Brain Loops 40 : הלופ ששולט בי

ברוכים הבאים לגרסה חדשה של ברנט סטורי, עד עכשיו ברנט סטורי היית התוכנית שגשתי אחת דמדוקטורוליית יקירו. היה קרה, יש לומר, בכל פרק חקרנו נושא אחר על המוח, אבל אם אז מנרגשתי, הרגשנו שניינו, שהשאלות אחריך השובות כבר לא מסתפקות רק בהסבר. כי הסברים זה נעדה ערכן, הם החווים את המחשבה, אבל הם לא משני איכיים. כי מה שבאמת יוצר שינוי זה לא העבנה, זו הדרך שאנחנו מחיים. ולכן שניינו יצא לנו בעבא לדרך חדשה, כל אחד, לתחום ההתמחות שלו, להיות שהתמחות שלה זה עבא או לכת לפתוח פוטרס חדש שמתמקד בזוגיות והעבא את הספר לכם עוד זה הרבה. ואני אכלתי לקחת את ברנסטרי, לרמה הבאה, כבר לא רק פוטקס שמספר לכם הנמוח, אלא ארוץ שלם שעוזר לכם, זר לכולנו, אם נגיד ככה, לכתוב את הסיפור שלנו מחדש. כלומר, ברנסטור מי עכשיו, זה לא רק פוטקסט. אוקיי, תדמיינו את זה, כמו פלטפור מחייה, כמו שהוא ארוץ טלוויזיה, שישכם תוכליות שונות. כל תוכנית, פוגשת משהו אחר בנו בחיים שלנו, ורוב את אחר של החיים. במחתה הפלה שלנו, הוסטרס, חדה, לופים שחוזרים על עצמה המוער, אנחנו חושבים להבין מה זה לופים וכמה הם מנהלים את האנו, אנחנו דבר על זהויות שמשטנות, שמחר עם הצבב בו המוח הישרדותים מנהלות האנו, לשליטה אמיתית שבאמת זו השליטה שאני חונה או שחוצים להיות בה. כלומר, השליטה במי שלך הוא בוחרים להיות. ובמילים שותות, הדרך ליצור מציעות חדשה. כלומר, אנחנו לא יכולים לדבר פה רק על תיאוריה, אל התנועה, התנועה של צמחה, שמחה לא רק ידע אל ההתפתחות, זה לא הולך להיות תוכנית זו דרך האם. ואם במחר אתם להעזים, כבר התחלת עובה, כנראה שתחלתם לכתוב את הסיפור של החיים חדש. התחשום לקחה קצת שתקירו, שנקיר באו לחליות פה. איך כותבים סיפור חדש, כי הרי אם להגיד זה בפשטות, החיים הם לא משקורל לנו. אלא הסיפור שאנחנו מספרים על מה שקורל לנו. אוקיי, אני אדגיש איזה שוב, החיים הם לא משקורל לנו. שבכולנו, דרך, נולדים את אוכסיפור שלו אנחנו כתבנו. הוא התפתח עם החיים, הוא נבנה מבחדים, מתפוסים. ממש החשבנו שחוהבים להיות, אבל יש הרגע אחד. אצל כל אחד בנקודה אחרת בחיים, מסמן אחר, שאנחנו מבינים שאנחנו לא רוצים להיות מנועלים על ידי מוח ישר דותי, מוח שבגדול התפתח ושביל לברוך מזה ברג. בפביל לברוך מתי גריס. ואז אנחנו רוצים עצת לדרך לשנות. וזה היה איניהן בפודקסט פה הבארות שלנו. כל תוכנית באררוץ אישה אר. יהיה לפור חמישה פורמטים שונים. פורמט שהגע במוח, הפורמט ברג, יש פורמט זהו, פורמט עודה ופורמט גוף, כל פורמט עם פוקוס אחר. כל אחד נוגער בחה מזהווית אחרת. התוכנית הראשונה תקראי ברג לופס. ולמעשה זה הפרק הראשון של ברג לופס. שאנחנו נבר על לופים, נוסק כל כך משמעותי, שרק מראש נבין אותו, ונבין שהעלופים מנהלים אותה, אנחנו נבין כמה אפשר לשנות את זה. הפרק השני, התוכנית השנייה סליחה התקרא ברג מרור. שם אני אביא סיפורים את הלכים שאני עושה, נשמע מומחים בתחום, נשמע איך אנשים מתמודדים ביום יום שנהם, כי תמיד לשמוע סיפורים של אחרים, אז זה לנו הרבה יותר ליצמוך ולהתפתח. התוכנית השני שהיא תקראי ברג מריץ, הקלה, אוקיי, שם אנחנו דבר על סטרס וחרדה. לא כלים של דרך מה שאני עושה במרכז, זה לפירוק חרדה, אלא ויינטייברים כאלה, כלים לקודתיים שבעוד מאוד יעזרו לנו לחיות לתחרת, לצאו הקלה. תוכנית נוספת שאני מאוד אוהב, וכבר מתרגש לי כראתה הרבה