המהפכה המשפטית-דתית

למען השם, פודקסט מבט מכון הרטמן. שלום רב, מהזינות הוא מזינים, שמיתו מרפרסיקו, ואנחנו באות פרק של למען השם, הפודקסט שענו מבט מדרשו של מכון שלום הרטמן, ויום איתי אורחת מיוחדת, אורח את עדיין בתי הקען הדרור, שיש לניסיון עצום בצוג, איניני דת ומדינה גם ולבטמשפט העליון וגם בבטי עדיין הרבניים, בתי הייתה בעברה מנקה להתמבואיסתו, ממותה שנבקה למען זכות נשים, בטי עדיין הרבניים, והיום היא בדרך לפוליטיקה יכול להיות, זאת אומרת היא חלק מרשימת, מפלגתי רבה אתנו, וגם כמובן חלק ממכון שלום הרטמן, ואנחנו מאוד מאוד שמחים שיתנו, בתי השלום. שאלום, תודה רבה. אז מדבר היום קצת, על איניני משפטעים, הלכתיים, בתי עדיין רבניים, אולי נתחיל עם העובדה הרבה, עם העובדה הרבה שתמיד משגד אותי, וזה שהן פוסק גדול אחד, שאחריה שבתי המשפט של מדינת ישראל, הם, בתי משפט לגיטימים. מבחינת, כל הפוסקים החשובים, בתי המשפט הם ערכה עוד גויים. זה המונחה, הלכתי לתאר בתי משפט, שהאינן פה עלי מלפידים תורה. עכשיו כמובן שבתי המשפט, הישראלים לא פה עלי מלפידים תורה, אבל יש פה משהו מתורה, הפניכושב, כי אולי מאחר עדים, אנחנו לא היינו מצפים ששפסקו שבתי המשפט הם לגיטימים, אבל מעציונות עדתי, זאת אומרת, יש פה איזה שהוא מצב, שהפילו הקבוצה עדתי, שמקדשת את המדינה, שרואה במדינה כבעלת ערך טיאולוגי, ערך דתי, שהכמתה היא ראשית שמחת גאולתנו, שממשלטה היא אולי יפילו קסיה בעולם. לא יכולה, להחשיר, לך תחילה. את בתי המשפט של המדינה. קונקול, מילה על הידות, הוא תהיה עד אותי מערכת משפט, זאת בעצם מערכת משפט עצומה, מפותחת מאוד התפתחה, לאורך ציר רגאוגרפי, וציר זמן ממתן תורה, ולכן כאשר, הנפגשתי מציאות של ריבונות, שפועל על פשיטת משטר דמוקרטית, שמחוקק לבדור, בכנסת את החוקים, יש פה איזה שהתנקשות אמיתי, תימננטית, החזון כמובן, במדינה יהודית עצמאית ריבונית, שיהיה משפטת תורה, אז זה בוודאי החזון שמעולם, הציונות הדתית לא משחי עדה מהחזון הזה, וגם תעול לך שוב, שזה חזון גאולי שצמח רק משיטת הרפקוק, מתחילת המזרחי, והפועל המזרחי, אנחנו יכולים לראות, הרבה ערזק בבוודאי הציוני גדול, הוא כתב את הספרת של משפט התורה, זאת אומרת, שבחזון שלא בסופש דבר, חוקמדינת ישראל, יהיו חוקה התורה, כמובן שמתפתחו, ותאימו את עצמך, למציאות ההקטואלית, אבל העקרון שהם לא עוברים דרך הכנסת, אלא בעצם דרך איזשהו סנדרים, העקרון הזה הוא החזון. והתומרת, לכן הם לא יכולים לקבל את מהחזון, המשפט ההישראלית, שפועלת על פי חוק, של מחוקה, על פי נציגי ציבים, של מחרים, שחלקם חילונים, חלקם נשים רחמנה לצנן. נכון, יש פה סתירה, מעוטית המוקמיות, ולכן, יהיה