה, את המשלב את די מאוד כאילו, אספקטים בישיאות שלי, אתה יודע, פרפקציוניזם, שנסודי שלות בדברים, ודויגו שלך. אני הייתה פחושב שזה שתבה מתוך חוויה של התפרקות, וגם אבנה שהייתה פרקות הזאת, ככל שהם מחיבה ויצבע משהו בהישיאות שלך, היא גם כאילו, תודה. אפשר לי שיר בחיים, הכל בסדר, גם שתברים התפרקים. אז אני אומר דווקא זה. אתה יודע ש אפשר לקום איזה. אתה יודע ש אפשר להמשיך לחלוט מזה. אתה אף כזה נראה לי משהו, אתה מאוד יד לתחילת אותה משה, אבל נעשה גם משהו מתפרק, שאין את זה, זה דוגמם אולי הכי, זה דוגמם אולי לזה שכל מה שאתה מאוד נכון. אני יודע את כל הדברים עלנו. כן. אני אומר אתם, כל מה שדח את זה, שאני תחסור את זה. כן. אבל בסופה שתבר ברגעם, היא לוצפת, צפים הפכנים עליה. אבל אולי יש גם משהו במשפחב בילדים שהוא גם נוגד את כל הרעיון של. שאתה. לא כל הרעיון, אבל חלק מהרעון שאתה מדבר עליו להיות אדם חופשי בעולם. כי בזוגיות, פחות במודל שלכנו מכירים, היא לדים משפחה. זה פורמת יותר קובלות. אתה לא יכול להיות חופשי, אתה לא יכול להיות מה שאתה רוצה לפחות בחלקים מסוימים של היום או בתקופות מסוימות. תשמע, אין ספק, ש. הנושא הזה עליה, כאילו ההתקורה בחיים שהכאילו התקרבות או תהיה לגבי להקים משפחה. ואז אתגם בפתומבין, שזוגיות לדבר ביותר מורכב שמתכננים להקים משפחה ביחד. מה שחבר ועד שאני ואתה מועבים וכפלנו וזה, זה הרלוון, זה שונה לחלוטין כשאונחמועבים, אני רוצה לגווח את מה שנבסרלמכ, והצרגו קרוב לאורים שלך, ואני רוצה חינוך בידי, ואז החינוך חשבולי. אני ארגע, אוקיי, תחליב לו קרחים, תחליב לו קטרמה, ואז פתאום. יש. אני תהיה חופש פה, אידיין של למצאתה בין אדם הנכון לעשות בזה איתו. וכן יש שיבות של מנטי מסיימים של חופש, אבל אם רוצה להמין ומקווה שאם אנשים הנכונים, אם אמר, אם בזוג הנכון, אם מסתה איתו מה אין הנכון, אני מאוד שואף לא להבד מזה. אני ברור לי שאני הבדחלק מהחופש ויש לי חברים בחיים. הורים לילדים. אני רואה בהם שהם חיים את הסוג של החופש, אז אני. שאני מאמין בו. אני חושב שאיך הדברים שאני שרוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו? וזה איך מזיזים אנשים לא נכונים בחיים. וכמי שחירים אנשים שמונים מאיתנו, התפתחו, תנספורמציה. אני רוצה לדבר איתך על הדבר הזה, דווקא בהקשר של התחילת הסיכה שלנו. כי בעצם התעשית מאוד שיתה שינוי, מאוד גדול בחיים שכה. ודיברנו על השפעות תקשור תיות של הדבר הזה. ברמה אישית שינוי משוק שאתה עברתה. אוהבי התעוגם דילול או שינוי במרכם החברתי. כן, ברור. אהלפקול כי. אני חושב שיש שדמה שנקרא, אני גל איזה מהגלים חברתיים. תודה, גדדים בצפה הוא חבר בצפה, בצפים, בצבא, בצבא חנהלה, ואילו אנשים שמשות ליתחה. האם אנשים שמשתחתיים, הוא עושה סביזה ומקום על אינטרסים. בוא נצא לבירה כדשי יקף, בוא נרח אותך לאוחתר, בוא נתרח בואוחתר, בוא נצא לחופשה באחד. ויש חברים שבאמת הם חברים שממיתיים, שמורצים ממש להקשיב לך. באמת להקשיב לך מדבר. ואתה רוצה להקשיב להם מדברים, ואתה מוכן לפנות זמן אבורם ולהזור להם. ואני חושב שאחד מדברים שקרו לי, איזה ששמתי לב שמתוך תודה בדידות בחיים, או מתוך תן חפשאר בפיים מהקושי להיות אם הצמחה, אז תורצה למנה את הדבר הזה. אז אלי הרבה אנשים בחיים. פתידי הולך לבוא לא אתם, יצאתם בערב, ופוגשתו מקפה, והכרל איזה שונים, הולך זה גילה אם לא חום מדברים? אין חפשי להגיד ביקר השנים, שאיתי מניעו קרוב שנות האסרים שלי. אז תודה, את הפוגש אנשים כדי לא להיות לבד, ואתה עושה את הדברים שהמור לעשות, מורך של בר או המסדה או המסיבה, אבל לא אנשים שבאמת רואים אותך, ואתה באמת רואה אותם. אתה באמת רואה אותה לבוא לא אתם מגלי איזשהו סיבה המטיד. אז אין ספק שהיה דילול. איך נעשה דילול כזה? כלומר יש סיכת החסינו לעם, או שזה פשוט מתפיידים אחרים? את לי זה היה בהתפיידות, פשוט להפסיק ללכת למקום מסוימים, אבל בדיוק, לאחרונה, לפני זה שנה חברה טובה סיפרלי, שייסתה סיכת החסינו לען לךברה שלה, כי רגיל שהקשר כבר לא תוראים לה. שהוא הסיכות לא נימות, ומה שמוריד אותם ישר מרימות, ומה שצטה לסיכה במטיבון, אז הדבר הכי המיצר שמעתי בחיים שלי. לא עושה את הסיכה כזאת מעולם? לא, לא, יש לי חיים, אתה יודע, יש לי חיים אדגי לשרים, שהם כולם בארץ, ויש לי את החברי ילדות שלי, שאני נורא איב אותם, והסיבה איך את השיטחתנו טיפה, אז זה כיגרתי בכל וכי מוברורים לילדים, ומוקווה של החיים, אבל אני מאוד קרוב אליהם, ואז אני את כל שנות העשרים