19. התחדשות עירונית חברתית עם אביטל בלונדר ג'ינדאס/ מנוף

המקומות האלה יזמים בעבר בכלל לא יום הגיעים אליהם. היום זה לא שהם לא מגיעים, הם מגיעים, אבל הם עושים פעולות שהם בעיקר יזמי יוצא פקולטיביות. זאת אומרת, הם נכנסים, מהרגנים, מחתימים, ואז נהלמים. מכיוון שאין יכול לתמיטית לבצע את הפרקטים האלה במצאות עונת סמי וחוב בצורה שוקית הרגילה, רק שדעיירים לא מודאים לזה, ויהיה להם מבטיחים שבאוד שאלו שנים, או לכלו תוב בני המפרר וחדש, שהיא ממש את החלום שלהם שסוף סוף הם יצו מהמצא ונוכחי הכל כך כשבמהדגר שהם מתמודדים איתו, אבל ברור וחברות היה זמיות האלה, שרבה פעמים עובדים בחגב דרך שחקנים שניים ושלישיים ומפילו לא מחתימים בעצמם ברבה מאוד מהמקרים. בסופו של דבר מסתכלים על הדבר הזה כמו לקנות כך הכלעית שתפשיר בו דיסרים שנה. שלום, שאלום, הבורחים ובורחות הבות ללחשוב דיור, אני דוקטור דורי דגרופון כאל, והיום אני שמחה מאוד להיות כאן עם אביטל בלונדר שתחפת הציגת עצמה. בפרקו להיקצת יותר אופטימי של יזמית חברתי, שגם קצת יזמית נדלן. ומנסה לעשות שינוי, אני חושב את גם שינוי חברתי וגם שינוי הולי קצת יותר גדול מרא ככה, כולם שינוי חברתי נרא קצת קטן, אנחנו מגיעות לפרק הזה בעצם אחרס ידרה של שעסקה בדיור הציבורי, וברבר בקשהים וברבר בעת גרים, ואנחנו נכנסות גם לקונטקציה להתחתות ירונית, שהיום כבר אפשר לשול, וראינו את זה גם פרק עם הדיימית, עם באמת הוא עושה רק טוב, ההתחתות ירונית. וזמנתי את ויטל כאן כדי לדבר בעצם על המודל שהמצאים להתחתות ירונית, ועל הרייה האופטים מתשהתחתות ירונית, כאן יכולה לעשות שינוי וכאן יכולה לעשות שינוי משמעותי, אז היה ויטל ותופשת כאן. -צרו, האם טובים? -השלומך. -כו בסדר? -כן, תודה, ותודה שזמן. -אמא, סימחר הבא, אני שמחה קצת לשמוע לדרך שלך, מיעה את מה זה ג'ינדס. אז קודם כל נעים מאוד, אני אביטל, ובעצם אפשר להגיד שלוש עשר שאני מאחרונות, אני אקמתי ומנהלת ג'ינדס, ג'ינדס היא יזם נדלן שלו למטורת רווח, שבעצם המטרה שלנו זה להשתמש בהתחתשות ירונית, כאמצעי, למוביליות חברתית, ומיגור עוני. -בעצם אתם היחידים. -בעצם אתם היחידים, בער עצור עשים כזה דבר מחוץ. -הפרומת שאנחנו עובדים בו, אנחנו היחידים. זאת אומרת, רכיבים מתוך המודל שלנו, יש וחלקם נעשים גם לידי הרבה מאוד צריך קנים אחרים, אבל היכולת לשלב את כל הפעולות שאנחנו נושים דווקא במקומות שאנחנו נושים את זה, אנחנו נמאסה היחידים בארץ שעושים את זה. -אז מה אתם עושים? -אנחנו בעצם נכנסים לעבוד בתוך שכונות שיש להם תמיד שני מאפיינים. אחד הם בדירו גסוצי איקונומי, אחד שלוש לפי דירו גלמבס של אזורים סטטיסטיים, הרשות המקומית יכולה להיות בדירו גבוה יותר, אבל האזור בתוך הרשות שבו אנחנו פועלים, היא את המיד סוציו אחד הדשלוש, משאומר שאנחנו נותנים אני, אך ורק לא חלוסייה שחי באוני עד עוני קצה. והמרכיב השני, זה שאנחנו עובדים במקומות שירקי הקרקה, נמוכים מחדשת הליכי את חדשות אירונית, יקראו במצעות יזמות נדלן פרטית. קרי ירו החייזה מי המיני מלא, למשנה אם הגדירים אותו בשביל 25-25, לא מגיע בשום צורה במסגרת דוחות האפס שאנחנו עושים המקומות שאנחנו עובדים בהם, יותר מזה אם זה מגיע אז אנחנו לא צריכים אותנו, זאת אומרת הדבר הזה יכול לקרות בכלים אחרים. אז אנחנו בעצם נכנסים לעבוד בתוך מקומות שיש במצורך הקוטי להתחדשות, יש בהם ריקוזים גדולים של אוכלוסיות שחייות באוני, שמתמודדות היא מגוון של אתגרים, דיור זה מרכיב מרכזי, אבל לא בלעדי של ההתגרים שמשפחות שאנחנו מלבים מתמודדות איתן. וכשאנחנו נכנסים לעבוד בתוך שכונה, קודם כול אנחנו נכנסים לתבר של 56 שנה, כלומר זה רומן הרוך וממושך ושוטפות גורל, הרוקה וממושכת שיש לנו עם המשפחות שאנחנו זוכים ללבות. וכשאנחנו נכנסים לעבוד בתוך שכונה אנחנו עושים למעשה שלושה הדברים. הדבר ראשון הוא דיור, הוא מגורים, אנחנו בעצם יוזמים פרויקטים של פינוי בינוי, כי יזם לכל דבר ועניין, זאת אומרת נכנסים, מערגנים דיירים, מסעים להם להקים את נציגות הדיירים שלהם, מלבים אותם בתהה לי חצמאי שלהם של בחירת הוחדים מייצג הדיירים, ולאחר נקן כמובן, מכתמים אותם לסכימי מחר מלאים, ומקדמים תבה לכל דבר. רק שכבר הממיף גש הראשון שלנו עם הדיירים, אנחנו מסבירים להם מה היה משמעות בפול שאין כדיות כלכלית להתחד שותי רוני, ולמה צריך אותנו, מכיוון שבשונה מהשר לפני 3-4, ובטה 5 שנים ויותר מזה, המקומות האלה, יזמים בעבר בכלל לא יום הגיעים אליהם. היום זה לא שהם לא מגיעים, הם מגיעים, אבל הם עושים פעולות שהם בעיקר יזמי יוצפקולטיביות, זאת אומרת נכנסים, מערגנים, מחתימים, ואז נהלמים מכיוון שאין יכול לתמתית לבצע את הפרקטים האלה במצאות עונצמי וחוב בצורה שוקית הרגילה, רק שדעירים ללמוד האם לזה, וליהם מבטיחים שבוד שלו שאני מולך להיות פה בניין מפוער וחדש, שהיא ממש את החלום שלהם שסוף סוף הם ייצו מהמצאה, והוא חייכי הכל כך קשה במאתגר שהם התמודדים איתו, אבל ברור וחברות היה זמיות האלה, שרבה פעמים עובדים דרך הגב, דרך שחקנים שנים ושלישיים, הם אפילו לא מחתימים בעצמם ברבה מאוד מהמקרים. בסופו של דבר מסתכלים על הדבר הזה כמו עליקנות כך הכלעית שתפשיר בו דישרים שנה, זאת אומרת, אין כוונה, בגלל שאני יכול לתמתית, זאת אומרת, בסוף, בבנק לא ידע ללבות נכון להיום פרויקטים שמגיעים לשניים שלושה, חמישה או שבעה אחוזר וחייזמים וזה המשמעות בפועל של משקורא שם. אז אנחנו במרכיב הראשון נכנסים יוזמים פרויקטים של פינוי בנוי, כי יזם לכל דבר, הקומרים לדיירים מראש שלא השלמת ממון, במשלטית ופילנטרופית לא ניתן לי לבצע את הפרויקט, רק שאנחנו מתוקף הניסיון שלנו הולכים לעשות את הפעולה הזאת באופן הכתיבי, כשאם שותפים שלנו לכל דבר בניין, הם וכמובן הראשות המקומי. המשקיב השני בעולם המגורים, זה שאנחנו היחידים בארץ ככל שאנחנו יודעים לפחות, שנותנים מעני לא רק לחלוסיית בעלי הדירות, ודעירי הדיור הציבורי כמקובה לפיכוק במסגרת הליכי התחד שיותרונית, אלא גם לא חלוסיית הסוכרים משוק החופשי, שהם היום שקופים לחלוטין לתליכי התחד שיותרונית, והם האוכלוסייה הפגיעה ביותר בתוך התהליכים האלה, יש כמה אוכלוסיות פגיעות, אחד ממזנשים בגיל השלישי, שהיום אנחנו גם יודעים להגיד שמכקרית, התחדשות אירונית פשוטורגת אותם, הם לא מסוגלים נעמוד בתל תלאב הזו, אבל מעבר לא חלוסיית הגיל השלישי, אוכלוסיית הסוכרים, היא אוכלוסייה פגיעה ביותר, כי נכנסת להירור הזה ללא נכס, יוצאת ממנו ללא נכס, ובדרך כלל סחר הדירה של היה לב במרות החוזים, ביקבות עלייתר כי הקרקה וביקושים שקוראת במקומות האלה, אבל גובה הכנסה החודשית שלם נמשתנה בשום צורה, ולכן הם לאטלת נדחקים החוצה. אנחנו קוראים לזה ג'ינטרפיקציה, החלק קוראים לזה בשמות אחרים, אבל הגופו של איניאן המשמעות בפועל, היא שגם אם גרטה בדירה הזאת, ישרים שנה ושילמתה הסחר דירה, שיכולת שאלה חוהה עלה לאוכשנים, בדרך כלל זה המצב, אבל עליהי פתאום אקספוננציאלית ובלי שהוא מענה מכיוון שאין בישראל באופן אפקטיבי תוכניות המתיות לפתרון של בעת דיור ברסגה בישראל. אני מדבר את עכשיו על אירועים נקודתיים, אבל בגדול אין מענה לנושב. אז אנחנו בעצם, ברגל הראשונה של העשייה שלנו, אנחנו קוראים לזה מודל שלוש רגליים, אז הרגל הראשונה היא רגל המגורים, ואנחנו בעצם יוזמים פרויקטים של פינוי בינויק, שבערך 5-20 מיחוז ממילה ידיורת או