להיות גבר בישראל - זהות, אבהות ולוחמה [עושים פסיכולוגיה]

שלום לכם ולכן אני רוצה לזמינתכם. לרוע עליו הראשון של עושים פסיכולוגיה הוא נתחקצת וידלה מלחמה, אבל הוא ממש מתקיים בקרוב אני מתרגשת, מתרגשת. נפגושתכם, סוף, סוף, פנים אל פנים ולא רקיק, ככה ברכוב, בסכדת אלה באמת, הקדיזמן ותקנס ולתרגש יחד בעירו הנה, על שאלות, כמו. אחרי חולים לדעת שאנחנו משקרים מהעשות למסעמות הנוצלח. ואיך אנחנו יכולים לדעת, אם משהו שמולנו, מחביב אותנו, לא. וגם מה אפשר לומר, מתנוחות השנה שלנו, על היחסים שאנחנו מנהלים, הסוד לכל השאלות האלה, תמון בספט גוף. וכדי לשמוע על זה ולראות את זה, תצטחו להגיע. לרוע עליו, בואי הרחד, מעיין בשן מומחית לספט גוף, שתתגיעים על הבמה, בהישת התפותכם, עד כמה אנחנו לא מודעים למיקרו הבאות שלנו. ניפגש, באחד שר במי בגרי תל אביב. הדתות, היא פתחו ושעשבה ובתי שאנחנו נתחיל לפני זה, נתקש כשנת כנס נוכל נשטי, כרתי סיימא שרנצאו בגוגל, אם תחפסו גרי עושים סיכולוגיה, וגם בבקבוצה שלנו, בפי זוג, שאתה תחברתיות שלי, אני מחקע ומצפה. נפגוש אתכם. שרשת עושים מסתור. שרשת עושים מסתור. שרשת עושים סטוריה. גבר. גבריות. מילים שנשמות פשוטות, אבל מסתירות בתוכן עולם שלם של ציפיות וסטירות. להיות לוחם חזק, אבל עבר הגיש. לפרנס, אבל להיות נוכח, להגן לתת ביטחון, אבל לא לדבר על הפחד. להיות רגיש ועובב, אבל לא להראות פגיעות. להיות גבר, מה זה בכלל אומר? מייך להת, שכח מדנה הגבר. ומה המחיר? שגברים ונשים. משלמים על הציפיות האלה. בגוף, בנפש, ובזוגיות. בשני הפרקים הבאים נעסוק בגבריות, נובין את הציפיות שלנו מגברים. אתמה שזה משרת? ואתמה שעולה הגיע הזמן לשחר. אלה פרקים שנוגעים בגברים, אבל גם בינשים. בהבדלים בנהם, בקונפליקטים ובקשיים שזה מיצר. אלה פרקים שנוגעים גם בליות גבר, באופן ספציפי בישראל ורוגעת המילחמות. אלה פרקים שמפילים המון הסימוני. ואני מציעה ממש, לשמוע את שני הם. ולשלוח לכל משהיכול הרבי, החממידה שבאמש ומשהיכול הרבי, הכי המגוברים נשים, כאלה שבזוגיות, כאלה שלו, אוררים, כאלה שלו ולמסה. כולם. אוסים סיכולוגיה. עם דוקטור מעיין בוימן משיתה. שלום לכם ולכן. זאתה שצטרפתי מלאיוב, ולאוסים סיכולוגיה, בפודקסט הזה אני מביאה לכם בכל פרק, לסייחר, מולל המוציכולוגיה, אבל מה, אחת מוחים בתחום הוא אנשים, שבספרים את סיפור המאישי, והיו נמצא הייתי הרב, חנן אלרוס. נן לסטו לסמדר, ארבע להרבה, שהכד מהמנולד לפני שנייה וחצי, וגלות דכינו, בזכותו, דכינו את הפרק, וייזם הזלתו, סיכולו כלי נמת הפסזוגי, ועצל העמותות בעניינג גבריות, חנן אל כתב ספר על גבריות, ספר מאוד מאוד מעניין, ואנחנו ננסה יחד, לפרק את אחת התופעות, אולי, אחים מדוברות, ואחיל לא מדוברות, באותו בו זמנית של הזמן הזה, להיות גבר. שלום חנן אל, ותודה, שצטרפת לכאן, היום, לפני שני, לא אני רוצה להגיד לך, שאני נגשתי לספר שלך, עם התנגדות, קסטי, אני רוצה להולד לפני שהיא פתחתי אותו קסטי, כי זה הרגיש לי שאני הולכת להצלול לספר, שהיהיה בתחם עליהיה בסטיגמות, שמנציחות סטיגמות, שמנציחות הבדלים, ומה זה בכלל הדבר על גבר, אנחנו ב-26, מה זה בכלל אומר, למה צריך לדבר על זה? למה צריך להיות הבדלים, כאלה בן גברים לנשים, שדורשים ספרים ייחודיים, אבל אז שקראתי את הספר, ובנתי כמה זה חשוב, וכמה אני יכולה בעיתריים, כמה שאני רוצה, ולדאין, זה פה, זה נוכח, זה נמצא, יש הבדלים תרבותיים, חברתייים, ביולוגיים, בין גברים לנשים, גם היום, ואתה מדבר, גם על ההתרונות שלהם, אבל גם על הקשיים, שיהם יוצרים. אני חושב שזה ספר מאוד מאוד חשוב, וצלחת לפה רק את כל ההתנגדויות שלי, ואני סתוכה שאתה כאן, אז עכשיו, בואו נתחיל, במעזה בכלל, גבריות. אני יכולה את עודה רבה, אני ממש שסומך מאוד אליות פה, ושלמועות כל ההפתרות גם על התובות, אנחנו כאן, וגם כיף שהם כל השעה, התנגדות היו שרה, ושאנחנו נשמים פה בסיימחה, אז באמת, מה היא גבריות? זה שאלה שבאמת חשוב לשאול, למה אנחנו צריכים לדבר על גבריות, ולמה זה מעניין? וערבי חושבים שזאת לא שאלה מעניין, את לכן, למות שמצד אחד, אנחנו יכולים לראות בכל סידרה, וכמעט כל סרד, וכל רעלת יש דיונים על מה גבר צריך, ולא צריך. קשה למצוא, זה מפרט ברור, גם ובסס מחקר, על מה זה אומר? מה המפה שעוזר את לנו להבין מה אנשים מחפשות, כשהם מחפשות גבר ראוי, מה גברים, מעניין אותם כשהם מחפשים להיות גבר ראוי, וכשנכנסים למחקר וגם פוגשים אנשים. אז בסך הכול השתמונה שדף שערי לשרטת אותה, בצורה יחסית ברורה, שהיא גם די יציבה ב-עשבה בין מדינות, וגם לאורך השנים, כלומר, ב-וודאי שיש דברים שמשתנים, ברור שמשתנים, אבל יש גם גרעינים או אוגנים, שנשרים די כבים. לפני שטפרות את הרכבים של גבר, אני יודע שיש כל מיני ויכוחים לגבי את כמה הבדלים בן גברים אנשים, ובאמת מובהקים סטטיסטית, וכשהבחנים את ההבדלים בן גברים אנשים, בכל מיני תכונות, בהרבה מהתכונות לא מוצאים בכלל הלבדל ובהלשקן מוצאים, אז ההבדל הוא קטן מאוד. אז איך אנחנו בכל זאת יכולים לדבר הלבדלים בן גברים אנשים, כשהבפוער ומככה רואים מעט מאוד כאלה? אז באמת יש המון מחכר, שהוא שכן הגדבי תורת האישיות, וכל מיני מחכרים שבהם לראות להשבות בין גברים אנשים, באמת תעני שהם אנחנו מסתכלים בעצם הזה שונות, זה כמה אנשים שונים אחד מהשני, נגידים מה אנחנו מסתכלים על גובה, אז אני יודעים המוח, אז שנשים ממש גוברים, והמש נמוכים, ויש 4 בין השים שיותר גבוהות ממני, אבל אנחנו. אז דווקא האמת שגובה, אנחנו יכולים לראות שיש עבדל בממוצא, בין גברים אנשים, יש גם בין הרצות, אבל אז יש עבדלים כאלה, ויש גם המון המון מיגוון, גם בין אנשים וגם בין הגברים. ואם אנחנו רואים שיש יותר מיגוון, בתוך הקבוצה, בין גברים לבין עצמה, ביחס למשקורר צלנשים, אז אפשר להגיד רגע, אז למה זה חשוב לחלק בין גברים אנשים, יש אנשים גובוהים, יש אנשים מומכים. אז אנחנו יכולים ללכת בכיוון הזה, ואז גם נשאול למה השבדל בין ספורט, נשטים בספורט גברים, שבדי שיש כיש פה גם הצדקות ביולוגיות, ללמה זה קורה, ואמת שרוב האיסוק שלי בספר הוא לא נכנס מהאזבית הזאת, אלא בא ואומר, יכול להיות שיש דברים נורדו מין בין גברים אנשים, ניתן דוגמה, למשל, הורים הם מגנים על הילדים שלה, הם גם אם הבעל הגן ולדאוג לילדים שלה, אחד משמעית, ואם שהם מן הגדקל וקפוץ עליה, והאם התברח, ותפקיר את הילדים שלה, איתי חס על הצנרה, וכולם יחסוו ואיתך הזה והוא מימנה, אבל גם גבר אותו דבר, אם גם הוא אינטוש את הילדים, הוא יפגות בתפקיד שלו כאבא. אז פה זה דומה, אבל זה לא, זה שמדובר על תפקיד דומה, לא אומר שאין איזה משמעות. אצל הגבר זה יגע בגבריות, אצל אישה זה יגע במהות ברור, ויש הרבה תופעות שאין לא כאלה. למשל, אם גבר עכשיו הוא מפרנס, אז הוא מקבל תיקוף הוא מקבל