שלי, שהייתי אוהי ננועפים נויוק, וזה איך נצר הרבה אנשים נחיים שלי, שפשוט הם נכנסו. לא כי אפילו דייטים, לא כי הוא מתרציתי, להקיד זה קרה. אז כי לא הרבה מזה לבין כבר עשבת את נויוק, אז שכררתי הרבה אנשים, אבל תודה, אז צריך להפשוט להפסיק עליך לנקום. אני עושה נגלנו מה אני נותה מספיק, אז השטועים שפשוט קרוב בצורה טבעית, ואז מוצא בנהם שטועב יותר, אז תפוגש אותו, ואז הבן אדם הזה מתפעם, שרוצה להפגש אתכה, אתה אולי קצת, לא, זה ממשית תרוטים, אבל אתה עשות פשוט לא. בשביל לא אתה לא יכול ורפנות זמן. ואז דברים קורים בשביל בצורה טבעית. רוב מועכות יחסים שכיום. חברים, תכון להגיד שכולם הם משמעותיות, אין שום דבר שהוא מין שטעמת קצת, סטעמת אנשים, שהם אומרים למה לתריק. לא, אוגם יש. כן, אני לא, אני לא נגיד. אתה יודע, אז כמו שחבי, אני ואתה אני כבר לקפה. אתה בנהם סובר מעניין, אני נצפח שבצחה לקפה, האם זה מה שזה רדו, זה לא רדו, זה נפלה בין, אבל חברים קרובים יש 100, שם מה שחברים קרובים, והם יפגשים האלה פשוט בסופו שטבר באמת שאתה נהיה בנהלם של יעשייה, יהיה פחות בפחות זמן לסתם לבוא שחבר לקפה, אז זה פשוט קורה פחות. מה הופך חבר או קשר למשמעותי בין איך? שמי שומרגי שאתה, הם ראשו ממש רואה אותך, הם ראשי חבר טוב, שאני יכול להכנוכם לה אליה, זו אם אני חבר בתהלת או בחופי המבה משבוע, אארו אני אומר לו משהו, זוכרת השם של מי שושאמרתי לו, מפני חושב, אני אמר איך אתה זוכרת זה, כי הוא באמת באמת מקשיב, באמת תחפת לו, ולי באמת תחפת ממנו, ואני חושב שזה, אני חושב זה, כאילו משהו גאום, אני חלרגיש אתה, אני רעה, ורעה, אני חושב שמה שהוא כזה זה המורלירות? שאפשר את המרגיש מסיג בנוח להיות הגרסח, היא אותנדית שלך, יכול לעורות הפצאים שלך, ואת הפחדים שלך, ואת הקישלון שלך ששוב ושוב, הוא יגיד לך את מה שלא נאים לך, לשמוע, גם בפנים, הוא מרד את הבית מי הייתך, שחברים כאלה? שאתה אינטוי מי היי? חברות ספציפית, זה כלומר פה יחוץ המי היית חקיל, או על דברים שאני אומר לו שאתה. אז מה היא הייתך באזה אופן? לא רוצה לרד לפרדים, על דברים שאני נגיד רוצה לשנות, ולא משנה בחיים. הוא ידמה היית חקיל, הוא כזה. אני אמרי חדבו, אני אמרו על הזה חברות, הוא מביא לי את האמת שלו, אני אמרו על זה חברות בחיים, שאולי חברים טובים, אבל הם גם הם טובים, כן, את כל אחד משהו מסוגה להביא, נעולם הזה. אני אמרנו מסוים להגיד להתשמע בחוץ שעצה את הישיא אותה מתרסה את זה, כאילו היא נורי בפרחה, או הקיוון קרירה שחה, כאילו גרו עלה מתרסה את זה, הרבה אנשים אליהם טוב מצלגיד זה אחד לשני. אנחנו נוכל להיות חברים טובים, תוך כדי זה שתראותי חיים, עם מרגילים לא נכונים, עם נוכל דברים לא טובים, ולעניים מאמין שכה או שזה דיל ברייקר, בחברותו בקשו. זה ממש לא דיל ברייקר, ממש בגדול כאילו, לא מפריא, שום דבר, ממש אנשים מסוווה שלי עושים, תלו מיסיונר, שום דבר מולה אנשים מסוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו, אני מתחילת, זה מתחיל להפריאלי, אני רואה שבנדמת לא נן, ולא עשה שינוי בו זמנית, אז אני ביתו חווה מרקילום, כזה מה נסגר, שכבר הם בחיים, שורם תחיים אחרת מיני לחלוטין. זה ממש לא דיל ברייקר, לא דיל ברייקר. לא, אני מנסה לחשוב כאילו, אני חווה דיל ברייקר, זה לא במונות ודרך חיים, אני חווה שושל גישה כלפי החיים. אתה רבי בי, ואני רבי משהו אחר. אני רבי משהו אחר. אתה רבי משהו אחר, אתה רבי משהו אחר, אתה רבי משהו אחר. כן, רבי משהו אחר. לא, רבי משהו אחר. אם אנחנו רוצים נעל, זה דיון, ואתה רוצה לשמוע את משהו אחר. אז נפלאה. אם אם נפחה בגלל שאני רבי בי, אני אסתה ובלת הסתום, אז זה לא רבי דיוק. אני לא חפש, אני רוצה פרייה גדולה את עמיזה. אמרת הב�י בי, זה מסכיר לי על זה, שחלק מהתפיסה שלך לשינוי היא לקחת אחריות, ואולי שינוי אמיתי לא יכול להתקיים, כאן באמרכב הזה במחב הפוליטי, בלי שנדע ש. נכון, אתה לא יודע מאוד פוליטי. נכון, אתה לא מתבטה מאוד. אני נהיה פחות ופחות פוליטי. יש לי דעות. לא, יש לי דעות. לא, שיש לכם דעות. אין אדם שאין הוא דעות. אתגן הם לא פוליטיות בצורה שאנחנו מסתכלים עליהם. תוסבירו. אחד מדברים של קרור שבמין חמה, זה כזה אין סמול ועמין. כן. אנחנו אוהי אחר, אדם עכשיו כזה. אני חושב ש. זה כיוון מתקרב, אין סמול ועמין, כי אנחנו חיים במציאות שהממשלה, אם השנים עושה יותר ויותר כדי לקחת, מהחופש, מהכסף, מהמת, מבני אדם. זה בילה אותם יותר זה. זה נכון במהמשלות בעולם באופן כללי. לא. אבל אז