רק שלה, נקראת תמרין פלוס. זה בעצם ממש כבר נמצא בדרך, שם אנחנו נדבר על הרבה כלי ופרקטיקות של צמיחה, של התפתחות, של איך עושים דרך, שבעצם היא לא נגמרת, כן, אז זה חכו זמצאומכים ומשתפרים. והפרמת האחרון שהוא מאוד אישיב, אני מחובר עליו באופן טבעי, נקרא דקריאי טורס ברין, בעצם המוח שלה יוצר. השיטה שפתחתי, שאני עובדתי עליה כבר מעל חמש עשרה שנה, אני קראת להיות היוצר, ושמה אני יחסוף כלים מהשיטה, את הדרך של השיטה, את השלבים של השיטה, תוכלו לשמוע ולהלמוד נשמה לומרת. אז ברין סטורי, הוא לא רק פוסט כסטחה על דלמה אחת שלמה, של תוכניות לקטיבה ציפור חדש, שכל תוכנית שער, ויחד נלמד אחר, קודבים עצמנו בחדש. להם אחר אתם להעזים כנראה שכבר את חלטים נכתוב. אז אחרי הגדמה בואו נפתח את הפרק הראשון של ברין לופס, זומצם סדרה של פרקים, שהם נגיד הם פשטות חוספת את הלופים של המדעלים אותנו מבפנים. בכל פרק אנחנו נצלו לפרוק ללופ שחוזר שוב ושוב, רגש, מחשבה, הפחת, עוצור שלוקים אל מקום. נבין מקור ראש המאה נרגיש, ונכתך מרחב חדש, עודר חדשה שבו יש לנו חופש, להיות היוצר של התודעה שלנו. הפרק הראשון הוא פרק מהותי, וחשוב שככה נקשיב לו לעומק כי זה בעצם המאות של הלופים. מה זה לופ? למה בעצם הוא חוזר שוב ושוב לופכן? לבוא כל כך כואב, ומה מודל שאפשר לעבוד בו, בשביל האתחיל להיות מפרקי לופים. אני זוכר את זה, כאילו זה קרא את מול. ואני חבר בין 50, אבל אני זוכר את התקופה את המבשת היום אני יכול להגמיד אפילו. הייתי ילד איקטן, שכת ימים שלמים של עבודה לבית ספר. חקר, תיקטבתי, צבתי, תרואה נהייתי מהילדים האלה, שמי שזוכר את אינציקלופדיאת אביב, אז הייתי מסכם נוסעים שם. הייתי ילד משקיעה. חמוד, קצת חסר מתכון, הרבה, אבל השקעתי. אז קיבלתי עבודה בבית ספר, ובאת השקעתי בה. ככה בעלב יושב בחדר וקוטב ועושה וזה, בכל הלב. ואז הגשתי אותה, בדפה דפרת למורב, שזוכר את הדפות האלה של פעם, איסטקלה עליה, שאתה אומרת עודה, ואני חבצעת. היום, לא יש שם המבט, לא חיוך, לא חיוך, לא איזה אומרי כל הכבוד. המסוכר, איך משהו בעית כבצ? הייתי ילד, כן, אז לא, לא ידעתי להסביר לזה, לא במודאות, ומשום סורה, אבל תיו בתוכרים, שהגוף שלי, זכר איטב. והמוח, המוח סימן, ככה נראה כב, לא במילים, אבל הוא סימן שזה מסוכן. ומי אז, ושוב, אז מה שאני אומר, זה בדייבד, אבל מה שכך שהם סתכל אחורה? וואו, כמו מפה זה, איזה אינירה. כל פעם, שמשהו, לא הגיב עליי באהבה, לא הסתכליי מבט, שמפרגן, לא רואה אותי, מה שעובי, חזר לשם. לא לעבודה, אז מה שגשתי? היא להרגע שגשתי שלא רואים אותי, שלא קיים, שלא משווה מספיק. וזה חברים יקרים, זה אלופ. אז מה זה אלופ? אוקיי? נעשה קצת סדר, מקצועי. אלופ, ריק שהיא תודעתי, צריך להגידו לא תקלה, הוא ניסיום חכם, אפילו חמידה, היא שלמוך שלנו, להגן עלינו. אוקיי? ובעברו את פתח, במקום מסרדותי, אוקיי? אבל, אם השנים הוא הפך להיות חלק מהסיסטם, הוא מנסה להגן עלינו, כבר הרבה הרבה השנים, אחרי שזה ממש לא נדרש. אלופ נבנה כמו שרשרת, משלו ממש לא גיקה שיטה. כל מיגל הסיטואציה, אוקיי, סיטואציה שהיא מפילה טריגרון. אם מפילה מנגנון נוצומטי של דגובה, לרוב את כיפה, או פגיעות, אני תוקף, או שאני נפגע, הרבה פעמים נכון יותר יריצוי, זה בעצם מבסס על ארבע התאפ, שאתה חמידה ברלם. שרבה פעמים שאני גם תוקף, או נפגע, זה מגיע עם אזבר, מאוד הגיוני. בעיקר