כמה פעמים | רפי פרסקי

אטן מאזינות ואטן מאזינים לכאן הסכתי, הפות קסטים של תאגיד השידורה ישראלי. השיע הזה על כל הנקודות בחיים שלך, שחשבת השיעיני הכולו לחליטנות אבל לא. זה שיר שמספר תארתה להתבגרות ישראלית. עם כל השאלות קיום ירות הישראליות שכל אחד ניתנו, נתקל בהם כל פעם החדש לכל ומקומות. וצריך לא הכי הכי גבר יוטו, את ישראל יוטו. בבחוד עם פוגם על הקה משאים לעבית שמייר הצחרת. זה למי ששו לא ישראלי נתו, או יותר קואר לשמוע את השירות היליות הרחות סבלב. אנחנו הפכנותו לרוסי בוטוחר את הצמחר וצפר, בוטוחר את הצמחר בצבא, אז ברור שהוא מקבל את הפקיד המסתכל לעזר, אוטומטי. זה כולם מוזבל שמוקום מין שירות כאלה של עושים לכמה מישלון מקבלה לחבר הישראלית. הי, אני מה יקוש עובר, אתם ואתן על שרחד והפעם מסיפור מחוי כמה פעמים של רפי פרסקי. שיר שנכתב מין קודת מבט של מהגר, שמתבונן במסלול חיים הישראלים מעצד, אבל בו בזמן גם חובה אותו בעצמו על בסרות. ארבעין רפי פרסקי, נולדתי בליטה, בעיר שנקראת וילנה שהיא ברת ליטה. שם בתחילת שנות השישים, רפי היה ילד יהודי שמדבר רידי, ולא הולך לגן כי יש ספטה שתתפל בנכד. ראיתי עם שחק כדורגל, ראיתי מאוד שוביו, כתן רזה לא הוכל, אז זה ספטה שלהתה עומדת. אז יש לי במיגרש כדורגל עם חוויתה, כל פעם שהיא תיוברת הדוכבילי לפעמים. עם השני עם פרוטקציות תכניסה אותי לו בצפה שנה לפני בגיל שיש, כאילו היה להם כוח כל כך אליי, אני זוכר את המורה. אני זוכר שהיא תראה את זה במסדרונות במאה הויות מתורפות. הייתי שוביו מדי, וכרה לימה שלי, לחדר מורים, והמרה לה שנתיקה את הלת שירה להיות שנה הביתה. ואז מתמורה אחרת ששמית זה ומורה אני ככותו. דלקיתה שלי, ככהיה. המפקש הראשון של רפים אמרכת ביסר על הבאות, ילד של לא ממש יצליח נמצאו את עצמו בבית הספר. וגם אני דסלקתי, אבל אז לא ידעו שאני דסלקתי, לא ידבר כזה. העורים שלא יוסר די שועה, שנשארו בעירופה אחרם מלחמה, על אהב שהחלום של אהב שלו היה להעלות לישראל. אחות שלא בגילי, הייתה בישראל. במשך שנים פעם בשנה יש לך איזה. ממעיין כזה מתעה מרוסים שאתה הולך למשרד. ומגיש בקשה היכות משפחות. החנות לקראת האוקיד הזה, זה להביד כל המשמחים לאוכיח שיש לך אחות, כותה מה שיוהי אפשר לאוכיח. אז אושה מהשרים לך, אושה לא. ושני המלפידתי, זה הרבה עשרה שנים לא יישואו לו. אז שיום אחד, השנת 11,6 ותשע, המשל רפי כיבלת האישואו הנכסף. ואז הוא חוזר הביתה מאושר כולו, ונתחילים לי להתקונן, קונים ראיתי מחדשים, מזמנים נגר, בואונים הרגזים גדולים מייצ, וממלימ אותם. אני ממשיך את המשחקק דורגל שלי, ברכות, כידוקים לא קרה. אח שלי יותר גדול מהני, אני הייתי בינתי שואב בין, חמי יש ישראל. אז הוא כבר, אני זוכר שאונפרד מחברים שלו, וגפילו בוחים וכאלה, אם השלי בוחק, אם השלני שרת מאחור, וכל השכנים באים לברח וכמו ברמיצו. המשפחה על תל רכבת עם מוגריה, הוא נשם לארוסטריה, שם עברו החנות, מדיקות וחיסוני, מתה המסוכנות, ואז עלו על מטוס, ונחתו בישראל. אני זוכר שרגדו הורה. על המסלול. כן. לדוד השלי יש לו שהיילדים, אני זוכר שאחד מהם לוקחותי על הכתפה, עם ככה, הדוד השלי גר, הבני ועביבי, הם מקורים אותנו אליהם, עד שאני קבל דירה. הבן דוד הזה, שאמרתי עכשיו, שהגעתי לארץ לקחותי על הכתפה, אם אז הייתם מחלמת ההתשה, הוא נראה במושבית ההתשה. וזה ארבע חודשים נראה להכרשי, גם על הארץ. ישר הם פגשו את המציאות הישראלית. אחרי התקופה הצלדות, האנקיבלו דירה בקריאה