כל הדעתה סמדפוקוס על ימין מסמול, אתה מתיילם אובדה שזה לא בכל בשנה. אני בעניין בעיניי, מגמרי, נודברים קוראים הרשת, התחלבות ממשלות בקורונה, אין שלא היה שום דבר שכרבה שור אחון, שאני רחרת עם הממשלה הפוכה. נכר לזה. כי יש להם שלנו אחרים, טובים יותר. אני חושב שזנדות גלובליות, אנחנו רואים איזה גם, יש רגונים כמו, רגון הביאות העולמי שמתרב על משקורה, ברגון הביאות בכל מדינם, יש חיית הפורמו כלכליה העולמי שמתרב. אז אני לא חושב זה משנה. חושבים אתם ממשלת סמול במרחורת, אותם דברים היינו רואים. אז אני אומר, אנחנו צריכים ליות מוחדים כדי שנבין שהם שלות גונבות מאיתנו את הכוח והחופשנו, ולהתנגד נגדם. כמה שתעשמת את עצמך בענייני נסמול, אתה מחליש אותנו, ונותן להם לקחם איזה נומקוח שזה זה מה שאנחנו רואים כל לעזו אומר בכל פי. לא מצביע? שפעם, אני חייב כאילו אני כבר לא מצביע. לא מצביע. אני מטחו שפקיד על זה הכל פייק לחלוטין. אני פרד אשפה אמיתית שיש לזה על החיים שלנו. אני שום סיכוי שירוו כמו, מלחמה הנקיד ככל שהייתה, לא הייתה קורית עם מהייה מלחמת ממשלת סמול את זוכן. או הקורונה, או הקורונה, לא הייתה מתקיימת עם מתקיימת המשלת. טוב דבר בול, את ג'נדות גלובליות. הדברים הולכתם. מה זאת אומרת לי, לך אותה השפעה שלנו כאן בעולם, כי זאת אומר לי, חסרת משמעות, אין זמן סתם נשיית כאן. נהל כאן בלי להרגיש שאנחנו באיזשהו אופן. עלף תשפיע על המשפחם ידיד שחל, על הסייה שלך, לקראת סדברים נפלאים, אבל אני חושב שכלה אם אני אפחר, המשיך לפחור בממשלה הזאת, לדוק מה. אני אנציח הרבה מהדברים, שפריעו לי לחוף ששאומנותי שלי. עשרות מנדינון חונה, הם שלך שווה גרוע, אבל לא בגלל שקירים, בנועל דלמי שלך, את פתיףי, בגלל שהמציאות מהפשרת, אנשים גרועים, לנהל מדינות, והנחף שרק ביום, וזה לא קרה, שכולם התחדו, והאבנו שאנחנו נגד הממשלה, והנחית שקילו, וזה מוסקים שמוסגים כמו, לברלי הוא דמוקרטיה, הם דברים שהיכולים להשתנות או בטחת שלטון אחר? מה זה אומר להשתנות? זה אומר ש. אתם בפרבה על חופש, אני חושב ש. אנחנו חיים את דמוקרטיה כרגע? כן. אוקיי, את דמוקרטיה בקורונה. זה היה אירוע שלו דומה לשום דבר אחר. לא, לא היה. לא הייתה. אז אנחנו לא בדיוק חיים את דמוקרטיה ובדרך לא אוכה היסטור, משתמשים באירועים גדולים כאלה, כדי להביא חוקים דרכונים והגבלות קיצוניות מאוד על בני אדם. ואז זה כזה. אה, אוקיי, אבל זה בשביל זה. ואתה מידי את הבישביל זה הבא, הבידו כשברייתי השבוע, שעובר חוק, שאים בהתקופתם על חמה, אמרו ש. בזבני חירום, יהיה אפשר לפלוש למחשבים מהישיים המתלמות של בני אדם, את עכשיו זה כבר עובר להיות גם בלי מלחמה. מלמחו. וכאן הטלפון שכה. מה שרים את זה עכשיו לא יודע, אז זה מה שפשנסמים זה שמאל. זה כאילו זה בדיוק, זה תמיד שזה שוברו קיצוני, שמאפשרות ועוד לחדור, לפרטיות לחופש ולקסף שלנוין, אז על העמם, ואז על העמיסים, אבל החליט שאתה לא מצביע, שאתה לא. שאתה לא לך לקלפי זה, כאילו אני מצטתי מהמסחק. תהיה, שיהיה, קל לזה גוף אלטרמטיבי, שיהיה ויום על הקונצנזו של האינטרסים הגלובליסטיים, אז לא יפשעו להם קיום. אז לא נעשה יעשו לו תשאר לקיר, כי יעשו לו רבין. או איך שלו אתרסליקו לזה, או פרשיית מין כזאת תוך, תנדמי הגרמו לדבר הזה לא לצלוך. אז זה אני. מה זה אני מאמינד, זה נשמע אחרי גיצוני כאילו שאני רואה, אז ככה זה מה שאני שם לב שהוא קורה בעולם. אני פשוט מרגיש כשהאדם מחליטה שהוא לא חלק מהמסחק, גם אם מרגיש המסחק נחור. כן. אז כאילו מחפקירות או להם, כאילו אנשים אחרים. ואני מזהה וזה מיזהה אני חושש. כי זה מה שאני מרגיש תודה, זה קצת כמו לקום ולהזוב. אני מבין. אני מבין להם, אם רוצים מתי טוב יותר, חיים רק פעם אחת. שלהם משפחה. הם רוצים זיכונות טוב, הם לא רוצים לקום בבוקר ולסרוד. כן. ומצד שני כאילו, אוקיי, אז השאר אתם אותנו לבד. אני לא יודע כאילו, אני לא יודע מי לא שופט אותה. אלף אני עושה את המלחמה שלי. כן, אני ממש לא עוזב. כן. כן, אני גר כמה חודשים בכל, בגלל שזה מאפשר יעשות דברים שאני רוצה לעשות, אבל אני ממש, ממש, בקדש שלי לכם יותר ויותר, ואני קומנת תוהה איך אני משתמש בעיכולות שלי או בפלטפורמות שיש לי, בשביל להמיק יותר את השיח. וכן דווקא לי לכם לברים שאני מאמין בהם. אין לי שום בעל, לפגוע ביכות החיים שלי, בשביל ללכת החבר עם שאני מאמין בהם. אבל יש דברים שהם ביניים עם גדולים בעיר ביר ביר ביר מדות. ואני לא אומרים, זה בחח אומר שאנחנו צריכים להכד בזה, זה תקורה של יוש פה, השאלה