הסתגלות לגן - נקודת מבט מחודשת

0:02 ברוכים הבאים לפודקסט ילדים זה תמיכה, פודקאסט שמדבר, הורות, זוגיות, התפתחות אישית ומה שביניהם. נעים מאוד לכולם. אני סתיו קורן וקנין ואני מדריכת הורים ויועצת שינה בגישה הקשרית אני אמא לשני ילדים רגישים ומופלאים, שהיה בכור מביניהם הוביל אותי ובזכותו עשיתי הסבה מקצועית חדה מעולם ההייטק כמהנדס וכימיה. 0:28 דווקא תחום כל כך עמוק. ואני אגיד אפילו. של הדרכת הורים בגישה התקשורתית היום אני רוצה לדבר על נושא שהוא מאוד מאוד בוער בשטח, מה שנקרא. אנחנו ב-20 לאוגוסט 20, 25 ואני חושבת שמה שמעסיק בעיקר הורים, מלבד החום של אוגוסט, זה באמת המקום הזה של הסתגלות למסגרת ההתמודדות הזו. 0:51 במפגש בין ילד שעדיין לא מכיר את המקום שאנחנו יודעים בתוכנו שתכף הולך להיות המקום שבו הוא יבלה את רוב שעות היום בנפרד. מאיתנו. הבטן שלנו מתהפכת שם, אנחנו מרגישים את הסטרס, אנחנו מרגישים שיש כאן איזשהו מקום שרוצה לגונן ולשמור. 1:10 האם עצרנו פעם לחשוב למה כלומר אם נסגרת את הדבר כל כך טבעי לכאורה ונורמטיבי ומקובל היום למה שאני ארגיש שזה כל כך כל כך לא נכון עבור הילד שלי? למה אני ארגיש שם בהלה? למה אני אזדקק למסרים כמו זה בסדר? 1:26 בסוף כולם מסתגלים, אל תדאגי, ככה גם אנחנו גדלנו. בסוף זאת תהיה ממש כמו תקופה היסטורית בשבילך התקופה של הבכי. בסוף הם עוברים את זה או יותר חזק ממה שנראה לך, הוא מסוגל יותר ממה שאת חושבת. 1:41 את חוששת יותר ממה שהוא חושש. הבעיה הזו בכלל את וכל מיני מסרים כאלה ואחרים. הרבה פעמים שאנחנו ככה סופגים מהסביבה ואנחנו אולי מתחילים אפילו קצת להאמין להם וכמו מקבלים איזו גזרה כזו שכן אם זה ככה כנראה שזה מה שצריך להיות והילד שלי פשוט צריך. 2:01 להתברג בתוך הדבר הזה. יותר מזה, אני חושבת שאנחנו גם מחפשים באיזשהו מקום הרבה פעמים כמו סיבות להצדיק לעצמנו למה אנחנו עושים את זה. ובמקומות האלה אנחנו הרבה פעמים אומרים זה מחשל אותם. 2:17 ככה הוא התפתח, איך הוא ישרוד בהמשך החיים. בלי זה זה מפגש הראשון שלו עם התמודדות עם החברה, כל מיני ככה, מקומות שבאמת עוזרים לנו כמו להשתיק את הבטן הרכה שיודעת מבפנים. שיש כאן משהו שהוא לא כל כך טבעי. 2:33 עכשיו הפרק היום לא הולך לעסוק בכמה זה לא טבעי ואיך אנחנו עושים את זה לעצמנו, על אף שבפנים בבטן. יש לי איזה שהוא חזון מאוד מאוד גדול שאני מאמינה שיום אחד יתממש כאן. אני יודעת אם אני אהיה בחיים, אבל אני די בטוחה שלאט לאט ממש מדור לדור אנחנו נראה איך אנחנו דווקא חוזרים למקום של כפרים ושבטים יותר ופחות למסגרות המוניות. 2:59 אבל אני כן רוצה לתת דווקא את הלגיטימציה לקולות האלה בבטן ורגע לאשרר אותם ולתת להם שנייה מקום ולספק את ההסבר ללמה הם מתעוררים בנו. כי אם אני אעשה הסתגלות בניתוק במה שאני מרגישה מהבטן, ההסתגלות לא תהיה נכונה ואני אסביר גם תכף למה, אבל אם אני רגע מבינה מה אני עושה ואני מבינה שאני עושה כאן משהו. 3:24 שהוא כרגע לא בעד ההתפתחות של הילד שלי, באמת הוא קצת. אולי משפיע עליו בכיוונים שפחות היינו רוצים לראות אצל ילדים, אבל כרגע זה מה יש מה שנקרא, אבל לפחות כשאני מתחברת לאמת הזו בתוכי אני מבינה גם באותה נשימה מה ילד שלי באמת צריך, ואז כל המאמצים שלי יהיו מדוייקים יותר ומכוונים למקום הנכון. 3:50 כשאני פועלת מתוך ניתוק מהילד שלי עליו בהתמדות לאיזה שהוא רעיון לאיזה שהוא רציונל, לאיזשהו משהו שהחברה הכתיבה. אני יכולה לעשות המון המון פעולות, אבל הן לא יהיו מדויקות, הן לא ישרתו באמת את הילד שלי ואני כמו אסתובב סביב הזנב של עצמי כדי להשתיק לעצמי את המצפון. 4:08 מה שנקרא את רגשות האשם, את התחושה שאני עושה משהו שהוא לא נכון לילד שלי וכולי וכולי. אז חשוב לי, כן מצד אחד לחבר קצת לבטן. אני יודעת שזה עלול לעשות לו נעים. יכולה להגיד לכם שאני את הילדים שלי הכנסתי למסגרות גם כן ובגילאים קטנים, אז אני לא מדברת ממגדל עשן. 4:29 מה שנקרא אני איתכם ביחד, ממש כולנו באותה סירה הכי בגובה העיניים בואו נתחבק פשוט כולנו ונסתכל על המציאות הזו. של כן צריך היום לשים ילדים במסגרות. כדי שנוכל לצאת לעבודה ונוכל להתפרנס ונוכל לקיים חיים מאוזנים, כי כרגע התרבות לא מאפשרת כל כך דברים אחרים, אבל לפחות בואו נבין שנייה מה אנחנו עושים אז זה יתחיל קצת בלא נעים, אבל אני מבטיחה לכם שבסוף התחושה תהיה שיש לכם כלים והבנה. 5:02 רגע, מה הדרך הנכונה לצעוד בשבילים, אולי קצת הכלכליים ומפותלים, אבל לפחות הם בהירים לנו. ויש לנו אופק שאנחנו ככה רואים אותו ושמחים בו ורוצים לנוע על הכיוון שלו. אז קודם כל, הסיבה בעיניי שאנחנו מרגישים את התחושות הלא נעימות האלה בבטן, סביב השליחה של ילדים למסגרות, היא שלא נועדנו בטבע בשום שלב ובשום דרך ובשום צורה לשים את ילדינו בידיהן של דמויות שאנחנו לא מכירים, שאנחנו לא מחוברים אליהם, שאנחנו לא יודעים מה הכוונות שלהם. 5:41 שאנחנו לא מכירים את ההתנהלות שלהם, את איך הם מתנהגות. איך הן מדברות, מה האמונות שלהן האג'נדות שלהן. אני לוקחת את הדבר הכי יקר לי בעולם וכמו נדרשת להפקיל אותו בידיים של אדם זר ולהתנתק לשלי תוך החזקה של תקווה כזו גדולה שהוא ישמור לי, הוא ישמור לי על הילד ולא רק לשמור על זה שהילד שלי יהיה בחיים, אלא לשמור על הלב שלו, להיות שם עבורו ולהיות הכתובת עבורו, כמו להחליף אותי בזמן שאני לא שם עכשיו תחשבו על זה מה זה להחליף הורה? 6:16 תפקיד יש לנו, אנחנו לא רק כמה ישנים של הילדים שלנו ומי שמאכילים אותם ומשקים אותם ומסדרים אחריהם. נכון, יש לנו תפקיד הרבה הרבה הרבה יותר גדול והתפקיד הגדול הזה הוא תפקיד של שומרי הלבבות שלהם. הם מגיעים אלינו כשיש מצוקות כשדברים לא