נקודות גבריות, על זה שהוא מפרנס טוב, או אם הוא לא מפרנס טוב, אז הם הוריד לו. אישה אם מפרנס טוב, זה ודאי, באמון הוא כמו את זה ממש מורח, האם זה מעלה אותה במדדה דנשיות? חות. כלומר זה פחות, יש בין זה זיקה, כמו שאין מלא שניים, הוא אביב ניכול בורק, אז זה לא קשור לא לגבריות ולא ננסיות. אז אני מעדיף להסתכל. -אז אני חושב שעדיף להסתכל על גבריות, כמה שהוא עומד לפני עצמו. יש הרבה מאוד בכרים שבתקו הבדלים בתכונות שונות בין גברים לנשים, בערבית חונות כמעט ולא נמצאו הבדלים, או לא נמצאו הבדלים, ואים נמצאו הם היו מאוד קטנים. למה בכל זאת צריך לדבר על הבדלים בן גברים לנשים, אם סתתי סיס אנחנו רואים, שהם מזריים עם בכלל. אז אנחנו מאוד שאנחנו משוווים בין גברים לנשים, נמצאה בפעמים יותר חפיפה מהשרב דלים, אבל גם להבדלים האלה יש משמעות. כמובן, אנחנו עכשיו פוגשים אישו ברכו ועובדים איתו, הסיכויים שהיישת יותר נכמדה ומנום מסת, והחפטית ותיהיה מוכן לפרגן על כל מיני דברים או למכול על קבודה, הם קצת יותר גבוהים, אבל לא בצורה משמעותית. מלאים אנחנו נלך לקצה לנשים שם מאוד נכמדים ונעימים, או נשים שם מאוד לא, אנחנו נמצא בקציין מאוד נעימ, המעוד מתחשב, המעוד לא עומד על שלו נמצא יותר נשים, ובקצה של הנשים שרוים את עצמה, והם אין הן בעליית וכה, ואין להם בעלי לעשות את דברים שיוררירו בלגן, נמצא שם יותר גבוהרים. ולמרות שביום היום שאתם הולכים ברכוב, זה לא ממש משנה אם אתם עלכתם ליבוד ואתם רוצים לשאול אישה או גבר על קיוונים, כנראה ששני מיוס הבבה. אבל אם אנחנו הולכים למשל ללקל או למקומות קשים, שיש המאפני שיות, שם כן שונים, אז שם היחומוצים הרוביות הגבוהרים, כלומר, כמעט כל האסרים בארץ. הם גברים, תשאים בשמון היחוז וחצי. בואו למה הערבי זה בכל המדינות מהלתשאים רחמש החוס. וגם הנצד השנים, אנחנו מחפשים אנשים עם נעימות, שזה בעצם עדד, זה לא שמישהו נורא נורא נעים, זה אומר שהוא בינדם טוב. מורא מאוד עם המון נעימות בקיטה, יאללה מאוד קשה להתמודד עם דיבורים. לא משנה אין זה של בנותו של בנים, הם לא יצליחו להשליט משמעט, כי בשביל משמעט אני חייב לסעים גבולות, וליות מוכן גם להכיב של קיבלת הרבהים, אני מצטער, ואני אכיב להכבה עם האמת הזאת, והמטזאת היא חשובה כמורה, מהפני נעילה, הם גם יכולים לעבוד לתובת אנשים אוגברים, בעשביבה שלהם, אבל גם לעבוד נגד. או איש גם תפקידים שנורא החשוב, שהאנשים לא יהיו עם רמת נעימות מאוד גבוהה ומאוד מרצים. כלומר בעצם, שאנחנו מדברים על האבדלים בין גברים לאנשים בניגוד למעשה נעוג לחשוב, הם לא כאלה גדולים כמו שאנחנו חושבים, ובכל זאת האבדלים שקיים עם האבדלים השמרותיים, כי שאנחנו מסתכלים במסק גדולות על האוכלוסיה, באז אתכונות בכל זאת רואים שיש הבדל בין גברים לאנשים. אז שלה באז אתכום אנחנו מתמקטים, כלומרים אנחנו הולכים על התכום של הפסיכולוגיה, הפסיכולוגיה החברתית, יש לנו את מה שנקרא "BIG FIVE", חמישה מדדים, שאני אסואלה ממש, עלפי, עלפי מחקרים, ובשלושה מתוך החמישה, אין אובדל משמעותי בין גברים לאנשים, אין אובדל מובהק, ובשניים הם יש, אחד מהם זה מדד שהוא נקרא נוירותיות, זה כמה אנחנו רגישים לרגשות ועוד כל מיני דברים, והשני זה נעימות, שנעימות, אותו מתחבר אלינו לכאילו מוסריות, שזה מדד דרוב, זה חם לה, זה נימושים, זה להקשיב לכללים. ובזה יש הבדלים שנשים יותר גבוהות במדד של נעימות, באחצי סטייתקן, ובנוירותיות, אז זה יותרנוירותיות באחצי סטייתקן. זאת אומרת, שאני יותר רגישות למשל מרגישות ותראה מושפה אותם יר. ותראה רגישות למשל מרגישות ותראה רגישות לסביבה, ואולה פה השאלה, אם זה גנטי או אם זה חברתי, אבל אנחנו נעזו וזה כרגע, ובואו ננסה להבין בכלל מה זה אומר גליות גבר, אתה מדבר על 4 רוצים מרכזיים, שמכתירים גבר כגבר, להיות אוגן מספק, מגן ועצמאי. אתה כותב ש4 רוצים מרכזיים, מכתירים גבר כגברי להיות אוגן מספק, מגן ועצמאי. מה כל אחד מהרוצים האלה אומר בפועל, ולמה הציפיות האלה שחלקן נראות הרחיות, עדיין מנארת בורים ב-22. אוקיי, אז נהל ישת שאלות שנותה. עלמה יש אלה מצוינת, אני פשוט רוצה להתחיל בלי הקיר בזה, שזה עדיין המצב. אבל לאנייה חיית המפה הזאת שתמפה לנו את הגבריות, אפשר לשנותה, אפשר לעוב אותה אבליפו. וגם יש דברים שהייתי רוצה שישתנו, אבל זה באמת לא רלוונטי, כי כל דם כל חשוב להקיר במציאות. אני כן רוצה להגיד דבר אחד לפני כן, וזה שהגבריות יישוג של מדען. אומרי שאנשים שחשוב להם להיות גברי ולהתכתנים גברי, ויש אנשים שלו. ושזה לא מעניין אותם. כמו שיש אנשים שחשוב להם להיות עובים בלימודים, ויש אנשים שזה פשוט מעלן את הספטה. אז זה ככה גברים גבריות. אומרי שאנשים שהגידו להחז, זה להיות מאוד גברי, אבל אני לא רוצה להיות מאוד גברי, היא זה מתחבר לי, נגיד דברים ראים. אז אני אכוון בו מודע להיות פחות. אז ביחד היית אפשר לפרות את האנשים. ככה, זה גבר מטר, נכון, את צריך, והספר על איזשהו מדד של התקמת הגברי, ואני קשוט שישה להתכבר על איזשהו גם העקיוון של אנשים. יש אנשים שם מאוד גר לי גר, כאלה, שם מאוד חשוב להם להיות נשיאות לפי הקריטריונים החברתיים של מה זה להיות נשיא, ויש אנשים שלו, שזה לא מעניין אותם. ולאפר שרצות להתרחק מהקומות האלה. אבל כולנו נסקים שהיא מי שאידיאל יופי בכל החברה. הוא די ברור, אין המון מחלוקות באמת על איזו דוגמניות מחפשים. זה די ברור, אז ככה גם לומר, יש מדד של גבריות שנקנס עכשיו לבית ספר תיכון, או לעוני ורוסתה, או לכל מיני מקומות, או למוסח, תייה סכמה דגדולה על מה זה אומר להיות גברי, ומה זה ומה שולל גבריות. שכמו שיש לנו את הארוצים שנותנים לנו ניקוד על גבריות, יש גם דברים שמורידים. אז אפשר להתחיל, אתה רוצה לבחור במה להתחיל? בוא נתחיל לפי הסדר, בוא נראה לך להיות אוגן. להיות אוגן, אחלה. אז אוגן הוא בעצם יש לנו שנמאפנים של אוגן. אוגן זה בגדול נשו שאפשר לסמוך עליו, גם בדברים מהעשים, אם לתקן משהו בבית, אם יש פנט שרו, אם אלינו כסף, אז הוא יכול לעזור לנו, או בעיצות, ויש הבט של אוגן רגשי, של להיות זה שמחזיק ולא מתפרק במלחמה, במחלה, במה שעת משבר. אז יש לנו יותר ציפייה, והציפייה היא גם גברים, גם גברים הצפים אותה, וגם נשים הצפות אותה, שגבר ראוי הוא גבר, ששומר על קורוח, והוא יודע להיות שם משביל אחרים ולתמוך בהם ולהיות גב. וזה בין אדם שיש לו מילה, שהוא קובע את ההגישה, הוא לא מגיע אחרי 4 ואומר, לא יודע ישנטי. מי שעשת דברים כאלה, אז יוריד לו, כי הוא בין אדם פחות עמין. מי שהוא פחות עמין, אז הוא פחות אוגן. אז נכושבת שאולי המילה ביטחון מתאים ההפוך, גיבר, אוגן הוא גיבר שנותן ביטחון. ביטח, זה שכן, שפשר באמת לשמוח עליו, כמו שאתה אומר. התעודי, אני בחתונה מבית ראשון, פוגשת נשים שאומרות, מין מחפסות. ומשהו שמעוד מאוד מאוד