גמלא

היי, אתם כבר פה. תקשבו. זאת עודה סותית. אני מתאחנן את הפתעלי עוטוות ועכשיו ממש ברגעים אלו אפשר להצביע לפרוט קסטאו ולכם בתאחרות פרוט קסט השנה של גיקטיים. ויוטוות היא ממש אוהבת לזכות. ממש אוהבת לזכות. אז אם אתם רוצים להזור להם ההפתעה, תחפשו בגוגל תחרות פרוט קסט השנה של גיקטיים. ואז תצביעו לאל הדרך למשפחה מתיילת. אני כנראה שתצטרחו את עזרת העורים אבל זה תשיק שקבי זה למטרה טובה. יאללה, לך את הצביעו לנו. תודה. אתם העזינים להסקד של בית אביכי. שלום, לכל המעזינים באמעזינות של על הדרך, הפתקסט להמשפחה המתיילת. אם הסיפורים אמרת כאם שמחורי מסלולה, תיאולים היפים בארץ. ואנחנו היום ב. ב. ב. שאני אגיד או שעת? כיד מה? חשב, ששחחתי. מה, בימעזינים יקרים, ברוכים הבאים. לפרך, מספר, חמישים, וחמש. חם, סלחם, סלחם, סלחם, סלחם, תראית כמו שחקת אותה כאילו, לא תכמנת כלום. אני רק מקווה שאלה קזמתיום, המתמא. לא, מה שחנתי כאילו. דרך, זה אפילו לא מספר הגול, כאילו, מי חוג, יגד זה. וואו, אוקיי, ונתי אותך, טוב לדעת. לראה, נו, אני צריכה קטיבר, ברור שהכנתי משהו ברור. סדר, סדר, הצטה מומר את החשב. נראה אלך שאני לא עשה כלום לחגיגו את החמישים וחמש. אני פשוט מנסה להפתיע אותך, מה קרה? אז מפתה. מפתה? כן, מפתה. זה הוא איזה שאלה, זה. אפתה, היא. אפתה. מפתה, נו. בנות יקרות בוקר נהדר. אפרים. רגרגר, אתה אפתה שלנו? אבל איזה אפתה עמדו. אפתה של איראן, ברור שהתאפתה, יש יותר טוב מאפרים. זה איזה הכי מושלם. האיזו קבלת פנים חמה בנות בדיוק בתאים למה שבתי להגיל? אני לא יודעים, ינתי שזה יהיה כל כך קשה. שלב הברחות, יאללה את התחיל. בנות יקרות. לפני מספר שנים התחלנו את האסקט מבלי לדע דבר. צוות מיוחד של אנשים מגוונים כשכל אחד בנפרד חסר כל קישורים. אבל כפי שאבנו יחדב, השלם גדול מסכום כל חלקב. על הצלחה כמו שלנו, מי בכלל היה יכול לחשוב. וכמה שזה לא פשוט. לא אזוב. מה? מה פתאום לעזוב? זאת האפתה של החגיגות שלנו? מה? על איזה חגיגות נדובר. אני הגעתי רק כדי להגיד מיגלים אחרונות לפני שאני מתחיל דרך חדשב, יוצא לגמלה. גמלהות? בואו, פעם, לא הייתי נותנת לך, היום יותר מ-60-61, גג. אני אקח את זה כאלבון לראה, אני בין 40 ואחת. מה שהתקוונתי להגיד לפני שקטת אותי זה שאני בדרכי לגמלה. לא לגמלהות. זו ישמורת הטבע עוצרת הנשימה. אם כמה שהייתי רוצה להישאר כאן לנצח נצחים סטוב קדור הארץ, שם צריכים אותי. אתה מדבר על הסדרת ראשית החדשה שלנו, שאתה שודר בכאן חינוכית וכל הפלטפאומות. לא לא, אני לא מדבר על הדרך הביתה, שהיא באמת בצויינת, אני מדבר על אוכלוסיית הנשרים בארצנו. לאחרולה הצחטי לפתוח מחדך את חשבון האמל שלי, לאחר שנים של לסיונות השחזר סיסמה, והחשב סוף סוף הצחטי לקרוא את כל האמליים והמכתבים שקיבלתי מ-20 שנים האחרונות. וואו, מישנים זה