אם אנחנו לא חותאים למטרה, וכמו שם ראיתי שהם מתנגדים לו תנימים ניכוח. כן. אם אנחנו לא חותאים למטרה כשאנחנו עסוקים כוכב, אם אנחנו מתלמים לחלוטין מהקיום שלנו, אם שלה, או מה תקשורת, הפשטחיים את החיים שלנו, אז האני ראו, אז האניים נעבין שנייה שכל האירוע הזה הוא, הוא לא פוקד על שורד אותנו. ואז אולי היה אפס משהו גדול אותם לזה. סיפה אתה בזמנו שהזוות אתנו יורכי איכי ולכה. נחזר את האלה מז? לא, לא חזר את האלה יורכי. קטשלם ישב, תשק נחבד, מה אני לא חודר את האלה יורכי. בגלל החווה התרומטית? בגלל כל מה שקרה בשנים האלה? אלף אני לא רוצה לקרוא לתרומטית. כן, זה החווה שהכי פתחה אותי בעולם, היושם, אם כל זה אני מדבר על, אתה יודע, כי שמעתי את ראות תראות שלי, ברמטה המחלה והבריאו, ברמטה חיינרים. אקריירה, אבל זה ירשנתן לי המון, זו יתאיר מדהימה ומתורפת ומשקרת ומליאתי זדמנויות ולא הייתי מבטר על רגע שם. אבל עכשיו שלמתבת צריכים שלי, הפיזים והרגישיים, אני מרגיש אני אדיני יותר אולי, וליון שבאיזהיר קרה מביטון, אם עליהם שפשוט ללמולי ברחוב ואלאום חייכים, זה כבר כאילו, זה גדולה. זה לא כלום ניצחון לחזור. ככה. אליה. אז בזה נתכון. לאורי שהצאתי באיזה פסה דומה שהוא כזה בשום צורה. אני לא הולך מחיירה כאילו אמרת, את שפילופטשק זה לא שכנעותך לחזור לשם. לא, כן, כי כל כך חשוב לי להיות להדיים, ובאמת זה גביר טוב, אם אנשים שאני אוהב, אם האינטימו את הזאת שפשטי, היא לא כמה גאות הצורה בנויוק. אז אני לא יודע אם אתם הייתו אומר לי, בוא ניסה לי את זה כנת שם, אביר רצה, זה ניבה וסמחה גדולה. אבל סתם ניסה להחופשה או לגור שם זה כבר לא תועם את הצרכים שיש לי. אז אוהב, יש לנו צכים את האובני אדם, כן, במשתנים, מחיים. מה שהתאים לבחור בין הישרים, השלומתים למי שני היום ואז אני אמר, אני חפש שלי נעים כרגע. זה בזוגיות. כן. מה חשוב לך היום? מה אתה יודע היום על מרחות יחסים, על זוגיות, שלא ידעת הכי לסרים, או בתחילת השלושים שכה. איפה תגש, על מה אתה שם אותו? בתוך מחות יחסים. אלף על הרכים יותר מהקול. הרכים לא מריקי לאורכים כמו להיות הדמתוב, אלא להבין הייתנו רצונות דומים, היום אנחנו יודעים נתמוך חד בשני, היום אנחנו עוצמי אחד או תוקיוון בחיים, איך אנחנו מסתכלים על זוגיות, על חברים, על כושם ולתגרים. זה נגיד, איפה אנחנו רוצים לחיות וכן הלאה. ואתה יודע, כל נכון לקטיבת שורות אליה, אנשים נשתנים. -משתנים ובשתנים. זה גם מה שמפחיד לנצפק. אני אומר רכילו, בזה שאתה מוצא אדם בסת הרכים דומה, וזה שאתם חושבים, שאני ומדכם שאתם הולכים על אותו מסלול, לא מופטיח שבאות חמש, שעשר שנים, האדם הזה נראה לי שזה כאילו זאת המשמעות של זוגיות. אלף כל קבוט שבא. אלף על נכון אני יודע, שאני יכול לשטונות, כן מה שאני רוצה לגע עם יכול לשטונות. הרבה המחת, מי אומר שאתי שתי נשוב. -נכון, נכון, אבל אתה יש, יש לי רוד של בן אדם שאמר לך לצרוח, אני חלק מהדברים כתם חוון אליהם, המטרות שאני לא מתחבר על המשום צורה. בצתכל עליהם וערכשה, ואני חושב. אם ישות מבטיחות מחשבתית ושור עצון להגיד רגע, אבל אני פתוח, אז זה מה שהוא אחר. אבל נכף שגם מעבר לזה, למה של הארכים, נכף שחשוב לי או שאני מבין היום, שזוגיות זה הרבה סביב ונגמנטינה, וגם צביב עקרבה, ולא עקמה, אני מקבל. אני חושב שזה סטייטומן שהייתי באו בזמן, איך אני מרגיש בקשר מהעושים בשבילי, עושים בשבילי יותר הפחות, וזה כאילו זה השתנה. וזה לא כל. אבל לשים לב שלה בן אמוחה יש צרחים, ויש דברים שאתה עושים אגב החיות, לא על הבן אדם מפסבו כשקור את הפוס שלך. מה השפה שלך שאתה אני מתנגע, אבל הבן אדם שחייתי בבית, או שאני אומר לא איזושהי מילה, אני חושך שנשים מזה חות כל מילה שאתה אומר, זה מתורף, צריך ממש ליזר במינים שלך, כן, כיף אם אתה ממש אחים בקליל כזה, כמו החבר שם שם מעלי נומה יאיתך, אני אומר עליו שמה יאיתך, זה פררתה, אתה אמרת אני מה יאיתך, ו. אתה הגרסה הכי טובה של עצמחה, גרסה הכי מחובר את עצמחה בתוך זוגיות, או שאתה. אלף אני לא הגרסה הכי טובה שלי, בשום. בשום פרומט, כן. ובזוגיות מפיתום, זה. זה המקום שחוסף את הכי, אם הכי גדולים שחז, לי מייש לי פחד מי, לי פגר, מי נדישה, או מכישלון, או מי. רואים שאני מאז. זה יודעי, פה גשת שם. אז אני מפשאל חד משמעית. אתה היום. אתה היום אחי את החיים שאתה. רוצה לחיות? אתה. אתה כמה בבוקר ומתרגל את כל הדברים שאתה. מתיף להם או שאתה. יש עדיין. עבודה בתוכה, אתה הליח הזה. יש. אני לא יודע למה תמיד כימן, אז