חדים התפיסה של דמוקרטיה הפור מעלית, שקשר אנחנו ניהרוב, ואני חושב שרוב ראוגים הציונים דתי, מבינו את זה, שזה לא ראה לי במציאון, שרוב בחילוני, ואת רמיזות, הם אפילו אישימו את החרדים, שהם לא מצטרפים לראה, היום הציוני, כי הם אמרו בגללכם, בעצם אין לנו פה את משפטי התורה, אם אתם תהלו לארד ותצטרפו למה, שאתם לא יהיה לנו פה רוב, והחוקה, החוקת יהיה, החוקת התורה. מה שקורה היום, בשנים האחרונות, מה שמישתתף בדיונים של, ועדת חוקה ושעומד, הייתשים חרות מהן למשל, יובלת. והאני משתתף את בדיוק, ואני נמצאת. כאשר בתוך המדבר על זה של הדמוקרטיה, ישראלית היא, איננה דמוקרטיה ליברלית, זה מה שמאפשר לו בעצם. לא, הוא יוציא תמינים אל המאה פשני, אני שמעתי את זה. אני שמעתי. הדמוקרטיה ישראלית. הדמוקרטיה ישראלית, איננה דמוקרטיה ליברלית. אלה איזה דמוקרטיה. איננה דמוקרטיה, תראו, במרכז המשפט, הליברליה ישראלי, כמובן שעומדה אדם במרכז, והגן הטוב. שחויותיו. שחויותיו. חייביותיו. חויותיו וחויותיו. כן, כמו שום התגלם לפחות בשנקוקייסוד שנחקקו במדינת ישראל בטישים ושתיים. לומת המשפט הדתי שמכורו הוא חיצוני לבני האדם. כמובן שבני האדם מפתחים אותו ומחרים עליו, אבל הם גם לא ניציג את סיבור. זאת אומרת, כל כוחם, אם אתם תלמידי חכמים, דיינים הם לא נפחירו, והם לא מייצקים את הציבור. הם לא מייצקים את הציבור. הם לא מייצגים את הריבור. זה לא דמוקרטיה. זה בוודאי לא דמוקרטיה. כן, אני יכול לה להגיד שיש הרבה מאוד חוקמה והקטואליה במשפט העברי. אבל זה משפט שאין לו שום בעיה לא להתחשב למשל בחוקם הגן בעניין העבודה. למשל להשרר חוזים, אסכנים בעברו, ויהיה דומה עביד, אני נותן את דוגמאות שאני חיימות. אבל אני חיימות. אתה הולכת לפרטים, אבל בוא נהיה חלקרון, באופן אקרוני זה משפט שקודם כל מחוקה כתקולה רק על ידי גברים. אין נשים שמחוקקות, כי אין פוסקות. אפילו לא עדות לא יכולות להיות. אנחנו יודעים. ולא רק זה אלא שהחוקים שמחוקקים. אנחנו יודעים שהם מפלים לראה באופן אינרנטי, נשים, חילונים, לעתבים, ולא יודעים. בואו נהיה חלק הדבר הכי פשוט. יש חוק אחד לנושאים וחוק אחד לגבר מיני נגיטין. אם אישה לא יכולה להתקבל את הגייתי, לא יכולה להסתגיבר שני. לא מעד גבר. זה בעצם משמה כל מנגניון הכוח שהצרוונות גד לנושאים שמעגנים את נושאותיהם, כי בעצם אין פתרון. זה אומרת, איכרון החוקיות שכולם שבים בפני החוק ואין חוק אחד לגברים וחוק אחד לנשים, חוק אחד לנעתבים וחוק אחד. לא מתקיים בבית הדינר הבנים. אז יש פה באמת דוגמה לימה הרכת כמו שאמרתשים, הפליים נשים, אבל העובדה שהיא מפליים נשים, זה דוגמה ליותה בעצם מולחת על פי איכרונות, שהם לא איכרונות