מה אעשה | ארז לב ארי

‫התן מאזינות ואתם מאזינים ‫לקם הסכתי. ‫הפות קסטים של תאגיד השידורה ישראל. ‫יש בחדת את נתישה. ‫זה מה ששוקייהם ועושם ‫ולא היה זוותי. ‫בשותי משנים, ‫סלללתי עוד כמה שבילים, ‫בדרחים לצד זה. ‫אז יש את השביל אוב, ‫יש עליו קצת עסב, ‫והוא לא תמיד כזה ברור, ‫אבל הוא נחסף, ‫הרבה פעמים ועוצץ ועושם, ‫אבל אני נופל אליו ליום יומיים, ‫לא לא לחודש חוציים, ופעם. ‫אז פחות קריטיק והר, ‫פחות תוקפתי וזה פחות מנהל אותי. ‫הוא קצת את זה. ‫הי, אני מהייקוס עבר, ‫אתם ואתן על שיר אחד, ‫והפעם הסיפור מחורי מהייסה. ‫שיר שנולד ממעמקי הנפש ‫הוא מסה החיים של ארז לברי. ‫הוא נכתב מתוך ההבאגדולה, ‫הוא מתוך הפאחד להבד אותה. ‫התעשו מעין לי כלום מירדי, ‫שמורי עליה. ‫בטישמור גם עליי, ‫כדי שרוי שתגיע. ‫הלמה התחלה את כל הדיבור? ‫מה התחלה את כל הדיבור? ‫כמו שאת יודעת, ‫אני לא מרבה לי טרעיין. ‫אני מגמגם, ‫מכל מאוד סעיר. ‫היום פחות, אומנם. ‫זה לא גמגום קלסי שבכל הזמן, ‫אם לא הייתי אמר לכולי, ‫לא הייתי המלב, בכלל. ‫אבל זה כן תוקפ וזה בא. ‫הצדי לפעמים יש לי את כל הנושך בראש, ‫אבל אני לא יכול לוציא את המילה הזאת ‫שמשפט, ‫סחלת חילבה. ‫אז למדתי להסתיר את זה כל השנים, ‫אבל זה דורש מין עם האמץ. ‫והטריק שלי בשנים האחרונות, ‫לצאת מזה קצת, ‫זה לא להסתיר את זה, ‫כי הסטרה, ‫הגם חלק מהניין. ‫סמת הסטרה, תודה, ‫בכללי, היא משהו שאני מנסה, ‫ליפרד עם אינון. ‫ארז, חושב שהוא התחיל לגמגם ‫כי שהיה ילד קטן. ‫זמוד נפשי, אני בגיל ‫מאות סעיר, נפרדתי מהימי, ‫ואני סיבה אותו הגיעות. ‫בגיל ארבע מצאתי תצמי לבד. ‫זאת מגלבד לגמרי. ‫אבל אותי לגבות של ספט השילי. ‫נראו זוכר שסיפרו לי שאים המתה, ‫אבל אבן תיזה. ‫וגדלתי עם ספט, ‫כמו דברים ה-11,000 ו-4, ‫אין אצלע את המושג הזה, ‫נות אינפרנד של דרן, ‫היא לא הכל בחוץ, אין פילטרים, ‫כל האווול בחוץ וכל הביחי בחוץ. ‫מאוד העברתי ומאוד העבתיותה, ‫לא היה הרבה כסף הבית, ‫אבל כל מה שרציתי היה לי, ‫בסלון הייתה ספה, ‫שאינו פותחים אותה, ‫למין ספה זוגית, ‫ואת יודעת, היינו ישנים שמייחד, ‫נראה לי שישנו ביחדת שאיתי ‫בן עשרו להפילו, ‫ואז עברתי לחדר, ‫זה הבית גדול עם רבה חדרים, ‫שאום זרבה חדרים, ‫כי עד מאוד רגיש, ‫הוא מאוד רגיש לסביבה, ‫הוא מאוד רגיש לכי אב של אחרים, ‫מאוד מזדיים, ‫כי אב של אחרים, ‫מאוד מרצה, ‫מאוד ברוצה שאו עבות, ‫או עמות פוחת שהזבותו. ‫אירז וסבתה שלו חסי ‫בהגרו בקריאת עתה, ‫הוא זוכרת עצמו עתוף וההוב גם ‫על ידי הגננות והמורות, ‫היא