מסתדרים הם מתנחמים בידיים שלנו. 6:34 כשמשהו לא עובד להם, כשלא רוצים לשחק איתם כשחטפו להם. כשלקחו להם כשהם נפלו וקיבלו מכה. נכון אנחנו דמויות שממש מאוששות אותם תחשבו איזה תפקיד משמעותי זה ואני כמו פשוט מוסרת. את כל התיקיות והספרים של הגדרות התפקיד ואני גם רוצה שלדמות הזו יהיה אכפת מהילד שלי כמו שאכפת לי ממנו. 6:58 אני כל כך צריכה לקוות שהיא תעשה את זה על הצד הטוב ביותר שלה, כשבפועל יש לה עוד 15, 20, 30 ילדים כמו הילד שלי והיא לא באמת מחוברת אליו. במילים אחרות, למה שאני ארגיש בעצם? 7:14 שזה כל כך מובן מאליו שזה יקרה, אז אנחנו כמו יודעים, בתאים שלנו זה מידע שאני מניח שנמצא לנו בתוך הביולוגיה שלנו. אנחנו כמו יודעים, ידיעה פנימית אינטואיטיבית מאוד שעם הדמות הזו לא מחוברת לילד שלי. 7:30 היא לא תדאג לה כמו שהוא אולי ראוי לה או שהיא לא תדאג לה כמו שהייתי רוצה. לפחות אגב, זה לא אומר חלילה שזה מה שבאמת קורה במסגרות או בכל המסגרות. כן, אני ממש רגע מניחה את זה בצד. אני רוצה להסביר דקה ממש על מה שאנחנו יודעים בפנים בטבע שלנו, אבל לא מבטאים את זה בקול אולי ולא נותנים לזה. 7:51 שם לא לא לא מפרשים את זה ולא מקדישים לזה רגע מחשבה. כדי להניע את זה מהתת מודע למודע ולדבר את זה שאגב זה מה שאנחנו עושים הרבה פעמים בעיבוד רגשי אז אולי זה אפילו קצת איבוד רגשי. מה שקורה כבר עכשיו. בכל אופן המקום הזה הוא לא טבעי לנו, וזו הסיבה שכל הדחפים שלנו וכל האינסטינקטים שלנו מתעוררים ואנחנו כמו עומדים על המשמר בתוכנו. 8:20 אבל מצד שני. אנחנו יודעים בפנים בפנים שוואלה, אין לנו ברירה אחרת. אין ברירה אחרת, התיזו אות, התיזו מה שאני כאן צריכה להתמודד עם המציאות הזאתי, ועכשיו אני צריכה כמו איזה נמרה כזו שמנסה לטפס ולנאות את הציפורניים ולפלס את הדרך כרגע להגיע ליעד שהיא כל כך רוצה להגיע אליו וזו הסתגלות טובה ומיטיבה. 8:44 עבור הילדים שלנו. אז אני ככה אחרי שאנחנו קצת דיברנו אולי על מה קורה לנו בפנים וכמה לא טבעי לנו לראות מישהי שאני אפילו לא בשם שלה. אין לי מושג. אני צריכה רגע לשנן אותו וללמוד אותו, ולהתחיל לקשור פנים לשם. 9:04 אחרי שהבנו שזה באמת לא טבעי לנו ככה למסור לה את הילד שלנו, אולי משם אנחנו דווקא נבין שהמפתח הראשון שאנחנו רוצות כל כך כל כך ורוצים להשתמש בו, זה החיבור לצוות. 9:20 כלומר ברובד הראשון לפני שאני בכלל מדברת על ההסתגלות של הילד שלי למסגרת, אני כאמא או אני כאבא, אנחנו כהורים צריכים אחד להסתגל בתוכנו, לרעיון שאנחנו שולחים אותם למסגרת. למי שזה מאתגר להם וקשה להם, ושתיים, אנחנו צריכים בעצמנו קודם כל בכלל לייצר חיבור קשר עם הצוות, אחרת הבטן שלנו לא תהיה רגועה. 9:47 הילד שלנו ירגיש שאנחנו לא רגועים. ולא רגועים ויהיה כמו מקום כזה שאנחנו כמו בונים מגדל בלי יסודות, בלי יסודות ואז כמובן שכל רוח וכל מכה עלולים לטלטל את הכל. 10:04 ולמה? כי כשאין חיבור אבל יש אינטרסים לשני הצדדים, אני צריכה לשים את הילד שלי אצלך כדי ללכת לעבודה שלי, ואת צריכה להיות מספיק. טובה בעבודתך וראויה להיות בתוך המשרד שכרגע. 10:22 את מבצעת אותם או ממלאת אותה יותר נכון כדי לקבל את השכר שלך. כלומר יש כאן תפקידים מה שנקרא. אז כשאין את החיבור ויש רק את המקום היותר מנותק, כזה שהוא טכני קצת, מה אנחנו צריכים ברמה הטכנית, אז מין הסתם שזה מקום פה, רק שאין חיבור להרבה הרבה בעיות של תקשורת לאי הבנות. 10:47 למגננות שעולות. והיא נכנסה עם הילד ולא אמרה לי שלום חלפה על פני והתעלמה ממני. שבכלל לא טעימה הייתה לחוצה או אמא שבפנים. היה לה איזשהו משהו מאוד מאוד דחוף לשאול והיא שאלה את הסייעת בהתפרצות בלי רגע בכלל להגיד היי, מה שלומך? 11:05 מה קורה בלי רגע לייצר קשר? זה מקום שיכול להיות ממש אני אקרא לזה, אפילו מצא משגשג לכל מיני היתקלויות בתקשורת ולמקומות שהם יותר באמת מרוחקים. אנחנו פה מרגישים הרבה פעמים עם צוותים חינוכיים שאין להם כוח עלינו. 11:25 שקשה לשאת אותנו, את הבקשות שלנו נכון והן מרגישות הרבה פעמים אני מדריכה צוותים אז אני יכולה להגיד לכם ממש מהצד השני שהן מרגישות שההורים לא מעריכים אותן. מירזלים בהם ורואים בהם כלי הרבה פעמים ושרק מתלוננים ולא מעריכים תראו איך כל צד ממש ממש נצמד לקצה אחר ובאמצע יש כמו בור יש כמו מרווח מאוד מאוד מאוד גדול ובמרווח הזה יש באמת פוטנציאלים לכל כך, כל כך הרבה חיכוכים, אי הבנות, בעיות תקשורת ותחשבו שבבן לבן הזה נמצא ילד שלנו. 12:02 אוקיי, הילד שלנו ממש נמצא שם. אז קודם כל, אני חושבת שהמפתח. הראשון הוא בכלל להבין שלי כאמא או לי כאבא יהיה הרבה יותר נעים בגוף, בלב, בבטן במיינד לשים את הילד שלי כשאני מסתכל על דמות ואני מרגיש שהיא מחבבת אותי ואני דווקא מעריך ומחבב אותה, שיש את המבט הזה בעיניים של איזה כיף, בוקר טוב. 12:23 מה העניינים הכל בסדר? מה שלומך? שלום לאיטני איך היה לך אתמול שמעתי שהיית עם אבא ופה ושם. מרגישים מרחב של קשר שהוא מזמין, שהוא חם, שהוא נעים, יש התכווננות. 12:40 כמה טוב זה עושה לנו אנחנו יצורים של החברה, אנחנו יצורים של ביחד. אנחנו יצורים של היקשרות והיקשרות, עושה לנו ביטחון שהביטחון הזה קורה בחדר. 12:56 כשהוא קורה בחלל הזה אנחנו פשוט מרגישים יותר רגועים תפוסי החיבור שלנו מופעלים. אנחנו מתכווננים לדמות שם מולנו, אנחנו מתעניינים בה, אנחנו מרגישים מובנים. אנחנו מבינים יותר את הסביבה, כלומר הפרשנויות שלנו מושפעות מהאם. 13:16 אני במצב בטוח ומחובר או האם אני במצב מנותק ומאיים איפה אני נמצא בסקאלה? זה כל כך כל כך משמעותי. אני חושבת שזו אחת המתנות היותר גדולות שאני אוכל להעניק לכם בפרק הזה. זה ההבנה שבמקום לשים את הפוקוס על הילד מלכתחילה. 