למיוגיוני, תמדים, לנו, למי שבספר את הסיפור בראש שלנו. ולכן, אם לא השיטי שינוי בשור השלופ, הוא יחזור שוב ושוב ושוב בסיטואצת שונות, כלומר, הסיטואציות החודנות היא שתנות להיות אחרות, אבל הדגובה תהיה אותו מעטי. כי המוח שלנו הוא לא מגיב למה שקורך שב, הוא מגיב למה שקרה בעבר, כעב יותר מדי, וכתוצאה מזה הוא פתח בנגנן הגנה. פח המוח מתפתח לופ. אז נגיד את זה בצורה מאוד פשוטה. המוח שלנו לא נבנה, הם במקום של שיחו, ושל האזרימה, ושליות רגוע. וגדול המוח קודם כל נבנהה בשבילי סרדות זה לב לבוא של המוח שלנו נקרא המוח הישרדותי, המוח הישרדותי או מחת הישרדותית ובראשה המיגדלה שדיברנו עליה לא מעט בפרוטקסט, בפרוטקסט. היא פועלת הרבה יותר מרמילים, מהמחשבות, מהתודה למעשה המיגדלה היא כמו סקם, הם הקם של סקרות, אוקיי. היא סורקת את המציאות את מה שקורא בחוץ ובודקת כל הזמן האם זה מסוכן לי, איך היא עודת האם זה מסוכן, האם זה דומה למה שהוא שקב לי פעם בעבר. דבינו סבר, אוקיי תמיד הכי קל להבין את המוח הישרדותי דרך העבולות שיהיה, הממקדלה של הסברה גם שזה ברשות המים כל הזמן סורקת את הסביבה אוקיי מה מסוכן מה יכולת מסוכן. ברגע שירה קטועת נועה עוסקנה היא לא תיקח את הסיכון מהאר מאוד עם פחת האזיום כי בעבר עילמדה שתנועה האוקול הופילו רש מסוים זה הריאו נמר וככה מגדלה עובדת היא מתוכנת לזהות סקרות לא עושו ביקטיביות אין הסוביקטיביות מה שאני ארגשתי שמסוכן לי. וברגע שאמקדלה מזה הסקה היא לא מחכה אלא מחכה אם יעד עוברת מה שכמה חצים פתטית שזה. עקריו של הגוף שלך זה מאוד עקריו של הגוף שלנו כלומר. מיד כל המערכת נדרכת ומתמודדת עם סקנה להתמודד עם סקנה. וזה לא קשור לחוכמה ותיליגנציה זה מה שערוש המוח והגוף למדעו להעשות כשיש כאב ממש עוצח להתרחק ממנו בכל מחיר או כשיש הקנה שעצח להתרחק ממנה. וככה לא לדלופ תגובה לא לי יום אמיתי אלא זה קרון רגשי של האוכל. עד גובה אוטומטית וככה חודיב זה במוח עשר דותי כי אנחנו מגיבים ממש באוטומט פגישים את הסיטואציה ואז מגיבים באופן אוטומטית. את האדוד שזה מגיע ממוח עשר דותי ובוססת על המנגנון של המוח לפחור באוטומט שיש לו ארבע אפשרויות זה הדיפול ככה מחתובדת ארבע את האפים. פייטוף להיית ילכם וברח פריז שזה בעצם נקפו ופון שזה לרצות כלומר ברגע שאני מרגישי יום אני אוי תקוף אוי ורח אוי כפה במקום אוי רצה כל אחד מהסטרטגיות משתמש שאתה לכל שאני חושב שאתה משמקה ממם חול שתי אלינו הם יהודפת אבל כל אחד משתר דגת משמשת לדבר אחד מאוד בשות לשרוד. כלומר זה נורא מה איפה ומעניין את זה מעובדה שהגבנו באופן אוטומטי בינסטיקט זה בעצם אית שזה מה מהמאוח עשר דותי לא ממני לא ממש אני בוחר להיות אלא מהאוטומט שתוכנת הרבה הרבה שאני מחורה מהילדות. עכשיו פה אולה שלה למה עכשיו שאני מצלושים הרבה עם חמישים הילדות הדל חי הביא שלה חשובה ולא פשוטה הרגדלתי שמחתי התפתחתי אז למה למה דל אני מגיב כמו אלת כשאני כבר מבוגר מודע ומבין הכל ואת שובה למעשה די פשוטה. כי בילדות לא עלינו דרך חרד כמו אוהבי לא ידע בשוחר ברגע כהב לא יש המישהו שהאזור לנו בתליך העיבוד מישהו שהגיד לנו נגיד מה קורה משקורח שלו אתה לא נוראי במורה לא סתפר עצוב. חודשי תפנו וגם לא ראינו את האירוע הזה או ידענו לו לשתף ואני חובד זה בעצם פעט הליכים שאני שירוע אחד גדול בילדות שקשר להגיד בגלזה על תברים היו בהם שככה. על הרצף של רואים שאז המחלמדה