ממנהל לבילדר - טוני ארד פליק

היי, אני טוני הרדפליק, אני מנתורית למינילים ונדות בהייטק. אני אביגי אלפין. -מה נפל שלי? -ואנחנו ביותר כשמה בתחקין. ואחפם, דפתנת הבאיר על אספרותגיות נהול וחעולם שלנו משתנה. גם בעקבות היהיה, אבל לא רק, אז טוני איזה כיף שאת פה איתנו. איזה כיף להיות פה, תודה שזמנתן. לפני שאנחנו צוללות לאומק הדברים ומללנו סייחה. אנחנו רוצות שאתה שאתה שפה לי ככה לקהל המוזינים, שאנחנו קצת על עצמך מהתוסע היום. חלקך נגע גם בשיבת, אבל מהתוסע היום, במה תסקת, בחנראה היום יום שלך. ממש, בגדול אני מענדה סתוכנה, לימד יציץ את מי לתכנת פעם לפני הרבה שנים כשהוד לא היה דיבה גירפילו, למדתי ניאול ומדעה רוכשב באוניברסיטה הפתוחה, חשק והרבה לתי בסטרד הפים, אתחלתי מפרונט, אין הסתיבקן ודב הופסווידת הבייסים והמון דיסיפלינות ומון הולמות תוכן, בתפקיד החרון שלי בעת הקייתי, ערנד ידי רקטור, עובלתי ארבע קבוצות פיתוח, בישראל הוא קרא אינלונדון ונספחים בארצות הברית. עובלתי את הפרווקט ההשרטגיה, חייגדור של חברה שהווותיבה וגעתי להיזה שהיא אחתה שאלה לא החיים שאני רוצה להיכיות יותר, אני גם הנחת קבוטות של מוכון הדלר, סיטית התוך כדי שהבנות שלי נולדו קצת אחרי, וככה זה באמת עשהי ראשיף תמועוד מאוד גדול במהחשבה בתודאה, בישיות ממש, הבנתי שכל העולם שלנו זו אנשים ויחסים, אז מנטורים גניוסק ורמון המון שנים, ובסוף שלב והייתי באמת במשבר וששלתי דצמי מההלה, הבנתי שמה שאני הכי אוהבת זה לגדל מנהלים, אז זה מה שאני עושה, אז זה יום יש לי חברה, אני מלווה גם סטרטפים, גם קורפורץ, באמת מנהלים ומנהלות בהייתק מכל מיני, כל מיני דיסיפלינות, אני מנחה בשטעת אוכניות מניגות, אופמן כופמן, הייתה רפתי לסגל השנה, ותוכנית מניגות שלי עם אינב מה שימנקלית להיגודי נישראל. מואני פיתוח מנהלים, אופטייטים, זה ממש ניצרח ונדרש בתקופה המתורלת שאנחנו נמצאים בבקרים, בקרגע. או, כמה סייה? אז אם אנחנו תוללים ממש להעולם תוכנתי לנהל, עכשיו הוא ורידת אדומה, עם כל כלי אי, עם אזעזה של דרגי ביניים פיתורים, מסיבים של דרגי ביניים, ככה יותר תנוקצת למקורי היום בעולמות, בעולמות תניעו, לולי תעשי הפרדה בניעול בניים, לניעול בחיר, אבל איך את רואה את הדברים מצידה, וגם מהדגובה של החברות או של מנהלים, זה חייל להיות להדבר הזה. של תרבי שאלות, אני אתחיל מהתחלה. אני חושב שאנחנו ממש בתקופה שזהו תניעו לי של הנות, צריכה להשתנות, וזה שינוי מאוד מאוד קשה, כי כל מה שלינדות הנוקאה לשנים וכל מה שכיבלנו עליו ומחיות כפיים, כל הדבר זה משתנה. מי שאפחו להיות מנהלים, היום המומחים, היום אנשים שחזיקו את כל הידה, היום אנשים שחזיקו את המומחיות. היום אנשים שיהיה להם זה זיקרון העירגוני, אחי, ידווי לחבר בין דברים. את כל הדברים האלה, היה יודע לעשות אתם יותר טוב מאיתנו. זאת אומרת, כל הסיפור של ניהו לידה, גם ניהו על מסימות, גם ניהו על פרויקטים, באמת כל מה שקשור להינטיליגנציה במובן של היקיו, יש מחונות שעוסות את זה הרבה יותר טוב מאיתנו, ואין גנולחות ומשתפות כל שעה. אז הדבר הזה רגע מביא, צריך להביא אותנו לחשוב, אוקיי, אז מה תפקיד שלי? ואני חושב ששינוי של הזהות, הוא שינוי ממש ממקום של ליניילת האח, אחנשים עושים מסימות, אחנשים, אחנכנו באמת ממשים את המסימות, ללבין מה, ללבין מה חשוב, ללבין למה אנחנו עושים את זה ולא דברים אחרים, ללבין, איך אני כמנהל את עושה אם פקטח הצוות של יושאים, פקטמם שדרה דיפויות, ליצר בהירות, ליצרת המאה חדש לנו, זה תמיד את תפקיד של מנהלים, בשביל תחשב כשהייה היא צרף למסחט, ולא כך מאיתנו יותר ויותר ויותר מסימות ויכולות, ועושה את זה הרבה יותר יעיל ומאר, וזה כבר הפך לקו, זה קומודי, כן, זה הכול קורה הרבה יותר מהר וגם בצורה מאוד מאוד היחותי. אז התפקיד שלנו הליבה, של התפקיד שלנו הוא היחוזרת תושאים, אני חושבת שזה המקומה המרכזי. אבל איך התורת השינוי הזה בפעל? זאת אומרת, אתכת ראש העבודה תמינילים שאת מלווה, משתנה, בדי תודי, אולי בתוכניות, הריווניות, מה משתנה? אני לא מרגישה, אני חוץ מי התמה שתליהי ביירבון שעשמי את העבודה יותר קלה, אני לא מרגישה שמי פחנה, אני הוליט דברים סביבים מאוד השתנו. אז אני רואה שינוי מאוד מאוד מאוד גדול בעירגונים. קודם כל כי הארג'נסי של כולם בעירגון גדל, ביתרוף. זאת אומרת, לכולם כבר יש הארג'נטים, לכולם יש את המדע הזה, כולם יכולים לנל, את עצמה את המסימות שלהם בצורה הרבה הרבה יותר, הרבה יותר רפקטיבית, נגיד טכנולוגיה, האד לא מזמן, הייתה חסם נורא גדול. היו צריכים את תכנטים בשביל, בשביל יצר דברים. היום אנשי פרודקט, ונשיאו פרציה, ונשיא סלס, ונשיא יכולים בבי בקודינג'נסות מה שבאנם. אני כמתי להסק שלי, ממש יש לי פה תשתית אדנטית, יש שישני מסר רג'נטים, שאני לא יודע את תכייתי חייב בילדם. אז כאילו לכולנו יש הרבה יותר כוח, ודבר הזה משנה מאוד את עניין, את הדינמיקה בתוך העירגון, כי האד לא מזמן הגבולות, היו הרבה יותר בורים, נגיד בין פרודקט להינג'נרינג זהה ברור, שפרודקט מגדיר את המוצר, וינג'נרינג ממשים את המוצר, אבל היום גם פרודקט יכול לעשות את הדבר הזה, וגם אינג'נרינג דרך אגב, יכול לייצר פייארדיב ולהיכול לייצר