הרבה. זה המון, לא תאמין הוא ממצאתי שם. אגב, ידעתן שאלו לליף רוץ מגפה בעיגבות את הלב. השם, אני משהו כזה. יקל גם בכל מקרה, אברתי על כל האודאות התחופות והבעולות מ-20 שנים האחרונות, הוא מסתבר שאוכלוסיית הנשרים בישראל בסכנת החדה. ואני מתכוון לעבוד יום ולהילה פרט לשאינה בלויים ושנת, על מנת לבדה שהנשרים מוגנים. אתה לא יכול לעזוב אותנו, אין לך את החליף. ייפשו נמצא משהו אחר שיציל. אתה נוח דתך לראה, לכל אחד יש תחליף בעולם. בחוד מקרה בנות, שברו על קשר, אני זמין באמל ומתחייב לענות ב-5 שנים הקרובות. אם לא הסתבר שובים שכזור הסיסמה. רגע, אפרים, חכי. אין זמן בנות הנשרים בגמל המחקים לי. להתראות. אני לא מאמינה שהוא עזב, עשה מין הפתח הגיגית זאת זה, מה שעושים בפרק 55. אני שופתת, אנחנו לא יכולת להסתדר בלי הפריים. אתוות, שמישהו אחר יציל את הנשרים. וואי, אתוות, יש לי רעיון. אתה חושבת מה שאני חושבת? כן, שנגיד ביחד. ספי חייבית קובר. ספי חייבית קובר. מה אמרת? תריך להציע את הנשרים. ברור, אין ברירה, רכחה. נוכל להחזיר את הפריים. סבי, פתיח. יש לי תוכנית. על הדרך, הפוד קס למישפחה המתיילת. אם ליראן להפשיץ ויותווות, פער איזו נוויל. אז שוב שלום למעזינות ולמעזינים שלנו. אנחנו היום בתוכנית מיוחדת להצלת הנשרים בארץ. וגם הצלת הפוד קסט מאזיבה של הפריים. אז מה אתה אומרת, ליראן, שהן נצל הדרך לגמלה? לרמת הגולן? ברור, הכל מוכן. יש לי כל מה שצריך. יש לי נעלת סייד, חבל לעשות. אזיקים, אזיק קונים. גם השחורים, גם מלבנים. עבדתי גם קרה מגנה, בחוזת. כי בודקר, גם קיבוד, פבד. עבדתי. כל מה שצריך. עבדתי, לא חסחתי כלום. אני אומרת, לחשע שאתה מסגרנו את הסיפור והחזרנו את הפריים. די. מה עבד? מה לא? קריך הלומי. מהגשי הגבינות. פסטה, אנטיפסטה. קטיית לפי, אנחנו יכולים פסט את תכרתיים. ואז פופקורן, כי יד המלך מלא מלפופקורן, ככה נוכל לפתות את הנשרים ודפריים לחזור. מה עבד פופקורן, הנשרים? המבינה, כמה אני מחוייבת לתהליך. אני ירלום. אני חלק את פופקורן כזה מהר. נראה את זה מצויין, את מאוד נדיבה. רק שנראה לי שזה פחות הדברים שהן נשרים אוהבים. את יודעת שהם יותר בקיוון של פגרים וכאלה? פגרים, זה חתיף חדה. יש טרן בטיקטוק, שפספסטי, זה במאהחור השאלה. כי יוץ קשטח להגיד, באזור לשמוניים שקולים חתיף. לא, לרן, פגרים כמו, כמו חיות מטות. מה? איך? טוב, פסדר, מה נעשה? אם זה מה שיעזור להם ויחזר לנו את אפרים. אני שמחשת מבינה. אגב, ומה שלום מלוי הכלבלה, וכתן הזה של החוודאים? נובר כזה כל היום, רפת, רפת, רפת. שגיע את כלם? לרן, תשכיחים איזה, אני לא נתנת את לוי לשום נשר. ידוות, נמתפלה, להייך ועל הרעיונות שלך באמת את זה. אבל מה? כוכך מיוחד בנשרים, שפראי מעדיף אותם עלינו. כוכך מיוחד בנשרים שהוא מוכן לעזב אותנו. לרן, קצת כבוד, גלמה. אני יודעת