זה מפחיד זה מסוכן אז אני אתגונן או אני ארצה או אני חייב לחזיק את זה לבד חייב להיות בשליטה והחוויה חוויה לא נעלמה. הנצריבה בגוף מה שנרשמה בגוף ספר שציטתנו תותו לא מעט של דוחטור ועדרקלר נכן ירשם בגוף פסחיית הרגב כן אבל הכל הכל לכל ירשם בגוף מה שזה מנה זה כמו קאפסו לצמן זה קרון מגיל ששבע שתי מסרי שימו יצורב ודומיננטי ומסוכן לי הוא עדיין או לחצלי הרבה הרבה שנים קדימה. ואז כול גירוי קטן אופה ועקן אפילו לא מחובן גירוי שפוגש את מה שפעם לא יכולתי להרגיש מתלי קוטין. לכן החוקרים לזה הרגע שנסטר אותו רגע שלא רציתי להרגיש כל כך וכתוצאה מזה פתחתי מנגלו מגנה שזה הלופגן מנגנה שלא פייטוף עליי. אבל באותה לשימה צריך להגיד לב ליברו של הלופ אמצע בדיוק למצעת נקודת עצמך שלנו שנבין את הלופג. נבינו המסתתר בתוכו בעומק, בעומק, בעומק, בעומק, בעומק הרגשי כן אז נגלה בדיוק את המקום שאנחנו לא לעשות בו עבודה ולצמוח. ורוצה שתפתחה בסיפור של מישהו מדהימה, מדהימה ממש שעשיתי את תהליך מאוד מיוחד ודר חלופים שלא יצרחה צמצמך. קוראולי עדיין, עיבד שלושים ושמונה וכשהיא באה אליי אלא סיפור לא קהואה וגם פחייתה מאוד מאוד לא ברור. הפחות המשפט הראשון או שנים הסיכת הקרוץ שלנו, ימרה. אני לא מבינה למה נתפרקת וכל פעם שהוא שותק, שהם ראו התקבלנו לבין הזוג שלה. בנזוג ותקר, לא מי עד שנים מבחה, שבע שנים מי אחד וזוג יוטובה בסך הכל, אבל אני מסריא וספרת שכל פעם שיש כאז מתכנס שקט, אבל מבחלתה. השקט הזה יצרחה, שגיע אותה, היא לא הצליחה להתמודדים השקט, זה חיזו זה להצפה למחשבות לדכף לברוח או לשלות בסיטואציה, אבל הוא בן זוגה ממש לא היה בעניין. ממש לא היה בעניין הוא היה בשקט שלו, שעבר ולהגיד שיש לו עבודה ויש לו דברים לעשות ולמה אתה מסתגר וזה הכל נכון, אבל כל אחד במסה שלו. ועדיין שאלה אחרי להשאים, כי להשאים זה גם לא לקחת אחריות, ירצתה להבין מהיצריכה לעשות בשביל שפר את הזוגיות, אבל לא רק זה, למה זה כל כך מפעיל אותה. הערב עוד יבין השסה לא קשור הזוגיות, שהתחושה שלו בסוגלת לשקט השקט נמצאת הרבה הרבה לפני, שהתבודנו בזה לא עומק, נסתכלנו בחקירה. צריך להגיד שלי לפני אחרי כירת, צריך את בוא לנות, שום תהליך את פתחוו לי, התפתחותי לא יכול להיות רק ממקום של בוא נחקו לפני שחוב את בוא לנים, ו צריך להגיד גם שהתבוא לנות, יחלק מתאיום מעולם המודעות, סוקרטיה סישרחם אמר, לא יוסף, יש הרבה עניין במודעות, גם שחומרים, אני מודה, אז זה די הייתה אומרת, אני מודה, אתה ניתחה שליטה, זה לא. זה חלק מאוד קטן במודעות, שלה היא למה צריך שליטה. והסתכלנו ולמעט יותר תליד בונן, והסתכל ככה על היום יום שלה, וירתה את הלופה זה ועוד ועוד מקומרות, ואז אתכנו גם הסתכל אחורה, לעזור גיל האסר, אחד עשרה, עם השלדי, שהם רבו, היא לא צעקה, היא פשוט איתנה אלמת, לא מתקשרת, לפעמים כמה שעורות, צריך להשיסי פרסיטוארסות של יום או יומיים, שהיא משלה, לא מתאמרת איתה, שבתחשבו מה זה, יהיה לדעה בטסר אחד עשרה, שהחיץ אחד, אם עלי סתדר מדברים הכי פשוטים, והיא אם עלום תחשרת איתה. אז היה לדעה קטן על הזאתי, נמדה, כשאני לא בסדר, אני לבד, כשוח, כשוח. אני לא אכל לעשות את הבדודות הזאתי, השבתח לך זאת פה לאלדות ולהביל את היקרון שוב של המוח הישרדותי, אנחנו היו נקים כמו זה בר, כמו הרייה, כמו גירפה, כי היו נקים, אנחנו רוצים להיות חלק מעלה הקה. אוקיי, זה בר שאי