טונו והבשדרה פי תחד עם מחברים שחיקה לפגוש. הוא אביר את כל השואה שלו, אםות חמישה חברים, שעבי שלי על הארץ, הוא היה אחרון, הם קולו כבר היו בארץ, בו שיהיה מאוד חזק פיזית ואימאיוס החביבים את החמים למשרפות והיוויר אותם ממכנה למכנה, הקילו כוח עבודה. ואימאיוס חמישה חברה שהיו ביחד כל הזמן, והשתחררו ביחד. אז הם החליטו שכל שנה, ביום של השכירו שלה הם נפגשים, מוסים מרוכה ומספרים את הסיפורים, זה המאוד מרגיש. אף היא למד מהאר את השפה האחד השע, אבל בבית הספר הוא ירגיש זר. בליטה, כל הילדים נופשים תחתונים שחורים. בישראל, כלום נופשועת הלוון, ושתילו ושבכנסיים קצרות ראוי את התחתונים משחורות שלי. סוליטמה ואת הילדים, מהתשאלה חתילים, שהיא באמת תהלו ושתתתתותונים או ידוגנו לראו בלמונון. כל המורים אמרו, עזבו אותו הולך הדש, כי לא היינו שתהולי חדש. שבתי בסוף הקיטר, כך הזה נמשך עצוף התיכון. את הגיטר, הוא גילה דרך החבר הכי טוב של הכי וגדול. קוראים לו מישכה. נאר שהיה שכן שלה הם עוד בבילנה וכמו הם עלה הם המשפחה שלו לארץ. ילד שאני מאוד אוהב, ילדו בגיל שלך שיותר גדב, והוא איבותי. אך שילי לא, אני לא כל כך. סתדי לא. הוא היה מרכז החברי שלהם של אך שילי ממש, הוא נראה מאוד טוב, והוא נגן גיטרה, מדהים באמת מאוד מאוד מוכשר, עוד בבילנה יצא לטדבי, הוא איך שהוא אסיג זה שוק שחור, אני זוכר של אצלו בבית שמה תילת את בי. בישראל השנה היא 11,000 יבים ושלוש. דבר צע על מדייה כי היום בתחו הכחות המצרים והסורם. מלחמת יוקיפור פורצת, הוא ורד יום מתנגן את הגרסה העברית שלת התבי. מישכה שהשמיע לרפי את השיר הזה, כבר חייל בשריון. הוא מתק, הם גרו בבטייה, בחוזר הביתה באמצע מלחמה לאיזו חופשה, ואורים בובוגב. מוציא מוטומת בדיונות, אני חושב שזה הקשור למשהו עם שמים, עד היום לא יודעים מרצחות או זה משהו, לא הלכתי ללבריה שלו, לא רציתי. הייתי בצלו שישראל אולי. ובגלל זה אני מתחיל לנגן גטרה. אלמדתי צליוסי פורגל, שזה מורק הזה של קורא איזור בקירתון מאוד ידועה. ואני לא זוכר באיזה, כשר אבל, קוות תשיור את השלום הוא יידוב. יידוב היה כבר מוזיקה עם מוכר, וגם הוא הגר מרצחרת, איך להפספה ותרבות, והצליח להיכנס בשערי הישראליות. ואייתי סובשי הוא אחד, שי הוא שני, והאז שלום הוא יידוב אמר לי, ולאז שלום הוא יידוב, הוא יידוב, הוא יידוב, וזה הוא זה איתך ילד זה. רגיטר הזה הדבר ראשון שאני מצליח בו, ומתמיד בו, ומאוד ארפט לי. הגיטר הייתה לצידוגם בימי התיכון, כשמערכת החינוך שוב דחתה אותו. הפעם היה זה מנהל בתספר. היה איש מאוד לא נחמד ומגעיל, מנהל של בין צבי מכירתונו, שאני הגעתי לה ומי משלית, בכל הסיטימים השיעה בשלית, תמיד עבד, ומר, לא תקחו אותו מפעולו, וזוכר את המשפט הזה נגנפתי. וחך רפה התגלגל לבצב המקצועי ביהוד. תמידתי בקיטה קומן, לא שלפני שזרקים אותם, הם אותם בקיטה הזאת. בחוף שגדול בניד ליותבית, אני עובד בטסי אברית, ובכסף הזה שפעם עוד שקר, אני קונה גיטה רחיקוי פנדר, שנקרא פועימה. ‫הייש שסידר לו את העבודה היה אבא שלו, ‫שבאמש עכשיו שנים ‫באת בתעשי העבירית. ‫וסנטי זה. ‫כי זה כזה ממש כמו. ‫מקום הכי תעשי יתי שישה להותה ‫לעקולם באים באותשהי עם אותו בוסים, ‫השאלתי אותו כמה שנים לפני ‫שוא נפטרמט האוויבת בזה. ‫זה אומר לי, ‫פעם הראשונה שהיגתי ‫לתעשי העבירית עם האותבוס, ‫ואני פתח המקל הזה, ‫רגשתי כמו מחנר יקוס. ‫זה הסקיר לי את הבית. ‫ובעמרת זה ברצינות, ‫זה לא את הבדיחה. ‫הפיסיימת עלימודים, ‫והם