ספטי, שאנחנו מייצרים בכל פרויקט, לא מיועד למחירה בשוק חופשי, אלא מיועד ספציפית, כדי לתת מענה לחלוסיית הסוכרים שחייה בשרונה בסכירות ארוכה הטווח, שחלקה במחירים מסובסדים, שהוא ורוע לוקד היקל קליט, אבל הוא נכון חברתי, ואנחנו בעצם באמצעות כלי מימון משולבים, בעצם גורמים לפעולה הזאת היא קורד. אמרכיב השנים, עבור דנקודה חשובה בנושא הזה, לתת מענה אפקטיבי והרוך דווח לכל נושא החזקה והתחזוקה, שהוא מגע אירוע, בכל התה הליכים האלה, גם פחינת המשמעות הכלכלית על המשפחות, וגם מבחינת זה שאנחנו לא רוצים להצרת הסלם זו בה, והם לא נידע אג, באופן עמוק ופקטיבי, והרוך זמן, לנושא, החזקה ותחזוקה של בניינם הגורים בישראל, זה רק איניאנ של זמן, עד שהבניינים אחד השימה ליהפור להיות בנייניה שיקון שאותם נצטרך לחליף, הקשה להחליף 20 קומות זה כבר רואו ארבע, בתרום מסובך מאשר לחליף ארבע. אז זה הרכיב הראשון בעצם, הרכיב השני או הרגע לשנייה כמו שאנחנו קוראים לה, היא בעצם מינהלת חברתי, שאנחנו מקמים עבור תושבי השכונה, וצחלגיד בכל פרויקט שאנחנו עובדים, בוא אנחנו נסתכלים על רזולוציה שכונתית. זה אומר שבעצם אנחנו נכנסים לעבוד בשכונה בכלל אותה, בתוך השכונה יהיה פרויקט פינוי, בנוי, או יותר אנחנו נבינוי פינוי, בנוי, אחד שאנחנו הולכים ניזום אותו, ואנחנו רואים אותו בתור קטליזטור שבעצם איתן אחר כרטסטרטר למתחמים אחרים שגורמים שוקיים, יזמו אותם ולא אנחנו, אבל בעצם, כשאנחנו מסתכלים חברתי, את אנחנו מסתכלים על כלל השכונה, ואז יש לנו בעצם אנחנו קוראים לזה שני קבים כחולים. יש לנו כב כחול סטטוטורי, שהוא אותה תוכנית ספציפית, שאותה אנחנו מקדמים ברמה את הבית, ויש לנו מה שאנחנו קוראים כב כחול חברתי. והוא בדרך כלל גדול משמעותית יותר, אז זה אומר שבעצם את כל מערכה לבואי, הפרטנים והקיילתי שאנחנו מספקים, לתושבים אנחנו מספקים לכללתוו. ‫הוא שבאמת תשווהים של השכונה, ‫ולא רק לתושבי הבינניים הספציפיים ‫שבהם אנחנו הולכים לכל אל פינוי בנוי. ‫אז בכל שכונה כזאת שהיא בממוצע ‫סדר גודל של אלפני שכבה ‫התזה פחות או יותר טווח ‫הייתך סות שלנו. ‫אנחנו נכנסים עם תוכניות חברתיות ‫לתקופה של בין עשר ‫לחמש עשר השנה כמו שאמרתי, ‫כשבצד הפרטני, ‫היהד שלנו הוא בעצם ללבות ‫משפחות בשלושה הממדי, ‫עם פעם אחת בתליך מצוי זכויות, ‫הם שנייה בתליך הסדר התחובות, ‫ופעם שלישית, ‫בכל משקשו לנושא של שדרוג ‫היכולות התעסוקה שלהם, ‫חלקם תליכים מאוד קיצר את דבר, ‫לדברים מאוד ספציפיים ונקודתיים, ‫כמו לסייאלה אנשים ‫לשדרגת קורות החיים שלהם, ‫ולנסות לחשובית המפיוחולות ‫להיות יזדווניות תעסוקתיות ‫מהייתי ורות עבורם ביסביב אותם. ‫וחלקם תליכים הרבה יותר ברוקים ‫והמוקים, ‫רבה מאוד ממשפחות שאנחנו מלבים ‫עם מצאים ‫הוא באו תלכרונית, כלומר, ‫הפנת כופה מאוד מושכת של זמן, ‫הוא בתעסוקה לא מתיבל פנת כופה מאוד מושכת של זמן, ‫הדברים המדמי, ‫הם משפחות שאנחנו מלבים ‫על אנחנו מוצאים סיטואציה ‫שבין אדם עובד 20 שנה בתוך מקום עבודה ‫באמא אולי, ‫הוא לא חשב לבקש העלה, ‫והוא עדיין בוטו, ‫הוא תר המצחר מלפני 20 שנה, ‫הרבה מאוד מושפחות שאנחנו מלבים ‫מפותרים כל כהיצרק בישי ‫הוא היא קבלות הזכויות הפינסיון ‫יות שלהם, אבלות חברתיות קשות ביותר שאנחנו חוזים ‫בעיומיום יום, ‫ואנחנו בעצם המטרה שלנו ‫היא לייצר גידול ‫באהכנסה חודשית של המשפחות, ‫כדי שתהיה למטרח הנסה פנויה, ‫והם יכול לשדרג את החות החיים שלהם. ‫נכון, להיום הרבה מאוד ‫מהמשפחות שאנחנו מלבים, ‫נמנאים מצרחים בסיסיים שלהם, ‫בין אם זה מזון, ‫בין אם זה תרופות, ‫בבדי כלום שנוגע לכינו, ‫בבדי כלום שנוגע לכן ‫אוכבילתי פורמלי, ‫והוד רשימה, ארוכה וקשה ביותר, ‫מקוון שהיום אנחנו נמצאים ‫בסיטואציה, ‫שחלוסייה שאנחנו מלבים, ‫אפה שהיא סוחרת, ‫עםוציאה בין 60 לשבים אחוז, ‫מחנסה החודשית של הרק על זכר דירה, ‫והרובה חי המסחרמינימו, ‫משמשיר להם נומנה לתכמה ‫על פשקלים בודדים לכל שרצו, ‫כי החיים שלהם, ‫ואנחנו דנאים אותם, ‫לא רק לאוני אלה לכבות. ‫שאחה ככה אנחנו כחברה ‫מתכסים עליהם כאילו כבוצה לא רציונלית ‫של אנשים שלא רק הייתה מתנהלת ‫בצורה הגיונית, ‫לא הייתה מגיעה למצב הזה, ‫אז אנחנו מאמינים שאוני ‫אולוג זה רד גורל, ואוני ‫הוא תוצר של מדיניות, ‫ואני הוא תופעה שאנחנו כחברה ‫צריכים להתמודד איתה, ‫מצריכים לקחת עליה אחריו, ‫ואני הוא תופעה שכלו דיקורת ‫בתך בהיקפים שהיא קורת במדינת ישראל, ‫שזה אחד מכל חמישה אנשים, ‫שכאל שהגידו אפילו אחד מכל ‫שלושה אנשים, ‫אתה לא יחמודדים את זה. ‫אבל את מודדת את זה. ‫אז אנחנו מסתמכים כרגע ‫אנחנו נעיום על הנתונים של ביטוחלומי. ‫אבל אני אומרת, גם אם אנחנו הולכים ‫על המדידה המקלה יותר, ‫שייחד לכם ישה, ‫אנחנו המדינה נמוכה, ‫אני כמעט אני מוכב יותר באוייסידי ‫באיקף האוני שלה, ‫והדבר הזה הוא נוגע לנתח עצום ‫באוכלוסיה, ‫והוא משפיע על כולנו, ‫הוא בבדדה עם משפיע ‫על האוכלוסיה שחייה באוני. ‫אבל מי שחושב, ‫שמי שלו חי באוני, ‫לא מושפה מעובדה שיש פה ‫היקפי אוני כאלה, ‫תועט העוד חמורה, ‫ואנחנו משלמים על זה כולנו ‫באיבד דרבית. ‫אז זאת תופעה שהיא ניתן את לפיתרון, ‫היא לא גזרת גורל ופונקציה של מדיניות, ‫ובלצת זה אנחנו יכולים גם ‫נצייד את המשפחות האלה, ‫כאלים משמעותית סתובים יותר בשביל ‫לסייה עליהם לאחלצמה המקום הזה. ‫אבל העובדה שאם נכנסו אליו, ‫הוא בעיקר פרי של החלטות של אחרים, ‫ולא שלהם עצמה. ‫אז זה מרכיב הנוסף ‫במודל אנחנו גם עושים במסגרת העשייה הזאת, ‫של אותן מנלות, ‫חשוב להגיד המנסות בשיטוף פולע ‫עדווקי מרשות המקומית, ‫אם לא באות לחיליף את הרשות, ‫בבדהי שלו את מסרדיה ממשלה, ‫אלא בעימב אתם לחזק את המענים ‫שניתנים, ‫ואנחנו עובדים באופן עדוק ‫עם מחלקות הרווחה, ‫שעותים חברתיים השונות ‫בכל אירושה נכנות דים. ‫אם רבה מאוד עבודה קילתית ‫ולא רק פרטנית, ‫מקבלן שאנחנו מאמינים ‫שבסוף לכוללת השינוי ‫אלה בתוך השכונות, ‫זה לצייד לא רק את הפרטים ‫אלה את הקהילות כקהילה ‫בכלים בשביל לאני השינוי בתוך המקומות האלה, ‫והמומחי התוך הנגדולים ‫ביותר במעקיילה צריכה עם הקהילה עצמה. ‫אפ אחד לא יודע יותר טובים ‫התושבים עצמה מה הם צריכים. ‫הקפשוט צריך לתת להם תקלים ‫בשביל להבין שקודם כל היד ‫אני מצאה אצלם ‫ולצת להם קלים אפקטיביים ‫בשולטרגם את הידע הזה לשינוי. ‫המרכיב השלישי במודל, ‫הוא שידרו גמסיבי של תשתיות ‫ושירותים ציבוריים בתוך השכונות האלה, ‫כריים התנסים, בתספר, גנהילדים, ‫שתכים ציבוריים, ועוד הרבה דברים ‫כרירים שבצם נחלת הכלל בתוך השכונות האלה, ‫וגם הם סובלים באופן הקוטי ‫מאזנכה לפעמים זה בתוך העיר עצמה, ‫זאת אומרת, בן השכונות האלה ‫השכונות האלה, ‫אבל ביתך וביתך שיש לנו ‫ערים במדינת ישראל שבהם ‫אזורים שלמים נראים פחות ‫יותר באותוופן כמו שם נראו ‫לפני 30-40 ו50 שנה. ‫היום יותר קל הרשות מקומית ‫לבנות בצפר חדש בשכונה חדשה, ‫משר לחדש בצפר קיים, ‫גם אם יש פה שמונה מותלמידים ‫שמגיעים אליו כל בוקר. ‫זה פונקציה גם פה של מדיניות. ‫זאת אומרת, ‫תבוי יחשב ליריאת קירת שמונה ‫ותגידי לה בוא נבנה או נחדש ‫בתספר הקיים, שוב בצפר פעיל, ‫בתוך שכונה חדשה לא יהיה ‫למקורות מימון בשבילה סות את זה. ‫בואו נבנה בצפר חדש, ‫שאין בואה דיינטלמיד אחד ‫בשכונה חדשה שתי בנהבעיר, ‫יש להם מקורות מימון כדי לעשות את זה. ‫מגם זה לא פריקה ‫בלת החלטות