את הדרישות בעותה מידה, אז כשאקול מתשתש, התפקיד של מנהלים הוא לייצרת הבירות ו לייצרת הן שייק הזה, לייצרת האי פייה, הבנה אנשים, בנה מחלקות, להבין איך אנחנו לוקחים את הפרויקטים לייצרת את הלימנת הזה של כולנו סביב מה שחשוב כול הזמן, אני מאוד מאוד רואה את השינוי הזה בתוך העירגונים, זה ממש הכרוס דבוד. הוא להיג'ם לשים את הגבולות קצת, כי בסוף עם לא משאות, משאמרת, הם יכולים גם לדרוך אחד על השני, יותר מידות. -הם דרוכים אחד על השני. אתם דרוכים את הדרוכים, אתם נשמת הגבולות. זה אגב קצת נראה לי, אנחנו חוזות לשאלה או לחלק מה, שאלה שלו, בגי, על נהיה, את דרך בנהי, קצת, כי זה נשמע שהוא באמת, אני ארל איך וזה צדת עליו מאוד מרוד יצר, איך אפשר להמציא את עצמה מחדש, בכלל כדי נשארכים לי, האם מחדש להם? -בטלע. כן. -כן. אני עוד שבאמת האחר ובואו, זה מה שום מאוד שהתחים, וזה מסתדר ולשמדלך. נכון, אז באו שני, אני מדבר באמת על דרך, בעיניים, קוראים פה כמה דברים מעניינים. כואדם כל, זה קורה בחברות מאוד מאוד. גדולות מת הנגיד, היא חלוצת הסיפור הזה, כבר מ-20, ו-20, ו-20, ו-20, באמת, שם יוצאים לדרך עם תוכניות, ועכשיו זה כבר מציעות. באמת, יש מנהלים, היום, שם מנהלים 50 אנשים, באופן ישיר, שבאבנה שלי, תעולם אניול והמניגות, זה מתור להלגם רכן, כי זה להיות דיספט של, זה לא להיות מנהל, זאת אומרת, כשאתה מנהל 50 אנשים, תעלו יכול לא לתתפיד בכל, לא לסוטלאי מנט, בתח שלו לי, אצר משמעות, עבור האנשים, לא ידת, איך הדבר הזה, איפקטיבי העבורם, אבל זאת רק, זאת רק הדע שלי כמובן. אני שמעתי שבאמת, יש מנהל AI, באימצע. יש גם מנהל AI, ואני לא ידת, לא בלי, להיות כפופה למנהל AI, כאילו לא בלי. לא ידת. נראה לי שעדיין אנחנו זקוקים להקשר אנושי ולפיד בכשו אנושי וללימנט ולמקום הזה של, אני לא בטוחה כמה מנהל AI, יכול לצר עבורים משמעות בעבודה. ועדיין אנחנו יצורים חברתיים, זאת אומרת, יש לנו קשר, יש לנו צורך בתחושת שיחוד ובקשר אנושי. אז יכול להיות שם נורח חלוצים ומגדימים את המבקילו בעוד, בעוד 5 שנים אנחנו נגיד, וואו, כאילו הם פרצות הדרך וזה הסטנדרט, אבל אני חושב, שזה זאת שפרדה שקשה לבלוא, כרגע היום. אז מטהם, באמת החלוצים בעיניין זה, ולמנו היחידים, הרבה חברות מרדדות, מרדדות את זה, את שחברות הביניים, זה באמת רנד, זה ממש ממש רנד שקורה היום. איך אתה עושה את זה משפיעה לחברה? יש לו חברות שאתה ואת איתם ש. ממש. עוציאו את דרגה מנהים, ומה יש לך זה, העיר גונית שאת יכולה לשתף אותנו? אז קודם כל כן, זה לגמרי קורה, זה לא רק באמת, וזה לא רק בעולם, זה קורה גם בישראל, ודרחה גב, חלק מהרציונל מהחורה הדבר הזה, הוא שהנהלה רוצה להיות יותר קרובה לחדה ריצור, זאת אומרת, בלי תיווכ של שחברות הנלה שמסרבלות את התקשורת ועוסות דיטור למהטרות ולה. ולהלאםינט. אז כאילו יכולה להיות כאן מתירה, מתית אבל בשטח, קודם כל אנחנו, אנחנו מדברות היום בתקופה ש. אנחנו במשבר הקיבול את הנושית, זה ממש מושג שמעי קרוסוף תתבו וגם דווול דקונום מקפור מדברים על זה שהשחיקה קוגניטיבית היא המחלה הכי, הכי קומונלית היום בעולם העבודה. אז כאילו, לוקחים מנהלים ומורידים להם את מנהלה ביניים ומשיטים עליהם אחרי, ‫הוא היה להתנושפת, ‫ומגומכח המנהלים בחירים ‫וליות מנהל בחיר בירגון ‫להיות כפוף לליות כפוף למנקל. ‫זה שרת אחר לגמרי, ‫זה תפקוד אחר לגמרי אחריות. ‫אחר את לגמרי מיליות מנהל ביניים, ‫וכשאני הופך את להיות גם וגם וגם וגם וגם. ‫אז ברור שהייכות היא כבר לא את היכות ‫ואת היא כשורת לראית ג'ינטר. ‫זה לי לנהל אין זה. ‫אז יש את החייד ג'ינט, ‫אבל אני אישוב, ‫הוא חשבל לי להיות כפוף על האידן שלך. ‫בסדר, כאילו. ‫אולם קצת מקביל, ‫אבל בחיפוש סבודך, ‫שבכל מין המסרות, ‫שאני רואה, ג'ינטר, ‫יש דיסקליים הרכזה, ‫למועמדים סימולר, ‫אנחנו נאזרים בעיה, ‫וכמה אידן תמשולי, ‫אבור לכם על המטלות, ‫אולי, ואני, ‫זה מה זה הרטייארטי. ‫אבל אני ג'ינטניה שבאה ‫זה על מטלה לא יודעת כמה זה שבועה, ‫וגם השבדוק אותה זה, ‫זה ארג'ינט, או לא מביא טלפין, ‫בטמונס גרח, כבר, ‫פכות המינימום, בואו נדבר, ‫כסלנו לי את דרקת. ‫-ניזה ממש. ‫-אני איזה ממש שחושה של שרחוס רונים. ‫של קילו, אין לי מיל דבר, ‫יש פה זה מחשב מאחורה סיפור הזה, ‫מישהו עושה משהו. ‫איך אני אישך נעות או איך אני דבר, ‫איך אני אקבל מנופיד בכאפה, ‫אפה אני יכולה כאילו ללמוד מהתהליך ‫זה גם כדי להשתפר לתהליכים הבאים, ‫זה קילו, ‫זה מזכיר להשרטים משנות השמונים ‫ששחבו גדיו כתתקופה שאנחנו חיות ‫בקרגע, וזה החלקים הפוחות נימים, ‫שאו המציאות היום. ‫הגב בין נושא דומה עכשיו נהבה, ‫מתה מבחינת בכללי, ‫איך עכשיו מנהלים יכולים, ‫אולי ככה טיפים, ‫זה אב ממך לייצר תחושת שהיכות ‫וכיבור לירגון. ‫הגעמים בעניין של אינטרקציה פיזית ‫שאתה התעולה אלא מגיעים, ‫ובכל צבתים מפוזרים ודעת, ‫לא נדבר על הפיטורים, ‫ועדולה או שפיטומניח ‫שאמנהל אנשים מפולין, ‫או מאוד דולה, ‫מה. ‫איך מנהל יכולה שבליצר ‫את התחושת שהיכות הזו? ‫אז כל כול, אני אגיד שאני גדלתי ‫במכון אד לירמכון אד לר, ‫שווה שיכות זאת אומרת את חושת שהיכות ‫זה אביר לנשימה, ‫מה שאנחנו זקוקים לו כדי לתפקד, ‫זה