לא חלק מעלה הקה, אין לסיכולי סרוד, אז אומר מה אנחנו לא חייה הישרדותית, כלומר אנחנו יכולים לישרוד גם לבד, אבל לבד זה קושי עצום, לא עושתם, רגול הבריאות העולמי, בגדיר את הבדידות, כמיגפה, מאוד קשה להיות לבד, ובטח ובטח שאתי על דעה בת אחד, אז אני רוצה את חלק מעלה אתם, המשפחה, ומארגישה שהלבד הוא קושי גדול, ולכן, כשהיא לא החלשת את הבדידות אותי, אם אתם מערכת שדגן עליה, שתשמור עליה, שליטה, והמערכת הזאת היא אזרל על ישרוד, אם השנים התרגלה את המערכת יותר שליטה, יותר שליטה, יותר שליטה זה יותר דופמים, דופמים דסה מחותים מאוד חשוב מאוד אבל במקר, ולכן אית מקרה לנושאי ש. שליטה שבצח להסקור במוח שלנו מה שאנחנו דיברנו למה אדפות קסט שאני מתארגל משהו שוב ושוב ושוב ושוב אני בעצם בונה רשתנו אירונים ארכתי צביט במוח שופכת להיות פיזית אדבר התפוס כלומר עם השנים עדי כבר לא עורת הבאה מערכת את זה שוב על גנון הגנה אירה אותה את עצמה במערכת אני אצריחה השליטה הדבר הזה נהל אותה עכשיו שיבה אליי כל סיטואציה שלא קורא כמו שירוצה בבדאי שבזוג של השוטק גם מלוך הזרל הזה והגבי לא שחרה לפני התאליך שעשינו את הסיפור אימים שלה פשוט כי ידחיקה אבל הגוב שלה שחרו וכל פעם שתברים לא היקורים כמו שירוצה בום שליטה ולכן הדגובה של הגוב שלה שלה בבדזוג שלה השוטסקירה להתאדי של פעם שלא מוגנת נכן הכו שלית מודד אז איזה יהיו ילו פוקאי עצם העובדה שחום מזהים את הלו בזה כבר אותו מת מעולה כי הלכו בעצם יודיעים כל פעם באופן אותו מתי נסתכל לכם זה דורש תגול כמובן מה הסיטואציה שמדליקה אותנו ועצם העובדה שחום מבינים שזה לא אני אלה שזשוד מודל שפתחתי באנדות שעז נועד בשביל לשמור עליי תחשבו מה זה כי שאתם עשרה שריחה דשרה מולגי שלושי ושמונה הרבה הרבה בשנים עברו והדאי לשאום אחיי והרבה יותר חזק אותו מנגנון עדיין מנהל אותנו אבל המודל זה לא אני הוא שיח להעל דקתנה שהייתה אצחי הגנה יש הרבה מנהסות אוקיי וזה היה מאוד חשוב לי שתידעו זו הגישה האקרולית שלי לכל אתה הליכים זה לא להגיד זה עובדה עוזי אני להיש הרבה הרבה מנהסות כמובן זה דורשתה הליך ועבודה ופה נראות זה לתת לכם כלי מאוד מאוד חזק מאוד משמעותי שחובדים איתו הרבה מאוד בטה הליכים שחושים ליות היותר שבעצם ניקר המודל נקודת השבר זה מודל חי משניקה היום יומי הכתיבי מאוד מאוד פשוט מאוד אינטואיטיבי זה מודל בנשיבה שלבים שדרכם אנחנו יכולים להבין את המנגנון את הרגע שנסטר את נקודת השבר כמובן נקודה או הזמן אתיים להן שבו נוצר אותו שומר או תומנגנון או תומעתי כשאנחנו מבינים את זה אנחנו יכולים ללמוד איך המודל לחליצור תנועה חדשה ובמילים שותות מה אנחנו צריכים לעשות לפרק את המנגנון שהמנגלון הוא מנהל אותנו במילים שותות אנחנו לא מנועלים על ידי המוח עשרותי או כן היא התגיש את זה עלופ מנגנון הגנה של המוח עשרותי שאני שאלות את המחשאלה מאוד פשוטה ותוך ידי נוסיתו עצת בראש מצבים בראש אתם בואו לי באופן אותו מה בתקיפה ולגוננות בריצוי פשוט בנסות להעלם לשתוק זה עלופ שלכם חברים מעצלו אתם זה לופ שפותח לדמוח של נועד עברוך מתי גריס ואנחנו לא רוצים שמוח של נועד עברוך מתי גריס בואו חישר דותי אין האלותנו תמיינו את הלופ שלכם לבוא נראה לבסיס של עדי על השיפור של עדי איך בתחילים לפרק כלופים שלב ראשון אנחנו קוראים לו השומר או השומר זה בעצם אותה דגובה אוטומטית אקסה הצביעי מניתו כאלבון הריצוי