שליריאת של קירת שמונה, ‫אלא של השליטון המריקזי, ‫שבעצם לא נותן את המנדת ‫לרשות המקומית לקבל החלטה ‫כיצד משבט סיבור מנועלים. ‫אז כל הדבר הזה קורה ‫במסגרת שיתוף פעולה הרב נגזרי, ‫זאת אומרת, ‫מאורבים או מסרדם עם שלה, ‫רשויות מקומיות, ‫אנחנו כי אז הם נדלן שלו למותרות רבע, ‫חכי חשוב זה כמובע לתושבים, ‫אבל גם סוח קנם עם מון משתימים, ‫שזה מבחינתנו גם משהו קופרטי ‫וגם משקורת עם פקט ופילנטופיה, ‫וואו. -מלם, מלם. ‫אם אני מבינה נכון בעצם, ‫יש לכם תזרו הפרטנית, ‫את הזרו של העבודה כאלה תית, ‫זרו שמנסה להתמודד באמת גם ‫עם הרשויות המקומית, ‫והם שיפור את השתיות, ‫ואני רוצה רגע שאני צלול קצת פנים ‫הלתוך התחת שותה ירונית, ‫ששלישמה היא גנו, ‫ובאצם, אתם לא פעלתם בצורה הזאת ‫שאתה התחלת לתרות המאהזו ‫אם נכון אתם מתחלתם במודל אחר ‫בזסיפר תלשת על החמזי שייבנה, ‫שאתם צריכים ממש להמצא מודל יזמי. ‫וארתיתי להבין יותר את המודל הזה, ‫ובאמת, לנסות לחשוב, ‫אם יש מודל עם חלופיים ‫למודל הרגיל שאנחנו מכירות, ‫והיא מדובר בעצם רק ‫בצמת הדיבר תרבה לבוי של תהליך. ‫אז בעצם עם כל יזם בעצם יכול ללבות ‫את אותו תהליך בצורה, ‫אתה להתחלת שיות בצורה שלכם ‫ולהגל לאותם תוצרים, ‫או שמה שהוא אחר קורה פה פעם אחת ‫ופעם שני הזה, ‫אנחנו עושה כמובן הכלכלי. ‫זאת אומרת, ואיך אנחנו בעצם ‫עם האחמונישרות באותו ‫שיח כלכלי, ‫עם צריך אולי לצאת מהשיח הכלכלי ‫זה, ובולי השאלה, ‫השלישית, נחזור חכה. ‫חד אחד זה באמת להבין עם ‫התוצר שלכם בסופו של יום ושונה. ‫אמת מה זה אומר בעצם ‫התחתשוטי רונית חברתית. ‫לא רק מבחינה את התושבים הקיימים. ‫כי בסוף, אם אני מבינה נכון ‫ותחת את הספריותר גם במודל שלכם, ‫בסוף יש מחפילים מאוד ‫הם השמעותים. ‫והאותם תושבים קיימים ‫שעכשיו אנחנו מתמודדים עם הרטימה שלהם ‫לתוך התהליך בסוף הם יהיו איזשהו מיות. ‫ואז זה מתוררות פה הרבה שלא ‫אתה למקורי בדבר הזה. ‫אם באמת, הייתי האינטגרציה ‫והבואו אנשים חדשים, ‫הוא גם מי שלמד תקילוי אוכל לעלות ‫למה לאיתם. ‫או לפה, חולי דווקא מקומות הלו, ‫הם שיכול להיות מהו זה היהונים ‫ומקומות אפילו עוד יותר מסומנים ‫כמקומות של עוני, ‫אני מניחה שזה שלא תשת מתמודדת ‫התמרובה. ‫ואז זה גם החשש הרבה פעמים ‫הפרופו מדיור בהרסגה, ‫שעודה פקיימי שוחת אותם אנשים ‫שלא יכולים לצאת מהמקום הזה. ‫אז בגדול שאלות שכנראה ‫אנחנו צריכים שלושה חודשים ‫שבת פה בואו לפען בשבילה. -כן, אז תמלג. ‫שאת מדברת הלמון דברים ‫בבטחת בזה סופר מעניין הזה. ‫אז לפני שאני אשכר, ‫אני אשתד אלה, הנות הלקול. ‫אז נתחיל קודם כל מי תיאורית השינוי ‫או האופן שבו בעצם, ‫אנחנו עומדים אלימו לפרויקטים האלה ‫כי, כשכמתי ג'ינדס בשנת ‫"12,2,3,2,3", ‫החזון היה דומה, ‫זאת אומרת, היה די ברור מהתחלה, ‫אנחנו לכם להשתמש ‫בהתחדשות ירוני, ‫תובדי יור כמצאי, ‫לסייה למשפחות לצאת מעוני. ‫רק שלאור חזשנים, ‫חידשנו את המודל עצמו, ‫גם כי המציאות השתנתה. ‫זאת אומרת, שוק ההתחדשות הערונית ‫באיסראל, באסור, וקצת האחרונים, ‫השתנה לבלי הקר, ‫בעמון המון פרמטרים. ‫ומה התחירו האדי שזה קשור אלכם? ‫כן ידווקרו האדי מהצדה, ‫שאני שדווקא, אשוק מבשיל, ‫אם את שיש פה דווקא, ‫שתחללו טכי ונד. ‫כן, לא אמרתי את זה קשילה, ‫מהתי פשוט אשוק משתנה, ‫ובבקבותיו, גם אנחנו היינו צריכים ‫לשתנות כעירגון, ‫כי בשביל להישאר עם אותה ‫פונקציה תמטרה שהיא לסייה למשפחות ‫לכלץ מעוני, לא יכולנו, ‫אנחנו להישאר בותיו פוזיל. ‫הוא יותר נכון, ‫היא מותה תיאורית שינוי שאומרת, ‫אם נעשה ככה, אז יצא ככה, ‫בלי שהגבנו למציאות המשתנה. ‫אני אומרת, השינוי שאתה ‫את מורות שאנחנו עברנו כעירגון, ‫הם ביטוי בין השאר גם ‫לעופן שבו השוק הזה, ‫על החישטחלל, השתנה, ‫ומקוון שכמו שאמרתי קודם, ‫אנחנו שחקן שעובד בזירה ‫שמחייבת שיתופה פעולה משמעותיים ‫עם מגזרים שונים, ‫אז גם השינויים שקרו ‫בשוק הפרטי במשרדי הממשלה, ‫כשנכון, ‫אנחנו לא הייתה רשות התחדשות ‫הירונית. ‫זה עזור המעשה. ‫-כן. ‫אז היום אנחנו נמצאים ‫בסיטואציה שהחת מכל שלוש דירות ‫במדינת ישראל, ‫מבנת במסגרת התחדשות ‫הירונית, ‫בזורה ביקוש כמו תל אביב ‫אנחנו נקראו מדברים על שמונים, ‫אחוז מהבנייה, ‫זו לא אותה מדינה ביחס ‫לנושא התחדשות ההירונית, ‫אצורך הוא תוצורך. ‫אנחנו עדיין צריכים ‫לסייה למשפחות לחלץ מרוני, ‫והבינינים שהמדו, ‫והתפרקו על הראש על הדברים ‫מפני 20 שנים, ‫הם היום פשוט בינינים ‫שמתפרקים על הראש עליהם ביניהי 50 שנ, ‫אבל הוא ביניהר ביים שנה. ‫-חשוב לא. ‫-לא, אני רואה, אני רואה, ‫-חשוב גם להגיד שהרבה מהמקומות, ‫אני תחף בתחתית נשמוד ‫והמקומות שאתם עובדים בהם, ‫אבל הרבה רשויות, ‫שם באמת במעמצת ‫היא איקונומי יותר נמוך, ‫את מודדות היום בעצם במקביל עם גידול ‫מאוד מועץ שהוא יוצא במקביל גם היא סכמגג ‫ושכונות חדשות וגם היא מתחתשות ‫הירונית, ‫והם שתי אוכלוסיות שונות, ‫עם תקציבים שונים, עם חוקים שונים, ‫ויש פה גם איזה קונפליקט מאוד מאוד גדול, ‫והרבה פעם ראשויות שאין להם ‫יכול את בעצם להאחיל את גודל השינוי הזה. ‫-מצלך להגיד, אחד הדברים המעניינים ‫ביתחתשות ירונית, ‫הוא נקודה טקסטרים למפגש ‫בן סכנה להזדמנות. ‫וזה מסוג הדברים, ‫לכן כששאלת את השאלה הראשונה, ‫הם התחתשות ירונית, ‫זה טוב רע, ‫אז בעיניי התשובה היא איזה התחתשות ירונית, ‫איך היא נעסת ועבור מין, ‫היא נעסת, ומשם אגם, ‫תגזר התשובה, ‫הם זה טוב רע גם, ‫כי מצוון דבר בעולם שלנו ‫כשהוא מורכב, ‫אול כל כך בינרי, הוא כן עבל או לא עבל. ‫על בכל מקרה לגופו שלינניין ‫חזרה השני על התמורות שאנחנו עברנו בעצם כאירגון, ‫אז תהר את השינוי בתחילת הדרך הייתה ‫יש אוקפרטיוי יודע לי זום. ‫ניתה לא לי זום, יש מדינה ‫שתפקידה לעשות רגולציה, ‫ולסייה בהשלמת המימון ‫במקומות שבהם אנחנו ככבר המעמינים ‫שנכון שקספי הציבור שלנו ‫היא לכול השם. ‫הפילנטופיה יודעת הרבה פעמים ‫להכיל מודלים יצירתיים, ‫ביילותיים בתחילת דרכם ‫שערבי פעמים המדינם התקשה ‫להאחיל בשלב ראשון, ‫והיא מסוגלת לקחת סיכונים גבוהים יותר, ‫יש גדולות המיד, ‫אבל בגדול זה ערך שאני. ‫גם את כל התרופי עברה תמורה. ‫נכון, השלם אחר. ‫ויש כמובן תושבים שבסוף שומים ‫הבטחות בלי כיסוי כבר, ‫כבר 30-40-50 שנה, ‫אבל המציאות שלהם בדרך כלל ‫לא משתנה לטובה במסגרת הדבר זה, ‫הראשויות מקומיות שנמצאות ‫כסחקן מאוד, מאוד מרכזי ומוביל, ‫אבל שברבה מאוד מהמקרים, ‫נדרשות לקחת מהחוז מהחריות, ‫אבל אין להם את הסמחות. ‫וזה עוד אחד מהתגרים האלה. ‫בכל אחד מהמדים שדיברתי עליהם, ‫ואז זה אני מוסיפה את התמורות ‫שקרו בשוק הפרטי, ‫על יעת הריבית שיש פיעה ‫הכולנו בצורה מאוד מאוד משמעותית. ‫אז כל הדבר הזה הוא מעלך אחד, ‫הרבה מאוד מההלכים שקרו בעצם באותו זמן, ‫ואנחנו בתחילת הדרך, ‫הם הענו, אוקיי. ‫נביא את המדינה לממן ולסות רגולציה. ‫נביא את היזה המבשבילי זו, ‫אנחנו נסייה בירגון התושבים ‫וכמובן בשירותים החברתים, ‫יחד עם הראשויות המקומיות. ‫ואפיינם תרופי אותי, ‫תן תמנה לסטרטר של הדבר הזה, ‫בשביל להביא אותו לנקודה ‫שהמדינה מסוגלצית ממשקיתה. ‫וכך פעלנו. ‫הם תהילינו בדרך המאוד ‫קשה ומתגרת, ‫שכשכנסנו את היזה המפרטיל התמונה, ‫הוא בעצם התיישב על הפרויקט ‫ולעסה בודבר. ‫ובמקום לקדם אותו ולהיצות ‫הוקדים ההחשב שיש תסטים ‫כשהם מאפשר לעשות את הדבר הזה. ‫וספול של יום הוא בחר ‫באמדת שב-אל תעשם, ‫השיבה הפשוטה שבחישוב הכלכלי הקר, ‫ככל שהוא חיקה יותר, ‫הייתה יותר עליית הרקי הקרקה. ‫הדיף היה לחקות. ‫והמדינה לצערינו בהנקודה הזאת ‫היא לא רק שלו הצרה אותו, ‫היא לבעצם בהרבה מובנים ‫לתנה לו את המנדת להמשיך. ‫ואז בעצם אנחנו הבנו, ‫וכמובן שברגע שיתן נקודה ‫שבה יזם יחל להיף החוצה, ‫את כל המרכיבים החברתיים ‫שהיו בנינו הקוטים בתוך התהליך. ‫הוא בסמחה עשה, ‫זה כי בסוף, ‫לא תמיד לעשות טוב ‫אולי יותר כסף, אבל. ‫הוא חצות ירונית 4 פעמים, ‫יש מחיר הכלכלי על התועלות החברתייות, ‫שבהןנו הוא נכון לעשות אותו, ‫אבל לצפות מהי הזמא פרטי ‫בצורה התנדבותית לעשות את זה, ‫זה לא יקרה בחיים. ‫ופה התפקידה של המדינה ‫ש4 פעמים בעיניי לא עושה אותו, ‫בצורה מספיק טובה. ‫אז בעצם לגופו של עניין, ‫אנחנו לפני פחות יותר שלו שנים, ‫אבל כבר אנחנו לא נזום בעצמנו ‫את הפרויקטים של עצמנו, ‫זה לא יקרה. ‫זה לא יקרה בלוח הזמנים הראוי ‫שהוא יקרה, ‫וזה לא יקרה עם עד ג'נדות החברותיות ‫שאנחנו חושבים שצריך להיכנס ‫לתוך תהליך התחתשות ירונית ‫כדי שאפשר יהיה להגיד ‫כן זה תהליך מאיתי. ‫ולכן בעצם הפך ‫נו להיות היה זמא בעצמנו. ‫אנחנו לא חברה קבלנית, ‫זאת אומרת שאנחנו לא. ‫בסוף אלה שמבצעים את הפרויקטים האלה בפועל. ‫לעופן שבו אנחנו פועלים, ‫זה שאנחנו נכנסים ‫מקדמים את הפרויקט ‫בימלור עד שהוא מגיע לבשלות. ‫ואז קשר הוא מגיע לבשלות, ‫אנחנו בעצם מוציאים את הפרויקט ‫למחרז יזמים פרטים ‫שנכנסים פני מקשית. ‫תפים קבלנו. ‫- יזמים שמביאים איתם קבלנו. ‫-אני לא מנורק לחברות מבצעות. ‫מאסיבה הפשוטה שאנחנו לא מביאים ‫אתה הונצמי והחוב, ‫ולא אחרי מה למחירות בתוך פרויקט כזה, ‫זאת אומרת, ‫אם לנו ערך מוסף ‫בליות הסחקן המבצע? ‫יש לנו ערך מוסף בלבדה ‫שהפויקטי קרב האופן ‫שבו אנחנו רוצים שהוא יקר. ‫ולכן אנחנו מביאים את הפויקט ‫לבשלות, גם כלכלית ‫וגם תכנוניית וגם קניינית, ‫ואז מכניסים פני מסחקן, ‫הוא מסחקנים, ‫שיש להם את היכולת להביא את ‫ההונצמי והחוב בשביל לבצע את הפויקט, ‫יחד עם הסיבסוד המשלים ‫שאנחנו מביאים אליו. ‫אבל כשהוא נכנס לתמונה, ‫הוא נכנס לחתונה מאוד מאוד ספציפית וברורה, ‫של מספר יחידות הדיושי בנו, ‫של מספר הדירות ברות הסגע ‫שהיא בנו במסגרת הפויקט הזה, ‫של הסטנדר, ‫תתחנו נהי שאנחנו רוצים ‫אלא סיים בפנים. ‫הוא נכנס בשלב שבו, ‫דלך גם מבחינת ה-ייזם הפרטי, ‫יש לדבר הזה ערך מוסף הדיר, ‫כי אנחנו צמצמנו לו בצורה דרמטית ‫את דרמט הסיכון. ‫זאת אומרת, ‫הוא מקבל פרויקט חתום מתוכנן מסובסד, ‫ואו בעיקר צריך להיות אחרי על הביצוע שלו. ‫ויש כבר פרויקטים ‫שאני מצאים בשלב הזה? ‫כל הפרויקטים שלנו נמצאים בשלבים ‫התכנונים, ‫יש לנו היום ב-3,000 דיור ‫שנמצאות בתליכת איך נון בצורה הזאתי, ‫מצפון הדרום, ‫שזה חצור חייפה, ‫הקו לא דופקים והשקלון, ‫כשבלו דנכנו לו ה-ייזם, ‫זה שיטה אחרת של עבודה. ‫אבל בכל שער המקומות, ‫אנחנו הייזם, זאת אומרת, ‫הדעירים חותמים על הסכמת פינוי בנוי, מולנו. ‫אנחנו הלשם יוזמים את התה בפרו. ‫ואנחנו נאסתם למקומות אלו. ‫ובארגל. זאת אומרת ש. ‫כמו כל ייזם, פשוטה לכתם ‫את חלטם לעשות כנסים, להכתם. ‫בחלוטין. ‫-נכלוטין. ‫יש מקומות מסוימים, ‫שידענו שיש לנו ערכים מוספים ‫לכאילות צפציפיות ‫שאנחנו יודעים להבודי ‫תם בצורה מאוד טובה. ‫אנחנו אחד הדוגמאות ‫לזה פרויקט שלנו בהשקלון, פרויקטי פייפה. ‫שידענו שיש לנו ערך מוסף משמעותי ‫בהיכולת לעשות עבודה ‫בתליכי פינוי בנויים ‫קילת יוצאיית יופיה, ‫מתוך הניסיון הקודם שלנו. ‫ולכן מראש כשידענו ‫שאנחנו מחפשים פרויקט נוסף, ‫כפיפסנו מקומות שבהם ‫יש ריקוז גבוהה של אוכלוסיית יוצאיית יופיה, ‫כאילה נפלאה ונדרט, ‫בעצם הלכנו או יותר נכון ‫העובדות הקילתיות שלנו שם בינות הקילה בעצמן, ‫הלכו את השכונות האלה ברגל ‫בכמה הארים, ‫מצאו את המתחמים הנכונים, ‫הרגינו את האוכלוסיה, ‫יש לנו שוב פרויקט יפה-פה, ‫נכורחים מבנות שם, ‫הסדר גודש ה-5 מות יחידו דיור ‫בשכונה שנקראת התיקות. ‫שמה המחפיל? ‫סדר גודש הלכד ל-5. ‫ואת יוכלגד משהו על הזמן בעצם ‫זאת אומר שעל כל דירה היו עד הרבה דירות, ‫הוא מתמיות של. ‫-שמחרו בשוק החופשי. ‫נכון. ‫-לא, לא כולן, ‫חלקנו דיור ברסגה. ‫ענכנו עדיין לא בשלבים ‫של תכנון מפורט, ‫אבל ההרכה שלי זה שאנחנו נהיה ‫עם סדר גודל של מי ה-1 דיור נכנסות, ‫זאת אומרת, ‫אנחנו כבר עדיין בבדעות, ‫יש תישים שיש איזה ‫הייחידו דיור קיימות על המתחם, ‫סדר גודל של עוד 100 ה-1 דיור ‫שהיו לדיור ברסגה, ‫הוא מהרסקרה לתווח רוח ‫במחרים מסובסדים. ‫-שעשרים ו-5 שנה? ‫-5 שנה? ‫-5 שנה? ‫-5 שנה? ‫-5 שנה? ‫-וו, זה ממחרו בעצם. ‫-אחר ככה, ‫-ככה, מחלו. ‫לצערנו אין לנו היום ‫הנגנונים אפקטיביים במדינת ישראל ‫שמאפשרים לנו ליד דירות ‫לעסקרה לתווח רוח ‫מאבר לתווח, ‫גם היום במסגרת חוקידות ‫השקעותון, זה רואה לא כדי כלכלית, ‫שנבין את זה. ‫-כן. ‫אם לא היה לנו אינסנטיב חברתי לעשות את זה ‫לא היה שום מגיון כלכלי, ועצו עבר, ‫בשביל ליד את הדירות האלה ‫לעסקרה לתווח רוח, ‫אנחנו עושים את זה כי זה נכון חברתי. ‫-ושם, יש גם דירות דירות סיבורי? ‫-כן. ‫יש דירות דירות סיבורי כפי, ‫אמרת שדרך אגב במסגרת ‫הליכי התחד שותירונית לספרי. ‫אז אם חתנו על פיכוק ‫המייחסית מוגנות, ‫זאת אומרת, דירת דיורצי בורי ‫נספר את כמו דירת בליים ‫לכל דבר ועניין מבחינת זה שיהיה. ‫מכויבים לשקיינת הדיה, ‫הקיים שזה מבחינתנו מרגיב מאוד חשוב. ‫וגם לא במתחם, חשוב להגיד. ‫זאת אומרת, לא אחרי חישה ‫אותו די הראשר באותו המתחם. ‫לא אחרי חי, אבל אנחנו מקווים ‫ששמדינה תעשה את זה פה. ‫אנחנו לצאו חייניין אגב ‫מבחינתנו בכל תעלי חישות ‫פוציבור בתכנון. ‫אנחנו נקורם לזה שיתוף ציבור ‫אלא שותפוציבור. ‫אין אצלנו עבדל ‫עם התעבא על דירה סוכר ‫או דירד יורצי בורי. ‫זאת אומרת, אתה תושב, ‫אתה שותף שלנו לתעלי חזה. ‫אנחנו רואים בחה ‫ככה לקמי התושבים מעטידיים ‫של השכונה הזאת, ‫ואנחנו מתכננים עבורם. ‫שזה הפרופו השאלה של החמה עבדל ‫זה עבדל מאותי. ‫בסופו של יום, כשהייזם ‫מניע את הליכי התחדשות אירונית ‫ולצערינו בעניין הזה ‫בעיניים גם מדינת ישראל ‫אוסטהות חמורה באופן ‫שבו יוסט נסלו להרשויות שלה. ‫פונקציה את המטרה היא מי ידעי ‫הרשיבו והקנפו בשני מיליון שקל. ‫וכל זה מתוכנן לזה, ‫וכשאנחנו מתכננים, ‫אנחנו לא נגד מי שיבו והקנפו בשני מיליון שקל, ‫לפך, אנחנו חושב שזה מצוין ‫וכשוב שיהגיבו נוכלוסיות ‫שגרגעציה כלכלית של שכונות בישראל ‫יחד הסכנות הכי חמורות שיש לנו היום. ‫אבל אנחנו קודם כל מתכננים ‫עבור מי שכי בשכונה היום. ‫מה הוצריך, מה חסר, ‫מה צריך להיות מתוקן, ‫משודרג או אומר, איפס, ‫ולכן דרך אגב, בכל התוכניות שלנו, ‫הוא היום אנחנו, יש לנו בערך ‫שבים דו נמציבוריים שאנחנו מתכננים ‫במזגרת התוכניות שלנו, ‫משביל לזה תתכנמידה. ‫שבמה דורה שהם שונים ‫תכנונים של בשכונות אחרות. ‫התפיסה שלנו את הפרוגמה ‫הציבורית שניתנת בשכונה ‫התפיסה הרבה יותר רכבה ‫מאשרה כמה פתכות הנדרשים לפיכוק, ‫כמובן, עומדים בתקן ‫שאחות משה. -כן, ‫הבטוחת הדוגמאות. ‫כן, בתוכנית שלנו ‫והופקים למשל. ‫יש לנו, מה השלושים ‫משמעניי חידות דיורוק הימות, ‫הם בעצם התוכנית כולה, ‫עשרה דו נמתוכה, ‫היא דו נמממ למיגורים. ‫הם בעיקה הזו פיכים, ‫הוא שכונת גיבוץ גלויות. ‫כי באופכיות. ‫אבל שלושים דו נמתוך התוכנית ‫הם דו נמת ציבורי, ‫שאנחנו מתכננים אותו מחדש, ‫ואני חנסים לרזולות ‫שאלה יזם נדלן רגיד ‫אם שומניין לי את הסקיתם. ‫אגב, בעיניי זכת התעויות ‫הגדולות שזה מין נדלן עושים, ‫כי בסוף, אני תמיד זוכה קטי. ‫יש לנו בבורד שלנו, ‫לא נולומעת אנשי נדלן, ‫הנהדרים ומוכליים שעושים הרבה ‫תוב בחברה ישראלית, ונתמיד זוכה קטי, ‫שייזם נדלן למעשה מוחר ‫את כל משולו בנהבעצמו. ‫זה תמרת, זה לא להמיד, ‫צחלדת ובעניין הזה חשוב להגיד, ‫ייזמים עושים הרבה כסף, ‫אבל הם גם עובדים מאוד כשבי שבילה רבי החוטו. ‫לבנות בישראל זה רואה בלטינת פס. ‫עד כמה שהוא מסובה אחרי מורוקב, ‫שלו בצדק בין היי. ‫הלגופו של עניין יזם, ‫כשהעבדל בין למכור באמת למטר ‫במוצה בתל אביב ב-60,000, ‫לבנמכור בממוצה למטר ‫בשכונת קיבוץ כלויות, ‫בצ'ה תלפים שקל באמתר, ‫שזה המצב, ‫אנחנו חייבים, ‫הכל בדירות יד שניה, ‫הם ניהיה חדשה שנבנתה בשכונה הזאת, ‫למאה את דיור ציבורי לפני 50 שנה. ‫לא נבנתה בהפייחידת דיור יזמית פרטית ‫מי אלף שם יותר ב-48, ‫שזה עגב עונה ל-רוב השכונות ‫שלכנוב דים בין. ‫אז בסוף, הסיבה שפה מוכרים ‫בצ'ה תעתי הוא למדל שיקום שכונות, ‫חשוב להגיד, כאן היה שגונות, ‫כאן היה הרחבות קצת. ‫כאן לא יושינו, ‫כאן לא בני היה זמית. ‫לא בני היה זמית פרטית. ‫פשוט כך כאן כאן כאן ‫כאן כאן כאן כאן מוזדות ציבור חדשים, ‫שמודת אלוהבי, ‫באופקים סליחה נבנה קנטרי, ‫אם תישום איך להתחלט, ‫יש עשייה שתחלט. ‫-זה לא היה להגיד לחיוב או לשליחה. ‫-כן, שאת, זה המצע. ‫אז לגופו של עניין כשעסיבה ‫שפון נמקר במחיר למטר כזה, ‫ומחיר למטר כזה, ‫לא פרי של אלוהת הבנייה, ‫אולה את הבנייה בישראל הם בסטיות ‫יחסית מינוריות, ‫באלות למטר. ‫האבדה למעותי הוא בסופו של דבר ‫כמה אנשים מוכנים לשלם ועלמה. ‫ובסוף, המחיר למטר הזה, ‫מגלם את תכות בתספר השכונתי, ‫את תכות המתנס השכונתי. ‫אתה נראות שלה מרחב הציבורי, ‫את הערכב הקילתי, ‫כמה זמן הוא כאיך להגיע להבודה, ‫עבוד שתשאלה עם של דברים, ‫של היאזם, עצמו, אין כמעט נגיעה אליהם. ‫והוא מתרגם את הביקושים האלה ‫בסוף להערכה כשאותם הוא מוכר. ‫שבסוף, שאנחנו נכנסים לתוך שכונה, ‫פונקציה את המטרה שלנו, ‫היא איך לייצרת השכונה התובה ‫ביותר שניתן אבור האוכלוסייה שחייק הניום, ‫מתוך הבנה, שגם אבור האוכלוסייה ‫שחייק הניום, ‫כניסה של מעמד ביניים ומה ללטוך השכונה. ‫לא במקומה, אליהיה חדיטם, ‫הוא אינטרס ראשון במעלה, ‫בראש ובראשונה שלא תוך לוסייה, ‫ספציפית, כיאלד שגדל בסורציו אחד. ‫ופוגש כל היום רק סורציו אחד, ‫עשיקוים שלו להגיע לסורציו חמש עם הפסיעים. ‫הוא עושה שיבות די מובנות. ‫אז הגיוון החברתי כלכלי בתוך השכונות האלה ‫הוא מרכיב קרדינלי ביכולת ‫שלנו לייצר מובילות חברתית ‫ומגור של אוניבי ישראל. ‫אק, שיום במזגרת הליכי ‫תחלת שותירונית, ‫שנכנס את פעולה מהסוג הזה, ‫דוחקת את האוכלוסייה הקיימת, ‫במקום, להפשר לה, ‫לא לי שתף מהגל על זה ‫אלה לרקב על הגעב. ‫באמת רואה את זה, ‫אחת רואה את זה בפועל. ‫הוא מתמנים. ‫-את שני הדברים האלה, ‫דבר אחד זה באמת את השטיפה, ‫אמרה שהתחשו טירונית ‫עם הדירה היא אומרה מוקרת. ‫וגם המעט מחקרים שיש כבר היום ‫גם במריקה, ‫זה ער את מורים שמעתיים חוזרים. -כן, ישראל חוז. ‫ארובב בגלל באמת שלב ובנהים ‫שאני מבינה שאתם את גברים עליו ‫באמצעות ה. -בינוי פינוי. ‫אבל השאלה באמת אם זה נכון לגבי ‫כל המקומות, ‫התחשוטי הזמית רגילה נגד ‫באופקים הייתה גם מביאה ‫להדרה של התושבים הקהימים ‫מצעד אחד. ‫ואדבר השני זה, ‫אם באמת התרחיש האופטימי של. ‫מאמת בנהים שהגיע כולו ‫להתחשוטי רונית באופקים הוא נכון. ‫כי בינתיים, אני רואה ‫שנקנות נגדמון המונדירות להשקה ‫בכל מיני בדיוק במקומות האלו ‫על ידי כל מיני מחפשי הזדמנויות, ‫שאמת ראי מראש להסכיר את הדירות באתיד. ‫אני ראה לאלו שעיר צו לגור שם ‫הארבעי מיסי, זו מץות שאלה, ‫באמת איך הופכים את זה, ‫אנחנו הוותיכים את הדבר הטוב הזה ‫שאתה שאת מציעה. ‫חיבצם גם הסיפור הזה ‫של מוסדות החינוך, ‫הזמין מעגל כזה, ‫כי מגיעה הוא חושי חדשה, ‫אולי ממעמת ‫הוציאו קונומיות הרגבוע, ‫אז גם דוחפת את מוסדות החינוך ‫חלפה מהל, ‫אז מתייש פה כל הזמן מעגל ‫שהם מזין את עצמו. ‫שזו בפני עצמה שזה ‫שבפנצת הלכיובי, כן, כן. ‫בסוף חלק ממש אנחנו רואים ‫בכל מקום. ‫בפשר להסתכל על זה בצורה הצינית ‫או בכל צורה אחרת. ‫בסוף כשמעמד ביניים ‫ומהל המגיע לתוך שכונה, ‫החלק מהסיבה שאשירותים ‫הציבורים משתד רגים, ‫זה בגלל שהחלוסייה הזאת ‫ידעת לדרוש את השירות הזה. ‫הסיפור הוא מבחינתנו, ‫איך להתיחס לבני המקום ‫הבטיקים, ‫כמו תהליך דומה ‫להרחבה של קיבוץ. ‫זאת אומרת, הם בני המקום, ‫והם אלה, ‫שאנחנו צריכים לצייד אותם בכלים ‫בשביל יצר את השתייות ‫שמעבשירות קליטה של החלוסייה נוספת. ‫והחלוסייה נוספת צריכה להשתלב ‫בתוך התרבות הקיימת. ‫שאבה, אם התרבות הקיימת ‫משתנה כתוצאה מי זה בבדי, ‫וזה וסדר גםו שזה המצב. ‫אז זה החוסי המדע. ‫אבל אני מפתח לדבר הזה, ‫זה הבנה שתהליך כזה, ‫החזקה ותחזוקה ‫בתהליך התחדשות אירונית ‫היא לא רק למעלית, ‫היא גם לקהילה. ‫ובסוף, הסיבה שאנחנו עושים ‫העבודה קילתית ‫בקפים מאוד מאוד משמעותיים ‫על פני כל כך הרבה שנים. ‫זה כדי שבראש וראשונה נצייד ‫את ההוכלוסייה הקיימת בעוונה ‫שבתחדשות אירונית ישי ‫זדמנות ויש סקנה. ‫והיכולת להתמודד עם הסקנות ‫הם בלנצרת ההזדמנויות. ‫והיש פה הזדמנות אדירה ‫לבני המקום ובתיקים להגיד ‫זה המקום שלנו, ‫ואנחנו מזמינים אורחים חדשים ‫להצטרף אלינו. ‫והיש צורת התנהלות ‫וכוד מסוים של התנהלות בתוך ‫השכונה הזאת, ‫והתמוזמנים להצטרף אליה. ‫וגם אנחנו מוזמנים להשתנות ‫במסגרתה, כן? ‫זה רחוק מיליות הזה, ‫רומנטיזציה כזאת, ‫שכלנו שקיים היום בתוך ‫השכונה הזאת זרק נפלה ונדע. ‫העובדה שהחלוסיות האלה ‫מודרו במשך כל כך הרבה שנים, יצרו, ‫הנומה להיות מטורפות ‫והבלות מטורפות ובעיות הקותיות ‫שצריך להתמודד איתן בתוך ‫השכונות האלה, ‫והמחשבה הרומנטית שכלנו ‫שצרק לשמרת הקיים ‫עם הופריך את מהיסוד. ‫הנשים מתפרקים, ‫ותבעיות האלה צריך טפל, ‫את צריך טפל את טפל בהם ‫השורש. ‫אבל לצד זה יש גם באופן ‫השמועי מנעהין, ‫זה רק עובדים קילתים ‫מכוננים ותובים יודעים לעשות, ‫ובעיקר זה לא איניין ‫של החוכמה והניסיון כמו, ‫כמו שאתה לא חיין הקורט לדבר ‫זה חוכמה את המקום. ‫ולכן, ‫הסטרטגי שלנו, ‫הוא התאנחנו נתקטיקה, ‫והסטרטגי שלנו, ‫שבכל מקום שאנחנו עובדים ‫באו, עובדים הקילתיים ‫הוא עובדות הקילתיות ‫המיתוח הקילה עצמה. ‫וזה מרכיב מאוד מאוד משמעותי. ‫כי בסוף, איך הדלו יכול להבין את הקילק מהקילה את עצמה ולכן ‫כן דרך אגב, תסתכלו על תקציב ‫השיבוק של העירגון, ‫הוא כמעט הפסי. ‫אנחנו לא מתעסקים כל כך הרבה ‫בשיבוק, כי יש לנו את הסוכני ‫שאינוי המקומיים שלנו, ‫שכשאני עכשיו צריכה לקבל החלטה, ‫איך אני מתמודדת בצורה ‫אפקטיבית ותובה יותר? ‫אני אכל, לבית יחשב איזה שאותה לי. ‫אפענו את שהיא תוכנית הסוכה, ‫ובגלל שיש לנו מערכ מדידה ‫והרחה מאוד מאוד אימצעי ‫באיקטת טוב, אני מתכבל. ‫אז אנחנו יודעים לנתר די מהר ‫כשמשהו לא עובד. ‫היכולת שלי להבין מה לא עובד ‫היא גדולה במאות ‫ואלפה החוזים, כשיש לי את הקהילה בחדר. ‫היא בסוף, העובדת הקהילתית ‫סתגידי עצמאה תשמעי. ‫אפתנו את זה במקום, ‫הלא נכון. ‫הוא לא הגנול המשפחות הנכונות. ‫הוא סמנו את זה בשעות ‫שהקהילה לא פנויה. ‫הוא מיליון דברים אחרים, ‫שיהזרו לי בצורה הרבה יותר טובה ‫לציח להגיע אלייד, ‫וגם לבדה שהמעני שלי הוא ‫הכן רלוונטיק, ‫כי אני יכולה לשבת לי במשרד ‫ולחשוב מחשבות מכאן והדוסטרליה. ‫אבל אני לא מומחיתוחן לקהילה ‫כי אני לא מתוך הקהילה עצמא. ‫אז יש יהיה שיהיה דמית סתבר, ‫ויש גם דברים סביבים ‫שאני רוצה חלמצי בהם את הגלגל, ‫ובסוף יש איזה ידה אנושי, ‫שוא. לא הגדגנרי, ‫אבל הוא חוזר על עצמא. ‫אבל הרבה מאוד מענוענסים, ‫אפרטים הקטנים, ‫זה משהו שרק הקהילה ‫היודעת להגיד. ‫בכיילות שאת מדברת, ‫בדרך חלש מאורבות כבר מאוד משמעותית ‫של המחלקות לשאורותים חברתיים ושל הרשות, ‫ומקירים שם איך אתם בעצם עובדים ‫ולם, עוד מחמח, ערכי חסים, ‫מולניה. ‫-סכון כל זה מאוד משתנה ‫מייר ליר. ‫יש שכונות שאנחנו נכנסים לנהם ‫ומגלים מחלקות רווחה ‫מאוד פעילות והקטיביות וגם פה ‫צריך להגיד, ‫החלשה של השורותים החברתיים ‫בעישראל, בעשורים האחרונים, ‫התוצר של מדיניות, ‫ואנחנו דנים את העובדות הקהילתיות ‫והפרטניות שלנו ‫במחלקות לשורותים חברתיים ‫למסימות בלתי אפשריות. ‫אלתי אפשריות, עובדת קהילתית ‫או פרטנית לא יכולה ללבות ‫שמונה מותו אלף משפחות. ‫זה לא הדבר שיכול לקרות ‫ובארמה הפרטנית גם לא שלוש מות משפחות. ‫אין סיכוי. ‫היא אפשר ללבות משפחות ‫באו מקמור קבות הזאת ‫אם כל כך מעט קלים ‫וכל כך מעט פניות. ‫ולכן אנחנו גם רואים ‫את הבעיות האלה, ‫לכות ומהמראות. ‫אנחנו הנתונים שלנו, ‫היכולת לאחלץ מעוני ‫באמדינת ישראל ‫אם נוקר ובמקרה. ‫הומתוצר של מדיניות מחובןת ‫שמסתכלת על צורה מאוד מאוד מסוים ‫של הדברים ובחרת להתעלם ‫בשיטתיות מהמציאות. ‫זו התפיסה שלי ביחס לזה. ‫אז אנחנו לא עובדים ‫במקום הרשות המקומית ‫וגם לא עובדים בלדע. ‫במקומות שבהם יש רשות ‫מקומית שהמחלקה עובדת טוב ‫ובקפים גדולים ובצורה אפקטיבית, ‫אנחנו רק משלימים את החסב ‫והרבה פעמים השלמת החסר ‫היפשוט להחבין את האדם לשירות הקיים. ‫זה מצויס חויות שעזכר בהחלט. ‫לא רק. ‫זה יכול להיות גם במרכזר ‫צמה ובטוכניות נושמים לרווחה ‫באוד, ‫הוא לא תחירות שכשהן עובדות טוב. ‫אז זה נפלה שאנחנו יכולים להחבין ‫את האדם למרכת, ‫אבל אנחנו גם הרבה פעמים ‫נעשה עוד לגכה, ‫הדנוסף בתוך ההפנייה הזאתי. ‫וזה לא רק להגיד לו, ‫"איני, זה המספר טלפון". ‫אלא אנחנו הרבה פעמים נלך יחד הממשפחה, ‫לם החלקה ונבדה ‫שהשירות הצליח להתממשק בצורה אפקטיבית ‫ושבי באמת התושב קיבלת המענה ‫לבעיה שהיא תאום מתמודד. ‫ארבע פעמים לצרי, ‫המה רחות עצמני, ‫מוצפות לחלוטין, ‫ואני להם את המסוגלות לתתמנה שנדרש, ‫ואז בתאום עם הרשות המקומית, ‫אנחנו ניתן השלמה ‫בהקפים הרבה יותר משמעותיים. ‫זאת אומרת, זה אף פעם לא קורה ‫מאל הראש של הרשות, ‫זה קורה את המדיה חדיטה ‫ברמות משתנות. ‫יש מקומות שבהם יש לנו ‫שיתופה פולע מופלאים ‫בארמה שממש, ‫הפולות הקילתיות ופרטניות ‫שנכנוסים, ‫הסות באותו מהמד, ‫עם האובדת הקילתית שלנו, ‫והוא עם אובד הרשות. ‫זאת אומרת, ‫שבי המפגשים דירים, ‫הם יגיעו ביחד. ‫זה בחלק מהמקרים, ‫באמקומות שיש רשות מקומית ‫שמסכילה להבין את הפוטנציה לזה בעיני, ‫כי זו הזדמנות מופלאה. ‫גם הרבה פעמים, ‫לנו ללמוד מתוך המערכת הציבורית, ‫וגם למרת הציבורית ללמוד מאיתנו, ‫ולפעמים זה לא עובד באותה ‫מה ששיתופה פולע, זה משתנה. ‫השירות או השירות, ‫אבל לפעמים אנחנו נותנים אותו ‫לפעמים אנחנו מפנים אליו. ‫אני רציתי לחזור לשאלה של המודל ‫הקלכלי של החמביתם, ‫ואחר כל הדבר הזה מתנהל ‫מבחינה קלכלית, ‫לברת גם על מימון של המדינה, ‫גם על שותפויות בין מגזריות, ‫מתוכליל להרחיב קצת, ‫איך הסיפור הקלכלי עובד? ‫כשאנחנו נכנסים לעבוד בתוך פרויקט, ‫בשלב די מקדמי, סומת החוסים, ‫שאמרת, דיקטית הכנות ‫של חימות הבא רגל, ‫מבדים, יש פה כמה פרמטרים, ‫סומת אנחנו מבדים קודם כל ‫שממשכונם את בקריטריונים שלנו, ‫זאת אומרת, צורצי אחד, ‫אז שלו שרקה קרן הם אוכים, ‫וגם צריך להגיד בצורה גלויה פה, ‫שאנחנו כרגע לא מכניסים פרויקטים ‫אוספים, ‫סומת, זלו שאפולה הזאת קרה ‫מספר פעמים, ‫אני יולנו בהמשך הדרך עוד ככל ‫אני רשנפו איקטים, ‫אבל נכון להיום לתוכנית ‫של האסור הקרוב של העירגון, ‫היו לנו שח הכול שמונה פרויקטים ‫שאנחנו עולפים לעשות, ‫צד רגודל של הרבה תלפים ‫הכידודיור שזה מבחינתנו ראוי ‫ולא מבוטל, ‫וגם זה הרבה. ‫מבחינת הקפסיטי של העירגון, ‫כן, כן. ‫בסוף, ואני כן אגיד, ‫אודמה שהוא נוסף ‫שנכנס לסל הכלים שאנחנו עובדים ‫היא תובצם בשנה האחרונה, ‫ככה לקמי, תפיסה היסטר תגיד ‫של הבורד שלנו, ‫בבקשות שאלו גם משותפים ‫פילנטרופים שלנו, ‫זה שבעצם נכנסנו לפעולות ‫שנוגות למדיניות ברמה ‫הלאומית הרכבה. ‫מקוון שיש כך מתיים שכונות ‫כאלה במדינת ישראל, ‫ג'ינדס, שגב, ‫בכרוב הולכת לקרם הנוף, ‫אנחנו חלפים את השם. -כן, למה? ‫למה? מקוון שג'ינדס היה שם מקומי ‫שהיא תועד חלנו בלוד ספציפית, ‫והיום אנחנו כבר בפריסה ארצית ‫וגם כי השם הזה ‫הסקרן אנשים, ‫והוא היה מעולה לפתיחה, ‫אבל קשה אנשים הזכור אותו. ‫אז אנחנו בעצם הופכים להיות. -מנושה, תודה. ‫תודה. ‫אבל. -אבל אנחנו עורר כאלה. ‫כן, אז רק להגיד, ‫אז מקוון שיש מתיים שכונות כאלה, ‫ואנחנו לא הולכים אפילו לגעת ‫בעשרה אחוז מהקיף התופה, ‫הלאומית המצערת הזו. ‫אז אנחנו בעצם בשנה האחרונה ‫עושים פעולות הולכות וגדלות, ‫אתה הליכה אוכתוח של לגעת במדיניות ‫בשבילה שנות את המדיניות הלאומית, ‫של האופן שבו תקרית חדשות ‫הירונית בפריפרי החברתית ‫והגעוגרפית של ישראל, ‫פעם אחת כדי שהיא תקרה, ‫ופעם שנהיה כדי שהיא תקרן, ‫אכל. ‫להניין השאלה הכלכלית. ‫אז בכל פורקט כזה, ‫בשלב די מקדומי שלו, ‫אנחנו עושים גם ניתוחים ‫כלכלים כדי לבדה בעצם, ‫אפה אנחנו עומדים. ‫הפורקט ממוצה שלנו, ‫יהנועה בין אחוז לחמישה אחוז, ‫רווחי הזמי, ‫בנקודת הפתיחה שלו. ‫אם אותו לא מסוגה להגיע ‫לכדיות כלכלית ולהתחנות ביצועית. ‫והדרך בעצם, ‫כשהדבר שלב הזה, ‫אנחנו בעצם מגעיסים ‫הון פילנטרופי, ‫בשביל לזומת הפרויקט הזה, ‫ובשביל את אתם, ‫הנים החברתיים, ‫סדר גודש של שלמיליון דולר, ‫לכל פרויקט כזה. ‫שמה זה הפילנטרופי, ‫המי זה מגיע? ‫כרנות פילנטרופיות, ‫רגונים פרטי, עם חברות. ‫כמו כל המוטה לכל דבר ועניין, ‫אז בעצם חצים מיליון דולר ‫מתוך השנה עם מגיע מפילנטרופיה ‫לממן בעיקרת התוכניות החברתייות, ‫שגייזהם נדלן רגיע ‫לנו שומניין לעשות אותם. ‫אנחנו עושים אתם כדי אנחנו חושבים ‫שזה נכון. ‫והגב, אם הזמן אנחנו גם מבינים ‫הדקם הזה משמעותי ‫באיכולת להרגן בצוער ביתר מירה ותובה, ‫דערים לתליכי תחד שוטי רונית ‫והחתמות, ‫אבל זו לא עמותי ועצה שלנו לעשות את זה. ‫אבל חסוכון בזמן, ‫אנחנו נשלור במחיר עצמתי, ‫או. ‫-ברמה שהיום יזמים פונים אלינו, ‫ושואלים הייתם יכולים לעשות את הדבר הזה, ‫אני. ‫-ממן עצמתי. -או, מה אתם? ‫הוא מבקן אתם מסתכל על הדבר הזה, ‫כמה ששייבי לו חתימות, ‫ואפסית נגדויות, אנחנו לא סימאיום ‫פעולות מהסוג הזה בנפרה, ‫אבל אנחנו רואים את השפה השלזה. ‫אז מיליון דולר מתוך זה זה פילנטופיה, ‫מיליון דולר מתוך זה זה השקעות אימפקט, ‫שגם מהן השקעות חברתיות. ‫-שאמאים. -מה זו מה? ‫משקיעים פרטיים, ‫אוקרנות פילנטופיות, ‫שלצאו חייניין נותנים הלוואה, ‫לפרויקט, ‫שנוסט ריבית חברתית, זה לא ריבית שוקית, ‫זה לא כמו מיזה נים בשום צורה, ‫סדר גודש של חמישה אחוז לשנה, ‫שנתיים