הפרעות אכילה

לכל אחד מאיתנו יש צלקת, כדולה, קטנה, גלויה או מוסטרת, אבל צלקת זה צלקת, איך מכמודדים לתה, איך מחלימים ואיך מומשיחים על הבחיים? אני מהיין לבי, ובסדרת ההסקטים שליצה לקות, אני רעיין בכל פרק, אדם אחר שדבר על הצלקת שלו, ואתה הליך שהוא עובר. אני מזמינה אתכם למסע סוכף או מעורי השראה של הסיפור משונים ומרקשים. אני מאחר לכם אז אני אמה. הפרעות החילה, כשהוא חלופך לא יב, הפרעות החילה היא נפעות נפשיות, שמתפתות פחסים לא בריאים עם אוכל, משקל ודימו יגוף. הן קוולות פוסע החילה קיצוניים, החילה מועת המאוד, החילה בזמנים שלהחץ את כפי החילה גדולים, או התנהגויות נפצות, כמו הקה, עוצום. המצבים האלה יכולים נגרון לפגייה גופנית ורקשית משמעותית, למשפיים על הבריאות, התפקו דעויומי ואת חושה עצמית. שלום לכולם, ובורחים הבאים לפרק מסף של צלקות, בפרק של היום נדבר על הפרעות החילה, איך זה מתחיל, איך מתפלים, מתאי בכלל מבינים שיש הפרעות החילה, ועוד כמה שאלות שחלקיכם שאלתם. הרעיון הפרק היא אם לביתו מועה גולן, מתפרדו מומכית לפרעות החילה במכלה כדמי תלחי. לאירו, ולת שמיר פער לפרות חילה שנים רבות, ואני מפתחת של המודל של כרחות ועבודה ישירה מול החילה כדי להפחית את האימנות ועבודה החציפה על גולדסים. אני במקבילה שנים רבות, תמידת במכלת תחה, איך עוד כמה שאלה פרות החילה. קשם נישה את החקומיני שאלות ששאלתי אנשים מה הם היו שואלים אותך בעצם הם יבים קומי. מזה שאלה הראשונה הייתה. איזה גורמים הכי נפוצים יצאה חפקוש שבעצם הופבילו להפרות החילה. גורם הכי נפות ועךי שחיח, ושיש מרכיב מולדד שמה שכהו איתן אותי אחרת בתי כלומר. בנות מולדות במכביל נפים זה תורשת, תמיד במשפחה אפשר לפגוש עוד אדם החלטים חזבהתיים. והסביבה מקצב את את האופן בו המקפתחים ממשונו נעדלה. אז הדבר היקרי זה שיש לה אדם חלט חזבהתי. החלט החזבהתי השאלה היא איך הוא מתמודד ומה התפוסעה הגלה שלו שופיתך במהלך השני. אז יש כאלו שבמשת החלט החזבהתי שם גם נזדויים למשל רגישות היתר לביום. רגישות היתר לתעויות כאילו הפרסיקים היתים. רגישות נמורה לחזוכי אובי. זאת אומרת לכל אחד יש כמובן עוד תרונות שערו גם מולדות ובראים האלו. ועל הביולוגיה המולדת ואתם נוספים גאומו סביבתיים. אני גדלה בסביבה שמה הבירה שליטה. אני גדלה בסביבה שמה עודדת יפקות. אני גדלה בסביבה שמה עודדת לינוף. תרישה כל בסדר על תשמי את כל אחד ואינטחות נעימים. אז בילה בצביבה שבה התחושות שליליוס וחולשה או הרבה מאוד יערות שתשליטים העצמך. הרבה מאוד פעמים לבודיום לפתח מונגנוני הגנה שזה יוב של ההשטחה וענישה עצמת או תפיסה שילית שפתית ביחס לעצמת. שקורות רויות שם כמובן קורות לכולנו. אז בהרבה מאוד נקרים על התוצאה שלה תחיבו בן גאומו סביבתיים כאלו ואיאלוגיה המולדת של חרדה. התפתחות