לא שמלס, זה לא כאילו, ‫זה משהו כזה של רוח ניקיות, ‫זה אמיתי לגמרי, ‫אנחנו בני אדם זקוקים ‫לתקשורת הזאת ולשאחות הזאת ‫לצב את שלנו. ‫אני חושבת שהתשובה ‫האינטואיטיבית עם מבגשים פרונטלים, ‫ובנהי זאת, זאת דווקא לא התשובה ‫אנכונה, ‫כי אפשר לייצר שיכות ‫ואני פוגשת הרבה מאוד מנהלים ‫שמתרים שיכות באמת מאוד מאוד ‫מחבטן ואת חושת גוווקזות, ‫גווות יחידה לצבתים שלהם, ‫וזה דווקא לא קשור לקם הפעמים ‫בשנה אם נשגשים, ‫זה בעיקר קשור להליים, ‫זה בעיקר קשור לסיפור הזה ‫לעבין מה עם סדרה דיפויות, ‫לעבין איך אנחנו עושים אימפקט, ‫מה חלק שלי בתוך האם פקט הזה ‫שאנחנו עושים? ‫זה הדבר זה שאמרתי עכשיו ‫זה מעניין כמה שמורות לאנשים. ‫כי אני עובדת עובדת עובדת ‫עובדת עובדת עושה מיליון מסימות. ‫אז פשר, אני חואה לקבל דוקפמים ‫מזע שסיתי מיליון מסימות. ‫אבל אם אני לא רואה איך זה ‫תורם למישהו, ‫או גונזים את מה שאני עושה ‫או לא מעלים את זה לפרודק שאני אור. ‫אין לזה תחליט בסופו של דבר, ‫אז אני מרגישה בסוף שאני עובדת ‫לריק ואני מנותקת מהעשיה. ‫אז דווקא, מקום הזה ‫של יצרת את הבחד, אני אגיד עוד משהו שהוא לא אינטואיטיבי ‫למנהלים דווקא כשצוותים הם מבוזרים, ‫אז מנהלים נותים, ‫לתת מסימות, כאילו יצר סילוים בתוך הצוות. ‫לתת להעומי פולין את המסימה שלו, ‫ולעומי כאן הדת את המסימה שלו. ‫ואני אומר, דווקא צריך לחבר את האנשים, ‫לחבר אותם גם במובן של מנטורינג, ‫גם במובן של בראנסטורמינג, ‫גם במובן של ‫לעבוד ביחד ולהעשיר אחד את השני, ‫וזה מייצר גם תחושת שיחות ‫וגם אפקטיביות וגם וזילינס של הצוות, ‫כי זה מייצרת את החשיבה הרבה יותר הרמונית ‫והרבה יותר מוטידיסיפלינרית. ‫זה הרבה יותר קשה לתיאום. ‫בתווח הקצר הזה, ‫דורש עבודה כמו, ‫תמדים, גם כשאני מלמדתם, ‫מנהלים לעשות אלגציה, ‫אז בהתחלה זה פוגשית נגדות כזאת, ‫התחושב שיש לי זמן לדבר הזה, ‫ואני אומרת להם, ‫היא מעל לכם זונה, ‫אז אתם תמשיכו לעשות העבודה ‫בצמחם עם זו ודלכם. ‫אז אך לה, ‫ואם אתם רוצים שאנשים ‫פכם יעשו את העבודה. ‫אז אנחנו צריכים להצר איזשהו ‫מהמצט של הצווח הקצר, ‫כדי לקטוף את הפירות בתווח הרוחוק יותר. ‫בתווח הרוחוק יותר, זה לא בעוד, ‫חצי שנה, זה בתווח של שווות. ‫אבל זה תלוי כמה אנחנו ‫אפקטיבים בתוך ההדשנדה שלנו. אז זה נתובכיד אחד שנשאר למיני אלה בעידן היהיו זה לתקשיר למי שעובד דחתיו, אני לא אף תקל קחתה ביטחתיו או עובדי טו את המקום שלא בתוך הרגון. כל כול הוא צריך ויצמו להבין כן, לפעמים גם ממיניות משימה בניים מוכן הכולה שינויים האלה ואולי הייתי מספק מאוד משהו, זה להיות איחפתי. זאת אומרת, נגיד את מול דיברתי מחברה שובדת בזה חייבה מנהלת של הישבת דרצות הרגד ועם רלי, וייפילו לו שוכל לי שמס עם הסביב תילים הזה אם אני בסדר, כאילו אפילו לא איתן ינה. אז נראה לי שזה גם את זה משהו שאנחנו כל כך שוכלכים מרוב האמרות ועאום מסקוגנטיבי, וזה שדיברתי עליו של אפילו שלא חודה, מה יני, מחת מרגישה כאילו, הכול בסדר אצלך, איך המשפחה, זה כאילו אולי זה לא פיסי דרצות הרגעית, אבל לא, תבחות בתרבות שלנו זו דן. נראה לי מן בקט בצערי אנשים לא זוכרים לעשות את זה, זה זה איזה בעיסיק של הבאיסיק, מי שם התחילה עם. זה בעיסיק של הבאיסיק ותחנות את המפגש את זה במירה שלי של כאילו הכול זה אנשים ויחסים. אולי עוד מתנכו ננאי רק רובותים, אבל בינתיים יש כאן אנשים ואנשים זקוקים שיראותם ואנשים זקוקים שפרגינו להם ושחברותם ושישלותם משלומם לא רק שקטילים עשים להם להם יאלרו שאלה באופן כללי. אנחנו נדרשים להם פתיה, אינניינו שאנחנו באמת על הקצה אנחנו באמת על הקצה אנחנו אחרת כופה של שנתיים וחציות מהתשאלו שנים של מלחמה. אם אתתיים מלחמות אחת יותר בהסקלציה מהשנייה, זה באמת לא ככה אנשים להם מקום של, של מאוד מאוד מאוד להיות על אוטומט ולהיות מאוד בחרדה. מכשאנחנו בחרדה זה מוכן ופחות פנוי להקשבה ופחות פנוי למוקום הזה של להיות ביקש ואני חושב שאת ממש צודק את זה. זה התפקיד הראשון של מנה, למעירות את האופדים שלם ולחברותם, לחברותם מהבטן לא מהרוש רק. אני רוצה להתחבר לזה ולהמשכלו עוד נושא אבל אגב אחד הדברים ששמי מוליים כלי שעתיים אבל כשאני בתאום חפשת עבודה שואלים אותי. אני תמיד אומרת, מה הם הדברים שאתם לא מתפשרים עליהם כאן כמו ששולחים ילד לגען ויש לך את זה רושים מה אני יש לי שלושת דברים אבל אחד מה זה מנהל. אני תמיד אומרת את זה אני קודם כל בוחרת לעבודים מנהל ומנהל את זה בנדם. זה בדיוק מה שאמר, מהרכת יחסים אז הוא ממש הוא שנמצאים כל כך קרוב שהתרוצה לתת ולתרוצה גם לקבל זה אחד והמחכי חשובים. אז כל מי שמחה בסרודה סימולב שאתם לא מתפשרים עליהם מנהל מנהל. אני רוצה להגיד את זה משהו שששממת לא אני בא מגלה למיני אל ושובה האחרי שאתה מצטרף אז מנהל הוא מנהל תמום שמוזוים. אז גם את זה זה קרה לחבר טוב שלי לצרוח איני. אני צריך הכח את זה בחשבון. נכון. והגב זה משהו שקוריגה בחברות גולות יותר מנהי עכשיו כאילו מנסתם בסטר בפציירו לזלו אבל בחברות שאתה גולות זה משהו שצריך הכרד גם בחלב. ולכן הדבר השני שאני תאוי גובר את זה גם התרבות הארגוני והנשים והכלגות. אז זה שקמת ורים שנות פשרת וזה שנדברים שם חשובים