היא קבלנית הביצוע היחידה בישראל | גייסה עובדים מכלא מעשיהו | הפכה סוחר סמים לבנאי | בילי רובין – פופקורן 442

פורחים הבאים לפרופקוראין, הפרוטקס שעוסק באתפטיישן, בהסתגלות לעולם החדש אני לי אוהו פרקל. וכל שבוע באות לפרון השים הדהימות, שמנבדות אותי לחשוב להסתגל להסתכל על דברים איזווית חדשה ולהבין מה קורה באולמה מתו, על שלנו אם אתם אוהבות להזין לפרופקוראין, אתם אוהבות לחשוב ללמוד ולהתפתח, וזה אומר שתנו בשעה הקובה וכנראיתי מדווקא מדברים חדשים. אחרי כמה פרקים שיולנו גבר גבר גבר גבר גבר גבר גבר, אחתי לעשות כמה פרקים שישה אישה אישה אישה אישה בגלל שקצתה אנחנו לקיוון האויותר מדי, והיום תהיה פה אישה מהמדרג על לפני, אני רוצה להגיד שני דברים אחד. תודה לגוגל פורסטרטפשם הרכים אותנו כאן, זה הבית של הסטרטפים בישראל תחפשו אותם בגוגל וגם ששקנו לפני שבועיים מוצר חדש בידפטיישן, תוכנית פתוח מנהלים בפורמת מאוד מאוד מיוחד שאתם לא מכירים, לא נתקלתם בו, והיא נועדה במיוחד לסטרטפים בישראלים גלובליים, כלומר כאלה שיש להם מנהלים ונעלות גם בארץ וגם בכל מה שמסבך את כל העניינים, את האופרציות, את היח מביאים, את היעצים וחיצוניים, החושים את זה באנגלית, ובעברית מה שצריך ועימושי ודספי, זה יעון לביכולה בכיצור יש לנו פתאון מושלם, עשינו כבר שווק גישות, כולם מרצו לקבל הצעות מחיר, אז נראה לי שיש פה איזה פרודת מרכטפית, וכיצור תדבו איתנו, והיום נדבר אם אישה מהממת, האישה היחידה בארץ שהיא קבלנית פיצוע, וגם בין השאר יזמית נדלן, נכון? -נכון. נבין מה קורק שנכנסים לבגישה עם השרע, מען דסים גברים שחושבים שאתם אזכירה, למה ילחה לכלם העשיהו כדי למצוא עובדי בניין, ואיך היא אביכה לבחירה את הקרירה מעניין את הזו, אנחנו נדבר פה עם בלי רובין, וכו ניתן למוזיקה את המקום שלה, ונתחיל ועוד שני יעה. תוב, נכבת הספר עליו נובר מאוד מביך שקרה ליום אחד באתר. אני דוברת הרבית, לפי הלוק שלי עכשיו ננראית, אף אחד לא יכול להמין שאני מבינה הרבית, קורא את כותבת כל הדברים האלה. בהרוחת הבוקר שבים כל העובדים באתר, ומתחילים לרחל עליי. איזה חתיכה, איזה יפה מההייתיוסלה ודברים כאלה. אני מסתכלת, מקשיבה. הוא עומד את פצד וכאילו לא מבינה שום דבר, ברגע שהם מסיימים את הדבר הזה. אני יוצאת אליהם במשנה כרע במתיים קילומטר לשעה, בלי לעשות חשבו לאף אחד. בהרווית. והרווית. ואומרת להם, מי רואה גזי, אתם אורזים את כל הדברים שלכם, אל החמתר אישורי כניסה לישראל. לא לכל. כן, אהו. הם היום מזהו עוזיים, הם לא הבינו. אמרתי לו, "אתה תדבר עליי שאני את המרוויח ממני כסף, שאני איזושה מפרנסת אותך, שאתה קורה לי, "הוא מחליל". מה זה הוא מחליל? הוא מחליל בהרווית, זהיים השלחברו, נעים ההגדולה. שבבאה שלי קוראים לכן. ואם לא יודעים להגידכן, אז איכן, אף חלך הליל, אז זה הוא מחליל, כמו שעמים לבין אתניהו, אבו יעיר, אותו דבר. אז אומכה, אתם מדבר ככה, הוא מחליל על האימה הגדולה. אמרתי לו, אם מי מישהו היה מדבר ככה, אם השלחה או על החודך, מה היית עושה? הבן אדם, אני צריכה להגיד לך, הצבע אור שלו כאה שחו או הפך להיות לבנ כמו עשיד. תגידי, באופן כללי. את כל הזמן נמצאת בעצם בעירה, על ארבע מאוד גברים, ובאמת גברים כאילו בואי נגיד עובדה בניין, בסוף מועבים לדבר על נשים, כשבתח שהם בחברה, הם מועבים לקבל פקודות מינשים. לא, אבל אלה הם ברירה. הם ברירה? אלה הם ברירה. אלה הם לא איך הם מתייחסים לזה, הם מגלגלים איניים בהתחרה, איך זה? בהתחלה זה המאוד קשה. זה היה מאוד לא ברור. היום ניסו אותי כל הזמן, הייתי אומר צריך לעשות כך, היושי מפוך והיובותקים לראות, אם אני יודעת למה שניהום, אם המילה שניה אומרת אותה, או אני עומדת גם האחריה. ולעת לאט, אני חושבת שהחשבה 24 שנה גבוה רדים להריחותך. יודים לבין מה אתה כן יודע? מה אתה לא יודע? אני גם נותנת להם את המקום שלהם, כי יש דברים שלפי מיגמיתה בניצחליטי אצ. אני תמיד אומרת שהפולה בניין, זה שעושה את הכיפוף שלה ברזל, מבין הרבה יותר טוב ממני, כי יודע לפתור את הבעיות ובחלפמים, יותר אפילו מעמדה של המד, כי החשיבה שלו לראות את הדברים קדימה עם מאוד יחרת ושונה, היא בפרקטיות. אז אני גם נותנת להם את הכבות שלהם. אני משתדל את התודיעה. לא לפגוע להם בעיגו, אבל עד גבול מסוים. ומה זה אומר, קבלנית ביצוע של איזה, של פרויקטים מה גם של מגניק דלי דירות? בתחילה כן, התחלתי את הדרך של ידעווקה במגדלים. שיטי מגדלים של 8-10-10-20 קומות. היום אני אוהבת יותר לעשות הביניני בוטיק, דוותים הקטנים, היפים, אתה. מה שנקרא של השבל 8 קומות, 20 חידות, 20 ושתיים, דברים כאלה. אז בכמה, תניל לנו רגע, אנחנו לא מכירים את עולם העבודה הזה, זאת אומרת, רובה אנשים לא מכירים את הצד הזה של העולם העבודה. מה זאת אומר? קמה עובדים ברחי? יש קמה מהדיסים על מהת מפקחת שם? אני מפקחת קונות כלל לכל. אני החברה שלי מה שעושה, בספה המקצועית אנחנו עושים פעושלי. אני מתחילה ביניאן מאלף והתפ. אם צריך להרוס את הביניאן, אנחנו מהריזה, מתחילים להאחר מכן החפירות, מרטפים, ואז בנייה של כל הביניאן. גם עד לפני כמה שנים הייתי עושה הייתי, החברה הראשונה בארץ ותמה 30-801. אני עזמתי את הרעיון שנקרא בתמה 30-801 אני רוצה עבבית שיהיה לי. שבתי מחד איזה מימגדולים שהתחראתי על פרויקט מאוד גדול שכל החברות הגדולות בארץ התחרועליו ובסופו של דבר אחרי שלוש שנים אני קטמטי. והשאלתי את היזה, מטרוני צבר, היא זכרונליו רחה, רואים עד דבר אחי חשוב לך. הוא אמר לי, התשאים ושמונה משפחות שגרות כאן כי הם הולכים לעבור סיוט שהם נמצאים בתוך. -אלה שגרות לפני. אלה שגרות בתוך הבתים עצמם. -כן. והם הולכים לעבור סיוט שבזמן שבונים להם הם נמצאים בתוך הבתים. לא תמיד מפנים אותם. -כן. וכי חשוב לי, שלו ילם דבר. אנחנו תמיד יודעים שמה שקורה, יום 60, שיש בערב פתאום, ורד קוין, אין לחשמל. גברת לבי, האינסטלציה קרה למשהו. תמיד לפני קניסה כשבת כל הצרות צריכים לקרוא. ואז אמרתי לו