של סיגנון התמובדות של מנהותי וסיגנון התמובדות היא מנהותי זה אומר שאלף היא מתקשה לשני ההתקולה ולהנחיח את עצמת באופן אתם. ובאת זה אומר שאני הרבה פעמים ברחת להתמובדויות ויולי פגש עם חלקים שמיליינן תרושות שליליות. כפה התחילה ומובן הזה נעבר עצמת שבועה שבורחים אליה לבין כל התמקד בהתנאה גויות שנתחל השפר והצלי. תחלת מההתפתחות וגיבו שהצלי זה בנותו כמו תנות בלי שפרתה בהתנראות שלהם אבל ומצלע רע הזה אני אצל משקל ובחלק שלו מורחות. וזה תמרת בעצם שאפרות החילה לרובן בכלל לא על תמיד על דימוי גוף אלה על מה שעשביבה מעצרת לנו ובעצם שאו הנשע עצמת או כמו שאמרת איפוק וכשהאמרתי איפוק את מתקוונת של להתפק בעצם לא לכל. לא רח לבחלה לא בגלל זה מה לא במורים הוא לא רחי. זה מה זה מה במורים הוא להתנארות רקשית. ותמרת בעפרות החילה בעיות הרקשיות מושלרות על דימוי גוף על אורחי אבל המקום בעיה רקשית שקושי להתרודד בעצם. אם את דברים נורמטיבים של החיים לאגזר נורמטיבי של החיים יכול להיות ההשתלות חזוב רצית. את זר נורמטיבי יכול להיות איתו נדיבות עם דיבוש לעות עצמת חיובית למרות. ולמה בעצם את חושבת שאנחנו משליכים את הקולת דברים האלה על אוכל? מה מדע שכה אוכל? אנחנו משליכו לדל אוכל כי אוכל הוא עם יעמל כזי בחיים שלנו ואוכל אוכל לקמי המרחת הדלחפית שלנו. חלקני לעצור את האוררות הדרפית היא לא יודעים על ההסותיקה ואני לא מדבר את האוררות דרפית בבחת התעבון בבחת לך. שוקות פיזיות וחת לכל נדברים האופמע שבה אני אורווה את התשוקה ירולה להיות מבינה ורחק. ומופעל תפוס השתקה אורימנות וערבה תעמי כשאנחנו מצמצלים את האחילה ועודים במשחל אנחנו פסות פרחלשים ופחות משניים את קולנו. על זה חלק מהגל הזה נורא כזה למקשל החוכלים פרחות גם כל המער הביחפי שלנו אורווה רק היה. כל הסיפור באצל כשור מנגנון את תמודדות שבוע את המפעיל שליטת יתר, שליטת יתר, היא נורא כאלה אוררל, היא יכולה להיות על הרבה דברים. כדי לי מנם היא מפגש עם פרחות שני יתר. מה ואת אומרת שליטת יתר? שליטת יתר זה אומר לתיאלפטי רגשות ולתרחת מרשים ידירה נדאי נברוח. כדי לא לי פודשים דברים ואת אומרת פוסל שליטה ופודחים איזה. אבל כמו כל דבר כשלא מובדם ולא מודתי אז ברבה שעובר את קודם אפילימת ונדיק לה אדמה. ולכן בעצם אחד המחשיבים לתר, מפעול בפעול תחילה. ולמוד את האלה, היא עובר אל תלוג שחוב ולפיים, נותי דתי, ולמוד איזה שחבלת ההוספמה שלה בתיאים עשונים שלנו. אז בעצם אמרנו איזה גאומים ממנפוסים, אבל תמיד על אנשים קשה עם הקטע של איזהות הפועות החילה. כי בעצם כולנו רוצים לדעת כשהחבר הטוב שלנו ורבה שובינו. ולמוד את הלון תקדלים לדעת. שלה לתוייניה, אבל זה מבחרי ונגמר מזה שחבוד החילה מכפיינו, והתנהגויות שהיה שלה עם השבעה של נורמטיביות. כי דיית היום, כי