ביניים. נכי כי זה כן קורה היום בסטרטפים זה קורה הרבה בסטרטפים. הדבר הזה שקרול הפעם שינוי ארגוני שהתקוננו אליו שנתיים ועודן אותו לפול במהלך הצישנה. זה מתקוננים אליו היום חוציים ומוצימו אותו לפול כל ריבון. זאת אומרת כל ריבון יש אינוי ארגוני כל הזמן דברים משתנים. אני מכירה הרבה מנהלים שתוך כדי תהליך הגיוסי להם לחברה איך לפעולה מטמנהל. ומנכנסו לעבוד ואיך לפעולה מטמנהל זאת אומרת ואני מבינה את השבר הגדול בבדבר הזה כי למיניים שלנו יש השפעה מתורפת על הפנומנה להתניגיד. על התפקות שלנו, על התודאה שלנו, על תפושת המספוגלות שלנו על הדרך שבאנחנו מתאפקדים בהרגון יש על זה המון מחכרים מהשנים האחרונות שמורים של מנהלים יש יותר השפה עלינו, מבני הזוג שנו מהרופאים שלנו, מידמויות אתם, השמועותיות מאוד בחיים. אז כן וכמובן יש את פרוקט אוקסית ג'ן של גוגל מ-200 ו-200 מנהילות רואה. שאמר שאנשים ששם נתבה המשפט הזה שאנשים לא עוזבים מרגונים, מוזבים את המנהלים שלם. אז כן, לכן אני גם חושבת שבאמת להיות מנהל זה לא מעמד, זה מקצוע. וזה מקצוע מאוד מאוד מורכב וואו מקצוע קשה. וחשבת שהוא מתחלף, אז אנחנו צריכים להבין רגע, איך אנחנו עושים אותו אחרת כדי להישאר אליוונטים וכדי לסגסג ולהצליח, אנחנו לא פה בשביל ישרוד, אנחנו הוא פה כדי להצליח. ההגב פיתורים ושינויים באמת אני מקרה איתי דו מהמקרוב אבל ככה בעצם הרבה פעמים מנהלים, ביחוד בדרך בנהיים או הרבה פעמים גם נמצאים ממקום עושה ממודרים, עושה מנהל מהשו, אבל הם לא יכולים לדבר אותו אז ככה איך הטוע את זה מה אתה פשמונה אליה, איך בעצם מנהלים? בכלל יכולים זה נלפי שורת שהמינה עם סביב את אחת הזה, ננת עיבד דעות הרבה פעמים ירגע. ופעמים ירגע, מולצח נפחות אנשים שמכו, כאילו איך איך איך איך בעצם את כל הדבר זה בתוך הפיתורים הגלס או שמגל. פתר מנהלים ואני לא אבטת המילה שכרר, אני אוהבת להגיד את הדברים כמו שיהם. אז כל מי שפתר מנהלים לא פתר עובדים לאורך הכרירה שלו והיה בשימויים וכל סרט הזה. זה לא לשון בלילה, זה באמת מאוד מאוד מאוד כבד מאוד קשה ודורש מאיתנו. כל לבסת את עצמנו בתוך הסיפור הזה. עכשיו מנהלים, באמת נמצאים היום בין הפתיש לסדן מכם הסיבות. כלנו כל הפיתורים האלה ועדברים האלה, המידע שהם חסופים או לא חסופים אליו יכולים שזה מידע שנוגי הגמלם. זאת אומרת, ברגע שבהיום שהפיתורים יוצאים לפועל מאוד יכול להיות שגם הם על הכו ואילו יודעים את זה אפילו. אז רגע אני חושב שהכל מתחיל בנו ואנחנו צריכים לבסת את עצמנו בתוך הסיפור הזה ורגע להבין. איך איזה שיפור אנחנו מספרות להצמנו בתוך החבר שאנחנו נמצאות בה. אני מכירה הרבה מאוד אנשים שפותרוב וזה לא הרסלם תכאים. אז רגע אני רוצה לשים גם ספות להתהל הדבר הזה כשאנחנו מפלטרים אנשים ואנחנו. יש לנו מולריק שאות השם ואנחנו חושבים כמה. אז זאת רגע ינורי את הדבר הזה אנשים יודעים להסתדר ואנחנו בעידן שבו יש המון-מון פתרונות והמון ידה והמון כילים, שלא היו אף פעם וגם המון מקצוח חדשים שנוצרים כל הזמן. אז אני בעד ככה גם להסתכל על הצד האופטימי של הדבר הזה. ועכשיו אני אנה לשאלה שלך כי שאלת אל. איך אנחנו מחזיקים את התפקיד הזה. אז מרגע שאנתנו לי את המפתחות ומרגע שאפכו אותי למנהלת. יש לי תפקיד ויש לי אחרי יות בהירגון. ואני אמינו שלי צריכה להיות כלפי העירגון, אני אמינו שלי צריכה להיות כלפי המערכת. אז ואני אומרת את זה כבן אדם לא ממשתי במיוחד בסדר, אני הלב שלי הוא תמיד איתם עידים האנשים. אבל אף אחד לא רוצה שהמנהל שלו יהיה למלמזש האומר את הדברים שהסור להגיד וכל הדברים האלה. אני חושב שחלק מהחריות הנהולית שלנו היא להבין איך אנחנו אומרים ומה אנחנו אומרים. וכשהם אנחנו לא יכולים אז להגיד יש מאידה שאני לא יכול לחסוף ואני מבין את הקושי. ובתוך האמימות המאוד קשה הזאת אני יכולה להצר. אחר בייציבות שאני יכולה להצר. איך אני עושה את זה דרך המסימות ודרך להסתכלת ועכצר ולא על תבח מאוד ארוך ודרך לייצר משמעות לאנשים שלי ולחבר בין הצלחה שלהם, להצלחה של הירגון בינתיים. תוך כדי תנועה. ואני חושבת שזה בעיקר יושב על אביסות שלנו. אבל באמת יש כאן אחריות כאילו באמת אסור לנו להגיד כאילו הגבולות כאן הם מאוד ברורים בין. את מה שעשור לי להגיד אז אני גם לא ארמוז על זה ואני לא אכניס את האנשים שלי להרחש בחש הזה וזה הכניס אותם בסוף למצוקה יותר גדולה. אז מה שמרוד מאוד עוזר לי במקומות האלה כשאני הייתי צריכה לפתר האנשים וזה זה קודם כל להבין שהצנות הבאותמי. אסנות הבאותמי אני פה בתפקיד ותפקיד שלי הוא לעזור לאנשים שלי לעבור את המשבר הזה. תוך כדי שאני עוברת את המשבר הזה וגם להקיף את עצמי במי שעוזר לי בתוך הדבר הזה זה לא פשוט. אני חושב שיש גם צורך בשינוי מין צד של עובדים שאולה משתנה. ועולם כאן המזמן כל העניין הזה של המקום עבודה שלי זה מה ששאני שכל החיים שלי וזה המשפחה שלי וזה קבלו הסיפור כבר הרבה שנים. אבל הוא כך אני לא בזמן נפנים את זה ולפני גם החברות משתפות פעולה עם סיח כזה שלה אנחנו משפחה וזה אנחנו לא משפחה. והעולם איזה 20 בטרללת וכל עובד צריך לדעת שהעבודה שלו היא לא כל הנצח סטומט או שהסטרטה פסגר עם זה סטרטה פופל הוא קופר את הסייטי סגר או שהפתרות