'דולי סיטי' מאת אורלי קסטל-בלום

כאן עוד מתחבר לטרבות בכל זמן שתרצו כאן עוד מתחבר לטרבות בכל זמן שתרצו שבעים שנה, שבעים ספרים סגרת הסכתיים על הספרים העכובים ואנושבים מהאזקום אנדינה מגישות שירי לבריב ענת שרון בלייס דוליסיתי, מאיתור לי קסטל בלון אם לא איתי אבל אדם הזה הייתי חצרתי עם ממש מפלצור ואני אדרמה בקטר השירה אתם מוזמנים להצטרף לדולי ואלה לביקור בעלדון הפרק הספרותי ששמו דוליסיתי עכשיו תשמי יריגה, אגף ראנס כאף כעמר שרומן צריך לבקע את אגם הכירך שבתוכים היום היו M וטינוקת ערב אחד היכילה האמת ביטה בדייסה ולפת השעפה הטינוקת את ההוכל והאחל הלכנק האם לא שם הלאב לזה באותו הרגע אבל ברגע שבו שם הלאב היא רצה עם הטינוקת לרחו והצרע מכונית שתיקח אותן לבית החולים חייה הנצלו את הסיפור הזה סיפרה הור לקסטל בלוב לא פעם כאשר נשאלה על הרק הלכתיבת הרומן דוליסיתי שראה אור בשנת 1192 היא הייתה אמביתה הבחורה הייתה הטינוקת המקרה הזה מצד אחד ומותו של אבי המצד שני עומדים בלב הרומן הזה שואחד הספרים המשפיעים ביותר בספרות העברית עובדה נקרקה, זה מה שאני ארגשתי עובדה נקרקה וכל ירגם שיחתי את זה למונחים יותר כל הכתיבים דוליס היא איר ואין בישראל כלומר, שמה של האיר הוא דוליס? ואין ארבוביה של כמה ארים ידועות בין הן תל אביב פריז לונדון וברקה גם האיר ההפלולית והקודרת מהסרט בלד רנר איר ההדרואידים שבה האנשים אינם אנשים או במלוטה השלה, איר בלי תכתית, בלי אבר ובלי תשתית האירה המותרפת בתבל ודולי הוא גם שמה של הגיבורה אורופה של המדע בו ניברסיטת כתמנדו אבא שלי נוער עצה שאני אירופה אני למדתי במגמה ביולוגי בפת החספר דולי מבטרת בפיגיון, דג זהב מת אחר כך יוצאת לקבור את הכלבה שלה שגם היא מתה רוצה חת את הכברן בכל שון? ואז מוצאת בתה המתן של הרכבור תינוק נתוש וכך יופכת להם עם רופה הילדים והפסיכולוג דונלדוי ניקות תובע את המונח האם התובע דייה הרשדולי מנסחת אותו מחדש לילה אחד התיאוררתי בשלוש לפנות בוקר עם דחף הדיר הנתח לפנים במצב שכזה הייתי מוצאת אתת בבמה עבדה בוטח הצבארת אבל עכשיו לאחר של מחקרה יוזנכו והפחול את הבו לא היה לי מה לעשות וממי להקבר לא היה להתמיל הנתח כניתוחה יפגרים כבר יצאו לי מהעב בתוכה ידעתי שעשור לי עשור לי להיכנס לחדר של הילד הוא יפשן שנתי שורים פסעתי ילב לבושב בביגדם הנתח היא רק רקיים יפשת אתי אותו והשקבתי בגכונות על שולכן המתח את הכר הוא רעד מקור ספרתי לו את החוליות היה לי דמלי שחסרה לו אחת ספרתי לו שוב השוב וחשבידתי במי האחוז ומטיים האחוז וכך עלה בסדרה חשבונית אדמיליון האחוז