לדתוב חכם ושקט, ‫שמית מודד עם פחדים. ‫החד הכי גדול שלי בתור ילד ונר, ‫הפילו, זה שסבתה של התמות. ‫זה דבר שלו יכולתי לדמיין אותו אפילו. ‫אני זוכרת בבצפה ריסודי, ‫היא לבקיטביו, ‫ולכותנו לתיול שנתי בי הוא שלאים, ‫ליומיים, ‫והיא נובכותל, ‫והיא נזכר ששמתי פטק בקותל, ‫למות לפני סבתה שלי. ‫מה מה, השקחה? ‫מה יד דבר שלו יכולתי לסץ ‫את המחשבה על זה אפילו. ‫קודם שאתה חולה או משהו זה, ‫היה פשוט אימה. ‫הייתי ככה מקשיב לשמור שינו שמת, ‫והיא מפתום, ‫היא נשמח עלש, ‫הוא משהו כזה, שלא שמתי תנשמות, ‫הייתי כמה לבדוק. ‫זה היה ממש פחד היום ונועה. ‫זה גם היא פוך בתפקיד. ‫כן, היה היא פוך, ‫מי המקום הזה, ‫שאני קצת שמר אותי עליה, ‫אני קצת עודד אתיותה כאילו בחטה. ‫בכיתה ה-1980, ‫עם לא אחמחיק, ‫כדי ללמד הצפת השלול ‫היא קרוב הלכתוב בעברית, ‫כי כתבה וקרעה רק בצרפתית. ‫והוא זוכר אותה גם כמי ששומרת עליו. ‫נעה וזקופה, ‫שהוא אתת במסדרונות בתספר, ‫כדי להסתאר על המורלך הקלאות ‫שארים עליו והלחבר שלו יד. ‫התבה על המחרות המצפה כמו שופל. ‫היא בא בדהרה ורק תנוליותו. ‫הוא לא הביטב עם אז, ‫הוא פשוט בחד להביטבי. ‫אז זה את הקזאת גם. ‫בביתה התגע מהמוזיקה. ‫הצלילים שחפותו, ‫הפגישו אותו מתחושות, ‫רוגשות ללא מילים, ‫והיא תורר בו הרצון לנגן. ‫אני זוכר שכבר בגיל ששו שבע, ‫היטלי זה גיטר הפלסטיק קזאת קטנה ‫והיא תיומד מול אמרה, ‫באמת אמיין שאני באיזו אופעה, ‫וזה פשוט כשפותי, ‫גיטרה ומוזיקה ושירים. ‫כשהאריסה נופיע בארוץ הראשון ‫והיחיד שהיה הזאת בטלוויזיה, ‫ספת השאלה רזכרנו מהחלון ‫להלות הביתה כדי לחזות בפל, ‫והוא הוא קסם. ‫כשויה בחיתבה ויכנתה לו גיטר הראשונה ‫והוא התחיל ללמוד לנגן. ‫הצלמורה שקראו למעזל, ‫זיתו נשאילם דגיטר ‫הצלמי כאררי, ‫מחברים שנתעשה, ‫נקירר יעי הכר בשבילי, ‫אז היא למדעי הצלועו ‫ומה שאין למדעי הצלועי אתם ‫על המדעת אותי, ‫זה היה כזה חצים אחר. ‫הוא תמן על שירים של הביטה ‫ספינקפלו, אדלד זפניינו ונזין. ‫והוא גם גילה שקשהושר ‫הוא לא מגמגם. ‫והיה שם גם את העניין הזה ‫שזה מאוד כול, ‫וזה מאוד משהו שבנות או עבות, ‫ואני תמיד רציתי שבנות יועבותי, ‫הוא אסטומלת, ‫אני כל החיים בעצם חיפשתיים, ‫אז אם זה בצוג, אם זה המורה, ‫אם זה המדריכה או השכנה, ‫וזה משהו שמועוד הירשים, ‫זה מאוד כול להיות מוזיקה, ‫זה מאוד מגניב להיות גיטריס. ‫בגין שיש ישראל אירס פריה ‫רוקיסטים, סאררוך, ‫חלקה ראשונה בשם טרמפ ‫וכלום להיות מוזיקה. ‫אבל בצבא הוא מחליט לי ‫יות לוחמת. ‫תנדפתי. ‫למוד שאני