הרשמדובר במלך ההופות, קוראים לנכון. שגם בארצות הברית, וגם ברוסי האפכות או לסמל על הומי שלהם. וגם בטרווין כלום, בי הריפוטר. וידעת של הנשרים ישמותת כנפיים של כמעט שלוש מטר. ושמיכולים נקלות תרף ממחק שהחמישה קילומטר, וכל זה וכללבלי לדבר על. שרירח הזה שלו? או. אישי בעניין של נשרים? בזכות שרירח הזה שלו, הנשר ממריק כדי לצוד, והוא יכול להפיל כוח יותר גדול מכל ציפור אחרת. שאתי שהיא בקטע שלהרון סון בכלל. אגב, צד מהשמיים? רגע, אז את בתוך שואלת את עצמך איך אפשר לצוד מהשמיים. ואני ענלך שזה אפשרירה כמעט שלך הרי, יכל ככה דע, שמאפשרת לחלירות את תרף תוך כדי תעופה בשמיים, ממך חק חמישה הקילומטרים האדמה, כבר רמרנו. אז הנשר הוא אי מזהי, מחליט ומתכננת את תעופה שלו לקיבו נצאייד, בדיוק הזה שלו היה מבעיה שבתייסו, תייס את קרב. אמרתי לך כבר שהרייה שלו עוזרת לו לזהות זרמי אביר ולנבט בגויים? וואו, ותגידי, איך הוא מצליח למשום כשהוא אף כל כך גבוה, תיואלת ואתה שלה מצויינת, זה כיו כזה מלך, שהוא יכול לשרוד עם ממש מעט חמצן. סיפורים אחרות היום מטוד להסתפק בכל כך מעט חמצן, ממש מלולית. זה לא משבתי להגיד, קוונתי. הבנת לשיאולך לא נגמרות לו הקחות עם כל הזמן אף למרחקים, והוא כמה שאלות מהולות היום לירן, הוא לא מתייף בכלל שהוא דועה. את מקירה את הפסוק הזה, מנשרים קלו מהריות כבר. בידיוק, זה בדיוק הנשר, הוא לא מנפנף בכנפיים שלו כך אסתם. ככה הוא שומר על הקחות שלו ויכול האוף בכיף, בלי אף סקן. זה מטורב, האם פשוט ראה, אני רק סיבא ראה. אמי האופי המופיעה אחר בפיימים בתנחה. רמז, אני תלך, רמז, זה מתקשר עם קשות. יוטוות, התיכועת את לי, הסייה משפט. טוב, טוב, לא, לא, חשבתי שאני עוצרת אותך. מה רציתי לשול? כן, מה זה היה? כבר שחרתי. טוב, טוב, לא לכולם יש זיכרון מטורב. תיודעת למי, כן יש. לנשרים, הבנתי, לנשרים. אתכוונתי להגיד לפילים, אבל עכשיו יש את אומרת את זה, גם לנשרים יש זיכרון פנומנלי. התיודעת שהם יודעים לחזור לנקודות שבעין יש להם סיכוי טוב יותר למצוא אוכל. משהו במקבר זהו קודם, הם חוזרים אליו. יש להם נתיבה נדידה מדויקים יותר מי וייס ביום טוב. וזה קרונה מעולה שלהם, אפילו שומר עליהם כי הם זוכרים מקומות שהיו מסוכנים בשבילהם. ואז הם נמנעים היא להגיע אליהם. הוא איזה מקומות ממש כאן. במינו, ממש לא חסרים מקומות שמסוכנים לנשרים. כל הקדמה והטכנולוגיה ממש לא עושה להם טוב. כן, גם להם השלים. אבל זה יעבור. עצרה לראות הטיקטוק של היום חווה הזמן. אני לא בטוחה והטכנולוגיה. אני לא בטוחה שבמקרה שלהם זה יעבור. כלל המשותף, את משותף. כי חולשי היינו שוטית פתחה יותר ויותר. אני חכה גם הסכנות של הנשרים על חווה גברו. ככה למשל התחותי החשמל שנמתחים בשמיים. לנו זה טוב, אבל הם מסכנים את הנשרים שהיה הולים להתחשמל. או המסוקים, מסוקים