אופטיוטי, זה שכל אנשים, כולן, אני חושבת, למעת בודדות, פגשתי באמת המון אנשים, ופשאל לספר על כפי ידחת את אנשים שלא ביקשו, כולן ביקשו גבר גבוה המין. עכשיו, זה פחות אופטיוטי, כי זה מאוד נפות בחברה, אבל מה שאפטיוטי זה הסבר, קשאלתי למה, אז כולן דיברו על ביטחון. והמרווי, רבות מה אנשים, כולל אנשים, שנמנקליות של חברות, וכאלה שם חזקות מאוד דומה שק, אמרו את המשפט, אני רוצה להרגיש קטנה לידו, אני רוצה להרגישו אותפותי. וזה כוכחפתי, אותי כל פעם החדש, לראות מולי נשים שנחשבות במדדים של החברה, אנשים מאוד מאוד חזקות, ובבקשות גבר שאני אצל לרגישו קטנות לידו, שאני ארגישו שהוא אותפותן ונותן. שאני אוהב קפית הפנימית. אני אוהב קפית הפנימית, בדיוק זה. זה מרחשת שזה הדבר פה, שבאמת בחברה יש לנו את מה שמגדיר גבר כגבר, ואחל מיזה, זה תהיה קפית הגדולה. כן. וזה באמת, זה שיש לנו אנשים, שהם אוגן בשביל לנו זהו המדעים וחשו, וכל אחד צריך אנשים שמחזיקים אותו, וזה גם מדעים ותוב, זה גם, עושה לנו כשעים, כשעגב לא מסוגה להיות. בין אם זה שהוא, נמוך ואז אומרים לו לו, ובין אם זה כשבאמת כשלא, והוא באמת לא מסוגה על אזיך הישה את הגיב. כי הוא בעצם מעכזו אותה, והוא לא נתן למשהו שהיא באמת מחפשת. אז היא לא תועב את זה. נכון. נכון. וגם על המחירים שלי, להיות כזה, אני חושבת, כלומר אני חושבת ונדבר על זה, קצת בהמשך, אבל למשל להיות אוגן רגשי, זה דורש ממך, לא להתפרק כמו שאמרת, אבל יפעמים גם לא לבוא במגע. וכן. אם הרגע שות שכה להדחיק, לשים בצד, להתנתק. כן, שעשור לי לי שווה, נקודה. ולכה, אם אתה רוצה להחזיק את המקום הזה, ולגבר אוהי ולהמוד בציפיות ומי לא רוצה להמוד בציפיות פה. אז כן, את עשק כל מה שצריך, בשביל להחזיק אותה. אז עוד מהתנבין את ההתרונות וגם את המחירים, נכשבת, שליות אוגן. אהרחיב הבאה, שדיברת אליו, והרוצה בה זה מספק. מספק, אחלה. אז מספק הוא מתחלק לשלוש רגליים, יש את המספק הכלכלי, הפרוווידר, שאו זה שהמצפים הגבר לפרנס, ואז הם מאוד מזביר למה גבר, שמביא הכנסק על כלית יפה, אז הוא גם אגיד שתורם כבל תיקוף ועד שמע להגבריות, וגם, וגם יש להם את הכסף. והוא הדברים קוראים מקביל, גם יש את ההיבת המעשי של הנה שלנו כסף, וגם את ההיבת ההגברי, של, "וואו, אני יכולה לנשום ולהתרוויח", וגם על הצד השני, גבר שעכשיו ופותר, הוא חותף לא רק מקב בחשבון בנק, הוא חותף גם מקב הגבריות. וזה יקשה. אז זהו רגל אחת. רגל שנייה, זה העניין של האמד בציפיות האמיניות. מה זה משהו שואפילו, הוא גם נמצא בקטובה היהודית, לפרנס, לזון, וגם, שזה אפשר לחלק את זה גם לוליות המסורס, לא מסוגה להביא לדים לעולם, גם כל מה שקשור להביא אותה לעוני, שהיא תהיה מרוצה, שהיא תסמך, ושהיא לטוב, מזלע מאוד בציפיות ושאמון ציפיות SV-מיניות, ורגל השלשית זה להיות מישהו שהוא מצליח, הוא מספק תוצאות. כן, גם פה. ראיתי, עבדל בן גברים לנשים, במעיוניים בבקשות שלהם, ומה הם רוצים בבני זוג, כשגברים שמרוויכים טוב, לא היה להם עוד משנה כמה אישה יותר ויח. ונשים, כמעט כולן, רצו גבר שמרוויח יותר מהן, וזה לא משנה כמה טוב, והן אירווי חובה עצמן, זה עדיין היה חשוב להן שווויח יותר מהן. ובנהי זה הסיפור פושל של המספקס, היא לא צריכה את המסקורות הנוספת שלו. יצחה להעד אישהו גבר מספיק בשאלה. וגל המציאותי זה בכלל לא משנה, כן, הגיד, הנורא, שירה, סדר, אם יש פחה, שירה, אם הכניסה מה להקסף, זה לא העניין. היא בודקת את הגבריות, היא לא בודקת שיהיה להם אחר אוכל. נכון. נכון, היא בודקת את הגבריות ולכן זה באמת לא משנה, מה מצווה הכלכלי, אתם מדרוצה שהוא יהיה שווה לעו קצת יותר, עדיף קצת יותר, אתה מדבר פה גם על הסיפוק אמיני, שזה דבר שבתור מתפלת אני פה גשית אמון, תורמות הפלת זוגית, מתפוגשת אמון, אמון ציפיות שמובילות להבויות בגלל הציפיות, אבל אני חושב שנרחיב על זה בהמשך שזה מדבר על גבר בזוגיות. הרחיב השלישי הוא מגן. מגן, אז זה נראה לי, רחיב שהוא נמצא בהדגשה, אז הקהבה שנתיים לחץ האחרונות שיש לנו את המגן חייל הפיזי גם התחבר להיניין של גובה אחזק שיכול להגן ממש פיזית בין אם זה מקלבים ובין אם זה מחבלים שרצים בפגוע בנו זה נראה לי מאוד מובן ורומש גם לא מאוד לוחץ על כל על כל התפקידים של יוד גבר רוי חייל טוב הוא גם גבר טוב במידה כמעט באופן מוחלט וזה גם נכון אגב גם כשאבא מחסת הילדים בלה אלה אפשר לראות בגן בדברים הדינים זה נמצא אתכם זה תלוי תרבות סתומרת את זה לנו בצבא בחברה אנחנו חברה שהיא ידאים אליתנטית אצלנו כולם עושים צבא שלנו גם התפקידים בצבא מגדרים גבריות אם הייתה לוכם או לא הייתה לוכם ואנחנו לוכרים את זה הייתה נערכה כך להזרחות אנחנו רואים את תפקיד המגן בצורה דומה גם בתרבויות הולדת בתרבויות אחרות כבר שם הייש מקומות שם להם כמעט צבא אז יהיה פחות או שהגילו זה יותר מדעי כאילו אה ולך למרין זה כאילו אני לא רוצה מרין זה יכול להיות אבל בדברים של הגבר הולך ברכור ולא דע משהו מפחיד אז בתח שאי שם מצפה שהגבר יש שמור לנה ואימגי המנסים לשדוד אותם והוא בורך ומשיר אותה זה אחרת מהשרים האישה ברכה ושירה אותו אנחנו נשנות ציפיות הרבותיות שונות מגווה להם ומנשים ועז גבר שהיה מאוד בציפיות ציפיה זה לא רק רק לא מה אם אני אמרתי בציפי אני אקבל מה להם את דליות אם החזבתי אני אכתוף אבל האישה הייתה הסעיזה זה אין חמן אבל היא לא תזכה בבמה קום שלו אוהו איזה איזה נשיטה זה יותר מזה אם גבר ואישה אילך הוא יחד ואישת הסעיזה אז תהיה בעיה נכון אגבר רגיש לא טוב נכון רגיש שיהיה יצאי לה אותם מהשודד ולא נכמן אני מצמה איך זה מולו מולו בעיה גדולה כן מולו זאת בעיה גדולה אתם מסכיר ישי פעם אצאתי לדייתי משהו והאינו בכל מה ואז כשיצנו מהסרת אז היה מעבר חצי הכפול כזה ופעם המכוניות הגיעו מצד ימין ופעם המכוניות הגיעו מצד סמול הוא פשוט כל פעם מחליף מקום להיות הוא זה שקרוביותר למכוניות אני תמיד שזה כן ודאים האלדים זה אני לא רומנתי בעוד אבל הוא לא היה משהו בו אז הוא בכלל היה גרוע באופן כללי רק זה היה נכמד אני מדברת אל בעלי עכשיו שאני סגרו כן אבל אני ממש זוכרת את הרגע הזה אני זוכרת את הרגע הזה כרגע שמבאמת או סיפלו נקודות הרבה מאוד נקודות וכאילו עשה פוצד קטן אבל יש לו משמעות גדולה או אחרי חתפקידו כמגן אני חושבת בעותם הרגעים והיא חושבת שעות דבר חשובה נמגן ואני גם אחרי סתר סיפור שבאמת הבט שלי רוניה אם מאוד חכמה וחדל הדברים האלה ועם רליפה אבל מה תמיד אתה עומד קרוב למכוניות מה החיים של חלוך השובי ואז זה מחבר אותנו תפקיד המגן הוא באים יחד עם מוכנות להסתקן ולהקריב והקרבה ומוכנות לסציקונים היא גם מאפיין שיש לו המון המון בסיס מחקרי שיש בו גם דברים מדימם ולצרנו כל שנה גם היינו עכשיו הסיפור לאחרונה על גבר שקופץ לים להציל את הילד שלו והוא תובע ומתהיל