האיסוד של מדינת ישראל כמדינה דמקורתית וליברדית. אני רוצה שני על הכחת טיפה אחורה ולהגיד כמה דברים רק בשם עצמי. קודם כל קצת לא להסכים את החנוך שהיה עדות היא מרכת משפט, אמרתי זה קודם. הבעיה עדות היא גם מרכת משפט. אבל אני עוד היא גם סטט של האקונות מוסרים, היא גם נבואה, היא גם לאומי, היא אמ�e. אפשר לומר שבגולה, היה עדות סובבה סביבה, הלכה עצמה ופיתוח הלכה. ולכה אבל היה גם קבלה והיה גם חסידות, היה כמה וכמה דברים. ההגישה של האורטודווקסיה והנכו רגילים לבן מדינת ישראל כי האורטודווקסיה היא הדת הרשמית לקורה כאן לא פורמלית, אבל בפועל של מדינת ישראל, איזה שההלכה היה עיקר. אבל אני רוצה להציע שהיו עוד הרבה מאוד עיקרים והקרונות ביה עדות שההלכה יחד ממם, מאוד מאוד חשוב, אבל היה עוד. היום אצל האורטודווקסיה, בי מדינת ישראל ודאי שההלכה היא עיקר, וההה עיקר, והנכו צריכים לשאוף, לאזה שהוא מצב שנגיע אליו, שבו הלכה תהיה גם נוכחת במרחב הציבורי, בכל מדינת ישראל. ואני רוצה עכשיו להגיע עליה, ייסום קונקרטי של זה, וזה משהו שראינו להכונה במאמץ של הממשלה הנוכחית לרחיב את שמחויות בתי הדין הרבנים. בעצם לי בתי הדין נתנו שמחויות שאולי היו להם פעם, אחרי זה בגצטיקנת זה, ורחיב הוא מחדש הרבה שמחוות של בתי הדין פורמלית בחוק, כדי שכל שני אנשים שמסכימים לקחיוכלו להידיין בבתי הדין הרבנים, ויהיה לזה גם סתם פחוקית של מדינת ישראל. מה בעיה בזה בעצם לדעתר? אני חושב שזה דוגמם את סביינת, הנושא של החוות שמחוות באמצעות, חוקה ברורות להסתכל על הזירה משפטית, כזירה שבעצם את סגת, את פיסות העולם, חברתיות וסוציאולוגיות, הרבה מעבר לדבר עצמו. כי הרי בסופו של דבר, לאחרדים יש עשרות בתדין פרטיים, אני אגיד רק ככה בסוגרים באלפיים ושיש בעצם ניתן בסגדין שבו אמרה שופת את פרוקה. בבגעת. בבגעת סימה אמר, שבו יומרת אין שום שמחוות חוקית לבתי הדין הרבנים לעסוק הבורררים בעניינים אזרחים. הם קיבלו רק את השמחות, מתוקף חוק שפות בתדין הרבנים, לעסוק רק בעניינים האמדישי, וזה מסוים גרושי. מסוים גרושי. זה יש להם. וכל אני כרח בזה. ככה. נכון מה שציינתה שבמהלך השניים, בגעת פיפ אותם, אלא משלבינין הרחוש להיות, כפופים להקרונות המשפט ההישראלי, שאומר, כל הרחוש אני צבר בן גבר להישה, חייב להתחלק באופן שוויוני, ואוייך פיפ אותם בעצם להקרונות, שוויוניים בנושא רחוש. והדיין בתי הדין הרבנים התנעלים כאוטונומיה מוחלטת. אוטונומיה מוחלטת גם לפחינת חוק. חשוב לי לציין שבחוק אתוב, על פי החוק הדתי. זאת, בתי הדין מתנעלים, על פי החוק הדתי. פי החוק הדתי. לא, זה שלהם צוינת. כן, אנחנו יודעים את זה. האם לרמבם, האם זה רש, מיקווה המעורך. אז