יכנסתי כל מיני נתונים על הילד שלילה מחשב עד שהמחשב התחיל לגנוח כמו אישה בחדר לדע התהרומן אצמוק התוארו לקסטל בלום במהלך השנים אלפתשמות אישים אלפתשמות אישים ואחת היינטיפה דה הראשונה בסיעה מלכם את המפרץ בריקה בתי ישראל הומים נלונים ומסכות אבח והיא לודולי הרופעה שמבקשת לרפד בנהמי מחלות שכלל אין לו בנהם גם סרטן פותחת בסוגרת את גופו השכם והערב עושה לו בדיקות ניתוחים והפילות טיפול כיים אותה רפי אבל הילד, סורד וגדל הילד אדע אני שחבל גכונו, ירדמתיב אף על פי שעוג לא ידעת איפה נכותחת אותו ניסיתי נועשות להרגיע את הדכף הזה שלי להתעסק עם הילד וניסיתי נמכור לו את חוקן פשוט אבל זה לא סייה במהום לקחתי סקעים בתחלתי חותחת פה ושם סרטתתי לו על אגב את מפת ארץ ישראל כפי של זכרתי אותה מתקופת את הנך בסימנתי את כל הערים האלה שלפלשתי עם כמוגת והשכלון וציארתי בלה ותקינרת והיידן שנשפח לימה מעבד שמית עדיין נונסטו תיפות דם זהירות החלו להיכבות בארוצא הנכלים אחרותים לרוך אבא ארץ מראה מפת ארץ ישראל מסורתת בחוווונות על גבוה של תינוקי העביר בצמרמורות של אדנה סוף סופיר גשתי שאני חותחת בבשר הרחאי תינוקי להלמיקהיו אכני בשלי בסך כנית רמון דמסלם שגלמה ידולי בעצגב שיצר טוב בדיקמן בשנת 2016 מספרת קיצת גיבורות הספר הישתלתה עליה הוא מתקשר לומר לי אני שולך לחספר מדוע אני חייב שדקרי אני רוצה שעת הסך קיותה תקריב את הגדי למעת חושבת עם גי הספר אני מתחילה לקורות או ואני מתתספנת כאילו מגיעים טיורים אמור שיש לך שחור וכמה שאתה סרגסתי ומבין שזו צפור הם קשים כאילו זית הלילות בפעורות חסר ישע אני צריכה נקיס גודם אדלו נוגעת בעילת אני צריכה לספור לא קוציתי מדעת עם זה רשקות אותה באמטיביותיקה בואו לומר הילה את חולה אין לו הסצנות שהם כאילו כל כך משוגעות אתה לא רוצה להופת הדמות הרשית הזאתי אתה לא אוהב אותה תמרד חרמה אני למה לביא אותה זרקתי את הספר ממש פשוטו כמה שמעו כמה פעמים בעצבים קיללתי תובדיק מן בבחדר בבית אני בבין אנחנו יכול לנפש איך אפשר בכלל לביא לי כזה דבר במיר צלירות גם כזה דבר אבל אחרי כל פעם שזרקתי אותו היא לא אצל לי מהראש היא פשוט תפסה את כל המחשבות של ידול יזאת אותי הוא נורא יצחיק חוקרת הספרות דוקטורסמדר שיףמן כתבה על ספרה של גסטי בלוב היא מלמדת אותם איזה שנים רבות אבל לזוחרת שהיו סטודנטים שקצת נבאלו מהמפגש עם הגיבורה אותי הוא פשוט נורא יצחיק אני לא הבנתי מהתרגד יב של הסטודנטים זו ספר שכתוב כמו שכרטונס מופיעים אני לא לא כך את בירצנוס את האופציה שהיא מחורת את על גבי על די את המפעת ארץ ישראל