תקשיב טוב. יש לי רעיון. אומר לי מה. אמרתי לו תוסיף לי סחום של כסף, כדי שאנחנו נשמור על התשימה שמונה המשפחות האלה, אני רוצה דירה בפרויקט, יהיו פה חמישה פולמיקצוע, 24,6,6. שכל בעיה שתייה, יפטרו על המקום. כי הם קורה בשעש השש בערב שאין חשמל, או אינסטלציה, או הבויוב פתאום הולי, מה עושה? לוקח שעות את שמעת בעל בטצוע. ישנו שמוכמישה פולים וכל בעיה שהייתה קיבלו פתאון מייתי. אז הם אכמה התחבל שאני כזה עכשיו בביניהנטירות רגיל. אז באמת זה היה יצריתיות של אישה שחושבת תמיד מקורי. מקורי اليום שישי, מקורי שיש דברים מסוימים, מקורי שבהת, מקורי באמצע הלילה. עוד דברים מהסוג הזה. אומר לי, תדעת מה, אני לא אשכח, מה לביא לי את תדעת מה? בחיים לא אתי חושב, על דבר כזה. אני אגב, מה זה? ומה זה היום זה סטנדרט? לא, אבל בפרויקטים שלי זה מה שאני עושה. אז תסבירי לנו רגע לשוב לך הדיוטות שלא מבינים אז. אז יש יזם והתקבלנית בצועה. מי עובדי, מי עובדי מתכננים, מי עובדי, נראה לי רגע את הקיטאה עלף של זה. קיטאה עלף של זה, כך. יש יזם שיוזם את כל הרעיון שבה לדירים ואומר, אוקיי, אני רוצה לקחת את הפרויקט הזה. אני רואה שיש פה התכנות כלכלית והכל. אחרי שהוא שאתה כל, הוא בעלי להאמר לי בלי, יש פה תוכניות, הוא מפעולוקי החטיוע עצי, מטעד ריכולים את הכל, תגיש לי את זה, את מחיר, כדי לבנות את הפרויקט. כן, והוא ניגש אליי, חושב, ניגש לחמישה בו זמני. הוא ניגש לחמישה שישה, ודחה לוקח את הזול ביותר. ומי שרוצה הזול ביותר לא לוקי החוטי. כי החברה שלי, חברה מאוד יקרה, כי יודעת לעמוד בסטנדרטים שמעת מאוד אנשים יודעים לעשות. ואז הוא בעלי, ואנחנו מתחילים להבין מקור, אני מתאמחרת את זה עם אנשם קצוע שלי, והיא מנחולוקים את הפרויקט, אנחנו עושים אותו, והיא הם לא עוברים לפרויקט הבא. עכשיו, מה יותרון שלי? יש פרויקטים שאני החלק גם אני יזמית שלהם. אז אותו מרת אני מגלגל את מבילי, יזם לבילי ביצוע. רזהי יותרון, והנשים לא מבינים את ההבדל בין, יזם בעצם יזם הוא לא יודע לבנות. הוא יכולת שיש לו כסף, יכולת שיש לו חזון, יכולת שיש לו קבוצות משקים שעומדרים אחריו, אבל בפועל, אתה ביצאו הוא לא יודע. גם כמעט ועדרים לא רואים אותו בשטח, את מי שמורים הם רקוטי. כי אני נמצאת יום יום בהטר, אני פותרת להם את הבעיות, אני החדיטם. ומי אחרי על הנקרא לזה שוב, אני מדמיין שיש איזה אקסל גדול, שבו נמצאים כל הפרטים הקטנים, המחירים של. ‫לחום רביניין והמחירים של העובדים ‫ושעבודה ועלוחות זמניים. ‫וכל הדברים האלה, ‫את זה ליאזם, ‫או שזה אצל הקבלן קבלונית ביצוע. ‫היאזם אומר לי לצור החייניין ‫שאני סוגרתי את התחוזי, ‫אני סוגרתי את תולתקופה, ‫שאני בעצם תוך תקופה מסיום, ‫צריך לגישת אותה בניין. ‫סם ואר בחודש, ‫שלושים חודש תלוי בגודל הביניין ‫ומש אנחנו צריכים לעשות. ‫מחירה הדירות נקבעים על ידי היאזם ‫כמה הוא רוצה להרוויח, ‫מחירה הביצוע. ‫מה אנדסים, פועל הביניין, ‫חומרגלם, והכל זה הכול אני. ‫אז הוא מהחוקי זה המחיר, ‫ואחריו על הוא, ‫הכנס לחלק של מה שהתושא ‫שהוא לא יכול להיכנס. ‫לצור החייניין היום, ‫בעיימים המתורפים האלה, ‫לפני עשווי בוקטובון, ‫אתנו מחיר מסוים. ‫היום אני לא יכול על המודו מחיר היום. ‫היום אני נותן את הצעת מחיר ‫מקסים לשבועה עם התלושה שבועות. ‫עם כל מה שקורה, ‫עם חומרי הגלם, עם חוסר עובדים, ‫עם חוסר מענדסים. ‫השינויים הם כל כך דינמים ‫שתהלו ידם על לעשות. ‫עם פעם לצורך חייניין, ‫הנאיתי עושה דירה, ‫התם סגולת לבנות דירה במיליון ‫מתיים, היום פחות מיליון שווה מאוד מיליון, ‫וחצי אני לא יכולה. ‫-כמו, זה היה לי, ‫הם לא גדולה. ‫זו היה לייה של מחירה הדירות ‫שמצאת שני, כל היזה מים בהקסלים ‫של האם אופי המחיר מסוים. ‫הביצוע מחיר מסוים, ‫הם לא יכולים להמוד בזה. ‫לכן היום הרבה פרויקטים, ‫לא מתחילים. ‫הלא מתחילים אפילו, זה מה שם כמו אם. -ברור, ‫כן, אפשר הם לא כל כלים. ‫עם לצורך חייניין, ‫לחישבתה הלות ביצוע במיליון שקל. ‫ואניום אפשר לעשות במיליון שקל, ‫פשר לעשות במיליון וחצי. ‫את אומרת, אי אפשר מה הצבר ‫בקבוקחי גדול, ‫או מה השינוי החייג גדול ‫שקרה זה בעחום ראים או בעבוע פועלים. ‫גם וגם. -גם וגם. ‫אם לצורך חייניין פלסיניים ‫פעמים היום רוביכים את הקטע, ‫יומיות שלהם בסכום של שווהמות שקל, ‫אין דבר כזה היום. ‫היום פועל יומי אלפמתיים, ‫אלפ שלושמות, אלפחמש מאוד, ‫יש גם סינים שאתה מגיע את המלאה ‫על פיים שקל יומית. ‫על פיים שקל יומית? -דורו. ‫זה אחרי נוסקור, ‫אצל חדשני אומר. ‫ברו, בלזה אני אומר, ‫את חבר צעירים. ‫ברו תעוו דו. -ברו תעו. ‫הצעירים שמקשיבים לפרופ קורן, ‫ברו צעירים להתקטע, ‫זו הוא תחם, ‫הייקח את כל הייקטקט, ‫ברו, לחותעו דו. ‫הייקח את הנפה בנייה. ‫לתייך קולמי יוצריכים, ‫לבנות עם בלוקים קולמי יוצריכים, ‫מליות רצפים קולמי יוצריכים. ‫אבל עשינים רגע ניסם בצד, ‫למה יצאה לפלסטינים זה כפץ כמעט כפול? ‫לא, אין פלסטינים קרגע, ‫אם מדינים. ‫אם מדינים, ‫הם לא תנתה, ‫לכניסיום קרגע פלסטינים, ‫חוץ מהמסתננים שנקנסים, ‫אבל הרבייה ישראל יבינו את זה. ‫זאת אומרת, היה דרך כזה, ‫בוא נקרא לילד בשמוע. ‫פלסטינים שהם חיזולים, ‫לאחר מכן הרבייה ישראל, ‫ואחר מכן העובדים הזרים. ‫היום אין פלסטינים, ‫ארבייה ישראל אלף מתאי, מ-138 שקל, ‫ואזרים מעל. ‫היו ונתי. ‫ואפע את מוצאת אותם. ‫זאת אומרת, את חילה שבי באוקטובר, ‫את רגילה שיש לך. ‫מה שנקרא, כמה שצריך פועלים, ‫אחשב פתאום סוגרים את השלטר, ‫אפעו איבט פועלים אחרי השלטר נזגר. ‫זה בדיוק מה שעשיתי, ‫השבתי בבית, ‫ואני לא טיפוש שמסוגל השבת בבית ‫הוא תרמדה יקשה את ילדה, ‫היו קורא מי אלדת רחובה, ‫הורים שלי, ככל מה להתאים מסתובב, ‫בא חובות ודברים כאלה. ‫פתאום אתם מבין שאלכם על ההסות, ‫שבי לא כטובר, ‫שמיני לא כטובר הייתי אמורה ‫להרוס בניין. ‫אלי מי לערוס אותו, ‫אלי כלום אנחנו במלחמה, ‫אנחנו בקיוס בבלבל על עוד עם ‫הלעשות. ‫ואז אני אומר כמעט, ‫מהיפה אני