זה עומד מדהים. איזה שם חנרוך. כן, אנחנו יודעים טוב מאוד, שאין הלכה אחת. יש הרבה פרשונויות להלכה, יש כל מיני פסיקות שונות. אפילו פסח, קטניות, זה כאשר ופסח הולוג. יש הרמון דיונים בהלכה, שפוסקים גדולים מאוד, לא מסכימים בינם. זה שהחוק ההישראלי, כותב, על פי החוק הדתי. זה לא אומר כלום בעצם, זה מלים. זה עומדים. זה לא אומר. זה עומדים. זה עומדים. זה עומדים. זה עומדים. זה עומדים. זה עומדים. זה סבי שקל, מאוד גבוה על הדיין, על אישי יותר, על בתמידרה שהוא יצאה ממנו. האם הוא ספרדיו השכנזי, את יודע, אני מוצאת את עצמימו לקוחות שהדווחים מחריע וגורלי, זה איזה הרכב הם קיבלו בבית עדין. כן, אנחנו נוצאים פערים עצומים בן הרכבים. כן, הוא עצום על הדיין, אני חייק את עצמימו. אני חייק את עצמימו. אני חייק את עצמימו. אני חייק את עצמימו. שופתה בגב צורק יחלו לחלום על רמת הכתיבי זה הוא כמו שיש לא אותו דיין בודד לא אותו דיין ואני עושה ויומר לסמח ריות על הדיין בעינתן שזה גם לא אין הפרדת הרשויות כי תיאור שתי ארנו שאנחנו לא יודעים עווד אין הדתי בעצם הדיין הצמר הוא גם הפוסק וגם המכליט על פי איזה דין הוא דן ואז אין רשות שופתת ורשות מחוקי כת אלא הוא גם המחוקק וגם השופת זה מדים אני חושב שאני רוצה שהם עזינים והמזינות יבינו מה קורה שופת בגעץ שם קבל תיק תפקיד שלו זה לבדוק מה החוק ולפרש אותו בעצם לנסיבות ולראות מה הדין מה הדין במדינת ישראל הדיין מקבל לפנבתיק ואין אפילו חוק כתוב יש כל מיני גרסאות הרמב"ם פסקח על יוסף קר או כל פסקח והוא בעצם צריך לחוקק את החוק ולכן הוא גם מחוקק הוא בחר איזה גרסאה הוא רוצה או אפילו הוא יוצר על שוחידו שילחתי מישלוקי מותר לו כאילו דיין אז הוא מחוקק את החוק והזה הוא גם שופת על פי החוק שהוא עצמו חוקק הבעיה היא לצארי שזה תמיד עובד רק לכיוון אחד איזה כיוון לכיוון החוסר הכתפה עם הרחבות לעשות שימוש באקטיביתו שניתן לך לראות איך המציאות מחייבת אותך לידגמש כלפיה ולאטאים את ההלכה לפחות למציאות חיינו הבעיה היא שבתי הדינר בנים היום יש איראה כזאת דווקא בגלל החופש המוחלט הם מאוד מאוד מפחדים לעשות כל מיני שינויים אז אני יכולה להביא דוגמה מתיק שאני עצקתי שהגונה בצפט תיק שהתפרסם עוד שבעליה בטרדמד והיא רפסגת הרבה מרות שאניים בחולה ובסופו של דבר ניתן לה בהרכב בראשו המלד ערב אורי אליו ניתן להגד למרות ששבעלה בטרדמד שאת אומרת בטדים נכנס לנעלי בעלה ובאפך תצמו לשליח ונתן להתגד שזה היה עוגרם הוא נשאנה וזה הכידוש גדול וזה הכידוש מאוד גדול ומה שקרה בעקבות הדבר הזה אני אגיד ככה אני לא איפתח את הכל אבל זה לא קרה יותר בעשרות השנים הבאור ילווי חיתפר ולווי לא קשה חתף