על ביצועים או שהפתרות אותה בגלל שיש מלחמה ונתקציב והדולר עליו ויש אלף החציבות. וכל יום החליט שהוא נשאר עם הערגון לבינתיים שמעבר של שזה אני הייתי בערגון שהיו גלי פיתורים מסומס וחדה עדיסו מסומס וערבי עכשיו סרדת את הגלי פיתורים האלה. אבל ידעתי שרוו לו כשגיע החלטה לזגור את הסייט בסומס המעבר. זה לא שתיעוטי. אם את הייתי כבר, מין שצליה יקבר טוב זה היה הקטוב את איתה לקרו ואני אתם מוכנה לזה נפשית. זה לא אסלירי. זה לא אסלירי. זה דמקי. גטי במוכנות נפשית לזה סיטואציה שאנחנו חיים בה ושלמטים זה. לא יש למה זה מקום קורבני. לא יש למה זה מקום של IO-in-the-Situation ואני עושה מזה את המקסימון. אני רוצה רגע למה שאלה שבו תבלת את מה שתומר את הפיגל כיזה קוקח נכון ואני אגיד שסתיה נדלה בפיתורים הגדולים של נכף שזה היה בעשרים 23 ושלו שימני לא תועה. ביום שהמנהיה של שני קרוסופטגל החמש מאודולר והפתרוח המשף ראלף עובדים והוא שלך מחתב להובדי מהקרוסופט והמר תקשיבו. אנחנו לא מחפשים יותר, לא מגדביתי. ארגונים לא מחפשים יותר איך לסרוד ולהיות כאן לאורך זמן. אנחנו צריכים לעשות אינפקט בעולם. אז מי שני שער איתנו הוא רק מי שעוזר לנו לעשות אינפקט ודבר זה משתנה כי העולם משתנה כול הזמן. ויש כאן בסורה שמרוד מאוד קשה להקל אבל איתנו כבר כמה שנים וכדי שנפנים אותה זה שהחברה שאני עובדת ביציבה זה לא אומר שהיא ועושה מלא כסף. בסדר זה לא אומר שהיא תמשיך להסיכ אנשים. אין כבר כשר בין שני הפרמטרים האלה. אז יציבות הסוקתית מי שחושב שהוא שחיר וגזש לו יציבות הסוקתית נראה לי שזה הזמן להתורר. אני חושבת ואני חבר על זה גם במשיכות שנים עם הוויגאיל כזה בהתמול אפילו שבסוף גם מישים מחפש עכשיו עבודה אני מצאגם בירגות צריך להבין של האחריות שלא שלה. לדעת מה הם מביאים החוץ המהריך שמביא וגם בסוף להתעסקם ועוד דברים כן בסוף לבוא לחקות ליום שהורידו עליך אתה הגרדום והתעוצה החוץ ועזד כזה מעניין מור לעשות עכשיו. אני לא אומרת עכשיו כל אחד צריך גם להתנדב גם זה גם לי עוצלש הרגע לא אבל אתה חייב כם שאלה חודא. אני לא תכליכו לזה אפילו בארסנל שלך עוד כלים עוד מוזניקה נשק בליום עדיין כן כי זה לא יספיק שיצאתה ממעי כזאת חשב אחרי אסור כי יש עוד חמסל וזה עצו כמוך. אז מה עוד אתה מביש הוא אצטרו וכל בין אניין גם בזמן שעובד צריך לחשוב על זה ואני איתן את הדוגמה חישית שלי שאני אצאתי וחזרתי מחלד ואילי גם הראים וגוואו וסיחים המנהלת משאיה אחיתו ותקשו את נכון נו ואני חזור בזה פרוטים שאני כך ומה זה תוכנית כאילו שנתיים כדימה. אני אעשה כדי להביא אותן אליי על מה עוד אני עושה שהוא לא רק לחפש עבודה זה מה שיש את השליטה בנו וכל אחת שלכת דלאנשו רוצה. אני חושב שבכלל אף אחד לא יימנו טנו לחשוב ולהעמיק במה הערך המוסף שלי. מה הערך המוסף שלי מה אני מביעה שמישהו אחר לא מביא. מה אני אוהבת מה מסקרנותי מה איפה הדבר הזה שמה זה הדבר זה שאני עושה ואני לא שמע לב שעזמן חולף כן נורא נורא נורא ננת כשאני מנחס הדנה או כשאני בארצאה או כשאני באופסיטים עם הנהלים אני יכולה אני יכולה להיות איתם כאילו אין זמן לא עדת מה שעה וענודת מה הזמן כי אני בפלא שלי. מה אתם בפלא הושלכם זה כל כך השוב שנבין את הדברים האלה גם אי אפשר להשקיע מהמצ במקומות שלא מעניינים אותנו יותר אי אפשר כי אנחנו גם ככה לקצי הקשב שאני הוא התקצר נמדים שיש לנו עמיתיים שבעים חמש אפרות ביום על פי מה איקרוסף מידוך של 24 זה דוח על המריקאים אז תקחות הנתון הזה ותחפילות השלשו אני אמח פילאות או פי אלף לפחות על הישראלים כל שתי דקות מפריננו כאילו כל הזמן בלתם אם. כל הזמן בלתם אם כל הזמן שינויים כל הזמן אוטיפיקציות כל הזמן גם הגוף שלנו הפיזיולוגיה שאני כבר התרגל לזה אז אנחנו כל הזמן על דופמים וכל הזמן על הדרנלין וכל הזמן בסטרס האמיתור לאל הזה שנייה שנייה באו רגע נבין מה אנחנו רוצים לנאנחנו מובילים אני חושב שעדבר חי חשוב שאני הייתי רוצה שהיא קחומה מהסיכה זאת ואולי נגיד את זה גם בסוף זה לעבור מחשיבה שהיא רקטיבית ומגיבה לכולם ולהקול ולהרועצפים ולהלכם. ולהרועצפים ולהסלקים ולהקולנו שכולם צריכים אני ובקטוב בקטובה כוכל הדבר הזה למעני מייצרת בעולם אנחנו בעולם שביל דרים כולנו. זה גם שביטי את הבקטיית השבילה אינגדית כתף תיבילת. ועלה מדהימה. אבל הבגעי זה בדיוק זה. זה בדיוק הסיפור כי מנהלים היום גם אין היום כבר יותר מנהלים שרק מנהלים הסימות, עורק מנהלים גם תעשה תוכנית פרישך יסכון ועוד עבר לתווח הבינוני רחוק. ‫אנחנו עומברלו דין, ‫אתי ברתש. ‫לדוקטור מי חגוד מנדם את ידן ‫והוא אומר שאנחנו אף אחד לא יודע. ‫כי לא התמיד. ‫-אחר בלאחה. ‫צריך להיעלה, אז איתו מקצה. ‫לא, אני לא חושבת. ‫אני חושבת, אני חושבת שאנחנו ‫הוצרחים להסלול פנימה לתוך עצמנו. ‫ולעבין רגע מה הדבר הזה ‫שאנחנו מאוד אוהבים ורוצים לעשות בעולם. ‫ואל, ואיך אנחנו תודה רבה. ‫-ואל, ואחר. ‫של הקטנהולה, ‫היא בהקשר שלה פיתוח של עובדים בעצם. ‫אחזג המשטנה, הגי פעם, זה הקזתו ‫ואני שלחות לזה קורס. ‫זה תקסיב להשרה והיה גם למיני ‫לר במקום. ‫אלא אחת לשמיים למקום שהמנהלו ‫אז את יד מישהו שאתם רוצים אחתלה, ‫שכם שאני מעלה, ‫השעשה את זה. ‫איך זה נראה היום? ‫זה