מתנורמטיבית, ספורט ונורמטיבית, ודישות למדול והיום יותר נחבוד. אבל שזה מוכסן ונגיע לנמיון קושי לזהות הזה, כי נגבר בלכנבות של נורמטיביות. הקושי לזהות הזה נובר מונגר, שנגבר בלכנבולות של נורמטיביות, אבל המניון אפלוטור ולדם היא גיע להקסנח. המשמעות היא שהדם הזה נוצלתי צוניים, ולא מתליח נבשת ונחבונן את האוצמה של חושבת חושב שלה. זה בעצם נקודה. אז האמת היא שקשה לזהות את זה. אני הולציות שעובות במשקל, זה מגיעות לתת משקל, זה עוד קלתי כי המחלן הרעק. הבאייה היא בדרך כלל את כל כאליו שם במשקלות תקים ולמשל המקיאות. כל מיני שם שם שם שם שם שם שם שלים, מהפח הזה לא במשקל. אז איזהים באמת קשה לזהות. זה מזהים את זה רק שרואים, מנכלה לדרך שעשבו נקשה לנהל והנוזרתי את האמישי ורואה לי, תיבד קשנתי ושרוקים, שמעתי בטה של יריד, מישי בקיאה. לחטח באמת הראש המאריך זה לא להם, ולא להתאימה לספטים זה. ועמרתי להתאולי עשר שום דבר עם המחלה. ולא יניין איך. אבל ככה המורה להביא כדב שרוקים ציבורים, ולא יני כנש, ופשמצעים על בטהי את עושים מה שאתה עושה, אבל אני מבחש את פולו שזה מלכו. היום ילעשי בצומת פלנבי התנעבות שלא ראומיה בתחימות, אבל זה לא תמיד יווה. זה תונת שבעצם אפשר לדעת רק שזה מקרה קיצון? נכון, את היכול לדעת שזה מקרה קיצון, או עושה בחיר, שזה המשות תפטי ומצוקר, שבסופו של דבר כשמישי נמצאת נפה את החילה, כי עצמה זה דעת שהיא פצינה רגיש, אבל שזה כבר השחריות קפייתי, זאת אומרת, היא פרומן, אני חושב חייבת לעשות את נאגולות האלו, היא פראפחייות, ועצם קרובל של דיקטת. תור עושה למרח שלך. אז בעצם אפשר לעזור להם, רק אם הם רוצים את ההזרדת ומבקשים אותה. נכון. מה בעצם אבל אפשר לעשות כדי להשתקם ההפרות החילה, כי נגיד אני מכירה מישי שספרה התעשיפור שלה, והיו להפרות החילה, היא הצליחה עצת מהם, אבל היא אף פמלו באמת יצאה מהם, את המידישה רואצ לה, זה תמיד תראות המדעין בחיים שלה בסימנים או ברגרסיה. אני חייבת להביג, שריגרסיה למקומות של תנצום, המשמעות הזה היא שנערה לא באמת יושאה. זה בעצם על תודה. כי להרפל ולהרחלים זה אומר, שאימנות זה כבר לא דפוס אגנה דוניאנטי. ולכן שנערה אומרת שמגישה שתמיד היא שעהון, אנחנו קוראים את זה יים של הפעת החילה. ליד לא אומר שהתחלתי פשוט או לא הייתה בתיפול, תיפול עומק עובד על האמן דוניאנט דוניאנט, ועל תפושי חשיבה, ואו שיא אזווי את התיפול בטרם את משהו שומעון, מאוד מאוד שחיך בפעות החילה. מגלשת הליך ההחלנה לוקח כמה שנים המחלה, ובמחלה מאוד חמקמקה. אז נניח נערה את התיפול ככה רציני שנתיים. כמובן שאחרי שנתיים עדיין ישראלים, כל מה שחשום ולאחרי שנתיים כאלה הוא כן לישאר במעקבים, וזה שמי שמומחרי בפעות חילה יהיה זה איתלים, וריטומית הנערה להשתחרר, אני חכלה להביד עכשיו מחכבים ראים, שרוב