בשמיים. זה טוב לא ביטחון, אבל אני יכול נפגוע בהם. תוך כדי תהופה. שלא לדבר על הנזק שעושה הדברה. מה? אנחנו מדברים נשרים. נועז ברור שהם נקחדים. לא לא לא נחלתי דקי. אנחנו לא מדברים נשרים, לא עוד כדי כך. אבל אנחנו כן מדברים, חיות שמזיכות לחקלאות. ואז הנשרים, החולים את המזיקים האלו, בלי לדעת שהם החילים בעצם רל, כי אלא נשרים אין חושרח. פעז כלי הם החלים אותם, הם בעצם הוא רלים בעצםם. סוף סוף מצענו משהו שאלה הם חושרח. בכל מקרה. נשמע לי שהפיטרון החיטובי יש, הנשרים יפסיקו לאכול בגרים. זה גם ככה נראה לי פחירה כלינרית לא כל כך חיננית. שלא לומר, מגילה. לא לא לא לא לא רן. יש לנו מזל הנקי שהנשרים אוכלים פגרים. תחשבי כמה הנשרים הנקים את הסביבה שלנו. עם כמה שזה נשמע מגיל. וזה נשמע. כל גבייה של חיה שנשארת בטבע היא יכולה להפיצ מחלות של כל הסביבה. מגיל. אבל הנשרים עם הרייה שלהם יכולים לקלות גבייה של חיה כבר מהשמיים. זוכרת חמישה קילומטרים, הם רואים אותה ומכום לאכול אותה. ובעצם ככה הם הנקים לנו את הסביבה והתבע ואין לנו חיות מטות בכל מקום. ואין עוד חיות שיכולות לתייד עם כל הגרים. תראה אם יש לי פתקרסמה בתיקטוק שלה שזה נורא לא יפה להשירת כל הנקיונות רק למישהו אחד. יש, אבל אני לא בטוחה שזה מה שהתרוצה. אם הנשרים לא היה עשו את הניקיון הזה, אז יגיעו חיות אחרות כמו. חולדות או טנים. ואז הם התחזקו והתרבו. ואם יהיו הרבה מהם זה מסוכן, גם לאדם וגם לטבע. גם ככה טנים וחולדות נמצאים במספרים גדולים בגלל כל הזבל שבני האדם מפזרים. בטבע יש איזו נכון והשולנו לפגוע בו. בסדר, בסדר שכנת אותי. איפה הם צודק, הצודקת אנחנו חייבות להציל כמה שיותר נשרים. רק. איך עושים את זה? זה בדיוק מה שנעשה כשנצא לגמלה. לאן, לשמורת גם לה, ברמת הגולן. אוקיי, זה נשמע כיף. אבל עד בפרים שכנת עמותי, אני לגמרי בעניין, לא כדי שנציל את הנשרים לפני שניסה לתייל בשמורות בגמלה. לא, אני רן בגמלה נמצא את אחת מי מושבות, כינון הנשרים הכי גדולות בארץ. בעצם מתחילו משם. אין הרבה מקומות שעושים כל כך הרבה מהמצים בשימור הנשרים כמו בגמלה. אהה, זה אפרים רצה החדב כל השם. אז מה אתה אומרת, שנצא לדרך? ברור, הנשרים מחכים לנו. נו, תיכנסית פרלעותו וניסה. וואו, זו גם לה, מהממפו. כל הירוק הזה פשפת כשבעי, הנשרים הסתדרו על מקום לא רבי חלל. מה זה המפעל הגבוה הזה? הכי גבוה בארץ. חמישים באחד מטרים. במסביב יש לנו גישרי אצ. ואם תסתכלי למעלה, הוא לא הייתוחו לי לראות גם את הנשר המקראי. זה הנשר שחי באזור שלנו ואיתנו עוד מי מהתנח. די, הנשר המקראי והיא חבודו בעצמו ודיוק. לדעתך הפרסום הללו לראשקי. נשמע לי שיש לו יותר זמן מסך בתנח מכל אופה אחרות. תנקת, אופה שרה. רגע, יוטוואט תראי שם, תראי שם. מצאת נשאר? לא לא, מהחורה הלכתירי? מה זה? ציפור? זה מטוס? זה נראה