וכן הלאה זה לא הדי האוטנטית אוקיי זה השומר שלה במקרה שלה גם היה כעסבים מסוים גם ניתו קלומט ניתו כווגם הרבה מאוד אלבון תפקיד השומר ולמנום מלהרגיש את הכאב אוקיי הוא שומר עליה באותו אופן כבר עשרות שנים הוא עושה את זה מבחלת או הכי טוב שהוא יודע וזה צריך להבין אוקיי כי השומר בעצם הוא עושה את התפקיד שלו אולמד בגיל אחד זה שכל הדנייה בשליטה לא יפגע לא אלף וזה משהו מועמן כלומר השומר מליכודת הרבה שלו בזה צריך להבין שומר עלינו בבקשה היא משני מנכו ככה וזה די משומר שחושבים שזה אנחנו אחר אנחנו מרימזה אני אז ברגע שזה אינו את השומר בעצם את המנגלון האוטומטיק ורד חלטובה זה משקרה על איתה עד שמנט לא אני אני לא השומר יש לי חלק יש לי חלק שנועד לשמור עליי ואז נראה את לשלב שני למה שומר מופעל הרקימה שוב הזהות שלא מיוייהם ופוץ החליו שאלה אנחנו צריך שאתה צבנו שאלה אם השומר לא היה מופעל מה הייתי מרגישה כלומר אם אני לא ירגיב בקה אסבע אצבים מה אני מרגישה אצלדי זה היה מאוד ברור אלבון גדול מאוד אוקיי אם אני לא איך אס על זה אז אני מרגישה על עצמי אלבון גדול מאוד משביל העבין את הרגש כאלה אנחנו הולכים לעולם הרגישי כי זה בסוף זאת אבר כל הסיפור כולו איך אם השומר לא איפה על אז מה אני ארגיש על עצמי השלב השלישי זה זה הוא נקודת השבר ואנחנו נהלך בעצם ככה הגעתי עמדי בעצם לסיפור בגיל צעירים עם השאלה המקום באמונה נולדה אותם ימים בעדות שאимה שלה לא דיברה לא חיפקה לא משרעתה והקשמה אלדה או קיבלת התמיכה את ההבא שהצריכה היא רגישה לא במילים זה בגללי משהו בלור האוי לקרובה שם לבנה השעור ולכן אנחנו רוצים לחפש אחרי שבענו את התחושה שלנו שהאם השומר לא נמצא את נקודת השבר מטאי באלדוץ התפתח זה לא חייב להיות רגע אחד איך לא תקופה איך לא תחוויה ולמעשה גריב אתם לא זוכרים דמיינו רטים שאתם תשלפו מה שומעדימיון זה לא במקרה איפה התקופה שהרגשתי את אותו התחושה אותו רגיש שזה איתי בשלב שתיים השלב הרביעי נכון נדבר על הרגיש הנסתם זה בסיס עלו באותה תקופה שעדי לא קיבלת ההבא התתמיכה מה הרגשת זה לא רק אלבון נספרה כברגש שהרגשה שהיא לא ראו יעלה אהבה שמה ממילים שותות היא הרגישה בודדת הרבה ריקי דיברה על הרבה רוק שחו חוסר שאיכות תחושה של אני קצת לו קיימת וזה בדיוק הזמן ששומער את פתח ומסמל לליאליף גוש רגשות כל כך קשים אם הרי על דאבת אחד ישראל הרגיש ריק חוסר שאיכות זה כבד כלומר תחשבו על זה ככה השומער את פתח לדי המוח עשרות אותי כדי שאלב לא ירגיש רגע שכוכח קשה לא להכיל אוקיי זה מאוד מאוד חשוב בעצם המוח ננסה לשמור על הלב לא להרגיש רגש כואב מדעי וברגש החובינים את זה יראה דועד לאום בקבי הרבה השלבים שלב ראשון זה שומר התגובה האוטומטית בעצם שלב השני זה סקמל הזה הוא תאית אם השומר לא יהיה מה אני ארגיש שלב שלישי נקודת השבר בעצם איפה בתקופת הזמן או אירו נקודתי אותקופה שהרגשתי משודו מלא היום והמתחתה ורגש שניסטר מה בעצם מחווית היא הרגשתי שם כאלה לא חייב מילה אחת אבל כמה מילים שנות את הרגש חרגשתי לא חוסר בתחון זה תגובה אוקיי לא הייתי חייב שליטה מה הרגשתי בלב אוקיי בלב ואם הרגשנו את זה אפשר להתחיל אית בטיח שלהפכה משהו הפחירה הפחירה של היוצר בעצם אנחנו יוצרים את זה הוא תחדשה אז הדי היום לא ילדה יכול להרגלה את זור לנשום ולזהות יש פה תגובה האוטומטית זה לא מי שאני באמת שם החברים מתחילה הפחירה לא להילכם לא