כפי שהיא זוחרת אותו אותה את המפע בארך משורי תנך אני לא באמת יכולה לקחת את זה בירצנוס אני רואה את זה כמין פרודיה מוקצן הייתה להימאות האופססיבי של כולנו ועל הצורך שלנו גם לרצות תמיד את המדינה תעתי לה מקום בתוכי וכשהבדתי עליה חדלתי בזה שהוא מקום מלשפות אותה פשוט עליצלול למוכח של פסיכופתית בזה שהוא אורפן פסיכופתית הזאת היא מטפור על קופחר בדברים החברה ישראלית, בהורוד, בהימהות זאת אומרת, זה משהו שואר ביותר גדול מהדמות עצמה זאת אומרת נותן לנו פרספקטיבה אחרת על סיטואציה שהיא כל כך שגורה בחיים שלנו ומאפשרת לנו לודות שבכולנו מסתובבין דברים מאוד אפלים מאוד כל הזמן בואי. דוליס איתי זה רומן שעשמה פכה בספרות עברית קודם כל בצורה ובגישה שבהימהות מוצגת בספרות העברית ושנית בצורה שבה מצטייר רומן לקוראים של עברית אז קודם כל עם מאוד בספרות העברית נפוצות באופן מאוד מאוד שחיח אלא שכמעט תמיד הן מוצגות מהפרספקטיבה של הילד הרומן דוליסיתי, זה הרומן הראשון בעברית עד כמה שאני זוכרת שמוצמד כולו לפרספקטיבה שלהם כתוצאה מכך, ההימהות מוצגת בדוליסיתי כמה אני עושה כשאני אמא ודכמה המטלאזו לכל הרוחות היא בלתי אפשרית אני צריך להגן עליו, מכל הכיוונים אני צריך לתת לו את כל הכיסונים אני לא צריך לתת לו את כל הכיסונים טוב, יאללה, ניתן את כולם אני צריך לשמור על הבריאות שלו אז דולי ליתר ביטחון נותנת לא הקרנות נגצרתן לא, אין לו סרטן, אבל ליתר ביטחון בהמשך מחליטה דוליס של הילד יש רק כליה אחת יתעשה את הולדיסל דורף כדי להסי כליה ששייך לתינו גרמני ולהשתי לבנה אם כבר צריך כליה, אז רק תוצר את גרמנייה זה היה כפי שהיא אומרת שיקול מוסרית ההור בזמן התיסה נסקכם לפתה לרופא אבל דולי לא בדיוק יודעת להצלחיים ‫כתה המדהים בספר, ‫זה שהיא חורת את על גבוה של הילד שלה. ‫את מפתר ארץ ישראל לתנחית, ‫וכשהיא לוקחים לעוטו, ‫אישו אלת מטעניקה בלות החזרה. ‫אז אומרים לה, כשתחזירי, ‫לגבולות שישים ושווה, ‫אז זה עושה מפתר איתה. ‫כתה המדהים בספר, ‫זה שהיא חורת את על גבוה של הילד שלה, ‫את מפתר ארץ ישראל לתנחית, ‫וכשהיא לוקחים לעוטו, ‫כשהיא לוקחים לעוטו, ‫אישו אלת מטעניקה בלות החזרה. ‫אז אומרים לה, כשתחזירי, ‫לגבולות שישים ושווה. ‫אחשב, הייתי אומרת טוב, ‫היא הלכה רחוק עם המתאפורה. ‫אבל כשההילד חוזב עליה, ‫מתברר, שמישהו יחזיר את המפה ‫לגבולות שישים ושווה וידכנותה. ‫החוסר היכולת שלנו להפריד בין ‫המשפחה לבין האומה, ‫מקבל פה ביטוי לדעתי מצחיק. ‫הוא תיאה הרומן הזה, ממש יצריק, ‫ממש נראה לי, ‫הוא אולי אני לקחה את זה, ‫איך היא