לי שזה. אפרים? אפרים. יוטוואט ורירה נזו אף טעה. אני לא מאמין, בבלי בטל לשכנע אותי לשוב להסקט, כן? אתם הבנטן שלא תצלח נלישרות בלעדי. לא לא, אפרים, צדק תה. לכל אחד יש את החליף, ובאמת צריך לעשות הכל בשביל הנשרים. התרק אומרת את זה מינימוס, החמוק בפנים, התיודעת שהסקט חייבת שירותי, כן? ממש לא, אפרים, אנחנו. כל בסדר אנחנו מאחורך במסימה חשובה שלכם. טוב בסדר, אם את מתעקשת לירן שוב אשוב. שמה שעד מאביראותי? אפרים, מה קורה? יכול לכם הנשרים. הנשרים? הם במצב בצויין, יותר טוב מאיפם. וואו, נכנסת את זה. מרגע שקראתי את האימל המבהיל, התייצבתי ממש כאן, והדבר הראשון שעמר תקווהלם ועולם ושכולם משמעו, אנחנו חייבים להגן על הלשרים, ולמצוא להם מרחבי מכיין, נתולי סקנות ומוגנים לחלוטין. ממש כמו המצוקים שיש לנו כאן, שלא מאפשרים להאחרים להגיע. לא רק זאת, עוסבתי ויידגשתי, שנפקח על מושבת הכינון כך שנייה בתוכים שאין מפריעים לה. רעיון מעולה. רעיון מצויין. ובטח כמה התלכוסי ובטלב בעצמי. תודה רבה בנות, כך חשבו גם אנשי גם להשאמרו שמקפידים על כך כבר שנים. אז הנה שאתם מוקמנה במקומות החסרים במזון. גאוני. כן, זה גם בדיוק מה שחשבו אנשי גם להקשה להמיכיתו לעשות את זה לפני יותר מהעשור. הפסלום השני, כמוכי אשיר ברעיונות כשימור הנשרים, גם עם עליי להיות תקיף, אני הגעתי ועודתי לחברה בגמל המילה במילה חברים. מעיום כל המודי החשמל בעזור יעברו את אמה, כך שלא יוכלו לבגוע באף ציפור. טוב מאוד. אחן. אה, אין כבר חשבו על זה? כן, כמו קוראים מחשבות, אבל אז הגיעה רעיון הגיעוני ביותר שלי, תקGPS. זה מעולה. סמדי כזה בתיק שלי כדי שהמצא אותו עם הוא יבל. כן, נשרים לא הולכים להיבודם, אפים להיבוד. לכן צריך להקובר חריים במצאות GPS. כך נוכל הדע את היכן כל נשר נמצא, והאם הוא בסכנה. אבריק. מה הם אמרו? איזה שאלה הם אמרו. אדוני, אתה מוכל לפנות את המקום, אני ראה לך שעשינו עד עכשיו. מסתבר שכל הנשרים פה גבר התקדמו למשדר GPS. בעלפיים מושא ששר אפילו הייתה פה, נשר נקבע בשם רובי. אני עכשיו מכל את הבדיכות על חושק יבון של רובי, החייצה שהתברברה וחצתה לבנון, שם תפסותה וקשכרותה בבינטשפל, כיוון שעיני חוקי המשדר הזה, משמש אותה לצורכי ריגו למדינת ישראל. רגע, רגע, רגע, רגע, רגעים. חשבו שהן נשר מרגלת? כן, כן. הם כרגע שמוע על היכולות של המגלן ואחילו לחשוש מכל סוגי האופות. זה לא היה פשוט לשחרר את רובי החמודה. בתמורתה נאלה צמולה שיבל ונון כאלף אורבים. מה? כלל לא. אבל על מלת תסיים את התקריטה יצורך וסיוע של גורמים לבנונים, כוחות אום, ורשות שמורות הטבע והגנים שלנו. וואו, בגמל הממש לא מבטרים על אף נשאר. מה זה, כלומר, על מה הם לא חשבו פה? הסברה, מחקל, מתקנה רבייה. מתקנה רבייה? מה? כרגע, זה כמו בתחולים לנשרים. יש המחלקת יולדות, תינוקיה, מעוניום