להשתיק לא להדחיק לא להימנה לקודם כוליד בונן להגיד אני זה לא השומר זה חלק בי אנחנו לא קוסים על חלקים בנו לא חלק שלי לי לקח הרבה זמן להשליב עם חלקים בן אבר אבל זה לא לא מתאים זה חלק בי ויש בו הרבה מאוד דברים חשובים ותובים אז במקום אני רגיד להפיל את השומר השליטה מה עוד אפשר יבורי אוקיי כלומר שלב חמש הוא בספר שובר נקודת החלטה אכדת בוננות להבין שאני זה לא השומר תרגון שלי שיהיה מתה הליכים לחושי בזה הרבה מאוד לשאות מרגש לא מתי ורבה מחורגלים בעולם כל כך באיר ואינסטנט לא להיות מה שושלון האם לי פסיסי בשינוי חיישה סינוי את בוננות אחר חוות המודאות אחר חקירה זה לשאות להישאר גם ומצבים לא כל כך מי טבעים זה ללמד את המוח להתרגל את מוח את כלי להתרגל להיות בסיטואציות ובתוך בסיטואציה גם שלו אידיאלי גם שאני לא מרגיש אידיאלי בלי לשאות קשה מאוד לעשות שינוי ואז וגיע השלב שיש, שלה וצויחה, זה בגישה בחודש את עם השבר, כדי ליצמו אך ולהתפתח אך, אנחנו צריכים לשוב להרגע הזה, להילדות, לא משפלית הקש המקן, אבל לשביל לא להשיר את האל דעי, לבד, את האלה דעו לבד, ולחלוך זו ונדמיין ממש את האלה, אדיר את היית, עצמא מה שחושבת בפינה בחדר שלה, שותקת, ודיברע עם הדיאקתנה, דיברע עם הדיאקתנה, והמראה להפעם שאני לא עוזבת, לא עוזבת, זה לא פשוט לפעמים לראות את עצמנו עקתנים, אבל זה הבסיס, כי יכול שנבין את הדיאקתנה, את זה מניווינת הקהב שלה, נבין מה היה לקשה, איפה היה לקשה, איפה היה לבית הסכל, נבין את הלב שלה, ולכן מאוד מאוד חשוב, לא לדלגל הדבר, זה לא התלם מההלדות שלנו, כי כמו שאמרנו, החלק הזה עדיין חלק מאיתנו, הוא עדיין בפנים. וברגש, ואנחנו דמינו את זה כמו ציור, ככל שאתה יצרו את הציור בצורה ברורה יותר, תבנו את מונת האלדות בצורה ברורה יותר, תוכלו להעבין מה אתם צריכים לתת לצכם בעצם, אוקיי? אז זה אומר מה אמרו אלינו, מה חשבנו שורים אלינו? מהרגשנו שמורים עלינו, אוקיי, יותר יכול להגיד, מה אנחנו אמרנו על עצמנו, מה חווי הרגשית שחווינו, ולא פחות מזה, מהספת הגוף שלנו, איך נראהנו לעצמנו? שאני אמרו הרבה שנים, כן, אני בין חבישים מאוד רגע, אני חזור איזה מאית אומר, בין החמי, שסר, זה קצת קשה, אבל הגוף זוכר, הגוף זוכר. ואחרי שתי ארנו את שיאור רגדות, את אותה תקופה של תקודת השבר, אז אנחנו עוברים לשלב שבע. שלב של אנחנו נעל קוראים לו העבר מרפת, זה בעצם השלב שאנחנו ממלים את הבור הפלימי, את אותו כאב, את אותו רגש מאוד כבטשית, בטח, רוצים להבין אותו, ולתת להצמנו העבר. שבנהי הרבה שנים את הליכים שאני עושה אומר שאת שובה להקוליע עבא, כי זה ככה, עבא, היא באמת עד שובה להקול. אני שקראת הספר אחרון של ג'ודס פן, זה הוא מדעה, הוא דוקטור, מומחר את סיניים מאוד, ואת הספר אחרון הוא מיס בהרבה מאוד תוכל מדעי, אבל את הספר שלו שעשי הם בשאלה אחת, מה עבא הייתה עושה? זאת אומרת יש פה עם כל הכבוד למדע, המדעי המבעי מבטיח, אבל לסך להבין את זה משהו. עבא הייש המון צוגים, זה המון המון צורות, אוקיי, שאני נותן אבל לחמותה על מתעזוג שלי, אז זה עבא שנדע שגם אני אומרת אתם, אבל גם החמותה לא עבד לקבל, אוקיי, תחשבו לזוגיות שלכם, אם מין עזוג שלה אחרי, אוהב שתחפקיות או חזק. או שאוהת שאוהת שאוהת שואי חבא כותח הזק או חלש, אז זה כמו לסיגנון לא תחרים, כלומר זה כותרת מאוד גדולה, לחל לשלב שבע, לעבר מרפט, אנחנו נוכל להגיע רק אחרי