מאמרי הראיה - 18# - דרך התחיה

פרטו יש כאן שאלות שלמרה ועבדיבר על איזון בין שני מרגיבים, מיצד אחד, וימוד הוא מצד שניים צריכיקה. אבל גם ערה בזביר שוב את מול שיש לושד רחים להגיע להבידיעות ישידיות ריציות, ישידיות ספריות, ישידיות אישמטיות. האם מרב יכול להסביר איך לסדר את השלוש דרכים האלו, אם שני מרגיבים שקשורות להיזון, תודה רבה, ויום טוב, פרונק. התשווה היא שיש שני דרכים, ההאחד, אוריק שיאוסיך לי כל זה שייך לצד הכלי, מה שמענו לימודי, לימודי זה הצד הסיך לי, אבל זה כולל גם את התיקון של המידות שיש בו מרכיב של רגש, ואני שמעתי זה שייך להבסיכיקה. טוב, אופכן אנחנו ממשיכים בהאמוד שמונה, שמירק זאת תוכל, אנחנו בהשפה להרחים, השפה נשמטית, ושוף כל ההרחים כאלה לפול ולהרדת מהתמטה, אם לא תקום בית חזקה רוחנית המצה, להחזיק בהם בכולם יחד עם כל המקורות שלהם המגביעה את כל הצרחים הרוחנים לראו גדולתם, זאת אומרת מה שערב אומר שחייבים, מניגים רוחניים גם להיות בעלי אזרמה נפשית ולא להסתפה כרוירת בעקביית הלכות מה קשר ומה לו קשר כמה עיסור ועתר. זאת תוכל לעשות רק ההשפה האישית, היונקת מהווויה רוחנית המליעה שנמשכת מתאמציתה נשארה של זגולת הנבואה, מה צריך בעצם אנשים, בעלי רוח הקודש, יכול להיות גם שזה קשור להחוברת שהרפקו כתב בשנים הראשונות בירושלים ביפו על האדרת, האדרת ערב ואילו דוויד רבי נובית שתיומים שהיה הערב של ירושלים וחוטנו של הרפקווק. והחוברת שהוא כתב לזיכרו, הוא מתאר איזה, שיש אישיות שכאשר עומדים מול האקרנה שלה, אז כבר כל הקושיות וכל האידיאולוגיות הלטרנטיביות נופלות. אתה אוסית הנשארת, אפילו נעלמה נבואה, תמיד נשאר איזה מין משובה הנשארת. מה ניתו היום הר, היא מקול נעלם האדר לא נדם. סילבוה סטי, לקון נפטרית. מידלדלים גם שרידים על הלו בגולה. מפני שהעומה מידלדלת שם, העומה הורגת לקבוע יתד בהרצה ולשוב להתנה כמעולם. אבל לפי החנתה, אלה גודל כמו כמידת החנתה אלה גודל. ככה היא מוכחת, מקוח עצמה למצוא עזרמה רוחנית קבירה שהיא הזרום אל תוכה בכל סייף החייה, או שהיא עזרים אל תוכה בחוסי וחייה, אישיות גדולה. של בחירי האקרובים על מקור נשמתה מילים חיזיון ושירת קודש, הוא מצפים בכל גיבורת נשמתה מלאורה וישורה לחוסנה וחבודה. קודם ממנו אחרות מה שארפוק אומר, שהדור זקוק לאדם כמו הרפקוק. לא, לא דווקא. הוא מתכוון לאנשים, המשיעה ודאי שהוא בעלי עזרמה אנשים גדולה. אבל מה שהרו כמדבר הזה שצריך שיהיה אנשים בעלי עזרה גם ידיעה בתורה, גם כדושה אישית וכולי, אבל גם עזרמה נפשית, העזקלה הגלויה בכל תחשיתיה והתורה הנגלת לבדה שיש להן עסק עם כל החיים המסיים בדרך ישרה, לא יתנו את האישיות הזאת הנכבדה כל כך לתחיית האומה וערת. אז מיפו איך נגדל אנשים בעלי אותה עזרמה נפשית, הוא מהעזקלה זה לא מספיק. תורה נגלת זה לא מספיק, אז מה נשאר? תורת הנסתר, זה משום, נכון? העזרמה הנפשית תצא מחביון הנסתר, מהתיבהון הנמרץ בעולם האור, העולך הוא מגלה לענבים, המצא לב המצפים לישורת, או מזה תיבהון הנמרץ, זה מילים לא רגילות. אז זה נראה שערב כאן מתכוון למושג שהוא במספר מקומות מפתח, מה שנקרא כדושה שבטבע או טבע נשמתי, ישור גם בטויקה זה טבע הנשאמה. זאת אומרת שהעניינים מאוחנים, אינם סתם עניין מאורפל, ענני, אלא זה מה שהוא מסודר והגיוני עמירני. יש רבי הכיבה אמר לתלמידיו כשתגיעו לארני שאיש טהור, אל תומרו מים, מים. זה כמה פירושים, אבל חדק פירושים זה שקשר את המגל בדברים שיהם יסודות ארני שאיש