חדר אוכל וגם טיפור רפואי למשצריך. וכל זה על מנת לשמור על הביצים של הנשארים. ממש נושאים את הנשארים על כנפי נשארים. בגמל האחן לא מבטרים על אף נשאר. לכן הסור לנו לסכן אפילו לא בעיצה אחת. מפני שנשארים, העינם מתילים בצים רבות לאורך היהם. אוי זה לא טוב. על דאגה, כדי לאודד ילודה אנשי השמורה לוקחים את הבצע הראשונה שבוקעת בכן. מה? אוי ובואי, למה הם לוקחים אותה? הם לוקחים אותה. הם לוקחים אותה כי אם לא הנשארות יתילו רק בעיצה אחת. אבל כשאני כבות מבינות שהבצע הראשונה נאלמה, הם מתילות עוד אחת, מהר, וכך האוכלוסייה מתרבה. אני לא בטוחה, אני חושבת על הראי. על תדגי, על תדגייות, ואת זה לא עצוב בכלל את הבצע שנלקחה שומרים בעינקובטור מיוחד בגן החיות התנח בפירושלים ומגנים עליה. באופן כללי, מקפידים לעזור לגוזלים נשארים לסרוד. אני מכירה את זה, מעצלנו בני אדם, המונח המקצועי של זה הוא קייטה נצפת. אבל הנשארים הראים ככה חמים, איך הם ללדים לשמור על הגוזלים שלהם בעצמם? הנשארים יודאים טוב מאוד את כלכלת הבית ותידעו לכן של אמרות רייתה מחדה הם אינה מסתכלים לצדדים ונשארים נאמנים לבנה הזוג שלהם. הם אפילו מקפידים על שוויון בנטל. כל זוג נשארים מכים יחדיו כן משותף ויחדיו הם האחילים את הגוזל במטאמים מהוקלים למחצה שהם מכיים ישירות למקור הגוזל. מה, הוא שחשכם, לא כל כך רגע רגע. אבל זה נשמע שהם עושים עובדה מספיק טובה בעצמם כל הנשארים בשביל מה אבני אדם צריכים בכלל היא תרב. לרוב הנשארים הם אכן אורים טובים. הבעיה מתחילה כאשר הם שומעים ראש או שקנה מתקרבת ובמהירות נותשים בעיצה או אפילו גוזל קטנטן רכדי להגן על עצמם. ממשה, מסוכן לשירות קטנטנים לבדה. מה היה עם הכן? על דאגה, בשביל זה אנשים אמיצים מגיעים בסנפלינג לצוקים, על מינת לאסוף את הבאיצים המופרות הישר לה עינקו בתור. ואז משחררים את הגוזלים? כן, אבל לא לפני שהם הגדלים את הגוזל שבוקייה עד שהגיע על עצמאותו והתחזק. כרק אז הוא יוכל, רפרוס כנפיים ולאופ. אבל לא קורה שהגוזלים את בלבלים וחושמים שהם אתפלים שלהם נעודם הם האורים שלהם? ההסוגייה שאלה את מתייחס את יודוות נקרד, החתמה. זה הוא מצב שבוק גוזל חושב שהמטפל שלו זה האימה או אבא שלו וזה בתח לא יעזור לו לשרות בתבע. לזה נמצא הפיטרון יצירתי. המטפלים עודים כפפת פוחלץ. כרגל מה ששמדם פוחלץ ולכלש את הגידוי יצאי נאמרת. נפלש את הגידיי סניקל כדי להגיד לכם זה אחן מגעיל כמו שזה נשמע. אך בזכות הפוחלץ שהלקפפה שנראה בדיוק, כמונה של רגיל, הגוזל חושב שמי שמאכיל אותו הם האורים שלו. וכך הם לא נקשרים למטפלים האינושאים שלהם. מה אני אגיד לכם? זה פשוט אין דבר שלו חשבו עליו כאן בגמלה. רגע, אפרים, אם באמת הם כבר חשבו על הכל כדי להציל את הנשרים אז למה באמת אמרת שהם חייבים אותך בביא אלות? האם אל שקיבלתי, אחן אמר שצריכים אותי