לשנתיים לחמישה אחוז לשנה, ‫משתנה בצם בסוג הגוף, האדם וכן הלאה. ‫אבל הגופו של מיין נותנים תקסף הזה ‫לכל התקופה יזמית הראשונית, ‫עד שפורקט מגיעה לבשלות. ‫בשלות זה אישור תוכנית. -זה גם טעבה, ‫לצאו חייניין וגם משלמת הממונום ‫שלים שאנחנו נדרשים להביא מפילנטופיה ומדינה, ‫כדי להגיע לכדעיות כלכלית ‫ושניתניה בעצם לבצע את הפורקט. ‫יש לזה סדר גודל של בין 4-5 שנים ‫בערכה שלנו, עליי שנציח בפחות מזה. ‫אז זה המימון המדינתי, הממשלתי. -אז בעצם לכל פרויקט, ‫בעצם כמו שאמרתי, השותפים אמרכזיים ‫שלנו בראש ובראשונה מלווד הדיירים, ‫שאם הכי חשובים, זה הראשות המקומית, ‫אנחנו לא שחקן אלקטרון חופשי ‫שפועל בחלל, ‫ואנחנו לא עוד יזם, ‫אז זה. ולקח זמן הרבה פעמים, ‫בגלל שאנחנו מוכחייקצת מוזר, ‫אז אנחנו משקיעים הרבה זמן בשבילתת ‫כלים ויד על הראשות המקומית להבין מה סיפור שלנו, ‫ולא אנחנו שונים, יאשר, הרבה שחקנים אחרים שמגיעים אליהם. כשק ורגענו לנקודה, שהרשות המקומית אומרת רוצה אני, אנחנו אומרים להם דבר פשוט. אנחנו לא מבקשים מכם שום מימון בשבילה, שות את הפעולה החברתי את שאנחנו עושים. אנחנו כמה וקשים מכם את הקשב שלכם, את צדרה הדיפויות שלכם, ואתה הבנה שהיכול את ללכת מחר בבוקר, למשרד ההוצר, הרשיקון, הרשות לתחצות אירונית וכל שר השחקנים אליה. בשביל לפתור את העירו הזה, גם בצדה מימוני שלו, אבל גם הרבה בבים מפולות את איך נוניות. זה פון אנחנו צריכים אותכם. ולכן כשאנחנו הולכים לו עדה מחוזית דרום, מול הצבתה באמת באמת נפלה שלהם, שיש לנו זכות גדולה שהם שותפים שלנו במזגרת התהליך את איך נוניה זה, אנחנו מגיעים אם הרשות המקומית. שאומרת להם, זה פרויקט סטרטגי ממעלה הראשונה, אנחנו מבקשים מכם שזה יקבל את הקשב המאוד חשוב שלכם, ואנחנו כרשות, עומדים מאחוריו באופן מלא. -אבל זה ברמה התכנונית? -לכון. אז זה לא רואה המלונית. -אז במקביל אני אומרת, אתה תותה פעולה לצאורך העניין, כרגע מתגבי שתחלטת ממשלה לאופקים, שבמזגרתה אנחנו מקבים, מקבים שיהיה סאי אפ שנותן מימון לתליכי התחד שותירונית, וחלק מהמימון, אני דרש לפרויקט הזה, אמור להגיע, מה מימון הזה, אז זה יכול להגיע במזגרת החלטת ממשלה שהרשות עובדת איתנו כדי להכניס לתוכה את הדבר הזה, זה יכול להגיע במזגרת הסכם יגגג, זה יכול להגיע במזגרת כרקות משנימות, זה יכול להגיע במזגרת מממון, משלים, שהמדינה מאמידה כמו המאנכים שסתה בהשכלון, בשנתיים האחרונות, בעצם עם האמידה לכם את המימון, או לא רשות המקומית. אז נכון אתם אחר בבוקר יוצאים, לא יועד לג'ינדס כג'ינדס, זה ימיועד לצור חניין, לשותפות באמשהו, כמה עבור הפרויקט הזה, שכשהייזם יקנס לתמונה, או יקנס לדבר זה עם הנדוני הזאת. היום, המנגנונים הממשלטים לא בנויים ככה, אוקיי, וזה חשוב להגיד. כי המדינה בעצם לא מכירה, בייזם נדלן שלו למטורות רווח, כי ישות שיכולה להתקשר עם המדינה לתובת, כבלת הממון המשלים הזה, ולכן לצור חניין ברמה פרוצדורלית, ככל הנראה שאנחנו ניס את היזהם לתוך אותו תהגיד שכאםנו, בשלב שבו המדינה כבר תהיה מוכנה, להקצות אליו את המשביעה שלמה אלה. בעצם אתם הקימים תהגיד, בעצם עושות המקומית. לא, את ההגידו שלנו באופן מלא. יש לנו שותפות באם, לכל פרויקט, שאותה אנחנו מקימים, אליה דירים חוטמים את הסכמי הפינוי בנוי, וכשהי כנס היזהה הפרטי, לתובת ביצוע הפרויקט, וכונה בעצם מניות בחברה שותפות הזאת, ונכנס פנים הקשוטף. ומתי השותפות מסיימת את תפקידה, שהי מסיימת לאחלש את החרון הדירים. ומבחינת הדיור בהרסגה, שותפות גם מנלת את הדיור בהרסגה. -נכון. אז בעצם השותפות ממשיכה. -באיקשהם, אין בה. ככה, ככה מי ששרשנה, אנחנו פות ישם שהגדרה של העירה קניאול של הדיור בהרסגה, שכה מי ששנה, אלו, גם נותנת עוד את המעטפת החברתית, שדיבר אותה. -המעטפת החברתית לקורת במסגרת השותפות באמנה. זו פעולה שהמותה עושה במסגרת נון פורסתלה. אם המשיכה לצאו חמיד. -אז שתפותי למטורת רווח. בעצם השותפות נועדה לדגבר על הבעיה במרחות, שהמותה היא ללא מטורת רווח, זה בעצם העניין. כן, וגם יש הרבה אלמנטים של מסוי. זאת אומרת, בסוף, כשאנחנו באים ומכתימים דירים לפרויקטית חדשות ירונית, ורוצים אחר כך להכנס יזם פרטי, יזם פרטי לא יכול להביאיון עצמי וחוב לתוך גוף שמתרטו, היא ללא למטורת רווח. לכן, זה היה חייב להיכנס לתוך ישות הסקית, רק שאינו חייבים להכנס את זה לתוך ישות הסקית, מידיון כדי שלא ירו המס, כי החתימות עצמם הם נכס. -כן. ולכן, כדי שלא ירו המס כפול, כלומר, הדירים חותמים לגיעים, דסווי, מציון, דסווי, אז אנחנו מראו שכם נותח חברה הסקית, וגם מכיוון שרבה מאוד מפעולות שלנו, יום הם פעולות יזמיות, שניתן להתקזז עליהם במס ועמותה לא יכולה, במעמס לכה, והמותה לא יכולה, אז זה היה נכון להכים את הדבר הזה, כי. -שאנו בעצם קבוצת חברות, הייתה נכון. קבוצה, שמתחתי ישות פויות. אבל לקבועות באמת ולא חברה. כי זאת דרך יותר אפקטיבית בשבילה, אנחנו הספנים על חקח שותפים, שכולי מה זה. -מנל. -לא, זהו מה שמעניין, נשואלת מתוך מחשבה שהיא מאוד משורות זה, לקדם כזה דבר, או אם אפשר לעשות איזשהו סקלאבילטי של המודל. -כן, אז זה בעצם. -בואי נגיד, המבנת האגידי, יש לנו רוחד נפלאים במשרד מאיתר, שמעתיים אותנו בעדיקות, ואי הואי בצד המס, והיה פה הרבה מאוד מהלכים ארוכים של איתיי הצויות, ויש ולעשות את זה, כי חלק מהבייה זה שאנחנו ישות ש. צורקי אליים, שבמצב נורמתיבי, היה פשוט אפשר לייצר, מגזר רבי איבי ישראל, שבמסגרתוי שגם תהגידים, שמשקפים את הביטוי של הפעולה הזאת. אין את זה היום במדינה, אז אנחנו כפופים למצד אחד לרשם החברות, ומצד שני לחשם האמותות, וצכים יש פה הרבה עבודה רגולטיבית ובירוקרטית שאני דרשנו לעשות, אבל בוא נגיד, משלוש עשרה שנה של שערות לבונות על הראש, אז אני אגיד שהצדת האגידי זה היה הצדחי פשוט בתוך הערועסה. אני אצאתי לשאול היום לכם, התנגדויות במהלך הדרך, את ה. סטור מרת של תושבים, של רשויות, של מדינה, של תכרק לך לכל הערכיב על זה. קודם כל, אני לא חושבת שיש משהו אחד שעשינו לאוכה שנים שהיה קל. זה משהו שהנצבת שלנו כבר צוחוי קליו, ומכז נכון שבייזי שבע, לקראת איזשהו מעלך חדש, לא משנה מהו, ואז יש משהו בסיכה שעומר טוב, אז אתם מבינים שאנחנו נכנסים למשהו לאוכה על ואז גאוהם נור, אז מה היה קל מתוך מה שעשינו? אז שום דבר לאוכל. אבל היית נגדו אותי בגלל שזה חדש או שאתי יכולה לראות את נגדויות שם היום משמעותיות. קודם כל גם משהו חדש הוא התנגדו את משמעותית, אבל זה מאוד משתנה במעזה. ומקמן שאנחנו עובדים עם המון בעלי, אם יען אז היית נגדו אותי לא רק מתושבים, ירבה פעמים מתוך המערכות. שמה? שאנחנו מזיזים תגבינה? להרבה אנשים, זאת אומרת, הרשות המקומית בתחילת הדרך בהתחלה, לא יודעת אם לראות בנו יזם נדלן שלא למטורת רווח שרק נמצא פה באמותת כשעו, או בקצי השני שאנחנו אמידר והמיגור שזה דבר חרון שהם רוצים עוד ממנו. לעור האופן שבוע המילה היה זה מנועה על היום, והם לינת ישראל. אז הם לא יודעים לאכול את החייאזות בכלל. אז זה קודם כל כך זמן, דרך כלל אחרי שהם כבר מבינים, ברוב המוחלט של המקרים אומרים לנו, וואו, למה לקחו כך הרבה שנים עד שגע אתם אלינו? או בדרך כלל לחשביינו באחת נרשויות שאנחנו עודים, או בתח מנשקים נכם את הרגעים, הכל מקום שאתם מגיעים. אז לא, לא לכולם קל. איתנו, אבל המקומות שבהם מבינים את הערך המוסף שלנו ויודעים