אני יחלה כזה לשניים, כן? אני יכול להגיד לך, יש פה שצריכן בין האמיוד שכתבתה, אני אפשר לברופילו. אה, איך לחיות חיים טובים אותו. יוקר אותו? לא. אה. אתה זו. מספר את הכמה דברים שאתה. הלך בונה, עוד מאוד. כן, כן. שיכול. אז אני חלה כזה לשניים או לכן. יש את הדברים שאני אומר. מדבר למרבי כמו לכל טוב, כמו לסמידיטציה, כמו לשון טוב, בלה ילק מול אחד התקרכה או לכלם, זה אני שכל הזמן. אני אחד נשמעית ממש מאמין, אני גם בזקוק לדברים על כדי להיות בתוב, אני גרסה אותו טובה שלי, או גרסה אפילו מתחפקדת, בגלל שאני שאת כל הדברים עליו. אני מניח שם מבטר על מדיטציה, על ספורות על ים על שם יש לזה, אני אגיד הוא גרסה כנראה דיקונית של עצמי. מצד שני, יש קונפליקט מאוד גדול, בין איזשהו רצון שלי, לחיות עכשיו בטבע, חיים פשוטים, ולהרגע ולאורית רמות הסטרס שכיום המבחרים שלי, שמעוד גבוהות, לבין הצעור שלי עכשיו להשפיע ולהצר תוכן, שהוא מוביל לרבה התנגדות וכאב, ומכירים כאלה והכירים. אז יש את האורך, יש את השיגרה והאורך חיים שלי, שהוא ממש אחד אחד מי שנמר שאני, ויש את הדגרים שלהבין איך אני חי בעולם הזה, בלי לייצר לצמי, כל כך הבנגיד, כאב וסטרס, ולהמשיך להגשים את מה שנוצא להגשים בחיים עלנו. אין איפה מקומות האלה יודע, אני מצאים. הכאב וסטרס. -כן. מה את גבוהרים, אני חושב שעלף כל הזמן בזה שאת היוצר, את הפוגשת אפשרות של קישלון, יש לי מהלפר את כלפות כסטול, היהבות או לא היהבות או איפוס, כן, לא. אבל זה לא ממוטט, נכון, זה לא, כאילו היהבות או איפה, זה לא כזה, זה לא ממוטט. אבל יש לי סטנרתי מרדבוי, כן? אז אני רוצה עכשיו שישה קורסים, אני רוצה שיעו לי עשרה קורסים, אני מוציא, יש יובת אחד, אני ששתי עובדות, יש לי רק קורסים, אני נוצא גם כאילה, אני רוצה עוד, אני רוצה כל הזמן עוד ולהיגדול והגדילה עוד מלחיצר אותי מאוד. יוצא רציר מאוד גבוהות של שרצ, כי יש רשמה מטרות שלנו נגמרת, ואז גם שאני אשביע מאוד בצוג שידי או לכליים, אני תרוד בין איני עבודה, ואז הרמות סטרס, עם כל הזמן גבוהות. אני הלשאבנה שמחל מזדעות. ככה, אם הסטרס הקיומי היין סופי של החיים עלנו. וכמו שאמרתי, אני יכול מחר לעבור לעודו או לסרילן כסופית, לעבוד הסירית מזה כמו שתי בתקופת מחיים שבעלי הרבה יותר כפל, אין אותם מה חיים המש, ובוזמנית יש ביצד שרוצה לספול, אני חושב שכולנו מחורים לסבול שלנו. בין איזשהו מקום רוצה גם את הסבול שיש בצד השליל. יהיו מנוע, כן, חושב, אני חושב שכולנו מחורים לסבול בין איזשהי רמה, כן? אתה יודע, אתה, מה זה לסבול? או מוכנים לקבל את איקי מסוים בשבילה הרב עכשיו, שמה הרב וחצלחה בחיים? אני מנוע. ההצלחה היא, כן? ההצלחה תודה עתיד, ההצלחה כלכלית, את חושב שיש לי שיבה לקום בשבילה, אתה יודע, הייתי בצד השני, כן? הייתי בצד השניים באופן אותי עצרים שלי, שאני לא מוביח עם התקסף, לא יודע מה אני אמור לעבוד, לא יודע מה אני אמור לעשות היום, שאני מחפש למה לתיום, שאני מחברים בשאלות קיומיות, כן? אני הוליד שקופות כאלה, וסניתי את זה, אני הוליד כבר שאני אכם בבוקר, ולגעתי בניוגב, שם מתקשר עליו, אמר לי כאילו ארמטרוס סקלום מחיים שלך, סניתי את זה, סניתי את זה. אז אני לא רוצה לחזור לשם. את עצר שאני איזו השלב בלתיים לה בתוכה את פתחות שלך. לא הייתה היום מי שהתהלולה הדבר הזה. לא, נכון, אמר, בלחשב שאני במקום אחר, אני עושה לו שמר את זה יום. כשאומר, כשאני לא עושה את הדברים האלה, אני ירסה דיכוני של עצמי. איך נראה דיכון כזה? את האדם דיכוני, בבסי שכך יש דיכון. אני לא חושב שאני אדם דיכוני, אבל תודה, כשאתה חי בצורה במרחוד מאוד עירה, נקרא לזה, כשאתה רואה את מה שאני גדמרתי על הממשלות, או מה שאני רואה על הבריאו אותו. הקומת דברים אחרים שלו היי לחניס פה, ומתואל לך בוא על המזעת המפקסור, זה העולם לא כלוקה לחיות בו. ועולם, או על הקמות עודירה שלו ביקורות שאני מקבל, אם אתה לפתוח את האינצר גם בגרוץ וזה שהוא דוגובה מה הליבה כזאת. איך זה מחיר, כן? אז אני צריך ארה את הרבה דברים כדי לצוף מהלמיים ולא רק לתת איזה לאוריד אותי נורא למד. אני לא בין אדם מאוד מאוד חיובים למשת השואל. ואני יוצר את זה בבחירות שלי, אז אני מאוד שלי במרות שלי. אני מאוד ביקורתי וזה גם בגרוץ את זה גם מאוד פנימית וזה גם מאוד חזקה חוץה. שלי במובן. ביקורת זה שלי להיות, כן? אני מניח שבו רואה. אין כאילו, אתה מרגיש איזה. מזיק? שוב, אבל ביקורת איזהות שרועה עכשיו, דברים מסוים שרבה אנשים אולי לאורים ויכויים באמת לייצר