מסיגה פועלים? ‫יש לי בניין שעובד ועושגור קרגע ‫ולא עושים שום דבר, ‫אני מתחילה כבר להיות ‫ביכור של אוכות זמנים. ‫-הוא. ‫ואז חשבתי על רעיון. ‫אמרתי, מהיפה אני מסיגה? ‫כלה, אני נכנסת לקלה, ‫אולי חת לשבס, ‫מדברתי מה שבס, ‫ומציאה להם חברה, ‫בואו ניקח עשירים, ‫נחשיר אותם ונוציא אותם לעבודה. ‫ארה, מה קורא לי עשיר? ‫אני של תחשאלה, ‫כמה לדעת, ‫חאו לי עשיר ‫במדינת ישראל? ‫אלי מושג. ‫סדר גודל. ‫באישך כל השנים ‫שוא ייצאה בה. -לא, לא, שנה אחת. ‫לשנה אחת? ‫אני מפחד להגיד. -לא, תגיד. ‫-מה אלף? -רבה יותר. ‫יותר, מה אלף? -כן. ‫עשיר במדינת ישראל ‫אולי סדר גודל, ‫בין מה 50-100 שבים ‫לפשקה לשנה. ‫סתובעתי יותר, מי מסכורת מינימום, ‫ביטימו היה בכבל. ‫ביטיו. ‫עשה מה קורה בדרך כלל הרובה עשרים? ‫הם משתחרים, ‫וחוזרים למעגלים ‫שמקירים אותם, אוקיי? ‫ושמה הם נופלים ‫שהוא פעם לעבור ינות ולפשע. ‫ואז ביתי לשבס, ‫והמרתי המתקשיבו, ‫יש לראיון. ‫נולל לעשות פיילות ולבדוק ‫לחשיר עשרים, ‫כדי שנוכל לוציא אותם מחוץה ‫ושם יעבידו, ‫נחשיר אותם ניתן להם ‫מכצוע ולא רק שנחשיר אותם, ‫שמצו החוץה, ‫אני גם ידג להם לעבודה. ‫מאודת לעבור מזה, ‫ובאמת הלכנו והסינו שמה. ‫רגע, אבל תסבירי לרגע איך זה עובד, ‫כי. ‫את לא באמת רוצה להסתובב לבד ‫עם כל הסירים. ‫גם לא. ‫לא יודע, מישהו בעלי שמור עליהם, ‫מצחים לחזור בערב, ‫איך לא בעלי. ‫-אני אספיר מדיפה עשיתי. ‫למה לא. לא יודע. ‫בלאדם רגע שאני שעזו ברכוב ‫הגיד, אני לא רוצה. ‫הם כמו כל מיני אדם. ‫-בבדה, הם די אדם ‫בב גם יכולים להיות נחמדים, ‫ואז אני חושב שכוו לא יחבי. ‫-בלאו נחמדים. ‫אני חושב שמי שקיבלת ‫הזדמנות להשתקם משתקם, ‫אני מאוד מאמינה בזה. ‫אני גם, אבל איך, אבל בכל זאת, ‫הם אמורים להיות בקאלה. ‫אז אני אזבי המסין. ‫בתי בעצם לשאות בתי עשו ‫והמרתי להם, אוקיי. ‫אני אקריטר ראו נמשלי, ‫לא אנשים, לא פדופילים, ‫לא רוצחים, ולא הלימות במשפחה ‫ולא נגד נשים. ‫-אוקיי. -אוקיי. ‫סומות, אלה הקווים האדומים ‫שבילי אמרה מראש ‫אילו מוכנה לעמוד, ‫אני בעיה מה שנקרא סמים, ‫אבירות מרמטיונות דרכים, ‫גנבא, אלימות ורמקאלה. ‫ואז סיננותם, נכנסתי אני, ‫יחד עם צוות של מרצים ואנשים, ‫לקל מהסיעו. ‫במש אחד השימים, ‫משבע בבוקר, ‫שלוש וחצי אחר הצהוריים לקלה, ‫בנו והרשרנו אותם בקלה. ‫אנחנו אנגר גדול, ‫ובעצם באנגר הזה ‫למדנו אותם בניית בלוקים. ‫למדנו אותם תיח, ‫למדנו אותם רצוף ולמדנו אותם צבע. ‫שאלה המקצועות שמכים מבוקשים. ‫אוקיי, מה שקרה בעצם? ‫לפני המלחמה שמתחילים בניין, ‫מתחילים אותו מהשאלת, ‫ואז ממשיכים. ‫ויום יום, ‫היגענו לשמה, ‫בתוך האנגר למדנו אותם. ‫שאם יש אתכררו, ‫סומד גם מגבלתי אותם, ‫בין חצי שנה לשיווח עודשים ‫שאם יוצאים לשיכור. ‫מה סתום מרת יוצאים יצאים יצאים? ‫-משתכרו? ‫לא, אבל שיש להם לפחות עוד חצי שנה הכבונה. ‫האר, אוקיי. ‫ואז אמרתי לה, ‫מתח, שורה שלכם, ‫אתם נבדעסו בבית הסוער. ‫סומד, הם מתחילנו לשפץ את הבאית סוער. ‫חסה שיהם למדער. ‫-בצוער, עצמו. ‫ברור, זה היה רעיון. ‫הוא עשו את זה קודם. ‫-טח, אני ספחת הסיפור עוד הסוף, ‫שתבין קורה. -אוקיי. ‫פנו, איך שרנו אותם למדנו. ‫אני חייג לך דבר אחד. ‫פעם ראשונה אמר לי מפקד בית הסוער ‫שחבר האלה לא יצאו להשם סיגריות. ‫הם יישבו בכיתם כל כך מרותקים ‫לעימוד שהם לא רצו לצאת. ‫שיגיע שאלה לכת ולחזור להגפים שלהם, ‫הם לא רצו. -ווא. ‫הם יישבו ולמדו. ‫הם היו השבים בערב, ‫האינו עושים להם נותנים להם חומר לימוד, ‫ולמחורת בבוקר כל הסיר בה, ‫ונותן הרצאה לקיטה ומזביר מעולמד. ‫-ווא, מה זה זה? ‫-בצפר לא מלמדים ככה. ‫למדנו אותם לקרות תוכניות, ‫למדנו אותם כתף כמויות. ‫מה שמנהליה עבודה עוסים, ‫גם פה עלים שלי היום לא יודעים לעשות את זה. ‫נתתתי להם את כל הכלים ‫כדי לצאת החוצה ולצליח. ‫הוא אז בתי לשרות בתוסו, ‫והם בוא נמשיך למדבר הזה. ‫בתאדה החביקרת הבנינת ישראל ובדת נכון? ‫-כן. ‫ובזה זה ניצר. ‫נעשה קורס אחד וזה נגמר. ‫-לא נכון. ‫-כן, נכון. -רגע, שנייה. ‫האזרים האלה, ‫-האזרים האלה, ‫-האזרים האלה, ‫הם הספיקו לעבוד? ‫בטח, בטח. ‫האזרים האלה בנות הקיטח שלהם ‫אחדה שיפצו אותה. ‫האזרים האלה בנהו במתקנים ‫שלהם שיפצו את השירותים שלהם. ‫האזינו את המדמת צדינסטלציה ‫שם הקדשי יצליכו לדו. ‫האזרים האלה, ‫התחילו לעבוד בתוך בת הסור ‫ולשופץ דברים בתוך בת הסור שצריכים. ‫חלק שיצוע חוצה, ‫כי בנו את המחוצה, ‫לתחיל לעבוד, ‫יש חלק שעובדים היום. ‫-רגר, גר, גר, גר. ‫התאומרת, ‫הם זה לא שיתקוונט, ‫שתוך כדי שהם בבית הסור, ‫הם עובדים עכשיו בביניהן, ‫אלה תומרת, אני. ‫מחשירה אותם משקם, ‫את אותם, ובשניה ש. ‫היסתיים היום האחרון בקן, ‫למחרת המוזמנים לבוא לעבוד. ‫גם וגם. ‫ואז הצעתי לנמרתי ‫הם בואו נסד דבר כזה. ‫ניקח את האסירים, ‫אתם, הרי, ‫הם יושבים פה חלק עובדים, ‫חלק לא עובדים, חלק כלם, ‫בחדרים שלהם, ‫את יודע, סתם מסתכלים ‫לתגריו אלא מבינים הקוראים. ‫חלק לומדים, כל אחד עושה משהו אחר, ‫אמרתי, בואו נוציא אותם, תוציאו עצה התחוק, תדברו על זה. ‫עם הזיקה לקטרוני, ‫ניקח אותם למקומות של העבודה, ‫בשבע בבוקר, ‫ואנחנו זירותם בארבע. -כן. ‫הם יגיעו בארבע, הם היפים, ‫הם רוצים ללכת להישון, ‫הם אלה הם עכשיוות זדוניות, ‫יש להם עכשיו האחת, ‫בעצם, על אנחנו עובדים, ‫אנחנו מפרנסים את עצמנו, ‫את הקבוד שלנו. -כן, לא, גם נתת להם משמעות, ‫את להם תקווה, נתת להם עתיד. ‫כל מה שצריך כדי שבין אדם משתקם. ‫אני אגיד, ספר לחסיפור. ‫יום חמישי אחד, אנחנו יושבים ‫ממחד, תודה, גווה. ‫אמרגע שם, ‫את חיל ורקורס, ‫אתה, את כל כלל עדה, ‫אתה מעברות כשפרט, ‫שראות בתעשור לא אמרנו, ‫ולדענו שיש את הנקודות ‫הדומות שעשו. ‫שאב אחד האסרים, ‫אז הוא סיפר לנו ‫שויה סוחר שמים מאוד גדול. ‫והוא התגרש מאישתו. ‫שלושתי על הדיו, ‫לא מכירים בו יותר. ‫אפילו לא באים לבקרות או כאו, ‫נכנס ויצה, נכנס ויצה, ‫מומע לי בלי, ‫השבתי על התיקה, במיטה. ‫היא