אלוש מחכבים או מאפעות חילה ותתחוח ראים ותבין וגריעים, גם אם יש אין שם טריגרים נקודתיים הם אבנות לא נכנעות להם, וטריגו הופך להיות יותר עדות לחוויה שעייברה ומובדה, ולא לחלקו מהזירות והתנועבות הרבילה שלה. אומרת, ואחנה באחרד אפשר להחילים לחלוטין מאפעות חילה. אפשר להחילים לחלוטין, אבל אי אפשר במצם לעשות את זה, לבדדו טיפול עצמי באמת זה חלכת לעשות טיפול, אינטנסיבי במקום שהוא מומחל איזה ויודע לעזו. ככה, שיש, אך למעס קונטרית על החלמה, שכותה לפי נבירה יחסי, והסיכון גווה כי שורה אך למעי ביטיפול הם נעבור אוכן והסיכון היא ארמרה או לפתח לפיול רואוני או נורא גווה, ולכן אנחנו מאוד מאוד מאוד מאוד דיבורים, לא לקנן מיני צירועים שיש לנו תעבות החילה שמיון לא נעביב. הפעות החילה הם בעצם כאילו שציח רב גוציבור שפעות החילה. זו יותר נפוץ אצל נשים, יש כאלה שעום שזה יותר אצל גווהים, האם יש באמת מגדל שזה בעיה להביא יותר? ברור, הרבה יותר נפוץ אצל להימשים. לא רק נהיה לזה, זה נפוץ אצל נשים מגדלרים, נהגררים אצלנו, שאלה כאלה הוא שמי, קוסקות ב-שטור, תחרותי אסטטיבי וכל החלום. זה המגווהרים נפגעים לאפרות החילה ותעמין מה שחשבו ועבר, אבל עדיין עם הרבה פרות מרומפכנית, זה עדיין נפגחות של המחלה בטרדה, בינון בגווהרים ויותר נמורה. ובעצם דימוי גוף את אנשים מקווה הפעות החילה הוא נפגע ברמה קשה שקשה לחזור עליה? האמת היא שהרבה קאנים יפוך, בבקהל הוא שהיה למפרד החילה ומובותיפול רציני מצליחות ועצם להפנים מבט ביקרותי על כל הכפיסות התרבותיון. אז הוא נצד אחד הפרד החילה מלצב את איבות בתפיסת הגוף וכל מיני הפיסות נגשות מתחד שני, דימוי גוף יכול להשתפר באופן מאוד, מאוד משלוטי בטיפון ומחרשנים רבות של איבות. זאת אומרת, הוא נבכלת מה שובר. לגבי נגיד הנוער של היום אני לא יודעת אם זה ככה, היה תמיד או שזה פשוט היום משמודהות לזה, את חושבת שפשוט תר בנות נפגעות מזה? כן. אמרת כפה כמין, צעים ידים שיש לי הרבה שחלחות הפרד החילה בקהל ונראה. ומחרשבת של הפיק הרציני עליה בעצם יעד הקרונה. הקרונה היא רואה עולומים, שבעצם גיולר וייבה יום מאוד משלוטי. קודם כול, על כל מי שיש לו ששתיכר דתית, שגם קודם לו לצער מוצר. אבל בעיקר על כל מי שזה קוק היא מערכת תמיכה חברתית ועבידות שצריף רבים. ומה שגרם לזה שזה עליה ממש קיצונית, וכל היו קולי וכל העולם הרבה. חושבת שבגלל שהיה את הסגר, וכולנו גם היינו בגלל זה לאיצנוחות, אבל נתקוים בטלפונים. חושבת שיש להרשת אותך החברתיות החיות על זה? לא יכולה להביד חברות, אבל יש להנחלק. נכלה להתשווה שבשקה בקרונה, ולל שלה נתוך חברתי ולכת, אני הייתר שימים שמר שתות החברתיים. נראה שאתה חברתית יש אל תרונות ויש לה אחת שרונות. אבל כשיש גיעה בשגרה ואין בטלסף, ויש קושי להפעילתי הוא קוסנית