13:36 זה רגע לשים את הפוקוס לשניה שניה שניה תנו לי רגע לבדוק את השטח. כמו המפקד הזה של היחידה שאמר לחיילים חכו שניה הוא שם אותם עושה כזה עם היד הולדית והם מחכים והוא נכנס פנימה והוא עושה את הסריקה ראשון בודק שזה בטוח כדי להכניס אותם זה קצת התנועה שאנחנו רוצים לעשות תנו לי רגע לחבר את כל הקצוות ביחד ולייצר פה איזשהו חיבור, איזשהו בסיס טוב ואז אני אכניס את הילד שלי פנימה לתמונה. 14:06 עכשיו תבינו זה קורה. בשיחת היכרות הראשונית, ביום אסיפת הורים ובימי הסתגלות הראשונים. כלומר, זה ממש ממש שם בדינמיקות המאוד מאוד ראשוניות אנחנו כבר יכולים לעשות שם עבודה שהיא עבודה נהדרת. אחד הדברים שאני חושבת שעושים הכי טוב לצוותים החינוכיים, זה שמכירים במאמץ שלהם, זה שמראים להם שאנחנו נמצאים בצד שלהם, שאנחנו מגיעים ממקום שלא אתן חייבות וזו העבודה שלכן. 14:37 אלא איזה כיף שאתם כאן. איזה מדהים אתן עושות את העבודה שלכן זה יכול להיות בוואו איך הספקתם ככה לארגן את הגן זה מדהים וישר תספר לכם כן וואי אנחנו היינו כאן ב-3 ימים האחרונים באמת על חשבון החופש שלכם. 14:53 וואו העיקר שאומרים שיש לכם חופש יולי אוגוסט בטח עם הקייטנות, ולטפל ולארגן את הגן ואחר כך להכין את הגן ושוב פעם להתכונן לאינטראקציות חדשות והתאקלמות של ילדים. מה כבר נשאר לך? אנחנו מקווים שנחטא הספקתם. 15:11 להביע איזה שהיא התעניינות, להביע אמפתיה, להכיר, להכיר במאמצים שלהם בהשקעה שלהם. זה כל כך כל כך חשוב. יש כמובן עוד הרבה דברים שנוכל לעשות מסביב. זה קורה ממש לפי הבטן וככה מה אנחנו מרגישים שמתאים לנו ולא ותמיד אפשר להציע את עצמנו לוועד ואנחנו יכולים להציע את עצמנו לעזרה סביב כל מיני דברים בגן שצריך ככה לסגור פינות מה שנקרא לקראת תחילת שנה. 15:40 בעלי וונדי מן מצויין אם תרצי פה עזרה. וכזה. לגיסתי יש. היא עובדת במתנס. אני יכולה להדפיס שם כל מיני דפי צביעה אם תרצי אני יכולה לבוא ולעשות הפעלה לילדים אם זה קצת יקל ולהציע את עצמנו שוב, כל אחת וכל אחד. 15:58 מה שהם מרגישים שהם מסוגלים אבל חד משמעית יכולה להגיד שהצוות ישמח וזה בטח בתחילת שנה או קי עוד דבר שהוא נהדר אגב לעשות ואני מאוד מאוד אוהבת אותו זה ממש בעיניי מחווה של הזמנה לקשר. 16:13 זה להכין להן אפילו. מה ארז מתחילת שנה עם איזה טסטרז וכמה ספלים שקופים של קפה ואיזה חבילת עוגיות טעימה. זה ממש לרשום להם תקופת הסתגלות קלה ומוצלחת לכולנו, לקשור אותנו ביחד, את כולנו וממש לייצר פה כמו פתיחת דלת לאיזה שהיא מערכת יחסים שאולי היא לא תהיה כזו שטחית וכזו פרקטית ותפעולית של רק. 16:41 להעביר את הילד מיד ליד ולמסור מידע אחד לשני, אלא דווקא משהו קצת עמוק יותר. ומשמעותי יותר של עיניים טובות של הנחת כוונות כנות, של הסכמה לראות ולהראות ולהפוך את המסגרת ממש להמשך של בית ואת הבית להמשך של מסגרת הבריאות הרגשית של הילדים שלנו. 17:05 באמת באמת לא רק תלויה בנו, היא גם תלויה במסגרת, וככל שאנחנו נפעל שם לייצר משהו בריא מכוונן ומחובר יותר. ואנחנו נצליח לעשות את זה עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר, אז אני ממש ממש רוצה לעודד אתכם לעשות את זה. 17:24 אז קודם כל זה ככה באמת איזה שהיא כניסה מסויימת להסתגלות מזווית קצת שונה מנקודת מבט קצת אחרת שאולי לא נתקלתם בה, אבל אני ממש יכולה להבטיח לכם שלי עובדת כבר כמה וכמה שנים. אני ממש. 17:40 יצרתי מערכות יחסים קרובות עם הצוות החינוכי של הילד שלי. אני יכולה להגיד לכם שזה פשוט חוויה אחרת לחלוטין להיות אמא במסגרת שמפקידה את הילדים שלה בידיהן של נשים אחרות כשאני מחוברת אליהן, וכשאני לא, וכשאני מחוברת אליהם, זה פשוט מרגיש הרבה יותר בטוח. 18:05 ואני אגיד גם שהן ממש מתכווננות ומסכימות לחרוג מהנורמות, לחרוג מהכללים. לחרוג מהדברים שמוסכמים. כי אם יש משהו שעוקף את החוקים זה יעלב נכון? 18:20 בשביל מי אנחנו נסכים ככה? לעכל, לפעול באיזה שהיא דרך הכלכלה ולא הכי פוליטיקלי קורקט בשביל אנשים שאנחנו מחוברים אליהם. נכון? אם יש גננת שמאוד מאוד מחוברת לילד מבפנים, מהלב, כשהוא יעשה משהו כמו הפרה של הסדר הטוב בגן היא לא תמהר להושיב אותו בצד. 18:42 היא תוכל למשל להגיד לו בוא לפה אני רואה שקשה לך, את זה אתה לא עושה בוא תעזור לי במשהו. נכון, אבל אם זה ילד שהקשר הוא יותר שטחי ואין שם איזשהו עומק מיוחד שהתפתח, אז הרבה פעמים אנחנו נוכל לראות שהפעולה כמעט האוטומטית תהיה בוא לפה. 18:58 אתה יושב כאן בצד והיא תושיב אותו על הכיסא, אז אין מה לעשות, אנחנו בסוף יצורים של קשר ואיפה שהקשר מופעל והוא חזק ועמוק יותר, אנחנו גם נראה את זה בהתנהלות מעל פני השטח. אנחנו נראה את זה בבחירות. 19:15 של אותן נשות צוות נראה את זה בהכל. מסתכל גם עלינו בעבודה שלנו או בדינמיקה שלנו עם אנשים קרובים אלינו, אנחנו נראה שזה בדיוק אותו הדבר. זה לא מקום של ביקורת חלילה או של שיפוטיות. זה פשוט התנהלות של יצורים איקשרותיים של יונקים מפותחים וזה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב, להיקשר ולהתנהל מתוך הקשר. 19:41 אז בעצם אחרי שאנחנו צולחים ככה את ה, את המעבר הזה, ואנחנו מרגישים שהצלחנו ראייה לייצר איזה שהוא משהו חם ונעים עם הצוות, ואנחנו מרגישים שהמקום הוא קצת יותר בטוח לנו, כי אנחנו כבר רואים עיניים טובות ואנחנו רואים חיוכים כנים ואותנטים לא כי צריך, אלא כי באמת מרגיש שרגע נוצר פה איזה משהו, אז הרבה הרבה יותר קל לנו להציג את הילד שלנו ולעזור לו להתחבר לאשת הצד. 20:12 צריך משהו. בהסתגלות זה חיבור לדמות, לא את החברים מסביב ולא את כל המשחקים ואת כל פינות הגן ואת כל הפעילויות שעתידות להיות ואת הלוז ואת הסדר ולספר לו מה הולך להיות אלה הוא צריך דמות. 20:33 הוא צריך דמות כי בסופו של דבר כשאני מדברת על מסגרת אני מדברת על מעבר. מהיקשרות אחת איתנו ההורים להיקשרות. בהתקשרות האחרת הזו היא רק עם דמות זה. 20:48 ככה המצב האידיאלי כן. היום זה לא בהכרח קורה. יש הרבה הרבה מסגרות שההתנהלות שם היא יותר תפעולית ויותר טכנית ויותר שמירה על סדר ועל גבולות ועל חוקים. אבל יש גם יש גם מסגרות שכן יש שם מקומות יותר רגשיים ומחוברים שבאמת נוכל לראות שם ילד שהוא פשוט נקשר לצוות והוא מחובר לצוות והוא אוהב את הצוות. 