שיש לתכנה במסלול הישראלי. ‫אני נמצא בחברה בתיכון, ‫שקול המולכים או לצנכנים ‫אולשייתת או לסיירת מתקל. ‫מיונים, ריצה, ‫סמים פקל על הגב, ‫חמש שסריקי לו, לא סוכב. ‫אולו עברת המילמים לסיירת מתקל ‫וגם לא לשייתת, ‫להתגעייס להן דסק רבית. ‫בוחק כל יום, ‫משך כל התירונות שזה תפידתי, ‫זה חצי שם. ‫רצה לגוואות ובוחק. ‫ולי אני לא היחה, ‫התקו למוחית. ‫חוץ מכון נגעי לשלור. ‫קופצים ופזעת סטורט, ‫תלקוצים ואיל להיסט. ‫מהירים אותך בהם צעלה ‫על האם חזיזים, ‫מה כמחנסים, ‫אם שתוקדש את היו שם זורקים, ‫בצצות לתוך, ‫הזכד הרכזה של איזושהי ‫מהנשים השנים. ‫אז אימון כזה של הזרוק רמונים, ‫ואחר עד 22, 22 שלו. ‫והרימון שאני זרק, ‫תהילו את פוצץ. ‫הרגע הזה, ‫שבוה רימון לא את פוצץ, ‫בסוף הספירה, ‫אפך הצלרף היא בראש ‫למנ משה לחיים. ‫הוא מתוך החוויה הזאת, ‫נולד בין שפת ראשון של שיר. ‫משם זה קרבה מספר תדסר כאילו, ‫כמה בהם ספר תדסר, ‫כמה פעמים ושום לבר לו קרה. ‫אני כותף שירים שזה תמיד עוסף ‫של פיקים של כל מיני דברים ‫שקרו לי באותה תקופה, ‫ולפני שאני כותף תשיר, ‫יש פיק אחד שהוא מדליק לי את הסיבה ‫לכתוב את השיר. ‫זה שיר של כרחמון זמן לכתוב אותו. ‫רף היא יצא לקורס חובשים ‫השתחרר, תסלרופה, ‫וכשחזר לארץ, ‫אבא של חבר סידר לו עבודה ‫במחלקת שיקום בתל השומר. ‫שקום בת שזה נרוכרוגי ‫זה אנשים משותקים, ‫מאמותנה האם ומתה, ‫או מהצבר ומת. ‫ואני עובד בתל השומר, ‫רוב הזמן מסרח אלקית, ‫כי אני רוצה למהגן. ‫מאוד האף תיג, ‫ואם אתי שבבוק ‫השתגומר משמעת לילה ויקר, ‫בתל השומר במחלקה כזאת סיודית. ‫אתה מרגיש שאף חלבי יכול לדבר ‫התחתה סיטה של חתה, ‫מתת על האמת שלהם. ‫הילה תי הרבה עשרה אנשים למיטה ‫כי אם לא אני הם לא היונחנסים למיטה. ‫זה באיזשהו מקום סידר להתכיים ‫העבוד תימרות במחלקה הזה הכף. ‫ושם בבט החולים, ‫הוא גם איתה איבא אחות בשם נורית. ‫הם הפכו לזוג והברו לגורי ‫האחד בקריאת אונו. ‫כי שהוא לא עבד, הוא כתה וניגן ‫בסטודי של חבר. ‫והוא רק איר לי טיון עבול עכי, ‫באיקול הזמן בעל ‫לסטודיוש אלושי מסכירה לו, ‫והוא שוות שם, ‫הוא פתאום אני סוכר את הבא אית ליידה, ‫והשכן השיליד ממש מעבר לגדר זהיון. ‫יון עבול אנחנו לדע בקריאת אונו. ‫כי שהייתה כמעט ועת הרבה, ‫הבה שלה נהרג במילחמת השיחור. ‫בגיל 8 התחילה לכתוב, ‫וגדלה להיות משוררת שמשמיעה ‫כל אחר חדש ונועז. ‫פשוט 8 מושטה היא מתרסמה שיר בשם תפילין, ‫שמאזכיר את השמיש הקדושה בהקשר מיני. ‫הוא רע שערה ציבורית גדולה. ‫מה דיום עד לא יגב את באופן ציבורי ‫על הכינועים שסגנית סהרחינוך ידביקה דח. ‫היא כרלח בהם המעם היו חמת. ‫וכל אחד יש תפקיד בעבולוציות הנראה. ‫כולנו משאותי ההיסטורר, ‫שוכל אחד עם התפקיד שלו. ‫הנה עתה לי מאוד מוכצנה, ‫שואלת שאלות, ‫אחי לא צבויות שכרקו, ‫ללות על הדעת, קודרניות, ‫ומאישר מחווה דעה על ס. ‫מצחיקה טובה מאוד טובת לב, ‫הוא רוצה לעזור מאוד אקסטרווגנדית, ‫חשיקרתי אותה באמת, ‫היוונתי זה מאוד עדין, רגישה מאוד. ‫גם אתכירה הכרילה שירים. ‫בהיות זהות, ציפור, ‫מה את מזמרת? ‫מישהו אחר, מזמר מגרונך. ‫היוונתי כמה שירה גישה דרך השירים. ‫זה בראשון שני תנורת השירה ‫הייתו את מה ספרות היו בית. ‫זה נראה לי רע מאוד גדולה. ‫הוא עודי בואיטנו על סבל, ‫עודי בואיטנו על שיגון, ‫כל התחושות העיומות והקשות ביותר. ‫אז בארץ לא היה לסלישון דבר דומה. ‫הכל היה מדשן או נגע, כל היה לאומי. ‫החברות פן רפיליונה הםיקה. ‫היא עם