בניחיד, ‫וזה לא כזה פשוט וכולי, ‫הלכתי לצנחנים, ‫נראה לי כדי להוכיח משהו למשהו, ‫שאני יכול. ‫הייתה איתי או לא גי הגם, ‫אני להגיד שלו, ‫אבל זה המאות כדי להתקבל, ‫כדי להרשים, כדי להראות, ‫שהתחלה של הסיפור חיים שלי, ‫לא בהכחה ותלעיד על האנשך. ‫אחרי הצווה הוא חזר לגיטרה ‫ובגיד 23,000 עזב את הבאית ‫ואבר לתל אביב כדי להגשים את החלום. ‫הגנתי מלאה שבת, ‫התימדתי אנקרי, מי נבגר, ‫ולעקת לוקסור, ‫מצטרפתי להקשניק אותה ‫כי לדבר בסוף שלהן. ‫שם הוא פגש את נישה היה סולן של הלאה קה, ‫פטריקסה בהגר. ‫הוא ניברס נקשר, ‫הוא נידית, ‫בילינו שרות ביחד, ‫בחקר, נומוזיקה ביחד, ‫שפהנו אחד על השני. ‫הוא ניע פרט נר. ‫אנחנו נשתנו, ‫גרח, הספטות מרוקאיות, ‫הוא גדל בבלוק בקריות, ‫אני גדלתי, ‫בעשדו, תסלנו כאילו, ‫איזורים ומשותפים שאנחנו חושבים ‫לתקשר עליו. ‫על העקה מתפרקת, ‫אבל החברות בין ארץ לפטריק מהמיקה. ‫הם התרינים לצור, ‫הוא נגן יחד ובמקביל, ‫כל אחד מאמנה במסלול מישלו. ‫השנה ה-1, חופניצנים, ‫ארץ על הבמה מנגן ‫בפסטיבל בום במהל. ‫בין אנשים בקהל, ‫ומדת בחורה בתיסרים וערבה, ‫הדע השמה. ‫ואני, תמרו נגן גיטרה ‫האומד על הבמה, ‫עם גיטרה יפה כזאת, עם מילי, ‫פרופה כזצברון פרופה, ‫שאר קטום נעלד דוקטור מרטינס קטומות, ‫מכנס פדלפון, מראה כזה אחי, ‫היפי 70 שיכוליות, ‫בנגן כזה על הגיטרה מדהים ‫ובסתקלל השמיים, ‫ונירה הכי לא הכי לא קשור לסיטואציה הזאת שם. ‫כל האינרגיה שליקים מתחוונן ‫תלב בצורה בלתי רגילה, ‫ואני פשוט מתפנת את כזה, ‫אם מסתקלת עליו, ‫לא יכולה לורים מנות העיניים ‫בו כמניגן לא הנורי יפה. ‫ואני מרגישה שיש לי ממש הזה, ‫המוקול פנימי כזה, ‫שאומר לי, ‫היה לכם הבנדם הזה דבר מאוד מאוד גדול. ‫וזה לא הזמן, ‫אבל הטיבגשיותו וזה יהיה עצום. ‫חודשיים אברו, ‫זה היה ערב תל אביבי, ‫וארה זה צע לי שטות עם חבר שלו. ‫החבר אמרים טלפון לידידה, ‫הוא וצעד השני של הקה, ‫הוא נהה הדס. ‫אתי ברמנית, בזה בארט תל אביבי, ‫ארבע לפנות בוקר סוף משמרת, ‫אני כזה חצי שטויה ‫חבר מתקשר אליי ו. ‫מה לתיום מה אתן, ‫אני אושב פה מזה חבר ‫בהלחלבו לברו שאתנו, ‫והמעתי לו בתח. ‫אני הבא. ‫ישבנו באיזה פאב, ‫אז הוא נכנס עם הדס. ‫ואני פותח את הדלת של הפוסט כפה, ‫אירוס כזה מסתובב מהבר, ‫והמתים שלנו נבגשים. ‫החשיר הייתי את הדס, ‫אביןתי שמשהו. ‫מה שהוא הולך להשתנות. ‫ואני אומרת להציני בראש, ‫עכשיו אני תפוס אותך. ‫מהוד יפה, ‫עם הבא תחודר ואות חכמה, ‫מהוד חדה. ‫אנחנו יושבים ומדברים ו. ‫לא מאוד נכמודה. ‫מהוד, בוחנת