טהור, ארני שאיש דווח הזק. זה טהור, אל תומרו מים מים, אפשר לגיטחה, אפשר לגיטחה, ממה לזה רק ענייניך מחשבה, מולה, מים מים, לא, זה שאיש טהור. אז האזרמה דווקא תצאי מחייני שאה מטיבה עונה של שאלה זהו מתכוון, אני מרץ בעולם האור, האולך הוא מתגלל הענבים, המצלב, המצפים דישוע. כמה הם רוצים לדעתי מקובל, הוא מקובל אמיתי, יש לפחות שני תנאים, מיני מים עלים. עלף הוא לא לוקח כסף, בטוציוני, אז כבר הוא רדנו הרבה, אז מה שומכן, הנבים, המצלב, המצפים דישוע, המושפיים בכל הווייתה, הרווקא יצאי אחת כזה, עכשיו כאלה. המושפיים בכל הווייתה מזרמי חיים אלוהים שבנשמה החייה של כנסת ישראל כולה. ביימנו, צריך לחפש אותם, אבל יש אנשים שבתי קשורת שלו בדיוק טועמי מטה, את הדבר הזה. גיבורי אל כאלה, יחלו מכרבהם, את כל הזרמים מטללים והפרטים הנדרשים אל התחייה, את כל זרמי החיים והמפעל ואת כל זרמי הריגה של המחשבה הוא לכל רוח יחלקו שלת. כמה יספקו את כל הצרחים אין האינטלקטואליים מנרגשים, מנה הופעיים, נשמתיים בחדות. אחרי השאר, יחיו את כל אלה, יחיו את כל אלה בפלגליים חיים, אחרי השאר יעותו, יעותו סליחה. בחסד אליון המופיע על הנשמה מציוזית הווייתית של אמ החי, כמה היא עינקו, רוח הקוד השמי האומה, שנשמעתי אלוהים מתגלה בתוך נשמתו. והרובי התחומים והחצירות המיוחדות. השאלה לכל נשמת מיוחדת במקריצתה המיוחדה, יבסמו את כל הנשמתה. יש אחד שהיא מה שנקרא, קיפשו אותו חצירות, חצירות חסידיות או אסקולות שונות, אז אדם כזה צריך להיות מושוגה לכלול בתוכו את האזרמה של כל האסקולות. הבגמים של כל חתות האדם, היא מחקור ואורה העליונה של נהירה אל השם בלטובות, תחדור בכווה, במבקרנתיה, בכוותיה. בזירמן החלדנים, אל כל השר ייקווץ לשם תחיית המקודש על הדמטו. ההיצירה הספרותית, כשתית לבש ברוח האומה, השבל התחייה, תמצא לה עוצרות חיים חדשים, השר לו פיללה לראות, להעשיק את טובי הנפש שבכל העולם כולו בחיזר נחדש. של פסיכולוגיה אלוהית, אזור עמד בעצם תמותה, והוא מזור, השר יחלה מחדש להתערות על הדמט המטעה, ההתידה הליכיות ברוח אלוהים השר ביקרבה, את רוח העמים כולם. זו מרוח הקודש צריכה להספוג מאוד משהו, מכללות האנושות. השר נלוק והר מעמה לחיים הגעשים ארודים בליכם לה, כי עוד חזון למועד, ומה זה החזון, לא צריך להתייש, יש לו מועד, והקילו מישמועד החזון. מה זה, והיא הפך לקץ ולא יחזב, אם מתמע מהחקלו, כי בו יבו לא יחר, הנה או פיללה, לא ישרה נפשו בו, ופילה התעיפה וצדיק בהימונתו יחייה, אז זה בהימונתו נאמנו אותו. יהיה נושאו יהיה, אמונתו, כאילו נאמנו אותו לכל הצייחיקה עולמית, לסכה, לרגש, למושר, לציונות, כל זה והאחד, זה מה שיהיהוי, אז יש לנו את מה, עוד הזרמת חיים לכל האוממה. יש שאלה מאוד חשובה, תמיד הם מפרשים את זה אחרת, אצדיק ממותו יחייה, זה אנחנו מבינים, וככה זמן שהם מדברים על נושא של מונה, לסות נצרורת, אז אנשים משרוש אומרים שמתחקים, אומרים איש במותו יחייה. איש במונתו יחי, כן, זה פסוג שלו קיים, שרוח הקודש החילונית עם ציהותו, שכל אחד יכול לעשות מבא ראש שלו, יש לנו היה אחת, מה אני יכול לעשות עם פסוג שלו קיים, לא יכול להשתמש בו. סדיק במונתו יחייה בטוב, סדיק זה לא עוד דבר בכלל, אין מה לעשות, איקרו מה שרו אומר כאן, שצריך לחבר, תפסיחי כאן נפשית החסיבית עם עלי מודיות, המתנגדית רבי חנגיה בין הקשה אומר. אני אספטנו, בצק הדרו חולציה קודטית ישראל, ניקר איבלם טוב, סוצי נמל, אונרח הפרשמצא, טוב, אין כל מרחייה.