21:14 אם לא, אם אין חיבור לצוות אנרגיה, סוטה מהזה אם אין חיבור לצוות אז יד יחפש להקשר לחברים ואז נראה שהוא ממש בבקרים אפילו חולף על פני הגננת, אומר שלום שטחי ורץ פשוט לילדים הוא לא זקוק בכלל לגננת או לסייעת הרבה פעמים הרבה פעמים סליחה חושבים ואומרים וואי זה יופי זה משהו הסתגל, את רואה, אפילו כבר לא צריך אותי, אבל לא אנחנו רוצים שהם יצטרכו אותם, אנחנו רוצים שהם ישענו עליהם. 21:44 כי אם אני נשען עלייך שאני נפרד מאמא או מאבא, אז אני גם משען עליך כשהחבר הזה יפגע בי, כשיגידו לי שאני לא יכול לשחק עכשיו, כשיגידו לי שבעצם לא רוצים לשתף אותי במשהו, והלב שלי אולי קצת ישבר, או כשיחטפו לי איזה משחק. 22:05 כלומר, אני כן רוצה לראות שלילד שלי יש כתובת, אבל לא כתובת. הוא לקח לי, תגידי לו שיחזיר לי, כי זה טכני, אלא כתובת להרגיש את הרגש של העצב. שמתחת לפני השטח כי ברגע הזה שחטפו לי זה לא רק בואו תחזירו לי את זה משהו קרה לי שם בלב שלקחו לי כשהפתיעו אותי ודווקא החפר הזה שאני כל כך כל כך אוהב אותו דווקא הוא לקח לי את זה בצורה כזו מפתיע. 22:34 אני בדיוק תכננתי לעשות משהו עם המשחק הזה. אוף כל התוכנית שלי נהרסה אני כבר לא זוכר בכלל מאיפה התחלתי. אוקיי, הרגע הזה של העלבון בלב הקטן הקטן הזה שלהם מיניא שם מי נמצא? 22:49 רגע, לחבק אותם. מי נמצא שם רגע? לעזור להם לשהות בתוך הרגע שזה עד שהגל הקטן הזה יעבור? מדובר על 90 שניות, כן? כשאני מדברת על רגש זה לא משהו דרמטי או גדול או אנחנו רוצים. אנחנו רוצים שהלב שלהם יהיה רך ומרגיש ושהם ירגישו תמיד שיש דמות עבורם שנמצאת כאן כדי להיות כתובת לרגשות האלה. 23:14 וכשהצוות הופך להיות יותר מקום של באמת פנטיפעולי וטכני ופחות פן מרגיש ומחובר. והילד נשען על החברים, הוא לא יכול להישען באמת רגשית על ילד בגילו על מישהו שנמצא בקבוצת השווים מה שנקרא שלו. 23:30 ואז אנחנו באמת רואים ילדים שהם שומרים ואוגרים בבטן הרבה וחוזרים הביתה מהמסגרת, ועל אף שהגננת אומרת הוא היה מקסים. היום אני רואה בבית סליחה על הטיור שט הזמן הקטן שעושה לי ברדק והוא במרכאות, בודק גבולות והוא מתנגד לכל דבר והוא אגרסיבי ואי אפשר לשבת איתו דקה. 23:49 ומה בסך הכל רציתי? לאכול איתו גלידה ואיך זה הפך להיות קטסטרופה בשביל מה בכלל התאמצתי? או קיי? כלומר כל הרגשות שחיכו בפנים ונאגרו התפרצו החוצה ברגע שהוא יגיע להיקשרות האמיתית שלו והכל ככה נשטף מתוכו. 24:07 אנחנו לא רוצים לעשות את זה כי זה לא נכון מבחינת הטבע לעצור רגשות, לסגור את הלב ולאחסן את הכל ולאגור בפנים. כי זה תוקע את ההתפתחות. אז הטבע אומר אם את רוצה להתפנות. שלך אמא, אם אתה רוצה להתפנות לשלך, אבא, הכל בסדר, רק תפקיד את הילד שלך בידיים של דם שהוא מקושר אליו מספיק ואז תוכל ללכת כי זה מה שבעצם עשו בשבטים. 24:35 נכון זה מה שעשו בכפרים. הנשים שהלכו ללקט היו משאירות את הילדים עם נשות השבט, וזה הסביבת גידול הטבעית של הילד, והוא מכיר את הנשים האלה והוא פנוי בגלל שהוא כל כך בטוח ומקושר עליהם. 24:50 יש לה את הפניות הרגשית לייצר אינטראקציות בריאות עם הילדים. ולהתפנות למשחק ולחקירה ולסקרנות נכון. כלומר, כל הצרכים שלי מסופקים, אני נינוח, אז אני מתפנה. לעומת זאת, בגן יש הרבה מקומות שבהם הם באמת נאלצים להתנתק אל תוך המשחק ואל תוך הדינמיקה עם הילדים ומחזיקים בפנים את כל הרגשות ואז מוציאים את זה איתנו ואנחנו מקבלים את זה. 25:16 מה שנקרא במנות גדושות. וכמו מתבקש מאיתנו להכיל את זה ושם הרבה פעמים באמת אנחנו יכולים להתקשות. וזה מוצא את זה כמאתגר עבורנו מאוד ואנחנו יכולים להרגיש שבסוף פעלנו לא כמו שרצינו, כי זה פשוט היה יותר מידי עבורינו וזה כל כך טבעי שזה יקרה כי מסגרות הן לא דבר טבעי ואם אנחנו לא הולכים עם הטבע אז מן הסתם שיהיו מחירים וסימפטומים. 25:44 אז ככל שילד מגיע למסגרת שבה אמא ואבא מקושרים יותר לצוות. והצוות יותר נכון להיקשר לילד. אז ככה אנחנו כמו מבטיחים. תראו איך כל הבסיס הוא יקשרות ככה אנחנו כמו מבטיחים שיהיה לילד מעבר חלק יותר מהבית אל הגן ולהפך. 26:05 כלומר הפרידה תהיה קלה והילד יהיה במסגרת עם לב רך ומרגיש ויהיה פנוי להתנחם בידיה של מישהי שהוא מקושר אליה מצד אחד, ומצד שני בגלל שהוא מקושר עליה. גם כל חוויות היום שלו. 26:21 בעצם יהיו מורגשות ולא יחכו בתחנה בלב בתחנת המתנה. אלא ייצאו אל אשת הצוות עליזה, הוא אמר לי שככה וככה, ועליזה תחבק אותי ואני רגע אתנחם בחיבוק שלה ואז היא תעזור לי ואני ארגיש את הרגשות שלי. 26:37 אוקיי, אז הילד שלי חוזר עם לב פחות עמוס ויותר פנוי, ואז לי קל איתו אחר הצהריים בבית ובהרדמה ובלילה אוקיי, אז בעצם המפתח הוא היקשרות. אז בהתקשרות שלנו. 26:53 עם הצוות כבר דיברנו, אבל בוא רגע ניתן איזה שהוא איזה נקודת מוצודת מבט ככה מעניינת. על היקשרות בין הילד שלנו לבין אשת הצוות הספציפי שאנחנו רוצים להתמקד בה. ואם כבר סיפרתי לכם בעצם את הסוד. 27:09 אנחנו רוצים להתמקד במישהי אחת אנחנו רוצים להתמקד במישהי אחת, כי ימי ההסתגלות המאוד מאוד קריטיים. וכשאני באה ובעצם מציגה לילד שלי המון המון