נראה היום אחרת לגמרי. ‫כל נמכל לאף אחד מאיתנו, ‫כבר היינו את הרסבונות לא לקורסים הרוקים ‫ולו לתכנים הרוקים. ‫גיד שהפילו סדנות שלי ‫שתמיד היום מאוד מאוד פרקטיות ‫ותמידי אמנתי בלעזות לו ‫ולדבר הרבה פחות היום אני מדבר ‫את עוד הרבה פחות ממש הדיברתי קודם, ‫ושרבה יותר תרגילים ורבה יותר דינמיקה, ‫ולומדים מעשייה ולא מדיבורים. ‫ואני חושבת שמנהלים היום, ‫כל מינילים היום, ‫מנהלים גם אנשים שהרבה יותר מורכים ‫הם בדיסיפלינות שלהם. ‫וזה תמיד היה קיים, ‫ול היום זה בעצימות יותר גדולה. ‫אז מנהל עבדה פקה היהודיה, ‫מה אנחנו לא עובד שלו ללמוד וזה. ‫אני חושבת שהפתרומות ‫שאנו נמצאים בתוכנו ‫ומנהלים את הפקיד שלהם היום ‫הוא קצת להיות מעמנ, ‫הוא קצת לשבת להיות להקבים ולשאולת ‫השלאות הנכונות ולהתגר, ‫וככה להבין רגע לאן התערוצה, ‫מה תוקות שכה, ‫מה חוזקות שכה לאן התערוצה להגיע. ‫אפה תערו את עצמך, ‫באוד שתושאה חודשים חצי שנקילק, ‫ואז ממש אחר חושבים עליהם היום ‫הלעשות, אז נשמע לי שזה יותר זה, ‫ואני חושבת שזה באמת, ‫לשאולת עצמנו, ‫מה אנחנו רוצים עבור עצמנו? ‫אני לא שאלתי את השאלות האלה, ‫לא מזמן, ‫אני לא היו לי חלומות ולא ידעתי ‫לשאולת עצמם, מה אני רוצה? ‫כאילו שאלות את שאלות האלה ‫כל השנים שאני קיימת כאילו, ‫רד בתוך המושביר שלי פתאום ‫נשאלתי שאלות מאוד קשות ‫והיא מורכבות שביעו אותי ‫לכיות את החיים ואני חייה היום. ‫אני חושב שוווי לי שאלות האלה. ‫התחושבת שיהיה זמן שאני לא ‫אתה הייתל ממנה אלו ‫לאלה פסיליתה. ‫כאילו, אתם אמרת מהמנה, ‫אני חושב שאלה יותר פסיליתה, ‫כאילו דוייק שהפלאה, ‫הרגוני, עבוד, ‫כאילו אני חושב שאלה מנהלי ‫הוא כבר קצת זה הזצידה, ‫הוא הפכת לא רלו על הבנתי. ‫זה שאלה מצוינת, ‫במש ממש אלה מצוינת, ‫לפות כסט של קורים פומנד שאתו לידו, ‫ואני חושב שזה הסיפור, ‫הסיפור לא לנהל את המסימות, ‫ולא לנהל את האנשים ‫ולא להגיד להאנשים על ההשות, ‫אנחנו מנהלים מהאנשים ‫שיש להם הם גם רוצים אוטונומיה, ‫ואם גם רוצים לפעול מתוך האיג'ינסי שלהם. ‫אני חושב שעסיפורו באמת, ‫אני לא יודעת אם זה עם זה להיות פסיליתה, ‫אתה רומע מן או. ‫אני חושב שזה שילוב של כל מיני דברים, ‫אני חושב שזה גם להיות ‫בארבה הקשבה ולהכיר את המנגנונים ‫כסיכולוגים שלנו, ‫ולבין איך לירטום אנשים ‫ואחרי יצרתי קשורת שאין, ‫שאין איךונה ובעלימן. ‫ואת הנודות, אחת הפערים, ‫אחי גדולים שאני רואה בירגוני מיום, ‫זה דווקא הסיפור הזה שעובדים ‫מגיעים עם המון כלי ה-i, ‫והמון מיומנויות ה-i, ‫והם רוצים לרוצה לדברים, ‫ואנלה גם רוצה לרוצה לדברים ‫כי הבורד יושב על ההנלה. ‫נכון, והנלה רוצה ליצר עוד ארך להירגון. ‫במינים צעבעים צעמים, ‫אי שנמצא בעצם זה בדיוק המנהלים, ‫בין הפער הזה של מלא אנשים ‫שאורוצים ליצר המון המון המון המון ‫כלים ותוכנות ופיץרים ודברים מדימן וזה, ‫לבין הצורך ליצר אותם בצורה ‫שאומדת בסכיוריטיב, ‫אומדת בקומפלאנס ואומדת בסטנדרט שלנו, ‫בכל סוג הסטנדרטים שלנו, ‫כי זה שונה לגמרי להקים ‫אני בתוך החברה של איתה ארג'ינטים ‫שאובדים בשבילים, ‫בוסים זה, הוא מתאינטר פראית, ‫אורחבי יותר גדולה, ‫ששם באמת צריך סטנדרט של סקיוריטיב, ‫של דברים שבמנה שרטו אותה, ‫אתה לוקחות, אז אני חושבת ‫שתפקיט של מנהלים הוא להבין רגע את התמונה גדולה, ‫הבין רגע לאן אנחנו הולכים, ‫מה אדיאנד השלנו, ‫איך אנחנו עושים את זה מהאריך ‫הוא עושה שניינת להרבה. ‫הוא עושה שניינת להרבה, ‫תפקיד מאוד קשה בעולם שבו, ‫אנחנו עושים שניינת להרבה, ‫אז אני רוצה שנייה, לקחת אותנו, ‫אבל אחזיר אותנו שנייה חורה ‫למה שצימן נדיברה עליו, ‫על הפיתורים האמוניים וכאילו ‫השלחות על המנהלים, ‫הזיברנו שנייה על השלחות לפני הפיתורים, ‫אבל עכשיו יש לנו המון צוותיים ‫באמון חברות, ‫לייך שבעה מנהלים ‫התמודדים עם אינטזש ‫על חו"ן השימה ארגון, ‫ואחני נותן להם חושה ‫של אפשר להמשיך לתפקיד ולעבוד ואינטרון. ‫האלה שסרדו, ‫כן, כן, כן, כן, כן. ‫מה הם נצא שלך להוגדים האלה ‫אפעת פה גשת אותם. ‫אז קודם כל הנכחושב, ‫שחשוב שנבין שמה שאנחנו מנהלים פה, ‫זה חרדה, אנחנו מנהלים את החרדה. ‫זה מה שקורה מתח את לפני השטח. ‫זה לא תמיד מדובר, ‫כאילו תמיד איש את הביטחון הפסיכולוגי ‫באמת לדבר את הדברים ‫ולרסים אותם על השולכן, ‫אבל כולם בחרדה מאוד מאוד מאוד גדולה, ‫החרדה חי גדולה, ‫תוביגם הוא פסולית, ‫כאילו באמת לא להיות רלוונטיותר בעולם. ‫ואני חייב שבאמוקום הזה. ‫קודם כל באונפסיקלים ‫קורך הלומות. ‫בואונפסיק זה דבר אלה ‫במונחים של עוד עוד שנתיים ניפובות, ‫חמש אני מניפומי ‫שמדבר עדיין בהמוסגים האלה, ‫כאילו באמת, אם את עידנים ‫הוא עודים מהקראות, ‫שאנה הזבואו בהקצת הנווה, ‫הסתכל על הדבר הזה ונשקול. ‫ובדבר שני זה, ‫זה לייצר בתוך הצב"ת, ‫את הציבות הזאת מחדש. ‫אז כשאנשים מולכים ‫גם מאוד מסגדל, ‫מצד שני יש איזדם ‫רוויור חדשות, ‫ליכנס לתחומים ולמסימות ולפרויקטים, ‫תעולה אילו הייתה ‫לגישה עליהם קודם. ‫אז רגע להבין, ‫איך אני מחבר את בין התפוקות ‫של האנשים והחוזקות שלהם, ‫אלא דומי נימה אלה, ‫המקומות האלה שהתפנו, ‫וכן היא מייצרת להם משמעות, ‫מחנים ייצרת שמייציבות ‫ואחן היא כן מדברת על