נבנק, ולשימים צריכים לתרזמן לומרות ומסכים. ולגרם בעצם להמיעה בחציפה לתרון שאני מוקח גוף ודיאתה. וזה יוצר כך כשמדירה תקונית פרצלוח מראה שלה מחלך. ואופן איקרוני גם מה ששתננד, האופן בו המדיה מספירה. היא בעבר המדיה אתם בעצם עם פפעיל להרחבת מידע, נפגשים. היום המדיה היא אפחליות הם פפעיל להשוות חזרותיות. והחלט החיברו איזה שהאנשים האלים תמונות לדגמות, כאלה שעברו בעצם שמורים כל מיני אנצאים טכנים, או כאלה שבחרות מונחת מתאורמיה. ברור שאתה לא מצרת טיפי של אקשמונה. בזה יצר בעצם ימועים לאור עניין, שאני איך מלמוע את חושר סלימתר הצלמיה ארבוש. לא רק זה כל מי שצרוח תוכן על גוף או גבילה, או מקבל עוד ועוד תכנים שזה קורה בעצם שהמחשבים של האנשים והחזונים אותם לפרשב מובר, לפרומים של דמון גופיליאלי. יש בעצם כן הראשות את החברתיות יש חלק, פשטחלק שלהם זה הליטוי שווה בעצם התמונה לא אמיתית שהם אנשים ליצג. נערון וגם יש את פייה של הקרשב זה משהו, משהו שהוא נורא משמעותי. ברגע שהדיאל מייה מטרה הכולורית, אז יש עברה של תלמת הלב יביקוס עצמי, למערכה רחבוף גלפימנים שסתיע ממנו, שגורם להיסביעות רצון ועיסביעות רצון ועבוק מחזקת והגויות ובצלנות בגרדית והגויות רצון שבי לתקלת אמרך כאילו. אני שמעתי הרבה סיפורים. האנשים שבעצם בכלל להבינו אדם מאוחר שיש להם הפרועות החילה, שבעצם לא ידושם גורמים להצמם נזק עד שבאמת כמו שאמר זה ניעמצב קיצון. יש איזה שהם נוראות אדומות או סימנים הקדימים שאפשר לראות? כל כל צריך להתקור שצריך לגדול מהנשים, בגירועת קרירים שמחתחיל על ישראלים, במפוסים המאות, יש למהתי על האחר שעב. ויש לרידה בהיכולת לזהות התגעבות כנסוכנית והיא כמובן קורולת אסלית ברגרים. שאתה יכול שהתרבות שלנו מתייחסת לגדת קיצון, ולסרד קלוריות, ולמונה יתר, ויותר נורמלי ולביטימי, והדם יותר קשה לפרש את זה פתפים. הנזק הפיזיה ממשים, מפייה מוראה חסית, ככה שהדמה נערו, אם את המחיר של ההפעה, אני עצר בעצם השוויה שעקול לשליטה, וכן יש כזאת שחלחות באה של הסיפורים של כבר ולא רואים, אם ירעתה שמתנע את זה פרדיל. אז מה היא קצת לפחת את מה שלו חיים? אז אחד לא להעקע ריני. שאת אומרת, שפריך בעצם למעשות להשתכל על שלושה תרים, אחד היא כעבוד צבי בעורך, כשהצפים על יקריזו שהנהרות, ככל הזמן, בואו רות, מהררות משפחתיות, עם כל מיני תורוצים. זו מהרות משפחתיות, וזה אני חייב חזקה. דבר שני, אנחנו רואים שהבנות פתאום, הוא שופחות לתמרוניו, תמרוניו, כל הדבר הקצינות, בפרדת המוצרים. רואים שימון שבטקסים או קשים, יוכל לתראתי ממזה וזה, ואתי מחתים לזה, ואת בגוזלחת הזאתי. יש איתו מזונות שהפחויות עשוים, ורן שהיא קודם אוריו, והחניבדו מהרונות היא עדיפו, או חלקה, או חלחם, כי או חלחם, מגישהם שטחות הן הזאת מה, צמובו, שמו, שמו, זה מצד