לעבודיתנו בצורה, איפקטיבית ותובה באמת כל המורים ברכה בזה. כי יש לנו הרבה פעמים את היכולת, וסייה לרשות המקומית לעשות דברים, שאילו יכולה לעשות בעצמה, בין אם זה משיקולים של משאבים, כוחדה המורבולציה, ולנו יש את היכולת לעשות את הדבר הזה. אז כשנסה בשיטוף פעולה ושוטפות באמת בינינו לבין הרשויות, לא בכל הרשויות יש לנו את זה, אבל איפה שיש את זה באמת מדהים העבדל. אז לפעמים הייתנגדותים מתוך הרשוות עצמה. וגם זה המשתנה, כי יכולה להיות התנגדות מצעה, דמינלת התחדשות אירונית, אבל מצד שני חיבוק הדיר מהמחלקה לשאות עם חברתיים, יכול להיות שהמנקה לראה בזה ערך מוסף הדיר, אבל הם אין דסי רב זה כעברוש. אז זאת אומרת, זה גם לקרוא לכל אחת מהישויות האלה, ישו תכת זה לא נכון. אנחנו עובדים מול המכלקת החינוך, מול המכלקת השפה, מול המכלקת השפה, מול המכלקת השורות עם חברתיים, מול המכלקת את הנדסה, מול ראש העיר, מול המנקה של החברה כלכלית, בכל מקום, מול המיני התחדשות אירונית, זה רק מה שאת קוראת לו הרשויות המקומית, כל מה שמניתי, יחשב זה רק דבל כליקה לדבר הזה ויש עוד כמובן אחרים. אבל כשזה נסן נכון, ויש ראשיר שיודע לנהלת הדברים בצורה טובה. אז הוא בדרך על מביא לשולכן, את כל בעלי העניין הראיליבנטים מצלו בבית, והוא אומר, זה שלנו עכשיו, ואני מבקש לפתוח להם את כל הזאת, תותף שריות, ובעיר את מורפקים למשל ששם באמת יש לנו שיתוף פעולה, המדהים עם הראשות המקומית, כך הזה היה, זאת אומרת, ראש העיר מהיום הראשון אמר, אני צריך את זה, אנחנו הבאה, שבמה ששלנו שלכם, המקום פתוח, תבוא, תעבדו. והוא מגבה אותנו, באמת בכל דבר ובאמת ראשיר נפלה, שיודע להביא את העיר חמוסף העדיר שלו כראש רשות, ועודי אגם, לתת לנו את המקום להביא את הרכים המוספים שלנו. גם יורם, מנקל ליריחה שהוא להגיד, אחד משמעות, אחד משמעות, ואני יכולה להגיד את הדבר הזה גם על אביביתן, שהוא מנהל להסכם אגב, והגף לפתוח אורבני, וגם על יונות הנה מהנדס, ובקיצור, רוד רשימה, רוקה, שערוך מילהחיל, אבל באמת, אנחנו זוכים שמע, והגב, שם ההפילו בצדה, פרות סדורליים, הם שותפים, אלאים שלנו, כי להגשת את הבא, הם הולכים להיות חתומים גם הם. ממש הם חתומים. אבל זה לא מחייב, המציאות. אבל אני אומרת, זה לא מקום איכיד, אנחנו זוכים לחיבוק הזה ברבה מוקרמות אחרים ולפעמים זה גם הרבה תרקושה כי יש נכון דינא מקורד וזה, תלוי גם עם הרשותי גדולה, וכתנה, זה משתנה. אז לגבי שלת היית נגדויות, אז אני אגיד אין זירה שאין בהית נגדות. עכשיו השאלה, האם ההית נגדות איזה סוג של התנגדות וחמיד מודדים איתה, גם ההית נגדות ואין הילא יום, אוקיי, יש את זה, בוא נקשיב לזה, בוא נובן על מזיושב. הרבה מאוד מהפעמים זה מסיבות מובנות וגיוניות. ואז אפשר לתת לדבר הזה מעני. ואני אומרת לכל מקום שלך נכנסים, אנחנו חושים לתוך, בחמש עשרה שנה הקרובות. אז עדיב שנייה ביחד בתוב. אני רציתי לשאול את הכלך, אנחנו כבר מתקרובות לקצה הזמן. אם את חושבת שיש איזה שהם סקנות או יומים או משהו, שיכול להתכלכל בדרך הזאת שאתם מובילים אליה. בטקל הזמן. אם נכייב בתודעה שן סיכונים במה שאנחנו עושים, זה זה זה הסקנה הכדולה כי אז נהיה בשן הנות. המפתח בעיניי להתמודד עם הסקנות האלה הוא מצפנר כי מאוד מאוד חזק. אם פונקצת מטרה מאוד מאוד ברורה. מה היום מבא סקנות שאתה רואה? איך אל מי כניסה של גורמים מסכים מי מוטיבהציות לא נכונות שיכולות לגרום לזה שאנחנו נמצאת עצמנו מפלגים לתוך פרויקט שהוא ממש לא הייתה כבר נתמשורר. דרך ייצוג לא ראוי של תושבים במובן הזה שאנחנו נשמע את הכולות שקל אישמוע ולא נשמע את הכולות שערבי פעמים הם מסמוניים איים. והרבה פעמים גם ערוב, אבל ערוב דומה. דרך חלי להבודה עם רשויות אם אנשים שיכולים לקחת למקומות לא רואים עם מסיבות לא נכונות. ועד גיבוש של מדיניות שכל כוכב הצפון שלהיה אנחנו רוצים לעבוד עם משרדיה ממשלה, אבל עם בלי גבולות גזרה אז אין כמעט מהמד שאנחנו עובדים בו שלא יכולות להיות בסקנות. זה בסדר. הסיפור בעיניו כל הזמן להגדיר בצורה כמה שייתר הדוקה וברורה לאן אנחנו הולכים. אם זה כוכב צפון כמו שאמרתי ערכי, שמגדיר גם בצורה לא רק ברמה הכללית שלך הזונורה יפה אלה ברחל ביטחה קטנה. מה שינוי שאנחנו רוצים לראות וצלמי ואיך אנחנו מודדים אותו ושכנו בדבר הזה. משאבים הדירים של זמן גם כסף אבל ביקר זמן. ולחשוב איך אנחנו מגדירים להצמנו וזה נכון דרך אגב בכל העיר גולנקולה. זאת אומרת יש ידים מאוד ברורים לכל חת מפהולות שלנו. אנחנו מודדים את עצמנו. ברמה שהיום במנדי שלנו לכל תושב שאנחנו מלבים ישורה ואנחנו בודקים מה גידול בהכנסה חודשית שקרה לו מהדקנים את זה על בסיס שבועי. לא חודשי כי הרבה פעמים זה תרפקטיבי חודשית בשביל לבדה שאנחנו חין רלוונטי. אז זה בפעולה הפרטנית אבל לכל אחת מפהולות שלנו גם הקילתיות גם הפרטניות גם התכנוניות גם המימוניות. יהיה וזה מי הרבה ודי יש לנו הגדרה מאוד ברורה של מה אנחנו רוצים להסיג ותמיד שואלים את עצמנו כמו הפרסום את הילה הקופת חולים. לא זכות כבר זה אבל למה אבל למה. אז זה מה שאנחנו צריכים כל הזמן לעשות. למה עושים כל אחד מהפעולות שלנו בסוף זה גם ירון צריך תפקט אז זה לא כל מהסוק רק בדי שול שאלות ולהגות הגיגים. אבל לבדה שעשיבה שאנחנו עושים את הדברים אם יעשיבה הנכונה האם אנחנו עושים את האוויות ברור. כל הזמן ונעשה עוד הרבה. אבל האם אנחנו ערגון שכל הזמן מנסה לשפר את התה הליכים תוך כדי על זה אני חוהגת בלב שלם שקר. תודה רבה. היה ממש מעניין ומאורר שלה יש לך לקרציום אז טיפל משעוסק בית חתשוטי רונית משעור צליקה נסליה זמות חברתית בית חתשוטי רונית בין אדלן. יש שומר אותנו משאי. אז קום כל אני אגיד אנשים שמעדה פעם שאלים אותי אם אנחנו פחדים את החרות וזה תמיד נועה מצריקות יש אלה הזאת כאלו איש הייתה לנו את החרות. אנחנו היינו מאוד רוצים שיועד 40 הרגונים כמונו יש לכולנו עבודה לוד 50 שנה. ואנחנו רחוקים מלפתורת הבעיה הזאתי מיקצי לקצה אנחנו שיעים הרבה מהמצים בשביל זה אבל יש עוד הרבה עבודה לכולנו בשביל לעשות אז אנחנו מאוד מאוד מעוני שמח שיועוד כמונו. ויותר מזה אני אגיד שאחת לקמה זמן פונים אלינו ומקמן שאנחנו בסוף גוף בלידי ודנדים לאף אדם פרטי. אז אנחנו יותר מסמחים לחלק ביד השלנו וכל מי שחושב להקים משהו דומה לשלנו דבר איתנו נסמך לעזור בשביל הגרום לזה לקרות לא תחת הבאית שלנו אלה מקומות אחרים. אני אגיד בסוף התחתות ירונית זה דרך שמתימה לאנשים עם אורך נשימה זה לא תוח קצר זה לא זבק וגםרנו. ובדרך יש תשת על הפים גורמים שאומרים לך שאתה הוזי הכפר ונציקו שזה יקרה וכן עליו. אבל זה נכון להתחתות ירונית אבל זה נכון בין הילקול יזמות חברתית כשיש לך את תמונת עתיד. וזוולית ככה כך אמר שלנו ודשת היכול לדמיין אותה אז לי כל כמה זמן אני משנה את התמונה ספציפית. אבל יש לי כל הזמן תמונות כאלה בראש של הרגע הזה שבישבילו אני כמה בבוקר במי שחרבה מאוד שנים. ועשבו הקשה הייתי בקנס החתמות בפרק שלנו בהשקלון עם הדרים מתנדרים שיש לנו שמה. אמרתי להם ייקח עוד הרבה שנים עד שנים מסוגלים לפתוח תדל את החדשה הזאתי של הבית שלכם. אבל יגיע הרגע הזה. וכשהוא יגיע תזכירו את הרגע שלך שב. ויש לנו זכות כדולה. ללבות אנשים בשינוי הגדול שלכם שלהם. ודעתי שיהיה פרקופטימי עם סוף הפטימי. תודה רבה שבה. -דעה לך. תודה למהזינים ולמהזינות. אני פגש מפרק הבא של החלוב דיור.