וכך הסטרה ‫את כל מה שאמרתי. ‫יש כזה הקיצות וכל אחד שולף ‫כזה אמירות כאלה. ‫את חילת שנות האסרים, ‫בנו רעי הסיכות, ‫התחשבנו את על כל היחסים ‫שהיועים העורים, הייתי מציפה ‫את זה הרבה בסיכות עם אנשים. ‫אז אני פתאום מסתכלת ‫עליו במבט נורא נורא ברוב, ‫ואני אומרת לו, ‫להיא משרח הכבר סלחת. ‫ואז הוא מסתכל עליי, ‫ואני כאילו כולטית ‫שוא מסתכליים במבט מוזר כזה. ‫ואז הוא כם ואומר, ‫אני הולך לשירותים. ‫האר ואו הסטיימפ, ‫ואחרי כמה שבועות, הם נפגישו שוב. ‫אר אזגר אז במין קומון ‫הבשכונת אדשם היא ביהפו ליד הים, ‫והוא חיפש דירה. ‫הדעה סיפרלו שהיא חושבת לעזוב ‫את אדירה של הבין וצדק ‫במקום שנקרא "החצר". ‫עברו כמה ימים. ‫אני נורא אותו עומד שמעים חבר ‫והוא אומר, ‫הייבד תהדירה, ‫המרצת רצה לעזוב. ‫מסתבר שאילו באמת רצתה לעזוב ‫תבית, ‫אבל רצתה להביא אותי לשם. ‫ושכנה אחרת מתוך החצר, ‫נסהל איכול להזכות שם ‫הוא משהו, ‫ושאלה אותי מנירוצת החדר שלה. ‫עקחתי את החדר הזה. ‫נשמה זה פשוט מתחיל להתגלגל ‫להיא נורא נורא מהר ומעוד לאומק. ‫לילה, לילה, יושבים, ‫אולכים לים ומנדני ומדברים, ‫ושותקילים וזרוכים על החוף שם. ‫זה היה מאוד מאוד חזק. ‫בעאחד הלאות האלה מתחילו לדבר ‫על הבית המשפחה והעורים. ‫ואני מספרת לא אומרו ‫משל יוסים, ‫אלא זאת אומרים של חיוסים, ‫אז הוא מסתכל עליי ‫במובת כזה חצים מחויח. ‫והוא אומר לי, משל מורה ועבא שלי ‫שמחשבים, ‫ואני כזה, אוקיי, ‫מורה למעה. ‫ואז הוא כזה שותק, ‫והוא אומר לי, ‫זה לא ממש הסיפור. ‫הירז נפתח וספר להדעס על הילדות שלו. ‫על העובדן, הייתמות, ‫ואז שבתי חסי בה שגיד לערותו. ‫יש את זה רגע כזה שאני שותקת, ‫זה לא קורה הרבה, ‫אלא אז אני נכנסתי לשטף ‫של שאלות, ‫ניסיתי להבין את הקונסטלציה ‫הזאת שלי אלת כל כך קטן וספתה, ‫בבקרת, מרוקה, ‫הגב לא הייתה מאוד מבקרת, ‫אבל מישי שמגדלת אותו, ‫והיצם לבד. ‫אנחנו אוהרוחות ערב, ‫ואנחנו אוהרוחות שישי, ‫ניסיתי כאילו לדמיין אותו ‫בסיטואצת חיים הזו. ‫בינתיים השכינה שיתה סליכול ‫חזרה לחצר בניבצ עדק, ‫וארז עבר לגו עם הדס. ‫כל התחלה עם הדס, ‫הייתה לי מאוד קשה. ‫הייתה ארטו גט, ממש. ‫כל התחלה הייתה שאוצריך מאוד ‫לחזר ולהביע ולהרות, ‫ואני מאפשר את לא. ‫לא רק החפשרתי לי. ‫ולא התמסרה. ‫הייתה הרבה יותר סגורה, ‫במובן זה של ההרות רגש ולהביע רגש. ‫והקרתי בן אדם שעקול אצלו בחוץ. ‫תומרת הפעם רשנה שואמר לי ‫עדס אני מתאבח, ‫אז אמרתי לו, ‫היא משפט מפגרק הזה כמו, ‫כולם מתאבים בי. ‫מה זהו כזה? ‫הוא וזמן שבתל אביב, ‫ארז