על הראש אני הייתי צריכה לרוץ לבגעת כדי להשרר את הפסיקה כדי להגן אליהמי פנמי שהיינסי בטדינה גדול שזה הרב יצחה כאופסף שרצה לבטה לתגד שומרת הוא יזם בעצמו דיון בטדינה גדול שלא היה לסמחות לחך ובאמת בזכות בגעץ בסופו של דבר שזה אבסוד מוכלת בגעץ אמר אין לך סמחות חרק את המסמחות אמר את בטרק יוסף ולכן אני מאנשרי יותר תפסיקה של הרבור ילווי ורבור ילוי בעצמו לא סמח לקבל לשרור מבגעץ על פסיקה פורץ הדרך שהוא עצמו פסקה כל זה לא אמר שבסופו של דבר הדיינים מגלים מעט מאוד עומץ קשרם לדרשים לפסוק לטובת האזרח הקטן ובדרך על המפוסקים על פי דרכה של הלכן אגיד בעל פעם השנה האחרנוד שבסופו של דבר הייתה באופן מובני מפלה נגד נשים ונגד הומויים ונגד חילונים ונגד לא יהודים זאת אומרת זה עדיין אותו דבר שמאפשר מערכת באמת דינת ישראל שמדינת ישראל הרשמית נותנת לקוח לאחרית החלטות על חייה אזרחי מדינת ישראל אבל המרכת עצמה מפלה באופן מובני אזרחים שמדינת זה באמת קשה אפילו להבין את כמה זה אנטי דמוקרטי ואת כמה זה חורג מההיגיון הפוליטי של העולם המודרני יש רק מערכת חוק אחת בכל מדינת דמוקרטית אבל אצלנו יש אתם בדיוק כמו שאתה אומר זה בעצם לכתור תחת הדמוקרטיה ותחת מערכת המשפט הישראלית וצריך לא מערכת זה בטי הדיניה הבנים רואים את עצמדם עצמם במאבק מול הבגעץ הם רואים את הבגעץ כמי שרודף אותם וחותר תחת הסמחויות שלם כם בהחלט רואים את עצמם כבעלי אוטונומיה משפטית אף אחד לא איתרף בדין הדתי אף אחד לא יומר להם איך להשפות בהיבט של עדים וייגביל את הסמחו שלם שבמה קרה בחוקר חוות סמחות באתם לבוררות ברגע אחרון כל הזמן דיבור על זה אוקיי ברורות פשוט בואו נחזיר להם את מה שהם נאגו אונה בניגוד לחוק לא אליהם סמחות אבל הם נאגו בזה הם נאגו והסוב ברוריות אזרחיות בואו כביכון נחזיר להם אבל לא לא סתם מחזירו להם אלה נתנו להם את המאמת כערכה אחרונה זאת אומרת שהיום אם מישהו יוצא עם פסק ברורות מבט הדינר הבנה הוא לא יכול ללכת לבית ושפת מחוזי להראר על זה או להשרר את זה וגם אין צורר איך הוא יכול ללכת אם פסק הדין של הבורר שנתנו בית הדינר הבנה ללכת אם זה ישר לא רוצה לפועל המשמעות היא שזה לא באמת ברורות שאין מה ללכת פיקוח כמו שיש בחוק הבוררות ולהציג את זה כבוררות יכול להיות שכניסה למרכת הזאת את האונס כמה אחן איתאונה הזכמה אבל גם דבר על זה כמה שם אני חושבת אם אתה אני מתעשוחר אם אתה עובד זה נושא בפני עצמו את כמה בחברה שהיא מחוון את רק לבטד אין חברה אתה לא יכול שלא להסכים כי אתה נדקי אתה ילכה לך זאת אומרת הסנקסיות הכי לטיות הפנימיות הם כל כך כל כך חזקות שלא ללדת לפחות האכולסיה החלשה לא ללכת לדינת רואה עכשיו יש להם גם