שני, רואים יכולים קצן לזהות או להרביש ניכוח, שחלן לושליתה, כי הרבה קרים אחרי תמצו ממושח, אז יש בעצם לילות. אני חושבת שאוריו במרבית המצבים יכול להרביש את הניכוח ‫הקסנה ותפילתיות, ‫אבל זה צריך להפנות כשבל זה. ‫והשני יחד לגוף, ‫יש מנהר הכל מנוגעת, ‫הוא כמה שכרון סלנו ‫בגיקות בוווווווווווווו. ‫הוא, אם מזוקשת שחשות ‫מה הות, ‫כדי לא להסתכל על עצמך. ‫הוא ההחלש לבחשות מוזרון ‫והרבה פעמים העורים מנפלפים והעורים חדשים, ‫לא תורים לזברגרת על זה. ‫כמובן שצרע שישי של עדים, ‫שימנים ופיליאלרגים, ‫והוא וריקשיים, יש תום וקוישקל, ‫יש יותר היפות, יש יותר זכר חורון, ‫שאתם יודע מה רצאים, ‫אלא זה המפלפת זה נפלה. ‫זה אגכה, ‫זה בעצם כל השאלות ששאלותי, ‫בעצם שיקמתית כולם, ‫ישוד משהו שאתי רוצה להוסיף ‫על הנושא ודברים חשובים ‫שאת חושב שצריך עם הדעת עליו. ‫מסלתי רוצה ולהחלות לכל הספר ‫שכתבנו במסל שלכם, ‫כוראים לו אינטע הזה את שבטוחי. ‫והיון של הספר הוא שיש בו המון מידה, ‫על כל מי כלה גויות, ‫שמחורה, מראות, נורמציביות, ‫אבל אני לא, זאת אומרת, זה ספר, ‫שובלוי לא משיפור אחד ‫לאמי המון, כמון המון סיפורי, ‫זה ספר שבלוי מי המון סיפורי, ‫שפיו את רמי בתיפולים כאן, ‫ולספר הזה, זה אצל מלמד, ‫על איך בנות מתחסות יעפרה, ‫ובאדם לא יעפרה, ‫אפרחת להיות שייתית ואוגסיסיית, ‫שקשם אודי לזהות אותה, ‫בכל מי כרה, ‫אנחנו כאן במלפה במושב גנעת דאר, ‫אנחנו מאוד מאוד מבדישים כתה, ‫תיתו שיש בו להורך כל דרך אוכי, ‫הנחל סיפור נורא נחמד על נערה, ‫שאלות כפי בלו ובואו נושאים נוראים, ‫ובבית עושה עם קהלה, שום דבר מתוך, ‫וכשיהיה בכאן, ‫בעצם כאן יש אנושה איש, ‫צמצרת ממויות, ‫והלמדה שיש לו בעצם למוגנות ‫ששליטה עצמית. ‫כי אני עובר, ויכולה לא לקחת, ‫להיכולה לא לזיול, ‫ותפעמים ראות של יכולות ‫להיכול ורופל קצילים. ‫אז אני אומרת שזה המלפה ‫שיש באחילה מגפת, ‫מגלל מתכו סיפור שיש בו, ‫או רואים שקהלו, ‫בכולים מאוד מאוד לרוד לעזור, ‫גם דוווווווווווו, ‫זה עמד בעית מודדות, ‫עם הפער תחילה. ‫במשמעית נשמקו משהו ‫שאונו רמניין שאני עודוק אותו גם, ‫והוא לעניין המקרא אותו, ‫תודה רבה לך מוריע, ‫זה הייתה משחוט בשביל לביין אותך, ‫ולצרית לך תסיכה הזו. ‫בלכים חמר עדה. ‫אני רוצה להודות לדוקטו מוייגולן, ‫שסקים הייתרן בתוכנית שלי, ‫וכמובן לכם שאיזנטים הפרק של היום. ‫אני מקווה שהפרק הזה עזר לקרמקם, ‫ועזר חמלווין את התמונה ‫כדולה של הפערות החילה, ‫כי אם זה קמצוץ קטן ‫מהנוסנית חווזה. ‫וכמובן, שאין אתם מוצאים על עצמכם ‫חלק מהסימדים שדיברנו על הימיום. ‫בין אתם בחושי שאים שאתם צריכים עזרה, ‫אל תעסיסו להגישת למישהו. ‫אל תעסיסו לתפל. ‫התחנית עובכה ומסגרת ‫למודה רדיו ובנמט ‫את תקשורת בקירת החינוך כינסבו גרני. ‫כאן כל ירני.