דמויות בבת אחת ואני בבת אחת מנסה כמו לדחוף שיוצר שייצור שיחה, אינטראקציות ויווצרו אינטראקציות בנייד שלי לבין כמה שיותר נשות צוות. 27:36 אני בעצם כמו יורה לכל הכיוונים. אבל. אולי לא פוגעת בשום מטרה, האם זה אפשרי בבת אחת להקשר לכל כך הרבה דמויות? האם זה אפשרי לעבור כל כך מהר למערכת יחסים אחת למערכת יחסים אחרת ולהרגיש מטופל על ידי האישה הזאת שתכף תחבק אותי כשאמא תלך? 27:57 שאבקשת את העזרה שלה, או אולי אני בכלל לא אבקש אם לא ארגיש מקום וכתובת עבורי. אוקיי, כלומר, אנחנו רוצים להיות באיזה שהוא מקום שבו אנחנו מבינים. שלהיות בגן זה אומר לקבל טיפול ממישהי, לקבל טיפול ולהסכים להישען עליה לבקש. 28:14 ממנה את העזרה לבקש ממנה הכוונה, לשתף אותה במה שקרה לי כרגע. אם אני נמצא באיזה שהיא מצוקה והמקום הזה חייב חייב, חייב לכלול בתוכו איזה שהוא חיבור מסוים, אחרת היא תהיה לי כמו אישה זרה. 28:30 זה קצת מצחיק, אנחנו כל הילדות מנסים להגיד להם לא, לא לדבר עם אנשים זרים ולא ללכת איתם, אבל פתאום כשזה מגיע למסגרת. אנחנו מגלגלים בצורה מאוד מאוד טבעית לכאורה את הילד לשם, כאילו זה משהו שאמור באמת להיות. 28:46 אז אם הילד שלי צריך לראות בכתובת וזה כמו מחייב שיהיה איזה שהוא חיבור בניד שלי לבינה, אני בעצם מבינה שאני צריכה לרקום פה איזה שהיא מערכת יחסים מסוימת עכשיו, תסכימו איתי. 29:01 אני מניחה שרובכם תסכימו שזה לא אפשרי. ב-4 ימים ב-3 ימים ב-5 ימים לרכום מערכת יחסים עם כמה דמויות נכון? אז אם אני מבינה שצריך להיווצר פה איזה שהוא קשר אמיתי. אני מבינה שבעצם כדאי לי למקד את המאמצים סביב דמות אחת נכון סביב דמות אחת שאני רגע אתעסק בה ואני רגע אתמקד בה ואני בעצם אלבש על עצמי כמו כובע של שדכנית, ואני אהיה מי שתנהל את הסיטואציה הזו. 29:37 וכמו תיקח קצה חוט אחד שזה הילד, קצה חוט שני שזו הסייעת ואני אקשור ביניהם. בצורה אקטיבית. כלומר, אני לא יושבת בצורה פסיבית וממתינה שיקרה פה משהו. 29:52 זה אומר שאני בעצם עושה בחירה מודעת שנגזרות ממנה בסוף פעולות שאני עושה אותן מעל פני השטח פרקטיקלי בפועל כדי לייצר דינמיקה משותפת בין הילד לבין אשת הצוות, וזה אומר שאני בצורה אקטיבית לוקחת את הילד שלי ואני פה נעלהשת את הצוות. 30:18 ואני מנהלת איתה איזשהו סמול טוק. כדי להכיר אותה קצת הרבה הרבה יותר קל להתחיל באינטראקציה בין מבוגרים מאשר ישר במרכאות. אין לי מילה טובה יותר לדחוף את הילד מול הפנים שלה ולהגיד לה תכירי, זה יונתן שלום יונתן, מה היא כבר יכולה להגיד וואו? 30:38 יש לך דינוז 4 חולצה כן? ואז יש מין שתיקה מביכה כזו נכון, ואז איזה חמוד כיף שאתה בגן שלנו יופי, תמשיך לשחק והיא הולכת. היא הולכת לא כי היא לא רוצה להתחבר ליונתן, היא הולכת כי זה מאתגר מדי עבורה, שגם היא נמצאת במקום שהוא מציף. 30:57 יש הרבה הורים, הרבה ילדים, היא רוצה להותיר רושם חיובי. יש פה את הגננת, שבטח גם תדרכה אותם קצת לפני הכניסה של ההורים והילדים למרחב הגן, והיא גם רוצה לעשות את מה שמצופה ממנה והיא מנסה להחזיק את הכל. היא לחוצה ואיפה שיש מתח ולו הקטן ביותר, היא תרצה לברוח ממנו, אבל כשאני באה, ואני מי שבעצם. 31:19 יוצרת את התשתית לקשר ואני מי שמנהלת את העניינים זה הופך להיות הרבה הרבה יותר קל עבורה. אז קודם כל שיחה בינינו. סמול טוק כמבוגרים, זה מקום שהרבה יותר קל לנו למצוא את עצמנו בתוכו לעומת ילדים. 31:35 וגם שיחה כזו היא שיחה יותר ארוכה. מה שאומר שהילד יחשף לדמות לפרק זמן ארוך יותר ויראה אותה ויראה את התמונות. הידיים שלה והיא ישמע אותה מדברת ויסתכל על העיניים שלה. ועל הבעות הפנים שלה, וכמו לסרוק אותה והתחיל רגע להכיר אותה ולהפנים אותה רגע לתוכו, שהיא דמות שנמצאת כאן במרחב הקן. 32:02 הדבר השני הוא זה שכשאנחנו מייצרות ומייצרות את החיבור הזה עם אשת הצוות, אז כמו מרקם כבר משהו בינינו שהרבה יותר קל לשלב בתוכו את הנה הילד. ואז בגלל שנוצר כבר החיבור בינינו היא כמו תרגיש צורך. 32:20 למתוח קצת יותר את משך הזמן של האינטראקציה, נכון, כי עכשיו דיברנו וניהלנו שיחה וקצת הכרנו והתקרבנו לא יהיה לה כל כך נעים, לא יהיה לה כל כך טבעי. פשוט לחתוך וללכת אחרי שלום קצר היא תחפש לפתח איתו איזה שהוא שיח, כי נוצר פה איזשהו חיבור, ובאופן טבעי כשנוצר חיבור וכבר נוח לי בו יותר, ואני מרגישה שהדברים עובדים טוב, אז גם יהיה לי נעים להישאר קצת יותר בתוכו. 32:49 ואני גם אשמח להתכוונן יותר ולהכיר באמת את הילד הזה של הדמות המקסימה שכרגע שוחחתי איתה. אז אנחנו כמו, מייצרים איזה שהוא מרחב והופכים את זה לקל עבורן. עבור נשות הצוות בעצם לייצר איזשהו חיבור עם הילד שלנו ואנחנו לוקחות את המשימה הזו ולוקחים את המשימה הזו על עצמנו כהורים. 33:13 אז אני יכולה לנהל סמול טוק ואחרי שאני מרגישה שהתעניינתי בה ושאלתי כל מיני שאלות וניסיתי להבין קצת איך דברים עובדים. וככה קצת מתחתי את הזמן בשעון. לכמה שיותר זמן אני יכולה עכשיו באמת. 33:28 כשאני מרגישה שמיציתי את השלב הזה וגם היא מצטער כי וודאי זה הדדי אז אני יכולה להציג את הילד שלי ואני יכולה לספר איזשהו משהו שעשינו אולי בחופש או לספר לאיפה נפשנו ואז לשאלת איפה היא נפשה ולייצר איזשהו שיח של פינג פונג קטן. 33:47 המטרה היא בסופו של דבר. כמו לאתחל את האינטראקציה. בין מהמצב שרק אני והיא מדברים. אז להתחיל עכשיו אינטראקציה חדשה דינמיקה חדשה בין הילד שלי לבינה אני עושה כמו מעבר, ואני הופכת להיות בצד כשבמוקד הופכים להיות הילד ואשת הצוות או קיי והמטרה שלי היא לתת לה במירכאות חומר עליו על איפה נפשנו ומה עשינו ומה תהיה ואיפה טיילנו ומה הוא הכי אהב לעשות בחופש או משהו מיוחד שאכלנו. 