את דינת רואה שמתפשר בהרקעות של הממלכה עכשיו מה ניתן להם בעצם אוטונומה מוחלטת לדקי ולהשתי קבוצות עוד יותר המוחלך שאות שבתוך הקבוצות שלהם כי אין להם באמת יכול להתפחירה תראו עבור החרדים מדובר בעצם בעוד מנגנון של בידול שליטה ואוטונומיה על הקהילות שלהם זה נעשה באמצעות חוק ההשתמתות החברה חרדית לא מוכנה שהציבור שלה יצל הצבא ברגע התפיסה היא שברגע שהוא יצל הצבאה הוא באמת תכת שליטה אחרת של המפקד של הרמטקל זאת אומרת מי שנותן לו את הפקודות זה לא אדמו לא רואה ששיבה לא הרב לא המלאמית ולא האלה זה הרמטקל וכולי אז זה מערכת אחת שיבור בעצם מחזיקה, מערכת השנייה זה מערכת החינוך החינוך החרדין היישה דרך אמותות שהם אמותות פוליטיות ועתודי העתב העני ברור לנו שיהיה לציילנו עם הצלום מקום בעצם שהוא בצפר כי יש חוק חינוך חובה עם זה הממחתידתי עם זה הממחתיד אבל לא ככה דברים בצבור החרדי לא ברור אם הם התקבלו וזה בעצם מציב אותם באמדע שהם צריכים להתקבל למערכות החינוך שלהם זה חלק מהם מנגנוני השליטה הפנים חרדים להתנות את הקבלה של הילד שלך לאיזשהו בצפר ועם המשפחה לא מתנגד כמו שצריך או סקולות של חתרנות או משהו שמיתפס לפחות כאיום על הסמחות שלה רבנים מצאיילת לא מתקבל לבצב רבנים והם המלחן אותנת את זה אז זה האוטונומיה פה שלמה כמעט עכשיו אני רוצה לחזור על הציונות הדתית לחוק לאחוות צמחות בתי הדין הרבנים ונבין שהחוות צמחות הבתי הדין הרבנים בשביל הציונות הדתית לא בשביל החרדים זה ההמשך של הפרויקט שבו הלכה מושטתת לאט על כל המחוות ציבורי ומכליפה בסופו של דבר את מערכת המשפט הישראלי שאני פחינתם לחתחילה היא לא לגיטימי אני לא הייתי אומר שהיא לא לגיטימית הייתי אומרת שבחזון הגאולי והמשיכי שבארס הציונות הדתית זה לא משהו חדש החזון הזה זה קיים זאת אומרת הנושא של מדינת התורה זה משהו שמאולם לא ותארנו עליו החוכמה אני חושבת על פוליטיק של האוגים הציונים הדתיים כמו הרב ראינס שבעצם ההצטרפות שלו לקונגרס הציוני היה כי אנחנו יכולים לשתף עם עוברי עברה ולכן אנחנו יכולים להקים פה חברה דמוקרטית אבל שאנחנו נוכל לקיימת התורה זה הרעל פוליטיק שהיא נחר באמת מאוד מהאוגים הציונים דתיים וגם המפלגות הציונות דתיות שהיהדות תמיד לשתף פעולה עם מפלגת השלטון היום הוא בעצם נסוג אחורה כי יש הרבה כוח יש הרבה כוח להפוליטיקה הדתיק להומית לא רק שיש לקוח מבחינה מספרית היא היום מחזיקה במידה רבה את ממשלה פתאום התחושה יש אפשר יתעמה בגבוק בעצם התומרת תמיד היה איזושהי חזון של מדינת התורה שמדינה שמתנה לתפי חוקי התורה והיא נציבור הציוני דתי מספציפית גם החלק בו שהוא חרדלי וכניסטי הוא חזבה שלטון ומחזיק את הממשלה הזאת ומחסיק