ממחישה את זה, ‫והיה לי קצת קושי להבין את אלה שסבלו. ‫שנכון קסטיבלו וסופוים נוספים ‫נאמר בשנות השמונים ועתישים ‫כי הם כותבים בספר הזה. ‫תראה, לא ידעתי עד שם רואו לי, ‫וכשם רואו לי הלכתי על זה. ‫זה רמתי כמו שאומרים היום. ‫אז יום נאמרו את קוננה לכינוי הזה, ‫אבל לכם חיפסה דרך ‫לכתוב בעברית אחרת. ‫היא לא רצתה את העברית ‫של סופרדו המדינה, ‫שכתבו לתענתה, ‫בזה ספה מתייפיפת וגבוהה, ‫שלו את יחסה לכל הגדול ‫מהרוכלוסייה בארץ. ‫לכך שאנחנו מדינת מהגרים. ‫אני ניסיתי לכתוב בשנות השמונים ‫בעברית רגילה. ‫העתה העברית שדיברו אז, ‫בלי הרבה מליצות באמת. ‫וגם אני באתים מה קולנוע, ‫אומנם היפותי אחרי שנה בבצבי, ‫אבל בשנה קודם למדתיים קולנוע ‫באוניברסיטה אביב, ‫פלוס ספרות וכל מיני כאלה. ‫הקולנוע מאוד אזר לי בבקטיבה. ‫ובאמת המטרה היא להדביק את המילה לדב, ‫אבל הדב כל פעם משתנה ‫בדרישות שלו. ‫אבל לא רק שאלות לגבי העברית ‫הקסטל בלום התעלו, ‫בכר וקוראים והמבקרים, ‫אלא גם תהיות לגבי השופר את עצמה. ‫בין היתר משום שהגיבורה של הנכנסת ‫ויוצאת מבטריכולים לכולי נפש. ‫עשה להסתיגמה, ‫גם של איזה משוגעת. ‫הם מון שנים, ‫שאנחנו גם תחשור לקחה, ‫וזה אימא משפט ידיעותי, ‫כי אני לא משוגעת. ‫אני כבר עוד מתבטשישים, ‫אני יכולה להיד על עצמי שאני בסדר, ‫מבחינה הזאת, ‫וגם יפריע לי שכל ספר ‫שוצאתי אחרי דוליסציה מרו, ‫זה יפה וזה לא דוליסיטי, ‫זה יפה ולא זה לא דוליסיטי. ‫זה צבענתים מאוד, ‫זה ספר מאוד דרציני, ‫אבל הוא כתוב וצורה מאוד משה השעת. ‫וזהות לדעתי המפחה שנייה של הספר. ‫אני חושבת שכמעט כולם יודאים ‫היום ומדברים היום על כך שעור לי כסטלבלום ‫פרצה את הדרך ‫לפוס נודרניזם בספרות הישראלית. ‫היכולת לפרק את הציפיות שלנו, ‫מי, איך נראית לי למסודרת? ‫איך נראית גיבורה של רומן ‫ואני לא ידעת עם רופא, ‫או שירק מציגה את הזמן כרופא, ‫כן, כשאומרת שהרופא, ‫אז משהו אומר לביתם ‫שוגואים גם נפוליון, חשב שהוא נפוליון. ‫כלומר, המעלה של ספרות מייצגית ‫עליה מסוימת. ‫ספרות אמורה רומן אמור להציג ‫עלילה מסוימת. ‫הרומן אמור להינסל גבם של גיבורים, ‫מפורק לחלוטיים ברומן הזה. ‫בגלל שהסיפור הזה של דוליסיטי ‫הוא כך נופרה והוא כל כך באמת, ‫אילו הדמיון הוא חסר גבולות, ‫חסר טבויים לחלוטין. ‫זה נחשבות אחד הדברים אחי ‫המצאים שקראתי, ‫כי לכל מי שקורא את זה, ‫אחר כך יחשוב עליה ‫על הסופרת. ‫מה זה אומר, שיש בית הדבר הזה, ‫סתומרת, אם עליי, ‫וכל הכבוד לה שהייתם מצא מספיק ‫לחסף כך הזה, ‫יום בלתי נתפס בעיני, ‫רק היום אני מבינה את זה. ‫מצד