הדברים, ‫כאילו זה שאנחנו לא נדבר אותם ‫ונחביות המתחת לפני השטח. ‫זה לא עוזר, ‫כאילו אחר רדה שם רק דלם, ‫מה שנמצא מתחת השותיח ‫ולא מקבל אור שמש ומנה, ‫הוא נרקב, אז כאילו חוול, ‫יות במקום הזה, ‫נכף שאני נורא חשוב ‫שאני מדבר את הדברים. ‫וגם מנהלים לא יודעים הכל, ‫אין הן יוספלש, ‫אנשים מנהלים לא יודעים הכל, ‫בראו נדבר עם הצוותים שלנו, ‫אנחנו חשוב ביחד, ‫אנחנו נאנו להתקדם, ‫ואנחנו נאנו להצרת איים פקט הזה, ‫ואני יצרת זה בכבועי זמן ‫שאם הגיוניים וממנור מליים, ‫ומפייזבילים כרגע, ‫כדי שגם נוכל לך גוג את הצלחות שלנו, ‫כדי שגם נוכל להיות מסופקים, ‫נוכל להצרת גווה תחידה, ‫ולרוק להיות על התרד מלו, ‫וכל היום לרדו פחר, ‫מסימות ואתה מנהד וממצל פעם. ‫אז אני חושב את שהתפקיס לנו ‫במוקום הזהו, ‫הוא לייצר מחדש את ההציבות, ‫ולייצר מחדש את המורל, ‫ולייצר מחדב את הבעייחד, ‫מה תומרת? ‫אני אומרת, אדגל הבא. ‫אדגל, זה נכון, ‫אבל זה נכון. ‫כאילו, אני חושב שאנחנו ‫כבר לא בעולם של יציבות, ‫וזה נוגד את הקרונות החיפשי ‫שאין של מרחת הצבים שלנו. ‫אז זה לא איזשהו כזה, ‫זה רעיון רחוק מזה. ‫מרחת הצבים שלנו, ‫המוך שלנו, ‫הפס כל הזמן יציבות. ‫יש לנו שבים אלף מחשבות ביום, ‫למה, כי זאת המערכת שלנו, ‫אז אנחנו עמון-עמון אלו תומת. ‫זה מוכל הזמן לחפש איך ‫אתה הוא פרדיק את הנקסטפ, ‫ובתוך מציעות שמשתנה נורא מהר, ‫וקצב כל כך גבוה. ‫אנחנו באמת את צריכים להבין ‫אנחנו מבסטים את עצמנו. ‫כו יציבות שדפקה אני, ‫זה מעניין השתומרת, ‫כי אם אנחנו חושבות או מסתכלות ‫אף קהל הדור הבא, כי אני לא יודע, ‫זה לא רזיק הזה ‫שאם אלה שדפקלון ‫עם צעים מלשנים בכל עבודה אלה, ‫מחפשים ציפיות אחרות לגמרי, ‫נכון, גם גמישו, דגם משמעות, ‫משום, ואיזה סתלחת סקלכלי, ‫ופתקילו איך מנהלים את כל הדבר הזה בכלל. ‫יש פה פערים, ‫שפופערים בין דורים השני קרה, ‫אבל איפה זה פה גשוטה ‫חיגמי בלבועים של התוסע ‫ואחרות ועלות של התוסע. ‫בואו לדורת היו. ‫ז' יש פה, ‫אני יכול להגיד שזה קצת סייך ‫שמתמסמס בזמן האחרון, ‫לפני שנתיים כשעולם האנדר הזה. -מדור הזיק. ‫וכשב מה שאני שרנו זה להסתגל ‫בבנה שלי. ‫אני מאוד מחבבת הדור הזה, ‫הוא לא איזה לא מאוד פופולריה, ‫ואז אני חייבת להגיד בין הים לא אצלנים ‫ובניים לא מפונקים, ‫הנהיה הם שפויים, ‫הנהיה הם אלה שמכניסים את הנאו ‫שאנזה לעולם העבודה ‫של לעבוד שששרשעות ביום, ‫זאת לא הדרך לחיות את החיים. ‫ואני חייבת שזה נורא נורח חשוב, ‫ואני חייבת שבאמת הפה ‫רחי גדול ובין אנשים שכבר נמצאים הרבה ‫שאני באולם העבודה וכבר רכבו, ‫אתה שששרשעות ביום האלה, ‫לאורח את כופות מאוד הרוקות בחיים, ‫בחשב מגיעים המפונקים האלה, ‫זה ומה הם רוצים, ‫אבל דווקא שינויים האלה, ‫ודווקא פתאום כשהאמת נחספת ‫שהירגונים הם לא משפחה, ‫והן יותר יציבות, ‫והן יותר את הסתביליות הזאת, אז אוקיי, ‫אז מה זה אומר? ‫זו קצת אומר שדור הזה ‫זה מגיעים ציפיות שמולהיותר מחוברות ‫למציאות מהדורות הקודמים ‫שקריבו את המשפחתיות הזוגיות ‫את החיים שלהם את הזה בשביל עבודה, שווה ודאג. עבודה היא לא מפעל פחיות, בסדר, עבודה היא התחושת ערך עצמי, ואנחנו גדלים בעבודה ובתעשיות התירות ידע שאנחנו נמצאות בהם, זה זה המימוש העצמי שלי בעולם, זה לא רק קריאה רע. ואני דווקא חושבת שדור הזה עוסיפה, עוסיפה הרבה פילפל, לעולם העבודה בעניין הזה. ואני חושבת שמה שחריכה שוב זה ליצר ציפיות מאוד מאוד ברורות וליצר גבולות מאוד מאוד ברורים של מה חשוב ומה עכשיו ומה אחר כך. וזה קריטי, כי. -ציפריות זה קריטי בכלל הם היה מרציבה. -כי בסיפור הזה של כל האמימות, אז נורא כאלה להכת להיבוד, אבל אם אני אומרת, יומיים בשבוע אנחנו מגין להמישרד כזה פוליסי של הארגון. זה הפוליסי של הארגון, כי לא אני לא מתווקחתי מדבר הזה, זה מה שיש, זה מתאים לך, אנחנו ממש ניסמך להמשיך עבוד ביחד, זה לא מתאים לך. את התעשה תחתות שלך והכל בסדר, אבל כאילו להיות סביב הסיח השוחק הזה של כאילו להתגמש ולא להתגמש, ולא. יש מקומות שקשור להתגמש בהם, אבל גמישות מתקיימת בתור גבולות. זכן, בתוך גבולות אחרת אנחנו בקיוץ. -טוניי המדברת הרבה על העניין של שנעול זה לא רק טיאוריה צריך גם פרקטיקה. ואני מאוד מתחברת לזה, מאוד מתחברת לזה. את יכולת את לנו אולי איזשהו כלי פרקטי אחד למיני אלים היום שנמצאים ומתמדים כל הדילמת האלה בין עבודה ברימות לבין סביבי מלחמה, לבין אי שמשה בשתקול ויושב על יצפות את התית, לבין גלי פתורים איזשהו כלי מנטל לי או טכנולוגי, שמכל משתמש כדי להיות מנהלים יותר טובים או לצאת יותר רח להרגון. אז אני חושב שאולי אולי תשובה שתפתייה, אבל יש כלי אחד שהוא באמת באמת באמת משנה חיים. משנה חיים לא רק הריירה ובאמת משנה חיים והכלי את זה קורא נוזמן פוקוס, אלמנטרי לגמרי ודורש מתאנו הרבה הרבה הרבה נחישות. אבל כשאני כמה בבוקר ואני שם עלי ביומן, בהנחש אני בנדם של בוקר אם אני אם אחרונות האבצל היא אולי להסתה סוד זה בלילה. אבל בזמן שהמוך שלי בפלו, בזמן שאני יכולה להיות בחשיבת עומק. אם אני כמה בבוקר, לא יועצפים, צלקים, בקטובק וכל הדבר הזה, מישהו כבר חתף לתתודה, מישהו כבר לקח אותי לדגובתיות ודרך קטיביות לעולם. מצד שני, אם