שיחה לקרילה שירים חדשים, ‫והם נפלישו בחדר מוזיקה שהיה לבחצר. ‫ווויר צברג וזה סות בצרטו ‫ומסושם חזרות קצת לא הרבה. ‫הם פחדו ממנה. ‫אני זוכר את. ‫זה היא לנפירת פר וקותב מוזיקה. ‫וזה שימו לגל בצוקותב מוזיקה. ‫וזה יהיו ועל בו מתופף שיגון, ‫ואני יונה וכתבתי את כל המילים. ‫אחשבתי שמותו. ‫בחזרות אפילו בגינה בחוץ, ‫הם מאוד יפה, ‫ובכד החזרות שעמני ניגנתי, ‫אני לא זוכרים ממני שמותי לשירי בשבילי. ‫בזועצתה שאני נגעניתה, ‫היא רצתה לשיר, ‫והסינו נסיונות. ‫זה לא צלח, שכבר הייתה כולה, ‫ממש ותשוקה לתחר בים כאילו. ‫ולא רסליות בבית חולים הזה ‫אתה בבית, ‫אתה קורה לדרך החלון, ‫כשהכמו ממש כואב לא הייתי מזריק לבטחת. ‫בתתין, תקופה ארוכה ‫כי לזר בחודשים יותר אולי. ‫בשנה, תלפת שם רצמונים וחמש, ‫יון אבל הכנפטרם עם החלט הסרטן. ‫רפי כתב עלי הייתה שיר שפה התקלה. ‫והדמה שזו יראה שפה התקלה. ‫ואלה נדים שתי מהחשב לתוך הדרי. ‫החשב כברי אפשר לגעת. ‫שנה קודם לכן, ‫בעלפת שם מות שמונים וערבה, ‫מפתח בישראל הקור סרישון לתכני סנד, ‫העבר אותו יועב גירה, ‫והרפי נרשם ללימודים. ‫אחרים משמעת לילה, ‫בבט החולים, הוא יגיע לשיעור, ‫וכשהחת המסימות הייתה להקליט להקה, ‫הוא יבית להקה שלו שנקראה קדק. ‫רפי כתב וילכין את השירים, ‫והסולה הניה בחור בשם. ‫חיים קויים. ‫אז אמנ. ‫בסיום הקור סרפי התקבל לעבוד בולפנאית ריטון. ‫שזה נז גדול. ‫תותון זה היה הלב והמרכז ‫של כל המוזיקאים הגדולים בישראל. ‫יהוד התרבית, זה גידי גוב, ‫הריכן שתי, שאני הוא חנור. ‫אני עוזר תכנאי לא מקליט, ‫מילה מחובשת למשהו. ‫עוזר תכנאי זה עושה כפה. ‫באיקר בבט חלה, ‫דעוי די הקלום, ‫כמו בכל מקצוע שתגומה את הצר סטאז, ‫זה הסטאז שלי. ‫הבודת כופה בתריטון, ‫יהוד הפולקר ויה קוב גילה, ‫דוודו על איניים שלי, ‫פרפי כבר עבר למעמד של תכנאי. ‫ותכנא שמוד כי המצחיק נורא, תמיד. ‫זה היה קוב גילה. ‫אבל זה גודווי, כזה מלובי, ‫בכל לצד ופולה שהוא עשה. ‫נוכחות של את המוד כפית. ‫וכולם, אמנים רצו תמיד שוויה ‫עוזר תכנאי של להם, ‫ויה מומפוקש, על יקן שתיים מאוד ‫העבודו גם, ‫הוא נקל לדבר את הועידי, ‫רפיודי עידי שמצוין, דברים, שמורב, ‫שזה גם הששיק, שימו תה. ‫יה קוב היה בין של סודש רעה, ‫ולא תמיד רגיש היח לחברה ישראלית. ‫הוא מי ידזיע את הקסם ‫בעיישי הוא של פרסקי. ‫המקום הגלותי, המקום של מישהו עוזר בתוך ביטו, ‫בתוך ביטו החדש, ‫זה כן מקום שאני גם מרגיש חלק ‫ממנו למות שנולטים בישראל. ‫אני ארשה נולדתי עם הראש הלשונית ‫של יבילות שניתי אותה ולות הלכתי, ‫היא קרטיקה שהגיעו ולקיטה ‫לבצפה כאולים חדשים, ‫עם הראש הלשונית ומשינותה, ‫אבל בו מה ליערוסי, ‫אפכו את הראש הלשונית ‫שנראה ראש גרוני צמרית. ‫לא הכי נסוגה לעשות את זה, ‫זה נראה לכל נראה, ‫אני מרמת את צמי, ‫והוא משהו בזרות שלו, ‫הוא ניעמזוייה, ומניעש את זה. ‫מייה כבר, ‫היא המשגש מי הרגע הראשון ‫ממנו עד מאוד טוב. ‫חיבה עדדית האפתרט, ‫הנשים שואבים אחת השני ‫ושר רואים את. ‫בלאה, תכה שכולם על חוע בית, ‫רפי וחבורות התכנעים הצירים, ‫קיבלוי שורני שער, ‫ולהקליט את השירים שנה ‫הם על צירתי טוינט. ‫מה רגרות ואודד פרח? ‫הוא עד ואני מוקליטים. ‫הוא עדיין שואלה, ‫לכל אחד מנגני, מוסים, ‫מכונת טופים, מעניים אבילהים, ‫תשירים המילים, ‫והוא עובדים בלאלות עד שם נופלים. ‫הרגליים, כי ושאותה יום העולפנים ‫תפוסים. ‫בבוק ירחד התכנעים, ‫משמי את השיר שם מקלי טוו, ‫זה יקו עבר במזדרון ושמע