אחד נזכיר הרומן דוליסיטי ‫כתבים של סופרי האומו היהודי. ‫מכר את שאלום הלכם, ‫מצד שני יש מדר שפמן חושבת ‫על סופר יהודי אחר, ‫פחות מצחיק, אבל לא פחות סוריאליסטי. ‫הדבר הכי דומה שאני קראתי ‫להורליקה סטבלום, זה כפקה. ‫ובאמת כשדולי תורגם לצופתית, ‫אז הביקורת בצרפת, ‫המראה כפקה יגלת אליווייב, ‫כי המידל כך שמה שנדמלנו ‫שהמור להיות הרמשמעות בחיינו ‫לא בהככך, ‫באמת משהו מאוד כפקעים, ‫משהו שמאוד מתעמת, ‫אם חוסר היכולת שלנו ‫להניק משמעות עקבית ‫קוררנטית לכיוום שלנו. ‫מה שכן אני חושבת ‫שעשפעות שנקרות ‫בהעשפעות של ישראליות, ‫כל מה שקיים בתרבות שלנו, ‫בתרבות הפופולרית ובתרבות ‫המדוברית ובתרבות היותר כבוה, ‫נכנס שם בהקיפיינו באופן ישיר ‫מצד, שני כמובני, ‫שאיתי חסות מאוד מפורשת ‫ומאוד ברורה למלחמות ישראל, ‫אני לא רק המפה על גבוה ילד ‫שמתקוות בעצם לדעות הפוליטיות, ‫אלא למשל כשדוליוסקת ‫בשלת התירוף שלה. ‫ספרה הראשון של קסטלבלום נקרא ‫לא רחוק נמרכז היר. ‫השני נקרא הסביבה או ינת, ‫ספרה השלישי הוא הרומן ‫היכן אני נמצאת. ‫השמות על הלומרמזים על המעלך ‫שממשיכה בספרה הרבי דוליסיתי. ‫החושת השוליות של הגיבורה ושל המקום. ‫אבל הפעם יצרה הרומן ‫סוריאליסטי גרוטסקי וסיעוטי. ‫מצחיק מאוד עבל גם אחריד, ‫כי מה שהאם עושה שם לבנת ‫אחת הקותרת חרדאי מהית, ‫מפרק לחלוטין את מהות האם מהות, ‫את הגבול בין הטוב והערה ‫בין השפיות לבן השיגעון. ‫בתחילת הספר מניחים פשוט שהם ‫שוגעת באופן פרטי לחלוטין, ‫ואז ימות, איך רוצים שאני ‫שתלת לתירוף שלי? ‫אבל אם חשבתם שדול עם מופרט, ‫כנראה שההפך הוא הנכון. ‫המציאות הישראל לאיתה, ‫הלימה והמליטריסטית ‫היא זו שקסטל בלום כותבת עליה ‫בספר הזה, ‫ודול היא פשוט השיקוף שלה. ‫התירוף הוא רב עוצמה, ‫והוא משתלת על שטחים, ‫מוק ועסים שזולה לא תעסב, ‫ואם מדינת ישראל ‫שנצחה כל כך יפה ‫בששת האמים לא מצליחה להשתלת ‫על השטחים שלה. ‫אז איך אני יכולה להשתתת ‫של שיטחי הטירוף שלי? ‫אז יש לזה, ‫הנלוגיה הבן הבאה של הכיבוש ‫והשטחים וחוסר רחולת ‫של המדינה לשלות במה שהיא אמורה ‫לשלות בו, וחוסר רחולת שלי, ‫כי שהפרתית לשלות בטירופים שלי ‫והמופרחות של הכיום. ‫והנה היא, חרי כל הטיפולי, ‫הההבה שדול עם הריפה על בנה, ‫מגיע הרגע שבו גם נמאסל הממנו. ‫זיפונה לנגר, ‫הוא מבקשת שיד ביקלא אותו לגב, ‫חשמצד אחד הוא יצא מודליה, ‫הוא מצד שני ילות את שטרך לראות אותו. ‫הרדנו לרחובות הניבה הילד, ‫האינו יש שניים כמו רוב חסרי הבית ‫בנישות מצחינות או באותו בוסים, ‫או בכלונות רק איבת נתושים. ‫כל הדעוי נראה