מזה. אין דבר לאפקט של זה. ברגע שאני רואה את הכל, אני מבקר אנשים, את איתי סגל לזה שהוא עשה משהו או את תמר אצלמת או את הממשלה הזה. אני חובה ביקורת בפנים. זה כזה שלי להיות וזה לא מזה. אני לא לך בואה, אמר. איזה עולם מדהים, איזה חיים מדהימים. יש שרבה. או במאה הצירה שלי ביסחות הביקורת שאני מאביר, יש בקב ויש בגמר. אבל אתה לא מכיר דיקאון מסוג ש. היום לי באו בחיים הזה. דיקאון ספרותי, מה ספרותי. היום לי איזה כאלו פעם האמשלוש בחיים שכילו אותה, כאילו הייתי בלו, כאילו בעלי עצמא מתה, הם רקול נראה שלילי, עצוב נורא. היום כאלה, כן? לי שאתה אחד דיקאון, אדם יכול לתפל בעצמו, גם לי טיפול תרופטי. כן, זה בטוח. אבל אני חושב שחול דיקאון. רגע, אז בוא נחזור רגע אחורה לפני ההגדרה לבין האדם. יש אנשים שונים. יש אנשים. אגב, אנשים פונים אלי כל הזמן, כן? ולרוב שפונים אלי דסקה אנשים, את דיקאון. -פונים ומרימה. מה לעשות? אני מדיקאון, אני שמד משתומר, מה לעשות? אני בדי החלגילם, אם אתה מרגיש על עצמך את תרופט, אחד משפטי תיקח אותם. דבר שונתי עזר בהם. אין בשום צד, שרוצה לגרום למנדם לחשוב, שבגלל שיש איזו דמנויות בלי, הוא צריך למצד עצמו גיורד כל כך נמוך ללא ומאבד שליטה על החיים שלו. אם יש וזה עוזר, מבורך, האם יש עוד דרכים, כן? אני חושב שאין מחשובות ביותר, ואתה הולי הרבה פרקים האמיקים, אז זה בגלל, זה נמרגיש ונוח את הדבר הזה, כן? אני פרקים דוקטון האדר בוטו והיא מרן קליבים דוקטורוס גוטרמן וכולם אירו נקל את הדרכי חשיבה, שבעצם מציגולונות את הערעיון שהדיקון בעל להגיד לכמה שהוא. אם אנחנו מסתכלים של החיים האלה שסיבה והגוף שלך אמרו לתקשר איתך, אז הוא מרחלות טוב לך. ככה שבלנדם בדיקון, אם היא שושומר שבו בדיקון. ואני מרחל של מחר ובוקר, יש לדבודת חלומותך, את הזוגיות של החלומות שלך, את בית החלומות שלך, ואתה גר במקום שחיר אצל לחיות בו בחיים, ויש לי גם את כל החברים שרצית היפם, אתה עדיין בדיקון ונראה לשרובן שמגידו שלו, ואז אם את שובה היא לא, אז הדיקרון היא לא הבעיה, אלא אתה והסיבה שלך היא חלק מהבעיה. ואז אני אומר, זה הדבר שאנחנו רוצים לנסות לשרוף לפתור. ביתך שזה לא קלעשות את הדברים האלה מחר ובוקר, ואז אם הדרך היחידה שובודת לך אחרי שניסיטה, את הלבנות אורך חיים טוב ולכתור ומדיטציה וליכול טוב ולשנות אז מעולה, אז תיקח את האזר הזה, אני לא מנהג את האזר הזה, אנחנו עושים למופנה עם גלגל האזר הזה, שאנחנו עומדים ניסה על עבד. אני ממש כאילו בעד, אני אקומר, יש נרטיב מאוד חזק וחד, אפר מבינל את העולם הם, הם מתשלו לי על מבין את זה, שדוחף ללכח את מוצר שהוא ריפחי ויוצר את לוט. ואין אנשים שיש להם איזשהו אינטרס, שאילחת טוב עם עצמחה. אל מול זה. מטן חכימי היום, זה מותג כלכלי, נכון? לא מעורך. כן, כן. איך תפתח לי שהמותג הזה או איך תפתח לעצמחה לא מתמסחר. שיש שם בסוף גרעין אותנטי, ולא רק כדי למכור את הסדנה או תריטרית הבא. רגע, אתם חייב שאתה, אתה מרח לדבר על התמסחרות, תקבון שאתה ולכח את החסות של. לא, לא חסות, אני אומר. איך בסוף, ראי, תחד על הדבר הזה, כי הוא פרעצ מתוך ריחה, מוציא את הלשתף את העולם, בחווי התובה שקראתה לך, ואז הדבר הזה הפך, והתגלגל עם השניים, כבר לעסק שמניב, לא מעט, התמסחרות, לא במבן המגעיל שלה. המבן זה שאתה תחאי מזה היום, היא גם דבר מאוד. טריקי בתוך. בתוך המודל הזה. אחת, אתם מדבר יותר על נקודת קייבת, כי יש במקום שערות אלית מסכר. הארוציותר. לא מצליח את מסכר. לא מצליח. אהלף, תודה, אני גם מנהיבה. אז לא הצליח. אני בעל הארץ, אני שתי סדנות, אני מסוג על יקבוע הארבע. לא יודע למה. פחת שלו הצליח, לא רוצה להגזים, לא רוצה יותר מדי שם בחוץ. תודה, ישבי צד שם ממש מתוסקל, מיושבים מה שישים פריקים ולפות כסט. אז לא מתקול הרבה. כן. כל הרבה שקיים יכול להיות גם עם חסות, ואנשים הם לוקחים עשרות על פשקלים חסויות, ראש המנשים בעין סגר. אני מראה שתהיה כאילו מיד ראשונה, שיש להם אין סגרם, שמראה איך לנקודת הבית, ואנוקחים על פוסט חמסראל אפשקל. אתם לא התמסחר אותה בכלל, כי הוא מראשו את מסכר. אתם צריך התפרנס, כן? כן, שכדורתי לעשות יותר ויותר, אני בעד, אני בעד שמרווווווווווווווווווווווווו. אני יכול להיות עושה פי חמש בקלות, אני אף כל הרענו, זה שאף פשיטייה פה חסות עכשיו לא פרק הזה, ושמישהו להקשו לא פרק הזה עוד 10 שנים, ועדיין אישמע את החסות הזאת מהצבן אותי, מגרדתי בגוף. אז ידלו איזה בסוף השטר דבר אחד. אז התאמרית מסכרתי, אבל בסוף עבר