מובדם ככל האפשר כי הוכלוסיית הנשרים בסקנה. אבל מה שלא ראיתי זה שהוא נשלח בשנת אלפיים ואסר. לפני חמש עשרה שנה. אז הוכלוסיית הנשרים באמת הייתה במצב השפה לגדול ביותר שידעה. ולא קראתה את האם אל? אז זה מה שהסברתי לכנית הייתי במעמצאי לשחזרת הסיסמה כדי להצליח לקרוא את המכתאינו זה דלופ, זה דלופ שלם. זה גם הסביר את הסרות האימא למקועשים שהיו בתוות הדוארי מקוטרות את הקורללץ מחפקח וככה להפקרת הנשרים אפרים, ככה הם נכתבו בידי המיטאי שלו הבינו מדועה אינים נחלץ לאזרת הנשרים. רגע, אז הנשרים כבר לא בסקנת את ככה? רגע, רגע, רגע לאט לאט לאט לחיות ואת. היא כך זמן עד שהנשרים לא היו בסקנת אקחדה. אבל נראה שערוש היהודי הצליח להמציא מספיק פטנטים כדי לשפר את מצוון. יש יגידו שאם השנים, הפכנו למעצמת שימור של חיות בהקחדה. הרי, כולם כבר היום מבינים שכל חייב הטורמת את חלקה לעולם ולכן עשור לבטל עליה. טוב לא, כל חייני, בתוכה שהם היתושים הכחדו זה לא היו כל כך נורא. אולי בשבילנו זה יחסוך כמה ללוט ללא שנה, אבל בשביל הדגים שמנה שנשים זה חלי היתושים או בעבור התלפים שיושבים בערב שבת למנת היתושים בוגרים, זאת יהיה בעיה קשה. ובתוח שאנחנו צריכים את התלפים. האם אנחנו צריכים שיימש יפיד זראפרות למרחקים? כצר האסקט כדי למנות מפלכנו בפני המזינים שלנו את מיני עצמכים שתלויים באתלפים. את השכחי שיש גם מי שאוכל את התלפים. ואני לא מדבר על הבחרות שקהוביסים. אני מדבר על אופות דורסים, שואלים ואפילו חתולים שאוהבים לצוד התלפים. אוקיי אוקיי, אז אפשר להשיר את התלפים. פשוט לא נשמע לי הגיוני שהן אף חייה מיותרת בעולם. אלירן הרשילי לצת את כולג השלים מופסה עליו השלום שאמר כל מה שאתה רואה מחובר במעגל החיים הגדול. כמלכים, אנחנו לא רק שולטים על כל היצורים החיים. אנחנו גם חייבים להבין את הפקידנו במעגל הזה. אנחנו אוכלים את האנטילופות מופסה, כמובן לא אנחנו, אבל כשהגופות שלנו מטות, אנחנו אופכים לדשן לאדמה שמצמיח את העסב שמזין את האנטילופות. כך כולנו מחוברים בגלגל החיים. אז אף חייה לא מיותרת. כולם מחרכיים, כולם. הפרט כמובן אליי, כי נראה שהינה נשארים מסתזרים בלדאי. היאפריים, אתה אמר את הבאצמחה, כולם מחרכיים, ברור שצריכים אותך. אם הקוונה שלך למזון נשארים זאת לא תהיה פעם הראשונה שמציאים את זה פה. לא כימזון, וגם אולי הם באמת תסתדרו פה יפה ושיפרו את המצב מ-200, אבל אני מכירה מקום שבו התחיוני מאוד מאוד מאוד. זה נכון, יש מקום שבו עשור לתת לאפריים להיכחד. מקום שבו חיסרון שלך יפגע בכל המזן הטבעי שלנו. נרגל רגע, התרומזת שאני חלק מיגלגל החיים. מיגלגל החיים של על הדרך. הייוני שמאבן לשורות שאתה רוצה להגיד שאני אסטר שמחזיק את כל הפרקים פה וכל השאר מסביבי לא רלוונטים? לא בדיוק האפך, כל אחד עושה את החלק שלו, וכל אחד חסר את החליף. אם