סתכלתי לתיקרה, ‫והמרתי, אוקיי, מה יהיתי? ‫לן, אני הולך. ‫אני, אני לאהלך זור. ‫אחרי אם שאני מכיר ‫זה רק את העולם את השכונה ‫שגדלתי בה, את עולם הפשע, ‫את החברים שלי מהסמים ‫והדברים האלה, ‫והן לי לאהלך זור. ‫-כן. ‫הוא מלא נתק לי? ‫-תקווה. ‫נתק לי, לחלום בגדול. ‫נתק לי לחשוב שאני יכול לצליח, ‫האמן דבי. ‫וזה מה שהם צריכים ‫האנה שיהיה. -כן. ‫שיהיה, מין ובהם. -מודים. ‫ולצע הרי הרב, ‫אני מאוד מוכזבת שלא מאמינים, ‫ולונות נים לזה משחילות. -אבל אני אגיד לך משהו, ‫יש לנו הקירות מאוד קצרה, ‫אנחנו מכירים כמה 20 דקות, ‫והוא תחמש דקות, ‫אפי הוא לא שן השדקות במעלי. ‫-נכון. ‫-אז אני רוצה יגיד שזה לא נשמע לי ‫שהתבטרי. ‫-לא, ברור שלו. -אז מה עושים עם זה? ‫מה עושים עם זה? ‫אני מאמינה, ‫שאני אדם נלחם את על זה. ‫שתבין את הקורס הזה, ‫אני ממנתי מכיסי הפרטי, ‫שבס לא רוצה כסף על זה. ‫רק נתנו את האנגר. ‫-רק, את האנגר ואת האנשים, ‫להאמר לזכותם, ‫שמעל ומעבר, ‫הם היו בסדר, גמור, ‫אחבר שם מאוד רצו. ‫-כן, יש מה ששתפו פעולה? ‫-מאוד, מאוד. ‫אז זה, אז זה, ‫למה זה נתקע, ואיך מוצאים את זה? ‫איך מוצאים את זה? ‫הייתה שמבעיה אחת שאתה מאוד בעיותית. ‫נושא ביתוחים. ‫הנושא ביתוחים שהם רצו שאני ‫כחת נושא ביתוח הלאי. ‫-ביתוחים כי עכשיו מישהו לומד ‫והוא נפל. ‫-כן, יש הרי. ‫-הרקול הסיר שנמצא ביתוח. ‫ברגע שהם באים אלי להתרים ‫להישת הביתוח שלי בהטח. ‫זה אין לי בעיה. -כן. ‫הם רצו שאני כחת נושא ביתוח ‫בתוך. -הבצח. ‫הבטוח בית הסוער. -כן. ‫יש חברה שמבטחת כל הסיר. ‫אני לא יכולה ללכת ולבטח אותם ‫שאמנים צעים שמה. ‫אני יכולה ללבותח אותם ‫שהם מצליבא העבודה, ‫שהם מגיעים אלי להעבודה הרי, ‫שאתה מגיע להתר, ‫שאתה מגיע לכל מקום, ‫יש לי את הביתוח שלי, ‫של ההתר של העובדים, ‫של המבקרים של כל מה שצריך. ‫לא יחונו מפחינה כלכלית ‫לקחת את הביתוח הזה, ‫כי גם אף חברת ביתוח ‫לא תרצה לבטח בתור, ‫שעוד בתי הסור כי יש חברה ‫שנקראת אין בל, ‫שזו חברת הביתוח של המדינה. ‫שאי את הצחל לבטח את זה, ‫ואם התקשו שלו ‫שאני צריך לקחת הביתוח עליי. ‫אז כאילו צריך אצלם במכרה, ‫הזו במשהו להוסיף את הסעיף, ‫שאי מבחה לומד בנייה. ‫החמר לי האורכדין שלי, ‫שאתה טיפל בחוזה, ‫אתה לא רוצה למכור, ‫לא תקלכיליה שלך, ‫ולא תלב לב שלך, ‫ולא את הידיים שלך. ‫הבאת לעשות טוב, ‫וזה בדיוק העניין, ‫כבנו לעשות טוב ורצינו. ‫בילים, מה את הסעים זה? ‫אני נשמע לי. ‫זה נשמע פרויקט כזה נעדר. ‫כאילו. ‫זה אפילו לא איזה משהו נשתי, ‫זה בנייה. ‫זה מה שקל, ‫אין ארבעים. -כן, אנחנו. ‫ישראל בבצוקת רוחלוסין, ‫מתורף בבצוקת בנייה. ‫כאילו מה. אין משהו יותר פשוט מיזה. ‫אני שאלה אחרת. ‫למה לא לתת למישהו פה ‫בער את שתחיל האוויח בצחום של 5-20-20 לפשקל חודשית? ‫אז נשאל לתת את זה לא עובד זר, ‫את יודע, מה קורה עם עובד זר? ‫עובד זר, מרווח תוקסף שלו. ‫תשאים וחמישה אחוז מהקסף שלו, ‫יוצא בצ'ינג'י מובר למדינה של. ‫שאין, מחוץ. -יף, יפה. ‫זה לא. אורסנו את הכלכלה. ‫הם לא קונים פה, ‫הם לא הולכים לטרבות, ‫הם לא הולכים לסופר, ‫הם לא. שום דבר, ‫כל הקסף שלהם יוצא נשע, ‫הקסף שנשעה, ‫לא רוצה להגיד לך, ‫הוא רואה מה זה נשעה. ‫המבין יבין, שגברים ש-20-20 ‫בראים באותו חדר, ‫בסופה שבו השאלה עם, ‫אוקיי? אז למה, ‫סר הכלכלה, ‫סר לביטחון פנים, ‫לא מרימים את הכפפה, ‫והוא מרימו, אוקיי, ‫בילי יש פה רעיון נכון, ‫בואו נעשה את זה, ‫בואו נעשה לך לעשות את זה. ‫בואו ניתן לחברה אליה, ‫תיד ותקווה, ‫הוא נסגור את מה שנקרא ניתן ‫לאם להרוויח בכבוד, אם נציח לשקם מישהו, ‫חלק גדול, ‫עשינו את הדבר הכי גדול ולא. ‫וזה, לא, וזה אפילו לא השקעה, ‫זה רווח לכל הצדדים, זה לא. ‫זה אפילו לא איזה תוכנית ‫שאתה גידי זה בשביל הילדים, בשביל היתית, ‫בתוך הצישנה, ‫אם יכולים להפוך להיות כוח עבודה. ‫אני רוצה להגיד לך מעבר לקח. ‫החבר שהזבו ולמדו, ‫היום חשניים ורוצים ‫ללכת להיות קבלנים עצמי. ‫הם אמרו לי, ‫עד היום הם מתקשרים אליי, בלי, ‫אני מנתייח ככה, ‫תראי לשאלות הייתי בעצעת מחיר, ‫תקולם מקבלים מיני, ‫את כל מושם צריכים. ‫ואני הכי מאוד עדת אותם. ‫לכרתיו קבלנים בעצמכם, ‫יש כמה את כל הכלים לצליח? ‫בו אותית מאוד עדו גם מולי בעצעות ‫מחירה לי בעיה. ‫אין לי בעיה. ‫תוב, תעשה בואין לחג האחורה. ‫איך אני אתקבלנית בניין? ‫זה לא, אני מניח שלא היה לכל מודל ‫לכון כאילו היה אישה אחרת שראית שעושה את זה. ‫מאפה, אומצ, מאפה, ‫את יודע, תפילו בעברית ‫אומרי מאפה בעיצים, ‫אבל זה כבר כל עד כני. ‫צריך להכיף את הביטוי, נכון? ‫זה הכל ההפטביטוי. ‫אבל תודה איך מורי מצלנו בהנף. ‫איך אני יודע, שאני הקבלן ביצוע של הפרויקט הזה, ‫שעשיתי פיפי בשטח. ‫הייתי זה לא מוציא החליים לעבוד. ‫דווקא יגדתי להענף הזה ‫בצורה מאוד במצחיקה דרך היא צרק צ'ובה. ‫שאני מכירה אותו כשעיתי ‫כתבת ספורט של הקזורגל של מקבי נתני ‫של ידיות האחרונות. ‫התחלתי גם כתבת ספורט הראש, ‫יונה בארץ שקדווה על קדורגל. ‫זה קטעים? כן. -באה, בספורט. ‫בגדיאות? -בגדיאות ספורט, וואו. ‫כן, כן. ‫ואגדה היא צרק כזהה שיש לי פוטנציאל ‫והמר לי בו את השפקי פרויקטים של דירות. ‫פחות התחברתי לנושא של השיווק ‫והמחירה של הדיר. ‫הייתי עוד את המיד לשטח ‫לראות את הפועלבינייה ‫לשול אותם שלו, ‫לבין דברים, הסקרנות תמיד ‫ומשם הזה התחיל. ‫מה, איך זה תחיל? ‫מה היה פה הקטלשון? ‫ישה פקים, ישה פקים. -לא ישר נותנים ‫למישולה, כתבונה הישראל ככהומות. ‫לא, ברור שלו. ‫ישה פקים פועלביניין ‫והוועדתיתה, ‫ולמדתית והחלטיתה. ‫אבל למה למה את והחלטיתה? ‫-כי. ‫-הק, שניסית לשווה. ‫-כי, תהיה, אוקיי. ‫כדי לבין את המשמעויות ‫שאתה משווה גדירה. ‫למה הקיר נמצא פה? ‫למה אפשר לזיס את הברז לכאן? ‫שלות של ילדה שלא מבינה שום דבר, ממש ככה. ‫ואז באיזשהו שלבית קדמתי ותקדמתי, ‫ושעזב תהייתי צרקה, ‫עלחתי ומין קלתי חברה, ‫שאתה חברת בצורה, ‫שאתה חבר הכושלת. ‫שאו אמר לחבוע