ועדס בדקו מהקורה בנהם, ‫בקראיות, ספטה שלו חתפה שוווץ. ‫הייציח על הצט מזה, ‫ואז חתפה עוד אחד, קשה יותר. ‫הוא שפזה בבת החולים ‫וארז נסה לייות שם לצידה. ‫אני מרגישה שזה אולי עסוף ‫וכשוב לי לבגוש אותה, ‫כשהיא עוד נושמת. ‫היא כבר לא הייתה בהקרה ‫לגם רבה, ‫יש פוז השני. ‫ואני מגיעה לרמבם, ‫אני חושבת שאולי עד השני מגיע. ‫והוא כזה בא ומחבק, ‫אבל ראיתי שהוא קשה לו. ‫ואז שזה רגע שאולי חקנות כפה ‫מה שהוא, ואני איתה לבד בחדר. ‫אז אני מתקרב את אליה, ‫ואז שבתי הייתה כבר מונשמת. ‫ופיטום יש לי את צורך כזה ‫שאין לו חואל הסביר אותו, ‫אבל פשוט נגיש את אליה, ‫נתן לנשיקה על המצח, ‫אני אומרת לה, הכול בסדר, ‫אני שמור עליו עכשיו, ‫תיכולה ללכת, ‫אני שמור עליו, אני מפתחה לך. ‫ואני תת לעוד נשיקה, ‫ואז הרז חוזר, ‫אני כזה, ‫אני משתפת במשה היה עכשיו, ‫וזה א. ‫זה הייתה בשה היה חדה של איתה. ‫אחרי כמה שבועות חסיבה, ‫ספת השאלה הרז נפטירה. ‫מה שיהיה לי אחר, ‫בכל הדבר הזה, זה שלא נפלו השמיים. ‫הצטערתי על זה כמובן, ‫והוא הייתי עצוב מזה, ‫אבל לא חרה בולמי. ‫הייתה ב-80, ואחת, ‫והייתה לזה החנה, ‫הייתה כמה חודשים, ‫מחוסרת הקרה על פתיל הזה, ‫מוכחה אני יותר, ‫מכל להיות שזה קשור לזה באמת, ‫שכבר הכי קרתי כדעס, ‫וכבר איפה שהוא הנשמה, ‫היימי יש דבר כזה, ‫יש דבר כזה, ידעה שמצאת הבית, ‫והכל בסדר, ‫אז הפרדה, ‫הייתה יותר קלה. ‫כאילו סוג של פרדה הטובה. ‫התקופה העיר אז מתחיל ‫הכתוב שירים וגם לשיר אותם. ‫הייכרות עם הדס, פתחה את הדבר הזה, ‫כמו נהל. ‫הוא הולך לפגוש את פטריק, ‫והשמי אלוה את השיר הראשון שקטב. ‫הוא יזוכה שגם מעמרתי לו, ‫הוא עם כתב את השיר אחד כזה, ‫מדים את תכווח טובות אלף, ‫כלו זה. ‫ואז התחילו להגיע, ‫גלים של שירים. ‫פתאום עוד שירים, ‫תוך כדי. ‫החבר שלנו בחצר, זה הכל, ‫ואם אז אם הגיטה רקול היום שר ומנגן, ‫הוא לצד השירים שנובעים ‫התוכו החוצה, ‫מתחילים לאופי הגע משברים ‫בהיחסים עם הדס. ‫והיה לי זה בגבמהרכת הרגשית, ‫לא יודע, זה פחד להרות ‫יתמסרות, ‫זה פחד להרות תותליות. ‫וארזו בדיוק האף וכו פשוט ‫ונחשול של כנות ורגישות, ‫ולגן סרגשית מפותחת ברמות. ‫מה ש. ‫ואני חזור רגע. ‫להילדות, אני צמחתי ‫לתוך מציאות, ‫שאני חרדת נתישה מטורפת, ‫קיצונית, נומה, ‫ואחרדה הזאת בעלי דביתו ‫הקמובן בזוגיות יותר מכל דבר אחר. ‫הייתי מאוד מאוד סירה, ‫והלא ממש הבנתייה חמיד מודדים, ‫אז דפמים אמרתי דברים, ‫זרקטית דברים שבתח לא. ‫לא אומרים אותם למי שושה שלו, ‫כאלה חרדות נתישה מטורפות. ‫הוא