כך, הקבל את החנון כן להחזרתי ועשוב להסקד שלנו. בבדי, זה הזמן שלי לפרוס כנפיים ולחזור לדרך השנה. לטוס לאן שבלי. רגע, יש נשר בה שמע. יש, יש נשר איפה לחייב לבגו שחד. זסתי להתראות. רגע, יש רואים! חכי, לא סיימנו את הפרק! האמת, שאני רגע להגידה שנצטרף אליו. אני ממש מתה כבר לבגו שלא להציל כמה נשרים. יודעת מה? כשהצודקת, התלוטוה. אז יאללה ליראן שאני אצל הדרך. יאללה. אז אנחנו יצאות לדרך עם הסלול מושלם לכל המשפחה, המסלול משלב טבע נופים והיסטוריה מרתקת. המסלול מתחיל במגרש החניה, ששמורת גם לה, ויוצא צפונה, לכיוון דרך טבע יפי פייה, שבה יש נופים מהרהיבים של רמט הגולן. המסלול שבחרנו לעיום הוא בערך של כשלושה קינומטרים. מה לא חושב ככה? והוא עידי אלי למשפחות בזכות השטח המשורי והליכה הקלן. נתחיל בשביל המשרים, זה מסלול מהגלי בקצר, בעור של שיש מאות מטרים, בערך, ותוכלו לראות שם את העיר גם להתיקה בהמבט מלמעלה ולהגיע לתצפית נשרים. בהתצפית תוכלו להרים הבט, ולבגוש אולי את מלך הופפות. לאחר מכן, נשוב לנקודת ההיציאה ומגרש החניה ונטיל, בשביל שמוביל למפל גם להגבוה. לפי הסימון שבילים האדום. בעדרך נפגוש מבנה איבן גדולים כאלה וברשימים שהמחרים גדול מנים. זה מבנים מלפני אלפי שנים שמזכירים שורחנות הנקעים כאלה. ואז אנחנו נמשיך לכיוון נחל גם לה. נחצה גשר שממוקה ממש מהלמפל, ואז נלך אולי את כמה מאות מטרים, עד שנגיע לתצפית עוד סרט נשימה. המפל הגדול ביותר בישראל. אמרנו הוא בגוב השאל, חמישים וארחת מטרים. בדיוק, ואחי הגשמים, זרימט המפל חזקה במיוחד והנוף פשוט מדים. ההאל תשכחו להצטלם, הנופים כאן, הם זיכרון מושלם לקחת הביתה. ובכלל, בהזדמנות הזאת נזכיר לשמור על הטבע שלנו. בדיוק כמו שהוא שומר עלינו. צריך להקפיד ולתהל רק בשבילים המעיועדים כדי לראו לפגוע בשום כן בתעות וכמובן לשמור על הניקיון. והחשב שהגענו לסוף חגיגות פרק החם סחם סע והרגע לפני חגיגות החמישים בשש זה הזמן לאודות לכל, האנשים חסרת החליף של הפות קסט שלנו. אז קודם כל תודה לכם! המאזינים והמאזינות הנהדרים שהם הלבים אותנו כל הזמן. בלדכם לא היינו סורדות לרגע בתודגם לככל האודאות המרגישות שהתמשולחים אלינו. כל אחת כזאת נסמחת אותנו כל כך אל החם תחליף. ועוד, אנשים לא תחליף. הם מפרט חן שקדוית את עשרית מריאם פראנצוס על התחכיר, היא העיר בשן או רחסהון. יניב ביטו, נלאו אפריים, הפכח המעולל מילדה ותעץ כאן חינוכית והולפני המזכקה. תודה גם למהזין המתוק, דרור חרובי בין נשבע! בתחח שבו קצת יותר גדול. אבל אז הוא יבין שבע הוא ביקש מאיתנו את הפרק הזה ובזכותו יצאנו לתייל בגמלה. תודה דרור ותודה גם לרננית פרשני, דין אבר מנכם, ויובל מרחי. תודה לדוקטור, דוווד רוזנסון, מנקל בית אביכי ולכל צוות בית אביכי. מחקות לכם, כבר בפרק הבא של. על הדרך. הפרקס למשפחה המתיילת. [מצלחת]