את המנכילי את זה? ‫-לא, מישהו שהיא קרתי אותו ‫באו, תוך כדי עבודה. ‫והיה בננו עסכם שאני מביא ‫את החברה שאתה במינוס מטיים לקבוע אפס, ‫והסכו מסוים שאני קבל, ‫ומקב אפס כמה שנהלי, ‫אני אגדל במסקורת שלי, ‫באמת הגענו לקבוע אפס, ‫והבן אדם רעה המטוב, ‫והמר לי, "הי, בי, ‫אנחנו לא נוכל, ‫שלם יותר, כן לא, כן לא, ‫ואז תמיד אהלי עומץ, ‫בתי אמרתי לו, ‫פי ההסכם שלי, ‫מה ניצח לתת, ‫לחקדל האזוב חודש נכון? ‫אז מרגע זה, תוחודש שנינן. ‫כך את המבטחות שלו אותו, ‫כך את טלפון, ותודה רבה שלום. ‫תביא בחזרה את המבטחות ‫כי בהסכם שלי מגיע לי את האותוחודש, ‫תביא את טלפון בחזרה, ‫ואנחנו נתקדם. ‫ואת תיחוץה. ‫האינו אמורים לעשות יחד עם הבחור ‫פרויקט ושתורות יהודית. ‫כן. ‫לא רחוק מכאן? ‫-לא רחוק מכאן, כן. ‫פרויקט הראשון שלי, ‫ואז בתי למער אל זיכרונו לברכה. ‫הייתי רשבתי את הוקוליום ‫באה שדרה. ‫זאת אומרת, סגרתי אתו ‫שאנחנו עושים את כל עבודות הגמרים ‫בפרויקט הזה. ‫ובעתי לב�רתי לו, ‫אני בעל הגיל החמשו, ‫אני לא מוממשך, ‫האם החברה שאני עובדת, ‫אני עצת מחפש את עצמי. ‫והוא אקמו אבא. ‫מי זה הוא. -אי, היה זם, ‫מר אל. -אוקיי. ‫והוא אמר לי, ‫מקרה. ‫אמרתי לו, אבא שלי, ‫זכונו לברכה למד אותי, ‫שביום שמורדים לשקל, ‫ולאום דים לי בהסכם, ‫יום למחורת מורדים משניים ‫ולא ימדו בשום דבר. ‫הוא חיבה קוטי, ‫והמר לי אבא שלך, ‫יש חכה מוצודק ולמדת ‫אחדברים נכונים. ‫הוא מעל יתורת הפרויקט הזה, ‫זה הפרויקט שלך, התוסע את זה. ‫הואו. -מרתי לו, ‫אבל אני לא יודעת. ‫אחרי אני עשה את זה. ‫הוא אומר, אני בחיים לא פגפתי ‫תבה לחברה שהבדת בה. ‫הוא לא יודע מה בן אדם בכלל. ‫לא חושבתי אתו עסכם. ‫כן, נתק לנו משהו שם באזי. ‫אחשבת, השמי אותי? -כן. ‫הוא אומר לי, אני לא מכיר אותו. ‫הוא לא יודע מי הוא. ‫אני אמנתי בח. ‫רעיתי את האוז שלך, ‫רעיתי את. ‫אני מרצות שלך, ‫רעיתי את הידה שלך, ‫עת לוקחת והתוסע. ‫אני עוד לראה לך. ‫סוטומרת, הוא התכוון לעשות ‫זה חברה של האושי, ‫חזב אותך. -רידי. ‫שלא אמר, ‫אני לא איתן לך בונוסים ‫למרות שהבטחנו, ‫אבל הוא אמר עכשיו, ‫אני אכח אותך. -אני לוקח אותך. ‫אבל אני לא אכח. -מה לי ציל לדרך? ‫זה עת לבד. -אמרתי, ‫אני לא יודעת. ‫אומר לי, אני איתך. ‫אני אהזור לך. -וואו. ‫אני אהזור לך. ‫-אז היא איש נפלא. ‫-תודה, לפעמים את הצריך את הנקודה שמש הוא מאמין בחיים. ‫אתה מיצר איכותה. ‫-יפה. ‫אתה מיצר איך את הנקודה. ‫זאת זה הנקודה הכי חשובה. ‫-לכן, אני גם אני תמיד מאמין הבא אנשים. ‫וזה מה שזה. ‫זה המורשת שהוא אוריש לי. -כן. ‫ובאימת. -אבל רגר, רגע, לפי. אני רוצה רגע לעצור כי את זה שיפרתי זה משהו כזה כתן על הדרך כאילו, ואז מין קלתי חברה ואתי אותה ממנוס מטאי מ-15 לפס זה לא בכתנה. אני רוצה אזרגע בלי צניעות שתגיד לי. מעניין אותי. מה היה הסופר פאר שלך, שעזר החלבי את החברה הזאת שערבה זמן, כנראה את המפסידה, המפסידה, לבסידה להפסיק להיות ברייקי ונוכנראה שאימאית ממשיכה, גם הייתה רפחית אבל הוא פיספס אותך. בישה לעשות על העציבוב. עדעי המוב, וכן שמי אני לחוזור. טוב מאוד, אבל זה היה בגלל שהיית מצוינת בהקסל, זה היה בגלל שהיית מצוינתים האנשים, מה היה שם הדבר הזה ש. הכל ביחד הייתי מצוינת בהקסל, ראיתי התנענות לא נכונה, ראיתי רחישה של חומרי גלם לא נכונה, ראיתי עובדים לא נכונים, ראיתי בזבוז שלו ידו והדבר הכי חשוב, לא ידו לתמחר נכונת את הפרויקטים. אז זאת אומרת שגם השורה הראשונה כבר הייתה נמוכה מדי. זאת אומרת, אם לצורה חייניה נועלו כך 30 אז בו אותו, זמן אם זה 45, 50 שקל למיתר לתיח, זה המחיר שהוא לא היה לי, הוא לא היה נכון, היום זאת אומרת, הכחת אחרת. וזה יושבתי, חפרתי, ראיתי את הדברים, הבנתי את המשמעויות של הדברים הכי נכונים, איך עושים נכון את הדברים, ובילזה, יש לנו בגן של כאו שאף אחד לא יד ימין לו את עצמו לסה, שיוצאים לפרויקט צריכים לדעת כמה מסמרים יש כדי לצליח. כי גם המשמרים שזהו להסורש כלים כופסה, אז הסורש כלים ועוד הסורש כלים ועוד דברים כל זה האפסדו הריבר שלך. אבל אני כן, אני עדיין מנסה להבין מאיפה ואת את זה זאת אומרת, הת יודעת, כשיש חברה הנגיד, יש עכשיו חברה, והוא אומרים, אוקיי, בוא נכניס סמנקל חדש, שאו מנקל התחדשה. אז ירוצה להגיד, אוקיי, רוב ודעני, אני אנסה לעשות כמה שינויים קטנים, או אני אסה לעשות אתם, אהפכה אחת, עדיין מתיירת שאת בגיל מאוד צעיר, והתרוצה את זה לשנות, ואת זה לשנות, ואת זה לשנות, כאילו מאיפה יש לכם את זה בידיים, אני מתקוות בראש, ב-אינאים, ב- זה הדי הנהי שליתם מידי, זה תמידי, אקח, חבידי, אוקיי, שאני רוצה להתתתתת כתבת ספורט בגיל 2-3, אני ביתי לנוני, אמרתי לא אני אקתבת ספורט של החן. אני לא מבוסס, כן? הגדול שואר רכמדור הספורט, אמרתי לא אני אקתבת ספורט, סתכל עליי, על דוות שתם 2-3, נסתי באותו בוס מחדרה לבית ידיעות החונות, וזה אומר לי, אוקיי, בואי, תעבירי כתבות ונראה מקור, ואז יום אחד, אני אבא אותי כתב, וכתבי התפרסמה, לאחר מכנת, קיבלתי תודה, ותחלתי לא תקתב על ספורט של ידיעות החונות בחדרה, אף אחד לא אמין לזה. מדים, מדים. אבל זה, אני חושב שזה גנים, אושי יש לך את זה, אושי אין לך את זה. לא, די, נילנו איזה, נילנו אופסימיות. צריך גם ללמוע, צריך להישת אפשר, יש גם קישלונות, אין מה הקצלחות בגלח בו? כן, כן. אם את הצפר הקצלחות, יש גם קישלונות. אז בואי צפרי על אזקישלון מפוער. יש לך איזה, אושי. כן. אתה זוכר שדיברתי על הפרויקט הגדול של שלוש שנים, ניאלתי מסעום, אותן עליו? כן. יפה, ובאתי לב, ומרתי אני הולך את ליצור, אבית ודברים כאלה. התחלנו את הפרויקט שמה, ונחשלתי פה, ביקשוד דברים נוספים שלו היו מתימים. את תמחור שלי לא היה נוכון, כי אם ליצור החייניין, אנחנו מדברים על בניין, אם שלוש, מין או שלוש מאוד תפים, ופתאום מבקשים מיןוס חמש. ואז אתה לא חושב פעמיים, את הנותן, הצעה, למיןוס חמש, אבל אתה לא לא כך בחשבון, שיש שמיים, והיגעת