34:23 כדי שיהיה לה במרכאות דאטה, חומר שהיא תוכל לפתח איתו שיחה ולייצר איזשהו עניין סביב זה יותר מאשר מה מצויר לך פחות. מה למשל או בן כמה אתה של הדברים מאוד מאוד נקודתיים, מה שנקרא שאין איך שם לפתח ולהעמיק איזה שהוא שיח רחב יותר. 34:42 אז כשאני נותנת לחומר אני מקלה עליה אני כאילו כמו מכינה לה את השטח כדי שתהיה לה דרך קלה ופשוטה יותר והיא גם מרגישה. אני מניחה את ההזמנה הרחבה יותר בעצם להתקרב לילד שלי יש גם כמו איזה אור ירוק ממני. 34:58 את נראית לי את אני מתחברת אלייך. אם אני רוצה שגם תתחברי לילד שלי יש פה איזשהו סיי מאוד מאוד גדול מתחת לתנועות האלה שאני מתחברת אלייך ואז בעצם עוזרת לך להתחבר לילד שלי. 35:13 עכשיו תבינו זה באמת הכל ברמת תת הכרה זה מתחת למודע שלנו הדברים האלה כן. אני ממש פורטת את זה החוצה וכמו ממדלת קצת את זה ונותנת לזה שמות כדי שיהיה לנו קל לעבוד עם זה כדי שיהיה לנו קל לתפוס את זה כי אז בדרך הזו אנחנו באמת יכולים. 35:33 פרקטית, להפוך את זה למשהו חי ונושם מעל פני השטח ולא רק להשאיר את זה בראיון אצלנו בראש. השלב הבא הוא בעצם לייצר כמה שיותר נקודות שבהן אנחנו בעצם מייצרים אינטראקציה עם אותה אשת צוות. 35:52 כלומר, לא רק פעם אחת, וזהו זה אלא שוב אליה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה לא צריך להיות ארוך. זה יכול להיות שסתם הוא בנהג איזה מגדל במגנטי, ואני רגע מראה לה את זה אני רוצה בכל פעם שאנחנו רגע חולפים על פניה, אז לחייך. 36:10 ואם הילד שלי בנה איזה מגדל אז להראות. ורגע לחזור אליה לשאול איזה שאלה שניה שלי כאמא? כלומר אני רוצה כל פעם להתרחק ולהתקרב ולהתרחק ולהתקרב כדי בעצם לייצר איזשהו מקום שהוא לא הולך לאיבוד. 36:27 אני כמו מחזיקה בו וחג סביבו כי אם אני אבוא רק פעם אחת ואעשה את ההיכרות הזאתי ואז אני נעלמת עד למחרת זה לא יהיה משהו שיהיה משמעותי כנראה כל כך. אוקיי. עכשיו, אם יש יום היכרות אחד. ואז ביום השני יש לי עוד שעה שעתיים ואז פרידה אני לא חייבת להשאיר את הילד שלי, אני יכולה לקחת אותו אחרי הפרידה בזמן שכולם נפרדים. 36:51 אני יכולה להחליט שאני לוקחת אותו איתי הביתה, אבל בשעה שעתיים שוב לעשות את מה שעשינו ביום הכרות וביום שלישי אם יש על הבוקר פרידות אני יכולה להגיע כשהבכי קצת נרגע. ושוב לייצר אינטראקציה עם אשת הצוות ולקחת את הילד איתי הביתה, כלומר לא להשאיר אותו. 37:11 אנחנו לא חייבים להשאיר את הילדים שלנו בימים הראשונים בגן. השלב הבא זה באמת כבר הפרידות עצמן. שפה אנחנו באמת כבר צריכים מה שנקרא לפגוש את המציאות שהלחיצה והבהילה אותנו מלכתחילה. 37:27 ופה אני רוצה לעודד באמת את ההורים למסור את הילדים לדמויות שהם מקושרים אליהם בתחילת הדרך. הכי הכי חזק. אני יודעת שהילד שלי מקושר הכי הרבה לניצן, אז אני אחכה רגע שניצן תהיה פנויה כדי לעשות את הפרידה. 37:47 היא יודעת שיש מקרים שאומרים אבל הצוות נפגע מזה. אני יכולה לתווך את זה ולהגיד תקשיבי, קצת קשה לו. אני יודעת שהוא ניצל. הוא טיפה כבר יצר מסוים. אני חושבת שפחות בכי, אז אני רגע אחכה לה לפחות רק לימים הראשונים, ככה להתחלה ולאט לאט הוא התרגל לכולכם. 38:06 וכבר יוכל להיפרד עם כולן. אני ממש מסבירה את התועלת, לא מתוך החרדה שלי כהורה אם אני חרדה, אלא מתוך באמת ראייה בריאה שבעצם מציגה תמונת מצב שגם נכונה לגן, הוא פחות יבכה ויהיה לו יותר קל, כי כבר נרקם איזשהו קשר והוא יותר מחובר אליה. 38:28 גם זה חיבור שהוא יחסית שטחי והסיכוי שהוא ירגע בידיים. שהוא של דמות שהוא מחובר אליי יותר, הוא סיכוי גבוה יותר. מאשר דמות שאפשר להגיד שכמעט ולא נוצר שום קשר ביניהם. אוקיי, אני חושבת שצוות לגמרי לגמרי יוכל להכיל את המקומות האלה. 38:48 הם מקומות שמאוד לגיטימיים לימים ראשונים. אני חושבת שהמטרה בסוף של כולנו זה שתקופת ההסתגלות תהיה תקופה, כמה שיותר פשוטה, כמה שיותר קלה. הסתגלות כמה שיותר מיטיבה ומהירה זה אחזקה של איזה שהוא. 39:07 חזון. או אופק או מטרה נעלה שבאמת משרתת פה את כולם, שהתקופה הזו לא תהיה תקופה מאתגרת וקשה אל התקופה שתעבור כמה שיותר, מה שנקרא על מי מנוחות. השלב הבא זה בעצם להתמודד באמת עם המקום הזה של האכלה של איך הילד שלי חוזר הביתה מהמסגרת. 39:29 ככל שילד הוא מקושר יותר לצוות וככל שילד מבלה במקום שתואם את הצרכים שלו ומספק מענים מדוייקים להם אז מין הסתם לקבל ילד רגוע יותר. 39:46 וככל שילד מבלה במסגרת שיותר רחוקה מהמענה לצרכים שלו, אנחנו נקבל את היעד. הרבה הרבה יותר תוסס, לא רגוע נצמד. אולי בוכה הרבה, מבקש תלות מוגברת מאוד מאוד מבוהל אולי או קיי נראה כל מיני סימפטומים, אולי של תסכול, אגרסיביות וכולי וכולי. 40:10 ושם זה המקום שלנו לוודא איך הילד חוזר למסגרת והאם אני רואה מגמה של שיפור. או קיי עכשיו ברור שבהתחלה מסגרת לא תהיה מקום בטוח כי הוא צריך ללמוד. את המסגרת ולאט לאט להסתגל אליה ושהבעלה תירגע, אבל אז כמובן כנראה את הסימפטומים, אבל אני כן רוצה לשים לב אם ממש משבוע לשבוע אני רואה שמשהו בילד נרגע. 40:37 כלומר אני רוצה לראות שיש איזושהי עקומת למידה, מה שנקרא עקומת הסתגלות. יותר נכון ושלאט לאט הסימפטומים מתחילים לדעוך, כי אם אני רואה שהילד כל פעם חוזר עם סימני סטרס הביתה. ואני שומעת למשל שהוא לא ישן בגן אם זה ילד קטן מאוד או שהוא לא אכל בגן או שהוא בכה ולא הצליח להירגע. 41:01 ואיך שהוא ראה אותי פרץ בבכי מטורף, ואני רואה היצמדות מאוד מוגברת ואני רואה ככה באמת המון המון סימנים של מצוקה. שהם לא נרגעים אז אני יכולה בעצם להבין שיש כאן משהו שהוא תקוע בתהליך ואני רוצה רגע להבין אותו ולנסות ולעזור לו שם. 41:21 אני רוצה להיות קשובה, אני רוצה ממש להיות קשובה למה שאני רואה מעל פני השטח, מערכת העצבים ומערכת הרגשית ממש מדברות איתנו. זו השפה שלהן, ההתנהגות מעל פני השטח וכשאני רגע רוצה להבין את השפה הזו, ואני רגע מתבוננת בילד שלי ומנסה להבין בהתנהגות שלו מה בעצם המערכת מרגישה מבפנים. 