פשיקה אותי את הדע הזה, ‫הבו לא מאוד מאוד גבוה וכל דבר לחצל זה. ‫שאני חוזר הביתה בעדס ‫באזמצבו החלוטוב שלו קשור אליי, ‫הקפתור הזה נלחץ, ‫אני יכול לקנס לרגע מקרה, ‫ירוצה לעזוב אותי. ‫בחד הריבים הממש המשקשים ‫שלנו בהתקופה הזאת, ‫סביב איזושהי בעלה של הרז של משהו ‫לות עובד לקרות, ‫אני אולי עזוב, אני אולי לא בתוכה, ‫אולי שספק, ‫הוא עצים המון המון פחדים, ‫הוא מוציא ואני עודפת, ‫הוא מוציא ואני עודפת ורבים וצועקים ‫ומתצבנים. ‫רעיום כשאני מסתכל לזה ‫הוא הייתי בלתי נסבל, ‫הייתי ממש על כל דבר חרד. ‫באיזשהו אופן ניסיתי לשכנע אותה ‫שאילו רוצה אותי. ‫כלו רואה, תלומר גישה, ‫ואני הצעתי, מעבית ולא עדת, ‫בשעות נהלי. ‫אירז נישר לבד בחצר. ‫ולך לסטודיו של אחד ‫נאחב רבע ליד גג, ‫היא תשב ליד עשין תיסייזר. ‫יימא, די, עכשיו, הזה הלאית כזה. ‫מאיתחיל לנגן. ‫ולא ממש ידעתי לנגן קלידים. ‫למישם איבין בזה, ‫הישם חמש פלוס, ‫והכל מין הדברים כאלה ‫שלא הייתי מנגן, ‫רופן ספונטני על גיטרה. ‫זה יצא ככה פשוט. *תאנארי* אם תוויכילים מה יש אים כל הפחד הזה תוך הפחד הזה, תוך הפחד שאין האדס עוזבת אותי הצלחתי שכנעות על הזוות המצא הנפשי שעליו הוא נכתב לא היה כל אבל השיר מבחינת הקטיבה והלכנע שלא ממש יצקה זה מסוג השירים שזה כמו קסם כזה שזה קורה באותו רגע ואתה מת לחזור אחר כך לרגע הזה וכשהחזרתי שאי כבר לא הילה חיפה סטיותו, בלום מצעתיותו ואו יצא על הכיוון שלי מייחד את האירות שהיו שם בחצר וכי לא בסי הרגישות והדינו תאומר לי קטבתי שיר התרצה לי שמו זו איתי לא סעדר, נור הייתי עדיין קרסט וזה אם נכנסו יחד לחדר שצבו הכלו בזה היו ויש בואו עושב של קריסטליים תקרג והר בנס הוא קלידים בואו יושב על הקלידים ושאלה את השיר שמו לי עליה ותשמו גם עליי כדי שלא אשתגע אם אה שזה דוויק ושזה אקזה וזה לא מתאים לי לא יכולתי להפשר להצמי להרות לו כמה זה באמת ממשותי אני חושבת שגם לא אמנתי שהוא כל כך חואב וכל כך רוצה תודה את הרבה מהדברים זה בכלל היו ספקות שלי ובאיכולת לראו אותי ואז הוא מתחיל אפשר את השיר הזה בחצר בביבגשים, מבחברה וזה ואני קולת את מהסביבה שאנשים נתרכים מגנבים ממש הם התפרקים ואני כזה אומרת, "יום, מה לא בסדר במה?" אני לא מרגישה שאיררגישים יש ביגה מזה שהוא חשש כזה אולי אפילו איזה פחד כזה בעלה מהאוצמות רגע שאלה שאני לא יודע איך להחזיק את זה הוא משהו שלא הוא מאפשר להוצמה הזאת בחדור עליי כי אם זה איך דור עליי זה יהיה וואו, אני תפרק כנראה או אני לא יודעת ככה משהו שאני לא יודע מה לעשות איתו