בארועות סים שלי, אני נשאר נאמן להצמי כבר, אני רוצה לדבר עכשיו השבוע על משהו, על בריאות השיניים את זהו חייניין, על זה יהיה, ואין שום דבר למכור בסוף, וזה מחרופן אותם, ופסל את האצעות קונקרטיות, אתה יודעת שמה, בסוף השטר דבר, אגב, כל האינסיגרם שלי הוא קישה לא נחד גדול בעצם שמוקום, כי במקום אחף, שאני דבר כל הזמן על ריפו יצמי והדבר כל הזמן והסכרנו שם כל הזמן עם כל הזמן והסכרנו שם כל הזמן עם החלוטו ומנסול השמש, עם יעשו ספורות וכן הלאה, עם יוברים את הרבה, אז אני אגלם בבקורסים, כי באמת בקורסים יש המון המוןר, אתם תתיד כדמועוד יותר עצרת קדימה. אני מצב שום דבר לבואים שבה אני לדבר עליהם, ולפיים זה להסכיר מסרים שלא מוכרים שום דבר. אז אני מאוד נאמן להצמי למחשנ ירצלית סור, אני אמן חבאמת באמת, זה אחד הנקודות קייב הגדולות של הייתי ירצלית, הרקיבי יכול רעיוני, אני חושב שם פוטחים כאן שכן נאמסוגל. אני חושב שאת תיאורט את יכולתי להרווויח היום, אני אגל איזו תוק איסב שאני מרווויח, את יכול למחוק את כל מה שאני עושה היום, כל הכנסה שלי מוחקת כולה, ורק לי שר בפרוט כסט ולהרוויח כנראה יותר, מלעשו תרצו דבר בדיוק. רק להגיד בעין זה הפרק הזה בחסות משהו, ואני לא מסוגל, ואני חושב שזה אומר על היה הרבה, יכול שגם תדמיטית, כן? זה חבר, אבל אני מאוד חשוב לי להבדיל את עצמי מכל מה שאני רואה בחוץ. ואנשים מדעים מוסים הרבה הרבה כסף, ואני אספחות כי כאילו חשוב לי לראות. לא צריך ידוק דחנכון? לא לא לא. לא לא, אני גאה, ואני במור של יזם ואי שסקים, ואני עברה דרך כסף, ואני חוון לרבה מקומות, והם כולם הולכים להצליח. אבל ברמה שלה התמסחרות, אני נשאר נאמן לזה שהם ממש אני מוחר, יש בואה רך ואני מאמין בו. ברשימה הזאת של איך לקלות חיים טובים יותר, אבל ברכרון זה תשאז את שמחה שלות קיומיות. איזה שלות קיומיות אותה דיין שואלת את שמחה הוא מקפיד לי שואלת את שמחה? אין שואלת את שמארבה אם אני אוהבת החיים שלי. או אם טוב לי. או מה אני רוצה שאיקרי, או למה אני לא משנה משהו, שואלת שלות על הזוגיות, או על משפחה. אין לי איזושהי דירות. זה עולה, זה עולה הרבה. זה כאילו זה בחיים שאתה. שמה? אני לא קודם שאתה לדיקאון וכאלה. לא בין אדם דיקוני, אבל יש שימים שאני קומה בוקר בלא ולחלי אמרי, לך בהם תהליכה שם מבואה אסלגה אמר. ונסה להבין אם עצמי, מה מביא? אז אותי כל כך ומה אני יכול לשנות עכשיו בחיים שלי. זה הרבה חכי שתנה, אבל איזה שאלה שגרור מדהי לחשוב. אז אני בוכן קדימה, להיזה קיוון אני לך. אז הפוטרס מקבל דיוק, והפוסטים מקבים טיפה דיוק ואיך אני במדבר עם מעובדת שלי מקבל טיפה דיוק. אז שאלות הנקיעות עוסות דווקא, אתה משנה דווקא משהו קטן בשביל שיהיה לחניים את הרבה חיים. אבל אני רגע בוכן למה אני בלא ועכשיו שכם דיקאה בבוקר. אתמיד יש צובות? לא, אני חפיג, לא אומר אותי אותי מיד צובות. אני חפיג, אני חפיג, אני חפיג, אבל לא להתלם המכתיחסים הזאת שהיה שכם עצמך לפני הכל בחיים האלו. אתה מקפיל לעשות את הדברים לכל. לכל לפי התפיסת שכה. יש לך מקומות שם סטאם גלטיפלאזר, סטאם אתה יודע שאתה עושה משהו, שהוא מזיק, שהוא לא מועיל לך ואתה יודעי נופסר אותו, לאכול את הדבר לא נכון. אני לא יודע כאילו לגלול בן סטגרם, תל אין לך תלבית, בבית שזה נורא, לא, אני תלבית זה. הגלילה בעין סטגרם 1 משמעית, זה נקודת כאב שקיימת, בגלל זה רשמדי בעגב בה, איך לקראתו ותל, אני הלכנגר שאתה שבא גליטלפון. ממכר זה. אז אני לא שלכון, אתה לא שומעים שבא, אתה שומע שבא גליטלפון. אז האם אשם שתדל לעשות, אני אולפיים נופל, אבל שהיא פייל לעשות איזה שויום, אחד בשבוע ששומער על עצמי, מהלגוריתם, זה לא מועילי. אני חושב, בגדול כאילו, כל גלילה היא כמעט לא מועילה, אתה לא שם לוויך זה קרה כאילו. אני חושב, זה אפילו נותא בן כזה, תוכן קונספירטיבי, לעומר, זה חוליקרות. אבל תפס, כל דבר שפשטי אסיח תודה, אגב, אולי גם חתטי ולא אמרתי, הרבה מזה זה תוכן שפשטי לום, אני לומד מנועמון, כן? אני יכול בטוויטר וגם האינסגר, אני חצף ליותר את תוכן מביאים נוסעים, נורא החכמים ומאינינים, ואתה חזן יחקור אותם בעצמי, ופתאום, איך טוב על הן בניו זאתה בעצמי. אה. מה הייתה השאלה הבאה, מלחד חילה? גלטיקל, גלטיקל, גלטיקל, גלטיקל, אישה רמקומות, אישה עושה דברים ביודין, שהם לא מועילים. כפה, שאלה חיב לדיותר מדי, אבל בתוך מערכות יחסים יש גם דברים, אולי ש. שם. כל זה גלטיקל, ובאים שם לא בחכנכונים, ואני מכל אותי עשה אותם. בתוך מערכות יחסים זוגיות