את השיר ‫אז זה ירח, ‫מה זה? מה כמה לא זה רפי? ‫או זה שקח? זהו מזה אחרי, ‫זה היסטוריה, ‫או שאלות יש חאות שירים. ‫באוד ושחשבו סיפרישו מלגיין ‫ושבלעקיים האדם ועם הלונתניאל, ‫והם עד תהועלה, סטן הוא שמר, ‫איתך מה לצמיה. ‫רפי לקחת יקוב לחדר צדדי בתריטון ‫והשמי על עוד שירים שקטב. ‫אחד מהם, היה שירה הוא ‫שליבה אותו עוד מימי הצבא. ‫שמילית, קמפי סופרט האסל. ‫"כמה פרעמים סופרט האסל, ‫"כמה פרעמים סופרט האסל, ‫"מה פעמים שום נראה לא קרה" ‫"מה פעמים שעלות חה" ‫"עם הסיטה בעית מילה" ‫"ברמית ועים הסיטה צבא" ‫"רדי בשוק בוחלת היווהלם" ‫"מנרייה מאוד מאוד ‫"יצד אופן של תיסת העברית ‫שלו יחרק לגמרי" ‫"פיסת הישראליות שלו יחרק לגמרי" ‫"מומשקיף זר שמסתקר אלינו" ‫"ואני מטר לתקסים שלו" ‫"ככל שורה שם היי אישיר בפנאצמו" ‫"גם הבאים ספר תד אסר, ‫"גם הבאמים ושום דבר לא קרה" ‫"גם במצקורה איזושהי מחסכה ‫"מודולה של הישראליות" ‫"המסויימת שהוא מציק בשיר הזה" ‫"אז עכשיו אמוחלת את מייקומי" ‫"המתו זקלישהות דברים שביצוי מותנו" ‫"הם אנו באמת וגילינו כחושים בגמר" ‫"כשישו דבר לא קרה" ‫"שאלו יש המחורי זה כלום" ‫"רשקר וממשהו לגמרי סתמי" ‫"לא אמיתי" ‫"כמה פרעיוש הלוד חה" ‫"עם עשית הברית מלה ברמית" ‫"ו" עם עשית הצבא" ‫"מפכנק הבאלה" ‫"למיו יהודי, רומיו ישראלי" ‫"זה תקף, זה אדם קיים" ‫"בכל מילים מקום שבים את המגיעים" ‫"אתה מנית חדש בבית ספר חדש" ‫"הוא עם את המגיע לצבא" ‫"הוא כל מקום את המגיעה לקבוצה חדשה" ‫"ואתרוצה לשתייך" ‫"הוא את המול ירחל לקמיעה קבוצה" ‫"אתה עובר איזה מלפחן קבלה" ‫"מותקים אותך" ‫"מין שאלון, קלסיק הזה" ‫"הוא לא ישתנת בהרבה" ‫"ביקרים את הבן" ‫"זה כאילו תחנות של כל בין אדם ברבה" ‫"הם בישראל" ‫"ו"ק בישראל" ‫"אבל זה שאלות שיש עלו אותך" ‫"ברו" ‫"המבחן הקבלה על ישראליות" ‫"ממשח גם שנים אחרי שאשיר נכתב" ‫"השאלות שמופיות בו נשלחו כמו חצים" ‫"להברהפה" ‫"כמו נמשל כשהוא מי שהייתה הזבט הזוג ‫שלו רצו להתחתן" ‫"ואלך נולה רב הוא שאלותי" ‫"תהייתה בצבר כעשיתה ברוית שווה" ‫"הסוי לוחברית מילה הלך החורג" ‫"הבשל חיודי" ‫"היא מה של חיודייה" ‫"הוא מצחלכתו מה בתשחלכתו" ‫"הוא עכשיו הבשילים מספר על היד" ‫"וואו הפך לא את השלוחן" ‫"כמה פעמים אמרו לחשים השלחיים השלחה" ‫"ו"מי החידו אגלך" ‫"נימה מסויימת בקטיבה אצלו" ‫"בבחינתי יש בגה משלחנו לביני" ‫"וגה משהו כפקי" ‫"מה שויודי עידי שעי"" ‫"כמה פעמים אמרו לך לאורית תרגליים ‫"הספה ולא להפר על הרצפה" ‫"הוא מתאים בתקובשות ה-60 שעשפות ‫"היהם מצופות בניילונים" ‫"שאלה כלות הלך" ‫"אז זה קוקח מוכל מילה שמה ‫"מוקר את זה כולנו"" ‫"השורות האלה מבטות את הפר ‫"בין מי שהגיע לתרבות הישראלית מבחוץ ותמידי יזר" ‫"לבין מי שנולד בתוכה ‫"והפך להיות המייצג שלה"" ‫"חשק ורגתפתית השיר הזה וזה" ‫"אריקה שתיין כל הזמן היה ‫"מהפר על הרצפה באולפן" ‫"המר תלוד, בוא נוויך מהפרה הזו, ‫"מר לי, ""The floor is my astray"" ‫"כמה פמי ספר את הדסר ‫"כמה פביים ושונדווה לו קורה" ‫"כמה פמי אמרו לך שעבשך ‫"העשה הכול בשלחה" ‫"ואז הכול חתשנים הכי יפות ‫"בין את הבנסים בחד זה משפט שני הכי" ‫"הכי הכי קורא אותי" ‫"ואז הכול חתשנים הכי יפות ‫בין את המאיסים אחת" ‫"ורצית הביסוק" ‫"רצית הביסוק" ‫"הוא קח עשק ורצית הביסוק" ‫"כמה פמי מבטי התחה ‫"מה זאת הלכר כשנייה" ‫"ואז חזר אתם איזו בחורה ‫"מת נשפת אולה" ‫"פותי שאלה, איך קוראים לך" ‫"היית קופת שעורים ‫שיינושים לחוץ להערץ" ‫"ואז הבא הייתה נאפח לכל החברים שלי ‫"ביים וכל החברים שלך שלי בים" ‫"הוא היה מתרגע שייתי ‫"מביא את החברים שלי" ‫"ואתה לו חברה שאני מאוד האפתי" ‫"כן זה, רגע שאני זוכר ‫שאמייצו מהחדר" ‫"זה הפעם ראשונה שראיתי אותה ‫"וישה איות יחקורים לך" ‫"כמה פמי ירציתי לדכת ‫"כמה פמי מבוא על נשארתי התחה" ‫"אתה יודע שאני כבר ירד גדול ‫"תודה שאני ירחר את הכל" ‫"תודה שאתה כבר לא הכול יכול" ‫"אך שלי היה בצבד ג'וב ניפ ‫"אני הייתי בתירונות חיה" ‫"בחיתי, חזרתי מהצבא ‫"לקחתי את הגיטה רתחלת אלי נגן" ‫"באה שלי מהחור שלית אחר" ‫"את שיק לנגן זה מופריאלי" ‫"אתה תראו מקור, ארקתי אותו ‫"מקורת פעם ראשונה בחיים שלי" ‫"בגירה שאתה רוח" ‫"כן" ‫"שזהו ונעזו לא נגב יותר אף פעם" ‫"כמה פעם שפר תעדה ‫"סרקה מהפעמים ושום דבר לו קרה" ‫"וייזושהי" ‫"ורס" ‫"באו מאוד דווקא ‫"זה מה תכפחה ‫בין עשור החטקלית" ‫"ווייזושהי שיש לו בבית דפר ‫"באה הלוצין" ‫"וויבטי אליו הבאה תלקיית עונו ‫"כמה פעם בשבועה" ‫"בבר ומשיר שיר ‫"רצים את הדמועים" ‫"בשיר זה אין פיזמון בעצם ‫"וויבצח להכנס ומא" ‫"אז אישענות היא בדרך ‫"על אולפטרזה מוזיקלית" ‫"או על שורה שחוזר את הרצמה ‫"סוק של אוק" ‫"המספר פעם שחוזר ‫"כמה פעם יקו" ‫"סדר" ‫"זה לא מנני, זה ממש יקו" ‫"מכלת איזו תזאת ‫"יית כבר התחזור מסוף כל ב"" ‫"משם אפשר ילבו לבית הבא, ‫"אבל אם זה משהו זכיר ‫"ותל קטשי" ‫"ייקו ולחלש מי התחומרים ‫"לאנשי חברת התקליטים אינם סי" ‫"בסיומכתיקו למה עבוד זה ‫"כי בלתי בלתי את התחוזי ותתקציב" ‫"ויצע נורדלך" ‫"ויאז היה לי אף כזה, ‫"גני שרקי" ‫"לא היום ונורה ולא יבוא נשחיות" ‫"אלא אהב שגיח אתי שאלף הנב" ‫"אין אהב שבסתי את הספה אליונה" ‫"זה עשו את הוא מאוד מצחיק ואתה ‫"וגם איש חופלו מורבית ירגיל" ‫"באו זה מפרצוף הזה ‫"ויה בלנן נורא מצחיק" ‫"ייקו ומר, אולי את הסניתו ‫"הרפלסטי" ‫"תלו חלות פרוקי עורים כזה, ‫"אי אפשר אין דבר כזה" ‫"ייקרתי נוריד שהתחברה שלי ‫"בבא התחולים" ‫"מכות" ‫"וו" די משול מנשוה, ‫"מנתי אכנם ברווח" ‫"מטו תקשיב זה חמש דקות" ‫"אני לא צריך להמוד בתור" ‫"אז הוא אומר לי, יביא את זה לאנמסי" ‫"אם היא השרו את הניתוח" ‫"כמה משלמו אני לא אלי כסף לשלם" ‫"הזה עלה המון כסף, אני תוח את זה" ‫"אלא חציתי את הניתוח תוך שבו" ‫"פתח תהי תאייניים" ‫"חרקי לו ארדמה של הניתוח ‫"מה הלד ירגישון" ‫"שרונדרי" ‫"חצנית המטולוגית של NMC" ‫"אמנדה, רואים אותה" ‫"וואי הכל" ‫"רפי ואהקוב נכנסו להובן ‫"ויתחילו להקליט את השירים" ‫"לכל החברים הכי טובים ‫"שירים עוזרת תכניים" ‫"רזקף" ‫"ואני גנים שיו, אבי, בין שושם, ‫"אני תוכף עמדים" ‫"שאמצע את המשפט חווה על הזמן" ‫"תגים מעמל את ההחשב, חווה על הזמן" ‫"מה תמיד כבר כבר את המבטל?" ‫"לא, אז אם מה שהוא טוב ‫שחווה על הזמן" ‫"מה תיבוע לך, חווה על הזמן?" ‫"אוקיי" ‫"זאת לא היה מושק ‫"שוכלו המקירים היום" ‫"אלא תקליט כתוב, חווה על הזמן" ‫"זה התחיל שם" ‫"ויינו את אולנגי איזו ‫"ייתו איסמדים שפעם" ‫"יש לו מציבו" ‫"למי ובלבן, ‫"היית תפני משירה" ‫"תמלכליסקי" ‫"מי את נקס" ‫"שגרקלידים, תבו נגל מדעים וניצירתים" ‫"צורה בטגילה" ‫"כף לעבוד איתו" ‫"להב דל מערבם מאוד זמרים שאני יודע" ‫"מהונפן שלו אבים לקליט שירה" ‫"אני מאוד אוהב לקליט שירה" ‫"זה החלום שלי" ‫"היה כיף אתיו עוד המדימה" ‫"אבל פולמת הרמוקל חתר המתחלקו" ‫"התר המתשאלו" ‫"אתה רעיונות שלו" ‫"יש שני