בשלנטניה או את הקואליציה כי אם הוא הולכן את הנה הקואליציה ויש פתאום כוח ואת אומרת שהיא מקוח באתי אבון ואנחנו רואים שהתוכניות האלה שאולי היו עליה שקצנה או באיזושהי אותה תמודה ומודחק לוצאות על פני השטח והמודחק חוזר אלינו כן ואנחנו רוצים להגשים את מה שפושו את המתקיבנו לא והחוק הזה כחלק מכמה וכמה מהלכים נועד בסופו של דבר להתקדם לאיברחזון הזה ואני גם רוצה להמוד על הנקודה שציאנט בסוף ערב ארצוג וגם ערב ראינס ועוד קומנה ועוד רבנים שידעוי יפה מאוד שהעלכה כפי שאי לא יכול לה להתקיים במדינה מודרנית בכלל ועלכת כמה וכמה במדינה מודרנית דמוקרטית ולברלית אבל מה שאנחנו רואים היום גם עם הקניסטים וגם עם אחר דעלים אנשים כמו סמוטרית ורוטמן וסטוג זה שהעלכם מבחינתם כפי שאי צריכה להיות מוכלת על המחב הציבורי יש פה גישה פונדמנטליסטית שלא מוכנה להכניס שינויים בעלכה בבדה היא לא כאלה שמבחינתם מקרבות את ההלכה להרחים שם תופסים כמערביים, פוסט מודרנים, פורגרסיבים, פמיניסטים, או כל מיניים, מילים כאלה שבשילה ממקללות. כל אני לא בטוחה, כי אם תשאלת שמאות ראש, האם אפשר להחיל תהלכה אחד ליחד, הוא גם מבין שלום, מי שמחלל שבאת להאנחנו לא נסקול אותו. כולם מבינים שלו, זאת אומרת, זה לא אחד ליחד, גם שמאות ראשי, גיד לך, אחד תמיד, איתי חסה למציאורד וכולי וכולי. אני קודאי הרבה יותר מרוטיט, האם אנחנו באמצעות הדמוקרטיה ישראלית יכולים להגיד שאנחנו מפקיעים בעצם את הריבון, את הפחירה, את ההיצוג, כשהחוק עובר דרך, ואת המחוקקים. -כתונה. בעצם רצונה המגולם דרך, אמרתי הלכתית, אני אתכת הדוגמה מה בעיני למשלו אידיאלי. כל העיסוק במשפט עברי ערד דבר אדיר ובעלפת שמונים למשל, נחק חוקי סודות המשפט שמה בעבו אומר. אם השפט מגיע להיזה שהיא לקול החוקית, שעירה, במשפט העברי, כמקור, עשרה, וזה נחק בקנסת. זאת אומרת, הקנסת אומרת לשופט, הנה, תיקח את המשפט העברית, ככה לקמי מערכת השיקולים שלך ותשתמש בו. בואו נקח נמשל את חוק השבת עבדה שחוקק, כמה חוק עושים לפני מלחמת יום כיפור, ונקרא אפילו חוק השבת עבדה, ומי שמעיין בחוק. -כמה השם ההלכתי. -השם ההלכתי לך. תמי שמעיין בחוק רואה שהפילו איקרונות השבת עבדה, ממש מופיעים בחוק. עבר ועבר, דרך חמחוקק, דרך חקנסת, דרך הקרונות והרחים, דמוקרטיה לי בראית שלנו. -בדר, נציגל את שיבור, שניבחרו על ידי הציבור, אני רוצה לחזק מה שאת אומרת. מה שיטה, דרך חבד שמחות בתדינרבנים, נתת אליהם אוטונומיה, מוכלתת שאין עליה שום בת משפט מלבד בגץ ואני רוצה לחדל עוד נקורה. נגע, נפני של השנים, סמוט ריצא אומר בדיוק את מה שאת אומרת עכשיו הוא אומר בפוטקסטל תמיר דורתל. אני מסכים מהרון ברק, שיש הרחים, שהחוק