שאבנו, מה עדיין את ההצחה לקבל, מה את ההצחה לקבל? מה את ההצחה שיהגידו לה? מה את ההצחה שורים יגידו לה? מה את ההצחה לחשוב על עצמה, איזה ביטחון היא את ההצחה לקבל, איזה ספט גוף היא הייתה צריכה ללכת בה. מה היא הייתה, מה היא האוזרלה? בשביל התמודד עם הסיטואציה בצורה יותר מאיטיבה. כי בואו, שהיא משותקת ומתעלם את זה קשוח. אבל תחס קור, שאירו המתפרש בצורה כזו אחרת בצורה סובייקטיבית. החיים, זה לא מה שקורא לנו, זה הסיפור שאנחנו מספרים על מה שקורא לנו, ולכן, שמכן לא פשוטים, אוקיי, שהיא ממדעה כך, זה לא פשוט, אבל אם להדיע קטנה, הייתה יותר אהבה, ומשהו שראו אותה ומדברת לעצמה, וספט חיובית וחד גוף עוצמתית יותר ומשוחרת יותר ואיתה מוצא שיש יכולה את המצוא את ההבשלה בצורה אחרת עם עימא ולהבין שדולי קושה שלי עם, לתמרישה לא לבד, אז הסיפור היה שונה. ולמה הסזות, היה עבר מרפט, שעד יתחילת את לעצמה היון, הרבה יותר אהבה, גם שילה ועד, הרבה יותר חמלה על העצמה, בחרבה, לא שפותיות, שפותיות, זה האירוין שלא עולם התפתחות, שלא עולם הרוחני, אוקיי, הרבה מילים טובות לעצמה. היא לדעי את עצמה, למדעי את עצמה לא קקוטרת, אוקיי, בדברים הקטנים שיושאה ביום יום, היא דיברע עם עצמה בצורה בעתיבר ביותר, יום אחרי יום אחרי יום, היא בעצם לתנא על עצמה, מה שעד יקטענאי את הרוצה לקבל, שזה לא פשוט, זה לא פשוט. כל החיים לא פשוטים, ובסוף ישבילי צמור ולהתפתח, זה לא רק אני עושה דרך, זה איזה דרך את זכה לעשות, ודך מודל שבעת השלווים, אנחנו מבינים בדיוק, גם את הרגש הנסטר, גם את התקופה שזה קרה, ובעיקר, ואנחנו צריכים לתת לעצמנו בשבילי צמורך, ולהתפתח ולהשחרר את הלופ. אז הסיום, אני רוצה אתרכם תרגיל קטן, את זה קרו את מודל שבעת השלווים, צמור איניים, התי זכרו רגע. ברגע מה שבו אחרון, רגע בשבו אופעלתם, מה הייתה הדרובה הראשונה שלכם? תשימו לב לשומר, הפחד אתם שזה אומר אלכם, אוקיי, מה שומר לא היה עבוד, זו הסכנה הזאת, ואז תוכרדי שאתם מדמייניים, את הסיטואציה, תמיינו מתי הרגש אתם את זה הראשונה, מה שליבגו שתרגע שבר, או רגע אחד את תקופה, שאתם מגיעים לתקופה הזאת היא, זו לדמיין איזה רגע שישם, רגע שלו ניתן לא מקום. שבתין שבו, תתדבו לנו ביילד הזה. אם אתם לא השומר, מי אתם בוחים להיות עכשיו, ואטם רוצים להגיד לילד הזה, מה לתת לו. אתם בואי את זה עכשיו, אנחנו לא את זה בעבא, כל שקט, זה שלכם, שם המתחילה הדרך אפרו כלום. אז בפרק הזה לא פתר לו את כל הלופים כמובן, אבל האמת היא שאתם זה שזה אינו אותם, שראינו איך לא פובד, ומה המשפעות שלו, כבדו שם לא אנחנו, אלחלק מאיתנו, בחלק אישר עדותי. בפרקים הבאים, אנחנו נפגוש שלא מעט לופים מוכרים, כמו חוסר ארך, צוח בשליטה, ריצוי, ואתם מדע חולבות באותו מודל או בחלקים של המודל של נקודת השבר. עד אז תסכירו דבר אחד, אלו פולות הקלה שלכם, הוא הקדרך של המוח, לדסות לו להרגיש, רגש מאוד כובב. בפרק הבא, אנחנו לדבר על ניסיון מאוד, מאוד שגוי, של האותומת שלנו, לא להרגיש רגשות לא מעטיבים, ניסיון שכירו בין הוא עושים אותו, אבל בעצם מעצים את הלופ, מעצים את הבורג, שהוא בבדה היא לא פתרון. ורק הבא, בקרוב, תודה רבה שהזעד הם חברים, מקווה מאוד שעבתם, כמובן לשאלות, תותגובות, או הצעות, מוזמנים לפעוד כסלע, לפעוד כסלע Facebook שלנו, בריא אינסטורי, שם השאלות, גובות, אני אנהל לכל דבר בעבר, דולה שלכם יום, מקסים.