לדחי זה ממש קורא כל שנה וסיפורים כאלה ולפעים הזה מצליח וזה מדהים ואבל לכל ערך יש גם מחכיבים וואנחנו נראה גם ציפי החברתי טוב אנחנו מתייחסים אחרת לזה שגוברים להרגים זה לא שמתעל מיני זה אבל רואים אחרת שהגברים להרגים הגוברים נופלים בשביל או אנשים כי יש לנו ציפיות אחרות ויש משקר אחר נכון נכשת פה על האם מאוד שקוראות של לא רוצה שהיהם שלהם היא אמית שמוצא את הילד חי וזה זה זה זה הקשל חברה אני חושבת ומהצד השני אנחנו כן רוצים גם שיוע מיצים גם את המצאים את המצאים האלה, אני רוצה חיים גם את זה וגם את זה וזה כל כך קשה זה כל כך השוב וזה גם מחיר מאוד קווד הרחיב האחרון זה עצמאי. אז מצפים לי גבוה להיות עצמאי אם גבר מגיעה לגיל הרבה אם וולא נשוי וגרץ להורים מסתכלים את זה כאי איפה עצמאות של חמה קורה או אם הם רעה אינים עכשיו מישהו שירה שאתה רש את המצליחה מאבא שלו אז אומרים לו רגע זה להיות בין של. הרבה פעמים רוצים לראות או לראות אוכרים מוטמודד עם זה שאולי זה לא בזכותך והצלחה שנקנת בזכות האדם עצמו ולא בזכות הסביבה שלו זה משהו שהוא מורח את זה לגברים ורים הצפו מהצמם להסתדר לבד דיחה כלישה עתית שאוי זפתר זה שגבר ואישה לכל העיבוד ביר ואישה אמרת לבוא תישל תישה לכם מגיעים. מה פתאום אני סתדר אני נבט ואו יקחי שזה שכרע את זה שכרע את זה עונים ואין הוא עושה כך להגיע אז חייבים כי אז עצמו תוארך ולכן אני יש יותר סיכוי שגברים במצב שהם לא מסתדרים והם זכוקים לזה אם מגידו לו אבא עצם בעצם אני פסל. אנחנו נתחיש את הצורך בעיזה קצורך בעיזה ומשפיל אותי כגע במקום הגברי שלי. עצמו אותי בעצם מתייחס את גם לעצמו את כלכלית גם לעצמו את בחיים יכולת לדאוג לעצמי מבחינה לוגיסטינטיקרל את זה ככה אבל גם לעצמו את רגשית זאת אומרת אני אנחנו מצפים שגבר בזמן משבר רגשי בזמן קושי בזמן כאב יסתדר לבד. תתריך איש חברה יתפתאותה על תפנה לי ליזה למה שאתה אז כאילו יסתדר לבד. וזה בדיוק אני לא יודע איפך מיאלד כאילו איפך מיגבר אני חושב שהאיפך הכי משמעותי מגיע ורזה ילד זה לא יישה. אז ילד זה בסדר שהוא תלוטי זה בסדר שלא מושג. בגיע ובדיוק מוכיעת את הכבריות שלא יודע לך זה שהוא לא ילד קטן. הרבה חבריות יש עלכם. תדע אנחנו מדברים המון על הגברים בחברה אני חושבת על הצדדים החיוביים של המודדים האלה. וכשאנחנו מדברים פה אני מבינה כמה זה קשה כמה אחראיות כמה כאב יש בתוכם ולווי ואנו יכולים להשתחרר מהתפקידים האלה לפי מיגדר לא רק בשביל אנשים. גם הרבה בשביל הגברים. מה קורה לגבר שהוא מרגיש שהוא לא מת בתפקידים האלה? מה קורה לגבר באמת שהוא בתקופות של אבטלה? גבר שמזדקן, גם יוצא לפנסיה, גם תפקוד המיני הרבה פעמים נפגע, כבר פיזיטל לא יכול להגן כמו שואל הקודם. מה קורה לגברים שסובלים מיני חויות שונות ובי קבוד זה הם לא יכולים לסד בתפקידים האלה. איך חם מתמודדים אז. ובדעי אנחנו דברים על נכות ודברים המחלות הרבה מצבים שהם לא מאפשרים גם הובייקטיבית לעשות את זה. עכשיו מישהו אפילו הוא שבר את הרגליים ואולך הולך למילואים ואף אחד לא קועס עליו. הוא שבר את הרגליים כאילו זה לא אבל הוא ירגיש רע. הוא ירגיש שהוא מאחזב. הוא מרגיש שיש לו ציפייה פנימית ויש לו גם ציפייה חברתית גם אף אחד לא אמר כלום וכולם רואים שהוא בקיסג על גלים ואף אחד לא קועס על זה שהוא לא אמרת בזה. זה מדעת שמירה אבל הוא רוצה הוא שהחושבים על מה האידיאל שלה ואנחנו משבים את עצמנו אז הרבה פעמים הוא שמה וגם אם אני לא יכול לזה יצרוב לי ואז גם אם פתרו אותי ואני לא מצליח למצוא עבודה. אז לא רק את גרים של באמת מפהו ילי כסף וכל וכל מיני שאלות שאולות או מה אני שווה. אלא גם איך אני מתמודד עם זה כגבי שבאצם אפשר לומר שיש לו פצע בגבוריות יש פצע והדבר הראשון שקדאי לעשות כשרואים פצע זה להגיד וואו כאילו אני רואה את הפצע בין אם זה הפצע הפיזי שמשהו אין הפעל ברכוב אני רואה את המדמם בונה הסקה וכך וכך אז להקיר בו. ואני לתקף את זה לראות אין כואב לך ואז בוא נחשוב מה אפשר לעשות. מה אני מחשב מישהו הרגליים שלושבורות אנחנו לא להגיד לא תהלע כל דו ודשבועיים את הרצמר אותו לא זאת דיחה. חוץ ריחים להקיר במציאות שגם יכולת מאוד כואבי ולכשהוא מה אפשר ומר לבנתי לעשות ומה אפשר לעשות. שלמה זה הרבה פעמים מסתבכ לנו. כי. פרדיברנו מהאזווית של הגבר בואו נחשוב מהאזווית שלה בצווו גוע חברים מהכנורים גבר שהוא שבור מזה שהוא פותר. זה לא נוחלנו כי אנחנו מצפים עםינו וגם רוצים בשבילו. זה נכון גם שהיא הורים דוחפים ילדים אנחנו רוצים כאילו. ראים את עצמך שיעצ מי שיעצ להגיד עוג לעצמו כך הוא מחדש על הרגליים. עליו איזה ונראות חודקה רצוב ואיזה קצת מייצר קצת איניקור ואין אוכות ומה פתאום מי נפלת ואתה לא כמה. תקום כבר כאילו אנחנו רות מהדיפים ותאונו החלנו שהוא הגיד פותרת יאללה יש לי חוב שעוד הרבה החודשים. יהיה בסדר, זה אמו נזהו, כל טוב. יהיה בסדר אני מאמין, יעבוד קשה אני לא חי בזה ענן, אני עבוד. וזה לא נוחלנו. -זה ככה. בדיוק, סנר עוד מקקסנה בקנף ואני מושיך להופקן. נכון? והיא מושבו. אז חושב ששאל תדור, אני מושג של פער האמפתיה. למה קשה לחברה להתגרס ולהזור יותר לגבורים שקשה להם. וזה לא כמו שהיא מחשב רואים ילד נפה. אז אנחנו אין הגדל אבריקה, מנגיד הוא אוהב כועב לך ומה קרה. והיא מנכנו נראה ילד גדול שכיבל מקקטנה לדעתנו. ובאוחי. זמן הגיד לו. לא, כאילו, מה נסגע? מה את המתבחיין? ובחיין, עבודה לבין בחיין לבחיין אותו, הוא לא לא לא. הקב שמרו הוא דק. זה גם מאוד תלו עם אולמי אנחנו עומדים. כמה ראש הרבה נשאים להגיד סביב גבריות שם אומרים אני סנטי לב שם אני מגיב אחרת להילדים שלי. כשהיא בוחה זה ככה. כשהוא בוחה לא תודה ויש לו איזה קומיקאים הריל שרעת שאו מרק ילו הבט שלי אומרת, את אותו משפט, הבן שלי ולבט שלי נקוזו כן מהמי, אה, עיבד את כסף אני איתן לחפשתיים והבין, הבד את כסף, יעמנווה, לך תעבוד, יעצלנת, יעצמאים, אתה רוצה, אני בגיל שלך, זה בדיוק הזה, אני בטוח שהוא לא כרע, אני, אני משאר שאני לא צריכים לקרוס פרים בשביל לסים לב, שאלה הבדלים שהם קיים לנו. והחוסר סבולנו, שהם מתעורר אצל אנשים, גם אצל גברים וגם אצל אנשים, ביחס לקושי של בנים, הוא נובע גם את סיפיה שלנו, והתקווה גם משבילה מגילו, אם אתה רוצה להסתדר בחיים, אז אתה אשתח הזק. זה כל כך נכון, גם באמת כשיש איזה סיפיה כפולה, וסוטרת, שמעצד אחד רוצים שגברים, יורגישים ורוצים שמיו במגע עם המקומות הקוויים, ואנחנו מצפים להם זה שהוא שינוי בחברה שלנו, אנחנו לא רוצים באמת שהגבר יחסה רגשות ועתום, אבל כשזה קורה, לנשים אין סבולנו את. כזה שאלה, האם אני רוצה גבר שהוא רגיש כדי שהיא אבינותי, או האם אני רוצה גבר רגיש כדי שגם הוא יפקה לפעמים, שגם לא יקשה לפעמים כשקשה, ושאמה אני חושב שעובב אין זה לא מודע, אבל