הבגדיחות ובחפירות ויצעה לחמיים. ומחיר שתימחה. מה זה מים הייתה? מתאום, מהייהם תלוי בכל מיני בעזורים, וזה מי הקיר בצורה שאישר לבין את המשמעות של משעוסים. וזה היה קישלון. זה היה פרויקט שואקי שלון. שלוש שנים עבדתי עליו, נלחמתי. אני חושב שמה שיותר עבד זה האגר, לקחת את הפרויקט הזה. מה שאתה אומרת? קוקח רציתי אותו, כי כל החברות הגדולות התחרו בזה שלא הסתכלתי לדברים הקטנים. וזה לימד אותי לבין של יפמים לתת להגור להיות בצד ולהגיד לא, לי אין גדול. אני יודעת להגיד לא ואני צריכה לדעת גם להפסיד. ואם זה לא נכון, אז לא לעשות את זה. וזה היה קישלון מאוד גדול. כן. אז עכשיו, נחזור, אני רוצה לחזור לשדרות יהודית ומרר אל אומר לה, בואי תעשי גמר והתפעם ראשונה, והתומרת לו, אני לא יודעת, הוא אומר, "אני אתמוך, בחו" אני עשה איתך, ואז מה היה שם? הוא יקיר לי קבלנים, הוא יקיר לי עובדים, הוא יקיר לי את הכל, הוא עזר לי לפקח על זה, ולהסות את זה ביחד, ומה לי, תקשיב את עוב. יכול להיות שם הפרוק את הראשון, לא תרובי, הכל ככה הרבה. אבל הצחקל לרובייך, כי הדגושה, ויש לך ילדה לכל-כל ודברים כאלה, בואי, אני ועד יד ביד. וזה בדיוק מה שיהיה, יד ביד, אני ואו עלכנו ושייהנו את הפרויקט. מדהים. מדהים. ואז יצאתי החוצה, הוא יפנה אותי לחבר את זה, ואנשים גם מכירותי בענף, ומכאן התחלתי לעשות את כל מה שצריך. ואיך בכל זאת התישה? אז איך כאילו לא. כולם יש אתפים פעולה, כאילו אמרוצים, כאילו אמרות זה, כי זה נשמע כזה, מכירים אותי בענף, וזה לא. אז מה היה קשה שם? מאוד קשה. הרבה לאים. כאילו אמרו לא רוצים. מה פתאום? מה התמבינה, מה התתלומן דסת, התלויות דעת, התלו זה. מאוד אין בעיה. באותנו להזדמנות. בואו נרח אנחנו עושים. ואז הכחתי תיגגבר שותף ואת חלשייה. כשיפורון לצור החיים יען. ובנתי שזה לא נכון, חזרתי להיות לבד. בסיטי את הכל, עד שאמרתי, אוקי זה שלי, מי שרוצא אותי שיקח אותי, כבילי ומי שלא רוצה שיהיה לבורי. כן. הסיפור שתחלת על הספר. מה היה שם? זה היה אחד הדברים, אחי הזויים שקראו לי בחיים שלי. בדרך כלל אני תמיד מגיעה, בגדי עבודה. כן. עלי עבודה, קסדע, כל מה שצריך, כימי שמגיע אליי, לא בצורה מסודרת לעבוד, אני לא נותן את לא. אגנו לפגישת עבודה, לקרות תוכניות, לשבת לנתייח פרויקט, באותו המתחשק לי, לבואים סימלה. אבל לא אין לה לעבודה, כי עדתי שאני לא להכתל השאת, אני בהרק למשרדים. כן. סימלה, ונהליה, כן. אבל מה אתיוק, שונים גמלי בליות קצתי שע. אני נכנס לי במסקירה שלי, שולחן של כ-20 גברים המורים יושבים, ובראש השולחן יש שאלת שכתוב בלי רובין, שעבכת לא יכול לדעת בלי זהי שע, או בלי זה גיבר. אי אפשר. איך שאנחנו נכנסות, אחד מהנדסים אומר לי. מי דל, בי בי בי בי ברגע, ככה היא מיד, מי דל. אנחנו יכולים לקבל כפה. סתכלתי. מסכירה שלי תופסת לתייד, לחצת לי כדי שאני לא, לא יגיב. אני אמרת לו, כן, וכשמה, מה צריך? סיכה קטע את המשחק. סיכה קטע את המשחק, מושת צריך. לקחתי דף ועד. חיים רוצה כפה שכור, מושר רוצה, נסקפה, זה רוצה ככה, הכל אחד, תקטק, אמרתי למסקירה טיבו איתי, עליך אנחנו למדבך, איך אנחנו כפה, איכןתי לכולם, סמתי לכל אחד, הכל אחד, תקוס כפה שלו, ועזקחתי תקוס כפה שלי, ועשבתי בראש השולכן, אפשר כתוב בלי רובין. בלי רובין קבלן? כן. הם מסתכלו, הם היו בעלם. הם בית החמרו, שלך מישי, זה לא הו. אמרתי שלום, אני זאת בלי, נעים מאוד. המאנדס הזה שמר, יש אמר לי מיד על יבוי, הוא ניהל לבן. לימים, הוא הפך לו את המאנדסת לי בחברה. לא נכון. הוא הפך לו להתחוברים הכי טובים, שכלומר, כלומר, מה לי, אני אמרת לו, "העד מהיד עליה, אני לא מהיד עליה." כן. אני לא מהיד עליה. וואי, אתזכחתי סיפור שאני מאוד מאוד מאוד אוהב, אני אמשמת אותו פעם על. די מסתף אני שיר לי. זה בריטית שקראו לה יסתת תדתוק ב-20 ולא זוכרס, החמס רעי משהו כזה. ועדתת תדתוק של הנקרא למה לנשים, כאילו באנגלית, למה לנשים, יש ראש התוח. פעמים ספר את שם סיפור. ויומרת, שאי בשנות השישים, היקים החברה, הייתה מנקלית של חברה, שייסיקה ברק נשים, והנשים האלה תנושה רותי תוכנה. בשנות השישים. אמרת, אוקיי. לא רק זה. הסיפור אתר מעניין אחרי זה גם שם, כולם היו, אפריל הנצריות. זאת אומרת, אני מקום ישרד אינטנליהם לעבוד מהבית, שזה המעוד מסובך טכנורית, אבל אינטנליהם לעבוד מהבית, כי הם רע נשים, צריך לגודד ללדים? זאת אומרת, זה מהבית? למי זה בפריע? היום זה כאילו, אגנו לזה, 20, אגנו לזה, אבל אירה, אתה את התידה הז. במודעות, כדי שיו להלקוחות, היא כתבה, סטיב, לא סטפני, היא כתבה סטיב, כי אחרת, אם ספר אתם אחרת, אני היחטוב סטפני, תתקשו לחברה של סטפני שיר לי, אפחד לא התקשה. אז זה כתבה סטיב שיר לי. וכולם היו מתקשרים, ויהי טעונה, ואז הם היו מריני, תעוו ליתה מנקל. ואז אתם ספר את, הרגע אני, ספר חלבו לחברה, אני אמנ קלית, ויהמרל לנשים ישרוש עתוח, ‫אם כזה תרגים כמו שאמרתי רגים הייתה לנקע. ‫כזה, אבל היא מדהימה, מדהימה. ‫אז ב-25 לא יודע כבר הייתה ‫בתחת שבעים או שמונים אני רק זוכר ‫חי נראה, שם קטנה על הבמה בריטית ‫סיפור יפהיפה, ‫אני בטד גם, זה זכר לי בגלל ‫שאמרתי מהשם. ‫וקיי, ואז הגעת גם למקדל של ‫שמונה ה-18 קומות ושל. ‫ואז התחלתי לקחתי מה שנקרא ‫לא רק עבודות הגמרים, ‫מה תרגע? אם אני אעשה לסוד גמרים, ‫אז בואו נעשה גם את. ‫בואו נעשה גם את השלד, ‫בואו נעשה את הכל. -כן. ‫למה? כי מה שנקרא בביצוע ‫אחריות. -כן. ‫ומה אנחנו תמידו, ‫אבים לעשות, ‫לפיל אחריות אחד על השני, ‫נכון. -כן, כן. ‫לא אבי לקח את אחריות. -או אפילו אחד לא אבי לקח את אחריות. ‫או שינגים אל השם, ‫כמו בכל דבר במשקורי. ‫ואז מה שקורה, ‫השלד היה אומר בלי הגמרים השמים בתיח. ‫החשמל זה ש. ‫ואז החלטתי, אוקיי. ‫אין השמות. אני עושה, ‫או הכל, או כלום. ‫ואז התחלנו לסוד בניינים שלמים, ‫ביננייניה בוטיק, ‫בינניינים יפים ש. ‫שאתה רואה נשים שאתה נתן להם את הדירה, ‫אתה עושה שלהם בפנים. ‫אחרנו אתם מדבר את המקבל