ונדם שמוציא תלב וסם לחוטו על השולכן ויומר לחכי ככהי זה שלך זה שלך, את עשים זה מה שאת רוצה לימים, היא אמרה שהיא מאוד אוהי את זה פשוטה לחזק מדי וכמו התחלה, כל החזק מדי אירזיקלית את השים וגיע איתו לחצר של פטריק ביד אליהו ואני בחרדה ואני לא ככה, תשמע שיר שקטבתי אז היה לדיסק מהן אני חושב ואני סם עליו ככה את האוזניות על הראש והוא מקשיב זה הוא ככה, נראה לי שהוא יתרגש מאוד אני אני התפלאבתי אני תרפתי מהשיר הזה הוא אוקיי, זה משהו אחר או יש פה, שיר שהוא לא ימושלם במובן של שיר מושלם הוא זאת הייתה תקופה שלא חשבתי שהיא קרם זה משהו בכלל אני מתלחזור לזה אגב לטום הזה, שלכתוב שיר, בלי לחשוב על הרדיו ובלי לחשוב על שאלו שווחצי דקות זאת הייתה תקופה כזאת לא היה לי מושג, הייתי כבר משלושים ושתיים ולא הייתי זמר לא כל כך חשבתי את החלום הזה יותר מידיים וברגיבסקנו לדבר גם אז על מי השיר את השירים האלה וכאלה זה אוקיי זה שלך, זה סביבך אחרי שעיר איזושמי על הפתריג את מה הישה מה שהוא ישתנות אני לא יודע את רגשתי מזה במעבור אנחנו חיימא שאת לזה שיש קיצה בו נקלית, היה לו אולפן נכנסנו לעולופן, זה ערב אמרנו נעשה סקיצה ממש גאיד כזה יקלתתי שתי הגיטה אותה קוסטיות שניירוצים ראי תלפת כזה יקלתי פנד ראוץ את הסולו הזה שישם בהם צרק את זה וייקלתי בס על זה ותקשה אותי לחבר טוב של איתומר בחר שהגיע עם נבל יקלית הרוץ נבל שירה אולי זה הרוץ קולות קטן סקיצה מה סקיצה ועלך נמזה הביתה ולעת להת, זה ניהיה כזה רגע אולי זה השיעו אולי אנחנו לא צריכים כלום יום אחד, עדר אז והדעס ישבו יחד במקום שבו המבטים שלהם יצטלוו בפוסט כפב ואנחנו באיזה סיכם מאוד מאוד סוערת והוא פשוט נסתכל עליי בעיניים בערות כאלה רומר ידעס אני לא בן אדם שיכול להיות בתוך ספק אני מבין שמצאתי את העבת חיים אני רוצה לדעתי מתאולכתי אותי להם עשה על זה או לא רומר לי אני רוצה לדעתי מתרוצה להתחתניתי אבל הוא אומרת זה כמעט בצעקה כי הוא ברמה של אני כזו נסתכלת לצדדים נראות אם אנשים שמומת זה לא נעים לי פתאום ואני סתכלת עליו ואני אומרת לא כן ערב אז בוא נעשה את זה בוא נתחתן אני רוצה אותך אני רוצה שנייה ביחד אחרי היא כמה שבועות המתחתנו והדעס כי אם הייתי חלשבתה של הערב להיות זאת שתי שמוע עליו מה אז שהייתי צעיר אמרה שהיא רוצה להזכות לראות אותי מתחתן ושיולי ילדים אז התחתנתי כמעט שנה אחרי שנפתירה זה הפחות מזה אפילו אז היא לא זכתה לזה אבל היא אפשר אושמה ואין רואה את זה אני מניח אירה זה משיך לכתוב הוא להקליט שירים הוא צרב אותם על דיסק