גליש לחיים ממשיך, ‫כל הפוזע של היום והלילה. ‫וגם הנותה שנה נראה, ‫השתדלו להחדיף משמרות, ‫אם כאילו תמיד בהצלחה יותר, ‫הסרתי על הילד לגעת בי הולי ‫בנס לתווח ראי עתי, ‫כי הנוכים יד הייתי מהתרד אצלוג גדול, ‫ונלצת לנתחו, ‫וכבר לא היו לי המחשרים ותנאים ‫ולהמיתו של דבר גם התחלתי מטאבת, ‫אתה נתוכים הסיזיפיים האלה, ‫פשוט משבר לי מהם. ‫הלכתי לנגר זכן ובכשתי ממנו ‫שיית ביק את הילד לגבי. ‫קודם כל לא הראה או טורטר, ‫שכוות הדבק תחצות בינינו כך שגם לא ממש אגבו, ‫שנית, הוא יגדה אל גבי, ‫לעת לאת יפך לחלק ממני ואני לחלק ממנו, ‫ואז כאשר הגבולות בינילה ונועל פרצו כליל, ‫אוכל יבלו את קיומו, לשכו, ‫אותו ושוב לא הצטרחת את אוקי כך. ‫ובאשר לגבינון הלא במיוחד הסטטי, ‫זה לא איזויזלי. ‫ידעתי שמשרוצה אותי, ‫היכח אותי איך שאני, ‫ושאים הגבינון שלי אפרי הלאה ‫השאלך לתפוק אישה אחרת. ‫אבל ככהים שום דבר ברצינות, ‫מפרקים הכל, משטעש עם בה הכל. ‫אומרים, טוב, בסדר, ‫אז ניסיתי לא הלך, כן? ‫אחן די אותו לבית ספר לספנות בוטלית, ‫או כמו שאומר הילד, ‫לא אזבי החלטי לבתר ‫על הפסיכון הליזהי סטפק בדיאליזה. ‫אבל כשמפרקים הכל אפשר להלכת ‫עם זה לשני כיוונים, ‫לכיוון של כל העולם משחק, ‫אל תכותץ מחמתר בידי ברצינות, ‫בואו נסחק, ‫או לכיוון של בואו נחשוב ‫מהיות שיש לנו. ‫ואז הפוסמודרניזם הישראלי, ‫ובבדה יפוסמודרניזם של קסטל בלום, ‫שולה החוטי למחשבה ‫על הסיפורים שנים ספרת לצמי. ‫על הסיפורים שנים ספרת לצמי, ‫איך נראים חיים, ‫איך נראה רומן, ‫איך נראה גיבור, ‫איך נראה גיבורה ואיך נראה אדם. ‫מה קשר בנקול הדברים האלה ‫לבן מה שבמרחות באמת קורא לנו בחיים? ‫הרציתי לזה הזה, ‫כתפתו באמת בערב שעמון טישים ‫באימי טרומלחם את המפעד. ‫הייתה תרושה נורא של קיברון, ‫והלכתי לקיצוניות הזאתי, ‫שבצורה קיצונית, ‫ולכן גם היו שישים אותי בפשיזם. ‫הם ראו את השכבה אליונה, ‫של אם המקה, ‫של אם אמית הללת, ‫של קלות כאילו הבלטניס בלט, ‫של שימוש בקוח, ‫אבל אני רציתי, בספר הזה. ‫בצורה נגטיבית להראות את מה ‫שנכון, אם אפשר לרות את מה שנכון, ‫אם זה בחלט הפרידוש לספר. לטקסט, שוגם מפרח, שוגם חזרתי, שוגם נורא אלים, שוגם נורא אגרסיבי, שוג. היצר כאילו למצוא איזה שהוא טריק ופשוט איתי חסנו אליו בזה שוב שלב כמו לממוזיקה, ובנינו ממש מקצבים שהשתמשו בעברית, ואין לי זוכרת ממשהו כמו דם, דם, דם, אני צריכה מנות דם אבל אני מנות דם, אני לא בנקה דם, אני אפילו כמספרת אלפון שלהם. זאת אומרת, ברחנו מהצורה כביכול ראליסטית מאוד שאפשר להגיש את הטקסט הזה, ונתנו