המון השים הם מחפשות את הגבר שהוא מספיק רגיש כדי להבין אותן. ואז אני לא יחזק משהו להחזק את עצמו. כן, אבל גבר שהוא רגיש, זה לא איזשהו מתג כזה, שאת אומרו, כאיפון היא רגיש, אז אני מפעיל את ההרגישות שלי, ופון היא לא רגיש, אז כאן אני מחבר אותה. הוא תשייש להדם, שזה נמצבו ולהסות איזשהי סלקצק, אז הוא תלפו להפיל את זה, ופו לא להפיל את זה, זה קצת סיפיה לא ראה לי. אז אני רואה כאלה באמת, שרוצות את הגבר הלגיש, אבל כשהוא מגיע, פשוט חוסר סבלנות. והדוגמה שנתת האתה עם הילדים, היא דוגמה קלסית, כי אנשים מתעצבנים, מתעצבנים, לא דבר בכלל עלם פתיה. אני מדבר את על זה, שאין יכול לדיכה להחיל את הילד הגדול, שבוכה. אני רואה תקובות של קס למה הוא לא דבר על זה, זה ממש מעורר הרזם באנשים. ועצר ילדה, עצר אישה. זה מקרה, חייב. -זה מקרה, חייב. אנחנו ללבידיו, כלומר כשנוכה להחיל את זה, אנחנו גם נבואו, ונכבק ונישם בשבילה. אמרתי את המושג הזה בדרך הגב, אני חושב שזה מושג חשוב פר האמפתיה. הרבה יותר, קלנו לחוש אמפתיה לאנשים, שמורגישות קושי, כאב, מאשר לגברים. וזה עצוב, וזה מתסכן. אני חושבת שזה יוצא הרבה מאוד, קושי גם להיות גבר אבל גם בהחסים בינמינים. עכשיו, שאנחנו מצפים שגבר יצליח להתמודד, יצליח להמודר איגליים, ואנחנו חסרס אבל לנו את לקושי ולקאב של גברים. אז אנחנו גם קצת מונאים הם לעבור תהליך של כמו שאמרת ההקרה בפצה ואחר כך גם איתמודדות והחלמה. ואת תוצאה של זה, בעיניי זה שרבה גברים במקום להישיר מבט לפצה ולהגיד, אוקיי, זה הפצה וכאן כואב לי, ועכשיו בואו נראה, זה דרך צריך ללכת כדי להחלים ולצאת מהדבר הזה, מה שהם עושים זה מנסים לתשת. ולכן אנחנו רואים שגברים במצוקה פונים להתמקורויות שונות, יש הרבה יותר מחורים גברים, שמורים מהשמונים אחוז מהמחורים הם גברים ולא נשים, גברים פחות פונים גם לתיפול. גם גופני וגם רגשי. כאילו הם פונים יותר מאוחה גם לסביב מחלות וכאבים, כי אנחנו מה אני, הכל יפסה דבר נגבר, אני לא. תודה ריח להגיע לתיפול רק שאתה ממש על הקצה ואין ברחבים. וכן הם יותר מאוחה. וכשהם פונים לתיעורים מרוטר גברים שברכים, עכשיו שהיום את טלפון זה כלי נעדר לבריכה. שירותים. השירותים. פעם זה היה כנראה איתון, אבל גברים שנמצאים ימים שלמים בטלפון, רק ים לא רוצים להתמדד, עם מה שקורה להם, ומשקורה בחיים שלהם. וכשהם פונים לתיפול רואים גם מבדל באופי, התיפול בין גברים אנשים. מה אתה יכול להגיד לנול זה? אז אנחנו נגלדה. אתם המשך הולים להתחבר לנקודה הקודמת. כי בעצם עם גבר כבר מילדות לומד, שהיא ממה ביית הרגשות שלבים, אני בוח רואים, אני נותן מקום להרבה עוצמות רגשיות, אז על סביבה אומרת לי, הדיף לך בחוט רגש. בחוט על תרגשות האלה שלך, פתח לא את האלה שמביאים חולשה, אז אני לא תפשיים והם לומדים. ואז הם גם לא מרעים להכרים, אבל לא בפעמים גם, בואו יותר נוח אז כבר לא להראות להצמי גם. כולים זה מסוכן לי להרגיש ולהבכות. אז זה נעשה מה שצריך, אני אסלנתק את הצינורות של הדמרות שלי. יש כאלה שלו אצליחו, ויש כאלה שכן אצליחו. כלומר, גברים ממוצלכים, אז הם אצליחים האלה נתק את הרגשות. ואז כשאם באמת מרגישים בכל, כמו זה ודי נכון גם על דברים פיזיים, שהם זה לא מעניין אותי שקויב לי ולא אכפק לי. אז אפילו אם נסחק את דורגל, וחצין הקטי את הרגל. קנים שיח, או יכול לתת וכמה, אחד המפקדים שלי, אז אחרי אחת הצניחות הוא שבר את הקפרגל. אבל כזה, הכל טוב, הכל טוב, אז הוא הלך עם המצנח, אז זה 23,000, לא הלך את הקם הקילום, אתרים והיום, ואו יוצא המקרובי פלטינות בלגני. לא עבר לב על זה, שאים או יבו, ואומר, היי נפצת, אני יוצא החוצה. נפצתי. וסם לב לזה, היינו יכולים לחסוך דברים לחולם. ולכן אז גם שגביום הגיעה לתיפול, אז הוא בעצם הגיעה אחיינוך, הרוך שנים, שבו אמרו לו להגיש פחות. פחות. עדיף לעשות, עדיף לתת, לא לדעת, לחקור, לתעות, כל מיני מילים שהם נוראה, לא מתיימות. ומומרות לו, אנחנו יכולים לשמר בין השימה, טיפול זה לנשים, טיפול זה לכל מיני נקהל לשלחום איזה לזלים בהם, בשביל לי מה פתאום. וגם אנשים שייפנו אנשים אחרינות טיפול, זה באמת קשה, עכשיו גם לנשים כשהרבה אנשים גם קשה לרול טיפול. זה לא שזה, שזה רק קושי של גברים, אבל גם הגבריות, ובדי אם אנחנו מפרשים, שגבריות, מחריכה אותנו להתרחק מרגש, כדי להיות אוגן, אם אנחנו חושבים ככה, אז ברור שזה יקשה עליו, להיפתח למה שעובר עליו, גם במקרים של עדה את כולם, הם נורא קשה, מישהו יבד את הבן שלו. איפה חדלו החלוק, זה שהמור להיות נקשה, זה שלזה לגיטימה צריך עברת התמלאה. אבל אם אני תרגלתי כל השנים, אלא זה שהן לא בוכב, אני לא מרגיש. זה לא איזה כפתו שכל כך קל. להפיל. לשנות אותו להפיל ולחבות. בספר שחד, תמצאת את השים של דני לא בוכב, שיש בו את המשפט שבו הדמות, הם פשוט פוחות מעצמן, הגוף ובחב, ויהיה לדל. לא מרגיש, למדו אותו השעשור. וסיפרת הפרוגם על התפקידה חברתי של הדבר הזה. יש לנו איזושהי חשיבות, יש חשיבות, לזה שגבר או שגברים מסוימים, או שענשים מסוימים באוכלוסייה שלנו, יכול להיות אמידים בפני רגשיות ולתפקד, בכל מיני מצבים קשים יותר הפחות. אז איפה אנחנו סמים את הגבול אני חשרת בין חוסן, שזה יכולת לשאת כאב ולעמוד בפני ההתגרים שהחיים מביאים, אימטם ואז לספקת תפקידים האלה, של מגן, למשל, של המספק, של הביטחון, לבין דיסוציאציה ניתוק מהכאב, אפרחוסמים את היצבה במקום שכאן, זה בסדר, זה תקין, אתה עומד בתפקיד, אבל מחובר לעצמך, אבל כבר ריבה את הידע. אוקיי, איך שזה שלה מצוינת? ומצב, החוסן זה היכולת להתמודד עם זברים קשים, שלפיימים אומרים לנו שאנחנו סמים את הרגשות בצד, כלומר אם אנחנו עכשיו מנתח בניתוח מתחילי בהל, ומאבדת קורר הוא עכשיו לא זאת בעיה האמיתית, הוא חייבים להיות מסוגלים לבסט את הרגשות ולנהל אותם. זה עודי אחת היכולות הכי חשובות לבני אדם. ומצד שניין, השים שהם מנותקים לחלוטין, בין אם זה בעגה ניתוק מהרגש וניתוק מהגוף גם, ואז הם לא מבינים רגשות, והגמד קשים להסתדר בעולם בערבה הרבה צוות. אז בגדה, אבחנה, הפשוטי שחוסן זה עינן של בחירן, יכול לבחור עכשיו אני נכנס למוד, שבו אני תפעו לי ותפקודי ואני מתנתק מהרגשות עם אני רוצה, אבל אז אני יכול לפתוח את הדלת ולהחזיר אותם פנים. ובדיס סוציאצי, הדיס הסוציאצי ותרבוגום פשוט להיברית, זה ניתוק, אבל זה ניתוק עמוק שאני כבר לא שולט בו, שאני יכול להגיד, מה שושאומים להגיד מהרמונה במילואיים והרבה קצינים שאני עובדתי אתם, שם אומרים לפני שנתיים, הייתי כורס ספר וייתי סמר, אחרו הייתי יצו, וייתי מתרגש, היום אני הרבה יותר כהרגשית, והיום אני רואה את הילדים שלי, והם לא, אז זה לא נוגע, אני הרבה יותר הדיש, ואני לא איזה, שמי שאומר את זה הוא כבר מקום עדים, כי הוא שם לב, הוא שם לב, והי שלנו זה שיש המון אנשים