דירה ‫עם הצריח נקיע שקף לך. ‫נקיע את צריח. -כן, מה צריח? ‫היא, קיסל, הדבר החייקר ‫שאנשים קונים זה הבית שלם. ‫-כן, כן. -וואי, ‫צריך המון המון הסבלונות לדעת ‫לדבר עם אנשים. ‫זהו רציתי להגיד לך, ‫בסוף ודת בישראל ‫על הכוחות המסראליים. ‫אנחנו יודעים של הכוחות ‫ישראליים זה לא הדבר החי ‫מנומה סוסבלני שיש. ‫נכון, אבל. ‫צריך לקחת, צמיד צריך לקחת בחשבון, ‫שאדם ששילם שניים, ‫שלושה ארבעה, חמישה מיון שקל. ‫כל מה שיש לו ואין לו, ‫אני תמיד רואה ואני אומרת, ‫והוא צריך להגיד שכי טוב ‫לקבלת משהו רוצה. -כן. ‫ולגעת מרוצה. ‫כי רוב על הכוחות שמגיעים ‫ליכול הבניינים, זה לקוחות שכנו, ‫שאני בניתי להם דירות, ‫אז יש לדוד השאלהם ולדוד שלהם ‫ואחברים שלהם ודברים כאלה. ‫אתה כבר הופך מה שנקרא ‫בקיילה של חברים אחד בשביל השני. ‫המטיחה, הרעיון שיהיה של ההב-בית, ‫זה היה העברקה שנתנה לי מה שנקרא ‫להבין ולסתכל על האדם של, ‫של הדירה לא לראות אותו ‫כמספר או כפרויקט. ‫למרות שיש גם כאלה ‫שם קשה מאוד איתם לעבוד, ‫שם בהם להתאר בללו, ‫לעוד כסדה, ‫לאם כפקפים, ואני לא נותן ‫את להם להיכנס, ואני רב הייתם, ‫כי זה בתיכות, ‫עם יקרם משהו זה על אחרי אותי, ‫כלל חשבה משים סנדלים להתאר. ‫ואנחנו נכנס לו מסמר לרגל. ‫ואז אני רב הייתו למטה ‫נמטות הלוטיקנסים על חנה עליה עבודה, ‫או אליך נעל סגורה, ‫או שהוא לא מוכל נשים כסדה. ‫בחזר חלילה, ‫זה פועל מלמעלה זרק משהו, ‫וזה נפה לא עלרוש. ‫-כן. -שפוג המחריות. ‫אז אנשים מעטות הבא, ‫תחלה מאוד היה להם קשה לבין את זה, ‫אבל אם את להלוד היה להמוד ‫על הדברים שם, ‫אם חשובים לך, ‫אתה לא תצליח. ‫-כן. ובעצם היום התגם יזמית מדלן. -נכון. ‫זאת אומרת, ‫בעותה מידע שאת קבלים ביצוע, ‫או שפה ושם. ‫שמות, אני יכול, ‫אני היום עושה גם מייזה מויות ‫לפורקטים שלי, ‫שאז לדיירים עצמם מאוד כדי, ‫כי אני בעצם מיוסד. -פה פוספת את המלה ‫של בין זה לזה. ‫פה פה פה פה שבה יזם ‫בולודה לבנות. ‫הרי בסופו של דבר, ‫אתה יכול להיות יזם בנשמה וכל, ‫אבל אם אתה לא יודע לעשות ביצוע, ‫אז אתה יזם, ‫אני אשאר בקטע של היזה מות ‫זה לא יורד לפרקטיות של הביצוע. ‫פה יד ימין, נותנת לי עצמו, ‫לפעמים את העקול הפסיט ביד ימין ‫ולרווייך בעצם הול. -כן. ‫אז זה הייתרון שהיום שדיירים ‫בכרים, הם צריכים לפחור משהו ‫שהוא יזם קבלן, ‫שהוא יודע לעשות גם את זה וגם את זה. ‫-ויש כאלה הרבה בישראל? -מתחיל להיות יותר, ‫ויותר כל החברות הגדולות גם זהו ‫שהם צריכים להיות הם בעצמם קבלני ביצוע, ‫כי זה חוסך להם הרבה עלויות. ‫-כן, כן, כן. ‫ואת תגידי, מה את חושבתי ‫היה התיד של הנפה זה בארץ? ‫על המדבר המחירי על הדלאנה, ‫הם דבר על נכוזר הגל הסיפור של הפועלים ‫ושל זה שדיברנו, ‫יש איזשהו פתרון כרגע חוץ ‫מהעובדים זרים? ‫לא, בזה עצוב מאוד. ‫מאוד, ואני חושבת שהם מדינת ישראל, ‫הם לא תבין שחייבים לקחת ‫את המנוע הזה של המשק, ‫שמחניס הרבה כסף למדינה. ‫אל תשכח, יש שני מיניים ‫שמניעים את המשק במניני נתישראל, ‫נדלן והייטק, ויימר לסחוד ‫בייבין את הניהו, ‫שבקורונה הוא נתן לנו לעבוד ‫כי הוא יבין שאלה מנועי עצמך, ‫שנותנים לעסק הזה לבעוח, ‫קרגע עורסים את האנפ הזה. ‫האנפ הזה הוא לכ ונגמר. ‫אם אנחנו נסתמך רק על פועלים זרים ‫לא ילדים שלנו, ‫ולנחדים שלנו, לא יהיה פודירות. ‫או שידירות. ‫-כי הם ירקרים בדיוק. ‫היה פה מחיר. ‫היה מפשר להגיע לדירה ‫במצב של בתלביב, ‫שני מיליון שקל כניה. ‫אתה מאמין? ‫את מתכוונת מה הסתומרת, אהגע. ‫המכוונת המחיר של הולרק לפנות. ‫-לא. מחיר מחירה. ‫בתל אביב? ‫-ברור. ‫זה דירה אפשר אתנות בשני מיליון. ‫הוא אפשר לקנות דירה ושני מיליון. ‫היא לה כמה רוצים. ‫מה כבנה? ‫כמה מדינה מוכנה לעשות בשבילנו ‫האזרחים פה. ‫מה אפשר לעשות, אוקיי? ‫-כן. ‫והיא לא ימישו, כסר שיחליד ויגיד, ‫אני לוקח את היו זמן, ‫לביב פועלים ישראלים. ‫היא אומר לי, היום בעב לחיילים ‫השוכרים, ‫הוא אומרת להם חברת, ‫הקשיב אותו. ‫אתה מכולים היום ללכת וללמוד ‫מקצו להתיד. ‫כולם יכולים להיות ההתקיסטים? ‫לא. -לא. ‫כולם יכולים להיות רופאים? ‫-לא. ‫כולם הוחדים? -לא. ‫עבודת כפיים צריכים? -כן. ‫-אוקיי. ‫למה תייח רצף צווי ‫בכל העולם רומן ופה הוא נחשב לסוגי מל? ‫לעבמת. ‫כי אני חושבת שכל עם הרוצה ‫שבין של הירוחדין ורופא היו תקיסטים. ‫מגלל האימה היו דייה. ‫-בדיוק. ‫אבל לא כל ילד יכול ולא כל ילד מסוגל. ‫התידי השיום מזגרים, חסר לנו מזגרים, ‫היום מזגרים מגיעים למסקרות ‫של 60-80-80,000 שקל אחד. ‫-כן, אני יודע את זה כילד, ‫לדוד שלי יש איזשהו ‫הוא יפעל בצפון שהם עושים ‫את הסיית צווית ומחפשים בנרות. ‫-בנרות בדיוק. ‫ב� בדיוק, זה בדיוק העניין. ‫שבו. ‫יש חברה, אני אמר דבר כזה. ‫יש חבר שלא יכולים ללמוד. ‫לא מסוגלים. ‫לא כל לא מסוגלים, זה בסדר. ‫כל ילד אנחנו אוהבים אותו כאלה, ‫דענכנו אותם. ‫אם נקח אותם, ונחשיר אותם, ‫ונחזור לבטי ספר שילמדומי קצאות למדע ‫ודות כפיים, אוקיי? ‫אנחנו נוכל לשמוע על המדינה שלנו. ‫אחד לו בנת המדינה הזרקה. ‫אז רגע. -אנחנו. ‫אני שמתי הבוקר בדרך בפקק לפה, ‫פות כסה מדי פעם, ‫אני שומע ומחבב, ‫שולכה ארבע. ‫ובדיברו משהו עלי, ‫הדול הרחשב, צניחה בארץ, ‫וזה מאוד מאוד מאוד מאוד, ‫פוגעה בתעשיית ההייתק. ‫הוא אמר, איך אין לזה, ‫איזה שהוא שר, ‫שמתעסק בזה הרי עם עוד פעם, ‫עם זה מנוע צמיחה. ‫אז איך אין שר, ‫שמתעסק בזה, אז יש הרי, ‫שרשיקון ושר. -מה הוא מבין? ‫יש ש. -שרשיקון מה מבין בדיוק. ‫אוקיי, נו, אז מה איתך? ‫מה איתך? היה, אנחנו מחפשים. ‫מחפשים, המקצאה אנשים מקצרים. ‫אני חושב את שמה שגיעת, ‫מה שצריך לעשות כרגע במדינה שלנו, ‫אז זה לקחת אנשים מקצועים ‫לכל מקצוע שהידול הנאלת זה נכון. ‫שר שיקון שמבין בשיקון, ‫שר בריאות שמבין בבריאות, ‫שר חינוך שמבין בחינוך, ‫רעיתה בסוף שבו אחרון, ‫אתה מה שיהיה לגבי המפחנים של הילדים, ‫היא ביישתי. -כן. ‫היא ביישתי. -למשלום הקיר, ‫מסתירים. ‫בדיוק. -את הציונים