41:45 אני יכולה לעשות העסקת מסקנות נכונה ומדוייקת יותר. אוקיי, עכשיו הרבה פעמים יש סימני סטרס. ויש איזושהי מחשבה של טוב, ככה זה כאילו כן, הילד אמור להיות בסדר. נו, ככה זו תקופה קשה עבורו. אנחנו הרבה פעמים כחברה מאוד מאוד משטחים. אנחנו מאוד מאוד תחשבו על זוג. 42:04 שהבן זוג מאוד מאוד אגרסיבי כלפי האישה, סליחה מכל הגברים שאולי מקשיבים לפרק הזה והיא נכנסת לכמו דאון והיא לא אוכלת והיא לא שותה והיא ירדה. במשקל ונניח והפה נכנסת למצב של כמו דיכאון, סטרס אולי מאוד מאוד גדול והיא פחות אוכלת. 42:24 והיא בוכה והיא מאוד מאוד נצמדת לדברים שמווסתים אותה. נגיד היא אדם שמעשן היא מעשנת הרבה יותר כאילו משהו שמאוד מאוד לא טוב קורה ותארו לכם שאנחנו היינו כחברים שלה, מסתכלים מהצד ואומרים טוב נו בסדר. 42:40 זה יעבור לתקופה קשה. נכון? זה לא זה, זה לא היה הגיוני, זה כאילו לא לא לא להסתכל על המצוקה בעיניים, זה כמו לטאטא אותה מתחת לשטיח, זה הרי לא משהו שאנחנו היינו עושים אותו לאנשים אחרים. אבל איכשהו ביקשה שכל כך התרגלנו כחברה וכל כך נרמלו לנו לאורך כל השנים, וגם כשאנחנו היינו ילדים שככה זה, אז כמו למדנו שככה זה כאילו אמור להיות ואנחנו לא. 43:07 לא מסתכלים על זה בעיניים, אז חשוב לי כן מאוד מאוד לעזור לכם לראות את הכוח שיש לכם בידיים בלהתבונן על הילד שלכם ולעשות העסקת מסקנות במה שאתם רואים מעל פני השטח. זה לגיטימי שאני אראה סימני סטרס. זה לגיטימי שאני אראה סימני בעלה. 43:24 זה לגיטימי שאני אראה את הילד שלי לא רגוע ונצמד ומתוסכל וזה זה לגיטימי. אוקיי, כמובן שהשאלה באיזה עוצמה ובאיזו אינטנסיביות. יש עוד הרבה שאלות שצריכות להישאל, אבל לא נוכל להכניס הכול לפרק הזה, אז אני כן רוצה לשים לב לעוצמה ולאינטנסיביות של הסימפטומים, ואני בעיקר רוצה לראות שמפעם לפעם המצב נהיה יותר ויותר טוב. 43:52 אני רוצה לראות שלאט לאט הילד שלי כמו מתאושש ואני לא מחכה חודש חודשיים כדי שזה יקרה. אני רוצה לראות את זה ממש בתקופה היחסית קרובה, כלומר ילד שלא אוכל חודש שלם בגן למשל. זה בעייתי. 44:07 ילד שלא נע למשחק והוא קפוא במקום שלו אני לא יכולה להמשיך לתת לזה להיות אוקיי, זה אומר שיש כאן קושי מאוד מאוד גדול שאני רוצה רגע לענות לו. אם ילד לא מוכן לישון ולא נרגע בידיים של אף אחת עד שעוזבים אותו בשקט במירכאות. 44:23 יש הרבה פעמים מקרים של גננות וסייעות אומרות הוא לא נרגעת, אני לא עוזבת אותו בשקט בצד. בפינה שלו הוא יושב שם והוא נרגע בעצמו. זה מצב מאוד מאוד לא טוב. אוקיי, לא טוב לא טוב זה אומר שהוא פשוט מרגיש לבד הוא מרגיש נטוש, הוא מרגיש שאין כאן מישהי שבאמת רואה אותו ויכולה לעזור לו. 44:45 זה לא מצב שאני רוצה להשאיר בו את הילד שלי. אני רוצה לעשות עבודה שם. כנראה לארגן את זה רגע מחדש ולייצר פה כן את הקשר הנכון וכן, רגע לעזור לו להרגיש בטוח בגן. חשוב להבין שאנחנו כהורים יכולים להיות בעלי השפעה מאוד מאוד. 45:03 גדולה על הילדים שלנו בתוך המסגרת, למרות שאנחנו לא במסגרת. ולא חלק מהמנהלים של המסגרת, אבל יש לנו את הכוח מהמקום שאנחנו מכירים את הילדים שלנו. אנחנו יודעים את הילדים שלנו מבפנים. אנחנו יכולים לספר על הילדים שלנו. 45:19 אנחנו הקשבנו לפרק של הפודקאסט אוקיי, אז זה משהו מאוד מאוד משמעותי. אני רוצה לדעת איך הילד שלי אכל, אם ישנה, אז איך הוא ישן אם היה בכי אצל מי הוא נרגע או באיזה אופן הוא נרגע. אני רוצה לראות אמונה למשחק, אני רוצה לראות אם זה ילד. 45:38 גמול האם הוא ביקש פיפי? אוקיי. האם הוא ביקש להתפנות לשירותים? אני רוצה לראות כמה הוא שטף אפילו או קי אני ממש ממש רוצה לראות כמה הוא הרגיש צמא והיה מחובר לצרכים הפיזיולוגים שלו והיה פנוי לספק להם מענה. 45:55 זה מאוד מאוד קריטי. ילדים בסטרס לפעמים גם לא שותים. אוקיי אז אני ממש רוצה לשים לב לסממנים האלה. עוד סממן מאוד מאוד משמעותי זה כמה הילד מתנגד ללכת לגן בבוקר. הוא צורח ולופט את גופו סביבי ומושך בבגדים שלי. 46:14 אם זה מאוד מאוד עוצמתי סימן שזה ממש כמו איזה שהיא חוויה. אני אני אני אגיד את המילה כמו שהיא כמו טראומטית עבורו, וזה סימן בשבילי רגע לעשות כאן איזה שהיא האטה, אולי בהתקדמות של התהליך ורגע לעשות הפוגה וללכת שלב אחד אחורה. 46:32 כלומר אני רוצה רגע לראות ממש מעל פני השטח. איך הילד שלי מתנהג סביב המסגרת? או קיי זה מאוד מאוד מאוד משמעותי. דבר נוסף ואולי אחרון שנרצה להגיד שהוא משמעותי בעיניי כל כך כל כך, כל כך בהקשר של ההסתגלויות הזו שאנחנו חייבים להתייחס לתקופה הזו כתקופה שבה יש כאן משבר שהילד שלנו עובר ואנחנו הוא צריך אותנו ואנחנו צריכים לענות לו. 47:04 וזה אומר שאני צריכה להיערך מבחינת העבודה לימים הראשונים של הגן ולהיות זמינה לו עם כל סידור שהוא, בין אם זה לייצר איזה שהוא מערך מסוים. שבעלי ואני מתחלקים חצי חצי בין עם זה שסבא וסבתא אולי יכולים לעזור או בייביסיטר קבועה. 47:26 ואני יכולה למשל ללכת איתו לגן לקצת זמן של היכרות וכולי. ההורים עשירים בגן אני בוחרת לקחת את הייעוד בינתיים איתי. בימים הראשונים אני לוקחת אותו איתי הביתה, ואז סבא וסבתא שומרים עליו ואני הולכת לעבוד ואני בעצם מסכמת עם הבוס שלי שאני מתחילה מאוחר יותר וגם לסיים מאוחר יותר. 47:48 בין אם זה לבקש חופש, בין אם זה כל דבר אחר שנראה לכם ומתאים לכם. אני יודעת שזה נשמע מאוד מוזר, התרגלנו כל כך לשים את הילדים וללכת, זה מה שאני בעצמי עשיתי בפעם הראשונה עם דביר שלי ואחרי שבאמת ראיתי איך הסתגלויות נראות בכיוון אחר ואיך זה משפיע על ילדים, אני הבנתי כמה הדבר הזה חייבנו לעבור תיקון חייב לעבור שינוי. 