והעביר לחבר אורן פסט או שמוע שהעביר לחבר אחר בשם ירון בינון והוא זה שהעביר את הדיסק לחברת את הקליטים NMC ומיד הם שמות השירים והתקשו אליי וכו'נו קגישה ובטקפה בנובצדק והגיעו אוזי פרויס ואיך האמשמש אני פעטים מאוד לחוץ מאוד לא רגיל לפגישות כאלה וסמחתי מאוד שזה קורה בשנת 2016 אירה זכתם על חוזי עם חברת NMC הוא ומקביל לא ולהדס נולד בין בחור כעבור שנה כשהוא בין 30 השבע יצא על בום הבכורה של אירה זלוורי שנקרא סימחת הפרטים הקטנים הוא והיה שיר מהעש להתלעת את הבעלה אופעות ונשים שרים את זה ומשמים את זה הרבה ברדיו ואתה מתחיל קבל את גובות ואחרי אופעות או סטאם את העולך בהרחוב מי שהוא בעלך אבל המחשע שיר הזה לבעות אחרי שאני אמשלים של יחד ואחרי שנולדו להם שלושה אלדנים השיר הזה פגע שגם את האישה שהוא נכתב עבורה את הדס זה קרה באיזה שיופעה שאני פשוט כאילו נשתפת באמת הדבר הזה סונמיה זה שייגיע הזה לי הגיע לקח לקח השנים והוא הגיע הוא שתפותי ואני מבינה שדבר המופלא הזה הגיע בשבילי שהגבר שלי מביע בצורה כל כך חשופה את העבתו אליי הוא עליי מול כל כך הרבה אנשים כל הזמן זה כאילו כל פעם להתחתן מחדש זה קצת כזה זה זה כמו זה קטובה שיר הזה אני תמיד אומרת שרזוה פסל כי הוא באים האיזמל והפתיש וחצב לי את השחבות של האבן שקיסו את אליו ופשוט פורר אותן וסמותי במבקום שאני אוכל להתמישר ולהרגיש עד הסוף זה אישה מאוד רומנתי מה שאני אגיד עכשיו הרבה ממש אני היום זה ביסחות הדס ביסחות היתקשות שלה ביסחות זה שאילו נכניעה על הדרמות שלי ביסחות זה שהמדע שמחזקה איזר כנגדום המש ביסחות ההשראה שיבי אלי ביסחות הבית שינתנלי הדס היא האוגן הכי משמעותי שיש לי בחן כן היזנטם ואיזנטן לשירחד אני מהקוסובר והרחתי את הפרק הזה יחדים נרגור עלי תודה למור סיבן הוא לדניאל שמר עליצוב הסעונד והמיגס ומערכת שירחד חבר גם תומר מולוויזה תודה לנועמפלק הוא מזל טוב על הולדת הבת תודה מיוחדת לביא לי שגל גזל הוא סוליכול צוות הארכים ‫הוא שניון של כאן, ‫תודה לירות על מגור המון. ‫כל הפרקים של שיר אחד ‫מחקים לכם ולכן לאזנה ‫בכל יסומונה אסקטים ‫וגם בייסומון כאן. ‫בו אפשר למצוא את כל הולמטוח ‫ן של כאן, בדיגיטל, בטלוויזיה, ‫וכמובן, ברדיו. ‫תודה לאזנה, מפגש בפרקים הבאים. ‫היו רחילים. ‫מה זה, עם כל הקס הזה? ‫שמור לי עליה. ‫תעשו מעני כלומי לגן. ‫שמור לי לגן. ‫בטיש מורך מלאר, ‫כדי שלא אסתגן. ‫שמור לי עליה. ‫שמור לי עליה. ‫שמור לי עליה. ‫מה זה, עם תרחילי? ‫מה זה, עם כל הפך הזה? ‫שמור לי עליה. ‫שמור לי עליה. ‫שמור לי עליה.