הנוראים, ‫שאנחנו מקבלים במקדונים. ‫בדיוק. ‫ואם אנחנו נמשיר בצורה הזאתי, ‫אנחנו מדברים לתאום שאין לה. ‫שאחבר הטובים יקום ואולכו. ‫לא ישר אופו. ‫למה נישל אותך שלך, ‫למה? בקפרסין אפשר לקנות דירה במיליון וכד. ‫מיליון נותאים, ‫ביא לה, ופה בארצי אפשר לקנות מה אבדל? ‫אחד לא רוצה את זה. ‫כישה מהמאודדים ורוצים, ‫ופולו וגם פה זה אפשרי. ‫מה זה אומר שם מהוודדים ורוצים? ‫רוצים, החבר הטובים, ‫רוצים לפתיחת המדינה, ‫רוצים הכל, ‫רוצים אנשים טובים שייגיע. ‫מה איך הם עודדים את זה? ‫-בחירה, דירות, ‫שאם זולים יותר. ‫אין לי בעיה, אפשר גם אחר ‫הזו דירות זולים פה בארץ. ‫לא כולם צריכים לגורך הדרך גדרה, ‫אבל במגביל, אם אתם רוצים, ‫מאבר לזה, ‫נו מחירים נורמה, ‫לאם לגורש, המטנות ההסוקה, ‫ואחריך השוב נותח בורה לגיע, ‫לגיע לעבודה, ‫שאיום לגיע אליך פה לקח לי ‫לצאת מהבית שלי בצפון תל אביב, ‫הרבהים ושמונדקות. ‫הואו. -כן. ‫ארבהים ושמונדקות לקח לי לגיע אליפון. ‫זה אגיוני? ‫בילי, אני שואל תחלמה ‫את לא לחליות צראת השיקון. ‫-התרוצה? ‫אני חושבת שכן, ‫אני חושבת שאני חושב, ‫מסוגלת לעשות פה דברים ‫האני אניינים. ‫אני חושבת שאם יהיו פונשים ‫שמנשים טובים שיועוי, ‫היא חפת להם לא רק מהקיסל השבת, ‫זה אנשים שכבר עשו לביתם ולחיים, ‫והיא נוח שבלתובה את הכלל, ‫זה משהו שיצליח. ‫אבל אם בוזמנית הצרחה להתעסקים ‫חצים האנשים נגיד שם לא כאלה, ‫ומצבנים ומתואניים תיונים ‫שם לא להעניין ואינטרסיים וכולי, ‫יש לך תסבל. ‫הנות להתמודד איתם, ‫נבינה, כי הרי, ‫הוא עוד במשלה שכולם ‫המקצועים גם לי בליות משהו מקצועי, ‫אבל הפוליטיקה אנשים הטובים ‫ברוכים מנלפמים כי החברה ‫שם לא תמיד, ‫אז בואו נכת. -אז בואו נכת. ‫בואו נשנה ונבין עשים טובים, ‫אנשים שחפת להם עם השקורי. ‫כי יש פה עתיד שלי לדים שלנו, ‫של הנכדים שלנו, ‫של כולם כאילו, ‫בעולם גם הטודייה, ‫שם יות שלנו בכל מקום, ‫וקיי? -כן. ‫במעיקרי. -כן. ‫תגידי. -טגידי. ‫יש פה רק אנשים מסוימים ‫שאלה הם דירות, ‫שם יכולו לסכיר לעשות משהו ‫הם רוצים, ‫מחר מתאים להם שגור, ‫הגור, לא מתאים להם, ‫לא יגור, למה? ‫טוב, אני לא כאח את הרעיון ‫שאלה חיים בתי סור. ‫נכון, חושב שזה. ‫אני מדמיין, ‫כאילו, אני פשוט קוקח לא מבין בזה, ‫עם היפו את פרקליטה סתן. ‫היה לו משהו להגיד על הרעיון ‫של החייבור בין, ‫בתי הסור על העבודה בן הדלן, ‫מבינה מניעור. ‫יש איזשהו טיון נגד זה? ‫מונישה לא טון, ‫אין לא חושבת. ‫אני גם לא. ‫אני חושבת שלו. ‫שקמנו אנשים, אזרנו להם, ‫נתנו להם פרנסה, ‫נתנו להם כבוד, ‫נתנו להם, ‫לא להיות נטל על מדינת ישראל. ‫למה? למה לא? ‫אני אומרת, חיילים משוחורים, ‫אני אומרת חברה לפני צבא. ‫אני אומרת מעבר לקח, ‫חבר שלא רוצים מלמוד, שנושחים. ‫בואו נחשיר אותם, ‫ונוציא אותם לצבא שהם ‫היו הבינוי של הצבא. ‫אוקיי, אנחנו צריכים לבנות ‫את הצפון ואת הדורום בחזרה, ‫החרמא שקרה, אני מסתובבת. ‫אני הייתי בצפון בזמן המלחמה, ‫אר בחמש פעמים שם, ‫כי יש לי חברה של איתק נוספת ‫שהיקמתי שמה. ‫צריך לשקמת כל הצפון, ‫מי יעשה את זה? ‫מי יעשה את זה? חבר את הבינו? ‫היישה מצפון שארוס, ‫ארוס מעלף ואתיו, מי שכמת זה? ‫אין. ‫תוב, ביתגידי לי מה לסעים בקלפי, ‫אני. ‫אתה, תקניותי, תודה רגע. ‫הוא יכול לנו ביחד ‫כאם כמדינה שהיא חפת לנו ניצא החוצה, ‫ונגיד, אוקיי, כמו שהיה יוקר המחיה, ‫חייבים לעצור את זה, ‫חייבים, חייבים, חייבים. ‫כודם כל זה הרבה יותר גורום ‫היוקר המחיה, ‫הנדלן שהיא אפשר לקנות, ‫זה כמו יורכר וכי הפייסר, ‫אנשים לא יכולים לקנות דירה. ‫הוא שמשקורה אנשים הולכים במתחייבים ‫למשכנתות שם לא מבינים ‫אחם יחזירו אותם ‫במחירים שהאם אד לפני שנה, ‫אנשים של מושבת על הפעמים שקל משכנתה, ‫ויום השלבים שכם, ‫יש 23,000 שקל, איך אפשר לעמוד בזה? ‫-כן. ‫איך אפשר זוק צייר שיש לו שני גלדים? ‫יכול לעמוד, ‫בגלל זה גם גשר ב-19, ‫כי מתחיל המריבות, ‫מתחיל בזה שאין כסף, ‫אין חוגים לילדים, אין לצאת, ‫אין להיות ביחד, ‫אפשר לחיות בצובר כזו. ‫-כן. ‫-כן. ‫ואני חוזר למספרים ‫שדיבר בתחילת הפרק, ‫אלף 500, ‫הפילו יותר יומית. ‫זה אכל המספר. -ברו. ‫-אכל המספר. ‫-טוב, חבר ציירים, ‫אנחנו קוראים לכם על דברים בילי, ‫משיר את הפרטים שלה ‫בטאו רפרק, פיליטודר הבאה, ‫מה עבר לפיתרונות, ‫המאנים שווות, אני חושב שאת באמת ‫אחל הדמות לאשרה, ‫כדי שמש שנקרא גם מי שאולי ‫אין לה את זה בגנים, ‫שתקבל מזה קצת, וזה ידבי, ‫ואני מאוד רוצה שבנות שלי ‫אלה הם את האומצ ואת החזון לבוא ולשנות, ‫וגם בביקומות שיש רגברים ‫וגם בביקומות שבהם צריך ‫את הרבה מאוד שינויים ‫שייבואו בלי פחד. -נכון. ‫אפשר מרם לכם לא תמיד ההפה אותו לכן. ‫אני רק מעניתי עוד דבר אחד אחרון, ‫אני יכול לשון? -יהיה, לה. ‫סיפר תל עכשיו התולכת לעשות את הנגיד ‫הם, נחקרת לזה גמר, ‫אני כל כך לא מבין במושים האלה. ‫אז הרח לעשות את הגמר, ‫או אחרי זה הלכת לעשות הפרקטים ‫השמונה ה-18 קומות, והיא ניאנותי. ‫בתור בין אדם עם הרבה המײיציה ‫למישה עם הרבה המײיציה, ‫הרבה יותר משלי, אבל כשהתהית ‫המית כמה בבוקר, ‫המצבוח שהיה איתו לכת למהיה, ‫מצבוח שהיה איתו לכתיתו, ‫הפופחתיתו את היום. ‫מבינה מה התכוון? -ברואו. ‫כי יש כמה סוגייתי פוסים. ‫יש איתה לשם, ‫הוא רואה, אי שיום משהו לעשות. ‫וונסא אותו, אבל כזה מצבוח ‫זה יש איתה לשרק מחייכים, ‫מריא אותי, איך זה היה נראה ‫באיום יום? ‫יש אימא שקמתי רק מחייכת ‫והיא אימא שקמתי גם הצובה, ‫אבל תמיד שיצתי החוצה ידעתי ‫שיש דבר אחד, ‫שאני צריכה לצליח ומה שאני עושה. ‫למה? למה הצחר הצליח? ‫מה איפה זה בא? ‫אלה מושה. ‫זה הגניב שזה. -אז זה אביציה, אז אוקיי? ‫זה אביציה שלי, זה הגניב ‫שלווקח הגבחינחתי את הבאה שלי. ‫גם שקשה, קשה יש בלכם, ‫והוא אותו לא אוכלים. ‫הוא היום רטמיד מהמיין הקושר, ‫אבל אנחנו כן אוכלים אותו. ‫האז זה לא ימטי, אוקיי? טוב. ‫תודה רבה בלי, ‫תודה רבה חברים מפגש ושבועה ‫בהתשנור עליה שבועה.