48:18 מה שמשמח זה שגם יותר ויותר סייעות וגננות מתחילות ממש לראות את זה ואין בעצמן אומרות. הורים, תשארו עוד קצת כואב הלב באמת כאילו ולי כואב הלב שאני אומרת לכם את זה כן בפודקאסט כי זה ממש לפרוט על מיתרי העצב בלב שלנו אבל אין מה לעשות אם אנחנו לא נפגוש את המציאות אנחנו גם לא נוכל להשפיע עליה וזה כל כך חשוב שכן נזכור שיש לנו את הכוח ואת היכולת באמת לייצר סביבה ותנאים אחרים עבור הילדים שלנו עם בחירות נכונות. 48:48 אני רוצה שתזכרו. שלילדים שלנו, המתוקים הקטנטנים האלה, יש לב לב גדול כל כך, והוא כל כך תלוי בנו. הוא כל כך תלוי בבחירות שלנו, הוא כל כך תלוי בכמה אנחנו מסכימים לראות בכמה אנחנו משכילים לבחור אחרת הוא כל כך תלוי בכמה אנחנו לא חוששים לפגוש את המציאות, בכמה אנחנו בוחרים להיות אמיצים כדי לעשות צעדים בשבילים שאף אחד עוד לא סלל אותם בשבילנו. 49:26 כלומר, זה ממש לעשות מאפס, לבנות פשוט דרכים חדשות. אני עושה את זה כבר כמה שנים וכל פעם אומרים לי וואו, בחיים לא ראינו דבר כזה, בחיים לא שמענו על הסתגלות כזו בחיים. אמא לא ישבה בבית ספר על ספסל. 49:43 וחיכתה בהפסקה שהילד יבוא אליה, אבל זה מה שהילד הרגיש שלי בכיתה 1000 היה צריך. והנה ראינו כי טוב ברוך השם ישתבח שמו אוקיי. כלומר, נכון, לא ראיתם את זה לפני, אבל תראו כמה טוב זה מביא איתו כשמסכימים קצת לחרוג. 50:01 ואם כבר 3 נשות חינוך משמעותיות אמרו לי אנחנו חושבות קצת, אולי לשנות את ההסתגלות אצלנו במסגרת הפרטית. אני כן לא הולכת עם הכללים הנוקשים ואני כן מאפשרת משהו קצת יותר גמיש. 50:18 אז אני יודעת שפשוט יש עם מי לדבר. אנחנו רק צריכים באמת להבין את השפה ולקחת עלינו את התפקיד וללבוש את החליפה. זה כל כך משמעותי שאנחנו נעטוף אותם שם. אני כל כך. כל כך, כל כך מקווה שהמקום של הסתגלויות בארץ הוא ישתנה ולא רק ישתנה כי מערכת החינוך תשנה משהו. 50:42 כי בינינו עד שנחכה שמשהו מקרה יקח כנראה עוד הרבה זמן. אני דווקא רוצה מאוד מאוד לקוות שהורים יגלו את הכוח שכולנו נגלה את הכוח שיש לנו ואת מרחב האפשרויות שיש בידינו. 50:59 ונסכים לראות כמה אנחנו כן יכולים להשפיע, כלומר, במקום למקד את תשומת הלב בלמה אי אפשר לא, אבל אי אפשר. המפקחת תגיד, אבל לא אי אפשר חוקים בגלריה, אבל לא אי אפשר במקום להגיד את הלמה לא למקד את תשומת הלב, אבל רגע פה רק נחשוב. 51:17 איך כן? אולי כן יש משהו שאפשר לעשות אם היה אפשר לעשות משהו. מה הדבר הראשון שהיינו חושבים עליו וכשאנחנו עושים את זה בהורות שלנו? אני חושבת שלא רק שאנחנו מייצרים תנאים נכונים לגידול הילדים שלנו, מה שממש משפיע על הבריאות הרגשית שלהם משפיע על מימוש וגיבוש העצמי שלהם בעולם. 51:41 אני חושבת שזה גם הופך אותנו להיות מתפתחים יותר. זה עוזר לנו להתמקם בתפקיד הכל כך משמעותי על זה של הורה מוביל ממש הורה מוביל עבור הילדים שלנו. 51:57 ואני חושבת שזה גם מקום שמלמד את הילדים שלנו כל כך הרבה על החיים, כי אם יש משהו שילד באמת לומד מההורה שלו, זה לא מה ההורה אמר. אז איך ההורה פעל וזה איך ההורה פעל בדיוק במקומות האלה? 52:12 לא כשהכל היה טוב וכשהכל היה ורוד וקסום והכל הלך נהדר, דווקא כשהכל הסתבך, שהכל היה מפחיד, כשהכל היה נראה בלתי אפשרי, מה למדתי על ההתמודדות שם? דרך ההורה שלי. כי הורה שפועל בצורה הזו זה גם הורה שיהיה לו הרבה יותר קל להוביל את הילד שלו בחיים ולגדל אותו. 52:35 וזו משימה הרי הכי משמעותית בחיים שלנו זה אם שם יותר קל לנו ונוח לנו וטבעי לנו. אז אני חושבת שאפשר להכריז שאיכות החיים שלנו עולה שם. אז אני מזמינה אתכם ככה לאסוף את הטיפים, לספוג עליכם קצת, אולי את התקווה שנשמעת בין המילים שלי. 53:00 ולספוג את הכוח להפנים אותו פנימה אליכם, ממש להשאיר מהפרק הזה כוח אליכם פנימה כדי להעיז קצת. אולי לפעול טיפה אחרת, לעשות דברים קצת שונה, לא לחשוש להיות ההורים האלה. 53:15 תזכרו, כשאנחנו מייצרים את התשתית הנכונה. אנחנו לא הופכים להיות מטרד או עול, אנחנו הופכים להיות הורים כל כך לגיטימיים שהבקשות שלהם כל כך מובנות וגם בא לנו ממש כצוות להיענות ולהתכוונן להם. 53:32 אז אני מזמינה אתכם ככה להתחבר לחזון הזה ביחד איתי ולאחוז בו ולהאמין ביכולת שלכם לעשות פעולות כל כך קטנות. שבסוף הם יהדהדו החוצה כל כך הרבה, ואנחנו לא יכולים לדעת. 53:50 מה היו האדוות ומה היו ההשלכות, אבל אני בטוחה שככל שזה. ידביק אנשים אחרים מסביב, אנחנו נהפוך להיות חברה מחוברת יותר מכווננת יותר, בריאה יותר ושמתנהלת בצורה הקרובה ביותר. 54:07 אולי לטבע כפי שהוא באמת באמת רצה והתכוון. טוב הגענו לסיומו של הפרק שלנו אני כל כך כל כך כל כך מקווה. שהוא נגע בכם אני כל כך מקווה שהוא עזר לכם שהוא תרם לכם שהוא אפילו תמך בכם וחיבק אתכם ונתן לגיטימציה. 54:31 אולי לכל מיני קולות בבטן, רגשות שהתעוררו, מחשבות שרצות לכם בראש. אני מקווה שהוא צייד אתכם בכוח ובעוצמה ובתחושה שיש לכם יכולת אמיתית לעשות דברים אחרת. ושאולי אפילו עזר לכם לשתול עוד איזה חזון בריא. 54:50 בין כל אולי דברים ככה שאתם מייחלים להם בעתיד בגידול הילדים אז אולי עוד איזה חזון יצטרף של מסגרות שמושתות על יותר חיבור ואחווה וזה גם ככה משהו שנוסף לתקוות שלכם ביחד עם התקוות שלי אני ממש אשמח לשמוע מכם איך היה לכם להקשיב לפרק הזה, האם הוא עזר לכם? 55:15 מה הוא נתן לכם ובכלל? מוזמנים ומוזמנות להפיץ אותו הלאה. אנחנו נתראה בפרק הבא ותודה רבה שהייתם כאן איתי.