שם בכלל לא סמים לב, שם לא סמים לב. ואז אם לפי מסביבה בת הזוג, הילדים יכולים להגיד להם אהבת, כי הוא מנזגר התחת, כבר לא, אתה לא איתנו נכון, וגיד, מה פתאום אני פה? מה פתאום, הכל בסדר, אז כמו אנשים שאתם אומרים להם, "התקוס", מה פתאום אני לא הקוס, נכון? אנחנו הרבה פעמים יכולים להם להם להם לב, למרוויר על הנוריץית, אבל כשהגבר מנותק, ואני זאת אומרת שאני ארבע אנשים, שהם כן מחורים לא משנה עם זה לתלפון או לפרונוגפיה או לדברים, אנחנו יכולים להם ארבע פתאום, מה פתאום? אהיה, אנשים שסמים לב שעצפיה המשפיעה להם על היום, היום הם יוצאים. ‫הוא קצת דופן וממקום מעולה. ‫הלסים לב שגוברים עובדים גם בשביל ‫שמרת הניתוק הזה. ‫בעצם הם דואגים לזה שהם על חשות עצמם. ‫באניים זה בטלפון ואוכל, ‫וכל אחד יש לא דרך אחרת, ‫שלשמור על הניתוק במקומו, ‫ומי שעושה את זה הרבה שנים. ‫אז זה, ילו מאוד קשה להזיז את זה. ‫אז יש כל מיני שערים ‫שעוזרים אלי פתוחת. ‫אז אני אשאר הכי מרקזיז את העורות, ‫כלומר, בפעמים שמעתי מזה, ‫בפלם מפורסם שגל לו איזה סיל ‫מאוצאות הברית, ‫אז אין רגש, אין כלום, ‫לא יודע כלום, ‫אבל אז השאלות על הלדים שלו ‫והואה אליו נפתח. ‫וזה דבר גם עדים, ‫סתיגה מסהיק קשיים, ‫כשמישהו נגידה זה לוחם ‫העוד עוצמתי וסלע יציב בצבא, ‫ואז הוא חוזר כמילוים נקעה בה, ‫כשעליו פתוח. ‫זה גם יכול לגורם ליכולים ‫לנדברים להיכנס ‫וכן שאנחנו לא רוצים. ‫אז כמו כל דבר וכמו כל מאפין, ‫יש לצדדים הדימים, ‫ויש לזה גם צדדים קשים ומסבחים. ‫הנשים שלא יודעים, ‫הנשים שכל כך התנתקו, ‫שממן בכלל לא סמים לב שמתנתקו. ‫כמה זה שחיח? ‫כמה זה הגנה גבורית שיש חיכה, ‫וגם מה יש מתחת ללא יודע, ‫אז זה. ‫אוקיי, זה שתי שאלות. ‫זה הגנה מאוד מאוד מאוד שחיכה, ‫אחשם, גם כשהפסיכולוגים ‫את דברים על דיסוציאציה, ‫זה לא שדיסוציאת העירה כבעיה, ‫זה לא מחלה. ‫יש כמו שאנשים אינואגים, ‫ומפיתו מבית. ‫זכילו היינו בעניתו, ‫כמו איפה אנחנו, ‫או פענו בבית, ‫הכל טוב, זה לא מרשלון ההגנותו. ‫אז יש אין איתוקים ‫שממש בסדר, ‫ויש איתוקים שם מעולים. ‫כאילו יש לזה גם הרבה מחקר, ‫נגד סביבי פוסטר, ‫הנשים שתפקדו ותפעלו, ‫והיו מאוד בדוין ובאסייה, ‫סביבי ורועת הלומטי, ‫חוסן שלהם דווקא הולי, ‫וממש שנות הפרוטוקולים בצה ‫על פעם חשבו שדבר ‫אנחנו עוד זה כאילו דיגריפינק, ‫שזה מה את המרגיש, ‫באפה אתה ובדיוק הספת ‫היפולית שהיא מאוד חשובה ‫ברבה כשרים, ‫באסביבי ורועים תרומטיים ‫הגרועה. ‫כי מגבירה הפוסטר, ‫אז אנחנו צריכים לבקשה מבידיוק ‫ללכת אלא איזורים הטבעים לגברים ‫שכזה לתקטק ולהסות. ‫ומה אתה הדברים האלה ולהרגן, ‫זה מצוין לפוסטר, ‫הגרוע מה עוד אם אנחנו מנסים ‫להיכנס לאב אל ולדברים אחרים, ‫שדורשים את הרחולת להתחבר ולהיות. ‫שם אז זה יחסום. ‫אז את דבר אחד ואז זה לא יודע. ‫אז יש לי כל הגע שייתה ‫שואלה לדתה ותופלים שלהרג, ‫אז זה לא יודע שלא אני לא רוצה להגיד ‫לך או לא יודע של אני באמת אין הוא סג. ‫אז גברים שהם ביטסוסיית ‫הסוציית שהם באמת לא יודעים. ‫כי מושל אותם מה הם הרגישים, ‫הם באמת לא יודעים. ‫הם לא עושה עם הסחקים. ‫זה אפילו זה מעורר אין אוכות ‫כי קילו זה קילו את מדברתי טבעסינית ‫אז המצפה שנעבין. ‫אז אתה לא מבין, ‫אין לך צורה. ‫ובאור שכשהנכנו שואלים ‫מה הרגשתה באותו רגע? ‫יותרנו האחלנו. שוייגיד. ‫זה פותח את הפתח. ‫אנחנו אומר, אני לא יודע. ‫אז אנחנו צריכים להתמודד עם ‫זה נמצוד הרחחי, לעשות משהו אחר. ‫וזה מהתגר את התפקידה של הפסיכולוג ‫ושל אבא שמדברים הבין שלא מייבו, ‫שאלה טוב, מה היה בבית ספר, ‫מה חשבת על זה שכסו הלך. ‫זה בעבא, לא יודע. ‫זה בעיה אין הרבה מתבגרים. ‫שאין באמת לא יודעים, ‫אין לא בערך החוסינתב, ככה. ‫אני חושבת שערג שהמרכזי השלילי ‫שלהגברים יש לגיטימצע להרגיש, ‫זה כס, והרבה גברים כועסים את כל הרגשות האחרים ‫של האם. ‫נכון, אתה רואה את זה? -כן. ‫לגיטימצע דרך כס ולגיטימצע גם למיניות. ‫ללוס מושל להגידים הצלגידו ‫הייבלי החיבוק, אז כאילו כגב, ‫אם מקום הגברים. ‫אז אנחנו מתארים את הרגשות ‫לכל מיני הדברים. ‫אז יש את הלטל דרך כס, ‫ויש את הלטל לסיגריות ולדברים אחים. ‫באמת אחת הדרכים להתמודד עם כס, ‫בכל מלטיפולים שעוסקים בזה, ‫זה ללמוד רגע הרגשות אחרים. ‫דעת מה יש מתחת לדבר הזה, ‫וכנראה שכס בגלל המקום התוקופני, ‫הוא חלק אולי מהגנה ‫שנדרשת מגבר, ‫אז הוא נחשב לבסדר במדע מסוים, ‫אתה הולי מקובל חברתי, ‫תשוק במדע מסוים. ‫אז זה, זה, זה, ‫לשם זה אולך. ‫וכשזה נורא מניע נראות לפעמים ‫בטיפולים, ‫אחרי, ‫לוקחים את המקום ההקועס הזה, ‫והרגע הוצרים באמת לבדוק וללמוד, ‫מה יש מתחתב? ‫ושעולם שלהם, יש מתחתב, ‫אחזבה ויש מתחתב תסקול ‫יש מתחב השמה או בושה או חוסרונים ואו שווה, ‫פגיעות כל כך הרבה דברים ‫שמסתטרים מתחת לקס, ‫ומי שמצלי החלבו במגע ‫עם הרגשות האלה, ‫יכול לחוסת את פחות וכשהודם ‫שזה מתנהג גדולה גם לגבר ‫וגם וגם לעסביבה שלו, ‫וגם נשים שזהו דרך התגובה שלהם. ‫אתה יודע, אנחנו מדברים פה על טיפול ‫ודיברת על מצבים שבאם, ‫אנחנו צריכים דווקא את התפקודים ‫הגברים האלה, ‫ומוזרים לעתודדות ‫כמו במקרים של פוסטרם, ‫שומע את הפרוטוקול, ‫אושונה, ‫ואנוחה שלא לחשוב על זה ‫שסביב התפקודים הגברים האלה, ‫יש את הסייה שלמה, ‫אני חושב שצמחת, ‫את הסייה את טיפול או עימון ‫על תרמטיבית, ‫כל העולם של העימון ‫זה עולם, ‫שהוא מדבר במונחים כל כך גברים ‫וניראה שהוא ממש פתרון ביניים, ‫כזה לגברים, ‫לא צריך להתעסק ברגשות ‫ולא צריך לגעת אלה אפשר ‫אלה לכת למטרות להסטרטגיות ‫לניצחון להצלחה, ‫לסיגסו כלכלי, ‫בגיל 20 בלי ללמוד לבגרות, ‫אתה חושב שזה פתרון נתוב לגברים? ‫אז זה. ‫הוא נשפק שממש ממש עושים ‫שימוש בעוונה של גבריות, ‫ובספה גברית של הסייה ופתרונות, ‫וזה תנועה כזאת מאוד ‫הן אחר את זה, ‫את אם נרגע להיות נתרונות ‫כן, ופתוס, ‫אז זה לגמרי חולם, ‫ואן חושב שם מבינים גבריות, ‫כשהם עושים את זה. ‫הוא נגל שם חודורים ‫על הרבה אנשים, יש אנשים, ‫שזה באמת יעזור להם ‫והיא מהיטה להם בעיה שם, ‫אם הוצחים את הבאיטה ‫הווה את התודחיפה קדימה. ‫מדים? ‫יש הרבה גברים, ‫שביגל שיהיה בעיה שלהם ‫אילו שמה, ‫אז זה מיכולים לעשות כמה קורצינג ‫שמוצים. ‫כלו לא אנחנו לא רואים את הפץ ‫הבלו הסוקים במחשולים ‫שמבהמתו כאים אותנו, ‫אז זה לא היה זו. ‫אילו אם אני ראה, ‫ואני שותה מהים, ‫שקוח, כאילו זה לא כזה עוזר לי. ‫אני צריך לזהות את הקוש, ‫יש אנשים שקורצינג ‫בשוילה מיימד דהים, ‫בי עדיף. ‫כי זה באמת מה שיהיה ‫סהיה להם טוב, ‫ויש להם את הקוחות גם ‫בשבילי האזר בקורצינג. ‫אבל יש אנשים שזה פשוט, ‫זה יהיה למסך משהו, ‫צורך אחר, וכשהכן אז. ‫הייה לי פעם אתופל שמר לי שהוא. ‫מפחד לגעת, ‫במשם מתחת להלא יודע. ‫נחשב את על גברים