אני כמה בבוקר ואת השער ישונה של היום או שעב החצי, או אפילו חצי שעה, תמידות אפילו חצי שעה של הבוקר, אני מקדישה לרגל להבין לאן אני רוצה להגיע איך אני עושה עם פקט. מה הדבר הכי חשוב איפה ואני מגדולות באמת כרגע כי אמרנו שהכל משתנה גם כל הזמן. מה אתמין החוני לשבת איפה, איך אני עושה דלגציה, לאן אני רוצה להתפתח איך אני מפתח את את עצמי, אתי למדתי מה שהוא חדש אז נתתי פה הרבה שאלות ולא צריך לעסוק בכל השאלות האלה כל יום, אבל אם יש לי חצי שעה או שעה ביום לעסוק בשאלות האלה, אז אני משנה את הפוקוס שלי, מי להסתכל החוץ הכל הזמן ולחשוב מה אנשים חושבים עליי ומה הם צריכים ממני, ואיפה לא הייתי בסדר, ומה לא עשיתי מספיק וכל הדבר הזה שזאת הודעת לא מספיקה, הידועה שרובנו נמצאים בתוכה רוב הזמן, להבין רגע לאן אני רוצה להוביל, לאן אני רוצה להוביל את החיים שלי ולאן אני רוצה להוביל את העובדים שלי, ואת אדומה אינה אסקי שלי ביניי מנהלים את הפקיש לנו הוא מן ריבון לריבון, וחשוב זה כבר מחודש לחודש כי אמרנו הזמנים מאוד מאוד מתקצרים, לעלות אל הנקס לבל, אז איך אני הולה לנקס לבל, איך אני מייצרת את התהליכים את הסטנדת את תקשורת הנכונה, איפה אני צריכה להשתדרג כדי שהדבר הזה, אין פלי בוק לתקופה שאנחנו נמצאו, אין איזה משהו כזה של אז אנחנו צריכות להבין מה אוזר לנו, ואות שאלה שאני מאוד אוהבת לשאול, זה מי מעורר בישרה, מי מעורר בישרה, ומה יש לי לקחת כי יש אלה הזאת מלמדת אותי, קודם כזה, שלה שאני שואלת הרבה, מי מעורר בישרה, כי מי שמעורר בישרה יש לו משהו שלי עדיין, ואני שואלת את עצמי, איך אני יכולה לשדרגת עצמי, אני כל הזמן בלמידה ותפתחות באמת על סטרוידים, כל הזמן, כל הזמן, בזמן, אם אני לא נומדת, שאני בהפסקות או כזה, אני כאילו אני מולשע שאני נובע לת. אני באמת הדווקרטית מאוד דולה שלה, שהדבר הזה זה צורך פעימי של הביתן שלי. וכשאני רואה אנשים שיש להם, שמצליחים אופו שאני לא מצליחה, אושם מצליחים יותר במקומות שאני רוצה להגיע זה הנקס לבל שאני גדרתי להצמי. אז יש לי מעליל מאוד מהם, ואני יכולה רגע לשדרג את עצמי. אני חושב שאני חופו בשביל התפתח. אנחנו פה בשביל התפתח, את שלא ניפו יותר, זאת התחליט שלנו כבני אדם בעולם מבחינתי. זאת זה אין סנטיב שלי לשאול את השאלה. אהבתי. אהבתי. טוב, השאלה, תשיכו מקזות, שיגמודולה. יאללה. אני לא מסתכל קדימה, לא יודע, תחצי שנרמה יוק, כי זה הקדימה שלנו. נכון. איך נראה באמת הפרופיל של אותו, לידר, פוסיליתה, תור, מנהיג של התי, לא מעט המנהל של היום, של אבר, של משחום מכיר מדיום. אז אני חושבת שהמנהיג של, המנהל בעולם העבודה חדש או המנהיגות החדשה, היא באמת מנהיגות אחרת לגמרי. והיא מנהיגות קודם כל שעודת לבסת את עצמה, ולנהל את החרדה של עצמה, ולנהל את הרגע אותי בתוך העולם שמשתנה. והיא מנהיגות מאוד פרווקטיבית. אני יודעת לאן אני מובילה. שם ורדת לאן אני מובילה, זה ממש יותר רביעה לי בעולם של המימות ובעולם של חוסר ודעות. וכשהכל משתנה והכל זז כל הזמן. אז הדורש ממני, תקשור את מאוד מאוד דפקטיבית, זה דורש ממני, יחסה נושם, יחסים מאוד מאוד טובים. זה דורש ממני, לדעת איך אני רוצה מטתה אנשים סביבי. והנכבת שהתפקיד הכי חשוב של מנהלים, היום הוא להיות הדבק, הוא באמת להבין איך אנחנו מתווחים את המעה של הנלה, לאח של הנשים, וכל הזמן חושבים על אלמה, וכל הזמן חושבים איך אנחנו משדריגים את עצמנו, תוך כדי התנועה. ואחן אנחנו שומרים על עצמנו, לא רק רלבנטים. לא רק רלבנטים. אני לא פופשבי לישרוד. אנחנו פופשבי לסגסג, אנחנו פופשבי להגשים חלמות. אני חושבי שבתוך החרדה הזאת, אנחנו שוכחים שלא בנו לפוקדיליות החברים על התרד מילבנות, באמת לעשות טוב בעולם, ולהגשים את החלומות שלנו ולהיות בילדרים. וזה גם עוד משהו. נכון שפעם מנהלים קיוץ סיפורם לנהל מסימות, ואנחנו כבר לא בעולם הזה יותר, אנחנו בעולם של, מה דפקטו אני מייצרת היום, אני בילדרית של מה? אז יכולת שאני בילדר של תהליך, של התפתחות של חברי הצב ותשאלי. זה לא חייב להיות ארגנט, אבל מי שעוד לא עלה על הרכבת של ארגנטים, אז תהלוח שב, תהלוח שב, כי העולם הזה הוא היו תוסטי, זה העולם חווה לחווה להיות בתינה. באמת זאתות כופה להיות בבטינה. ויש הרבה דרכים, יש הרבה דרכים להבין רגעך, איך אנחנו עושות את זה כמו שם את עים לנו? וכצת פחות הראשותות חברתיות, קצת פחות פומו, הרבה פחות חדשות, הרבה פחות חרדה, לנהל את עצמנו בתוך הדבר הזה, שמוענמון כלים, איך לבסת את עצמנו. אבל אנחנו כאן בשביל לסגסג, אז זה שאלה הפרסונלית של איך אני עושה את זה, עכשיו בתוך המציאות הקיימת. מנהל, אנחנו אחרים על בנייה של תרבות, של סטנדר, של ציפיות, של הבנה של איך אנחנו מגיעים לטוצאות. אז אנחנו נסאים פה את הפרק, כתודה רבה עתוני. אני מזמינה אותכם להמשיך לקוב אחרינו, גם בלינגדין, גם בספוטיפיור, אופי שאתם לא מעזינים לפרוטקסט. לא מזמן גם בטחנו שתי קבוצות של שיר שורה משרות, וכוזת למי שכן רוצה לך פסבודה, אחת לסייניורים, ואחת לגיוני, אנחנו נציף אותם בתיאור של הפרק, ומוזמנים להצטרף אליהם ולפרגן לנו, ולהגיד אם הפרק הזה דיברר לכם, ומה תרצוות ישמו? אז פרק עובה עתוני פסמונה, ושימת מפה נים. פרק עובה.