כאילו למילים את הכוח רובה פעמים ולקצב הפנימי של הטקסט. בסיום הספר היה לדמעביר את עימו לבית מחסה לקשישים, למרות שירק ב-45, ואז הוא מנסה לחתוף מטוס, נחשל ונמלת מרשויות החוק. דו לי לא ממש מתרגשת, אחרי כל מה שעשיתי לו, כדור או שקין בגב, זה לא דבר שהוא לא יכול להתמודד איתו. היא מחייך את בסיפוק כמו הם התובע דייה. אישה שכבר פעמים הייתה מושפזת בבית משוגעים במעלה חרומן, המקום אמית בקש להשפז אותה זה בטמשוגעים, אבל היא מושפזת בבית קשישים למה? משום שהיא נגיג אמרת התפקיד שלה, אם יותרת, היא גדלת הילד, הוא התגייס למה, בצפר לספנות בוטלית, הוא כבר יכול להגן על עצמו ולשמור על עצמו, אז אפשר לשים אותה בבית מחסה לקשישים, והוא אפילו בעלב הקירות הפעם אחת. זאת אומרת, יש פה איזה טויסטלה, היא מטורפת. היא לא מטורפת, היא מנוצלת בית, הם לצרחי המארד כולה לחברתי. ואני בלנמאות כול, אני בלנמם שמשנהל כאילו במדבר חרוח בעולם, פתאום הגיע הילד, ואני כל הזמן ניסיתי לדמיינת עצמי בסיטוארציות כאילו בלתי אפשריות לדעת, אם יש לי יכולת להגן עליו או לחלץ אותו מזה. וזה בדיוק האופססיה שיש לכל הזמן, היא כל הזמן דויגת הבריאות שלו, וממציאה מחלו, היא הולכת להיבט את עומים בדיסל, דוורפת, היא צריכה למצוא לו כל היה, ומפרקת שם תובכת שם הבאשרות הנוקות, שזאת יאגב סצנה שהיה מאוד כאילו הזו יחת המבד אותה לבמה. זאת אומרת, היה כמו פתחים כאלה בבמה, שאפשר להיכנס לקמו מורטפים כאלה, והיא פשוט כאילו נכנס את משחדת את הענירלית, שאומר בבית היותומים ונכנסת, וכאילו לתוך המרטף הזה, ולובשת את כל הזו שלך חלוק ניתוח וקפפות, ופשוט היה לי שם עשרות בובות, שפשוט פרקתי אותם לכתיכרות ואףתי אותם וזה, אני תואך, אז המון גם סלפסתי, והיה בדומות של הרבה מהספת שפלינית. והגבית הצגה לא כולם עבור, זאת אומרת, חמישים אחוז וחשבו, שזה דבר הכי הפשם רוב בחיים, שלהם בחזרו לראות את הצגה, אין סופור פעמים עד שי ירדה, והיו אנשים שלוסר דו את הפסקה ואני זוכר את אפילו צעקה בצומא הצגה שאנחנו מחללים את העולם של המלט. עד כאן התוכנית על הספר דוליסיתי, מתאור לי קסטלבון, כמה מין האקמטות של הסופרת בלגחו מתוכנית רדיו שעשתי מהילן הצוקרמן, כאן בואו לפען הנת שרון בלייס, תודה לכם הוא ליתרות. ומידי בולץ, כאלה ואלה, ומידי בולץ. מרמד המנחד, תפאבה, רווה לווה של חיילווה. בואו במונחמל המופה גדול, אקרקס, צעום ללימנ, אבדידות, השחול, אקרקס, צעום ללימנ, אבדידות, השחול. בואו במונחמל המופה גדול, אקרקס, צעום ללימנ, אקרקס, צעום ללימנ, אקרקס, צעום ללימנ, אקרקס, צעום ללימנ,