שקורכח הרבה שנים, ‫התחיקו, אסטיר, הוא שם, ובצד, התנתקו. ‫ופתאום את הבא ותיפול זה לא לפתוח, ‫אז זה שיטבת פנדור, ‫אז זה לא מסוכן מידי. ‫זה מפחיד, נורא. ‫זה מפחיד ואני גם רוצה, ‫אולד לא יודעת בה מקום, ‫הנחמד, אדם, אלה כך. ‫זה מפחיד וזה יקשה. ‫זה, את פתח, פוך. ‫אם זה לא יקשה, ‫ולא המפחיד, ‫לא, אם התוקים את זה בחדר, ‫הוא חושב ששם הזה קשה. ‫פשוט יש לי אמון עצום בזה, ‫שאם אנחנו עוברים את ההליך, ‫הקשוח הזה, אנחנו נצאה ‫הבה יותר הגדולים וחזקים ובכוברים, ‫ולא נסתובבי מונשקולת הזאת. ‫מר, ‫צריך, אינני, ‫מחשב גבר מחלית, ‫עם גבר שהתחתן היא משה, ‫שחיפשע גבר רגיש, ‫אבל קשה להם הרגישות שלו, ‫הוא הם עומכ להתגיד, ‫אני מביא ומניח את הרגישות ‫שלו, ‫שאיתי סתגל אליה. ‫אז בעד חלה, ‫הוא יחטוף, הוא יחטוף, ‫אבל חי חודש, ‫ואחר חודש האם התיסטגל, ‫והוא הסתגל, וממשהו שם יכולה להיפתח. ‫ואני חושב שיש משהו דווקא ‫לא גברי בכלל, ‫מה שהוא פחדני, ‫בלברוך מרגישות. ‫כמובכת שאנחנו כחברה ‫המדים גברים לפחד מרגישות. ‫ואת יכולה לשאול המון וברי. ‫מה יותר מפחיד שצו, ‫כי אם הלכה, ‫הוא לראות את בת הזוג של חבוכה. ‫הוא בוחה ברור, וואי, ‫הגוחה גברים, ‫את בת הזוג שלהם, אנשים בעבותה שלהם, ‫פשוט חסריונים ‫למול הדבר. -לא, לא, לא, ‫כי קראות, תקראות, ‫אתה תקראו לו מסכירה ‫שתוציאות המפורקיה. ‫היה יכול להתמודד עם זה. ‫זה הופך אותה מחלשים. ‫כי הם ברוכים מרגישות. ‫היא לא המדים של עברה ‫כם מעוייב זה הסור. ‫אבל עברה אחרי מרגישות, ‫אני רוצה להגיד, ‫מה פתאום? זה מוציאות חלו גברים? ‫מה פתאום? תהיה מיץ, תהיה נוכח, ‫תתמודד עם משהו שהוא באמת מפחיד אותך. ‫היא בוחה. ‫הדבר הקלאסיס שקורא, ‫זה שלישה יש רגשות גדולים. ‫הגשות הגדולים מפחידים את הגבר ‫זו מתרחק, ואין נשאלת לבד. ‫אז היא רודה הפתחה רעה, ‫והוא אומרת לו, אתה לא בסדר, ‫מה אתה עושה? אתה עושה ‫אתה עושה אותי כשאני זקוקה לך. ‫ביצודקת. ‫אז הוא ברכו נתר. -ברכו נכון. ‫מה שבאמון המון טיפולים האזרה, ‫המון טיפולים זוגים המהלך ארגברי, ‫זה לעזור לו לצבור עומץ, ‫ולעשות המהלך שהוא מפחיד. ‫כאי מניח שב, ‫המד כועס תלה, ואני ניגע שלאיך, ‫הן התלולה להתצבנה ליותר. -כן. ‫בית הכי מניח שלהכבה, ‫הסר דקות הראשונות ברכתי, ‫ואז התכרבתי, ‫אתה ג'י יופא איתה הדחשב, ‫צתירה, ג'י, ‫זה לא כזה פשוט, ‫לא שהיישה מחקשו יבו, ‫זה הפעם לא ככה. ‫-כן. -זה פעם. ‫-זה דורשתה לי. ‫אנחנו נוזכו, ‫כי באמת, לעומץ בשביל לעבור ‫ולתמודד עם הרגשות, ‫שלהתכרבתוך הקשר, ‫ועומץ נדווקא נועה גברי, ‫ולפחד מרגשות. ‫אז תהיה תמיד עוד ראיינק ‫של הדבר הזה, כן. ‫וזה לא מניפולת, ‫אז זה לא סתם, ‫אנחנו ידע מתי. ‫גם כשהגבי ברניגש, ‫ואנחנו מדבר על זה, ‫אמרכבה שנדבר על גבריות וזוגיות ‫והבואו, אבל גם כשהגבר ניגש, ‫נגיד רק אביקצרה, הרבה פעמים ‫הוא ניגש בצורה, ‫למותאמת, כי ועל זה ‫הם דברים, אבל לא רק זה, ‫גם יש מחקרים שמדברים על הבדלים ‫בנגברים לנשים בסגנון ההתמודדות. ונשים צריכות התמודדות במוקלת רגש וגברים מתמודדות במוקלת פתרון. אז כשהוא מגיע, זה הרבה פעמים. זה מה שהיא צריכה, זה שהיא תחבק אותי, שתשאל אותי מקרה, שתישה מתי. ומה שהוא צריך? זה בואו, נאזאו איך לפתור את העניין, אז זה מה צריכה? מה קרה? איך אנחנו מתמודדים? ואז נשים מתוסקלות מרגישות לבד. וגבר מתוסקל כי אומר, יש אוהי עשם בשבילה, והיה עשם איתה בכל הכלים שיש כבר לא מבין למה, היא לא מרוצה ממנו, אז זה מקום נושא שבר לך רואים. כל האסלחלוטין, וזה אנחנו מחייכים, אבל זה קועב נורה. זה קועב נורה ומתיוצא הרבה כב. בישראל מהזה מלחמה בעיקר נראה שאלות של גבריות, הגנה, נשק, תפקיד עלוכם, חזו, הוא הגדול, מה זה מופעיל בגברים? זה מפעיל מאוד את המקור של המשמעות והתנכיצות שלהם, אנחנו זכוקים עכשיו להנשים בצבא, לכל התפקידים, וגם בצבא יש הרחם מאוד ברורה. בסוף, איש המודין הוא מדעים וברוכשוב, אבל הלוכם שבקצה בינים זה התייס, וינים זה הלוכם הקרבי, הוא מוער אחיותר. ונראה לי, קשה לומר היום שזה לא נכוץ, באור שזה חשוב ובגלל שזה חשוב, ויש לזה משמעות, אז יש פה את עצור. לכן, זה גם הגדולי דר, יהיו, וזה סמנו, מכל אידיאל הוא שופת. כן, משוות עצמי אליו, אני מרגע, אבל אני לא שמה. ואין כמעט, גם אחייל, ולא משנה, והוא בצל, שלא מרגיש גם איזושהי, ישמה שיכולתי לעשות יותר. וגם הייתי בקניסטה הזאת, היא הייתי בחוד, אבל לא הייתי שם, כומר, השמה, ואני לא מספיק, זה לרגשות שמלמון פעמים התלווים, לציפיעה ולרצון להיות המון, ולצליח נורה ולעזור גם. ואתה תפקיד, אז זה הפך להיות חשוב, ולכן יש פה המון המון הרגש, שמתחבר לשמה, ובגלל שזה חשוב, זה מתי לגמר בעצם ללימ, כי אם אני אומר, אנחנו יש מוצפיות נורא נורא גבוהות, אז זה רוב המוחלת של האוכלוסיה, הם לא שם. ואז יש לנו פצע, פצע מגבריות, ומה אנחנו עושים אתו? ואפשר להגייס גם את המצפון, ואתה תחושות על לא תובות ללוד, אם אני עכשיו בבית, ואני לא מגוואי הס ואני מרגיש רע, אז אולי אני איזו תצמי, ואני יווה שאלה, אלא משפחה מגוואי הסת. נדע, גם מצפון עושה דברים נפלאים גם. אני לא יודע, אבל לא פותר את הפצע של הגבריות. -אולי. לא פותר. אבל יש פצעים, כי הם עכשיו מתחי תשיר, ואני יודע שאני יודע שכח הזה רובד, וזה יקח עוד 4 בימים, אז אני לא מתרגש. מה, הרבה מה התמודדות עם פצעים הגבריות, אז אני אגיד, אני רואה את זה איזה בעשה. אם יש לי מה לעשות, אם זה אני עשה, ויש דברים שאין מה לעשות איתם. כלומר, אני עכשיו, יש לי חבר, שהוא היה עם רגל שבורה בשביל בוקטובר. -זה נורא. ואולי גיש נורא? נורא, אני גם מפוגשת כאלה, שהם לא אצליחו, מיסיבות כאלה, ואחרות לצד בשביל בוקטובר, ומנושאים איתם השמה בלי נגמרת. וגם מי שעשה מגיש, שהוא לא עשה מספיק, זה באמת כאילו מייף שעוליות מסופק שם, אתה אף פעם לא מוגיש את זה די. אז להגמלה גילה הם אנחנו מבינים, אתה לא תהיה מסופק מהצמחה, אבל זה בסדר, בוא לא נהיה מופעלים איזה, אל תעשה שטויות. ובפעמים אנחנו יכולים בגלל, יש אנשים שאיכולים להתגייס, לעשות משהו נורא מיותר, ללא לעשות כלום, לא אומרת זה שבהזרחות הם עושים זרים או אחרי שובים. ואולי מרגיש הוא יותר טוב, אבל אנחנו רוצים לעזור לאנשים לקבל החלטות יותר נכונות, גם מריקית, וגם אתם מתאימות למשפחה שלהם. ולחשוב. מערכת לא יודע, עוד חבר, זה חבר, אני לא מדבר עליהם איתו פלים, ששו עלמן, ובעד חלה הוא התגייס, והוא חשב שאלו את הפקיד משמעותי, אבל אם הזמן הוא עשת תפקיד לא כזה משמעותי ועבאית המאוד כשאלה ילדים, ילדים, נעוד המאוד כשאלה, ואין הים מאוד מאוד אמית, הוא בא. אומר, אני מצטעי, אני חושב שיותר חשוב שאני אבא בית, ובסיק את המילואים. הוא בעצם עצריך להצמודד על מון הצבא גברי, שמר בשביל הצטה גבר החברתי, הדבר יותר נכון, זה לישר