מתקופף בפנים, כן? ושנפחרי הציבור לחורא, זה כמובן העמדה שלא על מה שהרון ברקוסה. מבחינתו, נציגי הציבור עם כל הקבוד להם, לא ילם את המילה האחרונה, ולמי שאייע את המילה האחרונה, זה פוסקי הלכה. למשמעות של זה, שמיין לנו רוב לדבר הזה, בעצם לא תהיה פה דמוקרטיה. זאת אומרת, באמצעות הרוב לפחוס הנדרים שהוא יקווה עבורנו את החוק, זה בעצם להפקיע את הדמוקרטיה מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני נתישראל. אז גם אני רוצה לשאול אותך להתיד. לפה אנחנו הולכים ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למקום טוב לדעתך. אני חושבת שצריך לימודלי בא, אני חושבת שערבה מהשיח שאנחנו מנהלים, הוא שיח הרשים כי אנחנו לא מבינים את ההשלחות את המשמעויות. אנחנו גם לא יודעים לבסט אלה מה זה, כל מיני חזונות משיכים, מה שאני חושבת שבדור הקודם, כוללן שציונות עשו אותי בחוכמה רבה מאוד. ואנחנו הגענו היום לאזע שהוא נקודה בזמן, שאני מרגישה שהיבד נתביסות ואנחנו הולכים להתנקשות חזיתית בחברה ישראלית בין דמוקרטיה לא דמוקרטיה. מה שקרה בקדנציה האחרונה. אני חושבת הליכה לקראתי, חוקים כמו החוק שם אנחנו מדברים עליו. יש חוקים הרבה יותר מחקלך, באוניקח דוגמא את חוק זהות יהודית של גלידיסטל, שמי שיחלית במרחב הציבורי זה מעצת הרבנות הראשית. לא אקזה גם, חוק הקודם, אם את המטפלל בקודל באופן שהרבנות הראשית לא מרשה, אתה יכול לקנס לכל להעד שבע שאני מאחר. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות פה ברור של חזונות ואיך אנחנו יכולים כן להמשיך ולשאוף ליותר ידות כן במרחב הציבורי, אבל מתוך תפיסת אולם ליברליות וממרחרטיות. כשאנחנו אומרים יעדות במרחב הציבורי, אנחנו צריכים לחזור למה שאני אמרתי קודם שהעדות העינן הרק מרכת משפט, והעינן הרק הלכה, שהעדות במרחב הציבורי זה גם הגשמה של איכונות או של חזון הנביאים של אזרל הדל ולהלמנה של אזרל העניים של איכונות של צדקה ומשפט וצדק ושלום שגם יעדות נכון של בקש שלום ורדפה. זאת אומרת, היהדות היא הרבה דברים ואילו רק על אחר, אני חושב אולי זה המפתח. מסכימה התחזי ההדגר גם של הפכירות הקרובות להבין שמישה רוצה לקיים לפעול למען הגר הייתום ועל מנה הוא לא פחות יהודי. זאת אומרת, אנחנו יודעים שפכירות וסדאות מפקטית זה בסוף הזה זהות. וברגע שאנחנו נווין שהזהות הליברלית אינן הסותרת את הזהות היהודית והמלחמל הדמוקרטיה היא גם מלחמל היהדות אני חושבת שאנחנו פיצחנו את הפכירות הקרובות. אני מסכימי את החבטיה ואני מקווה שנצליח ובעצחה גם לך באופן אישי. תודה רבה ותודה לכם שאיזנטם אנחנו נפגש בשבוע הבא באוד פרק בפות קצירנו למען השם מחון הלטמן לאיתרות.