ילדים רוסי" ‫"שני ייקרתי אותו ואלות שלי" ‫"בעורי שי כבלו" ‫"הבה את המירוסיה" ‫"כל קודש חוברת כזאת" ‫"שבדוחי הגם תקליט" ‫"ויוב מקום נשירים" ‫"להיטיית קופה מירוסיה" ‫"ששנות השישים" ‫"לשם שיר" ‫"זה מנגן את המגינה הזו" ‫"כמעט את המגינה הזו" ‫"זה השיר" ‫"בשנת 1180 ותשע" ‫"הלבום הגחורה של רפי פרס כי יוצא לאור" ‫"הוא מקבל את השם" ‫"כמה פעמים ספר תעדס" ‫"הבתי כל השירי מנגל" ‫"הכולם מועיב את החלב" ‫"לא פחות אבל זה שיש ידעתי שהוא" ‫"תוזת זירות" ‫"להלבום ולרפי בכלל" ‫"כי אלבום ראשון" ‫"ברד יום מתנגנים בעיקר שני שירים" ‫"מיליון דולר וכמה פעמים" ‫"הלבום חוצה ודרכו למעמד של זהב" ‫"רפי פרס כי ימגיע לתוכנית של גבי גזית" ‫"בערות הראשון והיחיד" ‫"שלו תכח כמה פעמים ספר תעדסר" ‫"ושום דבר לא קרה" ‫"שמט פעם שלה כזר" ‫"לא שם" ‫"כמה פעמים" ‫"כמה פעמים אבורל החלור וזה תרגליים מהספה ולא להפר" ‫"אפזו כמה שאלות משיר שאלה פרסקי" ‫"והשאלים של פרסקי נשמעים ברדיו" ‫"לא מעט בחודשים האחרונים" ‫"ואחשב הם בטלוויזיה" ‫"והיינו רפי פרסקי" ‫"היידו יותר כפרסקי" כמה פעמים, בבקשה. וישב, בצופה בעצמו במסחת אלה ויזיה. אצליה הקוב בבית, בחוף שמצ, ו. מין עם צעשם. פרוליקי הרני ועוד כמה אנשים על הזוכר. ויהקוב כמובן, יורדים למטה, ויודע אומר לי עכשיו את הצלח לזהר. שומר שעבלו חלבו בחוב, לי שייתו אידו אותו. ורשו אומר את זה, סובר או הצר בחריקת בלמי הוא. שני הוא, אינא הוא. כזה. פעיתי, קפמי במלחייהי, ברגע הזה שבו בנדם היה דמות אנוניםית וראיתי את השנייה שבו, אנוניםיות שלו מתפוגגת מול אינינו ודבר בזה לצאת לרחוב ולראותך. איך הוא כבר לא אנוניםי? מיליון דולר! אני בעית עם נלטק, ורבה ייקר בחודשים האחרונים, כלום, חסמתי תצמי לגמרי. כיזה המביאיל? נראה לי כן. אני לא הייתי שום. אז גם לא להן אותם ההפרות של הדבר. לא, לרגע לא נעיני אתם איזה. אנונים שרתי אותו בנדם אחרי שאתה כליטראשון יצאה. ולגמף היא לא עליה שטן למוח. וזהו זה נגמר. כאילו יש משהו לא טוב בעצלך הכוכח מהירה? דווודאות. תלוי למהי, בואי נגיד כך, יש אנשים שאולי הם יותר פחות, אנשים פרטיים, כמון, אני ממש, ונדם, אני יודע את זה עכשיו, מאוד חשוב לי הפרטיות שלי. ואז לא הייתי מודע על איזה, אבל זה כל הזמן פגעה, בכל פעם שאייבנתי שהאנשים יודעים עליי כל כך חובד דברים ובאסלית התחד. אבל אז הוא היה סוק ברגע, במוזיקה, בעזדמנות להגשים את החלום. אחרי שיצאה על בום הראשון רפי מיד עם שיח להעלבום שני. יזה שתמלחמת המפרט שדופרק את התעל בום שני. יפהל לא תהסת לפעול ברגע שיר האלה, כי היא יכולה לעשות משהו בחוחות עצמה כדי להשיר אולה החלישת היום העירקי. ככה אומר, או שממשלה התחק שמיר בריון מיוחד לתלביזיה. וגם סיבובו אופוות שתוכנן בעקבות על בום הראשון לא התרומם. עוד לא היו כך מאוד עונים בתלביב ובערץ בכלל לופעות רוק. עוד היה מאוד כשעלים צועה עבודה גאופעות. להשתפר אחר כך בשנות התישעים. אנחנו מדברים על סוף שנות השמונים. לא היה ממליק פרנס. ואז באמת אתה מתחיל לעבוד? להיות ישסקים מפרוסה, מה זה תרום. הייתה לפיצוציה הקמובן. רזה עליבר. רזה עליבר. כי אם שכנית פרנס מכל מיני עבודות והיא כליטו דרבעה על בומים. אבל אף אחד נאמנו שחזרת הצלחה הראשונית של כמה פעמים ספר תעד אסר. התופעה זאת שאולו חובק, כמו שלציתי שאולה חובק, כמו שכמית שאולה. לא קראתה. וכך הוא הפכלות אנדרטד לטעמי. לא מוערח קרעוי. לקח שנים שעבנו ולקח שאני שתחבלו לבנצים הקהל