בצבא, כאילו רגוע ואני מקבל מלא מלא מחיזוקים דרך המילואים ואם אדים שלי. אבל מה יותר חשוב? הוא בעבור מירה. במקרה הזה, הייתה חשוב לא דבר בית, להציץ תפקיד חשוב. אז זה מדהים, אז הוא בחר להיות אבא, שלא הם דבר הרגע, הרגע בל שלובים ורגע מה למדח הזה, וזה מעלה שדורי שמון המון עומץ. זה, זה, זה מעורר ביקול מיני תחושות, אני חושבת על זה ש. כל כך הרבה משפחות מתפרקות בתקופה הזאת, בגלל המילואים, אנחנו מדברים פה על תקופה ארוכה, ארוכה, ארוכה, ו. יש המון גברים, שאי הוא. עליו והי שהיום הצליחים להגיד, המשפחת זכה אותי יותר. ומאצע עד השני, אם המקברים, כולם יגידו המשפחת זכה אותי יותר, כי אנחנו נמצאים בממצב כזה שקימת כל המשפחות, כבר צריכות יותר. אז מי אני אשאם. -אז אני אמרה. -אז אני אמרה בביהיה. ויש גם את זה, תמיד יש לכל דבר הזה בעדינם, יקבי עוד סתדי, מגמל, לעזור להרבה אנשים, שאין מה אנחנו מכירים בהניחיצות ובחשיבות של מה שהגב הרוסר ולמה הושם, שהם פחות ירגיש הוא עוזב אותי, רוסד זה כי לא בעלו להיות איתי, אלא הרוסד זה כי מאוד מאוד ברור לי, ואני מאוד לא חוברת הרקיד, גם אם זה טוב אני בטירוף, אם אני מחוברת, אז אני פחות לא כך את זה יישית. אביא אם אני רואה את זה שגם הוא מתייסר, שגם לא קשה, שהוא גם קרוע בין הבית לבין המילואים ורוב אנשים, שאנחנו פוגשים בסביבהים, יש להם מתח, בין איפה אני נמצא, זה לא רק פשוטה. גם האלה שהגידו הכל ברור שאים קרולי, אני מתגרס, ברור, אבל לדם כואב לי עליו, על הבד שלי, על הבן שלי, על שתי, אני רואה, אנשים לא יברים. ויש שם, ביהיה להרוצמות של הרגשות והקושי זה מאוד מאוד קשה להחזיק את הגם וגם. מאוד, מאוד, גם לנברים וגם לנשים וגם משפחות שבבית. את יודע, שקרתי זוג שהוא באמת עשה המון המון שאני מילואים ואימון חשב בהתקופה האחרונה, ובכלל גם לא רחכיים, ואי ממש כבר קשה לבל זה, ואיתך זו ומה נשאולות, צרד זה ומגיע הביתה, ואז הוא אמר לה, אבל בזה בדיוק איתה עוות. בזה איתה עוות, כי מה שייקול ככה עבה, זה שהוא היה מסור וזה שהוא היה לוחם וזה שהוא קציוני וזה שהוא תמיד היה נקרא. בפתום שזה ניהיה יותר מדי היא לא יכולה לסתת זה. עכשיו כמה כשזה להיות אישה, אישת מילואים נגב ישראל, המביימי האלה. וישת כבע. וישת כבע בכלל בכל הימים. וגבר כזה שם, מגיע עכשיו להסדה קרב, ואני מטע שם שבאמת הגבריות מגיע על סייה ותחושת משמעות מאוד מאוד גדולה כמו שאמר, אתה חוזר הביתה. ונדרש פתום להחליף חיתולים, נשבתי מילד להקריסי פורליפני השנה, להכין אוכר יותר הבנותך סלט במיתבח. איך אפשר גם למצוא משמעות ביום, וגם אחרי התקופה שבה אני עדרש שאתה, לנתקת הרגשות כדי לתפקד בצורה טובה, לחזור פתום להרגיש. אז זה באמת מאוד קשה. כי יש משהו בצבא והוא בעדה, אלא הבא מדהים, שזה הכל ובדלד הציבל עם נורא נורא גבוהים. כלומר, החשיבות היא לא בגל חת בלעשות הנהלים, או בלנקות תנשק אלה. אני עושה פה משהו גדול נשתך להרגון גדול, והעושה פה מעלך גדול וחשוב. אז אנחנו הדברים הגדולים נתנים השמות, ועבי תיות, יש במשהו שדווקא הדברים הקטנים. אני אשתי אירופה, היא אסתה את מונחד הפנימית ויחשב ביתה תתת מוחות בתיפולימוי, את אני זה שהם מביטה ילדים כל יום למי זגרות בשגרה והעושה אותם כל יום ואני ממש אוהב את זה. אני לא מוכן לבטר על ההליכה איתה, איך זה זמן מקסים הדברים הקטנים האלה, אני מאוד שמח בהם ומאוד. ואני חושב שאני אמרה, אני ממש מאוד משמעות בחיים שלי, אז משמעות של בית, עם משמעות דווקא בדברים של אמינורים, האדינים הקטנים. וכשהוברים בין מרחב של תותחים ובגן ואו לרחב רגוע, הוא לא אמצשה ביתה מתרגוע. ולא נכון על רגוע. את הדברים שהם בכתנות, בחמש דקות סיפור לילדה, בלבנות עם האלה את בלגו, זה באמת, אם אנחנו ייביים היה דווחוספסטת מהשיריון, ואני סעמד זה בבית, זה תורשי סטגלות, זה לא פשוט פיכלל, ומי שחוזר, מסתב אם מילאים שחשם, אני לא אומר, אורררוקים, זה קשה, המאברים, הם קשים, ו. ועזר אני רוצה להומר, כשמעשנו לא מסתדר לנו, אנחנו נותאים על זה להתרחק, זה לא עובד לי. אני כבר, ודאי כל מי שעזבת הבית לסביב, והלא תינוק, הוא אלה בין שונה, אני ממה שאלה דווחרים. -כן, אני ממה שאלה דווחרים. -היה לדכר. -היה לדכר. והיה לדפמים לא מכיר גם מוטר. נכון. וגם האלה דקוי, וגם האלה דקשה, ההסטגלות היא דורש את זמן. אז הגיוני ועדבה, התי. אי, זה שלא תסתדר איתו. ומה שאלה, אבל הילד שאלה חייבור הכי חלק, והכי עבד לך, עכשיו זה אישתבש, אז אני יכול להגיד טוב טוב, אני לא יודע להיות הבת, תשלים יותר. תהיה, אי, מה, כאילו עזבו, אבא לא פה, אם הפר, וחוון. כאילו תגידו להצמכם, זה בסדר שזה לא ודלי, זה לא בג, זה פיץר. כמו שתינוק לפני שהוא לומד ללכת, הוא לומד לפול. אז ככה, גם אני נופל עם הילדים. כל ההורות זה בעצם כל הזמן, הסיונות וקישלונות ותקוונינות מחדשת. אל תוותרו על ההורות שלכם, אל תוותרולי עצמכם, כאילו זה ייקח הזמן, וגם תתנו אולי, אם את זה. כאילו ברור שקשהו חוזר אחרי שלושה חותשים הוא לא יודע להיות אהב על הילדים כמו שהקודם, הוא יצא מהקושר. הוא יצא. אנחנו נדבר תכף בפרק הבע יותר על הבאות, אבל אני כן רוצה להבין, במקום הגברי, זאת אומרת, אין שיש שמלחמה, זה הסי של הגבריות, ואז באמת לחזור הביתה, איך זה, איך מתמודדים את זה. נכון, זה בעצם כשהם יש לנו כמה אוגנים של משמעות, מהנקים לנו את תחושה את המשמעות בחיים, ויהיה משהו, ענק. הוא באמת ענק, ואני לא רוצה להקטין אותו בכלל. ואז אני חוזר הביתה. אז אני צריך לראות, איך אני במקמת עצמי, ואיך אני מייצב את הגבריות, ואני חושב. שבו שכשאנחנו מגדירים את הארבעה ארבוצים של צמיכה וצבירת נקוד כגברים, אז בואו נחשוב על האחרים. אז בואו נראה איפה כן, אז בואו אני מפרנס. ובואו אני אורגן גם להילדים שלי לא רק לחברים שלי בפלוגה או לא רק לפקודים שלי. אז בואו ננסל לראות איך אני מנסך להצמי ואז גם עוזר להצמי לסים לב. זה שיש לי גם השמרות ביום יום והגעבי שנשים שהזבות העבודה שלהם כאי מחשב מנסים לחווינת עצמם. ולחפש משמעות בעיקב והמלויים יעירותם גם הקורונה עשתה את זה להרבה אנשים כאילו תלתלות גרומות לאחלתות אני כן. ממש לא לעשות את זה מיד כי מיד עם החזרה אז יש תהליך שביס תגלות אז לא לא להתגרש מיד ולא להכניח ועבודה מיד כאילו יש המון המון רגשות סביב המעברים האלה והרגשות האלה יכולים לבלבל אותנו ולגרום לנו לחתות פזיזות. טוב חננה לזה תחלת קצת לדבר על הבאות וגבריות וזה עוד שלנו לסיים לתפרק הזה. ובפעם הבא אנחנו נהיה עם פרק נוסף שעוסק בגבריות זוגיות מניעות וגם הבאות. כדי כדי כדי להמשיך אליו אז בינתיים להתראות לך ועד כאן להיום תודה לצבת רשטוסי מסתוריה לשלנו רכת תכנית והורת הרשית להתושקת איך נעה הולפן לראות שוקר מנהלת השיבוק ולמה מתחזר עזי מנהל המחירות נשתמיה בפרק הבא.