חברים? זוגיות. אוקיי. איזה נעשה פותגס נפועת על זה? אוקיי. יבואה לך בקן. אה. מה לחלך? מטן, מה הקילו הדבר שאתה חירוצה, עכשיו, ומה זה הייתה? עוצה שקשי אני פגש בו, כמה שנים להוציא חכזות, תגיד זוכר שאמרתי לך אז. אוקיי. תחלס. מעל אנטיבזיקי, את זה, ונדם שמוציא מן היא רגש, אבל. אני מרגע שעשקי ולהגיד שהייכול הכי טובי, כן, רמי שפחה, כן, משפחה כאילו, הוא דעה מושרת, שמחה. עכשיו, את הפשוט ברגע, זה בזמן שההלות אלה כבר אני יותר. אני חייב ש. חושי, אני חייב שפה לא עוציא משהו, שם תימנתה לי, מכל בן אדם ורגע נתון, אבל אני חייב להם הייתי רוצה לחשוב שאני מקדימה, מכל הדברים שאני יכול להחלע צמי, אם בן אדם, שנכון לנו, ותוב לנו ביחד, ואסינו את זה במקום. אז אני אוהי רזולו שנשכון. אלא אתם אתיסה מזה ככה, אבל שאתה שאול אותי את זה בצורה זאת, זה לא ספק זה, שמי הרבה תחשוב מהדברים אחרים, שאני כרגע, מתעסק בה. מה נם? אז אני מאחלכת זה. תודה רבה. תודה רבה. מוזלכה שזמנת אותי, לשאול אותך שאלות. זה היה מאוד מעניין. כן. אלא אתם בתוך הם דניני או לא. אלא אתם בתוך? תהיתי לצמיים את השאלות, לשאול אותי שאלות שמי מעניין לא תותחה, או אם שאלות שפשטות, נראה לכם שאלות טובות, וגם. אתם מצילוב. כן. וגם תודה. אבל שאלות טובות, הם כנראה שאלות שמי מעניין לא תותי. אז זה כנראה זה. אבל גם. רגעתי שגם מולה שאלות שיש לה מערך. כלפי. קהל שהוא. לא רק הקהל השבוע שלך. כן. הקהל שיש לו את זה, אולי דימוי לגביכה. מוזמדה גדומה. כן. אני איתה חפשע אחד מהחלומו שלי, זה שאנשים שגם לא מסכמתי, יקשיבו ללפות כת ולא הן רגע. כן, זה. זה מה. זה. אם זה פתי. כלומר לא. לא עוד פרק ומובן הזה של אנשים שקבור, שמוע את המאה 60 ומשהו פרקים הקודמים. כן. אלה אנשים חתשים, שמוע משהו הלכה. יש להם. זה תפיסה נכונה או לא נכונה. ואולי הקיבלו טיפה את המושג. כן. וגם כדושים שקרה לך, יש לי נתייה ממש להיות גרוע בלנתך אנשים. אז אני נכון את בהרצאה, ובחור הזה ספציבי סונניותי, והוא איזה ברפט שבוע לבגלית שמה, אני קוח רואה ואתה אשטר סביבה. אבל זה דיון שאתה מנהל עדיין? עם עצמי. כן. דוח חידי הרצאה. אתה משתקל על האדם הזה, ואתה אומר הוא לא. אני פפה מנהיגי בנצודי אחד נשמי, אתכן, אבל. אבל למה זה חשוב? אני רגעי שאני עומד מונונשים, ואני מדבר אליהם, מה שקורה בתוכם כאילו משפיע על היחד נשמית. יש לי בטבע, יש לי סתדנה שנקרד נמצח את המסחק, ושאתה את זה פעמים משנה, אש אהבה חיית הראשונות של המרות קשות. הם קשות, הם קשות לי להעביר, קשה לי להעביר את זה. אבל אני מאמין בזה, וזה כמקשה נורא לקהל, ואז אחרי קשה ניניים יותר. אז אני מאוד מושפה עם השוב, אני אכל עובר מה, אני יכול להילה להעביר את זה פה בבית, מכי בקריז מבזה, ועל שם אני מרגיש את החוס נאכות בתוכים ולקהל, זה חי לחלותם. אז האדם הזה שפחות משתגע לך, ועבר צעה, כשאתה משתכל עליו, אתה אומר, אני אכני אותם במרחות. אני אגרום לו להשתגיע עליי, להעובר אותי אנחנו ניחה ודם כתובים? לא, מה פתאום. אני רק אומר, אני אמרגיש, אז אני מאוד מושפה עם השקורסיב, אני לא. זה השנשים שאלה שם לא רואים בעיניים, ולא, אז אני מרגיש את המשפיע. טוב, זה לא שסן סורם עובדים. כן, חד משפעית. אמל? ואי, תי סגל, תודה רבה רבה שבתה. כיף לדבר אותך, את החצי להצמיק שהיא תשוותה, אחד מה התגרים שאני מול הפות קרסט, זה שלפעמים קצת בעלי פחות לראיין את המומחים האלה רצינים, ופשוט נלסיכות כיף את אם אנשים כמוך. ואני כל כבר כאילו חושב על זה ואז מוריד את זה, כאילו זה לא הפורמט וזה לא. אבל בריאו שתהשבתי על התי שלי כיף, שירים נעים את הבאירת. אין לך נעים? כן, הבנהם שנועה. לא, אבל היה נעים מובן ש. לא יודע. חוץ מה נעים, רגשת שיש ערך לה דברים, לא יודע, בת המוחה נרחן את הדברים שעל החשוב. לא, חייבי, לא חייבי. לא חייבי. לא חייבי. לא דיברנו. לא! דברים של חשוב לך לומר אותו כדי. אני חושב שאלה את הנושאים שהם. אהל החיובי. חיובי. אהל החיובי. אז אני משקידו כיף כפיות בין חובר. את זה מן תשוב? כן, מה אתכניס, מה, למה? למה? לבתה מן תגע, מה קרה? פרו. תי סגל, תודה רבה רבה. תודה רבה לך. זה אולי היום העובים, כיף שנשאר את המצפה פרק, כרגי לגיד שמצד עם אירך בפרק הזה, אני מקם תחלקו אותו, גם זה עם אדם אחד שנוכל להביא יותר הפועה חופש וריבונות. לעולם הזה, הפרק הזה, כמו כל הפרקים משודר בחסות האקדים, שאתה חושבת ביתן, קורסים העמיקים, ונושב ריאות חוסן, וריפו יצמי. כרגע בהקדים אישה קורסים, אנחנו משכים לגדול.