שהוא שלו, עכשיו ברום של זה קהל שלו עכשיו קין. ולשי שמסדהים עם משה שלהגיד, מתרברים אליו. אין שיר שלו? שלו נכנס לי להנשמה. אין שיר שלו שלו ראיתי את האצב הזה שיש לו על עצמי. זה אמיר לב. אני לא איבותו מהותו מיותו מיותו מיותו מיותו מיותו מיותו. אני לא איב לתרח. אצל מומני מחירים ואני לא איב שמתרחים אצלי, כל האופעות האל. עם העירוח למיר לב אתנו נתקופה של איזה שנתיים לפידת שכל אופעה שהוא התרחתי ירח את מחשש. לא תזכת. יעזן. אני אכנום את רחבי. ולימים, את יודעת, עשינו בבר בביצוע לכמה פעמים. לפי תמומנו לי בו בוטה שיר גם בית. כי אמרתי לו, אשמה לא חייבים מהרחים, זה לא בר מצווה, אני צריך לשירות חי התעותי. את לא יתחת רגשתי. אני חושב שזה אולי הדבר שחייק מילים מכון הארוכים שהיודי. כמו טינה איזה, כמו משהו שמערית שמשו. לשיר, כל כך התעגשת. אנחנו אנשים מאוד דעתנים, ביקורתיים ומודדים. ואין התלו לחלפי משהו שנראה לך, אז זה מערר את הקיום שלי. יש בשיר הזה, את כל העקבות שמפריר את החלמנשום. ובכל גיל, תמיד שדדבר הזה שמעקר את חתמיד את הנשאר לברד. תודה רבה לכם. ההורים שחה באתקפה הזאת, אם בכלל שמחים שזה משהו. לא, מתקרשים. למה? כי זה לא עבודה. מה זה? פועל השתייק האלה. אבל הם לא יבינו את הצדה ביקורתי שבשיר או ביקורת כלפייהם. לא, מה פתאום? האם שמורו עלתם משפטים שמה? שעה בשחה הסעקול בשביל? שעמור הכל בדייבת, אחרי שעה בשן נפטר, מצעת תיצלו, תיקייה כזאת, שעושה שפת כל הגזרי איתונים. אחרי שהוא נפטר לא עדת תיזה קודם. זה ניצח מסופו שלו, שזה כן הגיע וכי מחל. זה לא נשאר בחלל הרק. זה רלבנתי כי זה פיסות חיים. ובאמת משורר, הוא לא פיזמון היי. וכותב שירים שהם חצובים ובדם חייו. וזה בגזז אני צריך כי התבע אנושי הוא נצחי. העזנטים ועזנטן לשיר אחד. אני מה יקוסובר, והרחתי את הפריק הזה יחד עם ניר גורלי. תודה למור סיבן, ולא דד עבידו, על ייצוב הסעונד, הנגינה ומקס. במרח את שיר אחד, החברים גם מספר הפפות, אי על גילו, ותומר מולוויץון. תודה לנום פלג, תודה לביא לסגל גזליוס, סתף צבר, ולכל צוות הארכיון של כאן. תודה מיוחדת להיליתי השורון, על האישור להשתמש בחלק מהקלטה של יונבולח. תודה לירות על מגור עמון. כל הפרקים של שיר אחד, מחקים לכם ולכן להזנה, בכל הסמונה אסקטים, וגם בייסומון כאן. בו אפשר נמצא את כל על המטוחן של כאן, בדיגיטל בתטלוויזיה וחמובן ברדיו. תודה לעזנה, ניפגש בפרקים הבאים. ספר תדסר, גם הברמים. ושוב נבר לא קרה. גם הברמים, שאלות קראי, מה סיטאב, ריבבי לבר, ריבבי, מה עם הסיטאצ הבא. גם הברמים, המקרולך, שמימש על ראי, מה שמרא, הם יחידו אגלך. גם הברמים, המקרולך, ראורית, הרגליים, יעשה פעב, ולולה, אחר, על הריתס פעב, גם הברמים, גם הברמים. גם הברמים, גם הברמים. גם הברמים, שפר תדסר, גם הברמים. ושוב נבר לא קרה. גם הברמים, המקרולך, שאלות קראי, מה ספר לישריך. אז לקרולך, את השנים המדי הפורק. ואין את העבין וסריל וחקר. ורצית על יצאו, כל כך חצק, רצית על יצאו, שקורה עולה משמע, דרף. כמה פעמים, כמה פעמים, כמה פעמים, כמה פעמים, כמה פעמים, כמה פעמים, כשום דבר, לוקרם. כמה פעמים, בטיק, כמה לתליל. חקרק שיהיה. ואז חזר די, מי צובה קורה, מתעשפת נורב, ואותי לשאלה, לחקורים למה. #iosa think Yooo ♪I can產 מ� artery ♪I can產 ♪Opala ♪Lishart את היותיה שאני, כבר ילד כדול, את היותיה שאני, צריך לרת הכל, את היותיה שאתה, ורלא הכור יחול כמה פעמים ספנת האסר כמה פעמים, נשום לבר לו כרע